תקשורת והקשרות לעובר

[אנונימי]

ראו גם: ניחוש מין העובר

[אילנה_לשם*]

שלום לכולם!

רציתי לפתוח דיון בנושא של תקשורת עם העובר בזמן ההריון בעיקר.תקשורת של העובר עם ההורים והסביבה. ולרכז כאן מידע בתחום וסיפורים אישים ,שאלות תשובות חלומות והגיגים.

אני עכשיו בהריון הרביעי שלי כבר בשבוע ה30 והפעם נושא זה מעסיק אותי עוד יותר.

לא רק במובן האישי גם במובן הכללי והציבורי,

כל יום אני מקבלת תובנות בנושא וזה מאד פותח ומלמד וגם משנה לי את ההסתכלות לעומק על החיים.
אשמח לשתף אתכם בשלב מאוחר יותר.

מה שאני רוצה קודם כל זה להעלות את המודעות לקשר עם העובר, הייתי לא מזמן בכנס של נשים כורעות ללדת ומאד נהנתי אבל הרגשתי שהפן הזה של הקשר לעובר היה חסר . לדעתי זה חלק מאד חשוב גם מההכנה ללידה,

לעובר יש רצונות משלו ותפיסות ורגשות יש להם חלק חשוב בלידה , הם ממש משפיעים על הלידה .
תמיד אנחנו מדברים על תכנון הלידה . האם חשבתם מה העובר רוצה ?
האם להולד בבית האם בבית חולים , מה הוא חושב על המשפחה האם הוא מקבל מספיק יחס מהמשפחה , איך הוא עם האחים שלו וכו וכו.
יש שם עולם שלם בפנים .
וההריון כתקופה חשובה מאד הן לעובר והן לאם והמשך הקשר בינהם.

בחברה שלנו אנו רגילים להתייחס למה שרואים בעין . נכון רואים בטן מתייחסים אליה , רגע אבל יש שם עולם נסתר שלם .

האם הוא ישאר נסתר ? וטוב שכך או אולי זו המוגבלות שלנו ? ואנחנו צריכים ללמוד והרבה?.....

בתור מי שהיא הריונית כרונית ( פעם ראשונה שאני מגדירה את עצמי כך ואולי סדרתית זו גם הגדרה נכונה )

כל הריון הגבולות של התודעה משתנים ואני לומדת יותר וגם מנסיונן של אחרים וגם מטיפולים שאני עושה לעוברים בשיטת אייפק ובשאמניזם.

אשמח לשמוע מכן ומכם ולפתח פה דיון מעמיק

בברכת ליליה טוב לכולנו
אילנה

[נעמה_נובק*]

הי אילנה וכולם.

הרגע דיברתי איתך בטלפון והנה אני נכנסת לקרוא את הפתיח שלך לנושא הכל-כך חשוב ומהותי הזה.

מנסיוני האישי בהריון האחרון שלי, שיחה יומית (אחת לפחות) שלי עם העובר שלי היתה אחת המתנות הנפלאות ביותר שקיבלתי לאורך ההריון הזה. בכל יום ישבתי במדיטציה ודימיינתי לעצמי איך לאט לאט הרחם שלי הולך וגדל, הולך ומקיף אותי עד שהוא כולל אותי בתוכו. ושם ברחם פגשתי אותו, את העובר שלי, ויכולנו לשוחח על כל נושא שבעולם. קיבלתי ממנו מסרים מופלאים. נהניתי לתקשר עם מי שהוא בין "כאן" לבין "שם" והוא עדיין ער לריבוא הפנים של ההוויה, שאני, בתור חלק מהמציאות על-פני כדור הארץ, צריכה לפעמים מאוד להתאמץ כדי לחוות את המורכבות והיופי שלה.

השיחות הללו בהחלט עזרו לי להתכונן ללידה, ויותר מכך לחיים המשותפים שלי עם הילד שלי לאחריה. בלי לפרט יותר מדי אני יכולה לספר שאחת הסוגיות העיקריות שעלו בשיחות עם העובר היתה סוגיית ברית-המילה שהיתה לי מאוד קשה, והדברים שלעובר שלי היה להגיד על כך היתה השפעה מכרעת על הדרך שבה החלטנו, אני ובנזוגי, לנהוג.

לקראת הלידה גם פניתי לאילנה שעזרה לי מאוד להתכונן ללידה, ונעזרה בין היתר במיומנות הטיפול שלה בעוברים.

לסיכום, מדובר בתחום מרתק וחשוב מאין כמוהו. אני יכולה להבין כאלה שהעיסוק ב"איזורים הנסתרים" של ההוויה מרתיע או מפחיד אותם, ועם זאת אני מאוד ממליצה להתנסות בחוויית התקשורת עם העובר. אחרי הכל הוא אדם שעומד לבלות את מרבית חייו במחיצתי, והסיבה הזאת לבדה מספיקה על-מנת שארצה לטפח את התקשורת איתו כבר מההתחלה ממש. (שלא לדבר על כך שרבים הסיכויים שאין זו הפעם הראשונה שאנחנו עומדים לבלות פרק של חיים יחדיו, וגם זו סיבה מצויינת לטפח תקשורת טובה ובונה...)

[חגית_נובק*]

זאת אני כמובן. (מסתבר שנעמה שלי -אוטוטו בת 8 - כבר נכנסת חופשי לאתר. הם גדלים כל-כך מהר...)

[נועה_ברקת*]

זה באמת נושא מאד חשוב. איך לתקשר עם העובירם ובעיקר איך לשמוע את מה שיש להם להגיד.
מניסיוני האופן שבו הם מתקשרים הוא באמת שונה מאד מהשפה הרגילה שלנו. צריך להבין שהם מתקשרים בשפה רוחית, לא ארצית וזו שפה אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים ומתאמנים. לצפות לשמוע תשובה בעברית כמו בשיחת טלפון זה נראה לימ וגזם והייתי חושדת בתשובה כזו שהיא פרי הדמיון הפרוע ומאוויה של האם. (שגם זה בסדר גמור, מותר לדמיין ורצוי, אבל לדעת את ההבדל)
מהי השפה הזו? אצלי זה התבטא בחזיונות שהיו לי בהריונות, לפעמים אפילו בהקיץ ולפעמים תוך כדי חלימה ובמיוחד בשעות של ההתעוררות בבוקר. וגם במקלחת, זה המקום המועדף עלי לחזיונות מסוגים שונים.
פתאום הופיע שם, או הופיעה תמונה.
זה תחום חשוב ואני מקווה לשמוע עוד סיפורים. מזכיר לי לפני שש שנים, מודעה שפרסמתי בעיתון המקומי וביקשתי נשים לספר לי על חוויות כאלו של קשר. אף אחת לא הגיבה.
איזה שינוי תודעתי עצום נעשה בשנים האלו...

[עינת_טל*]

האם נתקלת בספרה של אליסנדרה פיונטלי - מעובר לילד ?
ממליצה מאוד.

[אילנה_לשם*]

לאשה במרחקים לא קראתי את הספר נשמע מענייןתודה על ההמלצה ( באיזה הוצאה מדובר ?)

נועה - אני שמחה שהגבת אני זוכרת שלפני שנתיים וחצי כשפרסמתי את סיפורי הלידה שלי אז הגבת וכתבת על ההתנסויות שהיו לך עם העוברים.

נכון יש שינוי תודעתי אך לדעתי הוא רק בחיתוליו והנושא הזה חשוב מאד,

אני מאד שמחתי שארגנת את הכנס בנושא העוברי ואני מאד מצפה גןם לפגוש אותך וגם להיות בכנס לשמוע עוד דעות ולהחכים...

לפי דעתי יש ערוצים רבים לתקשר עם העובר לא רק בחלימה ובראייה רוחית אבל עוד ארחיב כאשר יהיה לי זמן-
עכשיו יש לי משימה גשמית -לפלות כינים מהראש של הבת שלי ......
אז להתראות בנתיים
אילנה

[עינת_טל*]

מצטערת אין לי את הספר איתי,לא זוכרת את ההוצאה.

[אילנה_לשם*]

הינה פרח הדף,הוא לא נמחק

[אילנה_לשם*]

אני מעבירה לפה משהוא שכתבתי בדף שלי: סיפור הריון ולידה שלי ושל קשת אור:

אחד הנושאים שהעסיקו אותי במהלך ההריון היה הקשר וההתקשרות עם עוברים...

אני רוצה פה קצת לשתף בנושא מכוון שלדעתי הוא חשוב מאד מאד ,
כרגע הנושא מצוי בשולי תודעת הציבור אבל הוא ילך ויקבל דגש עם עליית התודעה .

אני זוכרת שבערך בחודש השישי השתתפתי בכנס של נשים קוראות ללדת.נהנתי מאד מהפגישה, מהסרט שהקרינו על לידות הבית ,אבל דבר אחד לא היה מובן לי: אולם שלם מלא נשים בהריון, אולם שלם מלא עוברים ונשים.
מדברים על הריונות לידות וכו' אבל אף מילה לא אל העובר , אפילו לא אומרים להם שלום וברוכים הבאים לפגישה.
9 חודשים הם איתנו ( לפעמים גם יותר מ9 , לפעמים פחות ), התיקשורת איתם יכולה להתבטא בדרכים רבות : דרך החלימה שלנו, תחושות ורעיונות , דרך מגע (ותנועות עובר), מבחן שרירים, מדיטציה , תקשור או דרך בדיקות רפואיות או תחושות של בני המשפחה וחברים ועוד.
תפיסתי היא כי העובר נמצא עימנו חלק מהזמן וחלק מהזמן הוא נמצא בעולמות אחרים מתרועע עם נשמות קרובות ומקבל הנחייה ותדרוך ממדריכיו לקראת החיים על פני האדמה , חלק מהזמן או חלק מהאנרגיה שלו מופנים לחיים בתוך המשפחה , העובר חווה חלק ממה שקורה לאם ומפתח דעות ואמונות על סביבתו הקרובה .
חלק נתפס בחושים הפיזיים וחלק בחושיים הנוספים.
עוברים מפתחים כישורים במהלך ההריון שלהם וגם מרגישים מגוון רגשות שחלקן גורמים לחסימות באותה צורה שחווה המבוגר.
הדרכים של העובר להעביר מסרים לאמא ולמשפחה מגוונים: העובר משדר את המחשבה, תפיסה אנרגיה שלו לשדה של האם והאם קולטת ולא תמיד יודעת מה שלה ומה של העובר.
זה מאד מעניין כי מצד אחד יש אחדות גבוהה כי העובר פיזית מתפתח בתוך האם וניזון דרכה וחי דרכה .

ומצד שני יש נפרדות כי הרי מדובר בנשמה נוספת שיש לה חיים משלה , נשמה עם דרך , שיעורים תכונות ורגשות...... שנכון כולן מוברטות בשדה של האם והמשפחה ונמצאות על ציר מסויים ובקונטקס מסויים.

מה מרגיש עובר בבטן כשלא בדיוק מתייחסים אליו כאדם בפני עצמו , נשמה עצמאית, כשלו מדברים אליו כשלו פונים אליו ?? אלו אמונות הוא מפתח? האם הוא מקבל את התופעה או מפתח חסימות ??
איך מנסה העובר לפתח קשר עם אמו ?

מהעבודה שלי עם נשים בהריון ועם עוברים ובחוייה שלי כהריונית : אני חושבת שמרבית העוברים רוצים קשר עם האם והסביבה ומאד רוצים יחס והכרה, אבל זה תלוי מאד באופיו של העובר .
לפעמים שאלתי עוברים אם הם רוצים טיפול או להגיד משהוא והתשובה היתה בפרוש לא ! ולפעמים התפתחה תקשורת ענפה ביותר .

העובר יכול לעשות המון דברים כדי לסגנל לאמו : ראשית דרך תנועה: העובר יכול לזוז הרבה מאד , להפסיק לזוז לשנות תנוחות להיות במצגים שונים לקראת לידה ( ובהם עכוז למשל )
אני זוכרת היטב שבהריון השלישי שלי העובר החל לזוז בטרוף באמצע הליליה הרגשתי שמשהו מטריד אותו . שאלתי והתשובה היתה פחדים , בלעתי מימולוס מפרחי באך לפחדים ומיד התנועות פסקו.
בהריון של קשת למדתי בשיעור אקופונטורה על נקודה לטיפול בנשים בהריון.
המורה שלי ציין שמטפלים בנקודה פעמיים במהלך ההריון. כל השיעורים יכולתי לדקור אחרים אך בגלל שהייתי בהריון לא נדקרתי . ושמחתי הינה הזדמנות להדקר 3 נשים ומחט אחת השתתפו בטיפול הרגשתי ויברציה חזקה בדיקור תוך תהיה אם0 זה טוב לעוברית שלי , המורה שלי ציין שמטרת הדיקור הספציפי הזה
לשחרר את העובר מתכונות שליליות שעוברות מהאם ויש לכך ביסוס בכמה תרבויות שונות לחלוטין.
באותו לילה הרגשתי שקשת משתוללת בבטן אבל לגמרי ובטרוף. היא בעטה והרגשתי שהיא כועסת עלי על הדיקור
שבועיים יותר מאוחר מאשה אומרת לי : אילנה העוברית כועסת עליך. תבדקי את הדיקור אני אומרת ומאשה מאשרת .

קשת המליצה לי לעשות התעמלות ולא הקשבתי לה, ומצאה לה דרכים רבות ליצור איתי קשר.
במסעות היא היתה מופיע כדמות זקנה וחכמה אך גם ממורמרת.
מצאתי את עצמי מחזירה חלקי נשמה חאישה זקנה שנמצאת בבטן שלי בתור עוברית.
אני יכולה למלא דפים על התקשורת עם העובר אך כבר נעשה זאת במסודר .

לקראת הלידה הייתי בדילמה : איך אני ממשיכה לעבוד לאחר הלידה, כל הריון ולידה היו אצלי סיפור אחר .
אחרי ההריון הראשון הפסקתי לעבוד לחלוטין, אבל הפעם אחרי לידה רביעית המצב שונה .
שונה לגמרי.
אני עצמאית ומטפלת באנשים רבים, חלקם תקופה ארוכה למדי, העבודה חשובה לי, גם לקיום הפיזי ובעיקרלנשמה.
התייעצתי עם העוברית שלי בעזרת של מאשה . והבונבונית המתחשבת הסכימה שאצא לעבוד אחרי חודשים וגם אמרה כמה שעות מותר לי ביום.
זו היתה הקלה גדולה עבורי , כבר היה לי מה להגיד לאנשים ששאלו מה יהיה לאחר לידה .
בכלל החויה של הלידה אפשרה לי בתור מטפלת דבר נפלא : לשחרר את האנשים לתת להם שמות של מטפלים אחרים , קולגות , לאפשר לאנשים לבחור מחדש אם להמשיך טיפול או להפסיק , אם לחכות לי או לא .חוייה נהדרת.
מבחינתי הילדה שלי התחשבה בנסיבות וגם בכולם והיום אני מרגישה שזה שכר להתחשבות שלי בה וברצונותיה.
תקשורת מעניינת שהיתה לי לקראת הלידה:
באחד הטיפולים האחרונים שעשיתי קרה דבר מדהים .
טיפלתי בתינוקת בת כמה חודשים ( מדהימה!!)
באמצע הטיפול התינוקת מתכופפת קדימה ונשענת על הבטן שלי.
תראי תראי אומרת האם ששמה לב לתנועה הלא שגרתית.
אני לא בדיוק מתייחסת ואז מקבלת בטיפול : חסימה התינוקת אומרת שהיא לא מוכנה לקבל ממני טיפול.
אני שואלת שואלת ובסוף מגלה שהעוברית שלי אמרה לה שאמא שלה ( אני ) צריכה כבר לצאת לחופש.
עד שלא שיכנעתי את התינוקת והסברתי לה שמחר אני יוצאת לחופש היא לא הסכימה להמשיך את הטיפול..

[עירית_לוי]

אילנה, תודה
דף חשוב!

[מתעניינת*]

_באינטואיציה שלי אני מרגישה שבעוד הוא/היא מפתחים לעצמם זהות ואישיות מוסתרים מעיני אחרים, אולי "העיניים" שאנחנו שולחים פנימה בדמות גלי הקול ומציצים אליו מפריעים? אולי זה חודר לפרטיות? אולי זה תהליך שאמור להיות מוסתר מעיניים אנושיות?
הרי זה תהליך של בריאת אדם, ומרגיש לי שיש סיבה שהדברים אינם מתפתחים מאחורי קיר זכוכית, אלא מאחורי עור אטום למראה העין האנושית._


אני תוהה, האם תקשור עם העובר עשוי להוות חלופה אמיתית לכל הביקורים המרובים אצל רופא הנשים ??
גם האינטואיציה שלי מאד מתחברת ללאפשר להם לגדול בשקט, בלי החיטוט והעיניים שלנו, ובכל זאת תוהה, האם יש מצבים בהם האולטרא-סאונד הכרחי ? עשוי לאתר מצוקה עוברית ??

[בת_מונטזומה*]

תלוי
תלוי מה את מתכוונת לעשות
האם את עשויה לעשות בדיקות נוספות אם הUS לא יהיה תקין?
האם תרצי לדעת?
בארהב עושים רק US יחיד וסטטיסטית אין שם יותר מומים מולדים מאשר בארץ.שכאן עושים על כל פיפס ויש רופאים שעושים בכל פגישה.
עם זאת לדעתי אין סתירה בין מה שאת אומרת. אפשר לתקשר עם העובר ובכל זאת לעקוב רפואית אחרי ההריון. כמו מעקב תקופתי שעושים לילד שכבר נולד שאינו סותר את ההתקשרות האישית שלך

[יהודית_שפמן*]

וצריך להזהר לא ליפול עם כל הידע והתקשורת לעובר, ואולי גם לבדוק אם אין פה הסרת אחריות מהאם - והכל ה"עובר רוצה". חשוב שהאם תעבור תהליכים בעצמה כי הרבה יותר קל להגיד זה הרצון שלו.

[אילה*]

יש כאן בדף , כיוון מענין למחשבה .
אני מרגישה שכמו שיהודית כותבת , חשוב לאמא לעבור תהליך בעצמה . אולי כל תהליך נפשי -רוחני שאדם עובר ,אם זה בכיוון של צמיחה (ולא נבילה והתרדדות ), פותח פתח למקומות לא צפויים .
אילנה , נראה לי שאת עברת תהליכים , אני לא מכירה אותך , רק קראתי פה , וזה הרושם שיש לי ממך , את הגעת למקומות שעבור רוב האנשים לא קיימים , ואת חלוצה .

עובר . כשאני חושבת על המילה הזאת , אני חושבת על 'מעבר ' , זה שלב מעבר? הרי אין לפני זה שום דבר , אלא אם כן מאמינים שהנשמות מתגלגלות . אולי המילה נוצרה מהגישה של 'יש מאין'.
מעבר מלהיות ביצית וזרע ללהיות אדם , מעבר מלהיות בתוך הגוף של ההרה ללהיות גוף עצמאי .כל יום העובר משתנה , עובר גדילה אדירה בפרק זמן קצר , יש המון אסוציאציות .

אני חושבת על העוברית שלי . אולי לא ההיתי שמה לב אליה אם לא היו לי את הבחילות וההקאות , לא היו כל מני בדיקות שגרמו לנו לרוץ לכאן ולשם אחוזי אטרף . בעצם , אם יורשה לי לומר בכנות , שאני די הייתי רגועה ,ועודני , אבל בן זוגי היקר והטוב , מודאג . הוא גם מוכן לצאת מהעבודה בגלל כל העינינים הרפואיים האלה , למרות שהפרויקט בשיא הלחץ ובאופן רגיל חוזר מאוחר נורא .
אולי עוברים במאה הזאת יכולים לתקשר עם אבא , בזכות כל הבדיקות.
בעצם אם הם יכולים לתקשר עם אבא , זה אומר שהם יכולים לתקשר עם 50% מהאוכלוסיה בעולם =הגברים . קודם קראו לכל תופעות ההריון , עיניני נשים , לא ממש עינין את משהו , תספרי לחברות שלך על הצרבת , כאבי הגב , אם יש לך הפרשות , עכשיו זה כבר ממש לא ככה . לתחום הזה יש שם : אמבריולוגיה . ברפואה המודרנית לא הכל נופל בתחום של רופא הנשים , יש התמחות ביעוץ גנטי , יש מילדות , וגם בשביל לבדוק אם הלב או הכליות של העובר מתפתחים כהלכה יש ממוחה קרדיאולוג שהוסמך לבצע אולטרה סאונד לעובר . תראו כמה למדתי ממהריון הזה ...

[ענת_קדם*]

דף מופלא שמחה לגלות אותו.

[רסיסים_של_אור*]

וצריך להזהר לא ליפול עם כל הידע והתקשורת לעובר, ואולי גם לבדוק אם אין פה הסרת אחריות מהאם - והכל ה"עובר רוצה".

לא לגמרי מבינה. הרי חלק מהאחריות של האם הוא לבחור אם להיות קשובה למסרים מהעובר שלה, או לא ?? ומעבר לזה, בל נשכח שהעובר המדובר, יש לו נשמה משל עצמו, עם "קארמות" או "שיעורים" שעליה לחוות שלא בהכרח קשורים לאם הנושאת אותו ברחמה. ולכן, בעיניי, יש להבחין בין האם והעובר ויש הרבה מקום לתקשורת ביניהם. למשל, סביב סוגיית הלידה. ואם הוא לא רוצה להיוולד במקום X ? ואם חיוני לו דווקא להיוולד בקיסרי ולא אחרת ?? ואם הוא בכלל לא תכנן להיוולד, אלא רק לעבור ברחם האם למשך תשעה חודשים ???

בעיניי, מידות הענווה והצניעות קיימות על מנת להזכיר לנו שיש בעולמנו הרבה מעבר לרצון הפרטי והאישי שלנו ושבכל זאת, יש דברים שנשגבים וגדולים מאתנו. אנחנו יכולות רק לבחור באיזה אופן נתמודד איתם

[ההולכת_בדרכים*]

מסכימה איתך רסיסים של אור

[אמא_לביאה*]

אני מאמינה קודם כל בעבודה על של האם על עצמה.
כיוון שהעובר מתפתח בתוכנו, הוא מושפע ממצבנו האנרגטי (שמושפע מכל החוויות שלנו)
ממש כשם שאנחנו מושפעים מהסביבה שלנו.
ככל שאני יהיה מאוזנת יותר, חזקה יותר ברמת התבנית האנרגטית שלי, כך תהיה לעובר שלי האפשרות להתפתח בצורה נקיה יותר, לפתח את התבנית האנרגטית שלו עצמו עם פחות השפעות אפילו אם הן השפעות שבאות ממני אמו.
לגישתי, העובר שעובר בתעלה ונולד לאויר העולם , ספג לתבניתו האנרגטית את העולם. הוא לא נולד נקי לגמרי.
לכן למשל (ולא רק) ישנם תינוקות שנולדים עם בעיות (כמו אלרגיות)
הנשמה החדשה הזאת אמנם יש לה את השיעורים שלה , אולם החל מרגע הלידה יש לה גם את הזכות לבחור בדרך שלה לחוות את השיעורים האלו.
זכות הבחירה .

ואם הוא בכלל לא תכנן להיוולד, אלא רק לעבור ברחם האם למשך תשעה חודשים ???
של מי השיעור פה? של האם או של העובר? מן הסתם של שניהם.

ואם חיוני לו דווקא להיוולד בקיסרי ולא אחרת ??
למרות ההפרדה וההבחנה בין האם לעובר, העובר לא בוחר לבדו להיוולד בניתוח קיסרי. זוהי גם בחירה של האם ללדת בניתוח קיסרי.
יש השפעה אחד על השני, אולם האם חיה פה על פני האדמה, מחוברת יותר ויש בכוחה לבחור גם עבורו.
מממממ..... יש לי המון מה להגיד בנושא אבל קשה להניק ולכתוב ואני עייפה. אחרי הלידה....

[ענת_קדם*]

ואם הוא בכלל לא תכנן להיוולד, אלא רק לעבור ברחם האם למשך תשעה חודשים ???
אם ככה מה אתן חושבות על הפלות מתוכננות?
אני בצעירותי( לא שאני כלכך זקנה עכשיו) עברתי הפלה.
אני עד היום חושבת על זה ועכשיו שאני אמא הנושא ממש רודף אותי. אני תוהה האם אותה נשמה הגיעה בידיעה כי אכן לא תוולד?
לא היה שום סיכוי שתיוולד מבחינת גילי הצעיר והלא בשל מבחינת בן זוג שהתעלל... לא היה לי כל רצון בעובר אבל התמהמתי עם ההפלה עד חודשיים וחצי הריון!!
יש לי תחושה שאותה נשמה מלווה אותי כל הזמן. או שמה קוראים לזה אשמה?
אני ממש מרגישה אותה ובה לי לשחרר אותה. אני למדתי כבר שיעור גדול אז. בזמנו חשבתי שזו הייתה המטרה. אבל אף פעם עד שנהייתי אמא לא חשבתי עליה, על הנשמה הקטנה שהגיע במיוחד אלי...

[ההולכת_בדרכים*]

אני מאמינה שיש שיתוף פעולה בין נשמת האם לנשמת העובר.
הם עוברים כל אחד את השיעור שלו,אבל ביחד בעצם.מין בני ברית שכאלה.
אני חושבת שאי אפשר להעביר הכל דרך האם.לנשמת העובר יש קיום עצמאי,ולפעמים לא חשוב מה האם
תעשה או תהיה,הוא יהיה זקוק לדרך שלו.
וללא שום סתירה לזה,האם עושה את העבודה שלה ואת הדרך שלה,והכרתה בעצמאותו של העובר לא פוגעת באחריות שלה.
להיפך-לפעמים זה בדיוק השיעור שלה-לדעת שיש דברים שאין היא שולטת בהם ולקבל אותם,ולהפיק
מהם את הטוב ביותר שהיא יכולה.
<שיעור בצניעות?! רסיסים של אור כתבה את זה מאוד יפה לדעתי >

[ההולכת_בדרכים*]

ענת קדם,ראיתי מה כתבת רק עכשיו.
יש שיגידו לך שזה נכון,שהנשמה הזו ידעה שאת תפילי,ובחרה במסלול הזה מסיבותיה היא.
וכמובן שגם לך היו את השיעורים שלך מהמקרה.
ויש שיגידו שזה רק עניין שלך.
את בוחרת במה להאמין.
את אומרת שאת מרגישה שהנוכחות של נשמה זו עדיין מלווה אותך.בהחלט יתכן!
אני אישית במקרים כאלה יכולה ללכת למתקשר שאני סומכת עליו, וכשאני שומעת את התקשור אני
יודעת בגוף שלי אם הוא מדויק או לא.
כך אני פועלת ולמדתי מזה הרבה.למדתי להקשיב לבד.לא תמיד צריך מתווך.
יש כאלו שיגידו שזה בולשיט אבל לי לא אכפת.אני יודעת מה עוזר לי ומה לא...
אני מאמינה שכולנו יודעים בפנים מה נכון @}

[רסיסים_של_אור*]

ענת קדם, בטח נורא נורא קשה ומורכב לסחוב משא כזה על הגב שלך.
בספרים של הפסיכיאטר בראיין וייס הוא כותב על הדברים האלו, ממקום נורא משחרר, אני מבטיחה ללכת לחפש את המילים המדוייקות שלו במהרה, ועד אז

[ענת_קדם*]

אתן ניפלאות. לעולם כניראה תישאר לי השאלות האם ומה אם? כדבר סתום. אני כן יודעת מה אני מרגישה.
למדתי להקשיב לבד.לא תמיד צריך מתווך.
נכון ההולכת בדרכים אני יודעת מה אני מרגישה ולא זקוקה למתווכים. אני ממש חשה אותה מסתכלת בלילה בעיקר שאני מניקה.
אבל יש בי פחד להתמודד עם אותה ישות.
רציתי מזמן לומר לה שאני משחררת אותה ממני. בזמנו עברתי טיפול ארוך בפירחי בך שהוביל אותי למה שאני היום ועל כך (עד כמה שזה נישמע מוזר) תודתי.
שנים שכבר הנושא נעלם ממני ועם הגיעי להיות אמא יש לי תחושה שהיא שם, מקנאה אולי.
אני לעצמי סלחתי כי אדם ,מעצם היותו אדם, עושה טעויות השאלה היא מה הוא עושה עם הטעות.
אני עוד יאזור כח לעשות שיחרור שלה. האמת עצם הכתיבה פה היא ממש חלק מזה.
תודה לכן עם התמיכה זה ממש נגע בי.
בספרים של הפסיכיאטר בראיין וייס הוא כותב על הדברים האלו, ממקום נורא משחרר
אני סקרנית לשמוע מה בריין וייס כותב על זה.
ושוב תודה.@}

איך מרכזים באתר אחד כל כך הרבה אנשים מקסימים...

[ההולכת_בדרכים*]

ענת קדם את כותבת שיש בך פחד מהתמודדות עם אותה יישות.
האם הנוכחות שלה מפחידה באמת או שההתעסקות עם כל הנושא מרתיעה?
אני שואלת כי ייתכן שנשמה זו פשוט מלווה אותך ומנסה ליצור קשר "חיובי",ואולי אין בכלל צורך להשתחרר
ממנה או לשחרר אותה.
אולי אין בה כעס וקנאה שכן אפשר להניח שמה שקרה היה בחלקו גם בחירתה שלה.
לא שאני מתיימרת להבין בעולם הנשמות או משהו...סתם מעלה עוד זווית להסתכלות שאת יכולה לפתח
אותה רק אם זה מתאים לך @}

[ענת_קדם*]

אני עושה הפרדה במכוון בין הנושאים.
רציתי לספר על קטע אחד מהתקשורת שלי עם העובר (זה שנמצא אצלי במנשא ממש ברגעים אלא)
בחודשים הראשונים בגלל ההפתעה מההריון לא ממש תיקשרתי איתו. בכלל לא הבנתי מה עובר עלי. החיים שלי היו כמו סירה קטנה שמתנדנדת על גלי ענק. התחתנתי ובחרתי בהמשך ההריון המפתיע למרות כל הקשיים.
תקופה ארוכה הייתי בשמירת הריון-לא זזתי מהמיטה במשך חודש וחצי. (זמן מושלם לעכל את כל התהפוכות בחיי) ואז היה חשש לתיסמונת דאון וחשש שהדיקור מי שפיר יגרום יותר נזק מתועלת בקיצור היה לי קשה לתקשר איתו. ממש בכח סירבתי לדבר איתו כדי שלא אקשר...
ואז ביום שקיבלתי את התשובה שהכל תקין פרצתי בבכי עצום. ממש נהרות של פורקן שטפו אותי . זה היה הזמן שבו התחלנו לדבר.
התנצלתי בפניו על כל הזמן הזה שהתעלמתי ממנו.ניסיתי להסביר למה ובעיקר להגיד לו כמה אני אוהבת אותו.
דיברנו בלי מילים רק בתחושות. בלילות חשתי שנפשי מרחפת עם נפשו.

בחודש השביעי בערך לילה אחד שמעתי לחישה באוזן. לחישה חיה וברורה והשם ליאון נילחש לי. התעוררתי. הבטתי מיסביב לראות מי לחש לי. זוגי ישן לו בנחת שינה עמוקה.
לא,לא חלום היה זה. לאנשים אני אומרת שחלמתי כדי להמנע ממבטים התוהים על בריאות נפשי. אבל לי ברור כשמש ליאון שלי דיבר איתי באופן הכי מוחשי.

בהכנה ללידה שעשיתי בצענו דמיון מודרך ושם ניפגשנו. ממש ברחם ניכנסתי ושחינו יחד. כשהמדריכה קראה לנו לשוב בכיתי ואמרתי ניתראה בקרוב. זה מצחיק כי הרי הוא כל הזמן איתי בתוכי אבל הרגשתי פרידה.הדמעות ממש זלגו מעיני.

בלידה עצמה ידעתי שהכל תקין הוא אמר לי שיצא מהר ובלי בעיות. דיברנו הרבה לפני כן שאנחנו סומכים אחד על השני כדי שתעבור בקלות לשנינו. אמרתי לו שאני יודעת שהוא מאוד חזק ואני אחזיק מעמד ואתן לו לצאת בקצב שלו. וככה היה לידה מהירה, טיבעית, ניפלאה בדיוק כמו שסיכמנו.
כל פעם שהמילדת שמה לי את המוניטור אמרתי לעצמי בלב אין צורך אני יודעת שהוא בסדר. לקראת הסוף ממש דרשתי שתוריד כי לא צריך אני כבר מדברת איתו ואני יודעת.

[ענת_קדם*]

האם הנוכחות שלה מפחידה באמת או שההתעסקות עם כל הנושא מרתיעה?
הנוכחות
אני תמיד רואה דברים ושומעת דברים ואולי היא באמת חיובית ואולי לא..

אני תמיד אומרת נשמות טובות שומרות עלינו תודה, תודה, תודה כדי להרגיש בטוחה כאשר אני חשה בה.
אני מרגישה שהיא מנסה לומר משהו אבל עוצרת שם.
תודה על הזוית הנוספת ההולכת בדרכים
אני אחשוב על זה

[רסיסים_של_אור*]

אני מנצלת רגע הפוגה מהילדים ומקווה שאספיק לצטט את הכל, הציטוט הוא מתוך ספרו הרביעי של בראיין וייס "מסרים מעבר לזמן" (אני מאד מאד ממליצה לקרוא את השניים הראשונים שלו "שורשים ושיעורים בזמן" ואת "רק אהבה היא ממשית") :

"המכנה המשותף של העדויות ששאספתי ממטופלי ברגרסיה הוא שהנשמה "עושה הזמנה" לגוף פיסי מסויים בסביבות זמן ההתעברות. אף נשמה אחרת לא יכולה "לתפוס" את הגוף הזה. אבל איו האיחוד בין הגוף לנשמה מושלם לפני רגע הלידה. עד אז הנשמה יכולה להכינס לגוף העובר ולצאת ממנו, ולעתים קרובות היא מודעת לחוויות בצד האחר. היא יכולה גם להיות מודעת לדברים שמתרחשים מחוץ לגוף העובר ואפילו מחוץ לגוף האם.
הנשמה לא יכולה להיפגע לעולם . הפלה, טבעית, או מלאכותית, לא יכולה לפגוע בנשמה . כאשר הריון לא מגיע לסיומו הטבעי, תבחר הנשמה לעתים קרובות לשכון בגופו של הילד הבא שעתיד להיוולד לאותם ההורים... "

[רסיסים_של_אור*]

וגם להגיד, שגם לי לקוח זמן להבין ולהפנים אמירות מורכבות שכאלו

[ענת_קדם*]

מדההההים!
תודה רסיסים_ של אור.
רצה לסיפרייה.


לאותם ההורים
מה שכן למזלי אנחנו לא אותם הורים...אני עם אדם מיוחד ומדהים ולא עם מי שהיה בזמנו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מפ]את זכויות יוצרים, אני אשמח אם תקראי ואח"כ תמחקי
היי, אין שום מניעה חוקית לצטט פסקה מתוך ספר. לו היה מדובר ביצירה שלמה, למשל שיר שמובא כפי שהוא, היתה כאן הפרה של זכויות יוצרים (אם כי מותר לצטט שיר שלם בתנאי שזה מתבצע במסגרת דיון לימודי בו). אבל פסקה-שתיים מתוך ספר של מאות עמודים, ועוד במסגרת דיון רלוונטי בתוכן שלה? אין כאן שום בעיה.

http://forums.nana.co.il/Article/?ArticleID=128233

[רסיסים_של_אור*]

או.קי. החזרתי, תודה רבה על המידע

[נועה_ברקת*]

הנשמה לא יכולה להיפגע לעולם . הפלה, טבעית, או מלאכותית, לא יכולה לפגוע בנשמה
אני חושבת שזה מוזר מאד שהפלה טבעית ומלאכותית נראות כאן זהות. זה אפילו לא אותה הפרוצדורה. זה כמו להגיד: לנשמה לא משנה כלום, שום דבר בעולם הפיזי לא משנה לנשמה. אפילו אם העולם הפיזי לא משנה לה, האם העולם הרגשי כן משנה? יש הבדל מהותי בין איך אמא מרגישה בכל סוג של הפלה, האם זה משהו שהיר רצתה? שמחה, התעצבה? מרגישה אשמה... האם כל הרגשות האלו לא משנים כלום לנשמה? כאילו עוברים עליה ככה? בלי כלום? נראה לי מוזר מאד.
ולגבי המניע - הסיבה שההפלה התרחשה בעקבותיה. האם נראה הגיוני שהמניע לא משנה כלום? אם מישהו היה עושה לכם משהו, כל דבר, זה לא היה משנה למה הוא עושה את זה? אם הנשמה מודעת לרמת המניעים שלנו, למה שאנחנו בוחרות, והרי הבחירה שלנו היא חופשית, הרי שברור לי שזה כן משנה לה מאד למה אנחנו מחליטים כל מיני דברים.
אם אני מבינה בכלל איכשהו את העניין של הקרמה והגורל - הוא נובע מהחלטות ובחירות שעשינו. האמירה של הספר שצוטט אמנם מאד מרגיעה ובסך הכל נעימה כי כולנו היינו רוצים לדעת שהטעיות שלנו לא באמת משנות או פוגעות באף אחר אחר. אבל אני חוששת שזה לא ככה. שבאמת אנחנו עיוורים לעובדה כמה אנחנו פוגעים באנשים אחרים.

[אילה*]

השבוע הייתי אצל אוסטיאופטית בשביל לעשות לעוברית שלי היפוך . היא התחילה את המפגש בתיקשור . זה היה מדהים , ממש כמו שיחת טלפון . יכולתי לשאול שאלות שעברו לי בראש מאז תחילת ההריון , לדעת שכל מני מחשבות שליליות של רגשי אשם בכלל לא הפריעו לה ,אבל דברים אחרים כן.
אני לא חושבת שאני טיפוס רוחני במיוחד ולא הולכת לדברים כאלה בחיים , אבל עכשיו , נראה לי שיש לי עוד הרבה שאלות לשאול את המתקשרת , להאיר דברים , להשתחרר ממועקות ולהשקיע במה שחשוב.
במקה של אמא הפתעה , אפשר גם להכנס עמוק לתוך הרגשות אשמה ,לעשות מעשה של כפרה על חטא .
למשל להביא למודעות של נשים צעירות שיש סיפורים כאלה , שלא יחשבו בשום אופן שהפלה זה כמו איזו הוצאת קוץ ,זריקה קטנה וזה עובר .
אולי הנשמה שבאה לשכון ברחמך , אמא הפתעה , רצתה להביא לחיים שלך מודעות לגבי מצבך . הפלה בדרך כלל מבהירה לזוג שהם לא יכולים להמשיך ביחד שלא נועדו זה לזו , זוג שכן ממשיך את ההריון עושה זאת לרוב מתוך תקווה.הנשמה מבחינתה גרמה לשיעור הזה להתרחש ואז יכלה להמשיך

[רסיסים_של_אור*]

אני חושבת שזה מוזר מאד שהפלה טבעית ומלאכותית נראות כאן זהות. אולי בגלל שאנחנו בוחנים את זה מהזוית המוסרית / אנושית שאנחנו מורגלים בה ? אולי נשמות, שנועדו להתגלגל יחד, פעם אחר פעם, רואות את הדברים אחרת ?
אני חוששת שיש כאן הרבה מהשיפוטיות האישית שלנו, ההחלטות הפנימיות שלנו לגבי מה נכון ומה לא נכון, ומתי נכון לעשות כל דבר. והרי גם בין שני אנשים יהיה ויכוח לגבי איפה בדיוק עובר הקו, בין הפלה שנחשבת בסדר (אם בכלל) לבין זו שלא.
אני מבינה את השאלה הזאת. לי היה נורא קשה כשדיברו איתי על "ההפלה" של איילת. בפעם הראשונה שמישהו קרה ללידה הזאת "הפלה" נחרדתי עד עמקי נשמתי. כאילו כל הפלה היא משהו יזום ע"י האם ואיך מעיזים לקרוא למה שעברתי "הפלה" ?? אין ספק שהשיפוטיות שלי נכנסה לתמונה אוטומטית...

אני חושבת שזה לא המקום שלנו להכנס לדקויות האלו. כל זמן שלא עמדנו במקום של האדם האחר וגם כשעמדנו בו, הרי אף אחד לא חווה את אותו אירוע באופן זהה.

כל אחד בוחר בחירות ומתמודד עם ההשלכות שלהן ונראה לי מסוכן להכניס את השיפוטיות שלנו בין הדברים האלו. בסופו של דבר, לכל נשמה ה"תיקון" וה"שיעורים" שלה. ואם היא לא התמודדה איתם באופן המתאים בגלגול הזה, היא תחזור לכאן והאירועים ישנו עד שהיא תחווה את התיקון שהכי מתאים לה.

לגבי מהו התיקון של כל נשמה, קטונו מלדעת. וזה פתאם מאיר לי באור אחר פתגמים בסגנון "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"...

[ענת_קדם*]

לכל בחירה קטנה כגדולה בחיינו יש תוית מחיר. לא תמיד עיננו רואות אותה.
לנשמה הזו הייה תפקיד גדול בחיי.
אני בדיוק ניפרדתי מבן הזוג הזה אשר במשך תקופה התעלל בי מילולית (בהסכמתי כמובן). עד היום חרוט לי משפט שאמר אחרי ששוב חזרתי אליו לאחר ניסיון לברוח ממנו: הלוואי והיית בהריון ואז לעולם היית שלי...כן זה ממש מצמרר. גילוי ההריון עצמו היה כשנפרדנו(שוב)תוך רדיפה אובססיבית שלו אותי.
העובר הזה נתן לי את הכח האמיתי לצאת מהקשר הרע הזה. להבין את הדברים ולהתחזק.
העונש של בן הזוג אגב הוא שעד כמה שהא רצה בהריון הזה הוא לעולם לא ידע עליו...
הנשמה הזו עשתה עבורי כל כך הרבה בזמן הקצר שהיתה שם ועל כך אני חווה לה.

האם עדיף אמא שאינה בשלה לגדל ילד ואינה רוצה בו וכך הוא גדל עם תחושת חוסר אהבה ודחייה?
לי אין תשובה...שוב לכל בחירה יש מחיר בחיים החשוב הוא באמת לדעת לסלוח לעצמיך.
אני חייבת להודות שמאז שכתבתי את הדברים אני מרגישה יותר טוב עם עצמי ופחות את נוכחותה אם כי היא שם כפי הניראה לתמיד.@}

[נועה_ברקת*]

ונראה לי מסוכן להכניס את השיפוטיות שלנו בין הדברים האלו
במיוחד, כמו את אומרת, שהשיפוטיות לנו מוגבלת לניסיון ולדיעה הפרטית שלנו. במובן הזה היא חוסמת מבעדנו מלראות דקויות, עניינים סמויים מן העין, שנמצאים בסיפור האישי, הפרטי. המאמץ שלי בכל אופן הוא לא לקבוע דיעה כללית, אלא במישור הכללי.

ואם היא לא התמודדה איתם באופן המתאים בגלגול הזה, היא תחזור לכאן והאירועים ישנו עד שהיא תחווה את התיקון שהכי מתאים לה.
זאת תפיסת גלגולים שיוצאת מהנחה שאם לא עברתי את בחינת הבגרות בהיסטוריה, אצטרך שום לגשת לבחינת היסטוריה, כנראה זהה. איכשהו זה לא תמיד מה שקורה, ישנה התפתחות והשתנות גם במבחנים האלו, גם השיעורים משתנים, מחריפים אולי, נהיים קשים יותר, כמו איזה כאב שהולך וגובר עד שאי אפשר יותר שלא לשים לב אליו.

הנשמה הזו עשתה עבורי כל כך הרבה בזמן הקצר שהיתה שם ועל כך אני חווה לה.
נכון, היא באמת עשתה עבורך המון. עזרה לך להשתחרר מקשר רע, עזרה לך להבין היכן את נמצאת. זוהי הדקות שעליה אני מדברת, החלק העדין הסמוי של היחסים שלכן. היא הגיעה לעזרתך, את השתמשת בה לגדול ולצמוח. לכן את חייבת לה. כל עוד את יודעת זאת ונושאת את תחושת החוב בליבך, תשמחי ותרצי מאד לפרוע אותו כשהשעה תגיע. צריך רק להתפלל שתדעי את השעה הנכונה.

[רסיסים_של_אור*]

אמצע הלילה, מתקשה לישון ומרגישה צורך לשתף בכמה חוויות תקשור שהיו לי עם איילת (לדמותך הנעלמת) ולהראות, אולי בעיקר לעצמי, כמה רמזים וסימנים היא נתנה לי לאורך הדרך, לגבי הוף הנוראי של ההריון ההוא וכמה, ברמה מסויימת, לא היית מסוגלת להפנים...

• בשבוע 12 של ההריון, אחרי שמס' שבועות קודם לכן היה סמי-דימום קל וחולף, הגעתי לרופאה שלי על מנת לנסות ולקלוט משהו בבדיקת הדופלר. אין קול ואין עונה. בלחץ רב הצלחתי לקבוע אולטראסאונד רק לבוקר שלמחרת. עברו עליי ערב ולילה נוראיים, לא הפסקתי לבכות ולבָכות את ההריון... בבוקר היה דופק.

• כשחכיתי לתוצאות של מי השפיר (בגלל חלבון עוברי מאד נמוך) חלמתי חלום, בחלום ניסו האחיות להרגיע אותי ולהראות לי שתוצאות מי השפיר תקינות. אבל אני נאבקתי בהן והתנגדתי לתוצאות, אפילו שראיתי אותן מאד ברורות, שחור על גבי לבן. התעקשתי להגיד להם שיש כרומוזום נוסף (מיותר) שהם לא רואים. שבועיים שלמים ביכתי את ההריון הזה, התאבלתי עליו, עוד לפני שהגיעו התשובות. היום אני יודעת להשוות ולהגיד שזה היה אבל נקי וטהור. משהו בתוכי ידע ואני, על פני השטח, לא הצלחתי להבין...

• כל ההריון קינן בתוכי פחד גדול גדול. אי שקט בלתי מוסבר. לחץ שהלך והתבסס במעלה הגרון. כשנכנסתי לתשיעי ידעתי להצהיר בפני בעלי, שלא יהיו לי צירים בהריון הזה. שהפעם אני אלד רק עם זירוז...

• בלילה שלפני או שבו אבדנו את איילת, היו לי שני חלומות מאד מאד ברורים, באחד מהם, חוויתי חוויית פספוס עוצמתית ונוראית. אני זוכרת שהתעוררתי ולא הצלחתי להבין את המסר. איזה פספוס ? למה פספוס ? הכל אצלנו בסדר, לא ???

ואחרי הלידה הנוראית והעוצמתית ההיא, היו לי לא מעט הזדמנויות לתקשר עם הנשמה ההיא, שרק אני וכמה מכשירי אולטרא-סאונד מזדמנים הצליחו לפגוש ולהכיר והתמורות שהיא חוללה בי, רבות כל-כך וחשובות כל-כך

[ההולכת_בדרכים*]

קוראת אותך ואשמח אם תמשיכי לשתף @}

[אמא_נמרה*]

גם אני קוראת

[נועה_ברקת*]

וגם אני. בעניין רב מאד.

[רסיסים_של_אור*]

תודה לקוראות, אבל האמת שנראה לי שאין לי כרגע עוד מה להוסיף / להרחיב. אני אשמח נורא לשמוע מחוויות של אחרות ובכלל, שנמשיך לפתח את הנושא הזה של תקשורת עם העובר, במגוון המישורים

[אמא_נמרה*]

אני אשמח נורא לשמוע מחוויות של אחרות ובכלל

הפתיחות והשיתוף שלך מדרבנים אותי לשתף גם כן.

לפני חודש סבא שלי נפטר, ולקראת ה'שלושים' חלמתי חלום והוא הופיע בו.

בחלום הייתי בחתונה. עמדתי עם הקהל בחופה מצד אחד של אמפי גדול, וסבא שלי עמד ביציע ממול עם עוד אנשים. ראיתי אותו הולך הלוך ושוב ולא הבנתי למה. ואז ראיתי שהוא מחזיר תינוק שעטוף בשמיכת תחרה יפה.
סבא היה נראה מאושר, זורח, והוא אפילו הביט בי ישירות פעם אחת וחייך.

תוך כדי החלום חשבתי שהנה "סידרתי לו" נין שיהיה אתו בחיים אחרים. היה לי ברור שהוא מחזיק את הילד שילדתי בלידה המוקדמת. התעוררתי שמחה ורגועה.

אז זו לא התקשרות עם העובר, אבל זו גם הפעם הראשונה שהוא מופיע אצלי בחלום.

<אמא נמרה לא מבינה באמת מה זה תקשור>

[רסיסים_של_אור*]

_אז זו לא התקשרות עם העובר, אבל זו גם הפעם הראשונה שהוא מופיע אצלי בחלום.
<אמא נמרה לא מבינה באמת מה זה תקשור>_

החלום שלך נקרא לי כמו מתנה יפהפיה, ולמה בעצם זה לא תקשור ? התינוק שלך וסבא שלך הגיעו לבקר אותך בחלום והעבירו לך כל-כך הרבה מסרים, יפים ומרגיעים. זה לא רק שסידרת לסבא שלך נין שיהיה איתו שם, בעיניי לפחות, סידרו לבן שלך סבא רחום שיהיה איתו בחיים האחרים...

והקשר המדהים הזה, סבא-נין וההתממשות שלו בחיים שלך.

וואו.

[ענת_קדם*]

זה המקום המתאים לספר כל מיני דברים שקרו לי בהריון אבל התביישתי לספר כי חששתי שיסתכלו עלי כמסובבת...
סיפור ראשון:
בזמן ההריון אבא של בעלי שהיה במצב צמח(6 שנים) ניפטר. אני מעולם לא פגשתי אותו והצטערתי על כך מאוד. באותו היום נסעתי עם זוגי למקום בו שהה כדי לסדר את הדברים האחרונים. לא הבנתי או סרבתי להבין כי בחדר אליו אני עומדת להיכנס נמצאת גופת האב. פיתאום נעמדתי המומה. רגלי ננטעו באדמה אבל הבטן אוי הבטן עפה לכל עבר והרגשתי כי הילד יוצא החוצה, ממש מהבטן (לא כמו בלידה) תפסתי את הבטן בשתי ידיים ואמרתי לו תשאר בפנים אל תצא. אבל הסקרן הקטן יצא גם יצא. אני ברחתי החוצה לשאוף אויר ולהרגע בינתיים העובר שלי הוא לא היה איתי. הוא היה שם עם נשמת האבא של בעלי שמעולם לא פגשתי וחשבתי שלא אפגוש...
נסעתי כל עוד נפשי בי לבית של האמא (חמותי). הלב רעד לי. ישנו בשבעה בבית של האמא וכל ערב הרגשתי איך הנשמה הקטנה שלי יוצאת לדבר עם האבא. לילה אחד קמתי וראיתי מן שתי נשמות מוארות מרחפות מעלי(כן ככה זה היה ניראה) אני בהיותי פחדנית מדופלמת נרעדתי ואז הבנתי זה בכלל לא קשור אלי זה פשוט ביניהם וחזרתי לישון.אחרי הבהלה שמחתי שלפחות לו יצא לפגוש אותו כי הוא עשה לי רושם של חתיכת אישיות.
סיפור שני:
לילה אחד חלמתי חלום בו היו מלא מתים ואנשים שאני לא מכירה. קמתי והבנתי כי לא ני חלמתי את החלום כי אם העובר שלי. זאת הייתה הרגשה ממש מוזרה. אני מכירה את החלומות שלי והם ממש ברורים ומסוג מסויים מעולם לא חלמתי משהו כזה ובכלל הכל הרגיש לי שזה לא אני. רק כשסיפרתי לחברה הבנתי את גודל העניין.

• זאת שאלה שהייתי רוצה שתענו עליה: האם עוברים חולמים??

האם אנחנו יכולות להפריד בין חלום שלנו לשלהם?
האם עוד משהי חוותה דבר דומה?*

[אהבה_אפלטונית*]

הגעתי במקרה ואני מוקסמת!
לגבי תקשורת עם העובר-
חשבתי רבות על הנושא הזה וקצת היה לי מוזר אפילו חששתי שמחשבות כאלו (תקשורת עם עוברים)הן בהשפעת ההורמונים שמשתוללים, אני בשבוע 32 ואין לי ספק שהעובר מתקשר איתי.הרגשתי שזוהי התקשרות גבוהה ויחד עם זאת כל כך פשוטה.
בתחילת ההריון הרגשתי שנוסף לי עוד זוג עיניים. היו דברים רבים שמאוד ריגשו אותי כשהבולט ביניהםהיה מגע פיזי בין אנשים והרגשתי שזה לא בא ממני ממש. האינטואיציה שלי היתה חזקה מאוד ויכולתי להרגיש גם נוכחות של אנשים שמאיימים על העובר, בדרך כלל כאלו שחסמו אותו ולא קיבלו אותו, וכמובן שגם להיפך היו כאלו שהתחברו איתו היטב.
לגבי חלומות-
אני זוכרת את כל החלומות שלי ויש לי חלומות שמשאירים אימפקט חזק. בן דוד שלי שלא היה קרוב אלי מת מאסטמה וחודש לפני האזכרה של השנה הראשונה חלמתי שאמא שלו אומרת לו שהוא צריך לסוע למקווה מים. אני מתנדבת לסוע איתו להודו לטיול שבו יוכל בין השאר להכנס לנהר. אנו מגיעים לורנסי (לא הייתי שם מעולם) ויש שם שלט של רחיצה כמו במקווה. אני מזרזת אותו ונמצא אתנו כלב שלו (היה להם כלב במציאות שכבר מת), הוא מתחיל להתפשט והנהר הופך למשופע יותר, מה שמצריך ממני להאחז חזק במעקה עץ שלא אפול למים. הם נכנסים יחד לנהר ומתחיל זרם חזק שנושא אותם ואני רצה לידם עד שהם נעלמים בתוך המים התעוררתי עם תחושה נפלאה ועם הרגשה שהייתי כלי להעברת אינפורמציה. אולי זה לא חלום שיכולתי לחלום אם לא היתי הרה, אף פעם לא נגעתי במקומות כאלו הרגשתי שמישהו לוקח אחריות (אולי העובר) על העולם הזה שנפתח לי.
לגבי הפלות-
עברתי שתי הפלות במהלך חיי, יזומות, אחת בגיל מאוד צעיר ואחת לפני 10 שנים (אני בת 33). אני כל כך מבינה אותך ענת קדם, היו לי מחשבות ותחושות לגבי הנושא ואף חשבתי בתקופות קשות של חיי שאני מכפרת על ההפלות שעשיתי שזאת הקרמהשלי. כשקראתי את דבריכם לא הפסקתי לבכות ואחר כך הרגשתי חזקה ושלווה יותר. בהפלה הראשונה הייתי בת 16 בן זוגי היה ילד בן 18. היה ברור שאני הולכת לעשות הפלה, לאמא שלי זה נודע במקרה והיא לא הפסיקה לבכות וממש התחננה שאני אשאיר אותו ושהיא תגדל אותו חשוב לי לציין שהיא איבדה עובר שמת בחודש רביעי. בהפלה השניה הייתי במערכת יחסים מעוותת לחלוטין והרגשתי שהעובר הזה הגיע משום מקום, בהפתעה גמורה, ולא הייתה לי שום בעיה מצפונית באותו שלב עם ההפלה. הצער היה בידיעה שהדבר סימן את סוף היחסים ביננו.
כל מעשה נכתב בסיפור חיינו ולא ניתן למחוק אותו, כל פעם שאני חושבת על ההפלות אני בוכה ומרגישה כמו אדמה שסופגת גם את מתיה. הזכרון של הנשמה שלהם חי בתוכי ולכן תמיד ילווה אותי ויהיה חלק מילדי, אולי. זה לא נכון לשים את האחריות על המעשה רק על עצמנו, היו כאן עוד גורמים גשמיים ורוחניים כאחד.
יצא לי ארוך מאוד... @}

[ענת_קדם*]

אהבה אפלוטונית

[רסיסים_של_אור*]

הדף הזה מתמלא ומועשר כל הזמן והסיפורים כל-כך מרגשים ומדהימים.
לא יאמן כמה נפתח בנו כשאנחנו רק מאפשרות לזה לבא ולהיות, לא ?

[חגית_נובק*]

המון זמן לא נכנסתי לדף הזה ולאתר בכלל.
אני נרגשת כל-כך לקרוא אתכן ואת נסיונות חייכם העשירים והמופלאים. בימים אלה אני שוקדת על כתבה לבאופן שענינה תקשורת עם עוברים ובה אני מספרת על נסיוני האישי. הנושא הזה חשוב בעיני ברמה אוניברסלית. אני מרגישה שטמון כאן מסר חשוב מאין כמוהו לנשים בפרט ולאנושות בכלל. העוברים שלנו - של המין האנושי - זקוקים וראויים לתקשורת עמוקה ואינטנסיבית איתנו הרבה יותר מכפי שהם זוכים לה בדרך כלל. הסיפורים המדהימים שאתן מספרות כאן העלו בי את הרצון לקחת קטעים נבחרים מהדף הזה ולפרסם אותם בבאופן אולי כהמשך לרשימה האישית שלי, ואולי אפילו במקומה. אני מתכננת להתייעץ על כך עם אורנה שיפרון העורכת, אשמח לשמוע גם את דעתכן.

[POOH_והתוספות*]

מותר לספר גם על הגדולה והקשר שלה לאח שלה שעדיין בבטן..

היא הייתה הראשונה שהרגשיה שאני בהריון. עדו לפני שאנחנו חשדנו.
כל ההריון היא מלטפת, צמדרת ומתקשרת איתו.
בשבועיים האחרונים שאני כבר בתשיעי היא ממש מנהלת איתו שיחות. היא שמה אוזן על הבטן מקשיבה לו ואח"כ מסובבת את הראש ועונה לו ושוב מקשיבה.
היא שמה ידיים על הבטן, מדברת אליו או מדברת אליי עליו. מחבקת ומנשקת איתו.
היא מספרת לפעמים מה הוא עושה: צוחק, ישן, בוכה, שם אצבע בפה..
בקיצור היא לגמרי מחוברת אליו..

בקיצור אני כל ההריון ממש מקנאה בתקשורת בינהם ומאד מקווה שזה ימשיך ככה אחרי הלידה..

[אמא_לביאה*]

_זאת שאלה שהייתי רוצה שתענו עליה: האם עוברים חולמים??
האם אנחנו יכולות להפריד בין חלום שלנו לשלהם?_
לא יודעת לגבי חלימה של עוברים , אם כי יש לי המון מה ספר על התקשורת שלי עם העוברים שלי .
אבל כשהגדולה נולדה, היא נולדה בשתיים בלילה, וישנתי איתה על הבטן שלי, בטן לבטן.
התעוררתי בבוקר אחרי חלום שהיה לי פשוט ברור שהוא שלה ולא שלי.
ראיתי ילדה קטנה אוחזת ביד של אבא שלה, במדינה קרה, הולכת איתו לפארק שעשועים גדול ומאוד ישן . ז"א לא משהו של המאה הנוכחית.
היה משהו מאוד עצור ומאוד עצוב בשתי הדמויות.
הם נכנסו לצריף וכשהם יצאו משם, הם שחררו עשרות יונים לבנות לשמיים, והילדה הביטה בהן מחייכת באושר. ככה התעוררתי.

התקשורת שלי עם הגדולה שלי התחילה שנתיים לפני שהיא נולדה, בשיעור הילינג.
הייתי בתהליך של מדיטציה מתוך רצון לריפוי . פתאום הרגשתי משהו מוזר, וראיתי חוט לבן עולה מהבטן שלי ואליו היתה מחוברת נשמה של תינוקת.
כמו רחוקה ממני למעלה למעלה אבל גם קרובה אלי. מאוד.
ומאז היתה קיימת בי התשוקה לילד. עד שהיא הגיעה. ובעצם זה לא עובר לי.

[אילנה_לשם*]

האם עוברים חולמים?
בספרות המקצועית כמעט שלא נשאלת השאלה הזו?
למרות ששמעתי עדויות שונות מנשים.
אם זכרוני אינו מטעה אותי יש כתבה קטנה של מירה פדן ארצי ( נדמה לי כי זה שמה ) על חלומות בהריון
היא כתבה שם שאשה אחת חלמה על עצמה שוחה עם עובר ושילדה היא זיהתה את העובר כבנה.
בכדי לענות על השאלה הזו צריך להבין מהיא חלימה, חלימה היא לא רק פעילות פזיולוגית אלא גם פעילות רוחנית . כשאישה חולמת על עוברה היא נפגשת עמו, זהוא מפגש נשמתי בעולם שלנו או בעולם אחר בכדי להפגש גם העובר מגיעה לפגישה בדרך כלל על ידי פעולת חלימה.
אם תשאלו אותי אומר שלדעתי העוברים חולמים, רוקמים בחלומם את העתיד לבוא ומתאמנים על כישורים לקראת חייהם על פני האדמה , נפגשים עם העצמי הגבוה שלהם בעצם עם כל חלקי אשיותם, ועם מדריכים ואנשים חשובם , מקרינים את עצמם החוצה בעודם קשורים לגופם המתהוה.

כשהייתי בהריון עם בני אדם חלמנו ביחד חלום גדול מאד שבעקבותיו ההתעניינות שלי בחלימה נסקה אל גבהים חדשים, ובחלום כבר הופיע עם שמו , גם עם נס חלמתי ביחד.

לפני כמה ימים חלמתי שאני בהריון ועומדת ללדת זה היה מוחשי מאד בבוקר קמה זוהר ואמרה שחלמה חלום מיוחד בחלום באה פיה ואמרה לה שיש לה משאלה אחת. אז אני רוצה אחות אמרה לה זוהר.ככה קמנו לנו בבוקר.... ימים יגידו.

אני לא יכולה לשתף על תקשורת עם עוברים כל כך בגלל סיבות אתיות אבל לפעמים אפשר( אם יש הסכמה או שהאשה כבר סיפרה...) לפני איזה שנתיים אלונה כתבה בסיפור הלידה שלה :
ההריון שלי התחיל מחלום.
באותה תקופה היתי בסדנאת החלומות של אילנה לשם. באחד המדיטציות ראיתי
מולי אלת הפוריות שהיא אמרה לי :"הנשמה של תינוקך מחכה לך." היא שמה עלי
בגד ארוך בצבע אדום והרגשתי מבורכת. באותו לילה אילנה חלמה חלום בו
הרגישה עוצמה אדירה שהגיע מנשימת תינוקי.
באותה תקופה ביתי בכורה סיפרה על חלומה שבו היא בריכת גינה עם תינוק.

http://www.leida.co.il/message.asp?qt=12611

באותו זמן חלמתי חלום שקראתי לו " התינוק של אלונה ":
" אני עם אלונה באיזה מקום נדמה לי שבחדר השינה עימנו לילך א. ועוד משהוא.
עשינו מסע פתאום באה הנשמה של התינוק של אלונה עוצמתית מאד אלונה לא יכלה לדבר מרוב הפתעה ואלם ועוצמה. גם אני לא. היתה אנרגיה עצומה חשבתי שזה מסע ולא חלום ליליה.
תהיתי אם זה בסדר שהרי אני בהריון ממש ראיתי את הבטן שלי. בקשתי שזה יפסיק אפילו את העובר שלי לא חשתי כך וזה היה חזק מדי, עצמה גדולה " ולמחרת סיפרתי לאלונה.
ולסיפור יש המשך מעניין
אחרי כמה ימים אלונה משתתפת בקומזיץ בבית שלי ולא מוצאת את המפתחות, הם נעלמו
פתאום אמרתי שאני יודעת מה צריך לעשות החברה לילך מהחלום היתה שם . קראתי לה ( היא לא הבינה מה קרה, בואי מהר אמרתי לה , הן נפגשו ומיד המפתחות נמצאו .
לימים הילדה נולדה ושמה בישראל – לילך כמובן.

[פלוני_אלמונית*]

אני מעלה שוב את שאלתי מלפני כמה ימים: האם אתן מסכימות שנפרסם קטעים נבחרים מהדף הזה ב"באופן טבעי"? אם למישהי יש בעיה עם זה או שהיא היתה רוצה להופיע בשם אחר ממה שמתפרסם כאן, אנא כיתבו לי בדף הבית שלי.

[חגית_נובק*]

סליחה על הפלוניות. זאת אני כמובן

[לינקס_על_הגבעה*]

תודה על פתיחת דף מבורך שכזה.
בהריון עם ביתי חויתי את שנכתב כאן.בהמלצת מדריכת הלידה בחרנו שיר שאתו הייתי שרה לה כל יום לפחות פעם אחת ולעיתים יותר.היום כשהיא באי נוחות או כשהיא בוכה ואנו מתחילים לשיר את השיר היא מהר מאוד מפסיקה לבכות ונרגעת. במהלך ההריון הקפדתי לדבר איתה,לומר לה שאנו אוהבים אותה מאוד , שהיא רצויה אהובה ומושלמת כפי שהיא, לקראת הלידה גם הוספנו שאנו מחכים להצטרפותה אלינו. ביתי בחרה במנח עכוז, לאחר תהליכים רבים ונסיונות שונים של היפןך הגענו גם להיפוך חיצוני. בהמתנה להיפוך בבית החולים ביקשתי ממנה שתסמן לי בדרך כלשהי אם היא מתנגדת להיפוך ,חזרתי על הבקשה שלוש פעמים ובכל שלושת הפעמים קיבלתי בעיטה חד משמעית, במהלך ההיפוך אמר לנו הרופא שהיא בועטת בו...ואכן לא התהפכה והגיחה לחחל העולם בניתוח קיסרי...השם של ביתי נשלח לאחי בזמן מדיטציה, בדיעבד התברר שבאותו לילה ראיתי בחלום את ביתי בפעם הראשונה כפי שהיא נראית היום כולל צבע עיניה.מאז אותה לילה היא המשיכה להופיע בפני מדי פעם בפעם.
ביכולתה של אשה הרה להעשיר את עולמו הרגשי והחושי של העובר על ידי רגשותיה, מחשבותיה ותקשורת מילולית.
במהלך ההריון גם עשיתי טיפול רייקי לעצמי, בשליש הראשון יום יום ולאחר מכן פעמיים שלוש בשבוע לפי הרגשתי, אני סבורה שגם זה השפיע על העוברית ועל ההריון, הקשר והתקשורת ביננו.

[mama_of*]

בהריון הראשון רקמתי עבורה חלומות, בהריון השני הייתי מאוד עסוקה וגם עצם זה שלא ידעתי את מין העובר עד לפני חמישה שבועות הפריע לי לפנות אליו. עכשיו אני רוקמת שוב.
רק שאלה: האם יש שינוי בתיקשורת שלנו איתם אחרי שהם יוצאים מהבטן? כי שמתי לב שהרבה אמהות משנות את היחס כשהוא נולד ונהיה לתינוק וקצת קשה לתקשר איתו כמו קודם עם כל החיתולים - האכלות - שינה ובכלל ואז הוא הופך להיות לתינוק והתקשורת ה"עוברית" נעלמת.

[בשמירת_הריון*]

אני מנסה לתקשר איתה לא תמיד בהצלחה, בהריון הקודם התחברתי לביתי מיד בהתחלה. אבל בהריון הזה מאוד קשה לי . את הסיבות אפשר לראות בדף בשמירת הריון . אנא אם יש למשהיא/משהוא עצה איך יקל עליי להתחבר אודה לה/לו מאוד.

[עוד_אמא_אוהבת*]

האם יש שינוי בתיקשורת שלנו איתם אחרי שהם יוצאים מהבטן? כי שמתי לב שהרבה אמהות משנות את היחס כשהוא נולד ונהיה לתינוק וקצת קשה לתקשר איתו כמו קודם עם כל החיתולים - האכלות - שינה ובכלל ואז הוא הופך להיות לתינוק והתקשורת ה"עוברית" נעלמת.

אצלי זה קרה בהדרגה. בחודשים הראשונים אחרי הלידה עוד היינו "מדברים" כמו בהריון. אפילו כשהוא היה ישן בעריסה לידי ואני הייתי נניח עסוקה במטבח. אבל כשהוא היה ער ואיתי מספיק היה לי להביט בעיניו מבט קצר אחד כדי לדעת מייד מה הוא רוצה/צריך/חושב... המסרים ממנו בהתחלה המשיכו להיות בוגרים ושווים ליכולת התקשורת שלי ממש כמו ברחם. זה לא היה לי מוזר כי כל הזמן ידעתי וזכרתי שהלידה האחרונה שהוא חווה דרכי היא רק עוד חולייה בשרשרת הארוכה מאוד של קיום הנשמה שלו.

לאט לאט התקשורת התחברה יותר להווה ולתפקידים הנוכחיים שלנו של אמא ותינוק. אבל עדיין, (היום הוא בן שנה וחצי), ואני חושבת שגם לאורך המשך חיינו המשותפים, משהו בתקשורת בינינו הוא עמוק ובהיר ומשמעותי באופן שלא אוכל לתאר במילים. אני זוקפת את העובדה הזאת לזכות התקשורת האינטנסיבית והמודעת שקיימתי איתו במהלך ההריון. יש לי עוד שתי בנות גדולות ממנו שהתקשורת איתן בהריון היתה מועטה ופחות אינטנסיבית, ולמרות שיש לי איתן תקשורת מצויינת הרי שהיא ארצית באופייה, ומחוברת בעיקר למציאות הנוכחית שלנו, בעוד שעם הבן שלי מדובר בחוויה שחוצה את גבולות הזמן והמקום...

מתוך החוויה הפרטית הזאת שלי התעוררה בי ההכרה בדבר החשיבות העצומה של התקשורת עם העובר. מדובר לדעתי במשהו מהפכני, שיכול לחולל פלאים במערכות היחסים שלנו ושל ילדינו. משהו שיכול באמת להפוך את העולם למקום הרבה יותר נעים ואיכותי. זהו תהליך פשוט יחסית, ומהנה מאוד, ששכר אדיר בצידו.

[ההולכת_בדרכים*]

שמה כאן קישור לדף ביקורת על הורים שעושים ברית.
יש שם דיון מעניין בשאלה- האם ניתן לשאול את העובר מהי העדפתו האישית לגבי ברית מילה.

[נועה_ברקת*]

לכל המתעניינות בנושא, אני מאד ממליצה על הסמינר שיעביר ד"ר יאפ ואן דר ואל בסוף החודש. פרטים באתר מבטן ומלידה , (מתחת תמונת הדוקטור שמצד ימין)

[אידה*]

שלום לכולן,

תודה על הדף הזה, שכרגיל גיליתי אותו בדיוק בזמן ועל האתר הנפלא בכלל, שבכל פעם מגלה עוד דברים מופלאים.

רציתי לספר על מאמר שקראתי בתחילת ההריון וריגש אותי מאוד , קראתי אותו בעיתון שנושאו שאמניזם (שזה גם תחום העיסוק שלי...) והוא נכתב ע"י אישה בשם Sobonfu Some , אפריקאית , אישה מאוד מיוחדת , שכותבת על המנהגים הקשורים להריון, לידה והורות בשבט שגדלה בו.

היא מספרת שמהלך ההריון מלווה בטקסים שונים, בהתחלה כשהזוג רוצה להביא ילד, הם עושים משתה גדול ומזמינים את כל הילדים של הכפר כדי לעזור לנשמה להגיע, אח"כ בתחילת ההריון נערך טקס ובו אנשי הקהילה מברכים את האם ואת העובר אחד אחד , הם ניגשים לאם ומנשקים את הבטן (עשיתי משהו דומה בקבוצת נשים שהייתי בה...), ואז האם מתחילה ליצור באופן יומי קשר עם העובר ולהכיר אותו/אותה, הם טוענים שהרבה ממצבי הרוח, החשקים והרצונות של האם בזמן ההריון משקפים את רצון התינוק.
ואז נערך טקס עם השאמן והזקנים של הכפר, בו הם יוצרים קשר עם העובר יותר נכון עם הנשמה שלו, ומבררים לאיזו מטרה הוא הגיע לכאן, ומה הוא ייצטרך כדי שיוכל לחיות את החיים הללו, הם לפעמים כבר בוחרים לו שם לפי הייעוד של הנשמה שלו.
ואז ,עדיין בהריון, הם מתחילים להתכונן לקראתו ולהכין את מה שצריך לפי הידיעות שהתקבלו.

כמובן שהלידה נעשית בחברת מספר נשים ומיילדת ,שגם היא עורכת טקס מיוחד לפני הלידה ובכלל מלווה את היולדת לכל אורך ההריון , והאווירה שם מאוד שמחה וצוהלת, כי מי לא היה רוצה להגיע למקום חדש , בקריאות של שימחה ועליצות, בזמן הלידה בחדר סמוך, נמצאים הילדים ומתקשרים עם נשמת העובר (לא זוכרת בדיוק איך אבל יש להם תפקיד מכריע ).

זה ככה מתוך הזיכרון שלי, המאמר כבר לא אצלי ,אבל הזמנתי את הספר מקווה שהוא יגיע בקרוב , זה מתמהמה כבר כמה חודשים. ואז אוכל לשתף עוד.

בקשר לחוויה האישית שלי, מאז שקראתי את המאמר , הרגשתי שמאוד חשוב לי ליצור קשר עם העובר/ית החוויה שלי עד כה (שבוע 23) היא מאוד לא מילולית
ועדיין אין לי את התקשורת שאני מייחלת לה. אני מאוד מרגישה את מה שנכתב כאן לגבי מצב ההוויה של העובר שהנשמה כמו יודעת בקלות לרחף למקומות אחרים ולא נמצאת כל הזמן בגוף.
תוך כדי כתיבת משפטים אלה אני חווה פעילות ערה בבטן... מה שכן עוזר לי הוא תהליך של כניסה לתוך הרחם ושם אני רואה מרגישה, מחבקת , ומשתדלת גם להקשיב את רצונותיו.

לאתר של הסופרת http://www.sobonfu.com :Sobonfu

[ההולכת_בדרכים*]

מרתק! תודה על השיתוף @}

[אימוש*]

היי.@}
אני בהריון,חודש רביעי.
מעוניינת לשתף ולשמוע אימהות אחרות כיצד הן חוות את הקשר שלהן לעובר.
קראתי באחד הדפים פעם שקושי של האם בהריון מנסה להראות משהו על העובר. לא יודעת...אולי לא הבנתי לגמרי...
בכול מקרה,חווה הריון מהנה, בשקט נפשי, למעט רגישות יתר לפרקים,בשלושת החודשים הראשונים, כמעט ללא בדיקות חוץ משני אולטרה סאונדים, אחד בטני ואחד נרתיקי לשתי דקות...(לפעמים אני שואלת את עצמי מאין הבטחון הזה שיש לי,אבל יודעת ,מרגישה ,מקווה ומאמינה בטוב...)
מרגישה אותו זז וזו התחושה הכי מדהימה בעולם...(אפשר להתמכר לזה)
מדמיינת איך הוא יהיה. איך הוא עכשיו...
אגב, האם יש קשר בין קושי ההריון לרגשות כלפי הילד שיוולד?
האם ישנו קשר רגשי ופיזי רציף בין ההריון ללידה עצמה?מוזמנות באהבה לשתף @}

[אור_שיר_ריפוי*]

מחייה את הדף מקווה לשמוע עוד סיפורים, בהריון עם ילדה רביעית בבטן, תיקשורים רבי עוצמה, היא נתנה לי את שמה והסבירה לי אותו, חלמתי עלינו כבר שלושה חלומות, לפני כמה ימים כשהתנצלתי בפניה על משהו ושמתי יד על הבטן היא בעטה ישירות לתוך כף ידי והרגשתי שהיא אומרת לי שהיא מבינה, אני מרגישה שהיא לגמרי פה איתי מלווה ותומכת בי בהריון.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, מחפשת המלצות למתקשרת שתוכל לתקשר עם עוברי, הריון ראשון, שבוע שישי

[יעל*]

את המתקשרת הכי טובה לעוברך @}