תודה! יישר כח

ערב נפלא לך אהבת, לפני זה הייתי מעין המתעגלת, אני אמנם עדין מתעגלת בנפשי אבל אני כבר אמא של גפן ומרגישה כל יום התעלות גדולה להיות חלק ממנה ומהמשפחה שנהינו, אני היא וגם בן זוגי, ולהיות חלק מבאופן, אולי קצת יותר פעילה עכשיו ,נורא רוצה, עדין קצת חוששת... שיהיה שבוע קסום מעין

הי
המייל שלי [email protected]
מחכה לדואר!

_נגה, הרבה אנשים חושבים כמוך.
אך יש כאן אנשים אחרים שמשליטים את דעתם באגרסיביות.

דווקא שמחתי שהתעקשת, ומאוד אצטער אם תיכנעי._

כל פעם את מוצאת חן בעיני קצת יותר. יש כאן יותר מדי התנשאות ואני זכיתי לטעום את זה כמה פעמים
למשל כשמישהי קיבלה מעיל עור משומש במתנה והעזה לשאול כאן איך שומרים עליו, התנפלו עליה וכשאני כתבתי לה שתתחדש, נפלו גם עלי
וזאת רק דוגמה קטנה. כמובן , אני לא אכתוב את זה בכיכר...

מסכימה עם כל מילה בקשר למה שכתבת בנושא הגנים.
אני הייתי עם ביתי בבית עד גיל שלוש וחצי, ואז כבר הייתי חייבת פיתרון כל שהוא.
הפיתרון שלי- (גן מעורבות הורים מדהים עם עשרה ילדים לחצי יום באווירה ביתית) הגיע דרך האתר הזה.
אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי מוצאת את הקבוצה המדהימה הזו.
סביר להניח שכל פיתרון אחר היה הרבה הרבה פחות טוב בשבילי ובשביל ביתי.

מסכימה עם כל מילה בקשר למה שכתבת בנושא הגנים.

כתבתי גם משהו על זה בדף שלי- את מוזמנת לקרוא

אהבת יקרה,
את מלמדת אותי אכפתיות מה היא. בשביל הכלל. אני יודעת שזה נושא שעדיין לא נוגע לך.
מחזקת על האומץ. תודה.

אני מאוד מודה לכל מי שכתבה לי כאן דברי חיזוק.
למרות שאני איתנה בדעתי בנושא הזה, מאוד מחזק אותי לשמוע את דבריכן, ולדעת שאני לא לבד.

אני מאוד מאוד אשמח ואודה לכן אם תוכלו להביע את הצד הזה גם ב-איפה כאן מדברים עם העורכים (לשם הדיון הועבר), כדי שיראו שיש מספיק קולות בקהילה שחושבים כך, ושהקולות האלה לא זניחים.

הי אהבת,
גם אני מחזקת את ידייך.
אוהבת את האתר הזה מאוד,
שונאת את הטרור שמושלט פה לעיתים.

_הי אהבת,
גם אני מחזקת את ידייך.
אוהבת את האתר הזה מאוד,
שונאת את הטרור שמושלט פה לעיתים._

לעיתים קרובות מידי לצערי...

סגולה וארנה תודה גם לכן.

אני שוב מודה לכל מי שכתבה לי ושמחה על החיזוק....

אבל למה אינכן כותבות בדף הדיון?
נוצר שם הרושם כאילו הן הרוב, בגלל שרק אותן שומעים.
זה כלכך מצער.

אני יודעת שמבאס להיכנס לדיונים האלה, אבל לפעמים זה חשוב.

אהבת-
הנושא הזה כל כך סוער שלכן אני כותבת לך בעילום שם.
ממש לא ברור לי מה כל כך מלחיץ ואת מי שיהיה כאן סיוע הולם למי שמחפש גן.
אני מסכימה עם כל מילה שלך
וכל הכבוד על הלוחמנות ועל הנחישות.
אני בזמנו השתתפתי בדיונים אך עייפתי ופרשתי ולכן גם כתבתי בעילום שם.
כל הכבוד לך.

תודה על התגובות הנוספות .

אהבת, אני מסכימה איתך בנושא הגנים. באמת היה כדאי שיהיה דף לגנים באופניים...
אבל - לא חבל לך על כל המלחמה הזאת? שחררי באהבה.
יש עוד הרבה דברים להנות מהם, וחבל לקלקל לעצמך את האווירה של באופן. (בשבילך. לא בשבילם)
אל תיקחי הכל כל כך אישי. זה לא.

קבועה ו-הדס צומחת, המון תודה .

תודה על מה שכתבת בדף שלי @}

אהבת, תודה רבה על התמיכה ועל הדברים החמים.

פרופסור זלי גורביץ' אמר שהבל ההבלים עליו דיבר קהלת אינו לא כלום אלא הבל נשימתנו.

שבע יהלום בדף שלה

_יש הבדל בין קטנות לפרטים קטנים. היטפלות לקטנות זה קטנוני ומקטין,
בפרטים הקטנים נמצא אלוהים ורוחב הנשימה הבהיר._

כנ"ל

אני כבר לא סובלת חיזורים,זה תמיד עוסק בהם, בלכבוש.לא סובלת שמתלהבים ממני זה עוסק רק בפנטזיות.

לבבית בדף נשבר לי הלב בקשתעזרה

_מזכיר לי את משל רשת הדייגים:
מי שיוצא לחקור את דגי הים עם רשת שקוטר חוריה שני סנטימטר, יחזור עם המסקנה שבים יש רק דגים גדולים משני סנטימטר._
עודד המחפש בדף טיפול הומיאופתי

_בדיוק אני קוראת שוב את בולבי... בדיוק את הפרקים על ה-attachment... מה שהגברת הנ"ל (אני מתאמצת לכנות אותה בנימוס) קוראת "חברותיות" ורואה באופן חיובי, בולבי היה אומר עליו שהוא מעיד על attachment נמוך... (טוב, זה יותר מורכב מזה, פישטתי מאוד מאוד לצורך הדיון).
כלומר, העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.

הייתי אומרת שזה אחד הדברים שמנבאים פתולוגיות בהמשך החיים, במיוחד בכל מה שקשור ליכולת ליצירת קשר עמוק עם אדם אחר._

בשמת א מתוך מעצבן לראות מסביב

(תוהה האם זה נכון.... )

ממשיכה לכתוב...מוזמנת להצטרף...

הי אהבת, בטח שאת יכולה להעביר לדף בחילות והקאות בנסיעה .
חיפשתי דף כזה, לא מצאתי...
תודה.
בינתיים אנחנו מספרים סיפורים וזה מסיח את הדעת מהסתכלות החוצה וריצוד עיניים.

ציטוטים מקישור שהביאה סבטקסט ב- סבטקסט כפול בלוג:

_"החיים אינם עוסקים ב'איך שרדת את הסערה', אלא ב'האם הספקת לרקוד בגשם'."

"לא נשלחנו לעולם הזה רק כדי לשרוד, אלא כדי להגיע לגדולה."

"אל תגיעו לסוף חייכם ותגלו שחייתם את החיים רק לאורכם; חיו אותם גם לרוחבם."_

היי , לאחרונה הגיעו אלי המון טלפונים מאמהות שמחפשות פתרון, ותהיתי איך זה קרה
סיפרה לי מיכל (אחת האמהות ) שאת המלצת ורציתי להודות לך מאד על כך
תודה מקרב לב,
אם אשמע על מישהו שמחפש לצרף , איידע אותך (אם לא הסתדרת בינתיים)
הצלחה וימים של אור
עשב

אחד מה שימוש מודע בשפה בהורות ששמתי לב אליו אצלנו הוא שאנחנו לא שואלים "טעים לך?" אנחנו מניחים שאם תינוק/ילד אוכל משהו, זה כי זה טעים לו. אין לו שום דפקט מנגנוני שיגרום לו לאכול משהו שלא טעים לו. זה פאק שלנו.

ניצן אמ בדף תזונה אינסטינקטיבית

התמודדות עם צרעות

אלופת עולם

_ילדים צריכים לגדול בחסד. בזאת אני בטוח. אבל, הכיצד ילמדו ילדים להתמודד עם דין, אם כל סביבתם היא חסד על חסד?
אדמה את החסד למים, שכן הם כמעט החסד בהתגלמותו.
"מבחוץ", המים הם חסד, כי הם מקלים במשקל השוהים בהם, וכי הם מפוזרים עד מאוד.
אבל "מבפנים", המים הם דין. הם מפעילים לחץ גבוה על השוהים בהם, ועל ידי כך תוחמים אותם, לא מאפשרים להם להפוך להיות מפוזרים כמותם.
על כן אני חושב שילד צריך לגדול בחסד, כדי שיוכל לעמוד בדין. החסד הוא שבעצם מכריח את הילד לשמור על צורתו ולא להתפזר.
כאשר מגדלים ילד בדין, שהוא לכאורה התוחם, המסגרת, מה שאמור לא לאפשר לילד להתפזר - אין לילד מגע מכל הכיוונים. דווקא כך כך הוא יכול להתפזר.
אבל - החסד הוא מגע עם המים, מגע עם העולם.
אני חושב שלא צריך לשים תינוק על מזרן שכזה. לכאורה הילד דווקא בחסד כך, שהרי מקלים לו את הנסיונות - אבל בעצם זהו דין, כי הוא לא בא במגע עם העולם._

קלא אילן ב-לרפד את החיים

תודה על ההתיחסות הנעימה ב עיצוב הבית

הילד שלך לא תלותי, אלא תלוי - זה לא פתולוגי, זה מה שצריך להיות.
בשמת מתוך שיטות הרדמה
(הגרלתי מתוך ארכיון הגריינים שנמחק)

כדי להיכנס לכל דף במצב עריכה, צריך להוסיף את התיבה edit= (קודם edit אח"כ =) בין ה-chiq.pl? לשם הדף בשורת הכתובת.

שלום לך,
קיבלתי ממך הודעת עריכה לפני כחצי שנה, זה היה בקשר להודעה שכתבתי יותר משנה קודם לכן ובדרך כלשהי חזרה לחיים מבלי ששמתי לב
האם עדיין ההודעה רלבנטית? את יכולה לקוראה בדף שלי.
יום טוב...

אם כל האנשים הנפלאים-חכמים-ושיש-להם-מה-לתרום-למדינה-הזו היו קמים ומחליטים ללכת, מה היה קורה כאן? והאם זה הגיוני לחשוב רק על רווחתנו האישית? (יעלפו מהמושב)
_באחד הדיאלוגים של סוקרטס, אני חושבת שבעניין פציפיזם, טוענים נגדו: אם כולם יהיו פציפיסטים כמוך, איך המדינה תמשיך להתקיים? והוא סותר את הטיעון ואומר: ואם כולם ירצו להתחתן עם אשתי? ואם כולם ירצו לעסוק באותו מקצוע שלי? וכו'.
ברגע שחושבים על כך, כל מעשה פרטי ברגע שכולם יעשו אותו ימיט אסון על החברה. לדוגמא אם כולם יהיו בדיוק כמוני, לא יהיו במדינה רופאים, נהגי מוניות, מוכרים בחנויות, חקלאים וכו'._

(אמא בבית עונה ליעלפו בדף מעצבן לראות מסביב)

הי אהבת
אני מכירה אותך רק ממה שאת כותבת באתר

הגיעו אלי שתי הצעות ומייד קפצת לראשי אז אני עושה לך קופי פייסט

מחפשת חונכת לבחורה מקסימה בת 22 הסובלת מהפרעה נפשית נדירה מחפשת חונכת מסורה ואכפתית לליווי ומגורים משותפים.המשרה כוללת מגורים, רכב, הוצאות שותפות ושכר. כל מי שמעוניינת או מכירה מישהי שמעוניינת מוזמנת לפנות אליי במייל [email protected] או לבחורה ישירות בטלפון-050-2577675 בבקשה עיזרו לנו. גל .
• מחפש שתי מודליסטיות-שלום שמי מאשה אני אמנית (צלמת) ישראלית,העבודות שלי הוצגו במוזיאונים וגלריות בישראל ובעולם, נושא העבודות שלי עולם האישה, היסטוריה ואגדות קשורים לתרבות נשים עבור העבודה החדש שלי, הכוללת קבוצה של 10 בנות, אני מחפש שתי בחורות עם שיער ארוך שיסכימו להצטלם בעירום. אשמח לענות על כל השאלות 0549430101 מאשה [email protected]

אין לי מושג איפה העבודות האלה אבל כשלא מציינים זה בד"כ תל אביב

בברכה
מיכל

_תסכול ענק. כשאתה כבר מפסיק לתרץ את כל מה שלא קיבלת ולהבין, זה לא יחזור.
הפתק החלפה כבר לא בתוקף, החנות לא שם, לא יעזור._
צוויליך בדף היה לי חרא של אבא

הי אהבת עולם יקרה,
מה שלומך? מקווה שאת זוכרת אותי קצת... (-:
אני רוצה לעשות קצת שינויים בדף שלי ולא יודעת איך, תהיי מוכנה לעשות את זה בשבילי?
(פירטתי בדף שלי גווני ם בדיוק מה אני רוצה)
אני פשוט יודעת שאת ממש מתמצאת פה באיך הדברים עובדים ואני ממש ממש לא...

תודה וחג שמח!
גוונים

את כזאת חמודה! וחג שמח

_ואהבה.. או.. זה.. קצת כמו להוריד נעליים ולהישאר. זה קצת כמו אני הכי יפה גם בפיג'אמה שלי. זה כי הוא רואה אותי ומכיר אותי מבפנים. ואני קצת מתקשה אפילו כי זה מבקש ממני לאהוב ולקבל את עצמי כמו שהוא מקבל אותי. זה נינוח. זה בית. זה מרגש אבל עם וויתור על הדרמה.
אני רואה את זה אצל חברותיי. ובאופן חלקי הייתי שם בעצמי.
אהבה זה לא קשור לטיימינגים. זה כשלא חושבים אוי למה אמרתי לו ככה כתבתי לו ככה. זה נופל נכון._

עינת בדף עינת המשך המסע

חזקי ואמצי יקירה
אני מורידה את הכובע בפנייך על הסבלנות שלך בכל עניין הכן לא גנים, יש לך עור עבה כנראה
אז סחתיין עלייך.

_גם עצם התעתוע הזה, שאי אפשר לדעת מה לצפות ממנו, גם הוא סוג של התעללות.
ודעי לך שמתעללים רבים ניחנים בקסם אישי ונדיבות._

ממ מתוך אבא שלי משחד את הילדים שלי

אמא נמש ופלוני אלמונית, תודה על התמיכה.

יש לך עור עבה כנראה
חחחח, זה הדבר הכי מצחיק ששמעתי.
נראה לי אני הבן אדם האחרון בעולם שאפשר להגיד עליו דבר כזה....

תודה על ההתייחסות וההפניה! בהחלט אנסה.

יש לי חברה שדוגלת בשיטה שהילד יודע להתמודד לבד ושלא צריך להגן עליו עד כדי כך,
אנקדוטה - שמעתי יש תופעה שרואים בתאים שבגוף, בהם תא צעיר נצמד לתא בוגר, וכאילו "לומד" ממנו את העבודה.

טליה אלמתן עונה לרולילולי בדף אבא שלי משחד את הילדים שלי


לדעתי, צריך להפריד בין "ידיעה" ובין "יכולת". בסך הכל, מהי תכלית הגדילה, אם לא למידה והתקדמות? למשל, במה שנוגע למזון. בהתחלה הוא מקבל ממך ישירות דם מוכן; בהמשך, מזון מעוכל שצריך רק עיבוד קל - חלב אם; בהמשך, את מגישה לו מזונות שונים; בשאיפה, בסביבות גיל 10 הוא כבר ידע להכין לעצמו חביתה. כמה שלא תסמכי על הילד, סביר שהוא לא יצליח להכין לעצמו חביתה בגיל שנה.

המשך התשובה של טליה הנ"ל

כתבתי עכשיו בככר השוק:

יש לי הצעה ליום העצמאות:

במקום שזה יהיה סתם יום של חגיגות ובילויים, כן להתייחס למשמעות של היום הזה - היום שקמה בו מדינה שבזכותה יש לנו היום מקום להיות בו, שזה דבר בכלל לא מובן מאליו,
ועם כל המגרעות של המדינה - עדיין אנחנו מקבלים ממנה המון -

ולכן אני מציעה שכל אחד יבחר לו היום משהו שהוא רוצה לתרום למדינה בשנה הקרובה.
הכוונה אינה לתרום למוסדות המדינה, אלא למדינה באופן כללי - לאנשים שכאן, לעצים, לסביבה, לא משנה...
אפילו משהו קטן.
שיביע את ההערכה שלנו למתנה הזו שקיבלנו.

אני בחרתי - כל יום שאני הולכת בחוץ - אני מרימה לפחות לכלוך אחד לפח.

יום עצמאות שמח ומשחרר לכולם !

תודה! שלחתי לאודליה אי-מייל, מקוה לקבל תשובה.
לגבי ככר השוק : שוב תודה, אני עוד לומדת להכיר את האתר ואת מאוד מאוד עוזרת


אני בחרתי - כל יום שאני הולכת בחוץ - אני מרימה לפחות לכלוך אחד לפח.
כל הכבוד! ישר כוח על הרעיון ועל הביצוע, ומה שהכי נחמד שככה את עוזרת לעולם בכלל, לא רק למדינה.
אין כמו סביבה נקיה ודוגמא אישית כדי לתרום לאופי התרבותי שלנו.

אני מאמצת את ההצעה שלך ומוסיפה: מחייכת (יותר) לעוברים ולשבים (כי חיוך מעלה חיוך ומרכך את הנשמה),
בקניות - להעדיף תוצרת הארץ ועסקים מקומיים קטנים.

אהבת
אהבת עולם...איזה ניק יפיפה!

ובכן, אני מאוד אשמח להפעיל את האינטואיציה שלי , אבל לשם כך אני חייבת להכיר יותר.
אמנם אני קוראת אותך פה לא מעט ,ואפילו נדמה לי שראיתי תמונה שלך איפשהוא ואת...ג'ינג'ית כמוני...
ועדיין...
בקיצור, אני צריכה לדבר איתך או אפילו לראות אותך בלי לדבר כדי לקלוט קצת את האנרגיה...

אני פשוט אשים אותך במחשבתי...ומי יודע אולי אזכה להעביר עוד נס...

אז יצא משהו בסוף בקשר למפגשים?

קודם כל התכתבתי קצת עם אודליה במייל. המון תודה, היא בהחלט עזרה לי.
המליצה על מפגשים באורות. לא כל כך רחוק ממני. אני חושבת שאנסה בקרוב.


אני ממש מתביישת לחייך סתם כך לאנשים שאני לא מכירה, אם אין איזו עילה, או אפילו איזו החלפת מילה לפני כן.

מבינה אותך מאוד. למען האמת זה הרבה יותר קל כשאתה דוחף עגלה עם תינוק. אז בד"כ מחייכים אלייך במקביל או אפילו מקדימים אותך בחיוך.
העניין הוא שהחיוך צריך להיות אמיתי, כזה שאומר: "אני שמחה, וטוב לי ונחמד לי, רוצה שגם לכם יהיה נחמד וטוב". או במקרה שלך: "אני אוהבת את העולם ולכן אני מחייכת".
אין ספק שיש יוצאים מן הכלל, בזוגות למשל - עדיף לחייך קודם לאשה (-: . הכי טובים בחיוכים הם אנשים זקנים (טוב, נו, לפחות חלק) . הם ממש מחפשים את זה, אוהבים להחזיר חיוך.
ילדים הם גם ככה מטבעם, אבל החיים והחינוך לימדו אותם להיות חשדנים (אולי זה גם לטובה), והשאלות שייצגת נשמעות כמו משהו שיכול לעבור בראש של ילד שאת מחייכת אליו.
חוצמזה לא חייבים לחייך לכל אחד, אפשר להתחיל מאנשים שאת יודעת שהם קיימים בסביבה שלך (מגורים/לימודים/עבודה/מכולת וכו'), שאינכם מכירים אישית
אבל יש בסיס משותף כדי לחייך. למשל: אם את מגיעה לבנק ויש תור ארוך של ממתינים, אפשר להתחיל עם חיוך ואז לשאול משהו כמו: "מי אחרון?" או "כולם כאן ממתינים לחדוה?" ולשמור על החיוך.
חיוך מזמן דברים טובים, זה מה שבטוח.
הנה, קבלי - (-:

_תודה גם שכתבת לי בעניין מה שהצעתי ביום העצמאות.
אף אחד אחר לא התייחס, אז חבל._

באמת חבל. כי הרעיון עצמו מקסים. את יכולה אולי לפתוח דף חדש כזה, בנושא רעיונות לשיפור איכות העולם.

_והינה בא דן לסרי ונתן שם למחשבות שלי.
הוא כותב (כמובן זה לא ציטוט אלא ההבנות שלי מדבריו) שאדם שהוא לקוי למידה זה אדם אטום אדם שאין לו את החיות והרצון והצורך ללמוד, אדם שלא לומד מהסביבה ומהחיים, אדם מקובע, אדם שאינו יוצר ומתפתח.
ועוד הוא כותב שלכל אדם יש חסרונות ולקוייות מסוגים שונים ואדם שיש לו קושי בהבנת חומר לימודים אינו לקוי למידה אם יש בו את החיות והרצון ללמוד.
אני ההפך הגמור מזה לא מפסיקה ללמוד על עצמי ועל הסביבה._

שמחת ציון בדף שלה

תודה אהבת, ההזמנה שלי נשארת פתוחה. לא צריך ארוע, אבל כן צריך רכב...שבוע טוב
אגב, האם גילית משהו לגבי הצריבה בלוע?

הי אהבת.
שמחה לשמוע שהכל זורם.
אצלנו כרגיל - מצויין עד סבבה.
בהצלחה בחיפושייך.

כי הבנתי שאנשי מערכת קוראים באתר.
לכן אני מעדיפה לא לרכז את כל החומר.
בכל אופן אחרי מחשבות רבות ולקיחת כל הנתונים בחשבון
החלטתי להנמיך פרופיל. למעשה רכזת חינוך ביתי מאשרת לי חינוך ביתי בתנאי ש...
היא מחפה עלי. בנוסף גיליתי שהיא לא באמת בודקת, הם לא בקשר עם אותה מסגרת אלטרנטיבית אליה אני מתבקשת לשלוח את יילדי.
אז החלטתי פשוט בשקט להשלים את החסר במיילים בלי טלפונים. בכדי להימנע משאלות מיותרות.
מזה אני גם מבינה שמצבי לא גרוע כפי שמתואר בקישורים שצירפתי, וזה למעשה נושא נפרד, בעיני די מזעזע.
אם פתאום את נחשפת לאיזה מידע בתחום אשמח לשמוע. תודה.

בתחילת הדרך הוא אמר פעם - בזוגיות, צריך חוזה, כמו כששוכרים דירה - כל שנה בודקים מחדש אם מתאים או לא

'מחשבה', מתוך מחשבות מהעץ נופלות

עורכת קהילתית
עלה פה המחכימון במיוחד בשבילך:
אתה מלמד הכי טוב את מ שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך.

אהבת, מתוקה, בעקבות העליהום עלייך רוצה להגיד שאת מקסימה בעיני רגישה ואמפטית.
אחלה בחורה!
מקווה שזה מחזק אותך.
תשתדלי לא לקחת ללב

_האדם הוא יותר מסך כל הסטטיסטיקות שמחילים עליו.
אדם הוא יותר מסך כל הפחדים שמזינים את רוחו._

אורנה שפרון בדף נשלל זמנית רשיון מיילדת בית לאחר לנל''ק

_אבל כמו בכל מהפכה, ללא שוליים "קיצוניים" לא מתרחשים שינויים במרכז.
למערכות גדולות יש מנגנוני שמירה ושימור חזקים פי כמה ממנגנוני ההתחדשות שלהם. וטוב שכך.
את החידושים מייצרים מחוץ לזרם המרכזי והם זולגים לאט לאט מחוץ למסגרות פנימה._

אורנה שפרון בדף הנ"ל

נו, איך אני אגיד את זה: במלה אחת: קשה. בשתי מילים: קשה מאוד. קשה היה האבל במקביל לשמחה. לידה קשה לאחר הריון קשה. הלידה לא כאבה אבל כיוון שהיתה "מוזמנת" כלומר, הפעלת לידה על כל המשתמע מכך (בלון, זירוז של שלושה ימים, פיקוע מי שפיר, אפידורל, מוניטור רציף) ופחד נוראי מקיסרי כי אמא יושבת עם אבא הגוסס ומי יעזור לי.
בלילות כשהייתי מאכילה את הפיצית, הייתי חושבת באבא ובוכה.
הרבה עצבים בבית. קשה המעבר מילדה אחת לשתיים (הפרשים קטנים).
הגדולה בגמילה מחיתולים. עוד מעט תתחיל גן (אף פעם לא היתה בגן, איחס גן אבל אני לא יכולה לספק את החברה שהיא זקוקה לה)
חששות במה יהיה עם העבודה. נמאס לי לעבוד שם. אבל לא יודעת מה אני יודעת לעשות.
אוף. קשה.
דרך אגב, במה את עובדת? אני חושבת שאת בגילי בערך אבל אולי אני טועה.

אבל, מתחיל להשתפר קצת. נבנית איזושהי שגרה. הקטנה גדלה וזה נהיה יותר קל.

כתבת כל כך יפה בדף את שמנה אשתי...

ויש גם את המשפט הידוע: "אתה חולה לא ממה שאתה אוכל אלא ממה שאוכל אותך"

ההולכת באתרים מתוך למה מוכרים לנו רעל

_את מוקפת באנשים שנאבקים בדיעות שלך. מה טוב לך בזה? איך זה משרת אותך? במה זה מועיל לך? ההמלצה שלי היא שתשאלי את עצמך את השאלות האלה (את עצמך, את לא צריכה לענות פה).
אני באופן אישי עשיתי את מירב המאמצים לסלק מחיי כל אדם שלא תמך בי. מלבד אלה שאי אפשר לסלק. וגם באלה שאי אפשר לסלק, אני מקפידה לאחרונה להקטין את מינון הקשר עם אלה שמעייפים אותי בהתנגדויות המיותרות שלהם (מיותרות לי. לי אין עניין או כוח להתווכח עם מישהו על כימיקלים או על חינוך ביתי), ולהגביר את מינון הקשר עם אלה שתומכים ומפרגנים._

בשמת א מתוך למה מוכרים לנו רעל

תודה על הארת ההבהרה שלך ... @}

כתבת כל כך יפה בדף את שמנה אשתי...

מתחדשת, תודה רבה. כמה נעים לקבל מחמאות על מה שאני כותבת....

אז ככה, בת שלושים ושש וחצי, נשואה, אמא לשתי מקסימות קטנות ומתעסקת בתחום מדעי. מרחובות.
ובקשר לתמיכה, אני כאן כבר בערך שש שנים. יש כאן איזו אווירה של צדקנות והתחסדות לגבי משתתפות מסוימות שכאילו דבריהן "קדושים" ולא ניתן לערער עליהם. לדעתי, יש הבדל בין זה לבין מתן כבוד למשתתפים מוערכים. דרך אגב, אצל חלק מאותן משתתפות "קדושות" ניכרת התפיסה של העליונות לגבי עצמן. והמבין יבין. דרך אגב, ערעור על דבריהן גורר בדרך כלל אגרסיביות לא באופנית בכלל.

לא היה לי זמן בשבוע שעבר, אז חזרתי להגיד תודה למי שתמך בי כאן או כתב מילים טובות: שרון ס, 'איתך', מיכל בז, יעלי לה, רוזה לי, פלוני אלמונית השנייה, ו-ההולכת באתרים.
תודה !

_משהו שהיה לי ושיתק אותי עד שהבנתי שאפשר אחרת ותירגלתי את זה, עד היום אני ממשיכה לתרגל:
הרצון להיות מוכנה לאפשרות של הרע מכל..
למדתי יותר מידי פעמים שלעולם לא ניתן באמת להיות מוכנים לרע מכל
אז עדיף (אם אפשר) ללמד את עצמי לצפות ולקוות לטוב מכל, שהרי אם תבוא הנפילה במילא לעולם לעולם לא אהיה מוכנה לה,
גם אם אתכונן לה כל חיי. משהו בהבנה הזו עזר לי לשחרר קצת את הפחד._

ציפ ור בדף לידה שקטה סוערת - ציטוט שמתחדשת כתבה בדף שלה

להרגיש כמו כד שעוד מעט יימזגו אליו מיים

שרה מצטטת ב-בלוג שלישי של מתחדשת

הי מה שלומך? רציתי להתעניין איך היה בפסטיבל הצחוק? האם נהנית? הילה

אם הייתי עם מישהו, אבדתי בתוכו, אם הייתי לבד, חיפשתי מישהו

גליה שם בדוי בדף הזוגיות השבורה שלי

זה קצת מזכיר לי ילד שיושב במושב האחורי של המכונית ומסובב הגה צעצוע, ובעצם כל כך ברור שההגה האמיתי בידיים של אלוהים.

אמא ללי (מצטטת ממקור אחר?) בדף שלה ממשיכה בדרך בלוג

הרעיון הוא לא דווקא למצוא את האיזון אלא לקבל את הקטבים. לחיות איתם בשלום, להסכים שהם שניהם את!
נועה ברוך מתוך איך מתחילים לזוז

הי אהבת,

אני לא עורכת באתר (עדיין אין לי אומץ) וגם לא קראתי את השתלשלות העניינים כולה, ודאי שלא בזמן אמת. ובאופן כללי אני נמנעת מעימותים ונוטה להשתתק עד יעבור זעם...
עם זאת את שני הפוסטים האחרונים שלך קראתי, והם 'נשמעים' לי לגמרי יוצאים מהלב, ולכן גם נכנסים אל הלב.

אני מאוד מעריכה את עבודת העריכה (והכתיבה / היצירה) שאת משקיעה כאן באתר כבר במשך שנים. ואני גם מעריכה מאוד את הקול הייחודי שאת מביאה בהרבה הזדמנויות, את נקודת המבט שלך -- גם בתוכן וגם בעריכה, וגם כשאינני מסכימה איתה

ברשותך, בענייני דיוני העריכה, יש לי הצעה קטנה שאולי תועיל: מה דעתך לנסות להנכיח את אותם מקומות בהם את מסכימה או מוכנה להתפשר, ע"י השארת הודעת הסכמה קצרה בדף, כך שהנראות שלהם תעלה? (במקביל, כמובן, למקומות בהם יש חילוקי דעות, ששם ודאי שתמשיכי להביע את עמדתך).

הרי בסופו של דבר, דיונים על מחיקת דפים, איחוד/מיזוג, שינוי שם וכד', הם סוג של משא ומתן בין העורכות השונות. מנסיוני במצבי משא ומתן, הנכחת נקודות ההסכמה -- ועוד יותר מכך, הנכחת נקודות ההתפשרות שלי -- מאפשרות לי לצבור קרדיט במשא ומתן, ובו אני יכולה להשתמש במקומות שבהם אי-ההסכמה היא עקרונית מבחינתי.

זה רק רעיון, לא בטוח שיתאים לך... לשיקולך

הי אהבת,
אני לא מעורה בפרטי המקרה האחרון אבל רוצה להגיב על דברייך בנוגע להיותך בדעת מיעוט. בעיניי את אותנטית ומקורית, יש לך חשיבה עצמאית, ואת לא מפחדת להביע אותה גם אם היא לא פופולרית. אני מאד מכבדת את זה ולומדת מזה. הקול שלך משמעותי עבורי באתר הזה. מעבר לזה, נראה לי שיותר גמישות רק תוסיף טוב. אבל אני קונה את החבילה גם ככה .

בשמחה (-: קראתי גם את פרסום סמוי עכשיו וצחקתי ונזכרתי...היה כיף. אז תודה לך
היה שם אפילו איזכור לדמויות הרוסיות של מקפים ותוספות יום טוב או שנדמה לי?
נכסי עדר עולפה. (לא סגורה על מה זה עדר עולפה אבל איכשהוא נראה לי שזה ההפך מצאן ברזל (-: )

קראתי גם את פרסום סמוי עכשיו וצחקתי ונזכרתי...היה כיף. אז תודה לך

אוי, באמת כיף לי שמישהו עדיין נהנה מזה.

היה שם אפילו איזכור לדמויות הרוסיות של מקפים ותוספות יום טוב או שנדמה לי?

אני לא בטוחה אם אני זוכרת על מה את מדברת. אולי תזכירי?
בכל מקרה, הזכרת לי שהיה לי אז עוד רעיון חמוד שלא יצא לי לכתוב שם - על המקפים של מ י כ א י ל י ו ב נ ה, שד"ר לב מציע לעשות לה 'ניתוח מקפים' .

על המקפים של מ י כ א י ל י ו ב נ ה?, שד"ר לב מציע לעשות לה 'ניתוח מקפים' .
אה נו, חשבתי שזה היה הרמז לשיחות הרוסיות עם המרכבות בשלג. הכי אני זוכרת שתוספות כתב שם כאילו הרוסיה הרומנטית שואלת אותו "התזקור?" . גם כן דוס.

פלונית מהדף יעוץ זוגי דיון כללי:

_אשה צריכה להרגיש בטחון ביחסים שלה עם אהובה.
המצב בו אשה אומרת לעצמה "הוא עושה דברים שגורמים לי להרגיש רע, אבל אני אעבוד על עצמי כי בעצם האשם הוא בי", מרגיש לי לא טוב.
כתבתי מתוך הנחה שאת לא מכירה את עצמך כקנאית כפייתית מיחסים קודמים.
(אבל גם אם כן, זו בהחלט, לדעתי, לא רק עבודה שלך, לדאוג שתרגישי טוב ביחסים האלה.)_

משפט נכון תמיד [...] כגודל האידיאולוגיה כך מתאפשר גודל העיוות

יפה מצטטת

_הייתי במערכת יחסים כזו במשך שנתים וחצי. היא הייתה נהדרת, בדרכה.
אבל היום, כשאני חיה עם גבר שאין בינינו פער כזה, אני מבינה מה זה להיות עם מישהו שבאמת מסוגל להבין אותי, שאני לא מורכבת מדי בשבילו.
זה לא עניין של הכלה רגשית, או לא רק, אלא של יכולת שכלית. וזה עניין של יחסים בין שווים. יחסים בין שווים הם מתגמלים הרבה-הרבה יותר ממה שאפשר בכלל להעלות על הדעת.
כי אתה לא צריך להוריד ולרדד את עצמך כדי שהצד השני יוכל לקבל ולתפוס ולהבין את מה שאתה אומר.
ועוד משהו: שיחות הן גשר בין בני הזוג. ככל שהן עמוקות ורחבות יותר, כך הגשר הזה יציב יותר._

מיכל בז בדף פער אינטלקטואלי בזוגיות

משהו שכל הזמן אמרתי לעצמי אז - "איך יכול להיות שהוא אדם כל כך טוב, ואני לא רוצה אותו?" ובכן, זה יכול להיות, אני קיבלתי את הטוב שהיה שמור לי, ומקווה שהוא ימצא את שלו.

'בזיגזוג' בדף הנ"ל

_שאמא צריכה תמיד להעריץ (או שאמרתי להתפעל?) את הילדים שלה.
בנות דודתי הסכימו איתי.
להתערב כמה שפחות.
לפחד כמה שפחות.
לסמוך כמה שיותר.
ולשלוח אנרגיה של הערצה. כמו בספר הנבואה השמיימית כשהוא יושב ומעריץ את העץ? וזה מה שנותן לעץ אנרגיה לגדול ולהיות כל כך חזק ויפה?
מבט של אמא צריך להיות חיוך מאיר של אושר והערצה._

בשמת א בדף ילדים בשלב הגולם מפעוט לבוגר

חכם סיני (או שוודי, לא חשוב) אמר שאין דבר כזה "אני לא אוהב", יש רק "אני לא מכיר".

שירי בן דב בדף ילד חורג

שאפו על ההצעה לאמהות חד הוריות. כל הכבוד לך. @}.
הגלגל מסתובב ומסתובב. ואת אלופה.

הי אהבת,
כרגע נראה שאולי אני כבר לא צריכה, אבל אם אצטרך, אפנה אלייך.
תודה רבה @}

אם מעלים דברים כמו גרה - סימן שהם לא נפתרו. וכל "העלת גרה" כזו - היא מאבקו של אדם להתמודד מול הבעיה, במקום להתעלם, להדחיק, להימנע מהתמודדות כמה שאפשר. עד שהיקום כבר לא משאיר בררה, והבעיה תופחת וכבר אי אפשר להתעלם. אם מישהי עדיין פגועה, כל העלאה כזו היא ניסיונה להירפא, ולהפסיק להעלות - לוותר על הריפוי, לקבל את העובדה שהיא פגועה ושהיא לא תרפא.

בת האש בדף בעלי התאהב באחרת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום מירב שמי הוא אהבה אני הומוסקסואל אני מרגיש מאוד בודד. אני מחפש חברה שאוכל לשבת ולדבר איתה. אני מתעניין כבר מס' שנים בדברייך ודרך חייך המדהימים ויוצאי הדופן . הסיבה שאני פונה אלייך עכשיו היא בעקבות סדנת הצחוק המופלאה שלך. הבנתי שזה מה שהיה חסר לי כל חיי. ברוב מבוכתי אני נאלץ לבקש טובה יוצאת דופן. למרות שאינני מכיר אותך עדיין אך למרות זאת מוקיר אותך מאוד אין ידי משגת לשלם את 40 השקלים הנדרשים. לאחרונה החלטתי באופן רוחני לפרוש מעבודתי בשרותי מין . ועל כן אני נאלץ לחיות בצמצום מירבי עד שאמצא פרנסה חדשה. אשמח לתשובה

אושר שלום, קודם כל אתה מוזמן בשמחה לדבר איתי במספר הטלפון לעיל. גם אם אתה סתם כך רוצה לדבר.
שנית, הסכום של 40 ש"ח הולך לויצו ולא אליי. אני רק יכולה לשאול את האחראית אם אפשרי לוותר על התשלום.
ודבר נוסף - יש גם מועדוני צחוק שמתקיימים בפארק ולכן הם חינמיים. (בבית ויצו הם צריכים הוצאות תחזוקה). אני יכולה להפנות אותך אליהם אם תתקשר.
(אתה יכול גם להתכתב איתי באימייל אם אתה מעדיף. מופיע בראש הדף).

חוצמזה, שבכל מקרה אתה יכול לבוא לפעם אחת חינם.

_הכרה במקום התנצלות
בעיני עדיף לומר אני מכיר/ה ב........ מאשר אני מתנצל/ת על.........._
חני בונה מתוך השפעה אנרגטית של דיוק במילים

לא קראתי את כל הדיון שם, אבל ראיתי את הנ"ל בדף הגריינים.
אני חושבת שזה רעיון טוב לומר 'אני מכירה בפגיעה שלך' כאשר אני לדעתי הייתי בסדר ולא עשיתי כל רע, ובכל זאת הצד השני נפגע.
אז לומר 'אני מכירה בפגיעה שלך' זה מרגיש לי נכון - כי אני מצד אחד לא לוקחת אחריות על הפגיעה ומצד שני זה כן עשוי לתת לו הרגשה שאני רואה אותו. ואת הרעיון הזה אני מאמצת.

יחד עם זה, אם אני כן מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר, אפילו בטעות, בלי כוונה, ושבגלל זה הצד השני נפגע, אני חושבת שבהחלט רצוי לומר 'אני מתנצלת' !

כמו שבאותה מידה מהצד השני, אם אני מרגישה שאני פגועה בגלל משהו שמישהו עשה, שלדעתי היה לא בסדר - אני בהחלט רוצה לשמוע התנצלות.
אם הוא רק יאמר 'אני מכיר בפגיעה שלך' זה מאוד יעצבן אותי. זה אומר 'אני מבין שאת נפגעת, אבל אני חושב שהייתי בסדר גמור'. זה אומר שהוא לא לוקח אחריות על מה שהוא עשה.

נכון שיש הרבה מקרי ביניים, שבהם אחד חושב שהשני נהג לא בסדר והשני חושב שנהג בסדר גמור. ואז קשה לצפות להתנצלות אם מישהו לא מרגיש שעשה טעות. אז לפחות שיכיר בפגיעה.
אבל אם ברור לשני הצדדים שהיה כאן עוול - התנצלות היא חובה !

(סתם, אני אקח דוגמא קיצונית - נגיד שהוא רימה אותי במשהו. מה יעזור כאן 'אני מכיר בפגיעה שלך'? תגיד 'אני מתנצל מעומק הלב, אני מבין שזה היה לא בסדר, לעולם לא אעשה זאת שוב'.
אבל אם למשל יצאתי עם מישהו לבליינד דייט והוא בסוף לא מעוניין להמשיך להיפגש ואני נעלבת - זו הרי לא אשמתו. ואז יש מקום לומר 'אני מכיר בפגיעה שלך' למרות שהוא לא עשה שום דבר רע).