כשתינוק מפחד לעשות קקי

בתי בת שנה ושלושה חודשים, ובימים החמים האלה כמעט תמיד בלי חיתול . מוזר, אבל רק עכשיו היא התוודעה אל הקקי של עצמה כשהוא נפל ממנה אל הרצפה, נבהלה נורא, איבדה שיווי משקל ודרכה עליו, מה שהוציא ממנה צווחות של בהלה ובכי. מאז, כבר שבוע בערך, כל קקי מלווה בבכי של פחד , לא כאב, זו התנהגות אחרת לגמרי. גם אחרי שמרימים, ומדברים עליו בחיבה רבה, ומלווים אותו לשרותים ונפרדים ממנו, היא חוזרת לנקודה על הרצפה ומצביעה ואומרת "הנה, הנה" בבכי.
צער הפרידה...חרדת לידה...חרדת מוות...?(יוצא משהו מהגוף ! אמא'לה! ) האם זה שלב כזה? האם יש רעיונות איך להקל עליה?
שמעתי על תינוקות שמבקשים חיתול כדי לעשות קקי גם כשהם גמולים מחיתולים. נזכרתי בזה כי כל כך כאב לי לראות איך היא נלחצת כשהיא צריכה, שכמעט הצעתי לה חיתול, אבל לא עשיתי את זה.

למה, בעצם, לא הצעת לה חיתול?
מהתיאור שלך - אני לא בטוחה שהפחד הוא מכל הדברים הגדולים האלה (אני בכלל סקפטית לגבי הפחדים האלה - יותר סביר להלחץ בגלל תגובה של אמא, המים בשירותים שיורדים, הכאב, חוסר ההבנה של מה שקורה וכיו"ב). נשמע כאילו היא מפחדת, בגלל שהיא דרכה (אולי זה בא יחד עם ההתיחסות שלך לקקי כאל איכס (כשאת מנקה את לא נוגעת וכו') - יחס לגיטימי לגמרי!). ניסית לדבר אתה על זה? להראות לה שאחרי שהקקי נופל, אפשר ללכת לכיוון בו לא דורכים על הקקי?

איך את/היית מתנהגת עם פחדים אחרים שלה?

לא הצעתי חיתול כי חששתי להנחיל הרגל לא טוב.
את הקקי אני מרימה ביד, תוך פנייה אליו בשמות חיבה רבים, ולמרות שזה לגיטימי, אני באמת לא נגעלת , אז את זה לפחות לא שידרתי. סביר שנשאר הזכרון מהדריכה עליו. היא בכתה בחשש גם כמה פעמים עם פיפי. (כשהיתה בלי חיתול).
פחדים אחרים שלה? עוד לא ממש היו.

כשהקטן חירבן לראשונה בלי חיתול הוא גם נבהל, נסוג ודרך, החליק והתמרח (סליחה על התיאור). הרגעתי, ניגבתי (לא נגעתי ביד, יש לי את גבולות שלי). לא התייחסתי מעבר לזה. אמרתי לו זה קקי שלך - וזהו. אחרי שהוא נרגע אמרתי לו "נבהלת זה היה הקקי שלך. דרכת עליו נכון? זה לא היה לך נעים?" יותר לא דיברתי איתו על זה, אלא אם כן הוא העלה את הנושא ואז אמרתי שוב "קקי, דרכת על הקקי ונבהלת נכון"? בפעם הבאה הוא קרא לי בחשש ואני ניקיתי שוב, אמרתי קקי וזהו. לאט לאט הפחד נרגע. הוא ניסה בסיר ולא היתה לו סבלנות ומהישבנון הוא עדיין חושש.
עם הגדול היתה סאגה אחרת. נקצר ונגיע למה שעזר לנו:

לקחתי גוש של חימר (אפשר לקנות בצבע חום, אפשר לצבוע לבד), יצרתי גליל שמנמן בין ידי (הרטובות מהרבה מים) ואז אחזתי ביד אחת הקפוצה כמו אגרוף, ולחצתי בליווי הקולות המתאימים והמשפט הנפלא "צא קקי, צא". מתחתית היד נשר לו גוש חביב הישר לתוך סיר. הצעתי גוש גם לבני. שיחקנו ככה שעות. נראה לי שאני נהניתי יותר ממנו. מרחנו את זה בסיר, עשינו הצגות. זה הפיג את הפחד. דיברנו בזמן ההדמיה.
הזמנתי אותו לחזות ביצרות של שאר בני המשפחה כשהן מוצגות בתוך האסלה.
הוא היה מתאפק מהחשש ולכן התחלתי לעשות אמבטיות חמימות בזמן שהרגשתי שהוא צריך. כנראה שהחום מרפה את השרירים ואז לפתע מחליק לו גוש חמים לתוך המים. בתוך המים מסתכלים איך הוא מתנהג (צף או שוקע)? רודפים אחרי גוש האם וספיחיו, אוספים, זורקים לאסלה, מנקים את האמבטיה ומתחילים את האמבטיה מחדש. כיף גדול ומעביר יום שלם. האמבטיות האלו עזרו הכי הרבה.

שליחה על ידי אור* » 21 אפריל 2005, 01:20

אני רוצה לשתף במה שעובר עלינו כבר כחצי שנה או יותר אני לא בדיוק זוכרת מתי זה התחיל (היום הוא בן שנתיים וחודש)
בסביבות גיל שנה וחצי, בני התחיל להתאפק ולבכות בכל פעם שהרגיש שהוא צריך קקי, זה התחיל קל והחמיר בעקבות תקופה של מחלה של שלשולים והקאות-שבעקבותיה באה עוד מחלה של שפעת וככה כל החורף כמעט הוא היה חולה, מבריא לשבוע ושוב חולה.
בכל פעם שהוא צריך קקי זה הופך לסצינה של בכי מטורף שיכול להמשך חצי שעה או יותר, תוך "ריקוד" עם הרגליים כדי לעצור את הקקי או דרישת ציצי או "על הידיים" או "לישון- אני עייף" גם אם זה באמצע היום והוא לא באמת עייף או שהוא מתיישב -כל דבר העיקר שיצליח לעצור את הקקי
היינו אצל רופאה והיא לא מצאה שום דבר, אחר כך בבדיקת צואה מצאו טפיל מקרוסקופי שנאמר לי שבדרך כלל לא גורם לסימפתומים ולפעמים כן , לא רציתי לתת אנטיביוטיקה כי קראתי שזה לא יעיל אז טיפלנו חודש בטיפות טבעיות אבל אחר כך הוא לא הסכים יותר לקחת. ניסיתי רסקיו - ללא תוצאות, הסברים, סיפורים ודיבורים בלי סוף (הוא מבין הכל ומדבר שוטף) -לא מועילים היום אנחנו מטפלים אצל מישהי בשיטת אייפק- בהתחלה היה שיפור אבל זה שוב החמיר
ברגע שזה מתחיל - כאילו ילד אחר לפעמים הוא מרביץ לי או לאחותו או עושה כל מיני דברים דווקא או נכנס לעקשנות. אחרי שהוא מתרוקן ועושה קקי שוב חוזר להיות ילד מקסים- זה כמופיצול אישיות כזה.
יש לציין שהוא ילד מדהים כשזה לא מפריע לו - שמח, מצחיק, מאוד תיקשורתי, נבון מקסים את כולם
זה לא בא בעקבות נסיון גמילה מחיתולים - הוא עדיין בחיתול ורק פיפי הוא בזמן האחרון לפעמים מבקש לעשות בלי טיטול. לא היה שום מסר של גועל מקקי מצידי בקיצור- אין לי מושג מאיפה זה בא. גם אחרי שהוא עושה הוא מאוד מוטרד עד שהוא נקי ואז הוא נרגע ואנחנו מסתכלים על הקקי וצוחקים וזורקים לשירותים ומורידים יחד את המיים ואני יודעת שיש קצת שקט- עד הפעם הבאה.
העניין הזה מתיש אותי לגמרי זה משבש לכולנו את החיים- זה יכול להיות שתיים או שלוש סצינות ביום שכל אחת יכולה להמשך חצי שעה עד שעתיים- בכי בטירוף התעקשויות על כל דבר הצמדות ודרישה על הידיים ואני יודעת שאם אקח אותו זה רק יעזור לו להמשיך להתאפק ויאריך את הסצינה- לפעמים זה נמשך יומיים עד שהוא עושה.
העניין הוא שאני לא בטוחה אם זה כאב פיסי או עניין רגשי או נפשי ( המטפלת- שמאבחנת בשיטת קניסיולוגיה דרכי טוענת שזה לא פיסי)
זה ממש קשה להתמודד, גם הבת הגדולה סובלת- אין לי שום כוחות להעניק לה , אני מרוקנת.
האם מישהו חווה דבר דומה -מה עושים??? אני מיואשת

אצלנו זה קרה לשבוע ימים בערך. הוא היה מנסה לעשות, מתאמץ מאוד ולא יוצא כלום. אני לא כ"כ יודעת למה זה היה קשור, הוא היה באמצע תהליך גמילה - זה לא קרה אף פעם.
בהמלצת צפריר שפרון אני לקחתי פרחי באך וזה עבר ולא חזר.
מומלץ הדף עצירות ושליטה ביציאות

צריך עיצה.
בני בן 5+. הוא כל הזמן מתאפק לעשות קקי וכמעט כל יום בורחת לו חתיכה בתחתונים. הוא לא מספר לנו על זה ומסתובב עם זה כל היום עד הגיעו למקלחת אז אנחנו כבר מחכים שזה התייבש.
אני משוכנע שזה מפריע לו ומשפיע על התנהגותו.
בגן הוא לא מסכים לעשות קקי, רק בבית. היו תקופות שהוא אכן הצליח להתאפק עד הגיעו הביתה אבל לאחרונה בורח לו גם בגן. אם מתמזל מזלו ואחת המטפלות מגלה את זה, מחליפים לו אבל אם לא, הוא יישאר אם זה בתחתונים כל היום.
זה נמשך כבר חצי שנה. לפני כמה שבועות היתה הפסקה בהתנהגות זו כאשר הבטחתי לו שאם הוא יצליח לשמור שבוע שלם, אקנה לו מתנה ואכן הוא הצליח להתמיד וקיבל מתנה.
בשבוע אח"כ ברח לו פעם נוספת וזהו. היו כמה שבועות עם הפסקה. לפני שבוע זה חזר.

אציין שאתמול הוא פתח שת שנת הגן החדשה, הוא בגן חובה.

אופיר, אולי כדאי שתפנה את תשומת לבה של בשמת א לשאלה שלך.

יש דף בשם גמילה מחיתולים בגן ויש בו כמה תובנות שנראות לי רלבנטיות לגבי הבן שלך.

אופיר, אולי כדאי שתפנה את תשומת לבה של בשמת א לשאלה שלך.
אני לא מומחית לבעיות התאפקות של גילאי חמש פלוס.
מסכימה עם תזמורת הים , בדף ההוא יש הרבה רעיונות.

אתמקד בדף ההוא.
תודה

סתם רעיון...אולי שיטת פאולה יכולה לעזור? היא עוסקת בהפעלה של שרירים טבעתיים ושליטה בהם.

הבן שלי בן שנתיים ושמונה מפחד מאד מלעשות קקי. לפני כחצי שנה היתה לו פיסורה בגלל מקרה של עצירות ומאז הוא מתאפק בעקשנות שלא תיאמן. אחרי יום או יומיים של התאפקות זה כאילו החליפו ילד, והוא הופך להיות בכיין, עצבני, מתוסכל ומה לא. העניין הוא שהוא מתאפק ימים רבים, עד שהקקי נהיה עצירותי ופותח את השריטה שוב, מעגל קסמים.
ברוב טיפשותי עסקנו איתו בנושא הזה כל כך הרבה איתו, עד שנוסף גם אלמנט חזק של מאבק שליטה.
מזה חודש הוא מטופל בפגלקס, והא עושה קקי, רק כשהוא לא מסוגל יותר להתאפק.
אם יש למישהו עצה מניסיון דומה, אשמח מאד.

הקטנה שלי בת שנה ו 10 חודשים בלי חיתולים מגיל שנה בערך,
בשבוע האחרון היא לא מוכנה לעשות קקי היא מתאפקת וכל פעם שיש לה קקי יש הסטריה בבית
היא בוכה וצועקת שנרים אותה שהיא רוצה לינוק לישון גם כשהיא לא עייפה או ינקה כמה דקות ליפני
ברור שזה מציק לה מאוד ומשפיע על כל מהלך היום אם אנחנו בבית היא לא משחקת וכל היום רוצה רק בידיים

היינו אצל הרופאה היא בדקה אין לה כלום היא טוענת שזה התנהגותי ושאני צריכה להכריח אותה לשבת בסיר כל יום באותה שעה,
אמרתי לה שזה בלתי אפשרי הילדה בוכה היא לא רוצה לשבת בסיר היא טוענת שאני צריכה להיות יותר חזקה ממנה..

נגיד שהצלחתי להכריח אותה לשבת בסיר, אני לא יכולה להכריח אותה לעשות קקי!

מה עושים???
זה סיוט כל היום רק על הידיים ושחלילה לא נשב רק נעמוד כשהיא על הידיים..

רעיונות?

בדף שאלות לבשמת בענייני פעוטות שאלתי על מקרה של פעוטה שפחדה מעשיית הקקי שלא בחיתול במהלך תהליך הגמילה.
ממליצה לך בחום לקרוא את תשובותיה בנושא. אותי הם מאוד הרגיעו וכנראה שהקרנתי זאת על הילדה והסיפור היה מאחורינו תוך ימים ספורים.
אגב האם ניסית להציע אופציות אחרות מהסיר? למשל על הדשא או במקלחת?

תודה אני אחפש בדף שם,
הבעיה אצלנו זה לא פחד לעשות שלא בטיטול,היא בלי חיתולים כבר כמעט שנה ואף פעם לא נתקלנו במצב כזה..
היא לא רוצה לעשות בכלל ניסיתי בדשא בעצים היא לא מוכנה לעשות הבעיה היא שהיא כל היום רוצה להיות בידיים אבל שנעמוד איתה
אי אפשר לעשות כלום

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה לא טוב כי לפעמים יוצאים הגזים וזה לא נעים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי קקי

הילד שלנו בן 3 בחרדת יציאה כבר שבועיים. התחלנו גמילה 3 ימים לפני תחילת הגן ולא היו כמעט בכלל פספוסים של פיפי או קקי. עם תחילת הגן החלה רגרסיה. יש לציין שזהו לא גן חדש והוא מכיר שם כמעט את כולם משנה שעברה אך עכשיו פיפי עושה בלי בעיה אבל קקי מתאפק. בימים האחרונים הוא מבקש ללכת לסיר או לשירותים כל עשר דקות ולא עושה כלום כי מתאפק. לפעמים בורח לו קצת ואז שוב רוצה ולא רוצה להוציא. אומר שמפחד. ניסינו להסביר את תהליך העיכול, להוריד את הפחד ולהסביר שזה דבר טוב, לשחק בפלסטלינה, ספרים, סרטים בנושא וכו. יושבים איתו בסבלנות חצי שעה עד שלוש שעות רצוף או לסירוגין ודבר לא עוזר- הוא ממשיך להתאפק.נתנו נורמלקס- זה רק החריף את הבעיה לרצון ללכת לעיתים יותר קרובות ולהתאפק יותר. ניסנו נר גליצרין וזה הוציא בטראומה שאיננו רוצים לחזור עליה והילד מבקש שלא. איך יוצאים מהמעגל הזה?

פלוני
האווירה של תחילת שנה בגן מלחיצה מאד,
מעוררת חרדה, ותחושה של אובדן שליטה במציאות
סביר להניח שאין בעיה פיזית אלא רגשית לחלוטין
שריר פי הטבעת מאופיין כשריר השליטה
הייתי מתעלמת בינתיים מהסמפטום ומנסה להתייחס לרגשות שלו בקשר לגן
ממקום של הקשבה, וללא אשמה
וגם מבררת עם הגננת מה האוירה סביב כללים ונקיון, איך מתייחסים לפיספוסים
האם יש איפשור להתלכלך?ואיך בבית האם לכלוך מרתיע ויוצר דרמות?

בנוסף לכך מציעה לעודד מריחה של בוץ חימר וצבעי ידיים או חמרים נמרחים אחרים
וליצור אווירה משועשעת ומהנה סביב פעילות זו, וגם הרבה להשתכשך במים

מקווה שבקרוב זה יפתר עם הרגיעה שתווצר בגן

אם זה לא קורה
יש גם אפשרות להעזר בשיטת פאולה (גילוי נאות אני מטפלת בשיטה גם בילדים קטנים בדרכים עקיפות ומשחקיות)

שנה טובה

שליחה על ידי שולה* » 22 יוני 2016, 21:31

היי יש לי ילד בן שנתיים שהתחלתי את תהליך הגמילה לפני שבוע הוא עשה בהתחלה בסיר קקי וגם פעם אחת בשירותים. שמתי לו באחד הימים טיטול גמילה והסברתי לו שזה תחתונים מאז הוא לא מוכן לעשות קקי בשירותים או בסיר בנוסף הוא נכנס ללחץ בוכה ומשתולל הוא רוצה להיות על הידים ןלא לרדת מהם הרגשה לא ממש נעימה לבסוף הוא עושה בתחתונים.
בבקשה עזרה.....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי הבת שלי גמולה כבר חודשיים פיפי אין בעיה בכלל אך הסיוט שלנו הוא קקי!!! עשתה פעם בסיר ופעם בשירותים ומאז היא נכנסת ויוצאת מהשירותים או יושבת וקמה מהסיר לפחות 30 פעם בשעתיים עד שלבסוף יוצא או לא ותמיד מלווה בקפיצות על הרגליים וקריאות של קקי קקי ואני מפחדת מקקי, אני מתוסכלת וזה משבש לגמרי את שגרת חיינו מה עושים? איך גורמים לה להבין שאין לה ממה לפחד? דיבןרים לא עוזרים

חחחחח לא צריך לגרום לשום דבר. ובמיוחד לא צריך להיות מתוסכלים מזה או לשבש את שגרת החיים.

מה קרה ?? זה אחד המקרים היותר קלים. זה סיוט ???

היא תתרגל ותפסיק לפחד. אפשר לתת לה פגלקס זה מרכך את היציאות ומסדר אותן (כי אם לא עושה סדיר זה עושה קקי קשה ואז כואב כשיוצא וגורם לפחד - ואז יש בעיה...).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי שימרית. נסי לשים לה שמן זית או שמן טבעי אחר שמותר לגילה, בתוך המזון שלה. בבוקר ובערב. לאט לאט הקקי פשוט ידחף החוצה והיא תראה שהיה נעים לעשות קקי.
כדאי להפחית מוצרי חלב למשך מספר ימים ובמקומם לתת מרקים עשירים.(כדי לאפשר מנוחה לקיבה)
יכול ליהיות שבאחת היציאות היה לה כואב, והיא פשוט בחרדה מזה. ואפשר פשוט לפנות לרופא שיוודא שאין פיסורה(סדק) שנגרם מעצירות או מניגוב חזק שגורם לה לכאב, ולטפל.
בנוסף, אפשר למרוח שמן זית, או וזלין באיזור היציאה מסביב כשהיא הולכת לישון, ולמחרת וכשהיא תתפנה יהיה לה נעים יותר.
אני לא יודעת בת כמה בתך, אך אולי בהמלצת רופא לשלול גורם אחר שיוצר את עצירות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועוד משהו שאני רוצה להוסיף:
לפעמים בהיבט הנפשי/רגשי, יש השפעה. משהו שהיא מתמודדת איתו שיוצר אצלה מתח או לחץ ומשליך על כל עניין העיכול.
לוודא שהיא שותה מספיק מים(אלא אם כן את מניקה בנוסף).
עכשיו כשחזרתי לקרוא את הודעתך שוב, שואלת האם אפשרי שתשאלי את בתך אם היא רוצה לשים טיטול. יכול ליהיות שכל עניין הגמילה מהיר לה מידי?
אני בטוחה שכשהיא תרגיש בטוחה יותר היא תוריד אותו לבד.
האם יש לה שרותים עם סולם לילדים? (מומלץ)
ומשהו קטן שלא הבנתי: כתבת שהיא עשתה פעם בסיר ופעם בשירותים. זהו? כי אם כן אז אני ממש מבינה אותה. נוצר פקק כואב.
אני הקראתי סיפור לפעמים תוך כדי עם הילדים כשהם ישבו וזה יכול להסיט אותו ולאפשר לה הרפייה וריכוז בסיפור. הקראתי את הספר: "כולם עושים קקי". XD

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי
במי בן 4 מגיל 2 יצא לו פיסורה וכמו מיטל אנחנו עוברות ימים ולילות עם הילדים ממש אובדי עצות.
כואב לראות את הילד עומד וסוגר רגליים מהפחד שיכאב לו.
הפיסורה עברה אבל נשאר הפחד כמו כן גם אני משתמשת בפגלקס פלא פלאים.
מה אפשר לעשות בכדי שלא יפחד??
אשמח לתגובה

באופן טבעי

באופן טבעי