הרדמת פעוטות

אני למדתי דבר חשוב מאוד...אני לא אוהבת מחשבים!!! אמאל'ה זה ניראה כאילו אני סוגרת את ילדי בחדרים ונותנת להם ליבכות עד שניגמרו דימעותיהם או מאלפת אותם ליחיות על פי רצוני ולגמרי מתעלמת מרצונותיהם שאני חושבת ...שהלוחשת,ספר חביב ותו לו,היא היא המשיח הגואל....אני בטוחה שלא כך אתם חושבים... אני כניראה למרות הרצון הטוב לא מצליחה לעבור מסך,:-) בדבר אחד אני בטוחה שכולנו פה כל כך רוצים ומנסים ליהיות הכי הכי טובים לילדינו....@}
אחרי שנירגעתי רגע...אני אסכם -הדרך שלי אחרת,אני סומכת מאוד על ילדי, אני חושבת שליהיות הורה קשוב בכול דרך שעוזרת לנו זה המוטו. אנו צריכים ליבדוק עבור עצמינו ואיכות חיינו(בלי קשר למיקרה שעלה פה) מתי אנו הופכים ליהיות שבויים או קורבנות של הפיתרונות שאנו מנסים לתת עבור ילדינו אם יש הורה שחש שיש צורך לישון לי ילדו עד שירדם וכו' והוא פועל מיתוך אמפטיה ואמונה ולא מיתוך המחשבה שגידול ילדים אינו מאפשר חיים קלים,כי תמיד אמרו את ההפיך.
נ.ב
שירית, אני מסכימה עם סיגל ב שאין בהכרח לצפות מילד בן שנתיים לישון לבד, ושזו אינה תכונה מולדת.
לישון זה ידע שיש לתינוק לעצום עיניים ו...לישון .לישון לבד זה שיך להתפתחות הנפש וזה לוקח זמן ולכן אני בעד לינה משפחתית!!!! או כל אחד במיטתו אך באותו החדר כך אצלינו בבית עד לא מיזמן.

אמאל'ה זה ניראה כאילו אני סוגרת את ילדי בחדרים ונותנת להם ליבכות עד שניגמרו דימעותיהם או מאלפת אותם ליחיות על פי רצוני ולגמרי מתעלמת מרצונותיהם
אחיטוהר יקרה

אני לא חושבת עליך שום דבר ממה שכתבת, ובכלל אין לי שום דעה על אמהותך, בעיקר מכיוון שאנחנו לא מכירות

.
אני מביעה את דעתי בתגובה לדעה שנדמה לי שמעתי אצלך, אבל אולי לא הבנתי אותך היטב.

לישון זה ידע שיש לתינוק לעצום עיניים ו...לישון .לישון לבד זה שיך להתפתחות הנפש וזה לוקח זמן ולכן אני בעד לינה משפחתית!!!!
כאן אנחנו חלוקות.
לישון ולדעת להירדם זה לא אותו דבר. לדעת להירדם לבד זה משהו שרובם המכריע של התינוקות בעולם מתקשים איתו. זה לבדו אמור להצביע על כך שתינוקות זקוקים לעזרה בתחום הזה.
בהקשר הזה ממליצה לקרוא גם את שינה של תינוקות.

והילד הזה הוא אני - בעניין הלוחשת, אמנם עבר זמן מאז שקראתי את הספר אבל ככל הזכור לי, מה שהיא כתבה הוא לא שתינוקות נולדים עם היכולת להירדם לבד, אלא שניתן ללמד אותם להירדם לבד מגיל אפס באמצעים שהיא רואה כהומניים. היא מתארת שתי אסכולות: אסכולת הלשים-במיטה-שיצרח-עד-שיירדם, ואסכולת הלשים-את-צרכי התינוק לפני-צרכינו-וכך-לצאת-מדעתנו. אני מניחה שע"פ הלוחשת אני שייכת לקטגוריה השניה

.
היא גורסת שהשיטה שהיא מציעה נמצאת איפשהו שאמצע, ומה ש אף חצוף כתבה מזכיר לי קצת את השיטה שלה: ברגע שהתינוק בוכה להרים אותו, וברגע שהוא נרגע להניח אותו. אני לא מתנגדת נמרצת לשיטה הזו כמו חלק מהכותבים כאן, אבל לא השתמשתי בה.

והילד, אני חולקת על האמירה ש תינוק שלא יודע להרדם לבד הוא תלותי.
מנגנון השינה הקלה של התינוק הוא מנגנון הישרדותי, שמתאים לבני אדם החיים בחברה של ציידים-לקטים, שבה ישנה כל המשפחה יחדיו, ולא ציפו מתינוק בן יומו או מילד בן שנתיים להיות מסוגל להירדם לבדו בחדר נפרד ולישון לילה שלם, כי אבא ואמא זקוקים לשנת הלילה שלהם מכיוון שהיום שלהם לחוץ ועמוס. אני לא זוכרת הפניות כרגע, אבל יש המון דפים על זה כאן באתר. אני כן יכולה להבין שהורים שואפים בד"כ כלל שילדיהם ישנו לילה מלא ויירדמו בקלות - כי כך נוח להם. אני בהחלט שואפת לכך. בכל מקרה, אני הייתי עד לא מזמן כמוך - במצב של השלמה - וקצת יצאתי ממנו, ואני מקווה לחזור אליו, במידה ובני לא ישנה את הרגלי השינה שלו.

אחיטוהר לנצח - אני מסכימה עם מה שאפרסקי ם כתבה בנוגע לדבריך. אין ספק שילד יכול לנהוג בצורה מסוימת כשהרצון שמסתתר מאחוריה שקוף לנו, אך מה שמשמעותי הוא הרצון. כלומר, ילד יכול להפעיל "מניפולציה", אבל הוא לא עושה זאת מתוך תככנות וערמומיות, אלא מכיוון שיש לו צורך אמיתי להשיג את מה שהוא מקווה להשיג באמצעות המניפולציה הזו.

וכאשר ילד בוכה, הוא מביע מצוקה. בני יכול לבכות למשל כשאני אוסרת עליו משהו, ואז אני מחבקת אותו, מנסה לתמלל את הכעס שלו ("אתה כועס/עצוב כי אמא לא מרשה לך לזרוק את הדובי מהחלון?") ובהחלט נותנת מקום לבכי. מותר לו להיות מתוסכל. החיים יכולים לתסכל לפעמים. אף פעם לא בחרתי בהתעלמות כתגובה לבכי.

וכמו איתי שרון ו אף חצוף, אני לא חשה שבני בוחר לא להירדם. אני דווקא חושבת שלרוב הוא מאד מאד רוצה לישון. אני בהחלט לא חושבת שאת איזו אמא מפלצתית, וניכר בדבריך שאת פועלת מתוך מחשבה ואהבה גדולה לבנותייך, אבל אני לא מצליחה להבין כנראה את כוונת דברייך - איך אני אמורה לאפשר לילד להעזר בכוחות המצויים בו עבורו להאמין בילד ולסמוך עליו!! ע"י כך שאני יוצאת מהחדר ומשאירה אותו בוכה. אגב, אני בהחלט חושבת שאם אשאיר אותו בוכה תוך יומיים-שלושה הוא יתחיל להירדם לבד. אני פשוט לא חושבת שזה יהיה הדבר הנכון לעשות. האדם הוא יצור סתגלן מטבעו, והוא יכול להסתגל למגוון דברים מזעזעים. אז מה?

מדבריך משתמע שאיפשהו אני היא זו שמעוניינת לשכב ליד בני עד שיירדם ולכן הוא מצידו מרגיש צורך להחזיק את עצמו ער. כמובן, שאין שום דרך להוכיח שאין לי בתת מודע איזה רצון לפצות אותו על הולדת אחיו באופן הזה, אבל באופן מודע אני ממש לא מרגישה כך. אני מרגישה שהוא מבטא צורך שלו ושעליי למצוא דרך להיענות לו.

ותודה על התגובה.זה היה לי חשוב.
, ילד יכול להפעיל "מניפולציה", אבל הוא לא עושה זאת מתוך תככנות וערמומיות, אלא מכיוון שיש לו צורך אמיתי להשיג את מה שהוא מקווה להשיג באמצעות המניפולציה הזו. אני מסכימה מאוד.

אני חושבת שילד לא עושה מניפולציה, הוא פשוט,רוצה להסיג את מבוקשו,- זה קירבת האם.(מצלצל מוכר...)
אפשר לרגע להסתכל רחב... להבנתי היום (זו דיעה שהיתה חדשה גם לי אני רק מציעה אותה) הילד מגיב אלינו כי הוא רוצה לחבור אלינו,כן הוא מעונין בתשומת ליבינו,לחלוטין לא נגדינו.
הילד עם זאת יצירתי במעשיו. אני אישית אשאף לעשיה שתרגיש לי פרקטית ומשרתת את רצון הילד יכולותיו ויכולותי,באם כמו שהצעת מיצי החתולה (וואי יש לך שם מצחיק:-) כשכותבים ברצינות....) חיבוק או מילול הכעס, שלעיתים גם מאוד עוזר לי אישית ליראות את המצוקה שלה ולא את מצוקתי ,אני לעולם,חשוב לי להדגיש זאת, לא סוגרת דלת ומיתפנה לעיסוקי,שתיבכה עד...שייחר גרונה, לעיתים המרחב בו אני מאפשרת לה ללהתמודד לבד בבכי שאני אישית מזהה כרצון ליגרור אותי כעט מהמיטה שלה, לסלון, למיטתי וחוזר חלילה,מה שקורה כימעט תמיד,וזה גם מה שמביא אותי בסוף לומר"די עד כאן" איפה את רוצה לישון -תחליטי.קחי אחריות על הבחירה.את ישנה בחדרך,למשל, אני אשב לידך,ממש כמו הערב,אפילו אשב במיטתך ואהיה שם איתך עד שתרדמי ,את תמלאי את חלקך, לא תירדי מהמיטה ותעשי טילת בכל הבית ועוד מיני,חשתי שאני מאפשרת לילדה למקד את רצונותיה-אמא יחד עם טוהר=טוהר ישנה.
חשבתי בערב,היום,מתי לדעתכן יש לתת אחריות? מאיזה גיל ? שאלה אמיתי.אני נעזרת מאוד ביכולת הזו בכל היזדמנות כך אני יודעת שהיא תמיד יודעת מה היא רוצה,היא בת שנתיים עכשו וכבר מגיל בו יכלה להביע ולא במילים איפשרתי לה לבחור בין מאכלים בסוג השתיה שרצתה אני בטוחה שרבים מיכם פועלים כך וזה מאפשר חיים עצמאיים לילד ,מה שאני מנסה שוב להביא זה את העובדה שליפעמים אנחנו חושבים שאנו מאוד מגוננים על הילד, אך יתכן ואנו מצמצמים אותו.חלילה איני חושבת שזו כונת משהו. סתם עוד נקודת הסתכלות.@}

לישון ולדעת להירדם זה לא אותו דבר. לדעת להירדם לבד זה משהו שרובם המכריע של התינוקות בעולם מתקשים איתו. זה לבדו אמור להצביע על כך שתינוקות זקוקים לעזרה לישון ולהירדם זה לא אותו דבר -מסכימה.
אני חושבת שקושי בהרדמות זה קושי שאינו קשור ישירות להרדמות ...אני חושבת, ואני אשמח לברר זאת כי זה מענין אותי , אני חושבת שזה קשור לחוסר הביטחון הלא מודע אולי,שאנו משדרות בזמן ההשכבה, עוד מגיל יניקה,חוסר הביטחון שלנו בנו...אני מודה שעם ביתי הראשונה חשתי בכוחותיה וביכולות שלה וכמו שהיו מניחים אותה כך נירדמה.לעומת אחותה שלכך לי זמן ליבנות אמון בכוחותיה,עד שהבנתי שזה הכל בראש שלי! הילדה חזקה ומסוגלת אין יותר קפיצות אין סופיות על כדור וריקודים לאור ירח,ממש דיברתי איתה ואמרתי לה שהיא מסוגלת לישון ואני פה לידה תמיד וכשתיהה רעבה אניק אותה על דאג...וזה עבד!! .

איך אני אמורה מיצי החתולה , את צודקת, זה מאוד קשה,אני עברתי תהליך אישי בליסמוך על עצמי ואז ידעתי שאוכל לסמוך על ילדי(החלטתי לעבור תהליך אישי נוקב) זו החויה המאוד אישית שלי. אני חושבת שכשמפחדים-לא מאמינם וקשה כך לתת אמון באדם,גם בזוגיות הולכים לאט בונים אמון. אותו דבר עם ילד .אני מאמינה שלילדינו כוחות גדולים מרגע הולדתם, והם ידעו טוב ורע ומזעזע,הם חיים בביתינו, איתנו, חיים באורך חיים כלשהו שעובר עליהם,הם חלק מימנו הם יודעים מה מותר ואסור בבית מה ההורים מרשים מה כן.לכן אני מציעה לך -סימכי על ילדייך. תני בהם אמון שהם יכולים ,אם תיצאי מהחדר בהרגשה והלך מחשבה שאני עוזבת אותך מיסכן בוכה=הוא יגיב בדיוק למה שאת מיחלת... אני מאמינה שאם את ,סתם דוגמה,סוגרת את הדלת ומאמינה בכל לב ואף אומרת זאת בטון מאמין ואמיתי,אני סומכת עליך שאתה מסוגל.אני חושבת שיצא טוב@}

אחיטוהר, אני לא יודעת מתי ארגיש שהוא צריך "לקחת אחריות" על השינה שלו. הוא בן שנתיים וארבעה חודשים, ואין בסביבה הקרובה שלי ולא היו בשנים האחרונות ילדים בגילאים אחרים, כך שאני לא יכולה לומר "נראה לי שבגיל 4 הוא כבר יישן לבד". החוקים בביתנו משתנים מדי פעם בהתאם לילדים. פעם אסור היה לגדול לעמוד על הספה. הוא לא היה מספיק יציב. כעבור זמן מסוים מותר היה לו לעמוד עליה, אבל לא לטפס עליה מהצד. היום מותר לו גם לטפס מהצד, כי ראינו שיש לו מספיק בטחון בגופו כדי להיות מסוגל לעשות זאת מבלי לסכן את עצמו.

אני מניחה שכפי שהרגשנו את השינוי ביכולת שלו לטפס על הספה, כך נרגיש את השינוי ביכולת שלו להירדם לבד, כאשר יגיע. מצד שני, חוסר היכולת או לעתים חוסר הרצון לבצע פעולה כלשהי, נובעים ממקום אחר: עד לא מזמן, הגדול שנא שמאכילים אותו. תמיד רצה לאכול לבד, כולל מרק ודגני בוקר ושאר מועדים לפורענות. ותמיד אפשרנו לו לאכול לבד. בחודשיים האחרונים, כנראה במסגרת הפיכתו לבכור ולילד הגדול של המשפחה, הוא מבקש שנאכיל אותו בבוקר, ולעתים גם בארוחות נוספות. אנו יודעים היטב שהוא יכול לאכול לבד, אבל מאכילים אותו בשמחה, ומאפשרים לו להיות "קטן". מצד שני, אם אנו עוסקים בפעילות שבגללה נבצר מאיתנו להאכיל אותו באותו רגע, אנו מציעים לו לאכול בעצמו עד שנסיים את אותה פעילות ונתפנה להאכיל אותו.

אני סבורה שיש אמת בדברייך, כלומר, ילדים בהחלט עושים הרבה פעמים מה שמצפים מהם. יש לי דוגמא מצויינת: כשהתחלנו לרחוץ את הגדול באמבטיה הגדולה ולא באמבטיית-התינוק, סבתו טענה כל הזמן שחייבים לקנות מדבקות נגד החלקה ולהדביק על קרקעית האמבטיה, כי הוא לא יציב והוא ייפול. לנו הוא דווקא נראה מאד יציב, ומעולם לא נפל, ולכן לא רכשנו מדבקות כאלה. אבל הילד נפל באמבטיה. את יודעת מתי? כשסבתא שלו רחצה אותו. היא ציפתה שהוא ייפול והוא הגשים בשמחה את ציפיותיה של סבתו האהובה, ונפל.

אבל נושא השינה הוא שונה בעיני. בהחלט היתה לו את היכולת להירדם לבד, הוא עשה זאת, אבל כרגע הוא איבד אותה, או לפחות מעדיף לא להשתמש בה - וגם לא לישון, אם לא נרדים אותו בעצמנו. גם אי אפשר לטעון שאנחנו ציפינו לשינוי בהרגלי ההירדמות שלו. חשבנו על בעיות פוטנציאליות אחרות, או על בעיות שינה (כלומר התעוררויות בלילה), לא על בעיות הרדמה. בכל מקרה, אני באמת לא מאמינה ש"אם אני אאמין" שהוא יירדם בקלות הוא יירדם בקלות (אנחנו האמנו בבטחון מלא שאם במשך זמן מה ניתן לו את כל הזמן שבעולם להירדם הוא יחזור להירדם במהירות, והנה חלפו להם 6 חודשים וזה לא עבד...), ולכן אני אפילו לא יכולה לנסות את זה.

אחיטוהר,
נראה שיש עוד כמה מחלוקות לא פתורות בינינו

אם תיצאי מהחדר בהרגשה והלך מחשבה שאני עוזבת אותך מיסכן בוכה=הוא יגיב בדיוק למה שאת מיחלת... אני מאמינה שאם את ,סתם דוגמה,סוגרת את הדלת ומאמינה בכל לב ואף אומרת זאת בטון מאמין ואמיתי,אני סומכת עליך שאתה מסוגל.
אני מרגישה צורך לומר: אני לא רואה סיבה בעולם לעזוב ילד בד בחדר כדי להירדם.
חשוב שנתבונן בהשפעה של מעשינו על הילד, ונבחן את הדברים מנקודת מבטו. ומנקודת מבט זו אני יכולה לומר שזה לא נעים להישאר לבד בחדר. ואת זה אני אומרת כמבוגרת, כך שעל אחת כמה וכמה ילד יחוש כך.
(ואני לא מבקרת אותך באופן אישי אחיטוהר, האהבה והמחשבה שאת משקיעה בגידול ילדייך ניכרים, אני מדברת על המעשה עצמו ועל מחשבותיי בעניין).

את תמלאי את חלקך, לא תירדי מהמיטה ותעשי טילת בכל הבית ועוד מיני
אני גם לא אוהבת מגבלות שמוטלות על ילדים. אני לא אוהבת כללים שמגבילים את חופש התנועה שלהם בבית שלהם, בחדר שלהם.
בעניין הזה אני ממליצה בחום לקרוא את כבד את ילדיך ואת חינוך בלי גבולות.

באופן כללי בעניין הלוחשת לתינוקות:
אני לא מאשימה אף אחד שקרא את הספר והתחבר אליו.
קשה להיות הורה בימינו. אין לנו תרבות ומסורת שמכבדות ילדים והמסרים שקיבלנו בנוגע לחינוך ילדים הם מסרים מטעים ומבלבלים. גם הספר הזה, כמו ספרים רבים אחרים שחוטאים לטעמי בהבנת ילדים, נכתבים באופן מאוד משכנע שעושה הרבה היגיון. לא קל כשקוראים ספרים כאלה למצוא כשלים בתיאורייה וביישום - כשאין לנו דוגמאות אחרות שיסתרו זאת.
ולכן יש בינינו כאן באתר שמתאמצים מאוד להפריך את הטיעונים שנטענים באותם ספרים, ולספק זווית מבט ביקורתית על הנאמר בהם.
כך או כך, אין בביקורת זו כדי לצאת נגד הורים שמצאו עניין בספרים. הביקורת מופנית כלפי המחברים שעושים לדעתי עוול להורים ולילדיהם באמצעות מסרים שגויים ומטעים לדעתי.

אני אנסה להגיב לכל מה שכתבו לי כאן, לאט לאט.

בקשר ל"הלוחשת לתינוקות", אני אפנה עוד מעט לדיונים בדפים שהפניתם אותי אליהם, לראות מה הלך הרוחות שם, אבל דעתי האישית לא השתנתה. הספר הזה נתן לי בטחון עצמי רב מאד בהתחלת דרכי כאמא. אני לא באה לומר שאני מסכימה עם כל השיטות שהיא מציעה, אבל אני לא מבינה, סיגל ב, אני דווקא הבנתי שכל השקפת עולמה נובע מתוך כבוד לתינוק ומתוך נסיון להבין אותו יותר טוב ולתקשר איתו, נראה לי אבל לפני שאני נסחפת שנמשיך את הדיון הזה בדף ההוא... מיצי החתולה את צודקת, ייתכן והצגתי את השקפתה לא במדוייק. היא באמת מציגה שתי אסכולות קיצוניות, ומציעה דרך ביניים, שהיא גם קשובה לתינוק, עונה על צרכיו ומעניקה לו ביטחון, וגם נותנת להורה מרחב וזמן לנוח ולאגור כוחות כדי שיהיה רענן ו... לדעתי זו נקודת המפתח... שיהיו לו הכוחות הפיזיים והנפשיים לטפל בילד. סיגל ב הגישה היא לו "תינוק צריך להיראות ולא להשמע" ולאפשר להורים להמשיך בחייהם על חשבון הילדים, ההיפך. נראה לי שזה דווקא מסתדר עם ההשקפה של באופן טבעי... אופס נסחפתי למרות זאת...
מה שאף חצוף הציעה, מיצי החתולה, זה בדיוק שיטת השלושת ימים שלה, שאצלי אגב לא עבדה...

בקשר להירדמות, היה דיון לגבי זה שלילדים שלנו לפעמים לוקח יותר זמן להירדם ולפעמים פחות, כמו לנו המבוגרים. וזה נראה לי ברור ונכון. אצלנו כשלוקח לה שעה וחצי להירדם זה בגלל שהיא לא מנסה ללכת לישון בזמן הזה אלא מתיישבת משחקת עם הבובות, קופצת מהמיטה ומנסה לברוח לסלון... וכו'. אצלנו זה סימן שהיא לא מוכנה ללכת לישון. לפעמים קשה לה להירדם כי היא רעבה, ואז היא תאכל ומיד תלך לישון.

באיזשהו מקום, אני רואה אותה כילדה ולא כתינוקת, במובן החיובי, ז"א שהיא גדלה (התפתחותית). היא משתוללת וקופצת על המיטה וצוחקת, ממש כמו שאנחנו היינו עושים כשהיינו ילדים קטנים והיינו מנסים למרוח את ההורים שיתנו לנו להישאר ערים רק עוד קצת.

אני מסכימה מאד עם הרבה מאד מהדברים שאחיטוהר לנצח אמרה, אני בהחלט נותנת לילדה מרחב ואפשרות לבחור איפה לישון, אם זה במיטה שלי או שלה. אבל כשאני מחליטה שהיא עכשיו צריכה להתמקד בללכת לישון היא צריכה לשתף פעולה (מסיבות ושיקולים חינוכיים שלי), ולכן אם בחרה לישון במיטתנו אין לי בעיה, אבל בדרך כלל היא מנצלת את זה כדי להשתולל ולא ללכת לישון. ואז אני מודיעה לה שאם כך חוזרים למיטה שלה (לא בתור עונש, אלא השלכה ישירה של מעשיה, והיא ידעה מראש שזה התנאי). בדרך כלל היא מיד תישכב במיטה ותלך לישון...

בקשר לבכי, אני מסכימה. הבכי הוא הכלי של ילדים בגיל הזה לביטוי תסכול, כאשר הם לא מקבלים את מה שהם רוצים. ולכן אני אחבק אותה ואלטף אותה (אם תתן לי, כמובן...) כי אני מבינה את הקושי שהיא נמצאת בו. אבל צריך להזהר, ילדים הם יצורים חכמים מאד ואסור לזלזל בזה, כאשר הם רואים שההורה נענה להם כשהם בוכים, הם יתחילו ל השתמש בזה ככלי להשגת דברים, הם יודעים שאמא נמסה כשהם בוכים ולכן אם אמא לא תרשה לי קרטיב אני אבכה "אוי מתוק אל תבכה, הנה קח קרטיב". אני לא אומרת להתעלם מהבכי, אבל לא להכנע לו. אני מאמינה שבמסגרת תפקידי כהורה אני צריכה להציב לילדי גבולות ברורים. זה מה שנקרא חינוך. אני אתן לביתי לבכות אבל אני אחבק אותה ואסביר לה "אני מאד אוהבת אותך, אבל אני לא מרשה לך קרטיב, כי יש בו המון חומרים מזיקים וזה לא טוב לך"

יש לי עוד מלא מה להגיד, אבל אני צריכה גם קצת לעבוד, אז המשך יבוא...
אני לא אומרת שמה שאני עושה הוא מה שכולם צריכים לעשות, זה מה שטוב לי ומה שטוב למשפחה שלי. אבל מיצי למשל תגיד זה טוב, אבל הבן שלי הוא אחר וזה יהיה רע אם אני אעשה לו כך. וזה בגלל שהיא מכירה את בנה הכי טוב בעולם, אני רק מעלה רעיונות וזורקת הערות והארות לחלל האינטרנט, ואם אחד מהם יעזור למישהי להסתכל אחרת על הקשר שלה עם ילדיה או יעזור, אני אשמח. גם זה המקום לומר שהדיון כאן גם נתן לי הרבה נקודות למחשבה על הקשר שלי עם ילדי! תודה

חשוב שנתבונן בהשפעה של מעשינו על הילד, ונבחן את הדברים מנקודת מבטו. ומנקודת מבט זו אני יכולה לומר שזה לא נעים להישאר לבד בחדר. ואת זה אני אומרת כמבוגרת צודקת צודקת צודקת(בסוף יתברר שאין כל מחלוקת;-)) אנו בבית עד לא מיזמן ,במשך שנתיים, לנו בלינה משפחתית על צורותיה,מיטה שלנו או מיטה שלה כולנו יחד,ניסיתי בתחילה להעביר אותה למיטה שלה בחדר שלנו אז,רק כאשר אחותה קימה איתה אינטראקציה גיל...9 חודשים העברתי אותן יחד(זה היה לי חשוב שאף אחת לא תישן לבד!!),ודאגתי ליהיות קשובה כל הזמן למה שקורה,כי אולי זה לא מתאים ואז לא קרה דבר חוזרים למתקונת הקודמת.

. אני לא אוהבת כללים שמגבילים את חופש התנועה שלהם בבית שלהם, בחדר שלהם. אנחנו מן הסתם עדין לא מכירות,:-) כתבתי פעם בבלוג של יונת שרון על דעתי לגבי גבולות.אני חושבת שהורים צריכים גבולות כדי שתיהיה להם שליטה טובה יותר,וזה נובע לדעתי מחוסר ביטחון של ההורה בעצמו.
אך כשאנו עושים פעולה כל שהיא שבבסיסה, בגדול, זה לתת לילד כלים בחייו,פעולות שיש להן התחלה אמצע סוף,פעולות של למידת לקיחת אחריות, שיש בחיים תוצאות טיביעות למעשינו,ותוצאות הגיוניות.אנו לא חיים בחלל ריק.כל הורה בביתו, חי על פי כללים מסוימים,אצל חלק לא עולים על שולחן האוכל,או,לא אוכלים בסלון,או לא נוסעים בלי ליהיות חגורים.

לגבי התנהגות בין אחים לדוגמה,אני מאמינה שאם ילד אחד בוחר ליהיות תוקפן והשני פאסיבי לדוגמה, או מותקף, אני לא אחזק איש מהם, ולא ישתיק , כי בכך אני לא מאפשרת להם ליהיות כל מה שהם יכולים ליהיות (זה יוביל לתיוג,דיון אחר) למשל לבחור בהתנהגות משתפת וחולקת,אני מציעה, וסומכת שהילד יבין שהתנהגות לא סוציאלית ולא תשרת אותו לטווח ארוך,הפסיבי יוכל לבחור לעמוד על שלו אם לא נעים לו.
ומכאן לטווח מאוד רחוק לחיים= אמונה בעצמי בכוחותי ביכולתי בידיעה שיש חופש בחירה והיא תמיד שם,אני חושבת שזה קשור לניסיון ותהייה מיצי החתולה כתבה על זה למעלה,זהו דרך חשיבה בעלת היגיון בריא.
בקשר לנושא הספרות המיקצועית : אני אוהבת להרחיב את אופקי,אבל יש רצוי ויש מצוי,
קוראת , מה שמתאים אני מצרפת לארסנל הכלים שלי לעיתים מתאים ברגע נתון ואחר כך כבר לא,הופ זורקת. .
מאמינה (עדיין עובדת על זה ) שכשאתה יודע שבכול בוקר ישנה לך אפשרות לבחור את חייך,את פעולותיך החיים קלים יותר@}

הגשים בשמחה את ציפיותיה של סבתו האהובה, ונפל
אויי מוכר מוכר אבא שלי הוא חרד פטולוגי עם קבלות הוא ניגנב מהדרך בה אני מאפשרת להן להתנייד ורק לידו הן נופלות נחבלות

מה שאף חצוף? הציעה, זה בדיוק שיטת השלושת ימים שלה, שאצלי אגב לא עבדה...
ואפילו לא היה לי מושג. לא קראתי את הספר ואני לא באמת מכירה את השיטה. אני מנסה דברים שונים, עד שאני מוצאת מה שעובד בשבילי ובשביל טלי.
מסתבר שאני איפשהו פה באמצע, אז רק אני ארחיב קצת. מאז שטלי נולדה גיליתי הרבה שיטות שונות, וגישות שונות להורות שלא הכרתי קודם. טלי ישנה עם מוצץ מגיל צעיר, ונרדמת לבד, אם אפשר לקרוא לזה כך. היא לא נרדמה בהנקה בד"כ מסיבות שונות, והיא ישנה בחדר שלה, מכל מיני סיבות נוספות שלא כאן המקום לפרטן.
עד לפני כמה חודשים יכולתי לשים את טלי במיטה, לצאת מהחדר, ולדעת שהיא הולכת לישון, וכך באמת קרה. לא חינכתי אותה, לא הרגלתי אותה, כלום. אם היא היתה בוכה, ידעתי שיש סיבה לכך. מאז סביבות גיל שנה וחצי הצרכים שלה השתנו, ויותר קשה לה להירדם לבד, וזה מובן ולגיטימי. היתה תקופה שהרדמתי אותה במיטה שלנו, ואז העברנו אותה. היתה תקופה שהתלבטתי מה לעשות, והייתי יושבת איתה עד יותר מאוחר, כך שהיא נרדמה יותר בקלות.
בסופו של דבר הגענו לשיטה הנוכחית, והיא עובדת בשבילנו. לא במשך 3 ימים, אלא כל יום. היא רוצה שנהיה נוכחים בחדר במשך כמה זמן, ואנחנו עושים את זה. רק כשנראה לנו שהיא הגיעה לשלב שבו היא רגועה ומסוגלת להירדם (כמו שהיא כבר יודעת לעשות), רק אז נלך. גם אם אני בצד השני של הדלת, היא יודעת שאם היא תרים את הראש, אני אכנס. אני מעדיפה לא להתרחק, כדי לא להגיע לשלב הבכי.
אז תגדירו את השיטה שלי איך שתרצו, או תמקמו אותה איפה שהוא על ציר, זה לא באמת משנה. במסגרת הנתונים, ומתוך היכרות עם הילדה שלי, זה בד"כ עובד. להורים אחרים, עם ילדים אחרים, בתנאים אחרים, אולי לא.

אני מאמינה שבמסגרת תפקידי כהורה אני צריכה להציב לילדי גבולות ברורים.
הביטוי "להציב גבולות" הוא מושג חסר משמעות בעיני, שבמקרים רבים יכול לגרום יותר נזק מתועלת. מהם אותם גבולות? אם את לא מרשה לילדה שלך קרטיב עכשיו זה אומר שזה נמצא מעבר לגבול ולעולם היא לא תזכה לאכול קרטיב? גבול מעצם הגדרתו מחלק את העולם ל"מה שלפני הגבול" ו"מה שמעבר לגבול". מה לעשות שבחיים החלוקה היא אף פעם לא כזאת ברורה? יש פעמים שבהם קרטיב הוא "לפני הגבול" (בגן משחקים, אחה"צ, ביום חם) ויש פעמים שלא (אחרי 5 קרטיבים אחרים, 3 ופלים ושתי סוכריות על מקל) ויש פעמים שאולי, ואז ייתכן מאוד שהעניין פתוח למשא ומתן. לכן, הייתי אומר שכדאי לנו לקבוע דברים שאנחנו מסוגלים לעמוד מאחוריהם גם במחיר של בכי, ולא להתעקש רק בגלל ש"זה מעבר לגבול" (אני לא טוען, כמובן, שזה מה שאת עושה אבל במידה רבה אני חושב שהתעקשויות כאלו הן בלתי נמנעות בשיטה של גבולות).
יכול להיות שגלשתי לנושא של דף אחר?...

יכול להיות שגלשתי לנושא של דף אחר?...
ואם כן אז מה...

אפשר להמשיך את הדיון, ואם יהיה צורך נעביר אח"כ.

לכן, הייתי אומר שכדאי לנו לקבוע דברים שאנחנו מסוגלים לעמוד מאחוריהם גם במחיר של בכי, ולא להתעקש רק בגלל ש"זה מעבר לגבול" (אני לא טוען, כמובן, שזה מה שאת עושה אבל במידה רבה אני חושב שהתעקשויות כאלו הן בלתי נמנעות בשיטה של גבולות).

סליחה, אבל אני שונאת שתופסים אותי על המילה ומתחילים להתווכח על ההגדרה, ולא על התוכן, במקום "גבולות", בא נקרא לזה "פרחים". בפועל אנחנו אומרים אותו הדבר, אני מסכימה איתך ואתה לא סותר את מה שאמרתי (אבל יתכן מאד שלא הצלחתי לבטא את עצמי כמו שצריך בכתב - ובכל זאת בעלי לא מוכן לכתוב בשבילי את העבודות לאוניברסיטה...

) . אם הסיבה שאני לא נותנת לה קרטיב זה בגלל שזה אחרי 5 קרטיבים אחרים, 3 ופלים ושתי סוכריות על מקל_ אז אני אגיד לה "חמודה אני לא מרשה לך יותר קרטיבים כי כבר אכלת _5 קרטיבים אחרים, 3 ופלים ושתי סוכריות על מקל ..." לא אמרתי שאני באופן גורף לא מרשה קרטיבים.

התייחסתי למה שהבנתי ממה שכתבת (יכול להיות שלא קראתי מספיק לעומק, קורה שאני נלהב מדי להביע את דעתי...). הדוגמא עם הקרטיבים היתה סתם לצורך המחשת האבסורדיות שבקביעת גבולות, והויכוח שלי הוא כן על תוכן אבל כנראה שלא אתך. אז אני אחכה שיעבור באזור מישהו שבאמת מאמין בגבולות ואתנפל עליו

.

אז אני אחכה שיעבור באזור מישהו שבאמת מאמין בגבולות ואתנפל עליו הרגע עבר...אז אכלתי אותו:-D...מ...מ...פוי לא משהו...

אז אני אחכה שיעבור באזור מישהו שבאמת מאמין בגבולות ואתנפל עליו

אבל אני כן מאמינה בגבולות. רק שאני לא רואה מה ההבדל בין מה שאני קוראת לו גבול לבין מה שאתה אמרת... אולי אתה מגדיר גבולות אחרת? כי מה שאתה אמרת לכן, הייתי אומר שכדאי לנו לקבוע דברים שאנחנו מסוגלים לעמוד מאחוריהם גם במחיר של בכי זה ההגדרה שלי לגבולות, רק בלי לקרוא לילד בשמו...

|אייקון של פרצוף מבולבל|

חוץ מזה לא כדאי לך לאכול אותי, אתה עוד עלול להגיע למסקנה ...מ...מ...פוי לא משהו...

התכוונתי לגבולות מהסוג של "הילד צריך להיות במטה עד 8 בערב" או "בבית שלנו מסתכלים טלוויזיה משך לא יותר משעה ביום" או כל דבר קשיח מהסוג הזה, שהילד אמור לקבל כגבול בל יעבור וההורה יכול למצוא עצמו פטור מהתאמת ה"גבול" לסיטואציה. אם החלטת משהו אחרי שחשבת עליו בהתחשב בתנאים אז כדאי שתדעי לעמוד על שלך; אבל זה לא להציב גבולות, אלא פשוט לדעת לעמוד על שלך.

> יש לי הרבה עקרונות, ואם הם לא מוצאים חן בעינכם אז טוב, יש לי גם אחרים <

אפרופו גבולות אהבתי מה שחגית נובק אמרה במעגל שהיתי בו, ביומיון, על חופש של הורים בחינוך ביתי, שליפעמם כשאומרים לא כדי לישאול את עצמינו למה לא? בעצם.
הוספתי לדיון את דעתי,שבנוסף ,כשההורה יודע לעצמו היכן הוא מתחיל והיכן הוא ניגמר,והוא בטוח בעצמו במקום בו הוא נימצא השאלה " למה לא?", כבר באה אוטומטית כמעט בלי להרגיש,ולעיתים עם חלוף הזמן היא אינה נשאלת מרוב שהיא נטמעת בהלך החשיבה ובהיתיחסות לדברים, אולי כי גם הילד לומד לכבד את רצונו של ההורה (מיתוך כיבוד הדדי) או שההורה ענה לעצמו שבאמת אין בעיה...ושיחרר.

הם יודעים שאמא נמסה כשהם בוכים ולכן אם אמא לא תרשה לי קרטיב אני אבכה "אוי מתוק אל תבכה, הנה קח קרטיב". והילד, יש בעיני הבדל עצום בין בכי של בני כשהוא גומר את מכסת הגלידה שלו, לבין הבכי שנובע מחוסר רצון להירדם לבד במיטה. אני לא מתרגשת אם הוא בוכה כשאני אוסרת עליו משהו (במיוחד בענייני מזון). אני לא אמא שנמסה ומעדיפה לוותר ולא להתמודד עם הבכי. אני יכולה להיות אמפתית מאד כלפי המצוקה שלו, לתמלל אותה, להציע אלטרנטיבה, והאמת שנדיר שיש אצלנו בכי בעניינים כאלה, אולי כי אנחנו משדרים הרבה בטחון בעצמנו בעניין.

הבכי יבוא בד"כ ויהיה קשה להכלה במקרה שאצל ההורה יש חוסר בטחון. למשל, הגדול שלי הוא חובב ידיים גדול, ואנחנו נהנים לשאת אותו בידיים. במהלך ההריון שלי התחיל להיות לי קשה לסחוב בן שנה + והתחלתי להתעקש איתו שיעלה במדרגות לבד ולא בידיים, שיישב בעגלה או יתן לי יד ולא אסחוב אותו בידיים בטיולים. בהתחלה היה תהליך שבו הוא בכה, ואני ויתרתי ולקחתי אותו. בשלב מסוים (חודש שביעי באוגוסט) היה לי ברור שאני לא מסוגלת יותר לסחוב אותו בידיים במדרגות או במקום בעגלה גם אם הוא מאד רוצה. והפפלא ופלא, ברגע שאני חשתי שלא עוד ידיים ויהי מה - זה הפסיק להיות אישיו. הוא לא בכה יותר. עלה במדרגות ובחר בין ישיבה בעגלה להליכה יד ביד איתי. למה? כי אני באתי ממקום פסקני והיה ברור לי שלא אוותר, גם אם אצטרך לשבת רבע שעה בחדר המדרגות ולנחם אותו עד שיירגע ויסכים לעלות ברגל. ברגע שהיתה בי המוכנות להתמודד עם זה - לא הייתי צריכה להתמודד.

אבל יש הבדל בין בכי לארטיק לבכי של ילד שלא רוצה להישאר לבד במיטה בחושך, בייחוד כשאני חושבת שאם הוא לא רוצה - הוא לא צריך. מגיע לו שאשב לצידו וארדים אותו אם זה מה שהוא רוצה.

אגב, דיווח מהחזית שהתניעה את הדיון הזה: ביומיים הראשונים של השבוע נתתי לגדול לוותר על שנת צהריים. זו היתה טעות. הוא היה הרוס מעייפות ובשני הימים הלך לישון מחוק בשש-שבע. אמנם נרדם תוך 10 דקות, אבל רחמנות עליו ועלינו במהלך היום. היום נתתי לו לישון שעה וחצי במקום שעתיים. ההרדמה בצהריים היתה מהירה- הוא היה עייף כי התעורר מוקדם. הלך לישון בשמונה, לקח לו חצי שעה של ניסון לישון נטו כמעט. יכול להיות שהוא באמת צריך לישון פחות בצהריים, אחרת הוא לא מספיק עייף בלילה (אני מעדיפה לקצר לו את תנומת הצהריים מאשר לאחר את שעת שנת הלילה, בהנחה שהוא יסתדר עם זה, גם כדי שיהיה לנו קצת זמן לבד וגם כי שעונו הביולוגי מאד מכוונן והוא נוהג להתעורר בשש וחצי בלי קשר לשעת השינה שלו).

ביומיים הראשונים של השבוע נתתי לגדול לוותר על שנת צהריים. זו היתה טעות. הוא היה הרוס מעייפות ובשני הימים הלך לישון מחוק בשש-שבע
מבינה אותך, זה מה שקרה אצלינו. למרות שעכשיו היא נראה לי התרגלה ומצליחה לתפקד, אני בהחלט חושבת שהכיוון שלך נכון, לקצר את שנת הצהריים ולא לוותר עליה לחלוטין! בהצלחה!|Y|

נתחיל מזה שיש לי בת מקסימה בת שנתיים ורבע. היא מאוד מפותחת - מבינה ומדברת ויודעת לעמוד על שלה ולהגיד מה היא רוצה.
מיום שנולדה קשה היה לה להירדם. היו תקופות טובות יותר ותקופות גרועות יותר אבל באופן כללי תמיד היה קשה. ללכת לישון זה תמיד מאבק מתיש, מורט עצבים ושותה אנרגיות .

פעם עוד היתה נרדמת לפעמים על הציצי אבל גם זה כבר לא עבד ובגיל שנה ועשר הפסיקה לינוק.

כרגע המצב הוא שהיא נמצאת מס' שעות ביום בגן (בד"כ 8:30 עד 12:30 ) וכשהיא חוזרת גמורה מעייפות היא נאבקת בעצמה ובי לא להרדם. אנחנו מגיעות ויושבות ביחד איזה חצי שעה- שעה ומדברות, צוחקות, מקריאות סיפורים - העיניים שלה נעצמות בסיפורים כבר אבל היא לא מרשה לי להפסיק אפילו אחרי שהיא כבר מתחילה לנמנם. אפילו אחרי שנרדמת (אם נרדמת תוך כדי שנוגעת בי) היא לא מרשה לי לצאת מהמיטה ומסוגלת להתחיל לצעוק ולצרוח מתוך שינה (!!!) שאני לא אצא מהחדר או ש"לא- אבל אני רוצה לשים את היד שלי פה..."(על החזה שלי) או דברים דומים.
זה יכול לקחת לפעמים שעה וחצי מרגע תחילת הקראת הסיפורים עד שאני יכולה להתפנות לעיסוקיי, וזה פשוט מתיש .
ניסיתי לוותר על שנת צהרים אבל ברור לי שהיא זקוקה לה. היא ישנה לפעמים אפילו שעתיים. ניסיתי להתחיל מוקדם יותר או מאוחר יותר או בלי סיפורים או ישר למיטה אבל כלום לא עוזר. אני לא מסוגלת לסבול אם היא מתחילה לצרוח או לבכות ולכן שיטות אגרסיביות ממש לא באות בחשבון.
לפעמים היא אומרת "אני עייפה רוצה לישון" ואנחנו חושבים - הנה זה בא ממנה - לוקחים אותה מהר להתקלח ולישון אבל ברגע שמסיימים ללבוש את הפיגמה היא כבר ערנית מחדש...

אני די לבד בעניין כיוון שבסופ"ש לדוגמא היא לא מוכנה שבן זוגי ירדים אותה ובערב גם לא.(למרות שהוא מקסים מקסים והיא פשוט מתה עליו)

דרך אגב בערב אותו סיפור בדיוק. כשאני מסיימת איתה (לא משנה מתי זה התחיל) כבר ממש מאוחר ואני כבר גמורה. לא נותר לי כוח לעשות כלום ולא להיות עם בן זוגי .

אני נורא רוצה שזה יהיה לי כיף להשכיב אותה ושלה יהיה כיף ללכת לישון וזה הופך למין "מטלה" מעצבנת - השבוע ביום קשה במיוחד אפילו הרמתי עליה את הקול ואח"כ הרגשתי חרא.

קראתי את כל הדף הזה ואני שואלת אם יש כאן אי אילו רעיונות נוספים שיוכלו להקל עלינו. (טקס שינה של אוכל אמבטיה סיפור כבר מתבצע אצלינו- ללא הצלחה)

בלי הרבה סיפורים של מה היה קודם מה עשיתי אחר כך ,לא מענין(הרי טחנתי תדף הזה...)
ביתי בת גילה של ביתך,גם כן לא מוכנה שאביה ירדים, כמוך עברתי תקופה ....

הילדה ישנה צהרים.
חושך מוחלט בכל הבית(הזערורי שלנו) טלוויזיה מכובה ושקט .האמת שמשעה שמונה אורות עמומים בבית ואוירה שקטה.
אור רך בחדר שלהן.
סיפור.
חושך+מוסיקת תיבת נגינה(שמרדימה אותי כמעט ברכותה)
כיסא שרפרפי של "כתר" על יד המיטה אני יושבת עליו, לא מישירה מבט לא עונה על שאלות (כלומר לא מפתחת שיחה).
שואלת אותה אם היא רוצה שאחזיק את ידה ?עכשו זה כבר קבוע.
מס' נעימות בדיסק והילדה שתהיה בריאה נוחרת
אני -יוצאת בזחילה .

עכשו, אחרי שבוע שזה עובד ואפילו בצהרים היא רוצה אותו דבר וגם אם קמה באמצע הלילה היא מבקשת שאחזור על אותו ריטואל ואכן כך קורה .
ולי ,לפחות,הגיע לציון גואל.
מדבר אליך??
שיריתZZZ

היא לא מרשה לי לצאת מהמיטה ומסוגלת להתחיל לצעוק ולצרוח מתוך שינה (!!!) שאני לא אצא מהחדר או ש"לא- אבל אני רוצה לשים את היד שלי פה..."(על החזה שלי) או דברים דומים.

שאלה מקדימה:
האם הילדה ישנה איתכם במיטה או במיטה נפרדת בחדר נפרד?
כי אם היא ישנה לבד, אז מאוד יכול להיות שהיא חוששת להישאר לבד ורוצה בקרבתכם, ולכן חוששת להירדם.
אם את מתחברת למחשבה הזו שלי, אני מציעה כך -
זהירות!

פתרון מעט קיצוני, אך ידידותי למשתמש (אני קצרה בזמן, אז הניסוחים פשוטים וישירים כרגע, אם זה ידבר אלייך, אשמח להרחיב):

מעבר ל- מיטה משפחתית. צרפו אותה למיטתכם (זה נורא כיף!)
בשבוע שבועיים הקרובים הייתי הולכת לישון איתה ולא קמה כשהיא נרדמת. נשארת לישון איתה. מראש הייתי מביאה איזה ספר מעניין, ודואגת לתאורת קריאה, ופשוט נחה יחד איתה. ברגע שאנחנו משדרים שאנו רק רוצים ללכת - הם קולטים את זה.
אחרי שבוע שבועיים כאלה שבהם הייתי מבססת לה את התחושה שאני כאן איתה, כל הזמן, הייתי מתחילה לצאת מהמיטה, אבל רק אחרי הרבה זמן שהיא כבר ישנה, רק אחרי שהשינה שלה כבר עמוקה.

בהמשך, אני מניחה שזה כבר ישתפר וכבר לא יהיה צורך בכל ההישארות הארוכה הזו, מה גם שלאורך הלילה היא תמשיך להרגיש אתכם כשתצטרפו חזרה למיטה.

אגב, יכול להיות שיישום של סעיף 1 לבדו כבר יפתור את הבעיה תוך כמה ימים. אני הוספתי את הנושא של ההישארות יחד, כדי לכסות את כל הזוויות.

איך זה נשמע לך?

אחיטוהר - תודה שענית לי - מתייחסת למה שכתבת כדי לכתוב לך מה קורה אצלנו -

חושך מוחלט בכל הבית(הזערורי שלנו) טלוויזיה מכובה ושקט .האמת שמשעה שמונה אורות עמומים בבית ואוירה שקטה. - מתקיים אצלנו כל יום
אור רך בחדר שלהן. - גם
סיפור - מתחיל באחד ונגמר בשלושה ארבעה (כולל הערות ביניים שלה אם אני טועה במילה או אם יש לה הסגות מהטקסט....)
חושך+מוסיקת תיבת נגינה(שמרדימה אותי כמעט ברכותה) מה זה מוסיקת תיבת נגינה? את מדברת על הצעצועים האלה שגם מקרינים אורות על הקירות ?
כיסא שרפרפי של "כתר" על יד המיטה אני יושבת עליו, לא מישירה מבט לא עונה על שאלות (כלומר לא מפתחת שיחה). - את זה גם אני מנסה לעשות אבל אם אני לא עונה לה היא ממש נעלבת וכועסת או שמתחילה לחטוף לי את הספר מהיד "אני מספרת עכשיו" וכאלו...
שואלת אותה אם היא רוצה שאחזיק את ידה ?עכשו זה כבר קבוע. - גם אצלנו יש החזקת ידיים ומעט "מיזמוזים שלה" - אוהבת למשש וללטף אותי תוך הקראת הסיפור
מס' נעימות בדיסק והילדה שתיהיה בריאה נוחרת- את מגבילה את כמות הסיפורים או פשוט שמה דיסק ויושבת בשקט?

מה שכתבת מאוד מדבר אליי ויש לי שאלה נוספת - האם היא הראתה התנגדויות בתחילה לריטואל החדש והאם בנית אותו בהדרגה? האם עכשיו היא כן מרשה לאבא להרדים אותה? כמה זמן נמשך כל הסיפור בערך מהרגע שאתם נכנסים למיטות ?

אפרסקים
חשבנו כבר לפתור את העניין במיטה משפחתית ואני לא יודעת אם זה מתאים לנו - אנחנו פוחדים שברגע שנתחיל עם זה וגם שם יהיה בלגן - היא בחיים לא תסכים לחזור למצב הקודם שבו היא ישנה בחדרה. ומה אם מישהו אחר צריך להרדים אותה או משהו?
נקודה נוספת היא שבמהלך הלילה הרבה פעמים היא קוראת לנו לבוא לקחת אותה אלינו. אנו עושים זאת תמיד כשהיא קוראת לנו אבל זה מאוד מפריע לי כי היא לא נותנת לי מרחב בשינה (לא נעים להגיד) - בעלי ישן בסבבה בחצי שלו והיא ישנה בערך עליי !!!
בד"כ המצב בבוקר הוא שהם כל אחד על הכרית שלו (הוא על שלו והיא על שלי...) ואני למטה בין הרגליים של שניהם אחרי שהיא בעטה אותי משם כל הלילה...
היא מאוד מסתובבת מתוך שינה והודפת אותי בראשה החוצה....
אנחנו גם חושבים להרחיב את המשפחה וברור לכולנו שבחדר הזה לא יהיה מקום לארבעה.

בין נסיונות העבר שלנו מופיע גם נסיון של מס' ימים שבו אני הולכת לישון איתה במיטה הגדולה והיא קופצת ומשתוללת מעליי ומביאה לי תופים ורעשנים תוך שאני מעמידה פני ישנה..... בנוסף אני לא אוהבת להעביר אחרי שנרדמים. לדעתי המקום בו נרדמת צריך להיות המקום בו אתה מתעורר .

אנחנו פוחדים שברגע שנתחיל עם זה וגם שם יהיה בלגן
טוב, אני כמובן לא יכולה להתחייב על שום דבר, אבל אני באמת מאמינה שזה ישתנה. אני מאמינה כי זה עונה על הצורך שנדמה לי שבתך מנסה לשדר לך: "אני רוצה להיות קרובה אליכם בלילה. אל תעבו אותי לבד!".
אבל אולי שנייה לפני הפתרונות:
האם את מתחברת למחשבה שהצגתי: מאוד יכול להיות שהיא חוששת להישאר לבד ורוצה בקרבתכם, ולכן חוששת להירדם ?

כי אם את חושבת שזה כך, אז הפתרונות כבר יגיעו.
חשוב פשוט קודם להבין מה את חושבת שבעצם היא מנסה לומר לכם.

ואם לחזור רגע לענייני מיטה משפחתית:
ואני למטה בין הרגליים של שניהם אחרי שהיא בעטה אותי משם כל הלילה...
הרעיון הוא כמובן שאף אחד לא סובל ושלכולם נעים... וחשוב שיהיה מספיק מקום לכולם (מיטה זוגית סטנדרטית של 140-160 ס"מ רוחב, אינה מספיקה לדעתי לשלוש נפשות), וחשבתי, גם בעקבות,
אנחנו גם חושבים להרחיב את המשפחה וברור לכולנו שבחדר הזה לא יהיה מקום לארבעה.
אולי יתאים לכם מזרונים על הרצפה? או להצמיד מיטת יחיד - אפילו את המיטה שלה למיטה שלכם?
ואם לא בחדר הזה - אולי בחדר אחר?
כלומר משהו ברוחב שמתאים לשלוש נפשות כרגע ולהרחבה בהמשך.

אגב, בפרט אם צפוי עוד תינוק במשפחה, נראה לי שייקל עליכם מאוד לעבור ל- מיטה משפחתית.
ככה גם את ישנה יותר טוב בלילה בלי הצורך לקום פיזית אל התינוק, את ההנקה אפשר לעשות בשכיבה, ואף תוך כדי שינה - איכות החיים היא כל כך גדולה יותר, מעבר לכך שזה פשוט נעים וכיף ועושה כל כך טוב לכולם.

עיגולית יקירתי
כתבתי לך ורגע לפני שבאתי להוסיף לדף... האינטרנט שלי ...

הלך פיפן היתה לי הרגשה ...
טוב שמעי אני לא נוהגת לעשות ככה אבל אני מאוד אשמח אם תוכלי ליצור עימי קשר! אני מן הסתם אסביר לך את עצמי טוב יותר . אשמח מאוד לישמוע ממך! אנא הרגישי חופשי- "מייל שלי שם אתן מס טלפון ונשוחח"[email protected] שלחי הודעה עם המס' שלך ואחזור אליך מהר מהר:-)

יללה לילה טוב שירית.

אצלנו העניינים דוקא השתפרו. השלב הראשון היה שאני השלמתי עם העובדה שההרדמה תיקח זמן, ובכל הרדמה ניסיתי להיות כל-כולי שם ולא לחכות שיירדם כבר כדי שאוכל להתפנות לענייני. בשלב השני, כמובן, זה התחיל לקחת פחות זמן - בגלל ששחררתי, אני מניחה. זה עדיין לא עשר דקות, אבל גם לא שעה.

עיגולית - בעניין ה"לא לדבר", יש לי שתי עצות. הראשונה, שכאשר את נכנסת איתה למיטה, אחרי הסיפור, תאמרי לה שעכשיו הולכים לישון ולכן לא מדברים. כמובן שהיא קטנה מדי להבין ולזכור ומדי פעם היא תשאל שאלה או תעיר הערה, ואת תזכירי לה: אני לא עונה כי עכשיו לא מדברים, עכשיו הולכים לישון. בנעימות כמובן.
עצה שניה, בדומה למה שאפרסקי ם הציעה - תלכי לישון איתה. לפחות לתקופה של שבוע-שבועיים.

בעניין הלינה המשפחתית, גם הפעוט שלנו זז המון, ולטענת אביו מושך לו את השערות בחזה מתוך שינה

, והפתרון שמצאנו לכך: כאשר אנחנו מצטרפים בלילה למיטה, אנחנו הופכים אותו. הוא ישן בינינו כאשר רגליו בין הראשים שלנו. אצלנו הוא לא אוהב להתכסות כך שהוא ישן מעל השמיכה הזוגית, אם היא מתכסה אתם יכולים פשוט לכסות אותה בשמיכה שלה בכיוון ההפוך.

ועוד משהו, בעניין ההשתוללות במיטה המשפחתית: הפעוט שלנו יצא מחדרנו בשלב מסוים וחזר אליו כמה חודשים לאחר הולדת אחיו. היה לו מאד קשה בהתחלה להתרגל למרחבים העצומים במיטה בהשוואה למיטת היחיד שהיתה לו. אם המיטה שלכם ליד קיר, אני מציעה לתת לה להירדם ליד הקיר, כאשר את יושבת/שוכבת קרוב אליה ובעצם מגבילה את התנועה שלה בתוך המיטה.

בעניין העובדה שהיא רוצה שרק את תרדימי אותה: אני מתארת לעצמי שזה מאד קשה להיות האחראית הבלעדית להרדמה שלה כאשר ההרדמה היא כל כך קשה. מה קורה אם את יוצאת מהבית? או שאין מצבים כאלה? פתרון אפשרי יכול להיות שבמשך כמה ימים תרדימו אותה את וזוגך יחדיו, ואז בשלב כלשהו הוא ינסה לבד, אולי אפילו כאשר את דואגת לא להיות בבית (אבל זמינה במהירות למקרה של משבר).

הרדמה במיטה המשפחתית ע"י מישהו אחר היא זהה, רק ע"י מישהו אחר: אם אמא שלי שומרת עליהם ואנחנו יוצאים, היא פשוט שוכבת לידו במיטה שלנו. אבל בד"כ אם אנחנו יוצאים אנחנו משתדלים לדאוג ששניהם כבר יישנו כשאנחנו עוזבים.

אחיטוהר לנצח - תודה רבה עניתי לך בדפבית שלך.

לאפרסקים - _האם את מתחברת למחשבה שהצגתי: מאוד יכול להיות שהיא חוששת להישאר לבד ורוצה בקרבתכם, ולכן חוששת להירדם ?
כי אם את חושבת שזה כך, אז הפתרונות כבר יגיעו.
חשוב פשוט קודם להבין מה את חושבת שבעצם היא מנסה לומר לכם._
אני מאוד מתחברת למחשבה הזאת אבל קשה לי פיזית להיענות לה. חשבנו כבר מס' פעמים ואפילו היתה תקופה ארוכה בה היא ישנה איתנו במיטה בלילה, אבל כמו שכבר ציינתי - זה ממש לא נוח לי ואני קמה בבוקר הפוכה לגמרי. מצטערת קשה לי לישון כשכל הזמן מושכים/צובטים/עולים עליי בלילה. (בעלי כל הזמן מתבדח שגם אם אני אשים לה מיטה זוגית רחבה צמודה אלינו-היא עדיין תישן עליי .) כמה שזה אולי נשמע רע ואכזרי זה ממש מפריע לי בשינה !!!. ומסכן בן זוגי שאח"כ בבוקר אני מוציאה עליו את העצבים "כי לו לא הפריעו לישון" ואני חייבת לישון לפחות קצת בשביל לתפקד.

אני מקווה שהפתרונות שדיברת עליהם יגיעו בקרוב ...

מיצי החתולה - קודם כל תודה על התשובה המפורטת.
לגבי לינה משפחתית - לא יודעת כנראה לנו זה לא כ"כ מתאים . פירטתי קצת יותר למעלה.

לגבי שמישהו אחר ירדים אותה - זה קשה אבל לא בלתי אפשרי . אפילו היינו בחו"ל סופשבוע פעם אחת...
סבתא מרדימה אותה בביתה או בביתנו בשירים וסיפורים. אם אני לא נמצאת ובעלי כן אז אחרי שהיא פורקת מעצמה את בכי הפרידה ממני (קשה מאוד) הוא מרדים אותה וזה בד"כ יותר קצר. האמת שהוא כל הזמן מציע שאתן לו שבוע רצוף שבו אצא כל ערב והיא תתרגל אבל קשה לי לעשות זאת באופן מכוון ולגרום לבכי הזה סתם בלי סיבה הכרחית (כשאני באמת צריכה לצאת) ולכן אנחנו לא עושים את זה. האמת שהוא לפעמים פשוט "בוחר בדרך הקלה" ולוקח איתו אותה לסלון לראות טלויזיה עד שהיא נרדמת....

ואני שיניתי את דעתי כליל.
איך שהילד נרדם זה תלוי רק באופן חלקי במה שההורים עושים. פשוט זה תלוי בטמפרנט של הילד.

שליחה על ידי הלן* » 05 דצמבר 2005, 14:44

שלום רב!
יש לי ילד בן 3 שמאוד לא רגוע,הוא נרדם כול יום רק ב11 בלילה,מה לא ניסיתי-יש סדר קבוע-אבמבטיה,חלב חם,סיפור לפני שינה,מוזיקה מרגיע,אור חלש,צעצוע אהוב...ב9 הוא במיטה אבל נרדם רק ב11.שעתיים הוא קופץ על המיטה,משתולל ואומר שלא עייף.קניתי לו רגיעין של הדס-לא עזר כלל.
אולי יש שמנים וצמחים שיכולים להרגיע אותו לפני שינה?כי בבוקר מאוד קשה לו לקום לגן.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
תעזרו לי!
תודה

חלב חם
הייתי מוותרת על החלב. זה מעלה את רמת הסוכר בדם.
בכלל יש מזונות שמפריעים לשינה.
בספר הורים גם בלילה יש המלצות תזונתיות.

<קצרה בזמן ולכן תמציתי, סליחה @}>

ב9 הוא במיטה אבל נרדם רק ב11.שעתיים הוא קופץ על המיטה,משתולל ואומר שלא עייף.
ואולי הוא באמת לא עייף...
מתי הוא קם בבוקר?

מנורת מלח,די גדולה בחדר.
גביש של אמטיס מטוהר.
לפעמים גם שפריץ של רסקיו, עשו יפה את עבודתם- בהצלחה.

שליחה על ידי הלן* » 06 דצמבר 2005, 22:23

הוא קם ב7 בבוקר לגן. וזה מאוד קשה להעיר אותו.הוא בוכה לי ואומר:אמא אני עייף!

אולי פרחי באך יוכלו לסייע?
או אולי שיטת ipec ?

שליחה על ידי הלן* » 08 דצמבר 2005, 11:44

תודה על ההתייחסות,חברים!
אחפש גם בדפים שהמלצתם.

יש לכם רעיונות? אני גמורה

לא מזמן, ברבע לשש, הוא נרדם. שנת אחר הצהריים(!) שלו. בניסיון ההרדמה הרביעי בערך.
אני בד"כ לא לחוצה על שינה במשך היום/בבוקר. אבל כן חשוב לי שהוא יישן בצהריים או אחה"צ, כדי שאשכיב אותו בזמן סביר ולא בשש בערב (ולא אזכה להשכמה ברבע לחמש בבוקר).

הוא עייף אומנם בצהריים, אבל בניגוד לבוקר וללילה, שאז אין לו בעיה להירדם על הציצי - בצהרים נרדם בד"כ רק בעגלה. נורא קשה, לרוב בלתי אפשרי, להרדים אותו על הציצי בשעות האלה, לא יודעת למה.

עכשיו, לכאורה ברור שהפתרון הוא לשים אותו בעגלה ולצאת. אבל זה לא קל -
א. בעונה הזאת, אלה השעות החמות ביותר וממש לא סימפטי ברחובות העיר בשמש היוקדת (ואם הולכים לקניון הוא מתעורר דווקא, כי מעניין שם...)
ב. מודה שאין לי כוח וחשק להסתובב במעגלים, לחפש את עצמי במשך השעה וחצי שהוא ישן ברחוב. מעדיפה לעשות משהו בבית (ואי אפשר לחזור הביתה כשהוא נרדם, כי אין מעלית...).
ג. לא חושבת שזה פייר כלפיו, להשאיר אותו בחוץ כל היום ככה (מהבוקר הוא בחוץ עם סבתא, אז יוצא שאני משאירה אותו בחוץ, ואחרי שהוא מתעורר כמובן הולכים לגינה או משהו - שמונה-תשע שעות רצופות בחוץ כל יום זה יותר מדי לטעמי).

התוצאה: אני והוא בבית כל הצהריים ואחה"צ, אני מנסה להרדים, לא הולך, ממתינה, מנסה שוב, לא הולך, מתייאשת, מתחילה להכין תיק, יוצאים, כבר כמעט חמש, ורק אז הוא נרדם. גם יצא לי המיץ, גם נאלצתי לצאת בסוף בכל זאת.

מה עושים? אולי יש משהו שנסתר מעיניי טכנית? אולי יש רעיון אחר להרדמה?

ומדגישה: זה לא רק אינטרס שלי להרדים - הוא באמת עייף. לרוב כשיוצאים, הוא נשכב בעגלה ונרדם מייד.

(מרגיעון: "מה את רוצה?" מרגיעונים ארורים. חצי מהפעמים שאני רוצה לכתוב אני פשוט סוגרת את החלון. נמאס).

אולי אפשר למצוא תחליף-עגלה בתוך הבית (אני מבינה שהעגלה נמצאת תמיד למטה)? אולי ערסל תינוקות או משהו דומה? אולי את יכולה להשיג איזה טיולון זול שישמש רק להרדמה בתוך הבית?
מה עם מנשא גב?
כשאת מנסה להרדים על הציצי זה כולל יניקה בשכיבה במיטה בחדר חשוך?

ניסית מנשא?
את הקטנה הצלחתי להניח בפוף בבית, עטופה במנשא, ממשיכה לישון.
או אולי - מנשא ואח"כ ציצי במיטה (ולישון אתו).
או - לומשנה מתי נרדם, גם אם 6 בערב, ליפול לישון אתו. ככה גם אם הוא ימשוך עד מאוחר, יהיה ל כח בשבילו.
מהתומרת?

עירית_לוי

אולי להעביר את האמבטיה של הערב לצהריים? לאמבטיה ארוכה יש אפקט מרדים.
ואם זה חשוב לך, בערב תוכלי לעשות לו שטיפה קצרה מדביקות הקיץ הלח

עוד משהו, יותר ברמה המנטלית ופחות ברמה הפרקטית, זה לשחרר קצת את הרצון העז שהוא ירדם כבר (אני יודעת שקל לומר וקשה ליישם, אבל אם זה מצליח, זה יכול לעשות הבדל גדול).
כשאני נכנסת למצב הוויתי של 'נו תירדמי כבר' - ושוכחת לתת לעצמי את העצה הנ"ל

- בדרך כלל קורה ההיפך.

אולי להעביר את האמבטיה של הערב לצהריים
מצטרפת ומוסיפה, שאולי פשוט נורא חם לו בשעות האלו? אולי להרדים מול מאוורר?

תודה על העצות. @} המון כיווני מחשבה חדשים.

כשאת מנסה להרדים על הציצי זה כולל יניקה בשכיבה במיטה בחדר חשוך?
כן, ודאי...
אולי אפשר למצוא תחליף-עגלה בתוך הבית
היה לנו פעם סידור כזה עם עגלת אמבטיה, כשהיה בן כמה חודשים. אבל יש לי הרגשה שזה כבר "קטן עליו" (לא פיזית, אלא פשוט לא ירדים אותו).

ניסית מנשא?
דווקא על זה לא חשבתי, למרות שהמנשא כל הזמן בשלוף. להוציא אותו במנשא עם מוצץ, בכוונה להרדים ואז לחזור הביתה. אולי ננסה

שאולי פשוט נורא חם לו בשעות האלו?
עוד כיוון שלא עלה בדעתי. דווקא לאחרונה ישנים בלילה עם קירור בחדר - בגלל היתושים, והוא ישן הרבה יותר טוב.

אולי להעביר את האמבטיה של הערב לצהריים? לאמבטיה ארוכה יש אפקט מרדים
וואלה... אולי בכלל אכנס איתו לאמבט בצהריים ושנינו נירגע קצת

היה שבוע קשה, לא יכולנו להיפגש עם אף אחד בגלל הווירוס שהוא חטף. ויצא שהייתי עם תינוק לבד ביחד כל הזמן (זו בטח גם אחת הסיבות שהיום נשבר גב הגמל). ושעות הצהריים הקיציות האלה ממש מתישות.

יותר ברמה המנטלית ופחות ברמה הפרקטית, זה לשחרר קצת את הרצון העז שהוא ירדם כבר
בהחלט

לזה אני מאוד מודעת. עם הזמן שחררתי את הציפייה לשנת הבוקר ואפילו לשנת הלילה, אם הוא לא נרדם מייד אני לוקחת אותו איתי לסלון ולא מתעקשת. הבעיה שבאמת, כמו במקרה שתיארת, סדר הזמנים הרצוי רץ לי בראש ואני שבויה בקונספציה.

עירית_לוי

הבעיה שבאמת, כמו במקרה שתיארת, סדר הזמנים הרצוי רץ לי בראש ואני שבויה בקונספציה.
כן.
כלומר, מבינה אותך

לא קל למצוא את נקודת האיזון בין לשחרר את הציפייה שהם ירדמו - לבין לרצות לתמוך בארגון שעות השינה שלהם.
אלו הם לכאורה שני דברים מנוגדים זה לזה. אבל אני חושבת שרק לכאורה.

...הנה שוב שידור חוזר בגרסה חדשה, היום. היינו רוב היום בחוץ, היה כייף, הוא ישן שעתיים בעגלה עד אחת וחצי. חזרנו הביתה בארבע וחצי וכמובן שהוא עייף. ביקש לישון. ציצי. לא נרדם. אחרי חצי שעה שוב, ציצי. לא נרדם. ויתרתי, אמרתי - שלא יישן. אבל הוא עייף, מפהק ומנג'ס ומקטר. בסוף היה כבר חמש וחצי או שש, לקחתי אותו למיטה עם מוצץ. לא רצה מוצץ ולא בקבוק, התחיל לבכות לציצי. מפהק ומשפשף עיניים ועייף-עייף.
ואני, סחוטה עד הלשד תרתי משמע (הוא גם סיים שבוע מחלה, ויונק כמו בקפיצת גדילה בערך, ובינינו זה גם כן מציק לי מאוד), אמרתי לו - הציצי עייף, קח מוצץ. כמובן שלא רצה ובכה ובכה... עד שנשברתי, ונתתי ציצי. לקח ולא נרדם(!).
לקחתי אותו לינוק מול המחשב, במחשבה שינמנם כאוות נפשו ואני לא ארגיש שאני תקועה במיטה. כמובן שאז העולם התחיל להיות מעניין.
מה שקורה עכשיו, כבר לא יודעת מה השעה, הוא עומד לידי ומקטר. ככה יהיה עד ארוחת הערב, כולל.
ייאוש.

... אגב, ניסיונות ההרדמה היו עם מזגן (שלא תגידו שלא יישמתי כלום מהעצות שלכן

)
עכשיו - נרדם בשבע וחצי אחרי כאילו-ארוחה ואמבטיה.

אליך, חיים, באולפן בירושלים (אנחה).

ב. מודה שאין לי כוח וחשק להסתובב במעגלים, לחפש את עצמי במשך השעה וחצי שהוא ישן ברחוב. מעדיפה לעשות משהו בבית (ואי אפשר לחזור הביתה כשהוא נרדם, כי אין מעלית...).
אוי, כל כך מכירה את הדילמה הזאת, כל כך מזדהה. אולי פשוט נעבור דירה? P-:

ניסית מנשא?_ _דווקא על זה לא חשבתי
שאת לא תחשבי על זה קומ"ג

. מה שקורה אצלנו במצב כזה, זה שאני מכניסה אותה למנשא גב ומטיילת בבית. לרב נרדמת, ולפעמים רק מגיעה למצב של כמעט כמעט כמעט ואז בוכה ואני מורידה אותה, ושוב יונקת הפעם עד שינה.

עירית_לוי

קומה ג, מה שלומך? איך היה היום?

חשבתי על שני דברים:

איך את עם רסקיו? בתקופות סוחטות נפשית שכאלה לי זה עוזר להרגע ולהיות פחות אוטומטית (ואז אני לוקחת כמה פעמים ביום).

אם הוא מאחר כל כך את שנת הצהריים, אולי הוא בשלב מעבר בין שתי שנות במהלך היום - לשינה אחת (רק שנת צהריים)? אם כן, אולי אפשר לעזור לו, בהדרגה כמובן, למשוך את שנת הבוקר לכיוון הצהריים?

רק רציתי לומר שגם אני עכשיו כאן ומה שאת מתארת מזכיר לי נשכחות ובאמת תקופה של
מעבר בין שתי שנות במהלך היום - לשינה אחת (רק שנת צהריים)? אם כן, אולי אפשר לעזור לו, בהדרגה כמובן, למשוך את שנת הבוקר לכיוון הצהריים?
התקופה הזו היתה לא קצרה אצלנו, והיו ימים שהצלחתי למשוך אותה בעדינות לשנת צהריים והיו ימים שהיו מקוצ'צ'ים אבל איכשהו זה נתן יותר איזון על פני השבוע (אחרי יום של שינה אחת ביום, יום יומיים של שתי שינות, ואז שוב יום של שינה אחת וככה לאט לאט זה התאזן).

מה שלומך? איך היה היום?
דווקא טוב, תודה

הוא ישן שנת בוקר ארוכה מאוד (כמעט 3 שעות) ולכן היה רענן יחסית. אחה"צ יצאנו והסתובבנו בחוץ עם חברה, מה ששחרר מתח והציל אותי מהצורך לדאוג שהוא יירדם. ובאמת לא נרדם, אבל היה לו מעניין ולכן החזיק מעמד והלך לישון בשמונה ורבע. סביר מאוד.
אני חושבת שבאמת המפתח שלי יהיה דווקא לשחרר ולא לנסות להרדים. כי באותה מידה הוא יכול היה לשים ראש ולישון בעגלה, ולא עשה את זה. בשביל זה נצטרך לצאת מהבית כל פעם בסביבות ארבע וחצי, אבל נחיה עם זה.

מעבר בין שתי שנות במהלך היום - לשינה אחת (רק שנת צהריים)?
כן בהחלט. הייתי בטוחה שאנחנו מאוד קרובים לשם, ופתאום היתה מחלה ועוד איזה משהו והיה אפילו יום שהוא ישן 3 פעמים קצרות. מניחה שהוא יחזור לעצמו לאט לאט ואולי נתחיל שוב לזוז בכיוון של שינה אחת בלבד.

לילה טוב @}

אה, לפני הצחצוח:
אולי פשוט נעבור דירה?
חכי-חכי, מה את יודעת. מתחילים לדבר על מעלית אצלנו, ב קרוטונית מהמרק הגדול . יש למה לחכות!

שוב תודה לכולכן על העצות @} עברו עוד כמה ימים, וראיתי שהוא כבר לא מספיק עייף בשביל להירדם אחה"צ.
מזה כמה ימים אנחנו כבר בנוהל "שינה אחת ליום" וזה עובד בסדר גמור.

עירית_לוי

תתחדשו

ואצלנו... כל יום הולכים לישון יותר מאוחר... אתמול זה היה באחת וחצי!!
ב21:00 הינקותא(חצי שנה) הלך לו לישון אחרי שפספס את שנת הערב שלו. אז חשבתי לתומי שהוא כבר הולך לישון ללילה ונכנסתי בכיף גם למיטה. לא הצלחתי להגיד רובינזון קרוזו והוא התעורר כולו חיוכים

עשה קקי (חשבתי שזה מה שהציק לו ועכשיו הוא יחזור לישון) והתחיל סריה של מתלונן-בוכה-ציצי-משחק-שורק. שנינו מתים מעייפות. אבא הולך לישון כי הוא צריך לעבוד למחרת, אבל הצווחות של הקטנצ'יק (צווחות של גילוי הקול, כמו דולפין

)העירו אותו. הוא פיהק בטירוף, שפשף עיניים, בכה. כל מה שעשיתי לא עזר. הוא ניסה לרדת כל הזמן מהמיטה (המיטה המשפחתית כביכול שלנו) וכשכבר הורדתי אותו בכה שהוא רוצה לחזור (ואני לא יכולה לתת לו להסתובב על המיטה לבד כי הוא יפול, בדוק...וגם כי הוא רוצה שיתוף פעולה תמידי).
פעמיים ניסיתי לשיר ולהרגיע ופשוט להניק בשכיבה תחת השמיכה. לא עזר. וגם הרגשתי רע עם זה שאני מנסה לכפות עליו לישון, אבל הוא באמת נראה עייף אך ללא רצון לישון.
הוא עוד לא כל כך נייד לבד אז כל פעם שהוא מתלונן זה על הרצון שלו להגיע למקום שהוא לא יכול לבד, אז צריך להביא אותו לשם ובקיצור התעמלות לשעת לילה מאוחרת.
בדרך כלל הוא ישן שנת ערב (בסביבות 20) ואז הולך לישון בערך ב23 וחצי שזה סביר.
אז בשעה 23 אתמול כשניסיתי להניק אותו, הוא כמעט נרדם ואז פתאום נבהל, כאילו מה, נרדמתי? לא התכוונתי! והתחיל לבכות בכי קורע לב שגם אבא התעורר שוב...
זה לא פעם ראשונה שזה קורה וזה שופך אותנו לגמרי.
והנה, במשך היום הוא כמובן עייף ורוצה לישון כל הזמן ומתלונן בלי סוף (אני מנסה להרדים אבל לא תמיד הוא נרדם).
מה עושים?!?!?
ומנשא זה לא תמיד פתרון טוב כי בחוץ רוחות איומות שמעירות אותו...

סרבנית שינה.
בת שנה ורבע כמעט, ולא אוהבת ללכת לישון.

לאחרונה ניסינו לעשות את זה מסודר. עד לא מזמן סדר הערב היה אוכל, אמבטיה, משחקים בסלון עד שנרדמים על הציצי בכורסא מתנדנדת.
לפעמים זה היה מאוחר מאוד (קרוב ל 23:00), לפעמים מוקדם יותר (21:00).
עכשיו הפכנו את הסדר (כי כנראה שהאמבטיה מעירה אותה) - אמבטיה, אוכל ובסימני העייפות הראשונים - הולכים למיטה.
המיטה - מזרן זוגי על הרצפה בחדר שלה.
חדר חשוך.
היא אומרת "מיטה" ו"שוֹ" ומבינה שהגיע הזמן לישון.
יונקת בשכיבה. ואז מתיישבת ומתחילה לקשקש. או מסתובבת מצד לצד לא מצליחה להרדם.
לפעמים יש פיפי או קקי ואז היא נרגעת חזרה. (בלילה היא עם חיתול, אבל ביום בבית ללא. בשעות הערב איכשהוא קשה לי יותר עם עניין הסיר, אחרי שכבר לבשנו את החיתול ללילה. או כשיש בקשות סרק. הסבלנות שלי מתקצרת. אבל זה כנראה לדף אחר).
לפעמים היא מתעקשת לברוח ולרדת מהמזרן ולא לישון. אחרי שעה של נסיונות אני מתייאשת ויורדת איתה לסלון, שתשחק ובסוף תכנע לשינה.
התהליך (אם מצליח במיטתה) לוקח במקרה הטוב חצי שעה (ואז אני מאושרת), או שעה ויותר. אם אני מתייאשת, אז יותר אבל אז מפסיקים לנסות.
בכל מקרה זה מתיש, ולא נשארת לי הרבה אנרגיה או תחושת ערות (כמעט תמיד כמעט נרדמת לידה, או נרדמת קלות...) להמשך הערב.

מקווה שהדף פעיל ומישהו יקרא ויתן תובנות בעניין.
אגב, לשנת צהריים (ישנה פעם ביום, אם אנחנו בבית ולא נרדמת בדרך לאנשהוא), היא תמיד נרדמת על הציצי. לרוב כשאני מול המחשב.
בערב זה לא עובד. שלשום כשניסיתי את זה בערב, היא ירדה לרצפה לשחק וכיבתה לי את המחשב.
באותו רגע התייאשתי וירדתי לסלון.

ועוד אגב אחד, כל העניין הזה עם ההרדמות המאוחרת משפיע על הגדולה (ארבע וחצי). היא הולכת למיטה לפעמים לפניה, אבל כשנגמרת לה המוזיקה, היא קמה ומסרבת ללכת לישון. זה קורה כמעט כל ערב, פעם-פעמיים.
אם אני לבד בבית, זה מתיש כפליים. במיוחד כשהגדולה קמה בדיוק כשהקטנה כמעט נרדמת, וזה מעורר אותה לחלוטין.

שלום לכולם,
אני אמא לבן שנתיים ובהריון מתקדם . עד גיל שנה ושבע עמית שלנו ינק הנקה מלאה, הפסקתי הנקה בגלל שנכנסתי להריון, כל הזמן הזה הגוזל ישן איתנו במיטה שהוא מכורבל עליי או בצד שלי , לאחרונה זה כבר 4 חודשים זה מאוד מפריע לאבא הוא בועט מושך שמיכה ומפריע לאבא לישון, (אבא קם הרוג מעייפות וממש לא מסוגל לתפקד) אבא ביקש בכל לשון של בקשה להעביר את הבכור למיטה שלו (מה שבחיים לא קרה בפועל יש מיטה ויש חדר מאוד יפים אבל רק למשחקים) בקיצור המעבר היה בלתי אפשרי לילות של בכי צרחות קורעות לב וכולי... בסוף מצאנו פתרון זמני הילד ישן בחדר שלו אבל על מזרון מה שנותן לו אפשרות לקום מתי שהוא רוצה. אבל מה בשבוע האחרון הוא מבקש את אמא (לישון עם אמא) וצורח וקורא בשמי וזה הורג אותי. (בשבוע האחרון אבא נעדר מהבית והיה במילואים נשארנו אני ועמיתי לבד) אני רוצה לדעת האם יש דרך להעביר אותו למיטה שלו או לקנות מיטת מעבר בלי בכי דמעות וצרחות. לפני שהשני נולד ואז גם כך יהיה לו קשה .
אלפי תודות

מצחיק- גם לנו יד עמית, שעד שנה ו-7 ישן איתנו ינק בלי הפסקה.עד ש יום אחד, אבא הלך למילואים ואמא ישנה עם עמית במיטה שלו (מזרון נמוך), בחדר שלו במשך שבוע ועמית מאוד נהנה מהרעיון. אחרי שבוע אימה ישנה איתו שם רק כשהוא הלך לישון ועכשיו עמית כבר נורא אוהב את המיטה והחדר ובמקביל עבר גמילה מהנקה בלילה.יש לנו לילות ארוכים ונעימים כשלכולם נוח מאוד.בקיצור- נסי לישון איתו שם לכמה ימים ואולי גם לגמול מההנקה בלילה.

עמיתי גמול מגיל שנה ושבע, היום הוא בדיוק בן שנתיים, אם אני ישנה איתו הכל בסדר , אבל קשה לי אני בהריון מתקדם ועל מזרון ממש לא נוח, חשבתי לנסות פתרון אחר יש למשהו הצעות ?

שירה, זו את?

למה שבתור התחלה לא יישן על מזרון משלו בחדר שלכם?

אני רוצה שישן במיטה שלו , במזרון בחדר שלו שלנו הוא יעלה למיטה שלנו ואז מה עשינו בזה

המלאכית בת 3.2 אנחנו ביחד בבית ישנים במיטה משפחתית גדולה ומאושרת (כשסוף כל סוף כולם ישנים), מאז שנולדה נרדמה רק בהנקה, לפני חצי שנה גמלתי אותה מהנקה (כדי להיכנס להריון) ומאז היא הפסיקה לישון צהרים ולא מצליחה להרדם עד שעה ממש מאוחרת (לפעמים אפילו עד חצות).
חודש וחצי אחרי הגמילה (אני נכנסתי להריון) והיא חזרה לינוק אבל דפוסי השינה כבר השתבשו לגמרי, לאחרונה נגמלה סופית מהנקה.
לפני הגמילה אם היא לא הייתה ישנה בצהריים היא הייתה מתעלפת כבר ב 19:00, עכשיו כמו שכבר כתבתי זה לא קורה לפני 22:30 ולעיתים גם הרבה יותר מאוחר, היא פשוט לא מצליחה לעשות סוף ליום.
אני לא מצליחה ליצור לה שיגרת ערב לקראת שינה, היא לרוב לא מוכנה להיכנס למיטה וגם אם אני מצליחה להכניס אותה, זה נגמר בכמה שעות של הקראת סיפורים ומשחקים במיטה.
אני לא רוצה להפוך את המיטה לשדה קרב, לא רוצה שנושא השינה יהפוך לסיבה לבכי, אבל אני כן מאוד רוצה שהיא תלך לישון בשעה סבירה, אני רוצה שתהיה לה שגרת שינה קבועה, אני בהריון עם תאומות ובסוף היום אני רוצה קצת שקט, ופעמים רבות אני בכלל רוצה כבר ללכת לישון (היא בד"כ לא נותנת לי להרדם כשהיא ערה).
אשמח מאוד לעצות, תודה @}

מקפיצה

אני לא מצליחה ליצור לה שיגרת ערב לקראת שינה, היא לרוב לא מוכנה להיכנס למיטה וגם אם אני מצליחה להכניס אותה, זה נגמר בכמה שעות של הקראת סיפורים ומשחקים במיטה.
ככה גם אצלנו (שנה ו-8). אשמח לשמוע עצות בעניין.
לאחרונה "שמתי גבול" (ספר אחרון ודי), שלאחריו רצתה ללכת לסלון ולנוכח התעקשות שעכשיו ישנים פרצה בבכי גדול. ממש לא כיף.
היא נרדמת בידיים תוך שתי דקות, אבל עד שהיא מסכימה לעשות את זה...
גם אני לא רוצה להפוך את המיטה לשדה קרב, לא רוצה שנושא השינה יהפוך לסיבה לבכי, אבל אני כן מאוד רוצה שהיא תלך לישון בשעה סבירה, אני רוצה שתהיה לה שגרת שינה קבועה_ וגם _בסוף היום אני רוצה קצת שקט

(וזה למרות שאני לא בהריון עם תאומות (-: )

תיקון קטן:
דווקא יש שגרת ערב די קבועה,
זה לא עוזר לה להירדם יותר מהר.

הפסקנו הנקת לילה לפני כשבועיים, עכשיו הקטן (בן שנתיים) יונק פעם אחרונה בערך בשמונה בערב אחרי מקלחת ושוב לקראת חמש בבוקר
ואז אוכל דייסה ושותה קצת מים ואבא לוקח אותו לטיול בעגלה שזה כבר יוצא בתשע
רק שהאבא שבגלל הפסקת היניקה גם קם אליו בלילות מוצא עצמו מהלך קילומטרים לרב עד שהקטן נרדם
הערב ניסה להרדים בצורה אחרת, נכנסו לחדר שינה סגרו את הדלת ואת האור והדליקו נר ואז סיפור
ואז עוד סיפור ועכשיו יצאו בכל זאת גם לטיול, אתמול הטיול התמשך לשעה והאבא גמור וצריך גם לקום למחרת לעבודה
עצות בבקשה

אולי תנסו פשוט לשכב לידו במיטה עד שהוא ירדם?
הסיפור עם העגלה נשמע מבאס ביותר. אנחנו פשוט שוכבים ליד הילדה עד שהיא נרדמת ועוצמים עיניים (האמת שאני פשוט הולכת לישון ביחד איתה).
מה קורה אחרי הסיפור? הוא בוכה אם נשארים במיטה?

אם אני שוכבת לידו מרב שרוצה לינוק הוא מטפס עלי ומושך לי את החולצה
בקיצור חוטף קריזה
וגם אם אבא ,מתחיל לבכות אחרי הסיפור ולא מוכן לשכב

טוב כשאני גמלתי מיניקת לילה זה לווה בשני לילות של קריזה ונסיון לקבל ציצי בערך שעתיים , ואח"כ הרדמות עצמאית . אני מבינה שאצלכם זה לא היה ככה.
לי היה מאוד חשוב לא להחליף הרגל מעיק אחד בהרגל מעיק אחר, אבל אין ספק שזה לווה בבכי וקושי שלה לקבל את השינוי.
אני מבחינתי הייתי נשברת אבל זה היה כבר שלב שבו יותר היה לי קשה להניק מאשר לעבור איתה את הקושי הזה.
בקיצור אין לי עצה. רק מאחלת בהצלחה.

}

צריכה עצה....
יפתי בת ה- 3 תמיד היתה בעלת שינה מאד רגישה. בחודשים האחרונים היא ישנה הרבה יותר טוב וחזק והרבה פעמים גם ישנה את כל הלילה, אבל ההרדמה יכולה להיות מאד קשה. זה נע בטווח מאד גדול - היא יכולה פשוט להגיד שהיא עייפה, לשתות חלב (אם זה בערב), מוצץ עם "פינוקי" עם אחד מאיתנו ולהירדם בשנייה. אבל זה יכול גם להימשך שעות, שבהן היא שפוכה מעייפות אבל כאילו מסרבת "לוותר" ולישון, ואז זה פשוט בלתי נסבל. היא נכנסת לרצף של לעשות דברים אסורים בכוונה, נוגעת בצורה שלא נעימה, ועוברת כמה פעמים של להירדם ולהתעורר.
לאחרונה עברה עלינו תקופה לא קלה בגן, ודי ברור לי שבעיות השינה עכשיו הן עדיין משקעים של הקושי הזה. יש כל מיני הרגלים שאולי כדאי לשנות אבל אחרי שקישרתי את זה לקושי אז ברור לי שזה לא הזמן ליזום בשבילה עוד שינויים. אני פשוט מחפשת דרך לשמור על השפיות שלנו בתוך זה. אני מרגישה שכמה שאני לא מנסה להתמסר כדי להיות שם בשבילה, מגיע שלב, אחרי שעתיים של שכיבה בחדר חשוך והירדמות התעוררות, שאני כבר נהיית עצבנית לגמרי (וגם בעלי. כל פעם מישהו מאיתנו איתה עד שהוא מתחרפן ואז השני מחליף אותו). היא במשך הזמן הזה בד"כ במצברוח טוב - שרה, מדברת, ואפילו לפעמים סתם שוכבת בשקט לאורך המון המון זמן). יש לנו גם תינוקת, הימים מאד עמוסים, ואני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן הזה בערב כדי להתנקות קצת מהיום ולקום בבוקר עם אנרגיות חדשות. מה גם שזה הזמן היחיד במשך היום שבעלי ואני יכולים לתקשר כי היא בתקופה מאד תובענית עכשיו ובמהלך היום זה לא ממש מתאפשר....
דרך אגב - בימים שהיא לא ישנה צהריים (ויש לא מעט כאלה) היא נרדמת בד"כ הרבה יותר מוקדם ובקלות, אבל אז היא עצבנית כל אחה"צ. היא עדיין צריכה את השינה בצהריים, ומאז שהיא תינוקת הנטייה שלה היא ללכת לישון מאוחר בלילה.
אם יש עצות או טיפים ממישהו שעבר משהו דומה אני אשמח...

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת , ההרדמה של אתמול,למשל, לקחה שעתיים וגם אנחנו התחלפנו בנינו כשהרגשנו שאין לנו יותר סבלנות.
מה עוזר אצלי במיקרים כאלו -

.לזכור שאנחנו הורים גם בליילה ,ז"א להכנס מראש לחדר בידיעה שאני הולכת להיות שם 2-3 שעות, כשאין ציפייה שזה ייגמר צ'יק צ'ק אז גם אין אכזבה.
להשתמש בעולם הפנימי שלי - אני שוכבת לידו כמו זומבי ורק מידיי פעם מלטפת,מתופפת על החיתול או מזמזמת אבל כל הזמן הזה הגוף שלי רפוי לחלוטין, אני סוקרת בראשי את היום שעבר עליי,מתכננת את יום המחרת, נזכרת במילים של שירים, משחזרת פגישות עם החבר הראשון שלי בגיל 15 ומתעסקת בראשי בכל מה שרק עולה , זה מבחינתי זמן לעצמי,זמן למילוי מצברים ,ובמקביל - הוא מקסל את הנוכחות הפיזית שלי שהוא זקוק לה על מנת להרדם
לקצר את זמן ההרדמה על ידי טיול ארוך במושב , טקסי ערב לקראת הרדמה, לאכול ארוחת ערב ארוכה ואיטית בחצר כדי שהוא ירגיש את ערב ואת הליילה יורד לאט ובטיבעיות (אם אני לא עושה את זה ההרדמה יכולה לקחת .3 שעות, ואני מתחילה אותה רק כשהוא ממש מראה סימני שפיכות).

אמא ללי
א. מה שאמרה אם הדרך,
ב. לי נשמע שבאמת הגיע הזמן להפסיק את שנת הצהרים או לקצר אותה. נניח להעיר בשעה 3, לא משנה מתי נרדמה, ולא להרדים לפני שמונה וחצי. (המספרים הם מניסיון שלי- מובן שכל ילד שונה ואת צריכה לראות איזה זמנים רלונטים לבת שלך)

איזה מזל שבייאושי נכנסתי שוב לדף הזה, בכלל לא ראיתי את התגובות.
אז קודם כל תודה

אנחנו כבר מיואשים. עכשיו למשל עשר וחצי בלילה, היא עוד מסתובבת למרות שברור ששפוכה מעייפות, אני קמה עם התינוקת עוד כמה פעמים במהלך הלילה ופותחת איתה את הבוקר בדר"כ לפני 7, ואנחנו כל כך רוצים לסגור את היום בקצת זמן של שנינו.
אולי באמת אפשר לנסות לקצר לה את שנת הצהריים, למרות שהיא כל כך עייפה בצהריים שאם מעירים אותה לפני הזמן היא אחר כך שפוכה ועצבנית במשך שעות וזה לא שוס גדול....

אנחנו הורים גם בלילה
נכון מאד, עם כל מה שזה אומר וגם בתקופות הקשות....

היום "ביליתי" 5 שעות בהשכמות והרדמות . חצי שעה השכמת בוקר של 2 דובוני שינה (כמעט 5 וכמעט שנתיים) + שעתיים נסיון כושל של הרדמה לשנת צהריים (רק הקטנה. בד"כ היא כן ישנה שנ"צ אבל לוקח זמן להרדים אותה) + שעתיים וחצי הרדמת לילה (והיא כאמור לא ישנה שנ"צ ובכל זאת לא נרדמה ו - עדיין אין לי זמנים מדוייקים של התעוררויות הלילה שעוד מצפות לנו...) . איזה בזבוז של זמן ואנרגיות! לא תמיד זה היה ככה ויש גם מתנות בסיפור הזה כמו זה שאף אחד לא פותח אצלנו יום בשש בבוקר ובשבת (כשיש פטור מעבודת השכמת הבוקר) הבכור יכול להתעורר ב 12 בצהריים (כשהוא היה ילד יחיד זה היה ממש שווה...) זה המצב כבר תקופה ארוכה והיום עשיתי חישוב זמנים ונכנסתי להלם . ח-מ-ש שעות! טעמנו כבר מהטיפים שלעיל , אנחנו משתדלים לשמור על לו"ז קבוע - ארוחת ערב, מקלחת, סיפור... שיחת הרדמה, מסאז'ים, בטן על בטן, אנחנו במיטה משפחתית אז ניסינו גם להפריד כוחות או לחילופין לתת להם לעזור אחד לשני (הבכור משתף פעולה למופת . הקטנה מורדת) , וגם ניסיונות שכללו בכי (אנחנו לא מקדשים בכי אבל גם לא נבהלים ממנו) . בימים טובים (כשההרדמה אורכת חצי שעה) אני מאוד אוהבת ונהנת מההרדמות . זה הזמן הכי איכותי ואינטימי שלי איתם (ואני כל היום איתם) וזה כיף אמיתי אבל ראבאק! 5 שעות! נכנסנו ללופ ואנחנו לא יודעים איך לצאת ממנו.
בבקשה מכם עצות מנצחות

אתם בבית, נכון? אז למה להשכים אותם?
הלוואי עלי שיהיה צריך להשכים את הילדים שלי. שתיהן קמות בין 5-7 לא משנה מתי הלכו לישון.
לגבי השנת צהריים - ותרי עליה. שעתיים? זה טירוף. ולגבי לילה. הגדול יכול אולי להיות במיטה המשפחתית
עד שיירדם והקטנה אם לא הולך בקלות, פשוט תני לה להיות באיזור וכל חצי שעה תנסי שוב.
היא יונקת?

התינוקת שלכם לא תמיד עייפה כשזה מתאים לכם. לפעמים צריך למשוך עד שהם באמת עייפים ומתחננים ללכת לישון. אם היא הייתה קווצ'ית, זה לא בהכרח אומר שזה מעייפות. אולי משהו אחר הציק לה. בהצלחה.
נ.ב. שלא תחשבי שמצבנו טוב בהרבה. הנחמה שלי היא כשאני רואה את הגדולה בת העשר ישנה נפלא כבר הרבה שנים, בהתחלה זה היה איתה אותו הדבר,זה מזכיר לי שהכל זמני.

מה אתם עושים כשאתם מרדימים ?

תודה על העצות
הבת שלי (כמעט שנתיים) בבית והבן (כמעט 5) בגן עד הצהריים . בגלל זה אנחנו משכימים מלאכותית והאמת שטוב שכך כי כשהבן שלי היה בבית ניהלנו לו"ז של ללכת לישון בחצות ולהשכים בצהריים. זה נחמד אבל לא כאורח חיים. הקטנה עדיין קטנה מדיי בשביל דילוג על שנ"צ. היא זקוקה לזה ולרוב זה מסתדר אלא שאחרי שהיא כבר נרדמת היא מסוגלת לישון 3 שעות ואז שוב זה משבש את זמן ההרדמה. כולנו במיטה משפחתית גדולה וחמה והיא כבר לא יונקת.
בגלל שחווינו כבר לו"ז "זורם" אנחנו יודעים שזה לא טוב לנו כשגרה ולכן מנסים להתאפס על שגרה "קלאסית" שבסופו של דבר משרתת אותנו יותר בנעימים.
בהרדמה אנחנו מספרים סיפור, ממסז'ים , בטן על בטן בתורות וככה בנעימים עד שהם נרדמים. לאחרונה כשה"עד שהם נרדמים" הפך לסבל אנחנו עושים את השלשה הראשונה אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר בהבטחה שכל 2 דקות נבוא לדגום אותם. לפעמים שמים דיסק עם שירי לילה או סיפור לבקשתם. הגדול משתף פעולה לתפארת והקטנה פוצחת בצווחות

מנסיוני בתור אחת שהיתה שם אם הקטנה לא נרדמת תוך זמן סביר וכייפי אז פשוט להוציא אותה מהמיטה. היא לא עייפה.
את יכולה או לקצר לה בהדרגה אבל בצורה מאוד משמעותית את שנת הצהריים, אבל לפי מה שכתבת גם שם לקח שעתיים להרדמות לא? אז אולי לוותר עליה לגמרי?
אצלי מרגע שנגמלה מיניקה לא רצתה יותר לישון צהריים (בגיל 1.10) ומאז ועד הרגע שבו סוף סוף נפל האסימון היינו באותו מצב כמו שלכם- הרדמות ארוכות מייגעות ומייסרות!
אז בקיצור לוותר על שנ"צ או לקצר אותו משמעותית.

לגבי השנת צהריים - ותרי עליה.

כנראה שאתן צודקות . ננסה לדלג על שנ"צ או לקצר משמעותית
סביר להניח שהיא תשתלב עם השינוי יותר בקלות ממני . מבחינתי זה אומר לוותר על החצי שעה שלי לעצמי ביום . כמה חבל... /-:
תודה רבה לכל המייעצים

מבחינתי זה אומר לוותר על החצי שעה שלי לעצמי ביום .
גם אני הרגשתי ככה,
ואכן יש בזה משהו,
אבל מאז ויתור על השנ"צ (שנתיים וחצי),
היא הולכת לישון שעה וחצי יותר מוקדם ונרדמת תוך גג חצי שעה.
ככה שיש גם יתרונות שווים...

הקטנציק כבר בן שנה וחמש, עד לפני איזה חודש וחצי היה נרדם בהנקה להנאת האם והילד.

את הנקת הלילה הפסקתי ביוזמתי כשהפכה להיות בלתי נסבלת בעקבות הריון, וההנקה ביום הלכה ודעכה במהירות ביוזמת הפצפון (כשהתחיל לשאול "מהזה???" על הציצי במקום לינוק (-: - התחלתי להבין את הרמז..).

מאז סוף ההנקת לילה ראינו ששגרת לילה עושה לו טוב, ונכנסנו לארוחת ערב-מקלחת-סיפור-שירים וההירדמות הסופית בחיבוק גדול שלי במיטה (המשפחתית) +נענוע.
חיבוק גדול+נענוע זה כמו תנוחת כפיות ושהלחי שלו מונחת על הלחי שלי- יש? רק הבעיה התחילה בימים האחרונים שפשוט נתפס לי ככה הצוואר.. ובכלל ההריון מתחיל להפוך אותי לפחות כיפית בשכיבה על הצד, ולכן כבר שלושה לילות אני מנסה להרדים בישיבה לידו.
ואיזה בלגן זה עשה לנו!

אנא, עצות חכמות!!

היום בשנצ פשוט נרדמנו שנינו בבכי של תסכול.. אוף! )-:

אני מרגישה שהוא פשוט חייב להרדם במגע מאוד מאוד עוטף- הנקה וחיבוק או החיבוק כפית והנענוע, אבל אני לא יכולה לתת לו את זה!
כמובן שעל הידיים או מנשא כבר לא על הפרק, וזה יוצא שסוף ההרדמה מ מ ש נמרח.

וזה הופך את כל הכניסה למיטה למעיקה ומתוחה. ולמאבק כוחות מבאס ולא עקבי מצידי, רגע אני שרה לו ומנסה לאמץ אותו אלי, רגע נראה לי פשוט לתת לו להתנהל לבד ואני בשקט עד שינסה לנוח מיוזמתו.

וזה נמשך ונמשך והוא פשוט לא מצליח להירדם בטוב. בסוף נרדם באפיסת כוחות
לא טוב, מה עושים?

אנחנו היינו במצבך לפני כמה חודשים ופתרנו את זה בכך שאני ישבתי נשענת על כרית והוא שכב על הרגליים שלי. מאז הקטן כבר נולד ואני עדיין מרדימה ככה הרבה פעמים - מניקה את הקטן והגדול ישן על הרגליים שלי. נסו ותהנו!

אולי זה בדיוק הזמן ליצור הרגלי הירדמות חדשים כך שבהמשך שתצטרכי לעשות הכל ביד אחת יהיה לשניכם יותר קל..
למשל שהוא ישכב ואת לידו תלטפי אותו או תתני לו יד, למצוא איזה בובה נעימה שיוכל לחבק וכו'.

שליחה על ידי שר* » 13 דצמבר 2009, 10:01

הקטן שלי בן שנה וחצי ועבר לפני שלושה שבועות לישון עם אחותו בת הארבע באותו החדר במיטת מעבר. גם כשישן איתנו בחדר היו לו קשיים להרדם (כמעט שעה) אבל עכשיו זה אף החריף ומגיע לשעה וחצי לפעמים. ההרדמות הם פשוט סיוט, זה מתחיל בהשתוללות שלו על המיטה בלי סוף כשאחותו מתקשה להרדם בגללו אחרי שאני כבר מותשת לגמרי מהמאבקים איתו והוא כמעט נרדם אחותו מתחילה לפטפט לשיר לתת לי הוראות איך להרדים אותו או סתם צועקת - אמא נראה לי שהוא נרדם! ואז הוא מתעורר... ובסוף אני מוצאת את עצמי בעצבים שיא, נוזפת קשות בגדולה ונטרפת מבפנים בעיקר.
יש להם התנהלות ערב עקבית ו"לפי הספר", כולל כל פעולות ההתרגעות האפשריות אבל זה לא עוזר. הקטן באופיו גם בלי קשר להרדמות מגיל אפס רחוק מלהיות ילד רגוע. מה עושים???

האם הוא ישן צהרים?

שליחה על ידי שר* » 15 דצמבר 2009, 09:56

כן. בערך משתיים עד ארבע. אין לי ספק שהוא כבר עייף בשמונה בערב. משפשף עיניים, הולך כמו שיכור. רק במיטה בחושך הוא פתאום מתעורר לחיים.

לפני שאני קופצת מהחלון!! הצילו!!!
רקע:מיטה משפחתית, גדול בן 4 קטנה בת שנתיים. כל ערב אנחנו מקיימים את שגרת הערב - ארוחה-מקלחת-סיפור-כיבוי אור ושינה. הגדול פחות או יותר נרדם בזמן סביר. הקטנה זה, סליחה על הביטוי, בלתי נסבל. לפחות 40 דקות (ז"א מקסימום שעתיים וזה לא נדיר) תשימי לי יד פה, תשירי את השיר הזה, תחליפי שיר, מים. כמעט נרדמת ואז מים. שוב כמעט נרדמת ואז מתהפכת והיד שלי צריכה להיות במקום אחר. אני מתחרפנת כבר. אחרי כל היום כמעט לבד עם שניהם, עם כל המריבות והפעילויות עוד יש את זה בערב כשאני כבר סחוטה, רגשית ופיזית. ולא, אין מי שיעזור. אני פשוט צריכה למצוא את הנוסחה הסודית לגרום להם להירדם לבד. סיפור,כיבוי אור, נשיקה ולצאת מהחדר בלי שזה יעשה שמות. גם לא איכפת לי שזה יקח את העשרים דקות אבל זה באמת סף שקשה לי לעבור.אני לא מסוגלת לשמוע אותה צורחת כשאני יוצאת לקחת אוויר וגם זה לא אוויר כשהיא צורחת את נשמתה ברקע, מה גם שאני יודעת שאחרי זה יהיה פי שתיים יותר קשה להרדים אותה כי היא כולה באטרף. אפילו אם בחלומות הכי פרועים הייתי חושבת על שיטת חמש דקות (ואני לא) זה אצלה פשוט לא היה עובד כי היא לא מהמתייאשים, גם 5 שעות היא מסוגלת להוציא את הריאות ואת האוזניים שלי מתפקוד. עצות?!?!?

לפחות 40 דקות (ז"א מקסימום שעתיים וזה לא נדיר) תשימי לי יד פה, תשירי את השיר הזה, תחליפי שיר, מים. כמעט נרדמת ואז מים. שוב כמעט נרדמת ואז מתהפכת והיד שלי צריכה להיות במקום אחר.
האם היא עדיין ישנה צהריים? אם כן, הייתי מתחילה לקצר את השנ"צ בצורה פראית. נגיד, בחצי.

אני אנסה לקצר אותה באמת, מקווה שזה לא יפגע בעצבים שלה אחה"צ. תודה

אני עוד שניה יורה לעצמי כדור בראש...

שוב פעם הסאגה הזו, הילד כמעט נרדם, פתאום הוא התעורר לחלוטין והחליט שהוא חייב להציק לה (כל אחד שכב בצד אחר שלי) וכאילו לחבק אותי ובעצם לנסות להגיע אליה עם היד, אחרי שהוא לא סיים להציק לה ולי עברתי עם הילדה למיטה השניה, שם היא כמעט נרדמה עד שפתאום היא התעוררה בצרחות אימה שהיא רוצה כרית אחרת... כבר כמעט שעה והם עוד לא ישנים...מה עושים?!?! המיואשת.