הכנת הבית לילד שני

[הררית*]

ביולי יוולד לנו (ב"ה) בן (יפה, בריא ומוכשר)
ואני מחפשת טיפים להתארגנות נכונה

אני בבית עם אלה (תהיה בת שנה ועשרה חודשים ביולי), שישנה אתנו בחדר (במיטה משלה שצמודה (בלי דופן) לשלנו)
ועם בעל מצויין שאחראי (נכון לעכשיו) על ענייני הלילה (אמבטיה, ארוחה, השכבה והרגעה בהתעוררויות)

מה שמפחיד אותי זה בעיקר שאני לא יודעת ממה אני אמורה לפחד

אולי כדאי לשים אותה בגן עד שנתארגן? לארגן לה חדר שינה משלה? ואם לא - איפה יישן התינוק?
להכין לה חדר משחקים נפרד משלו? (כרגע ארגז המשחקים שלה בסלון וחדר המשחקים שלה הוא כל הבית...)
לארגן מטפלת שתהיה איתה כמה שעות ביום? איתו כמה שעות ביום?
ומה איתי? מתי אני אשן ואתקלח? אולי מטפלת בשבילי?
וההרדמות? מילא בערב - נתחלק עם בעלי. אבל בצהריים היא נרדמת או בנסיעה ברכב או בהליכה (לא קצרה) על הידיים. איך אני אעשה את זה עם תינוק (שבדמיוני ירבוץ כל היום במנשא ולא יפריע בכלל כך שאהיה פנויה אליה כל היום....)
ומפגשים? עם אלה זה די מציל אותי. אבל מתי מגיע השלב שבו אפשר לנסוע עם שני תינוקות ברכה בלי לחטוף התקפת לב על הרמזור הראשון?

ואולי יש עוד דברים שבכלל לא חשבתי עליהם???

[אמא_נוסעת*]

יהיה בסדר
בני השני נולד לפני כחודש וההמלצה העיקרית שלי היא לארגן עזרה שתטפל בתינוק ולשמור על זמן קבוע רק לגדולה. לי זה נתן את השקט הנפשי שאני זקוקה לו.
אבל גם אני חדשה בתחום, אז אולי יש דברים יותר טובים שלא חשבתי עליהם.

[יולי*]

שיהיה בשעה טובה!
אנחנו במצב די דומה: מצפים לבת ביוני, והבכור יהיה בן שנתיים וחודשיים אז.
לדעתי כדאי לך לתכנן ולהתכונן קצת יותר קרוב לזמן הלידה, כי יש המון זמן עד אז, והצרכים של בתך הבכורה וודאי ישתנו בחצי שנה הבאה.
הכי חשוב לא להלחץ, בסך הכל נראה שיש המון זמן ושאת במצב-רוח קצת "פולני" : דואגת מזה שאין סיבה לדאגה....

[ההולכת_בדרכים*]

להסתדר עם שני ילדים
יופי שאת מתכוננת לבאות כבר מעכשיו!
שיהיה בשעה טובה @}

[חן_נושי*]

הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לך, בתור אמא לילד שני מזה (כולה) 3 חודשים, זה שפשוט מסתדרים, כי אין ברירה.
לומדים לעשות ה-כל, כל מה שעשית עד עכשיו, רק עם שניים.
אין שום סיכוי שתהיי לאלה אמא פנויה פול טיים כמו שהיית עד כה, כעת תאלצי לפעמים לא להיענות לצרכים שלה באותה מהירות או באותה איכות כמו עד עכשיו (לחלקם). כמאמר המשוררת שצוטטה כאן רבות: "הולדת הילד השני הוא מותה של האם המושלמת".
לדעת לזרום ולהנמיך ציפיות מעצמך. לפחות בתקופה הראשונה.
כן, יהיו ימים שהוא ישרוץ במנשא ובקושי תרגישו בו, ויהיו ימים אחרים...

באופן אישי אני חושבת שכדאי לערוך מינימום שינויים לקראת בוא התינוק. גם כי לא צריך - הרי בהתחלה הוא רק רוצה לינוק ולישון - וגם כדי לזעזע את הבית כמה שפחות. בטח לא גן דווקא בגלל זה, או להפריד מיטה. פשוט תגדילו את המיטה המשפחתית שלכם וכולם יהיו מרוצים.
ומטפלת להיות קצת עם התינוק כדי שתוכלי להיות עם הגדולה זה טוב מאד.
וגם עזרה בבישול לי היתה מאד חשובה (ועדין- לא מספיקה לבשל כמו שצריך) כי חשוב שתאכלי טוב.
ואין-אין-אין כמו המנשא! הצלה ממש.

התכוונתי לכתוב משפט אחד וניסחפתי (הנושא קרוב לליבי, מן הסתם).
אולי באמת כדאי להעביר את כל זה לדף להסתדר עם שני ילדים

בכל מקרה בהצלחה. בטוח בטוח שיהיה בסדר.

[תבשיל_קדרה*]

לדעתי, למצוא פתרון לכל קושי כשיעלה.
מה הטעם להכין לה חדר משחקים משלה, אם היא עוד לא רוצה כזה, הוא עוד לא זוחל, ועוד לא ראית אילו פתרונות הם שניהם מוצאים בשביל להסתדר?
לגבי מקום לישון - אני הייתי משאירה את שניהם לישון אתכם בחדר/מיטה.

[הררית*]

ואני מחפשת טיפים להתארגנות נכונה

מנסה להדגיש את הבקשה שלי.
להרגע, להבין שאין ברירה ובטח ובטח "לזרום" - אלו לא דברים שאני יכולה להעזר בם. להיפך.
אני מפחדת ומוקפת אנשים שמפחידים אותי כמה רע ולחוץ יהיה. כולם מסבירים לי שחשוב גן ואני לא רוצה גן.
אני מחפשת אמהות שגידלו/מגדלות ילדים בהפרש צמוד בבית שמוכנות לספר לי איך אפשר לעשות את זה קל ונעים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הפרשי גיל בין אחים
שני תינוקות בהפרש קטן

[הררית*]

תודה על הקישורים

[ההולכת_בדרכים*]

הררית יקרה, בלי קשר לכך שלי יש עדיין רק ילד אחד,
אני ממש מציעה לך לא לאפשר לאנשים להפחיד ולהלחיץ אותך ככה.
נכון, יהיו קשיים וכדאי להיות מודעת אליהם ולהתכונן פיזית ונפשית עד כמה שאפשר,
אבל לא לאבד אנרגיה מול כל הנשמות הטובות שמנסות להשפיע עלייך.
נשמע שיש סביבך אנשים שלא תומכים בדרך החינוך הביתי, והולדת הילד השני היא עבורם הזדמנות לשכנע אותך שהם צודקים .
אני בטוחה שגם אם יהיה קשה במובנים מסויימים, התקופה הזו לא תהיה "רעה ולחוצה" כפי שמבטיחים לך,
אלא גם תקופה של המון הנאה, התרגשות וקסם, ממש כמו התקופה שאחרי הלידה הראשונה... @}

[הררית*]

נשמע שיש סביבך אנשים שלא תומכים בדרך החינוך הביתי

לא לא תומכים
אבל גם לא מבינים איך זה עובד
האמת? גם אני לא
מה אני יודעת על הצרכים שיהיו לבתי כשתהייה בת שנתיים?

כשלא יודעים נוטים להתפס למוכר
וגן זה מוכר
קושי זה מוכר
השרדות...
וכו.

[קוראת*]

טיפים:
שיהיו לך הרבה ארוחות מוכנות במקפיא.
שיהיו חטיפי מזון מלאי אנרגיה מפוזרים בבית - פירות יבשים, ירקות חתוכים, ובקבוקי מים בכל פינה.
שיהיה אוכל זמין לגדולה שתוכלי להושיט יד ולתת לה.
שיהיה מי שיכבס ויקפל כביסה לפחות פעם בשבוע ויעשה קצת סדר בבית.
החזיקי רשימה שתכיני מבעוד מועד (עכשיו למשל) של הדברים שאת צריכה, שמועילים לך לחיזוק וכוח ומצב רוח טוב, והושיטי אותה למי שבא לתת עזרה, שיבדוק מה חסר וידאג למלא.
כי המצב שלך, הגופני והרגשי, משפיע על התיפקוד של כולכם.
שיהיה לך נוח במיטה שלכם (להגדיל את המיטה ולא להוציא ממנה אף אחד. אפשר לעבור לשני מזרנים זוגיים על הרצפה. מאד בטיחותי ונוח), ושיהיו לך פינות נוחות לשבת בבית עם הגדולה והתינוק כך שיתאפשר מגע גוף נוח איתה כשהוא במנשא. (כורסת הנקה לא עונה על ההגדרה הזאת, אני חושבת.)
לא לשנות אצל הגדולה כלום. לא חדר שונה, לא לשלוח לגן, שום דבר שיגרום לה להרגיש "מורחקת" בגלל התינוק החדש.
להשיג עזרה לפחות לתקופה הראשונה ולשריין את העזרה הזאת מראש. (למשל קרובת משפחה או חברה שמוכנה לבוא לשבוע או יותר אחרי הלידה ואחר כך לפרקי זמן קצרים יותר.)
לישון עם כולם ביחד, כשהגדולה לצד ההורה שהיא רגילה לישון לצדו.
לדאוג לזמן קבוע ביום איתה לבד ושמישהו יקח את התינוק לפרקי זמן קצרים.
להתחיל לעשות לגדולה עיסויים בזמן קבוע לפני שהוא יוולד, ולהמשיך בהם גם אחרי, כדי ששגרת הנגיעות בה לא תרד בצורה קיצונית.
לדבר איתה הרבה בזמן הטיפול בתינוק החדש. הקול שלך ינעם לו והשיחה איתך תשאיר אותה בעניינים. לתת לה תפקידים.
לקנות או לתפור לה מנשא.
להכין פינה עם פעילות משותפת בישיבה כמו ערימת ספרים שתקראי לה כשאת יושבת עם התינוק במנשא, או לריקודים ותרגילים עם מוסיקה כשהתינוק לא נותן לך לשבת (יש זמן שהם רק רוצים שנעמוד).

קל ונעים. יהיו תקופות שזה יהיה בדיוק הפוך מקל ונעים. תכיני את עצמך לזה וכך אולי לא תיבהלי כשזה יגיע. תנסי לזכור (פתק על המקרר?) שזה חלק מהעניין וזה עובר.
נסי לזכור כשיהיה לך קשה שזו לא הוכחה לכך שטעית בדרך ושכל המפחידנים צדקו. זה קשה כי זה קשה.
מנסיוני, הבכור מתחיל להילחץ רק כשהתינוק מתחיל להיות "חמוד" - ז"א פעיל ומושך הרבה תשומת לב וזה לוקח איזה חודשיים לפחות. במשך זמן רב התינוק לא תופס מקום, והחלל מוסיף להיות רק שלה מבחינת אזור המשחקים.
יתכן שהיא תתרגש מאד מהתינוק ותאהב אותו. תנשק ותחבק ותרצה להרים ולטפל.
אולי יש לך שאלות ספציפיות? יהיה יותר קל לענות לך.
ומה איתי? מתי אני אשן ואתקלח?
תשני כשיתנו לך. כשמתאפשר, תלכי למיטה ותעשי תרגילי הרפייה להרדמות קצרה גם אם זה עשר בבוקר או שש בערב, זה נותן הרבה כוח. תתקלחי בערב כשבעלך יחזור או מוקדם בבוקר לפני שהוא יוצא.
בבוקר לפני שהוא יוצא אפשר שיהיה זמן קבוע בו הוא עם שניהם ואת תדאגי לגופך, מקלחת, שירותים בלי הפרעה, תתלבשי טוב, בגדים נקיים ונוחים, כולל נעליים, תסתרקי,ותאכלי טוב. כך יהיה לך סיפתח טוב לכל היום גם אם בהמשכו לא תתפני לדאוג לעצמך. כתבתי גם נעליים, כי זה מאד מעייף לדרוך בבית ברגל יחפה או בנעל רפויה כשאת לא רואה את הרצפה היטב (בגלל מנשא ועייפות ותנועות מהירות אל שני ילדים שצריכים משהו), ואת חוששת למעוד על צעצוע או ילד, ובכל זאת נדרשת לתנועות יעילות. נעליים סגורות היטב נותנות ביטחון ויציבות.
אבל בצהריים היא נרדמת או בנסיעה ברכב או בהליכה (לא קצרה) על הידיים. תוכלי להתרגל מהר מאד להכניס את שניהם לאוטו. כדאי להתחיל מוקדם ולא להתרגל למצב "לא יכולה", פעם פעמיים לעשות את זה עם עוד מישהו ואחר כך אפשר לבד. אולי להרגיל אותה עוד לפני הלידה להירדם בצהריים בעגלה, וכשהוא יוולד תלכי איתו במנשא ואיתה בעגלה או אפילו עם עגלת תאומים להרדמת הצהריים. (לא יודעת אם מנשא גב ומנשא קדמי זה אפשרי (-: )

אבל מתי מגיע השלב שבו אפשר לנסוע עם שני תינוקות ברכה בלי לחטוף התקפת לב על הרמזור הראשון? שוב, בפעמים הראשונות תבקשי ליווי ואחר כך זה יזרום לך חלק. זה פשוט משהו שנראה בהתחלה בלתי אפשרי ואז מתרגלים ומצליחים. הרבה אמהות עושות את זה בהצלחה למרות שפוחדות בהתחלה.

ועם בעל מצויין שאחראי (נכון לעכשיו) על ענייני הלילה (אמבטיה, ארוחה, השכבה והרגעה בהתעוררויות) התרגום של זה הוא בשעות שינה מבורכות עם התינוק.

[קוראת*]

אני ממש מציעה לך לא לאפשר לאנשים להפחיד ולהלחיץ אותך ככה.
ולהרבות דווקא בשהות עם אנשים שהם מקור לחיזוק. גם אותי הלחיצו מאד לפני הלידה השניה, בגלל החינוך הביתי. שטויות במיץ. זה קשה נורא להיות עם שני ילדים בבית אחרי לידה. אצלי היו הפרשים יותר גדולים ועדיין היה קשה. אבל הבעיה עם המלחיצים היא שהם לא מכירים את הדרך הזאת ויוצאים נגדה בטבעיות שכזאת. הם יודעים טוב מאד שזה קשה כך או כך, אבל את הקושי הנורמטיבי הם מכירים, ולכן הוא נראה להם פחות נורא, זה הכל. כמו שכתבת.
אגב, להכין ילד לגן בבוקר בזמן, להעיר לסרק להלביש למהר לצאת ולהיפרד ממנו בגן כהלכה ולפי צרכיו ולחזור לקחת אותו בצהריים בשעה יעודה מראש כשיש לך תינוק קטן עם סדרי שינה והאכלה משתנים נשמע לי סיוט. מהבחינה הזאת לפחות, הרבה יותר קל עם שניים בבית יחד כל היום, בקצב שלך ושלהם, בלי הלחצות מיותרות מבחוץ.

[קוראת*]

חינוך ביתי לקראת הילד השני

[נועה_נועה*]

אצלי ההפרש שנתיים (הקטנה כבר בת שנתים וחדשיים), היה קשה עד מאוד ויעיד הדף שפתחתי להסתדר עם שני ילדים
ואם לאמר את האמת עדיין לא קל מאוד.
אבל לשלוח לגן זה לא בהכרח יותר קל, לקום בבוקר ולצאת ב - 8 כדי לא לאחר לגן. איך עושים את זה בכלל?
לאסוף את הילד בשעה 13 (כשאולי בדיוק הקטנטן נרדם) זה גם לא קל.
להתמודד עם רגשות הכעס של הילד הבככור - אני הולך לגן והתינוק החדש נשאר איתך בבית.
אני בטוחה שיש עוד קשיים כאשר שולחים ילד לגן.

בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

אני בטוחה שיש עוד קשיים כאשר שולחים ילד לגן.
למשל, שגם האמא צריכה להתארגן ולהיראות כמו בנאדם לפני היציאות האלה. זה לא בלתי אפשרי, השאלה אם זה לא מיותר לגמרי, אם מראש המטרה היא להקל על האמא והבכור בשליחתו לגן.

[יתרון_האור*]

בתור אמא "ותיקה" לשניים (הקטן בן שנה, איך הזמן טס)
לשלוח לגן לא ממליצה לך, אני לא בחינוך ביתי, כרגע בכל אופן, ודוקא כשילדתי הוצאתי את הבן שלי מהגן. הוא היה בן 3 ובהחלט היה לו קשה לקבל את אחיו החדש, אבל ברגע שהוצאתי אותו מהגן הוא קלט שאני לא מותרת עליו, והכל נהיה הרבה יותר רגוע (ואחרי שבועיים בבית ביקש לחזור לגן, והחזרתי אותו, אבל זה כבר היה ממש לפני חופשת הקיץ).
ואיך מסתדרים? ממש ממש ממליצה לך להתכונן טוב, ונראה שאת עושה את זה, אז קודם כל - כל הכבוד!
חוצמזה - אוכל! הרבה! בפריזר, ואם יש חברים או משפחה שיכולים לבשל - לנצל את זה בימים הראשונים.
עזרה בבית - בית מסודר משרה שלוה. מישהי שיכולה לעזור בשטיפת כלים, לסדר מעט, אולי לכבס-לתלות-לקפל.

ומתחברת ל:
_יהיו תקופות שזה יהיה בדיוק הפוך מקל ונעים. תכיני את עצמך לזה וכך אולי לא תיבהלי כשזה יגיע. תנסי לזכור (פתק על המקרר?) שזה חלק מהעניין וזה עובר.
נסי לזכור כשיהיה לך קשה שזו לא הוכחה לכך שטעית בדרך_

אני באופן אישי מאוד נהנית לגדל שניים, יותר כיף מאחד.