תרופות נגד דיכאון

[מודאגת*]

היי סאלי - תודה על מה שכתבת
אני גם פשוט רציתי לשמוע אם למשהו יש נסיון עם התהליך של ירידה מליתיום ומעבר לטיפול טבעי

ממה שקראתי הרבה מהדרדרות קוראת אחרי שיורדים מהתרופה.

מרגישה שהתרופה כמו שמה אותו בחדר אטום...מוכנה לקחת אחריות אבל רוצה לדעת אם למשהו יש נסיון מוצלח עם ירידה מליתיום.

איך בכלל הגעתי לסיטואציה כזו...?

[פלמונית*]

_היי סאלי - תודה על מה שכתבת
אני גם פשוט רציתי לשמוע אם למשהו יש נסיון עם התהליך של ירידה מליתיום ומעבר לטיפול טבעי

ממה שקראתי הרבה מהדרדרות קוראת אחרי שיורדים מהתרופה.

מרגישה שהתרופה כמו שמה אותו בחדר אטום...מוכנה לקחת אחריות אבל רוצה לדעת אם למשהו יש נסיון מוצלח עם ירידה מליתיום.

איך בכלל הגעתי לסיטואציה כזו...?_

זה נשמע לי מסוכן להוריד מישהו מליתיום. הפרעה דו-קוטבית היא אחת ההפרעות המסובכות בספר ודווקא התרופה הזו כנראה עוזרת.
חכי. לא משנה מה, חכי. אתם ביחד שלושה חודשים? את באמת מסוגלת לקחת אחריות על התקפות מאניות? על בזבוז מטורף של כסף? על ימים ולילות ללא שינה?

קרוב משפחה שלי סובל מהפרעה דו קוטבית, בפעם שעברה שהוא הפסיק לקחת את הכדורים, הוא נסע לניו יורק וגר שם ברחוב במשך חצי שנה.

ולפני שאת מחליטה על איזושהי תגובה למידע הזה, תקראי את "נפש לא שקטה" של ד"ר קיי רדפילד. תיאור חי מאוד ומעניין מאוד של מאניה-דפרסיה.

[סאלי_תדמור*]

מוכנה לקחת אחריות אבל רוצה לדעת אם למשהו יש נסיון מוצלח עם ירידה מליתיום.

לגמרי הגיוני. שימי לב שבאתר הזה יש הרבה אנשים, אבל לא כולם גולשים כאן, אפשר לחפש בעוד מקומות. הקרובה שלי אכן ירדה מליתיום. אבל היא רק אישה אחת. ואדם אחד לא מעיד על אדם אחר.

זה נשמע לי מסוכן להוריד מישהו מליתיום
אני בטוחה שאת צודקת. יש סכנות בויתור על תרופות. כמובן שיש גם סכנות בלקיחה. אבל הסכנות בויתור או הפסקה של תרופות עשויות להיות מיידיות ודרמטיות.

מצטרפת גם לזה שאתם רק שלושה חודשים יחד. כך שצריך סבלנות. לחכות קצת ולראות.

איך בכלל הגעתי לסיטואציה כזו...?
את גם לא חייבת להשאר בה (שוב אני נשמעת כמו ורדה... בד"כ אני לא כזו). פשוט שווה להקדיש מחשבה, לשאול את עצמך, מדוע את איתו. אני יודעת שבעבר נמשכתי רומנטית לאנשים שאצטרך לטפל בהם. משהו בי אהב את המקום הזה. עשיתי עבודה על עצמי, ובהמשך כבר לא נמשכתי למקום הזה, כלל וכלל לא. זה לא היה מקום טוב בשבילי, והוא גם החליש את השני.

לא אומרת שזה כך בשבילך - רק משתפת.

[איל_גיא_חיים*]

אחת התרופות, ובעיני היעילה ביותר היא בעיקרון זולה מאוד\ הכי זולה, ניתנת להשגה בכל פינה ולא רק בבתי מרקחת.
באמת שהיא היתה ידועה לאנשים מימים ימיה ועד עכשיו אנשים יודעים שהיא יכולה לעבוד, רק לא מאמינים שהיא באמת ככ נגישה ובכל מקום:
אחריות חברתית, אם הקהילה היתה תומכת , האנשים היו נמצאים בעולם הרבה יותר תומך, הרבה פחות תוקפני כלפי הפרט ומסכסך בין פרטים וקהילות,
למרות שהרבה אנשים יודעים את זה, מכיוון שזה כמעט בלתי אפשרי לקבל את התרופה הזו אם כמעט כולם מפסיקים להאמין שאפשר אז אי אפשר, אם אנשים יאמינו שאפשר- מידית יהיו פעולות לכיוון בתחומים רבים מספור ועם מורכבות ופשטות מאוד מעצימות.
האם ויתרנו על זה?
האם ויתרנו על עצמינו?

[שחף_ירוק*]

אני חושבת שאני יותר טובה וחזקה מכל כדור!
גם אני חושבת ככה. אבל למרות זאת, הבנזוג שלי לוקח תרופות נגד דיכאון כי אם לא הוא יתאבד, ובתקופה שהוא לא לקח הוא באמת היה במצב קשה. כמובן שאני לא אוהבת את הסיטואציה הזו, וברור שעדיף בלי תרופות בכלל, אבל מעדיפה אותו על תרופות וקצת קהה ברגשות מאשר בלי תרופות ובדיכאון על סף התאבדות.
המלצה אישית שלי: תפשי רופא טוב ותשאלי אותו את כל השאלות הנוקבות. אנשים עם סיפורים אישיים באינטרנט בדרך כלל נוטים לתת תמונה מאוד חלקית בהתאם לידיעותיהם הספורדיות, וזה לא משהו שכדאי להסתמך עליו כשרוצים לבסס קשר מכל סוג שהוא, ובטח שלא זוגיות.

[פלמונית*]

אחריות חברתית, אם הקהילה היתה תומכת , האנשים היו נמצאים בעולם הרבה יותר תומך, הרבה פחות תוקפני כלפי הפרט ומסכסך בין פרטים וקהילות,

כן. אבל אני חושבת שמאניה-דיפרסיה עדיין הייתה קיימת.

אני מאוד אוהבת את האתר הזה, אבל לפעמים הערגה הזו ל"פעם" נראית לי לא מציאותית.

נכון: יש סבל אנושי שאפשר היה למנוע בעזרת אחריות קהילתית. הרבה אנשים סובלים סבל אמיתי כתוצאה מניכור ובדידות. חלקם שוקעים גם לדכאון.
אבל ישנן מחלות שהן מעל להכל גנטיות ותלויות במבנה המוח ובמחסור או עודף של נוירוטרנסמיטורים מסוימים. הפרעה דו קוטבית היא כזו. יכול להיות שהמצב המודרני מחריף את המחלה, אבל הוא לא הגורם שלה, לכן אני לא רואה איך אחריות קהילתית יכולה לתרום מספיק במקרה הזה.

[סבטקסט_כפול*]

אני לוקחת דפלפט ופרפנאן מחלתי מוגדרת כסכיזואפקטיבית,ואני חלק מקהילה זאת.רוצה לרדת מהכדורים אבל לא יודעת איך והאם זה אפשרי,
אם למישהי פה יש ניסיון בנושא אשמח לשמוע

[סאלי_תדמור*]

מעניין אם יש פסיכיאטר שיודע לעזור לאנשים לרדת מכדורים. אני מניחה די בוודאות שההכשרה שלהם מספיקה לזה. השאלה היא אם גם הלב שלהם נוטה לשם, האם הם מעוניינים ומנסים לעזור לאנשים להגמל מכדורים? כי הרי פעם פסיכיאטר היה מדבר עם אנשים. היום כמעט שלא. אז אולי יש פסיכיאטר שגם מדבר, או שלפחות עוזר להגמל, ואז אפשר לשלב את זה עם תרפיה מסוג אחר - דיבור, גוף, שילוב של דיבור וגוף או משהו אחר.

אני מאוד אשמח לשמוע אם יש למישהו חוויה כזו עם פסיכיאטר. או אפילו שמע על כזה.

סבטקסט - ניסית לחפש בספרות? אולי באנגלית?

[עפרה_שחר*]

פסיכולוג הוא מטפל בשיחה ופסיכיאטר הוא רופא שמטפל בכדורים. הוא חייב גם לשוחח כדי לדעת איך התרופות משפיעות, אבל אצל הפסיכולוג השיחה היא המנה העיקרית של הטיפול, ואצל פסיכיאטר- רק מדד להצלחת הטיפול בשיטה רפואית. . פסיכולוג יכול להמליץ לאדם שלפי דעתו זקוק לטיפול תרופתי לפנות לפסיכיאטר, ויש גם שיתופי פעולה (מעטים).

[סאלי_תדמור*]

עפרה, אלא אם כן אני טועה, זה לא היה כך פעם. אני יודעת שזה כך בשנים האחרונות. אבל זה לא חייב להיות כך מעצם ההגדרה. אם אני לא טועה, ההכשרה של הפסיכיאטר היא גם בתחום הטיפול השיחתי ולא רק תרופתי. הוא כמובן רופא שיכול לתת תרופות, אבל לא רק. ואם יש בנמצא פסיכיאטר כזה שמוכן גם לדבר ולא רק לרשום מרשמים, אולי הוא יכול להיות האדם המתאים לעזור להגמל (שזה מן הסתם יהיה בהדרגה) מתרופות. מעט אנשים באמת שולטים מספיק בידע שנדרש כדי לעזור בתחום הכדורים.

[ריש_גלית*]

סבטקסט כפול, אם תמצאי מטפלת רצינית ומוסמכת (פסיכולוגית או אחרת) ותיפגשי אתה לשיחות תמיכה ועזרה, אני בטוחה שהיא תוכל לעזור לך להיפרד מהתרופות בצורה אחראית ובטוחה. בהצלחה יקירה .

[פלונית*]

סבטקסט יקרה. היום ידוע יותר מבעבר כי סכיזופרניה על כל גווניה היא מחלה בעלת בסיס ביולוגי מוכח.
הטיפול בתרופות מונע הישנות של התקפים פסיכוטים.
כל התקף כזה גם לאחר ההתאוששות ממנו מחליש, מערער ופוגע עוד יותר במכלול תהליכי החשיבה.
לרוב שאין התקף האדם מרגיש טוב יותר ואז התרופות נראות מיותרות ורוצים להפסיקן.
מה שברוב המקרים הוא טעות כי הן אלו שמאפשרות פעמים רבות לשמור על האיזון הרגשי והקוגניטיבי.
אני מאמינה שרוב הפסיכולוגים והפסיכאטרים לא ילוו תהליך כזה שנחשב בקרב חולי סכיזופרניה כמאוד לא מקצועי ולא אחראי.
אגב פסיכיאטרים הם רופאים לכל דבר שהתמחותם היא בבריאות הנפש. זה נכון שכיום הם עוברים גם קורסים בפסיכותרפיה וחלקם משלבים בטיפול גם שיחות אך הטיפול הוא ברובו תרופתי.
פסיכולוגים כל הכשרתם היא בפסיכותרפיה. הם לא מורשים לרשום תרופות ובוודאי לא להוריד מינון של תרופות או להפסיקן.
מי שיכול לסייע לך לרדת מהתרופות הוא רק פסיכיאטר. ושוב בהנחה שהאבחנה שמסרת כאן מדוייקת, אינני מאמינה שתצליחי למצוא פסיכיאטר כזה.
מצטערת אם זו לו התשובה שיחלת לשמוע
מאחלת לך הרבה אושר והצלחה
(הכותבת הינה פסיכולוגית)

[אילה_א*]

אחת הבעיות הגדולות של תרופות פסיכאטריות שעובדות היא הרצון להפסיק לקחת אותן
הרי אני מרגיש טוב
אבל יש מחלות שממש מסוכן ! להפסיק לקחת את התרופות המטפלות בהן
בעיקר מניה דיפרסיה ביופולארית הפרעה דו קוטבית (כמה שמות שי למחלה הארורה הזאת)
מדובר במחלה קשה מאוד ותרופה יכולה לאזן לחלוטין את המשתמש והוא יכול לחיות עימה לאורך שנים חיים טובים .
ישנם עדיין הרבה פסכיאטרים שמנהלים שיחות רבות עם המטופלים שלהם ממש כמו פסיכולוגים ובמקביל מציעים לאלה מהם שצריכים טיפול תרופתי
קראתי כאן בדף המון דברים שממש ממש לא מקובלים עלי ואני אכנס בערב לפרט מה הם ומדוע הם שגויים

[שחף_אהובי*]

מצרפת קישור לנסיון שלי עם תרופות נגד דיכאון :
פוסט טראומה קיבוצית (2009-07-01T05:04:26)
באופן אישי, אני דוקא הרגשתי (בדיעבד) ש לפני התרופות הייתי הרבה יותר מושפעת כימיקלית.
אני לא מבינה בזה וגם משתדלת להתמחות ב"התפתחות וצמיחה" יותר מאשר ב"דיכאון" ומכאן הבעיה שלי, להגדרתי, היתה חוסר יכולת להמשיך בחיים של שקר עצמי ובכלל לא דיכאון, אבל מכיוון שאני בין היחידים שכתבו על הנושא תחת הניק הקבוע אני מרגישה צורך לתת את הפרספקטיבה שלי.

[אלמונית*]

ומה קורה אם הדכאון והחרדות הופכים להיות גורם מפריע אמיתי וממשי לחיים?
אם הם מפריעים בתפקוד בעבודה, גורמים ךאי- חברתיות, לפחד, לביישנות קיצונית...?

[פמיניסטית_מושתקת*]

ומה קורה אם הדכאון והחרדות הופכים להיות גורם מפריע אמיתי וממשי לחיים?
לי יש {היה?} דיכאון וחרדות. המצב שהייתי בו עם החרדות היה מצב שבו לא הצלחתי לתפקד, לא יצאתי מהבית, לא הלכתי לבית ספר ובעצם רק שכבתי במיטה כול היום כי הרגשתי מותשת. הפסקתי לאכול והיה לי התקף חרדה כול יום. הגעתי לפסיכיאטרית שלא הבינה מה הבעיה שלי וצעקה עליי ללכת לבית ספר, התגללגלתי קצת ברפש הפסיכיאטרי, התאשפזתי, היה לי התקף פסיכוטי ועוד. בסופו של דבר מצאתי מטפל ועליתי לאט לאט.
אני מספרת את זה כי נמאס לי לשמוע שאנשים נגד תרופות, נמאס לי לשמוע שכולם מדוכאים לפעמים ושזה בסדר. כול החברים שלי שעברו דיכאון, חרדות, הפרעות אכילה, פסיכוזות, דיסוציאציה, כולם בסופו של דבר לקחו תרופות. חלק לקחו תרופות הומאופטיות או טיפול אלטרנטיבי, אבל אני מחשיבה את זה כתרופות. אני נגד להכריח בנאדם לקחת תרופות אבל מעצבן אותי שאומרים שאני מסממת את עצמי ככה. אני לא מאושרת, גם לי קשה, אני עובדת על הבעיות שלי. אבל אני שורדת, אבל בזכות התרופות אני לא קופצת כרגע מהחלון. בזכות התרופות אני הולכת לבית ספר. כמובן שלא רק בזכותן אבל גם, הם הביאו אותי למצב שאני רוצה לעלות למעלה, שאני רוצה לצאת מזה, ולא קל להגיע לשם.
אז עכשיו תטבחו בי ותגידו שאני אידיוטית ושאני מסוממת ושאני לא צריכה את התרופות. אני כן צריכה, זה עוזר לי. ירדתי מרוב התרופות שאני לוקחת, נשארתי עם עשירית ממה שלקחתי פעם. זה לא עושה את המאבק יותר קל אם לוקחים תרופות, אבל זה עושה את המאבק אפשרי, וזה מה שחשוב.

[פלוני_אלמונית*]

ציפרלקס
הציל אותי!

[פריחה_והתחדשות*]

אני לגמרי בעד תרופות
הן ךא ]ותרות את הבעיה, אבל הן מאפשרות לאנשים לעשות תהליכי טיפול נוספים שבלי התרופות לא היה מקום לתהליכים
אני שונאת שאנשים מייעצים להפסיק טיפול תרופתי. מישהו באמת רוצה לקחת פה אחריות הצורה כזו על אדם אחר בנושא כה מסוכן???

[גם_אני*]

ציפרלקס החזיר אותי למי שהייתי לפני התקף החרדה ועשר השנים הקשות שאחריו.
בתקופות רגילות כדור ובתקופות קשות יותר 2 כדורים.
אני אדם רגיל לחלוטין איתו- שמחה ,כואבת , יוצרת ,יוזמת, פוחדת, אוהבת, שונאת, למטה ולמעלה..
טיפה פחות חשק מיני אבל בזמן ההתעלסות הכל עובד יופי.

הכי חשוב- בלי התקפי חרדה.

[גמילה_קשה*]

שלום לכולם.... ל- מנוחה.... אז בואי אלי אני צריכה את עזרתך..... אני כבר אחרי הגמילה קרוב לשנה! ולא מרגישה טוב....לא מאוזנת.... וכן חיפשתי אנשים שהיו בפנים ויצאו מיזה בהצלחה...... יש לי המון שאלות אליך..... כמה זמן לקח לך להתאזן? למען האמת זה גהנום ......בעיקרון רוב הדברים עברו לי אבל יש דברים שנשארו ומפחדת שזה ישאר כך לנצח.....תודה מראש

[בשקט_בשקט*]

רוצה להוסיף משלי למען אלו שחוששים מתרופות...

אחרי שנים ארוכות בהן הרגשתי ריקנות, סבל, ייאוש (ברקע:התעללות מצד אמא, אונס ושאר "מטעמים") ולמרות עבודה פנימית ערה ונמרצת,
מצאתי עצמי נטולת אנרגיות, משותקת מפחד בכל מה שקשור לקריירה, עם התקפות חרדה, מכונסת, שיפוטית מאוד כלפי עצמי, חסרת בטחון ועם דימוי עצמי נמוך.
למרות חששות שהיו לי, התחלתי לקחת רסיטל - וזה פשוט הציל אותי.

אני רוצה לספר לכם שרק עכשיו אני מצליחה להינות מהפירות של העבודה הפנימית שעשיתי עם עצמי במשך שנים.
התרופה הספציפית הזו בעצם מאפשרת לסרוטונין (המופרש באופן טבעי) להישאר יותר זמן במרחב הסינפטי והיא נותנת מענה לבעיה פיזיולוגית האופיינית בדיכאון בה רמות הסרוטונין נמוכות.
התרופה לא נותנת תחושה של "היי". והיא לא "ספידים" - כלומר אדם שלא חולה בדיכאון (רמות הסרוטונין שלו ממילא תקינות) לא ירגיש כל שיפור.
אבל אדם הסובל מדיכאון ירגיש מאוזן, נורמלי, האנרגיות שלו יתארגנו אחרת.

היום, 4 שבועות בערך אחרי שהתחלתי לקחת אותה אני פשוט מרגישה "נורמלית".
מרגישה הקלה גדולה.
דברים נכנסים לפרופורציות. קל הרבה יותר להתמודד עם דברים. גם חוויות העבר מקבלות את הפרופורציות שלהם.
ואני כבר לא נשאבת אל חווית הכאב. אני מרגישה הרבה יותר בטחון. הקולות השליליים פחתו באופן משמעותי ואני מרגישה רוב בזמן רגועה ומסופקת וגם מספיקה הרבה יותר .

אני חוששת שאולי מה שאני כותבת יישמע למישהו טוב מכדי להיות אמיתי, אז אני רוצה לחדד שאני סבורה שההשפעה כ"כ מהותית עבורי כי ברקע בכ"ז יש לי המון שנים של עבודה עם עצמי (ועדיין..)
כך שאין כאן התבססות רק על התרופה ש"תסתום חורים" - יחד עם זאת, אין לי כל ספק שהתרומה לאיזון הורמון הסרוטונין ברמה הפיזיולוגית ממש הצילה אותי.

(אגב, לא היו לי תופעות לוואי מיוחדות ממנה אבל יכולה להיות רגרסיה רגשית בימים הראשונים לשימוש (זה קרה אצלי) - יש לאפשר אותה ולתת לה לחלוף)

בהצלחה.

[בשקט_בשקט*]

ועוד תוספת קטנה אבל חשובה בעיני ובמיוחד שמישהי שאלה כאן על זה:
ב 7 שנים האחרונות נפתחתי לתקשור והייתי מקבלת מסרים ומידע מדוייק על דברים שיתרחשו בעתיד וכו'
ובגלל כל מיני דברים שאומרים על הכדורים פחדתי שאני אאבד את זה אם אתחיל את התרופה.
אבל לשמחתי זה לא קרה.
התרופה לא מסממת את החושים ולא חוסמת התפתחות/ חוויות רוחניות.
אני עדיין ממשיכה לקבל מידע.

[פלוני_אלמונית*]

כל כך משמח לקרוא על הרגשתך כעת !

חג שמח !

[סאלי_תדמור*]

תודה לכולכן על השיתוף @}
מעניין ומשמח!

[בשקט_בשקט*]

_כל כך משמח לקרוא על הרגשתך כעת !
חג שמח !_

תודה לך (-: וחג-שמח

[מנסה*]

היי,

לי יש שני ילדים מקסימים, אחרי הלידות של שניהם חוויתי דכאונות קשים וכדורים נוגדי דכאון (לוסטרל) לגמרי הצילו לי את החיים!
עכשיו, כשהקטן בן שנה+ מתחילה לחשוב על עוד הריון אך חוששת להיות עם כדורים וחוששת להיות בלי..

האם למישהיא יש נסיון עם כדורים נגד דכאון בזמן הריון ובלידה?
האם מישהיא מוכנה לתרום מנסיונה עם תינוק שנולד "מכור"- איך זה היה? אחרי כמה זמן עבר?
אני מניקה עם הכדורים ןמרגישה טוב. חוששת להפסיק ושוב לחוות הריון מסוייט והתחלה קשה (גם אם אטול מייד אחרי הלידה כדורים, יכול לעבור חודש ויותר עד שישפיעו.)
מאידך, לא רוצה לפגוע בהתפתחות התינוק שלי ברחם ולא רוצה שיסבול מתופעות גמילה כשיוולד..

עצות? הערות? הארות?
תודה תודה! @}

[פחדני*]

ניראה לי שיש לי חרדה איזה ויטמין יכול לעזור

[אחת*]

קומפלקס ויטמין B. ככה זה נקרא.

[בסיבוב_הבא*]

אני מחפשת לשמוע מאנשים שהפסיקו להשתמש בתרופות, איך עבר עליהם התהליך, האם הדיכאון חזר, האם חזרו להשתמש בתרופות.

לפני זמן מה עברתי פרידה קשה, וכמה חודשים אחרי הפרידה הופיע דיכאון קשה. ניגשתי לפסיכיאטר וקיבלתי כדורים, החלפנו סוגים 4-5 פעמים עד שהגענו לשילוב כלשהו שעבד - רמוטיב + תרופה מהדור הישן (ג'ילקס) לאחר שציפרלקס ואחרים לא הועילו. לאט לאט המצב השתפר, חזרתי לתפקיד אך עדיין שמחת החיים לא חזרה במלואה, כדי לגייס אופטימיות ותקווה הייתי צריכה להתאמץ מאוד, ועדיין הייתי מדוכדכת, בוכה לעתים קרובות ומהרהרת הרהורים אובדניים (קלים מאוד - אני אמא ומחויבת ב-100% לילדיי, אין סיכוי שאפגע בהם כך).

אני לוקחת את התרופות כבר יותר משנה. בחודשים האחרונים הרגשתי בתחושה פנימית שהם פשוט לא עובדים. כאילו הפסיקו להשפיע. במקביל התחלתי לעסוק בספורט ברצינות ואחרי פעילות גופנית ההרגשה פשוט נהדרת. פה ושם שכחתי כדורים ואז נגמרה חבילת הג'ילקס ולא קניתי חדשה. ואחרי שבוע הפסקתי גם את הרמוטיב.

עברו מאז שבועיים-שלושה והרגשתי מצוין עם זה. לא הרגשתי מדוכאת יותר מפעם, אני מתפקדת ומרוכזת. סיפרתי לפסיכולוגית שלי והיא נרעשה ואמרה שאסור לי לעשות דבר כזה על דעת עצמי, שהדיכאון יכול לחזור ובעוצמה גדולה יותר. ניגשתי אתמול לפסיכיאטר והוא אמר חד-משמעית לא להפסיק - אפשר עם הרמוטיב אבל לא את הג'ילקס, ושזה לכל החיים, ושאשמח שכיום יש תרופות שיכולות לעזור.

אבל אני פשוט מרגישה מבפנים שזה לא כך. האם אני עושה טעות שאשלם עליה מחיר יקר?

[או_רורה*]

אני יכולה להגיד לך מדעתו של הרופא שלי שאני מאוד סומכת עליו -
בוודאי שאפשר להפסיק ואפילו רצוי.
השאלה מתי ובעיקר באיזה דרך.
רצוי להפסיק בליווי צמוד - ולאט לאט, להוריד רבע, ואז חצי וכאלה, כדי לא לגרום לגוף את תסמונת הגמילה.

לדעתו של הרופא שלי, רמוטיב עוזר הרבה פחות מציפרלקס ודומיו.
אני לא מכירה את הג'ילקס.


אם את לא מרוצה - תחליפי פסיכיאטר, אבל הפסקה כזו היא לא בריאה ולא בטיחותית.
בכל מקרה, צפי לתקופה לא קלה שיכולה להגיע, ויכולה גם לא.
אי אפשר באמת לדעת אף פעם.

בקשר לספורט - אם את מגבה את עצמך בתוכנית חלופית לתרופות - טיפול פסיכולוגי אם יש צורך, פעילות גופנית מתמידה ורציפה (כמה פעמים בשבוע), ותזונה נכונה - וודאי שאפשר גם להפסיק וגם לא להיות מדוכאים יותר.
אבל זה תהליך.

אם את רוצה להתייעץ עוד אני בדפבית.

[בריג'י_נומושי*]

אני בדיכאון חורף הכי קשה שהיה לי ובנוסף נהייתי מן מגעילה שלא מפסיקה להעביר ביקורת בקיצור גועל

מישו יודע משו על ציפרלק ?

[מיה_גל*]

בריג'י, אני כותבת מהצד המטפל ולא מהצד המטופל - צריך להתאים את התרופה לאדם, מה שעובד על אחד לא בהכרח יעבוד על האחר.
אני לא נגד כדורים פסיכיאטריים באופן גורף, אבל כן מציעה בחום לעשות במקביל טיפול בדיקור (או משהו אחר מהמשפחה ההוליסטית)
ואז, יחד עם הפסיכיאטר, להתחיל לרדת במינון בהדרגה ולהשאר בתמיכה ההוליסטית.
מנסיוני העשיר בתחום, הדיקור מאד מאד עוזר במצבי דיכאון וחרדות.
יש גם צמחי מרפא שעוזרים, ותזונה מתאימה.

[אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
אני מחפשת פסיכולוג טוב באזור המרכז. יש הרבה וחשוב לי למצוא מישהו שטוב ולא סתם מטחנת כסף.
יש המלצות , רצוי באזור תל אביב בת ים חולון

[או_רורה*]

יש לי שלושה, אני בדפ בית, תגידי לי פחות או יותר באיזה נושאים ואשמח להפנות אותך.

[פלוניתה*]

לנגמלת - אני לא יודעת על משהו שמקל על הגמילה. רק מקווה שאת עושה את ההפסקה בפיקוח ובהדרגתיות.
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

פלונית יקרה,
רק מקווה שאת עושה את ההפסקה בפיקוח ובהדרגתיות.
לגמרי....גם כשאנו (הומאופתים) נותנים רמדי על מנת שהאדם יוכל להשתחרר מהתלות בתרופות פסיכיאטריות, אז עושים זאת בהדרגה ובשיתוף פעולה עם הפסיכיאטר המטפל.
אבל לשאלתך- ממש ממש כן! תרופה הומאופתית שמותאמת היטב למצבך (אצל הומאופת מוסמך) תוכל לעזור במידה כזו שתשחרר אותך מהתלות בתרופות הפסיכיאטריות ובהמשך גם מהתרופות ההומאופתיות.
כמובן שמדובר על תהליך ולא על תרופת קסם בצ'יק צ'ק , אך השפעה והשיפור ניכרים כבר מההתחלה, והחוסן רק הולך ונבנה עוד ועוד.
חשוב לי להדגיש מכיוון שיש המון בלבול בנושא- אין תרופה אחת לדיכאון, כזו שאת יכולה לגשת לבית מרקחת לבקש "משהו נגד דיכאון" והם יתנו. במקרה כזה אפילו יותר מבאחרים ההתאמה של התרופה למצב המטופל באופן ספציפי היא הדבר הכי הכי חשוב מבחינת יעילות התרופה.
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת להעלות אותן ואנסה לענות...
ומעבר לזה- כל הכבוד על הפתיחות והרצון לצאת לחופשי ולהבריא באמת!! רק זה כשלעצמו מעיד על כוחות נפש מתחדשים...
בהצלחה!

[צבי_צב*]

לנגמלת מנוגדי הדיכאון
הגמילה היא תהליך שחלקו מתרחש במערכת הכימית של הגוף וחלקו במערכת הפסיכולוגית- החשבתית, התפסתית. לעיתים החששות מתוצאי הלוואי של הגמילה, מעוררים חרדה שרק מגבירה את התופעות השונות של השינוי הכימי שנוצר. אחד הדברים שיכולים מאוד לעזור בגמילה, מעבר להורדה איטית ומתונה בהורדת המינון זה מקור לתמיכה רגשית. ייתכן גם שרצוי לדבר עם הפסיכאטר ולשנות את קצב המינון. כמטפלת נתקלתי בתופעות שונות ולעיתים קצב איטי יותר של הורדה במינון עוזר מאוד, גם אם זה מאריך את הגמילה בחודש ויותר.
מאחלת לך שהמצב יוקל

[שירלי*]

ישנה תרופה טבעית לדיכאון "היפריקום" שאפשר להשיג מעשבונאים. (פעם הייתה הבסיס של תרופות נוגדות דיכאון)
וכמובן להוריד מינון בהדרגה ולהתייעץ עם אנשי המקצוע גם קונבנציונלים וגם העשבונאים.
זה אפשרי יקרה
ובהצלחה

[ג'יס_בכיס*]

לפלונית מהכיכר בקשר לגמילה מכדורים נגד דיכאון, אני הרבליסטית קלינית (מטפלת בצמחי מרפא, או עשבונאית) ואשמח מאוד לעזור עם צמחים.
יש צמחים שונים שיכולים להתאים, שיעזרו בטווח הקצר והארוך- גם בגמילה וגם אחריה. מוזמנת מאוד לקרוא ולהתייעץ עוד בדף הבית.

[אלמונית_עם_הרבה_ניסיון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לשמחתי,כמה שהתרופות נוגדות הדיכאון נותנות "אושר" ושמחת חיים הרבה יותר גדולה-יש להן גם השפעות שמפריעות מאד בחיי היומיום.
אחרי שימוש של שנה ב"ויאפקס"(וכל התרופות בת שלה) אני יכולה להגיד שאתה מרגיש יותר שמח,פחות פגיע,יצירתי הרבה יותר-אבל העליה במשקל היא בלתי פוסקת,בשנה עליתי 10 ק"ג,חוסר חשק מיני,ישנוניות יתר-אתה ישן 12 שעות ביום ואתה רוצה לישון יותר.ככה כככככל היום.
אז החלטתי להחליף.קיבלתי את "אסטו"(שהיא הבת משפחה של ציפרלקס)העלו לי והעלו לי והעלו לי את המינון....עד 15 מ"ג.
התרופה הזאת אמנם עשתה בי המון חשק לעשות הרבה דברים,לטפח את עצמי,לקנות,לראות,לטייל,שוב תחושה של שמחה וקלילות-אבל ישנוניות גבוהה,של עד 10 שעות ביום ואם אין לך אותם אתה לא יכול לתפקד.עדיין תאבון מוגבר שאתה פשוט לא מסוגל להתמודד איתו-הגוף דורש את זה ואתה לא יכול לדחות את הרעב כמו במצב רגיל.הדברים התגלגלו והתרופה יצרה אצלי דכאון מאד חזק,מחשבות אובדניות שלא עוזבות אותי כל היום ושמפחידות אותי עד מוות,עד שקיבלתי חוות דעת שניה להפסיק עם הכדור בהדרגה.
ההפסקה עם הכדור-מחשבות שאתה לא יודע מי אתה,ירידה בתאבון,ירידה משמעותית בשעות השינה שלך,קושי להירדם.
מקווה שתרמתי כאן את חלקי

[פלוני_אלמוניתאס*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אכול סמים באופן קבוע והיה לי מואד כיף .
ורציתי גראס ראפוי .בסוף הלכתי בהגה ובקשתי מרשם לגראס הפסיכאטר אמר שאני בהתקף. מנייה ....לא הסכמתי להיות שם ואז אמרו לי תחטום על זה שאנחנו בודקים אותך וחתמתי אחרי כמה דקות באים הרופאים ואומרים לי אתה פה שבוע לצורך בדיקה הרבתי עם אחים בישביל לצאת מי שם ואחרי זה דפקו לי זריקה וקשרו אותי למיטה ומאז אני חושב שאני חולה נפש ושאני לא כמו כולם שאני דופק ולא מצליח לחיות חיים רגילים מרגיש שונה מכולם הכל ישתנה אצלי נעלם לי בשמחת חיים הייתי מתחיל שיחה עם אנשים היום אין לי ביטחון פיתרון מה עושים

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום התחיל אבי ליטולכדור הדפלפט תוך כדי הורדת מינון הלמיקטל ומתוך כוונה להוריד או להפחית את מינון הטריליפטין (אבי סובל מאפילפסיה מוטורית ללא נפילות ופירכוסים אלא בבילבול וניתוק מהסביבה ) למרות שלקח בעבר טרגריטול ואיפנטואין שאותם הפסיק לקחת היום הוא נוטל למיקטל 500מ"ג קפרה 3000מ"ג טרילפטין 1500מ"ג פנברביטול 100 מ"ג כל זאת לא עוזר כבר מעל 20 שנה !?מה עליו לעשות

[שושי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב, בעלי סובל מחרדות קשות ומדיכאון, מקבל תרופות דרך פסיכיאטר אחרי החלפה של תרופות שטען שלא טוב לו עימהן, כרגע לוקח סרנדה ו-זאפא, כחודשיים, טוען שחש שהגוף לא מגיב לתרופות, כולל תרופות כרוניות ללחץ דם, כולסטרול.......שום תרופה לא משפיעה? האם ייתכן מצב כזה? תודה

[שיר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכל המשתפים. מנסיוני האישי של שימוש של שנים בנוגדי דיכאון. זו התמודדות לא פשוטה.
תודה שאתם משתפים.

[פלוני_אלמונית*]

שלום אני לא יודעת אם הדף הזה עדיין פעיל, אבל יש לי שאלה חשובה בנושא תרופות פסיכיאטריות,
פירסמתי את זה בדף שפתחתי בשם:
תרופות פסיכיאטריות אנטי פסיכותיות ונגד דיכאון
ואשמח אם מישהו יתייחס\יעזור...