האם חינוך ביתי מנוגד לחוק

אנונימי

ראו גם:

האם יש צורך בחקיקה בנושא החינוך הביתי?

חקיקה בנושא חינוך ביתי, חקיקה כל שהיא, אינה הכרח המציאות. כל עוד אנו המחנכים מהבית מהווים קבוצה קטנה אין כל הצדקה לחקיקה בנושא.

חקיקה תמנע את האפשרות שלנו להשתמש בכוח שבחרנו לקחת, הכוח לבחור, לקחת אחריות. כאשר אנחנו מפקידים עצמנו בידיהם ה"אמונות" של אירגונים, בתי ספר, מפקחים, הרי שאנו שוב, מטילים את האחריות על משהו שיבחר עבורנו אם אנו בוחרים בדרך "נכונה" ומבצעים אותה בצורה "טובה". האין אלו הדברים מהם אנו מנסים להימנע?.}

ומה אם יסתבר ש-חינוך ביתי אינו חוקי בארץ? האם אנחנו מעוניינים לעבור על החוק?

(אגב אני לא בטוח שכמות בתי האב שמחנכים בבית קטנה בארץ: קחי בחשבון קבוצות דתיות שונות, ישובי ספר במקומות בהם קשה לשלוח ילדים לביה"ס, משפחות מיעוטים (דרוזים, נוצרים, ערבים) שמסיבות אתניות/תרבותיות לא שולחות ילדים לביה"ס, ומשפחות שמסיבות של העדפה או אורח חיים נוהגות כך. אחת מהבעיות כיום של קבוצה זו היא אי-לכידותה, ובכך יכול ארגון מוסדר לעזור. אך כל עוד לא יהיה ברור המצב החוקי, אנשים ירתעו מלחבור לארגון כזה מחשש ל-התנכלות השלטונות.)

יחד עם זאת, ייתכן שאין צורך בחקיקה (כנסת), ומספיק שהדרג המבצע (שרת החינוך, מנכ"לית משרד החינוך) יתקן תקנות או יוציא הנחיות בנושא.}

אחת מהסיבות/הערות להתארגנות ולניסיון להגיע להסדר חוקי היא שמסתבר שחינוך ביתי אינו חוקי בארץ. יותר ויותר משפחות (מכל האזורים) אשר מגישות בקשות למשרד החינוך מקבלות סירובים.}

זה שמשרד החינוך מסרב לאשר עדיין לא אומר שחינוך ביתי אינו חוקי. יכול להיות שהם טועים. נוכל לדעת רק אם השאלה תגיע מתישהו לבג"ץ והוא יפסוק בענין. (אם כי אני לא אומרת שהספק הזה הוא מספיק בשביל להסתמך עליו.)}

עלי לתקן את עצמי. זה אכן אינו מדויק להגיד שהחינוך הביתי אינו חוקי בארץ. יותר נכון לומר שהמצב אינו ברור ולכן מאפשר לרשויות המבצעות למיניהן לפרש את החוק על פי רצונן.
הרעיון היה לנסות להגיע להסדר ברור שיאפשר לכל הורה (הרוצה בכך) להשאיר את הילדים בבית.
אולי ההחלטה תהייה לפנות לבג"צ. אבל כדי להחליט רצינו להתאחד, לקיים דיון בנושא, להתייעץ עם אנשי משפטים וכד'.
לי אישית נראה למשל שקודם כל עלינו לנסות להסדיר את הנושא מול שר(ת) החינוך. אנו כבר חשבנו כיצד (ודרך מי) להגיע לשרה, אלו מאנשי ציבור לגייס לטובתנו ואלה מחברי הכנסת יכולים לעזור.
הדבר החשוב הוא שרצינו לחשוף את הרעיון ואת ההצעה בפני כל המחנכים בבית ולשמוע את דעותיהם לפני כל פעולה בנידון.}

בתגובה לרועי, אכן קיימת אפשרות שאנו "פורעי חוק", אולם מי שנרתע מכך יכול למצוא פתרונות יצירתיים שיכניסו אותו למסגרת "חוקית". החוק עליו אנו "עוברים" הינו חוק חינוך חובה. חוקים אחרים דווקא מחזקים את האפשרות של חינוך ביתי, למשל חוק האדם וחירותו http://www.court.gov.il/mishpat/html/laws/adam.html, חופש הביטוי, ואולי חוקים אחרים יש טעם לבדוק פתרונות משפטיים יצירתיים למי שאינו מעוניין לחיות מחוץ לחוק.
מדוע מבקשים הרוצים אישור, פיקוח, דווקא את אישורו של משרד החינוך? אולי דווקא פיקוח סוציאלי הוא המתאים. פיקוח שימנע ניצול והתעללות בילדים שאינם בפיקוח מערכת החינוך אבל יאפשר להורים ולילדים את החופש לבחור כיצד לחנך את ילדהם.}

לשלומית שלום רב!

אם תיפתר הבעיה החוקית-משפטית אחת ולתמיד (בדומה למה שקרה בארה"ב) ימנע הדבר מההורים המחנכים בבית צורך לחפש פתרונות יצירתיים ויוכלו אלה לנצל את כוח היצירה שלהם לצורכי המשפחה והילדים.

איננו מחפשים פיקוח ואין אנו נרתעים מהיותנו "פורעי החוק" מזה שנים אך יש כאלה שכן ואלה הם אנשים שלא יפנו לבג"צ ולא יחפשו לבד פתרונות משפטיים אחרים. האם הדבר אומר שאינם זכאים לחנך את ילדיהם על פי רצונם?

נקודה נוספת: גם אנו המחנכים את ילדינו בבית ללא כל אישור לא מרגישים שהמצב הנוכחי בריא לנו ולילדינו. איננו כאמור נלחצים מהיותנו עוברים על החוק (בנסיבות האלה) אך מאידך גם אין אנו רוצים בכך.}

שליחה על ידי דקלה* » 21 יוני 2001, 23:23

לא הייתי שמה שום פיקוח של שום גוף הקשור למשרד החינוך עלי ועל בני משפחתי. לא הייתי רוצה להיות תליה בגחמותיו של מפקח זה או אחר. כל עוד המדינה לא מכניסה אותנו לתבניות, מסגרות וכללים למה "להעיר אותה"? הייתי רוצה לשמוע מניסיונכם על מה שנאמר לעיל "התנכלות השלטונות" כיצד זה בא לידי ביטוי?}

המהות של מה שדקלה אומרת הוא שהיא איננה מסכימה עם אחריות החברה על טובת הילד (כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק חינוך חובה, וכפי שהיא עשויה לבוא לידי ביטוי בתקינה שמסדירה פיקוח של המדינה על חינוך ביתי), אלא שהיא רואה את המשפחה כאחראית הבלעדית לנושא. אני מסכים עימה, אבל חושב שמבחינה פרקטית זה הרבה יותר סביר להגיע בטווח הקצר למצב של פיקוח (חלקי מאד ורעוע) של המדינה על משפחות העושות חינוך ביתי, מאשר לבטל את חוק חינוך חובה. אם זה באמת המצב, אז עדיף לבלוע את החצץ של מנגנון פיקוח, ולמקד מאמצים בטווח הקצר בהינדוס שלו כך שכמה שפחות יעיק עלינו.}

שליחה על ידי חנית* » 17 יולי 2001, 00:10

מהי מטרתו של חוק חינוך חובה? האם הוא לא נועד כפתרון לאפלייה מתקנת? (בהשאלה מבעיה חברתית אמריקאית). אם איני טועה, חוק חינוך חובה חל כדי למנוע את הפקרתם והזנחתם של ילדים למשפחות שאינן בעלי אמצעים ואשר נועד להביא לאיזשהו שוויון ואפילו תיאורתי בפתרונות חינוך.}

עד כמה שידיעתי מגעת, חנית צודקת לגבי הסיבה לכינון חוק חינוך חובה
לגבי חוקיות החינוך הביתי, ידוע לי שצריך להגיש בקשה לאישור. מגישים למנהל המחוז אליו שייכים, האישור צריך להינתן על ידי השרה. ממה שידוע לי על השרה היא לא ממש אוהבת את קריאת התיגר על המערכת כפי שהיא באה לידי ביטוי בריבוי בתי הספר האלטרנטיביים ובריבוי המבקשים לחנך מהבית.
היא משחררת סירובים כמעט באופן אוטומטי.

בדיוק היום כתבתי את מכתב הפניה שלי - אני מעדיפה לשתף פעולה עם המערכת, במיוחד כמי שחיה בחברה שמרנית שלא מתלהבת ממה שאני עושה. זה לא שמה שהחברה חושבת עלי כל כך חשוב לי, אבל.. הילד שלי אמור לשחק עם הילדים שלהם. בחירה יוצאת דופן שכזאת (בנוסף לכל שאר הבחירות בחיי), יכולה לגרום לחלק מהם למנוע מילדיהם לשחק עם בני. אז...
פניתי יפה למועצה, אני מגישה מכתב בו אני נמנעת מלהכפיש את המועצה ואז... אולי נוכל לבקר לפעמים בגן (שם יש צוות שהוא אהב וכמה חברים) או אולי, אם ירצה, להצטרף לטיולים עם בני שכבתו בכיתה א', ואולי, אם ישאל שאלות, אוכל להיכנס לביה"ס ולהסביר לו עם עזרי לימוד שלהם. זה מגדיל את האפשרויות שלי.
אם יסרבו? נראה שבכל זאת, אבזבז את זמני השנה במכתבים הלוך חזור, ובכל זאת, אעבור על החוק.

לגבי פיקוח,
חשוב לזכור שיש המון התעללות בילדים, ניצול והזנחה גם. השארת ילד בבית מאפשרת לזה לקרות ביתר קלות, ולכן גם ביתר חומרה. חס וחלילה, אני לא מאשימה אף אחד אבל.. מבחינת החברה כמכלול - האם אפשר לדעת? אם זה יהיה קל ופשוט וללא פיקוח, האם אין זה מעלה את הסיכויים שמתעללים למניהם ינצלו את הפרצות?
זה קרה בקיצבאות הרווחה של הביטוח הלאומי. יש מי שמרמים את המערכת, ואז כשמגיע אדם ישר, זו השפלה של ממש.
נכון, יש מקום לבחון מי יהיו המפקחים ומי תהיה הרשות המפקחת.
חשוב להגדיר את מטרות הפיקוח ולהציב גבולות ברורים. אנחנו חיים במדינת חוק, וכפי שאנחנו חיים בחופש שלנו בתוך גבולות החוק, האם לא נוכל לחנך את ילדינו בבית, ולשמור על החופש בתוך הגבולות?
בתי ספר דמוקרטיים הם כבר עובדה קיימת, חינוך ביתי ייתן הרבה יותר חופש - כמה חופש צריך אדם כדי להרגיש חופשי? האם תחושת החופש באמת תוגבל על ידי מיסוד האופציה? או שאולי המיסוד ישחרר אותנו להתעסק בדברים חשובים יותר מה"מאבק במערכת"?

אני חושבת שאלכסנדר צודק לגבי התאחדות, ליכוד שורות ודיון משותף בצרכינו מהמערכת - כדי לזרז מיסוד האופציה (ואולי נוכל לקבל את תקציבי החינוך של ילדינו). אני מסכימה איתך, אלכסנדר שזו בעיה שאף אחד לא יודע מי וכמה בחינוך הביתי.
אני קוראת כאן להתפקדות - רועייייייי, איך בונים טבלה????
פתחתי דף חדש: התפקדות לחינוך ביתי והתפקדתי
או שאולי עדיף, לא על גבי האתר: שילחו לי באי מייל: שם ההורים, שם הילדים כולל גיל, כתובת, טלפונים וממתי אתם בחינוך הביתי - נתחיל לגבש רשימות, לאסוף את הכוח ([email protected])
בהמשך, נוכל להחליט איך לפעול - למשל: נקים עמותה לקידום זכויות חינוך ביתי

מה דעתכם?

להערכתי, ומנסיוננו, אין להתאגד, להתפקד, לדחוף, להתעמת, להתיישר, להתחבר או לייצר יחסים כלשהם עם הרשויות.
פשוט אין עם מי לדבר. מטרד (וזו לא שגיאה) החינוך הוא מוסד שמאגד אמצעים ותקציבים ועוסק בחלוקתם בין מערכות שונות שיש בינן לבין עצמן ניגודי אינטרסים ברורים. בכך הוא עוסק ואין שם כוח ו"ראש" לנודניקים כמונו.
מכך, היות ומטרד החינוך מהווה למעשה כלי רב עוצמה מבחינה תקציבית ומכך גם פוליטית, והיות והחינוך הביתי אינו בר התארגנות (במהותו כמובן), והיות ואין באפשרותנו להוות כוח פוליטי בינתיים, איננו מהווים כוח אלקטורלי, אסור לנו להתארגן אפילו למען אינטרס משותף.
לפיכך אין בכוונתנו (מש' שפרון) להתפקד. להתארגן או להיות חלק מהתארגנות כזו.
עם זאת הייתי שמח אם רוני אבירם היה שר החינוך.
ולמען עניין זה אני אפילו מוכן לתרום.
מתוך הידיעה הברורה שרוני מבין את חירות ההורה לבחור לחנך את ילדו במסגרת הבית והמשפחה.

ולמתארגנים למינהם -
זהירות! יהיה הרבה יותר קל לשר/ת החינוך להתעמר בקבוצה מאורגנת מאשר בפרטים.
עצתי אם כן תהיה, להקטין פרופיל, לא להתבלט כקבוצה מחד, ומאידך כאשר יש למישהו בעיה אשמח לתרום הכל דרך מעצה ועד השתתפות בשכ"ט עו"ד נאמר להגשת תביעה בבג"ץ.

היי צפריר, מדבריך עולה, שאין טעם לאזרח להלחם על שינוי או על שיפור האפשרויות העומדות בפנינו
אני שומעת שתי אופציות:

לעשות מה שהמערכת רוצה ולשתוק
לעשות מה שאני רוצה ולשתוק ולהתפלל שאף אחד לא יגיד כלום

זה לא נראה לי נכון, אני רוצה מדינה מתוקנת יותר
אני מעדיפה להיות מסוגלת לחיות כרצוני בגבולות החוק

לדעתי, התארגנות בשלב זה, היא בשבילנו, לא בשביל המערכת
אתר "באופן טבעי" עם מפגש ארצי ו סופשבוע ארוך בפארק הירדן 2001 ו מדור קבוצות חינוך ביתי - כל אלו הם גם סוג של התארגנות

נאוה,
שתי התייחסויות:
א. אולי יש טעם להלחם כשיש במי להלחם. מטרד החינוך הוא לא גוף אחד שניתן להלחם בו. ובכלל במלחמות לא תשיגי דבר, חוץ מהפסדים.
מכאן אולי יש מקום לשינוי החוק, וזה כבר עניין פוליטי. לגבי עניין זה דומני שהבעתי את עמדתי.
ואם ברצונך לחיות במדינה מתוקנת יותר, לחיות על פי החוק, אז או שפשוט תנהגי כפי שאת רוצה ותייצרי נורמה/מנהג, שונים על מנת שהחוק בסופו של דבר ישתנה.
או שאת יכולה (ולא שזה מה שאני מציע) לחיות על פי החוק עד שזה ישתנה (להערכתי אולי נינייך יזכו לחוק שיתאים לתיקון שאת מעדיפה), או שתעברי למדינה בה החוק מאפשר חינוך ביתי.
את מוזמנת להלחם בממסד ככל רצונך, אבל בלעדי. אני מאמין שזו טעות ממדרגה ראשונה.
ב. לגבי התארגנות, את כותבת שההתארגנות בשלב זה היא בשבילנו לא בשביל המערכת. ובכן אני לא שייך ל"בשבילנו" שלך, לא כי את לא נחמדה או ראויה, אלא מכיוון שאני רואה את המארג הזה קורם עור וגידים ללא התארגנות תחת כותרות המייצרות מוסד כזה או אחר. התארגנות שתחייב אותי להשתייך להחלטות רוב וכד'... אנחנו בחרנו במסגרת הבית והמשפחה בדיוק מתוך כך ש רק אנחנו אחראים על חיינו. לפיכך איננו מוכנים להתחייב לאף ארגון. כך איננו משתייכים לארגונים צודקים וראויים על פניהם.

אתר "באופן טבעי" ו סופשבוע ארוך בפארק הירדן 2001 ו מדור קבוצות חינוך ביתי. אינם קוראים תיגר על אף אחד, הם ספונטניים והארגון שהם מצריכים הוא ברמת הפרט הבודד. מה שאת מציעה כאן הוא למסד את מי שמחנך בבית. אני רואה בכך סתירה.
האתר או המפגשים ואף הקבוצות השונות אינם מתארגנים למען "איסוף הכוח" וכד'... אלא מהווים מעין מקום בו ניתן להיות בחברה שמגדירה את עצמה פחות או יותר (פחות, הרבה פחות ממה שנראה) באופן דומה.

אני מסכים עם צפריר לגבי חוסר התועלת שבמאבק מול משרד החינוך. כשפעם נפגש אם תרצי אספר לך על חוויותי השונות מהאינטראקציות שהיו לי עם משרד החינוך במסגרת עבודתי. יחד עם זאת, לי בפירוש יש מטרה של התנעה של תהליך מסויים שאולי יוביל לאיזושהי מודעות ציבורית גבוהה יותר לנושא חינוך ביתי. זו אחת מהסיבות שאני מקדיש מזמני לפיתוח האתר. בניגוד למה שרני וחדוה אומרים, אני כל הזמן הייתי בתחושה שיש הרבה יותר משפחות שעושות חינוך ביתי, או שהיו עושות חינוך ביתי אם היו מוּדעות לאופציה הזו, מהכמה עשרות שאנחנו מכירים מהמפגשים השונים. לתחושתי יש בארץ כמה אלפים של משפחות כאלה, ממגזרים שונים שאנחנו כמעט לא מחוברים אליהם.

אני רואה את זה קצת כמו התהליך של חלחול הרעיון של אי-מילה (הדיון ב-מדור בלי ברית מילה משפיע עלי

) -- כיום חלק גדול מאד, סביר שהרוב, של המשפחות מודעות כבר לאפשרות שלא למול את הילד. רובן הגדול עדיין מל את הילד, אבל הם מודעים לזה שהאפשרות קיימת, ואולי אפילו מתחילים לפתח נטיה לכיוון אי-מילה. בעוד דור או שניים זו כבר תהיה אופציה מקובלת. גם חינוך ביתי יכול לעבור תהליך כזה, רק שאנחנו מתחילים הרבה יותר מוקדם: כיום כמעט שלא מודעים לאפשרות הזו. כלומר, כולם מודעים לה באופן תיאורטי, אבל לא ממש כאפשרות פרקטית. האתר עשוי לאפשר לרעיונות שלנו להגיע אל האנשים האלה.

אני רואה שאני במיעוט ממש, אולי אני צריכה לפתוח דף המיעוט הזועק?

יש לי בעיה. אני בחרתי בדרך החינוך הביתי אחרי בדיקת אופציות אחרות, נוחות יותר. אני מודעת לאופציה הזאת המון שנים (קראתי את הספר: "הבית על הגבעה" לפני המון המון שנים) ולפני כ-6 שנים היה מאמר ב הורים וילדים על משפחות שמחנכות בביתם בישראל. נאמר שם שיש להגיש בקשה לשר החינוך, שהוא המוסמך היחידי לתת אישור שכזה.

יש לי המון שאלות לגבי החינוך הביתי שאין לי מענה עליהן וגם לכם אין לתת לי. אילו היה אדם כלשהו, אפילו באופן לא רשמי מרכז מידע, היה פשוט יותר. נדהמתי לגלות כמה הקהילה גדולה, ועם זאת, אין לי אפשרות לנקוב במספר, אין לי אפשרות לדעת כמה ילדים בגיל דומה לזה של יהונתן (6). אני מאוד רוצה לוודא שהוא לא יהיה לבדו כל הזמן, הייתי שמחה גם לעזרה כדי שיקל עלי לעבוד ואין לי מושג מי באיזור, אין לי גם כתובת לשאול (חוץ מחנית שמסיבה זו או אחרת לא עונה לי איך יוצרים איתה קשר, ואיך מצטרפים למפגשים שהיא כן מפרטת את תוכנם). הייתי שמחה אם היו לי תשובות. אני מבוגר אחד עם ילד אחד. אני זקוקה לקהילה הרבה יותר מזוג שיש להם קהילה בבית.

השנה האחרונה הייתה קשה מאוד בכפר תבור, כרגע יש לי אפשרות לקבל עזרה מהמערכת המקומית. זה חשוב לי כי אולי אצטרך אותה. כדי שהמערכת המקומית תוכל לסייע, אני צריכה אישור ממשרד החינוך.

לדעתי, במיוחד אחרי מה שעברנו בשנה האחרונה, אין למערכת זכות לבקש ממני לתת לה את הילד, המערכת פישלה - בגדול.
זה מפחיד ומייאש מה שאתם אומרים.
כתבתי מכתב, ריככתי וריככתי וכשחשבתי שהוא טוב, הקראתי לחברה שריככה אותו באופן בלתי נסבל.
ואז שוחחתי עם איילת השחר שציתתה את מה שהיא יודעת ואמרה נחרצות: אל תגידי מילה רעה על המערכת והמכתב (שגם מאוד התקצר) נשמע עכשיו מאוד מלוקק שאני צריכה להסתכל סביבי כדי להיות בטוחה שאני כתבתי אותו.
ובכל זאת, אני מבינה מאיילת ומכם שעדיף לי שלא אכתוב. אין לי כוח נפשי לשבת ולחכות שמישהו יופיע לי בדלת.
אין לי כוח לריב איתם יותר, זו אחת הסיבות שעזבתי את המערכת, רבתי איתם על זכותו של הבן שלי להיות מטופל על ידי אנשים שאיכפת להם, ששמים לב ודואגים לענות על הצרכים שלו. אז עכשיו, עם מכתב ובלעדיו, אני יכולה לריב או מה? להתחבא? אני לא אדם שקט (חחח אם לא שמתם לב:-)), אני בולטת בשטח - זה תראו בפארק הירדן.
אני אובדת עצות,
יש לי יותר מדי דברים אחרים שאני צריכה לדאוג להם חוץ מלהתעסק עם משרד החינוך.
חשבתי שנגמרו המלחמות.
אני חייבת לסדר את האישור הזה, אם אתם יכולים לייעץ לי איך, אשמח לשמוע.

נאוה

לגביך באופן אישי, נראה לי שעדיף להעביר את הדיון לערוץ פרטי יותר (את מוזמנת לשלוח לי דואל, אפשר לדבר בטלפון, ואני בטוחה שגם רני וחדוה ואפילו צפריר יסכימו לדבר איתך ולתת רעיונות).

לגבי אישור ממשרד החינוך: עכשיו זה לא זמן טוב. עושה רושם ששרת החינוך הנוכחית מתנגדת לחינוך ביתי (כמה מפתיע) ולכן עדיף כרגע לסגור דברים ברמה המקומית או בכלל להימנע ממגע עם המערכות שקשורות בעניין (וזה לא רק משרד החינוך - יש עוד). לגבי מה אפשר לעשות באופן יותר קונקרטי - את מוזמנת ליצור קשר איתי, או עם האחרים שאני בטוחה שישמחו לעזור.

כתבת: הייתי שמחה אם היו לי תשובות. חשוב להבין שעמותה מסוגלת לתת רק את אותן תשובות שנותנים הפעילים בה, לא יותר. כבר היום יש אנשים בקהילת החינוך הביתי בארץ שפועלים לרכז תשובות, בלי עמותה, ואפשר לפנות אליהם באופן אישי. רני וחדוה עושים חלק גדול מזה. אני מנסה לעשות קצת בעזרת הרשימה הלבנה. את מוזמנת לעשות גם דברים שנראה לך שכדאי. לא חייבים מסגרת של עמותה בשביל לפעול.

בהצלחה!

אני נוטה להצטרף לדעה של צפריר -- בשלב זה.
ראו נא הצעת חקיקה בנושא חינוך ביתי

נאוה,
יש לי המון שאלות לגבי החינוך הביתי שאין לי מענה עליהן וגם לכם אין לתת לי. ראשית, אולי תנסי אותנו? אולי יש לנו לפחות רעיונות לגבי חלק מהשאלות.
ואת הרי יודעת שלאף אחד אין תשובות טובות מהתשובות שימצאו אצלך עם הזמן, והנסיון, וההתקדמות האישית שלך החייך.
חינוך בכלל ו חינוך ביתי בפרט, מחייב הבשלה, תהליך. אי אפשר לקבל תשובות מראש, אין מרשם.
יהיה עלייך, כמו על כל אחד אחר, לחוות את החינוך הביתי על האושר שבו ועל הקשיים שבו, יעלו עוד שאלות וימצאו תשובות.
כפי שיונת כתבה, נשמח להביע עמדה או לספר מנסיוננו.

סליחה אם זה יצא לא ברור,
אני אמצא את התשובות שלי ושל יהונתן לגבי איך לעשות את ה חינוך ביתי
אני מחפשת תשובות סטטיסטיות, למשל - שאין לפי מה שהבנתי
כבר אמרתי במקום כלשהו, אני מחפשת התפלגות באזורי הארץ
ספציפית, כרגע, אני מחפשת חברה ליהונתן, במרחק קצר

אתה צודק, צפריר, החלטתי לעבור ל חינוך ביתי כדי לגשש לדרך שמתאימה לנו.

אתם כן יכולים לעזור לי בפריסת האופציות, אבל אני הולכת צעד צעד בעניין הזה,
וכשאתלבט - אשאל בצורה ברורה וישירה לגבי נושא ההתלבטות

למרות שאני נחשבת אדם מאוד אנטי ממסדי בקרב מכרי ומשפחתי,
אני רוצה לממש את זכותי לחיות על פי דרכי, בגלוי ובאישור חוקי
אני רוצה כתובת שתאפשר לי לקבל את מה שמגיע לנו חוקית
וחוק שיעביר אלינו את כספי החינוך נראה לי חשוב
אני לא מפחדת מחלוציות ומהתחלות (אני שם כל חיי

)
אבל..
יש לי בעיה לשתוק כדי לא להסתבך. זה פוגע בזכויותיי כאדם חושב

לדעתי זה פוגע בתחושת הצדק שלך. אבל כמו בכביש עדיף להיות חכם מלהיות צודק במקרה הזה. הכסף שתקבלי ומשאבי הנפש שתחסכי באמצעות חוק כפי שאת רוצה, יהיו בטלים בשישים לעומת הכסף ומשאבי הנפש שתדרשי להוציא בדרך ליצירת שינוי בחוק הקיים. כמו כן, כל שינוי כזה עלול לקחת כל כך הרבה זמן שיהונתן כבר מזמן יהיה באוניברסיטה. אני ממש לא רוצה לדכא אותך, ואני מרגיש שזה בדיוק מה שאני עושה, אבל זו המציאות לפי הבנתי. (אגב, יש לי עוד כמה פתגמים מתאימים: חכם לא נכנס לבורות שפיקח מצליח לצאת מהם; לא להכניס ראש בריא למיטה חולה; אם אין אני לי מי לי (אופס, איך זה נכנס לכאן?)).

רועי,
אתה לא מדכא אותי כמו מייאש אותי
ואני חשבתי שסיימתי את החלק הקשה
בסביבה המיידית שלי (הוריי - שלצורך העניין הם המשפחה היחידה שאני מתייחסת למה שהיא חושבת, והם המשפחה המתפקדת היחידה בחיי יהונתן) מופעל עליי לחץ על המון דברים ברמה של: זה חוקי או לא
רק היום אבא שלי אמר לי בעניין אי שליחת מכתב בקשה: "אבל זו עבירה על החוק, נאוה"
חשבתי שסוף סוף אוכל לעשות משהו שמתאים לי - באופן חוקי ורשמי
אתמול הוריי שמעו תכנית "קו פתוח עם שרת החינוך" ברדיו וסיפרו שהיא דיברה המון בזכות בתי הספר החלופיים ונדמה לי שהזכירו גם את החינוך הביתי, וושהיא הודתה בכישלון המערכת. עכשיו זה ממש מבלבל כי זה עומד בסתירה למה שאתם אומרים ולמה שאני שומעת שקורה עם בתי הספר הדמוקרטיים. אז מה הפיתרון?

שאלה: אם יש לי גב של עו"ס מהרווחה ושל מטפלת משפחתית מבריאות הנפש ושל הגננת משנה שעברה לגבי היות בחירה זו טובה לבן שלי ואם מחלקת החינוך המקומית תתמוך או לפחות לא תתנגד - האם זה מעלה את סיכויי לאישור רשמי או שעכשיו אני נשמעת נאיבית כמו בת 4?

עד אתמול חשבתי שזה רק קטע פורמלי כל זמן שהמילים הנכונות יהיו כתובות
אני עוד המומה מהתגובה הכל כך ... אני אפילו לא יודעת באיזו מילה לבחור: נחרצת, חשדנית, מפוחדת אפילו, של כולכם כאן

אני חושב שאם מישהו ידון ברצינות בנושא אז זה יעלה את הסיכוי. כולי תקווה שזה מה שיקרה.

רק תגובה אחת בענין אבא שלך: עבירה על איזה חוק: חוק חינוך חובה, או חוק יסוד כבוד האדם וחירותו? אני באמת הייתי רוצה לדעת איך הוא חושב שצריך להתמודד במצב הזה, כי ממש אין לי תשובות פשוטות.

רועי, גם אני מקווה שזה יידון בצורה רצינית ושהכל יסתדר על אף ולמרות כל מה ששמעתי מכולם.
אני מבטיחה לעדכן כשיהיו התפתחויות, כרגע, אני מתכננת להקפיא את הדברים עד ספטמבר, אולי במפגש יהיו לי כבר חדשות כלשהם.
ולגבי אבא שלי...
הוא מתייחס לחוק שאומר שאפשר לאסור אותי ולקחת לי את הילד על רקע הזנחה בגלל שאני לא שולחת אותו לביה"ס, בגלל שאני משאירה אותו לבד בבית או בגלל שאני מרשה לו לפעמים לשבת לידי ברכב. הוא לא שואל שאלות פילוסופיות מדי, למרות שהוא אדם נבון ואיכפתי וכיון שהוא בן 73 ואני רוצה שיחיה עוד הרבה זמן, אני מעדיפה להקל עליו היכן שאפשר, למרות שכפי שלמדת להכיר אותי, אני לא עדינה במיוחד ולא חוסכת מאף אחד שום דבר

אולי כדאי להזהיר את מטרד (צפריר, ברשותך, אימצתי) החינוך, שלא ייכנסו לפה שלי

למרות שקראתי בעיון את מה שנכתב פה בחודשים האחרונים אני לא מצליחה להבין .
למה זה יותר טוב שכל אחד ילחם בעצמו.
למה זה יותר טוב לא "להעיר" את השלטונות (לצערי זה נשמע כמו משהו שלמדנו בהיסטוריה על מיעוטים שונים שלא אנקוב בשמם)
למה אם התהליך הוא ארוך... ו...יקר אז עדיף לא להתחיל אותו בכלל?
בוודאי שאני יכולה למצוא, ומצאתי את הדרך שלי לבד... אז מה? יש פה איזה אני מאמין? מלבד, אני יכולה להסתדר אז מה איכפת לי מאחרים.
טוב, אני מוכנה לתת טיפים, בצד בשקט כדי ש"הם" לא ישמעו.
אני חושבת שזכות האדם וחרותו וזכות ההורה ויותר מזה- זכות הילד שלו.
הם עקרונות חשובים מדי בשביל שילחשו הם צריכים להאמר בקול רם.

אני איתך, אריאלה
אחרי מה שעברתי, אני יודעת שאין מנוס - ויפה שעה אחת קודם

תקשיבו לזה:
אמא של בעלי מאיימת "להלשין" עלינו למשרד החינוך כי אנחנו בגיל "גן חובה" ומחנכים מהבית.
לבכות? לצחוק?
והיא אומרת שהיא עושה את זה מאהבה.
לבכות כנראה...

אוי )-:

מה? היא לא רואה את הדרורית? מה חסר לה?

היא צריכה להלשין למועצה, לא למשרד החינוך. המועצה אחראית על אכיפת חוק חינוך חובה.
בכל מקרה, אם תהיה סיבה (לא סביר, אבל אם) אז אני כאן ואשמח לעזור.

חגית,
היא בעצמה מורה. " 40 שנה אני מורה..."
ורואה בנו סטירת לחי ל"מערכת" אותה היא משרתת "כבר 40 שנה".
בגלל זה כתבתי תחת הדף הזה.
היא רואה בנו פורעי חוק.

יונת - ממש תודה.

שליחה על ידי בשמת* » 10 מרץ 2003, 15:34

והיא אומרת שהיא עושה את זה מאהבה.

ורואה בנו סטירת לחי ל"מערכת" אותה היא משרתת "כבר 40 שנה".

אהבה לאגו שלה, אם כן.
היא ראתה את פסק הדין של השופט גרוניס?

ציפור,
לא הבנתי מדברייך היום שזה עד כדי כך. איזה באסה. איך אמרה הדרורית, "לא מתה על האופי שלה". נשמע לי אבחנה דקה.
אם כי, מה כבר יכולים לעשות לך?

מצטרפת ברצינות לשאלה , מה כבר יכולים לעשות לך?
כתגובה ראשונית הייתי מאמצת את מילותיה המצויינות של ורד לב מדף אחר :go for it,sister ... !!

בפועל - כנראה כלום. (כלומר, אין לי עוד ממש מושג מה דרכי האכיפה של הרשויות)
...אבל - עצבים, לחץ, מתח ...

צפור,
ספרי לה שאותה מערכת שהיא משרתת אותה ארבעים שנה מכירה בזכות לחנך בבית. נקודה.
עצם הוצאת תקנות לנושא מהווה אשרור לדרך זו של חינוך. לפיכך הנכם נמצאים מחמיאים למערכת ולא סוטרים על לחיה. כך הנכם גם מחמיאים לה באופן אישי, בהליכה בדרך חינוכית מודעת ולקיחת אחריות מלאה על ילדיכם.

זה שמשרד החינוך עוד לא למד והפנים את מקומו במארג החינוך הביתי לא קשור. זה רק עניין של זמן, נחישות ובמידת הצורך התאמתות (זו לא שגיאת כתיב - התאמתות מלשון אמת) משפטית עשויה לקחת את כוח השררה מידי הרשויות ולפתוח פתח לשתוף פעולה לטובת כולם.

אבל במקרה הפרטי, שלחי את חמותך "להלשין" עליכם. צייני בפניה שאותה מערכת שהיא מאמינה בדרכה, נוהגת מעשי כפיה ואינוס כמובן מאליו, וכי במעשה זה היא אכן מצהירה על שייכותה למערכת זו כשהיא נמצאת כופה את דעתה באלימות ,ומצדיקה אלימות כערך נכון ויעיל בשם האהבה. דברים תקיפים אלה נתנים להאמר באיספור דרכים. יהיה עלייך לבחון את הדרך היעילה ביותר להגיע אל לבה. מתוך כך יהיה זה ראוי על פני להעלות יריבות ולהוכיח את צדקתך (אין לך צ'אנס), ל"פרק אותה מנשקה" בעזרת כליה היא. התייחסי אל העניין בחמלה כשאת מקבלת אותה כפי שהיא, רואה את מצוקותיה, רגשי אשמתה המבצבצים מאחורי מילותיה, תחושתה כי בנה סטר למערכת מבטאת תחושה כאילו הוא סטר לה עצמה. ערעור כזה של דרך חיים, העולה מילדך עשוי באמת לזעזע את אמות הספים. קבלת עמדה שונה כלגיטימית קשה שבעתיים כאשר הצד השני לויכוח הוא בשר מבשרך.

היא תתרצה, כוח האהבה והקשר הטבעי בינה לבין בנה והדור הבא יפיגו את חששותיה אט-אט, והיא עשויה להתחיל להתבונן ביתרונות החינוך הביתי בפועל, כשהיא מבינה שמעשה החינוך הביתי אינו מכוון באופן אישי נגדה או נגד אמונותיה, אלא במהותו - מעשה החינוך הביתי מכוון בעד. בעד הילד, לטובתו, בעד החיים והחירות והשמירה על רוח רעננה והפתוחה של הילד ושל הוריו.

לכי על שלום, יש לה מה לתת, היא תשאר חמותך - לנצח.

בשם האהבה.

צפריר, תודה, מילותיך גרמו לי לדמוע קמעה...

עצם הוצאת תקנות לנושא מהווה אשרור לדרך זו של חינוך. לפיכך הנכם נמצאים מחמיאים למערכת ולא סוטרים על לחיה
תוכל לחדד קצת יותר את הלוגיקה הזאת?

שנייה, אני עוד מעט חוזרת.

מותר לי?
משרד החינוך נותן אישורים לחינוך ביתי.
משמע - מה שאת עושה זה משהו שמשרד החינוך מאשר.
אם כן - את הולכת עם המערכת (40 שנה) ולא נגדה.

גילה, מה זאת אומרת מותר לך? כאן זה חינוך חופשי.
תודה, לזאת נתכוונתי.

אני כנראה לא אשלח לגן טרום חובה. האם המועצה יכולה לצאת נגדי באיזשהם הליכים?

קשה לי להאמין שיעשו משהו.
אנחנו לא שלחנו, ואף אחד לא צייץ.

טרום חובה זה טרום חובה, לא?

לא.
גן חובה הוא לילדים בני 5, ונקרא כך לזכר הימים בהם חוק חינוך חובה היה מגיל 5.
עכשיו, החוק הוחל מגיל 3, ולכן כל גן עירוני/מועצה (כולל טרום חובה) הוא חובה.

גילה, נדמה לי שהחוק בדבר חינוך חובה מגיל שלוש מיושם באופן הדרגתי ולא חל על כל הישובים בארץ. אני לא זוכרת (כמובן) מי היו הישובים הראשונים "להנות" מהחוק, אבל לא בטוח שכולם כבר נכללים בו. זה תהליך שאמור לקחת כמה שנים.

גילה, את בטוחה? ממה שאני זוכרת, משמעות החוק היא חינם מגיל 3, לא חובה.

גילה,
חוק חינוך חובה הולך יחד עם חינם.
בעיר שלנו, רק באזורי מצוקה ילדים בני 3 "זכאים" להחשב בחינוך חובה (כלומר ללא תשלום).
בשאר חלקי העיר ילדים בני 3-4 שנכנסים לגן עיריה (טרום חובה) משלמים איזה סכום חודשי.

נועה, בגיל 4 - טרום חובה, מקובל מאד גם לשלוח ילדים לגנים פרטיים ומעונות יום שזה חינוך מאד לא באופן טבעי. מה עוד אפשר להוסיף כדי להוכיח שחינוך חובה הוא מגיל 5- גן חובה בלבד.

חוק חינוך חובה הולך יחד עם חינם
למיטב ידיעתי, מה שהמסעדה כתבה - חינם מגיל 3, חובה מגיל 5 היה נכון עד לחוק של שריד. החוק שלו קובע חובה מגיל 3, הוחל בהדרגה, אבל התחילו עם זה מזמן, כך שברוב הארץ, היום, מגיל 3 זה גם חובה (ולא רק חינם).

גילה צודקת. מגיל 3 -חוק חינוך חובה (ואני מעיירת פיתוח בהגדרתה :-s ).

j חינוך פרטני מנוגד לחוק. כשמו כן הוא 1 פרטנזיה.

ליד הבית שלי יש גן עיריה שעולה בגיל 3 800 ש"ח לחודש ואילו מגיל 5 חינם. לא נראה לי הגיוני שלוקחים כסף וקוראים לזה חובה.

הבהרה בעניין חוק חינוך חובה חינם:

חוק המטיל חובת לימוד בבית ספר על כל אחד בישראל במשך 11 שנים.
שנה אחת בגן חובה (בגיל 5) ו-10 שנות לימוד בכיתות א-י (בגילאי 6-15). מי שחלה עליו חובה זאת זכאי לחינוך על חשבון המדינה.

סליחה אימא אחת, חייבת לדייק את דברייך,
החוק מחייב את ההורים לשלוח את ילדיהם למוסד מוכר,
הוא לא מחייב אף אחד ללמוד.

האם באמת לומדים בחינוך ביתי?

מי שחלה עליו חובה זאת זכאי לחינוך על חשבון המדינה.
על חשבון הילדים כמובן, לא על חשבון המדינה כי אם לטובת החשבון של המדינה.

האם באמת לומדים בחינוך ביתי?

לא. בתי בת השנה וחצי לא למדה דבר מרגע היוולדה ועד היום, פרט להליכה, דיבור, ושאר זוטות.

מתנחלת, מה את חושבת?

נסי לענות מתוך ההגיון הכי פשוט.
והתייחסי למצב בו הילדים משחקים רוב הזמן - שיהיה מעניין.

j חינוך פרטני מנוגד לחוק. כשמו כן הוא 1 פרטנזיה.
רק אני לא מבינה כלום ?

_סליחה אימא אחת, חייבת לדייק את דברייך,
החוק מחייב את ההורים לשלוח את ילדיהם למוסד מוכר,
הוא לא מחייב אף אחד ללמוד._

הערה קטנה: לא מדובר כאן ב"דברי" אלא בלשון החוק כפי שהעתקתי אותו.
אני מניחה שאף אחד לא חייב ללמוד בבית הספר ( גם לא בבית).

האם באמת לומדים בחינוך ביתי?
זה תלוי למה את מתכוונת במלה "לומדים". אם את מתכוונת למילוי חוברות עבודה, דגירה על ספרי לימוד, ושאר הטקסים של בית-הספר, אז יש כאלה שמקיימים אותם ויש כאלה שלא. אבל אם את מתכוונת ליודעים לעשות יותר דברים ולהבין יותר דברים, אז כן. ואם רק ידיעה של דברים מסויימים נחשבת מבחינתך ללמידה (למשל מתמטיקה והעפת עפיפונים), אז סביר שיהיו ילדים שיחשבו בעיניך ללומדים ואחרים שלא.

הילדים שלנו בני חמש ושלש. האם צריך לבקש אישור לחינוך ביתי לשניהם? איך עושים את זה? אנחנו כרגע בחו"ל, צריך לבקש אישורים מראש?

אנחנו מעוניינים לאמץ ילד בוגר או בעל צרכים מיוחדים.
ילדינו בחינוך הביתי, אבל מתחת לגיל חובה, בינתיים (אם כי מתוך הנחה שהתהליך עלול לקחת יותר משנה, אנחנו מגרדים את ה"חובה").
האם לדעתכם כדאי להסתיר את העובדה שייתכן ונבחר להשאיר את הילדים בבית גם בעתיד? אנחנו חוששים מחוסר הגמישות של "הממסד" מחד, מאוד רוצים באימוץ מאידך, ולא עשויים מהחומר של פורצי דרך ומגישי בג"צים.

אמא בדילמה, אין צורך לבקש אישורים לפני שאתם מגיעים לארץ. אחרי שתגיעו, אפשר לעיין בדף אישור לחינוך ביתי. כדאי גם לנסות לדבר בטלפון עם אנשים מהקהילה -- לא הכל מתאים לאינטרנט, במיוחד כשמעורבים פרטים אישיים.

אומץ, לדעתי לא כדאי להסתיר דבר. אין לכם במה להתבייש -- להפך.
אם יסתבר שהסתרתם מידע (אפילו חיובי) זה עלול לפעול לרעתכם.
כדאי לזכור שגם הממסד הוא בעצם אוסף של אנשים. דברו עם האנשים, לא עם "הממסד".

(ב) (1) לא למד הילד או הנער באופן סדיר במוסד חינוך מוכר, דינו של כל אחד מהוריו מאסר שני חדשים או קנס אלף לירות, זולת אם הוכיח מעל לכל ספק סביר שעשה כמיטב יכולתו כדי שהילד או הנער ילמד כאמור;

כלומר האם ניתן להניח כי בדרך גידולו של הילד הוא לומד ומגיע למיומנות לפחות כמו ילד הנמצא במוסד חינוכי מוכר ?

אזי לא צריך לשלוח את הילד למוסד שכזה.

ואם אני שולח אותו למוסד מוכר והוא לא לומד, האם אני עובר על החוק ?
כתוב שאם הילד לא למד באופן סדיר, כלומר עלי האחריות שהוא ילמד, אך לא בבית ספרי ?!

האם אני צריך להיות נוכח במוסד הנ"ל כדי לפקח שהילד ילמד ?

האם לילד יחיד לאם חד הורית שעובדת ומקבל חינוך ביתי לא תהיה בעיה חברתית ?

תלוי בגיל הילד, באיזור המגורים ובעיקר באופי של הילד ואימו.

תפסיקו להתיפיף, יש חוק והם מועכים אותו. המלחמה היחידה היא להחזיק את הביצים בידיים ולקחת חמצן לריאות.

אמר אינדיאני וותיק אחד: כדי לנצח את הדוב צריך להשתמש בכוחו.

הווה אומר, להדגיש את "החצי" חוק הזה לכל הילדים בישראל שהם לא מחויבים על פי חוק לשהות במסגרת חוקית. הם מעולם לא יחוקקו חוק שמחייב ילדים להיות בבית ספר.

הדיון שהגבת אליו נערך לפני שנה וחצי...