שוב שלום אימהוּת!
עם הזמן גילינו גם קושי בהבנה
ביום העיון המוזכר דיברה המרצה מעט מאוד על קשיים שפתיים. היא הזכירה אותם כבדרך אגב והתמקדה במובנות הדיבור הירודה, אך למדתי בעבר שדיספרקסיה (היום מכנים אותה יותר "אפרקסיה". פוליטיקות...) יכולה בהחלט להתבטא גם בתחום השפה ולא רק בהיגוי. אני לא יודעת לפרט חלוקה לאחוזים, אבל מבחינתך זה גם לא משנה במיוחד. הרי הילד הוא שלך במאת האחוזים. @}
הוא נמצא כעת בבי"ס חינוך מיוחד
האם צוות בית הספר מכיר באופן ספציפי את תופעת הדיספרקסיה ואת שיטות העבודה המתאימות לה?
כשלמדתי בביה"ס להפרעות בתקשורת, המינוח הוזכר, אבל אני לא יכולה לומר שיצאתי עם ידע נרחב בנושא. (בעצם אולי אני יכולה לומר את זה כמעט על כל תחום...
)
כוונתי בשאלה זו היא שאם הצוות אינו בקיא בשיטות, אפשר וכדאי לחשוף אותו אליהן.
זה מתקשר למה שאת שואלת בהמשך לקראת מסירת התל"א. (תיכף אתייחס עוד.)
עוד נקודה: האם בנך מטופל גם מחוץ למסגרת ביה"ס? אני יודעת שקופות החולים מנסות להתנער מאחריותן לטיפול בילדים שמטופלים במסגרות החינוך המיוחד אך למעשה הן מחויבות לספק טיפול!
אם אתם מטופלים אצל קלינאית, ובייחוד מישהי שבקיאה בתחום, מומלץ מאוד לשדך בינה לבין הצוות, ואפילו לבקשהּ להקדיש מזמנה (בתשלום... P-:) לפגישה בביה"ס ולהדגמה של דרכי העבודה שלה עם בנך.
אבל כולם מודים כי מדובר בדיספרקסיה קשה.
וכן לא מצליחה להתנתק מדאגה לעתיד...
אין לי ניסיון בתחום, אבל אני משערת שהאמירה של המרצה -
_רוב הילדים שהאפרקסיה שלהם אינה קשה מאוד יגיעו לדיבור מובן וברור גם אם לא תקין לחלוטין (למשל, אולי עדיין ישבשו ר או ל בגיל העשרה).
במקרים קשים (תסמונות, חבלת ראש, פגיעה נוירולוגית) הפרוגנוזה טובה פחות._
הייתה הדבר היחיד שאפשר לומר כשעונים באופן כללי. כלומר, לנבא קשה תמיד ובייחוד כשמצב הילד אינו באחד מהקצוות הברורים.
אני מצטערת שלא יכולה לומר יותר מזה. אולי תרצי להרחיב מעט על הדיבור של בנך כיום ועל קצב ההתקדמות שלו?
וכמובטח,
הרחבת-מה על גישות טיפוליות:
ככלל אין טיפולים ייחודיים לאפרקסיה, כיוון שהגישות המוצעות יכולות להועיל גם במקרים אחרים של ילדים הסובלים ממובנות דיבור ירודה.
- יש חשיבות רבה ליצירת הרגל של חיקוי כבסיס לעבודה כבר אצל ילדים צעירים מאוד, אפילו ילדים שעדיין אין להם מילים כלל.
- גישות הטיפול מתמקדות בסיוע לילד בתכנון ההפקה המילולית. מדגישים את חשיבות התרגול אך גם הצורך להקפיד על הדרגתיות רבה בהתקדמות, התאמה לקצב של הילד.
- כדי לתכנן את ההפקה נעזרים ברמזים שונים (סוג אחד של רמזים או שילוב של סוגים שונים, שהילד לומד להכיר עם הזמן):
- רמזים ויזואליים מוסכמים - תנועות ידיים, תמונות של מנח הפה
בהקשר זה הוזכרה השיטה Cued articulation של Jane Passy, שנעזרת בקישור של כל הגה לתנועת יד ייחודית בסמוך לפה של המטפל, וכן משתמשת בכרטיסים לרמזים ויזואליים נוספים.
- רמזים טקטיליים (מגע) -
שיטת הטיפול הבולטת היא PROMPT של Deborah Hayden, שלפיה בתחילת הטיפול מסייעת הקלינאית בעיצוב ממשי של איברי ההיגוי עבור הפקת ההגה, ועם ההתקדמות מסתפקת במגע רומז. השיטה מכונה "לנגן על הפנים". במחשבה ראשונה היא נראית כמעט פולשנית, אבל אולי אין הבדל גדול בינה לבין סיוע לילד בפעולות מוטוריות אחרות, ובסרטון שהוקרן ביום העיון נראה ילד שהשיטה סייעה לו.
- רמזים אודיטוריים (שמיעתיים) - הדרגתיות בשימוש ברמזים מהפקה סימולטנית עם הילד דרך חיקוי הולך ונדחה ועד ל הפקה ספונטנית (בעז"ה!)
אאל"ט הגישה הבאה שהוזכרה התקשרה לסעיף זה: Dynamic Temporal and Tactile Cueing של Edythe Strand, ואחד הרכיבים הבולטים שבה הוא האטה משמעותית של המבע שמדגימים לילד, כדי שיהיה סיפק בידו להצטרף להפקה על כל המעברים בין עיצור לתנועה.
אגב, מה הכוונה טיפול אינטנסיבי ומתמשך.? כל יום טיפול עם קלינאית?
הוזכר שאגודת קלינאי התקשורת האמריקאית ממליצה על 5-3 טיפולים בשבוע. די ברור שזה לא ישים בארץ.
מה שכן, אם יש הדרכה טובה לאחר נוכחות של ההורים בטיפול, אפשר לתרגל בבית כמעט מדי יום, כי נראה שלתרגול התכוף יש השפעה רבה על הכנסת ההגאים ובהמשך ההברות והמילים למאגר האוטומטי של הילד, ועל יסוד התבניות האלה יהיה לילד קל יותר ללמוד מילים נוספות.
<קל להמליץ אך פעמים רבות קשה ליישם, כשיש בחיים עוד כמה דברים...
>