קיצוניות באופן טבעי

אנונימי

דף זה מתוייג כ- דף עלון.

זוהי תחילת דף.
יש גם קיצוניות באופן טבעי 2 ו- קיצוניות באופן טבעי 3.

(רשימה שלא התפרסמה בגיליון 35)

תגובה לכותבות המגיבות

קיבלנו מספר תגובות בעקבות הגליונות האחרונים, שמהן מתברר שכנראה הגזמנו. הגזמנו, אני מתכוון, עורכי עלון באופן טבעי.
אני מרשה לעצמי לקחת את החירות לענות לכמה מהמכתבים (המתפרסמים בגליון 35) שהגיבו בכעס לתוכן ולצורה של כמה מהכותבים בגליונות הקודמים.

קודם כל, אתחיל ואומר שאנו מנסים להמעיט ככל האפשר בהתערבות בנסוח המאמרים שאנו מקבלים, ומשתדלים לשמור ככל האפשר על רוח הדברים, על המילים והמשפטים המקוריים. התיקונים שאנו מבצעים נוגעים לטעויות כתיב (מעטות בדרך כלל), ולמשפטים אשר בשל ניסוחם לא ניתן להבין את משמעותם. למרות זאת, קיבלנו "על הראש" לא פעם על כך שכתוצאה מהוספת פסיק או הורדת אות, הפכנו את משמעות המשפט. זה המקום להתנצל מראש לכל הכותבים, ולהודיע שאם קרה הדבר, וכאשר יקרה שוב, אין זאת אלא מכוונה טובה. באמת.

המאמרים עליהם יצא קצפן של מירב ואתי (לדוגמא), עברו את מחסום הסבירות בקלות רבה יחסית, ולא ראינו צורך לתקן, כמובן שלא את התוכן, וגם לא את הנימה. גם בקריאה חוזרת, לא נראה שנוסח הוא הבעיה, אלא התוכן, ועל כך אני רוצה להתייחס בהמשך דברי.

קוראי "באופן טבעי" הם אנשים שונים ומגוונים, אשר מוכנים, ומעוניינים, להיחשף לדעות ולהשקפות שאינן מקובלות על רוב הציבור. נושאים כגון "חינוך ביתי" או "לידת בית" או "רפואת בית", מיושמים על-ידי מעט מאד אנשים בציבור הישראלי (למיטב ידיעתנו). יש בארץ לכל היותר 30 עד 40 משפחות שמחנכות את ילדיהן בבית, כ-500 לידות בית (מתוך 130 אלף!) בשנה, ולא רבים, כנראה, לא השתמשו מעולם באנטיביוטיקה, ולוקחים אקמול פעם בשנתיים.

למרות זאת, אנשים שונים "לוקחים" על עצמם אורח חיים טבעי, או לפחות השקפה טבעית על החיים, כל אחד על פי יכולתו/רצונו/ידיעותיו/הרגשותיו/בחירתו.

והנה, כאשר כותבות לנו אמהות כואבות, על חוויותיהן מסמרות השיער בבית היולדות, נראה כאילו הן הגזימו. נראה כאילו הן משליכות מאחרי גבן את כל מה שהחברה המערבית הצליחה ליצור במאה וחמישים שנה האחרונות, ואומרות: זה לא טוב, וזה לא בשבילי!

כאשר כועס האב על רופא המשפחה שלו, שלא השכיל להבחין בתופעות הלוואי ה"שוליות" שהופיעו בבנו בן החצי שנה לאחר זריקת החיסון המשולשת, ובנו זה, אשר כמעט נשאר נכה (במידה מסויימת) לצמיתות, ניצל בזכות מדקר "סיני", נראה כאילו הוא זורק את כל אלפי המאמרים ומיליארדי הדולרים שהושקעו בפיתוח החיסונים הנ"ל, כאשר הוא אומר: זה לא טוב, וזה לא בשבילי!

וכאשר מחליטים זוג הורים, רגילים שברגילים, לא חכמים במיוחד ולא מחוננים במיוחד, לקחת את בתם מבית הספר, לאחר שזו סבלה ללא הרף, החל מגן הילדים ועד אמצע כיתה ג', רק משום שאף מורה/מחנכת/מנהלת/יועצת פדגוגית לא השכילו להבין שצריך לעזוב אותה לעת עתה בנסיונות לשפר את יכולתה הקוגניטיבית, ולתת לה לצייר כל היום, הרי שהורים אלו כאילו מזלזלים/מתנשאים/פוגעים בכל אלפי המורים, עשרות שנות הנסיון, מאות אלפי המאמרים הדידקטים והפדגוגים שנכתבו במערכת החינוך, באומרם: זה לא טוב, וזה לא בשבילנו!

אז האמת, גם אנחנו אומרים כך.
זה לא טוב, וזה לא בשבילנו!

ההחלטות הממסדיות הקשורות לבריאות, כולל לידה, הנקה, חיסונים, מחלות ילדים וכד', כמו גם ההחלטות הממסדיות הקשורות לחינוך – כל אלו לעולם לא יוכלו להחליף את האינטואיציה של האנשים הנוגעים בדבר – הן ההורים והן ילדיהם!
הם לא יוכלו לעשות כך לא בגלל שהם טפשים, רשעים או מוגבלים ביכולתיהם.

הם לא יוכלו לעשות כך משום שהחלטות ממסדיות נוגעות לציבור רחב ומגוון, ופונות אל חלק קטן ממנו הנקרא "ממוצע". והרי רוב האנשים אינם נופלים באמת על הממוצע. רובם רחוקים מהממוצע במידה זו או אחרת, אך הממסד אינו יכול לטפל פרטנית בכל אחד, והוא חייב (!!!) לטפל בממוצע.

ולכן, העובדה שאנשים מתחילים לקחת אחריות על חייהם, אחריות אמיתית הקשורה בתחומים החשובים ביותר כגון לידה, תזונה, חינוך, בריאות – הם תמיד (!!!) יעשו זאת טוב יותר מכל איש מקצוע שיהיה, גם המוכשר ביותר וגם הגאון ביותר.

במכתביהן של הכותבות המגיבות, עלו מספר פעמים נושאים הקשורים ב"סיכון". כלומר, איזה סיכון לוקח אדם אשר מחליט שלא להשתמש בפלאי ההתקדמות המערבית.
הוא יכול למות מזיהום או מסיבוכים משניים. הוא עלול להפגע בשכלו לכל ימי חייו. הוא עלול לשלם על בחירתו ב"אלטרנטיבה", בעוד אם היה בוחר בדרך שכולם בוחרים, הרי שלא היה חושף את עצמו לסיכון מיותר זה.

ובכן, למרות המילים הברורות, יש ויש עוררין על דעות נחרצות אלו.
לידה בבית החולים עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר מלידה בבית. בהולנד, רוב הלידות קורות בבית, בתמיכת המערכת הרפואית, ואחוז הסיבוכים ואסונות נמוך לאין שיעור מזה שבארצות הברית. נכון שרוב יולדות הבית בהולנד אלו היולדות שאינן נמצאות בקבוצת סיכון כלשהיא, הרי שהנתונים מראים, שעדיף ללדת בהולנד, גם אם את בקבוצת סיכון.

נכון שלפני חמישים ומאה שנה אנשים מתו ממחלות "פשוטות" כמו דלקת ריאות ושעלת, אבל אם בוחנים את הנתונים, הרי שרוב המחלות נעלמו עוד לפני החיסונים, חלק ניכר מהחיסונים עלול להביא לסיבוכים קשים, ואף אחד מהחיסונים אינו נותן בטחון מלא שימנע את המחלה לו נועד. זאת למרות שכמעט כל הרופאים מצדדים בהמשך מתן החיסונים לאוכלוסיה.

אני יכול לעבור לנושאים רבים נוספים, ולשאול מדוע לא מעודדים מספיק הנקה עד גיל מאוחר, גם לאחר שמרבית המחקרים הוכיחו את חשיבותה הן לתינוק, הן לאם והן למדינה. מדוע ממשיכים להשתמש בשיטות לימוד שיעילותן הוכחה מזמן כזניחה. מדוע ממשיכים לבצע שיגרות ניתוחיות מיותרות כמו ניתוח קיסרי, ברית מילה או כריתת בלוטת התריס, למרות שברור לכולם, כולל הרופאים והממסד הרפואי, שיש פתרונות טובים יותר, זולים יותר, ומסוכנים הרבה פחות. מדוע אנו ממשיכים להשקיע במתן תרופות מיותרות, כאשר ידוע לכל שחלק גדול מהמחלות ניתנות למניעה ע"י תזונה מתאימה. מדוע... מדוע... מדוע...

כמי שמחזיקים בהשקפה טבעית בתחומים רבים של חיינו (אך לא בכולם!), אנו נמצאים תמיד בצד המתנצל. בצד שצריך להסביר מדוע אנו בוחרים בדרך אחרת (ומי בכלל אישר לנו להחליט במקום שרוב הציבור לא מחליט כלל, אלא לוקח את דברי המומחים כ"דברי אלוהים חיים" ולא דורש כלל להוכיחם).

ובתור שכאלו, אנו תמיד קיצוניים, תמיד מתנשאים (כי אנו יודעים לכאורה מה טוב, בעוד כל האחרים טועים), תמיד לא מקבלים (בעצם זה שאין אנו עושים מה שכולם עושים), ולעולם אין לנו ביקורת בונה.

אז הרוב נכון.
אנו באמת קיצוניים. אם כי להשקפתי, מי שבוחרת שלא להיניק את ילדה לפחות שנתיים ימים, היא פושעת (לעצמה, לתינוקה ולקהילתה), והיא קיצונית לא פחות מזו שמניקה את שני ילדיה, האחד בן שנה וחצי, והשני בן שלוש וחצי.

אז יכול להיות שלא כל הכותבים יכולים לכתוב "מרחוק", "מבחוץ", להיות "אובייקטיבי", ולקבל את העובדה שהעולם אבסורדי, הממסד מנותק ומרוחק, ורק אני יודע מה טוב באמת, בשבילי.

ואם "באופן טבעי" הוא המקום היחיד, בו יכולים אלו להביע את דעתם, מבלי שתדבק אליהם תווית של "משונה", "קיצוני", "אאוט-סיידר" או חס וחלילה "אנרכיסט",

דיינו.

ועם אלו הנפגעים (שגם הם כמובן מבני הקהילה המצומצמת של "באופן טבעי").

סליחה!

ידוע לי שאני נתפס כקיצוני, ברור לנו שאנו נתפסים כקיצוניים.
כאן יש ויכוח על המובן מאליו. הגדרת המובן מאליו איננה אוטומטית או זהה לגבי כולנו. כל אחד ומובניו הוא. לדוגמא: המובן מאליו המקובל הוא לידה בבית-חולים. זוהי הנורמה המקובלת בחברה ובקהילה כאן. בישראל.
מכאן כאשר מישהי יולדת בבית, נאמר ללא מיילדת, ראשית היא נתפסת כקיצונית, שכן היא נוהגת בשונה מהכלל, מערערת את המובן מאליו.
כאן מתחולל איום גדול על כל אותם הנשענים על המובן מאליו. מכאן יעלו נימוקי הפחדה ושאר ירקות אשר יופנו אל אותה אם אשר באמת, במחשבה בהירה, מייצגת את המובן מאליו הפרטי שלה.
מבחינתה לידה היא תהליך טבעי הדורש מינימום התערבות. מכאן, על פי תפיסתה, המנהג ללדת בבית-חולים הוא מנהג מסוכן ביותר לאם ולילד.
לכן קצה הוא עניין יחסי למקום בו המתבונן נמצא, מכך הקיצוניות שלי כפי שנתפסת על ידי הזולת מעידה על מרחק וחשש.}

גיסיי היקרים,
בלי להכנס אל תוכן הדברים, ואין ספק כי התוכן העקרוני צריך להיות הדומיננטי בין שיקוליו של הכותב, ברצוני להעיר הערת סגנון.
ברורה לי ונהירה עמדת המתגונן של הבוחר בדרך לא שגרתית. מקובל עליי הצורך בהצגת עמדה מעט קיצונית יותר בלהט ויכוח, וברור לי הרצון להמצא צודק בויכוח, במיוחד כאשר הוא עקרוני כל כך ונוגע בנקודות היקרות והחשובות לנו ביותר,
אבל!!!
עשו נא חסד עם עצמכם ואל תגרמו לאחרים לחוש נחותים לידכם, למזלנו לא תוכלו לנכס לעצמכם את האמת ואפילו לא את החכמה, (ואני אומר למזלנו שאם לא כן, איה הצדק? ומה עם האמת והחכמה שלי???) שכן על כולנו לזכור כי בחירתו של האדם בדרך מסויימת כרוכה בתובנות שאסף מחד אולם גם בנסיבות ומגבלות שונים ומשונים וכל אחד צריך לבחון את החלטתו הוא בהקשרה המציאותי והעכשוי.
עשו נא חסד עם עצמכם והיו קשובים לכל צדדיו של הויכוח, גם אם רופא שגה בהחלטתו, ומה לעשות כל אחד מאתנו שוגה לעתים, הרי ברורה (כך אני מקוה) ההערכה כי לא היתה לו כוונת מכוון לגרום נזק למושא ההחלטה, אולי הוא ראה תמונה שונה מזו שראאינו אנחנו? אולי אנחנו בבואנו אליו עם שק מלא הסתייגויות לא הגשנו לו את כל האנפורמציה הרלוונטית (ושוב ללא כוונת מכוון אלא מתוך תחושה ש"סתם באנו" ואין לנו אמון ממשי במערכת).
ועוד חסד אחד עשו נא עם עצמכם, לא מעט דובר על כוחה של המילה הכתובה לשנות מחשבותיו של אדם. בהכירי אתכם אני יכול לחשוד כי אוכלוסיית היעד של דבריכם היא די מוגבלת. לא קיים חשש קל שבקלים שפלוני אשר יקרא את הדברים כפשוטם יחליט החלטה אשר תזיק לו עצמו? הן לקיחת האחריות כפי שכולנו מתייחסים אליה כאן תובעת יכולות של הסתכלות פנימה, של מודעות עצמית - ברמה הרגשית והגופנית - אשר לי לפחות לא ברור כי קיימת בכל אחד ואם קיימת אז אולי לא מפותחת מאוד.
לכן ידידי בואו נזכור כולנו כי גם אם בחלק מהדעות והמעשים מקופלת מרדנות כלשהי, הרי אנחנו מורדים של שלום, של הסבר פנים והסבר עניינים ולא חס וחלילה שינוי פני האומה זה פשוט גדול עלינו ב הההההההההממממממממוווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מספרים.

גיסי היקר,
לפחות לגבי הקטע שלמעלה, הוא רק חלק מקטע אחר שמופיע ב- ילדים שרוצים ללכת לגן.
באשר לדבריך:
א. איני מתגונן.
ב. איני גורם לאחרים להרגיש נחות לידי, עם זאת מי שבוחר לחוש נחות ליד מישהו, זו זכותו ואל לנו להתערב בכך.
ג. איני מנסה להיות צודק. אני פשוט צודק. ברצינות. הרי כולנו צודקים - כל אחד לעצמו וכל אחד לחייו.
ד. קיצוניות לשם הויכוח - אין ברירה, מניסיוני אי אפשר להעיר את אמא בשקט בשקט שלא תתעורר.
ה. הקשבה לכל צדדיו של הויכוח. כאן יש הסכמה אלא שמנין לך שאין אני נוהג כך?
ו. איני מתרגש כל כך מהכוח של המילה הכתובה המדוברת המזומרת או המרומזת. עיתונים, מסתבר, לבסוף משמשים לעטיפת דגים.
ז. לגבי שינוי פני האומה. לא פני האומה אלא פני העולם כולו, הגלקסיה, אלף אלפי הגלקסיות, קטן עלינו. באמת. הרי מדובר בשינוי פני העולם שלי, לא העולם של מישהו אחר.

ובאשר לעשיית החסד עם עצמנו, ראשית יש לרדת ממידת הדין, זו שבה נקטת בכל האמור לעיל.
חסד דרך אגב לא עושים. החסד מקיף וחובק כל, בדרכנו אנו מתעלמים ממנו ופונים אל הדין. ובתוך עצמנו אנו המתדיינים, הדיינים, העומדים לדין והדין דין דין.

ומעבר לכך, איני לוקח על עצמי שום אחריות לגבי הקוראים/השומעים. אני כותב ראשית בשביל עצמי. לנסח לי את הדברים. להגדירם מחדש כאשר יש לי מה להגיד (ויש, ברוך השם), אין בכוונתי לשנות דעה של מישהו ולו כזית, מקסימום להראות פן נוסף שעשוי או עלול (תלוי בעיני המתבונן), לפתוח התבוננות מחודשת, או לא.
מי שחש יוהרה או התנשאות מצידי יבדוק נא את צניעותו המתהדרת. הרי צניעות ויוהרה הן היינו הך. על כן, כאשר אני חש נחות עלי לחפש את יהירותי ולהיפך.
אהבה.
צפריר

אני חושב שזו גישה נאיבית עד כדי סיכון. רן, אתה באמת משלה את עצמך שמשפחה שעושה חינוך ביתי לא עלולה לעורר התנגדות שתביא עליה את מועקת השלטונות? יש מספיק מקרים כאלה (דוגמא אחת הוא הסיפור של תמר אופיר). ומשפחה שלא מחסנת, שאחד מילדיה חלה במחלה שבדרך כלל מחסנים נגדה וחס וחלילה מת כתוצאה מכך -- משפחה כזו עלולה להתבע על ידי האגודה לזכויות הילד, או ארגון הגג הבינלאומי למניעת מחלות בילדים (אני סתם ממציא שמות ארגונים), או סתם על ידי המדינה. ומישהו שעוסק ברפואה אלטרנטיבית לא עלול להזיק למישהו ולחטוף תביעה? כל אחד מאלה הוא איום בעיני אדם או ארגון כלשהו. זה בכלל לא חשוב אם אתה חושב שאתה "מורד של שלום", כי הם עלולים להלחם בך כאילו אתה לא.

מעבר לזה, אני לא נואש כל כך מהר משינוי פני האומה. זה יכול להיות תהליך ארוך וקשה, ואני בכלל לא בטוח שאהיה מעוניין לאורך זמן לקחת בו חלק, אבל זה לא מונע ממני לעשות את המעט שביכולתי מתוך תקוה שאחרים יתרמו את שלהם ושביחד זה יהיה כן מספיק בשביל ליצור שינוי. יש לי חבר שאמר על זה פעם Think globally, act locally.

צפריר,
לא אתנצח אתך על פרטי הפרטים, אני רק מניח שתסכים איתי שאם פלוני או אלמונית פנו והאירו נקודות אלה... כנראה משהו גרם להם לכך.
ולך רועי,
אתה כנראה צודק, ביציאה מהתלם ישנו סיכון מסויים בעירור כעסים כאלה ואחרים מהסביבה, אולם צריך לזכור כי מה שפעם היה קיצוני הופך לעיתים מהר מאוד להיות מרכז ואם לא מרכז אז לפחות מתקרב אליו.
לכן בהאירנו נקודות כאלה ואחרות בדרך חיינו ובנסותנו לגרום לאנשים מחשבה שניה, ניטיב לעשות אם נבחר בדרכי נועם ולא במהלכים מעוררי התנגדות.
(וזה נכון גם כאשר מנסים להניא את פלוני מקניית סובארו בטענה שטויוטה עדיפה).

הממ. זו כבר שאלה של טקטיקה. לפעמים עדיף להתעמת על דברים. שוב אני מפנה אותך לסיפורה של תמר אופיר -- כל עוד שהם עשו את זה בדרכי נועם לא הקשיבו להם, ואילו כשהם התנהגו באופן אסרטיבי פתאום המפקחת של משרד החינוך התקפלה. כמובן שיש מצבים שבהם עדיפות דרכי נועם, ובאופן כללי עדיף לחיות בנועם, אבל לפעמים דווקא מהלך מעורר התנגדות יצליח במקום שנועם יכשל.

כפי שכבר אמרתי במקום אחר באתר, עדיף שמה שאומרים יאמר באופן מעניין -- לפעמים זה הרבה יותר חשוב מתוכן הדברים עצמם. כי כיום יש כל כך הרבה נרטיבים שונים שאנשים כל הזמן שומעים, וכל אחד מגיע עם "הטבעיות" שלו וה"דיאטה" שלו והמסגרת המיוחדת לחינוך הילדים שלו, וכו'. לדוגמא, שמעתי לא מזמן על שיטת דיאטה שנקבעת באמצעות דיבור עם יישות על טבעית שרואה מה הבנאדם אוכל בעוד 10 שנים מהיום ולפי זה אומרת לו מה לאכול היום. אנשים מוכנים לנסות הכל, ושומעים על הכל. אז אם אתה רוצה לשכנע איזה נפש וחצי אפילו בדבריך אז עזוב נעים, ועזוב רעש, רק תדבר מעניין.

רן,
בהחלט, אני מסכים. למה פלוני או אלמוני? אני בעצמי בכתיבתי מאיר פן זה או אחר של דברים. ובהחלט מישהו או משהו גורם לי לכך, תודה לאל, ו"שלא יגמר לעולם" (כולם ביחד, אלי, אלי שלא יגמר לעולם, החול והים...." או. קיי. או. קיי להפסיק - חייבים לעשות חזרות. זה נשמע נורא).
מכאן ועד העברת האחריות למעשי או דברי לאותו מישהו או משהו שגרם לי לכך המרחק אינסופי.

בא לי לנער את האבק מהדף הזה .
אשה אחת הלכה להכין את ביתה של יולדת טריה. היא ניקתה וסידרה ואז הבחינה על המקרר במגנט גדול ויפה עם ציור של תינוק מדושן ושמח , ולמטה היה כתוב משהו כמו "סימילאק , הטוב ביותר לאחותך הצולעת ובגלל המדע"
אז היא לקחה טוש צבעוני , ציירה בועה שיוצאת מהפה של התינוק וכתבה " אבל אני רוצה ציצי" .
מה זה נראה לכם , טרור אלטרנטיבי או סתם קיצוניות סרת טעם?
כי זה היה מה-זה-כיף לעשות את זה. (-:

טרור אלטרנטיבי קיצוני, לא? סתאאאם.

מה זה נראה לכם , טרור אלטרנטיבי או סתם קיצוניות סרת טעם?
א. מצחיק.
ב. תלוי אם היא מיניקה או לא, ואם היא מפחדת ממי שעשתה את זה או לא. אם היא מיניקה, היא תצחק. אם היא נותנת בקבוק - רגשות האשמה שלה יגרמו לה להרגיש מאוד מותקפת ולא בסדר.

בשמת- מה זה הטוב לב הזה?
ואם היא לאמניקה , אז התינוק לא רוצה באמת ציצי??

התינוק בטח רוצה, אבל איך אמא שלו תרגיש אם היא לא נותנת לו וצריכה לראות את הציור על המקרר שלה?

מה זה הטוב לב הזה?
ברצף הרשעות שלי יש התקפות של טוב לב, תארי לך!

טוב, כתבתי פה משהו ארוך ומחקתי. אם את רוצה להגיד לי משהו ברצינות, תגידי ואני אגיב. אחרת, אני אניח שאת לא פולניה.

וואו אנחנו באלפיים וחמש עשרה והדברים הרבה יותר טובים!הנקה ארוכה מוכרת ביותר וכמו כנ רפואה אלטרנטיבית וחינוך בייתי!אוי זה מזכיר לי את היהודי השב הביתה מהגלות!לא צריך עוד לחפש מחבוא!הללויה!.ותודה לרני צפריר וכל היתר שעסקו ועוסקים במלאכת הקודש.אמן.