התמודדות עם צרעות

[אנונימי]

<sub>אוחד לכאן הדף פחד מוות

ראו גם: איך לעזור לילד לעבד חוויה קשה (הותקף ע"י צרעות)</sub>

---

{הועבר מהדף פחד מוות:}

[טדליק_נהנאנע*]

בוציק ואני בגינה הציבורית האהובה שלנו.
מתנדנדים, אני מדברת עם חברה בפיחסלולארי.
בוציק מבקש שנעבור למגלשה, לינוק.
עוברים למגלשה, מושיבה עלי את בוציק. עדיין מדברת עם החברה.(פויה טדליק, את בעצמך לא מרשה לדבר במכשיר הדרעק עם בוציק על הידיים! ).

פתאום אני קולטת שכל הגינה סביבי תחת ענן אדיר של צרעות.

אלפים על אלפים של צרעות.

מזמזות. כמו נחיל ארבה. מכסות את כל הגן. מעל ראשינו, מכל עבר. לרגע בכל זאת קיוותי שהראיה שלי לקויה ואולי זה באמת ארבה. אבל לא.

אחזה בי בעתת מוות. איך יוצאים משם בלי שנותקף?
אני שכובה על המגלשה, אוחזת בבוציק ולא מרשה לו לזוז.
מתפללת בקול רם, שרק נצליח לצאת משם בשלום. בוציק לא מבין מה קורה, אבל מבין שאמא מבוהלת אימים.
אני אובדת עצות, לא מסוגלת לקום וללכת, מפחדת שיתנפלו עלינו.

חולפות 5-6 דק' של חרדת מוות, ולא נראה כי יש תזוזה של הנחיל. הנחיל התנחל.
האיש מצלצל במקרה, ואני בקושי מסוגלת לענות, אבל מספרת לו על מצבנו. הוא אומר- "אני בא מיד". אני זועקת "בשום אופן לא!" (בשביל מה? אין לו נסיון בדברים מסוג זה וסתם לסכן גם אותו?!), ובוציק שומע ובוכה: "אבא, אבא, תבוא! "אבא, אמא בוכה!"
האיש מגיע (בניגוד להסכמתי) עם הרכב, ורץ לכיווננו...
אמרתי שאין לו נסיון בנושאים מסוג זה, נכון?...
צרחתי לעברו: "אל תרוץ!!!!!"
הוא הספיק לעצור בערך מטר מענן הדבורים/ צרעות מה שלא תהיינה שתלכנה לכל הרוחות.
לקח מידי את בוציק המבוהל ובוכה. "לאט!" אני צועקת, ""לאט!", "זוז לאט מאד מאד!". הוא יוצא מתוך הענן לכיוון הרכב.
אני מתרוממת לאט לאט , (בקושי, הרגליים רועדות, בקושי נושאות אותי), מצליחה איכשהו במאמץ לאחוז בתיק (עם הארנק, תעודות ומפתחות הבית), ויוצאת ממעגל הצרעות החג מעלי, מצדדי, מאחורי, וכו'. מגיעה לרכב.
האיש שב לכיוון הענן, על מנת לקחת איזה צעצוע שהשארנו שם. אני צועקת לו שלא יעז. הוא לא מקשיב. אני צורחת שיחזור. הוא עדיין מתקרב.
ואז צווחתי כפי שלא צווחתי מעולם "זו סכנת מוות! תחזור עכשיו!!!!!! תעזוב את השטות הזו!!!"
שב על עקביו.
כשהגענו הביתה בוציק אמר שוב ושוב "אמא תבהלה", "אבא בא", "אמא תבהלה"
אמא לא סתם תבהלה. אמא תבהלה בריבוע. בחזקת 1000.
הקול שלו רעד. אני עדיין מרגישה שהלב שלי מפרפר, מן בחילת איימה שכזו.
מקווה שלא תשאר לו טראומה רצינית. יודעת שאני לא אשכח את היום הזה לעולם.


יש למישהו עצה איך לעבור איתו את ההתנסות הלא נעימה הזו (של אמא מבועתת, הדבורים לא אמרו לו הרבה)?

• אחד מזכרונות הילדות החזקים שלי: אבא ואני (בת 5) בגן שעשועים ליד הבית.

אחרי 5-8 דק' שאנחנו שם אבא רוצה לחזור הביתה. אני לא מבינה למה, הרי רק הגענו. "עקץ אותי דבור" אומר אבא. אני עדיין קצת מופתעת, לאבא יש כח סבל כזה גדול, לא מתאים לו לוותר בגלל עקיצה...
חזרנו הבית, ואחרי דקות ספורות אמא ואבא נוסעים לבי"ח. למה? "אבא לא מרגיש כל כך טוב".
"זו רק עקיצה" אני חושבת בליבי, "לא מגזימים קצת בתגובה?".
כששבו אמא ואבא מבית חולים, נודע לנו שאבא אלרגי. לו הגיע 10 דק' מאוחר יותר כנראה שלא היה עמנו יותר, כך לפחות אמרו הרופאים.
הוא גר במושב שנים והיה חקלאי. ספג עקיצות לא מעטות, והנה, פיתח אלרגיה באמצע החיים.
מאז אני מפחדת מאד מדבורים, צרעות ושאר קרוביהן.

[אלטר_אגו*]

וואו, טדליק איזו חוויה מזעזעת. ואיזה זכרון ילדות.
תשמעי, אני יודעת שזה לא סוג התגובה שאת מבקשת, אבל נורא מטריד אותי אז בכל זאת: לא צריך להודיע לעיריה או משהו? זה יכול לקרות שוב...

[פלוני_אלמונית*]

במקרה של מתקפת צרעות יש לשכב על הקרקע עם הראש כלפי האדמה, כי הם מתוכנתים לתקוף עיניים. לא לזוז ולהעמיד פני מת. אין טעם לברוח. וכמובן הן לא תתקופנה בלי סיבה. אם יש אוכל ביד, לזרוק אותו מיד. המקור: אדם שדרך על קן צרעות וניצל בדרך זו. גם הוא אלרגי לעקיצות והוא חטף 2 עקיצות בלבד.

[טדליק_נהנאנע*]

כמובן שהדבר הראשון שעשיתי עם שובי הביתה היה לצלצל למוקד 106.
מכיוון שהן הגיעו במפתיע, סביר להניח שגם עזבו כך ועברו למקום אחר.

השאלה שלי היא איך לעזור לבוציק עכשיו להתגבר על הנסיון המפחיד הלז?
הוא פיתח לפתע חום גבוה. יכול להיות שזו תגובה למצוקה שחש היום?

[אמא_ללי*]

הוא פיתח לפתע חום גבוה. יכול להיות שזו תגובה למצוקה שחש היום?
לדעתי בהחלט כן. וטוב שהוא מגיב, טוב שהגוף מוציא את החוויה הזאת החוצה ולא "כולא" אותה בפנים. זה סימן בריא ומצוין.

איך לעזור לו?
להישאר קשובה אליו, למה שעולה ממנו. אם הוא רוצה לדבר על זה, אם הוא רוצה לשחזר את הסיטואציה במשחק דמיוני ולראות אילו רגשות עולים, אולי בתוך משחק אפשר לתת לזה סוף יותר מרגיע. הרבה הרבה מגע.
וגם - לתת מקום לפחד שלך, לחוויה המטלטלת שאת עברת, לזיכרון המפחיד שהחוויה הזאת התיישבה עליו. להיות קשובה למה את צריכה בתוך זה, ולתת מענה לצרכים האלה.

[ניצן_אמ*]

הוא פיתח לפתע חום גבוה. יכול להיות שזו תגובה למצוקה שחש היום?
גם לדעתי בהחלט כן.

אני חושבת שהכי חשוב שאת תעבדי את החוויה לעצמך ותתחזקי ממנה ומן ההתנהלות שלך בתוכה. חישבי טוב טוב על ההקשר לסיפור עם אביך. את עשית את צו גופך, והוא חכם מאין כמוהו. אני מאמינה בכל ליבי שלכשתעברי את זה את, הילד יחלים מיד. כי אני באמת חושבת שהם מגיבים פחות לסיטואציות עצמן בגיל הזה, ויותר לאנרגיות שמגיעות מאמא. כלומר יותר לעובדה שאת חרדת (ועוד מתוחה מזה) מאד מאשר לכך שיש הרבה חרקים מעופפים מעליו. לדעתי האישית, אין צורך באינטראקציה ישירה או מילולית, רק בעיבוד אישי שלך ובתקשורת פיזית. כאשר הוא יחווה ממך שלווה ושלמות בנפש ובגוף, הוא ייעטף בהם, יירגע, ויחלים בעצמו. זו אמונתי.

לדעתי את השלווה שתגיעי אליה (במהרה אמן) תוכלי להעביר ביתר יעילות על ידי מגע פיזי, נשיאה ושינה משותפות.

[כוח_האמונה*]

יו ! איזה סיפור!!יש לי ממש צמרמורת! בילדותי טיילתי עם ילדים בשדות ללא אף מבוגר והותקפנו ע"י נחיל דבורים. לא דבו-רים דא-בורים!זה נגמר באישפוז לכמה ימים. זה לא ממש קשור לסיפור שלך אבל נזכרתי בזה פתאום אחרי המון שנים ורציתי לשתף.

[טדליק_נהנאנע*]

ברור לי שלא היה לבוציק מושג מה קורה מעליו. מה גם שמכיוון שהתישב עלי ואני ישבתי על המגלשה, הצמדתי אותו אלי והוא היה עם הגב אל ענן הדבורים. (מסתבר שאלה היו דבורים).
הוא לא ראה מה קורה. רק ראה אמא מבועתת, שלא נותנת לו לזוז ומתפללת בקול רם- הוא לא מכיר דבר שכזה...אמא בוכה, ובטלפון צועקת לאבא "אל תבוא! אל תבוא!".
מסתבר שעדיין היו שם המוני דבורים היום. אני לא העזתי לצאת כמעט מפתח דלתי.
בעצם, מיד כהשתעוררתי היום, חדרו לחדר השינה שלנו שתי דבורים (כנראה שהענן מתעופף לו ברחבי השכונה). צעקתי בהיסטריה (טדליק הפכה היסטרית ביומיים האחרונים) לאיש שיבוא וכיסיתי את בוציק ואותי בשמיכות. לא יכולתי להתמודד אפילו עם שתי דבורים היום. אני מקווה שלא הלחצתי את בוציק עוד יותר...

[צ'ילי_ושמן_זית*]

בביתנו בריכה ועכשיו בימות הקיץ החמים היא מוצפת צרעות. גם הדשא מנוקד צרעות ואי אפשר להנות ממנו. אם יוצאים לאכול על הדשא הן מתנפלות על האוכל ושלא לדבר על כך שלתת לצוציק לזחול על הדשא ממש אי אפשר. הן כמובן מפריעות ביותר לאורחים שבאים מן העיר (יש לנו צימרים) וכבר התחילו לדבר פה על רעלים וכימיקלים ולפזר אוכל מורעל.
נחרדתי מהרעיון והתחלתי לחפש פתרונות להרחקת צרעות באופן אקולוגי אך לא מצאתי על זה כל מידע ספציפי. זכורה לי פיסת מידע לא מבוססת על מישהו שהביא שפיריות לבריכה שלו מכיוון שהן טריטוריות הן מרחיקות את הצרעות. נשמע הגיוני אך יש לנו כמה בעיות יישומיות כאן; הבריכה מטוהרת במלח, השפיריות לא יוכלו להתרבות בה. נדמה לי שגם דובר במישהו שרצה להרחיק דבורים (צרעה מזרחית) ואילו כאן מדובר בצרעות הצהובות הקטנות שמאוד דומות לדבורים (תיזכרו בכל בריכת קצינים או מעין בקיץ ואולי תבינו על איזה סוג אני מדברת). ובעיה צפויה אחרת - מנסיוני אנשים רבים לא מבדילים בין צרעות לשפיריות, כל חרק מעופף מבהיל אותם...
אשמח לכל מידע ועצה ממי שמכיר את הבעיה

[עודד_המחפש*]

הצילו קן צרעות
גיליתי קן צרעות בתוך המרווח של חלון הזזה באחד החדרים בבית (המרווח הזה שהחלון נכנס לתוכו כשפותחים אותו).
יש שם מין "חלה" לבבנה כזו ומסביבה מסתובבות כמה וכמה צרעות.
בדיוק לפני פחות משבוע הבן שלי נעקץ באצבע היד וכל היד התנפחה, כמעט עד לכתף! (אני חושב שזו היתה דבורה אבל אולי הוא גם אלרגי לצרעות, לא יודע)
אני זוכר שקראתי שצרעות תוקפניות ויש להן זיכרון טוב - הן ימשיכו לתקוף את מי שהרס להן את הקן גם אחרי זמן.

מה עושים?

[רוזמרין*]

הצילו קן צרעות
עודד, יש שתי אפשריות.
האחת- להרוס את החלה בשעות הבוקר/צהריים כשהצרעות הלכו לעבודה.
השניה- לרסס את החלה בשעת החושך כשהן ישנות.
מנסיוני, אין להן שם זכרון ספציפי למי שהרס להן. הן עסוקות בבניית בית חדש (אם לא הרגת אותן).
לגבי ההתנפחות מהעקיצה- אם רק היד התנפחה אז כנראה הוא לא אלרגי. הבן שלי הגיע לבי"ח בילדותו אחרי שהפנים התנפחו והתבצקו והיה חשש לחנק. מצד שני- אחרי שסומן כאלרגי ונסחב עם מזרק במשך שנה בתיק- נעקץ שוב ולא היתה שום תגובה אלרגית (לא אז ולא אף פעם).
כדי להרגיע את העקיצה מיד עם התרחשותה- אם יש בסביבתך טיון דביק אז קח עלה, תלעס כמה שניות ושים על מקום העקיצה. עובר תוך דקה. אם אין- נסה לשים קצת דבש או גגל לרעיונות נוספים.

[עודד_המחפש*]

רוזמרין - תודה.
טיון דביק לא חסר לנו. בינתיים קנינו רמדי הומיאופטי "אפיס" בג'ל וטיפות, שיהיה לנו צמוד. זה מה שעשינו בפעם הזאת (קיבלנו מחברים) .
לגבי ריסוס - במה מרססים? זה בטח חומר רעיל שאני לא רוצה בבית שלי.
אגב, חוץ מחלת הצרעות שראיתי, יש גם לא מעט קיני-בוץ כאלה שהן מדביקות על קירות בכל מקום. ויש גם צרעות חופרות....
בקיצור, נראה לי שאנחנו מוקפים

[בערך_מוחלט*]

עודד, בלילה הן ישנות ומשאירות שומרת. הצרעות דומות לדבורים ונדמה לי שמה שעקץ את בינך זו דווקא צרעה (בזמנו שעקצה אותי צרעה זה הגיע עד למרפק). פעם מישהו שאני מכיר נעקץ ע"י צרעה והוא בלילה עם נפט ושפך לקן שלהן (זה היה על הקרקע בטבע). זה היה יעיל במאה אחוז והוא לא נעקץ. הוא חזר על הפעולה עם קנים אחרים שראה. לי היה מזל ויום או יומיים למחרת שנעקצתי איזו חיה מסתורית הרבה להן את הקן (עד היום אני תוהה איזו חיה מסוגלת לזה). בכל מקרה נהג בזהירות ! בהצלחה. אגב קיני הבוץ שייכות לצרעות שלא חיות בלהקות. לי היתה אחת בבית והיא באה והלכה ולא הפריעה כל כך. זה ממש יפה הקן שהן בונות מבוץ.

[שחרית_הימים*]

הצילו!!!!!! החצר שלנו מלאה בצרעות,אי אפשר לשבת בחוץ , אם יש למישהו רעיון על גירוש הרחקה או כל רעיון אחר

[טליה_אלמתן*]

הצילו!!!!!! החצר שלנו מלאה בצרעות,אי אפשר לשבת בחוץ , אם יש למישהו רעיון על גירוש הרחקה או כל רעיון אחר
לקרוא למחלקת תברואה. הם באים תוך יום, במידה והמועצה שלכם מתפקדת.
(ואם התכוונת לפיתרון טבעי... אני מורידה בפניך את הכובע!)

[ורד_דרור*]

במחסן בבית החדש שלנו (הבית לא חדש, רק אנחנו חדשים בו) יש דבור יחיד. ראיתי אותו כבר כמה פעמים והיום הוא ממש לא איפשר לי להיכנס למחסן. מה עושים?
(נדמה לי שמישהו שאל שאלה דומה לא מזמן אך אז לא שמתי לב לתשובה, וגם לא מצאתי אף תשובה בדפים באתר)

[אהבת_עולם*]

פעם היה איזה דבור שקבוע היה נכנס לי לחדר כל יום בשעה מסוימת בבוקר, בד"כ דווקא כשהייתי עושה יוגה. זה היה מלחיץ אותי. ניסיון לנפנף אותו החוצה לא עזר. בסוף הרגתי אותו. לא יודעת אם זה הפתרון האידאלי, פשוט לא ידעתי מה לעשות

[אהבת_עולם*]

אני הרגתי אותו עם מגבת.
כמובן שאני מעדיפה להשתמש בזה רק אם ניסיונות להרחקה לא עזרו.

אבל גם מעניין מה הרעיון שאותו דבור היה בוחר שעה קבועה כל יום להיכנס אליי לחדר. אולי גם אצלך זה אותו הדבר.
התחילו לי מחשבות על אפשרויות מיסטיות, נגיד שזו איזו נשמה שרוצה להגיד לי משהו או משהו כזה.
כמובן שזה לא הקל עליי להרוג אותו .

[ורד_דרור*]

ככה לעדכן לגבי הדבור dabur... אז זיהיתי את האזור שהוא ריחרח, מן אחוריים של ארון קיר ישן של המקלחת שכבר לא נמצא בשימוש, ובוקר אחד הנחתי עליו (על האחוריים של הארון) בד גדול שלא מאפשר הגעה אליו, ומאז בא לציון גואל והדבור מסתובב רק ליד הבוגנביליה ולא במקומות אליהם לא הוזמן.
עם זאת כנראה שמגורל אי אפשר לברוח, וכשהיינו בצפון אצל חברים, נעקצתי על ידי צירעה...
לפחות יודעת שסגרתי מעגל...

[אהבת_עולם*]

וואו, תודה על העדכון.
מעניין !

אני מבינה שנעקצת מצרעה קטנה, לא מדבור, נכון?
את כבר בטוב?

[ורד_דרור*]

כן כן צירעה ולא דבור...
וזה עבר.. כאב מאוד אבל עבר מהר. מזל שאני קיבלתי את העקיצה ולא ביתי או ביתם של חבריי שהיו איתי שאותו חדר.
נו, חוויה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שרה 22.10.11
היי לכולם. בימים האחרונים אני מתמודדת עם צרעות חופרות בדשא בגינתי. אני מפזרת את הסימנים שלהם כדי שלא ימצאו את המחילה. מתיזה קיי300. וכלום לא עוזר. האמת. קראתי שהם בעצם עוזרות נגד מזיקים. אם זה נכון, אולי כדאי שישארו. אם עדיף להשמיד? אז אולי בחומרים כימיים? אשמח לקבל עצה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כמה קשקושים על אותו נושא.רק. חומרים כימיקלים.

[ענבל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמעתי שהאירה אקולוגית יכולה להיעשות באמצעות עשן. אז אני גם מתכוונת לנסות ואתם גם מוזמנים. חשבתי על קטורת בעדן החלון או העשן שמרחיק יתושים מהחצר