איפה לגור הדף הבינלאומי

שליחה על ידי אחת* » 06 מאי 2011, 16:45

בערך,
לא משנה איך תסובב את זה, ארה"ב היא לא מקום יותר גרוע לחיות בו מסין, מפקיסטן או מאירן.
ואם אתה שואל אותי אז גם לא מישראל. מקסימום תיקו וגם זה נתון לוויכוח.
ואם בממשלים עסקינן...
יותר טוב שלא נתחיל אפילו

ישראל במקום טוב באמצע.
באותו נושא, מומלץ לקרוא את הספר
The Spirit Level: Why Equal Societies Almost Always Do Better
מאת Richard Wilkinson ו-Richard Wilkinson
הם בעיקר תוקפים את הטענה שיש קשר ישיר בין צמיחה כלכלית ואיכות חיים, אושר ובריאות. הם מצליחים להראות בצורה די טובה שהחיים של אזרחים של המדינות המפותחות הפסיקו להשתפר ושכלל שהמדינה סובלת יותר מחוסר שיוויון, כך המצב יותר גרוע. (בין השאר הם בדקו גם אחוזי כליאה).
(אפשר גם לחפש את הראיון הרדיופוני שראיין אותם לורי טיילור לבי.בי.סי לפני שנתיים בערך...)

לא משנה איך תסובב את זה, ארה"ב היא לא מקום יותר גרוע לחיות בו מסין, מפקיסטן או מאירן.
לכל מקום יש את היתרונות והחסרונות שלו. ארה"ב נהיה מקום מאוד מאוד מושחת ולא ידידותי לאדם הפשוט. אין הבדל אם באים וגונבים לך חצי מהכסף או אם מעלים את האינפלציה ובכך הכסף שלך שווה חצי, בעוד העשירים רק מתעשרים מכל המהלך הזה בגלל כל מיני כלים פיננסים שהם המציאו במיוחד בשביל זה. הממשל (בחלקו - כנראה הגדול) שותף פעולה מלא. מאמרים אקדמיים נכתבים בתשלום. הכל שם כל כך מסואב. שלא לדבר על מדיניות החוץ שלהם. אפשר באמת לכתוב מגילות. יש לומר בהגינות: חופש הביטוי אכן מקוים שם, אולי בצורה הכי טובה בעולם. אבל מה שווה חופש הביטוי אחרי שכבר אין לך מה לעשות ? הרי ראיתי את התגובות האלו כל כך הרבה פעמים מפי מי ששומע את העובדות - אומרים לך נכון אבל מה אתה רוצה שנפיל את כל הכלכלה ? מה נעשה בלי הבנקים ? בלי התאגידים ? מי יספק לנו עבודה ? מזון ? דלק ? אנו מעדיפים לשתף פעולה ובטח זה יחזיק עוד כמה עשרות שנים (ומן הסתם יפול על הדור הבא). אז יופי שיש חופש ביטוי. אבל חופש ? אין ! האם יש לשם מישהו חופש מלשלם מיסים שהולכים ישר לכיס של העשירים שהולכים ומתעשרים על חשבון כולם (זה לא סתם סיסמאות - זה ממש ממש כך) ? האם יש שם למישהו חופש לקבל שטח קטן למגורים ומובטחת לו עבודה ? ועוד ועוד, לא סתם מכניסים לכלא כל כך הרבה אנשים. 1 מכל 7 אנשים כבר על תלושי מזון, ושם הכלכלה עולה ? עולה זה אומר שהם טוענים שלא רק שאין עצירה אלא אפילו התפתחות ....
נכון בסין לא נעים לחיות, אין חופש ביטוי וזה באמת דילמה. נדמה לי שבסופו של דבר אזרח סיני הוא בעל סיכויים טובים יותר לשרוד מאשר אמריקאי (למרות שהם קצת מרופפים את מדיניות הילד ה-1 שם וזה יעלה להם ביוקר וכ"כ החמדנות שם מרקיעת שחקים). מלחמת מעמדות באמריקה היא דבר שכנראה יקרה. אמריקה לא תסתגל טוב למחסור בנפט. השיוויון והשגשוג זה נחלת מעטים. מעמד הביניים הולך ונמחק שם. קומוניזם זה פתרון חירום טוב כרגע וחבל שזה בכפייה אבל רק כך ישרדו. אין ברירה כרגע.
במדד השחיתות אמריקה לוקחת בגדול ועצם זה שאנשים לא יאמינו למה שאני אומר רק מחזק אצלי את הטענה הזו. הם הצליחו ליצור לעצמם תדמית של הרע במיעוטו מול שאר העולם הרשע בעוד שהם הרשע היותר גדול - השטן במסכה. עוד שנה שנתיים נחזור לדף הזה ונראה מה התפתח מאז.

כמו שאומר איש חכם שאני מכירה - "ארצות הברית, קיבוץ גדול."
באופן אישי לא הייתי מוכנה בשום אופן להזרק לתוכה באופן אקראי. אבל אין דין איזור בוסטון, פורטלנד, סיאטל, ואפילו בולדר (שלא על חוף) ואחרות, כדין דטרויט, (טוב, למצוא ערים מגעילות ומסוכנות יותר קל מאשר את הערים הנאורות והמתקדמות בעולם, חפשו לבד) יותר מזה? באופן כללי, אני מעדיפה מדינות אחרות עליה.
אתה שוב מתבלבל וחושב שהדיון הוא על מי יותר טובה באופן גלובאלי, וזה דיון עקר בעיניי. אני לא חושבת שיש אדם אחד שחושב שארצות הברית מושלמת כולה, כולל אמריקאים...

בערך חצי ממה שאתה אומר מבוסס על תאוריות קונספרציה. זה לא ממש רציני.

טוב סליחה אבל אחרי שאני יושבת וקוראת כאן הרבה זמן החלטתי להצטרף לדיון... כמות ההכללות שרצות בדף הזה היא ממש בלתי נתפסת. אז מתחשק לי להציע זווית חלופית לכמה "אמיתות" שהובאו כאן... ובבקשה לקרוא גם את מה שאני כותבת כהכללה רצינית ולהבין שעבור אדם מסוים החוויה יכולה להיות שונה בהרבה משל "הרוב הסטטיסטי".
בערך- בארה"ב הרבה (אבל הרבה) יותר קל לרכוש נדל"ן בין אם מדובר בשטח קטן או בית גדול. כמות האפשרויות שעומדות לפניך הם כמעט בלתי מוגבלות מבחינת מה שאפשר להשיג בכל תקציב שהוא. צריך רק לדעת להתמצא באזורים, בחוקים, ובאפשרויות בנקאיות. גם למצוא עבודה (אם שוהים בארה"ב באופן חוקי ויודעים אנגלית) זה קלי קלות יחסית לארץ. מה שניתן לרכוש בסכום כסף נתון בארה"ב הוא פי עשרות מונים יותר מגוון ממה שאפשר למצוא בארץ באותו סכום, וכן הלאה... אני כרגע לא חייה בארה"ב (עדיין בחו"ל) אבל חייתי שם מספיק שנים ובמספיק אזורים כדי לרכוש פרספקטיבה הגיונית יותר מאשר של חברים שלנו שחיים בארץ ומדברים משם על משהו שאולי ראו רק כתיירים מזדמנים. אני למשל חושבת שמאונטין ויוו בקליפורניה הוא "סתם" עוד מקום במפרץ (גרתי חצי שעה משם במשך שנתיים) ונורא התפלאתי שמישהו כל כך מתלהב מהמקום הזה... לעומת זאת, חייתי תקופה בפרבר של דטרויוט- וזאת הייתה תקופה מדהימה בחיים שלי. זה היה הרבה מעבר לכל דמיון שהיה לי על חיי קהילה ושכונה מגובשים. מסיבות ברביקיו של כל השכנים ברחוב, עזרה הדדית כל הזמן (פשוט היינו המומים מכמות האכפתיות והמעורבות של כולם), שכנים שקופצים לביקור (בלי הזמנה- סתם לראות מה נשמע), כל הילדים ברחוב משחקים יחד כל יום אחר הצהרים בחוץ (גם בשלג...). תענוג צרוף. לעיר עצמה הינו נכנסים רק לצורך קנויות מאד ספציפיות. ושוב, נכון, יש שכונות מאד מסוכנות ואנשים שחיים בעוני ומצוקה, אבל זה לא אומר שאיזה ישראלי לא יכול לחיות ממש שם ולחשוב שזה הכי קרוב שיש לאיכות חיים מושלמת... סתם רציתי להוסיף נקודה למחשבה לכל המתלבטים. דבר אחד בטוח, הדיון הזה רק מעצים אצלי את הרצון להשאר בחו"ל. צחוק הגורל: היעד למעבר הבא שנקבע לנו- מאוונטין ויוו קליפורניה... (נקווה שאצליח לפתח פרספקטיבה חדשה על המקום בזכות ניצן...).

הדיון כבר לא שם יותר אבל... נראה שהחלטנו- ניו זילנד: ירוק, ידידותי, יש לנו משפחה שם, הרבה קהילות, המון מקום ויכולת לקיים את עצמה במקרה הצורך.
עכשיו מחפשים את הדרך להגיע לשם בצורה מסודרת.
וכמובן שנשמח לעצות

ובקשר לכל בדיון בארה"ב כן אן לא וכו'
כל מקופ מתאים לאנשים אחרים, יש שעוברים אליו ויש שעוברים ממנו.
כאן בקוסטה ריקה יש כ 50,000 אמריקאים שחושבים שהיא עדיפה על פני ארה"ב ורבים מהם באים מקליפורניה ושאר מקומות"נאורים"
מצד שני בניו ג'רזי יש קהילה גדולה של קוסטה ריקנים שחושבים שהיא עדיפה על קוסטה ריקה.
אז גם אם יש מדדים אובייקטבים, הבחירה היא לעולם סובייקטיבית.

הבעיה של מ"ו, היא שהיא מושלמת באופן מלחיץ. אבל את יכולה להיות רגועה, יש כאן חיי חברה, וקהילה שמריצה ארוחות ערב כל יום, וזה הכל פונקציה של מי החברים שלך ואיפה את שמה את המיקוד שלך.

בקיצור, בחירה אישית.

צצ"פ - אני מקנאת. שיהיה בהצלחה.

צב וכו' - צור איתי קשר לגבי ניו זילנד. המייל בראש דף הבית שלי, תכתוב "בקשר לניו זילנד" בנושא

גם אם יש מדדים אובייקטבים, הבחירה היא לעולם סובייקטיבית.
תודה.
מאוד מעניין לי לגלגל את המחשבה הזאת בראש.

בערך חצי ממה שאתה אומר מבוסס על תאוריות קונספרציה. זה לא ממש רציני.
למה את חושבת כך ? רוב הדברים הם נתונים שכבר קיימים או קרו בפועל. זכותך ואולי אף ראוי לבקש הוכחות, אבל לקבוע שזה קונספירציה ? בקשר לסימוכין, ובכן הבאתי חלק כאן. ספציפית לגבי השחיתות שהיתה שם בזמן המשבר ושנמשכת לצערי ביתר שאת בימינו, אני ממליץ על הסרט inside job. הוא רץ עכשיו באיזה פסטיבל, סרטי פועלים נדמה לי קוראים לפסטיבל ויש אותו גם ברשת
אבל בוא נדבר רגע ברמה תאורטית. במדינה דיקטטורית ברור לכולם מי הרע וברור לאותו שלטון רשע שהוא יצטרך להסתכן במרד אם הוא רוצה לקחת מהתושבים כסף. באמריקה לכאורה יש חופש. אבל תארו לכם אדם שיש לי הרבה הרבה הרבה יותר כסף מלאחר. זה לא מאוד ברור כמו במקרה של הדיקטטורה אבל בפועל הוא יכול לשלוט כמעט על כל היבט והיבט של החיים. קודם כל יש לו עמדה עדיפה בקניית קרקעות. במכרזים הוא תמיד זוכה כי יש לו יותר כסף ויותר מודיעין והוא משמן אנשים. אז הוא קונה קרקעות ואז אתה צריך לקנות ממנו. אז הוא מפנה אותך לבנק שלו. אה ואתה גם עובד אצלו. תחשבו כמה כוח יש לו בזכות הפער הלא הגיוני הזה בכסף. הוא יכול לקנות מגרשים שלמים. עכשיו זו לא תאוריה כי לאחוז אחד בלבד מהאמריקאים יש שליש מהנכסים באמריקה וחמישים אחוז מהמניות באמריקה. החיים שלך משועבדים לו ואם לא תשלם תמצא עצמך בצרה. להיות עני במדינה עשירה זה לא נעים בכלל. ערפילי הכסף לא נותנים לנו להבין איך השיטה פועלת אבל למעשה זה די פשוט. צריך טיפה להתענין וזהו. התחרות לא באמת קיימת. כל הקטנים נסגרים או מתמזגים. מאות בנקים נסגרו בשנה האחרונה בארה"ב. מאות. סה"כ כל השחיתות הזו זו הבעיה הקטנה שלהם. הבעיה הגדולה הוא מצב המשאבים והסביבה בעולם ועל זאת כתבתי בהרחבה בדף תכנון המשפחה לאור המשבר הסביבתי לאור שני אלו, יש שמעריכים שהמשבר הוא ענין של שנה-שנתיים. זו הערכה סבירה בעיניי, אבל אינני יודע איזה עוד שפנים יש למשוגעים האלה לשלוף. אובמה הוא חידה. מצד אחד הוא מוקף במושחתים הללו. מצד שני יש לו גם המון יועצים מהצד השני. כל מיני פרו-אנרכיסטים, קומוניסטים, אפילו אחד שבשנות השבעים הציע לשים מעקרים במי השתיה כדי להגביל את ההתרבות (אני בעד).

אבל אין דין איזור בוסטון, פורטלנד, סיאטל, ואפילו בולדר (שלא על חוף) ואחרות, כדין דטרויט
אם אני מבין נכון, את חושבת שיש נישות בארה"ב שפחות חשופות למשבר אפשרי. אולי. אבל סה"כ לא חושב שזה כזה משמעותי. הבעיות שהעליתי הן ברמה פדרלית. ברמה גלובלית בעצם. לגבי דטרויט ספציפית אני יודע שכרבע מהתושבים עזבו אותה. יכול להיות שעקב כך הפכה עיר יותר נעימה, אבל בהחלט יש מקום לשאול למה עזבו אותה. בכל מקרה אני לא מומחה לאמריקה ובטח לא מכיר כל כך הרבה ערים ברמה כזו. אני יותר טיפוס גלובלי. הכי פשוט ככה.
הממשל שם אגב, לא נראה לי כזה רלוונטי. ממשל בא וממשל הולך והחזירים תופסים את כולם בביצים. אובמה שברזומה שלו ושל אשתו, יש כמה מעשים טובים, נראה אימפוטנט מולם. לא רלוונטי. אבל משהו קורה שם ואני לא יודע מה. יש אומרים שהם בכוונה רוצים לרסק את הכל. זה באמת נופל תחת ההגדרה תאוריית קונספירציה, אבל זה לא אומר שלא צריך לבדוק את זה. המציאות שכרגע מוצגת לנו היא הזויה.

בערך, איך תסביר את העובדה שרשימת הממתינים להגירה לאירן, פקיסטן וסין קצרה הרבה יותר מרשימת הממתינים להגירה לארה"ב?

בערך, איך תסביר את העובדה שרשימת הממתינים להגירה לאירן, פקיסטן וסין קצרה הרבה יותר מרשימת הממתינים להגירה לארה"ב?
בהשוואה לאירן ופקיסטן, אמריקה במצב הרבה יותר טוב. כנראה גם בהשוואה לישראל (שתלויה מאוד באמריקה). לגבי סין - נדמה לי שבסין הסיכויים לשרוד יותר טובים. תחשבי על זה כך: אם מחר ישראל באה ואומרת לתושבים תנו לנו חצי מכספכם - ודאי שתקום כאן התמרמרות גדולה ולמה ואיך וכמה. אבל אם יעשו את זה בכלים מאוד מתוחכמים אז אף אחד לא ירגיש. וזה אכן קורה. למה אנו מקבלים את זה שהמחירים עולים ועולים והעשירים מתעשרים ? למה זה ברור מאליו ? למה אנו לא זכאים לזכות בסיסית לקרקע ? למה צריך לשלם על זה לתאגידים ? האם הקרקע של מישהו פרטי או של כולנו ? ומים ואויר ? אני לא חושב שיש שיטה שטובה בכל הזמנים, אבל יש דברים בסיסיים שאדם צריך לקבל. לא מן החסד אלא בדין. הנה עכשיו מה אמרו ליצחק תשובה לגבי הנפט שהוא גילה ? זה שייך לכולנו !
אבל באופן כללי, אין לי הסבר לדרך בה מתנהלים רוב הבריות.
בילי מוסקונה לרמן: אתה יכול עוד להתרגש ?
ישעיהו ליבוביץ: בודאי.
בילי: ממה אתה מתרגש ?
ל': טיפשותם של בני-אדם

לא כל מה שהוא קצת יותר מורכב ואולי גם אפוליקיפטי הוא בהכרח גם קונספירציה. החשיבה הזו היא דקדנס. כל אלו שהתריעו על הנפילה של גופי הענק באמריקה בנקים שרק המשכורות הן בסדר גודל של תקציב מדינת ישראל - גם עליהם אמרו שהם חברה משועממים מעידן האינטרנט שמבלבלים את המוח. אבל אם מישהו היה טורח לקרוא את הנתונים אז היה מבין שהם אומרים דברים מאוד פשוטים. אז צריך לפתוח קצת את הראש ולהקשיב ולא להיות מרובע.

אפרופו
_בילי מוסקונה לרמן: אתה יכול עוד להתרגש ?
ישעיהו ליבוביץ: בודאי.
בילי: ממה אתה מתרגש ?
ל': טיפשותם של בני-אדם_

רק על שני דברים בעולם ניתן לומר בוודאות שהם אינם סופיים: האחד הוא היקום והשני הוא טפשותם של אנשים, ובקשר
ליקום אני לא בטוח. אלברט איינשטיין

מצטטת קטעים מתוך התכתבות עם קרובה-רחוקה שלי, יהודיה אמריקאית שחיה בהולנד כבר 40 שנה, מלמדת ב{{}}בית הספר האמריקאי בהאג

כתבתי לה:

I consider opening a bank account abroad, just in case we will ever need to escape from Israel (sorry for being realistic...).
In your opinion, where is a better place to live - in Holland or elsewhere? US? Canada? UK?
I ask you because I appreciate your lifestyle. And because you know something about some of these places

Education is a main consideration for me. Our 2 daughters are currently in a Waldorf kindergarten, but we are open to other quality educational alternatives.
Do you happen to know or can you recommend any international communities of people who prefer, for example, art, simple living, environmental awareness and vegetarian organic food over money, shopping and middle-class activities?

תשובתה:

Hummm, that's a big question. I'll have to think about it. If I come up with anything, I will let you know.
But until now, no such community has jumped into my head.
Here in Holland, life is safe and relaxed. The American School is very international and it's also expensive, about €20,000 a year per child, roughly.
There are several Rudolf Steiner Free schools but I am not into them at all. They might have Waldorfs but they would be in Dutch.
I have never heard of any community here which has the lifestyle you describe. The only thing I've seen which even comes close is a 7th Day Adventist farm we visited because they were in the country and had a vegetarian hotel. But it was isolated in the countryside and not very Jewish at all!

I have not lived in the USA in almost 40 years, and although I used to hang out at a hippy commune in New Mexico in the 60's, I wouldn't know where you could find anything like that now.
We visit the USA every year. The west coast (northern California, Oregon, Washington and Vancouver) comes pretty the closest to what you are describing. Those are the places you would probably want to check out. I would suggest a summer road trip along Highway 1. It's beautiful. If you travel from north to south, you are on the side of the ocean and the view is magnificent.

I'll ask around and get back to you if I get any responses.

המלצות שהיא קיבלה מחברים על מקומות ספציפיים בארה"ב שעשויים להתאים לתיאור של מה שאני מחפשת:

Sounds like she would like Marin... Waldorf schools all over...My friend's sister lives in San Rafael, Marin County, CA and her son went thru school at a Waldorf.... beautiful place but expensive to live. We go hiking there all the time. (Marin is near San Francisco and Berkeley, California.)

She'd probably like Eugene, Oregon too, and there's for sure a Jewish community too there and simple living.

ועוד המלצות מחברים שלה:

The only place that I would raise my kids is Sanbornton, New Hampshire. But this is absolutely not a Jewish community. This is where there is an ashram, and they have an Sant]excellent elementary school Bani School[/po], from where at least 90% of the kids are accepted to famous and great universities.
The weather is the only thing that is not "kosher", it is pretty cool, and very cold during the winter. The 2 summer months (July and Aug.) can be very hot. People are extraordinarily kind and loving. It is a little town, most houses are surrounded by big acres of woods. Great and clean air, lots of wild animals. The school's name is Sant Bani School, you can google it. It is not religious, but belongs to the ashram. There is no other place I can think of on this planet. If I could take the cold weather, I would be there.

תגידי, השתגעת לגלות את זה לכולם? עכשיו יתמלא שם ישראלים!

באופן זה לא מה שהיה פעם

<פגשנו היום חברים בJCC בחגיגות יום העצמאות

כדי להמשיך יחד לארוחת ערב. היה מגעיל. כל ה"ישראלים" שהם כבר מזמן אמריקאים בהכחשה, באו במכוניות השרד שלהם, אכלו פלאפל וליטפו עיזים בדולר לראש, כאשר בשביל האוירה גם שיחזרו את התור הישראלי המצוי שהוא בעצם עננה סביב מי שמכניסה אנשים לכלוב החיות והרבה קריאות ביניים נוסח "מה זה? שכחת אותי?! היא היתה אחריי!" מכרו מחצלות 2X3 ב28 דולר, והיה צפוף ומיותר ברמות.>

בחיבה רבה מקבלת את הצעתך.
להת'

תגידי, השתגעת לגלות את זה לכולם? עכשיו יתמלא שם ישראלים!
כתבת את זה בצחוק אני מקווה? את לא באמת מאמינה שהדיון בדף הזה יביא המוני ישראלים בדיוק אל המקום שבחרת לברוח אליו, כן?
ואם תגיע איזו משפחה ישראלית נוספת בגלל הדיון הזה, זה באמת יהרוס לך? אין סיכוי שדווקא ישמח אותך? יקל על הבדידות?
ובאמת מסקרן - בחרת באחד המקומות האלו? את מכירה חלק מהם?
ציטטתי את עיקרי ההתכתבות כדי שיתפתח דיון ויתקבל עוד מידע על האלטרנטיבות, עד שתיפול החלטה על מה בדיוק לפנטז.

שליחה על ידי למ* » 11 מאי 2011, 12:14

תגידי, השתגעת לגלות את זה לכולם? עכשיו יתמלא שם ישראלים!
וואו
לי יש אזרחות אמריקאית ואני לא חולמת לעזוב את הארץ האהובה הזו לשום מקום פסטורלי. יש עוד כמה כמוני. די רבים, כמדומני. אל תדאגי.

שליחה על ידי למ* » 11 מאי 2011, 12:16

(רק כדי למנוע אי הבנות - הארץ האהובה = ישראל

)

שיר מאוד ישראלי (דני סנדרסון - להקת "דודה"), ובכל זאת מוקדש לכל המחפשים כאן מקום אחר, רגוע יותר:

נחליאלי במרום
מסתלק לו עם בוא החום
זה הזמן לארוז מהר
להשתחרר מהמרוץ
ולמצוא לי בקתה קטנה
מבודדת על גבעה
להשקיף על השנה
בהבנה ולא לזוז.

רק לשמוע שקט, שקט,
ולסגור המתג, מתג,
ולנסוע אגד, אגד,
לצאת מכאן.

אתמול פורסם הדו"ח השנתי של מדד השלום במדינות השונות . אנחנו במקום ה-9 (מהסוף כמובן). לא כל כך מסכים עם האינדיקטורים שראיתי ברפרוף אבל יש בכ"ז מעניין ומועיל.

בלוג יפהפה של מאיה, הבת של מיקי בן דור. באופנית אמיתית וחסידה של תורתו של אביה (מחבר הספר בחזרה לגן עדן, ובעל בלוג משלו בנושא תזונת פליאו).
מאיה בן דור הגרה עם משפחתה לקנדה וכותבת פשוט נפלא.
הרפתקאות ג'וליאן ומוריס בדרכים

תודה עפרה

מגלגלת בדמיון רעיון חדש - לעבור לגור במקום שזול לחיות בו, ולא לעבוד או לפחות לא להיות לחוצים בנושא פרנסה. יעני פנסיה מוקדמת (מאוד).
אבל מה הסיכוי שבמקום כזה אמצא את הסביבה החברתית שאני חולמת עליה? יותר ויותר חולמת על סביבה של אנשי רוח / אמנים / משהו מאוד לא חומרני [-:
איפה איפה מוצאים את כל זה??

עוד בלוג יפהפה של ישראלית שגרה בברלין עם בעלה והילדים ברלינרית

עקב נסיעתנו הקרבה והולכת, התחלתי לברר על חינוך ביתי במדינת ניו ג'רזי שבארה"ב, וגיליתי לשמחתי שזה אחד המקומות שהכי קל לגדל בהם את הילדים בחינוך ביתי! לא צריך ניירת, לא צריך לדווח לאף אחד, פשוט לחיות איך שבא לנו

לכל הנוסעים שלום,
מה דעתכם, במקום לבוא לדווח כאן כמה כיף לכם ואיך הכל מוצלח, לקחת גם אותי?

ועכשיו ברצינות - מי מכיר את סנטה תרזה בקוסטה ריקה?

וגיליתי לשמחתי שזה אחד המקומות שהכי קל לגדל בהם את הילדים בחינוך ביתי! לא צריך ניירת, לא צריך לדווח לאף אחד, פשוט לחיות איך שבא לנו
רק צריך לקחת בחשבון ש"קל לגדל בחינוך ביתי" זו פונקציה של הרבה יותר מטופסולוגיה.
בלא מעט מדינות בארה"ב חינוך ביתי הוא מאד מאד פשוט מבחינה פרוצדורלית. גם במקום מגורי (בקליפורניה) כך הוא. אבל לא פחות חשוב מכך הוא מבנה הקהילה.
אנחנו כרגע לא בחינוך ביתי, אבל עדיין לא יצאתי מרשימת התפוצה. רוב ההודעות עוסקות בהמלצות לחוגים/ ספרי לימוד/ מכירות של מוצרים יד שנייה. מלבד זאת, תזכורת על המפגש השבועי בפארק. ותלונות מחזוריות על "איפה אפשר לפגוש חברים" (בעיקר בגילאי העשרה).
למי שבא עם מושג ה"קהילה" במובנו הישראלי (אני לא טוענת שזה מושג הקהילה שמיושם בפועל בישראל היום, אבל יש איזשהו דימוי שאנשים מתכוונים אליו כשהם אומרים "קהילה". וזה שונה אצל ישראלים ואצל אמריקאים) מאד קשה לא להרגיש בדידות עזה במקום כזה. לכל הפחות, צריך לגייס הרבה הרבה אורך נשימה עד שבונים לעצמך קהילה שיש בה אינטימיות ותחושת שייכות. לי אישית היה קל יותר בארץ בהיבט הזה.
כמובן, אין לי מושג איך זה בניו ג'רזי, חוץ משדה התעופה המגעיל שלה. אני מאחלת לכם לפגוש קהילה נעימה וחביבה ולהתערות מיידית. אני גם חושבת שזה בהחלט יכול לקרות. רק רציתי להדגיש שניירת זה לא הכל.
אה, וגם שיש לי תחושה -- לא מדעית ולא מבוססת בעליל -- שיש קשר בין הקלות הפרוצדורלית הזו לבין הקושי לייצר קהילה. משהו שקשור לעקרון התרבותי המושרש עד מאד בדבר קדושתה של הפרטיות. היוצאים היחידים מן הכלל הזה שיצא לי לפגוש הם אנשים דתיים, הם וקהילותיהם.

איפה בעולם יש מקום לגור בו עם:

קצב חיים שפוי (פחות שעות עבודה, פחות תחרותיות, תרבות שמכבדת איכות יותר מהספק)
קהילה יהודית / ישראלית / בינלאומית - שלא יתייגו אותנו שם כזרים ושונים
בתי ספר איכותיים ונעימים
מזג אוויר נסבל, בלי קיץ לוהט כמו כאן

?

ממממ שאלה מצויינת שאין לי עליה תשובה. אבל אם את מוצאת רוצה חברה רק תגידי!! גם אנחנו מחפשים לשנות אווירה.

אמת וצדק: Kootenay, British Columbia, Canada
ספציפית סביבת נלסון (חינוך: וולדורף ומיני מסגרות חלופיות שנותנות לילדים תנאי צמיחה).
קהילה יהודית לא תמצאי פה (יש, זעירה) אבל תכל'ס קנדה זאת מדינת מהגרים אז להיות יליד מדינה אחרת זה די סטנדרט פה...

אמת וצדק - המקום שאני גרה בו עונה על קריטריונים 1-3, עכשיו מזג האויר קרוב עד כמה שניתן למושלם, אבל דברי איתי בפברואר כשהכבישים במצב נורא מתערובת הקרח/שלג/בוץ קפוא.
שפוי כאן, נעים כאן, אין קהילה יהודית גדולה אבל מצאתי לי נישה ישראלית שטוב לי בה. על בית הספר יש לי רק טובות לספר. שעות העבודה סבירות. ועכשיו קיץ מופלא של שפע ותירס ואוכמניות ועגבניות, רוברב ומלפפונים קטנים וטעימים ותות שדה, וטיולים וקמפינג ומסעות על אופנים.
קנדה זאת מדינת מהגרים אז להיות יליד מדינה אחרת זה די סטנדרט פה... בדיוק כך.

אמת וצדק , אני מבינה ששאלת על מקומות בחו"ל אבל כשקראתי מה את מחפשת, מיד חשבתי על ירושלים

הרבה מקומות קנייה זולים, תחבורה ציבורית טובה, אפשר להסתדר עם הרבה פחות כסף מאשר מחוץ לעיר.
יש המון רפורמים, קונסרבטיבים, חרדים, חילונים, תיירים ואנשים מכל העולם. המון צרפתים, אנגלוסקסים וכו'. קהילת חינוך ביתי גדולה קרובה.
בתי ספר - סדבארי (דמוקרטי), ניסויי, אנטרופוסופי, דו לשוני, דתיים חילוניים, האמנויות, האקדמיה למוסיקה ועוד כל מיני אלטרנטיביים.
הקיץ לגמרי נסבל למרות שיש כמה ימי חמסין בשנה. גם ביום הכי חם, לקראת ערב נהיה קריר ואפילו קר ממש.

אמת וצדק, אנחנו עומדים לעבור לאנטוורפן. מזג האויר קריר ואפור, קצב החיים איטי גם להולנדי שבינינו ויש קהילה יהודית וישראלית חילונית- מסורתית. בית הספר איכותי מאד אבל חצי פרטי (לא זול) וכך גם המחיה. בבריסל המצב זהה- איכות חיים גבוהה אבל המחירים נותרים ביורו ובתוך הקהילה בהחלט יבחנו את סוג הרכב ואם העזת לצאת בלי פן מהבית... אבל מישראלים בדרך כלל היהודים המקומיים מצפים לפחות

Kootenay, British Columbia, Canada
ה עוגיה, את גרה שם? יכולה לספר עוד? למשל על חיי קהילה או בדידות, תרבות / סגנון אנושי (של המבוגרים וגם של הילדים והנוער), יוקר המחיה, מזג האוויר (גם בחורף), לימודים גבוהים לילדים כשיגדלו. אם את מעדיפה אפשר באימייל / טלפון.
חיפשתי קצת באינטרנט והבנתי שזה מקום יפהפה שחיים בו הרבה אמנים.

אני גרה בסביבה (שעה מנלסון). חיי הקהילה הם כמקובל, לדעתי, במקומות קטנים ומרוחקים, דהינו - שוקקים

הסגנון הוא מה שהיית מכנה "באופני".
יוקר מחיה - פחות מבערים מרכזיות. אוכל אורגני הולך פה חזק אז יש מקורות מספקים. בכל מקרה מדובר בקנדה, זול זה לא. אבל גרים פה מלאן אנשים עם הכנסה נמוכה, איכשהו מסתדרים.
לימודים גבוהים זה לא שיקול בעיני. מה מבטיח לך שהם לא יבחרו באוניברסיטה מרוחקת? זה השלב הזה שבו הם מתרחקים. יש קולג' בנלסון.
חינוך ביתי - חזק מאוד. מקובל מאוד.
לידות ביתיות גם

(בואי נגיד שאני מתרשמת שזה הדיפולט).
ולא התחלתי לדבר על תרבות פנאי ועל שני אתרי הסקי שיש פה ועל זה שהאנשים פשוט מאממים ונעימים.
וכן, נלסון יפה. אבל היא עיר. העמק שלנו יותר יפה

אמנם לא בבריטיש קולומביה היפהפיה (כפי שכתוב על לוחיות הרישוי של המכוניות), אבל יכולה לענות על תרבות הפנאי - אין מצב שהעבודה מחלחלת לחיים. אני קוראת בפורומי הורים ישראליים ומשתאה על הקלות שבה הורים מרימים טלפון למורות, על הציפיה שהמורות יהיו זמינות תמיד ויפתרו כל משבר, גם מאוחר בלילה, גם בשבת, גם בחופשות ובחגים. העבודה שלי בהגדרתה נעשית ברובה מהבית, אבל הבנזוג עובד בעבודה סטנדרטית, ובכל השנים שאנחנו כאן אני יכולה לספור על אצבעות יד אחת את הימים שבהם עבד שעות נוספות או נאלץ לעבוד בסופשבוע או בחופש. קרה, אבל נדיר ביותר.

לאנשים כאן באופן כללי יש הרבה יותר תחביבים מאשר בארץ, פשוט כי יש יותר זמן, יותר הזדמנויות ויותר הכנסה פנויה - שלא לדבר על בתים גדולים יותר לאיחסון הציוד. אפשר לקנות יד-שניה ולהצטיד למופת כמעט בכל ספורט. גולף? יש מגרשי גולף עירוניים בכמה דולרים, כשאת סט האלות אפשר לקנות בגראז' סייל. אופניים? יש שבילי אופניים יפהפיים בכל מקום, צריך רק אופניים, קסדה ומתלה לרכב. סקי? ציוד יד שניה, סקי-פס מוזל שקונים בתחילת העונה, ויאללה. החלקה על הקרח או הוקי? בשכונה שלי ובכל השכונות האחרות בעיר יש מגרש ציבורי פתוח. בעיר שלי יש המון חוגים מטעם העיריה ופרטיים, לילדים ומבוגרים: אמנות ומוסיקה והתעמלות ומחול ומה שלא יהיה. מתעסקים המון בבית ובגינה, והרבה פחות קדחתנות חברתית מאשר בארץ. בערים הגדולות יש מבחר נאה של הופעות ותרבות ואמנות, בעיר שלי פחות אבל עדיין לא חסרות הופעות טובות ויש לנו גם תזמורת פילהרמונית וספריות ציבוריות משובחות.

אנחנו שלושה שבועות בוונקובר
וזה הבלוג
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.as ... ilachmarom

נהר את עוד בקנדה? השמיעי קול...

תודה לקנדיות!
ה עוגיה - וואו, בחרת במקום שנשמע די מושלם.
עם זה שאתם ישראלים ויהודים אין לך שום קונפליקט? לילדים יש זיקה למקורות שלהם או שהם קנדיים לכל דבר? ובעיני החברים שלהם?

אמא בבית, מה שכתבת לא עבר ליידי. יש מן האמת בכך שירושלים מציעה איכויות ייחודיות. יחד עם זה, ירושלים היא עיר קשה לתחושתי.
הרעיון של לעבור לירושלים שם בזכוכית מגדלת את הרעיון של לעבור רחוק יותר. לעבור לירושלים לא נראה לי ריאלי כי שנינו עובדים בפתח תקווה. אז איך נעבור עוד יותר רחוק?!...
אבל אני רוצה. מספיק לקרוא את מה שכותבת ה עוגיה כדי להבין למה עדיף לגור בבריטיש קולומביה מבהוד השרון. והוד השרון היא עוד הקצפת כאן...

לילך מ, קראתי קצת בבלוג שלך. מה עם שפה? איך הילדים מסתדרים?

סיפרו לי אנשים שהושבעו פה לאזרחות שבמעמד ההשבעה, מול שופטת (אגב, חברה שלי שהושבעה לאחרונה אמרה שבהזמנה נאמר לה להביא את ספר הקודש שלה, אם היא מעוניינת להישבע עליו והיא תהתה אם יהיה הולם להביא את המדריך השלם לצמחים), השופטת אמרה להם שכל אחד מהם בא מתרבות שונה ואין ציפיה מהם שיוותרו עליה אלא להיפך, היא מבקשת שישמרו עליה.
ר"ל - לא כור היתוך כי אם פסיפס.
אני אוהבת את הגישה.

זיקה למקורות ומסורת זה דבר שהוא בידיים של המשפחה. אולי ביוקון (ליד אלסקה, למי שלא מתמצא) תמצאי אזור נטול יהודים / ישראלים אבל אפילו כאן בעמק הנידח שלנו יש שלוש משפחות ישראליות ויהודים בשפע. הם פשוט לא עובדים בלהיות יהודים אז קשה לזהות אותם. מה שנחמד זה שהבחירה בידיך. תרצי? יש ספר תורה זמין. שככה יהיה לי טוב, ספר תורה של ממש. בנלסון.

בכל מקרה, יש אזורים שיש בהם קהילות יהודיות שוקקות. מי שזה שיקול מרכזי בבחירה שלו - יגיע לשם. שאלי את עצמך עד כמה זה חשוב לך לפני שאת בוחרת.

חייבת לציין שהחוויה שלי מירושלים שונה מאד. ירושלים לא נראית לי בכלל ברת השוואה למקומות המדוברים כאן.
אני חווה את התחבורה הציבורית בירושלים כמאד לא נוחה, תמיד עמוס, צפוף, חם, אוטובוסים ישנים ומוזנחים (לעומת בתל אביב לדוגמא, למרות הרפורמה) וחווה את העיר ככבדה ועוינת (כמעט בכל מקום כבר לא נעים לי ללכת בגופיה) שבה מאד קל להרגיש זר, לא רצוי, שונה.
זה נכון שיש יחסית הרבה זרמים דתיים וסוגי בית כנסת שונים אבל בהרגשה שלי הם צריכים להלחם על קיומם ולא מקבלים אותם בזרועות פתוחות. ובעיקר, אין הרגשה של עושר תרבותי. מעט מאד מבחר, מגוון, היצע.
ומזג האויר, מה לעשות, גם זה בחוויה שלי, כבר לא מה שהיה, המון המון ימים לוהטים בקיץ... (מה שכן, הקרירות של אחר הצהרים והערב באמת מחייה)
זה לא שאין יתרונות, העיר יפהיפיה ומיוחדת, אבל אני אישית, אחרי הרבה שנים בירושלים, עזבתי, ולא רוצה לחזור...

מישהו כאן יודע משהו על אוסלו? (מכל הבחינות שאמת וצדק ציינה...)
יש סיכוי שהבנזוג מקבל שם אפשרות לעבודה ואנחנו מתחילים לברר.

יכולה לחבר אותך למישהי שגרה שם כבר הרבה שנים. אם את רוצה. [email protected] (זה האימייל שלי, לא שלה

)

לא כור היתוך כי אם פסיפס.

בבית הספר שלנו יש מדי שנה "ארוחת כל התרבויות". מבקשים מהילדים להביא מאכל מהבית ורצוי גם ללבוש בגדים מסורתיים. כל הורה שמעוניין מוזמן להצטרף. אין מה לומר, אין על התלבושות ההודיות, האינדונזיות והקוריאניות. הבת שלי לבשה שמלה חגיגית בכחול-לבן, והביאה בורקס מעשה בית. ממש לא הרגשתי שאני צריכה להביא קרטיבים, המאכל הלאומי של עדת האסקימוסים, כמו ב"קרובים קרובים". תובנה: אין עם שאין לו מאכל הכולל בצק-ממולא-במשהו.

שליחה על ידי חן* » 21 יולי 2011, 07:52

שלום לכולם אני חדשה פה והדיון ממש מעניין
אני ובן זוגי מאוד רוצים להגר מסיבות שונות ומשונות

האופציה הכי הגיונית היא אירופה מאחר ויש לו אזרחות ...
רציתי לשאול אם יש כאן מישהו שחי באחת ממדינות אירופה ויכול להאיר לי קצת על הנושא ... מעדיפים ספרד או איטליה בגלל מזג האויר אבל אני קוראת כל היום כתבות מפחידות על הכלכלה שתכף תקרוס במדינות אלה ועל אנטישמיות וכו'.. וזה טיפה מלחיץ
אממ... החלום הוא לעבוד באחת הערים ולסבול קצת חיים עירוניים ובסופו של דבר לקנות בית קטן עם הרבה שטח באיזור שקט ולחיות לנו בשלווה הרחק מהתרבות המערבית
השאלה היא באיזה עיר אירופאית כדאי להתחיל מבחינת עבודה, עלות מחייה וכו' .. בהתחשב בעובדה שאין לנו ממש כסף וצריכים להתחיל מ - 0 .
אנחנו בני 30 ללא ילדים ( אני פשוט לא מוכנה לגדל ילדים בתרבות האייפונים וההמבורגר...)
ממש ממש אשמח אם למישהו יש תשובות כלשהן שיקלו עלינו את ההתלבטות
תודה תודה

הכלכלה באמת על הפנים במדינות אלה. צרפת במצב הרבה יותר טוב. הכי חשוב זה שיש להם חקלאות. לעשות כסף בעיר לפני שעוברים לכפר - אם אתם באפס כסף לא יהיה לכם מספיק זמן בשביל זה. ובשביל לעשות כסף גם ישראל טובה. שיהיה בהצלחה.
אנחנו בני 30 ללא ילדים ( אני פשוט לא מוכנה לגדל ילדים בתרבות האייפונים וההמבורגר...)

לילך מ, קראתי קצת בבלוג שלך. מה עם שפה? איך הילדים מסתדרים?
אמנם לא לילך וקצת במאוחר. (רק עכשיו נכנסתי לאתר אחרי הרבה זמן) אני אשמח לתרום מנסיוני ולשתף אותך שאצלנו הילדים הגיעו לכאן בלי שום ידע באנגלית. חשבתי בהתחלה לרשום אותם לבית ספר לפעמיים בשבוע. אבל לפני שהצלחתי לזוז, תוך 4 חודשים הם כבר מנהלים שיחות באנגלית עם אנשים. אין לי מושג איך. הם פשוט רצו לתקשר ולמדו. אגב הם מבינים כימעט את כל מה שאומרים להם. מדברים קצת פחות טוב. אבל זה הולך ומשתפר.

חן. שאלת שאלה מאוד רחבה. המצב הכלכלי בכל העולם על הפנים. אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי לחיות. כמו שחיים בישראל שגם שם המצב לא משהו. יש פורום בתפוז שנקרא "עוברים לארופה" אני מניחה שתמצאי שם הרבה תשובות לשאלות שלך.

דרוש מידע.
אוסטרליה, סביבת סידני, חנ"ב. פרוורים כפריים שווים למגורים? קהילות אלטרנטיביות? ריכוז חנ"ב? איך עובד החנ"ב בסטייט? קשה לקבל אישור? עושים כאבי ראש?
רק מידע דרוש, המון תודה.

_דרוש מידע.
אוסטרליה, סביבת סידני, חנ"ב. פרוורים כפריים שווים למגורים? קהילות אלטרנטיביות? ריכוז חנ"ב?_
אין לי הרבה מידע מבוסס, רק ידיעות "לא מאומתות" מהמגורים באזור, בעבר.
מה הכוונה סביבת סידני? אתם רוצים להישאר במרחק נסיעה מהעיר או שמדובר על אזור אמצע החוף המזרחי?
ממה שאני זוכרת, חנ"ב מאוד נפוץ ומקובל בכל היבשת, גם כי יש המון אוסטרלים שמטיילים וחיים בתנועה,
וגם כי יש הרבה מקומות מבודדים ונוצר צורך ולכן גם תשתית ולגיטימציה.
צפונה לסידני, באזור ביירון ביי והסביבה הנרחבת, יש קהילה אלטרנטיבית גדולה מאוד ואני זוכרת בבירור שראיתי שם מודעות של הום סקולינג ודברים שקשורים.
האזור מקסים מקסים אבל גם מאוד מבוקש ויקר יחסית
(כמובן תלוי איפה - ביירון עצמה יקרה ובעיניי לא ממש נחמדה. יש כפרים ועיירות יותר חביבים באזור ובגדול יש שם המון אפשרויות לחיים אלטרנטיביים).

לגבי אישורים ויחס המערכת - אין לי שום ידע או ניסיון,
אבל ממה שהתרשמתי האוסטרלים מאוד מאוד ליברליים ואני לא אתפלא אם זה קל ומקובל לעשות שם הום סקולינג, סביר שהפרוצדורה מוגדרת ולא סבוכה.

צפונה לסידני, באזור ביירון ביי
הכוונה די הרבה צפונה,
אם אתם צריכים את סידני זה רחוק מדי

יו חברת ילדות יצרה איתי קשר בפייסבוק.
הם עלו לישראל כשהיא היתה קטנה, והיא חזרה לשם לאחר כמה שנים.
כרגע היא לומדת רפואת שיניים.
יהא מספרת שהיא חייבת 40,000 דולר על השלמת הלימודים התיכוניים (קולג'?);
והיתה צריכה לשלם עוד 300,000 דולר עבור לימודי רפואת השיניים!!!
אני פשוט בהלם! זה כל כך לא שיוויוני! לא היה לי מושג שזה המצב בארה"ב.

והיתה צריכה לשלם עוד 300,000 דולר עבור לימודי רפואת השיניים

כיוון שהכל ממומן מהלוואות, ושרופא שיניים יכול להרוויח כ 200,000 דולר בשנה, ולהגיע גם ל 300,000 בסופו של דבר, אין לך על מי לרחם (אולי רק על הלקוחות שלו)

אנחנו מחפשים מידע או קשרים באחת מהארצות הבאות:
פורטוגל, ספרד, אירלנד, סקוטלנד או אנגליה.

יש פה מישהו שגר שם?
נשמח מאוד לכל סוג של תגובה

בדף הבית יעל כו
תודה

האתר International Living הוקם בשביל לענות על השאלה הזו בדיוק.
התוצאות כאן :
http://internationalliving.com/articles ... ts-scored/
ובקיצור:

פנמה
אקוודור
מלזיה
קוסטה ריקה
ספרד

International Living מכוון לפנסיונרים אמריקאים, לכן מדינות מרכז אמריקה מקבלות ציון גבוה (הן קרוב לבית...)
אבל - למה לא?
שפה קלה ללימוד, קהילות מערביות מפותחות, מחייה זולה, נדל"ן אטרקטיבי.
בפנמה יש בעיה של מחסור בכוח אדם והיא מעוניינת במוצהר שתבואו ותעבדו או תפתחו עסקים.
ומי שקנה דירה בארץ לפני 5-10 שנים יושב עכשיו על מספיק רווחים בשביל לצאת לפנסיה באקוודור.

מה צריך בשביל שזה יהיה חוקי? לא הרבה.
במדינות מרכז אמריקה אפשר לקבל מעמד תושב עם פנסיה של 1000-2000$ לחודש.
בפנמה יש/הייתה(?) תוכנית "למדינות ידידותיות", כולל ישראל, לתושבות מיידית עם חשבון מקומי של 10,000 $ (פלוס עוד קצת לכל נתמך)
באקוודור קניית נדלן של 25,000 $ מקנה תושבות.
(כל הנתונים האלו לא מוסמכים ולא תוצאה של מחקר מעמיק, אלא של חיפוש מהיר)

מלזיה לא אפשרית לבעלי דרכון ישראלי, אפילו לא לביקור

הייתי מוסיפה לרשימה גם את תאילנד, שהיא יעד פרישה אטרקטיבי, בעיקר אצל אירופאים.
ויש בעצם עוד המון אפשרויות

@}

תאילנד נמצאת ברשימה במקום עשירי.
בעיני היא פחות אטרקטיבית למטרת הגירה מאמריקה הלטינית כי: 1. השפה נראית לי קשה מדי 2. התרבות שונה מדי 3. אני חושבת שקשה לקבל שם ויזה. במילים אחרות תמיד תשארי שם זרה.

בקשר לשלישיה הלטינית : פנמה - אקוודור - קוסטה ריקה:
אני חושבת שזה מעניין שישראלים רוצים להגר לארה"ב ולקנדה,
ואמריקאים וקנדים רוצים להגר למרכז אמריקה ואקוודור,
===> אפשר לקצר תהליכים!

וברצינות:
אפשר לנצל הזדמנויות של פערים עולמיים ביוקר מחייה ל פרישה מוקדמת קיצונית , שהנציגה שלה בארץ היא הסולידית.

למרות מה שהסולידית אומרת, לדעתי קשה מאוד להגשים את זה בארץ יחסית למדינת המוצא של התנועה הזאת - ארה"ב.

לעומת זאת אם מנצלים פערים של יוקר מחייה, יש המון אפשרויות. למשל:

בישראל אמנם המשכורות נמוכות, אבל הבתים יקרים! כמו שכבר כתבתי, מי שקנה דירה לפני 5-10 שנים "יושב" עכשיו על רווח מאוד יפה. בארץ זה לא יעזור לו, כי גם שאר הדירות התייקרו, אבל אולי באקוודור זה מספיק לשני בתים - אחד למגורים ואחד להשכרה,וזהו - פנסיה.

לעומת זאת, מי שצעיר ואין לו ילדים, יכול לנצל את העובדה שהוא צעיר ונייד, לעבוד שנתיים אינטסיביות במכירת תמונות או הובלות או מה שהולך עכשיו בעולם, ואז לנצל את הכסף לפרישה מוקדמת-מוקדמת באקוודור.

מנטה, אם אפשר לשאול - האם את מיישמת, או מתכננת ליישם תוכנית פרישה / הגירה מסוג כזה?

אני שוקלת.

זאת אומרת, לדעתי אין שום מניעה מעשית, אבל יש לי משפחה שצריכה לרצות לעשות את זה. אז בינתים אנחנו זורמים.

יופי

בהצלחה אם תלכו על זה, אני חושבת שזה כיוון מעולה.

ביום שישי עבד פה, בביתי באנגליה, במשך שעות, חשמלאי שהיגר לכאן לפני 14 שנים מדרום אפריקה.
שוחחנו ארוכות ובסוף גם אכלנו ביחד מרק טעים.
מהשיחה איתו עלו לי כמה תובנות לגבי אנגליה, למקרה שמישהו מתעניין.
אני חיה כאן כבר כמעט שלוש שנים, וזה הסיבוב השני שלנו כאן. חיינו פה שנתיים לפני למעלה מעשור.
היהדות שלי לא מעניינת פה אף אחד. לא שמעתי שום הערה או רמיזה שנוגעת ליהדות שלי. שום שאלה.
איש לא העלה בדעתו שאולי אני אוכלת כשר או שיש לילדים שלי איזה צורך מיוחד בבתי הספר.
באנגליה, בבתי ספר רבים, לומדים לימודי דת ונחשפים לכל הדתות באשר הן, עד כמה שניתן. העובדה שהילדים שלי יהודים הקנתה להם מקום של כבוד בשיעורים הרלבנטיים. השפה שלהם כובדה מאוד ותמיד הזמינו אותם, גם לא כחלק משיעורי הדת, ללמד את הכיתה עברית או להקריא ספרים בעברית למרות שאיש לא הבין.

התחושה שלי היא שהיהדות שלי, שאותה אני לא מיישמת בפועל כמעט בשום צורה והיא בעיקר משהו שנולדתי לתוכו שלא מבחירתי, מעניינת אנשים בישראל הרבה יותר ממה שהיא מעניינת מישהו באנגליה.
באנגליה יש הנחה עמוקה שהדתיות היא משהו פרטי, אלא אם יש דרישה אחרת ובצורה ברורה.
כלומר, לו הייתי מבקשת ארוחה כשרה לילדים שלי בבתי הספר - לא היתה בעיה בכלל להשיג להם.
כאשר רצינו להוציא את הבן משיעורי הדת התכופים מדי לטעמנו בשנה הראשונה - לא היתה בעיה בכלל.
אם נרצה משום מה לחשוף את הקהילה המקומית לאלמנטים מסוימים, תרבותיים, בדת שלנו - אנשים יגלו עניין וישתפו פעולה.
למשל, אחותי, המתגוררת גם כן באנגליה, הציעה לבית הספר אצלם פעילות בנושא טו בשבט. קיבלו אותה בשמחה גדולה וזו כבר הפכה למסורת שנה שלישית.

רוצה לומר - אני מרגישה בתוך היהדות שלי הרבה יותר נוח באנגליה מאשר בישראל.
אין כאן שום ציפייה ממני לחשוב משהו או לתמוך במשהו בגלל יהדותי. עד שאני לא מבקשת הכרה ספציפית במרכיב הזה של חיי איש לא יתייחס אליו, וכאשר אני מבקשת אני נענית ברצון רב ובהתחשבות עד כמה שניתן.
משתפת שזה אחרי שחייתי כבר בשלוש קהילות שונות מאוד. הקהילה הנוכחית שלי נוצרית ושמרנית יותר מהקודמות ועדיין - יותר נעים לי בתוכה מהבחינה הזו מאשר בישראל.

הישראליות שלי כן מקבלת יחס. בעיקר סקרני ומתעניין. פעם אחת הרגשתי מאוד לא בנוח, אחרי ששכן הסיק בעצמו שאם אני ישראלית אני בטח גם ימנית. הוא היה המום לשמוע שלא כולנו חושבים אותו דבר.
העמדות השמאלניות שלי בהחלט עוזרות כאן בהקשר הזה. אני לא יודעת איך הייתי מרגישה כאן לו הייתי ימנית. יכול להיות שהרבה פחות בנוח, אם הנושא היה עולה לשיחה.
מה שכן, סביר שלא היו נותנים לי לחוש בכך. איך אני יודעת את זה? כי היו פעמים שבהן התנהלה שיחה, ואחרי שהעמדות שלי נחשפו פתאום בת או בן שיחי נשמו בהקלה גדולה.
הסבירו שהם המתינו עם התגובה שלהם מאחר שלא ידעו היכן ממוקמות העמדות שלי ולא רצו לפגוע. היו גם כאלה שהודו שהעמדה שלהם מבוססת על הבנה מועטה והכרות מועטה ולכן חששו להביע אותה ולהסתבך בוויכוח.
עד שזה לא קרה בכלל לא העליתי בדעתי שיש להם דעה. כך שיכול מאוד להיות שלו הייתי ימנית עדיין הייתי מרגישה בנוח כי אנשים פשוט היו מסתירים את דעתם בנוגע לדעתי או למצב בכלל.

אני אוהבת את הסובלנות העמוקה שיש כאן, לפחות בשלוש הקהילות שבהן בחרתי עד כה.

אני אוהבת את הסובלנות העמוקה שיש כאן, לפחות בשלוש הקהילות שבהן בחרתי עד כה.
מעודד ומשמח לשמוע את זה.

מנקודת מבט שונה קצת - יש המון אנשים בעולם שלא יודעים מה זה ישראל. למשל, הסינים. יש שם מיליארדים של אנשים שרובם הגדול לא יודע מה זה ישראל, ישראלים, יהודים, וזה לא מעניין אותם בכלל. יש הרבה אנשים בעל מיני קצוות נידחים של העולם, שהם נוצריים (כי המיסיון הגיע אליהם), אז יש להם מושג מסוים על ישראל, והם אפילו חולמים על ישראל. אבל בעצם הם לא יודעים כלום, המעט שהם יודעים מעבר לסיפורי הקודש שלהם, למשל על המצב המדיני באיזור - כל כך מעורפל ומבולבל. ובעצם, ישראל לא מעניינת אותם.

אני חושבת שגם בארה"ב, חלק עצום מהאנשים, לא יודעים כלום על ישראל, על יהדות. וזה לא מעניין אותם. אני כותבת את זה כי לפעמים נדמה לי שישראלים חושבים שהם במרכז העולם וכל העולם מתעניין בהם (במקרה הטוב) או רודף אחריהם (במקרה הפרנואידי יותר), וזה בעצם לא כל כך נכון. לרוב העולם, לדעתי, פשוט לא אכפת.
מצד שני, אנשים שכן שמעו על ישראל, על הסכסוך במזרח התיכון וכו', הרבה פעמים מאד מאד הופתעו כששמעו מה הגודל הגיאוגרפי של ישראל, ומה גודל האוכלוסיה. כאילו שחשבו שמאחורי כמות החדשות שהאיזור הזה, המדינה הזו, מייצרת, צריכה לעמוד ישות הרבה יותר גדולה.

אני חיה 8 שנים בגרמניה, וכל כך מזדהה עם מה שכתבתן. מאוד מאוד.
אין לי זמן כרגע להרחיב מנסיוני שלי, וגם המילים קצת מסתבכות לי בראש, אז בינתיים רק רוצה להודות לכן ששיתפתן.

אני אוהבת את הסובלנות העמוקה שיש כאן
בעצם, מעדנת את זה קצת. אני חושבת שהסובלנות היא בעיקר כלפי מי שלא מאיים בשום צורה.
נזכרתי בשיחה עם נהג מונית מצרי קופטי, שמה שהיה לו להגיד על מוסלמים עשה לי כאב לב רציני. ואני חושבת שהקול שלו מייצג המון אנשים.
הקהילה היהודית האירופאית, ובעיקר זו האנגלית, לא קשורה בשום צורה שהיא להפרות סדר, עבירות על החוק או אלימות. זו קבוצה שקל מאוד להכיל. לא צריך להיות סובלני באופן מיוחד בשביל להכיל את מה שלא מאיים ומשתלב היטב.

בכל אופן, הפואנטה שלי היתה קצת במקום אחר - כיהודיה חילונית, אני מרגישה שבישראל הבחירה שלי דורשת הגנה.
אם אני לא חוגגת חג משמעותי זה מעורר הרמת גבה וצורך להסביר. אם יש לי עמדה שתומכת בקבוצה לא יהודית שנמצאת במאבק עם קבוצה יהודית זה דורש הסבר. אם אני מתנגדת לקבלת שבת בגן של הילדים זה דורש הסבר.
בישראל, היהדות שלי היא הוויה של התנגדות. לא רק קבוצות דתיות כפו עלי את דעתן. אפילו חילונים שמסמנים את היהדות שלהם בצורה גלויה היוו חלק ממשהו שלעתים נדרשתי להתנגד אליו.

באנגליה אני מרגישה שהבחירה שלי במידת היהדות שלי לגיטימית בכל מקרה וזה הרבה יותר קל ונוח.
היהדות שלי פשוט הפסיקה להעסיק אותי וחזרה בנחת למימדים שבהם אני מרגישה בנוח איתה. נעלם לי המאמץ מההקשר הזה.

שליחה על ידי תמי* » 31 מאי 2015, 21:27

צלצול תודה על הדברים.כמה מדויק מה שכתבת על העמדה המתנגדת בישראל. וכמה טוב לשמוע על האפשרות האחרת באנגליה.

בישראל יש הוויה רדופה. חיים תחת מטריה של איום ופחד, מציאותית וגנטית. אחת התוצאות של זה היא תחושת סולידאריות כזו, הצטמצמות השורות, כדי להתגונן ולהתחמם יחד. תוצאה של זה - אי-קבלה של מי שלא רוצה להצטופף, או שלא מתאים לתבנית, מי שלא מקבל את המכנה המשותף הרחב (או לא נולד אליו). אם לא דת, אז לפחות המסורת, הלאומיות (שלא לומר הלאומנות), עליהן אפשר להסכים, לא?

אז זהו, שלא בהכרח. אבל - אם אני לא מסכימה, אם אני רואה דברים אחרת, רוצה דברים אחרים - אני הופכת לאיום על שלמות הקבוצה, הכלל. שלא ברצוני. אני ממש לא רוצה לאיים על אף אחד, רק רוצה לחיות את חיי ולחשוב את מחשבותי. אבל יש מידה רבה של קונפורמיות נדרשת, ובלעדיה, כן, צריך לחיות בהוויה של התנגדות, של התגוננות, של התנצלות.

ואני - בסך הכל רוצה שיהיו אדישים אלי. החום והאכפתיות הישראלים, שאני לא מזלזלת בהם בכלל, יש בהם משהו מאד יפה, אבל המחיר שלהם לא קטן בכלל. לי אישית זה מחיר גדול מידי. התבנית הקונפרמית היא כמו עוד מס. הבעיה שהמס הזה לא נגבה בכסף (גם מיסי כסף כואבים, אבל מילא), הרבה פעמים המחיר הוא ויתור על הקול שלי, או מאבק על זכותו להיות. לכן יותר נוח לי להיות זרה במקומות מוזרים. שם לאף אחד באמת לא אכפת מה הדעות והאמונות שלי, איזה חגים אני חוגגת או לא, אין לי תפקיד, ולא יושבים עלי דפוסים וציפיות.

אלה דברים שלא ממש ידעתי כשחייתי בישראל. רק כשהתרחקתי התחלתי להבין אותם (יחד עם עוד המון דברים אחרים). ואלה דברים שנכונים לי, אישית, לא מציעה אותם כדרך כללית.

כשאני חייתי במדינה אחרת התייחסו המון פעמים ליהדות שלי, לישראליות, למלחמת העולם השנייה, לסכסוך עם הפלשתינאים, לחגים יהודיים, לתזונה, למקומות קדושים בארץ, לסכסוך עם האיראנים, לחטוף
ישראלי.
בכל מקום התייחסו לשונות שלנו, וזו הייתה קהילה מבוססת בעיקר על נוצרים ומהגרים מכל העולם.

כשאני חייתי במדינה אחרת
מותר להסתקרן באיזו מדינה זה היה?
לי יש זכרונות דומים מארה"ב, וגם מאיטליה וחלק מדרום ומרכז אמריקה. חלק מהזרקור הזה היה חיובי וסקרן אבל לא תמיד.
באנגליה אני מרגישה אחרת.

נוודית - אני מזדהה מאוד עם התיאור שלך.
לא בטוחה שאני רוצה שיהיו אדישים אלי. כי לפעמים יש דברים שחשוב לי לצעוק כי פשוט ככה. במהותי אני אישה פוליטית מאוד.
אני לא אוהבת שמגייסים אותי בכוח לרעיונות שלא שלי. ובאותה מידה, כשאני במדינות אחרות, לא הייתי רוצה להגן על משהו רק משום שאני יהודייה או ישראלית לשעבר.

לא בטוחה שאני רוצה שיהיו אדישים אלי.
ברור. לכן כתבתי שזה ממש נכון לי, בלבד. אני אישה מאד לא פוליטית

_{(ולכן אני די בהלם שאני כותבת דברים כאלה כאן, ויש סיכוי סביר שאמחק את עצמי. בשבילי זה ה מ ו ן פוליטיקה)}

אה, ועוד משהו. המילה אדישות לא ממש מדוייקת. בעברית יש לה קונטוציות שליליות הרבה פעמים. משהו כמו הזנחה או אי-אכפתיות. אני מתכוונת indifferent, כמו בכימיה, משהו שלא מעורר ריאקציה, תגובה. זה לא שאני לא רוצה שיגיבו לי, לדברים שאני אומרת למשל, רק ש עצם קיומי יהיה נייטרלי, אדיש, לא יעורר תגובה.

נוודית,

משהו שלא מעורר ריאקציה, תגובה.
מה שאת מתארת מתקשר לי יותר לשלווה, שלוות נפש, מאשר לאדישות.

מה שאת מתארת מתקשר לי יותר לשלווה, שלוות נפש, מאשר לאדישות.
לי זה הובן כמו קבלה.
שפשוט יקבלו אותך כמו שאת וזהו. בלי שיפוט לטוב או לרע.
תודה על ההבהרה.

קבלה זה טוב. אבל יש בזה משהו אקטיבי, כמו איזה ציפיה שמישהו, הם, הזרים האלה, יחשבו על נוכחותי, ויקבלו אותה כפי שהיא. אני חושבת שאני דרגה אחת למטה מזה. לא מצפה לשום דבר אקטיבי, אפילו בשמץ זעיר של מחשבה. רוצה פשוט להיות, בלי שזה יפעיל שום דבר אצל אף אחד.

רוצה פשוט להיות, בלי שזה יפעיל שום דבר אצל אף אחד.
בדיוק!

רוצה פשוט להיות, בלי שזה יפעיל שום דבר אצל אף אחד.
אני לא חושבת שזה אפשרי.
מעצם זה שאת ואני חולקות מרחב משותף ואני מודעת לזה (נגיד... כי אני רואה אותך או שומעת או אפילו מריחה) משהו מופעל אצלי.
מה שכן, הדבר הזה לעולם לא יהיה קשור לדת שלך או ללאום שלך, רק לעצם היותך ומה שאת משדרת ברגע נתון.
אם זה מספק אותך אז נראה לי שיש לנו עיסקה

<חוטפת את העסקה, נראית כמו הכי טובה שניתקלתי. איפה פה משלמים?>

איפה פה משלמים?
אני לא נוהגת להשאיר פרטי חשבון בנק ככה גלויים ברשת.
אז נראה לי שנסגור חשבון כשתבואי אלי. מתאים?

מתאים

שליחה על ידי למ* » 02 יוני 2015, 16:45

מה שכן, סביר שלא היו נותנים לי לחוש בכך. איך אני יודעת את זה? כי היו פעמים שבהן התנהלה שיחה, ואחרי שהעמדות שלי נחשפו פתאום בת או בן שיחי נשמו בהקלה גדולה.

אני לומדת מפה שאת לא יודעת מה הם באמת חושבים וייתכן שהקבלה היא כלפי חוץ.

בכל מקרה החוויה של יהודים דתיים שיהדותם מוחצנת שונה לחלוטין מזו שאת חווה ברוב אירופה היום. וזה המבחן לטעמי.

אני לומדת מפה שאת לא יודעת מה הם באמת חושבים וייתכן שהקבלה היא כלפי חוץ
את לומדת מה שמחזק את מה שאת חושבת ממילא

זכותך...

וזה המבחן לטעמי.
אני לא מעמידה איש בשום מבחן.
אני פשוט רוצה לחיות חיים נעימים ושלווים בתוך האיכות והכמות של היהדות שבחרתי לי.
בישראל זה היה לי מורכב ומאתגר על בסיס יומיומי ודרש ממני המון אנרגיה. באנגליה זה קל לי מאוד ולא דורש שום אנרגיה.
זה כל מה שאני אומרת. באופן מאוד אישי ולא מכליל על אף אחד.
שיתפתי בחוויה פרטית לטובת מי שמתלבט וחי חיים דומים לשלי. לא בשביל לומר משהו על אנגליה או האנגלים.

כבר מאתמול אני חושבת על מה שהפלונית האחרת כתבה: כשאני חייתי במדינה אחרת התייחסו המון פעמים ליהדות שלי, לישראליות, למלחמת העולם השנייה, לסכסוך עם הפלשתינאים, לחגים יהודיים, לתזונה, למקומות קדושים בארץ, לסכסוך עם האיראנים, לחטוף ישראלי.
ועכשיו לתוספת של ציל צול, שיתפתי בחוויה פרטית
וזה מביא אותי למסקנה שאולי באמת זה תלוי בכל מני דברים, ביניהם כמה אנחנו רוצים לדבר על היהדות או הישראליות שלנו וכמה זה באמת נוכח בחיי היומיום הפרטיים שלנו.
יש לי פה מכרה ישראלית <אני ה״גרמניה״ מלמעלה> שמתעסקת המון בעניין הזה, ב״אנחנו״ ו״הם״, ואף מגיעה ממש עם כל אדם לשיחה על הנושא. כנראה כי זה נושא הבוער בקירבה.
החוויה שלי היא שונה. ההרגשה שלי היא שלרוב האנשים זה ממש לא אכפת (בל נשכח שאני גרה בגרמניה, ובכל זאת יש להם יותר ״קשר״ ליהדות ולישראל).
הנכון הוא שאני נראית כאחת העם, ולא לובשת סממנים דתיים. אז אולי זה היה שונה, אבל לדעתי רק בגלל העובדה שאני חיה בלב שכונה מוסלמית מאוד.
כשרק הגעתי לכאן, יצאתי עם בחור שמאוד העריץ את ישראל. הוא היה באמת חמוד, אבל כל ההתעסקות הזו בישראל, ובי כישראלית, ממש עשו לי בחילה. וכן, הזכיר לי את האוירה הישראלית, עם העיסוק האינסופי (לדעתי) ב ״אנחנו״.

שליחה על ידי למ* » 02 יוני 2015, 18:04

את לומדת מה שמחזק את מה שאת חושבת ממילא
באמת אין לי מושג מה הם חושבים. .

אני לא מעמידה איש בשום מבחן.
גם אני לא מעמידה איש בשום מבחן רק את היכולת שלי כיהודיה להרגיש בטוחה באירופה.
ואני מביאה לסיטואציה את עצמי היהודייה הנראית כזו וברור לי שהחוויה שלך שונה.

אני לא מדברת על אנשים פרטיים שאני לא מכירה והם הכי מקבלים ומכילים ובטח יש הרבה כאלה.

אם יהודי מוחצן נאלץ להסתיר את יהדותו ברחוב יש פה בעיה . ולא מדובר בבעיה פרטית של אותו אדם

באנגליה המצב יותר טוב מאשר במקומות אחרים ועדיין.

שוב. אני באמת שמחה שמצאת שם מקום שמתאים לך מבחינה זו ואת לא מרגישה צורך בהתנגדות שהייתה לך בארץ. ושמחה שטוב לך .
לא סותר.

אם יהודי מוחצן נאלץ להסתיר את יהדותו ברחוב יש פה בעיה.

אולי זה עניין של פרספקטיבה, אבל אם צריך לבחור (ואוי למציאות בה יש צורך בבחירה שכזו) בין מקום בו מטרידים את מי שמציג זהות כלשהי שלו בגלוי, או עושה מעשים מסויימים, לבין כזו בה מטרידים מי שלא מציג זהות בגלוי או לא עושה מעשים מסויימים, אני מעדיפה את המקום השני. זה נראה לי פשוט יותר הוגן, להגיב למה שמישהו עושה ולא למה שמישהו לא עושה .

אני לא מדברת על אנשים פרטיים שאני לא מכירה והם הכי מקבלים ומכילים ובטח יש הרבה כאלה
גם אני לא מדברת על אנשים פרטיים אלא על סביבה שלמה ותחושה כללית.

אם יהודי מוחצן נאלץ להסתיר את יהדותו ברחוב יש פה בעיה.
בוודאי. ופה אני חושבת שאני כן יכולה לומר אמירה כללית - זה לא קורה כאן. כלומר, באנגליה.
רואים יהודים דתיים מוחצנים בכל מיני מקומות. מעולם לא שמעתי על פגיעה בהם ומעולם לא פגשתי כאן בסיפור של מישהו שהרגיש לא בנוח להחצין את היהדות שלו.
יש פה הרבה חריגים מכל מיני סוגים, ושאר "החריגים" מושכים תשומת לב הרבה יותר מיהודים לובשי כיפה או ציצית או פאה.
למשל, אני משערת שלהיות פקיסטני באנגליה (עם מראה מובהק) זה הרבה יותר מאתגר מאשר להיות יהודי.
היהודים הם קבוצה קטנה ולגמרי לא מאיימת.

פעם סיפרתי לחברה על תובנה משונה שהיתה לי. בני הבכור נכנס כאן בהתחלה לבית ספר אנגלי נוצרי דתי. זו הכנסייה האנגליקנית, הכי פחות להוטה מבחינה דתית, ובכל זאת...
תפילות כל יום, וישו בכל מקום, וכו'.
אני חושבת שהוא הרגיש בבית הספר הזה, כיהודי חילוני, הרבה יותר בנוח ממה שהוא היה מרגיש לו היה לומד בבית ספר דתי לאומי בישראל.
זו חריגות כל כך גדולה כאן, עד שאיש לא טורח לחשוב על המחבר או המבדיל אותו מהשאר.
הופתעתי בעצמי לגלות שלפעמים, להיות ממש חריג, זו פשוט ברכה.

זה לא ככה בכל מקום, כמובן. אבל זה בהחלט ככה במפגש של המשפחה הספציפית שלנו עם האנגלים באנגליה.

אז כשאת כותבת - ועדיין
למה בעצם את מתכוונת? שזה עדיין פחות טוב מאשר לגור בישראל?
מהצד שלי, ישראל הוקמה בשביל שכל יהודי ירגיש בה בנוח, לא רק יהודי דתי מוחצן.
כיהודייה חילונית, אני מרגישה טוב יותר בהרבה מקומות אחרים מבחינת היחס של הסביבה, ואני בכלל לא בטוחה שזה נכון רק לגבי יהודים חילוניים, אבל לעולם לא אדע באמת...

זה נראה לי פשוט יותר הוגן, להגיב למה שמישהו עושה ולא למה שמישהו לא עושה .
כמה חוכמה יש במשפט הזה!
תודה רבה על זה. זה תופס חלק חשוב מהעניין בצורה תמציתית ומדויקת.

שליחה על ידי למ* » 02 יוני 2015, 18:40

ציל צול זה משמח מה שאת כותבת על היהודים באנגליה .

כיהודייה חילונית, אני מרגישה טוב יותר בהרבה מקומות אחרים מבחינת היחס של הסביבה
חבל שזה כך
אני בכלל לא בטוחה שזה נכון רק לגבי יהודים חילוניים, נסכים שלא להסכים אם כי יש מקומות כאלה .
יש משהו משחרר בלהיות יוצא דופן. לי זה מתאים לזמן מוגבל ואז רוצה בית.

זה נראה לי פשוט יותר הוגן, להגיב למה שמישהו עושה ולא למה שמישהו לא עושה
סליחה נראות מסויימת/כיפה זה עשיה שהוגן להגיב לה ביריקה ?? וזה שלא עושה הכוונה נראה כמוך ?
לא יפה

בין מקום בו מטרידים את מי שמציג זהות כלשהי שלו בגלוי
כל אחד מציג זהות בגלוי !!!@ הפקיסטני והחילוני והחרדי והאנגלי והכומר והמוסלמי המאמין.
אז איזו זהות מותר להטריד? ?

עלו לי כל מיני מחשבות בעקבות ההודעה הראשונה שכתבת, צילי - בהתחלה לא הגבתי כי החלטתי שזה לא ענייני (אולי זה כי אני לא ישראלית מלידה (-; ).
בגלל שהתפתח בכל זאת דיון, וגם מבחינת לטובת מי שמתלבט וחי חיים דומים לשלי. , אני כותבת.

קודם, לצערי כן שיתפו אותי בסיפור של מישהו שהרגיש לא בנוח להחצין את היהדות שלו. באנגליה, אם כי מדובר בלונדון ואני מניחה שבקהילה קטנה הדברים יותר נינוחים.

לגבי התחושה השונה ביחס ליהדות של מי שמעוניין שהמקום שלה בחייו יהיה מוגבל (לפחות ביחס לרוב האנשים בישראל) - אני בטוחה שהסביבה אכן שונה באמת, אבל רק מציינת שגם האדם שונה הרבה פעמים כשהוא בפוזיציה אחרת (למשל של מישהו חדש, או זר או מהגר), הציפיות שלו מול הסביבה שונות, המטענים שונים וכו'. זה רק כדי לציין שיש שני צדדים למשוואה.
כמובן, זה ממש לא אומר שהבחירה לשנות מצב לא משביע רצון בדרך של שינוי הסביבה החיצונית היא לא נכונה. אני יכולה בהחלט להבין שלפעמים זו בחירה עדיפה לגמרי (ומה עוד שבמקרה הפרטי שלך השורה התחתונה היא שטוב לך, ועם זה בכלל אין מה להתווכח (-: ).
אבל כאמירה כללית, למי שמתלבט אם זה מה שמתאים גם לו, אני מציינת (מזכירה בעצם, כי הרי נכתב אינספור פעמים... אבל אולי לא בהקשר הספציפי הזה) שגם שינוי בעצמנו גורר שינוי בחוויה שלנו את הסביבה ושינוי בתגובות של הסביבה. אני למשל, כמי שחיה בישראל, מאוד לא עסוקה ב ״אנחנו״. וגם ה"אנחנו" בדרך כלל לא מתעסק בי, ואם כן אז בעיקר מתוך עניין. זה גם קשור, אני מניחה, לסביבה הספציפית בישראל שבה אני חיה, אבל לדעתי לא רק.

לגבי

זה נראה לי פשוט יותר הוגן, להגיב למה שמישהו עושה ולא למה שמישהו לא עושה .
אני לא בטוחה שאני בטוחה שזה נכון תמיד. בכל אופן נראה לי שלהגיב ליהדות של מישהו כי היא מוחצנת זה יותר תגובה למי שהוא ופחות למה שהוא עושה. אם התגובה היא למשהו שהוא ממש בזהות של אדם מסוים, אני ממש לא בטוחה שזה משנה אם הוא מביע את הזהות הזו בצורה אקטיבית או פסיבית.