על ידי טלי_ופיצקה* » 24 מאי 2005, 21:01
וגם רציתי להתייחס לכל הקולות שנשמעו לפני היומעיון לגבי תחושת חוסר השייכות. הרגשת הבראנגה שאנשים מרגישים מחוצה לה. אני, בתור קוראת כבר יחסית ותיקה,אבל לא מוכרת, טיפה חששתי, אבל לא ממש. כמובן שכשהגעתי לקח לי כמה דקות להרגע, להתחבר קצת פנימה- ולא לבחוץ הכל כך דינאמי, שבלבל אותי בהתחלה, אבל אחר כך,אפילו שלא הכרתי אף אחד (לפחות הייתי עם בעלי ,למרות שמרוב הסתובבויות כמעת לא נפגשנו...) ממש הרגשתי נעים. לא היתה לי שום תחושה שאני יותר "בחוץ" או "בפנים" ממשהו אחר. דווקא חוויתי תחושה משפחתית, או קהילתית. פשוט נהנתי לראות כל כך הרבה אנשים יפים, כל כך הרבה מניקות, כל כך הרבה מנשאים, כל כך הרבה ישבנים קטנים. זה ממש שימח.
וחןץ מזה, רק עכשיו ראיתי שביקשו לפתוח דוכן רק אחרי 16:30, פאדיחה...>טלי היא בעלת המנשאים האתיופיים<
וגם אפילו ששאלתי, לא הספקתי לקרוא את הבקשה שלא למכור אוכל, ורק במזל לא הבאתי את הפיתות והחומוס >טלי עבדה אתמול כל היום על ההכנה, ובבוקר פשוט לא היה לנו כוח לקחת. מזל.<
וגם רציתי להתייחס לכל הקולות שנשמעו לפני היומעיון לגבי תחושת חוסר השייכות. הרגשת הבראנגה שאנשים מרגישים מחוצה לה. אני, בתור קוראת כבר יחסית ותיקה,אבל לא מוכרת, טיפה חששתי, אבל לא ממש. כמובן שכשהגעתי לקח לי כמה דקות להרגע, להתחבר קצת פנימה- ולא לבחוץ הכל כך דינאמי, שבלבל אותי בהתחלה, אבל אחר כך,אפילו שלא הכרתי אף אחד (לפחות הייתי עם בעלי ,למרות שמרוב הסתובבויות כמעת לא נפגשנו...) ממש הרגשתי נעים. לא היתה לי שום תחושה שאני יותר "בחוץ" או "בפנים" ממשהו אחר. דווקא חוויתי תחושה משפחתית, או קהילתית. פשוט נהנתי לראות כל כך הרבה אנשים יפים, כל כך הרבה מניקות, כל כך הרבה מנשאים, כל כך הרבה ישבנים קטנים. זה ממש שימח.
וחןץ מזה, רק עכשיו ראיתי שביקשו לפתוח דוכן רק אחרי 16:30, פאדיחה...>טלי היא בעלת המנשאים האתיופיים<
וגם אפילו ששאלתי, לא הספקתי לקרוא את הבקשה שלא למכור אוכל, ורק במזל לא הבאתי את הפיתות והחומוס >טלי עבדה אתמול כל היום על ההכנה, ובבוקר פשוט לא היה לנו כוח לקחת. מזל.<