אשתי לא בעניין שלי יותר

תודה צפריר,

ברגיל הילד הקטן די מנהל את החיים.

קשה לי להסכים עם זה, אני חושבת שאני מנהלת את החיים שלי כאשה בוגרת, אמא לילדים ובת זוג לאיש שאני מאוד אוהבת.

לעתים רבים הקולות משניים.
איך זה קורה. הילד והבוגר מתערבבים אני יכולה להבין אבל מי עוד יכול לדבר ביחד עם הילד ועם הבוגר. את זה אני לא מבינה..

ברגיל הילד הקטן די מנהל את החיים.

אם מותר לי לנסות לענות, נדמה לי שצפריר לא התכוון שזה נכון באופן כללי, אלא למצבו של ציפור בזמן הזה.

מנסה לקלוע לדעת גדולים, כמאמר הפתגם.

ותודה גם על השיר היפה...

קשה לי להסכים עם זה, אני חושבת שאני מנהלת את החיים שלי כאשה בוגרת, אמא לילדים ובת זוג לאיש שאני מאוד אוהבת.
במובן הזה, את חושבת שאת מנהלת את החיים.
זו למשל מחשבה של הילדה.
החיים מתנהלים מעצמם. את בהחלט מחליטה כל מיני דרים באשר לחיים, אבל המניע הרגשי שמתובל היטב בהיבט הילדי - עיקרי.
עם זאת, הבוגר מכיר בכך שהוא עצמו נותן לילד את הבמה, ובמובן זה האוטוריטה של הילד מוגבלת ומגודרת.

איך זה קורה. הילד והבוגר מתערבבים אני יכולה להבין אבל מי עוד יכול לדבר ביחד עם הילד ועם הבוגר. את זה אני לא מבינה..
ההורה וניואנסים שונים של דמויות שונות - הדמות היוצרת הדמות הזועמת וכן הלאה...
ההורה במובן הזה יכול גם להתאפיין בכל האמונות המקובלות בחברה.
כלומר, ההורה מייצג את מה שצריך, מה שנכון, את היודע כל ומחנך התמידי.

תודות.

ברגיל הילד הקטן די מנהל את החיים.
וואוו, איזו אמירה. ואני תוהה, האם מספיק לדעת את זה בשכל בכדי להגיע לשינו? קרי שהמבוגר יהיה הוא שינהל את החיים.

האם מספיק לדעת את זה בשכל בכדי להגיע לשינו?
מספיק להעלות את זה למודעות.
משם יבוא השינוי.
הזהוי מתי הילד שולט ומתי הבוגר.
והבוגר יודע...

תודות

תודה צפריר

_במובן הזה, את חושבת שאת מנהלת את החיים.
זו למשל מחשבה של הילדה.
החיים מתנהלים מעצמם. את בהחלט מחליטה כל מיני דרים באשר לחיים, אבל המניע הרגשי שמתובל היטב בהיבט הילדי - עיקרי._

או שלא. חלק מהחיים מתנהל בעצמם, ובנוסף צעדים רבים הם לא רציונליים או נשלטים, אבל מניע רגשי בהחלט יכול להיות של אישה בוגרת. אין שום סיבה להכללה גורפת על נפש האדם כאילו מקובעת בילדות.

אבל מניע רגשי בהחלט יכול להיות של אישה בוגרת.
במובן הזה הרגש הבוגר היחידי שקיים הוא הרגש הכולל, האחד - אהבה.
פריטת האהבה לכל מיני היבטים היא נעשית בכוחו של הילד.
לילד יש כוח כביר.
הבוגרת אם כך בוחנת את הרגש הספציפי שמניע לעשות כך או כך, מתרגמת אותו לאהבה - שזה הרגש הבוגר - ומאפשרת - או שלא מאפשרת.

אין שום סיבה להכללה גורפת על נפש האדם כאילו מקובעת בילדות.
סיבות להכללה יש בשפע ולו בשל כך שכל הכללה מכילה את יוצא הדופן.
אבל זה לא העניין.
נפש האדם לא מקובעת בילדות, כלומר לא אמורה להיות מקובעת בילדות.
עם זאת, כל המערך הרגשי תקוע שם אצל רוב האנשים - לא כי הם דפוקים, אלא כי זו האג'נדה של התרבות והתקופה.
ללא זה - כל עולם הפרסום למשל - לא היה לו זכות קיום.

הדברים לא נאמרים לגנאי אלא על מנת להפריד - לברר, כמו שמבררים מוץ מהתבן, המוץ טוב לעניין אחד והתבן לשני.

מודעות לרגש ולהנעתו עשויה למנוע נפילה לכל מיני בורות מיותרים.
מודעות לרגש ולהנעתו היא חלק מתבונת ההתבוננות.

תודות.

ק' סגרה בפניה את הדלת. היא לא מעוניינת בהמשך החברות והקשר. אשתי רוצה חברות בלעדית, אינטימית, ממש זוגיות. ק' לא בעניין שלה, היא בכלל מאוהבת באקסית. עכשיו אשתי שבורת לב, חסרת אנרגיה, עצובה, לא יכולה לספר לי אפילו מה עובר עליה. אבל אני יודע ולא חשוב איך. חלק ממני עצוב בשבילה. אני חש את הכאב שלה, הייתי איתה לאורך כל התקופה הזו, וחשתי את אש התשוקה והאהבה שבה, עד כמה שזה חורר את לבי, עדיין לא יכולתי שלא להיזכר ביכולת של אשתי להיות מאהבת נהדרת, מסורה וטוטאלית. זהו חלק מהקסם שלה, והמפגש המחודש עם האנרגיה האדירה והמתוקה הזו, עורר אותי כלפיה מחדש.
הנאמנות שלה לעצמה, וההליכה שלה עם האמת שלה למרות המגבלות מעוררת אצלי הערצה מצד אחד, ואבל מהמשתמע מכך לגבי הזוגיות שלנו. אבל על כך שההבטחה ( ויש כאן כאלה שרואים בה מגוחכת) הרומנטית להיות אחד עבור השני נשברה לרסיסים.
לכן, אם עד עכשיו היה קשה, עכשיו קשה מסוג אחר. האיום והחשש לאבד אותה לטובת מישהי אחרת אמנם דעך לעת עתה. אבל נשארנו עם עיר חרבה, עם הרבה שאלות ותהיה אחת מרכזית - האם בכלל אפשר לשקם את הזוגיות שלנו ? מה הטעם להיות יחדיו כזוג, אחרי כל זה? איך אפשר להכריח את הלב לאהוב מחדש?
בימים האחרונים, לנוכח אבלה של אשתי על סיום הקשר, ולנוכח ההכרה שלי ברצון העז שלה להמשיך את הפנטזיה שלה מבלי שאני או המשפחה יהוו ממש שיקול עבורה - נכביתי ונסגרתי. הרגשות של כעס ועלבון צורב כבר שכחו וכמעט נדמו, והם התחלפו ברצון שלי לשים מסך ביני לבינה, שישקף את המציאות שבינינו. וגם, הרצון להבהיר שאינני עוגן עוד להרפתקאות והתאהבויות. אני סוגר את עצמי בפניה. לא יוזם, לא שואל, לא מתעניין, לא נוגע, לא מחבק, לא מנשק. אני מקרר את עצמי ומנסה להתנתק ממנה רגשית עד כמה שניתן. כל פעם שניסיתי לעשות זאת בעבר, נכשלתי. הרצון שלי להחזיר אותה אלי לא אפשר לי להישאר אדיש כלפי. יותר מדי אכפתיות והיאחזות בקרנות המזבח, שהתפרשו כנראה אצלה כחולשה המאפשרת לה את הזליגה, שהרי מישהו כל-כך חלש ולא מוכן לפרידה לא יקפוץ מהצוק.
והאמת שאכן חלש הייתי. ובנוסף לכל מיני אילוצים אחרים - האפשרות של פרידה או דרמות מסוג או אני -או שאני הולך לא היו על השולחן.
אבל עכשיו אני כן נחוש להתנתק. לתת לה להראות רצון לשיקום ולחזרה. דבר מכל זה לא צריך עוד לבוא ממני. לא עכשיו ולא לעוד הרבה מאד זמן.
מעל לכל השיקולים הזרים, אני שואל את עצמי האם אני מאמין שיכול להיות אחרת בינינו? הדף הזה מהווה עדות אילמת לרצון העז שלי לשמור על התא שלם. עברתי המון טלטלות בחודשים האחרונים.
אני חושב עכשיו אך ורק מה אני רוצה. מה אני מבקש לעצמי. לאיזו מין זוגיות אני ראוי.
אני מחפש חברה קודם כל - מישהי ששמחה בי, שרוצה בקרבתי, שנהנית להיות איתי ולשתף אותי במה עובר עליה. מישהי שתעריך אותי, שתכבד אותי, את דעותי ואת אמונותי.
אני מחפש מישהי שתאתגר אותי, שתוציא ממני את הטוב. אני מחפש מישהי שתדע לקבל לא פחות משתדע להעניק. מישהי שארגיש איתה בית. חום.
אני מחפש מישהי להשתוקק אליה. מישהי להתאהב בה. להרגיש בטוח איתה. מישהי שאוכל לסמוך שאהיה עבורה הבחירה הראשונה. לא ברירת מחדל. לא ממלא מקום. מישהי שאני הגבר שלה. אני מחפש בלעדיות. ואת כל זה הריני מבקש להעניק חזרה, באם תרצה. קלישאתי ככל שרשימת המכולת הזו נשמעת, היא מה שבעיני זוגיות אינטימית נראית או מרגישה.
אני יודע שזה הרבה, אבל את זה אני מבקש לעצמי - והלוואי ובקשה זו תענה.

האם אשתי יכולה למלא משהו מרשימת המכולת הזו? האם אני יכול למלא משהו מהרשימה שלה? המילים כמו " תקועה" "הייתי רוצה להיות סינגל" עכשיו מהדהדים חזק. הרצון שלה להשתחרר ממני, אולי מאותו ילד תובעני של הניח
לה ולחלופין לא הזין אותה - חייב ללכת, או להיות מרוסן על ידי הבוגר. התובנות לגבי אותם כוחות ילדותיים שמשתלטים על ההוויה שלי בכל פעם ש- "ששתו ואכלו לי" היא חשובה ומכוננת.
הקריאה שלך צפריר לעברי לאורך כל התקופה "להתגבר ולהתבגר" היא המנטרה הקבוע שלי בימים האלה. עבורי להתגבר קודם כל יהיה על האמונה והתקווה הכוזבת שאני היחידי עבורה. לא ולא. אני הוא אבי ילדיה, ובן זוגה לשעבר. להתבגר הוא להבין שזו המציאות החדשה ועלי לפעול בהתאם. אם אני רוצה שוב פעם זוגיות איתה או אם כל אחת אחרת, זה יהיה נכון לעשות רק כשאשלים עם נפשי המסוכסכת, רק לאחר שהזוגיות עם עצמי תשתפר ותבריא. ללא שאלמד לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי לא יהיה לי שקט בגזרה הזו. תמיד אבוא בתובענות ובדרישות לכל אותן אלה שלא מצליחות לעמוד בתביעה שלי להיות אהוב ואהוד. להיות רצוי ומוערך. להיות נחשק ומושך. כך אני צריך ללמד את עצמי, על מנת להיות שוב אותו אדם שאשתי התאהבה בו לפני תשע שנים בדיוק.

שכלתנות מול רגשות.
יום אחד תניח את ידך על כתפה
או שהיא תיגע בכף ידך
ותרגיש כלום.לא נעים.חוסר נוחות או חוסר נעימות.
ביום הזה תתבגר, בים הזה תוכל להתקדם הלאה.
והיה ויגיע היום לא תבין כמה קל להמשיך הלאה.
במידה ולא
תמשיך לקשקש בזנב תרתי משמע לכל בדל של חיבה מצידה.
ועד אז נראה שלא תלוי בנסינות שכלתניים מצדך להיתמודד עם הרצון
להפסיק כאב הנטישה.
החשש מפני....גדול פי כמה מהמציאות שתוכתב.
בודדים מסוגלים לעצור מערבולת רגשות , מחשבות בלופ ,שתוקפת בזמן ובמקום,בכל זמן ובכל מקום.
נ.ב
זה לא אתה. זאת היא.

על מנת להיות שוב אותו אדם שאשתי התאהבה בו לפני תשע שנים בדיוק.
לא יקרה. אינך.

תודות.

שאלמד לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי
אמן

אבל עכשיו אני כן נחוש להתנתק. לתת לה להראות רצון לשיקום ולחזרה. דבר מכל זה לא צריך עוד לבוא ממני. לא עכשיו ולא לעוד הרבה מאד זמן.
זה נשמע שאתה מנסה מעין 'פסיכולוגיה הפוכה' -- אני אעשה כאילו אני לא מעוניין, כאילו אני סוגר את עצמי בפניה, כאילו אני לא רוצה חיבוק ואהבה -- עד ש.....
עד שמה בעצם? עד שהיא תרגיש ששחררת ותהיה בטוחה ל... לאהוב אותך בחזרה. משהו כמו 'אני כל כך אוהב עד שאני צריך לא לאהוב כדי לאהוב'. זה כאילו לשחרר, אבל אולי זה רק עוד ניסיון לא לאבד שליטה? אתה כאילו מנסה לשחרר, אבל אני לא בטוח שאת הדבר הנכון.
אני לא חושב שאתה יכול או צריך 'להתנתק' מבת זוג ואם ילדיך שאתה גר איתה. אולי אתה צריך בכלל להשלים עם זה שבדרכך, למרות כל מה שקרה וקורה, אתה עדיין מרגיש שאתה אוהב ורוצה אותה? אתה יכול לומר לעצמך משהו כזה (וגם לנסות אולי לברר עם עצמך למה בעצם זה מה שאתה מרגיש, כי נשמע שהיא לא כל כך רגישה לסבל שלך) --- ולהודות שבשלב הזה אתה נשאר עם כל האהבה שלך והרצון שלך להמשיך איתה את חייכם, מודה ברגשות האלה ולא מנסה לעצור אותם (אבל גם לא עושה בהם מניפולציות מיותרות) ופשוט מחכה לראות אם גם היא באיזשהו שלב תחליט שהיא מעוניינת להישאר ולהתחיל לתקן ולשקם. זה שאתה אולי צריך לשים את עצמך בהמתנה כפי שאני מבין שאתה רוצה, זה לא אומר שאתה צריך להתכחש לעצמך ולרגשותיך.
יכול להיות שאתה חונק ושתלטן. ואם כן אתה צריך לטפל בזה. ויכול להיות שאתה צריך ללמוד לאהוב את עצמך יותר. אבל 'התביעה' שלך להיות אהוב ואהוד כלשונך, גם על ידי בת זוגך, נשמעת לי הגיונית ובריאה. אתה לא אמור בכלל לוותר עליה. ולא נראה שיש טעם לשחק משחקי כוחות של הסתרת הרגשות.
אני מבין שאתה רוצה לחכות. אני משער שזה הגיוני, עד שזה גם בשלב מסוים לא הגיוני. בכל מקרה שמור טוב על עצמך, טפל בעצמך ואני מקווה ומאחל לך שתתחזק.

אבל 'התביעה' שלך להיות אהוב ואהוד כלשונך, גם על ידי בת זוגך, נשמעת לי הגיונית ובריאה.
במובן הזה אין כל הבדל בין התביעה והדרישה לקבל אהבה לבין לקחת אהבה.
אינך יכול לקחת אהבה.
אתה יכול לרצות שהיא תרצה. זה לגיטימי. אתה יכול לקוות שלפחות היא תאהב אותך כי אתה, ככה בינינו, לא מת על עצמך (אתה הכוונה לציפור), ואתה מאמין שאולי אם יאהבו אותך מבחוץ תבוא לך ישועה.
אבל זה לא קורה.
וכדאי להתעורר. זה לא קורה לא כי זה לא קורה באמת אלא כי אינך יכול לראות את זה.
אתה רוצה ככה. רק ככה.

אתה רוצה ככה ורק ככה כי שתוכל לתבוע. לדרוש. להביע את מסכנותך. לקבל הכרה בקרבן שהנך מקריב. בפועל קשקוש. אינך קרבן אלא של גחמותיך אתה.
אתה מסרב בכל דרך להתבגר ומשמר את הפינוק הרגשי המיותר לחלוטין של הילד הקטן שמבקש אחר נחמה.
לא תהיה לו נחמה. בשום מצב.
אי אפשר לרָצוֹת אותך כי אי אפשר למלא את בקשתך, כי בקשתך לא לעניין.
אי אפשר לדרוש אהבה, אי אפשר לקחת אהבה, אי אפשר לקנות אהבה. אי אפשר להתכחש לאהבה, אי אפשר שלא לשנוא באהבה.
אהבה לא במשחק הזה בכלל. לא מהותה ולא צורתה.

על פני לייבב על מר גורלך ולהשאיר לכאורה את גורלך בידיה ואחר כך תוכל לציין בפני עצמך שזה שוב היא, שוב לא אחריותך,
אתה יכול להתחיל לחיות את חייך מנקודת מבט אחרת.

אבל בשביל זה לא מספיק לכתוב כאן או בכלל לדבר בכתובים. שכן למשל אם היית פונה לעזרת הקביים הזמניות שנקראות פרחי באך או כל דרך אחרת של עבודה עצמית שאיננה קשורה בה בכלל אפשר שהיית מצליח לראות את חייך והתנהגותך כשהם אינם תלויים בה כלל וכלל, לא בהתנהגותה ולא באהבתה ולא במשחקי האהבה המתסכלים שהיא משחקת בהם - אחד מולך אחד מול ק ושבע מאות אלף מול עצמה.

אינך אחראי לתקן אותה, להחזיר אותה לאיזונה אל להבהיר לה "מה זה!".

לא מספיק לומר מילים.
לא מספיק לחשוב אותן. אפילו לא כמנטרה.
להתבגר זה לא מלה שאם אתה חושב עליה היא מנציחה את עצמה.
להתבגר זה להכיר שהנך בבעיה. אתה. אתה בעצמך, רק אתה בעצמך בבעיה.
להתבגר זה לעשות מעשה ולשחרר את הילד הקטן. לא רחוק מדי וטוב לחבק אותו חזק לפני שמשכיבים אותו לישון.
תתבגר.

הורייה זו, הוראה זו, הנחייה זו, הדרכה זו, לא תשתנה כל עוד אינך מוכן לעשות ולו צעד אחד קטן למען עצמך בלי שזה יהיה תלוי אפילו לא במזג האוויר קל וחומר בזוגתך, אהבת חייך.

תודות.

כתבתי עכשיו תגובה ארוכה ומנומקת. מחקתי אותה בהרף עין. אולי משום שהיא נשמעת לי כבר אותה שיחה שמתגלגלת כאן כבר זמן רב. אני לא רוצה יותר להצטדק, לנמק, להסביר, או לשמר משהו מצדקתי. הכל כבר נאמר הוסבר ונטחן עד דק.
הורייה זו, הוראה זו, הנחייה זו, הדרכה זו, לא תשתנה כל עוד אינך מוכן לעשות ולו צעד אחד קטן למען עצמך בלי שזה יהיה תלוי אפילו לא במזג האוויר קל וחומר בזוגתך, אהבת חייך.
אני נשאר עם התביעה הזו ומנסה להבין מה הוא החלק הילדותי שבי שמנציח את המצב.
עצם אי יכולתי לשחרר? שהרי גם בהתנכרותי אליה אני למעשה לא משחרר אותה אלא רק פועל במהופך על מנת לקבל את אותה תוצאה אליה אני מקווה - החזרת הסדר על כנו. זה למעשה מה שהילד רוצה. לא להישאר לבד. לא להתמודד עם החושך שכרוך במסע אל הלא נודע.
אבל הבוגר לא רוצה עכשיו בכלל לכתוב לך צפריר. הוא רוצה להיות כאן ועכשיו ולפעול ממקום שאיננו זקוק עוד לאישור. המקום הזה הוא בחיים האמיתיים ולא על פני הדפים הוירטואלים.
אני משלם כסף טוב לפסיכולוגית על מנת שאלמד איך לאהוב את עצמי. שהרי הזוגיות עם עצמי היא הפגומה, את זה כבר אני יודע. ואם זאת אני מבקש לתקן ולשמור על הזוגיות עם אשתי מתוך תקווה שזו תמלא את מחסורי הרגשיים.
ובכן, זה לא יקרה, כי כל עוד הזוגיות הראשונית עם עצמי לא תתוקן. כל עוד לא אשלים עם מי שאני ואלמד לקבל את עצמי על כל מגרעותיי ומעלותיי - כל עוד זה לא יקרה המעגל הזה יחזור על עצמו מחדש.
לכן הבוגר מבין שלא אשתי ואפילו לא ילדי הם החיוניים לאושרי. האושר שלי יושג כאשר אלמד לקבל את עצמי. המקום המאוזן שבו אפשר להשתחרר מהביקורת העצמית, ראש חץ הרעל שיצרתי, ולהתחיל לחיות באופן טבעי.
ֹֹֹֹֹ לא מספיק לומר מילים.ֹֹֹ
לא מספיק לחשוב אותן. אפילו לא כמנטרה.
להתבגר זה לא מלה שאם אתה חושב עליה היא מנציחה את עצמה.
להתבגר זה להכיר שהנך בבעיה. אתה. אתה בעצמך, רק אתה בעצמך בבעיהֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ_

זה ברור. ואני מתפלל להצליח להכיר בבעייה ולהתגבר עליה בדרך לעתיד חדש. אמיתי ונכון יותר.
שתהיה לכולכם שבת שלום!

ציפור,
עכשיו אתה מתחיל לדבר לעניין.
במובן הזה אם כך טוב לערסל את הילד הקטן ולהבטיח לו נאמה את המובן מאליו - אינך לבדך אף פעם.
כך - הבוגר שבך - הוא שמערסל את הילד הקטן.
כך הבוגר שבך - הוא המנווט, לוקח את המושכות לידיים.

ואם זאת אני מבקש לתקן ולשמור על הזוגיות עם אשתי מתוך תקווה שזו תמלא את מחסורי הרגשיים.
זו המשוכה הבעייתית, כל כמה שהנך מבין שזו עבודה פנימית עדיין הנך מבקש את זה - היא לא, לא הזוגיות עם בת הזוג, לא בת הזוג הזו ולא אף בת זוג ימלאו את מחסוריך הרגשיים. נקודה.
בת זוג יכולה להיות נהדרת ליהנות מאהבה ואפילו אהבה רומנטית עם כל טקסי ופולחני אגדות הילדים - לאחר שהנך שלם עם עצמך ולא תלוי במחוות הרומנטיים האלה אלא רק נהנה מהם.
כמו ארוחת גורמה - לא באה על מנת לשבור רעב ולהשביע אלא תוספת עליונה לעניין המזון הבסיסי - הנאה צרופה.

תודות

בהצלחה ציפור, וד"ש מעוד כמה ציפורים טובות

https://www.youtube.com/watch?v=qqsOFvQslms

6 שנים וחודשיים עברו מאז שאשתי ואני היינו לבד בבית ללילה. מאז הולדת בנינו הבכור זה לא קרה. ההצעות שלי לצאת לסופ"ש רק שנינו תמיד נדחו בכל מיני תירוצים. אתמול זה נשבר לאחר ששני הילדים הלכו לישון אצל הסבא, והנה מצאנו את עצמנו בערב ארוך ששייך רק לעצמנו. ללא הפרעות, וקריאות ביניים. כל השבוע עמד בסימן ההכרה של אשתי שהחברות עם ק' תימשך אך ורק אם תוכל לוותר על הקטע האינטימי. עד כמה שקשה לה לוותר על כך, היא החלה להשלים שככה זה יהיה עד הודעה חדשה. במקביל היא הרשתה לעצמה להתקרב אלי, להשתדל יותר, לרצות. אז הלכנו להופעה באחד מערבי הסופ"ש, היא כהרגלה בלבוש סקסי ומעט פרובוקטיבי, גורמת להרבה ראשים להסתובב, ולכמה שיכורים לנסות את מזלם. אני, לצידה משועשע מעט מתשומת הלב שהיא מקבלת, ועונה בנון שלנטיות למחזרים ששואלים אותי אם אני איתה, שמשהו כזה, ושאנחנו נשואים כבר תשע שנים...שיכורים או לא, הם ישר מתנצלים ומתחפפים משם.
ואנחנו נוגעים קמעה, מחזיקים ידיים, אני כורך את ידי סביב מותניה הצרות, מנשק אותה קלות על הלחי, היא לעיתים נענית, לעיתים מעט מתרחקת. לעולם איננה יוזמת. אבל גם לא דוחה. השתייה זורמת, ההגנות יורדות, יש אווירת קרבה אך עם אינטימיות מוגבלת. לא מינית. אין תשוקה מצידה.
היא מאבדת את תעודת הזהות שלה בתחילת הערב, המקום בו מתקיימת ההופעה, גדול מאד, הסיכויים למצוא את התעודה קלושים. היא לא מתייאשת, בסוף הערב היא ניגשת לאיש ביטחון שזוף ומסוקס, ששואל באוזנייה על תעודה עבודה, ולמרבה ההפתעה אומר לה שהתעודה נמצאה. ואז קורא דבר מפתיע, איש הביטחון לוקח אותה ביד, אולי בשל הצפיפות, אבל זה בוודאי לא היה מחוייב המציאות. אשתי נעתרת, והולכת איתו אל עבר איש ביטחון נוסף , מקבלת את התעודה חזרה, ומשתהה קצת מעבר לדרוש בחברת האיש ביטחון הראשון. אני רואה משיכה. אבל מתעלם מהסיטואציה, ולא נותן לזה לקטוע לנו את המומנטום.
במיטה, מחובקים אני אומר לה שבא לי. היא מעט מתעצבנת ואומרת, אני לא רוצה לשמוע 'בא לי'. אנחנו עוד לא שם. אני מקבל את זה והולכים לישון.
הסופ"ש ממשיך במגמה חיובית, אנחנו מעבירים זמן טוב עם חברים בים, ובמסלולי הליכה בטבע יחד עם הילדים. האווירה רגועה, נעימה כיפית ולעיתים אפילו קרובה.
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בערב לבד - זהו ה"דייט השלישי" שלנו השבוע היא מציינת - 'רק אל תגיד שאנחנו לא יוצאים מספיק'. ואנחנו שותים לנו בקבוק יין לבן וקר של סוף קיץ, עושים מסאז' בחדרים נפרדים, ויוצאים לארוחת ערב במסעדה איטלקית יוקרתית ומפורסמת בעיר. הכל נעים. רגוע. יפה ומתקתק. אין אבלים או חבלים. יוצאים משם הולכים להשקה של איזה פאב של שכן, שותים עוד אבל לא יותר מדי, היא מתחילה להתעייף, אולי נחזור הביתה היא שואלת, אני משלם וחוזרים. בדרך שומעים שיר קצבי, והיא נעה בכיסא על פי הקצב. אני מסתובב וחוזר העירה - אני לוקח אותך לרקוד. היא מחייכת, היא לא רצתה באמת לסיים את הערב. במקום שאותו אני מכיר ורציתי אותה לקחת לא מנגנים מוסיקה, אבל הברמן שולח אותנו לרובע ההומואים והלסביות שבהמשך השדרה. המקום היחידי שפתוח הוא אומר הוא מועדון ה- א' - זהו המועדון שאשתי וק' הלכו אליו כזוג. ערבי נשים ביום רביעי. היא מעולם לא הייתה שם היא אומרת, אבל היא מכירה את המקום. קשה לה עדיין להודות בפני מה המקום הזה מסמל עבורה. מה המקום הזה שחרר בה. היא לא יודעת שאני יודע. אנחנו מגיעים למקום, ישנה מוסיקה קצבית, הרבה גייז, גברים ונשים ברחבה. אשתי מכונסת. לא חשה בנוח. מי יודע מה עובר לה עכשיו בראש. מכל המקומות, מכל האנשים - היא עכשיו כאן עם בעלה במועדון הגיי - כמה מוזר וביזארי. היא שולחת טקסט לק' - אני שואל אותה, היא לא מכחישה, היא אומרת שהיא הייתה חייבת לשתף אותה היכן היא ועם מי היא, שוכחת שאמרה לי שלא הייתה מעולם במקום.
שעונים על הבר, אני שואל אותה אם אי פעם חשבה שתוכל להיות עם אשה. היא עונה שלא. שרק העובדה שק' היא לסבית פתחה בפניה את האפשרות, ומשזו נפתחה הכל זרם לכיוון בטבעיות. 'זה אמור להדליק אותך' היא ניסתה עוד למכור לי. אמרתי לה שזה בהחלט הופך אותה למשהו מעניין ומושך. אבל שזה באותה נשימה מאיים. היא ניסתה מעט להתווכח עם הקביעה הנחרצת שלי, שהקשר שלה עם ק' מאיים על הזוגיות שלנו, אבל הרפתה כשדימיתי לה מצב מקביל שבו אני מאוהב בגבר, 24/7, מוכן להקריב הכל עבורו, ועורג להיות עמו באינטימיות.
אני מזמין אותה לרקוד, אבל היא לא רוצה. אין את המוסיקה הנכונה, אני עייפה. אנחנו חוזרים הביתה. ארבעה חודשים לא שכבנו, הערב מרגיש כהזדמנות לנסות האם אנחנו עדיין מסוגלים להתחבר פיזית. אני שואל אותה אם היא רוצה לנסות, היא אומרת שזה מרגיש לה מאד לא טבעי. אני שואל אותה, אם אכבה את האור, ונהיה מתחת לשמיכות זה יקל עליה. היא אומרת שכן. אבל הניסיון לא עולה יפה. היא קפואה, לא מסוגלת לגעת בי. אומרת שזה מרגיש לה לא טבעי, ובסופו של דבר מבקשת שאפסיק. אני מפסיק. תחושת הדחייה שאני חווה בקשר איתה איננה תחושה חדשה - אבל לא ממש פיתחתי חיסון והגנה נגד הצריבה הזו.
היא אומרת שעבר כל-כך הרבה זמן, שזה פשוט מרגיש לה לא טבעי. אני שואל אותה אם זה קשור אלי, או להיותי גבר? היא לא עונה. היא קמה ומתקלחת, חוזרת עם מבט מעט מתנצל.
אני מחבק אותה ואומר לה שזה בסדר. שלא תדאג. אני אומר לה שאני רואה שהמשיכה אלי אבדה, ושגם אם לא נצליח לחזור כבני זוג, תמיד ארצה להיות ביחסי חברות איתה - היא אמא של הילדים שלי, ואני אוהב אותה ולו רק בשל כך. אני אומר לה שהמצב הוא לא הוגן לא עבורה ולא עבורי, ושנצטרך להחליט מה עושים. היא אמרה שלא צריך לנתח עכשיו כלום, שהיא כן מצידה הייתה רוצה לנסות עוד, ושהיא רוצה באמת שזה יצליח. אני מחבק אותה, אך היא דואגת שהחיבוק לא יהיה צמוד מדי. היא שומרת על עצמה. ההכרה שאשתי עברה תהליך דומה לזה שעובר הגולם בדרכו להיות פרפר, איננה הפיכה. ייתכן והחוויה הלסבית הייתה כל כך חזקה, מפץ גדול שממנו אין חזרה עוד.
אבל אני מנסה לא לחפור בכך יותר מדי, ומבקש עוד ארכה, עוד זמן להילחם על מקומי כבן זוגה. באקטיביות או פסיביות, מלחמה שהיא אולי אבודה מראש, מלחמת מאסף, אבל אינני מסוגל עדיין לוותר על האשה הזו כבת זוגתי. וכנראה שאף היא לא ויתרה לחלוטין על האפשרות ובעוד לא הרבה זמן תתברר האמת - האם ניתן או שלא להשיב את האינטימיות והתשוקה לבית.
אולי כמו התעודת זהות שנמצאה לה באותו מועדון גדול, כנגד כל הסיכויים, כך גם הזהות המינית שלה תמצא את עצמה שוב מתחברת למקור ההוא שממנו באו לעולם חיים חדשים יפים כל-כך ומושלמים.

ציפור, אין לי הרבה מה לומר- רק לאחל לך שתדע שמחה. ואולי אפילו תשוקה ואהבה..
ושכל יום יכאב לך הלב קצת פחות. (ושתתחיל להיחלץ מהריקוד הזה שבו אתה חושף את עצמך למנת כאב לב ידועה מראש..)

כותבת מסיבה פרקטית- לא יודעת אם אתה מודע למפגש השנתי בפארק הירדן של קהילת באופן.בכל מקרה, לדעתי צפריר שם מהיום ולמשך השבועיים הקרובים. כמובן בלי חיבור לאינטרנט. זה חלק מהעניין. אז זהו שתדע ולא תופתע משתיקתו.

@}

לא רק צפריר, נראה לי שכל האתר נסגר ולא יהיה אפשר לכתוב ומה חדש לא יפעל

מה שאתה עושה נשמע לי די הירואי. אין לי מושג אם הוא יביא לתוצאה שאתה רוצה, אבל אני מקווה בשבילך שכן.

אני מטופל בצד ג ואנחנו כזוג מטופלים על ידי צד ד'

אשתך בטיפול גם לעצמה? (על ידי צד ה

קשה לי להעלות על הדעת מצב שבו תצליח לפתח חיסון ואדישות נגד אותה צריבה.
נשמע כאילו אתה נמצא בשלב האחרון בחמשת שלבי האבל. אני רק מקווה שלא יכאב לך יותר מדי.

מאוד מזדהה איתך. תיאור ענוג וקורע לב של איש אוהב. אלמלא העצב בעקבות הקריאה הייתי עושה לך לייק.

ציפור, נורא עצוב לשמוע שלמרות כל הדחיות ואלפי הסימנים שלה, אתה לא משחרר ונפגע שוב ושוב ושוב.
מקוה בשבילך שתרצה לשחרר בהקדם את המקום הפוצע והמנמיך שאתה חי בתוכו.

ראה לי שכל האתר נסגר ולא יהיה אפשר לכתוב ומה חדש לא יפעל

לא נסגר. גם בשנה שעברה לא נסגר.

כואב הלב עליך, ציפור חופשיה יקר! הדחיות החוזרות שאתה חווה עלולות להזיק ממש. אנא הבא זאת בחשבון. כל זמן שעובר עם הדחייה מקשה אחר כך על חזרה לתחושה הטבעית שאתה גבר אהוב ונחשק.

אתה נשמע גבר מקסים וקשוב ופיזי וחכם. חבל...

דע לך גם שנשים רבות מחפשות גברים מילוליים כמוך, עם יכולת ביטוי וניתוח כל כך מרשימה. אתה מאוד מיוחד.

לדעתי הסיכוי היחידי לחדש את הקשר, אם בכלל, הוא לחתוך לחלוטין.
לשמור על קשר קורקטי ומכבד אך ורק בעניני הילדים ופירוק הבית, וזהו!
לסגור את המעגל הזה כי אחרת לא תווצר אפשרות לשום דבר בריא וטוב.

לדעתי היא לא תחזור לחשוק בך ואם כן -זה יהיה לרגע, בגלל קנאה או רכושנות. היא משחקת משחק מאוד קשוח ולא מרחמת עליך. היא מחוברת לעצמה ויודעת היטב מה יהיה לה טוב: שאתה תמשיך להיות אב פעיל וזמין, מקור הכנסה מלא וחבר לגידול הילדים. הכי טוב לה גם שתפסיק להציק לה מהבחינה המינית. זה כל כך ברור לכל מי שקורא אותך ובוודאי גם לך, אבל כמו שכתבו קודמי, אתה בתהליך יציאה בהכרתך אבל נפשך וגופך מסרבים להאמין. אתה נזכר בה כפי שהייתה בתחילת הקשר, כמה הייתה שלך, כמה השקיעה את כל כולה בך ומאידך כמה זמן זה נמשך? כל כך הרבה שנים היא נאבקת במשיכה שלך אליה ובחוסר שלה.
ללא ספק שיש לה משיכה לנשים. יכול להיות שהיא מסרבת להאמין ולקבל זאת כעובדה. אולי חושבת שיום אחד תתעורר והכל יחזור להיות כמו פעם. אם אפשר אז הכי טוב עם אבי ילדיה. היא אינה רוצה להסב נזק לילדיה הרכים וזה מובן. זה גם האינטרס שלך.
אבל מתי תבין שאין לה את מה שאתה מחפש בה ולא מוצא? משיכה מינית נמצאת או לא. נדיר שהיא מתעוררת אחרי שהלכה לישון לכמה שנים.

לאהוב את עצמך...איזה מושג תאורטי חמקמק. בפרקטיקה- האם לאהוב את עצמך מסתדר עם בקשה למין מאישה שחושקת באחר/ת? ללכת איתה לישון באותה מיטה, לייחל למין איתה ולדעת מראש שגם אם תיעתר לך, לא יהיה זה המין שאתה מאחל לעצמך.

לאהוב את עצמך פירושו קודם כל לחפש אהבה ומין מאשה שאתה נמשך אליה והיא אליך. כל כך פשוט. לא קל למצוא את שילוב השניים האלו, אבל עדיף לפנטז על כך מאשר מה שעשית לעצמך במציאות.

עוד דבר...ההליכה שלה למקלחת לאחר ניסיון לסקס שאפילו לא הצליח, מראה עד כמה עמוקה הדחיה שלה ממין איתך. כמובן שזה משהו שלה ולא קשור אליך.

ועוד דבר, יש נשים רבות שמגדלות ילדים, מניקות אותם שנים, לא עוזבות אותם לרגע ועדיין נהנות מאינטימיות עם בן זוגן.

אתמול שוב פעם נעלמה לשעה, לא ענתה לטלפונים והודעות, כשחזרה הדיפה מאלכוהול למרות שהייתה בפגישת עבודה. החזקתי את עצמי, ולא יצרתי עימות ולו רק בשביל לא להחריב לבן שלנו את היום הראשון בכיתה א'. נסענו במכוניות נפרדות אל הביה"ס, כמובן ש ק' בדיוק נכנסה עם הרכב שלה וילדיה שהרי היא מורה בביה"ס של ילדי. אשתי בחרה לחנות דווקא לידה. הם יצאו התעלמו אחת מהשנייה, ואת המתח ממני ניתן היה לחתוך בסכין. סבלתי בשקט, מנסה לא להראות את הכאב. כל הסיטואציה הזו העלתה בי ממש חימה. כעס. אפילו היום המיוחד הזה מזדהם. כשהבן כבר נשאר בכיתה, והיינו כולנו, כולל ק' וגרושתה, אשתי ואני ברחבה עם יתר ההורים - לא התאפקתי ואמרתי לאשתי " בשבילה שווה לך לפרק את המשפחה?" היא לא הבינה מה נחת עלי, שהרי בערב, ראינו סדרה יחדיו, וישנו מחובקים.
בדרך לאוטו התקרבתי אליה ואמרתי לה שאני יודע שאתמול הייתה אצלה, ושהיא משקרת. היא הכחישה ואמרה שאין לה כוח שוב למשחק הבלשות שלי ושאניח לה.
אמרתי לה שאין לי עוד הרבה חמצן במיכלים, ושתחשוב טוב מאד מה היא רוצה ומה היא עושה כי חלק מהדברים שהיא כבר עשתה הם בלתי הפיכים. הרסת את האמון. אני לא סומך עלייך.
היא התקשרה מעט לאחר מכן לומר לי שארד ממנה, שאתמקד בנו, שישנו עכשיו מומנטום חיובי, שאתאזר בסבלנות, היא משתדלת, היא רוצה שזה יצליח.
אמרתי לה שאני לא מוכן לסבול את חוסר האותנטיות שלה. שתחליט כבר עם מי היא רוצה להיות. היא אמרה שהיא החליטה כבר, ושהיא רוצה שבינינו יצליח. אבל באותה נשימה היא אמרה שהיא לא יכולה לוותר על הקשר שלה עם ק' לחלוטין, כי היא כל-כך קרובה אליה, וזה פשוט מאד יקשה עליה. היא לא תעשה איתה כלום, אבל אני צריך להתמקד במה שבינינו. אמרתי לה שזה בעייתי מאד עבורי, שאני לא מעוניין לחלק את האינטימיות שלי עם אף אחד אחר. שזוהי מהות הזוגיות בינינו ושהיא חייבת מאד להיזהר בימים ובשבועות הקרובים. ההשלכות של המעשים שלך עכשיו יהיו לכל החיים. דווקא בגלל שאנחנו במומנטום חיובי, לא אוכל לסבול פנייה נוספת החוצה.
בפועל אני יודע שהיא לא מוותרת על הפנטזיה, היא משתעשעת בה, היא משחקת בה, ולו רק יכלה הייתה ממשת אותה. אלא שהצד השני, ק' או שמפחד מההסתבכות, או שהיא עדיין כבולה ברגשות כלפי הגרושה - בכל אופן כמו שפלוני אלמונית כותבת זהו מצב בלתי אפשרי בעליל. כן, אני עדיין לא וויתרתי על האפשרות להצית אצלה את האש מחדש. אני עוד מתכוון לנסות ולקרב אותה, אבל כמובן שהזמן הזה נהיה מוגבל, ותוכניות אלטרנטיביות נשלפות. שמעתי על זוגות שיצאו חזקים יותר מבגידות ומהפסקות בקשר. אני לא מוותר עדיין. אבל אני חבול ופצוע ומכין את עצמי כבר חודשים רבים לאלטרנטיבה שהיא למעשה בלתי ידועה בכל הרמות והמישורים.
אני מקווה שיהיה לי כוח לעבור את החודשיים הקרובים. זה בערך מה שאני מעריך כזמן שבו הדברים יתבררו.

ועוד דבר - אני נמצא בתהליך. אני מעוניין למצות אותו. יש כאלה שיאמרו מיצית גם מיצית. אבל רק אני יכול לומר מתי הפרשה הזו הגיעה למיצוי. כל עוד אני מזהה רצון, שלי ושלה להחזרת הסדר ( לא הישן חלילה) על כנו, אני אאבק. כשיעבור הזמן הדרוש הדברים יתבררו. אפשרי או לא. ממשיכים או שמפרידים. עד אז אני ממשיך. זו לא הירואיות או פחדנות. זהו סיפור חיי, עמו אני רוצה להתמודד, ואותו אני רוצה לנהל כפי שליבי ושכלי מובילים אותי. עוד כמה פקטים של סיגריות, עוד כמה כדורי שינה, מה כבר לא עברתי בסיפור הזה? הרבה מאד, אתם עדי, אבל ישנה עוד דרך. ישנו עוד פרק, והוא הישורת האחרונה. אמרתי חודשיים בהערכה גסה, הלוואי ואחזיק כל כך הרבה זמן, אולי ארצה ארכה, ניתן לדברים לזרום באופן טבעי. יש משהו בינינו, וזאת גם היועצת שמטפלת בנו רואה, שהוא חזק ואמיתי ואוהב שלא נותן לנו לפרק. זוהי כרגע קללה, אבל היא עוד עשויה לההפך לברכה. הלוואי.

לגמרי! אתה הוא היחיד שרואה וחווה את כל התמונה.
אתה היחיד שיודע מתי ,איך ואם בכלל.
רק אתה יודע.
לחשוב שאתה לא רואה מה שאנחנו רואים. שטות גמורה.
אנחנו כאן לחזק אותך בסיטואציה הזו או האחרת (כדוגמה ,צפריר)

אתה חי בסרט ציפור..
אתם מבזבזים זמן
היא לא בעניין שלך יותר
זה בלתי אפיך, אולי אולי יזוז אצלה משהו רק במידה ותודיע לה שאת מתחתן חודש הבא, וגם אז זה יהיה לרגעים.

אני רוצה לרשום לך שחרר נשמה
אבל אני יודעת שאתה לא.
אז קבל נשמה
קבל את הסבל של הדחייה

אתה בשבילה אח
שחייבים לדאוג לו

ציפור, מחזקת את דעתך בקשר לתהליך.
אתה היחיד שיודע מתי ,איך ואם בכלל.

ציפור,
כמובן שאתה בתהליך וייקח כמה שיקח, יתגלגל לאן שיתגלגל.
באו אישי בתום תהליך ארוך של פרידה, קיוויתי שלפעם הבאה אהיה יותר ״חכמה״ ואמנע מלהתבחבש כ״כ הרבה זמן.
הגיעה הפעם הבאה, ואמנם לקח פחות זמן, אך עדיין נשארתי שם יותר מדי זמן , בדיעבד.
ככה זה. ההבדל ביין לחוות את התהליך, ולראותו מהצד.
ויש את הזוגות שבסופו של תהליך שכזה, (להפתעתי הרבה) נשארו יחד ויצאו מחוזקים. יש אפילו דף שמתאר תהליך כזה באתר, בשם בעלי מאוהב באחרת או משהו דומה.

כשקראתי את השתלשלות העניינים עם ק׳ ביום הראשון לביה״ס,
עברה בי מחשבה, (שאולי אתה לא מודע לכך ש), כמו שאתה סובל מהדחיה של אשתך אותך, עושה רושם שכך גם היא סובלת מהדחיה של ק׳, אותה.
אלא שיתכן שהכאב שלה, הוא טריז ביניכם..
מקוה בשבילך לימים טובים. @}

אני רואה שטעיתי בקישור. אולי: בעלי התאהב באחרת

עושה רושם שכך גם היא סובלת מהדחיה של ק׳, אותה
נכון מאוד

הנסיעה לישראל מתקרבת, והדבר האחרון ששנינו רוצים כעת אלו דרמות מיותרות. אבל דרמה אחת הייתה קרובה להתרחש כשבשבוע שעבר אשתי הודיעה לי שיש הופעה שהיתה רוצה ללכת לראות יחד עם ק'. אמרתי לה שמבחינתי אין בעייה אבל זה אומר שאנחנו נפרדים. אמרתי את זה באינסטינקט. מבלי לחשוב. פשוט פלטתי לה את מה שרובץ שם כבר הרבה זמן. די כמה אפשר?!. לקח לי וגם לה כמה דקות להירגע. שאלתי אותה פרטים, עם מי? איפה? מתי? היא ענתה בסבלנות, ולמחרת היא בישרה לי שהיא לא יודעת אם תלך או לא. שאלתי למה לא? היא אמרה כי אני רואה מה זה עושה לך, ואני לא רוצה להזיק לדברים בינינו - זה לא שווה לי את זה. אמרתי לה שתעשה מה שהיא רוצה, אני לא מתכוון יותר להגיד לה מה כן ומה לא, אני לא סוהר ולא שוטר יותר.
לא היה לה קל להתמודד עם תשובה רגועה והגיונית. 'לא אל תתן לי תשובות כאלה' 'אתה אח"כ תנטור לי טינה, ותתרחק - אין לי כוח לזה'.
היא אמרה שהקטע הפיזי בינה לבין ק' כבר לא יקרה. זה מאחוריה, הן גם ככה התרחקו כל-כך בגלל הפיצוץ ההוא ועוד כל מיני הסברים למיניהם. האמת היא שק' אכן נשמרת ולא מעיזה על פי הנראה. זו אשתי שמנסה כמעט בכוח לגרור אותה לסיטואציה מינית. דווקא הנשואה הסטרייטית ולא הלסבית המוצהרת. המילה של אשתי בעניינים האלה לא שווה הרבה. תפסתי אותה באינספור שקרים כשזה הגיע לזה, מערכת הכנה משוכללת. אבל לי יש את הדרכים שלי לדעת, ואני יודע כמה אשתי הייתה רוצה ללכת עד הסוף, עד כמה היא עיקשת וכמה טובה בלהשיג את מבוקשה. ניסיתי למרות הכל בכל הכוח להילחם בתחושות הקשות ולחשוב חיובי, על התמונה הגדולה. לשחרר כמו שנאמר כאן אינספור פעמים. לחשוב חיובי. שזו למעשה ההזדמנות האחרונה לנהוג אחרת. לשחרר את הקונטרול עליה, לתת לה את החופש שהיא זקוקה לו, ולהמשיך להיות שם עבור הילדים אבל גם עבורה.
מצאנו את עצמנו לפני שיצאה להופעה, בפארק יפיפיה עם מים , הילדים משחקים עם עצמם במים, פרשנו שמיכה, היא נשכבה עליה והייתה כל-כך יפה ומושכת. התקרבתי אליה ונשקתי לה קלות על השפתיים. ביקשתי לטעום את לשונה, אך היא הסיטה את פניה ואמרה, לא נוח לי כאן. אמרתי לה סבבה, אבל זה לא שבבית קל לך.
'זה חסר לי כל-כך. אני מתחרפן מזה. את לא יודעת כמה קשה לגבר להיות בלי כל-כך הרבה חודשים...'
'אתה עוד פעם חסר סבלנות. אתה לא מבין שאתה גורם לי לרצות ההפך?! תהיה סבלני.
שתקתי. מה עוד אפשר להגיד כאן.
חזרנו הביתה, הילים נרדמו מייד. שוב פעם אני והיא במיטה הגדולה, יש עוד הרבה זמן להופעה. ואני משתוקק למגע.
אני הולכת לנגן בגיטרה היא מודיעה לי.
'יש לנו זמן יקר לשנינו ואת הולכת לנגן?' אמרתי מאוכזב. ועוד אני נותן לך ללכת להופעה עם ק'...
היא חזרה אחרי כמה דקות לחדר, נשכבה על המיטה, התפשטה, ובפעם הראשונה מזה ארבעה חודשים ראיתי אותה ערומה. כל גופה שזוף וחלק. היא מעולם לא נראתה כל-כך חטובה ומושכת. מעולם.

עשינו סקס אבל לא אהבה. זה למעשה מה שאנחנו עושים כבר הרבה שנים. משהו מכני ומוכוון מטרה. מהנה, חושני אבל אין כאן מסע חיפוש אינטימי הדדי. יש כאן 'יאללה לעסק' ולתחנה הבאה. במקרה הזה זו ההופעה עם ק'.
אז היא עשתה לי טובה? כנראה, משהו כזה. אבל היא גם הצליחה להביא את עצמה לשכב איתי ולחוות אורגזמה שזה בכל זאת דורש משיכה בסיסית. או אולי זהו העני שבי שמייחל כל כך הרבה זמן לפירורים. אבל גם אם זו רק משיכה בסיסית זה טוב כרגע. זה משהו שאולי מי יודע אפשר עוד לטפח ולהעצים.
אולי הביקור, החזרה הביתה עם הילדים, הקרבה למקום שבו התחלנו את דרכנו השותפת, אולי הם ישנו משהו בכימייה ויקרבו אותנו. הלוואי

נשמע שאתה נותן לה להתעלל בך,
מגיע לך יותר!

אולי שווה לך לקרוא קצת בדף סימני התעללות בזוגיות

נשמע שאתה נותן לה להתעלל בך

אולי שווה לך לקרוא קצת בדף סימני התעללות בזוגיות

לפחות מהצד, זה נשמע מחריד מה שאתה נותן לעצמך לעבור. כמה זמן עוד תדרוך על עצמך ותתן לה לעשות את זה?

כמה זמן עוד תדרוך על עצמך ותתן לה לעשות את זה?
ניחוש פרוע שלי שאם הייתה לך אישה מתמסרת שרוצה מגע כל הזמן ונמשכת אליך בטירוף אז אתה היית בורח ממנה מעבר להרי החושך( אחרי זמן קצר של התלהבות).
זה הריקוד הזוגי שלכם ואתה מאד אוהב את הדרמות ואת הקרב המתמשך על כיבוש מחדש של בת זוגך. ביום שתתעייף ותוותר, ואולי תבגוד, יש סיכוי שהיא תתחיל בדרמות ובכיבוש מחודש שלך.
יש אנשים שבלי דרמות נדמה להם שהחיים משעממים מדי. תבדוק את עצמך...

ציפור, אני רוצה לכתוב לך כמה דברים קצת קשים, אם תרצה אז תמחק:
בהתחלה כשהתחלת לכתוב כאן אמרתי לעצמי איזה גבר טוב ומודע ורגיש. פשוט בזבוז שאשתו לא רוצה אותו, איזו טיפשה היא ! כזה גבר הייתי רוצה לעצמי.
אבל ככל שעובר הזמן, אני מתחילה להרגיש שההתנהגות שלך עושה אותך הרבה הרבה פחות מושך בעיניי. (סליחה שאני מכניסה את נקודת המבט האישית שלי).
ולא, לא זה שאתה לא מספיק גברי, או חזק. ולא זה שאתה לא מצליח 'לשחרר אותה' במובן של לתת לה לעשות מה שהיא רוצה.
להפך.
זה שאתה נותן לה ככה להתייחס אליך, וממשיך וממשיך לִרצות אותה, ולא מבין את הרמזים, ולא מבין שהיא בוחלת בך ונגעלת ממך, ושהיא צריכה להכריח את עצמה לעשות סקס איתך, ומסבה את פניה כשאתה בא לנשק אותה -
ופשוט לא מבין את זה, וחושב שעוד ייצא משהו מזה, והיא פתאום תחזור להימשך אליך.
ומנסה שוב לנשק אותה, ושוב לגעת בה. והיא נגעלת, אתה לא מבין שהיא נגעלת???
וזה שאתה ממשיך לנסות זה בפני עצמו מגעיל.
איך אתה יכול בכלל ליהנות ממגע עם מישהו שאתה יודע שהוא בוחל בך?

וזה לא זה שאתה 'חונק' בזה שאתה רוצה אהבה, יחס, קשר. לא. לרצות אהבה ויחס וקשר זה לא בהכרח חונק. ולא ההפך מגברי או מושך בעיניי.

אבל זה זה שאתה רוצה את זה ומנסה לקבל את זה ממישהי שלא רוצה אותך !* - זה מה שעושה אותך פחות מושך !

אשתך אומרת שאתה 'חונק' פשוט כי היא לא מעוניינת בך. ולא כי אתה באמת חונק.
הבעיה שאתה לא מבין את זה. ואז כשאתה מבקש את זה ממישהו שלא מעוניין - זה באמת נהיה חונק.
וזה לא שאם אתה 'תחנוק' פחות - היא תרצה יותר. היא לא.

וסליחה שהמילים שלי קשות, אבל זה לא שאני חלילה מתכוונת שאתה לא ראוי לכך שיימשכו אליך.
אתה ועוד איך ראוי.
אבל כשאתה מבקש מגע ממי שלא נמשך אליך אתה אומר לעולם 'אני לא ראוי'. אתה הופך את עצמך לסמרטוט נאלח.
זה שאתה ככה מקבל על עצמך את הדין, ואומר 'אולי זו אשמתי, אולי זה בגללי, אולי אני צריך להשתנות, אולי אני צריך פחות לחנוק' וכו' וכו' - זה בעצמו עושה אותך ראוי פחות. מושך פחות.
כמה רכרוכי אתה יכול להיות?
כמה עוד תסכים לבלוע את הגועל שלה ממך ולקוות לקבל ממנה איזו נגיעה בזמן שהיא צריכה ממש להתגבר על הדחייה שלה?
ואינך רואה את זה. אתה פשוט לא רואה עד כמה היא נדחית ממך.
אתה באמת לא רואה את זה???

אתה שוב ושוב ממשיך להתרפס מול אישה קרה שהכי לא נמשכת אליך בעולם, וגם אין בה די האומץ לומר את זה, ולכן היא רק אומרת לך כל הזמן 'תחכה ותחכה בסבלנות',
ומחזיקה אותך על אש קטנה, בזמן שהיא עושה מה שהיא רוצה... ועוד נותנת לך להרגיש לא טוב עם עצמך בגלל שאתה 'לא מחכה בסבלנות' - כאילו שאם היית מחכה אז משהו היה משתנה.
אבל לא.

ונכון שצפריר כותב מילים מאוד חכמות ויפות - אבל בשורה התחתונה האם זה באמת מוביל אותך למקום הנכון שלך? לי נדמה שלהפך.
לא תמיד תובנות 'רוחניות' הן מה שאנחנו צריכים.
לפעמים הן רק משאירות אותנו במקום שלא נכון לנו.
למשל לקבל יחס שלא נכון לנו. לקחת על עצמנו אחריות על מה שהוא לא באמת אחריות שלנו. וכו'... (וכבר כתבתי על זה בדף אחר).

מגיע לך הרבה יותר. וממש איכסה לראות איך שאתה לא רואה את זה.

ושוב סליחה על הבוטות.
יכול להיות שדברים דומים אני יכולה גם לומר לעצמי בסיטואציות מסוימות. אני גם במקומות דומים לפעמים.
אתה בטח יודע שכל אחד בסופו של דבר מדבר אל עצמו (ועל עצמו)

.

אבל היא גם הצליחה להביא את עצמה לשכב איתי ולחוות אורגזמה שזה בכל זאת דורש משיכה בסיסית.
אפשר גם לשכב עם מישהו ולחוות אורגזמה בלי משיכה בכלל. צריך פשוט להתנתק רגשית. האורגזמה יכולה להיות טכנית לחלוטין.
(לא שזה מומלץ, ממש לא. אבל בהחלט אפשרי).
בקיצור, זה לא מראה על שום 'משיכה בסיסית'. שכח מזה !

או אולי זהו העני שבי שמייחל כל כך הרבה זמן לפירורים. אבל גם אם זו רק משיכה בסיסית זה טוב כרגע. זה משהו שאולי מי יודע אפשר עוד לטפח ולהעצים.
זה משפט שאומרים אחרי סקס שלישי לא מוצלח. לא אחרי זוגיות של 10 שנים, יובש מיני, בגידה כרונית ומשבר מג'ורי.

פגוש מישהי נחמדה בעבודה או איפשהו, שב אתה לקפה, עשה איתה סקס. החיים ייראו לך שונים לגמרי אחר כך.

אולי הביקור, החזרה הביתה עם הילדים, הקרבה למקום שבו התחלנו את דרכנו השותפת, אולי הם ישנו משהו בכימייה ויקרבו אותנו. הלוואי
אולי תזכה בלוטו.

ההבדל הוא שכאן יש לך מה לעשות. בלוטו לא.

ראה,
היא מושכת בחוטים. זה נכון. היא אפילו מתעללת בך קצת, גם זה נכון.
אבל זה רק כי לא רק שאתה נותן לה את הכוח, אלא בעיקר כי אתה עדיין במשחק. מי יותר, מי יוותר.
זה בסדר, אבל טוב שתהא מודע לכך.

התבונן היטב מה נגרע ממך ומדוע.
תאמר נגרעה ממני תשומת לב - מי גרע ממך את תשומת הלב וכמה תשומת לב ילדותית, עצמית, אנוכית הרעפת על עצמך בהתחסדות והצטדקות - כפיצוי.
תאמר נגרע ממני מין - מי גרע ממך מין? מי מנע ממך מין? היא? אהובתך? - רק אתה.
אילו רצית יכולת לקבל ולתת מין בשפע, עם האשה הזו - ואתה יודע את זה היטב.
אבל אתה רוצה לקחת. לא לקבל.
אתה תובע את עלבונך במקום לפרגן.
אתה אוהב את האשה הזו לעצמך יותר מאשר אוהב אותה - בעצמה.
אתה אינך חף - בתחושתך.
ולכן, הנך כלוא בתחומי ההערצה הזו, בה העריץ והמולך עליך זו היא, בפיתוי ובדחיה, כמאהבת כאם וכאשה, תוך שהיא בהחלט דואגת ראשית לעצמה.
מישהו צריך. מאידך נפתחים ערוצים נוספים.
מנגד, בלי ששמתם לב אתה וזוגתך - הנכם כבר לא במקום בו הייתם.
הריקוד שלכם אומנם דורך על העקבים ועל הבהונות באופן הדדי - אבל ההיקף, החסד, הזוגיות עצמה - דווקא מעמיקה בשל כל הבלאגן, בזכות חוסר האיזון. כאשר כל אחד מקבל את השעור הפרטי שלו.

שחרר את האהבה - אז תזכה בה
איך?

תסכים לקבל -לא לקחת.
הסכם לקבל מאהובתך כמו שהנך מתענג לקבל את תשורות האהבה הקטנות מנשים - שנגעת בלבן - כאן באתר..

לכן - החלט לתת אמון. לפחות בעצמך.
אחר כך תן אמון במציאות, באלוהים, בכל היש.
האמון שלך בה מעולם לא הופר ואפילו לא במעט.
אחרת - כבר היית רחוק ממנה עד כדי שכחה.

ומכיוון שמתבקשת הרחבה על כך -
ההחלטה לא לתת אמון שלמה כאשר אין שום משקע שנותר מאחור.
החלטה מסוג זה יש בה יובש מסוים - אדם זה אינו אמין עלי ואין בלבי עליו דבר.
בת הזוג לא אמינה עלי ואין בלבי עליה דבר.
כאשר "נשבר" האמון - הוא קיים עדיין והוא שבור.
מצב זה מאפשר לשני הצדדים לאחוז בחרב הפיפיות הזו ולהכאיב הדדית.
בגללך נשבר האמון ועליך לרכוש אותו חדש - זה ממש חרב.
והיא פיפיות מכיוון שכאשר אני מנווט אותך לרצונותיי על גל חוסר האמון - אני מפחית מהאמון בעצמי, באלוהים, מידיעת הקיום המלאה.
את מדממת אז וגם אני.
זה לא קל לעכול הרעיונות האלה אבל שווה מחשבה ובעיקר שווה הרגשה.
איך אני מרגיש כאשר אני מנצל את עליבותה של הבוגדת לצרכי?
איך אני מרגיש כאשר אני מתקרבן וכאשר אני רודן?
איך אני מרגיש. נטו. לא היא ולא הוא, ולא אפילו אלוהים או אמות המוסר או המידות הטובות.
אני. איך מרגיש? מול עצמי. בגובה העיניים.

תודות.

ציפור חופש זה כבר פתטי. שחרר והשתחרר.

אני לחלוטין לא מסכימה עם צפריר.
לא כל סיפור נובע מהעצמי. ציפור היקר לא "מקבל סקס" מאישתו כי היא לא רוצה. הוא לא היה מקבל גם אם היה מנסה לקבל ולא לקחת וכל הסיפור. היא לא מאוהבת ונמשכת, וכנראה לסבית או לפחות דו-מינית. היא גם כנראה גם עם נטיות התעללות קלות, או לפחות קור.

עם מישהי אחרת כל המבנה יכול להיות אחר: מין, משיכה, אהבה והכול.

ברוך שובכם מהפגרה. טוב לראות אתכם חזרה בדף הזה. לא קל היה לי לקרוא את התגובות שלכם. אולי משום שיש בהן הרבה מן האמת.
אתמול כשחזרה ישבנו שנינו במיטה. האווירה רגועה. דיברנו קצת על כל מיני תובנות מהרצאה ששמעה על התמודדות עם ילדים בגיל הרך. על כל מיני טכניקות בהצבת גבולות לילדים, על כמה חשוב לא לכעוס, להיות ברורים, נחושים וכו'. היא שיתפה אותי בתובנות שלה, אני בשלי, שנינו רוצים להיות הורים טובים וללמוד מהר ככל שניתן מהטעויות הנפוצות כל-כך בגידול ילדים.
ואז השיחה עברה להתמקד בנו. רציתי לקבל ממני אישור. אסמכתא שהיא מחוייבת אלינו. שק' לא במוקד. שהיא ויתרה על הגחמות המיניות איתה. שהיא רצינית וכנה בכוונתה לשקם את הנישואים שלנו.
היא לא רצתה את השיחה הזו. 'אתה חייב להאמין שאני כנה. אני צריכה את המרחב שלי, שתכבד את הפרטיות שלי, שלא תבדוק, לא תרגל, לא תשאל , לא תספור לי את הדקות שאני נעדרת. שתשחרר. ותסמוך עלי שאני יודעת את הגבולות. אנחנו לא במקום ההוא עוד. אתה לא רואה שאני משתדלת? אתה לא רואה את המאמצים? אתה חושב שאני נהנית ללכת לטיפול זוגי כל-כך אינטנסיבי? אתה חושב שאני רוצה לחיות חיים כפולים, שבהם אני חצוייה? לא, אמרתי לך כבר שהחלטתי, וזה שאתה פותח את זה כל פעם מחדש לא עוזר בשית לעניין. הצורך הזה שלך, הספק התמידי הוא לא חדש, זה גם מה שהבריח אותי ממך מההתחלה. אתה רוצה כל הזמן לבדוק, האם אני שם עדיין עבורך, לא מאמין ולא סומך. זה עשה לי רע אז, זה הוציא את הכיף מהביחד, עד שלא הייתי מסוגלת יותר ואמרתי לך אני צריכה הפסקה. ולקחתי אותה, אבל אני כאן עכשיו בשביל לשקם.
הקשבתי, לא קטעתי, לא התעמתתי עם עובדות שהיו שמים אותה במקום מאד מאד לא נוח. רק אמרתי שאני נמצא במצב לא פשוט, לאחר שהיא שיקרה, סילפה ובגדה בי. שהמילה שלה כבר איננה מזמן מילה, ושהיא סיכנה הרבה מאד עבור הקשר עם ק' ושזו איננה חברות רגילה. היא אמרה שהיא צמצמה את המגע איתה, שהיא לא רוצה לוותר עליה, ושבסופו של דבר הקשר עמה מאפשר לה גם להיות בת זוג טובה יותר עבורי, אבל היא לא מצפה ממני שאבין זאת. אתה חייב להאמין שאני רוצה. אין לי ביטחון עם זה יצליח, אבל אני חושבת שאם אנחנו מנסים עכשיו, צריך לעזוב את כל הספק ופשוט להאמין ולהיות סבלניים. אל תבקש ממני סקס כי אנחנו עוד לא שם. אל תבכה על חוסר אינטימיות כי זה רק מרחיק אותי. כשזה ירגיש נכון, כשתהיה הקרבה הדרושה אז זה יקרה. או שכן או שלא. אל תחפור בזה, אל תטחן מים. פשוט תהיה סבבה, תן לי את החופש, ותאמין.
אלו לא המילים המדוייקות אבל זו הייתה רוח הדברים. אני הוספתי שאני לא מעוניין לחזור לזוגיות ההיא, שאני לא מעוניין לחלוק את האינטימיות שלי איתה עם אף אחד אחר, זוגיות אקסקלוסיבית היא תנאי הכרחי, אמרתי לה שחלקים מההתנהגות שלה כלפי הם ממש התעללות, ושאני לא מוכן להתפשר עוד. היא ביקשה לסיים את השיחה. היא הוסיפה שחבל שהיא נעשתה, שהיא לא תרמה לכלום רק פגעה. אני הוספתי שאני בשלב הזה זקוק לביטחון הבסיסי שאבד, ולדעת מעל לכל ספק שאני לא כאן ברירת המחדל, שהיא לא מחזיקה את כל המבנה הזה רק עבור הילדים, הבית, הנוחות ועוד סיבות שהם לא מן העניין.
דיברתי ברוגע, ללא האשמה, ללא כעס אבל עם כאב. כי זהו המקום שבו אני נמצא כעת.

_נשמע שאתה נותן לה להתעלל בך,
מגיע לך יותר!_
כן מגיע לי יותר. מגיע לנו יותר. מגיע לי הטוב ביותר בדיוק כמו שלה מגיע הטוב ביותר. וזה לא קרה בעבר, וזה לא קורה בהווה. אבל הנה, אנחנו מנסי לבנות עכשיו משהו חדש ובריא יותר. חלק מהבריאות של הקשר תהיה שאדע להתמודד טוב יותר עם תגובות מתעללות. היו לנו הרבה מריבות והתפוצצויות על הרקע הזה - בהן פעם אחת עזבתי גם את הבית ללילה אחד כדי להבהיר שעד כאן. זה עבד לתקופה אבל הדפוסים חזרו, עד שהחלטתי שאני לא מעוניין במלחמות הבלתי פוסקות, ושאדע להילחם על מה שחשוב.
אבל עכשיו אני מעוניין אך ורק להסתכל קדימה. לא לראות את מה היה או לא היה. זהו המאני טיים - השלב שבו ייחרצו הדברים. אני רוצה להגיע למקום הזה נקי כמה שניתן. חודש אלול, חודש התשובה. התשובה שלי היא לבקש ולהתפלל להיות הגבר שאני צריך להיות בסיטואציה הזו. קודם כל, להאמין. להאמין שאנחנו בתהליך כואב של ברור עתידנו המשותף. לכאן או לכאן. מהתהליך הזה או שנצא יחדיו חזקים מאי פעם, בטוחים מאי פעם שאנחנו אחד עבור השני לא משנה מה. או שנסיק את המסקנות המתבקשות - שאנחנו כזוג סיימנו את דרכנו המשותפת ושפרידה היא האפשרות הטובה והבריאה לשני הצדדים. על מנת לעבור את הבירור הזה בהצלחה אני חושב איתכם בקול שנדרשת ממני כעת הרבה גבורה. אני חייב להתגבר על המקום הצר שרוצה לדעת ולשלוט על הסיטואציה. ביקשתי ממנה גם אתמול שלא תעלה אליה לדירה. גם אם כוונותיכם טהורות אין טעם שתעמידי את עצמך בפיתוי. היא התנגדה למגבלה הזו. 'מה הטעם?, הרי אתה לא יכול לשלוט בסיטואציה, רק אני יכולה, ואם אמרתי לך שזוהי כוונתי זה לא משנה איפה ומתי אהיה אצלה. אנחנו מעבר לזה.' לא התנגדתי. מה הטעם? וזה בדיוק המקום שבו אני מבקש להיות. אני לא יודע אם אני מסוגל, אבל אני כן רוצה לנסות. להיות מספיק מנותק כדי לאפשר לה את החופש הזה אותו היא מבקשת. לא לחזר אחריה. לא לבקש ממנה דבר. להיות שם בבית איתן, משאיר לה את הדלת לחזור אלי. להיות רך אבל לא חלש. לדעת לשים את הגבולות בכל אותם מקומות שבהם יש בהם צורך. למשל, אם היא לוקחת את החופש לעצמה, אני רשאי לקחת אותו גם לעצמי.
לא לשפוט, לא התעמת. להשאיר את הלב סגור אך לא נעול. לתת לה לשקם. לתת לעצמי לקבל. וכאן מה שצפריר כותב הוא חשוב ויקר ערך. השחרור מאותו מקום פגוע ובלתי מאמין הוא אכן חרב פיפיות ואנחנו שנינו מדממים תקופה ארוכה בשל כך. המקום הזה מיצה את עצמו מזמן - זה בעצם מה שהיא אומרת. תתמקד בנו. עזוב כבר את ק' - זה לא העניין. תן את המרחב, תן את האמון ותראה מהיקרה. אין שום ביטחון בתוצאה, אבל יש כאן הצעה לדרך שמרגישה לי נכונה לסיטואציה, לאנשים. השאלה האם יש בי את הכוח לנצח את אותו מקום ספקני, לא מאמין, חרד, לא בשל. ילדותי. המקום הזה ניזון מהרבה עובדות שאין להקל בהם ראש, יש לו לילד שפע גושפנקות וסיבות לחשוש מהנטישה שלמעשה כבר החלה ונמצאת בשלבים מתקדמים. אבל, מה שאני מזהה כעת היא הזדמנות לשבור את המעגל הזה, שבו שנינו לכודים.
אני לא אחייה בזוגיות קשה ובלתי מספקת. שנינו יודעים זאת. האם הזוגיות שלי עם אשתי בהכרח חייבת להיות כזו? כנראה שעד שלא יסתיים הבירור הזה, אני לא אוותר. ונכון, הפכתי את עצמי לסמרטוט, לנזקק ולחלש בתהליך הזה. אני לא מתבייש בזה. זהו חלק ממני, חלק מהרצון שלי לחום, לאהבה מהאישה שאיתה בניתי את המשפחה שלנו. התדפקתי על דלתה ללא הפסק. בהחלט לא מתעלם מהרמזים ומהדחייה - כפי שילד לא מסוגל להפסיק לבקש את הסוכרייה שהוא כל כך רוצה. אבל כבר נכתב הרבה על הילד, ועל הצורך של החלק הבוגר לחבק אותו ולנתב אותו אל המקום הראוי לו. אסור לו לשלוט בכיפה, בטח שלא כשהמים סוערים ונדרשת להצלת הספינה קברניט אחראי וקר רוח.
אני רוצה להיות אותו קברניט. אני יודע שאני יכול. לא עד סוף הימים חלילה. אלא רק עד שיתברר. האם יש בה, בליבה של אשתי עוד מקום עבורי. האם היא מסוגלת לחזור ולאהוב אותי כבן זוג. להיות מחוייבת אלי, ולבקש לשהות במחיצתי. לרצות באינטימיות. זה נראה כל-כך רחוק. זה נראה כל-כך קשה. אני בטוח שיש לא מעט נשים שישמחו לגבר כמוני. אני יודע את זה ומרגיש את זה. זו אף פעם לא הייתה הבעייה עבורי להיכנס לקשר, למצוא מישהי שתרצה אותי. אבל לא בזה אני מעוניין. יש לי בית אחד, והבית הזה הוא עם אשתי הנוכחית, בטוב וברע. ואני מאמין שעוד יכול להיות טוב. זו משאלת לב, זוהי תפילה, זוהי בקשה. הלוואי.

אתה יודע שפרידה תתרחש רק מיוזמתה. נכון?
שאתה לא מסוגל להיפרד מעליה. נכון?

תודות

צפריר - אתה טועה. אני מסוגל, בכאב רב, אבל מסוגל. אני מנסה כמו שאתה רואה להימנע מכך, אבל ההחלטה לכשתבשיל תיעשה על ידי וכנראה לא על ידה.

כל עוד אתה חי באשלייה שהזוגיות הזו תחזור להיות כפי שהיתה.
כל עוד הנך תובע בעלות על האשה הזו.
כל עוד הנך נפתס בתקווה ילדותית שמשהו מלמעלה יסדר את העניין.
כל עוד הנך מצדיק את צדקתך ומסרב לקחת אחריות.
לא תוכל להציל או לסיים את קשר הזה - רק היא.
לא כי אינך יכול בפועל.
אלא כי הנך מניח לילד הקטן ולפרטים שוליים ל'קבוע את הילך רוחך.

הבוגר - אם החליט להלחם על הקשר - נלחם כשהוא מגייס לטובת העניין - אהבה ללא תנאי..
ואם החליט הבוגר לחתוך - בבחינת להפסיק - את הזוגיות האינטימית (בענייני הורות אבוד לכם) נמצא הבוגר לא כואב כלל וכלל. שקט. שכן שלם עם עצמו לאמור: כך החלטתי.
הילד לעומת זאת אם יסיים את הקשר - לא רק כאב ודרמה יהיו שם אלא גם תקווה אינסופית לנס שיסדר את העניינים.

דע כי לא תוכל לחזור לאשליות העבר. אהובתך עצמאית ולא תוותר על עצמאותה.

תודות

מסכימה עם כל מילה שכתבה אהבת עולם וגם עם צפריר:
נראה שבאופן לא מודע רוקנת את עצמך מכל פנימיות אישית אינדיווידואלית ונפרדת ואתה מלא רק בה: במה שהיא כן ובמה שהיא לא, במה שהיא כן נותנת לך ובמה שהיא לא נותנת לך. כשהיא מסתכלת בך היא רואה רק את בבואתה משתקפת אליה. איך היא יכולה להימשך אליך כשאינך ישות נפרדת, כשאין לך אג'נדה עצמאית, כשאין לך גבולות ברורים ולא רצונות משלך שאינם קשורים אליה?
אתה נשמע כמו אדם רגיש וטוב, אבל הצורך הנואש שלך להתמוססות בתוך האחר אינו קשור אליה, היא רק האובייקט של הדחף הפנימי הבלתי נשלט שלך, והיא מרגישה זאת ולפיכך מרגישה שאינך רואה אותה באמת ואינך מכיר אותה באמת (ומכאן - כיצד אתה בעצם יכול לאהוב אותה באמת?).
בלא עבודה עצמית משמעותית, גם אם תיפרד ממנה אתה עלול למצוא את עצמך בדיוק באותו מצב גם בקשר הבא.

הבנאדם סובל מלב שבור. אין לשפוט אדם בצערו.. מותר לו אפילו, שומו שמיים, להיות פתטי (מאד חבל, אך ״מותר״).

ציפור , מאד הופתעתי שאשתך הסכימה ״לעשות לך טובה״ בזמן שלהבנתי היא עצמה- סובלת מלב שבור. לא מובן מאליו, שתהיה מסוגלת לכך.

נראה לי שכל מה שהיא ביקשה ממך , די מתיישב עם העצות של צפריר לך.
בכל מקרה , היא בהחלט צודקת בעיני בנקודה שאם באמת רוצים לתת לעצמכם סיכוי עכשיו- עליך להפסיק להיאחז בפגיעה מהבגידה. לוותר על להיות ״הצודק״,״הקורבן״.
אולי אתה לא מסוגל, אפילו אם נורא רוצה, וזה גם בסדר גמור. רק ייטב לך, אם תהיה מודע לכך. תנסה בכנות להבין, איזה תהליך אתה מנסה לקדם- של פרידה, או של ניסיון אמיתי לשיקום?

מילים מדהימות, אהבת עולם.
רגש אמיתי ולא עוד מילים יפות, מחושבות ומפולטרות.

אחרי שקראתי אותך - אהבת עולם, דמעתי. כעס מילא את ליבי, על כך שאני אפשרתי לדברים להתגלגל כך. שלא עמדתי על שלי. שלא השמעתי את קולי. שהתרפסתי. התרככתי. חיזרתי היכן שהייתי צריך להינעל. נגעתי היכן שהייתי צריך להישמר. הראיתי את עצמי בשיא חולשתי. בשיא שברוני.
זה לא שלא העמדתי אותה על מקומה. ועוד איך כן. אבל לא לחצתי על ההדק. לא עזבתי. לא נפרדתי. ובעיקר המשכתי להיות הגבר שאוהב אותה כשהיא משתינה בקשת על כל מה שהזוגיות בינינו אומרת.
יותר מכל המילים האחרות שנאמרו כאן באתר, במשך החודשים הארוכים שבו הדף הזה מתפתח ומספר את הסיפור הקשה שלי - המילים שלך אהבת עולם, פתחו זרם של רגשות שעד עכשיו אני לא מצליח לעצור.
אשתי לא מבינה מה קרה. למה אני קר, מרוחק - הרי שכבנו רק לפני כמה ימים. ככה אני לא נוסעת ביחד לישראל. וכל המילים האלה זורמות אלי ולא נכנסות ללב. הלב אטום עכשיו. קשה כאבן. אתמול באה לדבר איתי, לא הרפתה, למרות שאמרתי לה אין לי מה לחדש. עכשיו היא על קוצים. שמא אני מתכננן עזיבה פתאומית. פרידה.
דווקא עכשיו אתה ככה? עכשיו שעזבתי את כל מה שהפריע בינינו. הסיפור של ק' מאחורינו הבטיחה. אני לא באותו מקום בכלל. זה לקח לי זמן, הייתי צריכה לעבור את התהליך הזה, אבל עכשיו אני כאן בשביל לנסות ולהתקרב. אז מה קרה לך?
מה שקרה לי אמרתי, זה שהשארת בי צלקת רצינית, שאני לא יודע איך ומתי ואם בכלל תגליד. האמון בינינו מפורק. הפרת את הברית בינינו, וכרתת ברית עם מישהי אחרת.
אמרתי את הדברים בשקט, לא בכעס. רגוע מאד.
היא אמרה לי שהיא רוצה לנסות. היא רוצה להתקרב. שהיא לא התחתנה איתי רק כדי להביא ילדים לעולם.
המילים שלה לא נגעו בי. לא הייתה שם השתפכות, או הבעת חרטה או אהבה. היה שם ניסיון לברר מה קורה אצלי ולשמור על השליטה. אבל אמרתי לה שאני מעריך את מה שהיא אומרת ואת הרצון שלה, ושגם אני מעוניין לתת לזה הזדמנות אבל שעכשיו תורם של המעשים ולא של המילים והדיבורים.
נכנסנו למיטה, לא נגענו. לא אני בה ולא היא בי. קר. מנוכר. כבד ומעיק.
אני מאמין לה שהיא רוצה. אני מאמין לה שהיא לא תבגוד בי עוד עם ק'. עכשיו השאלה מה אני רוצה. משהו אחר לגמרי ממה שהיה עד היום. האם זה אפשרי?

מה שקרה לי אמרתי, זה שהשארת בי צלקת רצינית
אבל לא על זה כתבה אהבת..
מה שקרה לך, זה קודם כל היחס שלך לעצמך, בתוך הסיטואציה המורכבת שקרתה עם אשתך...
שתהיה שבת של שלום

ציפור,
אין כמו התקף זעם וכעס על מנת להנכיח את כוחך. (במקביל הנך מאבד מעוצמתך - זמנית)
עם זאת, בסוף התקף הכעס הזה הנך מגיע לשאלה שנשאלה מראש.
מה אתה רוצה?

אתה רוצה שאהובתך תנהג בדיוק כפי שאתה חושב שצריך לנהוג? - לא יקרה - וגם אם יקרה לרגע - אתה תרצה משהו אחר.
אתה רוצה להיות צודק? - הנך צודק במאה אחוז. גם אהובתך.
אתה מבין בחושיך הפנימיים שאהובתך נבוכה להגיע לארץ עם כל הסמטוחה הנוכחית ומנסה להתקרב ראשית על מנת להצטייר טוב כאן, בארץ - ואתה מתקומם וטוב שכך.
למרות זאת - דע שמתוך שלא לשמה - באה לשמה - כלומר - המניע להתפייסות, הזיון (זה לא היה יותר מזיון) הפתאומי, ההבנה שאין ברשותה ארסנל בלתי נגמר של סובלנות וסבלנות מצדך - כל אלה שבאו על מנת להיות נקודות התייחסות בשביל להגיע לארץ כעוד זוג מאושר שעבר תקופה קשה - הזיזו משהו אצלה, לפתע נוכחה לדעת שלא כל כך בקלות היא מוותרת על החיים אתך.

ואז, כאשר כל זה מתרחש, כפי הריקוד הנהדר שלכם - והיא באמת מנסה או חושבת לנסות להתקרב - הילד הקטן לוקח את הכתר ומושל - מצדך.

ראה, הצד "הנבגד" אם יש דבר כזה - לעתים קרובות מנצל את קורבנותו ואומללותו על מנת להרוויח קלפים במשחק הזוגי -זה קיים באופן הרבה יותר נרחב ממה שמקובל לחשוב כפי שיחסי מין מחוץ לנישואים מתקיימים הרבה יותר ממה שמקובל להאמין.

אז, ואולי זה מה שנמצא שם בירכתי כוונותיך (לא בהכרח אבל שווה להתבונן על זה) הנך אמור לקבל כלי מצוין לשליטה בזוגיות - מותר לך להיות חשדן, להציב גבולות משלך בלי לקבל גבולות מהצד השני וכן הלאה...

התבונן על זה - כך לא מתבגרים בזוגיות. כך נתקעים בזוגיות לא שלמה ולא גלויה ולא הדדית.
אל תקל בה ראש באהובתך - אין לה שום בעיה להתמודד עם הילד הקטן שבך - כך היא מסובבת אותך על האצבע הקטנה - אפילו עכשיו - כשנדמה לך שהכוח בידיך.
עם זאת - איננה חזקה ממך.

כבר נאמר בעבר - בני זוג לעתים יורים אחד על השני - מאמינים שהם פוגעים אחד בשני/ה - בסופו של יום מסתבר שהכל קפצונים. חוץ מרעש ובהלה אין שם כלום.

זה מרתק לקרוא על חוויותיך - בהחלט.
עם זאת - התבונן למען השם בעצמך בגובה העיניים - התבונן בעיני אהובתך - בגובה העיניים - והסכם.

הסכם למען השם, אבל בעיקר למען עצמך.

הסכם.
הנח.
סמוך.

הסכם למתרחש. הסכם לרגשותיך. הסכם לזמן שעובר. הסכם לזכור שזה הכל תהליך. הסכם לכך שאין כאן אשמה ואחראי, אלא יש כאן ריקוד. מושחת אולי אבל ריקוד בו רוקדים שניכם - לעולם שניכם. ואם היא דורכת לך על בהונותיך ואם אתה עצמך דורך או דרכת על בהונותיה - זה לא חשוב. אין לזה שום משמעות מי יותר מי פחות.

הנח לרגשותיך להיות ולחלוף. הנח לעצמך הרבה חמלה ואהבה - מעצמך. רק הבוגר שבך ינחם ויערסל את הילד הקטן שבך - אף אחד אחר לא.

סמוך - על עצמך, על אלוהים, על אהובתך, על תהליכים. החלט לתת אמון - בכל אלה.

להזעיף פנים, להתנכר, להיות קר - אין קל מזה.
לעתים זה בא על מנת לא להגשים את מה שבר הגשמה כל כך בקלות - האפשרות לאושר.

שכן אין לך דבר שעומד בראש פירמידות הפחד מעל הפחד הטמיר ביותר

הפחד מאושר.

תודות.

_מה שקרה לי אמרתי, זה שהשארת בי צלקת רצינית
אבל לא על זה כתבה אהבת.._

אני כתבתי על זה שהיא לא נמשכת אליך.
לא נראה לי שהבעיות ביניכם נובעות מה'בגידה'. זה הרבה קודם.
אולי חוסר המשיכה שלה אליך זה הבסיס לבגידה.
אבל אתה מסרב לראות שהיא לא נמשכת אליך, וכנראה אפילו נדחית ממך, ומנסה שוב ושוב להתקרב אליה פיזית.
הניסיון לקבל מגע ממישהו שנגעל ממך - זה דבר דוחה לכשעצמו.
זה בערך מה שאני ניסיתי לומר.

בהבנתך לכאורה את דבריי אתה התייחסת ל'בגידה'.
אבל כאמור הבעיה היא בכלל לא הבגידה, אלא זה שהיא לא נמשכת אליך כבר מזמן, ושאתה לא מבין את זה וממשיך לחיות באשליות. ועוד כועס עליה.
היא לא אשמה אם היא לא נמשכת אליך. מה היא יכולה לעשות? זה לא בשליטתה.
היא כן 'אשמה' בזה שהיא גורמת לך להאמין שאולי יום אחד היא תחזור להימשך אליך, אם אתה רק תהיה סבלני מספיק או רק תשתנה כך וכך וכך. והיא לא מספיק ישרה ואמיצה לומר את האמת.
ואתה 'אשם' בזה שאתה לא מבין שהיא לא נמשכת אליך וממשיך לנסות בכוח, ואפילו 'ליהנות' ממגע שהיא כופה על עצמה לגעת בך.
(סליחה על השוואה קצת קיצונית, אבל נדמה לי שגם לזונות יש מנגנון כזה שהן כופות על עצמן לעשות סקס, ולפעמים זה גם עם אנשים שהן נגעלות מהם, והן פשוט 'עוצמות עיניים' ומתנתקות רגשית, כי 'אין ברירה', רק 'לגמור עם זה וזהו'. אני לא יכולה לדעת בוודאות שככה זה עם אשתך, אבל בסיטואציה שתיארת שהיא עשתה איתך סקס אני מרשה לעצמי לנחש שהיא הרגישה משהו דומה).

אז כאמור, מה שהבנת מדבריי אין לו הרבה קשר למה שאני כתבתי.
אבל אם זה יעזור לך להגיע למקום יותר טוב - אז נהדר בכל מקרה

.

_אבל כאמור הבעיה היא בכלל לא הבגידה, אלא זה שהיא לא נמשכת אליך כבר מזמן, ושאתה לא מבין את זה וממשיך לחיות באשליות. ועוד כועס עליה.
היא לא אשמה אם היא לא נמשכת אליך. מה היא יכולה לעשות? זה לא בשליטתה.
היא כן 'אשמה' בזה שהיא גורמת לך להאמין שאולי יום אחד היא תחזור להימשך אליך, אם אתה רק תהיה סבלני מספיק או רק תשתנה כך וכך וכך. והיא לא מספיק ישרה ואמיצה לומר את האמת.
ואתה 'אשם' בזה שאתה לא מבין שהיא לא נמשכת אליך וממשיך לנסות_

מסכימה מאוד עם אהבת.

אני חושבת שהדברים הפתלתלים וה"אנרכיסטיים" והמתענגים על הפתלתלות של צפריר מובילים להתבוססות במקום ולהתפתלויות פתלתלות סביב מצב מאוד ברור.

אין כאן ריקוד של שניים. נקלעת לנישואין עם מישהי שלא מאוהבת בך ולא נמשכת אליך. אני כאישה לא מאמינה שהיא פתאום תתחיל מחדש לחשוב שאתה הגבר של חייה ולחשוק בך ולפנטז על היד שלך בתוך התחתונים שלה. זה עבר לה, או שלא היה, והיא כנראה יותר נמשכת לנשים.

כל יום נוסף איתה מחסל עוד קצת את הביטחון העצמי הגברי שלך. אתה יכול למצוא אישה שתחשוק בך ותערוג אליך ותחשוב שלשכב איתך זה הדבר הכי מרגש בעולם ורק תרצה שתעביר עליה את הידיים שלך והשפתיים שלך ותרמוז לך על זה, או שתדרוש את זה, או שתצחקק איתך ותפלרטט איתך. ואז פתאום תראה שכל מיני בעיות עם האישה הנוכחית שלך נעלמו כלא היו. אנשים הם מאוד שונים בהקשרים שונים.
אבל אם תסחוב את הימים האלה עוד ועוד עם אשתך, תגיע לאישה הבאה כבר חבוט ושרוט וכל הזמן לא תאמין שזה קורה ושזה מגיע לך. כך שחבל על כל יום איתה.

היא אמרה לי שהיא רוצה לנסות. היא רוצה להתקרב. שהיא לא התחתנה איתי רק כדי להביא ילדים לעולם.

היא חד וחלק משקרת (אולי גם לעצמה). היא מפחדת לאבד את הגבר שמפרנס אותה ומתעלף כשהיא מסכימה לגעת בו. זה מאוד קשה לוותר על דבר כזה. היא מניפולטיבית מאוד.

כמה קלה היד על ההדק. ״תעזוב אותה. חבל על הזמן שלך״ תעניש את הבוגדת״,
כאילו שאפשר לזרוק הכל בגלל שאחד מבני הזוג שומו שמיים התאהב באחר..
שניהם לא רוצים לפרק, אז איך אתם צועקים מהיציע ״תעזוב״.
ילדים יש להם.הם לא רוצים לפרק.
צפריר, תודה.המילים שלך מקפלות בתוכן
ה כ ל .

אני לא חושבת שהיא מניפולטיבית, גם היא נמצאת במצב מורכב. להתגרש זה מפחיד ויחסים הם ממש לא שחור לבן ויש בתוכם גלים של התאהבויות מחודשות בבן זוג לצד עייפות ממנו.
אני פעם חשבתי שאין דבר כזה בי אבל היום אני מכה על טעותי. אחד מהחברים הטובים שלי הוא ממש בי ונע בין גברים לנשים במידה כמעט שווה של התלהבות. אני חושבת שאשתך בוודאי נמשכת גם לגברים, אבל אכן, מאוד קשה להימשך למי שמוכן להסתפק בפירורים. דמיין את עצמך במקומה, היית נמשך אליה?

ציפור, קראת אולי את ״אינטיליגנציה ארוטית״ של אסתר פרל? ספר מעניין וחכם, בעיניי. שווה גם לחפש את ההרצאות שלה בטד.
ואני מבינה לגמרי למה אתה לא ממהר לזרוק את הנישואים. כבת להורים גרושים אני חושבת שכמעט כל יחסים שווים מלחמה עליהם. כאשה שעברה טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי אני מאמינה מאוד גדולה בכוחם של טיפולים. החיים יכולים להשתנות ולהיות טובים גם במצבים שנראים כמו מבוי סתום. למען האמת מצבים שנראים כמו מבוי סתום יוצרים את השינויים המבורכים ביותר.

כמה קלה היד על ההדק. ״תעזוב אותה. חבל על הזמן שלך״ תעניש את הבוגדת״,

סליחה על השפה, אבל מה שכתבת פה, עתליה, הוא קשקוש גמור. אף אחד לא טען את זה, ובטח לא קראת ברצינות לפני שהגבת.
אף אחד פה לא קרא לציפור להעניש את הבוגדת. להיפך, הסבירו פה שהבעיה היא לא הבגידה. ואת עוד מציגה את זה בציטוט! (כלומר, ממציאה שמישהו אמר את זה ואז מגיבה על הנוסח המומצא בנזיפה צדקנית).

וגם לומר שהיד קלה על ההדק כשציפור מתאר פה מצב שנמשך שנים, זאת בדיחה עצובה.

מיכל,
ויחסים הם ממש לא שחור לבן ויש בתוכם גלים של התאהבויות מחודשות בבן זוג לצד עייפות ממנו.

נכון בהחלט. אבל זה לא הסיפור פה. לא היה פה אף פעם גל של התאהבות ויש פה הרבה יותר מעייפות. היה בסדר, ומאז הידרדרות נמשכת ושנים של קור עד דחייה של מגע, שזה הרבה יותר מעייפות.

לדעתי, לא מביאים פה בחשבון את הנזקים ארוכי הטווח שיחסים כאלה גורמים. כלומר גם למלחמה על היחסים ושנים של הרגשה של להיות דחוי יש מחיר כבד.

קוראת, באשר לאיך שכתבתי מעלה , מסכימה שהאיך היה קצת מזלזל. מתקנת.
בקשה למה שניסיתי לאמר, עומדת 100% מאחורי דבריי.

בקשה למה שניסיתי לאמר, עומדת 100% מאחורי דבריי.
תודה.
אבל את ממשיכה לטעון שמישהו אמר לו להעניש את הבוגדת. בעוד שכולנו אמרנו לו שהבגידה היא לא הסיפור, ובוודאי שאף אחד לא הציע להעניש (אלא למצוא יחסים שבהם ציפור הוא אהוב ונחשק).

מוזר איך הדברים מתגלגלים. הנה אני ואשתי על איזה שהוא מסלול חיובי, מתקרבים ואפילו שוכבים. יש תחושה שהמשבר הגדול מאחורינו. הבגידה הפיזית לפחות הסתיימה ולא תשוב. הנסיעה לישראל קרובה קרובה וההתרגשות נבנית ומביאה ניחוח נעים לבית.
ואז אני קורה פוסט של אהבת עולם, מתמלא חימה, אשתי לא מבינה, אני מסרב לשתף. והנתק מתחדש. אני מנסה להתקרב והריקוד הישן חוזר אבל נגדע באיבו כשהיא מבשרת לי שהיא לא מעוניינת יותר להמשיך להיות יחדיו. שהיא איננה שם עוד. היא לא רוצה יותר. קשה לה עם זה, היא בוכה מעט.
מה קרה אני שואל
היא אומרת אתה נהיית קר אלי בדיוק כשהתחלתי להתקרב. ואז נגמר לי הכוח והרצון. אני לא שם עוד.
אבל לפני יומיים דיברנו רק על השיקום.
זה לא חשוב מה דיברנו, מה שחשוב הוא מה שאני חשה עכשיו וזה שאני לא רוצה עוד.
הצטערתי בקול. אמרתי לה שדווקא עכשיו הייתי רוצה למשוך. שהתהליך לא הסתיים.
אבל הוא כן הסתיים מבחינתי היא אמרה. אני מוכנה שתלך עם נשים אחרות. אני מבינה שזה קשה לך בלי. אבל אני לא אוכל עוד.
אמרתי לה שאם זה כך אז זה הסתיים. קמתי הלכתי והחלפתי לג'ינס. היא נכנסה לחדר, אומרת מה קרה? למה קמת.
קמתי כי אין עוד על מה לדבר. אם את מתירה לי נשים אחרות, את מתירה גם את עצמך.
אני לא מעוניינת בשום זוגיות עכשיו. אני רוצה לבד. עם הילדים אבל בלי אף בן זוג.
אני מתחילה להבין את אלה שנשואים בשנית ובשלישית ולא רוצים לגור ביחד. זה יותר מדי עבורי.
אמרתי לה שאני מבין אם היא צריכה מרווח נשימה. ושהיא לא חיבת לשכב איתי, אבל אני רוצה להיות ביחד בישראל וכשנחזור נראה מה קורה.
היא אמרה ששום דבר לא ישתנה כשנהיה בישראל ושזו נראית לה טעות לנסוע ביחד.
אמרתי לה שמבחינתי אין על מה לדבר ושאני נוסע ורוצה להיות עם הילדים בחגים יחד עם המשפחה.
היא ביקשה מרווח, ספייס. לא רוצה בישראל ללכת לחברים שלך. היום לאירוע בגן היא לקחה את הילדים לבד, למרות הפצרותיו של הבן שרצה את אבא גם. זה לא הזמן עכשיו להילחם את המלחמות שלי. הזמן הזה כבר עבר ומוצה. עכשיו הגיע תורה של השלווה.
קשה מאד הסיטואציה הזו. אני מנסה לא להאשים את עצמי בחבלה האחרונה שנעשתה, אבל מתקשה בכך.
מצד שני כל ההתחבטויות מיותרות. בסופו של דבר הקשר הזה יגיע ליעודו בין כך ובין כך.
אני צריך להצטייד עכשיו במנת הסבלנות הכי גדולה שאני מסוגל לתת.
_
הסכם.
הנח.
סמוך.
_

את אלה אני משננן עכשיו לעצמי. לא אסיים את התהליך עד שלא אהפוך כל אבן אפשרית. יש לנו שני ילדים רכים ומתוקים למען השם.

ועוד פרט שהשמטתי מהפסקה הקודמת.
כשהתיישבנו פעם נוספת לדון ברצון שלה לפרידה, סיפרתי לה על הסיבה שכעסתי. אמרתי לה בעבר שאני כותב ומתייעץ עם צפריר ( לא אמרתי את השם, או שזה בלוג, או משהו מזהה) ושאני מקבל עצות טובות וחכמות.
ואתמול סיפרתי לה שזה לא רק המטפל ההוא ( צפריר) אלא שיש עוד קולות, ושאחת מהן כתבה משהו שעורר אצלי כעס כלפיה ועלבון. ושהגבתי מאד לפוסט הזה.
נראה היה שלאשתי קצת רווח שבזה סך הכל מדובר, ועוד אמרה שאני לא צריך לתת לקולות חיצוניים להכתיב לך את ההתנהגות ומה שאתה רוצה.
הסכמתי שזה היה מוגזם, ושאולי זה לא רעיון רע להתנתק מכל זה.
סתם חשבתי שראוי לציין את זה, כי הדף הזה מלווה אותי כבר חודשים ארוכים והוא מסתבר משפיע יותר ממה שאני חושב. זהו חלק בלתי נפרד מהתהליך, ועל זה אני רוצה להודות לכם, בלי קשר עם התוצאה היא לרוחי או לא.

ציפור
עכשיו תורה. תורה של הילדה הקטנה.
כאמור
הסכם. הנח. סמוך.

אין שום פסול בתגובתך או בתגובתה.
זהו ריקוד נלמד על ידי שניכם.
הסכם להסכים אתה - לא יגרע ממך דבר אם לא תלך אתך לחברים שלך.
הנח לקשיים. הם ייפתרו.
סמוך על עצמך בעיקר.

תודות.

עכשיו תורה. תורה של הילדה הקטנה
ביחסים האלו ובכלל אין שוויון. מה שהיא עושה לך- לא תוכל לעשות לה בלי להיכנס איתה למלחמה, על ראשם של הילדים הרכים. אתה תצטרך להיות זה שמסתכל על התהליך בחמלה כלפי עצמך, כלפיה וכלפי הילדים.
כדאי לזכור למה הילדה הקטנה מסוגלת בתהליך הזה, שרק התחיל, הרי אולי גם תעברו גירושים.

היום לאירוע בגן היא לקחה את הילדים לבד, למרות הפצרותיו של הבן שרצה את אבא גם

אתה תצטרך לשקול היטב את צעדיך מולה ולא להגיב מהבטן כפי שאתה נוהג שוב ושוב. היא הרבה יותר חזקה ועקשנית ממך, אין לה תשוקה אליך ואין בה רחמים כלפיך. כדאי שתפנים את כל עצותיו של צפריר לא רק במחשבה אלא גם בפרקטיקה: אל תניח לה לטלטל אותך הנה והנה לפחות לא כלפי חוץ במילותיך ובמעשיך. תשנן בוקר בוקר את זכותך להיות אהוב על פני האדמה, זכותך גם להיות כועס, ממורמר ועצוב. לאו דווקא חובתה להעניק לך אהבה. כבד אותה על בחירתה ומצא דרכים לא לכעוס עליה ע"י כך שתבין לעומק את המקום שלה ואת תחושותיה.

כדאי שתפנים שהנסיעה לישראל לא הולכת להיות מצגת ראווה יפה, כדי שלא תהפוך את עצמך לחלוטין לשטיח מאובק תחת רגליה.

בהצלחה רבה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מנסה להתקרב והריקוד הישן חוזר אבל נגדע באיבו האמנם הריקוד הישן נגדע?
אני מוכנה שתלך עם נשים אחרות. אני מבינה שזה קשה לך בלי. אבל אני לא אוכל עוד. ניצלה את הוויכוח לומר בעצם "אינני רוצה לשכב עמך"
היא נכנסה לחדר, אומרת מה קרה? למה קמת. הריקוד הישן ממשיך עוד ממשיך
קמתי כי אין עוד על מה לדבר. אם את מתירה לי נשים אחרות, את מתירה גם את עצמך. ולמה לא בעצם לפתוח את הנישואים? אני מבין שבאגדות שלגיה והנסיך לא מוצאים נחמה בזרועות אחרים, אבל המציאות היא אחרת.
אני לא מעוניינת בשום זוגיות עכשיו. אני רוצה לבד. עם הילדים אבל בלי אף בן זוג. אומרת "נפגעתי מ-ק' ואינני נמשכת אליך מזמן". אכן ילדה שבכדורגל לא בוחרים אותה לקבוצה וכדורסל היא בכלל לא אוהבת, אז מעדיפה לשבת בצל עם ספר טוב
מצד שני כל ההתחבטויות מיותרות. בסופו של דבר הקשר הזה יגיע ליעודו בין כך ובין כך. כן, אבל מה הנזק שייגרם לך ולילדים תוך כדי המאבק?
אני צריך להצטייד עכשיו במנת הסבלנות הכי גדולה שאני מסוגל לתת. אחרי הסיגריות וכדורי השינה, אולי יש גם כדור טוב עבור זה.
יש לנו שני ילדים רכים ומתוקים למען השם. שהיא לא חוסכת מהם להיות מעורבים במה שקורה אצלה וביניכם
אמרתי לה שאני מבין אם היא צריכה מרווח נשימה. ושהיא לא חיבת לשכב איתי איזה מן נישואים אלו?

אבל אני רוצה להיות ביחד בישראל וכשנחזור נראה מה קורה.
מה בדיוק אתה מצפה שיקרה כשתחזרו לישראל? ברשותך, אם תוכל לענות על כך.

היא הרבה יותר חזקה ועקשנית ממך, אין לה תשוקה אליך ואין בה רחמים כלפיך.
תשנן בוקר בוקר את זכותך להיות אהוב על פני האדמה, זכותך גם להיות כועס, ממורמר ועצוב. לאו דווקא חובתה להעניק לך אהבה.

יש לי חדשות בשבילך, אשתך היא פאם פאטל

אני קוראת את הסאגה הזאת, איך אתה מציק לה, מרגל אחריה, מבייש את המיניות שלה, מחפיץ את הגוף והנשמה שלה, והכל מתוך רכושנות גברית שמוסד המונוגמיה הנאלח מעודד, ואני כל כך
כל כך
כל כך
שמחה שבחרתי לרדת מהמסלול המקולל הזה בזמן.
יש פה הרבה שיעצו לך ללכת עם אישה אחרת, אני אומרת, תנסה גבר. אולי זה יתן לך זוית ראיה אחרת על העולם.

ביסקסואלית, כתבת בצורה מאוד גסה ותוקפנית. כדאי שתערכי את דברייך.

אני חושבת שמה שגס ותוקפני זה למשל לכתוב על אישה ביסקסואלית "הלוואי שתמצא את הזהות המינית שלה". רק במשפט הזה יש ביוש, החפצה ומשטור בכמויות בלתי נסבלות. אין בי סובלנות כלפי גברים שתופסים מיניות נשית כרכושם האישי. ואין לי סובלנות כלפי מונוסקסואלים שביסקסואליות כה מערערת את עולם שהם רוצים לגדוע אותה מהעולם.

כתבת בצורה מאוד גסה ותוקפנית
מה? איפה? קוראת, אני לא מוצאת בהודעה שלה גסות או תוקפנות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא מוצאת בהודעה שלה גסות או תוקפנות.

"נאלח"
"מקולל"

ביסקסואלית, כתבת בצורה מאוד גסה ותוקפנית. כדאי שתערכי את דברייך.
כן.
זאת לא סאגה , זה בן אדם. אולי זה מטעה, נקרא כמו בלוג בדיוני, אבל לא.

צוויל

מה? איפה? קוראת, אני לא מוצאת בהודעה שלה גסות או תוקפנות.
למשל:
אתה מציק לה, מרגל אחריה, מבייש את המיניות שלה, מחפיץ את הגוף והנשמה שלה, והכל מתוך רכושנות גברית שמוסד המונוגמיה הנאלח מעודד

פותח הדף שופך את לבו, מצוקותיו ודאגותיו, ומבטא גם ביקורת עצמית רבה. אלה דברים תוקפניים מאוד, שכנראה לא מבינים את הדפים בבאופן

ותודה לעורכת שהגנה עלי. הלוואי שלא היה צריך

זאת לא סאגה , זה בן אדם. אולי זה מטעה, נקרא כמו בלוג בדיוני, אבל לא.

כל מילה של צוויליך

וציפור יקר, מה שלומך? איך היה הביקור בישראל?

בי סקסואלית, הדברים שכתבת חשובים. לי היה חשוב לקרוא. נראה לי שאם היית כותבת ביותר עדינות המסר היה עובר טוב יותר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ציפור

כשאני רוצה לראות איך נראה ייאוש אני נכנסת לדף הזה.

שום תפנית ושום כלום. אני מזהירה שאני הלולכת לכתוב דברים קשים. אבל כנים.
אשתך רודה בך. מותר לך גם מותר להיות קר ועצוב ומרוחק לפרקים גם בלי לקבל הצהרות על חיתוך ורצון לנתק ממנה. היא שולטת בך ברמה הכי נמוכה שיכולה להיות. השליטה שלה היא שליטה רגשית במקומות הכי רגישים שלך. סקס, שייכות ורגש. עכשיו גם הילדים בעניין.

אז היא חתיכה ואתה משתוקק אליה, וי שלכם עבר אבל הי אנהייתה חרא של בן אדם. למה קשה לך לראות את זה?
איזה סרט ורוד אתה רוקם מכל משפט שנזרק פה ומרמז על תקווה או סובלנות או צורך לעבוד על עצמך?

היא המוץ של התבן. שבורה מאהבה נכזבת, מבגידה שורפת בתוך הזוגיות, נגד הזוגיות, בזמןש הזוגיות מדממת ובן זוגה, אבי ילדיה, מי שמפרנס אותה ודואג לה ו מלווה אותה שנים - הופך לצל של עצמו.
היא לא ראויה לחסד. ולא לזכות.

ואתה מעניק לה הרבה מאלה.
אני הייתי מתביישת לקחת בזה חלק.

ודבריה של ביסקסואלית אל קשורים לכלום (עם כל הכבוד ויש כבוד). הקשר הוא קשר זוגי מחייב ומונוגומי, אם מישהו החליט שלא מתאים לו ראוי לו שיבוא ויגיד וביחד יחליטו אם מתאים ואם לא - מחליטים להישאר או לפרק. אבל לא הרודנית. היא תהנה מהפנטזיה והמימוש וגם תחזיק קצר את האיש שלה שמאפשרלה קרקע יציבה לעוף בה.

אז היא עפה על עצמה ובדרך מרסקת אותך.
היא נשמעת לי אדם חולה. למרות שגם לך לא חסר ואתה לא נשמע הבן זוג הכי קשוב בעולם, למרות כלה רגישות, ובכל זאת אף אחד מאיתנו לא מושלם וכולנו לוקים בפגמים בזוגיות, בכל זאת אתה שם ולא בוגד ואיתן ויציב ומנסה לאחות ומלקה את עצמו.
והיא ניזונה כמעט מהשפלה שלך.

כתבתי לך כבר כמה פעמים וכאילו דברלא השתנה אצלך. בכל נקודת זמן הדברים חוזירם על עצמם. את הלא השתנית בסמ. ולא במילימטר. עם כל העבודה העצמית כאילו שעשית אל השתנית, כי עשית אותה לכיוון ההפוך. לכיוון של לבדוק במה אתה אחראי ואיך אתה יכול לקדם.

האחריות שלך מזמן הוסטה. לכיוונים לא נכונים. גם לאחריו שלנו יש גבול, כלומר על אחרים. תחזיר את האחריות שלך על עצמך כי על הזוגיות - היא לא לא מועילה. כל הסיפור של זוגיות שצריך שניים בשביל שזה יעבוד. גם אם האחד לפעמים בפרק זמן מצומצם עושה יותר עבודה, ובפעם אחרת האחר. עדיין צריך שניים. ואתה לא רק לבד במערכה, אתה הפכת הצל של עצמך.

תתעורר.
די.
כמה אפשר לקרוא על קורבן מתקרבן שמצדיק את קורבנותו ועוד חושב שאם רק יגיד או ינשום או יבצע אחרת - יהפכו השלשלאות שקושורות אותו לרגליה של האדונית - לשרביט זהב. זה לא יקרה ואם יכולתי הייתי מהמרת במיליון דולר שזה לא יקרה. היא לעולם לא תחזור להיות אשתך האוהבת. לעולם היא לא תחשוק בך. לעולם היא לא תראה בך מאהב ראוי ונחשק ומוערך. זה נגמר.

פלוני אלמונית,
קצת כמו שבאלכוהוליזם בשביל להיגמל- האלכוהוליסט חייב קודם כל להכיר במצבו, ככה זה לפעמים עם לב שבור. צעד קדימה שניים אחורה.
מודה שגם אני, כמוך, חושבת ש זה נגמר
אבל הביקורת ה"נוזפת" שלך את ציפור, בטון שלה, הזכירה לי את הביקורת הקשה שהיתה לי כלפי עצמי, בדיעבד, ביחס להתנהגות שלי לאורך תהליך של פרידה ששברה לי את הלב.
בינתיים סלחתי לעצמי, כי אפילו שהייתי מעדיפה אחרת-
לפעמים לוקח כמה לוקח. אולי חבל שככה, אולי "בזבוז זמן" ו"פתטי", אבל לפעמים לוקח כמה שלוקח עד שהאדם מבשיל להמשיך הלאה. וככה זה. גם נבוט בראש לא יזרז את הענינים.
כמו שציפור בעצמו כתב:
אני נמצא בתהליך. אני מעוניין למצות אותו. יש כאלה שיאמרו מיצית גם מיצית. אבל רק אני יכול לומר מתי הפרשה הזו הגיעה למיצוי

חוצמזה למרות שגם לי נראה שהפרידה ביניהם בלתי נמנעת, *באמת באמת שאי אפשר לדעת!
המציאות באמת חזקה מכל דמיון וכבר היו דברים מעולם.*

ציוץ מסכימה עם כל מילה.
לא סותר את זה שדווקא במצב כזה כדאי להיחשף לקול אחר ממה שמסתובב לך בראש.. וכמה שיותר בשביל לאזן. כל אחד וסגנונו הוא.

אני כל הזמן רואה אותו מנסה להתרומם ואותה חובטת בו שוב ושוב. מה שזה עושה לאדם יכול אחכ ללוות אותו שנים לא משנה כבר עם מי ומה. הנפש המנמיכה את עצמה מעצמה כבר לא מאמינה לתחושות שלה עצמה ואם יש מי שבא מהצד ואומר -רגע. זה לא אתה. אתה בסדר. זו היא. תתעורר. אז זה יכול רק לקדם.

כל קורבן זקוק אולי לתמיכה רכה מצד אחד אבל גם לשיקוף של המציאות. והמציאות איומה. וההתנהלות שלו בתוכה עיוורת וכן ככה אני כותבת את הדברים בבוטות. לי הם מזכירים דברים אחריםש נאמרו לי במהלך השנים וטלטלו אותי לעשות מעשה, דקה אחרי שהתנגדתי אליהם הבנתי שהכל נכון. לא במקרה דומהאבל בוודאי במקרים אחרים, כמו כולנו עיוורים לא מעט למצוקות שלנו בזמן אמת.

אישה שאומרת לגבר שלה אחרי כמה חודשים ללא סקס כשהיא מינית מאוד כלפי גורם אחר - שאין לו סבלנות ומשפיטה אותו להפסיק. משחקת משחקי שליטה.אישה שמרשה לעצמה לבגוד כל הזמן תוך שהבן זוג שלה ממוטט נפשית. שכל פעם שהוא מרים את הראש ונוקט עמדה דואגת מיד בו במקום לסרס אותו לא ראויה לכל כך הרבה הכלה ואהבה על חשבון הבריאות הנפשית של האוהב. האישה הזו חולה, מתעללת ומרוכזת בעצמה.. ולא משנה מה קרה קודם, ההתנהגות שלה מעוררת בחילה וההתנהלות של הכותב מולה מחמירת לב ואין סיבה לעמוד מהצד ולעדן מילים.

אגב הסקס שהיא משחרתת כלפיו מדי פעם? היא זורקת עצם. ולא מתאמצת אפילו להסתיר את זה עם הקפאון שלה. כמו סוחר סמים. קח קצת מהסם רק כדי שתישמר הכמיהה עוד יותר ביום שאחרי. הכל שם מתחיל ונגמר בשליטה רגשית טוטאלית וזה נורא. באמת.

ולכותב הדף, נסה אולי לחשוב על החבר הכי טוב שלך, ועכשיו תקרא את מה שכתבת בדף הזה מתחילתו או אפילו חלקים ממנו - ותחשוב שהחבר שלך כתב את זה. החבר היקר שלך, אולי אחיך. תחשוב מה היית אומר לו אם היית קורא את הדברים מהצד. גם דרך אולי לנסות להבין כמה דברים שרואים מכאן ולא משם.

Run Forrest Run.

וכן ככה אני כותבת את הדברים בבוטות.

פלוני אלמונית, שימי לב שאת מתנהגת בבוטות כי לא קורה בדיוק מה שאת חושבת שצריך לקרות....
ובכלל, לנהוג בתוקפנות כלפי מישהו שאת לא מכירה, אלא מהאינטרנט, ולנזוף בכזאת חומרה בגלל שלא נוהג כמו שאת חושבת שהוא צריך לנהוג, זה לא לעניין.

הדף הזה משמש כמקור השראה לרבים אשר יכולים למצוא קווים משיקים בין חייהם ומה שכתוב בו - חלק ממה שכתוב בו כשכל אחד לוקח את מה שמתאים לו.
הנושא קרוב ללב של רבים. מצוקות אינן נעדרות אצל זוגות רבים ובשל כל מיני סיבות.

כאשר הדף מתעקם ומתעוות אל צרכים של כל מיני לפרוק את זעמם או כאבם וכל אחד מוצא את ההצדקה האישית לכך, זה לא גורע מהדף, זה סתם "זמן מת" כמו שעוצמים עיניים ברכבת.

הדף גדול מהסיפור שמסופר בו.
הוא מרתק במובנים רבים כי יש כאן שיח ענייני ושיח מאוד אישי ושיח פוליטי וכל מיני.

או שציפור יחזור לשיר, או שזה ממילא לא ממש חשוב.
כי אין כאן פתרון צודק.
יש כאן פתרון מתאים.

חגים ומועדים לשמחה.

ותודות

המילים שלי לא מעודנות, נכון. שנים של דיכוי מגדרי ומיני, בעיקר על ידי גברים, עם אגו מנופח ושברירי, שמתוגמלים על ידי "השיטה" (ההטרונורמה - אישה לגבר, מונוגמיה, מונוסקסואליות). שחושבים שנשים אחראיות על מילוי הצרכים הנפשיים והמיניים שלהם, בלי שום רצון לראות באמת את בנשים שאיתם.
אני מחזקת כל אישה שבחרה לחקור את הרצונות והצרכים שלה. אני לא שופטת אף אחת על חוסר כנות, על אטימות ואגואיזם לא צריך להשיב בכנות. מה גם שהסנקציות החברתיות על נשים ביסקסואליות כל כך חריפות, מבינה שגברים פריוולגים הגמונים שהחברה מנשקת להם את התחת מיום להיוולד לא מבינים מה הוא דיכוי שגורם לאישה להעדיף חיים כפולים על פני חשיפה בפני סביבה שתעניש אותה קשות.
נשים לא חייבות להיות כוסמכיל. נשים לא חייבות להשתעבד למוסד שמדכא אותן.

את פשוט מתהדרת בבחירה שלך כאילו המצאת את הדו מיניות. ונאחזת בתיאוריות על חשבון המציאות. לא כל האנשים רוצים או צריכים לנתץ מוסכמות ולדקלם סיסמאות משעממות. (ולפעמים אין קשר בין הבחירה המינית להכוונה פוליטית).