חברים ביקשו ממני להיות נוכח בעת ביקור בית שעשתה הממונה על החינוך במחוז (רבקה אור) והקב"סית שלהם. בשל העובדה שהם מרגישים שהיא מחפשת אותם, ובגלל שהביקור הקודם נגמר בצעקות, ובגלל שהם רוצים לשתף פעולה עם הממסד ולא לריב איתו, ובגלל שחשבו שאולי אוכל לעזור.
אני הגעתי מוקדם יותר, ושתיהן הגיעו בזמן. ברגע שרבקה ראתה אותי - היא נכנסה ללחץ. היא זכרה אותי מהפגישה הקודמת שלנו (והיחידה) לפני יותר משלוש שנים, אז הצטרפתי לביקור בית למשפחה של עולים חדשים מרוסיה, לא הצגתי את עצמי אלא בסוף הפגישה (מה שלא-כל-כך מצא-חן בעיניה), ולאחר מכן ניסיתי להפגש איתה אבל היא הסכימה לעשות זאת רק במסגרת ביקור בית, ואני לא הסכמתי.
מיד כשנפגשנו היא הציגה אותי בפני הקבסית כ"זה שעושה חינוך ביתי ומתנגד לבקש אישור" (מה שנכון).
דיברנו קצת וסיפרתי מעט על מה שקורה אצלי בהקשר של החינוך הביתי, אבל כשהתיישבנו פתחה רבקה ואמרה:
"אני לא מוכנה שרני יהיה נוכח בפגישה!". ההורים היו מאד מופתעים (גם אני) וניסו לדבר אל ליבה, אך זה לא עזר. אני אמרתי שהיות שהם חברים שלי והם הזמינו אותי, הרי שהם צריכים להחליט, ואז כל אחד מהם הציג מדוע חשוב לו שאני אשאר:
- "1. המפגש הקודם היה סוער, וטוב אם יהיה צד שלישי נוכח כדי שהרוחות לא יסערו.
- 2. רני ותיק בחינוך הביתי ויודע לעמוד מול הממסד, ואנחנו לא.
- 3. רני מכיר אותנו כבר עשר שנים ואנו נפגשים על בסיס קבוע, והוא יודע את השקפתנו בנוגע לחינוך ולימוד ילדים.
- 4. במפגש הקודם הרגשנו שאת לא מבינה את עמדתנו, וחשבנו שרני יוכל להסביר אותה טוב יותר."
ואז אני ניסיתי להסביר מדוע חשוב שאהיה נוכח בביקור. אמרתי שבזמן האחרון משרד החינוך מכביד את ידו על משפחות החינוך הביתי, ובשל העובדה ש"חוזר מנכל" בנושא החינוך הביתי רחוק מאד מהשקפת ה"אנסקולינג" של רוב המשפחות בארץ, ונציגי משרד החינוך והרשויות לא מבינים שאי אפשר להחיל את התקנות שבאות מהשקפה "בית-ספרית" אל משפחה שמגדלת את ילדיה בהשקפה מנוגדת. הדבר מביא לעימותים לא נעימים, ואני כאן כדי לעזור לשני הצדדים להגיע לפתרונות.
לאחר שהסברתי במשך מספר דקות את השקפתי, וכולם הקשיבו קשב רב, רבקה פתאום אבדה את סבלנותה, לא הסכימה להמשיך לשמוע (למרות שאמרתי לה שיש לי עוד משהו אחד חשוב להגיד...), קמה ושאלה היכן השירותים. אני אמרתי שאני מבקש לדון עם ההורים ביחידות כדי להחליט איך ממשיכים, ורבקה הלכה לשירותים.
יצאנו למרפסת וניסינו להחליט אם כדאי שאשאר, מה שיגרום לפיצוץ הביקור, או שאלך והם ימשיכו מכאן בלעדיי. חלפו דקות ספורות, ורבקה פותחת את דלת המרפסת, אומרת "טוב, אנחנו הולכים", סגרה את הדלת ו... הלכה עם הקבסית. אמרתי לאם שתנסה להחזיר אותה משום שעוד לא סיימנו את הביקור, אבל רבקה לא היתה מוכנה לשמוע, והן נסעו.
נותרנו המומים.
הכוחניות בה השתמשה רבקה מאפיינת אמנם את הרשויות והממסד, אולם מעולם לא ראיתי התנהגות כל-כך פטרונית ומתנשאת, ובוודאי לא מנומסת. אני רוצה להדגיש שהיא פעלה בכוחניות ממסדית 3 פעמים לפחות באותו יום:
- את מועד המפגש היא כפתה על ההורים למרות שלא היה להם נוח (הבעל היה צריך להפסיד עבודה בשל כך משום שהפגישה היתה בשעה אחת בצהריים). כשאמרו שזה לא נוח להם היא אמרה "אני מגיעה, ואין על זה ויכוח!".
- היא לא הסכימה בשום אופן לנוכחותי, למרות שאין לה שום עילה חוקית לכך.
- היא הפסיקה את הפגישה באופן חד-צדדי, בעוד אנחנו מנסים להחליט מה עמדתנו.
המסקנה שלי: אם נקבע לכם ביקור בית, ואתם לא מרגישים שאתם יכולים להתמודד מול הרשויות, הביאו מישהו מנוסה, עמדו על כך שיהיה נוכח (כמו עורך-דין בעת חקירה). לרשויות אין כל זכות למנוע זאת מכם.
אני אשמח להגיע לביקורי בית כאלו, אם כי כדאי יהיה להודיע על כך לרבקה, כדי שלא ייגרם הפיצוץ כפי שקרה לנו אתמול.
אשמח לתגובות,
רני
).
ליד הסעיף "לא הבחנתי בעצם תקועה בזקן של האב". יעני, הילדה לא נפגעת מחינובה.
איזו חוויה מעצבנת ומתסכלת )-: