מתכונים סטרילים לילד עם קושי בויסות תחושתי

[מונו_נוקי*]

אפרוח מתוק שלי.
לאחרונה כל כך קשה לי עם האוכל שאני מכינה לו
אורז בלי כלום, פסטה בלי כלום.
לקינואה יש ריח לא טוב, גם לכוסמת, עוף הוא חלק מדי ובקר מחוספס, עדשים לא ולא ועל שעועית אין מה לדבר. אפונה זה ירוק.
אתמול הכנתי סלט - מלפפון ועגבניה חתוכים בלי כלום , שהוא אוהב בדרך כלל והוא אמר שיש בזה בשר לא מבושל(???)
הרגשתי שזה מתחיל להיות גדול עלי
אני יודעת שזו רק תקופה, יש כמה שבועות כאלו מדי פעם
אז לפני שאני עוברת לגור במקדונלדס
יש לכן רעיון מה אפשר להכין?
(אגב אוכל תעשייתי מתקבל אצלו בברכה וגם ממתקים ובכל זאת הייתי מעדיפה שיאכל משהו אחר בנוסף)

[במבי_ק*]

זה עניין של טקסטורה או של טעמים או של שניהם?

[גברת_פלפלת*]

והוא אמר שיש בזה בשר לא מבושל(???)
הוא מתכוון לבשר העגבניה.
מה עם פירות וירקות גולמיים- לא חתוכים או אולי חתוכים לחתיכות גדולות? אני חושבת שרק ניסוי וטעיה יעזרו לך איתו.
לא לערבב דברים יחד אלא לתת לו כל דבר לחוד. מזון יותר RAW.
בהצלחה

[מונו_נוקי*]

אני חושבת שבעיקר טקסטורה . גם יש נושא מאד חזק של ריח . למשל קציצות שאהב לא אכל כי יש להם "ריח של בצל" (קציצות שאכל כבר מהיום שנולד בערך)
לגבי ה"בשר לא מבושל" הפליאה היתה בגלל שלא מדובר במאכל חדש, אלא מאכל מוכר היטב. זה מחזורי אצלינו: סוף סוף מוצאים משהו שהוא יכול לאכול ואז אחרי שבוע מוצאים בו פעם ואני מרגישה אבודה.
לא מדובר בילד שחיף או עם בעיות אכילה, אבל הוא מוצא סיפוק בסוף בפחממות\אוכל תעשייתי\ממתקים והייתי מעדיפה שימצא מענה אחר.

[רקפת_ב*]

הבת שלי גם מאתגרת אותי במטבח. היא אוהבת את האוכל שלה כמה שיותר פשוט וכמה שיותר מדויק.
אז אני חותכת לה כל ירק לחוד. לא מערבבת לה את האוכל על הצלחת. נותנת לה פחממות לחוד, חלבון לחוד וירקות לחוד. גם בירקות מפרידה לפעמים.
אני מגישה לה קודם את הירקות, אחר-כך את החלבון ורק בסוף את הפחממות (אחרת היא תאכל רק פחמימות).
מצאתי ירקות חדשים שהיא אוהבת (נבטי חמניות).
אני מקפידה לא להכניס תבלינים חדשים - כי היא ישר מרגישה ואז היא לא רוצה לאכול.
מצאתי גם שכשהיא מכינה עוגות או עוגיות אחר-כך היא אוכלת יותר טוב. כאילו משהו בפעילות הזאת מחזיר אותה לאיזון ואז יותר קל גם עם האוכל.
והפסקתי לדבר איתה על אוכל בריא. הדיבור הזה עושה לה בחילה.

[אילה_א*]

נבטים
גזר חתוך לעיגולים
ציפס שמכינים לבד בבית
פתיתים (יש המון צורות זה יכול להדליק אותו לבחור את הצורה)
קולרבי חתוך לקוביות
אפונה טריה בתוך תרמילים (לפתוח ולאכול)
חזה עוף מוקפץמטוגן בלי כלום לידו ועליו
רוב אוכלי הספטה בלי כלום יאכלו גם קוסקוס בלי כלום
נקניקיות
פסרטמה
לא להתרגש יותר מידי לא רוצה לא צריך לא לפנות לדרמה
להכין ביחד את האוכל מאוד עוזר
אה ופנקייק וביצה קשה רק הלבן או רק הצהוב אחד מהם יהיה לו נעים
אנסה להזכר בעוד כמה
חמאת בוטנים
גלידת וניל
חלבה

[מיצי_החתולה*]

מה עם שניצל ביתי? ואם שניצל עובד, אולי לנסות שניצל מבשר עגל או מבשר הודו אדום, שהם מזינים יותר מחזה עוף?

אצלנו תפו"א אדמה בתנור עוברים כמו צ'יפס: אני חותכת לקוביות קטנות למדי (שייצא מאוד פריך), ומוסיפה שמן זית ותבלינים (לרוב שום פרוס, תימין או רוזמרין, ומלח ופלפל. אצלך אולי עדיף רק שמן ומלח, שלא יהיו עלים חשודים ולא מזוהים), משטחת על נייר אפייה בתבנית של התנור (בשכבה דקה יחסית, ככה זה גם מוכן מהר וגם יוצא קראנצ'י), חום הכי גבוה, בערך 40-45 דקות.

יש מצב לפסטה ברוטב עגבניות? אם כן, אפשר להוסיף שלל ירקות לרוטב ולטחון הכל בסוף, וככה הכל אדום ואחיד ולא חושדים ברוטב. אבל יש לי הרגשה ששלך קשוח במיוחד ולא שוקל אפילו פסטה עם רוטב.

מה עם תירס ואפונה (מהפריזר)?
אורז הוא אוכל רק לבן, או מוכן לגוון גם במלא ובאדום?

[מונו_נוקי*]

תודה על התשובות
המצב אצלינו שיש כל מני תקופות. למשל היתה לנו תקופה שהיה בסדר לאכול שניצל ועכשיו הוא לא אוכל.
מהם נבטי חמניות?
אפונה היתה תקופה ועכשיו לא אוכל. חזה עוף בלי פירורי לחם לא אוכל("זה לבן!" הוא מסביר). נקניקיות ופסטרמה אני מעדיפה לא לתת.
אני לא פונה לדרמה, אני כמה שיותר רגועה, לפחות מנסה... אני לא דואגת לו ,אני יודעת שיהיה בסדר אבל עוזר לי להיות רגועה להרגיש שיש לי כמה אופציות להכין.
טעות נפוצה שלי היא שאני מכינה מה שאני חושבת שיאכל, בלי לחשוב על מה לי בא לאכול ואז מתאכזבת שהוא לא אוכל....
בעוד שאם הייתי מכינה לי אוכל, היה מבקש גם.
עוד קושי שלי שאני קצת מקובעת:אמא למופת בעיני מכינה בשר, תוספת וירק לצהריים. היום הוא לא אכל בשר אבל שתה "שוקו" חרובים עם חלב פרה שלמעשה זה חלבון ואכל פסטה מחיטה מלאה עם קטשופ.
הוא לא אכל עגבניות אבל אכל תפוח וגזר.
רוטב פסטה הוא מוכן לאכול את זה של הרדוף ולא שאני מכינה בבית, כנראה בגלל המרקם(איך המרקם שלהם כה אחיד?)
אורז הוא מעדיף לבן, יאכל לעיתים גם את המלא .


הבקשה שלי:להרחיב את התפריט שכולל
אורז או פסטה הכי פשוטים בלי שום תוספת או תיבול לפעמים אוכל פסטה עם גבינה בולגרית.
שניצל או קציצה ששניהם לאחרונה אאוט לגמרי
סלט (אאוט) או ירק שלם

לגן הוא אוכל כריך עם ממרח בוטנים הכי בלי תוספים ותוספות שהצלחתי למצוא.
הוא יכול להתרגל לאכול דברים מסויימים בהדרגה. קוסקוס ניסיתי להכין לפי ההוראות ולא השתגע על זה.
לי די נמאס לאכול כל הזמן אותו הדבר.

היתה תקופה ששחחררתי ואמרתי:לא נורא, הילד יגדל. אבל אז הבת שלי התגלתה עם מעט מאד ברזל ותהיתי אולי יש מקום להכניס יותר חלבון לתפריט?

[גברת_פלפלת*]

מונו נוקי, כל הכבוד על ההשקעה ועל ההתמדה. בסוף זה יעבור..

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

צריכה לחשוב על רעיונות, אבל בינתיים

[ילדת_טבע*]

גם אנחנו במאותגרים. החיפושית יכולה לא לאכול כלום, נקודה. זה לא שהיא בורחת לשום מקום (אין לאן. ממתקים אין בבית וגם לא פחמימות לא מורכבות). כל דבר "מסריח" או "רטוב" או "יבש" או "כואב בשיניים". הפסקתי להתעסק. מכינה מה יש. מציעה מה יש. פתאום לארוחת הבוקר היא מבקשת מהיוגורט שלי (נא, קשיו) שאמרה עליו "מסריח" ולבד הביאה גרנולה לשים בפנים (אבוי לטקסטורה שיצאה לה... אם אני הייתי יוזמת את כבר הייתי חוטפת ממנה) אכלה הכל. ירקות מבושלים זה "רטוב" נותנת לה חיים. אם היתה יכולה היתה מעדיפה לאכול גם את הבשר שלה נא ומאחר שלא כל כך מתאים אז היא בדרך כלל מעדיפה פולקע או לבבות על מקל (האיש מכין לה נקי, בלי תבלינים). פסטה מלאה בלי רוטב כי רוטב הוא האויב. היא גם נגעלת בטירוף מקטשופ שזה מרשים ביותר. בכלל עגבניות מגעילות אותה וטוב שכך כי לא בריא לה סולנים. מה שאני למדתי מכל העניין הזה הוא שהיא יודעת הכי טוב. אם הייתי מצליחה באיזושהיא מניפולציה לשכנע אותה לאכול היא היתה משלשלת מיד אחר כך. על כן אני משתדלת (נלחמת באמא הפולניה שבי) לא להגיד כלום כל עוד אני יודעת שהיא לא מרעיבה את עצמה במטרה מסויימת (כמו למשל כירסום פריכיות לילי במיטה האהוב עליה מאוד, על כן היא תדלג על ארוחת ערב ולא תבחר שום דבר לאכול. במקרה כזה למשל הבהרתי לה שפריכיות במיטה היא לא תקבל אם לא תאכל כלום לפני ההליכה לישון, עמדה בהסכם, לא אכלה כלום וגם לא ביקשה לנשנש). כנאמר "בבית שיש בו אוכל עוד אף אחד לא מת מרעב" בדרך כלל היא יותר יצירתית ממני.

[אמא_של_תות*]

פסטה מלאה בלי רוטב כי רוטב הוא האויב.
LOL

[נועה_בר*]

_טעות נפוצה שלי היא שאני מכינה מה שאני חושבת שיאכל, בלי לחשוב על מה לי בא לאכול ואז מתאכזבת שהוא לא אוכל....
בעוד שאם הייתי מכינה לי אוכל, היה מבקש גם._
אצלנו זה מתכון קלאסי שיגרתי של נפילה.
שאני רוצה שהיא תאכל ארוחה טובה (=אוכל ביתי, מלא, בריא) אני חוטאת בטקס לא הכי חינוכי ומזמינה אותה לארוחה משותפת על הספה בסלון.
אז אני לוקחת לעצמי ולה ארוחה על מגש או בצלוחית ושתינו אוכלות מאותו כלי, כולל מזלג או כפית.
ביס אני, ביס היא. היא תמיד נהנית ואוכלת דברים שאחרת פשוט לא תסכים להם
(זה קורה אחת ל... לא לעיתים קרובות)

נקניקיות ופסטרמה אני מעדיפה לא לתת
מצאתי חנות בשרים ברמת אביב "ידע הבשרים", הם עושים בעצמם את הפסטרמות מבשר נקי, ממליצה לך לבקר שם עם הבן, הריחות מיד עושים תיאבון, ואפשר לטעום.
פעם קניתי שם לארוחה משפחתית בשר כמו פסטרמה חתוך קצת עבה יותר שעם רוטב טאריאקי בנייר אלומניום בתנור יצא מעדן אמיתי.
בסופי שבוע יש שם אוכל מוכן - אולי האיכות שם טובה יותר מתעשייתיים ? אפשר להתייעץ איתם הם מאוד מאוד נחמדים.


להכין ביחד את האוכל מאוד עוזר
גם לדעתי. אם הוא אוהב למשל לחתוך ירקות, אולי יזלול משהו על הדרך, אם אוהב בכלל לחתוך אפשר לתת לו לחתוך עוף צלוי, אולי יטעם קצת על הדרך...
(ניסית סלטים קרים של פסטה עם עוף בגריל, או סלט תפו"א עם ביצים קשות ואפונה וגזר?)
ואולי בכלל הוא יכול להמציא תבשילים? לנו בבית יש "תבשיל מנצח" שהבת המציאה ומאוד אוהבת.
וגם, לפני מספר ימים ניסיתי להכניס דג (קניתי טונה קפוא בסופר). לא ידעתי איך להכין, ישבתי יחד עם הבת ודיפדפנו בספר מתכונים עם תמונות, הקראתי לה והיא בחרה!
הכנו יחד והיא מאוד נהנתה לאכול.

עוד מחשבה, יש מאכלים שהוא אוהב לאכול אצל המשפחה? אפשר לאסוף מתכונים כאלו.
במפגשי ח.ב. בכל פעם שטועמים משהו טעים כבר מייד היא מזכירה לי לקחת מתכון.

ודבר אחרון - לזכור שיש ימים כאלו... וזה לא אומר כלום על מה יהיה מחר
בהצלחה.

[יתרון_האור*]

נשמע מאוד דומה למה שקורה עם הבן הגדול שלי (בן 5).
התפריט:

הדבר הכי חשוב בתזונה שלו - לחם עם חמאה. ועוד לחם עם חמאה... לחם מלא, אבל קנוי (עינן) (שאני לא משתגעת עליו בגלל החומר משמר, אבל זה מה יש...)

פסטה (מלאה-אורגנית, אין אצלנו משהו אחר) רק, אבל רק עם שמן זית ומלח, או חמאה ומלח. לאחרונה נרשם תקדים כשבעלי הוסיף לקטן כמון והגדול גם ביקש, ומאז (ועד להודעה חדשה) הוא אוכל גם כמון - רק בפסטה כמובן.

עוף - לפעמים טועם, בעיתות רצון אוכל ממש מנה שלמה. אני מכינה עוף בתנור ונותנת לו את זה נקי, אחרי שהורדתי את העור המתובל והורדתי את כל החלקים החשודים או ה"מקולקלים".

"צ'יפס" בתנור, הייתה תקופה שאהב מאוד ועכשיו לא כל כך, בכל אופן - זה לא ממש צ'יפס אלא פרוסות דקיקות של תפו"א עם שמן זית ומלח (בשום אופן לא שום או בטטה או כל תוספת אחרת). תפו"א באופן כללי זו התוספת הכמעט יחידה שהוא אוכל, חוץ מאורז לבן שאני בקושי מכינה. שום ירק אחר אפוי או מבושל לא עובר.

טחינה, ברוך השם אוהב, ולעתים זה מציל את המצב (פיתה מחיטה מלאה, עם טחינה לנגב)

מלפפונים ותפוחים אוכל בכמויות (פעם אכל עם קליפה עכשיו רק בלי)

עוגות ועוגיות שאני עושה - תלוי מה, אבל בד"כ אוהב כל עוד המרקם אחיד (קמח מלא אורגני, ביצים אורגניות, שמן זית אורגני, בקיצור משהו טוב)

חביתה - לפעמים (פעם אהב מאוד והיום לא כל כך)

לאחרונה הצטרפו לתפריט -
בורקס ביתי, מבצק חמאה שהכנו יחד, נתתי לו לרדד והכל, אולי בגלל זה הוא התלהב. אכל המון.
פנקייק (אורגני, נו מה?)
לבן עם סוכר (אני לא מתלהבת, אבל הוא מאוד אוהב)

כל העדשים למיניהם, הדגנים והקטניות הם מחוץ לתחום, מרקים לגמרי לא בא בחשבון - אני פשוט שמה במרק תפו"א בשבילו, ודגה אותם משם אח"כ, כי אם זה עם מרק הוא לא ייגע בזה.
כנ"ל עם כל התבשילים - למשל עדשים אני עושה עם תפו"א, כשאת התפו"א אני מוציאה ושמה לו לחוד בצלחת, כל השאר לא קשור אליו בשום צורה...

האמת, אחרי הרשימה הזו נראה שהמצב לא כזה גרוע, אבל זו התחושה שהא פשוט לא ממש רוצה לאכול, והכל לא נראה לו טעים.
אני נותנת לו לאכול מה שהוא רוצה מתוך מה שהכנתי, ולפעמים גם זה לא עוזר.

[תבשיל_קדרה*]

בעוד שאם הייתי מכינה לי אוכל, היה מבקש גם.
שחררי, תכיני רק לעצמך, ויהיה טוב.
מהתומרת?

[טרה_רוסה*]

לדעתי כל הילדים ככה. אני לא חושבת שזה קשור לקושי בויסות תחושתי, במיוחד אם בעבר הסכים לאוכל מסוים ועכשיו לא (אז צריך לנסות שוב אחרי כמה זמן, כי אולי פתאום יתחלף לו לכיוון השני, לא?).

[תמר_מתחילה*]

איך המרקם שלהם כה אחיד מטגנים בצל ושום בשמן זית, מוסיפים עגבניות חתוכות לקוביות (לפחות קילו- כי זה רוטב עם הרבה השקעה), זר של בזיליקום ואורגנו (לא חובה), מלח פלפל, מביאים לרתיחה ומבשלים מכוסה על אש קטנטנה 3 שעות. בסוף מרסקים בבלנדר בלי העלים, ומעבירים דרך מסננת . ככה מקבלים מרקם אחיד, ורוטב איטלקי אמיתי, שרוב הילדים לא מסרבים לו. ואת יכולה לשמור צנצנת ריקה של הרוטב של הרדוף ולהכניס לתוכה את הרוטב הביתי .( עובד עם כל מיני דברים, אגב)

[מונו_נוקי*]

תודה לכולם!
שחררי
הכי קל והכי קשה.....
איפה הכפתור של זה?

תודה תמר מתחילה! לא ידעתי את הטריק של המסננת! עכשיו הבנתי למה זה כל כך אחיד אצלם.
תודה לנועה על ההמלצה לחנות הבשרים!

טרה רוסה
אצל הבן שלי זה מאד קיצוני, הוא נגעל ברמות והתגובות שלו קיצוניות בגלל מרקם כזה או אחר, פשוט לא פירטתי כאן כי זה לא נושא הדף אבל אימהות לילדים עם קשיים בויסות תחושתי אולי מכירות את זה. בכל מקרה אם ילדים נוספים יהנו מהדף, למה לא:-)
ילדים עם קשיים בויסות תחושתי יש להם תקופות יותר פשוטות מאחרות(כמו לכל אחד) וזה קשור גם לטיפולים שהוא עובר.

דגים הוא לא אוהב בגלל הריח.

מה שכן , אתמול בא אליו חבר שסיפר שגם הוא לא אוהב לאכול שום בשר חוץ מהמבורגר תעשייתי. ואז הוא הוסיף"אבל אמא מכריחה אותי לאכול את שאר הסוגים"
זה גרם לי להבין שאני קצת רוצה משהו קשה להשגה:שיאכל יותר דברים ממה שהוא אוכל אבל בלי תחושה שאני מכריחה אותו, אלא שזו בחירה שלו.

אצל המשפחה שלנו האוכל לא יותר מדי בריא אז אני מעדיפה לא להכין משהו דומה בבית. שלא לדבר על זה שלקציצות של סבתא יש טעם אחר כשאוכלים אותם אצל סבתא מאשר בבית...

תודה לכל מי שכתבה פה.

[ניצן_אמ*]

לא להתרגש יותר מידי לא רוצה לא צריך לא לפנות לדרמה
באופן כללי עצה טובה.

בעוד שאם הייתי מכינה לי אוכל, היה מבקש גם.
לגזור ולשמור.

כשאבא אוכל משהו מזין, הילד רוצה גם. זה מבחינתי "אב מזון".

לאחרונה היו כמה מקרים שילדים שאמהותיהם תהו איך אפשר "לגרום" לילד לאכול יותר ירקות באו אלינו בזמן האוכל והשתאו לראות את הילדים אוכלים ירקות ופירות טריים בשמחה מהצלחת "של" נהר. לכל הילדים (כולל שלי) יש דחף ביולוגי חזק מאד לאכול משהו שהם רואים מישהו אחר אוכל. אפילו נהר (שיכולה לאכול לארוחת צהריים שילובים מהבאים במצב טרי: אספרגוס, ברוקולי, פול, קישוא, תות, אפונה, תרד, תירס, בננה, אבוקדו, תפוח, מלפפון חמוץ, חסה, סלרי, חיקמה, לפת, ועוד ועוד...) בלי שום בעיות, תפנה את הראש אם אני אציע משהו בלי לקחת ממנו ביס קודם. זה כאילו שאני מוכיחה לה שזה לא רעיל או משהו. אין לי הסבר טוב יותר. רק שזו בפירוש אסטרטגיה שורדת מבחינתם.
לכן התיאור של נועה (ביס אני ביס היא) נשמע לי מאד חיובי ובונה אמון באוכל ובאמא המזינה. שהלא יש בזה יותר מחוויה שיתופית נעימה. יש בזה מסר ששניכם אוכלים אותו האוכל. שלשניכם זה טוב ובריא. בואי נדמיין לרגע שהילדים שלנו לא רואים את העולם בדיוק כמונו ושהם לא יודעים את כל מה שאת חושבת שנכון בקשר למזון ולתזונה. (מופרך, הא? ) האם את מוציאה לחלוטין מכלל אפשרות התפתחות של התנגדות מסויימת, לא רציונאלית, מאוכל שאמא מכינה לי במיוחד אבל לא אוכלת בעצמה?

אם יש בעיה של ויסות חושי, דווקא לא הייתי הולכת לכיוון של סטריליות אלא בדיוק להיפך. כלומר, פותחת כמה שיותר את האופקים ומוסיפה ומציעה כמה שיותר דברים לתפריט שלי ולתפריט המשפחתי. אם הילד בעל נטיה להצטמצם מזונית, אז להגביר ולהגדיל את ההיצע בטירוף, שיהיה לו לפחות ממה לבחור...
אצלנו, כל כמה שבועות גדל מספר הקערות. כרגע עומד על שש קערות ענקיות על השיש, על שולחן האוכל, על חצי-אי קטן כזה.. מלאים כל טוב פירות אורגניים. בננות, תפוזים, אבוקדו, לימונים, תפוחים, אגסים, קיוי, מנגו, עגבניות. צנצנת גדולה מלאה מלאה בפירות יבשים ובאגוזים שונים מעורבבים, הושט היד וגע בם... כמה צנצנות קטנות של חמוצים ביתיים. במקרר שני מדפים של עלים ירוקים, מגירות מלאות ירקות (מלפפונים, צנונית, סלק, גזר, כרוב, כרובית) דלתות מלאות קטניות טריות וחמוצים (פול, אפונה, שעועית) ועוד מדף עם "מוכנים" - קרקרים מתירס טרי במייבש, גרנולה, יוגורט, חלב, בראוניז (האיש עושה בראוניז נאים מעלפים ממש...) רטבים לסלט, מיונז, ועוד ועוד.
חוצמיזה מדי פעם יש איזו חיה מתה (דגים, עוף, סטייק) אורגנית. אני גיליתי שאני ממש זקוקה לחלבון הזה. האיש ממש לא. הקטנה, בקטנה.

עכשיו, שלא תביני אותי לא נכון, אני ממש לא רוצה להמיר את דתך פה. זה לא מעניין אותי בכלל. מה שמעניין אותי זה לתת לך אפשרויות ולעזור לך לפתוח את אופקיו הקולינאריים. יש מצב שהוא ייתפס למשהו חדש וטוב, וממש חבל להצטמצם עוד ועוד במקום להפתח.

הרבה הצלחה ו

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אב מזון

[טרה_רוסה*]

אצל הבן שלי זה מאד קיצוני, הוא נגעל ברמות והתגובות שלו קיצוניות בגלל מרקם כזה או אחר, פשוט לא פירטתי כאן כי זה לא נושא הדף אבל אימהות לילדים עם קשיים בויסות תחושתי אולי מכירות את זה....ילדים עם קשיים בויסות תחושתי יש להם תקופות יותר פשוטות מאחרות(כמו לכל אחד) וזה קשור גם לטיפולים שהוא עובר.
אה, או.קי. פשוט חשבתי שאם שבוע אחד מסכים ואחרי שבוע לא, וגם בגלל שאוכל גם דברים רכים וגם דברים עם גושים וחתיכות...אז תתעלמי מההערה שלי

והבת שלי סתם לא מוכנה לאכול, במיוחד אם אני הכנתי קשיים בויסות אימהי...

[מיצי_החתולה*]

אגב המבורגר: אנחנו מכינים לפעמים המבורגרים: לוקחים בשר טחון משובח, ממליחים ומפלפלים מעט, ויוצרים כתיתות שטוחות כאלה, אותן מטגנים במעט שמן זית או צולים על מחבת ברזל כבדה ומחורצת (פלנצ'ה).

ופעם הייתי מכינה פסטרמה (אני לא נוגעת יותר בבשר הודו מאז שראיתי תרנגולי הודו במכלאות, ואנחנו לא מספיק אוהבים כדי שנשקיע באורגני) מחזה הודו: מורחים בשמן זית ותבלינים, וצולים בתנור. אם תגגלי "פסטרמה ביתית" תמצאי שלל מתכונים מתוחכמים יותר.

מה עם סטייקים? אצלנו מאוד מאוד אוהבים, כולל הבכור הבררן, שלפני שנתיים היה די דומה לבן שלך. זה אמנם מסריח את כל הבית אם אין לכם חצר, אבל שופע ברזל וחלבון.

[בשמת_א*]

בתור אחת עם קשיים כנ"ל, אחות לאחת עם קשיים כנ"ל, צאצאית לכמה בני משפחה עם קשיים כנ"ל ואמא לשניים עם קשיים כנ"ל (וכן הלאה... P-: ) אני מציעה גם לחשוב על טיפול סיני לעזור.
הקטעים האלה של "גועל מאוכל" וכן הלאה קשורים בחולשה של מערכת העיכול. אפשר לחזק אותה, ואז הבעיות מופחתות. כמו כן, יש מאכלים שמגבירים את החולשה, ועוזר אם נמנעים מהם. ויש מזונות שמחזקים, ועוזר אם אוכלים אותם.
אני ממש ממש ממש מבינה את הטענות על "אוכל רטוב" וכאלה. אצלי הכי חמור זה בהריונות. אם המזלג "רטוב" אני לא יכולה לאכול. אם יש טיפה יותר מדי חמאה או טיפה פחות מדי או הלחם יבש מדי או טרי מדי או ההיפך, אם הצבע/המרקם/הריח/החיבור עם הצלחת/הריח או הצבע של הצלחת/השד יודע מה לא מתאים למישהו מתגעל שיושב שם בפנים, לא יכולה לאכול, אם הרצפה מלוכלכת ואני רואה את זה - הלך התיאבון. בקיצור, לא יאומן כמות הדברים ההזויים והמופרכים שיכולים להשפיע אצלנו לרעה, ולא תאומן כמות הטריקים שאני מכירה לעבוד על עצמי כדי שאוכל מסוים לא יגעיל אותי (ובמיוחד, במיוחד, כשמדובר במשהו שהיה פעם חיה...).

[נועה_בר*]

כשאבא אוכל משהו מזין, הילד רוצה גם. זה מבחינתי "אב מזון".
גדול !


ופעם הייתי מכינה פסטרמה (אני לא נוגעת יותר בבשר הודו מאז שראיתי תרנגולי הודו במכלאות, ואנחנו לא מספיק אוהבים כדי שנשקיע באורגני) מחזה הודו: מורחים בשמן זית ותבלינים, וצולים בתנור. אם תגגלי "פסטרמה ביתית" תמצאי שלל מתכונים מתוחכמים יותר

שכחתי את ההמלצה הזו... אצלי, בהפוכה ממיצי, שנים שלא נגעתי בבשר הודו מהסיבות שלה, לאחרונה מרוב תאווה של בני-הבית לפסטרמה התעשייתית, מצאתי עצמי עושה פסטרמה (אחרי שטעמתי אצל חברה, וגם אהבתי).
קונה חזה הודו, מורחת בכף חרדל, כף דבש, קצת שמן זית, קצת פפריקה אדומה, והופ לתנור בתוך כלי פיירקס עם מכסה.
אם את מאוד רוצה להשקיע תוכלי גם לנעוץ חתיכות שום בתוך הבשר, ואז בכלל יהיה לך שידרוג , אני מודה ש 5 דק' נוספות של עבודה ואני כבר מוותרת.

אוכלים שזה קר, או חם, כולל בפיתה, או עם אורז, פסטה ליד... הכל הולך. טוב שיושב במקרר אחד כזה. ויש היום גם לקנות אורגני .

[מיצי_החתולה*]

אה, ועוד משה שחשבתי עליו עכשיו: אמנם אצל בכורי המצב היה פשוט יותר משלך (בלי הקושי בוויסות התחושתי, ובכלל נראה לי שרשימת הדברים שהוא אכל היתה קצת יותר ארוכה), אבל אני באיזשהו שלב באמת שחררתי. אולי התייאשתי תהיה המילה הנכונה. בכל מקרה, הפסקתי לריב איתו על אוכל. ראיתי שהוא בריא וחיוני (אמנם שחיף, אבל בריא וחיוני) ובמצב רוח טוב, והכנתי לנו (הזוגי, הצעיר ואני) מה שאנחנו אוהבים, ותמיד דאגתי גם לסיר של פתיתים-בלי-כלום (מקמח לבן כמובן)/פסטה-בלי-כלום(כנ"ל)/אורז-בלי-כלום וכו'.

מתישהו לקראת גיל ארבע, פתאום הוא ביקש לטעום את הפסטה שלנו עם הרוטב. וגם ביקש פרמזן מלמעלה. והתחיל לאכול בשר (סטייקים) בכמויות. וקטניות. בקיצור, משהו נפתח אצלו. אני חושבת שאפילו כתבתי על זה בבלוג שניהלתי בזמנו, אני אחפש לך. שוב, יתכן שהמקרים לא באמת דומים, כי אני לא חושבת שבכורי דומה כל-כך לתיאור שבשמת נתנה למעלה, אבל יתכן שבכל מקרה שחרור לא יזיק, בהנחה שאין איזו בעיה בריאותית חמורה שבגללה הוא פשוט מוכרח לאכול יותר או יותר בריא.

[ילדת_טבע*]

ולא תאומן כמות הטריקים שאני מכירה לעבוד על עצמי כדי שאוכל מסוים לא יגעיל אותי (ובמיוחד, במיוחד, כשמדובר במשהו שהיה פעם חיה...).

קדימה בשמת שתפי אותנו בכמה. תזרקי לנו עצם. אם כי אצלי השיטה היא בהחלט לא לתת לזה מקום מיוחד. יש מגוון של מאכלים בבית, אני מבשלת לעצמי בהתחשבות בכמה רגישויות סבירות (בלי רוטב למשל כשאת הרוטב מוסיפים אחר כך לפי דרישה) ואחרי שהיא רואה אותי אוכלת את זה לפעמים היא מבקשת גם. היא בעיקר שואלת תוך כדי "אמא זה טעים לך?" ואחרי שהיא רואה אותי אוכלת משהו מסוים כמה פעמים וטוענת בפניה שזה ממש ממש טעים היא גם אוכלת מזה ולפעמים גם מסכימה (היום היא הסכימה לאכול מרק אפונה! זה היה הישג מרשים כי זה "רטוב" וגם "מעוך" וגם "מה יש שם בפנים אמא?" ואחרי ארבע פעמים שבישלתי את המרק הנ"ל היום היא ביקשה לטעום וטרפה צלחת שלמה עם קרוטוני הבית בצד "חומים" עם "פירורים" ואפילו "יבשים"... אבל שוב, יכול להיות שהיתה ממש ממש רעבה...).

אבל הכי מוזר, היא יכולה לאכול דברים שמגעילים כל אדם בלי רגישויות מיוחדות, למשל ביצה לא מבושלת ונזלתית במיוחד (הבלילה שאני מורחת על הבורקסים המלאים שלנו ושולחת אותה לתת לחתולים את ההשאריות-תפסתי אותה שותה מלא הקערה ) או בשר לא מבושל כלל (הכי מגעיל? לבבות מלקקת את הטיפטופים של הדם לפני שמכניסים לאש...). לך תבין אנשים...

[אילה_א*]

התכוונתי להכין פסטרמה בבית אני מכינה פורסת ומקפיאה בקופסאות
וגם נזכרתי בפרנצ טוסט שאהוב על ילדים
תירס וגם תירס גמדי ובכלל ירקות גמדיים אהובים על ילדים (אולי הם מרגישים הזדהות)כרוב ניצנים גזר גמדי ולא מצליחה להזכר איזה עוד אחד יש אבל יש עוד אחד .
כל פעם אני שוכחת עוד רעיון אנסה מחר

[בשמת_א*]

_ולא תאומן כמות הטריקים שאני מכירה לעבוד על עצמי כדי שאוכל מסוים לא יגעיל אותי (ובמיוחד, במיוחד, כשמדובר במשהו שהיה פעם חיה...).
קדימה בשמת שתפי אותנו בכמה_
לא זוכרת לשליפה. אלה דברים שאני עושה אינסטינקטיבית כשמגישים לי.
עם זאת, השיטה שפועלת תמיד: מסלקת את האוכל ולא נוגעת בו... (זה בטח לא עוזר לך, מה?)

[ענת_גיגר*]

בררנות זה דבר מאוד אישי.
הגדול שלי אוכל בדרך כלל כמו ציפור. אצלו הרוטב הוא העיקר: קטשופ, מיונז, רוטב סויה ובמיוחד מלח, על כל דבר עוד מלח, אפילו על טונה
אבל אנחנו מוצאים דרכים להכניס משהו מזין וגם לגוון: הוא אוהב במיוחד "לנגב" - אז פיתות וחומוס הולך חזק, וגם לנגב קוטג' בעזרת מלפפונים וגזרים...
חביתה וביצה עין (לנגב את הצהוב עם לחם לבן)
עוד הוא אוהב יוגורט עם זרעים טחונים וסוכר ובזמן האחרון גם דייסת קווקר
והלהיט התורן - בחצר יש המון חובזות אז הוא מתלהב להכניס אותן לתפריט: הוא אכל (ממש) חביתה עם חובזה! ואפילו ביקש עוד.
תוך כדי שאני כותבת אני נזכרת בעוד דברים שהוא אוהב: פריכית עם אבוקדו, טונה זעתר ומלח (הוא נהנה לבקש את זה, וצריך לשים לפי הסדר), פריכית עם חמאת בוטנים ודבש, מרק עדשים עם שקדי מרק, מרק עוף כנ"ל...
אבל מה השורה התחתונה: כל הזמן לחפש ולהציע. מקוריות ויצירתיות... אחרי שכבר המ---ון זמן הוא אוכל פסטה רק ברוטב סויה הצעתי לו היום רוטב עגבניות והוא הסכים והיה לו טעים.
ולגבי? אני תמיד קודם כל דואגת שיהיה לי מה לאכול (בדרך כלל סלט או מרק). לא רוצה להתפשר, ואני מכבדת את העדפותיו הקולינריות.

[ילדת_טבע*]

הולכת לרשום על זה פטנט (וחסר למי שמבעס אותי ואומר לי "אני עושה ככה כבר שנים") עכשיו הההההכל הולך אצלנו על מקל, יענו על שיפוד. המדקרת רשמה לפצפונה דיאטה מסויימת ויש שם דברים שאיך לאמר, די מבעסים את החיפושית אבל אמורים לעשות לה רק טוב אז ניסינו וזה עובד. פתאום השעועית הירוקה היא לא "רטובה" והיא נטרפת, צלוחית שלמה. גם בטטה וגם דלעת, איזה שמחה! אז נכון, אני צריכה לשזור ולחרוז ולהשחיל אבל בסוף זה שווה הכל, לראות אותה מחזיקה את השיפוד בשתי ידיים עם עיניים נוצצות ושמחה לאכול דברים שלפני כן גם אם הייתם מציעים לה את העכבר רמי מבשל לה בכבודו ובעצמו היא לא היתה נוגעת בו עם מקל.

[דו*]

מתכון לכדורי בשר לילדים שהכל מגעיל אותם, ובעיקר "חתיכות": טוחניםבמעבד מזון, עד לרמה של נוזל, בצל, שום, קישוא, גזר, פטרוזיליה, וביצה. מוסיפים את זה לבשר טחון פעמיים (אפשר בקר, אפשר הודו, ואפשר חצי חצי). מתבלים בעדינות. מכניסים לרוטב עגבניות (בלי חתיכות, כמובן, זא"מ, בלי בצל, בלי שום, רסק עגבניות מתובל מעט) מבעבע. לילדה שלא מוכנה להכניס אף ירק (ממש אף ירק!) זה פשוט נפלא. כמעט האוכל המבושל היחיד שהיא מוכנה לאכול. הולך טוב עם אורז, עם פתיתים או עם קוסקוס (בטח גם עם פירה, אבל היא לא נוגעת בתפו"א, ואני כצמחונית יכולה רק לנחש...)

[מיצי_החתולה*]

מכניסים לרוטב עגבניות (בלי חתיכות, כמובן, זא"מ, בלי בצל, בלי שום, רסק עגבניות מתובל מעט) אנחנו מכינים רוטב עגבניות רגיל, עם בצל ושום ומעגבניות מרוסקות, ובסוף טוחנים הכל בבלנדר (בלנדר עדיף על מעבד מזון במקרה הזה - יוצר מרקם חלק יותר). היום ההנהלה מאשרת גם ירק בפנים . כלומר, אפשר לתבל גם בבזיליקום/אורגנו ושות', בעיקר שהכל נטחן אחר כך.

אם מישהו מתייחס למוצרי חלב מטוגנים כאוכל יחסית מזין (הסידן וכל מה שטוב בחלב, בהנחה שהמוצרים אורגניים), יש מתכון קל וטעים לקציצות גבינה. הן נראות מאוד סולידיות ו"נקיות" בעיני (מתכון של גיל חובב).

250 ג' גבינה צפתית מעוכה במזלג
1 גביע גבינה לבנה (אני משתמשת באורגנית של הרדוף)
בערך 3/4 כוס קמח מצה או פירורי לחם
1 ביצה
מלח ופלפל

מערבבים את הגבינות והביצה. מוסיפים קמח מצה עד ליצירת מרקם דומה לכבד קצוץ. מתבלים. מניחים לארבע שעות עד לילה במקרר (לא ניסיתי, אבל לדעתי אפשר גם שעה מנוחה סה"כ. התערובת די מוצקה).
למחרת צרים קציצות, מגלגלים בעוד פירורי לחם או קמח מצה, ומטגנים משני הצדדים בשמן חצי-עמוק.
אפשר אחר כך לבשל אותן חצי שעה ברוטב עגבניות, אני לא טרחתי.

[דו*]

אה, ועוד דבר שלמדנו, לא מתכון אלא צורת אכילה. גילינו שביסים קטנים תמיד עדיפים. כשהיא מכניסה ביס גדול לפה, כמעט תמיד יש "עניינים", מעין gag reflex כזה של גועל. אז אני תמיד מזכירה לה, לאט ומעט...

[דנה_בננה*]

(מפליא עד כמה אטום הבנאדם צריך להיות, לכתוב בדף שלא עובד כבר שלוש שנים, ועוד לחשוב שיענו לו... אבל הנה אני!)
ובכן, לי יש ילד בן 7 תיכף, שחיף זה לא מילה, שלהגיד עליו שאוכל כמו ציפור זה מעליב ציפורים! אז טוב - כמו ציפור מתה. למרבית הצער הוא גם חובב ממתקים - במיוחד מהסוג חסר כל ערך תזונתי (להלן: נחשי גומי, "משמלור", ג'לי בצבעים וסוכריות קופצות), וכשהוא ממש רעב ל"אוכל", הוא מתחרע על הדברים הכי 'מרזים'! מלפפון, אבטיח... וכמה שיותר סוכר.
הוא התחיל את דרכו עם אוכל בריא, כמעט בלי חמרים מעובדים מדי ובלי סוכרים. חטיפים, כולל במבות, לא נכנסו הנה והתנאי שלי לממתקים היה שיהיו בעלי ערך תזונתי כלשהוא (לא ראש בקיר. שוקולד, ופלים ועוד). הממתקים הראשונים שדגם היו תמרים, 'קורנפלקס' שיבולת שועל, עוגיות בריאות וחטיפי שומשום, אבל הימים ההם חלפו לבלי שוב. בהמשך כבר נחשף לממתקים דרך מסגרות חינוכיות והממתקים בבית נראו כמו טלויזיה שחור-לבן. אף פעם הוא לא אכל המון, אבל בתקופה האחרונה זה כבר ממש עצוב: אם בעבר היה מסכים לאכול קצת אורז ולידו קצת בשר, או בוריאציות אחרות של חלבונים+פחמימות, מזה כחדשיים הוא ירד לחצי מהכמות ורק מרכיב אחד! ארוחת בוקר עדיין בסדר (חביתה, מעט ירקות ולעתים אפילו לחם) - רק בכמויות מגוחכות. בסוף, שניה אחרי האוכל, הוא מבקש ממתק ואני מבינה שגם העליבות הזאת שאכל, גם היא לא היתה לשם שמיים, אלא לצורך הממתק. הכלל אצלנו הוא ממתק אחד ביום, וזה די נשמר. אבל כשאני מתחרפנת מהחוצפה אין לו בעיה לוותר על ממתק וגם לא לאכול כלום! אני מרגישה ירידה בכמויות. מגייסת לעזרתי "קינדר ויטל" - תוסף ויטמינים שישפר מעט את המאזן ואולי אולי אף יגביר מעט את התיאבון. כבר שנתיים שלא היה בו צורך.
אסור לערבב אצלנו כלום. ארוחות צהרים/ערב כוללות פסטה/פתיתים בטעם שמן זית ומלח. אסור רטבים. אורז - רק עם מלח. תירס - לחוד. לעתים רחוקות מזמין צ'יפס, או פירה, ואוכל כדי כף אחת. המרקים חייבים להיות בעלי מרקם אחיד: מרק צח, או ירקות טחונים עד דק. הגיוון הרב ביותר הוא בבשרים (בעיקר עוף וטיפה בקר), שם הציפורון אוכל כנפיים, שניצל, כדורי בשר, או חזה עוף ששרה בדבש וסויה. לפעמים פיצה מלחם, קטשופ, גב"צ וזיתים. בתור ירקות הוא אוהב עגבניות, זיתים וכאמור מלפפון. הוא אוהב פירות, אבל לאחרונה בעיקר ענבים (נבהלתי ממה שכתוב על אבטיחים). ככל שגדֵל, הוא נעשה בררן יותר.
אני יושבת איתו, ומרגישה שככל שהוא אוכל פחות, אני אוכלת יותר. יש קשר מופגן בין הדברים, אבל בעבר, כשהינקתי, היה בו גם הגיון. אני ענקית והוא זערור. אנחנו נראים כמו מישהו ומחזיק המפתחות המקפץ שלו. כן. לא חסר שם מרץ. אבל ממה?!!..
רציתי אבל לספר, שמצאתי איך להכין צ'יפס שלפחות בעיני החברים שווה כמעט כמו במקדונלדס: חותכים את התפ"א לפרוסות דקיקות - 3-5 מ"מ ואותן לפסים בעובי כזה. לפעמים יוצא אפילו יותר דק. הטיגון יחסית קצר מחמת הדוקי. הצ'יפס יוצא פריך (וברור שהרבה יותר טעים משל מקדונלדס, אבל לך תריב איתם).

תודה לרוחות הרפאים החביבות על ההאזנה הסבלנית...

[תמרוש_רוש]

הנה, ענו

אבל מה בעצם היית רוצה שיענו לך? יש לך שאלה ספציפית שאת מחפשת עליה תשובה? או שזה "סתם" בשביל לחלוק ולשתף?
(שגם זה חשוב, לא לזלזל )

רק מילה אחת על שאלה שלא נשאלה: ממתקים שמכילים סוכר מעובד, מזוקק, לא משנה אילו חומרים מזינים היו שם בתחילת הייצור (שוקולד וכו'), בגלל כמויות הסוכר הם מפרים את מאזן הרעב והשובע, מקלקלים את טעמו של אוכל טוב, ובשורה התחתונה: לא מועילים בגרוש, וגורמים נזק רב.
כך שאם היית רוצה שיאכל יותר, הצעד הראשון הוא להעיף את אלה מהבית.
(מה עושים "בחוץ"? שאלה קשה שאין לי מושג איך להתחיל לענות עליה. יש הרבה דפים עם הבעיה הזאת בדיוק...)

[תמרוש_רוש]

נ.ב. זה היופי של באופן. לא משנה כמה זמן דף עלום ישב ב"מקפיא", אם מישהי כותבת בו הוא קופץ ישר ל מה חדש, כמו חדש.

[תמרוש_רוש]

ארוחות צהרים/ערב כוללות פסטה/פתיתים בטעם שמן זית ומלח. אסור רטבים
גם אם הרוטב יהיה עגבניות / ירקות טחונות עד דק, סטייל המרק הטחון?

[נועה*]

אצלנו אוכלים את הפסטה לחוד ובצד אני שמה קערית עם רוטב. הם טובלים את הפסטה ברוטב.

גם אצלי יש ירידה בדרישה של אוכל מזין, אבל אני לא מסכימה בשום אופן ממתקים בוודאי אם לא נאכלים מאכלים מזינים.
אם יש יום שהוא אוכל בעיקר פחמימות, אני "מודיעה" מחר יום ללא פחמימות.

לדעתי (וגם לדעת רבים וטובים), אכילה מרובה של סוכר מעצימה את הרצון לעוד סוכר.
אולי רמות הברזל שלו נמוכות ואז הוא מחפש סוכר זמין שימריץ את הדם מהר.

והתנאי שלי לממתקים היה שיהיו בעלי ערך תזונתי
ממתק ובעל ערך תזונתי לא ממש הולך יחד. אולי רק איזה כדור אנרגיה של תמרים ואגוזים.....

[דנה_בננה*]

תמרוש_, תודה. אני יודעת. אבל גם אם יעופו לחלוטין הממתקים, הם קיימים בבתי החברים ואפשר לקנות אותם בדמי הכיס. מה שיש כאן הוא המינימום, הפשרה ביני ובין העולם. אבל אסור ממתק לפני האוכל.
זה לא שהיתה לי שאלה מסויימת אחת (נראה לי שמתרוצצות בי די הרבה). התכוונתי שלמקרא מה שכתבתי יעלו הערות שאולי יציעו דרכי תגובה/התבוננות שיאירו לי. אני רוצה לציין שלמרות האכילה המצומצמת, אין בבית אווירת לחץ או התניות. רק לפעמים, כשהוא לא אוכל שעות אבל כן מבקש ממתק, אני מסרבת ומסבירה.
לגבי רטבים: ניסיתי. כשהיה קטן, נהגתי להוסיף לשמן זית ומלח גם עגבניה מגורדת. ראו רק גוון אדמדם על הלבן של האטריות. מהרגע שהבחין, החרים את זה. ניסיתי כמה פעמים מאז להציע רוטב. לפעמים אני שמה על השולחן, בנפרד. אבל אין שיתוף פעולה.
במרק הוא לפעמים אוהב אורז. בדרך כלל שקדיות (שקדי מרק).
לפעמים אני חושבת: אולי הוא בסדר. אולי הכמויות האלה מספיקות לו. כי כשהוא אוכל יותר, זה לא נשאר בגוף. וגם אין בהתנהגות שלו שום רמז לחסר באנרגיה. אבל אני באה ממשפחה של די עבים ונראה לי שעד שלא יאכל הרבה יותר, לא אאמין....
ונכון, הנ.ב., ובכלל. האתר הזה, מאז שילדי נולד, הוא האורים והתומים. אני נכנסת הפוכה ויוצאת מנוחמת ומלאה בפרופורציות...

[דנה_בננה*]

נועה, ממתק ובעל ערך תזונתי לא ממש הולך יחד
את מנפצת לי את שאריות התמימות ...

[דנה_בננה*]

לא שמעתי על כל שאכילת סוכר מעוררת חשק לעוד סוכר. אצלי זה מעורר תיאבון כללי, אבל לאו דווקא לסוכרים

[חיפושית*]

תולעים, קיץ, חוסר שעות שינה

שלושה דברים שמאד משפיעים על התזונה של הילדים שלי.

אצלי\נו אין ממתקים בתוך הבית, ואני מרשה ממתק אחד ביום. מחוץ לבית. לפעמים הם אוכלים אותו ולפעמים לא (זה בא בתקופות). אם הם רוצים מתוק, אז אני מכינה או שייק פירות, או עוגת בננות קמח שיפון, רסק תפוחים במקום שמן ובערך 1/4 כוס סוכר. הם גם אוכלים אבטיח ויוגורט עם סילאן. הרבה פעמים כשהם רוצים מתוק אז או שהם עייפים או שהם רעבים.

דרך אגב, לא קראתי לגמרי את כל התפריט של הבן שלך, אבל אם הוא אוכל ירקות מגוונים, פירות וחלבונים, אפילו אם זה מעט אז בעיני זה סבבה, אם תצליחי להעיף את הממתקים, ולהיות בטוחה שהוא לא אוכל אותם במקום אוכל מזין.

[נועה*]

את מנפצת לי את שאריות התמימות
מצטערת, זו המציאות.

לא שמעתי על כל שאכילת סוכר מעוררת חשק לעוד סוכר.
יש כאן טובים ממני שיוכלו להסביר את זה.

אבל גם אם יעופו לחלוטין הממתקים, הם קיימים בבתי החברים
אפשר להזמין יותר חברים אליכם. אפשר לדבר עם ההורים של החברים ולהציע להגיש פירות וירקות במקום. וגם אם לא, סה"כ רוב הזמן נמצאים בבית ולא אצל חברים.

ואפשר לקנות אותם בדמי הכיס
גם אני נותנת דמי כיס, אבל לא לממתקים. זו לא אופציה.
דמי כיס ניתן כדי שיוכלו לחסוך, לקנות משחק קטן או משהו שאמא אבא לא רוצים להשקיע בו כסף.

[דנה_בננה*]

תודה, נועה וחיפושית.
אני מאמצת את עוגת הבננות לתפריט ואת הרעיון שדמי כיס זה לא לממתקים. לגבי העפה מוחלטת של ממתקים מהבית - אין צורך. אני יכולה לסדר שיקבל אחד ביום. ממילא אין אצלנו חנויות בסביבה. מנסיון, לרוב לא עובד להציע תחליפים, אבל עוגת בננות יותר בריאה מהעוגיות שטובלים אצלנו בתה ובקפה.

[נועה*]

שדמי כיס זה לא לממתקים
דרך אגב, דמי כיס זה גם לחוגים - היתה תקופה שבת השש שלי רצתה לממן לעצמה חוג.
אולי כשהם יגדלו זה ישתנה.

אני מכינה עוגיות בבית (קמח מלא/כוסמין, תמרים) וכשאני רואה שיש ההעדפה לעוגיות על פני מזון, אני מפסיקה להכין.
כדי לגדול טוב צריך אוכל טוב.

[לוטם_מרווני*]

כדי לגדול טוב צריך
לישון יותר מ8 שעות בלילה.

[אמא_אינקובטור*]

כאן הדודה המיינסטרימית המנג'סת.
לא נעים אבל כדאי מאוד לעשות בדיקת דם שתרגיע אותך (אם למרות העדויות בשטח מצבו התזונתי טוב), או שתתן כיוון לשיבוש כלשהו שאפשר לתקן.
גם לי יש בררנית אחת שהיתה מסוגלת לחיות מממתקים, אבל למזלי אוהבת גם אוכל של בית (חלילה שום ירק פרט למלפפון, סלטים הס מלהזכיר, שום דבר מעורבב/קצוץ, פיצה ביתית, כדורי בשר ביתיים ברוטב עגבניות, מקרוני עם גבינה, טורטליני).
אצלי בבית זה לא עובד, אבל ממליצים לרווח את הארוחות כדי שיספיקו לפתח רעב. הבת שלי מגיעה לנפילות סוכר רציניות אם לא אכלה שעתיים או שלוש, מתחיל במצב רוח עכור ועובר לעצבנות קיצונית, אי שקט ובחילות למרות הרעב.

[דנה_בננה*]

נראה לי שלא צריך בדיקת דם. הילד ער ופעיל, שמח, עצוב, שקט ומשתולל. הוא ישן טוב וקם מוקדם, רק רזה מאד.
הוא גובה ומתארך, ועולה לאיטו במשקל. פשוט תקופה מדאיגה קצת בענייני אוכל, שמרטה את עצביי. היום, אחרי כל מה שכתבתי, הוא פתאום אכל יותר: פי שתיים מבשאר הימים. התיאבון התעורר והוא הזמין 2-3 סוגי מזונות בכל ארוחה. היה נהדר (החידוש היחידי היה שהתעקשתי שלא יקבל ממתקים. האומנם זה כל הקטע שלו?).
מה שכן, אם קופצים רעיונות, אשמח לשמוע רעיונות לגיוון המאכלים המשמימים שהוא צורך. שהרי אנחנו בדף "מתכונים סטרילים לילד עם קושי בויסות תחושתי" (אהבתי את סטארט-אפ השיפודים!)

[אמא_אינקובטור*]

הרגישה-בררנית שלי אוהבת צלחת של קרקרים ופרוסות קטנות של גבינה צהובה שהיא מכרסמת. מדי פעם מסכימה לשתות שייק פירות (עם בננות ואפרסקים, בלי תמרים חלילה).
סתם טוסט בטוסטר הקופץ עם מעט חמאה או חמאת בוטנים.
היא מאוד אוהבת אורז אדום, אפילו יותר מאורז לבן, ובעיקר עוף עם אורז אדום. נשאר לי פעם אורז סושי שבישלתי כי לא היה משהו אחר, ושתיהן אהבו את האורז הדביק הרבה יותר מאשר אורז סטנדרטי.
מג'דרה להיט אצלנו. קרטיבים ממיץ פירות קפוא. פיצה ביתית מבצק שמרים מקמח מלא.

כרגיל, ברגע שכותבים על בעיה באינטרנט יש שיפור. אם הוא פעיל, שמח וישן טוב, זה כבר סימן מעודד.

[חיפושית*]

איזה כיף זה שיפור מידי, אחרי שכותבים כאן.
עוד דבר שנזכרתי בו אחרי שכתבת שהוא אכל היום פי שניים, זה שממה שאני רואה אצל ילדיי, מחזור האכילה שלהם הוא לא של 24 שעות, אלא משהו כמו 48 שעות פחות או יותר. כלומר יכול להיות יום שהם יאכלו בו מעט ואז יעשו השלמות מבחינת כמות ביום הבא.
אה, ואני גם עושה עוגת דלעת (דומה לבננה, אבל עם יותר סוכר. בכל זאת דלעת..)

[תמרוש_רוש]

לגבי העפה מוחלטת של ממתקים מהבית - אין צורך. אני יכולה לסדר שיקבל אחד ביום.
סליחה, אבל לי זה נראה ממש גרוע.
לי, כיוון שאני מהמכורים לסוכר, ובדיוק מצב כזה, שבו יש ממתקים בבית אבל אני מוגבלת ל"אחד ביום" יחרפן אותי ויוריד אותי מהפסים.
או הכל, או כלום, ועדיף בהרבה כלום. החיים שלי כל כך כל כך כל כך כל כ ךכל כך הרבה יותר קלים כשאין כלום. אז אני אוכלת מה שטעים וטוב לי ולא משתגעת לדברים מעצבנים שרק מגבירים את חוסר החשק והנחת. לא צריך להגביל אותי ולא צריך לריב אתי.
אני לא יודעת אם הבן שלך מכור לסוכר או לא, אבל כיוון שסוכר מזוקק הוא בהגדרה ממכר, אז די הגיוני להניח שכן...
והנה אישוש שאת בעצמך נתת:
היום, אחרי כל מה שכתבתי, הוא פתאום אכל יותר: פי שתיים מבשאר הימים. התיאבון התעורר והוא הזמין 2-3 סוגי מזונות בכל ארוחה. היה נהדר (החידוש היחידי היה שהתעקשתי שלא יקבל ממתקים. האומנם זה כל הקטע שלו?).
מדוע לא?

הלוואי שסוכר לא היה כזה לא-בריא...
זה לא "לא בריא". זה ממכר.
(וההבדל ענק בעיני)
מוצרי חלב, למי שרגישים אליהם, זה לא בריא.
שמן מטוגן זה לא בריא.
לחם טוסט שנקלה עד להשחמה זה לא בריא.
סוכר ממכר.
(אה, כן, וגם לא בריא בכלל, אבל זו בעיני בעיה משנית)
ראי גמילה ביתית ממתוקים.

[אנונימי]

הבן שלי בן 4.5
כבר שנתיים שחצי מהזמן אצלי וחצי אצל אבא שלו.
בגלל שאני לא יודעת מה הוא אוכל אצל אבא שלו, אני קבלתי החלטה מייד עם הפרידה, שאצלי הוא יואכל לפחות ארוחה אחת מסודרת.
אז בדרך כלל אוכל בערב חביתה עם גבינה וסלט או פסטה ושניצל...
בבוקר, בגלל שאין באמת מספיק זמן לארוחת בוקר, אוכל יוגורט פירות, או כמה עוגיות..
חטיפים יש רק כשאנחנו מטיילים (מה שקורה כל שבועיים) וגם אז רק אחרי שאכל לפחות כריך אחד או פיתה...

[פלוני_אלמונית*]

הילד ער ופעיל, שמח, עצוב, שקט ומשתולל. הוא ישן טוב וקם מוקדם, רק רזה מאד.
גם אצלנו יש ילד כזה.
אבל כשעשינו בדיקות דם פעם אחרונה גם היייתה אנמיה די גדולה.
כשטופלה התיאבון התגבר אבל נשאר רזה מאד.

[פלוני_אלמונית*]

ויש היום גם לקנות אורגני
נאמר לגבי חזה הודו
האם באמת ניתן בארץ לקנות הודו אורגני?