בעיות שונות בהריון

אם בא לך ליסוע עד פרדס חנה, ממליצה על נוגה סיני 0547631202
אה, ויש לי המלצה נוספת על אפרת שמטפלת בשיטת NST , גם בפרדס חנה, כמובן 0544610922 (היא אולי יכולה ליסוע אלייך, שווה בירור).
לגבי שאלתך בנוגע לזירוז, אישית אני לא בעד. אני חושבת שלתינוקות יש את הזמן שלהם...אבל זו רק דעתי, כן? כמובן שתחליטי לפי מה שנכון לך.
חשוב לי רק שתדעי שמבחינת ההנקה, למשל, לעתים לתינוקות שנולדו בשבוע 37 קשה יותר מכאלו שנולדו אחרי, כי הם עוד לא ממש ממש ממש בשלים והרפלקסים אולי עוד לא התפתחו אצלם. נקודה חשובה למחשבה.

הי שירי @}
עניתי לך בדף בעיות פוריות

שליחה על ידי גל* » 20 פברואר 2006, 20:32

לכואבת היקרה,
אני כ"כ מבינה לליבך!!!!
עברתי את אותו תהליך בדיוק .
התופעה ניקראת סימפיוליזיס ואכן מדובר בהורמון שמרכך את החיבורים בין העצמות באגן ומכין אותו ללידה אולם הריכוך גורם לכך שהעצמות מ"שתפשפות" אחת בשניה והכאבים חזקים מאוד.
אני "ביליתי" כך משבוע 37 עד 43 !!!!!!!
הכאב הולך ומחמיר ואין לי כוונה להלחיץ או ליאש אותך אלא רק לתת לך תמונת מצב אמיתית כי אני לא ידעתי הרגשתי והשלמתי עם כך שהפכתי לנכה לכל החיים.
זה הגיע למצב שכאב לי כשנשמתי!!! אי אפשר לתאר את הכאב הוא מטורף לגמרי!!!
הפיתרון לכך הוא אחד - ללדת. ועד אז אופטלגין ואקמול .
עוד דבר קטן שחשוב לדעת . . .
זה אומנם עובר אחרי הלידה אבל לא בהכרח מיד, לי לקח חודשיים עד ששוב הלכתי על הרגליים כמו בנאדם נורמלי.
יש האומרים שדיקור עוזר, יש האומרים שחגורת אגן עוזרת. . .
הכל שטויות באמת הדבר היחיד שיעזור לך להתגבר על כך זה לנשום נשימה ארוכה לדעת שככה זה ושבסוף . . . זה יעבור.
אם את צריכה עוד עידוד נפשי או אם אוכל לעזור במשהו את מוזמנת להתקשר
052-2958560

תודה על התמיכה.
התחלתי לקחת אקמול וזה באמת מקל על הכאב, לפחות עכשיו אני יכולה לקום לשירותים מבלי להתעקם כולי.
זה לפחות נותן תקוה שאפשר להגיע עד הסוף מבלי לעשות שום התערבות של זירוז או קיסרי, חס ושלום.
תודה ורד לב וגל.
אחוות נשים זה משהו חדש עבורי

אני לא יודעת כבר מה לעשות. כל כך חיכיתי להריון הזה, אני כל כך שמחה בו, אבל פיזית זה כמו מסע כומתה מפרך שהופך קשה יותר ויותר מיום ליום. אני בחודש השישי מקיאה כמה פעמים בשבוע, יש לי צרבות, גודש איום באף, עד כדי כך שאני כבר יומיים לא ישנה כי זה או לישון או לנשום (אני לא מגזימה. אני על סף התמוטטות פה.

) גירודים בגב, עור הפנים מתקלף, כאבי תופת בצד שמאל בשרירים הבין צלעיים כנראה.. ויש עוד.

אני טיפוס שמגיב חזק מאד פסיכוסומטית. ברמה הנפשית הייתי הרבה מאד זמן חסרת סבלנות ונורא רציתי לפגוש כבר את הילד שלנו. בשבועות האחרונים הדחף הזה נרגע פתאום ואני ממתינה לו בסבלנות שישלים את ההתפתחות שלו בתוכי. אני מאד לחוצה באחרונה מבחינה מקצועית.הכניסה להריון היתה במקביל לסיום עבודה מבחירה והחלטה לעזוב את המקצוע שלי לאחר שנים של אי שביעות רצון. החלטה זוגית לגדל את הילדים בבית בעקרון מאד הרגיעה אותי, ועדיין משהו בי מרגיש חסר תועלת ותכלית שלא לומר חסר הצדקה כשאני יושבת בבית עכשיו ולא עובדת את החודשיים שאני צריכה לצורך זכאות לחופשת לידה.

במשך שנים אני רציתי ילדים ובעלי העדיף לחכות, עקב כך הפכתי למסנגרת על רעיון הבאת הילדים לעולם ובעצם לא נתתי ביטוי לקשיים שלי עצמי עם הרעיון הזה. זה לא שאני מתלבטת היום, אבל אולי משהו במה שעובר עליי היום עם ההריון הזה מבטא גם איזשהו חלק של התנגדות להבאת ילדים לעולם כפי שלא נתתי לו אף פעם ביטוי.
חוסר הסבלנות נובע בין היתר גם מהתהליך הזוגי הזה. מבחינתי היינו כבר שלוש שנים בהריון כזוג, ואיך זה שסוף סוף נולדה ההסכמה והרצון הכן והמשותף לילד ופתאום צריך להמתין לו עוד כמעט שנה?

גופנית ותזונתית ההריון הזה חירב לי את הגוף ממש... כשנכנסתי להריון הייתי בשיא כושרי הגופני. רצתי ושחיתי מספר פעמים בשבוע. משנכנסתי להריון "נפלתי לקרשים" מתשישות ובשילוב עם הקאות תכופות לאט ובהדרגה הפסקתי עם הפעילות הגופנית כמעט כליל. חיכיתי לשליש השני ולשחרור מהסימפטומים, ובינתיים או שהדברים החמירו או שהתחלפו בדברים אחרים. התזונה שלי היתה מצויינת בתחילת ההריון, כמעט ונטולת סוכרים לגמרי, עשירה בירקות, בדגנים מלאים ובגרעינים, בשמנים טובים ובחלבון. ניסיתי בכל כוחי לשמור על הדברים הטובים שאני אוכלת. ככל שעבר הזמן הורדתי יותר ויותר את המזונות הטובים האלה כי הם גרמו לי לבחילות והעליתי מזונות פחות טובים (פיתות מלאות עם קוטג' ביו זה הטוב שבהם ופסטות, בצקים, מתוקים וגבינות צהובות זה הרע) לא הכל איום ונורא... אני מקפידה על צריכה של מינרלים חשובים וויטמינים ברמה יומיומית. אבל מלקה את עצמי על שאר הדברים שאני אוכלת. ביצים גורמות לי להקיא, גם תה, ותפוזים.

אני מרגישה שהכל הדרדר. אני לא עסוקה, אני אוכלת הרבה פחות טוב, אני לא פעילה גופנית, אני לא עובדת... אני חולה כל הזמן.
מה לעשות?!

קשה

קודם כל אני ממליצה על דיקור סיני. יכול לעזור לחלק נכבד מהתחלואים שפרטת ולמדקר טוב יהיו גם עצות טובות בתחום התזונה וכו'. אני נעזרתי הרבה בדיקור בהריון.
גם שיטת פאולה יכולה לעזור מאד וזו גם הכנה מצוינת ללידה. וגם יוגה. מאד מאד מאד מומלץ. קשה לי לתאר איך הייתי עוברת את ההריון בלי פאולה ויוגה.
עוד פעילות גופנית לא קשה ומהנה הן הליכות יומיומיות, עם חברה טובה או הבעל. לא צריך ללכת קילומטרים, מספיק חצי שעה בהליכה נינוחה באוויר הצח כל ערב וכבר תשני יותר טוב בלילה.
לגבי התזונה- ברור שאין מה לנסות להכריח את עצמך לאכול מה שעושה לך בחילה. לגבי הבצקים והפסטות- אם את יכולה לאכול בצקים מקמח מלא השד לא נורא כל כך (רק קחי בחשבון שקמח עושה צרבת ואולי כן כדאי לנסות להמנע לפחות בגלל זה). זה שאת צריכה מתוק זה נורמלי ועוזר לבחילות. נסי למצוא מתוקים יותר בריאים- דבש, פירות יבשים וטריים, גרנולה... בשר את אוכלת? מנסיוני חייבים לאכול בשר והרבה, אחרת חייבים כמויות של פחמימות למלא את הבטן. מהדברים הרעים שכתבת שאת אוכלת הייתי משתדלת להמנע רק מגבינה צהובה, אולי תאכלי במקום גבינה בולגרית או צפתית? פחות מעובדת ויותר מזינה. תה רגיל בטח שלא צריך, אם כבר אז תה סרפד שעשיר בברזל, עם דבש, או סתם מים חמים עם דבש ולימון, או חליטת ג'ינג'ר לבחילות. אפשר גם חליטת צמחים אבל אני לא זוכרת בדיוק איזה צמחים לא מומלצים בהריון.
הכי חשוב- אל תלקי את עצמך. עזבי. גם ככה קשה לך, את לא צריכה להקשות על עצמך ברגשות אשמה. הריון יכול להיות קשה, ומה לעשות שאף אחד לא מספר לך מראש איך זה יהיה אצלך וממה את תסבלי וצריך להתמודד עם הבעיות כשהן צצות בלי הכנה מראש.
לגבי התעסוקה- לי נשמע סבבה שאת יכולה לנוח בתקופה הזאת, איך בדיוק אפשר לעבוד כשמרגישים כל כך רע? את רגשות האשמה הייתי מפטרת. אם חסרה לך תעסוקה אני ממליצה על קריאת חומר על לידות. את "לידה פעילה" כבר קראת? ספר חובה לדעתי. (ראי הספר לידה פעילה). אפשר ומומלץ לדעתי לקרוא גם סיפורי לידה וכל המרבה הרי זה משובח.

אורית תודה. עלו לי דמעות בעיניים כשקראתי "אל תלקי את עצמך". הרי את זה אני עושה הכי טוב...
את לידה פעילה קראתי, עם זאת קשה לי להביא את עצמי לכדי פעילות בימים אלה. אולי אני צריכה להתחיל מאד מאד לאט, הליכות זה רעיון טוב. אני פשוט רגילה לסמוך על הגוף שלי ולהתעמל ברצינות וחווה תסכול מחוסר היכולת ומהירידה בכושר הגופני. עצות התזונה נשמעות מעולות ואני אגש ליישם אותן מיד! גבינה צהובה באמת עושה בי שמות. אני חייבת להפסיק עם זה.
אני קוראת המון עכשיו, רק קשה לי לקרוא לזה "תעסוקה", את יכולה לקרוא לזה חינוך גרוע

אני ממש לא משועממת, אני פשוט מסתכלת לאחור כל יום או אפילו במהלך היום ומרגישה חסרת תועלת. בעלי מחזק אותי ואומר שאני לא צריכה להרגיש אשמה, אבל אני צריכה לשמוע את זה על בסיס יומיומי כמעט כדי להשתכנע.
אני חושבת ששני הקשיים העיקריים שיש לי עם ההתמודדות הפיזית הם
א. שאני תמיד מחפשת את הסיבה הנפשית או התזונתית לזה שאני מרגישה כל כך רע פיזית, ומאחר שאני לא מרגישה התקדמות במישורים האלה אני נבהלת מעוד שלושה חודשים כאלה או אפילו יותר גרועים.
ב. אני רגילה שדברים בשליטה, או לפחות הולכים די בקלות, מפונקת... בריאה... ופתאום הגוף כאילו "בוגד" ודווקא במקום הזה שאמור להיות שמח ובריא.

קודם כל

גדול
אני מצאתי את התשובה במה שכתבת "אבל אולי משהו במה שעובר עליי היום עם ההריון הזה מבטא גם איזשהו חלק של התנגדות להבאת ילדים לעולם כפי שלא נתתי לו אף פעם ביטוי."
אולי את צריכה לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך מה הסיפור שאת מספרת לעצמך? על הלידה? על ההורות שלך העתידית? האם הוא טוב? האם הוא רע?
כי כל מה שאנחנו או בן זוגך נאמר לך כאן, אולי יעזור לשבריר שנייה. אבל את צריכה להכנס פנימה ולהפיח את החששות שקיימים בך.
הכל יקרה בדיוק בדיוק כפי שאת צריכה שהוא יקרה. אנחנו לא יודעים מה יקרה בעתיד אז אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים. ולפעמים אפילו מאמינים בהם.

אני מעיזה כאן כי אני חושבת שאני מכירה אותך.

אני מעזה לומר שאת מכירה אותי יותר ממה שאת חושבת...
אני יושבת פה ומתייפחת למקרא דברייך. אישה אחת חכמה אמרה לי עוד בתחילת הדרך שזה מסע ולא הבנתי אז עד כמה היא צדקה.

יש לי שאלה. האם חום בהריון עלול להזיק לעובר? אני נוטה לתת לחום להיות כשאני חולה בשפעת ודומיה, אבל עם עובר בבטן (שבוע 18) אני חוששת שהוא יתבשל יתר על המידה...מישהו יודע על גבולות בענין הזה? תודה.

עכבושי
כשהייתי חולה בזמן ההריון המיילדת אמרה לי שאם החום עובר את ה 38.5 (נדמה לי ) כדאי להוריד .
אני לא לגמרי בטוחה במספר וזה גם ודאי עניין של גישה.
תרגישי טוב.@}

מיואשת, המון נשיקות.

עד הפעם הבאה שנפגש...

מאד סביר שמישהי כבר שאלה על כך בדף הזה, אבל אני לא מסוגלת כרגע לעבור על הכל, אז אנא סילחו לי:
שבוע 23, קרסוליים נפוחים, מה עושים? (כל עצת סבתא תתקבל באהבה, ולהרים רגליים אני יודעת)
תודה

אני rh מינוס אם יש כאן מישהי שחוותה אשמח לאינפורמציה חשובה שרופאים לא מספקים תודה

היה לי פעם אחת יציאה של שתן חום, ולאחר מכן שתן כהה, מה לעשות? מה זה אומר?.
עכשיו השתן בהיר.

צבע השתן בד"כ מראה אם אנחנו שותים מספיק, השתן הראשון של הבוקר תמיד כהה יותר, בשאר היום צריך להיות בצבע לימונדה.
יחד עם זאת ממליצה לגשת לקופ"ח ולבדוק שאין דלקות וכו' (ממילא יבדקו, במהלך מעקב ההריון, אבל כדי להיות רגועה).

שליחה על ידי קנגה* » 30 מרץ 2006, 23:10

אני כותבת פה פעם ראשונה, עד היום רק קראתי.
אני בשבוע 13 וצריכה קצת עידוד. אני בבית כבר חודש ימים בגלל תופעות לואי קשות שממש לא מאפשרות לי לתפקד. אומנם לאחרונה ההקאות הצטממו רק לבוקר ערב ויש לי גם הפוגות בבחילות, אבל מעבר לכך אני מעולפת ומותשת, יש לי דופק מהיר וקשיי נשימה כשאני הולכת אפילו רק קצת. אני בביקורת רפואית, אבל מה שאומרים לי בעיקר שישי סיכוי שזה יעבור בעוד כשבועיים. בינתיים אני נעדרת הרבה זמן מהעבודה וגם קצת מתחילה להישבר נפשית מהמצב.
האם מישהי יודעת כמה זמן אפשר לקבל ימי מחלה, האם זה מוגבל בימים? אני לא יכולה לקבל שמירת הריון כי אני לא עונה על הקריטריונים (ההריון תקין לגמרי). אם המצב ימשיך כך אני לא רואה איך אוכל להמשיך לעבוד וזה מאוד מדאיג אותי כי אני צריכה את הכסף.
אשמח לקבל כמה מילות עידוד ומידע. תודה

אני חושבת ששיטת טיפול אלטרנטיבית יכולה לעזור לך.תבדקי את שיטת אייפק

שיהיה בהצלחה ובקלות. זה הרבה בראש.

שליחה על ידי תמר* » 02 אפריל 2006, 15:03

שלום לכולן,
אני בת 39 בשבוע 7 להריון ראשון בשעה טובה. לא סובלת מבחילות ומעייפות.
אבל סובלת מלחץ בלתי פוסק על שלפוחית השתן המלווה כאבים בבטן תחתונה ודחיפות במתן שתן, יכולה לרוץ ביום פעמיים שלוש בשעה ובלילה 8-10 פעמים. כמעט לא ישנה.
כמו כן יש לי נפיחות בבטן התחתונה עם כאב בבטן כולה וקשיים ביציאות.
אני ממש מרגישה שהרחם יושב לי גם על הקיבה וגם על שלפוחית השתן.
(סבלתי מהבעיות בשלפוחית גם לפני ההריון אבל עכשיו זה החמיר)
משתדלת לאכול נכון ובתבונה. ויטמינים לוקחת כרגע רק פרנטל ואומגה.

הרופא אומר שהכל בסדר ואין מה לעשות, האם יש לכן רעיונות/עצות אחרות שיכולות אולי להקל עלי.

המון תודה

לא יודעת אם הדף הזה מתאים, אבל זה דף ההריון הכי פעיל שמצאתי...
מה שרציתי לשאול הוא האם מנסיונכן יש קשר בין חוויית ההריון ומידת הקושי שלו לבין חוויית הלידה ומידת הקושי בה. שאלתי באה מאחר והריוני הקודם היה קל, מלא חיוניות ומעצים, וכך בדיוק היתה הלידה שחתמה אותו. לעומתו, הריוני הנוכחי הוא קשה לי מאד, הן נפשית והן (כפועל יוצא) גופנית, והשאלה היא - האם עלי לחשוש שמא גם הלידה תהיה קשה, התערבותית וכד' (כלומר, כפראפראזה על אחד הדפים כאן, האם את גם יולדת כפי שאת בהריון?)

לתמר
נסי שיטת פאולה.

לא מצאתי דף מתאים שאלה טריוויאלית לגמרי.
לפי הלוח של לניאדו (שאני משתמשת בו כדי להיזכר באיזה שבוע אני, לא מצליחה לזכור)
אני בשבוע 7+14 דהיינו שבוע 0+15?
כלומר, מחר אני מתחילה שבוע 16? או 15?

אני בשבוע 7+14 דהיינו שבוע 0+15?
כן.
כלומר, מחר אני מתחילה שבוע 16? או 15?
מחר את מתחילה את השבוע השישה-עשר במניין, שהוא מספר חמש-עשרה פלוס. חלבון עוברי, למשל את יכולה לעשות רק בשבוע הבא (מ-16 מלא, כלומר 16+0 ומעלה, אם זכרוני אינו מטעני).
דוגמא אחרת שעוזרת להבין:
לפני חודשיים היה לי יומולדת 29, אז הייתי בת 29+0 והתחלתי את השנה ה-30 שלי. עכשיו אני 29+2. כשתסתיים שנתי ה-30 יהיה לי יומולדת ואהיה בת 30+0. וכו'...

_אני בשבוע 7+14 דהיינו שבוע 0+15?
כן.
כלומר, מחר אני מתחילה שבוע 16? או 15?
מחר את מתחילה את השבוע השישה-עשר במניין_
תודה רבה , רק שטעיתי. אני בשבוע 3+14 כלומר בשבוע 15.
טריוויאלי ומבלבל, ואני כבר מזמן לא בת 29 או 30 וזה לא הריון ראשון (או שני או שלישי וכו'...)

בימים אלו אני מנסה להיכנס להריון, ובקרוב עלי לעבור עקירת שן והסרת נקודת חן. האם אמורה להיות בעיה לעבור עקירת שן והסרת נקודת חן בטרימסטר הראשון של ההריון ? ובטרימסטר העוקבים ?

לגבי טיפולי שיניים, עדיף לבצע אותם בשליש השני ולא בראשון, אז העובר פחות פגיע. בשליש הראשון האיברים שלו נבנים, ואז יכולים להגרם נזקים יותר משמעותיים מחומרי הרדמה וכדומה.
לגבי נקודת החן, אין לי מושג, תשאלי את רופא הנשים שלך ואת הרופא שאמור להסיר אותה.

אני בשבוע 30 ופתאום בלי שום אזהרה התחילו לי כאבים חזקים באגן!!!
אני בקושי יכולה ללכת והתיזמון נוראי כי בן זוגי בדיוק לנסיעת עבודה של שבועיים..........
האם מישהי חוותה את הזוועה הזו? האם יש מה לעשות? האם זה נורמאלי?
בהריון הראשון לגוף היה כל כך יותר קל... (ואנחנו רוצים לפחות 4 ילדודס)

שליחה על ידי קרן* » 11 יוני 2006, 11:16

אני בשבוע 30 ופתאום בלי שום אזהרה התחילו לי כאבים חזקים באגן!!! אולי זה קשור להתרככות של מפרקי האגן (הורמון הרלקסין). תבדקי אם את יושבת יותר מדי ובכל מקרה תנועתיות של האגן עוזרת - לעשות שמיניות עם האגן בעמידה, על 6 או על כדור פיזיו ובכלל שיעורי יוגה. כמובן שכדאי לבדוק שזה אכן העניין.

כאבים חזקים באגן!!!
אולי אוסטאופת יכול לעזור. לי הוא העביר לגמרי כאבים חזקים באגן ובעצם הפוביס.

רק נכנסתי להריון (לפני 3 וחצי שבועות) ומאז הגוף שלי פשוט התחרפן! זה התחיל בפריחה וגירוד (הפריחה קצת נרגעה אחרי תרופות, הגרוד עדיין מטריף).
לפני כמה ימים התחיל לכאוב הגרון והיום פשוט איבדתי את הקול לגמרי!
ובנוסף קמתי עם עין נפוחה (דלקת?).
לא יודעת מה לעשות או למי ללכת. מה אפשר לקחת בהריון ומה לא.
מישהו יכול לעזור???

יכול להיות שנקודת ההתחלה שלך היתה מערכת חיסונית חלשה ולכן את "פתאום" חוטפת נאחסים.כשתגיעי לשליש שני,ב'ה,מומלץ לקבל כמה טיפולים בדיקור סיני(ע'י מומחה לתקופת ההריון)כדי להתחזק ולהגיע ללידה עם גוף חזק.
לגירוד-אמבטיות עם סבון בליניאום הרמל של ד'ר פישר.
כאב גרון והתקררות-כל טיפולי הסבתות. לשתות הרבה תה עם לימון ודבש(בלי התה עצמו),מרק עוף מחמם,ירקות כתומים
וטימין סי.
עין נפוחה-קומפרסים של חליטת בבונג/קמומיל על העין.אפשר גם תה רגיל (תכונות מחטאות).
מותר סטרפסטיליס בהריון.
תרגישי טוב.

תודה.

פלוני
אני מציעה לך להקפיד על תזונה בריאה ועשירה (יש פה מלאן דפים שיכולים לעזור לך בנושא) ועל שתיית מים.
מה שנכנס לגוף מאד משמעותי בשלב זה (ובכלל, בעצם).

וחוצמיזה אולי להרגע קצת מההתרגשות...

בהצלחה ושיהיה בכיף.

אני דווקא אוכלת בריא מאד ולקראת ההריון אני חושבת שחיזקתי את עצמי נפשית ופיזית. לכן זה עוד יותר מתסכל.
היום התקשרו מקופת חולים להגיד שמשטח גרון יצא לא תקין. רק מחר אדע מה בדיוק. לא רוצה לקחת אנטיביוטיקה (זה בכלל מותר בהריון?) וגם לא שום דבר לא טבעי אחר...

ליתר דיוק: תרבית חיובית של סטרפטוקוק A

הרופא טוען שאני חייבת אנטיביוטיקה. מישהו יודע איך זה משפיע על ההריון?
אני דווקא מרגישה יותר טוב ומעדיפה לא לקחת אבל לא רוצה לפגוע בעובר.
צריכה להחליט מהר...

יש אנט' שאפשר בהריון.מקסימום אחרי שתגמרי את הטיפול תעשי ניקוי באייפק.לדעתי לא מזניחים מצב כזה.

הבנתי שפרופוליס נקי, בלי תוספות ושידוכים, מבריח סטרפטוקוק.
אני קניתי בבית מרקחת בקבוקון מתוצרת "אלטמן", שנקרא: "בי-פרופוליס 535".
המלצתי החד משמעית: הימנעי מאנטיביוטיקה, ובכלל מתרופות כימיות.

הבנתי שפרופוליס נקי, בלי תוספות ושידוכים, מבריח סטרפטוקוק.
אני לא הייתי מנסה דרכים אלטרנטיביות "להבריח" סטרפטוקוק בלי להתיעץ עם מטפל שיש לו נסיון בכך ויודע לזהות נקודתית מצבים שבהם אפשר להמנע מאנטיביוטיקה וכאלה שבהם אי אפשר או מאד לא רצוי. סיבוכים של סטרפטוקוק יכולים להיות מאד מסוכנים- אפילו יותר מנזקי האנטיביוטיקה.

סיבוכים של סטרפטוקוק יכולים להיות מאד מסוכנים
נכון מאוד! נזק למפרקים, נזק לכליות, נזק למסתמי הלב.
סטרפטקוק זו מחלה שנקראת self limited disease כלומר, אפשר לכאורה "להבריא" החום יורד הגרון מפסיק לכאוב מעצמו ללא שום התערבות תרופתית, אבל החידק נשאר בגוף - בזרך הדם ומתיישב על אותם המקומות למעלה שהזכרתי, במשך שנים, עד שהוא "מחליט" להתעורר ולהתפרע.
לכן במקרה של משטח חיובי שנמצא בו סטרפטקוק A חשוב מאוד לסיים את האנט' שניתנה למשך 10 ימים, גם אם מרגישים יותר טוב.

חשוב להתייעץ עם מטפל כלשהו מוסמך, ולשקול טיפול אנטיביוטי כנדרש, אח"כ תעשי ניקוי באייפק

סטרפטוקוקוס הוא חיידק שנמצא בגרון באופן רגיל וכשמשהו בפלורה בגרון(ובכלל בגוף כולו)יוצא מכלל איזון הוא מתעצם והופך להיות אלים.זאת אומרת,גורם לדלקת.עם כל הכבוד לרופאה טבעית שאני רוחשת לה אהבה וכבוד ומעדיפה אותה בדרך כלל,כשיש מצב כזה בגרון חשוב לטפל עם מישהו שיודע מה הוא עושה ושיש לו נסיון והצלחה מוכחת.אולי שיטת ביקום.אולי אייפק.
אני מאד נגד אנטיביוטיקה אבל בתחילת ההריון השלישי הייתי חייבת לקחת אנט' אחרי עקירת שן בינה טראומתית והתפתחות דלקת קשה. היה לי הריון נהדר,לידה קלה ותינוקת בריאה.אחרי זה עשיתי לה ניקויים באייפק.

בסוף לקחתי אנטיביוטיקה, בגלל הסכנות. אני מרגישה כמו סמרטוט ומקווה שזה יעבור כשאפסיק לקחת (חושבת "לרמות" ביום-יומיים. כבר לא יכולה לסבול את זה). מבאס להחליש ככה את הגוף דווקא כשאני צריכה להשקיע בעוד אחד קטנטן.

אם הסטרפטוקוק נמצא בגרון באופן טבעי איך משטח גרון יכול להכריע בעניין לקיחת אנטיביוטיקה? כלומר, הוא תמיד יראה תוצאה חיובית?

לא.כשהוא במצב "שקט"/מאוזן משטח הגרון יראה פלורה תקינה.

רציתי לשתף בדרך שעזרה לי מאוד להקל על כאבי הסימפיזיוליזיס שמהם התחלתי לסבול בשבועות האחרונים.
גיסתי היא פיזיותרפיסטית, ולכן שיתפתי אותה בכך שהתחלתי לסבול מכאבים בפוביס, וכי הללו הולכים ומתגברים, ואני חוששת שאגיע למצבים שעליהם רק קראתי עד כה בסיפורי הלידה ובפורומים השונים. שאלתי אותה כיצד ניתן להקל על התופעה חוץ מאשר ללדת, ומהי התנוחה המומלצת ביותר בזמן מנוחה: ישיבה ושכיבה, על מנת לנצל אותה בדרך הטובה ביותר להקלה על הכאבים (מכיוון ששמתי לב שלפעמים אחרי מנוחה אני מרגישה טוב יותר, ולפעמים לא).
היא הנחתה אותי לשמור על גובה שווה של עצמות האגן בישיבה ובשכיבה:
בישיבה לא לשכל רגליים (לא להניח רגל על רגל,ולשמור על זווית זהה של הברכיים, פחות או יותר).
בשכיבה לשמור על תנוחה דומה של הרגליים, ובשכיבה על הצד לא לשלוח רגל אחת אל מעבר לשניה (אבל ניתן להניח כרית בין הברכיים).
לאחר שלושה ימים בהם השתדלתי לזכור את הכללים (היה קשה במיוחד לזכור לא לשכל רגליים בישיבה על כסא...), הכאב נעלם כמעט לחלוטין! הקלה מדהימה בתופעות! וזאת בלי ששיניתי דבר מבחינת כמות של מאמץ גופני (יתרה מכך - באחד הימים עשיתי טיול ארוך עם הילד הקטן במנשא על הגב!).

אני ממש בתחילת ההריון תחילת חודש שני.
ויש לי כאבים איומים בחזה. החזה גדל בשתי מידות, הפטמות התכהוו מאוד וגם יש בליטות קטנות לבנות.
אבל הכאבים ממש איומים. יש לכן איזה פתרון טבעי??

זמן!
זה תהליך שקורה בגוף.
יש נשים שחוות רגישות בפטמות וכאבים בחזה.
זה משתנה ויכול לרדת בעוצמה.

שלום
חג שמח
רציתי לשאול שאלה. אני בשבוע 8 להריון. בבדיקות דם, עלה כי יש ל hepatitis Bs Ag יצאה תשובה חיובית וערך של 5.7 הרופאה קצת נבהלה וביקשה לחזור על הבדיקת דם כי נראה לה מוזר. מה עוד, שלא עלה בבדיקה שיש נוגדנים בגוף למחלה. היא אומרת שהתוצאות מוזרות, כי זה סותר אחד את השני כי לא ייתכן שיש את המחלה אבל ללא הנוגדנים.
במידה ויש לי את ה"מתנה"הזו זה עלול לפגוע בהתפתחות העובר ולסכן את מהלך ההריון? לא קיבלתי שום עירוי דם, או סמים... ולא הייתי במזרח (כל אלו משאלות הרופאה)

גם לי יש כאבים בשדיים (וגם התכהות) אבל לא כל-כך חזקים. בהתחלה הם היו יותר חזקים (אני בשבוע 25).
אין לי פתרון לזה, חוץ מאשר זמן, כמו שוורד אמרה.

שלום לכולן,

אני בשבוע 26, והיה לי מין שבוע עמוס מאוד, בשבוע שעבר היו לי הפרשות שנחשדו כמי שפיר, נסעתי לב"יח שם חיברו אותי למוניטור וגילו שיש לי צירים. קיבלתי כדורים ונר ואינפוזיה ובבוקר שלחו אותי הביתה.

סבלתי מכאבי ראש איומים, כנראה תופעת לוואי של הכדורים במשך 3 ימים, ואז הרופאה בישרה לי שיש לי תוצאות גבוהות מאוד בהעמסת הסוכר - 176, וגם דלקת בשתן, שכנראה היא הסיבה לצירים.

יש לי שתי שאלות:

בקשר לדלקת - הרופאה מדברת על אנטיביוטיקה, למישהי יש המלצות אחרות, מאוד לא רוצה לקחת, כמובן אם זה הפיתרון הכי טוב לעובר ולי אז אעשה זאת....

בקשר לסוכר - אני אעשה עוד בדיקה , בינתיים אני גם ככה כמעט ללא סוכר (בגלל קנדידה) , מה אפשר לעשות מבחינת תזונה, תוספים וכו'.

אשמח לעזרה

עדיין מצפה לתגובה ......

אני ממש לא מתמצאת בתופעות כאלה.

אולי תתייעצי (בפגישה/שיחה טלפונית בתשלום או משהו) עם אחת ממילדות הבית, שיש להן ניסיון רב בליווי נשים במהלך ההריון, והן יכולות להרגיע כשצריך ולחילופין להמליץ על טיפול רפואי קונבנציונלי כאשר הוא נחוץ בעיניהן?

חפשי מספרי טלפון בדפים של מיילדות הבית באתר הזה, או באתרים אחרים שעוסקים בהריון ולידה ("אמהי" למשל).

אכן התייעצתי, התחלתי לקחת אנטיביוטיקה, בכל זאת זה מסוכן מדי כפי הנראה, להישאר עם הדלקת.

בינתיים הצירים נרגעו, חשוב מאוד!

וקיבלתי תשובה להעמסת סוכר , יצא שאני לא סכרתית, איזו הקלה!

הקנדידה עדיין בשטח- אני בשבוע 36, ממש "מרעיבה" את הקנדידיה (תזונתית- שום סוכר, שמרים, מוצרים כבושים, סויה וכו') אבל אין שיפור.
כל הטיפולים החיצוניים גם לא עוזרים ובנוסף לכל הצרות כל אזור הפות נפוח. יש לי תור לרופא עוד כמה ימים אבל אולי למישהי יש איזו עצה בינתיים??? אני על סף יאוש...

הי גילי,
את בטוחה שזו קנדידה? ז'א-יש אבחנה לפי משטח וואגינלי?
לפעמים יש נפיחות וגרד בגלל שינויים הורמונליים.

האמת היא שלא נבדקתי אבל זה התחיל לפני כחודשיים וכשעשיתי את כל השינויים התזונתיים שממליצים לקנדידה זה מאוד השתפר אבל לאחרונה קצת חיפפתי (זה מה שקורה כשמתחילים לראות תוצאות...) אבל יש מצב שאת צודקת... אבל אם אלו שינויים הורמונליים זה אומר שאין מה לעשות??? אני ממש לא מתפקדת ולא יכולה להמשיך ככה...

הי גילי,
אני לא יכולה לקחת על עצמי אחריות של איבחון באינטרנט,בוודאי שאיני רופאה.
אבל מנסיוני ונסיונן אחרות-נפיחות בפות היא תופעה שכיחה למדי. לעיתים מלווה בנפיחות הוורידים באיזור. זה בגלל שיותר לחץ מופעל על האיזור וזורם לשם יותר דם.נפיחות בפות היא ממש לא סימפטום מובהק לקנדידה. קנדידה היא בראש ובראשונה פנימית.
למרות שאני נמנעת מרופאים ושות',במצב של חשד לקנדידה כן כדאי לעשות משטח וואגינלי.בדיקה פשוטה וקלה בלי שום התערבות כימיקלים.ככה אפשר להלחליט על טיפול רפואי,אם בכלל ועל איזה כיוון.
כל עיצה שאתן לך להרגעת המקום היא התערבות,גם אם טבעית. ואם אין שם בכלל קנדידה אז גם הטיפול טבעי יכול להיות נזק במקום תועלת.
גשי מחר למרפאה ותעשי משטח. ככה תוך יומיים שלושה תהיה תוצאה.

נפיחות בפות היא ממש לא סימפטום מובהק לקנדידה. קנדידה היא בראש ובראשונה פנימית.
מצטרפת לבת ההרים בעניין הזה.
ממליצה לך לטפל בעניין לפני הלידה, וגם יש לי כיוון עבורך.
שלחי לי מייל ואחזור אלייך
[email protected]
בהצלחה

הי גילי,

יש הרבה אינפורמציה בדף בעיות עור ופטריות בהריון. גם אני סובלת, הצלחתי להתגבר על הבעיה, בעזרת הפתיליות של ברא, ודיאטה חריפה, אבל זה חזר בגדול.

גם כי התחלתי לחפף, ולדעתי בגלל עניינים נפשיים שעברתי, חד וחלק אני יכולה לאמר, שבתקופה שפשוט נתתי לעצמי לחגוג את ההריון ואת עצמי זה נרגע...

כרגע אני בשבוע 31, החלטתי, לא להיות אובססיבית בעניין, ולקוות שזה ירגע אחרי הלידה!

בהצלחה, ואם את עולה על משהו אני אשמח לשמוע.

בת הרים, אידה יקרות - הלכתי באמת לעשות משטח וגינלי ומיד אח"כ נפגשתי עם המיילדת שלי (אלד בבית בעז"ה) והיא אמרה לי לקחת את הבדיקה חזרה כי אם מגלים סטפטוקוקוס בנרתיק (מאוד נפוץ. קיים אצל 30% מהנשים ולא משפיע לרעה בשום אופן) אין אפשרות ללדת בבית וכשמגיעים ללדת בבי"ח מיד מחדירים לך אנטיביוטיקה לווריד. אז היא פשוט בדקה ואמרה שללא ספק מדובר בקנדידה חריפה שגם יצאה החוצה ואמרה שבמקרה הזה כדאי לטפל קונבנציונלית (נרות) כי אם לא- זה עובר לפה של התינוק ומשם לפטמות וכו' וכו' ועדיף לעצור את השרשרת הנוראית הזו כבר בהתחלה. אני מאוד לא אוהבת להשתמש בכימיקלים ולא עושה את זה גם הרבה אבל בחיי הקצרים נוכחתי לדעת שלפעמים הלחץ הנפשי שנגרם ממצבי חולי מוגזמים יותר גרוע מהשימוש בתרופות, ולאחר נטילתן צריך לקחת אחריות לנקות את הגוף מהשאריות ע"י תזונה טובה, נשימה, תנועה ומחשבות חיוביות. רפואה שלמה לכולנו!!!

כי אם מגלים סטפטוקוקוס בנרתיק (מאוד נפוץ. קיים אצל 30% מהנשים ולא משפיע לרעה בשום אופן) אין אפשרות ללדת בבית
מה פתאום? אמרו לך את זה בארץ? בטח שאפשר. אפשר לקבל אנטי' לוריד גם בבית. זה נאמר לי במפורש ע"י המיילדת שלי.

לא יודעת מי המיילדת שלך אבל
אם את ממילא יולדת בבית אז מה אכפת לה ולך מה יצא בתוצאות המשטח?
נשמע יותר כמו כסת'ח של המיילדת למקרה שיצא חיובי ואז לא בא לה להתעסק עם זה בלידה שלך.
בטח שאפשר. אפשר לקבל אנטי' לוריד גם בבית
הרבה יולדות בית קיבלו עירוי לווריד במקרה של GBS.
אחרי ההודעה האחרונה שלך אני מציעה לך להמשיך ולסמוך על עיצותיה של המיילדת.הרי ממילא בסוף את תעשי מה שהיא תאמר לך.בהצלחה.

כל העניין הוא שאם אין צורך אמיתי אני לא רוצה לקבל אנטיביוטיקה (לא בבי"ח ולא בבית) וזה המקרה כאן!!!
תודה על התמיכה הנרגשת!

(ממש כיף כל פעם להכנס לאתר ולקרוא ולראות איך שאתן-כולכן- מדהימות-ועוזרות ומייעצות!!!!)
נתקלתי בבעיה שלא ראיתי שכתבתן עליה: אני בשבוע 37-הריון שלישי-וכבר חודש מגרדת בטירוף את כל הגוף!!זה היה גם בהריונות הקודמים, אבל הפעם זה ממש קשה. אני לא ישנה בלילות, בעלי והילדים מורחים אותי בשמן/קרמים/...כלום לא עוזר. ברור לי שזה קשור גם למצב נפשי וחוסר רגיעה וסבלנות. מישהי נתקלה בתופעה?יש טיפולים שעוזרים?דיקור?תזונה מסויימת?מכירות מטפלים טובים באזור ירושלים???הצילו!!!!!!!!!
תודה
:$

לירי
תנסי לבלוע פולן
לי זה עזר בהריון הראשון

סתם מעניין אותי מאוד,
למה דוקא "לירי"?
זה שמך?

סדליחה על הבורות-מה זה פולן-ואיפה משיגים כזה?

לירי-שמי המקוצר....שם חיבה שמי שאוהב אותימשתמש בו, ושאני משתמשת בו לעצמי.

לירי, את גם פורחת? אם כן נראה לי שרק לידה תפתור את זה...
כדאי להתייעץ עם רופא!!

פולן זה החלבונים של הדבורים
הו ניזונות מזה ומדבש.
יש באמתחתי מעט ,אשמח לחלוק עמך.

עד ההריון היו לי יציאות סדירות, כל בוקר, במרקם נח לתפעול:-P ובכמות מכובדת (משתדלת לאכול בריא, הרבה סיבים).
בשבועיים האחרונים (אני בשבוע 6 כנראה), למרות שאני אוכלת בדיוק אותו הדבר, אני בקושי מחרבנת...עדיין קיים ההרגל של כל בוקר, מרגישה לחץ, יושבת על האסלה ויוצא איזה מין בלופ קטנטן. לא קשה לי להוציא, אין יותר, לא מרגישה נפיחות. איפה כל השאר? לאן זה נעלם? אני נשבעת שאני אוכלת את אותו הסלט כל יום, לחם מלא, ירקות מבושלים, דגן מלא וכו. הייתי אמורה להוסיף כמה ק"ג כבדים בשבועיים האלו, רק מעודפי הקקי שלא יוצאים, אבל זה לא קרה...

לא זוכרת שזה קרה בהריונות הקודמים.
מישהי נתקלה בתופעה או יודעת להסבירה?
תודה...

אני בשבוע 27 ויש לי בימים האחרונים רגישות \ אי נוחות או פשוט דרישה לתשומת לב מופרזת מכיוון איבר המין והדגדגן, מה שהופך אותי לחסרת מנוחה רוב היום ואפילו מעיר אותי בלילה!
גם סקס לפני השינה לא עוזר. אין לי נפיחות, רק תחושות.
לפני מספר חודשים הייתי "חרמנית" למדי רוב הזמן, אבל עכשיו זה אפילו לא זה, זה פשוט חוסר שקט באיזור.
למישהו יש רעיונות להשקטה?
תודה מראש

אני בהריון שני, בת 34 וחצי בשבוע 18
בסקירת מערכות גילו אצלי שני עניינים קצת מעיקים
1- הרחבת אגנוני כליה אצל העובר
2- שהשיליה שלי יושבת נמוך ברחם, מה שעלול להביא אם המצב יתקבע ללידה בקיסרי...

הלידה הקודמת שלי היתה טבעית לגמרי ומוצלחת, וממש לא בא לי קיסרי
אמרו לי ששתי ה"בעיות" יותר שכיחות בהריון שני, ובגיל "מבוגר" כגילי...ויכול להיות שיהיה שינוי בהמשך ההריון
האם למישהי יש עצה מה עושים עם שיליה נמוכה?
אני עושה הרבה יוגה, ( לא מתרגלת בכלל הפוכות)
כמו כן גם אמרו לנו להזהר עם יחסי מין ויעצו לי גם לא להתאמץ, להרים וכו.. בקיצור להרגיע.. לא קל..
מה זה אומר להזהר? להמנע?
כמו כן אשמח אם יש עצות בנוגע לאגנוני הכליה, היתי מעדיפה לא לעשות מי שפיר
אך זהו אחד התסמינים לתסמונת דאון..
תודה, טל

חודש שביעי או שמיני, הריון שני, הולך לגמרי בסדר.
מצד שני כבר למעלה מחודשיים יש לי כאבים חזקים "שם למטה", ומה זה "שם למטה"? קשה לי להגדיר.
זה כאב פנימי מאוד, בעצמות, כמו שמרגישים בשברי הליכה או שהעצם כאילו סדוקה, זה מפריע לי ללכת, לקום, לזוז. חוץ מלשכב או לשבת כל דבר כרוך בכאב.
ספציפית הכאב נמצא בעצמות שמאחורי הוגינה ואני מתנצלת מאוד על התאור הפשטני פשוט אין לי מושג איך קוראים לעצמות הללו ואם זה עצמות האגן...
כדי לנסות לפרט עוד (תחזיקו מעמד תכף נגמר!), אם אני לוחצת חזק על השפתיים - זה שם!!! דרך אגב ללחוץ על העצמות מקל מאוד אבל לא פרקטי כל כך בחיי (-:
מקווה שלא הבכתי אתכן או אותי על יתר מידה,
אשמח לשמוע מה לדעתכן הכאב הזה, מוכר לכן? מה עושים? ואולי זה הגוף שלי מאותת לי להאיט את הקצב ולנוח יותר?

לא ממש הצלחתי להבין, אבל לי יש כאבים איומים במפשעות ואני מהלכת כברווז, מה שלא היה לי בהריונות הקודמים. אין ספק שחודשים האחרונים יש לחץ גדול על האיזור הזה ובאמת כדאי לנוח עם רגליים למעלה כמה שיותר ולשבת ישיבה מזרחית וכאלה.

גם לי היה כאב דומה, אבל רק מתחילת תשיעי. הידסתי כמו ברווז, כאב לי סביב עצמות האגן, וכשהתינוקת נולדה, זה בדיוק המקום שהראש שלה לחץ בצירי לחץ. אז אולי זה מעיד על התבססות הראש באגן? או משהו אחר ששמעתי - שעצם החיק זזה מעט כדי להרחיב את האגן ולהתכונן ללידה.

גם אצלי הריון שני, חודש תשיעי. מרגישה לחצים חזקים שם למטה,אמנם לא מה שאת מתארת, אבל לחץ חזק בכל פעם שמתאמצת יותר מידי, לפעמים גם דקירות בנרתיק עצמו..מה שמנחם זה שעוד מעט יעבור..וכמובן לנוח כמה שאפשר..

חן חן על התגובות המעודדות "צרת רבים חצי נחמה". מקווה שאכן הדבר קשור הכנת הגוף ללידה.
באמת שמעודד לשמוע שגם לאחרות כואב באזור. משום מה חברותי לא זוכרות כאבים "בעצמות הואגינה"...

חפשי מידע על "סימפליוזיס" (אם אני לא טועה באיות)
קשור להתרחבות והתרופפות עצמות האגן לקראת הלידה, תופעה ידועה ומוכרת וכואבת
אבל עוברת מיד עם הלידה

שלום יש לי GBS אני חושבת.. התבאסתי מכדי לרשום את מה שהאחות אמרה לי בטלפון.
הפואנטה: היא אמרה שכשמגיעים ללידה צריך להגיד ואז נותנים אנטיביוטיקה כי אחרת התינוק יכול לנשום את זה בתעלת הלידה ולחלות בדלקת ריאות.
יש משהו לעשות עכשיו ע"מ למנוע את קבלת האנטיביוטיקה?- בדיון למעלה כתוב שלא חובה אנטיביטיקה בלידת בית אבל אני אלד בבי"ח...
אשמח לכול רעיון, תודה.

זו לא נראת לי "בעיה" אבל לא מצאתי דף אחר רלוונטי יותר...
אני בהריון (למי שעוד לא עלה על זה...) שבוע כמעט 16, אני חושבת, הריון שני. בשבועיים שלושה האחרונים אני מרגישה כאבים בעצמות האגן, כאלה כמו שהרגשתי בסוף ההריון הקודם, בעיקר בלילה. כאילו העצמות נפתחות ומתרחבות לקראת לידה, אבל כאמור אני רק בהתחלה...
זה הגיוני להריון שני? יכול להיות שזה מעייפות יתר (עיפות החומר אחרי הכל אני מסתובבת חצי יום עם בת שנתיים על הידיים)? או שאולי יש איזה פגיעה באגן מההריון הקודם? בקיצור, לדאוג או סתם לנוח?

ילדת טבע הי זה לפי דעתי הרחם שלך מתרחב.

אאל"ט את באזור שלי (פ"ח- כרכור, נכון?), ממליצה על עבודה גופנית בשיטת מחשבת הגוף

יש את נוגה סיני באזורנו 054-7631202
מומלץ בחום, מנסיון!

נדודי, נדודי שינה... לא כל הזמן אבל כשזה מכה... אוי... אני מתה מעיפות ובכל זאת מתהפכת כל כך הרבה שמפריעה גם לאיש וגם לחיפושית לישון. למישהו יש עוד עיצות מלבד הרפיה (עושה עושה ועושה), רסקיו (כבר שתיתי בקבוק שלם) ולקרוא סיפורי לידה נעימים בבאופן? (עוד מעט כשאמצע מישהו שמוכל ללמד אותי יוגה בשעות נורמאליות אני אחזור לתרגל, אומרים שזה עוזר אז עוד משהו בבקשה...).

נ.ב זה רק נראה שאני לבד פה בדף הזה, נכון?

שליחה על ידי אורה* » 24 יולי 2007, 14:42

פלונית הריונית
גם אצלי אבחנו אגן כליות מורחב, נכון שזה אחד הפרמטרים לתסמונת דאון,
אני אספר לך מה הרופא שלי אמר לי בזמנו (עברו 3 שנים),קודם כל חלבון עוברי
אח"כ, סקירה שנייה בסביבות שבוע 23 (אני לא סגורה על השבוע)
ואם הכל יוצא שלילי אז מחפשים עוד פרמטרים,ורק אז מי שפיר

עברו עלי 3 שבועות לא קלים(למרות שניסיתי להדחיק ולחשוב חיובי)
תוצאות החלבון העוברי יצאו 100%, הסקירה השנייה יצאה אחלא
ונולדה לי תנוקת מהממת, בריאה ומאושרת.

אני מאוד מבינה מה עובר עלייך, כשהבנתי שיש אזשהו קשר לתסמונת דאון
הרגשתי עננה כזאת, אני ממש זוכרת את התחושות, רק רציתי להיות כבראחרי כל הבדיקות ולדעת שהכל בסדר

אני מאחלת לך שהכל יסתדר, ואם יש לך עוד שאלות אני כאן

ילדת טבע את לעולם לא לבד........
אני מתעוררת באמצע הלילה והולכת לאכול. להתהפך ולהסתובב זה בדרך כלל כי חם לי. אני תמיד מגלה את זה אחרי שעה הסתובבות ואז אני אומרת לעצמי, רגע למה אני לא נרדמת ואז אני פשוט מבינה שחם מידי. זה אפילו לא חום שאני מרגישה.
לא חם לך קצת במיטה במקרה?

אינדי יקירתי, אנחנו לא נרדמים אם בחדר אין מקסימום 18 מעלות ופינגווינים, זוכרת? החיפושית שלי לא מסוגלת לישון אם היא לא בטמפרטורת קרטיב ועוד בוכה אם מכסים אותה (ותמיד מעדיפה לישון עירומה). נו... דברי איתי כבר מתישהו...

הי בנות-
אני ממש בתחילתו של הריון שלשי (שבוע 4...) ,מה שמטריד אותי, זה שלפני יומיים נתפס לי הצוואר ברמה שלא יכולתי להזיז את הראש והשתמשתי בפלסטר של טייגר באלם למשך כ 12 שעות. הנקודה החיובית היא שזה ממש הציל אותי, קמתי בבוקר חדשה, הנקודה הבעייתית היא שחברה אמרה לי שז לא מומלץ בהריון, שאלתי היום רוקח שאמר לי שהיות ויש במוצר הזה קמפור זה לא מומלץ.
מה עושים? האם ממש יכול להשפיע לעה על העובר? די אוכלת את עצמי.....

לגבי טייגר באלם, במקום להתייסר תתקשרי למרכז הטרטולוגי לשאול. יש כמה מרכזים בארץ, אני נעזרתי הרבה במרכז הירושלמי, חפשי בגוגל טלפון

כואב לי הגב... עושה יוגה כבר מההתחלה ולא עוזר לי. מה עושים? עיסוי ואמבטיה עוזרים רק לכמה שעות. אני מתחרפנת...