על ידי מהות_של_אהבה* » 15 נובמבר 2008, 08:58
שבת בבוקר ואני מתקתקת אותיות על המחשב.
נזכרת בתחילת הקשר שלי,בסופשבוע אחד בחודש נובמבר:
כשהאיש שאיתי נסע לסופשבוע עם כמה חברים.,
היה צריך לחשוב קצת על מהות הקשר.כך אמר לי.
קשה היה לו לוותר על אידאל בראש ,על שפע ההיכרויות שלו בשבילי, על תקוות מרובות שיום חדש לגמרי מבטיח
לוותר על כול זה בשביל אישה אחת,מציאותית, נוכחת,עם הראש בעננים אבל עם הרגליים נטועות חזק בקרקע- אני
"לא רוצה שתכעסי עליי שנסעתי,
שהייתי צריך להרגיש חופשי, לבד, עם חברים", אמר לי בשיחת הטלפון כשהתקשר אליי מהים.
אני לא יודע עדיין אם זה זה", את מבינה,
אני יכול אולי מחר לפגוש במקרה מישהי אחרת ואליה ארגיש משהו אחר..."
"אתה יכול לפגוש וגם לחפש מישהי אחרת, אם בא לך."
"לא, זה לא שאני מחפש, אל תביני אותי לא נכון..פשוט אני לא רגיל שקשר זוגי מתחיל לי בצורה כזאת"
"באיזו צורה ?"
"עם משיכה מינית חזקה, שהייתה קודם ידידות"..
"אני מקווה שאתה לא אומר את הדברים האלה מתוך פחד ,משיכה מינית חזקה זה לא דבר רע,
זה לא בא במקום משהו אחר, זה לא או זה או זה". אמרתי לו, בטון שליו שהפתיע אפילו אותי.
יכולתי להרגיש באותו זמן את הפחד שלו, יכולתי להרגיש אותו ,איך ברח לו לים ,
מחפש חוף מבטחים מפניי, מרגשותיו ,מהאישה שהולכת לסגור עליו את השער לחופש ואי המחוייבות,
מנסה לברוח מהאהבה שהרגיש אליי .
זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי גבר שלידו אני לא מרגישה ילדה ,
כי אם אשת עולם רבת ניסיון.
"אני לא מנסה להגיע לאיזו החלטה או משהו כזה, אני רק משתף אותך"..
"מפריע לך שאני לא נפגש איתך ושבא לי להיות קצת עם חברים?"
"זה לא עניין של מפריע, זה אולי קצת מאכזב, קצת מקרר את הדינמיקה שהתחילה, אבל בסדר". השבתי לו,
ושוב הרגשתי שמשהו בקול שלי אינו כתמול שלשום , כפי שהייתי בקשרים הקודמים.
הפעם נשארתי שלווה. הוא יכול היה להגיד מה שהוא רוצה באותם רגעים,שבא לו להיות לבד, שהוא לא יודע אם זה זה,
שהוא פוחד לוותר על החופש שלו,שאולי הוא יפגוש בעוד כמה שעות מישהי אחרת,
שאת האישה שאיתה הוא רוצה להיות עדיין לא פגש...
כלום, אבל כלום לא הזיז אותי הפעם ממקומי הרגשי,
שום דבר מימה שאמר לא פגע בתחושת הבטחון הלא מוכרת שהייתה לי בפנים.
"הוא שלי, הגבר הזה שלי,הוא יהיה אבא לילדי, הוא רק עדיין לא יודע את זה".
אמרתי לעצמי באינטואיציה נבואית משהו.
אהבתי את עצמי לידו. הרגשתי אישה.אישה בשלה ,מנוסה,מרובת ערך, יקרה,מיוחדת,מוכשרת.
ליוותה אותי התחושה כאילו הגעתי הבייתה, למין בית וירטואלי, פנימי, מכיל ומגן, בו אני מרגישה אני ,
חופשייה, נינוחה, משוחררת, מלאת חיות,לאחר כאלף שנות גלות ,בהם ביקרתי במחוזות לא לי,
בקשרים בהם לא הבנתי את השפה המדוברת, בהם הייתי שונה, זרה,
מפענחת כול מילה נאמרת בשפת סימנים ופרשנות מיותרת.
זו הפעם הראשונה מזה שנים בה הרגשתי מה זה בית.
"את מאוהבת בי?, התאהבת בי?" הוא שואל בתמימות באותה שיחה
"אם התאהבתי בך? לא יודעת עדיין , עניתי לו, מנסה לנחש לאיזו תשובה הוא מחכה,
" זה קצת מוקדם מדי , זה משהו שקורה עם הזמן, עם האינטימיות שמתעמקת, עם חוויות משותפות,
אני כבר לא מתאהבת ברגע אחד,תוך שבוע , על רעיון או אידאל או אשלייה."
אף פעם לא הרגשתי בטחון כזה, וזה היה חדש לי, בייחוד כשהוא,זה הנבחר, מנסה להתנער ממחוייבות אליי, ובו בזמן מתקשר כמה פעמים ביום.
זה מצא חן בעיני, השילוב הזה,של רגש חזק ורצון להישאר עדיין חופשי, בעיקר כי ידעתי מה ינצח.
שבת בבוקר ואני מתקתקת אותיות על המחשב.
נזכרת בתחילת הקשר שלי,בסופשבוע אחד בחודש נובמבר:
כשהאיש שאיתי נסע לסופשבוע עם כמה חברים.,
היה צריך לחשוב קצת על מהות הקשר.כך אמר לי.
קשה היה לו לוותר על אידאל בראש ,על שפע ההיכרויות שלו בשבילי, על תקוות מרובות שיום חדש לגמרי מבטיח
לוותר על כול זה בשביל אישה אחת,מציאותית, נוכחת,עם הראש בעננים אבל עם הרגליים נטועות חזק בקרקע- אני
"לא רוצה שתכעסי עליי שנסעתי,
שהייתי צריך להרגיש חופשי, לבד, עם חברים", אמר לי בשיחת הטלפון כשהתקשר אליי מהים.
אני לא יודע עדיין אם זה זה", את מבינה,
אני יכול אולי מחר לפגוש במקרה מישהי אחרת ואליה ארגיש משהו אחר..."
"אתה יכול לפגוש וגם לחפש מישהי אחרת, אם בא לך."
"לא, זה לא שאני מחפש, אל תביני אותי לא נכון..פשוט אני לא רגיל שקשר זוגי מתחיל לי בצורה כזאת"
"באיזו צורה ?"
"עם משיכה מינית חזקה, שהייתה קודם ידידות"..
"אני מקווה שאתה לא אומר את הדברים האלה מתוך פחד ,משיכה מינית חזקה זה לא דבר רע,
זה לא בא במקום משהו אחר, זה לא או זה או זה". אמרתי לו, בטון שליו שהפתיע אפילו אותי.
יכולתי להרגיש באותו זמן את הפחד שלו, יכולתי להרגיש אותו ,איך ברח לו לים ,
מחפש חוף מבטחים מפניי, מרגשותיו ,מהאישה שהולכת לסגור עליו את השער לחופש ואי המחוייבות,
מנסה לברוח מהאהבה שהרגיש אליי .
זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי גבר שלידו אני לא מרגישה ילדה ,
כי אם אשת עולם רבת ניסיון.
"אני לא מנסה להגיע לאיזו החלטה או משהו כזה, אני רק משתף אותך"..
"מפריע לך שאני לא נפגש איתך ושבא לי להיות קצת עם חברים?"
"זה לא עניין של מפריע, זה אולי קצת מאכזב, קצת מקרר את הדינמיקה שהתחילה, אבל בסדר". השבתי לו,
ושוב הרגשתי שמשהו בקול שלי אינו כתמול שלשום , כפי שהייתי בקשרים הקודמים.
הפעם נשארתי שלווה. הוא יכול היה להגיד מה שהוא רוצה באותם רגעים,שבא לו להיות לבד, שהוא לא יודע אם זה זה,
שהוא פוחד לוותר על החופש שלו,שאולי הוא יפגוש בעוד כמה שעות מישהי אחרת,
שאת האישה שאיתה הוא רוצה להיות עדיין לא פגש...
כלום, אבל כלום לא הזיז אותי הפעם ממקומי הרגשי,
שום דבר מימה שאמר לא פגע בתחושת הבטחון הלא מוכרת שהייתה לי בפנים.
"הוא שלי, הגבר הזה שלי,הוא יהיה אבא לילדי, הוא רק עדיין לא יודע את זה".
אמרתי לעצמי באינטואיציה נבואית משהו.
אהבתי את עצמי לידו. הרגשתי אישה.אישה בשלה ,מנוסה,מרובת ערך, יקרה,מיוחדת,מוכשרת.
ליוותה אותי התחושה כאילו הגעתי הבייתה, למין בית וירטואלי, פנימי, מכיל ומגן, בו אני מרגישה אני ,
חופשייה, נינוחה, משוחררת, מלאת חיות,לאחר כאלף שנות גלות ,בהם ביקרתי במחוזות לא לי,
בקשרים בהם לא הבנתי את השפה המדוברת, בהם הייתי שונה, זרה,
מפענחת כול מילה נאמרת בשפת סימנים ופרשנות מיותרת.
זו הפעם הראשונה מזה שנים בה הרגשתי מה זה בית.
"את מאוהבת בי?, התאהבת בי?" הוא שואל בתמימות באותה שיחה
"אם התאהבתי בך? לא יודעת עדיין , עניתי לו, מנסה לנחש לאיזו תשובה הוא מחכה,
" זה קצת מוקדם מדי , זה משהו שקורה עם הזמן, עם האינטימיות שמתעמקת, עם חוויות משותפות,
אני כבר לא מתאהבת ברגע אחד,תוך שבוע , על רעיון או אידאל או אשלייה."
אף פעם לא הרגשתי בטחון כזה, וזה היה חדש לי, בייחוד כשהוא,זה הנבחר, מנסה להתנער ממחוייבות אליי, ובו בזמן מתקשר כמה פעמים ביום.
זה מצא חן בעיני, השילוב הזה,של רגש חזק ורצון להישאר עדיין חופשי, בעיקר כי ידעתי מה ינצח.