האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
בשעה טובה עברנו לבית חדש בהרחבה בקיבוץ, ואדמה של כ400 מטרים מחכה ליצירת הסביבה הטבעית לי.
המצב כרגע נראה ככה
וגם ככה
אדמה עם הרבה פוטנציאל ועשביה טבעית משמחת שמוכיחה שהאדמה טובה ולא מרוססת או לא פוריה.
התחלתי וזרעתי תורמוסים, שעועית, חמניות. משחקים, כי בגדול יש תכנון מדויק למדי וחלוקת האזורים לפי שימושיות וצבעים.
בחזית אני רוצה סגולים וכחולים וורודים, בצד אחד ורודים, בצד אחורי אדום כתום צהוב.
בחזית אני רוצה צמחי תה ומרפא, בצד וורדים, מאחורה ירקות.
עוד תמונות כאן
בשעה טובה על הבית ובהצלחה עם הגינה
אנחנו מטפחים אט אט גינה של בית מגורים משותף. לא פשוט.. אבל מצליחים לצור פינה ירוקה ופורחת שבהגיענו היתה שוממה ורוויית מתחים ממריבות שכנים (כולל שפיכת נפט בגינה כדי לפגוע האחד בשני פשוט אין מילים... )
אז עדרנו ופיזרנו קומפוסט ושתלנו לימון, רימון ופיטנגו. פסיפלורה.צמחי תבלין שונים (אני מאוד אוהבת לוונדרים ועשב לימון וגרניום לימוני הוא חזק ומקסים בעיני) יסמין ויערה. אלה ועוג וגם כמה צמחים שאותי מבאסים אבל הם חלק משלום בית... כמו היביסקוסים. לפחות הם חסכניים במים.
יש היביסקוס אחד מקסים סגול אבל הם לא אהובים עלי.
גם כמה ורדים נשתלו לפי בקשת השכנה שבקומה השלישית.. למרות יופיים הייתי מוותרת (צרכני מים וגם רגישים לכנימות ודורשים טיפול )
עכשיו מתלבטים מאוד בבחירת עץ או שניים נוספים שאמורים להיות גבוהים ולהגיע אל מול החלונות הדרומיים והמערביים שהשמש מכה בהם. בחירה חשובה וקריטית.. אז לא מקבלים אותה כל עוד אין לנו מספיק ידע ומידע :-\
_"גינה לי חביבה
כל צמח בה צומח
כל פרח בה.."_
נכנסתי לעדכן.
המון בה פורח. מיני מצליבים, שהטבע שם בה, המוני פרפרים מתעופפים בין פרח לפרח, ילקוט הרועים, נורית המלל, המון טיון דביק, גדר חיה שלמה שהיא טיון דביק.
השכנים נלחמים בטיון, עוקרים אותו, קוצצים לו את הכנפיים.
אני מכבדת אותו בנוכחותו, מכבדת אותי בישותו כאן.
הטיון הדביק הוא צמח מרפא לעילא ולעילא.
אמבט עלים מרפא פצעים וחתכים, גרגור המים מקל על כאבי גרון, שתייתם מקלה על כאבי שרירים ופרקים, וכן הלאה. מלך עלי המרפא, צומח טבעי אצלי בגינה. אני שמחה בירוק העד הנאה שלו, בריח החריף והדביק שלו, ובמלוא החופן בריאות שהוא מעניק לי.
גם קוצים ודרדרים, אותם אני משתדלת לעקור, רק כי לא נעים לי להדקר, בסנדלים פתוחות וזה כואב.
קיבלתי מחברה 5 שתילים נאים. זוטה לבנה, לואיזה, עשב הלימון, רוזמרין, לוונדר. שתלתי אותם בגינה הקדמית. בינתיים אני משקיעה ומרכזת את המאמצים בפינה הדרום מערבית, ליד דלת הכניסה לבית.
יש שם ברז (יש גם מעוד 2 עברים, אבל בלי מתאם לצינור, עדיין) נוח, וגישה לכל העציצים.
הבית עדיין עם ארגזים, אני משתדלת לפנות אבל נתקלת ביותר ויותר התנגדויות פנימיות שלי, ז"א העדפה לעבוד בשעות המוקדמות בבוקר בגינה והמנעות מהארגזים והסדר המיוחל בחדר העבודה. ובכל זאת אני מצליחה, הבית לובש נועם, החצר לובשת הבטחות.
מעגל החמניות נבט, אני משקה כל בוקר. הנחנו את הנדנדה העתיקה באמצע, עכשיו אנחנו צריכים (על מי אני עובדת? אני. צריכה. זה הבייבי שלי) לצבוע אותה מחדש, החלידה לנו.
בעזרת חלוקי נחל אני תוחמת מעגלים סביב השתילים, סביב החמניות, יוצרת ערוגות מוגדרות בתוך הבר הנהדר של הפרחים. אפילו עשנן מטפס צומח לי כאן, ופקעלה, תרד בר. באמת עונג מהטבע!
הטיון הדביק הוא צמח מרפא לעילא ולעילא.
ממש ככה. כל פעם שאני עוברת לגור במקום חדש, אני מחפשת דבר ראשון איפה גדל טיון דביק. אצלי הוא נועד לעקיצות דבורים וצרעות.
אח, נשמע חלומי!
הארגזים יבוא יומם. עכשיו האביב הכל כך קצר, תיכף יסתיים סופית, זה הזמן לשתילה ולגינה. אחר כך, כשיהיה בלתי נסבל בחוץ, אז תפני בנחת ארגזים במזגן.
מתרגשת לספר שקיבלתי 40 שתילי ירקות מהחברה המפתחת של השכונה. במקביל ואולי בגלל זה, נתפס לי הגב תוך כדי עבודה עם הטוריה ליצירת ערוגה מוגבהת.
אחרי טיפול עיסוי ארוך וטוב, אני בתיפקוד חלקי, נושמת לפחות
החלטתי לרדת מהעץ שנקרא "ערוגה מוגבהת" ולחלק את השתילים הרכים לשאר הגינה, ליד צמחים אחרים (במרחק הגיוני של חצי מטר או פחות).
כך שתלתי בעדינות 4 שתילי תירס סמוך לרוזמרין ולגדר עם השכן, בתקווה שהם יתנו הסתרה חלקית וגם צל לרוזמרין.
ושתיל של ריחן סגול ליד השתיל של הגרניום הלימוני, שאני בכלל חושבת להעביר למקום אחר אחרי שראיתי שהם גדלים פרא ומשתרעים על שטח גדול. אולי לאיזו פינה שממילא לא בא לי לשים בה עוד דברים? או עם הפרדה פיסית. חושבת על שביל הגישה לבית או אפילו למטה בחניה. http://toferethalomot.com/2014/05/15/%D ... %91%D7%A2/
לשמחתי ובעזרת חברה, יש כבר שמות לכמה מפרחי הבר המקסימים והספונטניים בחצר. בלינק הנ"ל תמונות ושמות ולינק לבלוג של החברה (אש"י, עננת. את מכירה היטב). +עעעע
הילדים ואני חברנו לפרויקט השלולית. חפרנו באדמה בור לא עמוק, ציפינו בסמרטוטי רצפה ובניילון עבה ובאבנים. היום הוספנו דגים עמידים אוכלי חרקים. רק נותר לקוות שהדגים יעמדו בהצלחה מול הכלבה אוכלת כל שלנו. הפרויקט בתמונות +השלולית
בא הסתיו.
הסיקסקים הגיעו, הם באים לחניתה רק בסתיו.
הנמלים החלו לעמול בזריזות יתרה, להניף תרמילי זרעים בדחיפות לתוך הקן הרחוק.
עוד לא תם יולי ובגינה כבר סתיו.
עננים מחפים את השמים, מסתירים את השמש, הפרחים מרימים ראש בעונג
הכל יפהפה.
אפשר לעבוד בגינה גם בצהריים. כי מעונן.
מזג האויר המטורלל הקפיץ לי את כל הגידולים בגינה. בשבועות האחרונים אנחנו אוכלים כל יום סלט סלק, גזר חי, סלט חסה+צנונית+רוקט+בצל ירוק+פטרוזיליה, פשטידות מנגולד, מרקים עם שפע כוסברה,
פטרוזיליה ושמיר, תה מליסה ומנטה... והגוף הפסיק לבכות ולקטר. איזה אושר להתבונן בגינה, לעשב, להתרגש מפרת משה רבנו ולהרגיש כל יום חג הביכורים
נו אז עברה שנה
והגינה, גינת פלאים.
ביחד עם כל מה ששתלתי נדחפים וגדלים גם עשבים שוטים שותים ממי ההשקיה.
ינשופי קרמיקה שיצרתי, עומדים על בולי עץ ומשגיחים.
קומקומים שאני אוספת גם הם נחבאים בין הצמחים.
נפית החתולים ענקית ושימושית.
שלושה שיחי רוזמרין, שלושה לוונדר מסוגים שונים. אולי ארבעה. כשהם מזריעים את עצמם אני מניחה להם להתקיים.
עבודת כפיים כל ערב, למעט הערבים שאני בקראטה, הווה אומר בימי רביעי בלבד...
נעשתי קראטיסטית אמיצה.
מדי פעם אני מעזה לטפל בגינה בעוד השמש עדיין מסנוורת. כמו עכשיו. חוזרת מיוזעת ובלתי מסופקת כי העבודה תחת השמש כבדה יותר.
אוסף סוקולנטים הולך וגדל וכבר לא ברור לי משמו של כל חבר אבל כולם מקבלים תנאים מיטיבים לשגשוג.
פשוט אין מילים... )
