שנת צהריים של פעוטות

אצלנו אם הילדים אינם ישנים צהריים (וגם אני!) יש לנו ממש יום "קציצה ".שנת הצהרים ממש חשובה לנו ובמיוחד לגדול.
כשהגדול חוזר מבגן הוא רוחץ ידיים, שותה , מחליף בגדים ואז כולנו נכנסים לישון.
אלא שלאחרונה זה לא כל כך הולך...
הקטנה נרדמת באוטו ואז אי אפשר להרדים אותה שוב. הגדול נזכר שהוא רעב/ צמא/ פיפי/קקי.
ואז השינה הולכת...לה....ויש לנו ימים מעוצבנים ומרגיזים.
יש לכם רעיונות איך ומה לעשות??

מיץ פטל - בן כמה הגדול? אצלנו רון הפסיקה לישון צהריים (היא בת שנתיים ועשרה), בגלל שהגן נגמר ב-1, ואז נוסעים הביתה והקטנה (10 חודשים) לא נרדמת, בקיצור לא ישנים. בהתחלה היא הייתה עייפה, אבל כיום (לאחר 3 חודשים) אנחנו מעבירות את שעות הצהריים במנוחה (ספר, טלוויזיה) ללא שינה, אח"כ יוצאים לאנשהו ובסביבות 6 כבר מתחילים להתארגן לערב. בסביבות שבע וחצי הן כבר ממש גמורות ונרדמות מייד.

גם אצלנו לאחרונה הקטנה ישנה בבוקר ואז בן השלוש חוזר מהגן ועד שמסיימים עם ארוחת הצהריים ואמבטייה לפעמים אז מתפספסת שנת הצהריים. יש ימים שאני רואה שהוא ממש "שפוך"ואני אומרת לו אני רואה שאתה מאוד עייף ואחרי האוכל ננוח קצת ואת התינוקת אני בנתיים רוחצת או עושה משהו אחר איתה ומסבירה לו שהיא לא תפריע לו לישון או שאנחנו עוד מעט נצטרף אליו והוא בנתיים נרדם. גם אצלנו הם ישנים יחד וכשהוא נרדם הוא אוהב שאני שוכבת לצידו ומניקה אותה אבל כשיש הסבר הגיוני הוא מקבל זאת ונרדם לבדו שומע אותנו ברקע.
בכלל, עוזר לדבר ולהמליל את המחשבות שלנו לא תמיד הילדים יודעים לזהות שאכן הם עייפים או רעבים וכדאי לנסות לעזור להם לזהות את המצב.

עזבו אתכם מכל הדבר הזה של הקניית הרגלים לשינה, מניסיון שלי זה עובד עד השלב הבא של המפלצות או הזאבים , ואז שוב מתחיל הסיפור של "אמא תשני איתי". תזרמו עם הילדים, עד גיל 5 הם עוברים כל מיני תקופות של פחדים מכל מיני דברים ולפעמים הפחדים הם אמיתיים, תעזרו להם, תהיו לצידם, תשנו איתם, מכיוון שבסופו של דבר הכל עובר , ואני לא מכירה ילד בן 10 שרוצה שאמא תישן איתו בגלל פחדים.

צריך פשוט הרבה סבלנות.
ובהצלחה לכולנו עם "המפלצות" הפרטיות שלנו.

אני לא מכירה ילד בן 10 שרוצה שאמא תישן איתו בגלל פחדים
אני כן, וזה גם בסדר.

מה עושים אחרי הגמילה מהנקה? מאז שהקטנה נגמלה (הוגמלה) לפני שבוע בערך היא לא ישנה צהריים אלא אם כן רק שתינו בבית ואני הולכת לישון איתה.
כל עוד היא ינקה זה היה ממש קל. הייתי מרדימה אותה עם ציצי ותוך חמש דקות היא כבר ישנה.
מאז הגמילה היא לא ישנה צהריים וגם הולכת לישון מאוחר בלילה וקמה ב 10:00 בבוקר. יש רעיונות?

איך היא נרדמת בלילה?

בגדול, אם הבעיה היא שהיא לא יודעת להירדם לבד אלא רק בלהתמזמז איתך, פתרונות אפשריים לצהריים הם: להרדים במנשא/עגלה/אוטו (בת כמה היא?)

דרך אחרת היא 'ללמד' אותה להרדם לבד, יש שיטות שונות שנויות במחלוקת שנמצאות בדיונים פה בכל דפי השינה...

בלילה היא גם נרדמת ביחד איתי אבל בלילה זה גם תמיד מצליח, בצהריים לא. היא בת שנה ועשרה חודשים..

אני מוסיפה עכשיו כי מקודם היא קראה לי... אין לי כוונה להרדים אותה ע"י "שיטות כואבות" נקרא לזה. אני פשוט תוהה אם זה משהוא שיעבור לה או שיותר לא תישן צהריים.
בעלי אומר שכשהיא תהיה עייפה היא תישן אבל אני לא בטוחה... היא מפהקת קצת בצהריים אבל לא מוכנה ללכת לישון.
ניסיתי להכנס איתה למיטה אבל היא נורא בכתה ורק רצתה לחזור לסלון.. וזה ככה כבר שבוע.
הכי מצחיק שעכשיו היא נרדמה לי מול סרט במחשב. היה נורא שקט והסרט נגמר ובאתי לראות למה היא לא קוראת לי ומצאתי אותה ישנה על המקלדת. כזאת מתוקה..

מקפיצה שוב כי ממש רוצה עזרה...
הילדה שלי בת שנה ועשרה חודשים, לפני כשבועיים גמלתי אותה מיניקה ומאז לא ישנה צהריים.
היא מראה קצת סימני עייפות אבל לא מוכנה להרדם. גם אם אנחנו שוכבות במיטה ונרגעות עם שיר או סיפור בקול רגוע, היא יכולה לשכב ככה כמה דקות אבל אז היא קמה ומתחילה להשתולל.
קרה למישהו? יש עיצות? תודה מראש...

כמו שכתבה ירח לבן, אפשר לנסות להרדים בתנועה מנשא/עגלה/אוטו
ומוסיפה גם משלנו- ערסל/ נדנדה
כדאי לתפוס את הרגע הנכון לנסיונות ההרדמה- עם שפשוף העיניים/ פיהוק הראשון, לפני שהילד מתחרפן...

פתרון נוסף- לוותר על מנוחת הצהריים שלה ולהביא בייביסיטר לשעה אם את חייבת לנוח.
להתנחם בכך שאולי זה גורם לה להירדם מוקדם יותר בערב?

בכל אופן, שיהיה בהצלחה @}

אינדי אנית יקרה,
מצטרפת אליך בתהייה.
הבן שלי (בן שנתיים וחצי) נפרד מהציצי לפני שבוע וחצי.
התהליך כולו היה מרגש מאוד, שלם ורגוע.
שנות הלילה בסה"כ מצוינות, השתפרו פלאים מאז הגמילה.
הוא ישן כל הלילה, וקם הרבה יותר מוקדם מבעבר, ער, שמח ונכון ליום החדש.
אבל הצהריים.. (היכן את שנת הצהריים שפעם היתה כה קלה ונעימה.. שהוא היה מיוזמתו מבקש אותה ונרדם תוך דקה ורבע עם זנב ציצ בפה?)
או שהוא מדלג על שנת הצהריים, ואחה"צ שלו מחורפן, בעקבותיו גם ההרדמות בערב, והלילה כולו.
או שהוא נרדם אחרי מלחמות עולם, מה שמאוד לא נעים לאף אחד מאיתנו ולא תואם את מזגנו או אופי התקשורת בינינו.
ומה שלא יהיה הוא נרדם רק על הידיים שלי. רק בעמידה. עם אינספור שירי ערש, כמו תינוק קטנטן במשקל כבד.
בלילה הוא נכנס לתוך התהליך בחמידות בסה"כ, מקבל על עצמו את השינה באהבה, גם אם בקושי או בחיפוש דרך.
בצהריים הוא פשוט מתנגד נחרצות, גם כשהוא עייף באופן קיצוני.
הוא לא נרדם אפילו בנסיעה.
אני קשובה אליו מאוד והייתי מוותרת בקלות על שנת הצהריים, אבל הוא ממוטט מעייפות ועצבני, ולחילופין,
כאשר הוא כן מצליח לישון צהריים הוא קם עולץ ומלא שמחה להמשך היום.
אני מתבוננת בו ויודעת בלי ספק שהוא זקוק לשינה הזו.
אחה"צ הן שעות מאוד פעילות שלנו.
אנחנו מטיילים, פוגשים חברים, זה זמן אבא איכותי, ובימים חמים אלה גם זמן העבודה שלנו בגינה.
אני לא רוצה להפסיד את איכויותיו של הזמן הזה של כולנו, ואין ספק שהוא נפגע מאוד מאז הגמילה והחרם על מנוחת הצהריים.
אשמח למחשבות.

הקטנהשלי באותו הגיל ואני מניחה אותה במיטה בחדר קצת חשוך לבד , אם היא עייפה היא נרדמת, אם לא אז היא קמה מהמיטה ובאה אלי לסלון איתי בסלון ואני שמה לה בDVD דיסק כדי שתרגע מעט בלי פעילות (עד 20 דקות)ואז לא ישנה.
איך היא שותה מים? אני יודעת שבגן בהתחלה היה קשה לקטנטונת להרדם אז הם נתנו לה את כוס המים שלה של B free
עד שנרדמה, ועכשיו כבר לא זקוקה לה (בבית שותה מכוס רגילה אז זה לא מתאים)

(היכן את שנת הצהריים שפעם היתה כה קלה ונעימה.. שהוא היה מיוזמתו מבקש אותה ונרדם תוך דקה ורבע עם זנב ציצ בפה?)
זהו בדיוק.... נגעת בנקודה שהכי כואבת לי. זה היה כל כך קל עם הציצי, והיא כל כך היתה צריכה את זה.. יכול להיות שילדה בת עוד לא שנתיים לא צריכה יותר לישון צהריים? זה גם לא הגיוני לי, בלילה היא נרדמת אז למה לא בצהריים?

אינדי אנית לא בטוח שהגמילה גרמה לויתור על שנת הצהריים..
הבת שלי הפסיקה לישון צהריים לקראת גיל שנתיים.
מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה להכריח אותה לישון והרפיתי מזה לגמרי (בלילה היא ישנה מעולה).
היום, אם אני רואה שהיא ממש עייפה או אם אני מאוד רוצה לנוח אני יוצאת איתה לסיבוב קצר בטיולון והיא נרדמת.
אגב, היא יודעת שבעגלה היא תירדם אבל היא רוצה לצאת לטיול. זאת בניגוד להתנגדות נחרצת מצידה להיכנס למיטה ולנוח
(אסור להזכיר אצלנו את המילה "לישון" בצהריים, רק בלילה)
אז כנראה שיש ילדים שמפסיקים לישון צהריים מוקדם מאחרים.

ושכחתי להגיד שהיא מזמן כבר לא יונקת ולכן לא בטוח שזה קשור.

נראה לי שזו תערובת של השניים.
היו לי הרהורים בעניין, אבל לא פתרונות.
נראה לי שההרדמות בעזרת ציצי יש בה נחמה וקלות, והזרימה ממנה אל השינה לא לחלוטין מודעת.
בעוד שהרדמות ללא ציצ היא בחירה מודעת וערה (טוב, חצי-ערה).
בלילה ברור לכולם שישנים.
ברור שחושך בחוץ, שכולם פוסקים בהדרגה מפעילויותיהם השונות ומתפנים למנוחה. יש טקסים והכנות ותהליך מובנה.
ביום, זה הרבה יותר דינמי. יש מי שישן, יש מי שלא, העולם ער וזז, זו הפסקה כפויה של המשחקים, החברים, התנועה.
אין חושך, או סמן חיצוני אחר שמסייע להבנה שזה קצה של משהו וצריך לעצור.
נראה לי שמאוד קשה להם לוותר על מה שיש בחוץ, וההעדר של היניקה בודאי מקצין את זה כי כל תהליך ההרדמות לא מטושטש ע"י דבר, אלא נעשה בבהירות מוחלטת.
הבן שלי אומר חד משמעית שקשה לו להרדם ביום. הוא אומר שהוא עייף אבל שקשה לו להרדם.
החדר חשוך לגמרי, ממוזג ונעים, אבל הוא לא מצליח להתנתק מהעולם שמעבר לדלת, נדמה כאילו תלשתי אותו בסערה ממסיבת החיים.
נזכרתי גם באמירה שהשינה היא 'מוות מעט'. שהחוויה של שינה, בודאי בשביל ילד, היא של פרידה, היא משהו סופי.
אני מרגישה שקושי וחשש מתערבבים בעייפות ונלחמים בה נלחמת חורמה.
ואני שוב נדהמת (אחרי קרבות קשים מנשוא בצהריים והרמת לילה נעימה וזורמת) מן הפער בין תהליך היום ושנת הלילה.
ועודני מותשת, פעורת עיניים ומשתוקקת להקל עליו את מלאכת ההרדמות. להגיש לו את מנוחתו כמתנה משמחת.

אוי אורי ה את ממש כותבת אותי. ניסיתי כמה פעמים לעלות איתה לישון צהריים והחשכתי את החדר והדלקתי מזגן ואפילו ניסיתי ללכת לישון ביחד איתה ו....כלום. היא משחקת ואחרי כמה זמן רוצה ללכת מהחדר ולצערי ניסיתי אפילו להכריח אותה להשאר במיטה כי יש לי בראש מין דיעה עקשנית כזאת שילד עייף נלחם בשינה ואסור לתת לו לנצח כי הוא לא יודע שהוא רוצה לישון (זה נשמע נורא אבל אתן מכירות את המצב שהילד טרוט ומסרב לישון נכון?). אבל כלום לא עזר.
לגבי השיטות של האוטו עגלה וכו', זה לא יגרום ליצירת תלות חיצונית? זה מה שמפחיד אותי. עד שהיא למדה להרדם בלי ציצי אני ארגיל אותה להרדם עם משהו אחר? תהיה שלי, אם למישהי יש תשובה אחרת אני אשמח לשמוע...

יש לי חדשות מדהימות. היום הבת שלי היתה עייפה וחזרנו מסידורים והיא כמעט ונרדמה באוטו אבל לא. אכלנו צהריים ואז ביקשתי מאבא שלה שינסה לעלות איתה לישון. הוא שאל אותה אם היא רוצה לבוא לישון והיא אמרה שכן והלכה לכיוון המדרגות.
הם עלו לחדר שינה והוא שכב על המיטה ונמנם והיא שיחקה והשתוללה ופתאום באה למיטה עם כל הבובות שלה ונרדמה!!!!!!!!!!!!!!!! והיא עכשיו ישנה שנת צהריים שלווה ומופלאה.
המסקנה שלי מהעניין: לנסות ללכת לישון בצהריים כל יום. אם היא תהיה עייפה היא תבוא לישון לידי. ואם לא אז לא נורא.
אני חייבת לשחרר את המחשבה שחייבים באש ובמים לישון צהריים (למרות שחמותי שואלת איך היא תיגדל אם היא לא תישן? אולי תנסי עם מוצץ?).
בקיצור שמחה גדולה. ועוד סקופ: זאת פעם ראשונה בחיים שלה שהיא הלכה לישון עם אבא ולא עם אמא. לפני חודש לא האמנתי שדבר כזה אפשרי.
תודה לכל מי שהתייחסה וכתבה.

אינדי אנית שותפתי למסע,
בדיוק באתי לספר בהתרגשות שההרדמות היום היתה קצרה מהרגיל ונינוחה מכל שידענו עד כה, והנה גם את עם בשורות משמחות ..(טפו טפו טפו חמסה חמסה רגל מעץ)
היינו כל הבוקר במעיין, אכלנו תאנים ואבטיח, והוא היה עייף.
אמנם הריטואל היה דומה, קצת בכי (שקורע את ליבי), רק על הידיים, אבל תוך דקות ספורות הוא נרדם, ולא כעבור שעה ורבע, כמו אתמול, או ביום שלפניו, ובזה שלפניו..
גם אצלינו אבא הפך בימים אלה מעורב יותר מבעבר בעסקי טקסי השינה.
אני מרגישה את האפשרות לשחרר את השרביט לעיתים, קרובה מאי פעם.
אולי אפילו שם מונח משהו מן המענה. חיפוש בשדה חדש, אנרגיות חופשיות מהתניות. אולי.

אולי אפילו אני אצליח לקרוא ספר או להתקלח לפני חצות יום אחד..

אני איתך בדעה שעזרים חיצוניים (מלבד בקבוק מים, שהולך אצלינו לפעמים) בודאי עגלה, או אוטו שמצריכים אופרציה, הם תחליף בעייתי.
אני גמלתי מהנקה לא מכיוון שהיה לי קושי להיניק, אלא מכיוון שהתלות היתה קשה לשני הצדדים והתחושה שלי היתה שזה לא נכון.
הוא כ"כ גדל ופרש כנפיים לאחרונה, וזו נותרה שארית של אחיזה לא נעזבת.
הרגשתי שאני רוצה ללוות אותו במסע אל עצמאותו והאפשרות להרדם בכוחות עצמו, בלי להזדקק אלי ורק אלי, או לפיקסציה אחרת.
אני רוצה לעזור לו למצוא את הכלי הבסיסי שמשחרר אותו לשינה נינוחה ורגועה כאשר הוא עייף, בלי אוטומטים וכבילויות.
אנחנו מחפשים. המסע רק החל, אבל אני חייבת לומר שהרדמויות הלילה בהחלט מעודדות את רוחי ומעניקות לי כח.

רציתי גם לומר, שאחד הדברים שציערו אותי בעבר במחשבה של פרידה מהנקה, היה חשש מאיבוד האינטימיות שהיא מביאה איתה.
אני נרגשת לראות שלא זו בלבד שהאינטימיות לא נעלמת, אלא שנולדות צורות אחרות של מפגש, נעימות וקרובות לא פחות. אני נזהרת לומר שאולי אפילו יותר.
אני לא מרגישה התרוקנות. אני חווה מלאות מסוג חדש. יציבה יותר. בלתי תלויה.

לא מצאתי שום דף קיים שמתאים לשאלה שלי (יש רק שינה במשך היום, שעוסק בכלל בתינוקות) ונראה לי שיש מקום לפתוח דף בנושא הזה. אם פספסתי משהו בכל זאת, אנא האירו את עיניי...
יש לי בן בן כשנתיים, מאוד מאוד פעלתן. אני מעייפת אותו בפעילויות כל הבוקר והצהריים, אבל הוא לא מתעייף. בימים שהוא "מואיל בטובו" להתעייף, הוא לא יירדם לפני 4 אחה"צ - ואז כמובן אין טעם לתת לו לישון (בטח לא בחורף). הוא מתעורר די מוקדם בבוקר (ממוצע - 7) ובדרך כלל הולך לישון בסביבות 8 (עד חצי שעה קודם עד שעה אחר-כך). ובמשך היום הוא פשוט בתזזית, בקצב אינטנסיבי שלא מאט גם כשהוא כבר עייף. זה מאוד מעייף אותי והרבה פעמים מונע ממני לעשות כל מיני דברים שקשה לעשות כשהוא ער.
לתת לו להירדם ולקום מתי שבא לו חופשי חופשי - ניסינו וזה לא מתאים לנו.
יש לי חברות שמכריחות ללכת לישון בצהריים. לפעמים אני שוקלת את זה למען השפיות שלי (למרות שזה מנוגד לתפישת עולמי) - אבל עם האופי הפעלתן שלו אני לא יודעת איך טכנית לעשות את זה. (לפעמים אני מנסה טיול במנשא / עגלה, אבל אז אני מתעייפת והוא פשוט לא נרדם)
בקיצור, למישהו יש עצה?

ממתי זה התחיל? יכול להיות שהוא מאלה שמוותרים בגיל מוקדם יחסית על שנת הצהריים?
אם כן, אין הרבה מה לעשות...

זה מאוד מעייף אותי והרבה פעמים מונע ממני לעשות כל מיני דברים שקשה לעשות כשהוא ער.
בהחלט.. אנחנו עדיין לא בשלב הזה, אבל אם הוא לא ישן בשום אופן, תכנני זמן שקט לשעות הצהריים, שבו תהיה לשניכם קצת מנוחה. בואי נגיד שאם מותר לו לצפות בטלוויזיה, אז זו תהיה חצי השעה שבה הוא צופה

לחלופין יש אמהות שלוקחות את הילד אתן למיטה, עם צעצועים והכל. כך, גם אם לא ישנים יוצא לשני הצדדים להירגע קצת.

יכול להיות שהוא מאלה שמוותרים בגיל מוקדם יחסית על שנת הצהריים?
לחרדתי מסתמן כך...

תכנני זמן שקט לשעות הצהריים
זהו שזה לא מסתדר - הוא פשוט לא עוצר. פשוט לא עוצר, גם לא מֵאֵט כמעט.

לצפות בטלוויזיה
אין (לשמחתי. פעם היתה לנו וזה היה קטסטרופה בכל המובנים)

לחלופין יש אמהות שלוקחות את הילד אתן למיטה, עם צעצועים והכל. כך, גם אם לא ישנים יוצא לשני הצדדים להירגע קצת
קודם כל זה לא יילך. הוא לא מאלה שמשחקים בישיבה. אי אפשר להשאיר אותו על מיטה. הוא חייב להיות בכל מקום, ועדיף גם להפעיל את אמא. עוד בעיה - אין דלת לחדר השינה שלנו.
חוץ מזה, בשביל להירגע בלי לישון אני מעדיפה כבר ללכת איתו לחברים ודי.
אבל זה פשוט זמן שאני מאוד זקוקה לו, לעשייה בלי הסחות דעת.

עכשיו למשל הוא ישן. הוא נרדם לפני כ-10 דקות - מאוד מוקדם יחסית! - בעזרת טיול קצר במנשא בתנוחת בטן לבטן - זה הטריק החדש שלי, ולמותר לציין שזה מאוד קשה (בכל זאת הוא בן שנתיים). העיקר שזה עובד

כמעט כל יום אני משקיעה כל-כך הרבה משאבים נפשיים (כמו קשב לרמזי עייפות דקים) ופיזיים (כמו לעייף אותו לפני, וכמו סחיבה במנשא או טיול ארוך בעגלה בזמן ההרדמה) בשנת צהריים שלו, ולעתים קרובות כל-כך ללא תמורה למאמציי (כלומר בסוף הוא נשאר ער), שזה פשוט סוחט אותי.
לא יכול להיות שאני צריכה לוותר על השְנַצהריים שלו, לא, לא, לא מסכימה!

האם הדף על ילדיי הפעילים ועל אמם אינו דומה, או לפחות קשור?

קשור, אבל בהחלט לא חופף לדעתי. אמאשל, קראת אותו?

מאוד מבינה אותך אמא של פעלתן... גם הבן שלי באותו גיל, אקטיבי מאוד.
עד גיל חצי שנה הוא לא ישן צהרייםכמעט בכלל (!), ובעקבות טיפול קינסיולוגי שאיזן לו את בלוטת האיצטרובל, המצב ממש השתנה לטובה.
עם זאת, לפעמים קורה שהוא לא ישן באמצע היום וזה מאוד קשה.
העצה שאני יכולה לתת לך למקרה ולא תפני לאף טיפול איזון אלטרנטיבי, היא לקחת עזרה, מן הסתם בתשלום, נניח לשעה ביום באופן קבוע, ופשוט לישון/ לנוח בעצמך.
חוצמזה, שמתי לב שאם אני לחוצה להרדים אותו זה כמובן רק מרחיק אותו מהשינה, הוא מרגיש את ה "נו, כבר, תירדם" הזה באוויר ובאופן טבעי מתנגד לו.
יצא לי לתרגל נניח טיול או נדנוד או הנקת הרדמה, תוך כדי הכנסת עצמי למצב של בהייה, נמנום וחלימה בהקיץ, מה שגרם גם לו להדבק באווירה ולעצום את עיניו

יש ציצי בהרדמה??

היא לקחת עזרה, מן הסתם בתשלום, נניח לשעה ביום באופן קבוע, ופשוט לישון/ לנוח בעצמך.
יש לי משהו לומר על זה אבל כרגע

קראתי את על ילדיי הפעילים ועל אמם, והוא באמת קשור אבל לא חופף. עם הפעלתנות הכללית שלו השלמתי, ומבחינתי הדף מתמקד בשנת-צהריים...

חוצמזה, שמתי לב שאם אני לחוצה להרדים אותו זה כמובן רק מרחיק אותו מהשינה, הוא מרגיש את ה "נו, כבר, תירדם" הזה באוויר ובאופן טבעי מתנגד לו. --ברור............ (כאילו דא

) חלק מהמשאבים הנפשיים שהזכרתי קודם הולכים על להכין אותו למצב ישנוני בלי שהוא יעלה על זה

יצא לי לתרגל נניח טיול או נדנוד או הנקת הרדמה, תוך כדי הכנסת עצמי למצב של בהייה, נמנום וחלימה בהקיץ, מה שגרם גם לו להדבק באווירה ולעצום את עיניו -- זה דווקא לא עובד. זה משיג תוצאה איומה: אני נהיית ישנונית והוא ממשיך לקפוץ לרוץ ולזנק.

העצה שאני יכולה לתת לך למקרה ולא תפני לאף טיפול איזון אלטרנטיבי, היא לקחת עזרה, מן הסתם בתשלום, נניח לשעה ביום באופן קבוע, ופשוט לישון/ לנוח בעצמך.
זה לא שאני צריכה לישון בזמן הזה. אבל כן זה יכול להיות סוג של פתרון חלקי.

עוד דבר שבעצם לא אמרתי, זה שכשהוא לא ישן הוא כן נהיה עייף, רק שזה לא גורם לא להוריד קצב - אלא להפך, להגביר אותו - יותר נכון להגביר ווליום - הוא נהיה תוקפני, ניג'ס, יותר עקשן, פחות סבלני, וכך כולם סובלים. כלומר השינה דרושה לו, היא פשוט ממנו והלאה.

יש ציצי בהרדמה??
גמלתי אותו לפני 3 חודשים בערך, בין היתר כי הנסיונות להניק אותו לישון (בעיקר בצהריים אבל גם בלילה) היו פשוט התנדבות לשמש כמוצץ ללא תוצאות.

גם אצלנו לא תמיד יש הענות ללכת לישון צהריים. לפעמים היא מתנדבת ללכת לישון וזה ממש משאיר אותי בשוק. היא יכולה מצידה להמשיך ולדלג על שנת הצהריים אבל אז אחר הצהריים הוא קשה מאוד, גם היא עייפה וגם אני לא יכולה כבר לסחוב וזה לא שאחרי זה היא נדרמת מוקדם, היא יכולה לסחוב בלי שנת צהריים גם עד עשר אחת עשרה בלילה כי היא כבר בשלב שלא אחרי העייפות-שלב ההיפר וזה שלב קשה מאוד. אם מנסים לעשות פעילות אחרת אחר הצהריים שכרוכה בנסיעה באוטו היא תרדם עוד לפני שנצא מהחניה וחבל על כל נסיון לפעילות, היא תכעס כשתתעורר אחרי זמן שינה קצר.
אני מוצאת את עצמי כופה עליה שינה בצהריים, גם אצלי זה לא ממש בא בד בבד עם עקרונות הגישה החינוכית שלי אבל מצאתי שלפעמים אין ברירה, אם אני יודעת שמשהו הוא טוב בשבילה ובאמת עושה לה רק טוב אז זה מקומי כאמא להגיד "עד כאן" ודי. אז לפעמים באמת היא כועסת כשהולכים לישון ואומרת "לא רוצה לישון!" עוזר אם אני מספרת לה על התוכניות לאחר הצהריים (שלא תמיד יוצאות לפועל בעיקר בגללה כי אז פתאום לא מתחשק לה לעשות שום דבר כמו שתכננו), לפעמים היא אפילו בוכה קצת אבל תמיד היא נרדמת די מהר וכמעט בלי עניינים. נראה שהמחאה היא חלק מהעניין כי זה באמת לא הכי כייף בעולם להפסיק הכל גם אם לא מתחשק (כמו שלפעמים לא מתחשק לעזוב דברים כדי ללכת לעשות פיפי ואז בורח וממש לא נעים...) אבל אני מרגישה שזו סוג של התמודדות שהם אמורים להתמודד איתה. כשהיא כועסת ואומרת שהיא לא רוצה לישון, אני אומרת לה שהיא לא חייבת לישון אבל שאני רוצה לנוח שהיא יכולה תוך כדי לשחק בצעצועים שלה שעל המיטה ולהיות ליד אמא (לנו יש דלת לחדר השינה ומזרונים על הרצפה). בדרך כלל היא מבקשת לינוק אחרי כמה דקות ושאני אשיר לה "עייפה בובה זהבה" שזהו המנטרה שלנו, אני שרה בלי לשים לב בכלל למילים והיא נרדמת תוך כדי ודי. אחר כך היא מתעוררת כמו חדשה וגם לי יש כוחות מחודשים.
לגבי עשיה של דברים שאי אפשר לעשות עם... אני לא מכירה כאלה... אצלנו היא עושה הכל יחד איתי פחות או יותר, החל מנקיונות ועד בישול ועבודות גינה-הכל ונהנים מכל רגע. אם יש דברים אחרים שצריך לעשות אבל אי אפשר עם הילד זה באמת זמן למצוא עזרה חיצונית (הנה, אני חושבת על משהו שלא הצלחתי לעשות יחד איתה-יוגה, זה משעמם אותה מאוד ואז היא מפריעה לי, אני עושה לפני שהיא מתעוררת או כשאבא בבית בבקרים). גם אנחנו מחפשים כרגע עזרה לפעם בשבוע אבל בעיקר כהכנה לאח שיגיע בקרוב ובעיקר כדי שגם אז יהיו לה רגעים שהם רק שלה או איתי או עם העזרה שתגיע.
אני לא חושבת שיש לי רעיונות על איך להרדים אבל נראה לי שחלק מהעניין הוא עניין של שחרור, גם שלא תרגישי אשמה לפעמים להחליט מה טוב בשביל הילד ובשבילך ולפעמים להיות קצת "כבדה" ולחרוג מהעקרונות שלך וגם עיקביות בנושא. את לא צריכה להרגיש אשמה להציב סוג של "גבול" בעיקר כשטובת הילד והמשך יומו עומדים מול עינייך... או משהו כזה...

ילדת טבע, אני קוראת אותך וכל משפט אומרת - וואו, גם אצלינו, גם אצלינו! בעיקר: היא יכולה לסחוב בלי שנת צהריים גם עד עשר אחת עשרה בלילה כי היא כבר בשלב שלא אחרי העייפות-שלב ההיפר וזה שלב קשה מאוד. אם מנסים לעשות פעילות אחרת אחר הצהריים שכרוכה בנסיעה באוטו היא תרדם עוד לפני שנצא מהחניה וחבל על כל נסיון לפעילות, היא תכעס כשתתעורר אחרי זמן שינה קצר. - זה ממש ממש בול מה שקורה לנו.
ההבדל הוא שאני עובדת - בבקרים, מהבית - ואלה השעות שאני כן נעזרת במישהי בתשלום. לגבי עבודות הבית, הוא רוצה לעשות אתי ולעתים קרובות אני מאפשרת (בלית ברירה), אבל זה קשה לי ננווווורראאא - כי הוא חייב לגעת בכל דבר שאני נוגעת, בעיקר כשהוא בשלב ההיפר באמת, ואז הכל לוקח שעות ואני גם מתעצבנת, ואם אני מנסה לא לשתף אותו הוא יפריע לי בכל דרך (יהיה בין הרגליים וימשוך לי בשמלה) ולא ישחק לידי בנחת.
אני מוצאת את עצמי כופה עליה שינה בצהריים, גם אצלי זה לא ממש בא בד בבד עם עקרונות הגישה החינוכית שלי אבל מצאתי שלפעמים אין ברירה, אם אני יודעת שמשהו הוא טוב בשבילה ובאמת עושה לה רק טוב אז זה מקומי כאמא להגיד "עד כאן" ודי
אחרי הרבה מחשבות שהיו לי היום בנושא הזה וגם בקשר לגבולות שאני שמה לו באופן כללי, אני חושבת שזה יהיה נכון גם לנו. ואולי אני אצטרך (לפחות תקופה) באמת ללכת לנוח איתו במקום לעשות דברים.

"עייפה בובה זהבה" שזהו המנטרה שלנו, אני שרה בלי לשים לב בכלל למילים
העלית לי זיכרון נורא מצחיק (כלומר מצחיק אותי) פעם זה גם היה המנטרה שלנו, וגם אני הייתי שרה בלי לשים לב בכלל למילים, ולילה אחד אני מוצאת את עצמי מתנערת מנמנום ושומעת את עצמי שרה איזה גיבוב שטויות לא קשור - זה כל-כך הצחיק אותי שצחקתי בקול רם והייתי צריכה מהר לצאת מהחדר כדי לא להעיר אותו, המשכתי להתפוצץ מצחוק אחר-כך כמה שעות...
תודה שהבאת לי את הזיכרון הזה, זה מבדח אותי אפילו עכשיו כשאני לא זוכרת מה היה השיבוש

_הרגשתי שאני רוצה ללוות אותו במסע אל עצמאותו והאפשרות להרדם בכוחות עצמו, בלי להזדקק אלי ורק אלי, או לפיקסציה אחרת.
אני רוצה לעזור לו למצוא את הכלי הבסיסי שמשחרר אותו לשינה נינוחה ורגועה כאשר הוא עייף, בלי אוטומטים וכבילויות.
אנחנו מחפשים._
רציתי לספר על הפשושי- בן שנה וחודשיים, עם תהליך חיפוש מאוד ארוך, וקשוב.....
בהתחלה ההרדמות שלו היו מאוד קשות (מאז שנולד.) אם זה לא היה במנשא, הוא לא היה ישן בלעדי- זאת אומרת שאם הייתי מנסה להזיז את הידיים לקראת הנחה על המיטה הוא היה מתעורר בבעתה, מה שממש זעזע אותי- כמה הוא סבל להתנתק ממני. (אמרו לי שאני מוותרת לו מדי, אבל אני לא מאמינה- עובדה- )
לפני זמן מה (בערך בגיל 9 חודשים), פשוט הנחתי אותו על המיטה, הוצאתי את הידיים לאט לאט, ובפעמים הראשונות (ועד היום לפעמים-לפעמים כשהעיתוי עדיין לא מוצלח) הוא היה מתעורר מוחה על השינוי, והייתי מניקה בשכיבה לידו עד שהיה חוזר לישון. תהליך ההנקה הזו התקצר, עד לכדי דקה -דקה וחצי....
לא מזמן, הוא פשוט הפסיק כמעט לגמרי להתעורר בלילות, אני מניחה שזה בא בעיקר כי גילה שנוח לו לישון על הבטן. וכשהתעורר, לא רצה לינוק, אלא פשוט להתקרב אליי, לדעת שהוא לא לבד במיטה (הזוגית הגדולה, עליה הוא נודד תוך כדי שינה) ושאני שם , מחבקת. הצעתי לינוק, אבל סורבתי )-: , ולאט לאט, תוך שבוע לערך, הוא פשוט הפסיק להתעורר.
פשוט ככה.
כיום הוא מתעורר קלות, משנה תנוחה, מחפש מיקום יותר נוח בין השמיכות והכריות (בעיניים עצומות, זה מצחיק לראות את זה...), וחוזר לישון. לבדו, בלעדיי.

מה שבאתי לספר כאן- זה שהתהליך הוא שלו, קשה למצוא נוסחאות- פשוט להציע, ולתת לו לחפש לבד גם כן, עד שימצא את הדרך להרדם.
אמנם הגיל הוא אחר, וכל מערך ההתנהגות שונה, אבל רציתי לתת לכן תקוה - אינדי אנית ואורי ה , שבסוף, איכשהו זה מסתדר...
מעניין, שמכל הדברים הקשורים לגמילה, שעדיין לא במחשבתי אפילו, הכי חששתי מהלילה, בעיקר אחרי מה שקראתי על חוויות של אחרות... לא היה לי שום ספק, שאת הלילה אשאיר לסוף, ומצחיק ומעניין לי לראות איך זה קרה מעצמו, ממנו, בתהליך כזה עצמאי ואישי....
(הוא עדיין יונק, ונרדם בהנקה, וגם מתפנק ומתכרבל באמצע היום, וגם בבוקר הוא יונק וחוזר לישון לעוד שעתיים של חסד...)

שואלת: אפשר להעביר, או להעתיק, את הדיון האחרון כאן על שנת צהריים של פעוטות לשם? זה מאוד רלוונטי, ולדעתי ראוי שיהיה בדף שהשם שלו קשור לזה יותר, כי אילו מצאתי את הדיון הזה כשפתחתי את הדף ההוא (אחרי שלא מצאתי כלום על שנת צהריים בשמות של דפים) -- הייתי נעזרת בו מאוד...

אוי פפריקה- כמה קיוויתי שהילדה שלי מעצמה תפסיק לינוק בלילה תפסיק להתעורר בלילה, תרדם בכיף בצהריים.. זה תמיד נראה לי מהדברים שקורים רק לאנשים אחרים..
אבל לא אצלנו. כרגע כשאנחנו חוזרות מהגן היא נרדמת בעגלה בדרך ואם לא אז אין שנת צהריים. אני ממשיכה לקוות שהסדר הקבוע יפעל עליה כמו שאומרים שהוא פועל, והיא באמת תישן כל צהריים. וגם אם לא זה בסדר. אני עובדת על עצמי לשחרר את התחושה שאם היא לא ישנה זה משהו שאני עושה לא בסדר..

אני ממשיכה לקוות שהסדר הקבוע יפעל עליה כמו שאומרים שהוא פועל, והיא באמת תישן כל צהריים. וגם אם לא זה בסדר. אני עובדת על עצמי לשחרר את התחושה שאם היא לא ישנה זה משהו שאני עושה לא בסדר..
למה היא צריכה לישון כל צהרים? ואם היה יום אחד בגן שכל מה שהם עשו זה לצייר ולראות וידאו, בלי להשתולל ולהוציא את כל המרץ בעולם?
ומעניין- מאיפה באה ההרגשה שאם היא לא ישנה את עושה משהו לא בסדר? (מאמינה, שאם תחפשי את התשובה, תוכלי לבטל את ההתייחסות לאותו אירוע שנחרט אצלך כ"חייבת לישון צהריים", ותוכלי לשים את זה בצד, ולהמשיך הלאה, לי זה עובד הרבה פעמים..... @})
מעבר לזה, שאני לא מאמינה ב- הסדר הקבוע יפעל עליה זה מה שאמרו לי כשפשושי נולד, שאם לא אתחיל "להרגיל" אותו ל"סדר יום" הוא יכול להמשיך לא לישון בלילה (היתה תקופה שהיה נרדם ב1:00, ומתעורר ב 12:00, קרוב ללידה, בערך בגיל חודש וחצי או משהו), או לשגע אותי, וכל פעם לישון אחרת (מה שעם ילד אחד זה בסדר, אבל עם שניים ויותר, אין מנוחה ככה- כל אחד ישן מתי שהוא רוצה, וכו')...
לוידעת, פשוט לא הקשבתי, זרמתי איתו, בידיעה שהוא יודע הכי טוב והוא הכי קשוב לגוף שלו, ואני לא יכולה הרי להעיר אותו כשהוא ישן, כדי לקצר שינה שילך לישון אח"כ יותר מוקדם, וגם לא יכולה להכריח אותו להרדם כשהוא לא עייף נכון?
בשלב מסויים, בסביבות גיל חצי שנה הזמנים "הסתדרו" פחות או יותר, ועכשיו הוא ממש נרדם/קם פחות או יותר בשעה קבועה, בלי שעון, בלי "סדר יום" (בכלל אנחנו בחינוך ביתי) והכל בסדר. הוא ישן כמה שצריך, וער כמה שצריך....
ולגבי כמה קיוויתי שהילדה שלי מעצמה תפסיק לינוק בלילה תפסיק להתעורר בלילה, תרדם בכיף בצהריים.. זה תמיד נראה לי מהדברים שקורים רק לאנשים אחרים.. אז קודם כל

וחוצמזה, דווקא התבאסתי שזה קרה (את רוצה את שלי?

)
ההרדמות בצהרים תלויה אני מניחה, גם בעובדה שאת לחוצה מבפנים, ולא משנה כמה "תשחקי אותה" רגועה, וזורמת- אם את מבפנים "תקועה" שהיא חיבת להרדם, זה מביא למתיחות באוויר, וילדים נורא רגישים לויבראציות....
בהצלחה || ||

שואלת: אפשר להעביר, או להעתיק, את הדיון האחרון כאן על שנת צהריים של פעוטות לשם? זה מאוד רלוונטי, ולדעתי ראוי שיהיה בדף שהשם שלו קשור לזה יותר, כי אילו מצאתי את הדיון הזה כשפתחתי את הדף ההוא (אחרי שלא מצאתי כלום על שנת צהריים בשמות של דפים) – הייתי נעזרת בו מאוד...

אני מתנדבת לעשות את זה - יש התנגדות מצד המשתתפים? (כלומר המשתתפות)

אין לי התנגדות למעבר.

גם לי אין התנגדות.
פפריקה יקירתי. אני יודעת שהלחץ שלי לא עוזר כאן, אבל כמו שכתבתי בהתחלה- הילדה שלי ישנה צהריים כמו שעון מגיל חצי שנה ועד הרגע שבו הפסיקה לינוק ומאז ...כמעט ולא ישנה יותר בצהריים.
אני כן מאמינה שצריך להיות לילד סדר יום וברור שבגיל חודש ובגיל שנתיים זה לא אותו דבר ואחלה שלא הקשבת לשטויות שאמרו לך על להרגיל אותו בגילאים כאלה. גם אני הייתי ועודני אלרגית למושג הזה.
אבל בגיל שנתיים זה לא אותו דבר מבחינתי. אני כרגע בהתבוננות עליה כשהיא לא ישנה כדי לבדוק האם זה באמת בעייתי או שזה רק הצורך שלי שהיא תישן.
אני כן מאמינה שבגיל שנתיים ילדים עדיין זקוקים לשנת צהריים אבל היום כשהיא לא נרדמת אני מזכירה לעצמי שזה לא בשליטתי ולא אשמתי וזה עוזר לי לא להתרגז.
אני כן קצת מפחדת שיש פה מצב שבו נדרש ממני להיות המבוגר האחראי, שדואג שהדברים יעשו בצורה נכונה עבור הילד, ושאני לא ממלאת את התפקיד בצורה טובה.
(אני יודעת שזה סותר אחד את השני אבל זאת בדיוק הדילמה שלי).

אני כן מאמינה שבגיל שנתיים ילדים עדיין זקוקים לשנת צהריים אבל היום כשהיא לא נרדמת אני מזכירה לעצמי שזה לא בשליטתי ולא אשמתי וזה עוזר לי לא להתרגז.
מסכימה איתך- ילד צריך לישון... וגם מסכימה איתך שזה לא בשליטתך ואם את באמת עושה הכל כדי לתת לה סביבה רגועה, ושקט, ומנסה להרגיע אותה, והיא לא נרדמת, כנראה קשה לה - אבל זה לא באשמתך, כמו שאמרת...
זה לא שהיא משתוללת, ואת חוששת שאולי את לא שמה לה גבולות כלשהם. ולכן אני לא בטוחה שיש מקום להרגיש שאת מפספסת את "תפקידך" המבוגר והאחראי....
בכל מקרה, בהצלחה...

צריכה דחווף עזרה.... לא יודעת מה לעשות שלא ניסיתי כבר.
בתי בת שנתיים. בכורה. מגיל 0 היא עירנית ואנרגטית ביותר.
היא הולכת לישון מאוד מאוד מאוחר בלילה וזה מאד קשה לי שאין לי דקת שקט לעצמי. סתם לשבת עם עצמי בערב בלי הנוכחות שלה. או להיות קצת עם בעלי במעט הזמן שיש לנו. וגם-אני רוצה ללכת לישון בעצמי, בשעה סבירה.
הבעיה היא כזו:
ניסינו להגביל אותה בשנת הצהריים כי שמנו לב שהיא עירנית מאד כשהיא ישנה הרבה או עד מאוחר שנ"צ. ניסיתי לתת לה לישון שעתיים/שעה וחצי/שעה/חצי שעה ושלא תישן בשעות אחה"צ המאוחרות כדי שתהיה עייפה בערב מוקדם. לא עזר. טיפת שינה נותנת לה אנרגיות להמוווון שעות. עד 12 בלילה. לפעמים קצת פחות...

ניסינו לא לתת לה לישון בכלל צהריים. היא גמורה מידי ואז יכולה לישון אחה"צ ולקבל כוחות עד מאוחר בלילה או לחילופין להירדם מוקדם בערב (כמו כל ילד בגילה..או לפחות אלה שאני שומעת עליהם ומתה מקנאה) ואז היא מתעוררת ב-11 בלילה מה"שנת צהריים" הזו ומסוגלת להיות ערה עד 2 בלילה פחות או יותר...

היום למשל ניסיתי לתת לה לישון חצי שעה מ2 וחצי עד 3 בצהריים (האמת, גם לי 20-30 דק' שינה בצהריים עוזרות מאד...) היה לה אחה"צ פעיל במיוחד:בריכה, חברים וכו'. בשעה 8 היא כבר הייתה גמורה. הרדמתי אותה אחרי מקלחת וארוחת ערב ב8 וחצי. אחרי חצי שעה שוב התעוררה. הרדמתי וככה שוב ושוב ושוב. מה שנראה לי זה שהיא יותר מידי גמורה-השינה שלה על הפנים, כמו היום וכשהיא לא עייפה בכלל-היא פשוט לא נרדמת עד שעות מאוחרות...
אין באמצע. למרות שניסיתי כל דרך למצוא את האמצע הזה. שתהיה עייפה ותלך לישון. לא עירנית. לא גמורה מותשת.
יש לציין שכשאני מרדימה אותה כשהיא עייפה, היא נרדמת די מהר. עד לפני חודשיים נרדמה בהנקה (2 שלוקים ונרדמה) לפני חודשיים גמלתי אותה (אני בהריון שני בחודש שמיני) ומאז נרדמת כשאני לידה במיטה צ'יק צ'ק. הבעיה שאי אפשר, כמובן,להרדים אותה מתי שרוצים, רק כשהיא עייפה ממש.
יש לה גם "טקס" שינה קבוע והרגלים והכל...סדר יום קבוע ומסודר.
מה חסר? מה אני עושה לא טוב??

עכשיו כשאני כותבת הכל אני חושבת שאולי אני באמת לא תופסת אותה בזמן המתאים. אולי באמת אני צריכה להגביל את השינה שלה בצהריים אבל להרדים אותה הרבה יותר מוקדם? אבל מה זה, יש 20 שניות שרק בהן אפשר להרדים אותה בלי שהיא תהיה מחורפנת לגמרי בלילה??
ובכלל- זה נורא קשה. לפעמים אנחנו לא מספיקות להתקלח וארוחת ערב כ"כ מוקדם...אני עובדת בבית כמה שעות אחה"צ עד הערב. ואז היא אצל דודה/סבתא/אבא.
צריכה רעיונות! עצות. כל דבר שיכול לעזור.
הצילו!

אצלנו זה היה דומה בגיל שנתיים.
החיפושית היתה ישנה צהריים מלא זמן ומאוחר מתעוררת מאוחר ומתחילה מסיבה עד 11 בלילה, בקיץ זה היה לטובתה כי בתישע בלילה אין אף אחד בגן השעשועים והכי נעים. הכרנו את כל העטלפים... לאמר את האמת, בחודש השמיני להריון זה דווקא היה רעיון לא רע, לישון צהריים ככה ולחיות בשעות היותר נעימות של היום. בבוקר היתה מתעוררת מאוחר ומתחילה יום. בשלב מסויים לבן הזוג נמאס, הוא רצה לחזור מהעבודה לאכול ארוחת ערב משפחתית לחזות בילדה הולכת לישון ולקבל זמן מבוגרים. סוג של פנטזיה שכזו על המשפחה המושלמת.
הבעיה אצלנו היתה שאבא חוזר מאוחר. גם אם הגבלתי שנ"ץ והיא ישנה מוקדם או כלל לא, ברגע שאבא היה מגיע, לא משנה כמה עייפה היא היתה היא היתה מתעוררת לחיים ומתחילה את היום מחדש, פיזית היא היתה כבר גמורה אבל הצליחה להתעלם וככה הגיעה לעיפות גבוהה יותר.
האמת, אני כבר לא זוכרת מה עזר בסופו של דבר. היום היא לפעמים ישנה צהריים ולפעמים לא, אם עברה השעה ארבע אני לא מרשה לה לישון ובדרך כלל מוצאת לה פעילות קצת יותר מעוררת. יש ימים שהיא מתחננת ללכת לישון מחמש עד שבע וחצי/שמונה אבל אני כבר יודעת שאם אכנע היא תתעורר בשמונה ותחפש אקשן שאין לאף אחד כוח לתת לה.
אולי יעזור לכם להקדים את שעת השנ"ץ, להגביל פעילויות אקטיביות מעוררות ומרגשות ברב הימים לאחת (אפשר משחק רגוע על הדשא אבל פחות ממה שנקרא "מעייף" כי לרוב זה יוצר דווקא אי שקט, ככה זה אצלי בכל אופן) ולסיים את ה"מסיבה" מוקדם יותר לתוך התכנסות. אצלנו מאוד עוזר, גם לה וגם לאחיה שהות מרובה בחוץ וצפיה בגרמי שמיים, היא חוזה בשקיעה, מחפשת כוכב ראשון, בוחנת את הירח בזריחתו ותנועתו עד שמגלה לבד שכבר חושך ומציינת "לילה! אני עייפה, אני רוצה לישון במיטה." היום (בת שלוש) זה כבר לא משנה לה מידי אם אבא הגיע לפני רבע שעה, היא יודעת לזהות את העיפות שלה ולא להגיע למצבים שהיא מכנה "בטטה" (נוהגת להגיד על עצמה כשהיא ממש גמורה "אני כבר בטטה, אני צריכה לישון" ובדרך כלל לא מגיעה לסצנות עייפות משוגעות ולא נעימות).
חלק מהשהות בחוץ בשעות האלו היא כדי לתת לגוף ליצר את ההורמונים הנחוצים (מלטונין) לשנת הלילה כמו שצריך, זה נותן שינה רגועה יותר. הבעיה עם זה זה שמתעוררים בסביבות הזריחה ואז יש אמא מאוד עייפה ל"שעת המבוגרים" המיוחלת ביום למחרת...

בקיצור העצות שלי הן: להקדים שנ"ץ, להגביל שנ"ץ, להגביל פעילות אקטיבית מידי בשעות אחר הצהריים לאחת ואחר כך פעילות רגועה יותר.
לשהות בחוץ המון בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב (עד שקיעה מוחלטת וקצת חושך).וכשאת עובדת אחר הצהריים תנסי לקבוע לעצמך שעה ריאלית שאת מסיימת לעבוד וחוזרת להיות עם ביתך כדי למנוע איתחול שלה כשאתן מתאחדות לקראת השינה שלה. תני לה עוד זמן פעילות כשאת איתה (נגיד לסיים לעבוד בשש/שש וחצי אם את רוצה אותה במיטה בשמונה).
מקווה שזה עזר במשהו.
אה, כן, והכל משתנה אחרי הלידה אז סבלנות... מה שלא יהיה שתצליחי להשיג עכשיו יש סיכוי גדול שאחרי הלידה תצטרכי ללמוד מחדש ההההככככל...(לא מעודד כל כך, אבל זה האתגר של ההורות, אני אומרת שלהיות אמא זו העבודה הכי דינאמית והכי מאתגרת שהתנסתי בה מימי).

אנונימי

אם עברה השעה ארבע אני לא מרשה לה לישון
כנ"ל.

ילדת טבע
תודה! כבר מזמן אני קוראת בבלוגים שלך על הנסיונות...
כי מעניין אותי איך זה להיות עם שניים בבית.
אני באמת חושבת שכדאי לתת לה לישון שעה עד שעה וחצי אבל לא אחרי שתיים/שתיים וחצי. היא ילדה מאד אנרגטית ונמצאת איתי בבית כך שמוציאה פחות אנרגיה מילד בגן. חצי שעה זה מעט מידי בשבילה. לפחות לעכשיו. בטח בעתיד כשתגדל זה ישתנה..
בנוסף-האימהות שדברתי איתן שאמרו שהילד ישן שנ"צ עד 3 בערך והולך לישון שוב ב 8 בערך, הילד שלהם נמצא בגן ולדבריהן, המטפלות ממש מעייפות אותן כל היום. בתי איתי בבית ולפעמים לי אין כוח לעייף אותה יותר מידי...
בקיץ אנחנו די הרבה בחוץ אחה"צ/ערב וזה באמת כיף.
אני יודעת (שמעתי..) שאחרי הלידה צריך להתרגל לסדר יום חדש. מקווה ומאמינה שיהיה בסדר.אולי ייקח קצת זמן אבל יהיה טוב!
טוב לשמוע עצות ואיך זה אצל אחרים אבל כ"כ חשוב להתאים את זה לילד שלך ולעצמך! אני שמה לב לזה בהרבה תחומים. מנסה למצוא את הדרך שלנו ולפעמים זה לא טוב לשמוע הרבה איך זה היה אצל אחרים...
תודה.

מה חסר? מה אני עושה לא טוב??
שום דבר לא חסר , את עושה טוב מאוד . פשוט ככה זה . איך שלא תתמרני כל פעם יש משתנה אחר אשר משפיע על המערכת הדינמית של הילדה הקטנה.
יש שני דברים שכדאי מאוד לשמור עליהם והוא לתת לה לישון כשהיא עייפה . ואז יש לקוות שלא תתפתח התנגדות נפשית להליכה לישון. ה"סדר-יום " יתארגן בקרוב (בגיל שלוש וחצי עד ארבע) בהקבלה לשקיעת השמש וזריחתה.
הדבר השני , בשעות הערב המאוחרות , להמנע מהעסקות משעשעות (אם יש כאלה) . שיהיה קצת משעמם ..
דבר שמאוד עזר אצלנו : לצאת לטייל בעגלה , טיול ארוך בחושך , ... נרדמים טוב . זה הרגל שיכול לעזור גם לקראת אחרי הלידה כי גם מישהו אחר יכול לטייל איתה בעגלה עד שנרדמת.

טוב לשמוע עצות ואיך זה אצל אחרים אבל כ"כ חשוב להתאים את זה לילד שלך ולעצמך! אני שמה לב לזה בהרבה תחומים. מנסה למצוא את הדרך שלנו ולפעמים זה לא טוב לשמוע הרבה איך זה היה אצל אחרים...
... סליחה שהתערבתי... חשבתי שביקשת עצות...
_צריכה רעיונות! עצות. כל דבר שיכול לעזור.
הצילו!_
מצטערת אם העקתי עליך... לא התכוונתי... אולי משהו בניסוח?
שוב סליחה אם לא הבעתי את עצמי כראוי.
מקווה שיסתדר לכם.
רק רוצה להגיד דבר אחד קטן ואם לא מתאים לך אל תקראי אותו, רוצה רק להגיד שלפעמים בזמן שמנסים לפתור איזו שהיא בעיה או פלוטר פתאום מגלים שהוא עבר מעצמו. קחי נשימה. יהיה טוב.

הי , ילדת טבע ! אמרת דברי טעם אחד אחד ! הבעת את עצמך בבהירות ובפשטות .
אני יודעת שהמשפט הזה נשמע כמו שורה של ציונים ,(טובים אמנם) - : אנשים כאן מבקשים עצה , מתכוונים להתייעץ ! זה טבעי שלפעמים יש הרבה סיפורים (הרי יש אלפי קוראים) - אלה שהעלו שאלה ילקטו את המתאים עבורם.
מצטערת אם העקתי עליך... לא התכוונתי... אולי משהו בניסוח? - אפילו אם דבריך העיקו , הרי את יודעת ב100% שהשקעת מחשבה וזמן עם המון רצון טוב . ולפעמים זה עלול להעיק גם מרוב שזה נכון , אבל אם נמנעים לא נוגעים בשורש הבעיה .

ילדת טבע
אני לא הבהרתי את עצמי נכון! או שפשוט "דברתי" לעצמי...אז סליחה.
באמת ביקשתי עצות ורעיונות. ואת עזרת לי מאד. באמת. תודה!
מה שהתכוונתי לומר זה שכדאי לשמוע מאחרים אבל לדעת לקחת/לא לקחת מה שמתאים לך באופן אישי. התכוונתי להחלטות בכלל בחיים, בעיקר בתור אמא... (משהו שאני צריכה ללמוד באופן אישי-להיות קשובה למה מתאים לי ולדעת גם להתפשר על דברים..אבל זה באמת לא קשור למה שכתבת.)

בתי בת שנתיים וחצי. אני קצת מתלבטת לגבי השנת צהריים שלה.
אם אני מגבילה אותה ומעירה אותה מוקדם יותר ממה שהיא רוצה לישון בצהריים-היא אמנם תלך לישון יותר מוקדם בערב ואז יהיה לי זמן להיות עם בעלי וזה מעולה אבל מצד שני זה מרגיש לי כמו התעללות.
כלומר-אני לא אתן לה לישון עד חמש-שש כי אז באמת נלך לישון מאוחרררר מאד, אבל יש לנו סדר יום די קבוע. היא בגן עד אחת ועשרים ואח"כ עייפה מאד. ישנה צהריים ואם אני מעירה אותה כל יום מוקדם, נראה לי לא בריא להעיר ככה..כלומר-הגוף שלה באמת זקוק לשינה הזו! מאד!
מה אתן אומרות?
בשבוע-שבועיים האחרונים נתתי לה לישון שנ"צ ארוך כמו שהיא באמת זקוקה. בלילה נרדמת רק ב-עשר - עשר וחצי. ישנה מעולה בלילה, טפו טפו..בלי להתעורר ובבוקר אני מעירה אותה לגן ב7 ורבע/ וחצי ואין לה שום בעיה לקום. דווקא מאז שישנה שנ"צ ארוך יותר והולכת לישון מאוחר בלילה, הגננות אמרו (וגם אני רואה בבית) שהיא יותר עירנית ולא עייפה בגן, יותר שמחה ורגועה.
אז אולי באמת ככה טוב לה-לישון הרבה בצהריים ולנוח מכל היום...
ברור שהיה לי נוח אם היתה ישנה שנ"צ קצר והולכת לישון כל יום מוקדם אבל נראה שלגוף שלה זה לא מתאים. מה אתן אומרים?

בעיני שנת לילה חשובה יותר משנת צהריים.
היא בשלב בעייתי של התקצרות הדרגתית של השינה - אצלנו זה נמשך שנה כמעט עד שיכולתי לוותר בלב שלם על השנ"צ שלו. משעתיים פלוס קיצרתי לו לשעה וחצי, אח"כ לשעה, 40 דקות ולבסוף אפילו נמנום סמלי כבר לא הכרחי. לי לא התאים שילד "יחגוג" עד עשר בלילה ויקום אח"כ בעפעפיים נפוחים. אולי מישהו אחר כן בסדר עם זה.
אפשר להעיר בעדינות, כשאת רואה שהיא לא שקועה לגמרי אלא בשלב של שינה קלה יחסית (מתהפכת, משנה תנוחה וכולי).

מסכימה עם קרוטונית. אתם בדיוק בשלב המעצבן שעדיין אי אפשר בלי אבל עם שנ"צ זה מוביל ללילות מאוחרים בטירוף. גם אני התנגדתי להעיר אבל בסופו של דבר החלטתי שזה הדבר הכי רחום כלפי כולנו וקיצרתו לו את השנ"צ עד שבסופו של דבר הוא כבר לא נזקק לו.

לא יודעת.
מרגישה שהיא עדיין זקוקה לשינה בצהריים. היום למשל, לא הצליחה להרדם בצהריים כי אחותה הקטנה לא נתנה לה, בשעה שש וחצי נרדמה, הרגשתי שהיא חייבת חייבת את השינה הזו אבל ידעתי שלא תישן עד הבוקר. הערתי אותה בשבע וחצי (אחרי שעה) כדי שלא תתעורר לי ב11 או 10 ותחגוג כל הלילה.. היא התעורהה עייפה עדיין אבל אכלה ארוחת ערב והתארגנו לשינה. נרדמה שוב ב-9 וחצי.
דווקא כשאני משחררת מלנסות לשלוט כל הזמן...בשינה שלה יותר מידי, זה מסתדר לנו טוב. וגם אני אלמד שלפעמים היא ישנה שנ"צ מאוחר, ונלך לישון מאוחר יותר בלילה...ולפעמים לא תישן ותרדם מוקדם בערב. זהו. העיקר שיהיו לה מספיק שעות שינה במהלך כל היום. עובדה שגם כשהולכת לשון בעשר וחצי בלילה, קמה בבוקר בלי בעיה ובצהריים כבר נשפכת ומשלימה את השעות...(ואני לא זוכרת מתי היתה כ"כ עירנית ושמחה ולא נרדמת בגן לקראת צהריים כמו בתק' כזו)

המתוק בן שנה ושבעה חודשים.
מאוד עייף בצהריים (12:30), משפשף עיניים, נמרח עלי כרוצה לישון. מגיעים לחדר שינה, מבקש סיפור (שהוא חלק משיגרת השכבה), קוראים סיפור, ואז במקום להרדם לאיטו תוך כדי שאני שרה לו, הוא מתעורר לחיים ומתחיל לחפש במה לשחק.
אותו התסריט קורה גם בלילה ב21:30.
ואם הוא לא ישן צהריים יש לנו עסק עם פעוט עצבני ביותר.
משהו יכול להאיר את עיני???

טוב. בצר לי אני פותחת פה דף שכשיהיה לי (או לאחד העורכים-ברכה על ראשם האלמוני) זמן אחפש להיכן להעבירו

אני פשוט משתגעת (למקרה שזה עוד לא הובן). בכל יום בצהריים יוצא ממני שד ומאמלל אותי ואת קטנתי, וכל זאת למה? כי הירדמות הצהריים הפכה סיוט!
הקטנה בת 1.7, חכמה ודעתנית ועקשנית. היום למשל החלטתי שזהו- באחת וחצי הולכים לישון. כל יום. אולי השגרה תעזור.
אז היינו בשוק ובאחת וחצי עלינו לאוטו אחרי ציצי (עד לא מזמן- שינה בטוחה). זה התחיל בצרחות. אח"כ שרה לעצמה קצת אבל פתאום החליטה שצריכה קקי.
עוצרים את האוטו. מוצאת לה עץ. מתיישבת. עושה פיפי. מתחילה לשחק. נו גמרת? לא, קקי. אחרי עשר דקות אכן עושה קקי. לאוטו? "עוד פ-ם קקי".
מחכה. מטפסים על סלע. אני כבר עייפה ומותשת וחושבת על ערימות הבלגן שמחכות לי בבית, אלו ששמרתי לשנת הצהריים שלה.
נו? אחרי עוד עשר דקות אני מחליטה שזהו. הולכים לאוטו. הקטנה מוחה בתוקף. לא אכפת לי. נוסעות עוד כמה דקות. היא נלחמת בשינה במראתי האחורית. אני כבר עצבנית ואומרת לה בכעס (וכל הזמן מודעת לזה ולא מצליחה להפסיק) שהיא עייפה ודי הגיע זמן לישון ומוסיפה למרות שברור שזה מיותר- אני לא מבינה למה את לא פשוט הולכת לישון!! את כל כך עייפה! כשאת רעבה את אוכלת, כשאת צמאה את שותה, למה את לא נרדמת לעזאזל?
היא עוד פעם צריכה קקי. שוב עוצרות. שוב עץ. הפעם גם לא יוצא כלום. חוזרות לאוטו.
מהון להון כבר שתיים וחצי. אני כבר רואה איך אני לא מסדרת היום שום דבר. עיייפה! עושה סיבוב כדי לתת לה עוד כמה דקות באוטו. היא (בעלת מצפן מולד) מוחה. אומרת ציצי, טה (מיטה), בית! טוב, אולי זה ילך. חונות והולכות הביתה. אני רק נכנסת למיטה כמעט ונרדמת. היא יונקת קצת תוך התפתלויות, מחליפה צדדים. העיניים שלי נעצמות והיא: "אמא! לא!". אני מגייסת את כל שלוות נפשי ואומרת לה לנסות לשים ראש, ושאם היא לא מצליחה להירדם נצא לטיול במנשא. לא!. אחרי כמה דקות כשברור לי שתכף אני נרדמת ולה אין שום כוונה כזאת אני לוקחת אותה (בעצבים! ודי באגרסיביות) במנשא לקול מחאות נוסף. ברגע שיוצאים היא נרגעת. מבקשת שאשיר לה. הולכות. היא מבקשת ציצי ואני מסרבת. היא צועקת. אני מדברת ברוגע. בסוף היא נרדמת. השעה שלוש וחצי...
וזו כרוניקה אופיינית לזמן האחרון!
עכשיו, אם אני לא מרדימה אותה (השאלה המתבקשת) היא לא תירדם בעצמה, 'תיפול' בשש וחצי, תקום מוקדם מחר, תהיה עצבנית ונרגנת כל הבוקר עד הצהריים ואז שוב 'תיפול' ואולי אחה"צ תחזור לעצמה. שזה אפילו יותר סיוט.

הצילו!

שש וחצי זאת שעה מעולה ללכת לישון בימי החורף.
אני בגיל כזה מוותרת לחלוטין על רעיון שנת הצהריים. אם זה הופך למשהו שהאמא רוצה יותר מהילד, זה מיותר. אפשר גם בלי זה. נרדמים בשש וחצי ומתעוררים בשש וחצי.

אנחנו גם הלכנו על גישת השש וחצי. זה אחרי השקיעה, הם נרדמים יופי וישנים עד למחרת.
יש קרבות אבודים מראש.

אבל אני זוכרת כמה קשה זה להיפרד משנת הצהרים של הילד הבכור. זה משבר מחשבתי ופיזי.

אז נניח וויתרתי- יש לצפות שאחרי כמה ימים היא תתרגל ותפסיק להיות נרגנת כל היום למחרת?

כן.

אנחנו גם הלכנו על גישת השש וחצי. זה אחרי השקיעה, הם נרדמים יופי וישנים עד למחרת.

זה לא קרב, זה מאד נוח. הלוואי שהייתי יכולה גם...

לאפרת,
יש גילאי ביניים כאלה (כך אני קוראת לזה) שהם משנים את סדר היום, את שעות השינה (מפחיתים בשינה), את שעות האוכל, וזה באמת קשה גם לנו להסתגל למעברים "שלהם".

אכן, תובנה פשוטה והגיונית. תודה לכל האמהות המנוסות!

כן.
מזדהה עם
קשה להיפרד משנת הצהרים של הילד הבכור.
בגיל שנה...

חכמה ודעתנית ועקשנית. היום למשל החלטתי שזהו- באחת וחצי הולכים לישון.
שניה רגע, מי מכן חכמה ודעתנית ועקשנית ?

תפוחים ועצים, כמובן. האשמה כולה שלי (-:
ותודה על ההעברה הזריזה והמתאימה

תודה על ההעברה הזריזה והמתאימה
בשמחה. בפעם הבאה פשוט עשי חיפוש עם המלים המתאימות.
עכשיו כשראית את הדף הזה, אני מוחקת את הקודם.
ובהצלחה עם ענייני השינה

שליחה על ידי קרן* » 03 מרץ 2014, 13:52

ליבי ליבי אל כולם... גם נועם שלי בן שנה ומתקשה מאוד להרדם בצהריים ובערב
לא הייתה לו בעיה עד לפני כמה שבועות ועכשיו זה מרגיש כמו "שלב התבגרות" שפשוט צריך לתת לו לעבור
הניסיון להיות קשובה לסימני העייפות גורר איתו סימני עייפות גם אצלי ..אז אני מנענעת אותו אבל הרבה פעמים זה לא עובד ורק הברכיים שלי והגב שלי סובלים מזה ואני צעירה מדי לזה!
ואני מנסה לנענע על הכדור פיזיו גם זה כבר מזמן איבד מהקסם, מה גם שהוא מתרגל לנענועים כאמצעי להרדמה מה שלא נראה לי סביר להמשך הדרך
אז ניסיתי לשים אותו במיטה ולקרוא לו סיפור בכל שקט ורגוע אבל הוא מתחיל פשוט לרקוד

נמחוק גם את זה מהרשימה
אני משכיבה אותו ומלטפת ואומרת שאני כאן איתו ולא עוזבת או הולכת לשום מקום - הוא מסתובב וקם ועוד יותר , מתעצבן שהשכבתי אותו
אז מה שנשאר לי זו השיטה הקשוחה - אחרי כל הניסיונות הנשנים והחוזרים והכושלים אני שמה אותו במיטה אומרת לו שינסה להרדם יוצאת מהחדר ומנסה לשבת לאכול , אז כמובן מתחיל הוא לבכות
אני לא מתה על זה אבל מה אני אומר לכם....היום זה עבד הוא ישן (טפו טפו טפו) ושנת הצהריים שלו די עמוקה לרוב, אז זה הסימן שלי להתפנות לעיסוקים -שלי-
אשמח לקרוא עוד הצעות ושיטות להרדמה ! מה לא אעשה כדי שהמתוק שלי יזכה בשינה המתוקה שלו?

המלצות בבקשה!
הקטנה שלי בת שנה וחודש. נרדמת עצמאית בלילה וישנה נפלא.
הבעיה עם שינה ביום. היא אצל מטפלת משותפת עם ילד נוסף ובמהלך היום ישנה שעה ורבע בבוקר ושעה וחצי בצהריים. שני הילדים נכנסים למיטה יחד, "מקשקשים" ונרדמים.
בבית היא לא מוכנה לישון צהריים במיטה! תירדם רק במנשא (כבר כבדה מאאאאד), בעגלה או באוטו. בימים שזה לא מתאפשר, כמו היום, לא מוכנה כלל וכלל לישון במיטה ומגיעה לערב שפוכה לגמרי. שגרת הערב הנעימה והכייפית שלנו הופכת לסיוט של צרחות מרוב העייפות שלה.
בעבר הייתה נרדמת צהריים עם הנקה, בגיל 11 חודשים גמלה את עצמה מציצי (החליטה שהיא לא רוצה יותר, בדיוק הצמיחה שיניים וכשאמרתי "לא לנשוך" בעדינות, החליטה שזהו

)
איך לגרום לה לישון בצהריים???

לא ציינתי שהיא לא מוכנה לישון איתי או עם אבא במיטה וגם לא נרדמת עם בקבוק...

הי,
מנסיוני, לפעמים קשה "לכבות" את המנוע הפנימי, לצאת מגירויי הבית והיומיום ולעבור לעולם השינה.
יכול להיות שמה שיועיל ויסייע הוא טקס קבוע. למעשה, הודעותיך רצופות באזכורים של טקסים שיש (או אין, אך היו) לקטנה -
הנה כמה:

שני הילדים נכנסים למיטה יחד, "מקשקשים" ונרדמים
תירדם רק במנשא
בעבר הייתה נרדמת צהריים עם הנקה

וכן הלאה.

המלצתי היא לערוך טקס קבוע המתאים לכן. את הטקס אפשר לקיים גם בערב וגם בצהריים, כשגרה. הנה כמה רעיונות, אפשר לאמץ אחד, לנסות, לשלב ביניהם, לתרגל:

אנחנו הולכות תכף לישון צהריים. את עייפה ואני עייפה, ואנחנו שוכבות לנוח במיטה.
סיבוב "לילה טוב" בבית - עוברות ואומרות "לילה טוב" לשולחן האוכל, לדלת, לשירותים, לאור (ולכבותו), לחלון, לכלבה וכו'.
סיפור - מספר או בעל פה.
צחצוח שיניים או שטיפת רגליים/ידיים/פנים. למים יש גם השפעה מרגיעה ומטהרת.
מקלחת/אמבטיה (גם מעייף).
שיר.
פינוקים כדוגמת משחקי אצבעות, ליטופים, שירי ערש, עיסוי, משחקי גוף במיטה (מי שוכב הכי ישר על הגב, מי שוכבת כמו חתול על הצד), משחק בשמיכה (קוקו, מחבואים וכו').
שתיית מים.
משחק השקט.
בובה (לחבק או להשכיב אותה לישון).

אפשר גם להציע אחריות על חלק מהטקס. למשל - את תכבי את האור (ולהרים אותה אל המפסק), או - את תסגרי את הוילון.

אחרי שעושים אחד או יותר מהדברים האלו, הולכים לישון. אפשר "להודיע מראש": נשיר עוד שיר אחד, ואז נכבה את האור ונלך לישון.

בהצלחה.

הי טנא מלא כוכבים , תודה על הרעיונות!
את צודקת, שנת הלילה הולכת טוב כי יש לנו טקס קבוע כמעט מהיום שנולדה. אהבתי את שטיפת הידיים/רגליים/פנים בדומה לאמבטיה של הערב, ננסה לאמץ כמה מהרעיונות ואעדכן בהמשך

יופי, אשמח לעקוב.
אנחנו העברנו חלק מטקסי הלילה לצהריים, בתקופות שונות. זה עזר

.