נשים לבושות באופן טבעי

_אז למשל קלטתי במשיבון של חברה: "שלום, זה נאוה (ש.בדוי), השאירו הודעה וגו' " נראה אם הבחנתם בצרימה.
או על חולצה של לה לצ'ה (הלבושה בחן על ילד של אחת מכן) ססמה: הולכים על הנקה!_
בואי לבקר ב שימוש מגדרי בשפה העברית (אם טרם ביקרת)

הי, כבר הציעו לי אישית בדפבית שלי להכנס לשם.
אבל לא רק לזה התכוונתי.
הולכים על הנקה! מעבר לשימוש המגדרי המוזר, כולו משדר צבאיות. זה צורם לי.
וכששאלתי את "נאוה" מה העניינים עם המשיבון שלה, היא אמרה שמוזמר לה להגיד זאת נאוה, זה כאילו ספרותי כזה.
טוב.

אני עושה לעצמי תרגיל להסתכל על "הליכות" של נשים ברחוב, כי זה ממש מעסיק אותי לגבי עצמי.
אני בודקת עת העניין העדתי ונראה לי שיותר מזרחיות מנענעות -נענוע טבעי- כמו שבהרבה תחומים, מזרחיות יותר מחוברות בעיני למהות הנשית ולהפרדת תפקידים (על פני פמיניזם שוויוני).

סליחה, "שמוזר".

אגב,
בגדול לא ממש מעניין אותי למה החֵבְרה מדברת בלשון זכר, כמו ב- שימוש מגדרי בשפה העברית-
יותר חשוב לי למה אישה מסוימת בוחרת להזדהות במילה "זה".

שליחה על ידי Talila* » 15 יולי 2005, 23:54

_המיינסטרים הוא מכנסיים לנשים.
רק לדתיות מותר לחרוג מזה (וכפי שקראנו בדף הזה, לדתיות רבות יש כפייה מסוג הפוך: "אסור ללבוש מכנסיים" וזה הופך למשהו שרוצים להתמרד נגדו)._
נכון - מאז ומעולם העדפתי חצאיות ארוכות ורחבות ובאמת בארץ הרבה פעמים פנו אלי כאל דתיה (לא שזה רע - זה פשוט הצחיק אותי ההכללה הזאת) - אפילו אם למעלה הייתי לובשת גופיה צמודה עם מחשוף עמוק, או אם הייתי נמצאת בבית עסק פתוח בשבת. עד כדי כך החצאית מזוהה עם דתיות בארץ.

ואגב, משהו שאני חושבת עליו כבר כמה שבועות: הצורך בארץ "להבדיל" בין דתיות לחילוניות יכול להיות הגורם לכך שהחברה החילונית אימצה את המכנסיים כחוק הלבוש לנשים.

ומעניין שלקהילת באופן טבעי ממש לא איכפת מזה.
בשתי "קהילות" שאני מכירה, שבהן משפחות דתיות וחילוניות שותפות באופן שווה ללא כל קשר למיקומן על הרצף חילוניות-דתיות, שמתי לב שאין שום דאגה לגבי זה. באופן ברור לגמרי, הנשים החילוניות בשתי הקהילות (טוב, אני מודה שיש גם חפיפה ביניהן (-; ) בוחרות שמלות וחצאיות (טוב, בעיקר חצאיות, בגלל ההנקה) בשכיחות הרבה יותר גבוהה מהחברה ה"רגילה".
מעניין אם זה קשור לחוסר פחד מפני "האחר" ולסובלנות באופן כללי, או שאין שום קשר.

קראתי מעט מן הדף למעלה
אך כבר אני רוצה פה להודות למשתתפות
שני הגדולים שלי מסרבים ללכת עם תחתונים בכלל ולגן בפרט
הסבים טוענים שזו שערוריה
לי לא אכפת מזה ההפך
אז קיבלתי פה הסברים אנרגטים נהדרים
אני על התחתונים שלי לא מוותרת... בנתיים

אם אני לא טועה, הראשונה שהעלתה את זה היתה עדי יותם , באחד הויכוחים על קיצוניות באופן טבעי בגירסה קודמת...
הו, רק עכשיו חזרתי לדף הזה וראיתי... אם אני חושבת על זה, זה בטח לא שלי - כנראה של דן בן-אמוץ.

אני חוזרץ לעניין ה"הליכה" כי גיליתי עוד דברים:

בעינטוז רגיל אנחנו רואים בדר"כ הרמה של עצמות האגן למעלה, כמו נדנדה, כמו בובת חוטים שמושכים לה את קצוות האגן פעם-ימין-פעם-שמאל.
ההליכה שאני מתכוונת אליה, היא כמו משיכה קדימה של עצמות האגן- שמאל-ימין. כמו הברגה, נניח.
כשעליתי במדרגות הרגשתי שזה יוצר את אותו אפקט (למרות שיש שם הרמה קלה כדי לעלות). תנועת נענוע ימינה ושמאלה.
ושהשריר שעובד הוא יותר הבטן, מעט שרירי הישבן.
בהליכה ה"קווית", לגמרי שרירי הירך (החלק העליון של הרגל) עובד, עם דחיפה של השוק וכפות הרגליים.
הרבה יותר מאומץ.
<אולי בגלל זה שריר הירך שלי הוא החטוב בין שרירי גופי- אפפעם לא הבנתי את זה. אה, וגם השוק- שוק של ספורטאית אלופה. ולעומת זאת הבטן... טוב לא אשמיץ כאן באינטרנט. להזכיר- עד לא מזמן הלכתי את ההליכה ה"קוית".<<<

שליחה על ידי מ_י* » 17 יולי 2005, 06:24

דיברתי השבוע עם בת ששים ממכרותי ואמרתי לה שיש פה דיון על ללכת בלי תחתונים
"מה הענין בזה?" היא שואלת אותי בכנות "אני כבר שנים בלי תחתונים".
הופתעה לשמוע שיש כאלה שרואים בזה מעשה חתרני

הו, רק עכשיו חזרתי לדף הזה וראיתי... אם אני חושבת על זה, זה בטח לא שלי - כנראה של דן בן-אמוץ.
לא, אני מתכוונת למקום שבו את ענית למישהי ואמרת לה, שבכל מקום שבשמת שמה סימן שאלה היה שם סימן קריאה קודם, ופירטת את הדרך שהגעתי בה לאותן מסקנות. אולי זה היה בדף על אמא שאוהבת יותר?

בשתי "קהילות" שאני מכירה, שבהן משפחות דתיות וחילוניות שותפות באופן שווה ללא כל קשר למיקומן על הרצף חילוניות-דתיות, שמתי לב שאין שום דאגה לגבי זה. באופן ברור לגמרי, הנשים החילוניות בשתי הקהילות (...) בוחרות שמלות וחצאיות (...) בשכיחות הרבה יותר גבוהה מהחברה ה"רגילה".

גם אני מכירה קהילה כזאת, שהיחס לחצאיות ושמלות בה הוא זהה למה שתיארת

אולי אנחנו מדברות על אותן קהילות? (-;
אחת מהן היא קהילת "באופן טבעי" והשנייה יש בה קבוצה חופפת איתה...

אולי אנחנו מדברות על אותן קהילות?
לא לגמרי. הראשונה היא אכן "באופן טבעי". השניה היא הקהילה שהקימה את ביה"ס הדמוקרטי בזכרון יעקב, שהוא משותף לחילונים ודתיים

מעניין מאוד.
אז שלוש קהילות.
האם זה מוסיף לנו תובנות לגבי הבעייתיות של חצאיות ושמלות בחברה החילונית בישראל?
מדוע אנחנו מנותבות למכנסיים ולשורה שלמה של דברים ש"הולכים" עם זה, מבחינת מחיקת הנשיות?
ובמקביל נמחקת הנשיות בקרב רבות מהנשים הדתיות, אולי גם בגלל שהשמלה והחצאית אינן בחירה או זרימה אלא גדר, חוק וכפייה.

בכל מקום שהדברים אינם "פשוט ככה", יש חסימות אנרגטיות.

ואגב, תציצו בדף נשים גברים ותקשורת האם אפשרי . אני לא אתיימר לטעון שהבנתי את כל הטיעונים שם, אבל אין לי ספק שזה דף משיק לדף הזה.
הוא מדבר בעצם על אנרגיות של תקשורת גברית ואנרגיות של תקשורת נשית, ואיך לנהל את התקשורת כשמודעים לאנרגיות ולכיוון הנכון שלהן.
בניגוד למה שעלול להשתמע מהשימוש שם במלה "מיניות", הכוונה איננה לקשרים מיניים עם כל גבר שפוגשים, אלא לדעתי בדיוק להיפך:
אשה שמחוברת לגמרי לזרימה של הנשיות שלה,
שמוכנה להיות "אשה",
מקבלת דרך זה סוג של ביטחון בעצמה ובגוף שלה שלא נובע מ"אישיותה" (זה לא ביטחון עצמי שאומר "אני לא טיפשה אלא חכמה" או כל דבר אחר שאנחנו מרגישות לא-בסדר בו ורוצות לתקן את זה) אלא ביטחון עצמי שאומר משהו כמו: "אני אשה, אני חיה, אני קיימת, אני זורמת, אני נהנית לחיות, אני נהנית מזה שיש לי גוף, אני אוהבת כל חלק בי בלי קשר לשום שיפוט שלו, אך ורק מפני שהוא קיים והוא אני"
(הערות? הארות? אני מרגישה שלא תפסתי את כל הנקודות שצריך להתייחס אליהן פה)
ועם הביטחון הזה, עם ההרגשה ש"אני אשה" (בלי שום התנצלויות, ובלי שום השוואות - לא אשה בניגוד לגבר, לא אשה בדיוק כמו גבר, לא אשה "שוות ערך" כי זה פתאום הופך ללא רלבנטי) -
יש פתיחות וגמישות לתקשורת, ויש פתיחות לכל מי שהיא מדברת איתו או מתקשרת איתו,
יש אחווה מאוד חזקה עם כל הנשים, כי כל הנשים באשר הן - באופן הכי פשוט, בסיסי ופיזי מובנות לה, או אחיות לה. קשה לי להבהיר בדיוק. מין תחושה של "עם אחד" למרות כל ההבדלים שיכולים להיות ענקיים.
ויש קבלה מאוד חזקה כלפי כל הגברים, כל הגברים באשר הם, עם כולם אפשר לדבר מאותו מקום בטוח וחזק של "אני אשה, אני מכירה בזה, אתה גבר, אתה מכיר בזה, אנחנו במשחק".
ואני לא מדברת על פלירטוט.
זה כאילו ההיפך מפלירטוט.
זו זרימה של תקשורת מעמדה של ביטחון ורכיבה על הגל.
החולשה, הצורך לרצות, הצורך לכבוש, הצורך להשיג, המניפולציות, ההתחנחנות, חוסר הביטחון, חוסר האמונה בנשיות, בגוף שלנו, במי שאנחנו, במה שאנחנו, בערכים שלנו, בחיים שלנו, בזכות הקיום שלנו - כל זה "פלירטוט" ו"מיניות" מהסוג שמביא אנשים לכיוון של סקס ריק (אוף, אני שוב לא מצליחה להבהיר, אבל מנסה).
זה הנאה מהחיים, מעצמך, ממה שיש, בלי שום "אבל" ובלי שום מטרה.

_אחד הדברים היפים בנערות חרדיות רבות, זה שאין להן "החזקת גוף" גברית או עירונית. זה ניכר גם ברוגע של תווי הפנים, של השפה העליונה, כמעט כמו אצל ילדים קטנים. יש בזה בעיני איזו קבלה עצמית מאד גדולה חפה ממאמץ להיות משהו אחר ממה שהן.
לא משנה מה הסיבה ומתי ואיך נשים חרדיות הובדלו באמצעות חצאיות, אבל התוצאה בעיני לרוב מאד מוצלחת. אין שום צורך להבליט את המיניות ואין שום צורך להתמודד עם מה שההבלטה הזו מביאה. התמודדות עצומה עם החצנת המיניות נחסכת, וחוסכת הרבה אנרגיה ובאלאגאנים._

ענת, ממש ממש לא.
נכון שאין להן החזקת גוף גברית, אבל מצד שני (ממה שאני ראיתי בשנתיים של עבודה עם חרדיות), כל ההליכה שלהן עצורה, מכווצת, וטיפה משוכה כלפי מטה. אחרי כמה חודשים של עבודה שם גם אני התחלתי ללכת ככה - וזה נורא בעיני. מחיקה של הגוף ושל העצמי. חס ושלום שאיזה גבר ישים לב שאת שם. קצב ההליכה מהיר יותר, צעדים קטנים ומכווצים, כתפיים פונות פנימה, ושום תנועה סיבובית של האגן.
ברור שלא כולן ככה - אבל זה הרוב המכריע.
עצוב לראות ולהיות.

ולכן אני מסכימה אתך ש" אולי גם לנשים חרדיות יש בעיות שונות הקשורות למין ולמיניות". קשה לי להאמין שהן באמת אוהבות את גופן ואת המיניות שלהן, בטח שלא עם כל המסרים על זה שווסת זה טמא.

בהקשר כללי יותר, אני נורא שמחתי לצאת מהארץ לכמה שנים, כי כאן (באוסטרליה) יש הרבה יותר חצאיות, ואני ממש מתכוונת לנצל את זה ולגלות את "השמליות האבודה" (והחצאיות האבודה) שלי. לא שאני מוותרת על ג'ינס צמודים

כשבא לי. וזה נכון שבארץ נשים חילוניות לא "אמורות" ללבוש שמלות, כי אז יזהו אותן עם דתיות חס ושלום (!!!), וכל שארית הזהות העצמית ה"חילונית" (שהיא כמובן, רק אנטיתזה לדתיות, רק "אני לא" בלי שום "אני כן") תלך פייפן. אבוי, אויה.
אני עצמי לא יכולתי להתקרב לחצאיות ושמלות אחרי שעות העבודה, כי בעבודה "הכריחו" אותי להתלבש ככה. לא רק בחצאית, גם בהגבלה רצינית על המחשוף (ואני לא אוהבת מחשופי ענק! אבל גם המחשופים העדינים והצנועים שלי לא היו קבילים שם).

צריך גם לזכור עד כמה השירות הצבאי משפיע על שפת הגוף שלנו, על נורמות הלבוש שלנו, ובייחוד על טון הדיבור. איכשהו אנחנו לומדות שם לנבוח, ולוקח המון זמן להשריש את ההרגל הזה, אם בכלל.
אני בשנים האחרונות עברתי ריכוך קולי משמעותי. אני מכניסה את זה למרות שזה לא בדיוק נושא הדיון, אבל זה נראה לי קשור. רוב טוטאלי של הנשים בישראל מדברות בקצה הנמוך של הסקאלה שלהן, משתמשות כמה שפחות בקול הנשי הגבוה (גם הגברים, דרך אגב. כל הטנורים מתאמצים להעמיד פנים שהם בס), וכולם מדברים כמה שיותר מחוספס, ועם מאמץ מהגרון. גם אני. לקח לי כמה שנים טובות לגלות את הקול היותר גבוה שלי, ועוד יותר מזה לגלות כמה כיף לי להיות שם ולדבר משם, זה כל כך נעים!!!! לדבר אני עדיין לא מצליחה, אבל לפחות אני שרה גבוה. למי שהתרגלה לדבר רק הכי נמוך וגברי שהיא יכולה, לגלות פתאום טווח שלם של טונים והבעות, יש בזה תחושה חזקה של מנוחה, של רווחה. זה גם פחות שוחק פיזיולוגית (שימוש בטווח מאוד מצומצם של המינעד הקולי, עלול לגרום ליבלות במיתרי הקול, ולסתם עייפות ושחיקה. כדאי להשתמש בכולו, גם הצלילים הנמוכים, גם הגבוהים, גם אלה שבאמצע)

עוד משהו, זה די מצחיק:
חלק מהדיון בדף קצת עצבן אותי, כי פתאום היתה נימה של "כן, שרוואלים, דברים רחבים, לא לוחצים". נכון ש"לא לוחץ" זה השם השני שלי, אבל אני בדיוק הייתי אז במקום של להיגמל סוף סוף מהבגדים הרחבים מדי והמטשטשים מדי, שלבשתי במשך שנים כחלק מהניסיון להחביא את נשיותי ולקבור אותה עמוק. בשבילי, בשלב הזה ג'ינס צמוד מסוג מסוים היה דווקא התקדמות לכיוון של משהו נשי יותר. או בכל אופן, התקדמות בכיוון של ההכרה שלי בנשיותי, האומץ להכריז עליה בגלוי.
אולי עוד שנתיים אני אשנה את הסגנון ולא אתקרב לג'ינס - אבל אולי לא. כרגע זה מתאים לי, כאשה מתפתחת.

כך שבאמת אין חוקים. צריך להקשיב לגוף ולנפש ולפעול בהתאם.

שליחה על ידי סיגל* » 21 יולי 2005, 12:30

מסכימה מאוד עם תמרוש.
חשבתי על עניין הילדים שלנו... טיטולים זה משהו הרבה יותר חוסם מתחתונים. מצד שני מתלבטת אם זה נכון לתת לקטנה ללכת עם ישבן ופות חשוף כי יכולים להינכס לה לשם כל מיני... אולי זה סתם התסביכים שלי שקיבלתי בירושה מאמא שלי.
לגבי הגדולה נראה לי גם קצת בעייתי (בת 5) כי שמלות בלי תחתונים זה רק אם הן ארוכות ואז זה לא נוח לשחק ומכנסיים זה כמעט כמו תחתונים- לא?!
ודבר נוסף: בקשר לכל עניין האלימות המינית כנגד נשים וילדים ובכלל... אני מאוד לא מסכימה עם מה שנכתב למעלה. אין שום קשר בין מה שלובשים לתקיפה מינית ואולי אפילו להפך. דינה היא דוגמא חיה לכך...(לשמחתי זכיתי להכיר אותה עם שימלה לבנה ובלי תחתונים) ונראה את הגבר שיעיז להתעסק איתה... חבל לו על הזמן. נראה לי שדווקא התדר
בעצם כולנו נמצאות רוב הזמן בסביבה שבה אנו עלולות להיפגע, ולכן הצורך בלבוש תחתון שנותן איזושהי הגנה נוספת, גם אם רק במחשבה. אולי אשה בכלל לא אמורה להגיע למצב שהיא ישנה לבד. הצורה שבה אנו חיים היום היא כל כך לא טבעית מבחינת המבנה החברתי, ולכן ילדים ונשים כל כך חשופים לפגיעה מינית. אולי בשבט, בכלל יש הפרדה בחיי היום יום בין גברים לבין ילדים ונשים, וזאת על מנת להגן ולשמור. נשים שנמצאות יחד, ושומרות את הילדים צמוד אליהם. קבוצה גדולה של נשים שיכולה להגן ולשמור גם על ילדים של אחרים הוא תדר שנובע מפחדים עמוקים ומושך אליו את כל האנסים והתוקפים וכל הגברים האיומים האלה. מי בכלל אמר שרק גברים עושים את זה? אני קצת מצרה על נימת האנטי גברים שהשתרבבה לכאן כי היא ממשיכה לקיים את המלחמה שבין המינים לדעתי במקום לפתוח דף חדש. נראה לי שמי שהולכת בלי תחתונים ובלי חשש פותחת דף חדש ללא פחד וללא סיכוי אפילו קל שבקלים שמישהו אי פעם יאנוס אותה או יפגיע בה.
ודבר אחרון- לצערי הרב אני ממש לא מסוגלת ללכת עם חצאיות בקייץ למרות שאני מזה רזה... הפולקעס שאין לי בכל זאת נדבקות ביחד ונורא חם ומזיע... לא נעים. בחורף ממש קר לי וגם לא ממש מתאים חצאית אלא עם לובשים מתחת גטקס ואז יש את בעיית הגומי במותניים וכד'.

הפולקעס שאין לי בכל זאת נדבקות ביחד ונורא חם ומזיע.
אני באמת תוהה על זה.
במובן של: יש לי סימן שאלה לגבי היחס שלנו אל גופנו, והיחס שלנו לחום ולזיעה.
הרי במקור, באופן טבעי אנחנו אמורות ללכת עירומות. ככה נולדנו. זה הביולוגי למין האנושי. שימו לב מה מכוסה בשיער אצל האשה: הראש, בית השחי, והמשולש במפשעה, ובמידת שיעור פחותה בהרבה (תלוי גם בגזע) - הזרועות (אבל לא כפות הידיים) והרגליים (אבל לא כפות הרגליים), החלק שקרוב לכפות שעיר יותר מהחלק שרחוק מהן.
איך קורה שלא נוח לנו ללכת עירומות, כי הרגליים שלנו מתחככות זו בזו?
סימן שאלה.
אני שואלת באמת. אין לי תשובה. אני רק מעלה תהייה שלי.

שליחה על ידי Talila* » 22 יולי 2005, 00:25

איך קורה שלא נוח לנו ללכת עירומות, כי הרגליים שלנו מתחככות זו בזו?
לא אצלי ...
אני מטיילת הרבה. המון. בהתאם למזג האויר, ההעדפה שלי היא תמיד עם חצאית ארוכה ללא תחתונים אחרת יש לי שפשפת שחבל על הזמן. דוקא לי יש פולקעס מלאות ולא שמה לב לחיכוך, כך שזה לא מפריע (אולי בגלל שגם בטיוךים אני לא רצה אלא הולכת במתינות).

אבל בעצם נכנסתי לפה עכשיו כדי להגיד שאחרי חודשים רבים של סבל חזיות בעקבות ההנקה (לפני הלכתי בלי והתחלתי ללבוש בסוף ההריון כשהחלב התחיל לדלוף), ויתרתי סופסוף על המאבק ואני משאירה את חזיותי בארון. מה שקורה זה שעכשיו בשעות הצהריים בעבודה למשך מספר דקות מתפשטים להם שני כתמים רטובים בקדמת חולצתי. אני מתעלמת וזה מתייבש מהר. מזל שבארה"ב לא מקובל להעיר לאחרים בפניהם (אף אחד לא אמר לי דבר על זה בפני, למרות שאני בטוחה שכולם שמו לב, ולא איכפת לי אם מדברים מאחורי הגב). לא יודעת איך זה היה אם הייתי בארץ.
פשוט הגעתי למצב שבו אי הנעימות שלי לגבי דליפת החלב הפומבית שקעה מול אי הנעימות הפיזית של לבישת החזיה.

תמרוש רוש,
אהבתי את שכתבת.

בקשר לחיכוך: גם אני עוברת משהו מוזר.
אני הולכת הרבה יותר עם חצאיות עכשיו, באופן משמעותי, ופתאום שמתי לב לחיכוך הזה המעצבן:
אז או ששמנתי.
או שרזיתי, ויש שלב שבו החיכוך הוא מספיק גדול (אם נניח הייתי יותר מלאה), או ההשקה בין שתי הירכיים מספיק גדולה, שלא נוצר חיכוך, אלא הירכיים סופגות את הזעזועים אחת של השניה.. (אין לי דרך טובה לתאר את זה). כרגע, ועוד עם החום והלחות שלא היו כאן לפני חודשיים, המצב המסוים של מידת ירכי יוצר אכן את אותו שפשוף.
וגם אני חשבתי: אז מה הקטע עם החצאיות? האם זה יותר נח לי?
<לא, יותר נעים>.
במצב הזה במיוחד אני לא מוותרת על תחתונים, כי הם סופגים חלק מהלחות הכללית (זו של החום, לא זו המופרשת).
או, או שבכלל לחות היא לא באופן טבעי?
בטח לא הלחות של תלאביב כי היא מושפעת בהמון אחוזים מהבניה הגרועה בעיר הזאת, בעיקר על קו החוף, ומהזיהום.

אני חושבת שבהרבה חברות שבטיות, מסורתיות, נשים הולכות עם חצאית מעל מכנסיים-
גם בגלל צניעות, וגם בגלל החיכוך.
מהתן אומרות?
http://photos.tscweb.com/40/[po]sockco 1692 6767991[/po].jpg

אולי זה עוד אחד מהדברים הלא פתורים שנגרמו כתוצאה ממעבר להליכה זקופה, עוד מחיר ששילמנו עבור אגן צר יותר ורגלים צמודות יותר.
הלא בסך הכל, זה שהואלנו בטובנו אנחנו להגיע לכאן לא אומר שהאבולוציה נגמרה ואנחנו הפרוטוטיפ הסופי.. יש עוד מקום לשיפור (או שכלול, או סתם שינוי).

זה שהואלנו בטובנו אנחנו להגיע לכאן לא אומר שהאבולוציה נגמרה
מסכימה ביותר.

אבל, שאלה שאני חושבת עליה הרבה:
אתם לא חושבים שבתרבות טכנולוגית כלכך, האבולוציה מפסיקה?
כלומר, כל נושא התרופות, ההחייאות והארכת החיים- ובטח יש עוד גורמים שמשתלטים על האבולוציה- מזניחים את תפקידה?

יערה, האבולוציה לא "מפסיקה", אין דבר כזה. להגיד שהאבולוציה מפסיקה בתרבות טכנולוגית זה כמו להגיד שכוח הכבידה נפסק בעקבות המצאת המטוסים.
אבל היא:
א. לפעמים כל כך איטית שאין לנו כבני אדם שום יכולת לתפוס אותה - תהליכים אבולוציוניים נמדדים לפעמים בעשרות שנים, אבל לפעמים במאות-אלפי שנים.
ב. באמת נהיית "חסרת תוקף" במידה מסוימת. כלומר, אם פעם מי שלא היה כשיר לחיים מסוימים היה מת, והגנים שלו היו נכחדים, היום הוא יכול לחיות וגם להוליד ילדים, והגנים שלו נשמרים ועוברים דור אחד הלאה. כלומר שלנו יש יותר מופעים של גנים "לא מוצלחים" מבחינה הישרדותית. (ושוב, "לא מוצלח הישרדותית" תמיד מותנה במצב סביבתי כזה או אחר, שמשתנה גם הוא כל הזמן).
ג. יש, או יהיו לנו, טכנולוגיות שמשפיעות על מאגר הגנים באוכלוסיה, כגון בדיקות לסריקת ד.נ.א של עוברים מופרים ביחד עם הפריות מבחנה. בדיוק זוגי שמע היום סימפוזיון על הנושא. זה נושא מאוד מורכב מבחינה חברתית, אנושית וביולוגית.

ובקשר להליכה זקופה - מומלץ לקרוא את "לוסי - ראשית המין האנושי". (מחברים: דון ג'והנסון וטים ווייט). יש שם פרק עם תיאוריה יפה על התפתחות ההליכה הזקופה. הוא גם מסביר יפה מהי אבולוציה, ומה זה "יעילות הישרדותית".

שליחה על ידי סיגל* » 23 יולי 2005, 22:02

למען הדיוק זה פחות מפריע בהליכה (הזעה ושיפשוף בין הירכיים) ויותר כשאני יושבת באוטו (משתדלת לא לעשות את זה אבל לפעמים אין ברירה).

שליחה על ידי מ_י* » 24 יולי 2005, 07:29

מתפשטים להם שני כתמים רטובים בקדמת חולצתי. אני מתעלמת וזה מתייבש מהר.
בדיוק אמרתי לעצמי השבוע שבעצם אין מה להתבייש בזה. למה זה נתפס כמאד מביך? אחרי הכל, החלב הוא לא הפרשה דוחה. ובכל זאת לא הגעתי לרמה שלך, וקשה לי עם חולצה רטובה בפרהסיה

איזה דף מדהים. אם רק היה לי זמן להתעמק בו יותר

ובמקביל נמחקת הנשיות בקרב רבות מהנשים הדתיות, אולי גם בגלל שהשמלה והחצאית אינן בחירה או זרימה אלא גדר, חוק וכפייה.
בטוח. כל החיים שלי, בכל מסגרת, חצאית היתה חובה. עניין המכנסיים לא עלה מעולם (אצלי אפילו לא בטיולים, לא בפורים).
ואישית, לי, יותר נח עם מכנסיים. (לא צמודות, תמיד רחבות). אתמול למשל (שבת) הייתי כל היום עם חצאית. כל פשפוש בגינה התרטב לי קצה אחר בחצאית

.
ברור שזה עניין של הרגל. אין ספק. ובכל זאת הבחירה הראשונה שלי היא מכנסיים.

אני בדיוק הייתי אז במקום של להיגמל סוף סוף מהבגדים הרחבים מדי והמטשטשים מדי, שלבשתי במשך שנים כחלק מהניסיון להחביא את נשיותי ולקבור אותה עמוק. בשבילי, בשלב הזה ג'ינס צמוד מסוג מסוים היה דווקא התקדמות לכיוון של משהו נשי יותר. או בכל אופן, התקדמות בכיוון של ההכרה שלי בנשיותי, האומץ להכריז עליה בגלוי.
גמני ככה. אמנם לא ג'ינס צמוד אבל הפסקתי עם חולצות אוהלים. (ואבוי! רואים שיש לי קצת ציצי [חסר חזיה]).

תמרוש רוש,
איך את מסבירה שתהליכי אבולוציה יכולים להמדד לפעמים בעשרות שנים?
אני חשבתי שמדובר בתהליכים מאד בלתי נראים ונתפסים, של עשרות אלפי שנים.
הרי בעשרות שנים עוברים כשני דורות, שלושה.
והתהליך אמור לעבור על כל האוכלוסיה, לא רק על משפחה אחת.

ברור לי שהאבולוציה לא מפסיקה, כי שינויים תמיד יהיו.
אבל משהו ביכולות הרפואיים-טכנולוגיים, אני בטוחה שמעוות אותה.
אולי אפילו תהיה אבולוציה הפוכה?!
אולי היא תהיה הרבה הרבה יותר איטית?

תמר ס, ברוכהבאה לדיון.

כל פשפוש בגינה התרטב לי קצה אחר בחצאית .

בדיוק גם לי זה קרה בשבת .צרות של מפשפשים...

איך את מסבירה שתהליכי אבולוציה יכולים להמדד לפעמים בעשרות שנים?
תלוי אצל איזה אורגניזם, ואם מחזור החיים שלו קצר מספיק כדי למדוד

אני לא מומחית, אבל זוכרת את הדוגמה הקלאסית על פרפרים בצבע חום ששרדו בעיר תעשייתית מזוהמת טוב יותר מאשר פרפרים בצבע לבן (הצבע המקורי). פרפר-שניים יוצאי דופן שנולדו חומים, בעצם הפכו ל"סוג" הדומיננטי באותו אזור במשך שנים ספורות. כיוון שהם פרפרים, היה קל למדוד כמה וכמה דורות שלהם.

או על חולצה של לה לצ'ה (הלבושה בחן על ילד של אחת מכן) סיסמה: הולכים על הנקה!
"הולכים על הנקה" - תרגום של "Go for it!" וכנראה שלא מצאו משהו טוב יותר.

"Go for it!"
אבל על זה בדיוק אני מדברת-
גם באנגלית, יש בזה את אותה קוויות.

תמונה

[/img]

בקשר לאבולוציה, העשים זו באמת הדוגמה הקלאסית, ויש גם אחרות.
האבולוציה היא תהליך, שהמאפיינים שלו משתנים ביחד עם שינויים סביבתיים. לפעמים הקצב מהיר, לפעמים איטי.
השינויים הטכנולוגיים הם שינויים סביבתיים, והם משפיעים על הדרישות ההישרדותיות מאתנו כמין. אז ברור שהם עשויים להשפיע על האבולוציה שלנו, אלא שאני לא רואה איך אפשר למדוד או להעריך שינוי כזה. פרט לעובדה היבשה שהיום יהיו יותר גנים של מחלות (או של חסרונות הישרדותיים אחרים) במאגר הגנטי הכללי שלנו, כי החולים שורדים יותר.
ומה זה אבולוציה הפוכה?

אמנם לא ג'ינס צמוד אבל הפסקתי עם חולצות אוהלים. (ואבוי! רואים שיש לי קצת ציצי [חסר חזיה]).
תמר ס, ברוכה הבאה למועדון אקס-חולצות האוהלים. ותתחדשי על הציצים! בטח הם מקסימים, ואני מתערבת אתך שאת לא צריכה חזייה. גם לי יש חזה קט.

לגבי האבולוציה, אנחנו פשוט יודעים (יש מחקר גנטי, כאילו, דא...) שהגנטיקה של המין האנושי לא השתנתה בעצם מאז הופיע ההומו סאפיינס סאפיינס על במת ההיסטוריה (סליחה, שכחתי לרגע לפני כמה זמן זה היה. יונת? הצילו?), שזה ה-ר-ב-ה לפני עידן החקלאות - אבל אחרי המצאת האש!
זה אומר, שהמצאת האש כן חוללה שינוי גנטי באדם (כל התזונה שלו השתנתה).
החקלאות חדשה מדי - רק עשרת אלפים שנה במקומות הכי ותיקים, שזה באזורנו - מכדי לשנות.
והשינויים של מאתיים השנים האחרונות: פסיק שבפסיק באבולוציה האנושית.
חוץ מזה, אל תדאגו (-; עד שנצבור מספיק זמן לשנות כבר נשמיד את כל כדור הארץ P-: (טוב, יונת חושבת שיש סיכוי שלא, אבל תרשו לי להכניס קצת פרופורציה לאמונה שהמאה האחרונה על שלל שינויה המטורפים תשנה את המין האנושי. השינוי הכי צפוי הוא השמדה טוטאלית).

הופיע ההומו סאפיינס סאפיינס על במת ההיסטוריה (סליחה, שכחתי לרגע לפני כמה זמן זה היה. יונת? הצילו?)
תלוי את מי שואלים... הנה top]תשובה אחת longfor[/po]/timeline/timeline.html והנה עוד תשובה

_אני הולכת הרבה יותר עם חצאיות עכשיו, באופן משמעותי, ופתאום שמתי לב לחיכוך הזה המעצבן:
אז או ששמנתי._
גם חלק מאורח חיינו.
הרי נולדנו ערומים. רק שאם היינו חיים כמו פעם ולא רובצים מול "באופן" ימים שלמים, הירכיים שלנו היו אחרות.

(פרגנתי לעצמי היום חזיית הנקה חדשה. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני 75C, אך לא. רק 75B [וזה בשיא ההנקה. פשפשת בת 4 חודשים]. מה הקטע שלנו עם ציצי גדול? גם קטע תרבותי

)

מה הקטע שלנו עם ציצי גדול? גם קטע תרבותי
אני גדלתי בהשפעת תרבות אחרת (-;

"מסתרי קווקז" של אסד ביי. ספר מדהים, מרתק ומאלף. (תרגום מרוסית לעברית בראשית המאה שעברה בערך)
בין היתר, אסד ביי מספר שם, שבקווקז האידיאל של הגוף הנשי הוא כזה:
רוחב הירכיים צריך להתאים לרוחב הכתפיים (לא לגודל השדיים, שימו לב כל אלה שגדלו על התרבות האמריקאית), מה שאומר, גבירותי ורבותי, אגן רחב!
(עכשיו אתם מבינים למה כל חיי רציתי שיתרחב האגן שלי? קיוויתי שההריונות והלידות יעשו את זה, אבל זה לא עבד. רק טיפול האייפק שלי עבד).
גודל השדיים הנחשב אידיאלי - בדיוק הגודל שנכנס בכף יד של גבר, לא יותר! מה שאומר, גבירותי וגבירותי, ממש ממש לא חזה גדול. זה נחשב שם ביזבוז, כי הרי אי אפשר לחפון את כל השד הגדול, אז מבחינת הגבר זה מיותר... (ומובן שמבחינת התינוק זה גם לא משמעותי (-: אולי בעצם להיפך).
(אסד ביי לא מתייחס להתאמת השד לתינוק היונק, הוא רק מצטט את ההעדפות של הקווקזים לגבי גוף האשה ואת הרציונאל שלהם להעדפות אלה. עם זאת, הוא כן מתייחס להנקה: המסע שלו נפתח בביקור אצל המינקת שלו, בכפר שלה, והדבר הראשון שהיא עושה בפגישתם - לאחר שנים של פרידה, והיא מלווה בבנה הגדול ובילדים אחרים שלה - הוא לשבת ולהזמין אותו לינוק ממנה! אני מזכירה שהוא גבר בוגר. והוא אכן נענה למנהג, מתוך הבנה שזה אות של אהבה וקבלה).

יו בשמת, אני כמעט אידיאלית.
מה שבטוח זה שמאז שילדתי, ומהלידה השניה זה רק התחזק, טוב לי עם עצמי. זה קשור בעיקר להנקה, אני חושבת. נראה לי שלא חשוב כמה טבעי זה יהיה לי, זה עדיין מופלא בעיני שאני מזינה את התינוקות שלי.
>ומה זה בכלל קשור לדף? לא יודעת?<

בשבילי, בשלב הזה ג'ינס צמוד מסוג מסוים היה דווקא התקדמות לכיוון של משהו נשי יותר. או בכל אופן, התקדמות בכיוון של ההכרה שלי בנשיותי, האומץ להכריז עליה בגלוי.

_אני חושבת שבהרבה חברות שבטיות, מסורתיות, נשים הולכות עם חצאית מעל מכנסיים-
גם בגלל צניעות, וגם בגלל החיכוך.
מהתן אומרות?_

צורת לבוש מאד נוחה ומאד נשית (בעיניי) ונפוצה באזורי היא טייטס מכותנה עד המתחת לברך או ארוך ומעל זה חצאית וחולצה (למיניקות..) או שמלה/טוניקה (למיניקות שיצאו לבלות בערב בלי היונק

...) ואפשר לקצר כמה עד מעל הברך, נגיד, ואז לא רואים אותם.
הטייטס הם מהסוג הרך מכותנה עם פס בד רחב במותן (מעולים גם בהריון) אז אין את הבעיה של לובשים מתחת גטקס ואז יש את בעיית הגומי במותניים וכד'.
וזה פותר את החיכוך וההזעה והתחתונים ובכלל. ומניסיון, נוח ומשחרר מאד מאד.

שלום,
עד עכשיו לבשתי חזייה כל השנים, ובזמן האחרון ממש לא בא לי. מרגיש לי חופשי בלי חזייה. ופתאום זה נראה לי ממש מוזר לכרוך חתיכת בד סביב החזה שלי. ועלו לי כל מיני שאלות של "ידע" שהצטבר אצלי במשך השנים כסיבות ללבוש חזייה.
האם לבישת חזייה היא בריאה יותר מאשר לא ללבוש חזייה?
האמנם לבישת חזייה מצמצמת את הסיכוי לסרטן השד? (זכור לי ששמעתי פעם משהו כזה)
האמנם החזה מתחיל "לצנוח" ללא חזייה?
האם החזה של נשים באפריקה מגיע עד המתניים רק משום שאינן לובשות חזייה?

אשמח מאוד להתעשר בהתייחסויות שונות לשאלה חזייה כן או לא

צורת לבוש מאד נוחה ומאד נשית (בעיניי) ונפוצה באזורי היא טייטס מכותנה עד המתחת לברך או ארוך ומעל זה חצאית
למות מחום!!!
אני בקושי לובשת גופייה ומכנס קצר כשאני יוצאת החוצה לקייץ שלנו

האם לבישת חזייה היא בריאה יותר מאשר לא ללבוש חזייה?
באיזה מובן?

האמנם לבישת חזייה מצמצמת את הסיכוי לסרטן השד?
עד כמה שידוע לי היתה טענה הפוכה: שלבישת חזייה יותר מדי שעות ביום נקשרה בסיכון גבוה יותר לסרטן שד.
אחת ההשערות היתה שזה בגלל לחץ על בלוטות הלימפה או משהו. אבל לא ברור אם הקשר סיבתי או נסיבתי (נגיד - שאלה שלובשות חזייה "כל הזמן" גם יש להן "קטע" עם השדיים שלהן וזה מה שקשור לסרטן, לא עצם לבישת החזייה כשלעצמה).

האמנם החזה מתחיל "לצנוח" ללא חזייה?
החזה צונח בכל מקרה. הגורמים המשפיעים: הכובד, הגיל, הריונות, גנטיקה.
אם החזייה באמת מחזיקה את החזה יציב, אז יכול להיות שהיא קצת עוזרת לעכב את הצניחה, אבל אני בכלל לא בטוחה. בכל אופן, היא בוודאי עוזרת להחזיק חזה שנפל שייראה כאילו הוא יותר זקוף (-; (יעני, אשליות)

האם החזה של נשים באפריקה מגיע עד המתניים רק משום שאינן לובשות חזייה?
לא של כולן. זה תלוי בשבט. יש שבטים שהשדיים שלהן ארוכים ונופלים כמו בקבוקים, וזה נחשב אצלם מעולה, אז כנראה היתה העדפה במשך דורות לנשים עם השדיים האלה... יש שבטים עם דפוס אחר לגמרי.
בכל אופן, כל הנשים בכל העולם מגיעות לזיקנה עם חזה נפול. זה מה שטבעי.

אני מעוניינת לתפור לעצמי בגד מבד כותנה אורגנית. האם מישהו מכיר מקום בו מוכרים בד כזה

אפשר לברר במתפרה של קיבוץ גזית שבעמק יזרעאל, הם תופרים מכותנה אורגנית (שמם "אורגנו").

למות מחום!!!
כן, מן הסתם הגרסה הארוכה נפוצה יותר בחורף ולא בקיץ.

בקיץ הטייטס הם קצרים יותר או חצאית/שמלה או גופייה ומכנס קצר כשאני יוצאת החוצה לקייץ שלנו
באזור שלנו פשוט לא מסתובבים בחוץ (אם לא חייבים - יתרונות החינוך הביתי) בצהריים - שיא החום ובאחה"צ ערב כבר נעים מאד עד קריר בלילות.

אפשר לברר במתפרה של קיבוץ גזית שבעמק יזרעאל, הם תופרים מכותנה אורגנית (שמם "אורגנו").
תודה. אני אבדוק אותם.

ומעניין שלא קראתי כאן כלום על עניין המינעלים שלנו...
לי יש עם זה עניין רציני: מצד אחד ויתרתי על עקב כבר לפני יותר מ-10 שנים בערך. לא הולכת עם שום דבר כמעט חוץ מסנדלי שורש בקיץ וזוג משופשף של נעלי TIMBERLAND בחורף. אבל מה עושים כשצריכים להראת טוב, אלגנטי וכד'?
כל פעם שאני הולכת ללמד אני מוצאת את עצמי בדילמה הזו.

אבל מה עושים כשצריכים להראת טוב, אלגנטי וכד'?
הפתרון האישי שלי לקיץ:
נעל סירה, ללא עקב, מעור רך (לא נעל בובה נוקשה).
קשה מאוד למצוא נעליים כאלה. לרוב, החומרים שהנעל עשויה מהם כל כך זולים או שהגיזרה כל כך לא מתאימה לרגל אנושית, שהנעל משפשפת בכל מקום, או מועכת את הרגל, או לא נוחה להליכה של יותר משני מטרים רצופים. שנים על שנים אני מחפשת, ועכשיו יש לי שני זוגות שאני מסרגת ביניהם. אני מדביקה פלסטרים על החלק האחורי של הרגל, כדי למנוע שיפשוף עם הנעל, עד שהנעל נעשית מספיק "משופשפת" כדי לא לפצוע שם. אם מוצאים נעל טובה כזאת - היא גם יפה וגם נוחה להליכה (היא חייבת להיות איכותית. יש הרבה נעליים "זבל" בסגנון הזה, אבל אי אפשר ללכת בהן).

הלבוש האהוב והנוח שלי- חצאית- לא מסתדר עם כל מיני דברים, כבר ציינתי את זה. עכשיו הוא לא מסתדר עם הבלי חיתולים. ניסיתי יום אחד עם החצאית להחזיק תינוקת בין הרגליים מעל הסיר, לא הלך (אנחנו בישיבה על כורסה, בעמידה לא הסכימה). חזרתי למכנסיים לעת עתה, לפחות משתדלת שיהיו רכים ונוחים ושיהיו להם כיסים, מה שאין בחצאיות בדרך כלל.
בקשר לנעליים- גם אני תוהה מה עושים כשרוצים להתלבש קצת יותר יפה. אני כבר כמה שנים בעניין הקצת יותר יפה הולכת על פלטפורמה. כזו שמרגישה שטוחה ורחבה, אבל כן נותנת איזה מראה קצת פחות מחופף.

אני עם סנדלי טבע נאות , שגם נראות נחמד וגם נוחות (רק עם חצאית אני מרגישה קצת כמו קריקטורה של מתנחלת)
בכלל עכשיו הן אופנתיות , הייתי עכשיו באיזה יומולדת , והיו שם כמה נשים בעלות הופעה 'מעודכנת' ( שיער צבוע ופן , מכנס גזרה נמוכה חולצה צמודה עם קשקושים ...) ו... סנדלי טבע נאות עם נצנצים !

לגבי ההליכה :
נזכרתי כשהייתי ילדה , השתתפתי בכל מיני הרצאות לרופאים על שיטת פאולה בתור הדגמה . יחד איתי הייתה אישה , שגם שימשה מדגימה , היא הייתה משותקת ברגליים מאיזו סיבה , ובעזרת השיטה של פאולה חזרה להלך כשתנועות ההליכה נבעו מסוגרי ריצפת האגן (הספינקטרים).
במהלך השנים , בתקופות שבהן הייתי יותר בתוך השיטה שמתי ללב שגם אצלי הספינקטרים השתתפו בהליכה .

רק עם חצאית אני מרגישה קצת כמו קריקטורה של מתנחלת)
כמו כשאני משלבת חצאית עם נעלי הספורט שלי, וזה כזה צירוף של "דתיות" שאני צוחקת לעצמי, במיוחד כשאני כמובן עם כובע בשמש...

סליחה על השאלה הכל- כך לא במקום-
איך כל העניין של החצאיות מסתדר לכם עם השערות ברגליים?
אי מוצאת את זה הרבה יותר משוחרר ללכת עם מכנסיים ארוכים ובלי להקפיד הקפדה היסטרית בעניין.

איך כל העניין של החצאיות מסתדר לכם עם השערות ברגליים?
השאלה מאוד במקום @}

ואני אחזיר בשאלה

למה את מקפידה? מה יקרה אם מישהו יראה?

(אני לא מורידה שערות ולא מקפידה בכלל, חצאיות, בגד ים, מכנסיים קצרים, מה שבא לי.. )

אני לא מורידה שערות ולא מקפידה בכלל, חצאיות, בגד ים, מכנסיים קצרים, מה שבא לי
גמני

שיער הגוף שלי הוא חלק מהנשיות שלי

החצאיות שלי ארוכות, וזו אחת הסיבות.

סתם שתדעו עפ"י ההלכה גבר צריך בזמן תפילה לשים משהו המבדיל בן איזור "מתחת לחגורה" ומעליה, אישה לא.

איך כל העניין של החצאיות מסתדר לכם עם השערות ברגליים?
מצוין, תודה

אמש, בשעות הקטנות, ביקרתי בדף. לפני שהלכתי לישון,
קילפתי מהתחתונים את התחתונית והחלטתי שלא עוד.
אחר כך קילפתי את התחתונים וישנתי בלי. נזכרתי שלפני
פרוץ יורש העצר, הייתי ישנה באופן קבוע בלי תחתונים. וגם נזכרתי
שלפני 12 שנים, בטיול הארוך שלי, הסתובבתי לפרקים ללא תחתונים
מתחת לשמלה.

חוץ מזה, הייתי היום באיזו משחקיה עם יורש העצר והתוודעתי לראשונה
לכדורים הפיזיוטרפיים. שעתיים אחר כך נסענו לקנות אחד כזה (הגדול).
אחלה פנאן, לשנינו. אני רק מאוכזבת מהישיבה (חשבתי שפתרתי את
בעיית הישיבה מול השולחן) - לא נוח לי, כואב בגב התחתון.

אחרי האמבטיה היומית שאלתי את הגוזל עם מה הוא מעדיף לישון,
תחתונים או מכנסיים. הוא העדיף מכנסיים. לא כל כך מסתדר לי
לא להלביש לו לא זה ולא זה, בכל זאת, קצת פיפי בורח פה ושם.
גם לגבי, לא מתאים לי ללכת ביום ללא תחתונים.

מיכל, כתבת יפה, גם ויזואלית.
כמו שיר.

צורת ההליכה הנשית שתוארה פה מהדהדת לי לפעמים...
לפני יומיים ניסחתי לי כמה שאיפות קטנות; אחת מהן היא לגבי ההליכה. ללכת עם יותר, איך לומר - הדרת כבוד. נינוחות, זקיפות.

עוד שאיפות היו, אם מישהו שואל, לנשום - זה כמובן (פעולה שאני פשוט לא זוכרת לעשות!).
לדבר רך - עוד השפעה של האתר.
לקנות לי טבעות; פתאום בא לי להתקשט קצת.
להמעיט כעס...

שיער הגוף שלי הוא חלק מהנשיות שלי

וגם

החצאיות שלי ארוכות, וזו אחת הסיבות
יש לי חצאיות קצת יותר קצרות, לא תמיד מעיזה ללכת איתן. עם כל קיץ שעובר מעיזה ללכת ליותר מקומות עם השערות הנפלאות ברגלים הנהדרות (והשעירות מאד) שלי. שיא השחרור היה כשיום אחד בקיץ של לפני שנה או שנתיים שכחתי לגמרי ממה צריך ואיך צריך והלכתי למכולת בישוב עם מכנסיים קצרים. זה היה נהדר לשכוח את מה שהטביעו בי כל כך הרבה שנים של תרבות קלוקלת. כשהייתי במכולת כבר אז נזכרתי, ובמקום להתעצבן על עצמי שמחתי שהצלחתי לשכוח.

זה היה נהדר לשכוח את מה שהטביעו בי כל כך הרבה שנים של תרבות קלוקלת.
איזה יופי

אנימציות ברביות

יש לי חברה שממש בוהה ברגלי השעירות כל פעם שהמכנס מתרומם קצת. לדרישתי להפסיק ללטוש מבטים היא עונה שזו פשוט פעם ראשונה לה לראות את השעירות על מישהי פרט לה.כאילו זה מחזה כל כך אינטימי,עד שאדם רואה אותו על גופו בלבד. כמו להיות בשירותים (ואני מוסיפה סימן שאלה לאינטימיות של זה).
רציתי לספר על הרומן שלי עם בלי תחתונים.
זה התחיל בפסטיבל אמנות מטורף בקיץ 2002. התחפשתי והתאים למצברוח המיני-משוחרר-הרפתקני לדלג על התחתונים (עם חצאית מיני לבנה!אכן הרפתקני).באותו הלילה ובימים שלאחריו הרגשתי מאד מינית וחתרנית.אח"כ המשכתי בזה חודש,גם כן במסגרת מינית למדי, ואח"כ כבר התערבתי עם עצמי כמה זמן זה ימשיך.זה נמשך.עדיין. מזמן כבר לא מיני(ואיך בכלל אפשר לחשוב שבלי תחתונים קשור דווקא למיניות?!?). ובין לבין אני מגלה עוד אחיות ב"תנועה לשחרור התחתון". אמא שלי, אחותי-האורבנית ממנהטן,חברות... אכן ההפרשות פחתו מאד,עם ה"קיפר" אין לי צורך בהם אף לא בווסת, והתורה עוברת הלאה. אנימגייסת נפשות ל"תנועה".
חזקו ואימצו, אחיותיי! (סליחה יערה- חזקנה ואמצנה)
<תומיקה רק היתה רוצה ללמוד לרכב על אופניים בחצאית בלי תחתונים ומבלי לשמח את כל מי שבדרך (-; >

מאשרת חזקו ואמצו.
יערת.

אבל בתקופת הביוץ ההפרשות נוזלות על הירך וזה לא כיף.

איזה קטע,בדיוק אמי התקשרה כרגע עם אותה השאלה. התשובה: להיות יותר מודעת,להרגיש, וללכת לשירותים לנגב.

זה לא נמרח קודם על המכנסיים?

נשמע לי קצת ורוד מידי.

תומיקה רק היתה רוצה ללמוד לרכב על אופניים בחצאית בלי תחתונים ומבלי לשמח את כל מי שבדרך
תלבשי חצאית עד הברך או טיפה מתחת לברך. אף אחד לא יראה.
או תלבשי תחתוני בוקסר רפויים כאלה. אצלנו הם להיט בתור מכנסי פיג'מה (בייחוד כשיש עליהם סנופי

)

רגע, (שאלה פרובוקטיבית) ואם כן יראו - מה איכפת לך לשמח מישהו? הרי את על אופניים. הוא לא יוכל לעצור אותך ולהטריד.

שיער הגוף שלי הוא חלק מהנשיות שלי
הלוואי עלי להגיע למקום הזה. זה שאני עם חצאיות זו כבר מהפכה, ואני לא יכולה לעשות הכל בבת אחת...

מה שכן, לרוץ עם חצאית הרבה הרבה יותר כיף מאשר לרוץ עם מכנסיים. עולם אחר ממש. לא פלא שהגברים הסקוטיים אימצו אותה.

בלי תחתונים - מדליק !

זה לא נמרח קודם על המכנסיים?
תלוי מה לובשים. עם בגד רחב מרגישים את הנזילה על הגוף לפני שהיא מגיעה אל הבד, וגם אם היא מגיעה, זה לא דם של מחזור, זה שקוף ומתייבש מהר. כיף בלי תחתונים.

דף מרתק @}

אני לא ישנה עם תחתונים מאז שאני זוכרת את עצמי. לישון עם חזיה או גי'נס נראה לי מצמרר. לרוב אני ישנה ערומה (גם בן הזוג).

בבית אני מסתובבת בלי חזיה ותחתונים, רק עם שמלת בית קצרצרה (בקייץ) וטרנינג נוח בחורף.
כשגרנו בבית הקודם שבו הייתה פרטיות כמעט מושלמת נהגנו להסתובב ערומים.

אני לא אוהבת חצאיות, הן לוחצות לי על הבטן. אני מחפשת שמלות שנים ויש קצת בקייץ (אבל ממש מעט) בחורף יש רק ליציאה בערב. למה אין יותר שמלות?

עם ג'ינס אני לא הולכת כבר שנים. לא נוח לי. בגלל המחסור בשמלות אני הולכת עם מכנסיים נוחות בחורף.

אני הולכת ללא חזייה כאשר אני מרגישה נוח עם זה: אם יש כיסים אסטרטגים על החולצה או שהבד מספיק עבה.

אחת מהסיבות שהיה לי כל כך קשה עם ההנקה הייתה שהשפרצתי בצורה מפחידה בלי הפסקה והייתי צריכה להסתובב עם חולצות רטובות (וגם סדינים ומזרונים רטובים) וחזייה עם פדים מעצבנים. כשהייתי שוכחת להחליף אותם היו לי גם כתמים גדולים על החולצה. איבדתי את החופש של הגוף שלי וזה הפריע לי מאוד.

השבוע הגעתי לכמה החלטות נחושות: קניתי חזייה פשוטה ולא חזיית ברזלים כי נמאס לי מאי הנוחות. והחלטתי שהחורף אני הולכת לתופרת שתתפור לי שמלות בדיוק כמו שאני רוצה!

ללכת קצר עם שערות על הרגליים אני לא מסוגלת.

אז כמה אתן חושבות שאני מחוברת לעצמי?

אז כמה אתן חושבות שאני מחוברת לעצמי?
מה זה? ממתי את צריכה אישור מאיזו דמות אינטרנטית עלובה בלי פרצוף ובלי גוף לגבי מי שאת ומה שאת? אם את מרגישה בתהליך התחברות - את שם. אם הדף הזה מרתק בעיניך - סימן שאת חושבת על הדברים ומפיקה מהם תועלת. תגידי לעצמך "אני מחוברת לגוף שלי" או "אני לומדת להיות מחוברת לגוף שלי" אם אלה היגדים שעושים לך טוב, ותתעלמי חגיגית מהקשקושים שלנו. סליחה על הבוטות, אבל זהו בדיוק שיעור שאני עצמי עוסקת בו - איך לפרגן לעצמך כשאת יודעת שאת צודקת במקום לחכות לאישור חיצוני, שלפעמים בא ולפעמים לא, ומכל מקום הוא פחות עוצמתי מאשר חיזוק פנימי.

והחלטתי שהחורף אני הולכת לתופרת שתתפור לי שמלות בדיוק כמו שאני רוצה!
הלוואי עלי להגיע למקום הזה.

א-פרופו נשיות: אני לא מרגישה נשית, ורע לי עם הגוף שלי, כי יש לי ציצים מזעריים. חזיה AA קצת מרווחת עלי.
אף פעם לא הודיתי בזה בצורה מפורשת עד הרגע הזה - אבל זה כך. תמיד השתדלתי לטפח את ההרגשה שאני טובה כמו שאני, יפה כמו שאני, וזה עבד... עד גבול מסוים. אני לא מרגישה טוב עם הגוף שלי ונורא מקנאה בכל נערה מצויה שרואים לה את החזה דרך החולצה. מצד שני, אני לא הולכת לעשות ניתוח הגדלת חזה - על גופתי המתה. נראה לי התעללות בגוף. אני מעדיפה לעבוד על עצמי כמה שרק אצטרך כדי לאהוב את מה שיש, ולא להניף עליו סכין. אבל מה עושים עד אז?
זה יוצר אתגר עם הלבוש, אבל עכשיו מצאתי ממש פתרונות יפים לחולצות נשיות ונעימות. כך שעכשיו הבעיה רגשית ולא פרקטית.
נ.ב. בעלי מת על מה שיש, ואובייקטיבית אני חייבת להודות שבעירום, יש להם צורה נאה. ובכל זאת....

הי תמרוש,

מה זה? ממתי את צריכה אישור מאיזו דמות אינטרנטית עלובה בלי פרצוף ובלי גוף לגבי מי שאת ומה שאת?

אני רואה איך את יכולה להבין לא נכון את שאלתי ואולי באמת הניסוח לא היה משהו אבל לא ביקשתי אישור, התעניינתי לדעת מה הנשים המקסימות בדף הזו חושבות. אני מאוד מסתדרת עם עצמי, לפחות בקטע הזה. וגם אם אף אחת לא תענה לי, זה בסדר גמור.

_והחלטתי שהחורף אני הולכת לתופרת שתתפור לי שמלות בדיוק כמו שאני רוצה!
הלוואי עלי להגיע למקום הזה._

למה זו בעיה להגיע למקום הזה? הסיבה היחידה שלא עשיתי את זה עד כה היא כלכלית. מה עוצר אותך?

אני מזדהה לחלוטין עם נושא הדברים שנולדים איתם ואי אפשר לשנות. לי היה ויש אקנה שהשאיר לי חורים (צלקות) בעור הפנים ובעיה עם ללכת חשופת גב (בגלל שעדיין בגיל 31 יש לי פצעים בגב). לאחר ההריון וההנקה החזה שלי כבר לא מה שהיה פעם ולעולם לא יחזור... למרות שגם בן זוגי אומר שאני מדברת שטויות והחזה שלי יפה מאוד. יש לי גם כ15 קילו מיותרים אבל לפחות זה נמצא בשליטתי.

אני לא חושבת שיש אשה או גבר שמרוצים ממה שיש להם. כל הכבוד לך שאת עובדת על עצמך... גם אני לא מוכנה שירימו עלי סכין... למרות שאני כן משתעשעת עם הרעיון של פילינג עמוק.

איזה דף מענג!
החזיר אותי לתקופה שאני וחברותי היינו מסתובבות עם טרננינג בלי תחתונים (מין טרנד שכזה -היינו בצבא והמודעות הנשית שלנו לא ידעה שפל נמוך מזה...)
רציתי לשתף מנסיוני - אפשר לרוץ בלי חזיה- אני כבר שנים עושה את זה - פשוט לובשת גופיה קטנה צמודה אך לא לוחצת או "גוזיוות" שנועדו לילדות שרק מתחילות אבל הן נורא נוחות. זה למרבה הצער מתאים בעיקר למי שממדיה צנועים עד ממוצעים...

למה כל כך קשה להשיג תחתוני כותנה?

"צרכנית בעלת מודעות סביבתית, שמחפשת תחתונים נוחים, סקסיים ואופנתיים - לא יקרים מדי, לא צמודים מדי, לא צרים מדי, טובים לגוף ולבריאות, נושמים וסופחים זיעה וגם עשויים מבד אורגני - לא יכולה אלא להתאכזב ולהתפשר".

קומ"ג,
קראתי את הכתבה שצירפת וזה כל כך נכון!
תחתוני הכותנה היחידים שמצאתי היו בחנויות דלתא, בד"כ בפינה מוצנעת השמורה לנשים מבוגרות או לא אנורקטיות,
בגזרות גבוהות ולא מחמיאות מהסוג שסבתי (שתחיה) לובשת.
בכל שאר החנויות מוכרים את "תוצרי הנפט" הנוראיים האלה שמוזכרים בכתבה.
פכס, לא נוחים ולא נעימים ובכלל...)-:

איזה קטע
בחנות בגדים שכונתית מצאתי תחתונים מגניבים, מאה אחוז כותנה. עברתי ללבוש רק אותם. נדלקתי עליהם דווקא בגלל הגזרה, מין ספק מכנסונים ספק תחתונים - ללא גומי מעיק. רק עכשיו שמתי לב (בדקתי בתווית) שהם עשויים כותנה.

ואני מצאתי תחתוני כותנה נוחים מאוד דווקא בשוק הכרמל (10 שקל החתיכה) בשלל צבעים, הבעיה : תוך זמן די קצר התחילו להיפרם תפרים.

קצת מפתיע אותי הדיבור הזה על מחסור,
אני הולכת כבר שנים רק עם תחתונים מכותנה, והם נקנים בחבילות כאלה זולות, בכל מני צבעים.
סקסיים במיוחד הם לא, אבל בטח לא גזרות סבתא. יש בינהם אפילו גזרות מחמיאות.
בכל אופן, בתחתוני כותנה ובלי תחתוניות, כמות ההפרשות שלא בימי ביוץ היא אפסית כמעט.

גם אני בתחתוני כותנה.
צבעוניים, יפים בגזרות מגוונות.
אני קונה אותם ברח' אלנבי, במקום כזה של מלאן עודפים שנקרא "אמריקה הקטנה" או משהו דומה. מהיום שגילית את החנות/בסטה הזו, אינני קונה תחתונים בשום מקום אחר, כי כואב לי לשלם 32 שקלים על תחתונים ששם אני קונה ב-10 שקלים (לפעמים פחות).

מה דעתכן מטפחות ראש נשי או לא נשי ?

מה דעתכן מטפחות ראש נשי או לא נשי ?
לטעמי נשי ויפה מאוד
הייתי רוצה ללבוש מטפחת בלי להיות מתויגת כדתיה.. (וגם בגלל זה אני לא לובשת כרגע)

לטעמי לא מגדרי. יפה לכולם

אנונימי

במיוחד לשודדי ים. לא שמתי לב שזה הופך אותם לדוסים נשיים

צבעוניים, יפים בגזרות מגוונות.
יש גם בחנות העודפים של דלתא באלנבי פינת גרוזנברג. 10 שקלים לאחד.