על ידי בשמת_א* » 28 ספטמבר 2011, 13:59
תבשילה, מאוד מעניין מה שאת אומרת.
אני חושבת שזו אחת הסיבות שאני שמחה עם הבחירה של בתי באוניברסיטה הפתוחה. הגמישות והבחירה והלימוד האינדיבידואלי ממשיכים במידה רבה את מה שקורה בחינוך הביתי אצלנו.
גם הבחירה שלה, בתואר שעיקרו במוסיקה, מתאימה לתחומי העניין שלה ומשתלבת עם הקונסרבטוריון. אני מרגישה שהדגש הוא יותר על מה שמעניין אותה ומשמח אותה, כולל תחושה שלה שהיא עושה משהו מעשי שרלבנטי להתקדמות שלה בחיים - ופחות על "מצויינות".
אם כי איך שהיא גדלה (מה לעשות, הבת שלי, לא?), הסטנדרט שלה הוא מצויינות...
(אילולא היתה המנצחת שלה מסבה את תשומת לבי לעניין, אני חושבת שלא הייתי שמה לב לזה. למשל, טבעי לי ולבתי שאם נותנים חומר ללמוד עד החזרה הבאה, אז ברור שבתי יודעת אותו בעל פה כמו שצריך בחזרה הבאה. ובאה עם כל הציוד הדרוש - מעולם לא שכחה את התוים, הקלסר, העפרונות [גם משאילה לחברות ששכחו], המחק, המים. וכמובן זוכרת ומיישמת מייד כל הערת תיקון של המנצחת. וכן הלאה. ברור לי ולה שזה מה שעושים, מה, לא? אבל כשאני פתאום משווה לבנות האחרות, אני מבינה שזה בכלל לא מובן מאליו. עובדה שאחרות שוכחות, מאחרות, לא למדו, לא זכרו, לא הפנימו...
אבל זה לא קשור לחינוך ביתי, לדעתי.)
במחשבה שניה, זה כן קשור לסיבה שבחרתי לגדל את בתי בחינוך ביתי. היה לי ברור, שילדה כזאת, אם תגדל בבית הספר - תהיה כל כך מצויינת בלהתאים את עצמה לדרישות המערכת, שהיא תמחק את עצמה ואת רצונותיה. וזה לוקח הרבה פחות מ-12 שנים, לשכוח מי אתה.
כיוון שלתוך כל מערכת כזאת היא באה מבחוץ, כבאה ליהנות ולהפיק תועלת ממה שאפשר לקבל וללמוד - הפוקוס נשאר על מי שהיא, ועל מה שמעניין אותה.
תבשילה, מאוד מעניין מה שאת אומרת.
אני חושבת שזו אחת הסיבות שאני שמחה עם הבחירה של בתי באוניברסיטה הפתוחה. הגמישות והבחירה והלימוד האינדיבידואלי ממשיכים במידה רבה את מה שקורה בחינוך הביתי אצלנו.
גם הבחירה שלה, בתואר שעיקרו במוסיקה, מתאימה לתחומי העניין שלה ומשתלבת עם הקונסרבטוריון. אני מרגישה שהדגש הוא יותר על מה שמעניין אותה ומשמח אותה, כולל תחושה שלה שהיא עושה משהו מעשי שרלבנטי להתקדמות שלה בחיים - ופחות על "מצויינות".
אם כי איך שהיא גדלה (מה לעשות, הבת שלי, לא?), הסטנדרט שלה הוא מצויינות...
(אילולא היתה המנצחת שלה מסבה את תשומת לבי לעניין, אני חושבת שלא הייתי שמה לב לזה. למשל, טבעי לי ולבתי שאם נותנים חומר ללמוד עד החזרה הבאה, אז ברור שבתי יודעת אותו בעל פה כמו שצריך בחזרה הבאה. ובאה עם כל הציוד הדרוש - מעולם לא שכחה את התוים, הקלסר, העפרונות [גם משאילה לחברות ששכחו], המחק, המים. וכמובן זוכרת ומיישמת מייד כל הערת תיקון של המנצחת. וכן הלאה. ברור לי ולה שזה מה שעושים, מה, לא? אבל כשאני פתאום משווה לבנות האחרות, אני מבינה שזה בכלל לא מובן מאליו. עובדה שאחרות שוכחות, מאחרות, לא למדו, לא זכרו, לא הפנימו...
אבל זה לא קשור לחינוך ביתי, לדעתי.)
במחשבה שניה, זה כן קשור לסיבה שבחרתי לגדל את בתי בחינוך ביתי. היה לי ברור, שילדה כזאת, אם תגדל בבית הספר - תהיה כל כך מצויינת בלהתאים את עצמה לדרישות המערכת, שהיא תמחק את עצמה ואת רצונותיה. וזה לוקח הרבה פחות מ-12 שנים, לשכוח מי אתה.
כיוון שלתוך כל מערכת כזאת היא באה מבחוץ, כבאה ליהנות ולהפיק תועלת ממה שאפשר לקבל וללמוד - הפוקוס נשאר על מי שהיא, ועל מה שמעניין אותה.