הכוח של התפילה מדהים.
רואה את זה בעצמי,לפעמים אני שוכחת.
תודה שהזכרת לי @}

רוצה לספר עוד סיפור על עצמי,
אני זוכרת שסיפרתי אותו פעם באיזה דף, רק לא זוכרת איזה.

לפני כמה שנים למדתי באיזו מדרשה.
והייתה שם בחורה אחת שבהתחלה התחברתי אליה, ואז אחרי כמה ימים היא פתאום התחילה להיות קרירה אליי, להעיר לי כל מיני הערות פוגעות, ולהתנהג אליי ממש לא יפה, וכשניסיתי לדבר איתה היא לא רצתה לדבר.
זה פגע בי ולא ידעתי מה לעשות, כי לא הבנתי למה.
ואז התחילו רגשות של טינה לעלות בי כלפיה בכל פעם שראיתי אותה או שחשבתי עליה.

שיעור אחד ישבתי קרוב אליה, ושוב הרגשתי את האנרגיה הלא נעימה נושבת ממנה כלפיי.
שוב עלו בי מחשבות של טינה ונקמה.
ואז התחלתי לדבר עם אלוהים בלב, ואמרתי לו 'בבקשה תעזור לי לאהוב אותה. בבקשה תעזור לי. אני רוצה להיות מסוגלת לאהוב אותה למרות כל זה'.

כי מה שהפריע לי יותר מאיך שהיא התנהגה אליי, היה הרגשות הקשים שהרגשתי כלפיה בעקבות זה.
אז במקום לבקש את הדבר היותר מובן מאליו - שהיא תאהב אותי,
ביקשתי שאצליח לאהוב אותה - למרות שהיא לא אוהבת אותי.

ואחרי השיעור הלכתי לחדר האוכל, והיא הייתה שם.
ופתאום היא פנתה אליי על דעת עצמה !!!, ואמרה לי שהיא מבקשת סליחה על איך שהיא התנהגה אליי לאחרונה. שהיא עוברת תקופה קשה, ואני לא אשמה, ולא עשיתי לה שום דבר רע, והיא מבקשת שאני אסלח לה.
ומאותו רגע היא פתאום שוב הייתה חמימה ונעימה אליי, כאילו לא קרה כלום.

זה היה פשוט מדהים.
אני אפילו לא דיברתי איתה, לא אמרתי כלום, רק ביקשתי שאצליח לאהוב אותה -
ופתאום היא באה אליי בעצמה, ומשנה את הגישה לגמרי.
זה ממש הפליא אותי. ולימד אותי הרבה.

נזכרתי בדף הזה בגלל הדף [po]אהבת חינם[/po], שהתעורר לחיים כנראה בגלל תשעה באב.

[u]היא סיפרה לי על איש אחד מאחת הארצות באפריקה, שכבר המון שנים מתחוללת בה מלחמת אזרחים. החיילים שם הידרדרו למעשים איומים ונוראים[/u] [...]
[u]האיש הזה אמר, שכשהוא בא אל החיילים הוא בא מתוך אהבה, לא רק אהבה לילדים (זה אלמנטרי) אלא גם אהבה לחיילים עצמם. לא אהבה למעשיהם האוימים. לא "סליחה" סתמית וחסרת מוסר, אלא אהבה עמוקה לאנושי שבהם, לנעלה שבהם, שהושחת במהלך השנים, אבל עדיין נמצא שם עמוק עמוק בתוכם.[/u]

וזה מזכיר לי סיפור קורע לב אחר ששמעתי, על מתרגל רוחני של פאלון דאפה בסין, שנתפס ונכלא.
כידוע, הסינים רודפים שם מתרגלים רוחניים, והם ידועים באכזריות המחרידה שלהם. לא אכנס כאן לפרטים כדי לא לזעזע.

ואותו מתרגל שהיה כלוא ועבר שם התעללות נוראית, נשאל פעם אחת (לא זוכרת אם בזמן שהיה בכלא או אחרי שהשתחרר), מה היה הכי קשה לו שם.

הוא אמר שמה שהיה הכי קשה לו בכל התקופה הזו היה הרגעים שבהם הוא לא הצליח להרגיש חמלה כלפי המענים שלו.
(כלומר, רוב הזמן הוא כן, וזה מדהים בפני עצמו !!!, אבל היו רגעים שרגשות אחרים עלו בו והוא היה צריך להילחם בהם, ולדבריו זה מה שגרם לו הכי הרבה סבל. אוי זה גורם לי לבכות.... :'()

[u]ממש לא למחיקה, ולו רק בשביל הסיפור על האיש שהציל את הילדים.[/u]

דף מקסים. ממש לא למחיקה, ולו רק בשביל הסיפור על האיש שהציל את הילדים.

שמתי לב שכל פעם שאני פוגשת אנשים אני קודם כל רואה מה שמעצבן לראות.
החלטתי לנסות לתפוס את הרגע ולראות מה שטוב, ולדבר על זה.
במקום לדבר על ההיא שצריכה לשנות את הדבר ההוא אני מדברת על ההיא וכמה שהיא מקסימה וחכמה ודברים שהיא באמת- שכאילו נעלמו לי מהראש בגלל שחיפשתי ביקורת.
מה שאני מנסה להגיד שכמו שאני מוצאת מה טוב ומה אני אוהבת באחרים, ככה, אולי, אצליח למצוא מחדש מה שאני אוהבת בי:-]

הוא יחיה כשאנשים יזדקקו לו.
בינתיים הוא יכול להיות [po]דף בהמתנה[/po], [po]דף בהקפאה[/po], או [po]דף עם פוטנציאל[/po]
:-)
<תמרוש>

[po]דף להחייאה[/po]

אין לי תובנות להוסיף כרגע (לבד מהעובדה שאני קצת נרעדת מהעובדה, השולית לכאורה, שהוזכרה כאן [u]שילדים שגדלו בלי אב עלולים לפתח בעיות ביצירת זוגיות.[/u] ), אבל גם אני חושבת שכדאי להשאיר את הדף ואפילו להקפיץ אותו למה חדש בעתות סערה באתר. חשוב לזכור ולנסות להתאמן בהחלפת הכעס במידת הרחמים.
ברשותכן הולכת למחוק את המקפים מצמד המילים דף למחיקה.

[u]הדף לא המריא...האם דף למחיקה?[/u]

אני כמובן משוחדת... אבל הייתי נותנת לו עוד צ'אנס. יש דברים שצריכים להבשיל לאט, ולא יזיק להם לחכות לרגע המתאים, ואז להתעורר, אם בעוד חודש או בעוד שנה.

והדף הזה כן בעל עניין כללי לציבור (בניגוד לדפים עם שאלה אישית ספציפית שנענתה ונגמר תפקידם), כן מתאים לרוח הכללית של "באופן", וכן מנהל דיאלוג עם דפים אחרים בעלי תפקיד בקהילה ([po]מעצבן לראות מסביב[/po]). אז למה לא להשאיר אותו, גם אם לא ימריא בניסיון שני?

[u]לא רק כלפי אחרים. אלא גם כלפי עצמי. ואולי קודם כל.[/u]
נכון. לזה אני התכוונתי.
לעבוד בשני הכיוונים במקביל.

[u]ר' נחמן אמר שאחת הדרכים לוותר על הכעס היא להמיר את הכעס ברחמים.[/u]
יש לי על זה סיפור, אמנם סיפור מיד-שניה, אבל בכל זאת...

המורה שלי נודדת ברחבי העולם ונפגשת עם הרבה אנשים. היא סיפרה לי על איש אחד מאחת הארצות באפריקה, שכבר המון שנים מתחוללת בה מלחמת אזרחים. החיילים שם הידרדרו למעשים איומים ונוראים (הם לפעמים פולשים לכפר ומכריחים הורים להרוג את ילדיהם, וגרוע מזה). בין השאר, הם לוקחים בכוח ילדים, אםילו ילדים צעירים מאוד, ומאמנים אותם להיות חיילים-רוצחים, מקהים את לבם כבר מגיל צעיר.
האיש הזה, בעל מחויבות עמוקה ביותר, החליט להציל ילדים. הוא הולך ממש "על קו האש", ממחנה צבאי למחנה צבאי, בלי היסוס, ותובע מהחיילים לתת לו את הילדים שהם לקחו. יושב אתם, מתווכח, מתעקש מבקש - עד שהוא מצליח.
עד היום הוא (והאנשים המסייעים לו) הצליחו להציל כ- 15,000 ילדים-חיילים, ולהעביר אותם למחנות שיקום, ואולי אפילו לאיחוד מחדש עם המשפחות שלהם.

והדבר שנגע ללבי: האיש הזה אמר, שכשהוא בא אל החיילים הוא בא מתוך אהבה, לא רק אהבה לילדים (זה אלמנטרי) אלא גם אהבה לחיילים עצמם. לא אהבה למעשיהם האוימים. לא "סליחה" סתמית וחסרת מוסר, אלא אהבה עמוקה לאנושי שבהם, לנעלה שבהם, שהושחת במהלך השנים, אבל עדיין נמצא שם עמוק עמוק בתוכם.
והוא אמר, שאם לא היה בא באהבה - הוא לא היה מצליח לשכנע אותם לתת לו את הילדים.

(פרשנות שלי: כיוון שבא באהבה, כיוון שהצליח לראות את האנושי גם באדם שהתאכזר והושחת - היה יכול לגרום לאנשים האלה להביא לידי ביטוי את הטוב שבהם, אפילו לרגע אחד, מספיק בשביל שהם ימסרו לידיו את הילדים, את הדור הבא, ויעצרו את מעגל ההשחתה)

[u]אבל כן, הרעיון של [po]יעלי לה[/po] באמת יותר טוב. וכבר החלטתי לאמץ אותו מכאן ולהבא[/u]
דווקא חשבתי להתחילח לקרוא לך סוּ (באסוציאציה הפרטית שלי זאת אשה יפה ומסתורית) :-D

[u]הולכת לאהוב את החלק שבי שלא בטוח בעצמו ומנסה להתווכח ולהתגונן כל פעם שיש צל של ביקורת ברדיוס של 20 קמ"ר.[/u]
זה [po]תמרוש רוש[/po] כתבה בתחילת הדף.

כן, מזכיר לי שההתמרה היא לא רק כלפי רגשות מול אנשים אחרים, אלא גם כלפי רגשות מול עצמי.
האהבה אל אני ה'חלשה' והפגועה, והלפעמים גם פוגעת.
החמלה כלפיה.
ההבנה של המקום שבאה ממנו.

לא רק כלפי אחרים. אלא גם כלפי עצמי. ואולי קודם כל.

תודה [po]יעלי לה[/po].
ו-[po]ציפ ציף[/po], נראה שכיוונתי לדעת גדולים. ;-)
להחליף כעס ברחמים... כל כך יפה. הלוואי שנוכל......

אני מה זה אשמח לשמוע עוד סיפורים של אנשים. ואם כבר קרתה ההתמרה בתוככם - האם הייתה לזה השלכה על הסביבה?

<[po]ציפ ציף[/po], נדמה לי שבשיר השירים כתוב כך: '[b]לסוסתי[/b] ברכבי שלמה דימיתיך רעייתי'. מעניין מה יש לרבי נחמן להגיד על זה... :-)
אבל כן, הרעיון של [po]יעלי לה[/po] באמת יותר טוב. וכבר החלטתי לאמץ אותו מכאן ולהבא. |Y|>

לשחרר, לאזן את הפרופורציות, בד"כ כשמתעצבנים זה משום שמאבדים פורפורציות כאילו "מה כבר קרה" אפשר לחשוב. אז לשחרר את זה.
וכמובן לשאוף להיות בשמחה תמיד, ע"י שמחה בא שלום.

מה שסוסת פרא סיפרה מתחבר לי עם לימוד של ר' נחמן.
ר' נחמן אמר שאחת הדרכים לוותר על הכעס היא להמיר את הכעס ברחמים.
להחליף דין בחסד.
וזה בדיוק מה שעשית.
<ציפציף עוד בהשראת הנסיעה לאומן>

פראית, אני נפעמת! הבנה גבוהה - סחתיין עלייך.

הוספתי פתיח לדף. אולי זה יזמין...

<[po]סוסת פרא[/po] / [po]ה מערוך[/po]>

דוגמא שחוויתי ל- [po]בשאיפה לאהוב מסביב[/po]:

לפני מספר חודשים קראתי באתר מסוים כתבה על כך שילדים שגדלו בלי אב עלולים לפתח בעיות ביצירת זוגיות.
באחד הטוקבקים כתב מישהו שהוא יתום מאב מגיל צעיר, ויש לו בעיות למצוא זוגיות ומאוד מבקש עזרה.
ההודעה שלו לתחושתי הייתה מאוד נוגעת ללב, אם כי כתב אותה בהמון שגיאות כתיב, ואולי אפילו יותר בגלל כך.

כשהמשכתי לקרוא את הטוקבקים, ציפיתי למצוא תגובות אוהדות לבחור האומלל ההוא.
במקום זאת, מצאתי המון תגובות לאותו בחור - שמדברות על...... שגיאות הכתיב שלו !!!
כתבו הודעות בסגנון: 'אם יש לך כאלה שגיאות כתיב, לְמה אתה מצפה?' וכיו"ב.

ברגע הראשון מאוד מאוד חרה לי. ממש כאב לי הלב. ודמעות עמדו בעיניי.
ומובן, שהרגשתי כעס כלפי כל אותם 'חסרי רגישות'.

ברגע השני, חלפה בי מחשבה: 'אולי מי שמסוגל להיות אטום כ"כ לרגשות של אחרים הוא בעצמו זקוק לעזרה? הוא בעצמו ראוי לרחמים?'
הרי בן אדם לא מגיע סתם כך למקום כזה.
מי שלא רואה את סבל הזולת, זה אומר שגם הוא בעצמו במקום סגור, זקוק לפתיחה, זקוק לאהבה.

אז הבנתי שלא בהכרח שאותו בחור יתום מסכן יותר משאר הכותבים אליו.
ושחמלתי ראויה שתופנה גם אליהם שעוררו את כעסי.

הייתה זו הבנה שהועילה לי פעמים נוספות מאז.

חמודה, מה שכתבת היה מצוין וענייני.
התגובות האחרות נראו לי "מכורות", שטאנציות וקרוב לוודאי שהגיעו ממקורבים של הכותבת.

טוב, כיוון שאני האחרונה כתבתי ב [po]מעצבן לראות מסביב[/po], אז אני מתחילה להתמיר....

אני רואה כתבה של איזה [url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3305440,00.html,]פיזיותרפיסטית[/url] מבקרת אותה, ומוסיפה לה מהרהורי לבי.
ואז אני מקבלת מין תגובות מבטלות כאלה, כאילו כל מה שכתבתי היה מטעמי השמצה וצרות עין.
(היה דבר אחד שלא הייתי צריכה לכתוב: את המילים "שטות מוחלטת". אז מה אם זו היתה שטות. זו היתה גם שטות מצידי להתבטא כך)

רק עכשיו אני קולטת שזה עצבן אותי. תסכל אותי. פגע בי.

הולכת להתמיר.... לאהוב את מי שלא היתה מספיק בטוחה בעצמה, עד כדי כתיבת תגובות כה מתגוננות ומבטלות.
הולכת לאהוב את החלק שבי שלא בטוח בעצמו ומנסה להתווכח ולהתגונן כל פעם שיש צל של ביקורת ברדיוס של 20 קמ"ר.

:-)

דף בהשראת [po]100 אחוז אחריות[/po].

[u]אולי צריך לשנות את [po]מעצבן לראות מסביב[/po] ל-[po]צריך לאהוב מסביב[/po]?[/u]
לא.

[po]בשאיפה לאהוב מסביב[/po] הוא דף קיטורים ומטאמורפוזה. לקחת את הקיטור והעצבים, לפרוק, (כן, לפרוק), ואז לנשום עמוק ולנסות למצוא את המקום שמתוכו תוכלי לאהוב את.... כל אלה שעצבנו אותך והוציאו אותך מדעתך.
לעשות שינוי צורה לעצבים. להתמיר אותם למשהו אחר.
הוא לא בא במקום המעצבןלראות הוותיק, ולא מבטל אותו, אלא כמשלים.

|!| הערה חשובה: נא לא לנסות להתמיר בכוח רגשות של אנשים [b]אחרים[/b].

:-):-):-):-):-)

שנה טובה

~ראו גם: [po]מעצבן לראות מסביב[/po] / [po]נחמד לראות מסביב[/po],
וגם: [po]אהבת חינם[/po] / [po]100 אחוז אחריות[/po]~

[hr]

איך אנחנו מתמירים רגשות כאשר אנו נתקלים בסיטואציות מהסוג של [po]מעצבן לראות מסביב[/po]?
איך אנו מתמירים את הרגשות שעולים בנו אז, מ:כעס, כאב, פחד, טינה... - ל: אהבה, קבלה, חמלה...

אנא שתפו בסיטואציות שנתקלתם בהם, אילו רגשות עלו בכם, ואיך התמרתם את רגשותיכם. {@