פליי ליידי

טוב, באתי לספר קצת ממעללי בימים האחרונים (הדף הזה משפיע עלי מאוד לטובה, אפילו מלעדכן בו אני כבר אקבל חשק לעשות עוד (-: ):

ביקרתי בבית של חברה, יחד עם עוד הרבה חברות וילדים. כשכולם ירדו לגן השעשועים, ראיתי את הבן הבכור שלה (בן 16) פשוט נוטל סמרטוט והולך לנקות את השולחן הגדול במרפסת שלידו כולם ישבו ואכלו. אחרי כן נכנס למטבח, שוטף את כל הכלים שהיו שם, ומנגב את השיש (!).
אני אומרת לכן, כל כך התרשמתי מזה שנער בן 16 יודע מיוזמתו מה יש לעשות וגם עושה את זה, וגם עושה את זה כמו שצריך - שעד היום לא נרגעתי מזה, והחלטתי שגם בשני ילדי אני צריכה "להרביץ תורה" קצת יותר (-;
כלומר, שיהיו להם הכישורים גם לזהות מה צריך לעשות. לא רק לעשות כשאמא מחלקת תפקידים.

לפני שאני ממשיכה, עוד שתי הערות לגבי הנער:
א. כשהייתי בגילו זה נראה לי מובן מאליו, מה שהוא עושה. לא שונה ממני. או מאמא שלי. או מאבא שלי. אני רק בצבא גיליתי שיש משפחות שבהן גברים לא נוגעים בבישול, ניקיון, מטבח וכביסה. רק בנות המין הנשי "עושות ספונג'ה" (עוד ביטוי שלמדתי בצבא. אצלנו שוטפים רצפות). מאז יצא לי להכיר מקרוב עוד הרבה זוגות והציפיות שלי ירדו למקום כל כך נמוך, שאני ממש יודעת להעריך את הנער הזה.

ב. האם ציינתי שהוא בחינוך ביתי?

<ולא לגבי הנער: הייתי צריכה להתחתן בגיל 16. עם הסטנדרטים שהיו לי אז. לא שהכרתי אפילו אחד שעמד בסטנדרטים שלי, אבל אילו הייתי מכירה, אז הייתי צריכה להתחתן איתו>

אז לגבי פליי ליידי:
אתמול החלטתי לנקות את הבית לא ביום הניקוי הרגיל. כי איכשהו ביום הניקוי שלי נפלו כל מיני אודישנים וקונצרטים ומן הון להון היו חלקים מהבית שכבר הגיעו להזנחה - אם כי בכל זאת הצלחתי לשטוף כל פעם חלקים אחרים, לנגב אבק, לרחוץ שירותים באופן יסודי ביום אחד, את המקלחת ביום אחר, ועוד.
את הילדים התחלתי לאמן במשחק "מה לא בסדר בתמונה הזאת?" - שעומדים בחדר, ומסתכלים וצריך לזהות כל מה שלא במקום וזקוק לטיפול: הכיסוי של הספה התבלגן, על השולחנון יש צעצועים ששייכים לחדר של הבן, על הרצפה תיק ששייך לחדר של הבת...
הילדה (13) ניגבה במטלית לחה את כל המשטחים בחדרה, אחרי ששניהם הורידו את כל המצעים לכביסה. אחר כך טאטאה ושטפה.
הילד (8) פינה את כל הצעצועים מהרצפה והשולחן בחדרו, למקומות שלהם (טוב, זה עם קצת עזרה ממני... ).
אחר כך שניהם ביחד הוציאו את הרהיטים מהחדר שלו (שולחן, 5 כסאות קטנים ו-2 שטיחונים), טאטאו את החדר (היא במגב, הוא במטאטא), וגם שטפו את הרצפה.

הילדה קיבלה משימה לעבור במטלית לחה על חלק מארונות המטבח עם הידיות שלהם.
הילד ראה אותי ("לגמרי במקרה") מקרצפת את האמבטיה עם ספוג הפלא (אחד הצעצועים האהובים עליו P-: ) ותיכף ומייד ביקש - וקיבל - ספוג פלא חדש-דנדש משלו, רשות להיכנס לתוך האמבטיה (הוא החליף בגדים לכבוד המאורע וכמובן הצליח להרטיב אותם - מה שידעתי מראש, כי הוא אוהב להחליף בגדים LOL), ו-the rest is history - או, בעברית: אמבטיה לבנה מבריקה.

זה היה אחרי שעזר להעביר את העכברון הלבן שלו לכלוב הקטן כדי שאוכל לנקות את הכלוב מהנסורת המטונפת, ולהשרות את כל האביזרים (כלי האכלה, בית קטן, מחילה קטנה, גלגל ועוד) בתוך גיגית עם מי סבון באמבטיה, ואת קופסת הכלוב גם כן במי סבון באמבטיה. אחרי שטיפלתי בכלוב של העכבר אפשר היה לגשת לניקוי האמבטיה.

בסדנת כימיה שהיתה לילדים (במסגרת הסיורים הלימודיים לקבוצת החינוך הביתי שלנו), נשפכו למנחה קצת מים מההדגמה, והוא תיכף שם סמרטוט רצפה על הרצפה, וניקה את המים בכך שהלך הליכה מצחיקה על הסמרטוט. רשמית הוא מדריך לכימיה, לא רשמית הוא אמן סטנד אפ D-:
הבן שלי כל כך התלהב מדרך הניקוי הזאת, שכל פעם שהוא רואה אותי שוטפת רצפה הוא ישר מבקש לנקות בעצמו. אז אתמול הוא שטף ככה את המסדרון, את הסלון ואת חדר השינה (אני עשיתי את עבודת ההכנה של הטאטוא לפני, ובאתי "לסחוב" עם המגב אחרי). איזה כיף, הא?

בזמן הזה אני קיפלתי-תליתי-העמדתי עוד מכונה-שמתי במקום-תליתי-קיפלתי וחוזר חלילה (לסיום כביסות שהולכות למייבש).
ועשיתי מרק עוף ועוד אוכל.
ורחצתי כלים-משטחים-כיור-ברז-שיש.
ולבסוף קרצפתי את השירותים, הכיור והרצפה עם פיניש על האמבטיה שהילד הותיר מבריקה (-: ופרשתי את השטיחונים ליד הכיור, האסלה והאמבטיה. כמה יפה הכל נראה! ממש עושה חשק לשמור נקי!

ולסיום, פרוייקט שחיכה המון זמן:
הוצאתי את כל השקיות והסלים הרב פעמיים שנדחסו לסלסילות במטבח, מיינתי וקיפלתי את כולם, וסידרתי בחזרה בסלסילות.
פתאום לכל דבר יש מקום, הכל מסודר, ושום סלסילה לא מתפקעת ותוקעת את הפתיחה:
ערימת שקיות ממוחזרות לפח האשפה;
ערימת סלים רב פעמיים לקחת כשהולכים לקניות;
ערימת שקיות ניילון של עדן כדי לקחת לשימוש חוזר (וחוזר וחוזר וחוזר...) בקניות הבאות בחנות;
ערימת שקיות ניילון קטנות יותר לשימוש חוזר (אם צריך לקחת משהו שעלול לנזול, כמו מסנן קרינה או קופסה עם אוכל נוזלי למשל, אז אפשר לשים אותו בשקית ניילון ממוחזרת. לא צריך לקחת שקית חדשה). ועוד.

לא מזמן עשיתי מיון בקופסאות הפלסטיק ובצנצנות הזכוכית בגודל ליטר, והעברתי כמעט את כולן לטובת קואופ של חברים שלי (גודל טוב לאריזה של דברים שמגיעים בשקים גדולים).

אגב, את כל קופסאות הביצים אנחנו שומרים מעל המקרר, אחת בתוך השניה.
כל פעם שאני נוסעת צפונה ויכולה לעבור דרך משק זר בכפר יהושע (לול אורגני) אני לוקחת איתי את כל הקופסאות, וממלאת אותן בביצים שאני קונה (אני מעדיפה לקחת את הביצים באריזות התריסר מאשר במשטחי ה-30). אני משאירה למשק זר את המשטחים, שישמשו אותו ללקוחות אחרים, וגם משאירה אצלו את כל קופסאות התריסר שלא מילאתי בביצים, לשימושם של לקוחות אחרים.
יש פה קופסאות שכבר השתמשתי בהן שש פעמים... אם לא נשברת ביצה בתוך הקופסא, אפשר למחזר אותן ככה שנים.

תחשבו כמה היינו חוסכים אילו אפשר היה לבוא לסופר ולקנות ביצים מתוך משטחים לתוך כלי שהבאת מהבית. את המשטחים מחזירים ללולנים, וכך אותם קרטונים היו משמשים את כל המשק במשך שנים. זה חוסך כל כך הרבה זבל! במיוחד שאצל הפחות מאורגנים מבינינו, הקופסאות האלה נאגרות ונאגרות ומצטרפות לערימות הזבל הגדולות בבית.

אה, עוד משהו:
כשחשבתי על שטיח לחדר הילדים היו לו שתי פונקציות: אחת, נעים בעונה הקרה, ושתיים, נעים לשבת על שטיח ולשחק, כי הילדים אוהבים לעשות כמעט הכל על הרצפה.
החלטתי לקנות שטיחונים קטנים מכותנה במקום שטיח אחד גדול, ואני מאוד שמחה על ההחלטה.
קל מאוד לכבס שטיחון כזה במכונת הכביסה הביתית, וגם לתלות לייבוש בתנאים ביתיים, בעוד ששטיח גדול היה מתלכלך ואז יוצר לי בעיה והוצאות. כמו כן, עם השטיחונים אפשר "לשחק" בחדר, וגם לקפל הצידה בקלות. כך זה גם מקל על שטיפת הרצפה. קל גם לנער אותם - יותר נוח לי מאשר לגרור את שואב האבק עם כל הפרוצדורה של הפעלת שואב...

לגבי העונה הקרה: אנחנו כבר שלוש שנים לא מפעילים שום סוג של חימום בחורף. מסיבות אקולוגיות. קראתי חומר על זה, כל הטקסטים האלה שכתוב בהם "תלבשי עוד שיכבה של סוודר ואל תדליקי חימום". גם היה כתוב, שברגע שמתחיל הקור, זה קשה. אבל מתרגלים תוך שלושה שבועות בערך. וזה באמת ככה. שלושת השבועות הראשונים - קשים. אלה היו השבועות שבהם היינו מתחילים לחמם בעבר. עכשיו פשוט לא מדליקים חימום. לובשים עוד שיכבה. ואז הגוף מתרגל, ולא צריך עוד שיכבה...
והבונוס, כמו שכתוב בטקסטים האקולוגיים: מאז שהפסקנו לחמם בחורף, אנחנו כמעט לא חולים! השנה היינו כולנו חולים פעם אחת, מפני שאכלנו יותר מדי עוגות בניגוד להרגלנו... (סוכר סוכר סוכר. סופר-מזון לוירוסים וחיידקים... מחזק אותם ועוזר להם לגדול ולהתרבות)

עוד בונוס לסדר ואירגון בבית: חשבון החשמל... P-:

בשמת איזה יופי! כמה פרודקטיביות! כל הכבוד!

הקטע עם הילדים חזק, אני מפנטזת תמיד לכשאגדל (ואני כבר לא ילדונת כן?) ולכשיהיו לי ילדים (נוחים כאלה כמו בסרטים כן?) אז שילמדו, שלא כמו האמא שלהם, מראש, איך מסדרים כדרך חיים (ודוגמא אישית מאיפה יקחו אלוהים יודע).

ואני נכנסתי לספר בהמשך להודעה שכתבתילפני כמה שבועות - שאין כמו ביקור של בעל הבית ומעבר דירה קרוב שמכריח אותנו לעשות כל מה שרצינו שנתיים ולא העזנו...
הבית פשוט מצוחצח, הריצפה קורצפה עם סקוצ'י מרוב לכלוך, חצי גלון כלור שפכתי בה עם חומרי ניקוי נוספים (לא בריא נכון, אבל מה שהיה פה קודם היה לא בריא עוד יותר) העפתי חצי בית - מאווורר מקולקל, טוסטר אובן, שקיות בגדים, תיקים... מילאתי פח וחצי של הבניין.. ועוד הלכתי לשכנים.. נקי בעיניים.

יש עוד עבודה, הארונות מבולגנים, ויש עוד מיון, אבל הריצפה נקייה כזו שרואים מהדלת כמה היא נקייה, השולחנות מבריקים, משטחים נקיים, החדרים מסודרים ורוב הזבל בזבל!

אבל רגע, לא נכנסתי (רק) להשוויץ. רציתי לומר שבסך הכל הכללי זה לקח משהו כמו 10 שעות גג. כולל 6 פעמים ירידה לזבל, כולל ספונג'ה לכל הבית, מיון שקיות, קרצוף משטחים ורצפה אינטנסיבי, כיורים, וקצת אריזה. לבית שנראה גיהנום (תאור מפורט העליתי למעלה למי שזוכרת) לא הרבה זמן בשביל הבדל של שמים וארץ ועשה חשק לעוד.

וגם מצאתי, תעודת זהות אובדת שאם הייתי מסודרת לא הייתי מוציאה על החדשה כמה מאות שקלים (חצי יום חופש +תמונות פספורט + תשלום למשרד הפנים), ומצאתי את הכרטיס ויזה האובד שגם מחליפו עלה כמה שקלים (ועוגמת נפש) ומצאתי מטען לנייד ביוק ביום שהקודם נקרע, ועוד אוצרות מהסוג שמטרטרים את החיים כשהם נעדרים ומוכיחים (שוב) כמה חבל על הבלגן והגודש. את האוצרות הכי מפתיעים אגב פגשתי במקרר ובארונות מטבח - מהסוג שלא נדע.. לא יודעת איך אבל נמאס כבר מכמות הירקות שנזרקת אצלי אולי צריכים היו לייצר מקרר מאוזן ולא אנכי, כזה שרואים כל הזמן מה יש בו, אחרת לא רואה פתרון באופק.

איזה יופי של חדשות!

אבל נמאס כבר מכמות הירקות שנזרקת אצלי
אם את גרה בעיר, תשני הרגלי קניה. לקנות מעט ירקות ופירות שיספיקו ליום-יומיים.
מה שקורה לרובנו זה שאנחנו קונים קצת מכל ירק אבל מהמון סוגים ואז, מספיק שלא בא לנו על ירק מסויים השבוע- והוא בפח. הראשונים להרקב הם המלפפונים, הבננות והקישואים. אחר-כך הכרובית והחסה מתייבשות ותפוחי האדמה מתיירקים. אם יש אפשרות לקנות כל יום רק את מה שיבושל ויאכל היום- זה עדיף אפילו אם זה עולה יותר במכולת השכונתית (אפילו כלכלית זה יוצא זול יותר).

אם אין אפשרות כזאת (לאלה שגרים בישוב מרוחק)- לתכנן את התפריט השבועי לפי סדר הכמישה. זה אומר שאת המלפפונים אוכלים ביומיים הראשונים (ולכן קונים רק ליומיים ולא לכל השבוע) ותפוחי האדמה מבשלים אחרי יומיים את כל מה שנשאר במזווה. הם לא מתיירקים אחרי בישול.

בשמת
לא לחמם זה קל לי אבל לא לקרר ?
כי אני מורידה כבר את כל השכבות ועדיין חם לי
וחשבון החשמל מחמם אותי אחר כך עוד יותר
אני כבר שבועות בבית מבולגן ברמות שאני לא מאמינה על עצמי
ואם הפליי ליידי הייתה נכנסת היא הייתה אומרת על זה כאוס

ניחוח אדמה אחרי הגשם

בשמת א ו בלגניסטית, איזה יופי לשמוע, כל הכבוד ! מעניין אם היום הפרודוקטיבי הזה שלכן היה אותו היום...
לפעמים יש משהו באוויר, שמשפיע באופן דומה על הרבה אנשים... קרה לי שהיה לי יום ממש מוצלח מבחינת הבית,
והספקתי הרבה ובשמחה ואז דיברתי עם חברה והסתבר שגם אצלה היה יום כזה

רוזמרין , הטיפ על הירקות כל כך במקום בשבילי ! תודה
נראה לי שאת הצלת אותי מהרבה רגעים עתידיים של "אוי לא... המלפפון כבר עצוב. וכל כך עצוב לזרוק אותו"
איך לא חשבתי על זה קודם? כלומר, אני כן חושבת על זה אבל זה משהו כמו "טוב בוא נקנה קצת מלפפונים"
אבל זה לא מתוחכם כמו לתכנן את הארוחות לפי סדר הכמישה

לא לחמם זה קל לי אבל לא לקרר ?
זה משהו אחר.
והדירות בישראל הן אסון מבחינת הבנייה. אילו היו בונים בצורה חכמה יותר, הבניינים היו ממוזגים רוב השנה. כמעט כולנו חיים בבתים/דירות, שחם בהם בקיץ יותר מאשר בחוץ, וקר בהם בחורף יותר מאשר בחוץ! במקום שהבית יגן עלינו, רוב הזמן הוא מחמיר את התנאים שלנו.

היום עשיתי רק כמה דברים קטנים:

שטפתי ביסודיות את רצפת המטבח (הרתחתי מים בסיר כדי שיהיו מספיק חמים להמיס כתמים),
העברתי סמרטוט על חדר האמבטיה (הרמתי את השטיחונים, טאטאתי, העברתי סמרטוט, ו"סחבתי" עם המגב. לא ייאמן כמה שערות וכו' מצטברים תוך יומיים בלבד על רצפת קרמיקה. אבל הרבה יותר קליל להעביר סמרטוט כל פעם שאני הולכת לשטוף חלק אחר של הבית, מאשר לרחוץ כשזה ממש מתלכלך. גם יותר מושך לשמור על חדר אמבטיה נקי).

כמובן סידרתי את המיטה כמו בכל בוקר, והעברתי "ויש" בשירותים - אבל עם חומר, סיליט, כי ראיתי שיש נקודות אבנית שצריך לעבוד עליהן - בשתי האסלות, וכמובן פיניתי כלים ממייבש הכלים ושטפתי את כל הכלים שנשארו מפוזרים ברחבי המטבח [לאיש יש איזה עיקרון נגד רחיצת כל הכלים, עדיין לא ירדתי לחקר העניין].

פיניתי ורחצתי את פח האשפה
טאטאתי את המרפסת ואת כל האבק והעלים הכנסתי לשקית גדולה. אחרי הצהריים אלך לתרום את הקומפוסט שלי לקומפוסטר בשכונה (הליכה רצינית אבל לא נורא), יחד עם שקית העלים היבשים הזאת. בדרך נאסוף עוד עלים יבשים וכך נתרום לקומפוסט גם חומר כיסוי.
כמובן קיפלתי ושמתי בארונות את כל הכביסות מאתמול שהתייבשו היום סופית, ותליתי כביסה חדשה שיצאה מהמכונה.
עוד "טאץ'" קטן במגב לח על המסדרון, הסלון, וחדר האמבטיה השני, כי הילד אתמול שבר איזה צעצוע קטן על פני כל הסלון...

ובונוס: האיש קם ומצא אותי מנקה, ראה ששולחן האוכל פונה מכל מה שהיה עליו (מה שהוא השאיר אתמול בלילה), תפס סמרטוט וניקה יפה את כל שולחן האוכל. בעצמו. בלי שביקשתי.

בונוס: האיש קם ומצא אותי מנקה, ראה ששולחן האוכל פונה מכל מה שהיה עליו (מה שהוא השאיר אתמול בלילה), תפס סמרטוט וניקה יפה את כל שולחן האוכל. בעצמו. בלי שביקשתי.

את יודעת, לרגע זה הצית אצלי את הדגל הפמיניסטי, כאילו מה הקטע, הוא העביר ויש אחרי שאת עשית הכל. אבל מיד אחריו תפס אותי הרגע האחר, זה שמכיר בכמה הם, הגברים, לרוב, לא מבינים עניין, לא מבינים ששולחן דורש ניגוב, לא מבינים שהוא דורש ניגוב ממנו, מהאיש, כאן ועכשיו.
ולכן מהמהקום הזה צעד קטן בניגוב השולחן, צעד גדול לפמיניזם

!

בכל אופן, מעניין כמה שהם מפגרים רוב הזמן, בכלל - מעניין אם זה רק תרבותי או שגם המשהו ההוא המולד, הנטייה להתמקד במטרה אחת ליניארית, שהופכת בתרגום לחיי היום לאם כבר להתפזר אז לאינטרנט, טלויזיה עיתון או גאדג'ט ונשאלתה שאלה כמה זה יכול באמת להתגמש גם לצדדים, לבית, לנקיון השולחן, המתגים, האזור של הפח זבל, לקנות מה שצריך בלי הוראות, לעשות כביסה, נכון, מופרד, עדין, ולתלות ולהוריד ולקפל גם בלי להסביר, כאלה. אני אופטימית אבל אני לא אמא, איך הילדים הבנים מתנהלים בתוך זה? מעניין.

כאילו מה הקטע, הוא העביר ויש אחרי שאת עשית הכל
רגע, רגע, מעבר למה שכבר עלית עליו, אני אולי צריכה להזכיר שהוא הכין את ארוחות הצהריים והערב אתמול והיום וגם אפה עוגת גבינה מהממת וגם שטף את כל הכלים כמעט גם אתמול וגם היום (-:
זה רק הקטע הזה, שהוא אמנם הכין ארוחת ערב ורחץ כלים, כמו פחות או יותר בכל ערב, אבל כרגיל, השאיר כלים בכל מיני מקומות, כולל על שולחן האוכל.
זה לא "גברים" בכלל. אבל זה בהחלט מנוגד להרגלים שלי, של כל משפחתי ושל כל חברותי: אנחנו מאתרות את כל הכלים ומעבירות לשטיפה באיזור הכיור, ואחרי השטיפה, מנקות את השולחן ואת משטחי המטבח ואת הכיור. בסיסי מבחינתי. כולל לא להשאיר את כל הג'יפה בכיור ומסננת סתומה.

המקום שאני רוצה להאיר עליו זרקור הוא:

איך הילדים הבנים מתנהלים בתוך זה?
פה שווה לחזור על מה שאבא שלי לימד אותי מילדות:

האמהות הן שמחנכות את הבנים.

ושוב:

האמהות הן שמחנכות את הבנים

את לא רוצה שהבן שלך ייצא כזה שלא רואה ממטר מה צריך לעשות בבית? שצריך לנקות אחריו? שלא יודע כמה עבודה יש? שלא יודע את האלף-בית של נהלי העבודה בבית מתוחזק?
תגדלי אותו כמו שאת מגדלת את הבת שלך. בלי אפלייה. שניהם אמורים ללמוד לבשל. שניהם אמורים ללמוד לערוך שולחן ולפנות את הכלים שלהם אחרי האוכל, כולל לנקות שאריות ולשים בכיור. שניהם אמורים לדעת לפנות מייבש כלים לארונות ולמגירות. שניהם אמורים לדעת לשטוף כלים כולל כל החלקים
(קודם אוספים את כל הכלים לאיזור הכיור - אני כותבת "איזור" כי אם הכיור קטן אז הרוב מחכה ליד הכיור; במקביל שמים שאריות אכילות בכלים למקרר, ומורידים למקרר את כל מה שצריך להתאכסן בו; מוודאים שמייבש הכלים פנוי לקבל כלים חדשים, כנ"ל אם זה למדיח, מפנים את המדיח; מסבנים לפי סדר הגיוני - למשל, אני מתחילה עם הכוסות כי הן הכי שבירות ורצוי לפנות אותן ראשונות, אחר כך צלחות, אחרי זה קערות, סירים וכדומה כי הם מונחים על גבי הכוסות והצלחות, וכן סכו"ם).
שניהם אמורים לדעת להוריד את הפח, לרחוץ את הפח כשהוא מתלכלך, לנקות את השולחן והמשטחים, הברז והכיור, הכיריים והתנור, לטאטא, לשטוף רצפה, לנגב אבק. הכל.

מאחורי כל גבר לא מחונך עומדת אמא שלא לימדה אותו. לפעמים מפני שהיא בעצמה מאותגרת בבית, ולעתים קרובות מפני שהיא מעולם לא חשבה שהוא צריך לדעת או לעשות את הדברים האלה.

והשבוע, אגב, הוא השבוע של המטבח. השבוע מתרכזים בפינוי כל מיני דברים מיותרים מהמטבח, ואחרי שגמרנו לפנות - בניקוי מפורט.

אז מרוכז, להשראה, משימות המטבח שביצעתי השבוע:

ניקוי דלתות וידיות של ארונות מטבח
פינוי פח הקומפוסט לקומפוסטר של שכנים
שטיפת פח האשפה
אירגון של השקיות למיחזור במטבח (אלה שנועדו לפח האשפה או לקניות ולאריזת מזון)
פיניתי וניקיתי חצי מדף כדי לשים עליו קופסא עם חלקים של המיקסר הגדול
שטיפת הרצפה באופן יסודי

אני עשיתי סדר במגירת המזווה שלי
עושה רק משימה אחת בשבוע
והבית נראה בהתאם

אילה, את יודעת, יש זמנים כאלה שהכל נופל מהידיים.
אני מזכירה לך:
אל תלקי את עצמך, תמיד אפשר לקפוץ על העגלה כשהיא עוברת שוב, ולהצטרף.
תעשי מה שאת יכולה בקצב שלך.
את לא בפיגור, בכל רגע נתון את יכולה לחזור למשחק כאילו התחלת רק עכשיו.

אולי כדאי להזכיר:
מה שאני מספרת לא נועד שתקראו ותגידו "אוי, איזה אפס אני, לא עשיתי כלום מכל זה".
הוא נועד בשבילי, לתת לי חיזוק וטפיחה לעצמי על השכם, שארגיש שעשיתי משהו ואתמלא מזה כוחות כדי שלי יהיה כוח לעשות גם מחר.
והוא נועד לכל אחת מכן, לתת השראה ל"אה, בעצם זה משהו קטן שלוקח שתי דקות! גם אני יכולה לעשות את זה".

יש ימים שאני בקושי נושמת מרוב התרוצצויות, אני נותנת לעצמי טפיחה על השכם על זה שבכלל אכלנו, עזבו "בזמן" ועזבו "איכותי"...
ויש ימים שאני מצליחה לעשות את הבית נעים ומסודר.

רגע, בשמת חביבתי, לפני שאת ממשיכה...
העניין הזה עם האמא והחינוך שלה? לא תופס כאקסיומה.
א. בגלל שהרבה פעמים, ובנושאים שונים, יש היפוך בין הדורות. כך אפשר למצוא בן לאמא מבולגנת שהפך להיות פדנט גדול בבגרותו.
ב. איך חונכו ילדי הקיבוץ/בתי היתומים/פנימיות? הרי לא היתה אמא מחנכת בסביבה, ואת החינוך העבירו לכולם (לא שפינקו את הבנים והעבידו את הבנות) ובכל זאת- כל אחד יצא אחרת. אחד מבשל, השני מנקה והשלישי לא עושה כלום).
ג. אפילו באותה משפחה, עם אותו סוג חינוך שווה לכולם, אפשר לראות הבדלים. אצלנו, למשל, יש אח אחד שלא עושה ולא יודע כלום מבחינת בישול, כביסה ונקיון (אבל תחזוקת חשמל/ביוב/גינה/בניית רהיטים- כן). לעומתו, האח השני מבשל נפלא ועקר-בית למופת.

כך אפשר למצוא בן לאמא מבולגנת שהפך להיות פדנט גדול בבגרותו
פספסת אותי. לא דיברתי על מסודר לעומת מבולגן.
דיברתי על זה שבנים גדלים בלי לדעת שום דבר בבית. לא יודעים לבשל, לנקות, לשטוף כלים, לכבס, כלום.
הם לא יודעים כי אף אחד לא ציפה מהם ולא דרש מהם.
ובוודאי גם לא הדריך אותם.

איך חונכו ילדי הקיבוץ/בתי היתומים/פנימיות? הרי לא היתה אמא מחנכת בסביבה
תלוי במקום, אבל דווקא במקומות האלה ציפו, דרשו והדריכו את כולם. בנים ובנות כאחד.

זה שאחד עושה את זה בצורה רשלנית ובחייו הבוגרים יכול להתנהג כטפיל בבית, והשני עושה מצויין ויהיה שותף שווה בבית, זה כבר עניין של אופי.

אח אחד שלא עושה ולא יודע כלום מבחינת בישול, כביסה ונקיון
עובדה שאצלכם במשפחה זה לא נחשב "ידע בסיסי".
אם הוא לא יודע "כלום" וגם "לא עושה" זה סימן שכאשר הייתם ילדים אז המלאכות האלה לא היו משהו שברור שכל אחד עושה, כמו שברור שכל אחד לומד לנגב לעצמו בשירותים או להתקלח, נכון? אין לך אף אח שלא יודע להסתבן בעצמו, נכון? כי אמנם סיבנו את כולכם כשהייתם תינוקות אבל מתישהו לימדו אתכם לדאוג לעצמכם וציפו מכם להתקלח בעצמכם.

אני אומרת, שנהלי תחזוקה מינימליים כמו לדעת לנקות שולחן או לשטוף כלים כמו שצריך - הם משהו שכל אחד ואחד צריך לדעת מגיל צעיר, כמו הרגלי תחזוקה עצמית מינימליים.

ואני טוענת, שמי שקובע בבית אם הבנים יידעו אותם - זו בדרך כלל האמא.

אם כי, אני באופן אישי מכירה גם כמה בתים שבהם האב לקח על עצמו את ההדרכה לבנים. זה מפני שהוא מדור מתקדם.
אם נלך אחורה נגלה, שמאחורי גבר שיודע את התורה ושמלמדה לבניו - עומדת מישהי ממין נקבה שלימדה אותו.

אצלנו זה קלאסי. אחרי ארוחת שישי אני ואחותי מרגישות מחויבות לקום, לפנות, להשאיר הכל נקי ואילו האחים שלי מסוגלים, בלב שלם, לעבור לסלון ולראות טלוויזיה.

לא משנה כמה זה מרתיח אותי, לא משנה כמה אנחנו מדברים על זה. לא משנה ששניהם אנשים גדולים, חכמים ועם תודעה רחבה, שגרים לבד ודואגים לעצמם, זה כאילו יש איזה כשל במקום הזה.
כאילו מה שלא נכנס כשהם היו ילדים, פשוט לא יכנס כבר. (אם כי אני חייבת לשאול את עצמי, אם אני ואחותי ואמא שלי נעבור גם לסלון אחרי האוכל, מה יקרה אז? מי יעשה את זה? ומהצד השני: איך הם באמת לא קולטים את ממדי העוול? איך הנקודה העיוורת הזו כל כך עיוורת? למה הם חושבים שמגיע להם לשבת אחרי האוכל בזמן שאנחנו מתרוצצות ואיך אנחנו ממשיכות לעשות את זה אחרי כל השנים האלה?)

אמא שלי לא לימדה אף אחד מאיתנו לעשות כלום, אגב. אבל במשפחה המורחבת הנשים תמיד היו אלה שמנקות וזה נקלט. אצל בן זוגי, כולם עובדים והאמא מנצחת על המלאכה והוא יודע לעשות הכל. הוא פשוט לא מאוד רוצה.
אבל זה עניין אחר.

אם כי אני חייבת לשאול את עצמי, אם אני ואחותי ואמא שלי נעבור גם לסלון אחרי האוכל, מה יקרה אז? מי יעשה את זה?
רק בשביל הקטע, הייתי מתאמת את זה מראש עם אמא שלך ואחותך, ועושה את זה.
יחד איתם, תקומו גם אתן ותלכו איתם לסלון לצפות.

ותחכו לרגע שמישהו מהם יבחין.
מעניין אם מישהו מהם יבחין עד הרגע שהולכים הביתה, שאף אחד לא פינה, לא ניקה ולא שטף.

ואם יבחינו כשתגיעו איתם לסלון, וישאלו בתמיהה משהו - אתן יכולות להגיד "אה, הגמדים כבר ינקו הכל".
מי הגמדים?
"אה, הגמדים של שלגיה. אנחנו בטוחות שכשאנחנו יושבות כאן בסלון וצופות בטלביזיה, הגמדים בינתיים מנקים ומסדרים הכל".

אם יחשבו שיצאתן מדעתכן - אולי תתנו בהם מבט?
לא צריך לדבר.
מי ששואל שאלות מטומטמות ("מה עם הכלים?") במקום לקום ולנקות פעם אחת בעצמו, לא צריך שיחה ארוכה.

מעניין אם הם יתחילו לזוז באי נוחות כשאתן תמשיכו לשבת והשולחן ימשיך להיות הפוך ומלוכלך?
מעניין אם הם יברחו הביתה עדיין בלי לתרום שום דבר?

(אם ממילא אתן עושות את זה, לא יקרה כלום אם פעם תעשו את זה אחרי שהם יברחו. רק בשביל הניסוי. לראות כמה הם מסוגלים להחזיק מעמד באטימות ובטפילות. בשביל הקטע)

למה לא לעשות את הארוחה אצל אחד האחים מדי פעם? ואז ללכת הביתה ולהשאיר אותו לנקות? P-:
חמי וחמותי מעדיפים להביא את כל האוכל לבית של אחד הבנים. הם אמנם הכינו הכל, אבל המקום, השולחן, הכלים, הניקיון שאחרי - לא עליהם.

רק בשביל הקטע, הייתי מתאמת את זה מראש עם אמא שלך ואחותך, ועושה את זה.

אני לא חושבת שאמא שלי תשתף פעולה. יש לה תירוצים מוכנים תמיד בשבילם. זה עובד נורא קשה, השני עזר קודם. (ואם אני ואחותי היינו עוזרות קודם, נראה לך שהיינו מעיזות לשבת?)
מצד שני, אם אני לא עוזרת - ווי, ווי, ווי, מה שהיא עושה לי...
עכשיו נזכרתי איך כשהיינו קטנים והולכים לארוחה אצל אנשים אחרים אבא שלי תמיד היה אומר לי: "מיכלי, אולי תקומי לעזור?" בעודו ממשיך לשבת.

שוביניזם בוטה במשפחתי ה"נאורה"!

אני אנסה לתאם עם אחותי ועם בנות הדודה שלי. אני חושבת שאמא שלי היא מקרה קצת אבוד.

בשמת, את ילדי הקיבוץ לא לימדו לכבס ולבשל וגם הוריהם לא ידעו, ברובם. גם לא לימדו להתעסק עם כסף.
בעלי ואני למדנו את זה רק אחרי שיצאנו מהקיבוץ. יש כאלה שיצאו מהקיבוץ (או מהבית) ולא למדו את זה. חינכו אותנו להיות חרוצים אבל במה שאנחנו בוחרים לעבוד. הוריי היו מנקים את ה"חדר" בזמן שהילדים בבית-ילדים כי התפיסה החינוכית גרסה שאת השעתייים-שלוש אחה"צ, בהם באים הילדים להורים- יש להקדיש רק ל(מה שקוראים בימינו) זמן איכות.

ובכל זאת, הבדלי האישיות בין אנשים מסודרים/מבולגנים או רחצנים/"טבעיים" אפשר היה לזהות כבר מגיל צעיר ללא שום קשר להורים. <זה מה שטוב למחקר בישוב קטן. אני מכירה מצויין לא רק את בני כיתתי אלא גם את הוריהם וסביהם.>

אה, ועוד משהו- לפעמים אנשים שבילדותם היו צריכים לתת יד בבית, בעטו בזה כשגדלו. לפעמים המשיכו במסורת.

ואו, מתי קרה כל זה?... אין לי זמן לקרוא הכל. רק התחלתי....
בשמת, ספוג פלא מספיק לדעתך לניקוי אמבטיה? את לא מוסיפה שום חומר? יש לי הרגשה ששני הענקים (3.5 ו6...) ישושו למשימה שכזו.
דרך אגב, קרטוני ביצים זה מעולה בתור פלטה של גואש.

אה, כן, מעדכנת במצבי:
⁾&%&[/sup]$%#@!$^%&)(&%$#$???{})(&^$%W#$%<???<^%$@!@#%$&)(_|+

מגיחה לספר כשכשהייתי בת 12 בערך, התעצבנתי בפעם האלף, על זה שבסדר פסח מתרחש בדיוק מה שמיכל תיארה. לאות מחאה סירבתי לקום לפנות את השולחן עד שגם הגברים יקומו. למותר לציין שאף אחד מהם לא קם ושאני הייתי (ועדיין אני מניחה) מושא לצחוקים של כולם ונתפסתי מאז בתור ה"פמיניסטית הקיצונית". לפחות זה שונה לגמרי אצל בן הזוג שלי ומקווה לבנות בית אחר.

אז שילמדו, שלא כמו האמא שלהם, מראש, איך מסדרים כדרך חיים (ודוגמא אישית מאיפה יקחו אלוהים יודע).
אני מאמינה בזה בכל לבי. הגדולה בת 6 ואני כבר רואה איך היא יותר מסודרת ממני. חשוב לה שיהיה לה מסודר. אני מניחה שזה גם עניין של אופי, כי אחיה לא מראה סימנים בכיוון...

הראשונים להרקב הם המלפפונים
תיקון. מלפפונים, אם מוחזקים במקרר בתוך שקית אטומה יכולים להחזיק שבוע במצב מעולה.

איך הנקודה העיוורת הזו כל כך עיוורת?
אצלי, הנקודה הזו השתנתה רק כאשר נהייתי אמא. עד אז, הייתי מאילו שעוברים לסלון, ועיצבן אותי, וגם עכשו, שזה לרוב הנשים במטבח והגברים בסלון.
יכול להיות שזה קשור גם לנושא של שיתוף. לא ידעתי כמה זה קשה, הכל, החיים... וכמה יש צורך לפעמים בעזרה הזו. האינסטינקט הנשי פה הוא לאו דווקא בא מהנקיון, אלא מהעזרה ההדדית. דבר שפחות מאפיין גברים.

ספוג פלא מספיק לדעתך לניקוי אמבטיה? את לא מוסיפה שום חומר?
למען האמת, פה יש משהו שלמדתי מפליי ליידי: על דפנות האמבטיה יש ועוד איך חומר - שאריות סבון! ככה שספוג הפלא מנקה בעזרת שאריות הסבון שממילא שם...
ועוד שתי תשובות:

ספוג הפלא מנקה מצויין בלי שום חומר. זה היתרון שלו. זה פשוט עובד.
זה בכלל לא חשוב: הרי הניקיון בכלל לא חייב להיות "מושלם"!

איך אומרת פליי ליידי?
even a job done incorrectly still blesses my family
גם עבודה מלאה טעויות עדיין מברכת את המשפחה שלי!
וזה כולל עבודה של ילדים עם ספוג הפלא. זה לא צריך להיות מושלם! זה רק צריך להיות יותר טוב ממה שהיה שם קודם!
מה יכול להיות יותר טוב מאשר לשלח ילדים קטנים לחופשי עם המשחק המדליק "ספוג הפלא"? את מוצאת את עצמך עם הגדר של תום סוייר: הם יתחרו ביניהם וישפשפו כל מקום 7 פעמים...
גם הרווחת לשתף את הילדים.
גם הרווחתם כיף והנאה משפחתיים.
(לפעמים אני באה ותובעת את זכותי לשחק קצת גם כן. יש בזה משהו מידבק...)
וגם הרווחת עבודה אחת פחות בשבילך.
מה יכול להיות יותר טוב? (-:

רגע, רגע, מעבר למה שכבר עלית עליו, אני אולי צריכה להזכיר שהוא הכין את ארוחות הצהריים והערב אתמול והיום וגם אפה עוגת גבינה מהממת וגם שטף את כל הכלים כמעט גם אתמול וגם היום

בשמת טוב שלא המשכת, עוד היינו מתחילות לקנא. נשמע אחלה

לגבי מי ששאלה באיזה יום אצלי קרה פרץ הנקיון ההכרחי, אם זה היה יופ קוסמי כזה שבו גם בשמת אני ושאר נשות ישראל תפסנו פוזיציה - אז זה לא היה בזמן האחרון, בשונה מבשמת.

הקטע שאחרי שמנקים קולטים שזה לא ביג דיל ומספיקים לשכוח את זה מהר מדי. קצת כמו לידה.... ששוכחים את הכאב רגע אחרי, רק הפוך!

הקטע שאחרי שמנקים קולטים שזה לא ביג דיל ומספיקים לשכוח את זה מהר מדי. קצת כמו לידה.... ששוכחים את הכאב רגע אחרי, רק הפוך!

כן!

אני גם גיליתי שלשמור על בית נורא מסודר זה קצת משעמם אותי. מצד שני, זה מדרון חלקלק ובשניה שאני לא שמה לב, הכל שוב קורס תוך עצמו. בן זוגי טוען שזה חוק פיזיקלי ידוע שאין טעם להילחם בו.

יש לי שאלה בקשר לספונג'ה-ספוג'ה כזו רצינית. אתן עושות?

כי אני שונאת את זה. אני גם איומה וגם זה שובר לי ת'גב וגם יש לי חווית כישלון תמידית מהספונג'ה האיומה הזו כי אני פשוט גרועה בזה.

יכול להיות שלהעביר סמרטוט לעיתים מספיק קרובות יכול להוציא אותי מהסבל האיום של הספונג'ה הגדולה? מה פליי ליידי חושבת?

יכול להיות שלהעביר סמרטוט לעיתים מספיק קרובות יכול להוציא אותי מהסבל האיום של הספונג'ה הגדולה?
כן.

פליי ליידי היתה אומרת לך, זה סבל איום בשבילך?
אז לעולם אל תעשי "ספונג'ה גדולה" (תהיה אשר תהיה P-: ).
רק תעבירי סמרטוט. לעתים קרובות.
בקטן.
אצלי המגבים ברווח שבין המקרר לדלפק.
הרבה פעמים אני תופסת מגב, מטאטאה במגב איזה חדר בלי להזיז אף רהיט, זורקת את ערימת הלכלוך לפח, בזמן שאני מטאטאה אני מרתיחה מים בקומקום, שולפת סמרטוט ממדף הסמרטוטים, שמה את הסמרטוט על המגב, שופכת שם מים רותחים על הסמרטוט (יוצא על חלק מהסמרטוט, לא ים של מים, סתם איזה שפריץ), והולכת להעביר סמרטוט.
לדעתי הזמן שלקח לכם לקרוא את הפיסקה זה הזמן שלוקח לי להעביר את המגב.
והופ! מה-זה נראה נקי וחתיכי!

כי הקטע של להביא דלי, למלא במים עם איזה סבון (אני משתמשת בנוזל לניקוי כללי אקולוגי של אקובר, כמות פיצית, או מים עם קצת חומץ, ממש קצת, או בסתם מים), לטבול את הסמרטוט וזה וזה וזה - לפעמים מעייף אותי מראש. אין לי חשק, אין לי כוח.
אז לא!
הניקוי שתיארתי מספיק טוב!

בשמת עשיתי זאת בעבר והזכרת לי לחזור על זה! תודה, זה באמת פתרון מעולה עם תוצאות מצוינות.

אגב אני לא מצליחה לעשות ספונג'ה נטולת סימנים. רוב הריצפה נראית בסדר אבל באיזו זווית קולטים סימן קטן של מגב, פסים פה ושם. גם כשדיללתי את כמות חומרי הניקוי זה לא עזר. גם כשהשתמשתי בסמרטוטי ריצפה שונים, אחד נקי לגמרי לניגוב הסופי - לא עזר. אולי זה תלוי בסוג חומר הניקוי? בסמרטוט מסויים? לנגב אני יודעת... או לא? oh

ומחשבה - נראה לי שפליי ליידי יכולה ללמד להתיידד עם נושא הנקיון, לייעל אותו, אבל מדובר בתחום די מעצבן יש לומר, עבודה סיזיפית שלעולם לא נגמרת, תחזוקתית, בתקופה שבה סטנדרט הנקיון גבוה מאי פעם, ולא נראה שאפשר להפוך זאב לכבש. אם אני לא אוהבת לנקות, לא אוהבת שזה נכנס לי לתוך היום כל הזמן, גוזל שעות כל יום כל הזמן, אז אני אל אוהבת ולפנות לזה רק יותר ויותר זמן מהיומיום שלי מתסכל. אז אפשר להתייעל מצד אחד ומצד שני להעזר חיצונית.
עשיתם פעם חישוב כמה זמן אנחנו מוציאים על סדר ונקיון? אני שאני די בלגניסטית מגיעה ל- 10 שעות בשבוע, ואין מסביבי משפחה וילדים. וזה 10 שעות רקלניקוי הבית (כלים, אשפה, כביסות, יסודי ושוטף). בלי ניקוי במשרד, או עזרה בנקיון אצל מארחים, ללא ניקוי אוטו למי שיש, ללא חישוב היגיינה, רחיצת הלבשת ילדים, בעלי חיים, והרשימה .. הרבה מאוד נקיון, הרבה זמן. מתסכל. נראה לי שאמא במשפחה ממוצעת בעידן השוביניסטי שלנו מוציאה 60 שעות בשבוע על נקיון. מטורף. 240 שעות בחודש על נקיון. משרה מלאה ושליש.

הייתי מעדיפה לעבוד שעות נוספות בעבודה שלי או עבודה נוספת על חשבון הפחתת ההתעסקות בזה.

ולא שמישהי כאן משופעת בכסף, אבל כשאני קוראת כמה זמן אנרגיה ותסכול סביב עבודות ה קיון השוטפות אני חושבת שכדאי להזכיר שגם אם האופציה של עזרה פעמיים שלוש בשבוע לשעתיים בכל פעם יכולה לחולל פלאים גם במחיר של ויתור על הוצאות אחרות (פחות מזון, דלק, בילויים). מדובר בהוצאה גדולה אבל אולי באופן זמני ובתקופות מסויימות זה יכול להיות פתרון טוב. ראיתי את זה אצל חברות לפעוטות קטנים בהפרשים קטנים - הן שילמו שכר דומה לשכר בייביסיטר (מעט יותר משכר בייביסיטר אבל פחות משכר מנקה) תמורת שעתיים כשלוש פעמים בשבוע. בזמן הזה באה פיה טובה, סידרה סידור מהיר את הסלון, מטבח, העבירה סמרטוט על השירותים, אמבטיה, מטבח, כלים. לא בסדר הזה, בהתאם לצורך, מדי פעם בישול, כביסות, ואפילו טיול עם הילדים בזמן שמבשלים, נחים, עובדים.. בחישוב של עלויות זה יוצא כמעט כמו תשלום למנקה אחת לשבוע אבל האימפקט טוב יותר, כי הבית רוב הזמן מתוקתקת ולא יום אחד... וגם יש יותר מוטיבציה לשמר ו/או לנקות בנוסף.

רוצה לעדכן קצת.
היה איזה יום (שישי אני חושבת), שחזרנו מקמפינג יום לפני, ובעלי היה חולה אנוש (37.5 מעלות חום).
הוא חזר מהקמפינג יום לפנינו, ואנחנו הגענו עם כל הציוד והבלאגן.
המטבח נראה כאילו היו בו 20 חזירים שהשתמשו בכל הכלים האפשריים...
בקיצור, ביום שישי בעלי לקח את הקטנצ'יק לעשות טסט לאוטו, ואני שמתי מוזיקה קיצבית (איירוסמיט)
והשתלטתי על המטבח. פיניתי את הכיור, הפעלתי מדיח שטפתי את כל הכלים הגדולים, ייבשתי אותם והחזרתי לארונות.
שטפתי רצפה (הזזתי אפילו את התנור כדי לנקות מאחוריו).
עברתי עם סמרטוט על הקיר מאחורי התנור ואפילו הורדתי את הרשת של החלון ושטפתי אותה.
(לא הכל ירד מרוב שומנים ואבק שיש עליה, אבל המצב הרבה יותר טוב).
במקביל, הפעלתי מכונת כביסה, פיניתי כביסה, הפעלתי כביסה נוספת ופיניתי גם אותה.
פיניתי גם את התיקים מהקמפינג (מה שהוסיף לכביסה) וגם הכנתי צהריים.
בגלל ששטפתי את הרשת באמבטיה, הייתי צריכה לנקות גם את האמבטיה... אבל זה היה רק אחרי שהילדים חזרו מהגן/ב"ס, כי נקראתי להציל את בעלי מהקטנצ'יק ולקחת אותו לקניות...

אמנם עדיין הבית קצת הפוך, אבל הרבה יותר טוב.

ובעלי היה חולה אנוש (37.5 מעלות חום
בהתחלה לא קלטתי עד שקראתי שוב את המספרים D-:

ובעלי היה חולה אנוש (37.5 מעלות חום
אפשר להשתמש בזה כשרוצים ללמד את המושג "יחסי"

אני דווקא חושבת שכל אחת תכתוב מה מוזיקת הניקיון שלה
אצלי זה הקומיטמנס וזה שהדיסק הושאל לחבר שלא יחזיר אותו זה ממש לא טוב

קומיטמנס זה ע-נ-ק!!
כל יום בא לי משהו אחר... אירוסמיט, קומיטמנס, ארתה פרנקלין, ג'ניס ג'ופלין, בון גובי וכאלה.
לפעמים נפשי חפצה דווקא באיפה הילד, שלמה ארצי, ריטה וכדומה.
מאוד הייתי רוצה לשים גם את אביב גפן, אבל אני חוששת מהמילים ליד הילדים.

מאז שבעלי עשה פרוייקט להעביר את כל הדיסקים שלנו והקלטות לMP3 ולשים את זה במחשב של המערכת, החיים הרבה יותר כייפים.

עוד חסר לו כמה עשרות דיסקים, אבל בעיקרון, על הרוב הוא השתלט. (לאט לאט כבר אמרנו?)
אני מרוצה. חוץ מחדר השינה שלי, שלא רואים את הרהיטים מרוב בגדים, ובכל יום אני אומרת: "מחר התור שלך" אני לא מגיעה לזה...
יאללה. יש לי שבוע עד שבעלי חוזר מחו"ל. נראה אם אני מצליחה לעבור את המכשול שעוצר מבעדי לסדר את הבגדים שלי.

לילה טוב.

ועוד משהו קטן גדול לפני שאני הולכת לישון:
בשמת, את משמשת לי בימים אלה כאור לגויים.

אחרי שאני קוראת אותך, ממש מתחשק לי ללכת ולהעביר איזה ויש של כמה שעות...

(-:

גם לי! לכן אני כותבת פה...
ממש שמתי לב, שכאשר הבית כל הזמן במצב טוב, יש לי כוחות לעשות עוד כל מיני דברים, כמו לבדוק עבודות ולטפל בענייני מוסכים וכו'. כשהבית מוזנח, האנרגיות שלי נופלות גם כן.
אז אתמול פשוט התבוננתי סביב ושאלתי את עצמי: בשמת, מה ירים לך את מצב הרוח?
והתחלתי במטבח.

בקבוקי מים קרים מהמקרר שהתרוקנו והיו מפוזרים סביב המטבח (6, למלא אותם, למלא את הבריטה כדי להמשיך למלא אותם...).
כל המשטחים, לנקות.
כל הכלים, לפנות משולחן האוכל, מהמשטחים, בכיור, לשטוף.
המגש של מייבש הכלים, לקרצף ולשטוף.
דלי הקומפוסט, לקרצף ולשטוף (אחרי שעמד וחיכה לניקוי כמה ימים מאז שרוקנתי אותו לקומפוסטר ש"מארח" אותי בשכונה...).
הכיור, הברז, להבריק.
שולחן האוכל ויחד איתו ויש על הגב של הכסאות (יש לי כסאות מעץ, שהמשענת שלהם בנויה ממוטות אופקיים שנסגרים למעלה בפס של עץ. פס העץ הזה נוטה לתפוס לכלוך, וכבר לפני כמה שנים הכנסתי לעצמי הרגל שכאשר אני מנקה את השולחן אני גם מעבירה סמרטוט צ'יק-צ'יק-צ'יק על הפס הזה. לוקח בדיוק שתי שניות לעבור על 5 כסאות, והפס נשאר נקי ולא דביק כל הזמן).
כל הכסאות הועלו על שולחן האוכל, הפוכים
טאטוא מהיר במגב של המטבח ופינת האוכל
ויש מהיר בסמרטוט עם מים שהרתחתי בקומקום על כל האיזור, סחיבה עם מגב, גמור.
טאטוא מהיר של הסלון במגב (בלי שטיפה)
העליתי את השטיחונים בחדר-רחצה-הורים על אדן האמבטיה, טאטאתי במגב, אספתי את ערימת השערות והאבק לפח.
רחצתי את השירותים (סקוטש על המושב ובחלק התחתון שלו, סקוטש מסביב לאסלה על החלק שהמושב "יושב" עליו, ומברשת עם סבון לשפשף בתוך האסלה. השתמשתי סתם בקצת סבון כלים לצורך הניקוי הזה). אני שוטפת את הסבון בעזרת הטוש של האמבטיה, וככה השירותים נשארים נקיים ומבריקים, ואותו חלק מהמים שנוזלים על הרצפה משמש אותי לשטיפת הרצפה, כי אני גורפת את המים במגב ואוספת לסמרטוט והרצפה גם היא מבריקה.
פרשתי מחדש את השטיחונים כשהרצפה התייבשה, איזה יופי! שוב השירותים נקיים ומבריקים וריחניים וההשקעה מינימלית כי הם לא התלכלכו. הכל לקח דקות ספורות.
סידרתי את הספה (הכיסוי שאני שמה עליה נוטה "לנזול")

וכל איזור המגורים (כניסה+סלון+שולחן האוכל+המטבח) נראה נקי, מבריק ומסודר. איזה כיף!

מה שלקח הכי הרבה זמן היה כל עניין הסדר והניקיון במשטחי המטבח (דלפקים ושולחן אוכל) ובכלים וכו'. שם השקעתי המון.
הכי זריז היה הרצפה והשירותים.

היום ביליתי במוסך לצורך טיפול שנתי + טסט מעשרה לשבע בבוקר, אז חזרתי גמורה.
מה כן עשיתי?

אוכל לילדים ולי
שטיפת הכלים, הכיור, המשטחים, שולחן האוכל - תענוג לעיניים!
קרצפתי את הכיריים ואת איזור הכפתורים של הכיריים והתנור
סידרתי את הסלון - נראה כמו בירחון עיצוב!

איזה כיף!

אוף איתך!

חשבתי ללכת לישון היום מוקדם, וכנראה שפשוט אנקה את הבית...
בעלי בחו"ל אז יש לי את הערב לבד.

ובצהוב:"אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב" חחח

הי הי, עדיף ללכת לישון מוקדם מאשר לנקות את הבית.
גם השינה חשובה! לפעמים יותר מהכל...

אוקי, זה הגריין שמופיע:
נותר רק להשלים עם העובדה שהילדים שלנו חיים בעולם שיוצר לנו קונפליקט, ללמד אותם כל מה שאפשר על הנושא, לזרוק מהבית כל מה שלא נראה לנו וזהו. אני חושבת שממש אסור להתייסר על זה
והרי מצבי:
אני יושבת בבית הפוך (ועוד ביום שהעוזרת היתה), מתה מעייפות, אוכלת תפוצ'יפס (כן, כן, לא אורגני...) טבול בשמנת, וקוראת על פליי ליידי בבאופן טבעי...

יש לי שאלה:
יש לי בית לא גדול, עם מחסור קל במקום אכסון.
ויש לי כמה דברים שאני לא צריכה מיידית, ולא בטווח הבינוני, אבל לא בטוחה שרוצה לזרוק. בעיקר כאלה שמתחילים ב"כשיהיה לי עוד ילד..."
הכי נתקעים לי:
מנשא תרמיל עם מסגרת מתכת (לא יקר אבל פונקציונלי. קיבלנו במתנה)
בימבה פושטית (האמת, לא משתגעת עליה...)
שניהם גדולים ומסורבלים. כרגע מכערים לי את מעל-הארונות.

לתת בכל זאת? לשמור בכל זאת?

אני באופן אישי מסרתי את כל מה שהילדה שלי לא צריכה למרות שברור לי שיהיה לי עוד ילד
אבל מצד שני אני לא קניתי כלום אז אני לא מפחדת שבפעם הבאה אצטרך לקנות

תמרוש, בעצמך את אומרת שזה לא משהו שאת משתגעת עליו.
לשחרר.
לא רק שהם מכערים לך את הארונות, הם מורידים לך את האנרגיות של הבית.
בהצלחה.

(והכי קל להעיף דברים של אחרים. חחח)

(והכי קל להעיף דברים של אחרים. חחח)

באתי רק לתת השראה קטנה: (-:
אתמול פתחתי את מגירת הסכו"ם וגיליתי שמגש הסכו"ם (מין מגש מפלסטיק שמחולק לשקערוריות לסכינים, מזלגות, כפות, כפיות, וסכינים גדולים) התלכלך. שלפתי קערה גדולה מהארון, והעברתי אליה קבוצה-קבוצה את הסכו"ם. כל כלי שנראה מלוכלך כשהוצאתי את הסכו"ם לקערה, שמתי בכיור. אחרי שרוקנתי הכל יפה, רחצתי את המגש עם שאר הכלים בכיור.
כעבור זמן קצר הוא התייבש, ואז החזרתי אותו למגירה, והחזרתי לתוכו את כל הסכו"ם.
צ'יק צ'ק והכל נקי!

בעבר לא הייתי עושה משהו כזה ממוקד. הייתי רוחצת את כל הסכו"ם, את מגש הסכו"ם, מוציאה הכל הכל מהמגירה, מנקה את המגירה, ואחר כך כבר מחזירה הכל נקי נקי...
היום אני כבר לא עושה את זה אלא אם כן ממש מתחשק לי או שממש נשפך משהו בתוך המגירה (-;
אם המגירה נראית לי מלוכלכת, אני אוציא את כל מגש הסכו"ם ואשים בצד, אוציא את מה שבמגירה מחוץ למגש, ואנקה את המגירה. רק אם הוצאתי משהו והוא נראה לי מלוכלך, אשים אותו בכיור לרחיצה. אחרת, רק מוציאה, מנקה את היעד הספציפי לניקוי הספציפי, ומחזירה כמו שהם.

היום השקעתי כמעט 3 שעות בחדר השינה שלי...
הזמנתי ביביסיטרית לקטנצ'יק (שמשום מה, מתנהג כמו ילד קטן ורוצה כל הזמן לשחק..) ועליתי לחדר השינה.
סידרתי את כל הבגדים שלי (שהיו בערימות ערימות על השידות השונות בחדר + בגיגית מתחת למיטה). סידרתי בארון, צימצמתי את מקום בגדי הסתיו/אביב ל3 קולבים (ולא קולב לחולצה).
סידרתי את מיגרות הגרביים (העפתי את כל הגרביים הקרועות) את מיגרת הפיג'מות (צימצמתי את כל הפיג'מות הארוכות והחמות)
ניקיתי מאוחרי המיטה ומתחת למיטה (אפילו שטפתי)
סידרתי את השידות מתכשיטים מפוזרים, ניירות, תעודות וכד'
הוצאתי 4 שקיות - לתרומה, לשכנה, ולפח.
ניקיתי גם את איזור מקלחת ההורים (אבל לא היה לי כבר כוח, אז לא עשיתי פינוי - רק סידרתי וניקיתי)
לא חשבתי שייקח כל כך הרבה זמן!אחרי שעה בערך, שמתי לי מוסיקה, שיהיה לפחות קצת יותר נעים.
אה, גם החלפתי מצעים.
פיניתי 4 שקיות - לתרומה ולזבל
אני מקווה שאצליח לשמור על הסדר והניקיון לאורך זמן, ושבפעם הבאה לא ייקח לי כלכך הרבה זמן לסדר ולנקות.
היה לי הכי קשה לעמוד מול ערימות הבגדים ולחשוב לאן כל דבר הולך.

וואו! איזו עבודה! תני לעצמך טפיחה ענקית על השכם! זה היה מבצע משהו משהו...

בעזרת חברה יקרה סידרתי את הגינה.
פינה מוזנחת צמודה לקיר הבית עם אדמה יבשה, שיח לילך ענקי, קצת צנרת בולטת ועשבים שוטים בין הקרחות - הפכנו את כל האדמה, ניכשנו את כל העשבים, חפרנו תעלה סביב האיזור ותחמנו בגדר פלסטיק מודולרית, מהסוג שכמעט חבוי באדמה. אחרי שהאדמה היתה הפוכה ומחלקה יבשה הפכה לרגבים תחוחים, העשבים נוכשו והתעלה התוחמת היתה חפורה כולל גדר במקום - כיסינו את הכל בחצץ, ועליו שמתי עציצים פורחים ועשבי תבלין. איזה הבדל לעומת הפינה המג'וייפת שהיתה שם קודם.

יומיים לאחר מכן החברה עזרה לי עם פינה אחרת בגינה, רבע עיגול תחום בין שתי גדרות. שוב הפכנו, שוב ניכשנו ושוב תחמנו, אבל לא כיסינו בחצץ אלא הלכנו לקנות קומפוסט וחומר שמוסיפים לאדמה כדי לתחח אותה (הקרקע כאן במרקם של חמר דביק). אחרי שאסים להכין את הקרקע צריך לחשוב מה לשתול שם. בינתיים קניתי כמה צמחים גבוהים לשתול ליד הגדר, ובשנה הבאה יהיו שם עגבניות, מלפפונים, גזרים, קישואים וחסה.

עשית לי חשק לקנות סוף סוף אדמה ושתילים לאדניות שמחכות לי!

יש לי שאלה אליכן...קודם כל הדף אכן מעורר השראה. אבל יש משהו שמטריד אותי ותמיד תוקע רצון לנקות - עודף סטריליות. נגיד, מגעיל אותי לנקות עם אותה מטלית את הכיור נניח ואת האמבטיה, או את הארון של הכיור עם אותה מטלית של הכיור. ולנקות את מושב השירותים עם המברשת שהתפלשה בפנים בלי איזה חומר חיטוי חזק (עם האקולוגים לא מרגיש לי מחטא משום מה). ואז גם צריך למצוא איך לאכסן את המטליות לפונקציות השונות, כי זה לא אקולוגי לנקות בחד"פ וכו' (שלא לדבר על לשטוף ידים כל פעם שעוברים מדבר מזוהם יותר למזוהם פחות).
וכשאתן מדברות על "להעביר ויש" בשירותים - זה כולל את המושב? כי אז חייבים לשפוך מים, לא? איך מסירים את שאריות הסבון בלי להצטרך לשטוף גם את הרצפה?
מצטערת על השאלות הקטנוניות אבל זה עזר לי לקרוא את כל הפירוטים הקטנים אז אשמח גם בנושאים האלה

מצחיק שדווקא החשש מחיידקים וזיהום עוצר אותך מלנקות. אני שואלת ברצינות - איך את מנקה כיום?
קטן עלי להצהיר זאת אחרי שחיתלתי בחד"פ, האכלתי בתמ"ל וישנתי בנפרד, אבל אם החשש מהעברת חיידקים מהארון של הכיור לכיור חזק כל כך, עדיף שתשתמשי בחד"פ מאשר לא לנקות כלל. עוד כלל חשוב הוא לנקות מהפחות מלוכלך ליותר מלוכלך. את מושב האסלה אני מנקה בשפריץ של חומר ניקוי כללי ומעבירה ניר טואלט טבול במים שנזרק אחר כבוד לאסלה.

ניקוי אסלה המברשת (הטבולה בחומץ +שמן אתרי) אני מנקה רק בפנים!
בחוץ מטלית לחה על המושב ומסביב
ניקוי אסלות מהכתם שיש למטה- שקית מלח לימון בפנים ותחתית האסלה כמו תחתית הקומקום החשמלי , אפשר גם לייבש את המים למטה (לספוג אותם בסמרטוט) ואז לשפוך חומץ או כל חומר אחר ואז החומר נשאר בתחתית. לא צריך משהו לא אקולוגי.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

קצת סטרילית , מה דעתך לקנות כפפות נוחות ונעימות וכך לא תצטרכי לשטוף ידיים אחרי כל מטלית ?
אני חשבתי לקנות כפפות כותנה ומעליהן ללבוש את הכפפות גומי - גם יותר נעים על העור וגם לא נשאר ריח של גומי.

אני מנקה שירותים ואמבטיה כך :
ולנקות את מושב השירותים עם המברשת שהתפלשה בפנים בלי איזה חומר חיטוי חזק
אני לא עושה את המושב וכו' עם המברשת אסלה, זה באמת לא הגיוני בעיני ! המברשת היא בשביל החלקים הכי פנימיים של האסלה. היא לא נוגעת בשום דבר אחר!

בתוך הכלי של המברשת אסלה יש לי סבון נוזלי פשוט ("סבון כביסה" שהפכתי לנוזלי) עם כמה טיפות שמן אתרי. את הסבון אני מחליפה פעם בשבוע.
אגב, כדאי לקנות מחזיק מברשת שעשוי מנירוסטה או מזכוכית, כי הפלסטיק הזול (כמו שיש לי) נהיה ממש מגעיל ושרוט...
אפשר להחליף את המברשת אסלה לעתים קרובות (נגיד... פעם בחודש?... מקווה שאני לא עושה לעצמי פדיחות...) ולשטוף אותה אחרי השימוש ע"י הורדת המים
(אני מורידה את המים בסוף הניקוי ושמה את המברשת מתחת למים שיורדים מהניאגרה ומסובבת אותה כך שהמים יגיעו לכל הצדדים) .
אין שום טיפות שמגיעות לרצפה בזמן הניקוי, אז אין שום צורך לשטוף רצפה...
אחרי שאני עושה "ויש" בתוך האסלה עם המברשת, אני לוקחת נייר טואלט,
ויש לי שפריצר עם חומר ניקוי שהכנתי (כוהל 96% + מים + שמן אתרי ברגמוט = ריח מעולה)
משפריצה על חלקים של האסלה - כל יום אזור אחר, ועם אותו נייר טואלט 2-3 אזורים, לפי היררכית הלכלוך : נגיד היום את הניאגרה מבחוץ ואז עם אותו נייר אני עוברת - מכסה המושב מבפנים. הרבה פעמים אני גם עושה עם הנייר טואלט - זה התפקיד האחרון שלו, תחתית היררכית האיכס - את האזור שמתחת ל"טבעת" של האסלה.

ויש לי גם מטלית שתלויה על ה"ברך" של הכיור שאיתה אני עושה את הכיור ואת האמבטיה (לא בתוך האמבטיה אלא רק את שפתי האמבטיה).
אפשר לתלות שם גם שתי מטליות

אחת לאמבטיה, אחת לכיור.
ואת הארון של הכיור אפשר אולי לנקות בנייר טואלט יבש (אני מניחה שיש עליו רק אבק?) או... עוד מטלית אחת.

אגב את כל זה החלטתי לעשות כשאני חוזרת מהעבודה, אני תמיד שוטפת ידיים כשאני חוזרת, אז לפני שאני שוטפת ידיים
אני עושה את הניקוי המהיר, ככה אני עושה שני דברים במחיר שטיפת ידיים אחת

[ככה יש לי מן תמריץ לעשות את הניקוי ולגמור עם זה]
בבוקר זה היה יותר מדי בשבילי להתעסק עם האסלה ...

וואו! תודה על הפירוט. ננסה היום (או מחר?)
חחח
נשמע כמו דחיינות, נכון?

ניחוח אדמה אחרי הגשם

טוב, שבת היום

אני לא עושה את המושב וכו' עם המברשת אסלה, זה באמת לא הגיוני בעיני ! המברשת היא בשביל החלקים הכי פנימיים של האסלה. היא לא נוגעת בשום דבר אחר!
אפילו לא חשבתי שאפשר לחשוב ככה... (-:

אני מנקה עם כפפות.
יש לי סקוטש נפרד לאמבטיה ולכיור - וסקוטש נפרד למושב האסלה. כל אחד מהם בסלסלה שפעם שימשה לפירות בסופר. מדפים אני מנגבת מאבק בסמרטוט לח שמיועד אצלי לניגוב אבק.
גם אני שוטפת את המברשת של האסלה בהורדת מים בשירותים. ואחת לכמה זמן אני שוטפת אותה ואת המיכל שלה מעל האסלה בעזרת הטוש של האמבטיה.
כמו כן יש לי סל מלא דברים שפעם היו תחתונים, גרביים, גופיות וכו', והיום הם סמרטוטים. יש דברים שאני מנקה בסמרטוט כזה, אחר כך זה הולך לכביסה. אחת לחודש אני עושה כביסת סמרטוטים, לסמרטוטי הרצפה, לסמרטוטי הניקוי וכו'.

אצלי יש שני סוגי ניקוי למושב האסלה: אחד, חפיף. בנייר טואלט שקצת הרטבתי ואחר כך בנייר טואלט יבש. השני יסודי: בעזרת הסקוטש הייעודי, עם חומר ניקוי, ואז שטיפה בעזרת הטוש של האמבטיה, ואז רחיצת רצפה.

אצלי דומה למה שכתבו בשירותים.
בכיור האמבטיה - יש לי גם סקוצ' כזה דו כיווני, צד אחד ספוג. אחרי שאני מעבירה ויש אני מייבשת עם מגבת ידיים משומשת ולכביסה. כל יום המגבת הולכת לכביסה, ואני מכבסת אותן בטמפ' גבוהה.
לגבי הסמרטוט של המטבח - גם אותי די מגעיל, והפתרון שמצאתי - פשוט לכבס בתדירות גבוהה. יש לי כמה, דווקא מהסוג הטוב המיקרופייבר או איך שקוראים לזה, וכל ערב הסמרטוט עף לכביסה.

התפוצצה לי שקית חלב במקרר.
סיבה טובה לנקות מתחת למגירות של הפירות/ירקות.

המטבח נשאר פחות או יותר במצב נקי.
היום הקטנצ'יק (בסוף החודש בן 3), החליט שהוא צריך לשטוף כלים.
נעמד על דרגש ושטף ושטף ושטף. שם בייבוש וביקש את המגב הקטן כדי לנקות את הכיור.
גאווה. אמרתי לבעלי (שבדיוק חזר מחול) שזה רק מראה שאני מנקה לפעמים. אחרת לא היה יודע מה לעשות, לא?

(-:
את כנראה מנקה יותר מאשר "לפעמים". מה דעתך לא להפחית בערך של מה שאת עושה?

_אני לא עושה את המושב וכו' עם המברשת אסלה, זה באמת לא הגיוני בעיני ! המברשת היא בשביל החלקים הכי פנימיים של האסלה. היא לא נוגעת בשום דבר אחר!
אפילו לא חשבתי שאפשר לחשוב ככה..._
אולי זה נובע מזה שניקיתי אסלות לראשונה בצבא, ושם המושב זה להמחשה בלבד...(הולכת להתבייש על כל הפעמים שניקיתי עם אותה מברשת ואקונומיקה..)

תודה על התשובות, אני לא רואה את עצמי מכבסת 5 סמרטוטים אבל אמצא איזה פתרון אמצע לאחסון ושימוש חוזר.

הולכת להתבייש
השתגעת? (-:
פה יש חוק: אסור להתבייש. כל מה שעשינו היה מספיק טוב.
לעומת זאת, אנחנו גאות (גאים) בעצמנו על כל המאמצים שעשינו, על המאמצים שאנחנו עושות לשפר את חיינו ולעשות אותם יותר נעימים וזורמים, ואנחנו משפרות כל יום יותר ויותר

בשמת, כנראה שאת צודקת ואני באמת מנקה יותר מאשר לפעמים...
הבעיה, שהבית גדול והרבה מקומות נשארים מוזנחים...
אז נכון שאת איזור המטבח/פינת אוכל/סלון אני מנקה באופן שיגרתי (מודה שלישטוף זה פעם ב..., אבל מנקה את השייש/כיור ומטאטאת את האיזור החשוף מרהיטים/שטיחים), אבל שירותימים/אמבטיה/חדרי ילדים/חדר שינה שלנו בקושי מקבלים תשומת לב.
מרוב שאני אישית בלגניסטית (ובעלי פרפקציוניסט ופדנט), אז חדר השינה שלי נראה בד'כ כמו אחרי סופת טורנדו (אבל רק של הבגדים שלי). כל יום אני אומרת לעצמי (כשאני הולכת לישון) - מחר חדר השינה הזה. אבל כבר הרבה זמן לא הגעתי אליו, והמצב החמיר (עד יום שישי האחרון הנ"ל).

בצהוב יצא לי "הספק מבורך". אני יודעת שהכוונה לha-safek מבורך, אבל בעברית, כמו בעברית, אני בוחרת לקרוא espek מבורך.

לילה טוב לכולכן. ושוב - תודה על הדף הזה... אולי יומאחד גם אגיע לנקות את השירותימים כמו שצריך.

בשמת כל מילה.
ואגב הקטע עם מגירת הסכום באמת נוגע בנקודות החלשות האלה של הכל או כלום ונשמע שהצלת לעקוף את זה בקלילות

אצלי זזים דברים.
אני נאלצת להראות את הדירה בשכירות שאני גרה בה לקונים פוטניציאלים בתדירות נאה..
זו פעם ראשונה בחיי שאני נאלצת לתחזק את הבית בתדירות כזו.
הבנתי שאף פעם לא באמת ניקיתי יסודי והפעם, תחשבו מה זה הלראות דירה לקונים - אני מראה את הבית לאנשים זרים, שנכנסים לכל פינה וכוך.
קרה שנאלצתי לנקות את הבית יסודי (במושגים של להפוך אותו מחירייה למשהו שלכל הפחות נראה נקי, מסודר במשטחים המרכזיים). זה לקח לי 10 שעות ביומיים שכללו זריקה של המון חפצים ושימוש בהרבה מים וחומרים כבדים.
הבית הסריח מכלור אבל לא היהת דרך אחרת (כתמים על הריצפה).

ואז שבוע לאחר מכן - שוב כי באו עוד קונים.

ויומיים לאחר מכן שוב.

כמובן שלא ניקיתי שוב ושוב באותה מידה.
לאחר שבוע לקח לי משהו כמו שעתיים לנקות זריז. לא יסודי - לטאטא, להעביר סמרטוט עם מרכך, מים וחומר נקיון (לא תוצאה משהו), לעשות כלים וסדר מהיר. בלי לנקות הרבה מדי אבק, או כיורים, בלי כביסות או שטיפה יסודית בלי כלום. כל זה לקח שעתיים. זה המון לדעתי וזה הבהיר לי שתחזוקה לאחר שבוע בכל זאת צריכה להיות ממושכת יותר וזו הפתעה, היה לי חלום כזה שמנקים פעם בחודש יסודי ואז כל שבוע חיים על העברת סמרטוט ותיקתוק מהיר של סדר. אז זהו שלא.
מצד שלישי - הכיורים עדיין היו מאוד נקיים, הסדר היה סדר מינימלי, לא הערמות של פעם. הריצפה מהירה לניקוי.. בקיצור יש תמורה.

יומיים לאחר התחזוק ההוא, שוב נאלצתי לתחזק - הפעם גם הכיורים נדרשו לויש, את הריצפה רק טיאטאתי, המראה היה כזה שאו שעושים שטיפה יסודית ומצחצים או שמטאטאים בגישה של עוד לא ניקינו. קצת אבק, מעט כלים. זה לקח קרו בלשעה.. שוב די הרב הבהתחשב בעובדה שרק לפני יוןם וחצי ניקיתי!

מה שנחמד, עברו כמה ימים מאז שבאו מבקרים.. ועדיין שמרתי על סדר ונקיון, הפעם "בהתנדבות". לעצמי בלבד. כלים מסודרים, משטחים נקיים. התיקים בוו התלייה, כלים בכיור. זבל. הממ בזבל. התרגלתי לזה.. נהיה כיף. לא מאמינה שזה יישאר לאורך זמן, אבל משהו בהערכת זמנים שלי השתנה וביכולת שלי להתגייס לאורך זמן (כמה שבועות לדבר הזה) ולא להישאב לבלגן , מעיד שיש תקווה..

אה! אני עוברת מטמורפוזה והדף יבש כמו פח הזבל שלי!

לפני כמה שבועות עידכנתי פה שעקב הצעת הדירה בשכירות שאני גרה בא - למכירה אולצתי בעל כורחי להבריק אותה.
אם להזכיר- לקח לי יומיים לנקות ולהעיף חצי בית החוצה.
לנקות את הריצפה, חלקים נראים, כיורים, ולעשות סדר בציוד.
זה לא אומר לנקות חלונות ארונות תריסים ומגירות. אפילו לא לנקות מאוד יסודי כי לא היה לי זמן וגם אני לא כזו.

אבל ניקיתי וזה אחרי שהבית נראה כמו חירייה (בריצפה המוני חפצים מתגלגלים, כמויות של שקיות למסירה, אי סדר בכל מקום, שולחנות מפוצצות, מקרר ומטבח עמוסים בכלים, הרבה ג'יפה).

בקיצור, ניקיתי.
ובאו קונים לראות את הדירה ומרוב ריח של כלור נראה לי ברחו מיד.

ומאז עברו כמה שבועות וכמו שתיארתי - מאחר ובאים קונים פוטנציאליים כל יומיים שלושה, אני מחוייבת לשמור על סדר ונקיון, וכך גיליתי ש:

בהתחלה ניקיתי ושמרתי על סדר רק בשעתיים לפני שהם באו, מהר מהר הרמתי מה שהיה צריך להרים, ניקיתי כלים, העברתי סמרטוט או מטאטא. גיליתי שפעם הייתי צריכה רק לטאטא, ושבוע אחרי רק להעביר סמרטורט ושבוע לאחר מכן כבר ממש לשטוף, אבל שבועיים וחצי בין לבין היו עדיין מאוד נקיים.
תמיד.
גם בלי מיתוס השטיפה פעם בשבוע.

איך? כי נאלצתי לטאטא פעמיים בשבוע (לפי תדירות ההגעה שלהם לא כי אני מלאך), ומדי פעם לקרצף משהו קטן שנפל על הריצפה שוב, בגלל שלא היה לי נעים (ולא המריצפה).
ופעם ניקיתי כיורים, אבל לא שטפתי ריצפה ופעם שטפתי את כל הבית אבל ויתרתי על חדר השינה (שעדיין אחרי חודש נקי מאוד. מי נכנס אליו? אני?).

אבל בכל הפעמים תמיד טיאטאתי, העברתי אבק, עשיתי סדר שלא היה היסטרי כי לא היה הרבה מה - ושטפתי כלים.

והמסקנות שלי הן שזה באמת באמת פשוט. באמת. כי כל פעם עושים רק חלק אחר.

ודבר נוסף - לי יש סטנדרטים מאוד נמוכים, אני לא מתעסקת בלהבריק או להזיז את כל החפצים כל הזמן בכל שטיפה והפאנלים לא מעניינים אותי עם כל הכבוד.... הוארונות והמגירות והמדפים הכל בבלגן טהור ומשמח. אין לי בעיה עם זה.
אבל הבית - צחור בעיניים.
אין אבק.
הריצפה נקייה.
אין כמעט כלים
וכמעט תמיד מסודר.
השולחנות נקיים.
הכיורים מבריקים.
יש ריח טוב.
תמיד.

וכלומר בלי סטנדרטים גבוהים - הבית מבריק איך מסבירים את זה?
העבודה התלת שבועית הזו - שפעם ביומיים יוצא שעוברים על הבית ונותנים לו קצת צומי עושה את זה.
הבית נראה מעולה. אז זהו, ולא כל ערב ובלי שיגרה. פעם ביומיים שלושה.
זה אצלי.

והשינוי היותר גדול. זה שאינו תלוי בדבר - גיליתי עם הזמן שאני שומרת כבר על הסדר והנקיון גם הרבה לפני שהם באים, כי ככה נעים יותר. מרימה דברים שנפלו לריצפה גם בלי הטאטוא המרכזי.. מסדרת סתם על הדרך. ..

מה שנקרא עם האוכל בא התאבון ואני רק מקווה שזה כאן בשביל להישאר כי כל כך הרבה יותר נעים והגיוני לחיות ככה. ואת זה אומרת מרדנית מלידה בכל מה שנעים וטוב..

ורק אוסיף שזו אני מלמעלה שכתבה רק לפניש בועיים שמה זה, לוקח המון זמן לנקות ולשמור וכבר עדיך להביא עזרה וכאלה.

אז זה נכון, עומדת מאחורי זה, אבל מאז כאמור קרו דברים ההרבה זמן הזה הצטמצם כי יותר חלקים בדירה הפכו נקיים ונשארו רק לתחזוקה קלה מאשר לקרצוף היסטרי וגם הזמן הזה שמוקדש לנקיון - הפך לחלק אינטגרלי מכל יום ולכן בחישו בהסופיה וא תופס פחות נפח. הנקיון הראשוני שואב המון כוחות כי הוא נקיון של הרבה ג'יפה. אחכ זה קל יותר.

ועדיין אני מחזיקה בדיעה שלמשפחות וכאלה שעסוקות גם בטון כביסות וקניות וסידורים סביב הבית שווה לקחת עזרה בתשלום אם אפשר גם בקטן >

איזה כיף לקרוא אותך! כמה מעודד!
ואת צודקת. ברגע שעושים את זה כל הזמן בקטנה, זה פתאום כלום עבודה.

אני היום העברתי סמרטוט על המטבח, חצי פינת האוכל וחצי הסלון. ככה קליל, והופ נקי. דווקא היה יום עמוס, יותר הייתי בכביסות, בישולים, ניקיונות במטבח. בכל זאת הוספתי את זה וסידרתי את הספה והנה כל הבית נראה נקי ומזמין.

כל הכבוד בשמת, זה בדיוק זה, להתרחק מההכל או כלום.. ולמען האמת למרות שהסטנדרטים שלנו שונים ואנחנו בסיטואציה שונה (ובכן לך יש משפחה ולי יש כמה בעלי חיים והאמת שכשזה נוגע לבלגן זה לא כזה שונה

) אנימזדהה עםמה שאת כותבת.

אני רק אוסיף שגם:
דלתות ארונות המטבח מבריקים תמיד
דלתות המקרר נקיות (את הבפנוכו אני מרוקנת וממיינת - אבל לנקות ממש מקפידה פחות)
המתגים בכל הבית מצוחצחים
אפילו החול בארגז של בעח מוחלף בתדירות גבוהה מאוד בדיוק כמו בהתחהל כשעוד הייתי משקיעה

ואם בבעח עסקינן אז הם ממש מתפננים על הריצפה, נרדמים עליה, מתפלשים בה, בחום הזה ל אמאמינה שהם לא עשו את זה קודם, מעניין למה!

ועוד דבר לכל מי שמגדל - לא להאמים כמה הטאטוא הדו שבועי הזה מנקה המון שערות מהמרחב. הבדל של שמים וארץ, כאילו שהגזירה הזו שחשבנו שאי אפשר איתה אלא אם קונים איזה רומבה נפתרת בטאטוא פשוט.

וטיפ שלי, אניאל מחסידת המשתשמות במגבונים לחים. תמיד זה נראה לי פחות יעיל מסמרטוט לח רגיל, אבל יש שני דברים חד פעמייםש הכנסתי לנקיון הבית והם באמת שידרוג של ההתנהלות:

קניתי גליל ענק של נייר, אבל נייר חזק על סף שיוף לא המפונפנים של סנו שנדרשים לך 10 גליונות בשביל לנקות משהו, בזה הקשוח חותכים אחד ואפשר להרים איתו כל דבר ולזרוק לפח, לנגב ידיים וכאלה.

ראשית לא משתמשים בו המון כמו שניתן לחשוב בגלל שזה נייר ברגע שתלשת - עושים בו כמה שימושים באחד. שנית - בתור בעלת בעלי חיים הצרה הצרורה של השערות שנכנסות גם למגבות המטבח לא נפתרה עד שחשבתי על זה. מה שלא עשיתי - משהו במגבות המטבח ובסריגה שלהםן הועובדה שהן מסתובבות ברחבי המטבח בכל מיני פוזיציות ספח אליהן הרבה שערות וזה שמהו אחד שיש שערות על הסדין ומשהו אחר כשזה במגבות המטבח.

בכל שאר התחומים מאוד מקפידה למחזר ולשמר, הנייר הזהמבחינתי הוא דובדבן וכלי עזר אדיר( ואגב אני לא בטוחה שכביסות תוך שימשו במים, חומרי כביסה, מלבינים וקניות תדירות של עוד מגבות יורת אקולוגי). הקטע הוא לא לקנות את המפונפנים שמוכרים בסופר אלא משהו גדול כזה שמוכרים בחנויות של ר"פ.

העצה השנייה שלי - לשים סמרטוט כלשהו ספוג בריח של חומר ניקוי חזק מאחורי האסלה בשירותים. מונע מאיתנו הלכניס כימיקלים לתוך המים שבאים במגע איתנו... ושומר על ריח טוב.

ועוד טיפ - אם הריצפה לא ממש מטונפת אפשר לוותר על הכלור. מיותר, משאיר סימנים ולא בריא. חומר ניקוי רגיל (ועוד יותר טוב עם אבקת כביסה) עם מים רותחים - עושה את העבודה מצוין.

ובשמת ידעתי שאפשר לסמוך עלייך גם בימים שהדף הזה מת כאילו שאין צרות נקיון בעולם, מה? רק על הקוטג' לבדו נלין... ?

תודה לך בלגניסטית שאת מעדכנת מדי פעם ולא נותנת לדף הזה "למות". זה ממש מעודד בלגניסטיות שכמותי...

בימים שהדף הזה מת כאילו שאין צרות נקיון בעולם
אנחנו פשוט עסוקים בלנקות...

אנונימי

מכירה בגדול את השיטה שלה. פעם, מזמן, הייתי מקבלת מייל כל יום, עד שהאקס החליף לי ססמא במייל.
אז השיטה ללא ממש עבדה ...

היום, בבית אחר, בזוגיות אחרת, מוצאת את עצמי בבית שלא נעים לי להיות בו פשוט כי הוא לא נקי ומסודר ...

יש לי הרגל מגונה, להניח הכל על השולחן בפינת האוכל, שנמצא ממש מול דלת הכניסה....

תוסיפו לזה כביסה שלא מקפלת, וגור כלבים שמשתין ומחרבן בכל פינה ותבינו הכל...
עזרה איך להתחיל תתקבל בברכה

התחיל החופש הגדול ויחד איתו באו כל מיני תקלות.
אחד הקירות בבית התמוטט והיינו צריכים להזמין שיפוץ. בקיצור, היינו כלואים בחדר אחד במשך יומיים.
(מזל שהגדולה אצל סבא וסבתא)
אחרי יומיים יוצאים מחדר הקייטנה, שבו יצרנו, שרנו וגם אכלנו (למרות שאני לא מרשה לאכול בחדרים), וכל הבית מטונף!!!
יש לי חום רק מהמחשבה של לנקות את כל האבק והזוהמה של השיפוץ/תיקון.
לא יודעת מאיפה להתחיל. הכל!הכל! הכל! מטונף ומאובק.
אאאאאאאאאאאההההההההה! (למרות שזה שייך לדף אחר)

אנונימי

להצטייד בשואב אבק טוב
להתחיל לנקות את מה שרואים, בהתחלה עם מטאטא, כמה וכמה פעמים בסוף עם שואב
לשטוף עם המון מים כמה וכמה פעמים
לנקות את כל המשטחים

הספקתי לנקות היום את המקלחת שלי + חדר השינה שלי (גם שם היה שיפוצון)
את המדרגות והמעקים. (או שאומרים מעקות?)
ואת הסלון, בלי להזיז רהיטים....
עדיין יש שיכבת אבק, אבל שטיפה ראשונית עברה...
אולי אם יהיה לי כוח בערב.

מנסה להקדיש כל יום רבע שעה, פעמיים, לנקיונות. המחשב שואב אותי, אנחנו כל היום בבית, הילדות נכנסות-יוצאות-נכנסות וארוחות מסודרות יחכו כנראה לספטמבר - בינתיים המטבח בפעילות תמידית. מזל שאין הרבה כביסה. אני ממיינת בגדים ומסדרת ארונות באדיקות, ואיכשהו תמיד מגיעות אלינו שקיות בגדים נוספות מחברים. נפטרתי מהרבה חולצות מסמורטטות שלי וקניתי במקומן חולצות שאני יכולה לצאת איתן מהבית בלי להיות נבוכה. קיץ.

רציתי לעדכן שאצלי הבית מסודר מתמיד. בדגש עלמסודר.
הוא גם נקימתמיד.
אבל מוזר שאחרי חודשיים (! מיהיה מאמין) שהבית נראה כמו בית, שהריצפה נקייה, שאין בגדים זרוקים שהכיורים והמטבח מאורגנים שהזבל בזבל.. שאחרי חודשיים זה הפך להרגל שזה הישג כביר מצד אחד ומצד שני אני לא מעמיקה את ההרגל, לא מנסה להגיע לבפנוכו, לנקות ולסדר מגירות, קרטונים, אפילו להתחיל לארוז למעבר שיהיה בעוד חודש..

אני עושה את המינימום לשמר את הקיים שזה אומר
לטאטא פעם ביומיים (יעיל פלאים, בייחוד כשיש חיות בבית, גורף אבק חול גורם לך גם להתכופף ולהרים כל מיני שנפלו והיומצטברים רק עד לשטיפה, וכמובן פרווה, מותיר ריצפה במראה טוב)
לעשות ספונג'ה פעם בשבועיים וחצי (כן כן אצלי אין צורך יותר)
לנקות נקודתית כתמים בריצפה (נשפך משהו -מנקים, חדש לי.. )
כלים כל הזמן,
ריקון אשפה כל הזמן,
כביסה.
כיורים - ממש מעט, במטבח תמיד בגמר הכלים, מקלחת - פעם ב.. בקטנה
שירותים - שופכת חומר משהה ומורידה מים, פעם ב.. מנקה גם בסקוצ'
סדר כללי,

נורא פשוט אבל יוצר כל כך הרבה הבדל.
השאלה מתי אעבור לשלב הבא, להמשיך בניפוי, במיון, לרוקן, לזרוק, שהרי יש לי הרבה מאוד לעשות, הכל ספון בארוונת ובמגירות.

מישהי יודעת איך ממנפים את השיגרה הברוכה? כאילו שמצאתי שוב את אזור הנוחות שלי ואני לא ממהרת להיפרד ממנו

תודה לך בלגניסטית שאת מעדכנת מדי פעם ולא נותנת לדף הזה "למות". זה ממש מעודד בלגניסטיות שכמותי... happy

בכיף!

אני רק אגיד מנסיוני שהדף עור השראה, אבל את הפעולה האמיתית עוררה המציאות שחייבה אותי לחשוף את הבית בתדירות גבוהה לקונים פוטנציאלים שלה.. מה שחייב אותי לשמור על הנל באופן רציף...

אולי כדאי לאלץ אתעצמך לארח אנשים שלא נח לך שייחשפו לבלגן שלך פעמיים בשבוע? חודש כזה - ואין יותר בלגן.. ויותר חברים

ניחוח אדמה אחרי הגשם

בלגניסטית לשעבר, כל הכבוד ! נשמע שהבית במצב מצויין ונעים לך !
לדעתי זה דווקא טוב לתקופה ארוכה להתרגל למצב החדש, עד שתרגישי שזה ממש בא לך בטבעיות ובמאמץ קטן
ורק אז תתחילי לעשות מאמצים קטנטנים כדי להמשיך הלאה. אם נוח לך כמו שזה, ואת גם יכולה לארח, אז בעצם... אין פה שום בעיה, לא?

אבל אם את רוצה להשקיע עוד, אני הייתי מציעה לעשות רשימה של כמה מגירות/ארוניות מעצבנות במיוחד,
וכל פעם שיש לך מצב רוח לנקות (מעבר ולא במקום השגרה הרגילה!), לעבוד על מגירה מהרשימה
אבל לא יותר מחצי שעה נגיד... כדי שלא יימאס ויתבאס עלייך

השאלה מתי אעבור לשלב הבא, להמשיך בניפוי, במיון, לרוקן, לזרוק, שהרי יש לי הרבה מאוד לעשות, הכל ספון בארונות ובמגירות

_לדעתי זה דווקא טוב לתקופה ארוכה להתרגל למצב החדש, עד שתרגישי שזה ממש בא לך בטבעיות ובמאמץ קטן
ורק אז תתחילי לעשות מאמצים קטנטנים כדי להמשיך הלאה_

אולי פעם בשבוע תוסיפי חמש דקות של מיון במגרה. רק לזרוק דברים מיותרים. זהו. לא מעבר לזה. להשקיע חמש דקות באיזה מדף או באיזו מגרה (ממש עם טיימר, או לשים שיר בדיסק או ברדיו או ביוטיוב ולמיין עד שנגמר השיר, שתקבלי הרגשה שזה קצרצר) - אך ורק בשביל להוציא משהו אחד או יותר לזרוק. זהו.
לזרוק = שבור, קרוע, עבר זמנו, לפח, או - לא נחוץ לך ולא אהוב עלייך והולך להיתרם לאנשהו או לרדת למטה למי שייקח אותו.

_לדעתי זה דווקא טוב לתקופה ארוכה להתרגל למצב החדש, עד שתרגישי שזה ממש בא לך בטבעיות ובמאמץ קטן
ורק אז תתחילי לעשות מאמצים קטנטנים כדי להמשיך הלאה_

מצטרפת.
גיליתי פטנט חדשני ומדהים לבית מסודר ונקי - שלחתי את הבנזוג והצאצאות לסבא וסבתא. המשכתי יומיים-שלושה בקצב התחזוקה הקודם ועכשיו כל האיזורים שהציקו לי בעין (הכניסה, השולחן בסלון, האיזור שסביב דלת היציאה לגינה, הרחבה במעלה המדרגות לקומה השניה) מסודרים ללא רבב ובלי שאתאמץ. לא שיטה בת-קיימא אבל לפחות טוב לדעת שהבלגן בבית הוא לא (רק) בגללי.

בלגניסטית לשעבר - מציעה גם להתפנקס עם עצמך ועל כל פריט שנכנס הביתה (ולא משנה מה ואיך) לזרוק שניים (לא משנה איזה). דוגמה: קניתי מברשת שיניים חדשה ומיד זרקתי את הישנה, ועוד שפתון שקניתי לפני שנתיים וממש לא מתאים לי. אפשר, במקום או בנוסף, להחליט להפטר (ולא משנה איך) מפריט אחד ביום, בנוסף למה שנכנס הביתה. קנית סנדלים? יופי, הפטרי מהזוג הישן ומעוד חולצה סמרטוטית.

דעתי שיהיה אפשר לסמוך עליכן

אתן בעצם אומרות תנמיכי ציפיות ותתחילי שוב בקטן, מאמצת!
אם כי כמו כל דבר שאימצתי מהדף איכשהו העברתי אותו מטמורפוזה, יש לי תחושה שאני אתחיל בקטן ואז יגיע נחשול גדול... ימים יגידו.

אבל כן הסתכלתי אחורה בדף, ראיתי שאכן מלאו כמעט חודשיים למצב החדש של הדירה שלי.
אני לא חושבת שהשכלתי לתאר איך המקום הזה היה נראה בעבר. לא היה על מה לדרוך, מרוב ניירות וקישקושים על הריצפה.
רצית מזלג? תסתפקי בכפית.. רצית כוס? המ כנל.
כביסה היתה מתבלגנת לי נקייה עם לא נקייה,
שערות בעלי החיים בריצפה היו מאיימות להפוך לפוך אקולוגי במיוחד...
היה גודש, היה עומס, היה כבד, היה מבולגן.
שולחנות היו עמוסים כל הזמן! תמיד! בהמון ניירות! בגדים! כלים!
לא הייתי מוצאת דבר מיד.
כיורים..
בקיצור מצב לא טוב בכלל.

אני כל הזמן מסכמת איך הבית נראה כי אני לא מאמינה שנהיה ממנו משהו אחר ושזה מחזיק.

ניסיתי לחשוב מה גורם לי אוטומטית לשמור על זה.
אין לי שיגרה , ממש לא פליי ליידי. עושה כשצריך,
כשנראה לי, כשבא לי.
על הדרך.
אבל איך פתאום אני בכלל עושה והרי עד לפני חודשיים - ממש לא.
נראה לי שמשהו השתנה.
כמו ששותים כשצמאים. לפעמים מתעצלים נכון. אז שותים קצת אחכ. אבל בסוף שותים. אז נראה לי כמטאפורה לבית שמה שקרה שזה בהתחלה התחיל ככורח. הייתי חייבת להפוך את הבית לנורמלי. כאמור טיילת של קונים פוטנציאליים איימה להגיע לביתי והיה לי ברור שמזה לא מתחמקים.
הייתי חייבת לשתות, התייבשתי.
לאחר הניקוי הראשוני, התמוגגתי.לאחר מכן הגיעו שבוע שבועיים שתחזקתי ודי קיטרתי על כך (גם פה) הייתי בטוחה שפיה טובה תשמור על הבוהק הראשוני, אבל הממ הסתבר שאין כזו בנמצא ועדיין יש קונים ויש טיילת ומישהו צריך לשמר את הקיים.
אז נאלצתי להמשיך להרוות בשתייה רק כדי לא להתייבש שוב.
ואז אחרי שבועיים שלושה, חל המפנה האמיתי - התרגלתי - לא לפעולה מסויימת של נקיון שהריכמו שאמרתי אין לי שיגרה, אין שעות ואין חובת כיור נקי כל יום, ואין כאלה. אבל התרגלתי לסטנדרט אחר של נקיון.
התרגלתי שהריצפה ריקה מחפצים וקישקושים (מלבד רהיטים קבועים)
התרגלתי שהשלוחנות ריקים
ה תרגלתי שיש לי כלים זמינים
התרגלתי אפילו שאין פח מלא על גדותיו ושרואים מה קורה במקרר גם בלי לפתח כישורי חפירה.

ההרגל הזה גרם לי להרים, להעביר סמרטוט, לשטוף כמה כלים על הדרך. חלק כי זה הציק, חלק כי פתאום היה לי נחמד לעסוק בדבר הזה שהסב לי גאווה עם הזמן.. חלק מכורח - כי אנשים באים.
ההרגל הזה החזיר את מנגנון הצמא-שתייה לתפקוד. משהו התעורר. התחיל הלזרים ויטליות לבית הזה.
תמיד מבלבלים בלגן עםחיים.
זה נכון.
יש שמהו בבלגן שהוא חי.
אבל אובר בלגן וכאוס - זה כמו לחיות עלה קצה.
עוד רגע ואתה מת.
ולא סתם - כבר לא מזמינים אורחים בספונטניות, מוותרים על בגדים שאתה אוהב כי אתה פשוט לא מוצא, משלמים קנסות על חשבונותש אבדו, זורקים מוצרים חדשים כי הם פגי תוקף אחרי שדחפת אותם ישר מהסופר לאיזו מגירה שכוחת אל.
ועוד.
המסר ברור.

ולכן על פני בלגן אני מעדיפה ניקיון וסדר סבירים.
לא מוזיאון זה זה לא הכוס תה שלי.
אבל היכנשהו באמצע נעים וטוב לי.

השורה התחתונה היא שההרגל מביא איתו גורם שלישי - סטנדרט פנימי שמשתנה אצלך.
מה שממלא אותי תקווה שאצליח לשמור על זה ואולי הלעביר גם לדור הבא.

ולא סתם בחרתי במטאפורת הצמא-שתייה. אני זוכרת בצא שהכריחו אותנו בקורס לשתות שתי מיימיות.
וכל בוקר וכל ערב המדריכה היתה בודקת את הרעש במיימיה. כשכל היום היינו תחת עיניה הפקוחות.
בהתחלה זה הגיעל (בייחוד מהברזיוות ההליות)
אח"כ זה היה סביר.
בסוף - הרבה אחרי הקורס -כל כך התרגלתי לשתות את הכמויות האלה שאני הולכת לישון עם כוס מים צמודה לראש..

בתור בת למשפחה בלגניסטית, בתור אחת שכמעט ויתרה על המחשהב לחיות בבית מסודר בלי עוזרת צמודה לכשתהיה עשירה (ואחרי שתסגור את המינוס.. ) אני שוברת כאן מסורת!

ואם זה לא מספיק - כמו כל אקט שאוסף אותנו לעצמנו ומחזיר לנו שליטה על החשוב לנו - התחלתי גם דיאטה.. וגם לצמצם בהוצאות.. וגם להקפיד יותר בקנייה חכמה, מצומצמת ואיכותית. לאיודעת אם הכלנובע מזה, אבל זה לגמרי תומך.

ועכשיו אני גם חושבת איך במקום להתחיל להתרוצץ ברחובות במטרה להוריד כמה קלוריות - אני הופכת את הנקיון לספורט שלי. איך אני משלבת למשל משקולות באריזת ארגזים.. או בניקוי ארונות.. כי אם זוה ולכת להיות שיגרת חיי, לפחות שייצא מזה עוד משהו, לא?

השורה התחתונה, לכל אלו שהן כמותי
(גרועות ממני לא מאמינה שיש) - מתחיל להיות נחמד הסיפור הזה... באמת.

איך מנקים אבק ממשטחים שונים? אני מנקה בדרך כלל עם המטלית של המטבח כשהיא לחה אבל זה יוצר גושים מציקים ולא מתנקה יפה. עדיף עם סמרטוט מסוג אחר?
ואבק יותר מאתגר - יש לי קרטון ביצוע שעל חלק ממנו מודבק פוסטר, ויש על הכל שכבה עבה עבה של אבק (כי זה שכב כמה שנים מעל הארון) - איך כדאי לנקות את זה בלי להרוס?

יש לי הרגל מגונה, להניח הכל על השולחן בפינת האוכל, שנמצא ממש מול דלת הכניסה....
זה מה שהפליי ליידי קוראת hot spots.
זה בעיני הכי פשוט לפתור, וגם מכניס המון 'אויר' לבית:
לכוון טיימר, 2 דקות ביום - לפני צחצוח השיניים בערב, כל יום.
ב- 2 הדקות האלה את מפנה את השולחן הנ"ל.
תתחילי מהדברים שקל לך לפנות - שיש להם מקום מוגדר שהם צריכים להיות בו (או לפח...).
אח"כ תעברי לדברים שאין לך איפה לשים אותם - ותגדירי להם מקום בבית, נגיד אם אין לך מגירה לחשבונות משולמים, תיצרי כזו או תשימי סלסלה במקום הגיוני. או אם אין לך מקום טוב למפתחות ולכן הם נשארים זרוקים על השולחן... הבנת את הרעיון.

בשבילי הרעיון שהדברים שיוצרים בלגן בבית הם הרבה פעמים הדברים שאין להם מקום ברור בבית, ולכן הם 'מסתובבים' היה פשוט מהפכני.
נגיד, נעליים הסתובבו אצלי חופשי בסלון או היו מעורמות בפינה עד שסידרתי ארגז, שמונח במקום הגיוני ואסתטי ליד הדלת, ומאז הרבה יותר קל בחזית הזו. לבובות הפרווה של הבן קניתי סלסלת קש עם מכסה, ולחשבונות וניירות הגדרתי מקום ברור (שגם צריך למיין ולפנות אותו מדי פעם, אבל הם כבר לא מסתובבים על שולחן האוכל, פינת השיש, וכל משטח פנוי).
זה פשט עובד.

אם יש לך שואב הייתי קודם כל שואבת את השכבות של האבק
ואחר כך עם מגבת יבשה או בניעור מחוץ לבית או אפילו אם יש לך מטאטא נוצות כמו לפליי ליידי השמנמונת מהתמונות
>אילה מנסה לאסוף כוח לארוז<

בלגניסטית לשעבר, כל כך יפה כתבת!

בלגניסטית, תודה על הכתיבה! פתאום אני מבינה יותר את עצמי...

אני גאה לספר שסידרתי את פינת היצירה.
לצורך כך, בעלי לקח את 3 הילדים לטיול ארוך בשבת. זה היה קשה מאד. ממש עבודת נמלים. אבל עכשו רואים שולחן והחומרים מסודרים בקופסאות על השידה ליד. עדיין יש קופסא קטנה של פיצ'יפקס שלא הספקתי, עדיין יש בעיה של מקום מוגדר לחלק מהדברים, ועדיין יש ערימה ע-נ-ק-י-ת של ציורי הגדולה למיון.
אבל, השולחן נקי.

כמובן שזה ישר גרם לי להציע לחבר'ה היום לאסוף כל מיני עלים ואיצטרובלים וכו' כדי לעשות מהם יצירה. P-:
(ומי שאין לו את הספר 'שירים מקופסאות גפרורים' - המלצה חמה).

והצ'ופר, מצאתי לוח שנה ישן של מיכלאנג'לו ותליתי את זה: תמונה

בחדר השינה

תודה אילה.

איפה אתן/ם שמות את הכביסה הנקיה (מקופלת או לא) עד שהיא מגיעה לארון? אין לי חדר כביסה להשאיר זאת שם... כרגע על שידת ההחתלה יש ערמת כביסה לסידור באופן כמעט מתמיד.
כל המראה של החדר הופך למבולגן ככה. בחדר הישנה יש כסא כרגע ש"מיועד" לכך..