בני נוער בחינוך ביתי

שליחה על ידי מ_י* » 09 מרץ 2007, 09:35

אני מרגישה שאנחנו נכנסים לעידן חדש - הגדולים שלנו עכשיו בני 13 ו- 11.
זה כבר לא להיות בבית עם קטנים. עניינים אחרים.
גם הקטע החברתי כבר שונה. עם קטנים אפשר ללכת למפגשים ולפגוש חברים. אפשר גם ללכת פשוט לגן ציבורי ולסמוך על כך שישחקו קצת אם מי שרק לא יהיה שם.
כעת זה כבר מורכב יותר. אני לא יכולה לשדך לילדים כל אחד רק מפני שגם הוא, במקרה, בגיל המתאים.

לפעמים אני שוברת את הראש, מה אפשר עוד להציע, איך להרחיב את מעגל ההכרויות, ההתנסויות, ההתעניינויות. איפה להרפות ואיפה לכוון.

אני אשמח עם עוד הורים של גדולים יכתבו קצת איך זה הולך אצלהם. באיזה אופן הקטע החברתי מתגבש. גם בתיאוריה וגם רעיונות מעשיים.
הכי פשוט, כמובן, לומר: "חוגים", אבל בפועל, כידוע, "החוגים" הקונוונציונלים הם הרבה פעמים פשוט דגימות גועליות במיוחד של בית הספר, עם קבוצת ילדים שבכלל לא רוצים להיות שם ואיזה מדריך מיואש שמתחנן לקצת שקט.
הילדים שלנו הלכו שנתיים ל"נוער שוחר מדע", למשל. למרות השם המפואר והאג'נדה הגבוהה, בסופו של דבר, התקבצו שם ילדים של הורים שרוצים שהילדים שלהם ישחרו מדע, והתוצאה היתה בהתאם, כמו שהעיר הבן שלנו: "נוער נוחר מדע".

גם תנועת נוער זה לא פשוט. יש שם את העדריות המתלהמת הזו, שקצת זרה, אם אינני טועה, לילדים שמתחנכים בבית.

אבל דווקא השבוע אולי עלינו על משהו שיכול לצאת ממנו משהו טוב: חוגי סיירות. השבוע היינו בחוג הראשון, והוחלט לתת לזה הזדמנות.
http://www.sayarut.org.il

מה עם קורסים למבוגרים (נניח באוניברסיטה העממית, או שומעים חופשיים באוניברסיטה)? אין סיבה שהחברים שלהם יהיו רק בגילם, ובקורסים למבוגרים יש הרבה יותר כבוד למשתתפים.

אם הם בקטע של אומנות, אז שווה לחפש אומנים שנותנים קורסים קטנים בסדנאות שלהם. חוויה אחרת לגמרי מ"חוגים" למיניהם (אם כי זה כמובן מאד תלוי באופי הספציפי של האומן).

התנדבויות - גם חינם, גם נותן תחושה טובה, ומקום באמת מצוין לפגוש בו אנשים צעירים מעניינים. הילדים שלכם קצת צעירים לרוב ההתנדבויות, אבל אפשר להתחיל בקטן יחסית. אולי חונכות מאיזשהו סוג, או עבודה יחסית טכנית במקום מעניין? (נניח, מיון צעצועים, עשיית פוסטרים וכו')

לפעמים אני שוברת את הראש, מה אפשר עוד להציע, איך להרחיב את מעגל ההכרויות, ההתנסויות, ההתעניינויות. איפה להרפות ואיפה לכוון.

אכתוב באופן בוטה -
למה את חושבת שזה עניינך?
הם ילדים גדולים. לא נראה לך שהם יכולים לדאוג לחיים החברתיים שלהם בעצמם?
ואם הם לא עשו את זה עד היום, אולי זה הזמן להתחיל?

ועוד עניין -
האם את פתוחה לחיי החברה שלהם?
של מי הביקורת על החוגים ותנועת הנוער - שלהם או שלך?

ןבאופן כללי -
איך את רואה את הסוגיה הזאת? האם נראה לך מציאותי שהם ימצאו חברה?
האם יש לך תמונה מאד מסויימת של החברה המתאימה לילדיך?
האם תועכלי להיות פתוחה לאפשרויות שלא שיערת?

שליחה על ידי מ_י* » 11 מרץ 2007, 01:08

רחל, אכן אלו כיוונים אפשריים. הבת שלנו באמת נמצאת בסטודיו לקרמיקה של אמנית שגרה לא רחוק. מבחינת פעילויות הם עושים כל מיני דברים, החסר בעיני נמצא כן בחלק החברתי של בני גילם.
וכאן אני מגיעה גם לאורנה.

היה פעם קטע באיזה "באופן" שהתייחס לדמיון בין האם הפולניה המאכילה ובין האם בחינוך ביתי ש"דוחפת" לקטע החברתי.
אבל יש כאן הבדל בעיני: האפשרות לאכול מונחת בפני הילדים בכל מקרה. אנחנו לא שמים ילד בבית ריק מאוכל ואומרים לו: תסתדר בעצמך. אנחנו דואגים שיהיה בבית אוכל, קונים ומבשלים, ואז משאירים לילד את הבחירה: לאכול או לא, מה וכמה. סומכים על יכולת הוויסות שלו.

כאשר הילדים בבית במציאות הכללית שלנו (חיים בעיר, הילדים מסביב כן הולכים לבית הספר) אנחנו במידה רבה שמים אותם בבית ריק מאוכל מן הבחינה החברתית.
ואני כן רואה זאת מתפקידי לדאוג שיהיה בבית אפשרויות שונות של "מה לאכול".
זאת נראית לי חוסר אחריות כלפי ילדה בת 11 להשאיר אותה בבית מבלי להניח לפניה את האפשרויות ליצור לעצמה חברה ולהגיד לה: תדאגי לעצמך.

וכאן מבחינתי מתעוררת השאלה: איך להניח לפניה את האפשרויות ואיך לדאוג שהן תהיינה רלוונטיות ומתאימות, ממש כמו שאני לא סתם ממלאת את הבית באוכל אלא משתדלת שזה יהיה אוכל מתאים ובריא.

וגם: איך להניח את האפשרויות מבלי "להאכיל" אותה בכח, כשבכל זאת לפעמים צריך קצת עידוד כדי לקחת את הביס הראשון.

מבחינת למה אני פתוחה ולמה אני לא פתוחה. אכן, אני באה פה עם דעה מוקדמת:
יש בעיני חשיבות לקשרים עם קבוצת השווים.
הבת שלי קושרת קשרים עם מבוגרים בקלות רבה, ויש לה כמה קשרים כאלה. ואני שמחה עליהם. אבל אין לה אף חברה בת גילה.
היא עצמה מבטאת לא פעם געגוע לחברה בת גילה, אני רואה את המקומות בהם היא פונה אלינו או לאחיה, שלא פעם הם בעצם המקומות שהיו מתאימים לפניה אל ילדה כמוה. אנחנו לא יכולים לספק את הצרכים האלה. אני אמא שלה: יש דברים שאני לא פרטנר טוב בשבילהם.
אני חושבת שקשרים עם קבוצת השווים הם דבר משמעותי, וחשוב לי לתת להם מקום ולאפשר אותם.

אצלי השתיים היו נרא שונות בקטע החברתי , הבכורה די התעלמה מהעולם ובשנה האחרונה היא בצבא ופתאום יש לה מלא קשרים חדשים וחברות וחברים והיא ממש בפריחה חברתית ואילו אחותה תמיד הייתה יצור חברותי בצורה כמעט התמכרותית וזה אומר שהיא פעילה בתנועת הנוער וכל יום בצהריים שהחברות שלה חוזרות מבית ספר הטלפון לא מפסיק לצלצל ורוב הזמן היא מבלה עם חברים בכל הגילאים וגם בבית וגם בטיולים וגם הולכת אליהם וגם הם באים ...בקיצור היא מאלו שאם ישימו אותה על אי בודד כאשר יבואו לקחת אותה אחרי כמה שנים יגלו שהיא הקימה ישוב ופתחה בו מועדון תרבות ! אגב..בפורים היא דואגת להיות נוכחת בכל מסיבה ברחבי האזור וביום העצמאות היא עוזרת לביים את ההופעות ...בקיצור 'חברותיות' אצלה זה משהו שכולנו יכולים לבוא ללמוד עליו וזה פשוט יוצא לה ככה 'באופן טבעי' לעיתים נדמה לנו הוריה שככל שהשארנו אותה בבית זה יצר אצלה יותר צמא חברתי והיא עוד הפכה להיות אפילו יותר חברותית בעוד שאחותה העדיפה להתעלם מהמין האנושי עד שהיא התגייסה ובכל זאת החליטה אחר כמה חודשי התאקלמות שניתן לתקשר עם אנשים . לפחות מראות עיניי ...בתור אמא לאחת בת 19.6 ולאחותה בת ה16 נדמה לי שאפשר להשאיר את העניין החברתי לטיפולם המסור של הילדים בעצמם . הרי בעולם שיש בו 7 מיליאד כמעט...קשה לא למצוא עם מי להתחבר .

מ י ,
איך להניח את האפשרויות מבלי "להאכיל" אותה בכח, כשבכל זאת לפעמים צריך קצת עידוד כדי לקחת את הביס הראשון.

אני מנחשת שזאת שאלה שאת שואלת את עצמך הרבה במהלך חייך עם ילדיך. יתכן שהיא קשורה בתפיסת עולמך, ולאו דוקא למציאות.
האם באמת צריך עידוד כדי לאכול את הביס הראשון? אולי זה נכון רק כאשר זהו האינטרס שלנו שהילד יאכל, ולא בהכרח מבטא את הרצון שלו?
ואולי הוא כבר התרגל לכך שאנחנו עושים בעבורו את הצעד הראשון, וזהו רק הרגל שבאופן כלשהו "נכפה" עליו, מתוך שלא באמת סמכנו עליו שיאכל כשהוא רעב?

אני חושבת שקשרים עם קבוצת השווים הם דבר משמעותי, וחשוב לי לתת להם מקום ולאפשר אותם.
המשפט הזה מבטא בדיוק את העניין. את חושבת שקבוצת השווים היא חשובה, ולכן לא רק שאת רוצה להניח אותה בפני ילדיך, אלא גם לעזור להם לאכול את הביס הראשון.
ויותר מכך - את הפרשנות למצבה של בתך את מייצרת מתוך האמונה הזאת שהצהרת עליה. (כמובן שכולנו יוצרים את הפרשנות לחיינו מתוך האמונות שלנו), ולכן כשהיא פונה אליך כאל פרטנרית לעניינים היפים לקבוצת השווים - מתוך התחושה שאת "מרעיבה" אותה, אינך יכולה לדחות את הבקשה שלה, ובכך לייצר את הקרקע הפוריה בשבילה לחפש את שהיא זקוקה לו.

שליחה על ידי מ_י* » 11 מרץ 2007, 17:28

האם באמת צריך עידוד כדי לאכול את הביס הראשון?
דווקא בעניינים חברתיים נראה לי שכן קשה לאכול את הביס הראשון. זה לא פשוט ליצור קשר. יותר מזה: זוהי מיומנות שצריכה תירגול, ובלי תירגול הופכת להיות קשה יותר ויותר.
אבל באמת נכון: זה קשור לתפיסת עולמי. לפי תפיסת עולמי אי אפשר להשאיר את הילדים בבית כתפיסה פאסיווית, ולהגיד להם: תסתדרו בעצמכם. אני בהחלט מניחה לפניהם אוכל, פיזי ואחר. לפעמים אני בהחלט גם מעודדת אותם לאכול את הביס הראשון. אני קונה להם ספרים שנראה לי שיעניינו אותם. אני מביאה כל מיני דברים, חומרים, רעיונות, מחשבות. חלקם באמת משמשים אחר כך כחומרי גלם עבור הילדים וחלקם שלא. אבל אני חושבת שמאחריותי, בתור אמא בכלל ובתור אמא לילדים בבית בפרט, לספק את הדברים האלה. אני מהווה חלק משמעותי מן הסביבה שלהם, ואני רוצה שזו תהיה סביבה שמאפשרת כל מיני דברים.

המשפט הזה מבטא בדיוק את העניין. את חושבת שקבוצת השווים היא חשובה, ולכן לא רק שאת רוצה להניח אותה בפני ילדיך, אלא גם לעזור להם לאכול את הביס הראשון.
מודה באשמה.

אינך יכולה לדחות את הבקשה שלה, ובכך לייצר את הקרקע הפוריה בשבילה לחפש את שהיא זקוקה לו.
אגב, זה לא נכון. אני בהחלט דוחה את הבקשה שלה: לא מתוך איזה עקרונות אלא פשוט מפני שמדובר בדברים שאני לא רואה את עצמי עושה אתה.

מפני שמדובר בדברים שאני לא רואה את עצמי עושה אתה.
אם זה בסדר מצידך, את יכולה לתת דוגמאות לדברים מהסוג הזה? (אם זה נראה לך אישי מדי, כמובן אל תשיבי).

שליחה על ידי מ_י* » 11 מרץ 2007, 21:23

אני לא משחקת בברביות (זה קשור לבת השניה), אני לא עושה הופעות לצלילי שירים מוקלטים, אני לא יושבת לנסות תסרוקות, אני לא מנהלת שיחות ציחקוקים אודות גוזיות.. אלו סתם דוגמאות שעולות לי מן הזמן האחרון.

פעם אנשים היו נפגשים ליד הבאר או בככר העיר, אבל היום אין כמעט מרחב ציבורי מתאים למפגשים בין זרים (מלבד אולי בריכת שחיה). ככה שהדרכים ליצור קשרים חברתיים חדשים הן או דרך הרשת החברתית (להכיר חברים של חברים ובני משפחה) או דרך פעילויות משותפות (חוגים, פעולות, עבודה וכו'). לכן אם הנושא הזה מפריע לך, לדעתי המסקנות המעשיות הן:

להפגש יותר עם אנשים מהרשת החברתית שלך.
ללכת ליותר פעילויות (יחד או לא).
ללכת לבריכה.

מי,
יש מפגשים של קבוצת חינוך ביתי עם בני נוער בירושלים.
יש מפגשים של קבוצת חינוך ביתי עם ילדים בני 10 ומטה במסילת ציון.
יש חוגים פרטיים נהדרים. וגם אם לא - אפשר למצוא שם חברים ואולי זה שווה.
יש ילדים שמאוד אוהבים את הפעילות בתנועת הנוער ומוצאים דרכה חברים.
יש בכל זאת, גם בגיל 11, שכונה. זאת אומרת, אולי יש משפחה בסביבה שמוצאת חן בעיניכם ואפשר פשוט לנסות ליצור איתה קשר? ככה הבת שלי מצאה חברה טובה במושב.
לא יודעת אם ענית על זה או לא, אז אשאל שוב - האם הבת שלך היא שמתנגדת לכל האפשרויות האלה, או את?

זה לא פשוט ליצור קשר. יותר מזה: זוהי מיומנות שצריכה תירגול, ובלי תירגול הופכת להיות קשה יותר ויותר.
אולי גם זה נובע מתפיסת המציאות שלך?
יש אנשים (וילדים במיוחד) שבשבילם זה מאוד פשוט ליצור קשר. לא צריך תרגול ולא כלום. פשוט באים ומדברים עם מישהו שרוצים להיות איתו בקשר ומיד מתחילים לשחק יחד.
ודווקא הפשטות המקסימה הזו היא משהו שכדאי לשמור עליו ולתת לו להיות כמו שהוא.

סתם שתדעי , ( מ י ) שלא צריך "לדחוף לילדים את הביס הראשון". "הם צריכים מרצונם האישי לאכול". חשבת פעם על האפשרות שאולי ילדייך לא רוצים להכיר ילדים נוספים, ואולי זה הרצון שלך למענם.......
יכול להיות שאת רוצה לשייכם לקבוצות ה"שווים" איך שאת קוראת לדבר זה, והם בכלל לא רוצים. את צריכה לשאול אותם קודם ולהתייחס לדעתם בנושא. ורק שתדעי שזה לא נורא מדי פעם לשחק בברביות, או לדבר על גוזיות אבל אם זה מביך אותך אז אני מכבדת את זה. ( - ;

שליחה על ידי מ_י* » 12 מרץ 2007, 23:53

אני לא מרגישה שהדברים פה נכונים לי.

לא ההתלהמות של אורנה, לא מהצד בו היא נוזפת בי ולא מהצד בו היא אומרת לי בדרכה המחוספסת שהמצב כמות שהוא הוא בסדר ואני לא צריכה לעשות כלום;

לא העצות בסגנון חוגיםמפגשים,למרות שבעצם למה ציפיתי? כלומר, ברור: הדברים ידועים ומה בעצם אפשר לכתוב קונקרטית חוץ מזה;

לא ההסתערות הזו כאילו הרצון שלי לאפשר לילדים חברה הוא מזימה נפשעת שלי נגדם. אני לא מרגישה בכלל כמי שפועלת נגד הילדים שלי, למרות האווירה שאתם מנסים להכניס כאן;

לא הקלישאות ההולכות לקיצוניות של שתי העמדות האפשריות, שהרי אם היתה לנו את הפשטות המקסימה של עודד מחד, או אם הבת שלי בכלל לא היתה רוצה חברה והיתה רגועה ושמחה בחלקה כמו האפשרות שהעלתה פלונית אלמונית בת ה-12, הרי לא הייתי מזהה את המצב כבעיה בכלל. המצב מטריד אותי דווקא מפני שהיא רוצה אבל לא מוצאת את עצמה בתוך האפשרויות הקיימות.

אני שמחה לקרוא את פלוני אלמונית שמספרת על שתי הבנות שלה וגם מה שעולה בין השיטין של בת ה-12, כי אני לא מכירה עדויות אישיות של אנשים שלא הלכו לבית הספר איך זה מבחינת חיי החברה שלהם.

על כל פנים, נראה לי שאפשר ללמוד כאן הרבה על הפחדים של כולנו.

טוב, אחרי שבלעתי את העלבון, עלה לי רעיון. בעצם כמה, וכשקראתי מהתחלה ראיתי שאולי בעצם אתם בכיוון. אז אלה הרעיונות (ותודה שאילצת אותי להיות יצירתית. אחרי הכול, באמת רוב הילדים ובני הנוער נפגשים בחוגים או במפגשים או בתנועות נוער או בבית ספר):
יש בירושלים פעילויות קהילתיות, כמו מה ש ליאת טאוב עושה בבוסתניה למשל, גינות קהילתיות, פרויקטים של מחזור ואקולוגיה וכאלה. ובטח יש עוד.
אפשר באמת להצטרף למשפחות מטיילות דרך החברה להגנת הטבע או חוגי סיירות כמו שאמרת, או סתם התארגנויות חופשיות.
אם יש לה תחומי עניין אחרים, אפשר למצוא דרך אתרי אינטרנט מידע על מפגשים או פעילויות שלהם, או ליצור קשרים דרך האתר עצמו (בטח יש פורומים של בני נוער).
למשל, יש כנס של חובבי מדע בדיוני ופנטזיה בחוה"מ פסח, אם התחום הזה מעניין אותה.
או אסטרונומיה. אפשר למשל להצטרף לצפייה במטר מטאורים או ליקוי ירח.
או חובבי כלבים (אפרופו התנדבות, אפשר להתנדב באגודה לצער בעלי חיים או משהו כזה).
בקיצור, האינטרנט, ובעצם בכלל העולם, נראה לי פתאום כמו כר נרחב להיכרויות, אם מסתכלים על זה מהזווית של תחומי עניין משותפים.
אפשר גם להכיר ילדים דרך משחקי מחשב רבי משתתפים. או אולי לעבוד בספרייה? או להתאמן כדורסל? טוב די. לילה טוב. בעצם בוקר.

הי מ י,
אני לא הייתי בחינוך ביתי, ובכל זאת הייתי נערה מאוד בודדה. היו לי מעט חברים, בעיקר בנים או בנות גדולות ממני בהרבה (10 שנים). גם כשהתבגרתי היה לי מאוד קשה להתערות בחברה, בעיקר עם נשים. מאז שהתחתנתי ועשיתי ילדים הבעיה נפתרה כלא היתה. מהמקום שלי אני חושבת שאין קשר למסגרת (אולי רק לסביבה של עיר. אני גדלתי בתל-אביב, שם זה אפילו קשה יותר כי אין שכונות ולא היה אף ילד ברחוב שלי). אני יודעת שאילו הלכתי לתנועת נוער בנוסף ללימודים, הייתי בודדה גם שם. ברור לי שאילולא הלכתי לבית-הספר, חיי החברה שלי היו נראים אותו דבר...

אני לא אומרת שהבת שלך היא בהכרח כמוני, אבל זה עולה כאפשרות סבירה. יש ילדים, בעיקר האינטליגנטים והרגישים יותר מן הסתם, שלא מוצאים שפה משותפת עם בני גילם, גם אם מאוד משתוקקים לדבר על גוזיות. הרי עם חברה עושים גם דברים יותר משמעותיים, ואני מנחשת שאם היא תמצא מישהי שאפשר רק לדבר אתה על גוזיות וזהו, זה יהיה קשר שטחי ורופף (ואולי לא מספק במובן של פתרון הבעיה שאת חשה).

אני בהחלט לא הייתי מבסוטית מהמצב הזה אז, אבל ברור לי שנסיונות למצוא מסגרות חברתיות היה מתסכל אותי הרבה יותר (כי זה לא היה עובד), במיוחד אילו היוזמה היתה של אמא שלי. בקיצור מה שאני אומרת, לא יודעת בדיוק, אולי שזה מצב שאי אפשר לכפות עליו פתרון. יכול להיות שפתאום יום אחד היא תלך למכולת ותמצא שם את חברת הנפש שתלווה אותה ב-7 השנים הבאות, ויכול להיות שלא. בכל מקרה יש לי הרגשה שהפתרון יבוא רק באופן טבעי.

שמתי לב שהדיון פה התמקד בבת, ואת התחלת את הדף גם עם הבן. אז מה אתו?

מי, כל אחד יכול לתת רק מה שיש בו...
אורנה מכירה בני נוער שמוצאים בעצמם את החברה, בכמות ותדירות שלהם, בלי "שידוכים" של ההורים;
ללילה יש נסיון טוב עם מפגשי משפחות חינוך ביתי;
עודד ראה ילדים שיוצרים קשרים בקלות גם כשהמבוגרים מתקשים בכך;
האלמונית ראתה שלפעמים הצורך בחברה הוא לא משהו שהילד באמת צריך אלא סתם משהו שאנחנו רגילים ש"צריך";
ואת מחפשת כנראה משהו אחר, אולי משהו שאין לאף אחד כאן חוץ מלך.

אני כבר לא לגמרי בטוחה מה השאלה שלך, אבל אם את שואלת איך לעזור לה למצוא חברה אז אני די בטוחה שהחברה לא תיפול מהשמים, וגם אם כן אז יקח זמן עד שהן יתחברו. כפי שכתבת, הפתרונות לזה ידועים. הם פשוט דורשים זמן וסבלנות.

מ י,
מה בתך חושבת על הנושא?

שליחה על ידי נהר* » 13 מרץ 2007, 17:55

אני מניחה שגם בנושא הזה אין הרבה מה לעשות מעבר לדוגמא אישית. אם ההורים פעילים חברתית, יוזמים ונעימים אז סביר שהאפשרות להיות כאלה, פתוחה גם בפני בני הנוער.

שליחה על ידי מ_י* » 13 מרץ 2007, 21:24

אני מגלה שהנושא באמת מעצבן מבחינתי לפי התחושות שעולות בי בדף הזה.

הענין של דוגמא אישית הוא מעניין מאד בעיני.
נכון שגם בעלי וגם אני לא טיפוסים מאד חברותיים. בסך הכל הבית שלנו לא מסתובב סביב חברים. אנחנו ם לא גרים בשכונה שיש בה קהילה או בכלל אנשים אחרים שיוצרים אתם יחסי שכנות נורמליים (אנחנו במרכז העיר).
מצד שני, יש לנו חברים, כמה זוגות משותפים וכמה חברות שהן חברות "שלי". אנחנו מארחים ומתארחים, בדרך כלל בשבתות. הילדים רואים אותי יוצאת להפגש עם החברות שלי ומשוחחת אתן בטלפון. אני חושבת שבסך הכל אנחנו נותנים דומא אישית של קשר טוב ואוהב עם החברים, אם כי נכון, שלא תכוף ולא כחלק בלתי נפרד ממארג החיים היומיומיים.

מ י, אני קוראת אותך וחושבת על עצמי ועל ילדותי ובכלל.

נזכרת שבגיל ממש צעיר (פחות משש) יצרתי קשר מאד קרוב עם אמא טריה. אני ממש זוכרת בראשי אותי הולכת לצידה כשהיא מובילה את התינוק הרך בעגלה. פתאם דרך התיאור שלך את בתך ואת יחסיה עם מבוגרים נזכרתי בתמונות ובתחושות האלה. הרגשתי שהיא חברת נפש שלי, אפילו שעוד לא הבנתי אז את משמעות המילים.

חושבת שאני מכירה את התחושה הזאת של לחפש "חברת נפש". זה מין צמא נורא גדול. מכירה אפילו את התחושה הזאת של להגיע למקומות, לחפש, לחפש, לנסות, להתייא שוחוזר חלילה.
אני יכולה לכתוב ולהעיד רק על עצמי ולכן מבקשת שתקראי את זה כך ולא כנסיון לפרש לך או להאיר לך שום כלום. מתאים קחי, לא מתאים, התעלמי או מחקי.

לגבי עצמי, מרגיש לי שאיפה שהוא זה נוגע בפרפקציוניזם שלי. בשאיפה לשלמות ולמושלמות. ואם יש חריקות (ומן הסתם יש חריקות, אפילו עם בן הזוג האהוב יש חריקות היסטריות ...), אני מסתייגת, מתרחקת, ננעלת, נעלבת, נעלמת וכו' וכו' וכו'.

הקטע הזה של לחפש חברת נפש, יש בו עוד היבט, היבט של התחייבות, של להיות מסוגלת, בעצמי, להתמסר לקשר כזה. והיום, כשאני בודקת עם עצמי את עצמי, אני מגלה שלמרות שלכאורה אני מחפשת משהו כזה, אני מציבה עליו אלף ואחד סייגים ותנאים. וכשאני בודקת יותר לעומק, אני לא באמת בטוחה שאני יודעת מה אני מחפשת ומה אני רוצה.
אולי פשוט לאהוב ולקבל את עצמי. להיות מסוגלת לעגל פינות ולהתגמש, ומתוך המקום הזה בתוכי, לצאת אל העולם, לקבל אותו, לאהוב אותו ולשמוח על מה שיש לו להציע לי.
לשמוח על חברה כאן ומכרה שם, כי מכל אחד ומכל אחת אני תמיד מרוויחה ומקבלת.

אבל אני כותבת על תהליכים שאני נעשית מודעת אליהם בגיל 30 פלוס. כשהייתי נערה, העדפתי להיות לבד ולא להתפשר על החברה שלא נראתה לי...

אולי מי שאת רואה מולך היא פשוט הבת שלך. כמו שהיא. כמו שתארת אותה. אולי לא באמת צריך לחולל שינוי חיצוני. אולי היא עדיין בחיפוש ומתישהו תציף אותה מודעות אחרת, הבנה לגבי עצמה ולגבי הרצונות שלה.
לא יודעת, יודעת רק שנורא קשה להתסכל על הילדים שלנו מהצד, במיוחד באינטנסיביות הרבה שהחינוך הביתי מאפשר, ולראות אותם מתמודדים עם קושי, מתקשים, נעלבים, נפגעים, מצפים ומתאכזבים.

מ י
צר לי שדברי פגעו בך. אין זו כוונתי לנזוף באנשים על אורחות חייהם, ובודאי שלא על התלבטיותיהם.

השאלות שנשאלו על-ידי - אינן מכוונות לאמת אחת כלשהי, אלא עשויות לעורר תהליך של התבוננות ולמידה במקום בו אנחנו תקועים.
שאלות מסוג זה שאלתי ואני עדין ממשיכה לשאול, את עצמי כשאני נתקלת בסוגיה שמעוררת בי קושי. ומתוך כך שאני מרגישה שבכך הצלחתי "לפרק" הרבה "מובן מאיליו" ולמצוא דרך יותר מדויקת לי ולילדי, - מהמקום הזה שאלתי אותך את השאלות.

ואם אינן לעזר לך - עזבי.

אני גיליתי שהתבוננות זו היא סוג חדש של אקטיביות. יש בה מעורבות והשתתפות אך אין בה התערבות. באופן פלאי התבוננות בעניין כלשהו - אישי או שייך לילדינו, מייצר שם סוג חדש של תנועה, שלא יכולנו לשער אותה מראש.

שליחה על ידי מ_י* » 15 מרץ 2007, 11:27

כשהייתי נערה, העדפתי להיות לבד ולא להתפשר על החברה שלא נראתה לי...
המשפט הזה מתאר נכון גם אותי. אני מנסה להתבונן אחורה ולראות איזה מקום היתה לקבוצה שהייתי שייכת אליה (בכיתה ובמושב בו גדלתי) בחיי, וכבר קשה לי לראות. דבר אחד אני יודעת בבירור: הם לא מצאו חן בעיני, הסתכלתי עליהם "מלמעלה". דברים שעניינו אותם לא עניינו אותי ולהיפך.
אני זוכרת מצב שקרה יותר מפעם אחת אבל קשה לי לומר כמה פעמים, שהם מגיעים לקרוא לי לטייל אתם בשבת בצהריים ואני מעדיפה להשאר בבית ולקרוא. לא נמשכתי אליהם ולא רציתם אותם כחברים שלי, ובאמת הם לא היו חברים שלי. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מתפעלת מן הסובלנות שלהם לאחת כמוני, שלא משתתפת ומסתכלת מלמעלה...

ואורנה, אנימסכימה אתך מאד שהתבוננות מייצרת סוג חדש של תנועה - גם לי יצא לחוות את הדינמיקה המפתיעה הזו.
תודה.

פ-תאום הדף הזה נעשה רלווטי עבורי. בני בן 11 ,בחינוך ביתי ארבע שנים. תמיד היה ביקורתי מאוד ולא להוט לשחק עם כל ילד, רק משום שהוא הברירה היחידה.
כך שישנן תקופות ארוכות בהן יש לו חבר אחד וזה ק-ש-ה!!! לא רק לי, אני רואה את הקושי שלו והוא גם מבטא אותו.
על אופיו הבררן והעיקש יש להוסיף את עובדת היותו בבית והעובדה שאנחנו גרים בישוב קטן.
לפעמים ממש כואב לי ואני לא מפסיקה לחשוב "אילו היה בבי"ס , אם היה לו טוב יותר". הנה, למשל בחוג כדורגל, מבואס לחלוטין שלא מעבירים אליו את הכדור, רק בין אלה שהם חברים. כאן עולה גם סוגיית היותו יוצא דופן וסימנים של כפירה מתחילים לבצבץ באמונתי בחינוך הביתי.
חייבת לציין שהסבים/תות תורמים נכבדה את שלהם באמירות חוצבות "שהילד לא מאושר!!"
א-----וי!

למשל בחוג כדורגל, מבואס לחלוטין שלא מעבירים אליו את הכדור, רק בין אלה שהם חברים.
המורה אמור לטפל בזה!
כדורגל הוא משחק של קבוצה.

חייבת לציין שהסבים/תות תורמים נכבדה את שלהם באמירות חוצבות "שהילד לא מאושר!!"
ומה דעתך? מה דעתו?
מה יעזור לו להיות מאושר יותר?

פלונית,
מזדהה איתך,
אני בצפון, האם יש באיזור שלכם משפחות בחינוך ביתי?

אני חייבת לציין שאם מישהו היה אומר /מאבחן/מקשקש על מצבו הרגשי של הילד שלי בפניו , בלי שזה יעשה בדרך של אמפטיה והקשבה ,אלא סתם שיפוט הייתי עושה לו סימן ברור מאוד לגבי איפה הדלת.

בטח שקשה ככה.
מכרסמים לך את היסודות ,לא טורחים לראות כמה מאמצים את כן משקיעה .

לי זה נראה שההארה של תבשיל במקום לגמרי.המדריך בחוג חייב להיות מודע לכך שיש עינין חברתי בחוג.הוא צריך לקחת את העינין לטיפול.
תסבירי לו מה זה חינוך ביתי ותבקשי הרבה משוב על מה שקורה בחוג.
אם הוא לא עושה את זה ,יש מבחר לא מבוטל של מדריכים שכן יעשו בדיוק את מה שצריך.

גיל 11 זה גיל אולי צעיר,אין לי ניסיון, אני סתם מהמרת.אני מבינה שהוא פוסל ילדים,אבל נהיה לו עצוב בלעדיהם.לכן אולי כדאי להניח את כל העובדות על השולחן.לבדוק אם הוא מבין שהוא מכין לעצמו את הדיסה במו ידיו,שיש רשות ,גם להיות עצוב וגם להיות שמח.
לדבר על כמה חשובה הפתיחות(להיות מוכן לכל סוג של חבר, גם אם הוא מבוגר/צעיר/מגדר וגזע אחר),וההומור ,הנדיבות והגמישות.מצד שני ,חשוב 'להיות אני' ולדעת את הגבולות של מה אני מוכן לעשות בשביל חבר.

מה שאני באופן אישי חושבת שחשוב לעשות זה ללכת ללכת וללכת למפגשי החינוך הביתי.גם אם זה לא פשוט.

תודה, תודה. אני עוקבת ומפנימה. אני זקוקה לחיזוקים והרבה עצות להתיעלות.
מצב מוכר-אנחנו בכיוון ההפוך מכם. יש באזור משפחות בח.ביתי, ומפגשים מדי פעם (המצב עפ"ר הוא, אדם בתוך עצמו... )

שליחה על ידי א_ב* » 21 דצמבר 2009, 00:24

כשהילדים הופכים לבני נוער, הכל הופך להיות מורכב יותר, ובתוך כל החבילה הזו הנקראת "גיל ההתבגרות" נמצאים גם צרכים חברתיים, צרכים אינטלקטואליים ובעיקר צורך רב בשייכות לקבוצה, גיבוש הזהות העצמית ביחס לקבוצת השווים ועוד...
סיפוק הצרכים הללו בעיני הוא מהותי להתפתחות ולצמיחה של ילדיי ולכן אני מרגישה מצוקה סביב הקושי של בתי לספק את הצרכים הללו לשביעות רצונה ומהתסכול הרב שהיא חשה כיוצאת דופן ושונה בסביבה בה אנו גרים.
כן, יש מפגשים של חינוך ביתי וכן היא הולכת להמון חוגים ובסך הכל ילדה מאוד פעילה. אבל אין לה אור בעיניים והיא עצובה ועצבנית. נכון זה גם הגיל ומכלול של המון דברים, אבל בשיחות איתה אני חשה שיש שם צורך עמוק יותר שאין לו מענה והוא הצורך בשייכות. אני מאוד רוצה לסייע לה וחושבת שבטח לעוד ילדים/בני נוער מהחינוך הביתי יש תחושות דומות או צרכים דומים שניתן לתת להם מענה באופן משותף.
לחברה שלי היה רעיון יצירתי לנסות לגבש קבוצה של בני נוער בחינוך ביתי (מאזורים שונים בארץ) שייפגשו, נניח אחת לשבועיים- שלושה למשך סופשבוע עם מבוגר באחד הבתים שלנו (משפחה שתהיה מוכנה לתרום את ביתה - כל פעם משפחה אחרת...). אפשר לבנות איתם תכנית לסופשבוע ולאפשר להם להכניס תכנים שמעניינים אותם, יחד עם הכנת ארוחות משותפות ולינה משותפת. לדעתי זה יכול להיות מדליק ביותר.
מה דעתכם?
האם יש עוד מישהו שחש כמוני?
האם

שליחה על ידי אב* » 21 דצמבר 2009, 20:55

מסכימה אתך שהרבה דברים הופכים להיות מורכבים. לגבי הגיבוש של הקבוצה אני מוכנה ללכת אתך ולנסות את המיזם. תמשיכי לכתוב .

מזדהה עם התחושות שלך ושל בתך. חושבת על הרעיון. מאיפה אתם?

כאמא בחינוך ביתי - לבת בת כמעט 14, ולבן בן 11 +
מנסיוני, מהכרות עם, וכו....מה שנקרא לא כותבת בתאוריה אלא הלכה למעשה.
לרוב לבנות יש קושי גדול יותר מלבנים. ( הכללה יודעת, אבל זו המציאות כמובן שיש יוצאי דופן)
כל התגבשות כזו היא מבורכת, אך אין היא מספיקה - ושוב מנסיון, הכרות וכו.... (-:
הילד בגיל הזה שמעלה את הצורך, אז הצורך הקיים הוא ליותר מפעם בשבועיים.
שייכות אפשר למצוא בתנועות נוער, בחוגי סירות ששם יש משמעות לקבוצה
במסגרות שכאלו יש טיולים חודשים ומפגש על בסיס דו שבועי/חד שבועי ובדרך כלל עם ילדים הגרים בסביבה ואפשר להמשיך עם הקשר הלאה.
מנסיוני (-: בתי היתה בצופים בישוב סמוך, הצטרפה לקבוצה שהיו יחד מהגן והמשיכו יחד לבי"ס והיא היתה היחידה שלא " משלהם")
לקח זמן אך הקשרים נוצרו, וליום הולדתה למרות שלא היתה בפעולה לפני הגיעו כולן.
במשך שנתיים היא חיה וחוותה את החוויה בעונג רב ( לא בלי קשיים)
כיום שבתי בוגרת יותר הצורף הוא על בסיס יומי
לא קל, יש מחיר,
אך כשרואים את התוצאה אור וחדוות נעורים מבינים שלפעמים גם עם המחיר כבד התוצאה שווה.
חושבת שיוזמה זו ברוכה, אך לא בטוחה שתענה לגמרי על הצורך
בהצלחה ומוכנה לתת ולחלוק מנסיוני
שרית

.

שליחה על ידי א_ב* » 22 דצמבר 2009, 11:08

היי שרית,
תודה על השיתוף ועל דבריך...
אכן פעם בשבועיים שלושה זה לא מספיק, אך זה יותר טוב מכלום וזו התחלה...
זה כמובן לא צריך ולא אמור להחליף את כל שאר הדברים שהילדים עושים, כמו חוגים, פעילויות שונות מפגשים וכדומה.
אני חושבת שיכול להיות לזה ערך מוסף ועם הזמן, אם אכן תתגבש קבוצה, היא יכולה להיות מאוד משמעותית לילדים שלנו וכן לספק לפחות חלק מהצרכים.

משמח אותי לראות שאני לא לבד, זה באמת נותן אנרגיה להמשיך להריץ (לפחות במחשבות בינתיים) את הרעיון הזה הלאה, אשמח מאוד לשמוע רעיונות נוספים, מחשבות, תובנות וכדומה.
כרגע אני מנסה באמת רק לבדוק את הצרכים של משפחות אחרות ולראות האם יש היענות ליוזמה כזו ואם כן, נחשוב ביחד איך לקדם את זה.
בדמיוני, אני יכולה לראות קבוצה של 10 בני נוער שנפגשים על בסיס קבוע לסופי שבוע, פעם בשבועיים-שלושה. כל פעם במקום אחר. אפשר גם לצאת לטיולים בטבע, פעילויות ומפגשים שאנו המבוגרים נסייע להם לתכנן ולהפיק, אולי הכנסה של כל מיני תכנים מעניינים, תכנים ערכיים וכדומה. אולי סבב בין ההורים, כל מפגש באחריות של משפחה אחרת. לא יודעת, צריך לחשוב על זה. השמיים הם הגבול, נדרשת חשיבה ויצירתיות ובעיקר, המון רצון ומוטיבציה להוציא את זה לפועל. אבל זה יכול להיות מדהים לדעתי אם זה יצליח.

מאיזה אזור אתם בארץ?
למרות שזה יכול לחצות אזורים עם יוצרים מאין סופשבוע שכזה

א ב
בתי בת 11 ועשויה למצוא עניין במפגשים נוסח המודל שהצעת
אם היא תזמין עוד חברה-שתיים שלה ואתם תזמינו עוד חברה-שתיים שלכם, כבר יש קבוצה. סבבה.
אני בפנים...
(טוב,פרט "שולי" : אני צריכה לשאול אותה... מחר בבוקר...
אופס, מחר זה כבר היום...אופס.. כבר לפנות בוקר...)

חושבת ( פעולה לא פשוטה עבורי (-: ) על הנושא ומוצאת ש....
יאלה בואו נריץ את זה קדימה.
צריך להעלות מספר שאלות אך לא רואה סיבה לדחות.
שאלות: מאיזה גיל?
האם ישר סופשבוע?
אולי נתחיל בשבת ארוכה?
האם לצקת תוכן או..לספק מקום ומגוון אמצעיים והם ימצאו עצמם?
אני חושבת שבכדי שיחושו כחבורה ויצליחו להרגיש שיכות צריך משהו נוסף
לדעתי- כדי שיהיה מדריך/ה חיצוני לא הורה שיפעיל (יפעיל ? מילה...בעיתית) אך אם נתיחס לצורך של הילדים
מישהו שיבנה להם ממש קבוצה שהילדים ירגישו שיכות ואיכפתיות וכו....
מה אתן/ם אומרות/ים?

אני מאמינה שיוזמה כזאת תעניין גם את הבן שלי (בן עשר וחצי). אני הייתי מנסה ליצור משהו כמו שהיתה האקדמיה הדיאלוגית.
אני רואה כאן שתי אפשרויות עיקריות: או שהמשפחה שאצלה יהיה המפגש, תארגן תכנים וסדר יום ההורים עם הילד המארח ואולי עוד חברים שלו מהאזור
אפשרות שנייה היא להביא מדריכים בשכר ולקבוע אתם תכנים ודרכי התנהלות.

שליחה על ידי א_ב* » 23 דצמבר 2009, 20:01

איזה כיף שיש היענות!
קודם כל לכל השואלות, אני מאזור הצפון. הסיבה שאני לא מזדהה בשמי האמיתי היא כדי לשמור על פרטיותה של בתי.
אני חושבת שהכי "נכון" זה שלא ההורים יהיו כאן ה"מבוגר האחראי", אלא מישהו חיצוני ויש לי כבר רעיון מי זה יכול להיות...
יחד עם זה, חלק מהיופי של כל העניין ושל החינוך הביתי בכלל הוא המעורבות של ההורים.
לדוגמא : בקבוצת החינוך הביתי בצפון הרחוק, בני הנוער נפגשים פעם בשבוע למשך 4 שעות וכל שבוע הורה אחר מעביר איזו שהיא פעילות עם תכנים. זה מאוד מגוון וכל פעם הילדים נחשפים לנושאים אחרים. יש בזה משהו מאוד מקסים בעיני שההורים מעורבים בצורה כזו. מאידך, לבני הנוער שלנו יש גם צורך עז להתרחק מאיתנו ולהרגיש עצמאיים וחופשיים ולכן אולי כן צריך לחשוב על מדריך חיצוני.
ואפשר גם לשלב בין הדברים, מדריך חיצוני והורה מסייע. כל פעם הורה אחר שיסייע למדריך אבל יהיה יותר אאוט סיידר, יעזור בדברים הלוגיסטים והטכניים. כמו הכנת ארוחות ודברים כאלה ופחות יהיה מעורב בתכנים עצמם ובדינמיקה שנוצרת בתוך הקבוצה.
אני מסכימה עם שרית שכדאי שההתחלה תהיה הדרגתית, אולי רק יום אחד ולא סוף שבוע. אבל אז כדאי לחשוב על יום באמצע השבוע ולא בשבת, כדי שיהיה לילדים איך לחזור הביתה ולא יהיו תלויים בהורים.
אני חושבת שאם מגיעים לשמונה עד עשרה ילדים, אפשר לצאת לדרך.

על איזה גילים את מדברת? שלי עוד לא נוסעת לשום מקום לבד, גם לא באמצע השבוע, אבל אולי אנחנו לא בכיוון (בדרך ל-11).

אני חושבת שאם מגיעים לשמונה עד עשרה ילדים, אפשר לצאת לדרך.
גם אני חושבת שזה מספר מצוין, מניחה שאפילו יתווספו בהמשך אבל צריך להתחיל.
בואו נבדוק כמה ילדים יש לנו
משפחת אמיר - בוודאות בן 11 וחצי, בת כמעט 14 בסימן שאלה.
ילדי משפחת ח היקרים -. בן 11 ובת 13 (-:
בואו נמשיך לראות כמה ילדים יש ?
נתחיל ליצור מפגש ותוך כדי נגבש כיון ( מדריך חיצוני הורים תכנים וכו.......),
אבל למה לדחות בואו נקבע יום ושעה
אז אילו עוד ילדים יש?

בתי כמעט בת 11
רעיון הנסיעה לבד הרחק מהבית חדש גם לנו, אבל אולי יש סיכוי שיתפוס, תלוי במרחק ובמשתתפים שיצטרפו
אני בעד מדריך חיצוני, עם מעורבות הורית מינימלית.
הרי כל הרעיון הוא לאפשר להם מרחב עם הוויה של עצמאות ובגרות

שליחה על ידי אב* » 24 דצמבר 2009, 07:34

אני אשמח לשמוע אולי כדאי לתת מייל בו ניתן יהיה ליידע את האנשים על ההמשך ולראות מי מעוניין וגילאים.

רעיון:
אולי הורים לילדים/ות בחינוך ביתי עם ילדות/ים צעירים יותר יוכלו לשמש מדריכים (בלי הילדים שלהם).
אתן, בעצם, בונות את הפלטפורמה, שרובנו נזדקק לה בעתיד, אז זו תהיה הדרך של הורים נוספים לתרום לגיבושה.

לגבי הסעה לבד-
צריך להעלות את הילדים לכלי התחבורה
לדעתי /נסיוני עדיף אוטובוס/מונית לא רכבת
רצוי לציד את הילד/ה בפלאפון עם מספרי חירום
מנסיון רצוי לדבר איתו/ה במהלך הנסיעה נותן ביטחון
וכמובן שבצד השני ממתינים לילד/ה
לנו המבוגרים זה לא פשוט- אך....חלק מ.....
עם בכורתי התחלתי בערך בגיל 12
עם הבן...בגלל אופיו זה יותר מורכב.

מה רע בלהסיע את הילד/ה, לראות איתה את המקום, לראות שהיא פוגשת חברים, ורק אז לחזור הביתה?
למה ההתניה שבין "מפגש של שני נוער" ובין "הגעה עצמאית"?

_תבשיל השאלות מופנות אילי? כי אם כן אז יש איזו היא הבנה
מה רע בלהסיע את הילד/ה, לראות איתה את המקום, לראות שהיא פוגשת חברים, ורק אז לחזור הביתה?_
רע? אין כל רע
חושבת שאף הורה לא ישלח את ילדו בפעמים הראשונות לבד.
חושבת שאם הורה רוצה שילדו יגיע לבד כדי שיהיה לאחר מספר מפגשים
אני למשל לא רואה עצמי נותנת לבני לנסוע לבד.
למה ההתניה שבין "מפגש של שני נוער" ובין "הגעה עצמאית"?
דרך ההגעה למפגש היא עניין משפחתי פנימי - לדעתי

לאחר נימנום קל של הדף
ב 5/2 אחה"צ מפגש לסיעור מוחות אצל נועה בצורית
פרטים בהמשך

ניתן להתקשר אלי לקבלת פרטים 077-4413423 או במייל noa.kahana בג'ימל נקודה קום
להתראות

שלום לכולם,
שמי נועה ואני בימאית ועורכת סרטים
מעניין אותי ליצור סרט על חינוך ביתי
אני מחפשת הורים וילדים בחינוך ביתי שרוצים להצטלם לסרט
נקודת ההשקפה שלי כרגע נובעת מסקרנות וגם מהתלבטות אישית האם ולמי מתאים החינוך הביתי
בתור אמא לפעוט בן שנתיים שהתחיל ללכת לפעוטון ובתור מורה לקולנוע בתיכון שמנסה לתת לתלמידי עניין וכלים לבטא את עצמם
וגם מתוך זיכרנות חוויותי כתלמידה
כל המעוניין מוזמן ליצור עמי קשר
[email protected]
תודה

היי,
אני רוצה לבשר בשמחה שמיזם בני הנוער תופס תאוצה וקורם עור וגידים...
הרבה משפחות, כמעט מכל חלקי הארץ, הביעו התעניינות ואפילו התלהבות מהרעיון.
לאור זאת, אנו עורכים מפגש היכרות פתוח, שבו בעצם נשב יחדיו, נכיר אחד את השני, נגדיר מטרות וצרכים וננסה יחדיו לבנות תכנית מסגרת לפרוייקט הזה.
במפגש נתחלק לשתי קבוצות. קבוצת בני הנוער תתכנס במעגל עם עדיאל שניאור, שינחה את המעגל. הקבוצה השניה, קבוצת ההורים, תתכנס במעגל נפרד.
מכיוון שמגיעות משפחות מכל רחבי הארץ, הוחלט על מקום מפגש "באמצע הדרך" - פארק הגשרים התלויים בנשר שבכרמל.
להלן קישור להסבר על הפארק ודרכי ההגעה http://wikitravel.org/he/%D7%A4%D7%90%D ... 7%22%D7%9C[/u]%D7%A0%D7%A9%D7%A8

ולפרטים הטכניים:
המפגש יתקיים ביום ו' 26.3.10 (המפגש נדחה. הזמן החדש: 23/4 בשעה 11 בבוקר) בשעה 13:00, בחניון של הפארק, ליד גן השעשועים.
אנא הביאו עמכם מחצלות, ארוחת צהריים והרבה מצב רוח טוב!

לבירורים ושאלות נוספות, ניתן לפנות במייל חוזר או טלפונית 077-4413423

להתראות
נעה

שליחה על ידי שריתה* » 05 מרץ 2010, 09:09

היי נועה והאחרות,

צפוף ודחוק לשומרי שבת שבאים מהמרכז...

בהצלחה ביוזמה.

אני מתנצלת מראש בפני כל המשפחות ששומרות שבת.
לא הצלחנו למצוא מועד באמצע השבוע שיתאים לכולם, מפאת שפע החוגים והפעילויות, עבודה ומחוייבויות אחרות.
האם זה יעזור אם נקדים קצת את השעה?

דבר נוסף, לא ציינתי את זה בהודעה הקודמת ונראה לי חשוב - המיזם החברתי הוא עבור בני הנוער שלנו, מגיל 11 ומעלה.

האם זה יעזור אם נקדים קצת את השעה?
אני מנחשת שכן.
הייתי מקדימה אפילו הרבה. נגיד לשעה 10.
> מתערבת. <

שליחה על ידי שאלה* » 06 מרץ 2010, 20:45

אני מבינה שהמיזם הוא לבני נוער,
אבל, למפגשי סיעור המוחות וההיכרות - האם יהיה בסדר שהאחים/יות יצטרפו (ויהיו עם אחד ההורים או יהיו עסוקים במשהו)?

ברור שבסדר!
אני מניחה שרוב המשפחות יגיעו עם ילדים צעירים ולא רק עם בני הנוער.
פשוט היה לי חשוב להדגיש שהמעגל של הילדים עם עדיאל הוא לבני הנוער בלבד, הצעירים יותר יכולים לשחק במגרש המשחקים שנמצא ממש בסמוך, או להיות עם אחד ההורים, כל כל דבר אחר שתבחרו בו.

די הרבה משפחות מאזור המרכז יהיו באזור ביום חמישי 25.3, כדי לאסוף את הילדים מהמחנה של שומרי הגן. יש מצב לעשות את זה אז? נגיד אחה"צ? קשה לי להאמין שניסע יום אחרי יום..

גם אנחנו נהיה שם באזור בגלל המחנה של שומרי הגן .

גם אנחנו נהיה שם באזור בגלל המחנה של שומרי הגן .
וכשלילה כותבת "די הרבה" היא מתכוונת ללפחות עשרה ילדים מעל גיל 11 מהאזור שלנו (רחובות גזר) ועוד משאר הארץ.

אנחנו בודקות את האפשרות להקדים את המפגש ליום חמישי בשעות הצהרים המאוחרות.

לנו יום חמישי לא מתאים
יכולה להציע אירוח ללילה למי שרוצים להישאר בצפון מחמישי אחרה"צ עד המפגש בשישי (בית קטן,אבל לב גדול)

מייל שנשלח אילי בנוגע לבני נוער, אומנם היום הוא המפגש אך והיה והנושא מענין מי מכן/ם ניתן להתקשר לטלפונים מטה, בנוסף יש להם תוכנית גם לבני 12 ומעלה.
שרית
המתעניינים לסדרה של כמה פגישות שיעזרו בהבהרת הכיוון והאופן בו תפעל הקבוצה בשנה הבאה. ילדים בני 11-12 מוזמנים בחום להצטרף אלינו.
למשפחות החינוך הביתי שלום !

מתוך הבנה שיש בינינו הרבה מאד מהמשותף, ומתוך רצון שלנו להרחיב את אפשרויות המפגש של ילדינו ב"מיתר", חשבנו לזמן עבורכם ועבורנו אפשרות למפגש.
"מיתר" הוא בית חנוך ברוח דיאלוגית הנמצא בקבוץ בית אורן שבהרי הכרמל. נמצאים בו ילדים מגילאי 4-14 במסגרת רב גילאית עם חלוקה כללית של בתים לחטיבה יסודית, חטיבה צעירה וחטיבת נעורים.

ביום שלישי 4/5 נשמח לארח בחטיבה היסודית ב"מיתר" ילדים ממשפחות החינוך הביתי בגילאי 8-12 ליום פתוח. סדר היום שלנו מתחיל במפגש בוקר בשעה 08:30 (כדאי להגיע קודם. הצוות נמצא מהשעה 07:30 בבית). אחרי מפגש הבוקר יפעלו בבית החטיבה היסודית סדנאות בתחום האמנות, האנגלית, התיאטרון, הבישול וסדנת "על כנפי הדמיון" להבעה בכתב. הילדים מוזמנים לבחור להשתתף בסדנאות שמעניינות אותם, או לשהות במרחב המשותף של הבית – במטבח, בחדר המשחקים, בספרייה, במרכז האמנות או בחוץ הירוק והמשמח. פעילות היום נסגרת ב12:30 ב"זמן סידור" שבו אנחנו מחזירים את הסדר לבית, ובמפגש צהריים משותף עד השעה 13:00.
ב 13:00 נשמח לשוחח עם ההורים שיביאו את ילדיהם
על מחשבות, שאלות ורעיונות לקשר בין "מיתר" לבין משפחות החינוך הביתי.
כדי שנדע להיערך לאירוח ביום זה , אנחנו מבקשים מכל מי שמעניינת אותו ההתנסות
ליצור קשר בהקדם ולתאם הגעה עם ציפי 050-9935101 , שתשמח גם לענות לשאלות.

ובנוסף לכך - אנחנו נמצאים עכשיו במסע התהוות של קבוצת הילדים הבוגרים במיתר לקראת "חטיבת הנעורים" שעתידה להיפתח בשנה הבאה. אנחנו נפגשים עם הילדים המפגש הקרוב יתקיים ביום חמישי 11/3 בשעה 13:00.
לתיאום השתתפות ולשאלות ובירורים בנושא
מוזמנים להתקשר לזאב 052-4568906 או לנטע 054-5461777

להשתמע -
בית "מיתר"

שליחה על ידי לילי* » 13 מרץ 2010, 03:24

להתרשמותי זהו נסיון "גיוס" תלמידים לאור התמעטות השוהים במיתר בגילאים הנ"ל.

קבענו תאריך חדש למפגש של בני הנוער. השינוי יאפשר למשפחות מאזור רחובות-גזר להשתתף במפגש.
להזכירכם-
_אני רוצה לבשר בשמחה שמיזם בני הנוער תופס תאוצה וקורם עור וגידים...
הרבה משפחות, כמעט מכל חלקי הארץ, הביעו התעניינות ואפילו התלהבות מהרעיון.
לאור זאת, אנו עורכים מפגש היכרות פתוח, שבו בעצם נשב יחדיו, נכיר אחד את השני, נגדיר מטרות וצרכים וננסה יחדיו לבנות תכנית מסגרת לפרוייקט הזה.
במפגש נתחלק לשתי קבוצות. קבוצת בני הנוער תתכנס במעגל עם עדיאל שניאור, שינחה את המעגל. הקבוצה השניה, קבוצת ההורים, תתכנס במעגל נפרד.
מכיוון שמגיעות משפחות מכל רחבי הארץ, הוחלט על מקום מפגש "באמצע הדרך" - פארק הגשרים התלויים בנשר שבכרמל.
להלן קישור להסבר על הפארק ודרכי ההגעה http://wikitravel.org/he/%D7%A4%D7%90%D ... 7%22%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%A8

ולפרטים הטכניים:
המפגש יתקיים ביום ו' 23.4.10 בשעה 11:00, בחניון של הפארק, ליד גן השעשועים.
אנא הביאו עמכם מחצלות, ארוחת צהריים והרבה מצב רוח טוב!
לבירורים ושאלות נוספות, ניתן לפנות טלפונית 077-4413423
להתראות
נעה ויפעת

שליחה על ידי אולגה* » 29 מרץ 2010, 14:39

מה זה "מיתר"?

שליחה על ידי רוני* » 29 מרץ 2010, 15:12

מה זה "מיתר"?
מיתר זה בי"ס ברוח דיאלוגית/פתוחה. הוא יושב ליד בית אורן (איזור חיפה-חוף הכרמל).

מיתר נמצא בשטח קיבוץ בית אורן

שליחה על ידי אולגה* » 30 מרץ 2010, 13:06

איך הם קשורים לחינוך ביתי? מה זה בדיוק בית ספר פתוח?

שליחה על ידי רוני* » 30 מרץ 2010, 14:24

תודה על התיקון

הם לא קשורים לחינוך ביתי. הם רוצים להציע יום/ימים לילדי חנ"ב לשם פעילות חוגים או מפגש חברתי, אבל זה במסגרת ביה"ס שלהם.
אולגה - באתר שלהם את יכולה לקרוא על האג'נדה החינוכית וכד':

http://www.beit-meitar.org.il/

רוני, תודה.
בית ספר פתוח הוא דבר מעניין.

יום המפגש מתקרב ורצינו להזכירכם -
שמיזם בני הנוער תופס תאוצה וקורם עור וגידים...
הרבה משפחות, כמעט מכל חלקי הארץ, הביעו התעניינות ואפילו התלהבות מהרעיון.
לאור זאת, אנו עורכים מפגש היכרות פתוח, שבו בעצם נשב יחדיו, נכיר אחד את השני, נגדיר מטרות וצרכים וננסה יחדיו לבנות תכנית מסגרת לפרוייקט הזה.
במפגש נתחלק לשתי קבוצות. קבוצת בני הנוער תתכנס במעגל עם עדיאל שניאור, שינחה את המעגל. הקבוצה השניה, קבוצת ההורים, תתכנס במעגל נפרד.
מכיוון שמגיעות משפחות מכל רחבי הארץ, הוחלט על מקום מפגש "באמצע הדרך" - פארק הגשרים התלויים בנשר שבכרמל.
להלן קישור להסבר על הפארק ודרכי ההגעה http://wikitravel.org/he/%D7%A4%D7%90%D ... 7%22%D7%9C[/u]%D7%A0%D7%A9%D7%A8
ולפרטים הטכניים:
המפגש יתקיים ביום ו' 23.4.10 בשעה 11:00, בחניון של הפארק, ליד גן השעשועים.
אנא הביאו עמכם מחצלות, ארוחת צהריים והרבה מצב רוח טוב!
לבירורים ושאלות נוספות, ניתן לפנות טלפונית 077-4413423
להתראות
נעה ויפעת

היום,כן?

תודה על מפגש מעניין ועל ההכרות עם כולם ותודה גדולה לנועה המארגנת שבאמת עשתה את זה למופת כולל הצעה לסדר יום, אירגון מדריכים וכו'.
מרגש להיות חלק מתהליך בתחילתו, אין לי ספק שעוד יצטרפו הרבה ילדים גדולים והמפגשים יהיו רחבים מכדי לארח אותם בבתים פרטיים @}

כייפק היי היי היי
לנעה
למשפחות שהגיעו
לבני הנוער שהיו
ולכולנו.
בתקווה שזוהי תחילתה של דרך חדשה.

מצטרפת לתודות

באמת מרגש לחשוב על עצמינו כמי שיוצרים מציאות טובה יותר עבור המתבגרים/רות שלנו
כמה זה מעצים וממלא סיפוק ליצור יחד עם עוד משפחות שמתחברות לאתגר משותף

תודה רבה לכל מי שהגיע למפגש אתמול, מאוד התרגשתי לראות את כולם!
בשבילי זה באמת כמו הגשמת חלום וכל כך כיף לי לחלוק את הגשמתו עם כולכם.

אני רוצה בקצרה לסכם את המפגש לטובת אלו שלא יכלו להגיע:
הגיעו 15 משפחות עם ילדים בטווח גילאים בין 11-15.
הילדים התכנסו במעגל עם המדריכים עדיאל ומילה, לצורך היכרות ותיאום ציפיות.
ההורים התכנסו בנפרד במעגל אחר ודנו בצדדים הפרקטיים והטכניים של המפגשים.
אחרי היכרות ודיון על הצרכים, ההיבטים הטכניים והמנהלות הוחלטו הדברים הבאים -

נתחיל במפגשים של בני הנוער (גילאים 11 ומעלה - כלומר ילדים משנתון 1999) שיתקיימו בתדירות של פעם בחודש למשך סופשבוע.
ההתחלה תהיה הדרגתית - כלומר המפגש הבא יהיה מפגש יומי ללא לינה.
המדריכים החברתיים שמלווים ואחראים על הקבוצה הם עדיאל ומילה.
המפגשים יתקיימו בסבב בין המשפחות של הילדים המשתתפים. בכל חודש יהיה תור של משפחה אחרת לארח או לדאוג למקום מפגש אחר.
המשפחה המארחת אחראית לדאוג למזון למפגש
התכנים של המפגשים ייקבעו במהלך המפגשים של הנוער עם עדיאל ומילה.
אנו נפתח קבוצת גוגל ונמשיך לדון ולנהל את המיזם הזה דרך המייל, כולל קשר עם המדריכים.
בקרוב נפרסם את מועדי המפגשים.

משפחות נוספות שמעוניינות להצטרף או לקבל מידע ולהיכנס לקבוצת גוגל שלנו, מוזמנות לפנות אלי במייל noa.kahana בג'ימייל נקודה קום.

להתראות ובהצלחה לכולנו
נעה

איפה משפחה רגילה יכולה להכניס מינימום 15 ילדים +2 מבוגרים ?
ולהאכיל אותם? זה המון אוכל בבת אחת, לא?

אהה, ושכחתי לשאול, מה עם כלים כשרים? לנו אין בכלל אז איך נאכיל את כולם?
אני אודה אם מישהו יבהיר לי את הנושא.
תודה מראש

אני אודה אם מישהו יבהיר לי את הנושא.
החודש יאכילו את בתך ועוד 15 בני נוער ואז בעצם ב15 חודשים הבאים יעשו זאת אחרים, כלומר סבב.
מה עם כלים כשרים_
אפשר לפתור קושי זה נקודתית.
איפה משפחה רגילה יכולה להכניס מינימום 15 ילדים +2 מבוגרים_
המשפחה המארחת לא חייבת שהאירוח יתנהל בביתה, היא אחראית על מציאת מקום חלופי- מתנ"ס חורשה נעימה, דשא בקיבוץ ליד, כיד הדמיון הטובה מבחר האפשרויות
אך כדי שתהיה חלוקה גאוגרפית וחלוקת אחריות זה יהיה תפקידה של משפחה אחרת כל פעם.
מאמץ אומנם אך לאחר מכן יודעים שלילד/ה שלי יהיו עוד 15 מפגשים כייפים שהורים אחרים ידאגו לילדי כמו שאני בתורי דאגתי לילדיהם.

איפה משפחה רגילה יכולה להכניס מינימום 15 ילדים +2 מבוגרים ?

מזרונים על הרצפה

הפתרונות לכל השאלות הללו הן טכניות בעיקרן.
לכל דבר ניתן למצוא פתרון, החל משקי שינה על מזרונים בסלון וכלה בשינה בחיק הטבע.
אפשר לארגן שכל ילד מביא את כלי האוכל שלו או כל סידור אחר שמתאים למשפחה.
לדעתי, הכל פתיר ואנחנו נתמודד עם כל קושי שיעלה.
מה שחשוב פה זה המהות!
שבאמת יתקיימו המפגשים הללו, אני יודעת שאצלי בבית היתה התלהבות ויש צפייה ממשית שהמפגשים כבר יתחילו וזה מה שחשוב!

בואו נקדם את היוזמה, עם הבעיות שיצוצו- ויצוצו נתמודד כשיצוצו

לא התכוונתי לפגוע רק רציתי לדעת מבחינה לוגיסטית איך עושים את זה.
בהתחלה זה נשמע לי שונה קצת ממה שאני רגילה אליו, אבל אחרי שהסברתן זה נשמע הגיוני,
תודה על ההסבר.
אגב,אני הבת לא האמא

לפני שבועיים נפגשנו בנשר-בכרמל , 17 בני נוער בחינוך ביתי (הגענו עם המשפחות,אבל ישבנו במעגל נפרד, עם מדריך ומדריכה שהם רק שלנו)
מכל הארץ והחלטנו לארגן לעצמנו פעילות קבועה-כמו תנועת נוער, שניפגש כל חודש לסופ"ש. (המפגש הבא יהיה רק יום אחד ללא לילה,כדי להתרגל...)
אז חשבתי להזמין מכאן עוד ילדים שהם כבר נוער (מעל גיל 11)
הורים,תגידו לילדים הגדולים שלכם שכדאי להם גם לבוא

ועכשיו אני חושבת שיהיה מגניב אם נקבע להיפגש ביום העיון בר"ג ביום חמישי וננסה לקדם את הרעיונות של התנועה . מי בא?

הטלפון של המדריך (שקוראים לו עדיאל) הוא 04-9881737
והאמא שמארגנת אותנו קוראים לה נועה 077-4413423

ביי

שלום לכולם !

אני מודיע בששון על המפגש הראשון.

המפגש יוקדש להכרות ולכיף והוא יקרה בפארק הירקון שבתל אביב בתאריך 27.6 יום ראשון עוד שבוע וחצי!

המפגש שהיה אמור להיות ב 3.6 למי שלא יודע התבטל ברגע האחרון בגלל מיעוט משתתפים. אנחנו לא נצא לפגש עם פחות מעשרה משתתפים.
לא לחכות שירשמו עשרה בשביל להרשם!

נא להעיז ולהרשם ולהשתתף ולהתחיל את זה!
אנא הירשמו מראש למפגש הזה בלינק הזה -
http://spreadsheets.google.com/ccc?key= ... l=en#gid=0

אנחנו שוב נצא לדרך ברכת מעכו בשעה 7:48. נפגש בתחנה ב 7:00
נגיע לת"א ב 9:00 ונחכה עד 9:20 מחוץ לתחנה ביציאה שפונה לפארק הירקון.

אוכל - נא לצייד את הילדים באוכל ושתיה לכל היום.

עלות המפגש - 100 ש"ח למשתתף

ברור לי שלא כולם מכירים שם את כולם וזה קצת מרתיע. אבל זאת מטרת המפגש - להכיר עוד נוער בחינוך ביתי מכל הארץ! חוץ מזה שאחרי ההתרגשות הראשונית יש הרבה עיניין וכיף.

שיהיה לנו בהצלחה!

עדיאל
0544488588

איזו תחנה בתל אביב?

תחנת האוניברסיטה.
אם ההרשמה לא עובדת אנא פנו אלי במייל adielshnior בג'מייל
עדיאל

הי עדיאל, נשמע טוב. ייתכן שנבוא. עבור מה התשלום? האם התשלום הוא 100 ש"ח על כל מבוגר + עוד 100 ש"ח על כל ילד?

אה, עכשיו אני רואה שזה לנוער, אז אולי לא רלוונטי לנו...... החל מאיזה גיל?

לא חינוך ביתי, אבל קשור לנושא:
לפני שנים, בהיותו נער, ארגן בני הבכור מפגשים של בני נוער מכל הארץ, שהכיר במחנה-נוער-שוחר-מדע שהתקיים באוניברסיטה העברית בחופש הגדול.
למפגש הראשון הוזמנו עשרות נערים ונערות. הגיעו חמישה (לאכזבת המזמין ולרווחת אמו...). למרות מיעוט המשתתפים היה המפגש הצלחה גדולה. האינטראקציה ביניהם היתה חווייה מיוחדת גם לנו, ההורים.
למפגשים הבאים הגיעו נערים רבים יותר ויותר, בשיטת "חבר מביא חבר", והם התקיימו בבתים פרטיים של הנערים, בכל פעם בבית אחר. הם ישנו על מזרונים, או על שמיכות-חורף, או בשקי שינה, אכלו מה שסיפקה להם המשפחה המארחת או קנו פיתה עם פלאפל. שוחחו, שיחקו משחקי חברה, שוחחו, ביקרו באתרים מעניינים בסביבה, שוחחו, רחצו בבריכה, ובעיקר שוחחו.
באחד המפגשים התארחו אצלנו (בדירה של 60 מ"ר) 23 בני נוער פרט לילדים הפרטיים שלנו.
הבית היה גדוש, הפוך ומבולגן - אבל איזה כיף היה!
אחדים מאותם בני-נוער-לשעבר כותבים או כתבו באתר. אזכורים לחבורה זאת אפשר למצוא בדף שש דרגות של הפרדה ובדברי רועי שרון בדף איך הפכנו לזוג .

כל הבעיות הטכניות נפתרו עם קצת רצון טוב ואלתור.

שכחתי להגיד - המפגש יגמר בסביבות השעה 17:00

אמא של יונת - ממש תודה.
יש לך הגיגים בעניין של למה הגיעו רק חמישה? למה אחר כך הגיעו יותר?
וגם - מה נשאר מזה?