חיתולים לאורך ההסטוריה

אנונימי

אז ככה: בעקבות כל העניין הזה של בלי חיתולים , שנחשפתי אליו כאן, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בביטויים של בשמת א "תרבות מחתלת" ו"תרבות לא מחתלת". ומנסה לענות לעצמי - איך זה בדיוק "תרבות מחתלת", כלומר איך בדיוק התחילו לחתל ולמה, ולמה דווקא בחברה המערבית.

אומנם בחברה שלנו יש בושה בהפרשות הגוף, ובכל זאת הרי גם אנשים מבוגרים, עד המאה ה-19 נאמר, השתמשו בסירי לילה שנחו מתחת למיטה, וכולם ראו את הביוב זורם פתוח ברחובות, וכולי. דווקא הפרשות של תינוקות הפריעו להם? בכפרים היה הרי אפשר לפשפש בחופשיות, לפחות שם.

או אולי החיתולים נוצרו בגלל צורך להשקיט ולהשתיק את צורכי התינוקות? עניין של חינוך חסר אמפתיה, של התייחסות לתינוק כאל "חבילה"? אז כאן אני שואלת את עצמי, למה דווקא בתחום הפיפי-קקי הצרכים הושתקו. הרי אנחנו יודעים לקרוא סימנים של רעב, של עייפות, של עצבנות אצל תינוקות. איך זה שדווקא התקשורת הזו נעלמה?

ועוד שאלה - הגמילה, כשבאה, באיזה שיח היא לוותה? בחברה שלנו היום כל הורה יודע לקשקש על "בשלות לגמילה", "שלב אנאלי" (עוד מושג שאולי קשור קשר הדוק לתרבות החיתול) וכל מיני מונחים פסיכולוגיסטיים בגרוש. איך תמללו את הגמילה בעבר - לפני מאתיים, שלוש מאות, חמש מאות שנה? אני חושבת משום מה בעיקר על ארצות אירופה. מה אמרו לילדים הברטונים או האירים הקטנים - "אם תעשה בבור מחוץ לבית אבא יביא לך מתנה"?

כל השאלות האלה כמובן קשורות זו בזו. יהיה נחמד לברר אותן או לקבל מקורות שדרכם אפשר להחכים בנושא (יש ספר "ילדות בימי הביניים", שכבר שנים אני מבטיחה לעצמי להשיג ולקרוא). אבל עכשיו באמת אלך לישון.

אה, רגע, וגם - לעניים באירופה, עם כל סיוטי הכביסה שלהם על הנהר, הרי השתלם יותר לפשפש את הילדים מאשר לכבס חיתולים.
אולי זה קשור למזג האוויר הקר? לא רצו שהתינוקות יסתובבו חצי עירומים?
אבל גם במזרח התיכון היתה תרבות מחתלת.

טוב, אני מתחילה לעשות את העבודה בעצמי

וכאן יש מידע על ההיסטוריה של החיתולים:
http://www.gpoabs.com.mx/cricher/history.htm

כל מיני עובדות מזעזעות מסופרות כאן, כמו שבתקופה האליזבתנית היו מחליפים רק פעם בכמה ימים. בכלל, ממה שהם מספרים שם, אפשר לייחס כמה וכמה מהמלחמות המיותרות באירופה לטראומות ילדות עקב תפרחת חיתולים.

ובנון-שלנטיות:
In warmer tropical climates babies were mostly naked and mothers tried to anticipate baby's bowel movements to avoid any mess near the house.

בהמשך הדף שבלינק יש תמונות מגניבות של החיתולים החד פעמיים הראשונים. 1947.
תגידו, למה אי אפשר לאלתר חיתולים חד פעמיים אקולוגיים מצמר גפן, כמו שנשים היו משתמשות פעם במקום תחבושות למחזור? טוב, זה בטח ידרוש חבילות רבות של צמר גפן. ועדיין נדמה לי שזה יוצא יותר זול מחד פעמיים. במה לעטוף את זה? אולי בתחתוני כותנה שרק אותם מכבסים? (חוסך ייבוש ממושך).

http://www.pottytrainingconcepts.com/Po ... po]History of Potty Training[/po].htm

פה מוסבר קשר ברור בין סוגי החיתולים ונוחות השימוש בהם (כמו למשל ייבוש במכונה) לבין גיל הגמילה.
אותם תינוקות שהאמהות גמלו אותם בעזרת שימוש בחוקן - מעניין מה נהיה מהם

מה אני יכולה לתרום על רגל אחת:
גם באירופה, עד המאה העשרים ממש, לא החזיקו את הילדים הרבה זמן בחיתולים. החיתולים היו רק לחודשים הראשונים ממש, וסמוך לגיל חצי שנה פלוס מינוס כבר הושיבו על הסיר. היו הבדלים רבים בין התרבויות השונות.
חלק עשו את זה בקשיחות ובעונשים, הושיבו שעות על הסיר עד שהילד עשה, דברים כאלה (במיוחד קקי. פרויד והשלב האנאלי שלו - חי בתרבות שבה היה עונש חמור על קקי, שבה הסיר בא עם רצועות והילד היה נקשר לסיר עד שיצא קקי, שבה ה"שיגרה" וה"סדירות" היו קודש, בין השאר כי ילד שאוכל וישן בדיוק באותן שעות כל יום גם מפתח הרגלי מעיים צפויים מראש שקל להכניס אותם למשטר).
חברות אחרות היו יותר ידידותיות לקטנים, קראו את הסימנים שלהם, שיתפו איתם פעולה, לא הענישו מעולם.
היו גם הבדלים בין המעמדות. בגדול, ילדי האיכרים והעניים היו כמובן בעלי הרגלי ההיגיינה ה"גרועים" ביותר מנקודת מבט בורגנית, ובהחלט הסתובבו צואים.
שלא תחשבו שהמבוגרים בחברות האלה שמרו על איזו היגיינה. תחתונים לא היו, בתי שימוש לא היו, נייר לנגב לא היה, אמבטיה עשו במקרה הטוב פעם בשנה, אם צריך או לא צריך (-; נקיים וריחניים הם לא היו.
בארצות ערב ותורכיה התינוקות והילדים הקטנים הסתובבו עירומים או לפחות חשופי שת (לבשו רק בגדים עליונים). מובן שעשו את צרכיהם בכל מקום, ולא רק בזה הם היו מלוכלכים. אני צריכה להזכיר לאנשים את מחלות העיניים שהיו אז, את הזבובים שליוו כנחיל את כל הילדים המלוכלכים?
לא כל המעמדות השתמשו בחיתולים, אם כן.

החיתולים היו מין בד (בדרך כלל גס. רק לעשירים ביותר, למשל האצילים, היו סוגי אריג עדינים לחתל בהם את התינוקות שלהם) שבו עטפו את כל הגוף של התינוק, כי היתה אמונה שהאיברים שלו רכים מדי ו"לא יציבים" וצריך "לייצב" אותו בעזרת החיתול שיגדל חזק וישר (למותר לציין שזה לא בדיוק עבד ככה. חלק מהתינוקות גדלו מעוותים בגלל הקשירה בחיתולים). הם כרוכים בחיתולים כמו מומיות קטנות, עד הצוואר.
אכן, לעתים קרובות החליפו להם רק אחת לכמה ימים. התינוק היה כמובן מסריח, בוכה, פצוע בצורה קשה. פלא שמי שיכלה נתנה למישהי נחותה ממנה לטפל בתינוק, תמורת פרוטות? תינוקות ממש אהובים זכו להחלפת חיתול תכופה יותר. אבל תחשבו שכל החלפת חיתול פירושה היה גם כביסת יד, ולא בתנאים שלנו (ללכת לנהר ולחבוט את החיתולים במים הקרים על הסלעים, לשפשף בסבון וכו'.)

אני חושבת שבמזרח התיכון התינוקות היו מחותלים קצת פחות, במובן זה שהבד לא עטף להם את כל הגוף, אבל אני לא בטוחה.

ואו, תודה על כל הפרטים האלה.

ראשית, הזכרת את השלב האנאלי - ובאמת עבר לי בראש, שהוא תקף רק בתרבות מחתלת, ורלוונטי לתקופת הגמילה. האם ילדים שגדלים בלי חיתולים עוברים אותו בצורה דומה? מעניין.

שנית, עניין הרגלי ההיגיינה הלקויים מתמיה אותי בכל פעם מחדש, במיוחד לאור מה שאת מספרת על החלפת חיתול פעם בכמה ימים (בררר):

הרי גם אנשים מבוגרים, עד המאה ה-19 נאמר, השתמשו בסירי לילה שנחו מתחת למיטה, וכולם ראו את הביוב זורם פתוח ברחובות, וכולי. דווקא הפרשות של תינוקות הפריעו להם?

כלומר, אני מבינה שלא חשבו שהתינוק צריך להיות נקי, כי הם בעצמם לא היו נקיים מאוד (קראתי שהיו "מתרחצים" במטלית ספוגה בבושם פעם בשבוע). אבל עניין ההסתרה של הפרשות התינוק (קקי של תינוק יונק הרי ממש לא מסריח בעיקרון) לעומת הפומבי של הפרשות המבוגרים, גם כן לא ברור. אולי צריך להיכנס לראש של אירופי בן המאה ה-16 (ולסתום את האף, רצוי).

ושלישית, זה אומר שכל אירופה הית שטופת טראומות ילדות עד לשד עצמותיה. איזה גזע של אנשים מצולקים (ילדות שלמה בהזנחה מטונפת כזאת, וזה עוד בלי לדבר על החינוך הנוקשה בתחומי יומיום אחרים). בעידן שבו אנחנו נבהלים מכל תוכנית מפחידה בטלוויזיה שהילד רואה במקרה, קשה לתפוס עד כמה המין האנושי הוא יצור סתגלן.

ההסתרה של הפרשות התינוק
לא הסתירו בכלל. פשוט לא רצו להתעסק בזה. תינוק והפליטות והיציאות שלו נחשבו דבר די מגעיל, במיוחד מאז המאה השש עשרה שבע עשרה.

לא היתה "הזנחה מטונפת". כל זמן שכולם חיו בסירחון וטינופת, זה לא הפריע לאף אחד, ורוב הזמן די חיסן אותם נגד מחלות, עד הרגע שבו המגיפות הקשות היכו בהם...
את צריכה לקרוא את הספר שיש לי, על צמיחת הבורגנות השבדית במאה ה-19. מרתק. יש שם תיאורים של חיי האיכרים והפועלים, ואיך הם חיו בתוך מה שבימינו היה נחשב סירחון וטינופת שלא ייאמנו. יריקות הטבק, סרחון בגדים לא מכובסים, זיעה לא רחוצה, ההפרשות בסירי הלילה, וזה רק שמץ.

ולהם זה לא הפריע. שכחתי לומר.

אם אני זוכרת נכון בצרפת במאה ה-19 או ה-18היו מין בתי ילדים בתשלום, שלשם היו שולחות המשפחות העניות את התינוקות. במקומות האלה התינוקות היו מחותלים בכל הגוף ובנוסף גם קשורים תלויים מהתקרה בחיתול הזה!ולא היו מחליפים להם ימים! אני מניחה שמי ששרד את הטיפול הזה נגמל די מהר...

ספר מומלץ: ""הבושם"" http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.a ... &PopupID=0, מאת פטריק זיסקינד.
"ז`ן-באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18- בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הריח האמיתי, המזוכך ביותר. את הוויית הריחות - ריח נערה.
הבושם הוא ספר של ניחוחות. יש בו ריחות מהמאה ה-18, צחנת הכרך וסרחון נשמתו של הרוצח נטול הריח."

18היו מין בתי ילדים בתשלום
לא, את זוכרת מהספר של אליזבת באדינטר "וגם אהבה" את הדברים שהמיניקות הכפריות בצרפת היו עושות כדי להגן על התינוק מהעכברושים בזמן שהן עזבו אותו לשעות לבד בבית כדי לצאת לעבוד בשדה. זה מהדיווחים של הרופא שבדק את התינוקות האלה במאה ה-18.
הצרפתיות העירוניות היו שולחות את התינוקות שלהן למיניקות. מי שמצאו. לרוב - לאיכרות בכפרים. הכי זול. התינוקות נשלחו לעתים קרובות ביום הלידה או למחרת. הם נשארו אצל המיניקות כארבע שנים, אם לא מתו קודם. רובם מתו קודם. לפעמים כבר בעגלה שהביאה את התינוקות למיניקות: או קפאו בקור אם היה חורף, או התגלגלו ונפלו מהעגלה ונדרסו בצד הדרך, ועוד.

אם לא מתו קודם. רובם מתו קודם. לפעמים כבר בעגלה

זה בעצם אומר, ששליחה לכפר היתה דרך מתוחכמת של רצח תינוקות?
(קראתי פעם מאמר של שולמית הראבן על רצח תינוקות באירופה בידי האמהות עצמן, ועל איך רגשות האשמה של האמהות הביאו ליצירת כל מיני מנגנונים להתמודדות: האשמת היהודים בעלילות דם, ציור של התינוקות כמלאכים בשמיים וכולי).

דף מרתק.
אני הזדעזעתי בזמנו כשקראתי את הביוגרפיה של ג'יין אוסטן וגליתי שאמא שלה, שהיו לה שמונה ילדים, היתה נוהגת לשלוח כל ילד בסביבות גיל 3 חודשים לגדול בבית של מינקת בכפר לידו התגוררה המשפחה עד גיל שנתיים. אבל לעומת הנשים הצרפתיות שהיו שולחות תינוק בן יומו לבד בעגלה למקום מרוחק עד גיל 4 זה ממש שיא ההומניות... ואצלה, אגב, לא היו לה הרבה ברירות. בנוסף לילדים שלה, היא ובעלה נהלו בית ספר פרטי עם פנימיה, כך שהיה לה משק בית מאד גדול לנהל- בישולים וכביסות ונקיונות עבור קרוב ל 20 איש. אפשר להבין שלא היה לה זמן לטפל בתינוק קטן, לכבס חיתולים (בנוסף לכמויות הכביסה האדירות שהיו לה ממילא), ועל קשב ליציאות של התינוק ודאי וודאי לא היה מה לדבר.

בשמת- מה שאת מתארת הוא פתרון מאד קיצוני, ובאמת נשמע כמו דרך עקיפה לרצוח את התינוק. האם זו היתה הנורמה, או שמדובר בתופעה קיצונית יחסית? לא היו מצבי בינים, קרובים יותר לדרך של אמא של אוסטן?

זה בעצם אומר, ששליחה לכפר היתה דרך מתוחכמת של רצח תינוקות?
אכן, זו היתה הדרך להתמודד עם תינוקות ממין לא רצוי או לא רצויים בכלל- בדומה למה שקרה עם שינה משותפת- אמהות עניות היו נוהגות לחנוק את התינוקות הרכים ואז לטעון שהן התגלגלו עליהם מתוך שינה. בגלל זה יצאה הוראה של הכנסייה שאסרה שינה עם התינוקות, ועד היום אנחנו סובלים מהתוצאות של זה כשאנשים הגיוניים לחלוטין (בדרך כלל), טוענים בתוקף שאפשר להתגלגל על התינוק בלילה.

אני לא בקיאה מספיק בהיסטוריה הגלובלית, אבל יודעת בבירור שרעיון החיתולים לא היה שמור רק לתרבות המערבית:

כתבתי כבר פעם בדף אחר, שהשבטים הטיבטים הנוודים נוהגים לשאת את תינוקותיהם במנשא עשוי עור יאק, ובו ערמת אבקה העשויה מגללי יאק מיובשים. האבקה סופגת את יציאותיהם. כן, ממש ארגז חול נישא

בשבטים באפריקה, אמהות אוגרות מים בפיהן ויורקות אותם בעוצמה לתוך הרקטום של התינוקות, במטרה לעודד יציאה. התהליך אינו שמור לעיתות עצירות, אלא מתבצע כשגרה, מיד לאחר ההנקה/ארוחה. אמנם לא החתלה, אבל בהחלט נסיון מכני לשליטה במועד היציאות.

הענין הוא, שבמערב, כמו במערב, היטיבו לקחת את הענין לקיצוניות...

בשמת- מה שאת מתארת הוא פתרון מאד קיצוני, ובאמת נשמע כמו דרך עקיפה לרצוח את התינוק. האם זו היתה הנורמה
זו היתה הנורמה בצרפת במשך כמה מאות שנים.
לפני המאה ה-16 רוב האמהות הניקו את התינוקות שלהן, חוץ מהאצולה או האצולה הגבוהה, שרובן נהגו להביא מיניקת לארמון שתניק את הילדים.
עם זאת, יש לזכור שבכל זאת רוב האוכלוסייה בצרפת היתה האיכרים, והאיכרים כן הניקו (לא היה מישהו נחות יותר לזרוק עליו את הילדים, וגם הילדים במשק היו נכס. הם עזרו בעבודה מגילאים מאוד צעירים).
אצל העשירות - למשל באצולה, רובן הביאו מיניקת "הביתה". ככל שהעירונית היתה יותר ענייה, כך יכלה לשלם פחות ונאלצה להסתפק במיניקת יותר נחותה ויותר רחוקה.
אצל חלק (בייחוד אצל אלה ששלחו את התינוק מייד אחרי הלידה) זו היתה דרך עקיפה לרצוח את התינוק.
כנ"ל אצל אלה שלקחו אותו להטבלה סמוך ללידה. היה ידוע ומפורסם שסיכויי היילוד לשרוד גדלים ככל שמחכים כמה שבועות עד ההטבלה.
אבל לא אצל כולן. יש לנו גם עדויות של נשים מסכנות שהיו חייבות לצאת לעבודה ונאלצו לשלוח את הילד למינקת והוא מת.
עם זאת, נכון שהתלונות קולניות יותר כשהילד חוזר בעל מום (מכביד על ההורים) מאשר מת... P-:

החיתולים היו מין בד (בדרך כלל גס. רק לעשירים ביותר, למשל האצילים, היו סוגי אריג עדינים לחתל בהם את התינוקות שלהם) שבו עטפו את כל הגוף של התינוק, כי היתה אמונה שהאיברים שלו רכים מדי ו"לא יציבים" וצריך "לייצב" אותו בעזרת החיתול שיגדל חזק וישר
אמי ואחיה חותלו כך. אני לא יודעת לגבי תדירות ההחלפה, אבל לא מאמינה שזה היה רק פעם בכמה ימים. (מרוקו של השלטון הצרפתי, אמצע המאה ה-20)
אוף טופיק: הם, כמובן, אכלו רק אוכל אורגני ולחמי שאור -- מה שהתקלקל עם חדירת המוצרים המערביים -- נישאו דרך קבע על הגב, ינקו למרחקים ארוכים יחסית, ועוסו בקביעות כתינוקות, בעירום כמובן.
>ולחשוב שהיום אני צריכה לנמק ולהסביר למה אני לא נותנת מוצץ לפיץ<
>כמה חבל שסבתא שלי נפטרה ב 2001, טרם כניסת "באופן" לחיי<

אבל לא מאמינה שזה היה רק פעם בכמה ימים
לא צריך להגזים, לא בכל מקום הזניחו ככה.

יש ספר שנקרא "פאני" של אריקה יונג.מומלץ ומשעשע באופן כללי,ויש בו תיאורים של מה שאתן כותבות פה לגבי גידול תינוקות במאה ה17-18 באנגליה.כדאי לקרוא.

ההולכת בדרכים - את יכולה לתת את שם הספר והמחברת באותיות לועזיות ובמדוייק?
לא מצאתי שום ספר בשם FUNNY באמאזון.

ואולי מישהו מכיר ספר על עניין ההיסטוריה של החיתולים, של העגלות, של ההנקה וכו'?

Fanny

שליחה על ידי לרה* » 16 יוני 2007, 19:57

וואו!
דף מרתק, אני עושה עבודה בנושא (חיתולים בעולם לאורך ההסטוריה), אני אשמח אם תוכלו לכוון אותי למקורות חיפוש...

הם כרוכים בחיתולים כמו מומיות קטנות, עד הצוואר
היי! אותי חיתלו ככה P-:
גם את אחי הקטן ממני ב10 שנים, אני ממש זוכרת את זה (בריה"מ, שנות ה70-80)
בשבועות הראשונים
והיו לכך כמה סיבות
א. ככה לא שורטים את עצמם
ב. רגועים יותר (עטופים ומוגנים)
ג. "מיישר" את הרגליים, כדי שלא יהיו רגלי O

לא יודעת מה מזה נכון ומה שטויות

החליפו בכל פעם שהיה רטוב, וזה כלל הרתחה, ייבוש (בד"כ ממש במטבח, מעל הגז של הכיריים)
וגיהוץ!! לא יודעת למה טוב הגיהוץ - כנראה גם לייבוש הסופי וגם להיגיינה מירבית

מצד שני גמלו מוקדם.
או לפחות התחילו לגמול מוקדם.

אני זוכרת את עצמי בברור בגיל צעיר מאוד יושבת על סיר שהוא גם כיסא, זוכרת שהיה אסור לקום ממנו,
זוכרת איך הייתי רואה שאף אחד לא מסתכל, רצה להביא צעצוע אהוב וחוזרת איתו לשבת על הסיר.

באותה נשימה יכולה לספר שגם קשרו אותי למיטה בגן בשעה שכולם ישנו צהריים:
אני לא רציתי לישון והפרעתי לאחרים. שנות ה70 כאמור. וזה היה ה"טיפול" המקובל,
לא משהו חריג. לא זוכרת את זה, כנראה לא היה מספיק טראומטי

עדיין הופתעתי איך זה מקובל לפני לא כ"כ הרבה זמן.

_הם כרוכים בחיתולים כמו מומיות קטנות, עד הצוואר
היי! אותי חיתלו ככה
והיו לכך כמה סיבות
....
ב. [התינוקות] רגועים יותר (עטופים ומוגנים)_

את יכולה להיות בטוחה שזו סיבה אמיתית ולא שטות. תינוקות שעטופים היטב בבד, במיוחד אם הוא קצת אלסטי, מקבלים הרבה מגע עמוק, וזה באמת מרגיע. כל אחות בכל מחלקת יולדות וטיפת חלב באוסטרליה מלמדת את ההורים לעטוף ככה את התינוק לפני השינה (לא לכל היום!), כדי שיירדם יותר בקלות.

כמובן, זה רק תחליף למגע הורי ישיר ולמגע עור-בעור, אבל עדיף תחליף על כלום...

באופן טבעי

באופן טבעי