בדרך אל האור

אני לא רואה פרידה באופק העכשווי. מה שכן אולי צריך לטפל בבעיות האובייקטיביות שיש לילד, בעניינים החושיים והקשביים שגורמים לו להיות כ"כ גרוע בדחיית סיפוקים ואימפולסיבי.

לגבי הכותבת הקודמת שכתבה לא לספק שירותים עבורו או לתת לו זמן מסך כשהוא עושה טרור, נו באמת, ברור שאני עושה את זה ואז מתחיל הטרור להסלים. כשהוא מקבל סנקציה הוא נהיה שור בזירה.

זו בדיוק הבעיה. אני רואה התנהגות שנראית לי על גבול הבריונות. "אה את לוקחת לי? אז למה זה שווה לי בכלל להקשיב לך." ( בצעקה. ואז מגוון חפצים נזרק אל הרצפה. ולעולם שום נימת חרטה או לקיחת אחריות על למה בכלל הוחרם המסך)

אין שום חוט הבנה אצלו שמקשר בין המעשה הבעייתי שלו לבין הסנקציה. זה נראה לו שרירותי ומרושע. הוא חושב ששונאים אותו וכל הזמן רוצים להעניש אותו סתם בשביל הכיף.

אל תסבירו לי מה מקור הבעיה. זה ברור.
תראי, את יודעת מה מקור הבעיה ואינך מסוגלת כרגע לטפל במקור הבעיה. אז נראה לי שכל הצעה שננסה, לא תפתור את הבעיה, כי המקור לבעיה לא טופל.
ודבר נוסף: בטיפול בילדים יש דבר שנקרא Identified patient - המטופל המזוהה. מעתיקה מויקיפדיה: "מתאר אדם המזוהה עם הקושי הרגשי של משפחתו. האדם נבחר באופן בלתי מודע לתפקיד של נושא החולי המשפחתי, ובדרך זו הוא מייצג את הסכסוך הפנימי במשפחה. הדבר מאפשר לעתים להסב את תשומת הלב המשפחתית אליו במקום אל הבעיה המשפחתית, ובכך מקל על הכחשתה."
אני מוסיפה על מה שכתוב בהגדרה לעיל, שזו גם יכולה להיות "קריאה לעזרה" של אותו הילד, שלא יכול להתמודד ולהסביר את הקורה סביבו, ועושה acting out, ממש מילולית, מתוך תקווה שמישהו יראה ויתייחס לקשיים במשפחה. כמו כן, סביר שזה יהיה הילד היותר רגיש שיקח על עצמו את התפקיד.

לא חייבת להיות פתולוגיה מובהקת כדי שזה יקרה. מה שנקרא, זה קורה במשפחות הכי טובות... אני רואה חברה טובה, שכרגע עוברים משהו במשפחה, ואחד הילדים- דווקא עדיין לא מתבגר- מציג התנהגויות קשות ביותר. כשיש סכסוך בין ההורים, במצב של קשיים כלכליים, כשיש קושי של מחלה, או חלילה אם אחד הילדים דורש טיפול רב מאיזו סיבה- יכול אחד הפרטים במשפחה, בדרך כלל אחד הילדים- להציג התנהגות "בעייתית".
ועוד דבר, שכיח מאוד בחברה שבנות שחוות קשיים יתכנסו פנימה, ובנים שחווים קשיים דומים יוציאו את זה החוצה. חבל לתפוס מקום עם הסברים למה זה כך. אבל אני מבינה שאת רואה את זה גם במשפחה שלך.
עברתי קצת למימד האקדמי, בתקווה שזה יאיר לך יותר את התמונה.
אין לי, לצערי, הצעות פרקטיות יותר. מה אומרת המטפלת שלך על כך?

לא המטפלת, אבל החברה שעוסקת בתחום אומרת שכדאי להקל עליו אולי ע"י טיפול תרופתי, שלזה בוודאי אביו יתנגד בעוז. אז אני תוהה מה עוד. אולי שיעורי תיפוף, ו/או ציור (הוא מוכשר מאוד) כמה שיותר תעסוקה.

אולי שיעורי תיפוף, ו/או ציור (הוא מוכשר מאוד) כמה שיותר תעסוקה.

יקירתי, ברור ששיעורים כאלה זה תמיד טוב. אבל זה לא יעזור לעומק. הוא מפתח אישיות של מתעלל, ואין לו מסגרת שתיתן לו את החלופה הבריאה שאליה הוא יכול לשאוף.

אדם המזוהה עם הקושי הרגשי של משפחתו. האדם נבחר באופן בלתי מודע לתפקיד של נושא החולי המשפחתי, ובדרך זו הוא מייצג את הסכסוך הפנימי במשפחה.

זה בדיוק זה.

אם הילד חשוב לך, הצילי אותו.

רמזורית היקרה,

הילד מאד מאד צעיר ברור שאפשר לעבוד איתו. אני בגילי הצלחתי לשנות תודעה אז הוא בוודאי ובוודאי.

לנדי בנקרופט כתב את הספר "למה הוא עושה את זה?" המאד מאד מומלץ וספר נוסף בשם "כשאבא פוגע באמא".

אני מצטטת לך מהספר נקודות חשובות מאד :
את בהחלט יכולה לחולל שינוי, ואפילו שינוי משמעותי, בחיי ילדייך.
אחת הדרכים הטובות לעזור לילדים היא קודם כל לקבל עזרה בעצמך.
ילדים רואים מה קורה סביבם, אפילו כשנדמה לך שלא, והם מחקים (לטוב ולרע) את מה שהם רואים.
לא את ולא ילדייך ראויים להתעללות מילולית, לזלזול, לשתלטנות, לכפייה או להפחדה.
התמודדות עם מצוקות הילדים עלולה להכאיב, אבל בסופו של דבר זו התמודדות חיונית.
חשוב מאד לילדים שלפחות הורה אחד יכיר בנזק שההתעללות גורמת להם.
כדי להבין איזו השפעה יש לבן זוגך על ילדייך, תצטרכי להיישיר מבט ליחס שלו אלייך ולהשפעה שלו עלייך.
את האדם החשוב ביותר בחיי ילדייך.
אם תהיה לילדים נגישות למשאבים הנכונים ותמיכה נכונה, הם יוכלו להחלים.
אם את וילדייך התרחקתם אלה מאלה, תוכלו להתקרב מחדש.
לא מאוחר מידי.

הורות טובה היא אתגר לכולם. קשה עוד יותר להיות הורה טוב בזמן שבן זוגך חותר נגדך, ממעיט בערכך או רודה בך.
תאמיני שאת יכולה להיות סלע איתן עבור ילדייך, להעניק להם הרגשה של הגנה ובטחון עצמי ולבנות אקלים שיאפשר להם להחלים ולשגשג.

אני ממשיכה לעלעל בספר ויש כאן כל כך הרבה דברים. קצרה ידי מלכתוב הכל. בבקשה תשיגי את הספר.
באחד הפרקים כתוב על ההשפעות על למידה וקוגניציה אצל הילדים :
בעיות ריכוז
היפראקטיביות
ועוד.

הסוד להצלחה הוא מודעות ומודעות זה ידע. תקראי ותגלי שאפשר לשנות את הכל.
השינוי מתחיל מתוכך. תעזרי בספרות, בחברות ובמטפלת.

בהצלחה.
תאמיני ותפעלי תראי שזה יבוא.

והערה ממני אישית.
באיזשהו שלב הבנתי שלגבות את הרגשות של הילדים שלי ולשתף אותם ברגשות ומחשבות שלי זה הרבה יותר חשוב מהמאמץ שלא ליצור 2 מחנות בתוך הבית.
אני אשבור לבן זוגי את המילה ושזה יעלה במה שיעלה העיקר שהילדים יחוו שאמא עומדת לצידם כשהם צודקים ושאמא לא מניחה למשהו לקרוא להם בשמות או לגרום להם לחיות בחשש וכו'.
כדי להגיע למקום הזה עשיתי המון עבודה עם עצמי ואני מזכירה לך שזה היה צעד צעד כל פעם גזרתי חוט קטנטן אחד. צריך רק להתחיל ולשמור על קו ברור (זה הקו המתגבש תוך כדי קריאה וטיפול).

כשכתבתי את השם ב"מאת" כתבתי "רמזורית" מרוב שחשבתי על רמזורית.
בכל מקרה, זו אני.

לא המטפלת, אבל החברה שעוסקת בתחום אומרת שכדאי להקל עליו אולי ע"י טיפול תרופתי, שלזה בוודאי אביו יתנגד בעוז. אז אני תוהה מה עוד. אולי שיעורי תיפוף, ו/או ציור (הוא מוכשר מאוד) כמה שיותר תעסוקה.

זה הכול קוסמטיקה, רמזורית. הילד מפנים את החולי והאלימות של אבא שלו, הוא ממש סופג את זה.

אם תיפרדי מהבעל את יכולה לגדל אותו להיות גבר נורמלי.

גם אני חושבת כמוך עוקבת.
תיפוף, ציור, לא חשוב מה זה כמו אקמול במקרה הזה.
יכול לעזור מקומית וזמנית אך לא לפתור את הבעיה.

אם אני מצליחה להבין נכון אז המחשבה על פרידה משתקת אותך רמזורית ואז את מנסה למצוא אפיקים אחרים.
אז אני רוצה לחזק אותך ולהגיד לך אל תדמודדי עם משהו שהוא גדול עליך כרגע יש אופציות אחרות.
תלמדי להחזיר מלחמה, תלמדי להפסיק להיות קורבנית ותלמדי לגבות את הילדים ללא רגשי אשמה על זה שבעלך נפגע כי את "שוברת לו את המילה" ו"מסיתה נגדו את הילדים" ו"משתפת את הילדים בשטויות שלך ומכניסה להם רעיונות" וכו'

כשהילדים יזהו אצלך את השינוי זה יאותת גם להם להפסיק להדחיק ולשתף אותך במה שעובר עליהם וזה ישחרר אותם מאד .
תוכלי להביא אותם למקום אחר לגמרי גם אם הוא עדיין בסביבה.

אני מאמינה בכוחות שלך לעשות את הדרך הזאת כי מרגישים איך את נקרעת מבפנים בגלל הילדים.
על עצמך ויתרת אבל עליהם זה לא נותן לך מנוח.

בהצלחה יקירה.
רק ההתחלה קשה אחר כך זה נעשה יותר ויותר קל עד שאת בכלל לא תביני איך לא עשית את זה קודם (הסיבות רבות וברורות ואני יודעת לתאר במדוייק איך הגעתי לשם אבל בגלל שהתחזקתי ואני מפרשת אחרת סיטואציות אז זאת באמת ההרגשה בדיעבד - איך לא עשיתי זאת קודם)

אפילו אם היינו נפרדים הוא כבר כ"כ עמוק בדפוסים הבעייתיים שלו שאני סקפטית אם משהו היה משתפר.

רמזורית, אני מפילה תחנוני שתעני: למה את מוותרת על נער כל כך צעיר בתחילת חייו? האם את בטוחה שאת לא סקפטית שאפשר לגדל אותו כאדם טוב ולא אלים כי את לא מעזה לעזוב את אבא שלו?

את רוצה הרי לשנות את עצמך בגיל הרבה יותר מבוגר. אז למה את אומרת שבן 12 וחצי לא ישתנה? הוא הרי בכלל עוד לא מעוצב.

בשבילו לחיות בלי האבא הזה זאת הצלה. הוא קולט בכל מילה וכל פעולה של האבא את הפתולוגיה.

לא הכל זה האבא.
זה לא נכון לחשוב שרק אם נפרדים פותרים את הבעיה. נכון שאם נפרדים חלק מהבעיה נפתרת אבל זה לא רק ואין בלתו.
רמזורית צריכה להבין שאפשר לעשות שינוי גם בתוך המערכת.
אפשר להשאר במערכת ועדיין לשנות את הגישה כך שהילדים יקבלו מענה רגשי ויבינו עם מה הם מתמודדים.
הרי דיברנו מלא על נושא המודעות אז מה שונה נושא המודעות אצל הילדים ?
גם הילדים צריכים לקבל תוקף לתחושות שלהם מההתעללות ואז יהיה להם קל יותר להבחין במה שקורה ולשנות דפוסים. להגיב, להגן אחד על השני, להתאגד עם האמא וכו'

רמזורית כשתעבדי על עצמך ותשני גישה יכול להיות שתגיעי לבד למקום שרוצה ללכת ואז זה יהיה קל ולא משתק.
כרגע את לא שם אז תעשי את מה שאת כן יכולה לעשות. ולא רק יכולה את גם משתוקקת. אני קוראת כמה את מייחלת לשינוי הזה בתוכך.
כל מה שאת צריכה זה להתעסק עם עצמך הרבה יותר על חשבון מה "הוא".

אחת הסיבות ליחסים המתעללים זה שהקורבן כל הזמן עסוקה במה "הוא" עושה. מה "הוא" יעשה. מה "הוא" מרגיש. מה "הוא" חושב וכן הלאה ולא משקיעה מספיק מחשבה על מה זה עשה לה. תפני את המשאבים האלו אל עצמך. אני ממליצה לך בצורה מודעת בכל פעם שאת מרגישה שאת מתעסקת בניתוח של מה שקרה בסיטואציה תזיזי את המחשבות של מה שגרם לו להתנהג בצורה מתעללת (מתן פירושים מתוך ה"נעלים שלו") ותתרכזי טוב טוב בהשלכה של זה עליך או על ילדיך ואז תחפשי איך לאזן את זה.
סתם לדוגמא : צעק על הילד שהוא הולך בכפכפים. אם יש לך אומץ תגידי לילד באותו רגע בקול רם שלדעתך זה לא אסון ללכת עם כפכפים בבית ושהוא לא עשה שום רע ואם אין לך אומץ קחי אותו לצד חבקי חזק ותגידי לו את זה ביניכם. תגידי לו שאם זה היה תלוי בך בכלל לא היית עושה מזה עניין ואת לא מצדיקה את אבא שהוא מונע את זה ובטח לא שהוא כועס על זה. מה שאת עושה זה קודם כל מגבה את הילד שהוא בסדר .. אפשר לחשוב הלך עם כפכפים בבית. לאט לאט הילדים ישתחררו מהעול של "אני לא בסדר ... עובדה כל הזמן מבקרים אותי" ויתחילו להבין שהבעיה האמיתית זה לא הם. בדיוק מה שאומרים כאן לגביך.

תחשבי שאת העמוד תמיכה באינטרנט שלהם. ותעשי את זה למרות שבעלך יאשים אותך שאת פועלת נגדו ושוברת לו את המילה.
גם אנחנו כאן נגדו ו"שוברים לו את התזה".

תעשי את זה עבור הילדים שלך והם ימצאו את הכוחות להתאושש.
זה לא מיידי, לוקח זמן להפנים גם אצל ילדים אך אם תתמידי תראי את השינוי.

מאחר שאתם לא רואות את השינויים שקורים בשטח אתן עדיין (חוץ מליאת) בדעה נחרצת לעזוב.
אתמול טיילנו ביחד חצי יום! היה ממש בסדר!
יש דברים שמשתנים בזכותי.
אני חושבת יותר ויותר ויותר מתוך עצמי ויודעת יותר ויותר לראות אותו באור הנכון ובעליבותו כשהוא נהיה גועלי. מבלי להיפגע. למדתי לשמור על עצמי.
השתניתי. יש תמיד עוד עבודה... ואני לא חושבת שיהיה פעם קל אבל יש פירות למאמצים הנפשיים.

הרי דיברנו מלא על נושא המודעות אז מה שונה נושא המודעות אצל הילדים ?

כי ילדים הם חסרי ישע. אין להם לאן לעזוב. הם גם תלויים לחלוטין בהורים וגם משתמשים בהורים כמודל לחיקוי וכמשען. איך אפשר לברוח מאבא פתולוגי? גם אם יודעים שהוא כזה וגם אומרים את זה, הוא שם כל הזמן!

אני ממש לא אהבתי את אבא שלי. הוא אדם קר וקמצן ודכאני. הוא לא מתעלל ולא חולה בנפש כמו הבעל של רמזורית (לא מתעתע, לא נהנה מהקטנה ושליטה, רציונלי בדרך כלל, מפרנס וכו') אבל די בלתי נסבל. זה היה כזה סבל לחיות איתו. אפילו שהייתי מדברת על זה חופשי עם אמא שלי. שנאתי שהוא היה בבית כשאמא שלי לא היתה, תמיד חששתי שיעיר לי על משהו. עד היום אני לא סובלת אותו והוא מין חור כזה בלב שלי.

אתמול טיילנו ביחד חצי יום! היה ממש בסדר!

עד הפעם הבאה. לצערי.
רמזורית, את מדברת על כך שאי אפשר לשנות דפוסי נפש עמוקים אצל ילד בן 12 וחצי! אז אצל בעלך?

אני חושבת יותר ויותר ויותר מתוך עצמי ויודעת יותר ויותר לראות אותו באור הנכון ובעליבותו כשהוא נהיה גועלי. מבלי להיפגע. למדתי לשמור על עצמי.

ואיך הילדים ישמרו על עצמם כשהוא נהיה גועלי?
הוא לא יהפוך אף פעם להיות אדם מקסים. הוא אפילו לא טורח לפרנס!

אי אפשר לצפות מהילדים להתכחש לגיהינום הרגשי שהם מצויים בו, עדיף שיוציא את התסכולים מאשר שימות מבפנים.

אחת, האמת היא שלא הייתי במצבך.
לי היה אבא חם ואוהב ותומך ולכן למרות שאני יכולה להבין מה את כותבת בוודאי ובוודאי שאין לי את היכולת להבין את הרגשות המוצפים שתארת.
אבל בכל מקרה כשיש אמא שתומכת זה בטח יותר טוב מאשר אבא מתעלל ואמא שותקת.

כל אחת פותרת את הדברים בהתאם למה שהיא.
אם רמזורית תתחזק והוא לא ישנה את הגישה אז היא לבד תרצה ללכת. זאת התזה שלי.

אבל בכל מקרה כשיש אמא שתומכת זה בטח יותר טוב מאשר אבא מתעלל ואמא שותקת.

ברור שעדיף בהרבה שאמא תתמוך. אבל עדיף לא להשאיר ילדים בסביבה של אבא מתעלל. בעיקר שהאמא כבר עשרים שנה חלשה מול האבא. גם האמא לא שם כל הזמן.
אני מבינה שבן זוגך הוא לא האבא של הילדים שלך, נכון? זה מאוד משנה את התמונה. במקרה של רמזורית היא משדרת שהם כלואים איתו. זאת המציאות.

תגידי לו שאם זה היה תלוי בך בכלל לא היית עושה מזה עניין ואת לא מצדיקה את אבא שהוא מונע את זה ובטח לא שהוא כועס על זה.

אבל זה ממש לא מספיק. הילד לא צריך לפחד לנעול כפכפים בבית. זה בדיוק הטירוף.

אחת אני מסכימה איתך מאדדדד.
ושוב, מבחוץ תמיד יודעים בדיוק מה צריך לעשות אבל מי שמתמודד עם הסיטואציה צריך לקלף הרבה שכבות ובעצם "להתנתק" כדי שהוא עצמו יוכל להרגיש ולפעול אחרת.

יש לי חברה שתמיד אמרה שאם בעלה יבגוד בה בשניה שהיא תדע המזוודה שלו תעוף מהחלון.
פתאום בעלה התחיל להתרחק. אחרי זמן מה היא שאלה אותו מה קורה והוא אמר שהוא רוצה קצת זמן לעצמו ואולי כדאי שהוא ישכיר דירה לברר עם עצמו דברים.
במקום להעיף לו את המזוודה מהחלון היא נכנסה לסחרור.
סוף דבר היא שמרה על פרופיל נמוך והדברים הסתדרו בינתיים למרות שחוסר האמון תקוע עמוק עמוק בפנים.

זאת דוגמא לכל אלו שיודעים בדיוק מה אחרים צריכים לעשות.

כל מה שרמזורית זקוקה לו מאיתנו כאן באתר זה לחזק אותה על כל צעד קטן והיא תמצא את הדרך בעצמה בזמנה ובדרכה.
כואב הלב לשמוע ובמיוחד על הילדים וגם אני הייתי שם והילדים שלי סבלו ובכל זאת זה לא עוזר להגיד לה מה צריך לעשות.
רק לקוות עימה שהיא תלך בשביל לכיוון עצמאות ולכיוון הכוונה נכונה לילדיה.

היי מה שלומכם? אצלי קצת מבולבל. היתה תקופה של קרוב לחודש רגיעה. מבחינתו זה יכול להימשך, הצורה היא שאני מגיבה קשה יחסית לאירועים שאולי אינם דרמטיים, אבל מביאים לי ת'סעיף, ואני לא יודעת האם לכעוס, למשך כמה זמן, כי ממש אין לי כוח להידרדר לסרט הקודם. אבל אני לא מוכנה לשתוק על עוולות. ולהלן דוגמאות.

היתה דרמה עם אחד הילדים שסירב ללכת לבי"ס ביום הראשון ללימודים, בדרך לא פשוטה הצלחתי לפתור את זה והוא הסכים ללכ ללמוד ביום ראשון, אבל התלונן על מורה מסוים שהיה ממש קשוח. בקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה קראתי שכמעט כל הילדים התלוננו על המורה ושהם מתכוונים לערב את המנהל. אז בבוקר סיפרתי את זה לבן שלי, כדי לתת לו גיבוי לתחושתו שהמורה לא היה בסדר ושזה יטופל.

תגובתו של בעלי, המחנך הדגול:למה את מערבת אותו בזה? את עושה טעות. את בכלל נהיה לך אופי של פייסבוק. אופי של עדר
הכל באוזני הילד, ששומע את הזלזול המופגן כלפי. התעצבנתי בטירוף!! אחר כך כשניסה להתחנף ולהתנצל לא זרמתי, והוא אמר (איכס)אני בסך הכל דואג שיהיה לך חומר לשיחה עם השרינק שלך (העו"סית כאילו)
שיואו כמה התעצבנתי. כמה זלזול והתנשאות. זו לא אלימות, זה סתם גועל נפש.

או השיחות בשולחן שבת שיש להן אופי של שטיפת מוח מלאה דעות קדומות... נגד שמאלנים, נגד פמיניסטיות, נגד איכות הסביבה) אני לא פמיניסטית ולא רדיקלית בכלום אבל הוא שוטף להם את המוח בצורה פשוט הזויה. כמו לומר לילד בן 12 שלא משנה מה, בחיים אל תתחתן עם פמיניסטית. הן הדרגה הכי נמוכה של בנאדם
פיייייי..........

אני חושבת שהעמדה שלו כלפי פמיניסטיות משקפת את העמדה שלו כלפי נשים וכלפי אישה. ליתר דיוק, כלפי נשים שיש להן צורך במידה מסויימת של נפרדות ועצמאות. שלא תופסות את עצמן רק כחלק מאיזה אני מורחב של הגבר.
בטח שיש סקאלה רחבה כל כך הרבה יותר מזה ואפשר לחוש ולתפוס את עצמך לא כ"פמיניסטית" ועדיין לא לרצות להיות שלוחה שלו. אבל בשבילו כל מה שלא משמר איזה דגם של יחסי איש אישה שקיים בראש שלו הוא "פמיניסטית"
וואי..

אני חושבת שהעמדה שלו כלפי פמיניסטיות משקפת את העמדה שלו כלפי נשים
מאוד יכול להיות, אבל זה בעצם, לדעתי, ממקום אחר. ב סמני התעללות בזוגיות סימן 4 אומר עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?
לקח לי זמן לראות את זה. כי הרבה זמן חשבתי: "אז הוא חושב אחרת ממני, אז מה, זכותו". עד שהבנתי שזה לגמרי חלק מהשיטה. בעלה של רמזורית הרי גם יורד על הרגלי התזונה שלה. על עמדותיה בנושאי חינוך ועוד. זו חלק מדרכו להקטין אותה ולשלוט בה (כדי להרגיש חזק ובשליטה).
כמו שרמזורית יודעת, גם אם היא היתה "האישה הקטנה" שותקת ועושה מה שהוא אומר וחושב (חלילה לך), כמו שכבר ניסתה בעבר, כמו שגיסתה היתה, דבר בהתנהגותה לא יועיל לשנות את ההתנהגות והיחס של הבעל.
כי הבעיה היא לא בדעה או בהתנהגות של בת הזוג. הבעיה שהבעל של רמזורית חש צורך תמידי להקטין ולזלזל בה. מכיוון שרמזורית עשתה בעצמה שינוי גדול, והבעל מבין שהחרב מונחת לו על הצוואר, אז הוא נזהר. אבל הוא לא שולט בעצמו. שוב, הקטנה וזלזול כדי לחוש בשליטה.

עוד נקודה למחשבה.
בבסיס האישיות המתעללת ישנו גרעין קשה של שוביניסטיות.
האישה ככלל אינה שווה לגבר והיא פחותה ממנו בכל המובנים, פיסית (חלשה יותר), שכלית (פחות חכמה) ורגשית (נוטה להגיב על פי הרגש בניגוד ל"רציונליות" של הגבר).

זה משרת את המטרה : ההקטנה, ההתעלמות מהדעות, האבירות שב"הקשבה" לאישה גם אם היא לא מבינה שהיא לא מבינה ... פחחח

כן לזה התכוונתי. פחות או יותר.
בעיני לא כל מתעלל חייב להיות שוביניסט, אבל כשהוא כן זה מאוד הולך ביחד.

אבל בעיקר התכוונתי רמזוירית להגיד לך כמה טוב שחזרת.

קוראת פה הרבה בשקט

עכשיו הוא חולה כמה ימים. אני לא מתייחסת לזה במיוחד, וכשזרקתי איזו הערה ישר הוא התעצבן ואמר שאני חופרת (שונא שמרחמים עליו) כשאני מעזה להיות חולה, מה שקורה מעט מאוד ב"ה כי אני פשוט לא מרשה לעצמי, הוא ישר קורא לזה הצגות, חושב שאני מנסה לסחוט איזה יחס מועדף, החצוף הזה, וכמובן מתעלם טוטאלית מקיומי.
הוא אף פעם לא מאמין ברגשות כנים וחיוביים של אנשים. ישר מחפש את האינטרס, את הקאץ', זה כבר פאראנואידי לגמרי. אבל זו לא השריטה שלי ואני לא מוכנה לזרום עם זה.

אם הייתי מחפשת רחמים ממנו כשאני חולה, סימן שאני שיא המאזוכיסטית. חי בסרט הבחור.

רמזורית מצויין,
זה היה אחד השלבים שעברתי בדרך.
הפסקתי להזדקק לו. בהתחלה ממקום של הרצון להפסיק להיות תלויה בו ופגיעה ממנו ומתוך רצון שלא יהיו לו שום "קלפים" עלי ואחר כך זה באמת ממקום שהפסקתי להזדקק כי פשוט הוא לא היה יותר בתוכנית. יש לי פנצ'ר בגלגל או קי נוסעים לפנצ'ריה ומתקנים. עושה שיפוצים בבית או קי לוקחת שיפוצניק ונוסעת לרכוש חומרים בחנות.
אין לך מושג איזה טוב זה עשה לי לנפש. אני יכולה הכל לבד לא זקוקה לאף אחד.
אחר כך הגיע גם : אני יכולה לבד ועושה לבד אז מה אני צריכה אותו לזוגיות כדי לשרת אותו ? ואז הגיע ההפנמה גם מהצד שלו (תהליך ארוך כמובן) שאם לא צריך אותו אז יום אחד, בקרוב, הוא יצטרך ללכת ומכאן נפתחה הדרך להסכים ללכת לטיפול ולהודות באלימות.

_לי את, פעם השארת לי כאן כתובת מייל להתכתב איתך, זה עדיין אקטואלי?

אני מדברת הרבה עם המטפלת על ההתמודדות עם ההפרעה הנרקיסיסטית הזו שלו, ואיך הכל קשור לזה, וכמה הוא בעצם פגוע נפשית (לא שזה מוריד משהו מהאחריות שלו)

הוא זקוק לי מאוד. וכדי לחוש חזק ובשליטה אני חייבת להיות מיכל, כלי קיבול מושלם לכל דרישותיו: במראה שלי, במחשבה, בתכנונים, במזון, בחינוך, בשעות הפנאי, ביחסים.
אין לי שום מקום לביטוי עצמי, וברגע שאני זזה מהתדמית הרצויה ומראה עצמאות או דעות שונות הוא נפגע בטירוף ומרגיש שאני דוחה אותו ולא אוהבת אותו. והוא כועס, מזלזל וכמובן מעניש- בברוגז.
אני יותר ויותר דואגת לעצמי ולטובתי, אך האפקט של זה הרסני בשבילו. הוא מרגיש פחות ופחות שליטה עלי, נלחץ, מתרחק, מתקרר.

ואם פותחים את הנושא הוא מיד משליך עלי הכל: אני האגואיסטית, אני קרה ומרוחקת, אני תמיד נגדו. וזה שאני בטיפול זה גם טמטום מוחלט, גם מתוך רחמים עצמיים בזויים, גם בזבוז זמן וכסף, וגם בגידה. כי אני מכניסה נפשות זרות בסוד העניין.
אין דרך להציל את שפיותי בלי שהוא ייפגע.
וגם כשניסיתי וניסיתי לזרום איתו, בכאב רב כי היה לי קשה, זה אף פעם לא הספיק ולא היה אמין ואותנטי. אז התעייפתי.
אם אני לא מושלמת במאה אחוז עם דרישותיו וחלומותיו, אני אויב.
וזהו הנרקיסיזם הזה.

יקירתי את בהחלט יכולה להתכתב איתי במייל.
רק תכתבי שאת שולחת כי אני בדרך כלל לא נכנסת למייל הזה.

לגבי מה שכתבת לעיל.
את לא תאמיני מה יקרה כאשר תתמידי. אני לא מדברת על חודש ולא על חצי שנה.
אני מתמידה בקטע הזה כבר שנתיים ויש תוצאות.

אני חוזרת ומדגישה - לא שווה את זה.בסוף תגיעי למסקנה שאת לא צריכה אותו בכללללל והוא רק עול על צוורך.
אני לא עשיתי את זה בעבור הזוגיות אלא בעבור השינוי הפנימי שלי ולכן לי התהליך עזר.
אני באמת למדתי לשלוט ברגשות האשמה וברחמים מיותרים ולמדתי לזהות מניפולציות מכל מיני סוגים.

בגלל שאני השתנתי אז לא נותרה לבן זוגי שום אפשרות אחרת מלבד ללכת לטיפול ולשנות את מנהגיו או ללכת ממני.
אני מניחה שבגלל שזה היה תהליך אצלי ולא בבת אחת אז גם אצלו התחיל תהליך כבר מזמן. תהליך של הבנה כי השתנתי ובכל מריבה הוא למד לשנות משהו. בהתחלה זה היה בקטנה אבל לאט לאט זה הצטבר וגם הגענו לנושאים שהם בליבה.

אני הפסקתי להזדקק לו ולאט לאט כל פעם בנושא אחר העברתי את המסר של השוויון על ידי זה שאמרתי שגם אני לא חייבת.
יש שתי אפשרויות לאיזון. האחת טובה ונורמלית - את נותנת מעצמך ומקבלת חזרה. השניה לא טובה אבל נורמלית - את לא מקבלת וגם לא נותנת.
הדרך שממנה נפטרתי שהיא לא טובה ולא נורמלית היא - לא מקבלת אבל נותנת.זה בוודאי ובוודאי אסור שיקרה וזה מלבה את הרגשת העליונות והשליטה אצל המתעלל ואת ההקטנה וערעור הבטחון אצל הקרבן.

במילים אחרות, תמשיכי בטיפול.
חשוב להבין מיהו ומה זה נרקסיסט אבל החלק הכי חשוב זה ללמוד שזאת לא האחריות שלך ואת לא יכולה להציל אותו מעצמו (לי זה היה אחד השלבים הקשים כי גם אני רחמתי עליו וגם לי יש נטיה להכנס לנעליים של מי שסובל ומשם להרגיש סיפוק אם אני עוזרת.

למה לא היתה לו ברירה אלא ללכת לטיפול? מבחינתו זו לא אפשרות. אם אני אמשיך להתחזק עם עצמי הוא יזעם יותר ויותר אבל טיפול לא יצא מזה אלא כאולטימטום לפני פרידה, ושום שינוי או מודעות עצמית לא תצמח מזה. אז מה הטעם?
הוא לא רואה שום בעיה בהתנהלותו. הכל מושלך עלי טוטאלית.

_הוא זקוק לי מאוד. וכדי לחוש חזק ובשליטה אני חייבת להיות מיכל, כלי קיבול מושלם לכל דרישותיו: במראה שלי, במחשבה, בתכנונים, במזון, בחינוך, בשעות הפנאי, ביחסים.
אין לי שום מקום לביטוי עצמי_

הוא אדם כל כך כל כך כל כך מגעיל.

ושום שינוי או מודעות עצמית לא תצמח מזה.

ברור שלא במקרה הזה. החיים איתו תמיד יהיו איומים. את יכולה להתרגל לחיי קור שבהם את עומדת על המשמר כל הזמן וחיה חיים מקבילים ולא מקבלת דבר, כמו שאת עכשיו. אבל אלה חיים איומים.

הבעיה העיקרית בחיים האלה היא ה-reference (מקווה שאייתתי נכון). אני חיה מול ועם אדם שמבחינתו אני אדם לא חכם, מטרותי דעותי ואמונתי לא ראויות, אני בת זוג קרה ואנוכית. וזה בלתי פתיר לדעתו אלא אם כן אשתנה מקצה לקצה, מה שברור שלא יקרה.
אני צריכה להקיף עצמי באנשים שמבינים באמת מי אני ומה ערכי האמיתי, שאוהבים ומכבדים אותי, ולהקיף אותי באהבה עצמית כי מגיע לי. והדעה שלו עלי היא מעוותת ורחוקה מאוד מהמציאות.
אני בינתיים כאן לא בגלל מה שהוא אלא למרות מה שהוא. מבחינתי הוא חולה. ואני ממשיכה להחזיק את זה, אולי לא לנצח אבל לומדת להתמודד. ומבינה מול מה אני חיה וכמה זה עולה לי. אולי כולכן כבר הייתן שמחות לראות אותי במקום אחר. מבינה לגמרי.
אני חושבת שבהבנה וניתוח המציאות התקדמתי לא מעט השנה. לא מסנגרת עליו, לא מרחמת, הולכת לקראתו אם זה לטובתי. מתרחקת ממנו כשהוא פוגע. פעם לא הבנתי כלום. האמנתי לביקורת שלו. ניסיתי כ"כ לרצות. חשבתי שאני אשמה בכל. זהו, יצאתי מזה.

שתהיה לך שנה טובה!
שתמצאי את הדרך שלך לחירות ואהבה.

אולי כולכן כבר הייתן שמחות לראות אותי במקום אחר. מבינה לגמרי.

אני חושבת שאחת הדאגות העיקריות של הקוראות פה היא הילדים.

ומבינה מול מה אני חיה וכמה זה עולה לי.
וכמה זה עולה לילדים. זה מאוד חשוב להיות במודעות מלאה כל הזמן למה שזה עושה להם.

הי רמזורית, אני גם חושבת שהיתה פה דאגה גדולה לילדים.
נראה שאת מתקדמת. שנה טובה

יום כיפור. הנה אני בדף הגוסס שלי, עדייין פה. חשבתי על נושא הסליחה היום. איך כל אחד מאיתנו פגוע מהשני ובטוח שהשני חייב לו סליחה.
הוא-כבר הבנתם למה, נחסוך מכם את הפירוט. אני הרי האשמה האולטימטיבית בכל דבר
אני, נזכרתי בכל כך הרבה דברים שפגעו בי וחשבתי שאני בכלל לא אוהבת אותו (בזה הוא צודק, רק לא מבין שהוא יותר לא-אוהב ממני)
המטפלת שואלת אותי, מה אני בכל זאת אוהבת בו ואני לא מצליחה למצוא.
קשה למצוא אהבה בלב אחרי כזה יחס פוגע.

ונזכרתי בדברים הגרועים.
בקללות - שהוא לחלופין מכחיש או מצדיק את עצמו,
בביקורת האישית נגדי, בעיקר מול הילדים
באין-סוף הברוגזים שהוא יזם, כרגע? מראש השנה עד עכשיו. סתם כי בא לו להיעלב מכלום...
בארוחות שבת וחג העלובות בגלל אי נוכחותו או נוכחותו המרעילה,
בהברזה שלו מהבר מצווה של בננו, מהחתונה של אחי, מחגיגות משפחתיות וקהילתיות, אירוע סוף י"ב של הבכור, ועוד ועוד.
מההתעלמויות המחרידות ממני במהלך הלידות ואחריהן,
משנים של נעילת חדר השינה בשבתות,
מהשיחות פיוס (עאלק) בהם הוא מטיח בי שוב ושוב כמה אני רעה, אגואיסטית, מטומטמת וחולת נפש.
מהיחס הנפסד שלו לענייני כספים, לא גובה, לא משלמים לו, קונה בלי להתייעץ, ומאשים אותי ברדיפת בצע וסגידה לכסף אם אני מעזה להעביר ביקורת על ההתנהלות שלי,

מהיחס האדיש עד עויין אלי כשאני חולה

בקיצור... עוד ארוכה הרשימה.
אז כנראה שהוא צודק. שהוא מרגיש ריחוק ממני.

למה לכתוב את כל זה בכלל?
למה להישאר פה בכלל?
אתן לא חייבות להמשיך להיות פה. אני כותבת בשביל עצמי.
אני אומרת לעצמי מנטרה פעם בכמה זמן: אתה לא הסוהר שלי. אתה לא אחראי על האושר שלי והחירות שלי. אתה יכול לכעוס עד שתתפוצץ, ולשתוק אלי. אני לא זקוקה לך בכלל.

רמזורית יקרה,
מדוע את נשארת שם? זה כל כך כואב מה שאת צריכה לסבול

הלב נשבר...

המטפלת שואלת אותי, מה אני בכל זאת אוהבת בו ואני לא מצליחה למצוא.

למה המטפלת שואלת שאלה כזו? היא יודעת שאת בתוך נישואים עם מתעלל קשה?

בהברזה שלו מהבר מצווה של בננו, מהחתונה של אחי, מחגיגות משפחתיות וקהילתיות, אירוע סוף י"ב של הבכור, ועוד ועוד.

נשימתי נעצרה. הוא הבריז מהבר מצווה וחגיגת סוף התיכון???

יקרה, דעי לך שהוא אלים מאוד. הבעל שלי לא עשה דברים כאלה והיה מתעלל וסבלתי מאוד מאוד.

המטפלת שואלת בדיוק כדי להבין למה אני נשארת...
ההברזות... התשובה היא כן. כשהבן עלה לתורה בבית כנסת הוא סירב לבוא. צפיתי את זה אך עדיין העוגמת הנפש היתה נוראה.
סיום י"ב, פחות נורא...
זה לא שהוא היה עסוק, סתם לא רצה לבוא.
באמת גועל נפש

נחמץ הלב. ממש כאילו יד עם אגרוף מוחצת אותו. פעם אחר פעם
נוראה המחשבה על מה הרגישו הילדים נוכח התנהגות כזאת.

בהברזה שלו מהבר מצווה של בננו
מההההה?
נשימתי נעצרה. הוא הבריז מהבר מצווה וחגיגת סוף התיכון???
גם. ואני חילונית עד העצם. ילדי לא עולים לתורה, ועדיין- זה נורא.
היית ועודך כל כך בתוך זה, שאת עדיין לא נורא כמה זה נורא. איזו פגיעה זה בכולם.
ובטח עוד תפס את עצמו כקורבן ונעלב שלא התחננת שיבוא או משהו דומה.

מהחתונה של אחי, מחגיגות משפחתיות וקהילתיות גם שלי!
את יודעת, בגלל זה יש חשיבות לכתוב את הפרטים הקטנים והגדולים. כי במהלך החיים, כבר לא סופרים דברים כאלה. כמו היחס שלו לכסף, שתראי נדון גם אצל מתעוררת. אבל דווקא הסיפורים האלה ממחישים עד כמה הדימיון בין המתעללים דווקא גדול. וכשזה קרה אצלי, אז אפילו לא התייחסתי, בטח שלא ספרתי את זה כמנגנון התעללות. אז לא בא לו לבוא, יאללה. אבל כשאת מספרת סיפור דומה, נופל לי אסימון נוסף איך הכל חלק מההתעללות: את לא חשובה, המשפחה שלך לא חשובה. ואם משהו חשוב לך- זה בדיוק מה שאמנע ממנו- רק כדי להרגיש שאני שולט ופוגע בך. כמה עלוב וקטן. ממש פצפון. כמו ילד שכועס על ההורים, אז לא רוצה לבוא לסבתא.

המטפלת שואלת בדיוק כדי להבין למה אני נשארת...
עדין לא ממש ברור. לא נשארים בגלל אהבה. ואם היית אוהבת אותו? שנים המשכתי לאהוב אותו ולכן לא יכולתי להפרד ממנו. מה אהבתי בו? מה זה משנה? אהבה היא לא תהליך רציונלי. אני מכירה גברים עם תכונות מעולות- נדיבים, תומכים, עוזרים, מצחיקים- ואני לא אוהבת אותם. למה? ככה.
בכל מקרה, אני מבינה ממך שאת לא נשארת בגלל שאת אוהבת אותו, נכון? את נשארת מסיבות אחרות. רובן, תקני אותי אם אני טועה, לא קשורות אליך ולרגשותייך. מה את אומרת?

ההברזות... התשובה היא כן. כשהבן עלה לתורה בבית כנסת הוא סירב לבוא. צפיתי את זה אך עדיין העוגמת הנפש היתה נוראה.

זה ממש מטלטל לשמוע את זה.

נוראה המחשבה על מה הרגישו הילדים נוכח התנהגות כזאת.
כך גם אני מרגישה.
וגם הברזה מסיום י"ב זה נורא

המטפלת שואלת בדיוק כדי להבין למה אני נשארת...

אז יקירה, מדוע אינך עוזבת?

ברור רמזורית יקרה שלך ובעיקר לילדים יהיה הרבה יותר טוב בלעדיו

ובטח תפס את עצמו כקורבן ונעלב עוד שלא התחננת שיבוא או משהו דומה
במקרה הזה דווקא כן התחננתי. זה לא עזר.
כשפתחתי את זה בטיפול היחידי שהוא בא אליו, הוא אמר שזה נכון וככה הוא החליט כי הוא שונא בית כנסת וכי זה גם בגלל הילד הספציפי הזה. כשאמרתי לו כמה זה פגע אמר לי טוב סליחה , בבר מצווה הבאה אבוא. (תיכף עוד בר מצווה, ואני חושבת ששוב הוא לא יבוא) אבל כשניסיתי להזכיר את זה שוב בפעם אחרת, הוא כבר האשים אותי בחפרנות.

גם בסיפור עם ההריון והלידה האחרונה, שהעליתי אותו כמה פעמים בגלל חומרתו, הוא טוען שאני סתם ממציאה ומנפחת ושההורמונים גרמו לי להיות רגשנית... ואת זה העליתי רק כשהוא מבקש שוב ושוב שאלד עוד פעם.... אוי צמרמורת. "הבטחתי שהפעם כן אעזור. מה עוד את רוצה לסחוט ממני? מגעילה"... וכו'

אז עם מטענים כאלה אני הולכת שנים, ובחוויה שלו הוא ילד קטן ודחוי רגשית כי אני לא אוהבת אותו אז מעניש בברוגזים.

את רואה את זה, נכון? ממתי ששוב החלטת להישאר איתו, ולא חשוב כרגע למה, הוא חידש את באין-סוף הברוגזים שהוא יזם, כרגע? מראש השנה עד עכשיו.
אין עליו איום, אז אין סיבה לא לחזור להתעללות. אני מרגישה שאת עדיין מנסה למצוא סיבתיות (כי בא לו להיעלב מכלום_ _כי הוא שונא בית כנסת וכי זה גם בגלל הילד הספציפי הזה). אין קשר בין מעשייך להתנהגות שלו. זה לא ברמה שכל אחד לוקח אחריות על עצמו, שאפשר לטעון הזוגיות רגילה. זה מילולית במובן של אין קשר . חוזרת שוב: לא משנה מה תעשי ואיך תתנהגי, הוא תמיד ולנצח ימצא דרך להיעלב, לעשות ברוגז, להאשים ולפגוע בך במה שהכי חשוב לך.
נראה לי שאת גם עדיין מקשיבה למה שהוא אומר, ואפילו לוקחת ללב. את מבינה שאין לו מה לומר להגנתו על התנהגותו הכה איומה, שהוא פשוט מנסה לזרוק הכל עליך: חפרנית, אגואיסטית, מגעילה וכו' (ממש להקיא. קשה לי אפילו לחזור על זה כאן). את מדהימה עם כוחות על. כל עיוור היה רואה את זה. רק מי שיודע שהוא כל כך עלוב, חייב להשפיל אותך כדי להרגיש טוב עם עצמו.

אז עם מטענים כאלה אני הולכת שנים

רמזורית, למה את לא עוזבת אותו? בבקשה בבקשה נסי לענות יקרה...
כמה שאת סובלת! כמה סבל וכאב!

אין קשר . חוזרת שוב: לא משנה מה תעשי ואיך תתנהגי, הוא תמיד ולנצח ימצא דרך להיעלב, לעשות ברוגז, להאשים ולפגוע בך במה שהכי חשוב לך.

זה ממש נכון. באמת שתמיד יהיה לך רע מאוד מאוד מאוד איתו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_מהחתונה של אחי, מחגיגות משפחתיות וקהילתיות גם שלי!
את יודעת, בגלל זה יש חשיבות לכתוב את הפרטים הקטנים והגדולים. כי במהלך החיים, כבר לא סופרים דברים כאלה. כמו היחס שלו לכסף, שתראי נדון גם אצל מתעוררת. אבל דווקא הסיפורים האלה ממחישים עד כמה הדימיון בין המתעללים דווקא גדול. וכשזה קרה אצלי, אז אפילו לא התייחסתי, בטח שלא ספרתי את זה כמנגנון התעללות. אז לא בא לו לבוא, יאללה. אבל כשאת מספרת סיפור דומה, נופל לי אסימון נוסף איך הכל חלק מההתעללות: את לא חשובה, המשפחה שלך לא חשובה. ואם משהו חשוב לך- זה בדיוק מה שאמנע ממנו- רק כדי להרגיש שאני שולט ופוגע בך. כמה עלוב וקטן. ממש פצפון. כמו ילד שכועס על ההורים, אז לא רוצה לבוא לסבתא._
במקרה שלי, דומה אך שונה, לא היו לנו יותר מידי אירועים משפחתיים שמהם יכל להבריז או לא אבל ריב שהולך וחוזר על עצמו בחודשים האחרונים הוא סביב הנסיעה להורים שלי בסופ"ש ו/או לחגים.
לרוב אנחנו עושים שבוע-שבוע, שישי אחד אצל ההורים שלו ושישי אחד אצל ההורים שלי.
כל נסיעה להורים שלי מלווה בקפיצה להורים שלו, כדי שיאכל ארוחת ערב ראשונה (כי האוכל של אמא שלי לא טעים) וכדי לקחת את האוטו של ההורים שלו (כדי לחסוך על הדלק).
הבעיה היא שבחודשים האחרונים, במיוחד סביב זה שאמא שלי עברה ניתוח היו כמה פעמים שביקשה שנגיע גם בסופ"ש הבא, כאילו רצוף.
במקרים האלה אני טענתי בתוקף שהוא לא חייב להצטרף, שאני אסע לבד אבל הוא מתעקש גם לריב איתי על זה אבל גם לבוא תוך שהוא מעביד את רגשות האשם שלי שעות נוספות.

דוגמה טרייה, היינו בראש השנה אצל ההורים שלי. בשבת לפני זה גם היינו אצל ההורים שלי כי לאחותי היה יום הולדת.
הוא לקח את זה קשה והתחיל לצעוק עליי שאי אפשר כל היום משפחה ושמותר להגיד להורים שלי לא.
חשוב לציין שמאז ראש השנה היינו אצל ההורים שלו בארוחת שישי, במפגש עם כל הדודים שלו לטקס כפרות, וגם היינו אצל ההורים שלו לארוחה מפסקת.
ברביעי הקרוב אולי הדודים שלו יזמינו לארוחת סוכות ועל בסיס זה אמרתי לאמא שלי שלא יקבעו ברביעי אצלם אבל כשאמרתי שאולי ניסע במהלך החג או הסופש שוב צעק עליי שאי אפשר כל היום משפחה ושאנחנו כל הזמן אצל ההורים שלי ושאם הם קובעים בסופש אז אנחנו לא נגיע.

והכי יפה, שאם במקרה אני נוסעת לבד (בפעם-פעמיים שיצא) אז אני נטשתי אותו ולא באמת רוצה להיות איתו ומעדיפה את המשפחה שלי על פניו.

רמזורית לא עוזבת כי זה תהליך ארוך של פרימת פתולוגיה הדדית.
ככה אני מפרשת את זה.
רמזורית היא זאת שלוקחת על עצמה. שמאשימה את עצמה. שמרחמת שמחפשת סיבות למעשים של בעלה כי קשה לה להתמודד עם קיומו של רוע בעולם.
אז מה עם השכל אומר לה את מה שכולם אומרים. רגשית היא מתקשה להתמודד וזה מחלחל יותר ויותר בכל יום שעובר.
היא תעשה את הצעד הזה בסופו של דבר.

תקראו כמה היא מבקשת לצאת מהמקום הזה וכמה היא מתוסכלת מזה שאינה מצליחה.
למה אתן מבקשות ממנה תשובה למשהו שהיא עצמה לא מצליחה לענות לעצמה.
היא כבר בתהליך. המודעות קיימת. הגועל כבר צף. הנזק שהוא עושה כבר ברור. היא לא צריכה אותו כבר מתחיל להיות נוכח במחשבתה.
היא זקוקה לזמן לעבוד על עצמה והיא זקוקה לתמיכה ולאמונה של אנשים שהיא יכולה. והיא יכולה !!!!!!!!

שמעתי משהו מגניב לאחרונה.
כשזרקו את יוסף לבור, נאמר, והבור ריק אין בו מים.
אם הבור ריק אז ברור שאין בו מים אז למה זה צויין בתנ"ך.
והפירוש : מים אין בו אבל עקרבים ונחשים היו. עקרבים ונחשים לא נמצאים בבור מלא מים.

ולענייננו : אפשר לרוקן בור מנחשים ועקרבים על ידי חיפוש והריגה של כל אחד ואחד (טיפול פסיכולוגי ארוך מאד) ואפשר לרוקנו על ידי מילויו במים.
אם ממלאים את הנפש בתקוה, בשמחה, באמונה של הצלחה אז ממילא היא לא שוקעת למחשבות המנוונות והמקשות.

אז אני מאחלת לך יקירתי שתצליחי למצוא את המים שימלאו את הבור שלך.

ליאת אני אנסה לשלוח לך מייל. תודה רבה

למה אתן מבקשות ממנה תשובה למשהו שהיא עצמה לא מצליחה לענות לעצמה.

לי את, אני דווקא לא רואה בזה בעיה. זה בכל זאת עוזר בעיני, כי זה מזכיר את האפשרות ומכניס אותה למוח וללב.
לי פעם מטפל אמר להכניס את המילה "פרידה" למוח ולהתרגל לזה שהיא שם.

וגם, רמזורית, זה חשוב שתעני בעיני, כי אולי תראי שהסיבות כבר משתנות או כבר פחות רלוונטיות.

אשמח לתשובה.

והכי יפה, שאם במקרה אני נוסעת לבד (בפעם-פעמיים שיצא) אז אני נטשתי אותו ולא באמת רוצה להיות איתו ומעדיפה את המשפחה שלי על פניו.

פלונה, הוא מעדיף שלא תהיי בקשר עם המשפחה שלך, בגלל זה הוא מעמיס משקל על הקשר שלך איתם ועל הביקורים. כדי שכל ביקור שם יהיה לך קשה. יש נשים שבגלל זה ניתקו קשרים עם משפחה ועם חברות, כי זה "לא היה שווה" את הכובד שהבעל מפיל.

רמזורית יקרה,
סיפוריך קורעי לב, גם מזכירים לי במידה מסוימת פתולוגיות של ההורים שלי.
אני כ"כ מצטערת שאמי נשארה במערכת יחסים רעילה כזו עד סופה המר (מוות ממחלה קשה, ברחם, איך לא? ) בגיל 60.
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, מגיע לך |l|

פלונה, הוא מעדיף שלא תהיי בקשר עם המשפחה שלך, בגלל זה הוא מעמיס משקל על הקשר שלך איתם ועל הביקורים
כן, הכוונות שלו ברורות לי

אלוקים, תעזור לי לעזור לעצמי
להפסיק לרחם
להפסיק לרצות לפייס אותו, זה כ"כ לא שווה!
לנתק איתו קשר לחלוטין
לא לרצות לנסות לדבר איתו, זה מאזוכיסטי!
לתת לו לכעוס, להתרחק ולשקר לי שהכל סבבה (זו טענתו כעת. שהוא לא ברוגז איתי ולא הפסיק לדבר איתי, הוא פשוט" נורא עסוק" נו באמת...)

לחתוך את כל הקשר הרגשי איתו, לחיות במקביל לזה ולא לשאוף של פנימה את הרעל.

יחידת דיור של המשק שלנו התפנתה השבוע, בא לי שהוא פשוט יעבור לשם ויצא מפה. או שאני אעבור לשם. נמאס מהסלוטייפים בשקל על הגידול הממאיר הזה. לעולם לא יהיה טוב איתו.
למה אני עדיין חולמת על שיחה איתו שכן תצליח?!?!
בלילה אני חולמת חלומות זוועה וקמה עם דופק מהיר, ואחרי זה שעות לא נרדמת. המוח משחרר המון סטרס.

אלוקים... חייבים להפסיק את הסיוט הזה.

תראי, אני תמיד מרגישה לא בנוח לחלק עצות כי נראה לי שאני לא ממש במצב, אפילו לעצמי אני לא מצליחה לעזור.
ובכל זאת,
למה אני עדיין חולמת על שיחה איתו שכן תצליח?!?!
לא יודעת למה, אבל כרגע זה המצב אז כמו שרבות וטובות אמרו לי אין מה להתווכח עם הרצון הזה, חבל על המאמץ. שווה כן לעצור ולנסות להבין למה הרצון שם, מתי הוא מתעורר, מה יש בשיחה הזו שמדבר אליך.
בהמשך אולי גם להבין שזו כנראה פנטזיה שלא תתממש לעולם ולתת לעצמך להתאבל עליה

ולגבי הסטרס למדתי פעם איזה תרגיל ממש קצר להירגעות שלדעתי די אפקטיבי. מצרפת קישור למסמך שמסביר אותו
https://www.google.co.il/url?sa=t&sourc ... NLo3jHld4s

לעולם לא יהיה טוב איתו.

נכון. תמיד תמיד תמיד יהיה רע ומר איתו.

למה אני עדיין חולמת על שיחה איתו שכן תצליח?!?!

אף פעם אף פעם אף פעם לא תצליח שיחה איתו. אפילו אם ייראה לך שהצליחה, הוא למחרת יחזור להתעמר בך ולהרעיל את הבית והמשפחה.

זה גם לא צריך לעניין אותך ששיחה איתו תצליח, כי הוא בנאדם מבחיל ודוחה, לא רציונלי, פתולוגי, חולה שליטה, חשדן, מניפולטיבי, אטום וקר, וכזה שירגיש טוב רק אם את תושפלי עד עפר. אז הוא בנאדם שלא שווה לבזבז עליו דקה של עניין בחיים. הוא מעניין רק חוקרי הפרעות נפשיות.
הוא תמיד תמיד יהיה נבזי אלייך וירצה להרוס אותך.

יחידת דיור של המשק שלנו התפנתה השבוע, בא לי שהוא פשוט יעבור לשם ויצא מפה. או שאני אעבור לשם.

קחי את הילדים ועברי לשם, או שתעיפי אותו כבר מהבית.

שאלו אותך פה לאחרונה למה את לא עוזבת אותו. הגיע הזמן להתמודד עם זה ולעזוב באומץ.

אין שום סיכוי שתתחזקי לידו, כי את כל הכוחות שלך את צריכה להשקיע בהישרדות ובלצוף מעל המים, וכל הישג שלך הוא ינסה להרוס.

קיבלתי מליאת את העצה החשובה הבאה והיא האתגר הבא שלי: להפסיק לחלוטין לרצות ממנו דברים, לסמוך עליו, לקוות , פשוט להתנהל כאילו הוא לא קיים
זה צעד חשוב אל השפיות שלי
בהרבה מובנים אני כבר עושה את זה, אבל רגשית אני צריכה לגזור עוד דברים. אז עכשיו הוא על העץ, שיישאר שם בכיף אני ממשיכה בחיי
עובדת קשה לא לנסות לדבר על כלום איתו, מעבר לקר וטכני נטו
שיהיה לי חג שמח. (ולכן)

רמזורית, למה את מתעלמת מהשאלה שלי?

למה את לא עוזבת אותו?
אולי אני עוד לא בשלה לעזיבה, אבל רעיונית אני כבר מזמן רוצה, ועכשיו עובדת קודם כל על שחרור ממנו עוד לפני שהשחרור יקרה טכנית ופיזית. יש ר
למרות שזה נראה כצעד הכי מתבקש לעשות, ולמרות שהילדים גם נפגעים ממה שקורה, עדיין אני לא בשלה להחזיק את המחיר של היום שאחרי, מבחינתם וגם מבחינתי.
זה יקרה ככל הנראה, אבל אני צריכה קודם להיות מספיק חזקה ועצמאית. ולעבור ניתוח מטאפורי להפרדת המוח שלי מהתגובות שלו. ולהעביר את הפוקוס סוף סוף אלי.

, אבל רעיונית אני כבר מזמן רוצה, ועכשיו עובדת קודם כל על שחרור ממנו עוד לפני שהשחרור יקרה טכנית ופיזית.

מצוין, כי הוא יהרוס אותך.

למרות שזה נראה כצעד הכי מתבקש לעשות, ולמרות שהילדים גם נפגעים ממה שקורה, עדיין אני לא בשלה להחזיק את המחיר של היום שאחרי, מבחינתם וגם מבחינתי.

לא יהיה שום מחיר. כל דבר יהיה מאית ממה שקורה עכשיו.

מה שאת צריכה לעשות זה להחליט בתוכך שאת כבר לא אשתו, ולדמיין כל הזמן שאת כבר לא אשתו, ולנהוג כאילו את לא אשתו. כך הנפש שלך תתרגל לזה.

אני קוראת עכשיו, לאט לאט ובאנגלית את הספר "למה הוא עושה את זה", עד שישיגו לי עותק בעברית. וואו.
איזה ספר.
והכי משמח זה שגבר כתב אותו. עוד מוקדם לכתוב תובנות אבל אכתוב בהמשך...

רמזורית, שתדעי שאפשר להשיג את הספר בהנחה משמעותית מעמותת ליהיא לי יהיה טוב

יש בי החלטה שהכתיבה כאן אולי תוסיף לה תוקף. אבל היא מבשילה בי כבר שבוע וחצי בערך.
בשבוע הבא (כשהילדים יחזרו למסגרות) אני מציבה לו אולטימטום בכתב:
או טיפול (תיכף אסביר) או פרידה.
והנה ההסבר:
לטיפול יש שתי מטרות ואני מתכוונת לכתוב אותן. מאוד בקצרה:
האחת- שלא נדבר יותר בינינו על היחסים אלא באמצעות גורם שלישי. אני לא מוכנה לדבר איתו יותר ביחידות. אם הוא יתחיל בזה, אני זזה משם פיזית ולא נותנת לזה לקרות.

השניה- שמטרת הטיפול היא לטפל בהתנהגות האלימה / מתעללת שלו - כלומר שהמטרה היא שהוא ישתנה ויבין שהוא גורם לכל הבעיה.
כרגע זה רחוק שנות אור ממה שהוא חושב על המצב ועל החלק שלו בעניין, כמובן,
ואני יודעת שהטענה הזו גם עשויה לקומם אותו כך שלא יסכים. (כי כידוע לפי גירסתו אני ורק אני הדפוקה והבעייתית)
אז שלא יסכים.
ככה- לא ממשיכים!!

ועוד דבר אני יודעת, שגם אם יסכים לנסות, הסיכוי לזה שהטיפול יצליח, נמוך. אבל אני לא מתכוונת למתוח את הזמן יותר מדי.
אם הטיפול ילך לכיוון לא רצוי אני אפסיק מיד.

שהוא יבחר מי המטפל (למרות שאעדיף שזה יהיה אצל העו"סית שלי כמובן) ושזה יקרה תוך שבוע גג.

הלב והשכל מתהפכים. והבטן. ולא שיתפתי את המשפחה בכלל.
מראש השנה הוא התחיל בחרם עלי, שנמשך שלושה שבועות רצוף ללא כוונה להפסיק, וגם אני ממש לא מנסה.
אבל לטווח הארוך אני לא אסבול זאת יותר. כבר הרבה יותר ממחצית חיי הנישואים שלנו רצופי חרמות ושתיקות על לא כלום.

מתפללת......

רמזורית, זו החלטה מצוינת.

שהוא יבחר מי המטפל

בשום אופן לא. אם הוא יבחר מישהו שלא יקלוט שהוא אלים, זה ייצור נזקים בלתי הפיכים. את קובעת מי המטפל/ת כחלק מהאולטימטום.

ושזה יקרה תוך שבוע גג.

מצוין.

הלב והשכל מתהפכים. והבטן.

את כל כך מפחדת ממנו, שהפחד והוא יהרסו אותך.

מראש השנה הוא התחיל בחרם עלי, שנמשך שלושה שבועות רצוף ללא כוונה להפסיק

הוא רוצה להרוס אותך, והוא יעשה זאת אם תישארי איתו.

ולא שיתפתי את המשפחה בכלל.

רע מאוד. שתפי מיד את המשפחה. אנשים צריכים לדעת מה קורה לך ומה ההחלטות שלך.

בקיצור, אני מסכימה עם הייתי שם, שכתבה: הוא יהרוס אותך.

הסיכוי לזה שהטיפול יצליח, נמוך.

זה ברור שזה לא יצליח. הוא חולה נפש ואדם מבחיל ודוחה. אבל אם זה יעזור לך לעזוב אותו, אז לכי על זה לכמה שבועות.

קוראת, את קצת מבהילה. עם "הוא יהרוס אותך" אני חושבת שהלחץ טבעי בהתחשב במה שקורה .
אני לא מתכוונת להימנע מפעולה בגלל הלחץ הזה, כי הלחץ שיהיה לי אם אתן לחיים להימשך כך הוא קטלני

אני לא יודעת לגבי נושא המטפלת. מצד אחד הוא כבר פסל אותה, אבל את מי הוא כבר יכול להציע? אני גם לא מוכנה לזרוק מאות שקלים על זה, ואצלה הטיפול מסובסד.
במהלך השבת אחליט אם להתעקש עליה או לא. בכל אופן אני זכאית להטיל וטו על מישהו שהוא יבחר, מראש.

לגבי שיתוף המשפחה, בגלל שכביכול יש עוד צ'אנס מזערי להצלחה, אני מחכה. אני כן שיתפתי חברה טובה שנמצאת מזמן בתמונה, ואת גיסתי התומכת (ז"א שגם אחי יודע)
עם שיתוף של אבא שלי אני מחכה, אבל ברגע שתהיה איזושהי התפתחות לכיוון פרידה, אעדכן אותו מיד.
את הילדים כמובן לא שיתפתי, אבל יתפתחו דברים שהם יהיו חשופים אליהם, כמובן שאיידע אותם ואנסה לגייס תמיכה מקצועית.

זה ברור שזה לא יצליח. הוא חולה נפש ואדם מבחיל ודוחה. אבל אם זה יעזור לך לעזוב אותו, אז לכי על זה לכמה שבועות.
אני פשוט, מטעם מוזר כלשהו, רוצה שיהיה ברור לו שהכדור היה אצלו, והוא זה שהפיל אותו. למרות שמתאים לו גם להכחיש ולסובב הכל נגדי,
עדיין יש פה איזה נסיון לתת צ'אנס אחרון חביב.
בגלל השתלטנות שלו ,הוא גם יכול להגיד בתגובה לאולטימטום, שנמאס לו מהקפריזות שלי והשליטה שלי וההתעללות שלי והוא לא מוכן לרקוד לפי החליל שלי ואז הוא ילך ראש בקיר -ואז יאללה ביי.

קוראת, את קצת מבהילה. עם "הוא יהרוס אותך" אני חושבת שהלחץ טבעי בהתחשב במה שקורה .

רמזורית, אני לא אומרת את זה כדי להבהיל אותך. אני אומרת לך את זה כי הוא מחסל אותך--פשוטו כמשמעו. הוא עושה הכול כדי שתמעטי ותהיי מדוכאת ותחת אימה ככל האפשר. אין כל הבדל בינך לבין נתין של הדיקטטור הצורר של צפון קוריאה.
גם השיטה של ללמוד להיות חזקה לא תצליח כל עוד את לידו. כי כל פעם שאת מתחזקת, הוא מיד מתגייס להחליש אותך.
בדיוק כמו שאמרת:
הלחץ שיהיה לי אם אתן לחיים להימשך כך הוא קטלני
אם תמשיכי כך, לא יישאר ממך דבר והבריאות שלך (שגם כך כבר נפגעה) תיהרס.

בגלל שכביכול יש עוד צ'אנס מזערי להצלחה

את לא באמת חושבת שהוא ישתנה. זה לא יכול להיות שאת חושבת שיש אפילו אלפית של סיכוי.
שיהיה לך ברור: החיים איתו יהיו גיהינום וסיוט נוראי ויהרסו אותך. גם כך הם הרסו לך את מערכת העיכול וגם את השינה ויגיעו מחלות נוספות. הגוף והנפש לא שורדים אלימות כזאת למשך שנים.

את הילדים כמובן לא שיתפתי, אבל יתפתחו דברים שהם יהיו חשופים אליהם, כמובן שאיידע אותם ואנסה לגייס תמיכה מקצועית.

הילדים שלך יודעים הכול כל הזמן. הם חשופים להכול. את לא באמת חוזרת להכחיש את זה!?! את רואה כמה הוא הורס אותך? הוא לא מאפשר לך להיות אמא שמודה במה שעובר על הילדים שלה.

עדיין יש פה איזה נסיון לתת צ'אנס אחרון חביב.

כל כך מוזר. מה אני אגיד לך. הרי הוא אדם דוחה, מגעיל, אלים, מתעתע ומניפולטור, שוביניסט, גרוע במיטה, דכאני, קריזיונר, לא מפרנס, קר, לא משפחתי, אינפנטילי ובקיבעון פסיכולוגי, וכנראה גם עם קווים של אספרגר--למה לבזבז על אדם כזה דקה ולמה לתת לו להיות ליד ילדייך דקה?

קצת הרחקתי מפה, כי התייאשתי מלראות את רמזורית בוחרת בחיים של סבל צרוף וכאב לי הלב עליה ועל הילדים!
אבל אולי הפעם את בדרך החוצה?

הרי מדובר באדם

דוחה, מגעיל, אלים, מתעתע ומניפולטור, שוביניסט, גרוע במיטה, דכאני, קריזיונר, לא מפרנס, קר, לא משפחתי, אינפנטילי ובקיבעון פסיכולוגי, וכנראה גם עם קווים של אספרגר--למה לבזבז על אדם כזה דקה ולמה לתת לו להיות ליד ילדייך דקה?

כל מילה!

קוראת, לא הבנת משהו. לגבי הילדים-
אני מתכוונת לזה שפותחים את הקלפים ואומרים לילדים שאנחנו נפרדים. זה ברור ששיחה כזו לא נעשתה איתם כי לא נפרדנו.
ואף פעם לא ישבתי והסברתי להם שאנחנו ברוגז או שהיחסים רעועים, זה שהם מרגישים, זה נכון, אבל לא היתה פה איזו עובדה חדשה לספר להם.
אם וכאשר ניפרד, ברור שיהיה צורך בשיחה כזו, ולכך התכוונתי.
לפי הספר שאני קוראת עכשיו, באמת הסיכויים לצאת מהמצב אפסיים למדי, ולכן אני מתכוונת להגביל מאוד בזמן ובסבלנות את המבחן הזה.

אם וכאשר ניפרד, ברור שיהיה צורך בשיחה כזו, ולכך התכוונתי.

אני מבינה עכשיו, רמזורית. תודה על ההבהרה. את מין הסתם לא יכולה לקרוא, כי נכנסה השבת. אבל תראי כשתצא.

רמזורית, היזהרי לא ללכת למישהו שלא מומחה בהתעללות. הוא יגרום לנזקים עצומים ויחליש אותך מאוד. זה קרה לי פעמיים! זה היה נורא.
אם העו"סית היא אחת שתעיז להגיד לו מיהו ומהו, אז אפשר איתה. אבל באופן כללי, אין ממש צורך בטיפול הזה. את צריכה לעזוב אותו. אין שום מוצא אחר. את צריכה פשוט לעזוב אותו.
את לא תוכלי להתחזק לידו, כי הוא יעשה הכול כדי לחבל לך בזה. זה מה שהוא עושה עכשיו. קצת התחזקת, אז הוא התחיל להחרים אותך כדי לדרוך עלייך ושלא תרימי ראש. הוא אכזר ואת טובה, אז הוא תמיד יוביל בעניין הזה.

אה, ויש דד ליין. כי קבעתי תור לגישור, והוא יתרחש אלא אם כן יקרה משהו מאוד לא צפוי, מה שכרגע ברור שלא יקרה.

רמזורית, אני מזכירה לך שלפני חצי שנה (מרץ 2017) קבעת שהטיפול (של לפני חצי שנה) יהיה הצ'אנס האחרון, ואם לא יילך תיפרדי ממנו. הטיפול לא הלך ולא נפרדת ממנו, וביטלת את הגישור למרות שלא קרה שום דבר לא צפוי (להיפך, היה צפוי שיכביד את האימה ואת ההתעללות וכך עשה).

קוראת שימי לב. רמזורית מתקדמת אבל נראה לי שאם את דוחפת מידי זה רק יכול לעצור אותה (זה כמו דלת שמוחזקת בבוכנה אם את דוחפת בעוצמה המתאימה היא נפתחת בניחותא אבל אם תדחפי חזק מיד היא תתנגד לך).

הלחץ (הסיוע) צריך להיות מותאם לרמזורית.

וגם אולי קצת להרגיע עם הסופרלטיבים לבעלה אפילו אם הכול נכון. היא הבינה ויודעת. לי למשל לא היה נעים ועדיין לא נעים לשמוע כל מיני מילים על הצד השני בכ"ז יש ילדים משותפים...

וגם קוראת וגם עוקבת לא להיעלב ממה שכתבתי פה ולהיעלם או לא לכתוב יותר היא אכן צריכה אתכן

נשים מנוסות יקרות, אני קופצת שניה איזה מאה צעדים קדימה... נגיד שכבר הוחלט ואמרתי לו שאני מתעקשת להיפרד ושהוא ילך.
במקרה כמו שלי, איך מכינים את השטח במקרה שחוששים מתגובה קיצונית? (לפרידה)
איך גורמים לו לעזוב? (מתאים לו להגיד: תלכי את מכאן)
בזמן שהוא מתארגן לצאת, האם להישאר בשטח? כי אני חוששת מכל מיני פעולות נקמניות לבית או לחפצים שלי...
ומצד שני אם אני לידו זה גם מפחיד...
ואני חייבת שזה יקרה כשהילדים לא בבית...
גם אחרי שילך יש בי חשש אולי מוגזם, מפעולות נקם.
מי עוזר במצבים כאלה?
ואיך מעבירים את התקופה שעדיין יש בה פגישות איתו, כמו סגירת חשבון או מהלכים משפטיים? מבחינת הקשר איתו?

פלוני אלמוני, אני לא מסכימה. אין לי בעיה לקבל ביקורת. אבל אני ממש לא מסכימה. ואני גם מבקשת לא לקבל יותר הנחיות איך לדבר פה. זה כבר קצת מקומם ומתיש, וגם כך השקעתי יותר משנה וחצי הרבה מאמץ פה.
ההנחיות האלה איך עלי לדבר בוודאי לא תורמות לרמזורית, כי לי אין כוח להנחיות האלה יותר--בכנות. אני מבינה מה אני עושה וזה לא משחק פה, זה הצלת נפשות. אם רמזורית לא מעוניינת בדברי, אז כמובן שזכותה להגיד. אבל אם אקבל הנחיות, אצא מפה. גם כך בקושי חזרתי.

רמזורית,
במעלה הדף כתבנו לך עצות מניסיון. קראי אותן שוב ושוב.
את חייבת ליווי של העו"סית.
את חייבת לשכור עורך דין מצוין.
הם יתנו לך הנחיות מדויקות, ואת צריכה לפעול לפיהן.
ספרי להם הכול הכול הכול.

איך גורמים לו לעזוב? (מתאים לו להגיד: תלכי את מכאן)

שוב, התייעצי עם עורך הדין והעו"סית. אבל כשאת מדברת איתו זה צריך להיות מובן מאליו שהוא עוזב. את נוהגת בשיא הלקוניות ואומרת לו לעזוב. וגם אומרת לו שאם הוא לא יעזוב, בית המשפט יגרום לו לעזוב, ואז זה יעלה לו הרבה מאוד כסף.

את חוששת מתגובה קיצונית בשיחה עצמה? אם כן, תעשי אותה רק בבית קפה או במקום אחר כמו פארק שיש בו אנשים נוספים ולא כששניכם לבד.
אם הוא שואל למה - למה לא בבית -תשאלי את עצמך למה - עד שתצליחי להמליל את זה: כי אני חוששת מתגובה קיצונית שלך וזו גם הסיבה שאני נפרדת ממך.

תתייעצי עם העובדת הסוציאלית.
מאוד מאוד כדאי.

אם יש תגובה אלימה שפוגעת בגוף או גורמת נזק לרכוש - מיידית לפני שזה מסלים עוד הלאה
תזמיני משטרה ותפני לבית משפט בבקשה לצו הרחקה.
זה מאוד יעזור גם להוציא אותו מהבית.

סגירת חשבון - תתייעצי עם עורך דין.
אל תעשי שום צעד לפני שיש לך מישהו.
אפשרי לתת הוראה באופן חד צדדי לבנק שהחשבון מוקפא ואיש לא יכול למשוך ממנו כספים יותר.
צריך לבדוק האם זה לטובתך.
זה דורש לשאול שאלות שיהיו לך כאן חודרניות ולכן תתייעצי עם עורך דין.
לפעמים כדאי למשוך חד צדדית מחצית מהכספים ואז להקפיא את החשבון.
תתייעצי.

בשיחה המסר העיקרי הוא שאת נפרדת כי זה מה שהחלטת כי זה מה שטוב לך.
לגבי כל השאלות האחרות - מה תעשי עם זה וזה וזה - תבדקי איתו האם הוא מעוניין לעשות זאת דרך מגשר או בבית משפט.
זה הכל.

תתכונני נפשית אחרי שאת מודיעה לו לתקופה יחסית קצרה (שבועות, חודשים מעטים) שעלולה להיות קשה ומתוחה.
עלול להיות שתרגישי כאילו איכות החיים שלך גרועה משהיתה.
זה יהיה הרבה פחות קשה ובלתי נסבל והרבה יותר קצר בזמן אם יהיה לך ברור שעל כל אלימות פיזית את מזמינה מייד משטרה ומוציאה מייד צו הרחקה.

תתכונני נפשית שאחרי התקופה היחסית קצרה הזו תבוא תקופה ארוכה יותר שבה מצד אחד תהיה הקלה מאוד מאוד גדולה כי תהיה היפרדות פיזית. כבר לא תגורו יחד. ומצד שני יהיו הרבה מתחים ולחצים שקשורים להליך המשפטי או לגישור שיכבידו עליך. אבל את לא תתחככי בו כל הזמן ביומיום. תהיה תחושת רווחה ענקית מעורבבת בפחדים עמוקים מתוצאות התהליך המשפטי.

גם התקופה הזו תתחיל ותיגמר בסוף. זה בין חודשים למקסימום שנה וחצי שנתיים.
נכון שגם זה המון זמן אבל עוזר לדעת שבסוף - זה נגמר.

אחר כך יתחילו.. החיים. עם עליות ומורדות. יתחיל תהליך ריפוי עמוק ואיטי שלך את עצמך. תרגישי שאת מתחילה לייצב את המערכת המשפחתית. עדיין יהיו נקודות חיכוך איתו סביב הסדרי ראייה ומזונות אבל הן תהיינה ממוקדות מאוד. מפעם לפעם זה יפחת.

כל מה שלב שומע אמרה--מצוין!

אין הרבה קשר בין מה שהוא יגיד לך בהתחלה כתגובה ראשונית ובין מה שיקרה בפועל בסוף מבחינת הסדרי ראייה ומזונות ורכוש.
הוא יגיד ככה ואז ההיפך וישנה את דעתו מיליון פעם.
אל תתרגשי יותר מידי, לא לטוב ולא לרע.
אל תחשבי שהדברים תלויים במה שתגידי לו ואיך.

חשוב מאוד מאוד שתתייעצי באופן צמוד עם העובדת הסוציאלית.
יכול להיות שיהיה צורך לערב גורם נוסף מומחה לאלימות.
תתייעצי על כל צעד עם עורך דין. בייחוד בענייני כספים.

את ממש ממש לא חייבת, אבל אם את רוצה אז תוכלי להתחיל להכין את השטח עם הילדים עוד לפני שאת מודיעה לו.
איך להכין נפשית את הילדים?
לשקף את התגובות שלך, במצבים שהם רואים. לעשות הפוך בדיוק ממה שאת עושה - במקום להשתדל להתאפק, כאשר את איתם - לנסות שהפנים שלך יהיו כמו חלון שמשקף את מה שאת מרגישה: כשהוא פוגע בך - אז לא ליידו, אבל כן ליידם, להרשות לעצמך להיות עצובה, שיראו מה עובר אליך. ואם הם מגיבים, נצמדים אליך פתאום לחיבוק, מסתכלים עליך בהבעה שואלת - להגיד מלל מאוד קצר שמשקף את מה שקרה בלי שאת אומרת ישירות משהו עליו: עצוב לי עכשיו/קשה לי עכשיו בגלל מה שקרה. לא ככה חשבתי שיהיה. זה היה מאוד לא נעים לי. קצר מאוד מאוד.
להתחיל להחזיר את השיח של רגשות אותנטיים לבית דרך הבעות הפנים.

הם הרי רואים ממילא הכל אבל מה שהם מבינים בינתיים זה שאסור לשיים את מה שקורה כי משהו נורא יקרה אם יקראו לזה בשם.

אז את יכולה להתחיל לעשות תנועה של הכיוון ההפוך.
זה יוכל להקל עליך ועליהם מאוד מאוד אחר כך.

עוד דברים שיכולים לעזור בהתכוננות מראש: לוודא שיהיה לפחות אדם אחד במקום העבודה שלך שיודע מה עובר עליך. זה לא יקרה הרבה אבל יכול לקרות חד פעמית שמשהו יקרה במפתיע ולא תוכלי להגיע בשעה הרגילה או שלא תתפקדי כרגיל. חשוב מאוד מאוד מאוד שלפחות אדם אחד ידע.

אם את חוששת מאלימות פיזית - אז יקל עליך מאוד אם תתאמי מראש עם אדם אחד שבשבועיים אחרי שאת מודיעה לו על ההחלטה שלך להיפרד הוא יהיה זמין לך 24 שעות ביממה.
אם תהיה אלימות הטלפון הראשון הוא למשטרה אבל ייתן לך תחושת בטחון שיש לפחות עוד אדם אחד בתמונה.

_אל תתרגשי יותר מידי, לא לטוב ולא לרע.
אל תחשבי שהדברים תלויים במה שתגידי לו ואיך._

נכון מאוד מאוד! מה שייקבע בסוף ייקבע אחרי גישור או משפט. לכן צריך מגשרת מצוינת ועורך דין מצוין ואגרסיבי. הם ידאגו לעניינים. זה ממש לא כל כך חשוב מה תגידי לו עכשיו. פשוט תיפרדי.

_חשוב מאוד מאוד שתתייעצי באופן צמוד עם העובדת הסוציאלית.
יכול להיות שיהיה צורך לערב גורם נוסף מומחה לאלימות.
תתייעצי על כל צעד עם עורך דין. בייחוד בענייני כספים._

נכון. התחילי מיידית לקבל הנחיות.

הגיע הזמן לסגור את הסיוט הזה ולפתוח בחיים חדשים לך ולילדים.

הדבר היחיד שבאמת חשוב ממש זה להתייעץ עם עורך דין האם ישנם צעדים כספיים שכדאי לבצע באופן חד צדדי במקביל לכך שתודיעי לו אם תחליטי.

זה תלוי בהרבה שאלות שמן הסתם לא יהיה לך נוח לענות עליהן באינטרנט: מה מצב העסק שלו, האם ישנם שם חובות, כמה הוא שווה, מה מצב חשבון הבנק.

כשמדובר באדם לא צפוי שיכול לעשות דברים לא פשוטים לפעמים כדאי צעד חד צדדי כמו הודעה לבנק על הקפאת החשבון ולפעמים ממש לא כדאי.

שוב זה תלוי בהרבה פרטים ספציפיים שלכם.

מעבר לזה כל ההכנות יכולות לעזור ולהקל אבל אפשר גם בלעדיהן.

ממילא דבר אחד מאוד וודאי - שאחרי שתודיעי לו יהיה פרק זמן מסויים של כאוס, שתתכונני נפשית שהוא יהיה ושהוא ייגמר. גם עם הגברים הכי קשים לרוב זה לא יכול להימשך יותר מכמה שבועות או חודשים ספורים מאוד כי ברגע שמתחילים סימנים לאלימות פיזית הנכון הוא להוציא צו הרחקה.

מקווה שלא העמסתי עליך..

אני חושבת שאני לא צריכה לנהל איתו שום שיחה. להודיע לו במייל, אם יתעקש לדבר אסכים רק במקום בו ארגיש מוגנת. עוד לפני כן אכין את אבא שלי לענין ( הוא גר צמוד). הרי כבר חודש אין תקשורת בינינו.
עם הילדים אין לי מה לשקף כי אין עימותים כי אין תקשורת... אבל ברגע שיהיו לאחר ההודעה אדבר איתם.
נראה לי שעוד שלב מקדים להודעה הוא להתייעץ טלפונית עם קו לאלימות במשפחה.

תהיה אלימות בוודאות, לפחות מילולית, יהיו אמוציות גבוהות וזעם ואולי בכי. אני לא מאמינה שירים עלי יד, אולי יפגע ברכוש. בכל אופן אני צריכה להיות מוכנה.

אני חושבת שאני לא צריכה לנהל איתו שום שיחה. להודיע לו במייל

צודקת בהחלט.

נראה לי שעוד שלב מקדים להודעה הוא להתייעץ טלפונית עם קו לאלימות במשפחה.

ולקבל הנחיות מהעובדת הסוציאלית ומעורך דין. שכרת כבר עורך דין?

שכרת כבר עורך דין?

את חייבת שיחה מקדימה עם עורך דין ולמלא את ההנחיות בדיוק כמו שלב שומע כתבה לך (כל מה שהיא כתבה מעולה).

_הדבר היחיד שבאמת חשוב ממש זה להתייעץ עם עורך דין האם ישנם צעדים כספיים שכדאי לבצע באופן חד צדדי במקביל לכך שתודיעי לו אם תחליטי.

זה תלוי בהרבה שאלות שמן הסתם לא יהיה לך נוח לענות עליהן באינטרנט: מה מצב העסק שלו, האם ישנם שם חובות, כמה הוא שווה, מה מצב חשבון הבנק.

כשמדובר באדם לא צפוי שיכול לעשות דברים לא פשוטים לפעמים כדאי צעד חד צדדי כמו הודעה לבנק על הקפאת החשבון ולפעמים ממש לא כדאי.

שוב זה תלוי בהרבה פרטים ספציפיים שלכם._

את נשמעת לי מאוד מאוד חכמה ושקולה. אני בטוחה שתפעלי נכון.

להתייעץ לפני כן טלפונית עם קו למניעת אלימות המשפחה נשמע לי מאוד חכם ומלבד המוגנות שלך שהיא הכי חשובה זה יוכל גם להקל עליך בהמשך תהליכים.

חשוב שתהיי מודעת שישנן התנהגויות שנחשבות לאלימות פיזית אם כי בהחלט בחלק הקל של הרצף: גבר שפתאום כאילו בטעות סוגר מגירות שוב ושוב על אשתו, מנענע את המזרן עליו היא ישנה, מתקרב בצורה מפחידה, מאיים למנוע ממנה יציאה מהבית גם אם לא ממש נעל את הדלת אבל עמד בצורה שכאילו התכוון לחסום, פגיעה מכוונת ברכוש.

רוב הסיפורים היום של אלימות פיזית הם לא גבר שהוציא חגורה עם אבזם והתחיל להצליף כמו סיפורים על נשים אפגניות. יש אחוז יחסית קטן שמגיע עד לשם.

נכון, לפני 15 שנה, כשאני התגרשתי, המודעות להתנהגויות בחלק הקל יחסית של הרצף של אלימות פיזית היתה נמוכה. המשטרה הקשיבה אבל לא תמיד מיהרה להתערב במצבים כאלה. שאלו האם הוא איים מילולית לפגוע פיזית. היו צמודים לתבניות מסויימות.

היום המצב מאוד שונה. מתייחסים לזה וודאי לפגיעה מכוונת ברכוש שנחשבת אלימות פיזית.

חשוב מאוד מאוד שתהיי מודעת לזה, כי ברגע שיש צו הגנה או צו הרחקה - אלו שני דברים שונים, הרווח המשני הוא שאת יכולה לגור בבית שלך עם הילדים שלך בלי נוכחותו באופן זמני, שבמקרה שלך (אלימות נפשית קשה) סביר מאוד שתוכלי להשיג שהזמני הזה יימשך עד לסיום תהליך חלוקת הרכוש.
ובינתיים הוא לא יכול להפעיל עליך לחצים לוותר על רכוש כדי שיצא מהבית.

זאת בצד המוגנות הבסיסית שזה נותן לך.

בצו הגנה או בצו הרחקה לוקחים בחשבון גם אלימות בעבר. לא רק אלימות בהווה.

במרכז למניעת אחימות ידעו למקד אותך מהי מידת המסוכנות שלו ואלו פרטים להדגיש איפה.