הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי

אנונימי

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

במשך הרבה שנים התלבטתי אם להעזר בטיפול פסיכולוגי ותמיד הדרך הקלה והזולה (כמובן) היתה - לא.
לפני כחצי שנה עברתי משבר מסוים והחלטתי שזהו - הפעם עושה את זה ומתחילה טיפול כדי לבדוק אחת ולתמיד האם זה כלי שיכול לעזור לי.
לקח לי הרבה זמן ליצור אמון והיו שלבים לא פשוטים בתחלת הטיפול. סוף כל סוף יצרתי אמון די מלא, חשתי שהפסיכולגית מבינה אותי ולפעמים ממש קוראת אותי, יכולתי להעזר מאד בתובנות שצמחו מהשיחות- אם תובנות שלי ואם שלה. היא פסיכולוגית מאד לא טיפוסית- אחת שמדברת הרבה וגם מאד מביאה את עצמה וגם נחשפת ברמה מסוימת. כל זה מאד התאים לי וגרם לי להמשיך להחשף ולהקשר אליה. אבל אז הקשר לקח כיוון עמוק יותר והתחלתי לפתח תלות בה ובכל הסיטואציה. היא מצדה גם כן הראתה לי יחס מיוחד כולל, שהינו לעיתים מתחבקות בסוף הטיפול (חיבוק אימהי ותומך מצידה), כמו כן אפשרה לי להתקשר בכל מיני שעות לביתה הפרטי, כאשר היו לי ימים קשים, ומדי פעם האריכה את זמן הטיפול, כל זאת בניגוד לכל החוקים הקודמים שלה. לאחר תקופה של קרבה מסוג זה, שתנו הבנו שחצינו את הגבולות, והיה נסיון לחזור חזרה. אני הבנתי שהקרבה לא נכונה אבל כעסתי ועדין כועסת בכל פעם שהיא מציבה לי שוב את הגבולות הקודמים. כמו כן הקשר אתה הפך להיות חלק מהטיפול ומהשיחות שלנו. כרגע זה נראה לי לא נכון, וחושבת שצריכה לעזוב אבל לא מצליחה. אני מוכרחה לציין שכל התקופה למרות שבירת הגבולות היא היתה לויאלית לטיפול וכשהבינה שזה לא נכון עשתה צעדים ברורים ומקצועים בחזרה. האם יש למשהו נסיון עם טיפול פסיכולוגי שגלש רגשית ועם תלות שנוצרה במטפל? אשמח לשמוע מנסיון ובכלל עצות. תודה איילת.

בתור התחלה, אני מציעה לתייג כדף מוצנע. לכי דעי.
שנית, מה היית רוצה שיקרה?
מה הפנטזיה הכי פרועה שהיית רוצה שתתממש? ומה הפתרון הכי בריא מבחינתך למצב שאת נמצאת בו?
האם יש מתח בין שני הרצונות האלה או שהם מתלכדים?

ניצן שלום
קודם כל תודה על התגובה הכל כך מהירה. מה זה דף מוצנע? ולשם מה?
לגבי השאלות שלך בנושא שהעלתי- ראשית הן שאלות נכונות. אני מניחה שאם הייתי מצליחה לענות עלהן הייתי מתקדמת בתהליך, אבל עדין לכודה מדי בשביל לענות באופן מלא. לגבי הפנטזיה שלי- אני חושבת שהייתי רוצה להפוך להיות חברה טובה וקרובה, שהיא זמינה לי בכל רגע וללא הגבלה וגם שהקשר הוא הדדי ולא רק חשיפה שלי. מעבר לכ ך אין לי פנטזיות לפחות לא מודעות (אני נשואה ומעולם לא היה ולא רציתי קשר עם בחורה). הכי רחוק שאני הולכת זה שאנחנו יושבות ביחד בבית קפה ומשוחחות ללא הגבלת זמן. מכיון שהקשר הפך להיות ISUE בתוך הטיפול, לפעמים הטיפול כבר לא נראה מספיק אפקטיבי ואני בכל זאת עדין משלמת על זה מה שלא פשוט לי בפני עצמו. פתרון הכי בריא- אולי באמת לעבור תהליך של פרידה אם כי כרגע קשה לי ממש לעזוב. תודה איילת

אהלן, הי, אולי זה ישמע לך קצת מטורף, אבל קודם כל - האם את עדיין משלמת על השיחות עימה, דבר שני, אפשרי להמשיך איתה קשר חברי ללא קשר לפסיכולוגיה, אני בטוחה שזה יועיל לך חברה שיודעת עלייך המון, קשר מיוחד ולא שגרתי שאינך יודעת לאן יוביל ומה יהיה בתוכו, אני במקומך הייתי הולכת עם זה. מה דעתך?

לאו דווקא במובן זוגי, פשוט קשר נפשי. להפרד ? ממש לא נראה לי, את יכולה להפיק המון מהקשר איתה במובן האישי-שלך.

לי-את הי
מצידי הייתי מאד שמחה לקשר חברי, אבל כמובן שהיא מבחנתה עדין רואה אותי כפצינטית שלה ואין שום סיכוי כזה. היא דבר ראשון שומרת על הפאסון המקצועי שלה וגם אם היא פרצה אתי קצת גבולות מהמקום האנושי שלה, היא קודם כל פסיכולגוית, ובחיים לא תרשה לעצמה לעשות דבר כזה! אני יודעת שזה לא בא בחשבון. כמובן שאני עדין משלמת לה ,מכיון שאנחנו בתהליך טיפולי, גם אם הוא פרץ גבולות לזמן מה ועכשיו היא שוב חזרה לגבולות מאד ברורים ואפילו מקפידה אתי יותר משיגרתה- עכשיו בכלל לא מוכנה שנדבר בטלפון, מסיימת על הדקה וכל החוקים הרגילים בתוך טיפול. הסיבוך הוא יותר שלי במובן שברור לי שהקשר והתלות בה הפכו להיות משהו מרכזי שמסיט אותי מהנושאים האמיתים בהם צריכה לטפל.

דיברתן על כך? אולי בשיחות תעשי זאת, כדי ללמוד איך לפתור עוד סוג מסויים של קונפליקט

לי את הי
כן דברנו על כך. הכל די על השולחן לפחות מבחנתי. הענין הוא שהיא כפסיכולוגית לא כל כך יכולה להחשף וגם נראה לי שלמרות שמבינה שטעתה בטיפול אתי והלכה כמה צעדים קדימה מדי, קשה לה להודות בכך. היא פשוט נסוגה בחזרה אבל לא לקחה אחריות באופן רשמי על מה שהיה לפני כן. אני חושבת שלקיחת אחריות זה בעצם לאמר שבשלב מסוים בטיפול - היא טעתה, והכניסה את עצמה אולי אפלו את הצורך האישי שלה. קשה לפסיכולוגי להודות בטעות זה כמעט כמו לאמר שהיא נכשלה כמטפלת. למעשה אם הייתי מספיק חזקה כאן הייתי צריכה לעזוב כי קרה משהו שלא אמור להיות בתוך טיפול (למרות שלא קרה מי יודע מה אבל הקרבה היתה גדולה ,וזה מספיק). בזמן הקרבה, היא אפלו ספרה לי כמה פרטים על עצמה וכו. בכל מקרה, עכשיו כביכול חזרה לנקודות ההתחלה אבל לי קשה לשכוח. אני בין הטיפולים מתגעגעת ובכלל מבינה שהקשר הוא חזק מדי וקושר אותי מדי לוקח את האנרגיות לשם.תודה על העצות איילת

למעשה אם הייתי מספיק חזקה כאן הייתי צריכה לעזוב

תעזבי, כי זה יהיה יותר קשה.

אילת יקרה,
אני בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ועברתי גם טיפול פסיכולוגי שהיו מעורבים בו רגשי תלות.
אני יכולה לומר לך, שכול קשר שנוצר עם פסיכולוג או הפסיכולוגית, הוא רק שחזור קשר או רצון מודחק מהעבר.כנראה שהרגשת כך גם למישהו קרוב אלייך מהבית, כלפי אימך למשל, בזמן מוקדם יותר. רצית שתהיה זמינה לך בכול רגע.
אבל זה לא משנה, ואת גם לא צריכה לאשר אם את מתחברת לזה או לא. מה שחשוב זה, שתנתחו יחד, את והפסיכולוגית שלך, באיזה נקודה זה נוגע, תנתחו יחד את הקשר שלכן, הרגשות המעורבים בו, התחושות שלך. זה נקרא "העברה". מעבירים רגשות מודחקים שיש לנו להורים שלנו ,אל המטפל שלנו. לפעמים נתקלים בסבל, ברגשות כואבים, כי תלות זה דבר כואב. זה שולח אותנו לחולשתינו, למקום בו היינו נזקקים ולא קיבלנו מענה מהבית. הכי חשוב, אל תחששי מהמצב הזה, הוא מאוד שכיח ואפילו הכרחי ליטפול. נכון, היא אולי הייתה גם חלשה, ונכנעה לרצונות שלך, ואולי גם לשלה, (לרצות להציל,להכיל, לתמוך...זה קורה להרבה פסיכולוגים) אבל תנצלי את הרגשות שלעולים בך בתקופה הזאת ולכי איתם עד הסוף, משהו בך רוצה לגדול, לצאת החוצה, לבטא את עצמו. רגש לא פתור וכאב מן העבר צריך לצאת. תני לו לצאת, דברי על זה עם הפסיכולוגית שלך. עד שהתלות תיגמר מאליה, כשתפתרי את זה, לפחות חלקית.
מקווה שעזרתי טיפה...

מבינה בוקר טוב.
מרגישים שאת כותבת ממקום מבין גם מקצועית וגם מהנסיון - תודה.
אז כן, עלו כל הדברים הללו והשאלות מהיכן זה מגיע מהחיים שלי- הרבה התעסקנו בכך שחויתי חויית נטישה כתינוקת בת מספר חודשים בודדים , שלא מרצונה של אימי שחלתה והתאשפזה למספר שבועות ,ונאלצה לעזובת אותי ואת ההנקה באחת. יתכן שזה משם, אבל גם יתכן שסתם התאהבתי בבן אדם הזה , (והתאהבות לא חייבת להיות מעורבת במין). בכל מקרה, כל עוד רק אני הייתי מסובכת בקשר ,זה היה קשה וכואב אבל עוד אפשרי לטיפול. אני חושבת שבשלב מסוים באמת קרה גם לה משהו בפן האישי ואז זה התחיל להסתבך. עכשיו כשהיא חזרה למצבה הקודם ולגבולות הברורים נוצרו בינינו מאבקי כח ,וזה גם לא בריא. בשלב מסוים היא אמרה לי שמה שקרה לה זה הזדהות השלכתית (קראתי על זה באינטרנט והבנתי, שמדובר בכך שהיא מאמצת לעצמה חלקים שאני משליכה עליה), כך שהכל מאד מסתבך כי היא לא נשארת שם עומדת חזקה ונטרלית בשבילי. בקיצור, זה טיפול שהסתבך לפי דעתי ובכל זאת עדין לא יכולה לעזוב. אולי כמו שאת כותבת, למרות הסיבוך יש לי עוד מה לעשות ולפתור שם? ואיך אדע מה נכון? ובנתים אני משלמת גם מחיר כספי גבוה וגם רגשי.
דרך אגב לגבי הכסף- תמיד היה לי קשה להבין למה צריך לשלם כל כך הרבה? אני חושבת שבמידה זה ניצול מצב מורכב ולעיתים חסר אונים של אנשים. נכון, אפשר ללכת דרך השירות הציבורי, במקרה שלי זה לא היה אפשרי. שוב תודה על התשובה שלך ואשמח מאד לשמוע את תגובתך לדברים הללו.

אילת יקרה, לא הייתי במצב כזה ואין לי עצה אינסטנט.

אבל ממה שאת כותבת נשמע שאת עסוקה בלהיכנס לנעליה, למצוא את הסיבות לדברים שהיא עושה, להסביר אותה (לאו דווקא להצדיק)...

אולי תתחילי ממך - זו את וזה הטיפול שלך! מה את רצית במקור? מה קיבלת? (את זה כבר כתבת) מה את רוצה עכשיו?
אמרת שאת רוצה לעזוב.
נסי להסתכל רגע רק על הצד שלך. מה יעזור לך לעזוב, להתנתק? איך את בד"כ עוזבת ומתנתקת? בבת אחת? בהדרגה? חד-צדדית או בהסכמה? מדוע זה לא קורה בפעם הזאת (כי ודאי היו לך קשרים קרובים שיצאת מהם על דעתך)?.

קרוטונית מהמרק הגדול
אני חושבת שזה יותר מחכם מה שכתבת לי כאן. נכון, זה הענין גם לפי דעתי, והגעתי לזה אחרי הרבה מחשבה. נכון אני מסתבכת וגם מעבירה אחריות ממני אליה ולמעשים שלה. בגדול זה נכון שאני צריכה לבדוק מה נכון לי , למה לא מצליחה לעזוב, ומה הענין שלי עם הפרידה הזו ועם פרידות בכלל. יש לי שם ענין גדול בנושא של פרידות וכנראה זה מתלבש על זה. השאלות מאד נכונות- איך אוכל להתנתק? ובאיזו דרך- בבת אחת או בהדרגה? אבל אז כשכל כך קשה לי להתנתק אני משכנעת את עצמי שעדין לא צריכה, ושהתהליך עדין נכון ומשרת אותי. כמובן שאחרי כמה ימים שוב באה השאלה האם זה נכון?
כלומר- עדין מתחבטת בשאלה האם לעזוב ,אולי כי זה קשה לי. במידה ואצליח להיות ברורה לגבי זה ,אתקדם לשלב הבא ואבדוק איך הכי נכון לעזוב.
בשלב הזה הצד והפעולות של הפסיכולגית עדין משפיע עלי ואי אפשר לגמרי לנתק את זה, כי כמובן שאני בוחנת גם את השאלה של -איך היא משרתת אותי בתוך הטיפול? והאם משרתת נכון, האם היא עדין מקצועית? האם היא נכשלה אתי ורק לא יכולה להודות? אני חושבת שבכל טיפול עולות שאלות כאלה של אמון ובדיקת המקצועיות והאם הטיפול בסופו של דבר משרת את המטרה? אצלי רק הכל כרגע יותר מסובך. שוב תודה על הכיון שלך, בהחלט עוד עזרה. תודה איילת

ושאלה טכנית- למה אני לא רואה את הדף הזה כבר במה חדש? חשבתי שכל פעם שדף מתעדכן הוא מופיע שם, בפרט שהדף הזה הוא באמת חדש.
אני גם לא יודעת תחת איזה נושא הוא משובץ וכל פעם כדי להגיע לדף שלי כותבת את שם הכותרת בחיפוש. אודה על העזרה. איילת

שליחה על ידי דף* » 27 ספטמבר 2008, 09:16

שלום אילת, קראתי את כל הדף ועלו לי שני דבר: דבר אחד שכבר נאמר פה,נראה שאת עסוקה מאד במה שקורה/קרה לה, מה היא מרגישה , איך היא הרגישה ואת מתגעגעת לקשר שהיה ביניכן, כאילו רוצה את משהו שאת לא יכולה להשיג, למרות שנאמר לך בברור וגם מוצג לך ע"י הגבולות הברורים שלה שזה לא יקרה,יש פה 2 נקדות: גם להיות עסוקה באחר במקום בעצמך: ברצונות, בצרכים שלך וגם לרצות משהו שאי אפשר להשיג. נקודה נוספת שעולה מהתאור שלך שהיא בגדה באמונך: רצית אותה נטראלית או חברה ועכשיו היא לא זה ולא זה וההתנהגות שלה בלבלה אותך. אני חושבת שכדאי לך לחשוב האם זה קרה/קורה לך בחיים עם אנשים אחרים (בני זוג, חברים/חברות, משפחה) וגם לדבר איתה על זה אבל להתרכז במה שקורה לך לך ולא לה, למרות שלדעתך היא לא נטראלית נראה לי שהיא כן, נראה לי שהיא היתה לא כ"כ מקצועית לתקופה מסוימת אך לא נשמע שהיא מנצלת אותך. בהצלחה. מקוה שקצת עזרתי והארתי

דף תודה.
כן עזרת, כל אחד מאיר לי עוד כיוון ועוד מחשבה. את מעצימה את מה שקרוטונית כתבה, שאני בעצם עסוקה הרבה בה ובמה קרה לה, מה היא עושה , איך היא פועלת ויתכן שזה מסית אותי מהעיקר. ואולי כך בעצם בורחת ממה שצריכה לעשות, לטפל?
עדין זה לא כל כך פשוט, כי טיפול פסיכולוגי מבוסס בחלקו על הקשר הזה שנוצר, והוא גם משרת את התהליך, כמובן במובן של השלכה מחיי היום יום שלי לקשר הזה, ולאיך בונה ופועלת בקשרים באופן כללי. אבל כדי שהדברים יהיו רק תלוים בי ובמה שאני מביאה לקשר- המטפלת חייבת לשים את עצמה ורגשותיה בצד, אחרת נהיה ערבוב שקשה להפריד וקשה לי ללמוד מה חלקי בתוכו. אני די בטוחה שהיה ערבוב, יתכן ועכשיו שוב נעשית הפרדה אבל שוב זה לא פשוט לי מהמקום שכן היינו בו. אני שוב ושוב שואלת את עצמי אם זה עדין טיפול ?ואם אפשר בכלל לחזור מהמקום שהיינו בו? שוב תודה איילת

הפסיכולוגית שלך נשמעת לי מקצועית , שנענתה בזמן מסויים לצרכים מאד עמוקים וחזקים שלך , גם אם הם בוטאו מחוץ לגבולות הברורים שהוצבו בהתחלה . לאחר מכן היא ראתה ששבירת הגבולות הזו לא נכונה לך וגם לא לה , וחזרה בה חזרה לגבולות המקצועיים הברורים .
זה לא אומר שהיא לא מרגישה כלפיך איכפתיות רבה . אולם הגבולות האלה נכונים שיוצבו מחדש , ושתתמודדי עם כל מה שעולה בהקשר זה ביחד איתה .
גם הכעס שלך / השאלות שלך על הגובה התשלום ייתכן ומבטאים מישאלה שהיא תתעניין בך ותשקיע ללא תמורה מצידה , כדי שתיווכחי שאכן יש שיוויון ביניכן והיא אכן "אוהבת" אותך כמו שאת , בלי שתצטרכי "לשלם" בדרך זו או אחרת על יחסה . נשמע שאת בתוך התוך של הטיפול , ואין סיבה לעזוב , אלא לעבור בתוך ודרך הרגשות הקשים שאת חווה ולהמשיך לעבד אותם ,נראה לי שאת תצמחי מכך בכל קשריך עם עצמך ועם אחרים בעתיד.
בטיפול אחר , אם לא יעלו הרגשות האלו שלך כלפי המטפל , סימן שלא הגעת לאימון רב במטפל ולעומק הרגשות הקדומים שבכל מקרה קיימים בך ומתעוררים בדפוס כזה של יחסים אינטימיים .
חשוב לראות שהיא לא השתמשה בטיפול בך וביחסיכם לצרכיה שלה !
היא רק נענתה לך מעבר לגבולות המוסכמים . וגם כעת היא לא נותנת לך פחות ממה שהיא אמורה , היא רק מקפידה לתת את זה בתוך הגבולות .
בהצלחה

הסיבוך הוא יותר שלי במובן שברור לי שהקשר והתלות בה הפכו להיות משהו מרכזי שמסיט אותי מהנושאים האמיתים בהם צריכה לטפל.

על פני מסיט אותך מהנושאים האמיתיים שבהם את צריכה לטפל, מעלה את הנושא הזה לקדמת הבמה, ולא מאפשר אלא בירור פשוט לגבי נושא זה של תלות, חרדת נטישה, או השלכת עצמך החוצה, כאילו שרגשותייך נובעים בך מבחוץ לך. ואין הדברים כך.

נמצאת תלויה כל חייך בכוח הכבידה, ואינך חוששת כלל שמא זה יפסק, יעזוב אותך, יטוש אותך.
נמצאת כל חייך מחוברת אל חייך מבלי כל חרדה, אלא המקום הזה של הספק הוא המכרסם בך, ובמובן הזה, כרסומו - מבורך.

שכן, מה שמחפשת כאן היא הידיעה.

יודעת בתוכך את כל הדברים כולם, מא' עד ת', ונמצאת מסתירה מעצמך ידיעות אלה, לשם העלאת ספקות, לשם תחושת נבדלותך.
למשל, יודעת היטב שמעולם לא היית לבד ולעולם לא תהי לבד.
יודעת היטב שרק כאשר את עצמך מייצרת את הלבד, נדמה לך שאת לבד, בעוד בפועל, חיים שלמים אופפים אותך, והרוח מנשימה את נשימת אפך.

ומכאן, כאשר מתבוננת בתלות, נמצאת מברכת את התלות, במובן הזה שבכל מקרה תלויים חייך בכל מה שלמרבה ההפתעה איננו קשור בך, אלא בחסד המובן מאליו שמספק לך תנאים לחיות.

לכן, כאשר מבקשת אחר ידיעה, מתבוננת פנימה.
שכן עצם הידיעה מספיקה לך.
עצם הידיעה שאחווה ואהבה אפשריות תניח בלבך את השלווה המתבקשת לשם איזון וזרימה, ובא האור.

דמות זו נמצאת כעוד תחנה בתחנות חייך, חשיבותה בעבורך היא דווקא בהטווית האפשרות לחצות את הקווים, ולחזור אל סדרי בראשית, יחד עם האנרגיה, או ההתנסות של חציית הקווים.
ומתוך כך שמי שאת היא מבקשת את סדרי הבראשית האלה, בעבור עצמך, על פיהם ראויה מי שאת גם לחצות את הקווים ולבדוק את גבולותייך, להרחיבם ולהסכים אל ההתרחבות הזו, כשאת עצמך למדה את יכולת הריסון והבלימה, אל סוג כזה של יחסים, עם עצמך ועם סביבתך, עם עצמך ועם המראה שתבחרי לך לזוגיות כאשר תבחרי, סוג יחסים בו חירותך מובנת מאליה, להיות מי שאת, למצוא את מקומך בעולם, בדרכך.
הסכמתך אל הנסיבות, בסכמתך אל הידיעה הפשוטה של אחוות הברואים כולם, אחוות משפחת האדם, תבוא לידי ביטוי בהודייה על המובן מאליו, כפי שהאהבה היא הרקע, לכל האירועים כולם, כהרקיע הנישא את שחקייך, מעל כל ענני השמחה והעצב, בכל אשר פוסעת.

כאן, אם כך, מניחה את ידיעת הרגשות האלה, ההתפעמות הזו והמשיכה הזו, כהבנה, ניתן לומר גופנית.
מצדיעה אל הדמות הזו, ומחזירה את סדרי הבראשית אל סדרם, מפסיקה את המפגשים האלה, שכן כאשר מטפל נוכח שחצה את הגבולות, במובן הזה של גבולותיו הוא, והניח לתהליך צפוי וידוע מראש, לפתותו אל הפרת אמון עצמי, טוב אם יקבל פסק זמן, להרהור מחודש, על פני לנסות להחזיר את הגלגל לאחור.

באהבתך - משחררת אותה, ולוקחת פסק זמן של שלושה שבועות, לשם הרהור, הגות ורשימת רשימות של כל העולה בך, בהקשר לתחנת החיים הזו.
משחררת את היד לרשום בשטף, מבלי לעצור ולבדוק האם ראויים הדברים, מניחה לזרימת המילים לייצב את היד, וכותבת עד שחשה איך שלווה מאירה אפשרויות נוספות.
כמו מסכמת את האירועים האלה, את התקופה הזו, את הזעזוע ואת השינוי המבורך שעולה מעצם הידיעה שאפשר -

בטוב.

תודה רבה.

<שלם>

תראי אילת
קראתי בעיון את התגובה שלך.
את כותבת ש אבל כדי שהדברים יהיו רק תלוים בי ובמה שאני מביאה לקשר- המטפלת חייבת לשים את עצמה ורגשותיה בצד, אחרת נהיה ערבוב שקשה להפריד וקשה לי ללמוד מה חלקי בתוכו
אני מבינה שאת מודעת היטב וצודקת בהחלט.
חשבתי על זה. על הסיטואציה שלך. מבחינה מקצועית, דעי לך, שכאשר פסיכולוג חוצה את הקווים, הוא מסתכן בכך שהוא ייצור רגשי תלות אצל המטופל,(מכאן החשיבות העילאית לשמירת הגבולות). ומכיון שהפסיכולוגית שלך הפרה את הכלל החשוב ביותר הזה, ויצרה בך תלות, ללא גבולות ברורים, היא לא שמרה עלייך. אני מציעה לך, עם כמה שזה נשמע קשה, למצוא פסיכולוגית אחרת. אם קשה לך לנתק סופית , אל תנתקי. רק תיפגשי עם עוד פסיכולוגית, תספרי לה את הסיפור. את לא חייבת להזכיר שמות. ותראי מה שהיא תאמר לך. עבדתי ולמדתי רבות על העניין הזה של יחסי תלות בין מטפל מטופל. זה מאוד חמור מצד המטפל לא להציב גבולות. גם אם היא רוצה עכשיו לחזור לגבולות , אין ממש דרך חזרה. רק מטפל או מטפלת אחרת יוכלו לשקם את זה.
יש לה כפי הנראה עבודה עדיין לעשות עם עצמה, בעניין הגבולות והמקום שהיא רוצה לקחת מול האחר. אבל זו לא בעייה שלך, את לא המטפלת שלה. היא אמורה הייתה לא ליצור את התלות הזאת ,ולשמור על הגבולות. מכיון שנכשלה, ואת היא החשובה כאן, על מנת לשקם את עצמך ולצמוח מזה, אני ממש ממש ממליצה לך לשנות פסיכולוגית. בלי דרמה. פשוט להיטיב עם עצמך.
זו הדרך היחידה הבריאה בשבילך לצאת מיחסי הסבך האלה. חוות דעת נוספת, אשת מקצוע נוספת. כך לא תישאבי בקשר הזה, כי את בעמדה מאוד לא נוחה. את כביכול צריכה אותה, את היא הפגיעה, שרצתה עזרה בשלב מסויים בחייה. שוב אני נוכחת לדעת עד כמה הגבולות הם המהות של הקשר הנרקם בין מטפל ומטופל, וכאשר פורצים אותם, לא רק שהורסים את הטיפול, אלא גם עלולים להסב נזק. ולכן, אם היא הוגנת ומספיק מודעת, היא צריכה מראש לומר לך לחפש פסיכולוגית אחרת, כי היא כבר לא הפסיכולוגית שלך, אלא משהו אחר. פסיכולוגית לא מקבלת שיחות מעבר לשעות העבודה.
מקווה שהייתי ברורה. כול טוב, ובעיקר, אל תדאגי, את תצאי מזה מחוזקת בסוף.

תודה לכל המשיבים. את התשובה של צפריר שפרון לא פשוט לי להבין זה נשמע כמו בשפה של לימודי ימימה או משהו כזה? אנסה להתעמק בזה שוב, ברורה לי ההמלצה על הפסקה לשם הרהור וכתיבה ולראות לאן אני מגיעה עם זה, כן גם על זה חשבתי, גם הפסקה כזו היא לה כל כך פשוטה לי. זה אפלו מוזר לי לקרוא את הדברים הללו ואם הייתי קוראת על משהי אחרת לא הייתי מבינה מה הקושי ומה הבעיה לעשות הפסקה? פעם ראשונה בחיי שנכנסתי לתוך קשר שממש לוכד אותי! ודרך אגב אני בתוך קשר זוגי של המון שנים עם שלושה ילדים ובסך הכל התנהלות תקינה ונורמטיבית של הזוגיות והמשפחה!!!!
כך שאפלו לי לא ברור איך נכנסתי לתוך זה, ומה שאומרת לעצמי שזה באמת כנראה מעלה חויה מאד קדומה או בעיה מאד עמוקה בנושא של תלות ופרידה.
מיכל אמא של ליאור- את נותנת קרדיט מלא למטפלת, הלואי וזה היה נכון. אני חושבת שאת צודקת בענין הכונות שלה שכל הזמן נשארו טובות. יחד עם זאת גם פסיכולוגים נוטים לטעות ולפעמים קשה לתקן טעויות, זה מביא אותי לתשובתה של מבינה- למרות שקשה לי לקבל את זה, אבל נראה לי שיש בכך הרבה. מה שאני לא מסכימה לגמרי , זה שאין דרך חזרה ותיקון. כמעט מכל מצב אלא אם כן הוא תוקפני ואלים- יש דרך חזרה, לפעמים דוקא מהתיקון אפשר ללמוד הרבה- היכולת ללמוד גמישות של מצבים, העובדה שטועים וחוזרים, שניתן לבנות מצב חדש על מצב בעיתי ועוד.
מה שמאד מפריע לי כאן- זה למרות שאני שמתי הכל על השולחן ,כולל את רגשי התלות והאהבה שלי- היא לא עשתה את זה מעולם. כלומר, היה שלב שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי , זה היה בשלב של הקרבה, אבל אחר כך כששתנו הבנו שזה לא נכון- היא פשוט עשתה רוורס בחזרה ואף פעם לא מיללה את מה שקרה לה, ולא לקחה על כך אחריות מלאה מולי. לו היתה אומרת לי באופן מוצהר שזו היתה שגיעה ושננסה לחזור, ועל מנת להצליח צריך לעשות כך וכך האם אני מוכנה? האם אני יכולה? זה היה הרבה יותר נכון וגם מקצועי, ולוקח אחריות מלאה על מה שקרה. אבל לא כך. היא פשוט חזרה ברוורס מבלי לדבר על כך ולקחת אחריות וכאן הבעיה לפי דעתי. אני חושבת שאני צריכה להפרד אבל כדי להקל על עצמי- בשלבים.
ושוב תודה לכלם. פשוט אתר מדהים ואנשים מדהימים שמוכנים להקדיש מזמנם ולעזור לאחרים בעצות חכמות. גם איכות האנשים באתר הזה היא בהחלט מיוחדת ולכן כל כך אוהבת לקרוא כאן. מקווה בעתיד גם לעזור לאחרים. תודה איילת.

מה שמאד מפריע לי כאן- זה למרות שאני שמתי הכל על השולחן ,כולל את רגשי התלות והאהבה שלי- היא לא עשתה את זה מעולם. כלומר, היה שלב שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי , זה היה בשלב של הקרבה,

כאמור, מחפשת אחרי הידיעה שיכול היה להיות, או שהמשיכה הדדית.
עצם הידיעה מספיקה, אז אין צורך לממש שום דבר שכן חשה תנועה של התגברות והתפשטות, תנועה של אהבה ושלמה.

היא פשוט חזרה ברוורס מבלי לדבר על כך ולקחת אחריות וכאן הבעיה לפי דעתי.
אם כך הם פני הדברים, הרי שהבעיה היא שלה, שלא לוקחת אחריות - לדעתך, בעוד את לוקחת אחריות על מה שאיננו באחריותך - הבעיה שלה.
איך את יכולה לקחת אחריות על מעשיהם, תגובותיהם, התנהגותם של אחרים?
האם דעתך היא שתשנה את התנהגותה? האם עלבונך הוא שיאפשר לה לראות עד כמה חסרת אחריות היא לדעתך.

הנך מחליפה תפקידים.
בבקורתך הנך מעמידה עצמך מולה, כאדם מול אדם. ונמצאת שופטת על פני לאבחן. שמה ערך להתנהגותה ברגע שמוסיפה את המלה "לדעתי".
בתוך הבקורת הזו, הנך משחקת גם את תפקיד המטופלת אשר מתוך תפישתך אותה - נמצאת כקורבן של נסיבות.

ומתוך שאת הקורבן ואת השופטת, נמצא השורש עולה, עיקר הדברים:
ראי, פרידה כפרידה, אמירת שלום סתמית או משמעותית, מכל דבר, מרעיון, אמונה, דעה, אדם אהוב, כזה שהשפעתו עלייך וודאית, איננה דבר פשוט, ואין פשוט מזה.
פרידה מקורבנות נמצאת אף קשה יותר לעתים, שכן, הקורבן, נוטה להאמין בנסיבות עד כדי כך, שמתעלם מהנסיבות.
לוותר על התעלמות מהנסיבות פירושו לקחת אחריות, ובמובן הזה אחריותך העיקרית היא לזהות את הנסיבות לאשורן, לברך על הנסיבות, ומשם, יכולה להעלות את איכות חייך - במידה ובכך מעוניינת.
אז חווה הקורבן חירות, כתחושה, כהרגשה, שכן אינו חש כל חוסר סיפוק, והרוח גם כשנח - לעולם נושב.

כל עוד את גוררת בנעלייך משקעים אלה, של נשיאה באחריות לגבי התנהגות האחר, לא יכולה להתעלם מהיבלות שהחול הזה מנפח בכפות רגלייך.

לכן, מוצעת לך הדרך הזו, של הצדעה של כבוד למורה הזו, על השעור שהעניקה לך ומעניקה לך כשמניחה את מפתחות הפרידה בידייך, ומתבוננת כיצד את עצמך, יכולה לצמוח מכל זה.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר שפרון- תודה על התיחסותך הנרחבת והמעמיקה.
שוב אני כותבת שצריכה להתעמק בדבריך, השפה חדשה ושונה עבורי.
אם הבנתי נכון- התיחסת גם לענין של לקיחת אחריות על מעשי המטפלת, אחריות שאינה שייכת אלי והמחשבה שהעלבון שלי יגרום לה להבין עד כמה חסרת אחריות היא, אבל אולי אתה מנסה להבהיר לי שזו לא הדרך.
אתה כותב גם לגבי הקורבנות- קורבנות של נסיבות, ואתה מציע לי לבדוק האם יכולה להפרד מהקורבנות? ואולי זו הפרידה שצריכה לעשות? בעצם הפרדה מהקורבנות תתן לי את החרות ופרדה מהחוסר סיפוק. את הפסקה האחרונה פחות הבנתי- בעצם להודות למטפלת על כך שנותנת לי את המפתחות לפרדה (מה הכונה, שהיא לא מסיימת את הקשר מכיוונה?) וכיצד אני יכולה לצמוח מתהליך הפרדה? ושוב תודה רבה איילת.

ממה שקראתי והבנתי, אני שומעת אותך מספרת על דפוס של קשר. כזה שהוא טוטאלי, חורג מהגבולות והוא קשר של אהבה וקרבה לעומת הקצה השני של הרצף והוא הנתק והפרידה, שכן זה נראה לא אפשרי להחזיק קשר אמיתי בגבולות הטיפול.
אני מאמינה שטיפול טוב חייב לעסוק בקשר שבין המטפל למטופל. נראה לי שדווקא עכשיו יש לך הזדמנות להגיע לליבה של הדברים, למקום של הקשרים שלך והמקומות הכואבים שזה נוגע בהם.
נראה לי שהמטפלת שלך נסחפה אחריך, אחרי המצוקה או הקסם האישי שלך, או משהו אחר ואז לפתע התעשתה ומבקשת להחזיר דברים לקדמותם. נראה שיש כאן שילוב בין טעויות מקצועיות שלה לבין משהו בדפוסים שלך, בטוטאליות או בתובענות או משהו אחר, שמביא לשם.

אני דווקא בעד להמשיך לברר בטיפול את הנקודות האלה ואז להחליט אם להישאר או להפסיק

שיהיה בהצלחה!

דיקושה - תודה על הצטרפותך.
אני חושבת שבדבריך מיצית את לב הענין! נכון - אני גם חושבת שהדפוסים שלי ביצירת קשר והאופן בו הפכתי אותו לכל כך טוטאלי ותובעני- סחף אותה. כן, זה היה שילוב של הסחפות אחרי המצוקה, הדפוס החזק ,ומעל לזה החיבור שלה לאישיות שלי שכנראה היה חיבור חזק. כל הסיבות הללו לא אפשרו לה להשאר אדישה למה שהבאתי. כלומר אני הבאתי את הדפוס הטוטאלי והדרישה החזקה והיא לא הצליחה מצדה להשאר אדישה, גם עקב איזה שהיא אהדה לאישיות שלי.
בכל מקרה, ניסתי תקופה מסוימת לעבוד עם הדברים הללו שעלו וגם עם הדפוסים שלי ולבדוק מה הן הסיבות לצורך שלי לקשר כל כך חזק וטוטאלי. חבל לי לגמור את כל הטיפול על נושא הקשר כשבכלל לא הגעתי בשביל זה! זה כאלו נראה לי כל הזמן בזבוז המשאבים- אבל אולי בעצם לא? אולי זה דבר שעומד בבסיס הדברים האחרים וכל עוד לא מסתדרת עם זה לא יכולה להמשיך הלאה. הבעיה היא שעכשיו כשהיא נסוגה ולא מאפשרת לי להתקשר ולהרגיש אותה לצידי מעבר לטיפול, זה גם קשה וגם מעורר כעס. הכי טוב היה לו הייתי מצליחה להשאר אבל לשים את הכל במקומו- מה ששיך לה שייך לה, ומה ששיך לי- לי ובזה אני צריכה לטפל. כרגע כמו ששפרון כתב- אני לפעמים גולשת לשפוט אותה ולנסות להכנס למקום של האחריות שלה כלפי או כלפי הטיפול. בגדול אני חושבת שאת צודקת, השאלה האם לא הלכנו יותר מדי צעדים קדימה בשביל להצליח ולהפריד את הערבוב שלנו בחזרה, ולאפשר לי לעשות טיפול ,ולא סיבוך של קשר שקשה לצאת ממנו. התפקיד שלה כאן הוא גדול בלעזור לי ,אבל יתכן שגם היא כבר אבדה את הצפון לגבי. האמת שהיה אפלו שלב שאמרה לי שלא בטוחה שיכולה להמשיך ולטפל בי, כמובן שלא קבלתי את זה והצלחתי במניפולציות חדשות לחזור ולקשור אותה אלי. שוב תודה איילת

אני לא חושבת שיש טעם שתמשיכי טיפול אצל הפסיכולוגית הזו. יש לי הרגשה שאת כל הזמן תתעסקי בקשר בינכן, במה קורה איתה, במה קורה איתך , אבל רק בהקשר שלה ואיתה. יש לי הרגשה שאת שוב ושוב תנסי לבדוק ולפרוץ את הגבולות, לבדוק אם את עדיין המטופלת המיוחדת והחביבה עליה או לא. את תיפגעי מכל רבע טון שלא ישמע לך, את תיפגעי בכל פעם שתרגישי שהיא קרירה או מרוחקת, ושוב ושוב תנתחי מה בדיוק היה, איך היא הגיבה, למה היא הגיבה...לא חבל לך על זמנך וכספך? גם אם היא טעתה, למה שאת תמשיכי לשלם על כך מחיר?

אילת,
אם הבנתי נכון- התיחסת גם לענין של לקיחת אחריות על מעשי המטפלת, אחריות שאינה שייכת אלי והמחשבה שהעלבון שלי יגרום לה להבין עד כמה חסרת אחריות היא, אבל אולי אתה מנסה להבהיר לי שזו לא הדרך.
על פני הבהרת הדרך, בהירות האבחנה.
כלומר, מבינה היטב את האבחון הזה. מתבוננת בו, מקבלת שכך הוא, מקבלת את עצמך כפי שאת. ומשם, רואה עד כמה מהווה חוסר היעילות שבלקיחת אחריות על רגשותיהם, מעשיהם או תגובותיהם של אחרים, כלי מצויין לחפור בעצמך מנהרות של סבל ותו לא.
אם טוב הדבר אם לאו, בוחרת בעצמך.

אתה כותב גם לגבי הקורבנות- קורבנות של נסיבות, ואתה מציע לי לבדוק האם יכולה להפרד מהקורבנות? ואולי זו הפרידה שצריכה לעשות? בעצם הפרדה מהקורבנות תתן לי את החרות ופרדה מהחוסר סיפוק.
בהחלט כך. להתבונן באלה.

את הפסקה האחרונה פחות הבנתי- בעצם להודות למטפלת על כך שנותנת לי את המפתחות לפרדה (מה הכונה, שהיא לא מסיימת את הקשר מכיוונה?)
בהחלט הבינה.

וכיצד אני יכולה לצמוח מתהליך הפרדה?
כפי שעוּבָּר צומח מתהלך לידתו, נפרד מגוף אימו ומשם צומח הלאה אל אדם.
לעולם הנוטש - ניטש באותה מידה.
וכאשר מידתך מאפשרת צמיחה, לעולם תסכול וכאב יהיו שם.
עם זאת, התייחסותך אל תסכול וכאב, יכולה להבשיל אל המקום שמראש לא מחפשת תועלת בחייה, ומתוך כך מזהה את התועלת הניבטת מכל נשימה - עצם חייך.
סבל, כאב, צמיחה והתעלות אל המישור הבא, הם חלק מהחיים בכל מקרה.
המשקל שאת שמה על הדאגה, הסבל, העלבון ומשיכת תחושת חיותך הסובלת, טוב אם ישתנה, כך שעל פני לצבוע את השמיים בגווני סבלותייך, יכולה ללטף את סבלך, כפי שמלטפת חיית מחמד.
ומדגישה את החסד המובן מאליו, ומודה עליו.

לגבי השפה המובאת אלייך, טוב אם מקריאה לעצמך את הדברים בראשך.
פסקה אחר פסקה, ומגלה עד כמה פשוטה שפה זו בעבורך, שכן מיטיבה להבין בהחלט.

תודה רבה.

<שלם>

אמנם לא קראתי את כל הדף, אבל אני מזהה פה את הבעיה שלי ממש.
גם אני "הסתבכתי" עם העו"ד שלי... (לא כ"כ אוהבת את המינוח הזה הסתבכתי. פשוט התאהבתי בה - למה לא?)
טוב, אז אצלי זה לא בא בחשבון לעזוב אותה, אני ממש צריכה אותה, אבל עוצמת הרגשות ממש חזקה.
כמובן גם לא בא בחשבון לדבר איתה על זה כרגע.
מה שכן, התבוננתי וראיתי איך היא משקפת לי ממש את התכונות אליהן אני שואפת בתקופה זו של חיי - ביטחון עצמי, עוצמה, הרגשה שמגיע לי לקבל תמורה מלאה עבור מה שאני נותנת, עמידה על שלי, ועוד ביטחון עצמי ועוד ועוד כל מיני אחרות.
לא יודעת אם זה תקף לגבייך, אבל נראה לי שכדאי לך לבדוק מה היא מעוררת אצלך שחסר בך ושאליו את שואפת.
ולגבי להמשיך איתה - נראה לי שזה ממש לא מומלץ. היא לא אובייקטיבית, מצד שני היא גם לא עברה איתך לפסים אישיים ממש.
נמצא שאין לך את המקצועיות השלמה, וגם לא את הקשר האישי שאותו את באמת רוצה. קרחת מכאן ומכאן.
מבינה מאד שקשה לך כרגע להגיע להחלטה לעזוב אותה. אבל בכך שתעזבי תעשי טובה לעצמך - ותמצאי מטפל\ת אחר\ת, וגם לה - היא פתאום תראה שמשהו בטיפול שלה בך היה באמת לקוי. אולי תכתבי לה שהיית שמחה לקשר חברי, אבל בתור טיפול הקשר נכשל... ואז הכדור בידיה.
בהצלחה.@}

תודה לכל המגיבים.
גם פלוני אלמונית וגם כוכב נגה בעצם ממליצות על עזיבה, מתוך ההבנה שהקשר הזה הוא כבר לא קשר טיפולי נקי, מצד אחד ומצד שני גם לא קשר חברי. כמו שכוכב נוגה כותבת- " קרחת מכאן ומכאן".
קשר חברי - זה לא היה גם בתקופה של הקרבה, וגם לא נראה לי שיהיה מעולם- בכל זאת, מעל הכל היא כן נאמנה קודם כל למקצוע שלה ולמקצועיות שלה, ומכאן גם חזרה לגבולות שעכשיו מחזיקה אותם מאד ברור ומוגדר ( מבחינתה).
כאמור הפרידה מבחינתי תעשה בשלבים כי לפחות לזה הגעתי - להכיר בכך שפרידה חותכת - לא אפשרית כרגע עבורי. פשוט כך!
כוכב נוגה את משתפת בכך שעברת דבר דומה עם העו"ד (גם היא אישה, נכון?)- בעצם את התאהבת בתכונות שהיא מיצגת עבורך כי כרגע את חשה שתכונות אלה חסרות לך, הבנתי נכון? במקרה שלי- זה יותר התאהבות במקום של החסות והטיפול שהיא לוקחת עלי- כלומר כל כך זקוקה לכך שמשהו ישא אותי ,ויהיה במקום של סמכות ואפתיה חזקה כלפי- היא בהחלט עונה למקום ולצרכים הללו.
כוכב נוגה, למה את לא יכולה לעזוב? את מתכונת מבחינה טכנית שהתיק המנוהל אצלה לא יכול כרגע לעבור למשהו אחר? או כמוני שרגשית את לא יכולה לשחרר אותה? איך את חיה עם זה ? האם זה משהו שמעסיק אותך ביום יום, או רק בזמן המפגש? בבקשה תעני לי כמובן, רק על מה שמתאים לך ,אם בכלל.
מה שלא כתבתי, זה שגם בעבר וגם עדין היום- היא גם מאד עוזרת לי מתוך חכמתה, הבנתה, היא גם ממש קוראת ומבינה אותי. יש לה תובנות מדהימות ובדברים מסוימם ממש שרתה אותי ועזרה לי לראות סוף כל סוף את הדברים שמניעים אותי והיכן נתקעת. כלומר, זה לא נשאר רק ברמת הקשר וכמובן שנעשית עבודה ועזרה מהותית. היא גם מתמחה בתחום מסויים שמהוה אצלי חשיבות בחיים. כלומר, חוסר הרצון לעזוב קשור גם בעובדה שמרגישה שיש לי שם עוד מתנות לקבל - מהטיפול עצמו, כאשר אנחנו מצליחות לעשות אותו.
וצפריר שפרון- חושבת שמתחילה להבין יותר את דבריך, מאד מזכיר לי את השפה אשר שמעתי בלימודי ימימה, מסייע לי להבין. מדבריך אני מבנינה שיש חשיבות לנסיון שלי לקבל ולהבין את הדברים שמתרחשים עכשיו סביב הטפול ובכלל ,ולצמוח משם. כלומר, דברים לא קורים סתם וכל דבר נכון ומדויק ומגיע על מנת לשרת וללמד אותי עוד נדבך. נכון?
שוב מודה לכלכם ואשמח לשמוע עוד אם זה מתאים. תודה איילת.

איילת - בתשובה לשאלותייך - העו"דינית שלי מטפלת בתיק הגירושין שלי, והיא התגלתה לי כאדם נפלא, אכפתית, משקיעה הרבה מעבר למה שעו"דינים רגילים משקיעים, חמה ואנושית. בקיצור אני לא מחליפה אותה ובגלל זה לא מעבירה את הטיפול בתיק לאף אחד אחר. אה, כן גם שכר הטרחה כבר שולם ככה ש...גם אם הייתי רוצה להעביר זה היה בעייתי. חוצמזה, גם רגשית לא הייתי רוצה באמת להעביר את התיק, ואפילו אני חושבת קצת בחשש מה יהיה כשהתיק הזה ייגמר (בשאיפה שזה יקרה בקרוב בכל זאת...), הייתי רוצה קשר איתה בכל זאת. ממש תחושה שאני רוצה להיות חלק מחייה הפרטיים. קצת פדיחות. וכן, גם אצלי כמו אצלך יש את ההקלה הזאת שהיא מטפלת בי, שאני יכולה לסמוך עליה, שהיא דמות סמכותית ומשרת ביטחון. לפעמים אם היא לא מרוצה מאיזה מהלך שלי אני ממש מתבאסת מזה קשות. אם לא הייתי כל כך מעורבת בזה זה היה ממש מצחיק.
לגבי איך אני חיה עם זה - זה באמת קצת מפריע ברמה היומיומית, אני חושבת עליה הרבה, מריצה בראש כל מפגש שלנו (לא נפגשות הרבה סה"כ כמעט רק בדיונים), אני נמצאת בקשר אימייל כמעט יומיומי איתה וגם טלפונית לא מעט, וזה כל פעם מלהיב מחדש. מצחיק ומביך לכתוב על זה, אבל אני החלטתי לבדוק את זה עד הסוף... האמת ששקלתי לדבר איתה על זה לכשייגמר התיק. היום אני לא בטוחה שיהיה צורך. תביני שהיא גם מבוגרת ממני באיזה 20 ומשהו שנה בטח...בקיצור אני ממש לא יודעת מה לחשוב על כל זה באופן מעשי. יש תובנות אבל לא מעולם המעשה. ואולי כך זה צריך להיות. בכל אופן אני כן דיברתי ועוד אדבר על זה עם הפסיכולוגית שלי, וגם זה גרם לי לשקול, לאור המצב האישי שלי, שאולי בכלל אני צריכה לבדוק את האפשרות שלי להימשך לנשים. למרות שזה לא תחושה מינית, אבל זה די דומה. אינטימי.

טוב, מספיק. מקווה שעזרתי.
@} שנה של אהבה@}

למה לסבול מאהבה?
למה לסבול?...
אהבה זה נפלא!
אם הייתי יכולה הייתי מתאהבת פעמיים ביום.
השמש מחייכת, הציפורים מזמרות... אחחחח.. .
מה זה כ"כ עקרוני במי מאוהבים?
כשמאוהבים, אוהבים את כולם

ואז נשאלת השאלה:
_ואם זאת אהבה,
אז למה היא לא טובה?_

ההבדל הוא בין לאהוב, לבין לנסות להחזיק.

על פני להתמקד בפנטזיה של הטוטאליות,
להינות ממה שיש, ויש הרי כל כך הרבה.
ההתעסקות במה הצד השני מרגיש, מה חושב,
למה הולך אחורה והאם מתכנן פרידה -
אוכל את כל האנרגיה.
למה לסבול מאהבה?
פעם בשבוע לשוחח עם אדם אהוב שעה שלמה -
תאמיני לי יש לי כמה אהבות בחיי שהייתי חותמת על הסדר כזה מיד.
אבל הם לוקחים גבוה מדי לשעה אז אני מסתפקת במה שיש.
ויש הרי כ"כ הרבה D-:

בתקופה של "נולד לרקוד" גיסתי סיפרה היא אוהבת את אחד הרקדנים .
ואני אהבתי את עידו תדמור נ"י.
אין אין... אין עליו!
גיסתי הסתכלה עלי בפליאה:

אבל הוא הומו ואת נשואה, מה ייצא לך מזה? 0-:

כמה צחקתי...
למה צריך לצאת לי משהו מזה?
אני רואה אותו רוקד בTV וליבי רוקד איתו.
הוא קורא לאיזו רקדנית "נדירה, מוכשרת"
וליבי נמס....
מה צריך יותר מזה?

אז הפסיכולוגית שלך אישה מדהימה?
איזה כיף!
מה עכשיו, תלכי לחפש כונפה שלא תתחברי אליה?
את אוהבת אותה?
תני לה להטעין אותך באנרגיות.

השאלה האם לא הלכנו יותר מדי צעדים קדימה בשביל להצליח ולהפריד את הערבוב שלנו בחזרה, ולאפשר לי לעשות טיפול ,ולא סיבוך של קשר שקשה לצאת ממנו

על זה נאמר "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן!"

בהחלט בהחלט אפשר לצאת מכל "סיבוך".
לפתור, לסדר, להגדיר, לגדר, למגר.
הרבה יותר קל פשוט לקבל שאין פה "סיבוך",
מעולם לא היה "סיבוך" ולא הייתה "טעות".
הכל בא בזמן שלו, במקום שלו, והכל לטובתך.
בכל פעם שמתאהבים - כאילו מגלים את החלקים הכי בהירים ויפים שלנו
יש פה הזדמנות להכיר את עצמך מחדש.

גם אם תעזבי עכשיו - למדת שיעור חשוב.
וגם אם תמשיכי - תלמדי שיעורים.
השאלה היא אם את מוכנה לקבל אותם?
גם לדחות אותם זה בסדר,
אם זה מה שמתאים לך.
השיעורים יעלו בזמן אחר, כשתהיי אולי יותר בשלה.
שום דבר לא מתקלקל.
זה טוב, וזה טוב.
כל דבר - בזמנו.

העיקר שתדעי שאין סיבה לסבול

אם הלב רוצה להשאר, והשכל רוצה ללכת -
תני לשכל ללכת וללב להשאר

א-א-ב-ה

בוקר טוב לכל האנשים הנפלאים בדף הזה. זה נשמע נורא קיטש אבל זה כל פעם מדהים אותי מחדש שאנשים יושבים חושבים על הבעיה שלי (אם לקרוא לזה בעיה אחרי הדברים של קט קטית) ועוזרים ,נותנים מזמנם.
אני חייבת לרוץ לעבודה - כן יש גם עבודה ,מה לעשות? אכתוב כשאחזור. ובנתיים תודה לכלם ויום טוב
איילת.

קט קטית, כתבת נהדר.

חזרתי מהעבודה. מוזר לעבוד בערב חג גם הכבישים היו נורא מלאים.
כוכב נוגה- תודה רבה על השיתוף. האמת שמאד עזר לי, כי פתאם הבנתי שאני לא לבד. לא 'המשוגעת ' היחידה. זה תמיד מקל לחשוב שאתה אף פעם לא ממציא את הגלגל ומה שקורה לך קורה לעוד כך וכך אנשים, נכון?
בכל מקרה - כן, גם אצלך וגם אצלי זה נשמע סוג של התאהבות, האם אפשר להתאהב בלי לערב מין? אני תמיד חשבתי שכן, אבל אולי לא מרשה לעצמי ללכת עם המחשבות עד הסוף ולהגיד לעצמי שיכלתי גם להגיע לשם?. עד היום אף פעם לא נמשכתי לאישה ואפלו (לא נעים לי לכתוב), אולי היום זה לא נאור, אבל היתה לי סוג של דחיה כשראיתי בטלוזיה וכך שתי נשים נמצאות פיזית ביחד..........
השאלה הזו כן עלתה אצלי-בענין המיני -גם דברתי על זה עם הפסיכולגית שלי, כן היא מאד מעורבת במה שקורה לי( אם כי לא עד הסוף). היא טענה שהרבה פעמים ילדות מתאהבות בה כשהיא מטפלת בהן ,וכשזה קורה עם נשים מבוגרות הענין המיני עולה כשאלה.
צריך לזכור שגם היא מבחנתה אמרה לי פעם או פעמים שהיא אוהבת אותי, זה היה כמובן (על פני השטח) אהבה אמפתית כמו של אם לבת אבל מי יודע?
חברה שלי שהיא בעניני נשים אמרה לי - מה זה אהבה רוחנית, תפסיקי לדבר שטויות, אהבה זו אהבה.
כוכב נוגה - כתבת שתנסי לבדוק עם העו"ד לאחר שהתיק יסגר את הנושא, ואחר כך הוספת שאולי לא יהיה צורך ,למה התכונת? ומה הכונה באופן מעשי- לפתוח את הנושא מולה ולבדוק? זה משהו שאני בחיים לא הייתי יכולה לעשות, מעבר לעצם השיתוף בתוך הטיפול.
מה שעדין לא שתפתי כאן- זה שאני הולכת למשהי שקוראת אנרגטית (בטח יש כאלה שכל הפיוזים עולים להם עכשיו), זו משהי מדהימה שהיא כבר חברת משפחה ועושה קורסים וכך (עכשיו אני עושה קורס כזה אצלה), בכל מקרה כל מי שמקבל קריאה אנרגטית יוצא משם בשוק ,כי היא אומרת דברים כל כך נכונים מבלי שקבלה שום פרט מקדים!. למשל כאן לא ספרתי לה כלום חוץ מעצם ההתלבטות שעלתה האם להמשיך את הטיפול והיא ראתה הכל ואמרה לי שהקשר הוא כמו אש של התאהבות. היא גם אמרה לי שהפסיכולוגית הלכה איתי מאד רחוק, הכי רחוק שהלכה אי פעם, שכל הטיפול בי מאד מסקרן אותה ופותח בפניה מקומות חדשים עבורה (בעיקר אני מביאה לה את הפן הרוחני שעכשיו בחיים שלי חזק). היא אמרה שכבר אין לנו מרחב טיפולי ושיש אנרגיה של חברות. כמובן שהבאתי את הכל לפסיכולוגית, שבהתחלה עשתה כאלו לא מאמינה ולא אכפת לה, אבל מאותה פגישה הלכה אחורנית בענק. בעצם הסכימה עם הכל ופעלה בהתאם למה ששמעה. בהמשך היא גם היתה מספיק כנה בשביל לאמר שכן מחשיבה את דבריה של אותה קוראת אנרגטית (זה מדהים כי הפסיכולגוית שלי ממש לא בקטע של ענינים רוחנים וממש לא מאמינה אבל אי אפשר לתכחש לאמת והיתה שם אמת טהורה). בכל מקרה, כמו שאפשר להבין הכל קצת מסובך אבל היא כל כך מקצועית שחזרה לגמרי לעצמה ואנחנו מנסות לעבוד שוב.
קט קטית- אני מצטרפת לבשמת באמת כתבת נהדר, ממש מעורר השראה.
כל הבוקר הלכתי שמחה עם המקום שהארת לי- נכון יש בהתאהבות כאלה צדדים נפלאים - למה לא להנות גם מהם? למה כל הזמן רק להבהל ולהתנגד? הענין שזו אהבה שלא יכולה להיות ממומשת, והחסרון שלה בחיים הרבה יותר מורגש מהקיום שלה. גם אי אפשר לחיות לאורך זמן כך כי זה לוקח את כל האנרגיות לשם- כאלו כל השבוע חיים בשביל שעה בודדה שחולפת כל כך מהר ומשאירה ריק ענק. כך שיש את הטוב כמו שכתבת, אבל יש מאד את החוסר.
טוב, כתבתי המון מאד אשמח לשמוע גם. שוב תודה לכל הכותבים.
והכי חשוב- שנה נפלאה, יצירתית, מלאה בשמחה, ובאהבות- בעיקר כאלה שיכולות להתממש.
תודה איילת.

ומה שאומרת לעצמי שזה באמת כנראה מעלה חויה מאד קדומה או בעיה מאד עמוקה בנושא של תלות ופרידה

הענין שזו אהבה שלא יכולה להיות ממומשת, והחסרון שלה בחיים הרבה יותר מורגש מהקיום שלה

קראתי פעמיים את כל הדף ובודאי אקרא שוב.
איזה שפע של חוכמה ואהבת אדם .. ויש כל כך הרבה רבדים .

הוצאתי את שני המשפטים האלה שלך כדי להתמקד שוב בחווית היסוד הקדומה ביותר שהתרחשה בהיותך תינוקת - כפי שספרת כאן.
חוסר מימוש של אהבה הנחוצה לצורך הישרדות בראשיתית נרשם אז במוחך והטביע בך חותם . הרושם הוטבע בך ברמה כל כך ראשונית , בתקופה שלא היו לך עדיין מילים ונסיון חיים כדי לארגן את הרשמים בתבניות קוגניטיביות .(מנגנוני הגנה).

אני חושבת שצריך כאן סיוע על ידי טיפול לא מילולי , כדי שתוכלי לעבור מן הפאזה הזאת הלאה .
( טיפול אנרגטי, תודעתי , - אם תרצי אוכל להמליץ לך על מגוון מטפלים מסוים ). (לא על עצמי ) (למען הגילוי הנאות אני מטפלת על ידי תרגול מדיטציה באמצעות ציור מנדלות))

באשר לדיון אודות הפסיכולוגית שלך :
איתה נפתחת לרובד הקדום הזה !
מעבר אל פסיכולוג אחר יכול וצריך להתפרש כמעבר הלאה ולא כנטישה.
אין צורך לשפוט אותה מקצועית כן או לא אלא להודות לה על תרומתה וללכת הלאה.
להמשיך איתה בטיפול מהווה שיחזור של הדפוס הקדום.. שהרי אמך חזרה לטפל בך אחרי ככלות הכל . שיחזור לא יקדם אותך.
כן , בהחלט תצטרכי להתמודד עם יצירת אמון במטפל נוסף ובעוד אחד ובעוד אחד עד שתתרגלי לתת אמון מעבר לאמון הטוטאלי הינקותי אשר , השבח לאל, עלה בטיפול הזה.
באהבה רבה
חוה.

.(מנגנוני הגנה). אני "מוחקת" את צמד המילים הזה - התכוונתי לתת דוגמא אבל זאת טעות .

בוקר טוב ושנה טובה לכלם
חוה בת חיים, את כל כך צודקת לגבי החכמה ואהבת אדם שאנשים מביאים לכאן ,גם אני מלאת פליאה.
אולי בגלל זה מרגישה שיש כאן איזה שהוא חסד, שלא מתאים או רצוי להעזר בו בימי החג, לא יודעת להסביר את זה לגמרי ,אני גם לא אדם דתי, ובכל זאת.
בנתיים אוכל לחשוב על דבריך שכבר האירו לי כמה דברים ואולי על דברים שאחרים עוד יכתבו בימים האלה, במידה וזה מתאים להם.
אני אחזור לכתוב במוצעי החג- יום רביעי- ואז אתיחס למה שכתבת, כבר יש לי כמה מחשבות.
בכל מקרה בנתיים תודה לכלם והמשך חג נעים שהשנה תביא אתה את הדברים הטובים והנכונים לכלנו.
איילת.

ערב טוב שנה טובה.
חוה בת חיים, חזרתי עכשיו עם צאת החג לכתוב בעקבות תגובתך הנבונה.
את כותבת לגבי שיחזור הדפוס- כן יכול להיות שזה מה שקורה, אבל אני לא בטוחה שזה רק נשאר בשחזור ולא מתקדם לאט לאט לכיון של 'תיקון'. אמנם היה שלב של טוטאליות בקשר בינינו וחויה שאני יכולה להשיג אותה מתי שאני רוצה- כמו שהיה לי בקשר עם אמי לאחר חזרתה אלי (יכול להיות שאפלו בתת מודע אמי היתה צריכה לפצות על הנטישה והיתה שם באופן טוטאלי בלי להציב גבולות של עצמה, של היכולות שלה ובכלל לתת לי לראות את הצרכים שלה).
התקופה הזו שהיתה ביני ובין המטפלת- אפשרה לי לפתח את הקשר העמוק והאמון בה ועכשיו- כאשר חזרה לגבולות מאד ברורים וגם אומרת לי במילים שזה הגבול שלה, אלה הן היכולות שלה עבורי ושהיא לא מושלמת! כל אלה מאפשרים לי לעשות תיקון- כלומר מתוך הקשר הטואטלי לבנות משהו אחר שהוא מוגבל בנתינה כלפי. יש לו גבולות ואני חייבת גם לראות את הצרכים והיכולות שלה. כל זה נראה לי כמאד חשוב עבורי. מלבד זה, יש הרבה את אלמנט הכעס שעולה כלפיה מתוך הנסיגה שלה לגבולות- אני חווה כעס תהומי, אבל לומדת לראות שזה גם יכול להיות חלק מהקשר והקשר מצליח להחזיק את הכעס הזה מבלי שהיא או אני נהרסות מכך (אני חושבת שכלפי אמא שלי לא יכולתי או לא חשתי צורך להביע כעס).
בכל מקרה אשמח לשמוע על מטפלים מהכיון הפיזי- גם אני בעניני מדיטאציה, והקורס קריאה שכתבתי עליו הוא מבוסס על לימודי המדיטאציה. חוץ מזה גם המטפלת הזו שלי למדה טיפול ב SE שזה עבודה דרך הגוף - לחוות את החויות הנפשיות דרך הפן הפיזי וללכת עם תמונות שעולות משם.
טוב, תודה בנתיים אשמח לשמוע. דרך אגב, מאד אשמח לשמוע על שיטת הטיפול שלך עם מנדלות- נשמע מרתק, את יכולה קצת לתאר ולכתוב באיזה מקום בארץ את מטפלת? איילת.

איילת, קראתי את הספר של עדה למפרט- נפש עירומה, והיא כותבת שם שיש לנו נטייה להתאהב בדמויות שמעלנו. כבר כילדים- בהורים, מדריכים מפקדים וכך....
מאותו מקום אנחנו מתאהבים בפסיכולוג/ית שלנו, זה כנראה תופעה נפוצה מאד כפי שהיא כותבת. היא כותבת בגנות הפסיכואטרפיה ובגנות המקום העליון שתופס הפסיכולוג מעלנו- כביכול יודע בשבלנו ויש את החכמה הגלומה אצלו.
נקודה למחשבה בשבילך לפי דעתי וגם לכוכב נוגה שהתאהבה במקום העליון שנמצאת העוד שלה ביחס אליה.
לילה טוב אורית א

אני מסכימה עם אורית א - המון פעמים שומעים סיפורים של התאהבות במדריך, מורה, וכך. גם כל תופעת הגוריאם מבוססת על המקום העליון שהם תופסים עבורנו. מקום של חסות, סמכות כאלו יש להם תשובות וידע שאין לנו עבור עצמנו. אולי חוזרים לאיזה מקום ילדותי שמחפש את הסמכות הגבוהה שיודעת מה נכון לנו. אני מכירה באופן אישי זוג שהתחתן בעקבות התאהבות כזו - הוא היה המפקד של הבחורה. הוא באמת אהב את התכונות שלה אבל היא אהבה את המקום של העליונות והסמכות שלו עליה. אחרי שהתחתנו והקשר כביכול התייצב, היא גלתה שמעבר למקום הגבוה בו התאהבה- היא לא ממש אהבה את הבן אדם והזוגיות שלהם לא צלחה לאורך זמן. כוכב נוגה- יתכן וגם את תפתחי את השאלה הזו עם העוד ואם וכאשר יווצר קשר בינכן את תגלי אדם אחר ממה שחשבת? מיכל בת אדם

תודה לכל המגיבות.
כן, אורית גם אני קראתי את הספר של עדה למפרט- ספר מלא ידע וענין. אני רק לא מסכימה עם הגישה שלה שהכל מתחיל ונגמר במוח. בדיוק בסוף שבוע אחרון היתה כתבה בעיתן הארץ ספרים על הספר שלה, וגם הכותבת (אורנה משהו?) מאד התנגדה לגישה הכוללנית הזו שלא נותנת מקום לסיפור האישי של הפרט- כביכול הכל מתנהל לפי חומרים מופרשים במוח. אבל כן, זו נקודה למחשבה לגבי סיבת ההתאהבות- בכוח במקום הזה שמעליך. איילת

אני רוצה לפתוח בכלל את ענין הטיפול הפסיכולוגי. אני עברתי טיפול ממושך ולמרות שהיו שלבים שחשבתי שזה עוזר לי וכך, בדיעבד אני בכלל לא בטוחה. אני חושבת שכל הקומפלקס הזה שנקרא טיפול פסיכולוגי הוא מעורר הרבה שאלות-
אתה הולך למשהו שכביכול רוצה לעזור לך אבל אתה צריך לשלם כל כך הרבה כסף מה שמכניס אותך לבעיה אחרת.
הוא מוכן לעזור לך אבל רק בגבולות סופר ברורים ולא דקה אחת מעבר לזמנך לא משנה מה קורה בדקה האחרונה וגם אם אתה הולך להתפגר.
כל דבר שקשה ולא מתאים למטפל- משליך בחזרה אליך בטענה של כל מיני מונחים פסיכולוגים.
החשיפה היא כל כך עמוקה מצדך כלפיו והוא מצדו לא משחרר אפלו מידע בסיסי כמו האם יש לו משפחה, ילדים וכדו
משהו כל כך חד צדדי ומסובך, לא יודעת, אולי זה משרת את המטרה בגדול , אבל לי היה מאד קשה להסתדר עם זה.

כן , זה שאלות שעולות לפי דעתי בכל טיפול פסיכולוגי. גם העובדה שזה כל כך יקר לא פשוטה לרוב הציבור . משלמים כל כך הרבה כסף כך שצריך להצדיק את זה וזה כבר מכניס אלמנט לחץ גדול. אי אפשר לעשות שינויים נפשים מתוך תחושת לחץ ותועלתנות- האם הטיפול הפעם הועיל או לא? לפי דעתי אלמנט הלחץ הרבה פעמים גורע מהתהליך ומקשה על הדרך שצריכה לקחת את הקצב שלה. טוב, אין מושלם , לא? עובדה שהתחום הזה משגשג ולמרות האופנה החדשה של הקאוצינג, עדין אנשים הולכים וילכו לפסיכולוגים, לא?

כל אלה מאפשרים לי לעשות תיקון- כלומר מתוך הקשר הטואטלי לבנות משהו אחר שהוא מוגבל בנתינה כלפי. יש לו גבולות ואני חייבת גם לראות את הצרכים והיכולות שלה.
וואו ,

, אם זה מתאפשר זה גדול . . . ללא ספק ענין הגבולות שייך גם הוא לסצינה הינקותית .(ברור שאני משתמשת במושג 'ינקות' באהדה מוחלטת).
האם אפשר ללמוד מכך שאת יוצאת כבר ממצב ה"הסתבכתי" ? כי זו הסיבה שבגללה הצעתי לעבור הלאה .
אהבה זה טוב , אהבת נשים לא פחות , רומן עם אשה בעודי נשואה+שלושה חוויה מרתקת , אהבת נשים עם הפסיכולוגית שלי בעודי נשואה ואם לשלושה + להמשיך איתה את הטיפול זה ניגוד עניינים מוחלט . בלשון המעטה.
כאבי לב

יש תמיד לא על זה מדובר .

SE מעניין אותי לדעת עוד , לא שמעתי על השיטה עד כה .
דרך אגב, מאד אשמח לשמוע על שיטת הטיפול שלך עם מנדלות- נשמע מרתק, את יכולה קצת לתאר ולכתוב באיזה מקום בארץ את מטפלת? איילת.
אני בת"א . הטיפול הוא על ידי תירגול מדיטציה בציור מנדלות .
www.havamandala.net כאן יש תיאור בסיסי .
כל טוב וברכות לשנה מתוקה
חוה

חוה שלום
תודה על התגובה שלך.
השאלה הגדולה איך אני יכולה להבחין בין השנים- האם כאבי הלב שלי קשורים לתהליך הלא פשוט והכואב של התנתקות ממצב של אהבת אם ינקותית, טוטאלית, חסרת גבולות וממקודת רק בצרכים שלי. אם אלה הם כאבי הלב של ההתנתקות- אולי באמת מתקדמת לאן שהוא, לאיזה שהוא פתרון אפשרי שיצמיח אותי בקשרים שלי, בעצמאות שלי, בהתמודדות כאדם בוגר שמבין שהחיים הם לא גן עדן של סימביוזה עם אמא.
והאפשרות השניה שעומדת כאן- כמו שאת כתבת. נשואה + 3 בתוך חויה של התאהבות בפסיכולוגית ועדין ממשיכה טיפול. היה שלב שאפשר היה לחשוב שזו התאהבות הדדית, אבל לפחות מזה הפסיכולוגית ירדה. כרגע מצדה מתנהל טיפול לפי כל הכללים הנוקשים ואף בגלל מה שהיה ביננו- נוקשים מהרגיל! כבר כתבתי שהיא לא עונה יותר לטלפונים שלי גם אם מדובר בשינוי שעות וכך. לפני שבוע היא אפלו לקחה את השעה שלי ונתנה למטופל אחר כי לא הודעתי בזמן אם לשמור לי או לא (לא לקחה כמובן כסף על כך, אבל פגעה בי מאד). בקיצור- איך אבחין בין השנים- לפעמים נראה לי שאני ממש מטפלת במשהו בסיסי אולי באמת מינקותי ושווה את כאב הלב, הפרדות והגעגועים. לפעמים נראה שזו סתם התאהבות, נכון באישה, נכון עדין לא היה בלקסיקון שלי עד היום, אבל אולי בכל זאת?
אם הייתי מגיעה לתשובה ואבחנה בין השנים- היה לי הרבה יותר קל לדעת איך ממשיכה ומה נכון?חוה יש לך רעיון איך אני יכולה לבחון את זה? אולי למשהו אחר?
שוב מאד מודה על כל הרצון הטוב, העזרה והחכמה שמובאת לכאן.
חוה, עדין לא פתחתי את הקישור ששלחת לי אעשה זאת עכשיו. איילת.

שכחתי - לגבי ה SE אפשר גם לקרוא על זה באינטרנט- נראה לי שיהיה יותר מהימן ממה שאני יודעת, כי אני יודעת רק מהטיפול הספציפי שלי ולא מתוך לימודים או קריאה מעמיקה. לי זה קצת מזכיר מדיטאציה מודרכת, או דמיון מודרך, כשהחיבור הראשוני הוא דרך הגוף- מחפשים מקום בגוף שחווים בו הרגשה טובה ומתחברים לגוף ולהרגשה הטובה ומשם ממשיכים במין דמיון מודרך עם תמונות שעולות. אפשר להחליט מראש על תמונה או שאלה ולבדוק אותה בתוך ה SE.
המונח המלא הוא - SOMATIC EXPIRIENCE מקווה שאיתתי את זה נכון. אני יודעת שמשתמשים בטיפול הזה לשחרור מטראומות.
איילת

יקירתי,
את לא בטוחה ממה בדיוק כאב הלב, מהטיפול, מה"התאהבות" ממה לא - אני מציעה לך , כאחת שהיתה בדיוק איפה שאת נמצאת, אני אומרת לך - תמצאי מישהו אחר לעבד איתו את החוויה, עברי למישהו אחר להמשך טיפול. את לא מפסיקה לדוש בה, בתגובות שלה, בתגובות שלך לתגובות שלה, את מחפשת אישור לרצון שלך להשאר איתה - בשביל מה? לא חבל על כאבי הלב? את לא מפסיקה לנחש אותה, את מהלכיה, רגשותיה, תגובותיה - לא חבל על האנרגיה העצומה שאת משקיעה בה? תשקיעי בעצמך! ולחשוב שאת עוד משלמת לה עבור כל זה! גם אני חשבתי שהמטפל שלי הוא משהו כ"כ יוצא דופן, שהטיפול כ"כ עוצמתי, שחבל לפספס. פיספסתי בעיקר הרבה כסף, זמן ןאנרגיה שבזבזתי על אדם שבגלל הרגשות שלי כלפיו לא הצליח לקדם אותי לשום מקום. הדבר הטוב ביותר שעשיתי היה להתנתק ממנו, ולעבור לפסיכולוג אחר, מקצועי לפחות כמו הראשון,רק ללא הסיבוך הריגשי שלי. כן, גם אני ניסיתי להיות מיוחדת, להוכחי לעצמי שהוא נמשך אלי, שאני מענינת אותו מעבר לטיפול כי אני בן אדם מדהים, ונניח שכן, מה זה נתן לי? חבל לי עלייך. את נשמעת באמת אחלה בן אדם.

פלוני אלמונית
תודה לך. כן, נשמע שגם את חוית את זה עם גבר, אולי יותר נורמלי? אצלך לא היתה השאלה 'הפסיכולוגית' האם זה נובע מהמקום הינקותי הזה, כמו שכתבתי בתגובה הקודמת, אבל יתכן שבכל מקרה, אני מסובכת רגשית גם בשביל לטפל במקום הזה. איך את הצלחת לעשות את הצעד ולעזוב? אם אהבת וכל כך הערכת אותו, איך הבנת שצריכה לעזוב? איך עשית את הצעד בפועל? אני בטוחה שלא ארצה לפחות בשלב הראשון לחפש משהו במקום, זה יהיה יותר מדי מקום להשואות קשות. נראה לי שאם אצליח לעזוב- פשוט אשאר בלי טיפול- הרי מירב חיי עברו עלי ללא טיפול, זה לא שחייבת את זה לנשימה שלי, בדרך כלל (כרגע אולי כן). בכל מקרה אשמח אם תשתפי אותי בתהליך הפרידה שלך וכמה זמן לקח לך אחר כך להתנתק באמת? תודה איילת

y אילת, אני שמחה שלא נפגעת ממני. תאמיני לי, אני כותבת לך מכל הלב. הייתי ילדונת בת 25, והוא היה בן 40, פסיכולוג מבוקש, עם המון בטחון עצמי, נראה מעולה, מרצה באוניברסיטה ו..ו..ו..
ואני הייתי ילדונת. מאד יפה, מאד מבולבלת, נואשת לתשומת לב. הוא נתן לי המון תשומת לב, הוא בכלל בן אדם ששם לב לפרטים הקטנים. כשאני חושבת כמה כסף הוצאתי מסביב לטיפול (למשל על בגדים חדשים ומחמיאים, על איפור, על בושם. זה לא שלא התקדמתי בטיפול, התיפקוד שלי היומיומי השתפר, נראתי טוב, אבל...הפכתי להיות מכורה לו. לתגובות שלו. חייתי לפי העיצוב שלו, ולא מצאתי את העיצוב שלי, את הקו שלי, את עמוד השידרה שלי...

איך התנתקתי? היתה לי חברה טובה, ששיתפתי אותה בכל מה שאני עוברת. בהתחלה היא הקשיבה והיתה מאד מאד מאד אמפטית. אחר כך היא הקשיבה, ואחר כך היא התחילה לרמוז שאני מאבדת את עצמי. באיזשהו שלב היא התחילה לדבר בצורה הרבה יותר ברורה, ואז נפתחו לי העיניים. היא שאלה אותי, איך אני רואה את העתיד? האם נראה לי שהוא בכלל רואה אותי בחיים שלו, ולא רק כמטופלת? זה לא היה בבת אחת, זה חילחיל מאד בהדרגה.

כמובן שכל אותו זמן, אני מדברת איתך על טיפול של שנה, הייתי אצלו פעמיים (ולפעמים שלוש, תלוי כמה רע הרגשתי או כמה הוא היה חסר לי ו"מצאתי" סיבות מתחת לאדמה למה חשוב שניפגש) בשבוע. הרבה פעמים נפגעתי כי הוא ענה קצת בקרירות, או היה חסר סבלנות, או לא הבין אותי לגמרי, או שהרגשתי טיפשית. פעמים אחרות, כשהוא החמיא לי, או היה מבסוט מההתנהלות שלי הרגשתי בשמיים.

בקיצור, החברה הזו התחילה לדבר בצורה קשה, בוטה מכאיבה - ופתחה לי את העיניים. חתכתי בבת אחת, ואז הוא גם התווכח איתי על כסף, דבר שבכלל גרם לי להגעל ממנו. אני מודה שהמון זמן עוד הייתי חושבת עליו, מפנטזת עליו, מתקשרת ומנתקת (אני ממש ממש מתביישת) המון המון פעמים, רק לשמוע את הקול שלו. מחפשת סיבות מתחת לאדמה למה אני צריכה אותו, למה רק הוא יכול לעזור לי. וכל הזמן הזה החברה הזו חיזקה אותי, החזיקה אותי לא לחזור אליו, מצאה לי פסיכולוג מעולה (שכ"כ התביישתי להודות בהתאהבות הזו שמעולם לא הזכרתי אותה בפניו, למעשה מעולם לא עיבדתי את זה עם איש מקצוע).

החיים המשיכו, דברים קרו, ולאט לאט המחשבות עליו הרפו. פתאום עבר יום שלם שלא חשבתי עליו, ואחרי הרבה זמן פתאום ראיתי שעבר שבוע...אני מודה שעד היום אני לפעמים חושבת עליו, בעיקר לפני החגים (ראש השנה, פסח), או כשקורה משהו משמעותי בחיים שלי (חתונה, לידות) מחזיקה את עצמי לא להתקשר אליו. עברו הרבה שנים מאז שזה קרה, היום אני יותר מבוגרת ממנו (אז). למה אני רוצה ולא רוצה להתקשר? אני מפחדת ליפול שוב...כמו שאני לא מוכנה לעשן שוב אפילו לא סיגריה אחת, למרות שלפעמים נורא בא לי, ונגמלתי כבר לפני המון המון המון זמן, אבל אני חוששת שזה יחזיר את ההתמכרות. אני חושבת שלקח לי יותר מחמש שנים להגיע למצב שאני לא חושבת עליו הרבה, ובעיקר שלא כואב לי הלב כשאני חושבת עליו.

לפעמים אני חושבת: הוא בכלל זוכר אותי? יש לו כ"כ הרבה מטופלות ומטופלים..וגם את זה אני לא רוצה להעמיד למבחן.

פלוני אלמונית.
כל כך רגשת אותי אני כל כולי בסיפור שלך. זה כל כך עוצמתי! זה לא יאמן כמה כוח יכול להיות לאדם כלשהוא על חיינו- הרבה פעמים מבלי שהוא בכלל יהיה מודע לכך! כל הזמן הזה את שתפת את הפסיכולוג שלך ברגשות הללו? אם לא - זה באמת לא היה ממש טיפול אלא התאהבות במסווה של טיפול. בכל מקרה הייתי ממש בשוק לקרוא כמה שנים לקח לך ממש להתנתק מזה! ועד היום הוא עדין משמעותי במידה מסוימת! מזל גדול שהצלחת בכלל להתנתק. אני חושבת שנורא חבל שהתביישת ולא העלת את זה בפני המטפל הבא שלך, זה כנראה מאד מאד שכיח להתאהב בפסיכולוג. קראת כאן את הדברים שנכתבו מהספר של הפסיכולוגית עדה לפרט? היא כותבת בספר שלה שזה תופעה נפוצה ונובעת מעמדת העליונות שיש לפסיכולוגים עלינו.
בכל מקרה - ענין הכסף גם אצלי עלה- לפני שנתים בערך הייתי אצל הפסיכולוגית הזו ואז לא קרה לי כלום מולה וחשבתי שזה לא מספיק מועיל, החלטתי באחת לעזוב (אחרי חודשים) ולא רציתי אפלו לבזבז כסף על פגישה אחרונה, חשבתי שאם עוזבת אז מה המטרה? היא נסתה קצת לשכנע אותי בעיקר לפחות לבוא לסיום וכשלא השתכנעתי סימנו את השיחה בשתי דקות פרידה קרירה בטלפון!. הייתי חייבת לשלם לה על פגישה בודדה ושלחתי לה בדואר, מכיון שלקח לי כשבוע עד ששלחתי, היא כבר הספיקה לשלוח לי מכתב קר לגבי החוב שלי!! אני עד היום לא שוכחת את זה ,וזה ברקע ,גם דברנו על זה בהתחלה. אין ספק שיש משהו גרידי בכל הענין הטיפולי- למה צריך לשלם כל כך הרבה? יחד עם זאת, חזרתי אחרי שנתים- כי בסופו של דבר אם לעבוד עם פסיכולוגית - כן האמנתי בגישה ובתובנות שלה. עד היום אני חושבת שיש לה תובנות מדהימות והיא מאד מאד חריפה וחכמה. אני לכודה בקשר, אבל לא עד כדי כך. כלומר- אני לא עושה מהלכים בגלל דיעה שלה כזו או אחרת. הדיעה שלה חשובה בהחלט, אבל היא תמיד עוברת את הסינון שלי , ולא כל דבר אני מקבלת. היה שלב שהיא התעקשה שאני צריכה ללכת לפגישת יעוץ עם פסיכיאטר, אבל אני ידעתי בודעות שזה לא נכון וגם בחיים לא אקח תרופות כך שאין טעם. היא אפלו התנתה בשלב מסוים את המשך הטיפול בזה, אבל אני התעקשתי מנגד ובסוף היא ירדה מזה. כלומר, יש לי את הדעות שלי הן חזקות יותר ממה שהיא מביאה, אני עושה סינון ולוקחת רק מה שמתאים לי. אני גם לא עושה שום דבר של מעבר עבורה- כמו שכתבת לקנות בגדים , בושם וכו (אולי בכל זאת אישה?). אני יודעת שהכיון הוא פרידה , צריכה רק זמן כדי לעשות את זה, וגם בנתיים החלטתי שלא מעלה את נושא הקשר ביננו ומנסה להתמקד בדברים אמיתיים מהחיים שלי ולהרויח מהתובנות והראיה שלה. אני אפרד, אני יודעת, אבל יקח לי עוד קצת זמן ואוכל לעשות את זה. האתר כאן והדף הזה מאד עוזרים לי. הדברים שלך פיכחו אותי, ואשתדל מאד להיות חזקה בתוך עצמי ולא להסחף למקום הזה של התלות. תודה איילת, אשמח לשמוע ממך.

ולחשוב שאת עוד משלמת לה עבור כל זה!

גדול D-:

האמת כל הקטע הפסיכולוגי קצת מוזר לי.
עם הזמן יותר ויותר נראה לי שפסיכולוג הוא סוג של חבר בתשלום.
כמו זונה רגשית.
רק במקום סקס מקבלים אמפטיה ולגיטימציה להרגיש את מה שממילא הרגשנו.
כמו שאומרים - למה לשלם לפסיכולוג כ"כ הרבה כסף שישאל שאלות שאשתך שואלת אותך בחינם?
אה, בעצם, אין לנו אישה, יש לנו בעל (ניאנדרטל, לא מפותח רגשית ואספרגוס).
זה מסביר את הכל...
אין מישהו שיכיל את כל השטויות שלנו ויתן נשיקה במצח לפני השינה.
אז שוכרים כזו בכסף.

אם לכל אדם היה מישהו שממש מתעניין בו, לעומק ככה,
לא היה מקצוע כזה : פסיכולוג.
ואז ממציאים תהליכים (בוררים אותם מהשפע המתרחש, הרי לא חסרות התרחשויות - בכל זאת, חיים),
על מנת להצדיק את הטיפול, והרי עיקר הטיפול הוא המשך טיפול,
תוך כדי מתן תחושה טובה למטופל.
טובה, אבל לא טובה מדי, כן?
שלא יהפוך לאובססיבי.
אם מגזימים במתן התשומי - מעבירים את הפציאנט הלאה לעוד פסיכולוג,
שמטפל בפצע הרגשי של המטופל,
שלא היה נפער לולא הטיפול הפסיכולוגי.
יופי של כדור שלג טיפולי...

בכל אופן, ה"מטפל", זה שמתיימר "לדעת" את התשובות על פי ניתוחים סטטיסטיים מדעיים שמתהפכים על עצמם כל כמה זמן,
אותו המטפל שם לעצמו כובע של "אני למדתי, אני יודע, אני עולה הרבה כסף" - ולכן קל לעתים להאמין שמי שעולה ביוקר שואל את השאלות הנכונות (בזמן שביקום יש שפע והשכנה שואלת אותנו את אותן השאלות, אולי בטון פחות אמפטי ושפה פחות רהוטה - אבל את אותן השאלות).

הפנטזיה שמטופל ומטפל יהפכו לזוג/חברות נפש, דומה לפנטזיה שהבייביסיטר תתאהב בילדים שלי ותבוא לשמור עליהם בחינם.
זה המקצוע שלה.
אם תתחיל להתחבר עם פציינטים היא תמות ברעב.
היא מאמפטת את כולם תמורת תשלום.
למרות שגם עם זונה אפשר להתחתן.
אם ממש רוצים.
אבל למה לעשות משהו כזה?
יש שפע של חברות פוטנציאליות.
אהבה לא עולה דבר.

אבל עזבי תיאוריה,
בפועל את כבר מעורבבת עם הפסיכולוגית.

_אם אלה הם כאבי הלב של ההתנתקות- אולי באמת מתקדמת לאן שהוא, לאיזה שהוא פתרון אפשרי שיצמיח אותי בקשרים שלי, בעצמאות שלי, בהתמודדות כאדם בוגר שמבין שהחיים הם לא גן עדן של סימביוזה עם אמא.
והאפשרות השניה שעומדת כאן- כמו שאת כתבת. נשואה + 3 בתוך חויה של התאהבות בפסיכולוגית ועדין ממשיכה טיפול._

את יכולה להגדיר את כאבי הלב האלה איך שבא לך.
לראות אותם מכל זוית שבא לך.
את יכולה אפילו לקרוא לזה הזדהות השלכתית.
זהו חופש הבחירה שלך, שלעולם לא ניתן לקחת ממך.
האהבה היא ממילא לדמות, והדמות - היא מה שנדמה.

אני בעד לדבוק באהבה!
את יכולה להחליף את הדמות אם בא לך

חברה שלי שהיא בעניני נשים אמרה לי - מה זה אהבה רוחנית, תפסיקי לדבר שטויות, אהבה זו אהבה.

תגידי לחברה שלך, שחברה שלך קט קטית אמרה שאין דבר כזה שאין דבר כזה.
יש אהבה בלי סקס, יש סקס בלי אהבה, יש אהבה לאדם שלא ראו אותו אף פעם, אהבה לילד שטרם נולד ואפילו אהבה לאלהים.
לא את כולם צריך לז**ן.
אפשר לאהוב כל דבר שזז, ואפילו כזה שרק מדמיינים אותו.
סקס זו רק אחת הדרכים, ועצם זה שלימדו אותנו שסקס שווה אהבה, או סקס עושים מאהבה גדולה,
גורם לנו לחשוב שאהבה גדולה מחייבת סקס.
וזה סתם מסבך איפה שלא צריך.
מתחילים לחשוב: כן נמשכת - לא נמשכת? ואלי - כן נמשכים, או לא נמשכים?
אבל זה בכלל לא עצם העניין.
אם זה יבוא (המשיכה) את כבר תדעי.

והכי חשוב- שנה נפלאה, יצירתית, מלאה בשמחה, ובאהבות- בעיקר כאלה שיכולות להתממש

האהבה שלך ממומשת במלואה, אם תסכימי לראות את זה.
כמו שאם רואים פרח יפה, עוצרים, מביטים, מריחים,
מתמלאים ניחוח רענן - וממשיכים ללכת עם חיוך -
אהבתנו ממומשת.
אם נקטוף את הפרח ונתקע אותו באגרטל האהבה לפרח לא תמומש במידה רבה יותר.
הפרח ינבול.
זה הכל.

כמו שצפריר המופלא שפרון כתב לך במעלי הדף:

עצם הידיעה מספיקה, אז אין צורך לממש שום דבר שכן חשה תנועה של התגברות והתפשטות, תנועה של אהבה ושלמה.

א
ה
ב
ה

קט קטית- את גדולה מהחיים! ממש כישרון בהתגלמותו- קטונתי ליד תאוריך.
את מלאת מעוף, ועפתי יחד אתך לאורך השורות הארוכות והנפלאות שכתבת כאן.
אני חווה אותך כמו איזה פרפר שעף ואוסף צוף לשכרה- מהיכן שרק אפשר.
לא מענינים אותך גבולות, תבניות ומונחים שאנשים המציאו כדי לחיות בשלום עם עצמם- ובסופו של דבר מצטמצמים כדי להצליח להכנס לשם.
אני קוראת וכאמור עפה וגם צוחקת!
נפלא!!!!!!!!!
באמת מעורר השראה- כבר פעם שניה.
תבקרי כאן מדי פעם תנערי את אבק הכבדות שלי ותפזרי קצת צוף.
בהחלט מאזנת קצת קולות אחרים שעולים כאן, אבל כמובן שגם מקומם במקומם מונח ומכל מצטרפי - השכלתי.
תודה רבה ולילה טוב איילת.

את מוזמנת לעוף איתי מתי שבא לך, בדף הזה, חינם אין כסף
תודה לך

אני באה !
אבל ברגע זה עפה כבר למיטה, אין לך דבר כזה?

הלו בובה, כבר הגענו למיטה שלי?

תבואי מחר

לילה דבש

והאפשרות השניה שעומדת כאן- כמו שאת כתבת. נשואה + 3 בתוך חויה של התאהבות בפסיכולוגית ועדין ממשיכה טיפול.
הי איילת !
זאת ממש לא אפשרות בעיני . אני כתבתי :
אהבת נשים עם הפסיכולוגית שלי בעודי נשואה ואם לשלושה + להמשיך איתה את הטיפול זה ניגוד עניינים מוחלט . בלשון המעטה..
זה לא סתם ניגוד עניינים .
זה ניגוד עניינים מוחלט אשר מביא אותך להתעללות עצמית . חבל.
לילה טוב@}

בוקר טוב.
מה זה, אנשים לא ישנים כאן בלילה? מה זה הודעות בשתיים ושתים וחצי לפנות בוקר?
חוה בת חיים- למה את ערה בשעות כאלה? זה בטח אומר שעכשיו את ישנה.
בכל מקרה, כן הבנתי שזו הדעה שלך אני מניחה שבאופן שקול (כשיש לי רגעים כאלה) היא גם שלי, אבל מה ששאלתי איך אדע להבחין בין השנים- האם מטפלת בהענין העמוק שלי או שאכן זו סתם התאהבות גרידא? בעצם זו השאלה.
דרך אגב, ראיתי את האתר שלך- מאד מענין, את זו שמעבירה את הקורסים? מציירים את המנדלות ממש תוך כדי מדיטאציה?
איילת.

בקר טוב איילת , D-:
חוה בת חיים- למה את ערה בשעות כאלה? זה בטח אומר שעכשיו את ישנה.
בחיי , יש לי כל מיני דאגות . ...
אחת מהן שכנראה התמכרתי לאתר P-:

היי איילת
שלחתי לך מייל (בעצם 2).

בוקר טוב שני לכלם
אני כל כך לא חיית לילה, כך שאחרי שהלכתי לישון רק בשתיים לפנות בוקר, וקמתי בשבע, כמו שאפשר לראות כאן, חזרתי לישון שוב, עד עכשיו! לבעלי יש היום משהו דרך הלימודים שלו כך שבלי לשים לב קמתי רק עכשיו! קצת מצטערת על הבוקר שחלף אבל אתחיל את יומי.
בדיוק הבן הקטן שלי שואל אותי למה אני שמחה כך על הבוקר- לילד הזה יש חישנים! מרגיש את השמחה שלי מכל מי שעוטף אותי כאן.
בכל מקרה, מבינה מאד, ראיתי את המכתבים אקרא אותם עכשיו- המון תודה. בטח יקח לי עוד קצת זמן להגיב, הילדים בכל זאת צריכים אותי עכשיו.
חוה בת חיים- אם הדאגות שלך זה התמכרות כאן לאתר, אז ניחא........
בכל מקרה מקווה שתכתבי לי גם תשובה לשאלתי שעדין נשארה ללא מענה..........
קט קטית, ישנת טוב? אל תדאגי בקשר למיטה שלך, כמו שאת מבינה ,אני פוזלת רק למקום אחד, וגם שם זה עדיין לא למיטה, בנתים רק לכרסא!

כנראה העמדה הזו של משהו מעליך שיודע עליך כל כך הרבה, היא קצת כמו מלכודת אש.

גם אם יש מישהו שיודע עלייך או יודע על האדם, על נפש האדם, או שיודע משהו בעולם הזה, הוא איננו מעלייך.
אף אחד בעולם אינו מעלייך, למעט ברמה הפיזיית.
אבל,
אף אדם אינו מעלייך, ואם את הולכת לקבלת ייעוץ, טיפול או ניתוח לב פתוח, אינך מפקידה את חייך בידי אחר יותר מאשר כאשר מצטרפת לנסיעה בה מישהו אחר נוהג, שכן, הנהג, מחזיק לא רק בהגה, אלא מופקדים חיי הנוסעים בידיו. פשוטו כמשמעו.

וכאשר הנהג, שוכח את היעד, אליו עליו להביאך שם, במובן הזה, המטפל, או הפסיכולוגית שלך, וסוטה מהדרך לשם קבלת רווח אישי, ואת עדיין מאמינה שהוא מעלייך, ברמה של יותר ממך, לא חשוב מה יותר, והעליונות המדומיינת שלך מקנה לו זכות להנהיגך אל מחוז חפצו, ונמצא הנהג נבהל שכן עליונותו המדומיינת אצלך עשויה להתפוגג, ועשוי להפסיד את תומתך, הקרבתך העצמית ונטייתך להערצת האחר, ואז מנסה להחזירך אל הדרך, אותה דרך שמאמינה שהוא יכול להדריכך בה, על מנת שאת תגיעי אל מחוז חפצך, טוב למי שאת היא, להתבונן על הרעיון הזה של "מעלייך" - מחדש.

מכך, שיכולה את לקבל את הדברים כפי שהם, להתבוהנן בגובה העיניים אל אותה דמות, שכבר איננה הפסיכולוגית שלך, ולעולם לא תהיה עוד הפסיכולוגית שלך, שכן אהובתך המדומיינת איבדה את שעור קומת הפסיכולוגיה, זו המדומיינת על ידי רבים כל כך, באנושיותה.

ומכאן, שבכל מקרה כבר איננה הפסיכולוגית שלך, ובמובן הזה, הטיפול שלה הביא אותך בדיוק אל הצומת הזה, בו חוסר האפשרות להעריץ מישהו, ובדרך של הערצה לפתוח ערוץ אל פנימיותך, הוא המעיק עלייך.

עם זאת, עצם הידיעה שאין כל דירוג של מעלה מטה מבחינת ערך הנפש, שממילא אלוהית ואפסית בו בזמן, עשויה לפתוח לך צהר אל עצמך.

שבי בצומת מעט, חשבי על הדברים, התבונני אל לבך, התבונני אל עצמך.

ואם זקוקה את לדמותה על מנת למלא את הזמן, באמצעות חיבוטי נפש, מאבקים של אמון וחשדנות, ובלבול מכוון, הזמיני את דמות הפסיכולוגית - להיות לך לחברה בצומת הזה.

הכוון בו תבחרי לצאת מצומת זה ולהמשיך הלאה, בכל מקרה לא קשור אל אף דמות חיצונית.

זה הכל בפנים.

תודה רבה.

<שלם>

את באמת שואלת?

כי אני יכולה לספר לך על עצמי, שהפסיכולוגית שלי הוזמנה והגיעה לחתונה שלי במהלך טיפול.
שתינו מאד מאד חיבבנו זו את זו, ושתינו מאד מאד שמרנו על עצמנו.

אני הקפדתי שלא להענות להזמנתה הסטנדרטית להתקשר גם הביתה במקרי חירום, והיא באמת סופר מקצועית וידעה לשמור על גבולות. (היו כל מיני נקודות אפרפרות, נגיד שהיא לא העלתה לי את עלות הפגישה כמו לכולם במשך המון זמן, ואפילו לא ידעתי... והיתה קצת יותר סלחנית לאיחורים ונטינו למשוך את הפגישות מעבר לזמן המוקצב... כי היה מעניין!

)

בכל אופן, כאשר הזמנתי אותה לחתונה, היא אמרה שהיא בד"כ לא עושה דברים כאלה בכלל בכלל, אבל היא הגיעה בכל זאת מכמה סיבות - היא הומלצה על ידי דודתי והיא קולגה שלה, כך היה לה תירוץ ללמה היא שם (חברה של הדודה. למי שיודעת מי הוזמן לחתונה, זה הזוי קצת...) והיא לא הרגישה תלושה ולא בנוח אלא היתה לה מכרה שם. וכן היא ליוותה את מערכת היחסים הזאת מחיתוליה, ושנים אח"כ בכל זאת רצתה להיות לצידי ברגעים המשמעותיים. קיבלתי ממנה שרשרת יפהפייה של מיכל נגרין שאני נוצרת עד היום, וכן ברכה מאד נוגעת ללב.

למדתי פסיכולוגיה בעברי. זו מלכודת מאד סטנדרטית, הן למטפל והן למטופל. טיפול טוב לא פעם כמעט מותנה באיזו חיבה שיש בין שני הצדדים. כמו ההבדל בין מסז' מפנק על ידי מטפל מוכר ומוערך ובין פיזיותרפיה עניינית ולא פרסונאלית. האיכויות שונות, האפסטיביות שונה.
כשיודעים את זה מראש, אפשר גם להשמר במקומות שרואים שזה עשוי לקרות, וגם להשתמש בזה לטובה. (להרגיש בטוחים להחשף, להרגיש עטופים ואהובים.)

באופן אישי, כל כך נזהרתי, שלא הסכמתי אף פעם להכנס ליחסים בינינו בטיפול

מדי פעם היא נסתה להעלות את זה, ומצאתי את עצמי עונה כמו טינאייג'רית במשפטים חד-הברתיים.

"כן. לא. לא מפריע. לא. הכל טוב. באמת. נו הארד פילינגז. אין תלות. זה יופי. באמת."

כי תלות ואהבה זה ממש לא היינו הך. מתלות נזהרתי. מאהבה לא. ואם יש ענייני תלות לא פתורים אצלך, אז האהבה שלך ושלה יכולים רק לעזור. אני אומרת צללי עמוק לתוך האהבה. אבל שמרי על עצמך מתלות (למקרה שהיא לא כל כך טובה בזה.)

בכל מקרה מקווה שתכתבי לי גם תשובה לשאלתי שעדין נשארה ללא מענה..........

בקיצור- איך אבחין בין השנים- לפעמים נראה לי שאני ממש מטפלת במשהו בסיסי אולי באמת מינקותי ושווה את כאב הלב, הפרדות והגעגועים. לפעמים נראה שזו סתם התאהבות,
שלום איילת ,
לפעמים זה גם כינים וגם פרעושים (P-: ) בשני המקרים זה ענין לבעל מקצוע ולא לטיפול דרך דיון ברשת .
אני , עם כל חינניות הביטוי של קט קטית , חולקת על דעתה בענין מקצועיותו של המטפל הפסיכולוגי . אם את רוצה טיפול פסיכולוגי (שזו הגדרה קטגורית בפני עצמה) עליך לעבוד עם אדם סופר מקצועי שיוכל להבחין ולאבחן מה קרה כאן עם שתיכן.
יתכן שקשה לך לקום ולעזוב אני ממש מבינה אותך .
לדעתי , קחי לך פגישת ייעוץ מקצועי אצל בעל /ת מקצוע טוב/ה . ומשם תראי הלאה.
ברצון אמליץ לך על מישהי סופר מקצועית וטובה.תתייעצי איתה.
שבת שלום
חוה

שרון כן את צודקת נדמה לי שכתבתי את זה לפני כן. אבל במציאות אני לא חברה, אני לא רואה את החולשות במלואן רק דרכי וכן היא כולה משרתת פונקציה שהיא עבורי בזמן שאני אצלה. זה לא הדדי וזה רק עבורי- כן מפתה בפני עצמו.
בעבר הייתי בעוד קשרים טיפולים לזמנים קצרים, אף פעם לא הצלחתי ליצור אמון ובדרך כלל היה לי לא פשוט להגיע ובסופו של דבר לא החזקתי מעמד
תודה איילת

ניצן אמ- את היית העונה הראשונה שלי והנה חזרת- תודה.
את למדת פסיכולוגיה אבל לא מתעסקת בכך היום, אני מבינה נכון?
את נשמעת כל כך מפוכחת וכל כך יודעת. אולי באת עם ידע מקדים לטפול וידעת ממה להזהר, אני לצערי לא!
אולי גם בגלל שאף פעם זה לא קרה לי והבעיה היתה הפוכה- לא הצלחתי ליצור אמון ובדרך כלל סיימתי די מהר את הטיפול.
הקטע הנורא מצחיק שגם עם המטפלת הזו היה לי נסיון קודם לפני שנתים וקצת וגם אתה סיימתי כעבור חודשים. הרגשתי שיש לה תובנות טובות אבל המחיר היה נורא גבוה ולא הרגשתי שמצדיק את התהליך. כלומר, חשבתי שרק עבור אוצר שאקבל משם מוכנה לשלם כל כך הרבה.
איך אני מפרידה בין תלות ואהבה? באופן הגיוני- כן זה לא חייב ללכת ביחד- אפשר לאהוב ולא להיות תלוים, אפשר להיות תלויים גם ממקום של קושי ולא של אהבה. אבל זה הגיוני מאד שזה גם ילך ביחד- אתה אוהב אתה רוצה לאחוז ונהיה תלוי.
אני לא תלויה בדעה שלה, ברושם שעושה או באיך שרואה אותי, אני פשוט תלויה בנוכחות שלה- רוצה אותה ואת ההבנות שלה לצידי והרבה מאד!
כתבת שטיפול טוב מותנה בקשר ההדדי הזה- כן גם היא אמרה לי משהו בכיון כאשר התחלתי להתלונן על רגשי התלות- והאמת ששתפתי אותה מיד כשזה הופיע.
אמרתי לה ואני גם חושבת שזה היה כך- שהיא מאד עודדה את רגש התלות שלי ואת החשיבות שיש לה בחיים שלי. למשל כשהיתה נוסעת או לוקחת חופש היתה מכינה אותי כל כך הרבה זמן מראש ובכזו חשיבות כאילו לא הסתדר בלעדיה כמה שבועות. בהתחלה זה נראה לי מגוחך עד שבהמשך זה באמת קרה!
טוב, הנה עוד פעם אני מעבירה אחריות, וכבר הסבירו לי כאן שזה לא נכון אז חוזרת אלי.
את עדיין בטיפול עם המטפלת הזו? את אומרת לי לצלול עמוק לאהבה ולא לפתח תלות- איך אפתח כאלה שרירים עדינים?
ולגבי האהבה שלה אלי- נראה לי שחלפה, כי כל כך דרשתי וכל כך חנקתי. כבר כתבתי כאן שלפני כמה שבועות היא אמרה שלא יכולה להמשיך לטפל בי.
טוב תודה אשמח לעוד תגובה איילת

חוה שלום.
אני חושבת שגם שלי מקצועית, אבל כנראה גם אנושית מאד. אולי עכשיו כבר מגיבה באופן מקצועי אבל אולי יש תהליכים שכאשר קורים מאד קשה להתכחש להם אחר כך.
מי המטפלת שאת יכולה להמליץ לי עליה? באיזה אזור מגורים היא? פגישה אחת עם מטפלת כזו יכולה להבהיר לי לפי דעתך?
צפריר שפרון- שוב נהנת מדבריך ומנסה להבינם. אקרא שוב. מבינה את ההתבוננות שאתה שולח אותי לעשות, אנסה. אתה מחזיר אותי שוב לעצמי במקום לקשר, לדמות הזו וכך. רק איני מבינה- האם העובדה שאתה כותב שאינה הפסיכולוגית שלי יותר קשורה למקום שבו היא טעתה או אבדה את מקועיותה או שקשור שוב רק אלי, ולכך שאין אדם שיכול לקחת את ההגה במקומי?
תודה לכלם אילת.

האם העובדה שאתה כותב שאינה הפסיכולוגית שלי יותר קשורה למקום שבו היא טעתה או אבדה את מקועיותה או שקשור שוב רק אלי
ראי,
מבחינת תפישתך את הטיפול הזה, נמצאת המטפלת "מעלייך", כיודעת טוב ממך, ולא חשוב מה יודעת טוב ממך, אלא רק האמונה הזו שמי יודעת טוב ממך ואת באה אליה לייעוץ, נמצאת באיזשהו מובן מעלייך.
אז, לכאורה הנך נותנת יותר משקל לדבריה או כבוד למקומה ביחס אלייך.

כמו ילדה שמסתכלת על המורה שלה בעיניים מעריצות, ומצפה שזו, המורה תהיה עליונה, מעליה, על מנת שתוכל הילדה להתמסר.

מכך, שכל עוד מילאה הדמות הזו את תפקידה, ונהנתה ממעמדה בעינייך, ואף שיתפה עם זה פעולה, לא נתגלתה כל בעיה טיפולית.

אלא, שמרגע שנתגלתה לך באנושיותה, בהויותה בת אדם, ובמיוחד כשהעלתה רגשות של אהבה, שמעולם לא התיימרה להיות אפלטונית, איבדה בעינייך את סמכותה, ובזאת נסתיים החלק הטיפולי ביחסייך איתה.

ומודה לה על אלה, שנסחפה אחרי אנושיותה על חשבון מקצועיתה בעיניה ובעינייך.

ומכאן, נפתח בעבורך השער הזה בו את יכולה להמשיך ולהיפגש איתה - כחברה, ואף יכולה לקבל או לשמוע את דעתה - כחברה.

שכן, לא רק שאיננה מעלייך בשום רמה, אלא שיש לך אפילו בקורת עניינית ובקורת לא עניינית למתוח עליה.

מכך, מהות היחסים השתנתה, ולעולם לא תוכלו לחזור אל הבמה כשאתן מסות להתאים עצמכן לדמויות במחזה ישן.

כאן, הדגשה זו של 'הכל בפנים' נכונה לכל אחד ובכל מצב.
עם זאת, אין הדבר אומר שהכל צריך להיעשות על ידך או רק על ידך.

למשל, דף זה בו את שוטחת את תחושותייך ומקבלת תגובות שונות, מהווה עזרה חשובה בתהליך הבירור העצמי הזה שלך.

ומכאן, שבהחלט יכולה להיעזר באמצעים שונים, בטיפולים שונים ובכל מה שנראה לך כקביים זמניות אשר יעזרו לך לחזור לצעוד בכוחות עצמך.

עם זאת, טוב לזכור שמדובר בחיים שלך, בתחושות שלך, בהרגשות שלך, ובפרספקטיבה רחבה, אין מי שיכול להיות מאושר במקומך, או מתוסכל או כואב.

הכל בד' אמותייך.

כאן, פותחת את אלה עם הדמות הזו, ומדגישה שהיחסים השתנו כבר ואת אינך יכולה לראות בה רק פסיכולוגית.
ומכאן, שאינך יכולה לשלם על ייעוץ ממנה, ומאידך תשמחי לפגוש אותה ברמה האישית (אם כך הוא הדבר).

ולכך שאין אדם שיכול לקחת את ההגה במקומי?
בהחלט יש. כאשר את נוסעת באוטובוס, מונית, רכבת, מטוס, את מניחה למישהו אחר לקחת את ההגה.

עדיין, את היא הקובעת את יעדך, משלמת ומניחה לנהג להביאך לשם, מתוך אמון, שמחה וידיעת החסד.

האם היא יכולה להביאך אל המקום בו יש לך כלים לנהוג ולהנהיג את כעצמך, את מצב הרוח שלך - לא כחלק ממך, אלא כקביים חיצוניות, לתקופה מסוימת?
בטרם עונה על השאלה הזו, מתבוננת על יחסך אליה, ויחסך אל עצמך.

כי תלות ואהבה זה ממש לא היינו הך.
במובן הזה, האהבה אל התלות היא בריחה מאחריות, השאיפה להשאיר את האחריות בידי אחר, שמישהו אחר ינהג, בדיוק כמו בידי כל רופא - לתפישת הרופא והחולה, בעוד התלות באהבה חיצונית, אישור חיצוני, היא העמדה החביבה כל כך על רבים, על פיה אם אינך נאהבת - חרב העולם.

אבחנה זו בין תלות ואהבה, לעיתם קשה ביותר מתוך המקום בו את נמצאת.

מתבוננת ביחסים אלה, האם התלות נוצרת מאהבתך הבוסרית, או שאהבתך היא תרגום של התלות.

מתבוננת שם.

תודה רבה.

<שלם>

הערה: אני רק הכלי דרכו הדברים עוברים.
לכן, הנך מדברת עם <שלם>

תודות.

>צפריר<

צפריר/ שלם- תודה רבה. הפעם היה לי יותר מובן. הרבה חומר למחשבה .
מי זה שלם? איילת

צפריר/ שלם
ועוד דבר- האם העובדה שאני רואה אותה היום באנשיותה, לא מאפשרת לי יותר להעזר בה כפסיכולגית שלי? אני אפלו לזמן מה חשבתי שזה חלק מהעבודה שלי- לראות את האדם על כל חלקיו- הטובים יותר, הטובים פחות, הבעיתים -ולהצליח למרות זאת ליצור תמונה שלמה ,שאיתה אני חיה בשלום. לא לחפש את האמא האידאלית והמושלמת שהיתה לי ולכן כך חשבתי שהעולם צריך להתנהל.
האמת שמאז שמצליחה לעשות את זה מולה- ליצור שלם טוב למרות חלקים פחות טובים- מצליחה לעשות זאת גם בחוץ, עם אנשים נוספים ופתאם הרבה יותר קל לי לקבל אנשים, ולהנות ממה שיכולים לתת לי- פחות מבקרת, פחות מחפשת מושלמות.
הפסיכולוגית שלי אמרה שבשלב הזה צריכה לעשות את התהליך הזה גם עם עצמי- לקבל את עצמי גם עם החלקים הפחות 'מושלמים' שלי. אני מנסה ואני חושבת שקצת מתקדמת שם. אשמח מאד לשמוע ממך תגובה על זה.

מי זה שלם? איילת
במובן הזה, הֶדֶף זה, נמצא עובר דרך הדמות הזו הכותבת, ומכך, שמתאר את הדמות הכותבת בשלמותה, כאשר איפיוניו של הכותב, במובן האישי של דעות אמונות ועמדות, מונחים הצידה.
עדיין, הפריזמה האישית היא שמניחה מילים אלה, בסדר הזה, כמו קובעת, כתבנית, את צורת הדברים, כך שמעבר לאנרגיה העוברת בין השורות, הבנה בסיסית אפשרית.

האם העובדה שאני רואה אותה היום באנשיותה, לא מאפשרת לי יותר להעזר בה כפסיכולגית שלי?
ראי,
זוהי למידתך.
למידת המידה.
שכן אותה נטיה להאלהה (הפיכת עניין לאלוהים) או להאדרה של מי שתומך בך למדרגת - "מעלייך", עולה כאמונה, אמונת יסוד ניתן לומר, אצלך.

ומכאן, ששינוי עמדה זו, או בחינתה מחדש, ולמידת מידת ההתבוננות בגובה העיניים אלך כל הקיים, אל הדמות הזו, אל הנמלה החוצה את הדרך, אל אלוהייך, תניב את ההתבוננות העצמית - אל מול עצמך - בגובה עינייך.
ומכאן, בהחלט יכולה להעזר בדמות הזו, בכישוריה ובידיעותיה גם כפסיכולוגית - כאשר מגיעה אל המקום הזה של התבוננות בגובה העיניים, והסכמה לקבל ממישהי שאיננה מעלייך, או מתחתייך, אלא - ללא הורדת המבט, ללא העלאת המבט - בגובה העיניים.

ומתוך המקום שבו את נמצאת, ביחסייך אלה, בהווה הזה, נראה קושי ניכר לדלג מעל משוכת ההתפעמות הזו, העולה לנוכח הדמות הזו, אשר משקפת לך היסחפות, התמסרות אל אחר.

כאן, הדמות הזו, המכוּנה בשיחתנו 'פסיכולוגית', נמצאת במובנים רבים מטופלת על ידי המאורעות האלה, כך שאירועים אלה נמצאים מזעזעים את האדמה עליה עומדת, ובמובן הזה, על פני לרוץ למקום אחר ולתפוס מחסה בעת רעידת האדמה הזו, מנסה לחזק את בניין הקלפים שבנתה, הנשען על ידיעות, כללים וחוקים חיצוניים, כך ששום שינוי לא יזעזע אותה.
במילים אחרות: על פני להיות גורם מייצב בעבורך, נמצאת את עצמך כגורם מייצב בעבורה.
ומכאן, היפוך התפקידים הזה משרת את כל הצדדים, ובמובן הזה, נמצאת הבעיה - אם יש בעיה, לא ביחסייך המדומיינים איתה, אלא אצלך, פנימה, בביתך, בגופך.

ומתוך כך שמי שאת היא, בתקופה זו, נמצאת אוצרת בתוכך, במובן הזה בגוף הפיזי, מתחים ומשקעים, טוב לפעילות גופנית, טוב להליכה, ריצה, רכיבה על אופניים, ריקוד, או כל פעילות שתפעיל את הגוף ותניב הזעה מוגברת.
כאן, טוב אם הולכת אל חוף הים, או ארגז חול, זה המצוי בגני ילדים, שם עולה על קצות אצבעותייך ונוחתת בבת אחת על העקבים, מבלי שנועלת את הברכיים, כעשרים פעם לפחות, ומקפידה לא לזעזע את עמוד השדרה על ידי אי נעילת הברכיים.

אלה יניבו שחרור ממתחים מצטברים.
בנוסף טוב ליחסי מין, אם ניתן פרועים, לפתיחת ראיית החסד ולהודיה מתמשכת על כל אשר קורה.
אומרת תודה. מרבה באמירת תודה, מסכימה לקבל.

הפסיכולוגית שלי אמרה שבשלב הזה צריכה לעשות את התהליך הזה גם עם עצמי- לקבל את עצמי גם עם החלקים הפחות 'מושלמים' שלי.
במובן הזה בהחלט צודקת, וטוב אם היתה שומעת את עצותיה אלייך בעבור עצמה.
כאן, מתבוננת אל דמותך העירומה הנשקפת מהמראה. עוברת על כל אברייך, מאשרת לעצמך, זוהי היד שלי, זה אגן הירכיים שלי, אלו פני.
אז, למדה לקבל את העובדות כפי שהן, שגם אם לא נראית לך צורת שוקייך ונראות אלה לא נאות בעינייך - אלה השוקיים היחידים שיש לך.
ומכאן למדה לא רק לקבל את עצמך ואת הנסיבות כפי שהן, אלא גם לברך על אלה ולהודות שכך הם, ולהודות עליהם.
מודה לכל היש. מודה למובן מאליו.

תודה רבה.
<שלם>

צפריר שפרון
שותה את דבריך בצמא. כן - צריכה ללמוד לקבל! להודות גם על המובן מאליו! איזו מתנה זו היתה יכולה להיות עבורי!
אתה כותב הרבה, אני מצליחה לדלות חלק- מקווה שאת הדברים החשובים, ובאופן נכון?
ובשורה התחתונה- אתה לא כותב לי, ואולי בכונה- לעזוב? להשאר? זה נכון לי להשאר? יש לי עוד מה לצמוח שם?
אני מאד מאד מאד מודה לך על התיחסותך. למדה מהם הרבה. מצפה גם לתשובות הישירות הללו, אם אפשר? איילת

אתה לא כותב לי, ואולי בכונה- לעזוב? להשאר? זה נכון לי להשאר? יש לי עוד מה לצמוח שם?
התשובות אצלך. חפשי אצלך, ולא אצל מקור חיצוני.

אתה לא כותב לי, ואולי בכונה- לעזוב? להשאר? זה נכון לי להשאר? יש לי עוד מה לצמוח שם?
במובן הזה, על פני שהדברים נכתבים ממקור חיצוני אלייך, נמצאת ההדרכה הזו, במובנים רבים משלימים בעבורך את מה שעולה ממך - ואינך מודעת לו.
כמו מאירים את אותן פינות שמוכנה בהבשלתך להאיר.

כאן, קוראת את הכתוב שוב ושוב, פסקה אחר פסקה, ואם לאחר קריאה מעמיקה, הכוללת הקראת הדברים בראשך, עדיין לא בהירים הדברים בעבורך, פונה, שואלת ונענית.

התבוננות פנימה, אל עצמך, כמו מחרידה את הנפש, שכן רגילה לנתב את צעידתה על פי מה שעיניה רואות, ונמנעת ללכת בדרך הנראית לה מסוכנת.
כאן, כאשר מתבוננת פנימה וצועדת בדרכייך הפנימיות, נמצאת מבוהלת שכן ללא אותן מראות, כיצד תמצא עצמה באפלה הזו.

לכן, מתרגלת התבוננות פנימית, במובן הזה המדיטטיבי, בכל דרך שנראית לך, ולמדה את הדממה הזו, בינך לבינך.

שם, דבר לא חסר, דבר לא נאמר, אלא מונחת, ספונה בכל הטוב הזה, ומקבלת.

התשובות אצלך. חפשי אצלך, ולא אצל מקור חיצוני.
במובן הזה, בהחלט כך הוא.
עדיין, התבונני גם האם האמירה הזו, המכוונת להתבוננות פנימה, הנאמרת ממקור חיצוני, יהא זה אשר יהא, מעלה את הד הידיעה בלבך.

לגבי האם להישאר האם ללכת, טוב להיפרדות, גם אם זמנית, לשם התכנסות, היטהרות והתבוננות.
עם זאת, התכנסות פנימה, במובן הזה של היטהרות, טוב אם תתובל במנה ניכרת של הודיה, אשר לעולם מרחיבה את מי שאת היא, שכן מסתלסלת מהלב אל כל היש, ממך - החוצה.
כך, נשזרות טהרה והודייה, כתנועות משלימות, טהרה מכנסת, הודיה מרחיבה וכאשר שם, ספונה בהווה, בו מלבד צמיחה ממילא דבר לא מתרחש -
בא האור.

תודה רבה.

<שלם>

פלוני אלמונית וצפיר שפרון.
תודה. כן התשובות צריכות להיות מתוכי. אני מבינה את חשיבות ההתבוננות, לא תמיד זה אפשרי. לפעמים החוץ גובר.
אני מרגישה שבעקבות פתחת הדף עשיתי דרך עצומה- דברים כן מתחילים להתבהר,מתחילה לקחת את המושכות חזרה לידי, מתחלה להבין את מידת האחריות הרבה שלי לכל התהליך ולכל מה שהתרחש. גם התגובות של הפסיכולוגית נבעו רבות ממה שאני הבאתי לתהליך. כן, יש גם את הצד שלה כאן- האישיות שלה, היכן הדברים פגשו אותה בזמן זה של חייה, הקשר שנוצר וערבוב מסוים. יחד עם כל זאת התהליך הזה צריך ומשרת אותי ולא אותה- ולכן אני הצד הקובע וגם המחליט. המושכות חיבות להשאר בידים שלי ורק כך התהליך יוכל להמשיך ולשרת אותי. תודה לכלם אשמח לשמוע גם תגובות לזה, למי שיש?
לילה טוב אילת.

איילת,

אני מאד מאד מאד מודה לך על התיחסותך. למדה מהם הרבה.

מזהירה אותך מלקרוא הרבה <שלם>
בסוף תתרגלי לדבר על עצמך בגוף שלישי

מודה על שלמדה

_עם זאת, התכנסות פנימה, במובן הזה של היטהרות, טוב אם תתובל במנה ניכרת של הודיה, אשר לעולם מרחיבה את מי שאת היא, שכן מסתלסלת מהלב אל כל היש, ממך - החוצה.
כך, נשזרות טהרה והודייה, כתנועות משלימות, טהרה מכנסת, הודיה מרחיבה וכאשר שם, ספונה בהווה, בו מלבד צמיחה ממילא דבר לא מתרחש -
בא האור._

ה{{}}מפגש שלך עם הפסיכולוגית הוא הזמנה למפגש האמיתי-
מפגש שלך עם עצמך.
ועל זה - חתיכת תודה.
כמו שהמפגש שלי אתכם הוא הזמנה למפגש עם עצמי -

תודה לכם

<<<<<מורחבת http://s3.amazonaws.com/[po]twitter production[/po]/profile images/17439492/smiley normal.png >>>>>

ולגבי האהבה שלה אלי- נראה לי שחלפה, כי כל כך דרשתי וכל כך חנקתי. כבר כתבתי כאן שלפני כמה שבועות היא אמרה שלא יכולה להמשיך לטפל בי.

ובכל זאת ממשיכה לטפל בך...

.....

כמובן שהבאתי את הכל לפסיכולוגית, שבהתחלה עשתה כאלו לא מאמינה ולא אכפת לה, אבל מאותה פגישה הלכה אחורנית בענק.

איך יכול להיות, שהפסיכולוגים מלמדים לא להדחיק רגשות,
תוך כדי שהם עצמם כל הזמן עוסקים בהדחקת רגשות - מתוקף תפקידם?
איך זה שאומרים לנו: תיחשפי, תיחשפי, זה בריא -
והם עצמם עטופים בגלימת מיסטוריות?
ועובדים קשה על לא להפגין רגשות אנושיים?
זה אנושי זה?

פתאום הבקשה, או הפנטזיה של איילת נראית לי נורא טבעית:

הייתי רוצה להפוך להיות חברה טובה וקרובה, שהיא זמינה לי בכל רגע וללא הגבלה וגם שהקשר הוא הדדי ולא רק חשיפה שלי

/-:

פשוט הסידור הזה של טיפול במסגרת איפוק הדדי לא טבעית ועלולה לקחת מלא אנרגיות לשני הצדדים.

>>>>>מכווצת

<<<<<

קט קטית- ברוכה השבה.
אני מתחלה להבין שאת פשוט פרפר לילה- אבוא לחפשך בלילה.
את צוחקת עלי- ראי הוזהרת- כן הושפעתי משלם...........
כן ,שוב את מעלה עוד פארדוקס בתוך הדבר המוזר הזה שנקרא טיפול פסיכולגי.
לפעמים אני יושבת מולה וחושבת- זה הזוי. למה שאסכים להחשף באופן בלתי אנושי כמעט מבלי לדעת כלום אבל כלום עליה או על מה חושבת על הדברים באמת ובפרט עלי- למרות שלא אכפת לי מה היא חושבת עלי, גם לא אכפת לי למעשה אם היא אוהבת אותי או לא. זה נשמע לא אמין אבל זה כך, כל עוד היא מסכימה שאבוא. אם הייתי צריכה גם למצוא חן בעינה באמת שאפשר היה לזרוק את הטיפול הזה לפח. אז לפחות זה!
קט קטית את מצד אחד נשמעת כל כך נבונה ולמודת נסיון, ומצד שני יש בכך קלילות ואופטימיות של צעירים, אני יכולה להעיז ולשאול בת כמה את אולי רק בקירוב?
איילת

ועוד שאלה קטנה לקט קטית- היית פעם בטיפול פסיכולוגי? איילת

איילת, השארתי כמה שאלות ששאלת לי בלי התייחסות, אז עכשיו אחרי שחזרתי לקרוא כאן כמה פנינים, אני יכולה להתייחס:
כתבת שתנסי לבדוק עם העו"ד לאחר שהתיק יסגר את הנושא, ואחר כך הוספת שאולי לא יהיה צורך ,למה התכונת? ומה הכונה באופן מעשי- לפתוח את הנושא מולה ולבדוק? זה משהו שאני בחיים לא הייתי יכולה לעשות, מעבר לעצם השיתוף בתוך הטיפול.

התכוונתי שאם אצליח לשחרר את התלות בה, ואם מתוך כך תתפוגג ה"התאהבות" הזו, אז כבר לא יהיה צורך לשתף אותה בתהליך הפנימי והאישי הזה שלי.
לעומת זאת אם לא אצליח לשחרר את התלות, או אם גם אם אשחרר עדיין ארגיש אליה אהבה ורצון לקרבה, אז יכול להיות שאבחר לפתוח את הנושא מולה ולבדוק. כלומר, בדיוק מה שעשית עם הפסיכולוגית שלך - פשוט לדבר איתה על זה, ולשתף אותה בתחושות וברגשות שעלו בי מולה, ובסיבות שמצאתי להן.
זה עלול להיות מביך כמו סמטה ללא מוצא, כי יש הרבה סיכויים שהיא בכלל לא תדע מאיפה זה נופל עליה. כל ההשערה שלי שהיא בעצמה נמשכת לנשים עלולה להיות מופרכת לגמרי, אבל, אם אבחר לשתף אותה בזה, זה יהיה בשביל לחתום את מנעד התחושות והתובנות שעלו בי אליה ובגללה, ולהודות לה על תהליך פנימי עמוק בהרבה מהתהליך החיצוני של ליווי משפטי ליעד הגרושין.
ד.א. - העתקתי לי לבלוג כמה שורות של צפריר שהיו לי ממש מתאימות.
תודה רבה לכם@}

כוכב נוגה
שמחה מאד שחזרת- תודה
ותודה על התשובות- עכשיו מובן.
אין ספק צריך הרבה אומץ לעשות את מה שאת מתכננת.
בתוך תהליך טיפולי- זה אחרת אולי יותר לגיטימי? חלק מהקשר מהתלות הטבעית? ובכל מקרה- יישר כח.
מתי התיק עומד להסתיים? אני מבינה שרק לאחר הסיום תמשיכי למהלכים הבאים שכתבת כאן? נכון?
לילה טוב איילת. תזכרי שהלילה מזיזים את השעון שעה אחת אחורנית, כך שקצת פחות מאוחר כרגע.

איילת,
אני בת 30, ואם היה לי פסיכולוג הוא היה מאשפז אותי ומתאבד.
אז עדיף שלא

קט קטית- טוב את בדיוק בגיל הזה שהגדרתי כל כך יפה- יש לך תובנות ונסיון חיים אבל עדין קלילות ואופטמיות. הידד!
טוב לפחות אלך לישון עם חיוך על הפנים- את תמיד מצליחה לעשות לי את זה.
לילה טוב איילת.

כוכב נוגה
קראתי את הדף שלך מלפני שנה- לגבי המטפל- הכונה לדמות שהבאת כאן? או שזה סיפור נוסף? או שאני סתם תמימה?
תודה איילת.
אנסה יותר מאוחר להכנס לבלוג שלך ולכתוב.

איילת, את מדברת על הדף התאהבתי במטפל?
כוכבה, מה נסגר איתו באמת?...

קט קטית - את פעילה גם ביום?
כן, התכונתי לדף הזה. זה לא מסתדר עם מה שהיא כתבה כאן. או שאולי לא סותר- מבחנת השתלשלות הענינים וכך. יש אנשים שחיי הרגש שלהם פעילים.
איילת

את פעילה גם ביום?
למה לאנשים בגילי בד"כ כבר אין כוח להגיב יותר מפעם ביום?

לגבי המטפל
בדיוק חשבתי עליו והנה הוא צץ...
דווקא ממש לא מזמן כתבתי לו מייל ושיתפתי אותו בכל מה שהרגשתי כלפיו.
הוא היה מאד נחמד. אמפתי. מעודד. נראה לי שאם הייתי נפגשת איתו היוםהוא היה מתייחס לזה ביותר רגישות.
אבל לא נראה לי שכרגע זה יתאפשר. חבל, אולי זה היה עוזר לי להשתחרר מההיא...
זה מישהו אחר מהיום. להזכירכן - העו"ד היא אישה.
אכן יש אנשים שחיי הרגש שלהם פעילים אבל רק בדימיונות...
כמה מתסכל )-:
אבל היום חשבתי לי שאם כלכך מפריע לי שאני ככה מאוהבת בעו"דינית שלי, אז זו בעצם בחירה שלי, אני יכולה להחליט שאני כבר לא.
פשוט להפסיק את זה. טוב, אולי לא פשוט, אבל הרי זה איפשהו ענין של בחירה. אם להזין את הדימיון הזה, את המחשבות עליה, את ההתעסקות הרגשית בה, או שלא. כי בניגוד לקטקטית, שטוענת בזכות רגש האהבה על כל גווניו וצורותיו, יש משהו מאד מתסכל ובלתי אפשרי בלאהוב מישהי שהקשר איתה הוא הרבה פחות מלא סביר. זה כואב. זה משאיר טעם חמוץ בפה. מלשון החמצה.
מצד שני אני לא בעד לחסום שום רגש, גם לא רגש אהבה בלתי אפשרית.
אבל זה גם לא לענין לחשוב עליה ככה יום וליל, ואם היא היתה יודעת היא בטח היתה מתפחלצת. S-:

y כוכב נגה את ממש אמיצה, לשתף אותו בכל מה שהרגשת! שנה טובה וגמר חתימה טובה!

לא יודעת למה הפסקה הקודמת שלי יצאה כפלוני אלמונית- כנראה בנוסף לכל הצרות אני מתחלה לסבול גם מפיצול אישיות. לפחות הייתי מוצאת לי אישיות אינדבדואלית ולא שאולה. סליחה עמך פלוני אלמונית
כן, כוכב נגה את אמיצה גם בשיתוף כאן וגם בכלל.
ולגבי היכולת לשלוט במחשבות- כן היא קיימת באופן חלקי אבל רק חלקי - לפי דעתי.

וקט קטית- כבר סכמנו שאת באחלה גיל- אז למה לא? תגיבי יותר מפעמים ביום- את מוזמנת ומבורכת.
איילת

בס"ד
"_קט קטית (05.10.2008 01:44):
איילת,
אני בת 30, ואם היה לי פסיכולוג הוא היה מאשפז אותי ומתאבד.
אז עדיף שלא"_

אהבתי..
באמבולנס היתה בדיחה שאים יגיע פסיכולוג, או שהוא ישר מאשפז את כולנו, או שהוא נכנס להלם,ואנחנו מאשפזים אותו..

מה שבטוח שלהתאהב בעו"ד או בפסיכולוג זה לא סוף העולם-
אים אני לא טועה היה כבר תלמיד שהתאהב במורה שלו...

אבל השאלה אים זה בהחרח קשור ב"גבולות"- הרי יש יותר גמישות באצל המטפלים האלטרנטיבים,
וגם הם מן הסתם לא יעברו את הגבול?
אים הבעיה היא גבולות, אצל האלטרנטיבים היתה אמורה להיות בעיה גדולה יותר?