על ידי יעלפו_מהמושב* » 21 ספטמבר 2012, 21:20
שבוע שלישי כמעט ומסתיים, בחיי, הזמן רץ. אבל זה היה שבוע קצת יוצא דופן, כי התחילה השנה החדשה וחגגנו עם הסבים והסבתות בדרום. חזרנו הביתה רק ביום שני, ויום שלישי עוד היה כמו שבת, ככה שבעצם זה היה שבוע קצרצר של רביעי-חמישי. אצל הסבים והסבתות היינו באווירת בטלנות לא אופיינית (אופיינית לשהות בדרום, לא אופיינית לחיים שלנו בדרך כלל). לא עשינו יותר מדי פעילויות יזומות ואני נחתי הרבה. האמת? בסוף יצאתי מזה די אומללה. כי כשאני בתוך עשייה אני מרגישה חיות וכשאני בתוך בטלנות אני רק רוצה להתבטל עוד ועוד. אינרציה היא כוח חזק.
מה עוד?
ביום רביעי הייתי בפגישה בעבודה עם סגן העורך שלי (העורך, למרבה ההפתעה וקריסת ענף העיתונות, התעופף לחודש בהודו). אין לו בעיה שאעבוד מהבית (זה עוד לא סגור, אבל נחמד לשמוע) ואני צפויה לחזור לכתוב לעיתון אחרי סוכות. מעניין איך זה יהיה. גם התחייבתי לאיש מהאקדמיה שאני אעזור לו (תמורת תשלום, שהוא העדיף להעביר מראש על אף חוסר הנוחות הברור שלי מהעניין הזה) בהיקף של חצי משרה. בקיצור, אני עומדת להחזיק במשרה וחצי ולנסות לעמוד בהתחייבויות שלי בערך בהיקף שעות של חצי משרה אחת. עומד להיות מעניין. (ודוקטורט, כן? כי גם את זה אני רוצה לעשות. אני לא אזכיר אפילו את הניסיון שלי לעבוד על ספר ראשון, אבל יש ניסיון כזה).
ומה עוד?
התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר. מורה מדהימה, שלקח לי מלא זמן למצוא, אבל הנה. יצאתי מהשיעור הראשון גם עם הספר מוזיקופיליה של אוליבר סאקס (זה שכתב את "האיש שחשב שאשתו היא כובע") וממה שהספקתי לקרוא עד עכשיו (100 וקצת עמודים)- די מדהים. אולי אצטט לכאן קצת, על ההשפעה של נגינה על המוח, של מבוגרים ושל ילדים.
טוב, כמובן שלא הגעתי לשם רק במטרה להביך את עצמי מול המורה (לא ניגנתי בערך מגיל עשר), אלא גם כדי לקבל הנחייה איך ללמד את הילדים (נו, ילד, בן שנתיים. בנתיים לא מציקה לבן החצי שנה). בשיטת סוזוקי ילדים בני שלוש כבר מנגנים ממש, אז זה אפשרי. והמורה הזו מבינה די הרבה בלימוד פעוטות. אהבתי את זה שהיא דווקא לא רוצה ללמד את הילד בגיל הצעיר הזה ומצהירה בברור שעדיף שהיא תלמד אותי איך ללמד אותו ושנעשה את זה יחד, הוא ואני ולא יחד איתה. היא נתנה לי מלא רעיונות ו"תרגילים" (זה מצחיק לקרוא לזה ככה כי זה נורא פשוט ומשחקי) ובקיצור, הדביקה אותי לשיר- דו רה מי פה סול, יש לי תרנגול. אז מעניין לאן זה ייקח אותנו.
שבוע הבא עוד שבוע מוזר, ואחריו סוכות, ואחריו כל העבודה הזו.
השבוע אמא שלי שלחה לי אסאמאס וכתבה שאולי עדיף לשלוח את הגדול לגן עד אחת לטובת חברת ילדים.
זה לא כל כך מטריד אותי, אבל מעניין שאנשים סביבי ממש מקדישים לזה מחשבה.
הבן הבכור שלי לא מאוד חברותי. הוא לא היה מאוד חברותי בגן, והוא לא מאוד חברותי עכשיו (קשה לי לומר אם זה התעצם, נדמה לי שלא, אבל אני באמת לא בטוחה, זה קשה למדידה). אני תוהה אם אני לא עושה לו איזה עוול חברתי פה, בחשיפה המועטה לילדים. מצד אחד, אני כן לוקחת אותו למפגשים (בהם הוא מתעסק בי ובאח שלו ולא ממש מסתכל על אף אחד אחר. בטוח לא ברמה של משחק משותף), מצד שני, אין מה להשוות מפגש (גם אם קבוע, גם אם שבועי) לחיי היום יום בגן. כשהתלבטתי עם הגנן של הגן מונטיסורי באזורנו (לפני כמה חודשים, כשעוד התלבטתי בעצמי) הוא אמר שילדים שהיו בבית כל כך הרבה שנים לא מצליחים להסתדר חברתית בגן והוא ממש רואה את ההשפעה (השלילית, לדבריו) על היכולות החברתיות שלהם. מצד שני, אני מניחה שלא כל הילדים בארצות סקנדינביה ואחרות, שבהם גדלים בבית עד גילאים מאוחרים למדי, הם לא חברותיים. אז אני לא כל כך יודעת מה לעשות בכיוון הזה (אני בעיקר לא עושה שומדבר, שזו ממש רוח האתר, אבל אם יש רעיונות אחרים- אני אשמח לשמוע ולחשוב).
שבת שלום שתהיה.
שבוע שלישי כמעט ומסתיים, בחיי, הזמן רץ. אבל זה היה שבוע קצת יוצא דופן, כי התחילה השנה החדשה וחגגנו עם הסבים והסבתות בדרום. חזרנו הביתה רק ביום שני, ויום שלישי עוד היה כמו שבת, ככה שבעצם זה היה שבוע קצרצר של רביעי-חמישי. אצל הסבים והסבתות היינו באווירת בטלנות לא אופיינית (אופיינית לשהות בדרום, לא אופיינית לחיים שלנו בדרך כלל). לא עשינו יותר מדי פעילויות יזומות ואני נחתי הרבה. האמת? בסוף יצאתי מזה די אומללה. כי כשאני בתוך עשייה אני מרגישה חיות וכשאני בתוך בטלנות אני רק רוצה להתבטל עוד ועוד. אינרציה היא כוח חזק.
מה עוד?
ביום רביעי הייתי בפגישה בעבודה עם סגן העורך שלי (העורך, למרבה ההפתעה וקריסת ענף העיתונות, התעופף לחודש בהודו). אין לו בעיה שאעבוד מהבית (זה עוד לא סגור, אבל נחמד לשמוע) ואני צפויה לחזור לכתוב לעיתון אחרי סוכות. מעניין איך זה יהיה. גם התחייבתי לאיש מהאקדמיה שאני אעזור לו (תמורת תשלום, שהוא העדיף להעביר מראש על אף חוסר הנוחות הברור שלי מהעניין הזה) בהיקף של חצי משרה. בקיצור, אני עומדת להחזיק במשרה וחצי ולנסות לעמוד בהתחייבויות שלי בערך בהיקף שעות של חצי משרה אחת. עומד להיות מעניין. (ודוקטורט, כן? כי גם את זה אני רוצה לעשות. אני לא אזכיר אפילו את הניסיון שלי לעבוד על ספר ראשון, אבל יש ניסיון כזה).
ומה עוד?
התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר. מורה מדהימה, שלקח לי מלא זמן למצוא, אבל הנה. יצאתי מהשיעור הראשון גם עם הספר מוזיקופיליה של אוליבר סאקס (זה שכתב את "האיש שחשב שאשתו היא כובע") וממה שהספקתי לקרוא עד עכשיו (100 וקצת עמודים)- די מדהים. אולי אצטט לכאן קצת, על ההשפעה של נגינה על המוח, של מבוגרים ושל ילדים.
טוב, כמובן שלא הגעתי לשם רק במטרה להביך את עצמי מול המורה (לא ניגנתי בערך מגיל עשר), אלא גם כדי לקבל הנחייה איך ללמד את הילדים (נו, ילד, בן שנתיים. בנתיים לא מציקה לבן החצי שנה). בשיטת סוזוקי ילדים בני שלוש כבר מנגנים ממש, אז זה אפשרי. והמורה הזו מבינה די הרבה בלימוד פעוטות. אהבתי את זה שהיא דווקא לא רוצה ללמד את הילד בגיל הצעיר הזה ומצהירה בברור שעדיף שהיא תלמד אותי איך ללמד אותו ושנעשה את זה יחד, הוא ואני ולא יחד איתה. היא נתנה לי מלא רעיונות ו"תרגילים" (זה מצחיק לקרוא לזה ככה כי זה נורא פשוט ומשחקי) ובקיצור, הדביקה אותי לשיר- דו רה מי פה סול, יש לי תרנגול. אז מעניין לאן זה ייקח אותנו.
שבוע הבא עוד שבוע מוזר, ואחריו סוכות, ואחריו כל העבודה הזו.
השבוע אמא שלי שלחה לי אסאמאס וכתבה שאולי עדיף לשלוח את הגדול לגן עד אחת לטובת חברת ילדים.
זה לא כל כך מטריד אותי, אבל מעניין שאנשים סביבי ממש מקדישים לזה מחשבה.
הבן הבכור שלי לא מאוד חברותי. הוא לא היה מאוד חברותי בגן, והוא לא מאוד חברותי עכשיו (קשה לי לומר אם זה התעצם, נדמה לי שלא, אבל אני באמת לא בטוחה, זה קשה למדידה). אני תוהה אם אני לא עושה לו איזה עוול חברתי פה, בחשיפה המועטה לילדים. מצד אחד, אני כן לוקחת אותו למפגשים (בהם הוא מתעסק בי ובאח שלו ולא ממש מסתכל על אף אחד אחר. בטוח לא ברמה של משחק משותף), מצד שני, אין מה להשוות מפגש (גם אם קבוע, גם אם שבועי) לחיי היום יום בגן. כשהתלבטתי עם הגנן של הגן מונטיסורי באזורנו (לפני כמה חודשים, כשעוד התלבטתי בעצמי) הוא אמר שילדים שהיו בבית כל כך הרבה שנים לא מצליחים להסתדר חברתית בגן והוא ממש רואה את ההשפעה (השלילית, לדבריו) על היכולות החברתיות שלהם. מצד שני, אני מניחה שלא כל הילדים בארצות סקנדינביה ואחרות, שבהם גדלים בבית עד גילאים מאוחרים למדי, הם לא חברותיים. אז אני לא כל כך יודעת מה לעשות בכיוון הזה (אני בעיקר לא עושה שומדבר, שזו ממש רוח האתר, אבל אם יש רעיונות אחרים- אני אשמח לשמוע ולחשוב).
שבת שלום שתהיה.
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
דפים_באקראי חזר לתפקוד מלא אם אתן מרגישות מזל בואו למצוא את הדף הכי מעניין דפים_באקראי 
