איתמר פלא נולד בשדה

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה במים
דף סיפור לידת בית

[ללי_באדולינה*]

בני איתמר, פלא שכזה
מכורבל על פוף לידי
שבוע עבר מאז שהפכתי לאם, הפכנו למשפחה
והכל ראשוני ומדהים בעוצמות שמרחיבות את הנפש
נדמה כאילו עכשיו הלב שלי בהריון
מתרחב ומתרחב כדי להכיל את כל האהבה הזו

[איילת_א*]

מרגש לקרוא מה שאת כותבת )': (-:

@}המון מזל טוב@}

[קט_קטית*]

המוווווווון מזל טוב!
אהבה, נחת {@{@

[ללי_באדולינה*]

רוצה לספר על כל כך הרבה
הלידה המופלאה שקרתה בחוץ, באור יום
הזמן לפני ואחרי עם אהובי, הדוד שהתפוצץ בקול תרועה בדיוק ברגע שיצא
הברית עם אלוהים שעשינו כעבור שמונה ימים (8.8.08 בשעה שמונה בבוקר)
והקסם הזה שנוסף לחיינו
על הכל אספר עם הזמן

[לב_נדר*]

מצטרפת לברכות:
מזל- טוב @}
רק אושר

[גברת_פלפלת*]

מזל טוב.. איזה שם יפה (-:

[מיכל_שץ*]

_מצטרפת לברכות:
מזל- טוב
רק אושר_

[ללי_באדולינה*]

מתעוררת משינת לילה מתוקה והנה הגיע הזמן לכתוב על הלידה שלנו

[ללי_באדולינה*]

איתמר פלא נולד בשדה ביום שישי 1.8.08 בחמש אחר הצהריים.
יום קיץ עם שמש ורוח מלטפת בשעת חסד של לקראת שבת.

יום שישי בערך שש בבוקר. קמה לעשות פיפי ומים זורמים לי על הרגל.
מה זה? יכול להיות שאולי? אולי ???
התרגשות מהולה בפליאה ואני יושבת בשירותים עם חיוך ענק ומתענגת על המחשבה שאולי הלידה שלנו מתחילה. מרגיעה את עצמי שאולי גם לא ובכל מקרה- עוד זמן רב לפנינו והמלאכה מרובה.
ממשיכה לטפטף ןלהתרגש, מתענגת עם עצמי על ההרגשה וכותבת מעט במחברת שמלווה אותי עוד מהחתונה שלנו. אחרי שעתיים בערך נכנסת להתכרבל עם עדו במיטה. הוא מחבק אותי ואני מספרת לו שיכול להיות שזה מתחיל, נראה לי שיורדים לי המים. הוא מתעורר מיד ושואל מה צריך לעשות, נכון להתחיל את האקשן. אני עונה שמה שהכי צריך לעשות עכשיו זה להתחבק חזק ולהיות ביחד.
הגוף שלו מרפה ואנחנו שוכבים מכורבלים במיטה.
אני קמה ומתחילה לארגן את הבית לספונג'ה. יש לי עוד תוכניות גדולות ליום הזה של בישולים ונקיונות. מתקשרת לטובה (המיילדת) ולניקול( הדולה) שתי נשים מופלאות שמלוות אותנו כל ההריון. מספרת שמשהו מתחיל, ירידת מים, בעצם טיפטוף ויש קצת התכווצויות. עוד אין מה להתארגן ולבוא, זו רק ההתחלה. מבטיחה לעדכן.
עדו מתעורר ואנחנו מכינים את ארוחת הבוקר האהובה עלי- יוגורט, פירות קיץ וגרנולה ויושבים בחוץ לאכול. תוך כדי ארוחת הבוקר כבר מרגישה את הצורך לנוע ולנשום דרך ההתכווצויות וקמה לכבודן.
שולחת את עדו לעשות קניות לכל הבישולים שאני מתכננת (כמעט נסעתי בעצמי עד שהוא הסתכל עלי במבט מבודח והודיע שלא נראה לו שכדאי שאני אעשה קניות עכשיו והוא הולך).
שולחת אותו עם הרשימה וממלאה דלי לספונג'ה.
עדו בשובו מוצא אותי על הרצפה, נשענת על הספה בשש ,כריות מתחת לברכיים זזה ומוציאה קולות.
הצירים (שאני ממשיכה בעקשנות להתייחס אליהם רק כהתכווצויות) מתגברים. הוא צוחק עלי שאולי באמת זה זמן טוב בשבילי לעשות קניות, קולט את דלי הספונג'ה המלא ובין רגע שוטף את כל הבית. אני נתקפת בחילה מהריח הנקי שכל כך רציתי.
אני על הריצפה, על השיש, על הכדור. נושמת ונוהמת ועדיין לא מאמינה שזה קורה.
טובה מתקשרת להגיד שאהרון, האיש הטוב שלה שהוא גם רופא, מגיע לאזור שלנו במילא ויעבור כדי לתת לי מנה ראשונה של אנטביוטיקה (נמצא GBS חיובי). עדו יוצא לסדר את הפרגולה והחצר ואני ממשיכה לקבל צירים בתוך הבית הקטן שלנו. עדו נכנס, מוצא אותי נשענת על השיש, שואפת ונושפת. שואל משהו ואני בתגובה מתנפלת על הכיור ומוציאה את ארוחת הבוקר הנפלאה בכמה פרצי קיא חזקים.
העניינים כבר תפסו קצב ואני בעולמות אחרים וממשיכה להרגיע את כולם שאין עדיין מה לבוא, זו רק ההתחלה (איזה עקשנית....). עדו מחליט לבדוק זמנים וכשאהרון מתקשר כדי לקבל הוראות הגעה עדו מספר שיש ציר כל 3 דקות. רגע אחר כך טובה מתקשרת בתדהמה "מה ציר כל 3 דקות?" (היא גרה בנטף, ליד ירושלים ואנחנו ברמות השבים). אני צוחקת ומרגיעה שעוד יש זמן.
אהרון מגיע (בערך ב-12:00) ורוצה להכניס מחט לאנטביוטיקה. אני מקבלת צירים במזרון על הריצפה, על שש ועל הכדור כל הזמן בתנועה. מסמנת לו לחכות רגע.
מנה ראשונה יוצאת לדרך בתוך הווריד שלי ואהרון אומר שטובה ביקשה שיבדוק אותי. מה??? זה ממש לא בתוכנית שלי. לא בא לי. הרי טובה כבר יצאה לכיוון וממילא זו היא רק ההתחלה וייקח עוד זמן. הוא יוצא להתייעץ עם טובה בטלפון והיא מדגישה שהיא רוצה לדעת מה המצב.
טוב, נושמת עמוק, נשחרר ונרשה למה שקורה לקרות. בבדיקה אהרון חש בפתיחה מתקדמת ואומר שזה אולי 7-8 ס"מ. "מה אולי" אני נוהמת "זה אומר שזה יכול להיות גם 2-3 נכון?"
אהרון מרצה אותי בנכון ומסמן לעדו שזו אכן פתיחה מאוד מתקדמת. אני ממשיכה לקבל צירים, מדי פעם קוראת לעדו שיניח ידיים, מתישהו תולשת את המחט מהיד. מדברת עם ניקול ומבקשת ממנה לבוא, היא מקבלת ממני את התחושה שיש עוד זמן ומשיבה שתאכל צהריים, תתקלח ותבוא. קשה לי לומר שאני רוצה שתבוא עכשיו ואני נעצרת לרגע ואומרת לעצמי שזה כנראה בדיוק הקצב ומה שצריך לקרות ושהיא תבוא כשזה יהיה הכי נכון.
אני נכנסת להתקלח וטובה מציעה שאכנס לבריכה שלנו בחוץ. הבריכה שבה ביליתי כל רגע פנוי בהריון.
יוצאת מתוך המערה אל השדה
מחושך לצהרי היום
נכנסת למים.
וואאווו.
כל כך אוהבת מים.איזה אושר. מתמסרת למים, צפה, נושמת, נעה, חושבת, מדברת לעצמי.
מקבלת ציר אחרי ציר ללא הפוגות ונוכחת כל כולי ברגע הזה ממש. אני מרחפת לבדי במים, נוגעת בעולמות גבוהים. הגוף מוביל את התנועה ואני מרפה בתוך המים.
פוקחת עיניים כעבור כמה דקות או שעות (השעה בערך 14:00) ומגלה את טובה וניקול שעומדות מחוץ לבריכה ומביטות בי בעיניים מלאות רגש וחום.

[ללי_באדולינה*]

הפלא שלי עושה קולות התעוררות, אמשיך בקרוב

[יעלי_לה]

מחכה

[קט_קטית*]

אוי אוי אוי את עושה לי חשק לצירים {@{@
א-י-ז-ה כיף איזה פ-ל-א אנא המשיכי אנא!

[לוטם_מרווני*]

יואו איזה יופי...מחכה להמשך.
ממש השראה אלוהית. קסום ומופלא...

[אנונימי]

_אוי אוי אוי את עושה לי חשק לצירים
א-י-ז-ה כיף איזה פ-ל-א אנא המשיכי אנא!_

[חגית_ל*]

נ פ ל א! נ פ ל א!
ברכות חמות לפלא הרך, שתראו ימים טובים בריאים ושמחים תמיד @}

[shiri_ben_dov*]

_אוי אוי אוי את עושה לי חשק לצירים
א-י-ז-ה כיף איזה פ-ל-א אנא המשיכי אנא!_
gam li

[ללי_באדולינה*]

אני נרגעת. שתי נשים מדהימות שבחרתי באו ללוות אותי בדרך. איזה כיף שבאתן.
מזמינה את ניקול בגניחה להיכנס איתי למים והיא נכנסת כל כולה בשפע של אור ואהבה. טובה נוגעת בי לשלום בידיים רכות שמשרות ביטחון ובודקת אותי לראשונה. יש פתיחה של 8 ס"מ. וואוווו.
הזמן עובר.
טובה מגוננת עליי מבחוץ, ניקול אוחזת בי בפנים. המים עוטפים אותי ואני מתמסרת למערבולת.
גלים עולים ויורדים בתוך הגוף, אין מנוחה לרגע. ואני זזה, נושמת, גונחת, צוללת.
מכניסה אצבעות ומרגישה ראש אהוב בדרך אליי.
אני בתנועה כל הזמן. לעיתים לבד במרחב, לעיתים מניחה ראש על ניקול, לעיתים טובה נוגעת והומה אליי. כל הזמן עטופה. מדי פעם מקשיבים ללב הדופק בדהרה. הכל טוב.
אני בעולמות גבוהים גבוהים, נמצאת כל כולי ולא נמצאת כלל. מדברת בתוכי, אליי ואל הפלא. זה המסע המשותף של שנינו. אני מלווה אותו בדרכו, מלטפת את ראשו ומזמינה אותו אליי. כאן ועכשיו. לנשום ולהיות.
הגלים ממשיכים, רכבת הרים דוהרת של ציר רודף ציר רודף ציר וןפתאום אני מזדקפת ומשחררת שאגה של אריה. ניקול מופתעת ושואלת אם יכול להיות שאני לוחצת, אני מופתעת חזרה ועונה לה שכן.
טובה בודקת ואומרת שיש עוד שול קטן סביב הראש ואני מבולבלת. כל הגוף שלי דורש ללחוץ, אפשר?
ניקול מספרת לי על נשימה שאיינה מיי מציעה ואני מנסה. מוציאה אוויר מהפה כמו קולות של מנוע בצירים הבאים והגוף שלי כולו לוחץ למטה.
אני צפה על הצד, ראש על ניקול ורגליים אצל טובה. היא בודקת תוך כדי הנשיפה שלי ומרגישה איך השול זז ועוזרת לו עוד קצת. אני לוחצת ושואגת ולוחצת ושואגת.
ניקול יוצאת מהמים ואהובי נכנס. איזה אושר. מתרפקת עליו כל כולי והוא מחזיק אותי ועוטף ותומך ואני בג'ונגל. שואגת ממעמקי ישותי. אני חייה וקיימת כאן ועכשיו וכל ההוויה היא ברגע הזה ממש- דוחפת למטה.
מתישהו ניקול, חברה אהובה ומלווה בחסד, מזכירה לי שביקשתי ממנה להזכיר לי לשאת תפילות בין הצירים, זמן לידה הוא זמן חסד בו שערי שמים פתוחים לקול היולדת. הדפים שבהם אספתי בקשות זיווג, רפואה שלמה וברכות מכל סוג נשארו בתוך הבית
(יחד עם הדיסקים שהכנתי במיוחד, השמנים, התמציות צמחים וכל טוב לשעות ארוכות שדמיינתי שיבואו (-: ) ואני פשוט שואגת ומבקשת מבורא עולם להטות חסד עבור כל המבקשים ועל כל הבקשות, ואימרו אמן.
יש האטות בדופק וטובה מבקשת שאצא מהמים. אני שומעת ולא מבינה. לצאת מהמים? איך אפשר? אולי רק לעמוד? היא מתעקשת ברכות ואני נתמכת בכולם, מזדקפת, עולה ממעמקים אל האוויר ומעבירה רגל רגל אל היבשה. עדו מחבק אותי ואני מרגישה כאילו כדור הארץ כולו מושך אותי למטה ונתלית על עדו בכל כוחי ודוחפת. היקום כולו דוחף איתי.
ופתאום הפוגה. וואוו...הפוגה...איזה כיף. הפוגה ראשונה מאז שעליתי לרכבת... אני מנחיה ראש על עדו ונחה. הוא מחבק אותי ומחזיק.
צירי הלחץ קלים לי יותר. ממוקדים. חזקים מאין כמוהם ומאפשרים מנוחה. טובה מציעה שאשנה תנוחה ואני רוכנת קדימה על שש ונתמכת בכדור הפיזיו' הכחול. עדו ליד ראשי, ניקול לצידי, טובה מאחורי ואהרון עומד וכמו משלים את התמונה מבחוץ.
טבע- הכלבה המופלאה שלנו- עומדת לצד טובה ושומרת עליי.
אני נוגעת ומרגישה שהראש ממש עוד רגע בחוץ. התרגשות גדולה מסביב ולרגע כולם עסוקים בצילומים עד שאני צועקת ודורשת את תשומת ליבם.
ופתאום כולי בוערת.ש-ו-ר-ף לי!!!! הראש בהכתרה ואני עולה באש ואז בום וטרח אורות בעולם והראש בחוץ.
נושמת לאט לאט, הגוף מגיע והנה בני מונח מתחתיי.

[ללי_באדולינה*]

מתענגת על הסיפור והנה איתמר פלא מגהק לו ומתעורר.
אשוב.....

[נהלל_במעגל*]

מקסים|| מזל טוב!!!||

[קט_קטית*]

איזה יופיייייייי, איזה מרגש {@{@
מזל טוב!!!

[משפחת_אושר*]

מדהים!
טובה נכחה בלידה שלי ועזרה לי לצאת מהמים חמש דקות לפני הלידה, כמה הודיתי לה על הרכות שלה.
מרגישה כאילו כדור הארץ כולו מושך אותי למטה אני זוכרת היטב את התחושה הזו.
מזל טוב גדול, הלידה נשמעת קסומה ואת מלאת כוחות.
מאחלת לכם התחלה קלה ונעימה ואוהבת.

[חוט_השני*]

מתענגת על הסיפור שלך{@
מקסים ומרגש עד דמעות.
מזל טוב!!|מתנה||תינוק||מתנה|

[עץ_התמר*]

מצטרפת לאיחולים @}

[ללי_באדולינה*]

אני עדיין על שש, ראשי מונח על הכדור. טובה מניחה את הפלא תחתיי ואני מגלה שתחושת הבטן שלי בהריון הייתה נכונה- יש לי בן. (הבולבול וביצי הענק לא השאירו מקום לספק). וואוו. יש לי בן.
בני מונח מתחתיי ואני גוהרת מעליו, מנשקת, מחככת את פניי בגופי, מתמרחת בו ומברכת אותו לעולם.
אין דבר בעולם חוץ ממנו כרגע. והרגע הזה מדויק כתמצית הבריאה כולה.
ובדיוק ברגע הזה, כמו בהזמנה של פתיחת חגיגות הבריאה, דוד המים החמים שלנו מתפוצץ וסילוני מים עפים בכל כיוון בקול תרועה. נדב- השכן הטוב שלנו ששמע את נהימות הלידה ופיצוץ הדוד רץ מיד עם מפתח שוודי לתקן ועדו איתו, כאילו אין דבר יותר הגיוני וברור מהפיצוץ האנרגטי שהתרחש בבואו של הפלא.
ובינתיים בחוץ, במזרון על יד הבריכה, שוכבים בצל עם שמש רכה של אחרי צהריים לקראת כניסת השבת. בני בידיי, נושמים. מתבוננים זה בזו.
אני מסתכלת עליו בפליאה. כל כך ברור ונוכח.
עדו מצטרף וכולנו נוגעים זה בזו, מגלים משפחה. דמעות בעיניים והפנים זורחות באושר.
תהלוכה מוזרה צועדת פנימה- עדו תומך בי ואני מחזיקה את איתמר פלא שעוד מחובר אליי בחבל הטבור.
נכנסים מהשדה אל הבית, חזרה אל המערה.
אני שוכבת על מזרון בסלון, בני עליי. כולם מאושרים ומתרגשים. נרגעים, שותים קפה ואוכלים לזניה מעולה שניקול הביאה. אני באורות,מסתכלת סביב באהבה רבה על כל השותפים למסע.
אחרי שעה בערך השילייה מגיעה, שלמה ועסיסית. עדו מנתק את איתמר ברכות ואוחז בו. מזל טוב.
כמה מזל וכמה טוב.

לילה. עדו ואני שוכבים במיטה הגדולה וביננו פרי אהבתנו. בלתי נתפס וכל כך טבעי. אתמול עוד שכבתי כאן עם בטן ועכשיו.... עונג מהול בעייפות המסע שורה על כולנו. עדו ואיתמר נרדמים ואני ממשיכה להביט בהם עוד שעות ארוכות. יש בי אהבה בלי דיי.

איתמר פלא בא לעולם ביום שישי 1.8.08, כ'ט בתמוז תשס"ח בשעה חמש אחר הצהריים בדיוק. פלא קטן במשקל 3200 גרם עם אור גדול גדול וברכה לשבת.

[ג'ינ_ג'ית*]

מזל טוב!
סיפור לידה קסום

[קט_קטית*]

ובדיוק ברגע הזה, כמו בהזמנה של פתיחת חגיגות הבריאה, דוד המים החמים שלנו מתפוצץ וסילוני מים עפים בכל כיוון בקול תרועה
מכשפה...
למה לא קראת לבן שלך דוד??

[מיצי_החתולה*]

איזה יופי! עושה לי חשק להעתיק לפה את סיפור הלידה האחרונה שלי.

[יער_ה*]

מקסים @}
מזל טוב!

[חגית_ל*]

איזה אושר! שתראו רק ימים טובים ושמחים ובריאים תמיד @}
הרבה חלב.
תודה על השיתוף @}

[במבי_ק*]

איזה יופי. כמה מרגש!

[תכלת*]

תודה על השיתוף המקסים וההשראה
תבורכו באהבה ושמחה

[ת_מרהינדי*]

אוי אוי אוי את עושה לי חשק לצירים
ממש.... איזה משוגעות אנחנו!!!(-:
לידה מבורכת, מתרגשת בשבילכם- רגעים קסומים של אושר!!!

[רונ_צ'ה*]

איזה יופי של סיפור:-)
שיהיה במזל והרבה נחת ואושר, אני תמיד מתקנאת כשאני קוראת סיפורי לידה שמתארים את ההתאהבות המלאה והמיידית הזאת בילד שלך. אשרייך:-)

[ללי_באדולינה*]

תודה לכולכן על השמחה והברכות
שבועיים וחצי חלפו, אני עדיין מאוהבת... ועכשיו מתחילים החיים האמיתיים שלא תמיד פשוטים.
בינתיים מתחילה להבין שההורות היא השיעור של חיינו שבא להפגיש אותנו עם התמצית האמיתית שלנו
מה שמסביר למה זה לא פשוט (-:

[רחל_ברמן*]

דף סיפור לידה במים
דף סיפור לידת בית
(דף סיפור לידה מחוץ לבית? :-p )

[פלוני_אלמונית*]

איזה סיפור מהמם
ואיזה כיף לגלות שילדת!
אנחנו די מכירות...(לפני יותר משנתיים בהריון השני שלי זכיתי להכירך אחת לשבוע בקדימה ולקבל מידייך גם טיפול במים.החוויה במים זכורה לי עד היום באהבה רבה! מאז הספקתי ללדת את בני השני (כמעט באוטו...)ולהפוך למדריכת הנקה.
ועכשיו אני לא בהריון אבל מפנטזת על הלידה הבאה בבית ובינתיים נהנית לקרוא סיפורים של נשים חזקות עם לידות מעצימות ומוצאת את עצמי בוכה ובוכה..מאושר כמובן!
אז לקראת יום ההולדת שנה של איתמר אני מאחלת לך ולכל משפחתך היקרה הרבה בריאות ואהבה
ואולי בעתיד דרכינו שוב יצטלבו (: