על ידי נגה_שפרון* » 16 ינואר 2004, 21:59
סמדר, אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה אומר "ליפול" אני חושבת שהכוונה היתה, שבית ספר מחזיק אותך תלוי, תעשה מה שאנחנו אומרים, ויהיה לך טוב בחיים. תיהיה לך בגרות טובה, תלמד באונברסיטה, יהיה לך תואר ועבודה שמכניסה הרבה כסף. אולי ליפול זה להחליט, לגמרי בעצמך, מה אתה רוצה לעשות בשביל שיהיה לך טוב בחיים.
לגבי הבגרויות, באמת אף אחד לא מונע מהילדים ללכת לבית ספר אקסטרני, ואני לא התעניינתי אף פעם אז אני לא יודעת אם אפשר לסדר היעדרות קבועה של יומיים. הבעיה היא של הכסף. אני לא יודעת כמה אקסטרני עולה בחודש, אבל האקדמיה עולה עוד 700 ש"ח. יותר זול וקל ופשוט (כך אמרו לי אני לא יודעת ממש) לעשות בגרות בבית ספר, במויחד אם זו השנה האחרונה. אלו היו המקרים של הילדים שעזבו בשביל בגרות. והם אמרו שהם רוצים להשאיר את האפשרויות פתוחות.
יש נערה אחת שנוהגת להגיע כל כמה זמן לכמה שעות. לי באופן אישי יש קשר עם נער אחד שעזב, ועם שאר הנערים אין קשר...
כשמישהו רוצה להצטרף לאקדמיה, הוא בא לשיחה, וכמה בני נוער ואנשי צוות ביחד מדברים. בדרך כלל גם אם אחד ההורים. חשוב לנו לברר בשיחה כזאת, למה הנער מצפה, מה הוא רוצה, מה הוא רוצה לדעת על המקום. איזה הרהורים יש לו לגבינו, מה הוא חושב עלינו, האם הוא באמת מוכן להיכנס לחיים כאלו, של חופש ואי עשייה, וחוסר יעילות... (אני לא מאמינה שזה ככה, אנשים מבחוץ מאמינים שזה ככה, ולפעמים הם מצליחים לשכנע אותי...) כבר קרה שבאו ילדים ובעקבות השיחה כבר לא רצו לבוא יותר. אבל עדיין לא קרה שדחינו ילד שרצה.
האמת, שאני לא מאמינה לך. לא נראה לי יותר קל לעשות בגרות חמש יחידות בספרות מאשר לקרוא שיר, לדבר עליו, לקרוא עוד כמה גרסאות, לדבר על ההבדלים, ובסוף לנסות לתרגם בעצמי. אני יודעת שאני מציגה את זה ככה שזה נראה ממש קל ופשוט וזה לא עד כדי כך, אבל הרגשתי נוח בסיטואציה הזאת אפילו שהתיאשתי מהר מעצמי ומחוסר היכולת שלי להישאר נאמנה למקור. אולי לא כל אלו שפונים לאקדמיה מעוניינים בפעילות כזו, אבל באותו רגע כולם נהנו. נער אחד שלא מרגיש בטוח באנגלית שלו לא רצה לנסות ולתרגם, אז הוא לא ניסה.
אם השיעור נערך בערב, אז אני למרבה הבושה נרדמת. ואם לא אז או שאני לוקחת דף ועט וכותבת סתם כל מיני דברים במהלך השיעור, לפעמים אני קמה והולכת להתבודד באיזה פינה. לפעמים אני ממשיכה לשבת ולא מקשיבה. האפשרויות פתוחות בפנינו כל מה שנבחר לעשות יהיה בסדר. יש דברים שחשוב שנשתתף בהם ואז רק במקרים יוצאי דופן אנחנו לא נמצאים.
שיחות אישיות מיועדות לתמיכה בארבעת הימים הנותרים.
אקדמיה זה במקום בית ספר. זה לא בא ביחד. יש שני מקרים של נערים שבאים גם וגם. אבל ילדים שבאים מבית ספר רגיל מוותרים עליו.
אני עדיין מנסה לחשוב על תשובה יותר מוצלחת לשאלתך על השיחות האישיות. אם יהיה לי ניסוח יותר טוב, אכתוב...
נגה.
סמדר, אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה אומר "ליפול" אני חושבת שהכוונה היתה, שבית ספר מחזיק אותך תלוי, תעשה מה שאנחנו אומרים, ויהיה לך טוב בחיים. תיהיה לך בגרות טובה, תלמד באונברסיטה, יהיה לך תואר ועבודה שמכניסה הרבה כסף. אולי ליפול זה להחליט, לגמרי בעצמך, מה אתה רוצה לעשות בשביל שיהיה לך טוב בחיים.
לגבי הבגרויות, באמת אף אחד לא מונע מהילדים ללכת לבית ספר אקסטרני, ואני לא התעניינתי אף פעם אז אני לא יודעת אם אפשר לסדר היעדרות קבועה של יומיים. הבעיה היא של הכסף. אני לא יודעת כמה אקסטרני עולה בחודש, אבל האקדמיה עולה עוד 700 ש"ח. יותר זול וקל ופשוט (כך אמרו לי אני לא יודעת ממש) לעשות בגרות בבית ספר, במויחד אם זו השנה האחרונה. אלו היו המקרים של הילדים שעזבו בשביל בגרות. והם אמרו שהם רוצים להשאיר את האפשרויות פתוחות.
יש נערה אחת שנוהגת להגיע כל כמה זמן לכמה שעות. לי באופן אישי יש קשר עם נער אחד שעזב, ועם שאר הנערים אין קשר...
כשמישהו רוצה להצטרף לאקדמיה, הוא בא לשיחה, וכמה בני נוער ואנשי צוות ביחד מדברים. בדרך כלל גם אם אחד ההורים. חשוב לנו לברר בשיחה כזאת, למה הנער מצפה, מה הוא רוצה, מה הוא רוצה לדעת על המקום. איזה הרהורים יש לו לגבינו, מה הוא חושב עלינו, האם הוא באמת מוכן להיכנס לחיים כאלו, של חופש ואי עשייה, וחוסר יעילות... (אני לא מאמינה שזה ככה, אנשים מבחוץ מאמינים שזה ככה, ולפעמים הם מצליחים לשכנע אותי...) כבר קרה שבאו ילדים ובעקבות השיחה כבר לא רצו לבוא יותר. אבל עדיין לא קרה שדחינו ילד שרצה.
האמת, שאני לא מאמינה לך. לא נראה לי יותר קל לעשות בגרות חמש יחידות בספרות מאשר לקרוא שיר, לדבר עליו, לקרוא עוד כמה גרסאות, לדבר על ההבדלים, ובסוף לנסות לתרגם בעצמי. אני יודעת שאני מציגה את זה ככה שזה נראה ממש קל ופשוט וזה לא עד כדי כך, אבל הרגשתי נוח בסיטואציה הזאת אפילו שהתיאשתי מהר מעצמי ומחוסר היכולת שלי להישאר נאמנה למקור. אולי לא כל אלו שפונים לאקדמיה מעוניינים בפעילות כזו, אבל באותו רגע כולם נהנו. נער אחד שלא מרגיש בטוח באנגלית שלו לא רצה לנסות ולתרגם, אז הוא לא ניסה.
אם השיעור נערך בערב, אז אני למרבה הבושה נרדמת. ואם לא אז או שאני לוקחת דף ועט וכותבת סתם כל מיני דברים במהלך השיעור, לפעמים אני קמה והולכת להתבודד באיזה פינה. לפעמים אני ממשיכה לשבת ולא מקשיבה. האפשרויות פתוחות בפנינו כל מה שנבחר לעשות יהיה בסדר. יש דברים שחשוב שנשתתף בהם ואז רק במקרים יוצאי דופן אנחנו לא נמצאים.
שיחות אישיות מיועדות לתמיכה בארבעת הימים הנותרים.
אקדמיה זה במקום בית ספר. זה לא בא ביחד. יש שני מקרים של נערים שבאים גם וגם. אבל ילדים שבאים מבית ספר רגיל מוותרים עליו.
אני עדיין מנסה לחשוב על תשובה יותר מוצלחת לשאלתך על השיחות האישיות. אם יהיה לי ניסוח יותר טוב, אכתוב...
נגה.