על ידי מרמיט* » 06 יולי 2010, 12:11
שנייה, לפני שמעבירים את הדיון...
כמו שציינה
מיצי החתולה, באנגליה אכן מפרסמים את השכר המוצע במודעות הדרושים.
בארץ, לעומת זאת, נתקלתי לא מזמן במודעת דרושים שדרשה מהמועמדים לציין את ציפיות השכר כבר בפנייה הראשונה שלהם. "פניות ללא ציפיות שכר לא ייענו". טוב שהם לא כתבו שהם לא מתחייבים לקבל את ההצעה הזולה ביותר...
יתרה מכך, שמעתי על עובדים (אפרופו היי-טק) שהחוזה שלהם
אוסר עליהם במפורש לדון בשכר שהם מקבלים.
תרבות החוזים האישיים, שבזמנו נתפסה כשחרור מכבלי הוועדים הנצלנים, יצאה כאן משליטה באופן שאפילו תאצ'ר לא היתה חולמת עליו. העובד מגיע למיקוח הזה מוחלש ומבודד, ואז הוא עוד צריך לקלוע לחידונים פסיכולוגיים שבהם הוא צריך לקלוע לדעת המראיין - לא נמוך מדי, כדי לא למכור את עצמו בזול, אבל לא גבוה מדי כדי שלא יעיפו אותו מכל המדרגות.
זה שונה אצל פרילאנסרים, מכל מיני בחינות, ולו רק כי חלק מרכזי בעבודתו של פרילאנסר הוא ללמוד לתמחר את עצמו, מפרויקט לפרויקט, בהתאם לפרויקט.
גם פרילאנסרים עלולים להידפק, אבל החשיבות של קביעת השכר קריטית הרבה יותר אצל שכיר, שלא יקבל הזדמנות שנייה בפרויקט הבא.
תרבות החוזים האישיים הזאת, אגב, מחלחלת גם ליחסי האזרחים עם הרשויות. כל אחד לעצמו, נלחם בעצמו על מה שנוגע לו. פסה הסולידריות מן הארץ, נשאר רק שוק שמחייב מיקוח אינסופי על כל צעד ושעל.
ארץ אוכלת יושביה, הישרדות: החיים האמיתיים. ומי שחלש נופל בצד הדרך.
קו ישר מתוח בין חוף פלמחים, שייח ג'ראח וחברת הביטוח שמנסה כל שנה לדפוק אותי באלף שקל, בשיטת מצליח.
שנייה, לפני שמעבירים את הדיון...
כמו שציינה [po]מיצי החתולה[/po], באנגליה אכן מפרסמים את השכר המוצע במודעות הדרושים.
בארץ, לעומת זאת, נתקלתי לא מזמן במודעת דרושים שדרשה מהמועמדים לציין את ציפיות השכר כבר בפנייה הראשונה שלהם. "פניות ללא ציפיות שכר לא ייענו". טוב שהם לא כתבו שהם לא מתחייבים לקבל את ההצעה הזולה ביותר...
יתרה מכך, שמעתי על עובדים (אפרופו היי-טק) שהחוזה שלהם [b]אוסר[/b] עליהם במפורש לדון בשכר שהם מקבלים.
תרבות החוזים האישיים, שבזמנו נתפסה כשחרור מכבלי הוועדים הנצלנים, יצאה כאן משליטה באופן שאפילו תאצ'ר לא היתה חולמת עליו. העובד מגיע למיקוח הזה מוחלש ומבודד, ואז הוא עוד צריך לקלוע לחידונים פסיכולוגיים שבהם הוא צריך לקלוע לדעת המראיין - לא נמוך מדי, כדי לא למכור את עצמו בזול, אבל לא גבוה מדי כדי שלא יעיפו אותו מכל המדרגות.
זה שונה אצל פרילאנסרים, מכל מיני בחינות, ולו רק כי חלק מרכזי בעבודתו של פרילאנסר הוא ללמוד לתמחר את עצמו, מפרויקט לפרויקט, בהתאם לפרויקט.
גם פרילאנסרים עלולים להידפק, אבל החשיבות של קביעת השכר קריטית הרבה יותר אצל שכיר, שלא יקבל הזדמנות שנייה בפרויקט הבא.
תרבות החוזים האישיים הזאת, אגב, מחלחלת גם ליחסי האזרחים עם הרשויות. כל אחד לעצמו, נלחם בעצמו על מה שנוגע לו. פסה הסולידריות מן הארץ, נשאר רק שוק שמחייב מיקוח אינסופי על כל צעד ושעל.
ארץ אוכלת יושביה, הישרדות: החיים האמיתיים. ומי שחלש נופל בצד הדרך.
קו ישר מתוח בין חוף פלמחים, שייח ג'ראח וחברת הביטוח שמנסה כל שנה לדפוק אותי באלף שקל, בשיטת מצליח.