ממשיכה בדרך בלוג

אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

עוברת, אם את מחבקת עצים אז אני מלאת תקווה :-) ואת צודקת, אני באמת לא רוצה להיות מישהי אחרת (())

לצערנו יש הרבה שחיים אותו באמת.
נכון, אבל גם עבורן הוא לא אידיאלי. הוא אורח חיים, שיש בו יתרונות וחסרונות ויש בו קשיים משלו. מי שזאת הבחירה שאיתה היא שלמה, אשריה. ואני מניחה שהשלמות עם הבחירה נותנת לה את הכוחות להתמודד עם הקשיים שעולים בדרך. אני חושבת שאני מקנאה יותר בשלמות הזאת עם הבחירה, מאשר במאפיינים הספציפיים.
(כלומר, ברור שלבי נוטה לכיוון הזה, כי אחרת לא הייתי כאן. או שהייתי כותבת שאני מקנאה בנשות קריירה משגשגות שמרוויחות המון כסף והילדים שלהן במסגרות מהבוקר עד הערב. ובהן אני לא מקנאה בכלל בכלל. אבל אני חושבת שגם בקצה השני של הרצף אני לא ממש רואה את עצמי).

_את רוצה להיות עם הקטנות כמה שיותר, כי ברור לך שאת הדבר הכי טוב בשבילן והן הדבר הכי טוב בשבילך.
חוץ מזה, את גם מרגישה צורך לתרום לפרנסת המשפחה. ולהשאיר מקום לנשמה הפראית שלך._

בגדול, כן. ונראה לי שהדגש כרגע הוא על השורה השנייה.
לא תצליחי לשכנע אותי שזה לא מסובך....

עכשיו, איך עושים את זה?
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

עוברת, אם את מחבקת עצים אז אני מלאת תקווה
:-) (זה בדיוק מה שאני הרגשתי! וגם אני מחבקת עצים לפעמים, זה באמת נורא כיף).


אני חושבת שאני מקנאה יותר בשלמות הזאת עם הבחירה, מאשר במאפיינים הספציפיים.
אני חושבת שהשלמות הזו היא משהו שנרכש לאורך הדרך. הרצון הזה שאת מביעה, בלהיות יותר שלמה, הוא חלק מהדרך, וגם התסכול ברגעי הבלבול והספק.
(())
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

עכשיו, איך עושים את זה?
מתחילים בקטן... :-)

<הייתי שולחת גם חיבוק אבל אחרי הרדמה של שעה וחצי לקטן (הוא לא זקוק יותר לשנת אחה"צ!), אין לי כוח לקום מהכיסא בשביל זה>
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

עוברת, אם את מחבקת עצים אז אני מלאת תקווה
טוב, נו, תסבירו!
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

מקשיבה. כרגיל, מזדהה.
הגבירה_בחום*
הודעות: 2781
הצטרפות: 30 יוני 2007, 17:29
דף אישי: הדף האישי של הגבירה_בחום*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי הגבירה_בחום* »

טו נו... לא הספקתי לחבק היום אף עץ
אז באתי לפרוק פה את כל החיבוקים שלי
(())(())(())
הגבירה_בחום*
הודעות: 2781
הצטרפות: 30 יוני 2007, 17:29
דף אישי: הדף האישי של הגבירה_בחום*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי הגבירה_בחום* »

טוב נו... לא הספקתי לחבק היום אף עץ
אז באתי לפרוק פה את כל החיבוקים שלי
(())(())(())
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אני דווקא אוהבת למצוא עצים צנומים, כאלה שאני יכולה להקיף אותם בחיבוק שלי. מצחיק שדווקא עכשיו יש לנו חצר עם עצים ועוד לא עלה בדעתי לחבק אותם. לא מקרי.

טוב, נו, תסבירו!
מאד הפתעת אותי בוידוי הזה. לא שאני מתיימרת להכיר אותך, אבל מאיך שדמותך הצטיירה לי עד כה, לא הייתי מנחשת שאת ממחבקי העצים. ועצם זה שהופתעתי ממך שימח אותי, כי זה מסמל בעיני שדברים הם דינאמיים, ושהם לא כמו שהם נראים, וזו תמיד סיבה לתקווה. מקווה שהצלחתי להסביר.

מילאתי כלי פלסטיק בשאריות ירקות ובפירות שעבר זמנם, ומחר אני אניח אותם בחצר. נראה מה יצא מזה....

ואני נזכרת, שקנאה היא משהו שמופיע אצלי כשאני לא ממש נמצאת במרכז שלי. כשאני רחוקה מהגרעין, אני נסחפת למחשבות על העתיד, לתהיות מסוג what if, לכל דבר שהוא לא כאן ועכשיו. לתחושה שצריכים לקרות כל מיני דברים בשביל שיהיה בסדר, והתחושה הזאת מפריעה לי לראות שהכל בסדר עכשיו, בדיוק כמו שהוא.
המממ.... התהפכו לי החיים לפני חודשיים וחצי, מעניין אם זה קשור למשהו :-P
אום_שלום*
הודעות: 1134
הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אום_שלום* »

(()) את נהדרת.
שני_צו*
הודעות: 464
הצטרפות: 03 פברואר 2005, 00:44
דף אישי: הדף האישי של שני_צו*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי שני_צו* »

מילאתי כלי פלסטיק בשאריות ירקות ובפירות שעבר זמנם, ומחר אני אניח אותם בחצר. נראה מה יצא מזה....
ראשונות תבואנה הנמלים ואח"כ יתר החברים. תהנו!

לא תצליחי לשכנע אותי שזה לא מסובך....
התכוונתי שהרצונות הם לא מסובכים. הביצוע זה כבר משהו אחר.
במיוחד לממוסגרות שכמותנו. בניגוד למה שהתרגלנו בחיים,
פה אין תאריך הרשמה ואז כללים ברורים, שכמובן שנצטיין במילוי אחריהם:-)
אמא_של_דגיגונת*
הודעות: 374
הצטרפות: 23 ספטמבר 2007, 11:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_דגיגונת*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_של_דגיגונת* »

ואני נזכרת, שקנאה היא משהו שמופיע אצלי כשאני לא ממש נמצאת במרכז שלי. כשאני רחוקה מהגרעין, אני נסחפת למחשבות על העתיד, לתהיות מסוג what if, לכל דבר שהוא לא כאן ועכשיו.
קראתי משהו נורא יפה על מציאת מרכז בבלוג של סטיבן מור (המורה שלי לטאי צ'י). בכלל אני ממליצה להתוודע לכתיבה שלו.
@}
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

בינתיים חולים אצלנו.
שירה עם קצת חום והרבה צינון, אני מאתמול עם חולשה ובחילות (אם כי היום כבר מרגישה יותר טוב), והאיש החל מהבוקר עם וירוס בטן מרושע במיוחד.
יש משהו בהתכנסות ובכאוס של מחלות שמאפשרים איזה שינוי אנרגטי מבורך. שוקעים לתוך המחלה וכשקמים ממנה הכל נראה קצת אחרת, יש הזדמנות להתחדשות ולתנועה.
אנד_לוסיה*
הודעות: 549
הצטרפות: 27 אוקטובר 2009, 22:35
דף אישי: הדף האישי של אנד_לוסיה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אנד_לוסיה* »

רפואה שלמה @}
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אחרי שבועיים קשים מאד, המחלות (טפו טפו טפו) מאחורינו.
מאיה חיכתה יפה עד ששירה תבריא ועד ששנינו נהיה במצב חצי סביר, ואז עלה לה החום וזה נמשך שבוע עד שהוא ירד.

אחרי כמה שבועות של התבשלות בתוך עצמי, החלטתי שאני רוצה לגמול את מאיה מהנקה. עוד לא בדיוק ברור לי איך ליישם את זה, עם שירה הכל היה מאד שונה. אני רוצה שזה יהיה כמה שיותר קל בשבילה, אבל אני גם מרגישה מאד מרוטה ולא רוצה למשוך את הגמילה על פני הרבה מידי זמן. אני מנסה לסמוך על עצמי שכמו שנתתי זמן להחלטה להבשיל ולהגיע, ובסוף היא באמת הגיעה, כך אני אדע גם מה לעשות בכל שלב. אבל כמובן שבו זמנית מתלווה לזה הפחד שאם לא תהיה לי תכנית ברורה עם סעיפים (ומודפסת בשלושה עותקים אם אפשר) אז היא לא תיגמל לעולם.

אני בנפילת קמח קשה קשה, כבר חודשים לא היתה כזאת. הגענו למצב של לבשל שתי חבילות פסטה ביומיים, ושירה כל הזמן מתחננת לפסטה או גרנולה ולא מוכנה לאכול שום דבר אחר... אפילו הגעתי אתמול לשפל של פסטה עם קטשופ, אין הרבה יותר נמוך מזה. לא נורא, תוך כמה ימים אני אמצא את הכוחות לעשות קאט מוחלט כדי להתנקות ולמצוא את האיזון מחדש, ושוב להתחיל בדרך.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי סלט_פירות* »

רציתי לכתוב לך שם לגבי הגמילה, אבל אכתוב פה.
כי לפי מה שכתבת פה (ולא שם), נשמע שאת בתחילתו של תהליך ויודעת שזה יקח זמן.
וכמו שנראה לי שאת באמת עושה - פרה פרה. מתחילה להגביל במשך היום, עד שהיא תתרגל. ההרדמות - זה השלב הבא. תוכלי לגייס את אבא לעניין?
מה קורה בלילה, היא יונקת?

זכור לי שעם הגדולה, קודם גמלנו מהלילה. אח"כ עם הסחות (בדיוק כמו שאת עושה) במשך היום, ואז הנקת ערב (אבל היה לה מוצץ. חוסר מוצץ זו באמת בעיה. אנחנו באותה סירה), ולבסוף היא זו שויתרה על הקפה של הבוקר, אופס - ציצי של בוקר. ואחרי שבוע ויומיים ללא בקשות, פתאום ביקשה. אמרתי שנגמר והיא קיבלה את זה.
כל זה - לקח חמישה חודשים. אבל הגמ"ל היה רק גמ"ל בלי כוונות ארוכות טווח. הויתור על הנקת הערב הגיע חודש לפני הגמילה הסופית. והיא היתה בת שנתיים.
מקווה שזה עוזר או מעודד באיזושהיא צורה.

את נשמעת אופטימית באופן כללי. אני בטוחה שההמשך יהיה מוצלח.
(())
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

מה קורה בלילה, היא יונקת?
אוהו. יונקת ועוד איך.

ההרדמות זה באמת השלב הבא, וזה יהיה קשה... אבל כמו שכתבת, פרה פרה. בינתיים היא מרגישה שקורה משהו. היום סירבתי כמה פעמים, ואחרי זה בכל פעם שביקשה לינוק היא הסתכלה עליי קצת בחשדנות וקצת בעלבון. אבא יתגייס בכיף אבל אין שום סיכוי שהיא תסכים ("אבא לא אתה. אני רוצה אמא").
אני מהמרת שההנקות של הלילה יהיו האחרונות, אבל אחרי שהיא תלמד להירדם בלי ציצי (והיא כבר עושה סימנים קלים בכיוון) אולי יהיה יותר קל לוותר עליהן. נראה איך זה יתגלגל.

תודה על העידוד (())
אנד_לוסיה*
הודעות: 549
הצטרפות: 27 אוקטובר 2009, 22:35
דף אישי: הדף האישי של אנד_לוסיה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אנד_לוסיה* »

הממ. אני דווקא לא מאלה שחושבים שפסטה זה אויב האנושות. אבל קטשופ? הגזמת אחותי. זה ממש זלזול בעצמך!
אנד_לוסיה*
הודעות: 549
הצטרפות: 27 אוקטובר 2009, 22:35
דף אישי: הדף האישי של אנד_לוסיה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אנד_לוסיה* »

אה, ובת כמה היא? כי לפי מה שהולך פה נראה לי אני אניק עד איזה גיל שמונה (אומרת אנדלוסיה אחרי שחזרה מהפסקת התעוררות. אם כי ללא הנקה בשעות הראשונות של הלילה).
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

הגזמת אחותי. זה ממש זלזול בעצמך!
אמרתי שפל או לא אמרתי :-P

היא בת שנתיים בעוד חודש.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אני רוצה לעבוד.
עוד לא יודעת במה. יש לי רשימת קריטריונים די גדולה. אבל אני ממש רוצה לעשות משהו שלא שייך להיותי אמא.
אנד_לוסיה*
הודעות: 549
הצטרפות: 27 אוקטובר 2009, 22:35
דף אישי: הדף האישי של אנד_לוסיה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אנד_לוסיה* »

אני ממש רוצה לעשות משהו שלא שייך להיותי אמא
זאת הסיבה העיקרית שאני דבקה בעקשנות בעבודה שלי.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אז התחלנו גמילה.
מאיה מאד נעלבת כשאני לא מסכימה להניק אותה, ותוך פעמים ספורות היא הפסיקה לבקש באופן ישיר (ציצי אחר! עכשיו!), כדי לא לחוות את הסירוב (שנאמר כמובן בהרבה עדינות ואהבה). במקום זה, בכל פעם שעולה בה הרצון לינוק, היא מסתכלת עליי במין מבט נעלב מבעד לריסים הארוכים שלה, ולפעמים גם טופחת לי על החזה כדי להבהיר את הכוונה. היא גם הבינה מהר מאד שבמיטה אני (עדיין) לא מסרבת, אז לפעמים היא פשוט מבקשת "טה" (מיטה) כדי לינוק. גם אם אנחנו בכלל לא בבית :-)
זה די מדהים. אני מרגישה שעכשיו אנחנו בימים שבהם היא מפנימה את השינוי ומעכלת את התחלת הפרידה מההנקה. אני רואה כמה זה מורכב בשבילה, ומתוך זה אני מבינה כמה זה היה חשוב שאני אהיה שלמה לגמרי עם ההחלטה לפני שאני מתחילה לעשות משהו. ככה אני יכולה להיות באמת פנויה לראות אותה, להכיל את הקושי ולעזור לה במקום להישאב לתוך ההתלבטויות והייסורים שלי עם עצמי.
במישור המעשי זה קורה באופן מאד הדרגתי - יש פעמים שאני לא מסכימה ואחרי כמה רגעים של תסכול היא מסכימה לעשות/ לאכול משהו אחר במקום. אם אנחנו בחברת אנשים אחרים זה מאד מקל כי יותר קל לה להתנחם אצל אבא/סבא/סבתא כשהיא כועסת עליי. יש פעמים שמאד קשה לה לוותר ואז אנחנו מתפשרות על פי פי פה (טיפ טפה), ציצי טן (ציצי קטן) או אק צת (רק קצת). אבל התהליך התחיל.
גם בלילה, למרות שעוד לא השתנה כלום בהנקות המרובות, היא מתעוררת יותר בבכי. כנראה שהיא זוכרת גם מתוך שינה את הקונפליקט שיש סביב הציצי עכשיו.

השלמות שלי קצת מפתיעה אותי, לטובה. בדרך כלל כשקשה להן אני מייד מחפשת איפה אפשר להקל, איך אני יכולה לוותר עוד קצת כדי למנוע את הקושי. והפעם אני ממש לא מרגישה ככה. ברור לי מאד שאני רוצה להפסיק, וגם ברור לי שנעבור את הקושי הזה ביחד וזה יהיה בסדר גמור. הבטחון הזה נותן לי הרבה כוח.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

מרגישה את העקצוץ הזה באצבעות שאומר "רוצה לכתוב", אבל אין משהו מסוים שבא לי לכתוב עליו.
כואב לי מאד הגב התחתון. אולי בגלל שמאיה הרבה יותר על הידיים סביב הפרידה מההנקה. שמתקדמת בצורה טובה. נשארנו רק עם הנקות הרדמה והנקות בלילה - שזה עדיין לא מעט הנקות אבל הרבה פחות מקודם. ועכשיו הגיע השלב שצריך לעזור לה להירדם בלי ציצי, ואין לי כל כך מושג איך לעשות את זה. נראה לי שאולי להיות עם מישהו אחר בשעת ההרדמה יוכל לקדם את זה, כי אני חושבת שלהיות איתי בלי לינוק יהיה לה מאד מאד קשה. אבל אני לא ממש מבינה איך אפשר ליישם את זה - מה, אני אצא לבלות כל ערב עכשיו עד שהיא תלמד להירדם :-P אני לא יודעת מה זה יותר, מזניחני או מופרך. כנראה ששניהם.
אז כרגיל, אני ממשיכה להתבשל עד שיגיע הפתרון.

אני חושבת הרבה לאחרונה על ההבדלים בין הבנות שלנו, וההבדלים ברגשות שלי כלפיהן. יש בזה משהו מאד מבלבל. כי מצד אחד, הבסיס הוא אותו בסיס - אהבה הורית עצומה ואינסופית והכרת תודה על עצם הקיום שלהן בחיי ועל המופלאות שלהן, והמון שמחה בהן. אבל מצד שני, מעבר לזה ששתיהן הבנות שלי ואני אוהבת אותן עד בלי די, הן בנות אדם שונות ויש לי איתן מערכות יחסים שונות, שהולכות ומתפתחות ומן הסתם עוד יתפתחו המון עם הגדילה וההתבגרות שלהן. מצד שלישי, יש את העניין של תפקידים במשפחה, והשלכות שאני עושה.
נשמע קצת עמום, אני יודעת. אבל זה מה שאני מצליחה לנסח כרגע. נובע בעיקר מקשיים שיש לי עם שירה, אבל איך שהוא עכשיו כשאנחנו כאן וכשהיא כבר יותר גדולה ומבינה אני מרגישה שזה פחות מתאים לפרט על זה כאן, למרות שזה בטח היה עוזר לי...
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

מעוכה, מעוכה, מעוכה.
כנראה שאני מבייצת, אחרי הפסקה כל כך ארוכה קשה לי להיות בטוחה. אם כן אז מחר או מחרתיים צריכה להגיע עליית החום ואז אני אדע בוודאות.
אני דבוקה למחשב כל היום, מרפרשת את מה חדש ואת הפייסבוק בלי סוף ולא מוצאת מה לקרוא. מתעצבנת על הבנות על כל שטות, מרגישה תיעוב עמוק כלפי עצמי והעולם, מסתכלת מסביב בבית וכל דבר שאני רואה רק מעצבן אותי כי אני מרגישה שיש מיליון דברים לעשות ואין לי כח או חשק לעשות אף אחד מהם. אז אני שוב נתקעת מול המחשב, וחוזר חלילה.
וכמובן - קרייבינג מ-ט-ו-ר-ף לפסטה, שנגמר בספגטי ברוטב של שמנת, פטריות וחזה עוף. אכלתי המון המון מזה וזה היה פשוט מעולה. בדיוק מה שהייתי צריכה. כיף לזרום עם הכמיהות האלה לפעמים. (אם כי באופן כללי יחסי עם הקמח בימים אלה במצב ממש לא משהו, וכמובן שזה מה שהוביל לקרייבינג שהיה לי היום. שמתי לב גם שכשאני אוכלת קמח אז נהיה לי חשק אוטומטי למוצרי חלב, ואילו בתקופות שאני נמנעת ממנו אז בכלל לא בא לי להתקרב אליהם. מעניין).

הגמילה של מאיה מתקדמת. למרות שלא הצלחתי לדמיין איך היא תירדם אי פעם בלי לינוק, זה קרה. כמה פעמים קרה בערב שהיא סיימה לינוק, לא הצליחה להירדם על הציצי, ואז ביקשה לעבור אל האיש. הניחה על החזה שלו כרית חימום שהיא ניכסה לעצמה מזמן (המכונה "אית לי" - כרית שלי), ביקשה שהוא יכסה אותה עד מעל לראש ב"ליחה" (שמיכה), ונרדמה. ביום אחר היינו אצל ההורים שלו, היא נעלבה ממשהו שקרה, באה אליי להתנחם, ורגע אחר כך פתאום ראיתי שהיא שמטה את הראש אחורה ונרדמה. לאט לאט היא מוצאת את הדרך, והאמת היא שעכשיו גם כשהיא רוצה כבר יותר קשה לה להירדם ממש על הציצי.
היום, בליווי תופעות העצבנות של הביוץ שהופכות את ההנקה למעיקה מאד עבורי, הבנתי פתאום שהגיע השלב הבא, ושאפשר לוותר על ההנקה היחידה שנשארה ביום לפני שנת הצהריים. בכל מקרה קרה כמה פעמים בימים האחרונים שהיא לא ישנה צהריים למרות שינקה, וההנקות האלה מורטות במיוחד.... אז היה קצת קשה בצהריים אבל הצלחנו להתגבר ביחד, ואחרי הצהריים היא נרדמה באוטו כשיצאנו לסיבוב. עכשיו אני כבר יותר יכולה לדמיין את הסוף מתקרב, לשמחתי. נדמה לי שהמחסום האחרון שיישאר הוא היניקות בלילה מתוך שינה. אבל התהליך הזה הוא תרגול של אמונה בשבילי - אמונה שאני אדע איך לפעול ומתי בדרך שתהיה נכונה עבור שתינו. ובכל פעם אני מגלה שאני יכולה לראות רק שלב אחד קדימה. ברגע מסוים מגיעה התובנה של מה צריך לעשות עכשיו, ורק אחרי שהשינוי שוקע ומופנם אני מתחילה להבין מה הלאה.
האמת היא שבא לי מאד שזה כבר יהיה מאחורינו, במיוחד שהשלב הנוכחי מלווה בכל מיני דליפות וטפטופים לא נעימים. אבל אני מבינה שזה תהליך שלא כדאי להאיץ אותו יותר מידי....
אני גאה לבשר שהתחלתי ערימת קומפוסט!! {@ (ותודה גדולה ל שני צו (()) )
אחרי שהתחלתי ערימה קטנה סתם על הקרקע, גיליתי ממש באותה פינה של החצר עיגול בטון כזה שפעם כנראה היה בתוכו עץ וכרתו אותו או משהו. התחלתי לזרוק לתוכו את השאריות במקום לערימה, ומכיוון שגם ככה יש בחצר שלנו טונה עלים יבשים שעוד לא עשינו איתם שום דבר, אז אני גם מכסה בהם. בינתיים יש שם המון המון זבובונים. הערימה הזאת מאד משמחת אותי.
כולם ישנים בבית. לאיש היה דדליין להגשת מאמר אתמול בלילה אז הוא אחרי כמה לילות עם שינה מועטה מאד, ובהתאם כולנו יצאנו קצת מאיזון בעקבות זה. אם הייתי יכולה לראות עכשיו פרק של Grey's Anatomy זה היה מושלם, בדיוק תואם את מצב הרוח שאני נמצאת בו. אבל כבר הספקתי להשלים את כל הפרקים החסרים ועכשיו אני מחכה לזה שישדרו פרק חדש, שיגיע לרשת רק מחר....
מי_מה*
הודעות: 2708
הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
דף אישי: הדף האישי של מי_מה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי מי_מה* »

מקוה שאת כבר פחות מעוכה. מזדהה עם הסצנה שתיארת של ריפרוש חוזר כאן ובפייסבוק. זה תמיד מסמן אצלי איזה חוסר שקט וכמיהה לתקשורת...
לגבי ההנקה אני יכולה לשתף מנסיוני שכשהחלטתי סופית כן לקחתי לי יום חופש השארתי את הילדים אצל הורי ואז הייתי צריכה להמשיך מהיום השני אבל מכיון שכבר היתה התחלה מוכחת זה היה יותר קל כי ברגע שהתחלתי בהתהליך היה לי ברור שאין דרך חזרה וההינתקות הזאת ליום עשתה את ההתחלה חד משמעית. זה גם היה הטיפ שנתתי לגיסתי (הידועה כאן בכינוי תוש ) וגם אצלם זה עבד טוב. אז את לא צריכה לצאת מהבית למשך שבועות רק ליום אחד של התחלה.
בהצלחה בכל מקרה.
(())
ר_ו_ת_ה*
הודעות: 512
הצטרפות: 18 יוני 2008, 00:35
דף אישי: הדף האישי של ר_ו_ת_ה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי ר_ו_ת_ה* »

לרוב הדברים שאני מאמינה בהם בהקשר של גידול ילדים אין לי שום מודל חי, רק דברים שאני קוראת כאן. וזאת עבודה מאד קשה לחצוב את התשובות מתוך עצמי כל הזמן
איזה משפט יפה (ונכון)
הייתי מגריינת אותו אם הייתי יודעת איך
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי סלט_פירות* »

לאט לאט היא מוצאת את הדרך
מאוד מעודד! <אחרי שהגמ"ל נכשל, אני קרובה לייאוש בכל מה שקשור לשינה.>
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

קרייבינג מ-ט-ו-ר-ף לפסטה, שנגמר בספגטי ברוטב של שמנת, פטריות וחזה עוף. אכלתי המון המון מזה וזה היה פשוט מעולה. בדיוק מה שהייתי צריכה.
אוח... זה עונג אמיתי, לא? א
ולי לא צריך לחשוב במושגים של "להתנקות" ו"להיגמל" (-> נפילות קשות) אלא סתם להפחית קודם כל? לא צריך 3 צלחות ספגטי, אחת מספיקה. משם הכל יהיה יותר קל @}

(הכוונה המקורית היתה לפסטה שלך. אבל בעצם אולי אפשר להחיל את זה גם על ההנקה :-) )
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

לא צריך 3 צלחות ספגטי, אחת מספיקה
מספיקה למי? :-P ניסיתי את זה הרבה יותר מידי שנים, זה לא עובד אצלי. פסטה אני אוכלת עד שאני נחנקת או עד שהסיר ריק. לרוב השני, גם אם הראשון קרה קודם. או שאני אוכל צלחת אחת, ואז את השנייה ו/או השלישית אוכל בלילה מתוך הסיר שכבר נמצא במקרר....
כרגע אני עוד לא חושבת על גמילה מוחלטת מקמח, לא מרגישה שזה ריאלי עבורי. אבל כן מנסה להתבונן בתנודות בלי לשפוט אותן, והאמת היא שדי מצליחה. זה מאד בולט, אחרי שהתרגלתי למצב שבו אני אוכלת רק דברים טובים, ואז התזונה שלי היא לגמרי "מובלת חשקים" אבל החשקים האלה הם בריאים ומאזנים את עצמם ואותי. וכשהקמח נכנס לתמונה (בעיקר פסטה, הרבה יותר מלחם למשל אבל הם נוטים להוביל אחד אל השני), האיזון יורד לטימיון. בכמות קטנה של קמח מלא פעם בכמה ימים אני יכולה לעמוד, אחרי שזה עובר כמות מסוימת אני נכנסת לסחרור...


אבל בעצם אולי אפשר להחיל את זה גם על ההנקה
איתגרת אותי מחשבתית :-) לא הצלחתי להבין איך.


אחרי שהגמ"ל נכשל, אני קרובה לייאוש בכל מה שקשור לשינה
בת כמה היא? רוצה לספר קצת כדי שננסה לחשוב ביחד על רעיונות?
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי סלט_פירות* »

בת כמה היא? רוצה לספר קצת כדי שננסה לחשוב ביחד על רעיונות?
היא בת שנה ו-9 כמעט. ובינתיים עובדת על הניב האחרון... בתקווה שזה יעבור כבר כי די נמאס לי.
אחרי שזה יעבור, אנחנו נוסעים לארץ (ג'טלג, בית שונה, את יודעת איך זה...), אז אחרי פסח - עם פה מלא שיניים, חזרה בבית ואחרי הג'טלג - נוכל לדבר.
(אוף התעייפתי רק מלחשוב על זה. במציאות זה לא באמת כל כך נורא, מאז שהרמנו ידיים. לפחות היא לא בוכה, רק יונקת).
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אוף התעייפתי רק מלחשוב על זה. במציאות זה לא באמת כל כך נורא, מאז שהרמנו ידיים. לפחות היא לא בוכה, רק יונקת
באמת מעייף. אבל נשמע לי שזאת החלטה נכונה מאד, לדחות את זה לאחרי כל השינויים... לדעתי הקטע של גמילת לילה הוא הכי קשה, הרבה יותר קשה מאשר ביום. עם שירה היו לי כמה סיבובים של גמ"ל (היום לא הייתי מנסה בכלל אבל זה מה שהבנתי בזמנו) ותמיד קרה משהו שהחזיר את יניקות הלילה - או מחלה, או שינוי כזה או אחר. בסוף היא הפסיקה לינוק בלילה רק כשגמלתי אותה לגמרי, וגם אז היא עברה לבקבוק לפנות בוקר והמשיכה איתו עוד יותר משנה אחר כך. לא שוס בכלל.
מתי אתם בארץ?
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

בימים של הסערה ההורמונלית, אני פוגשת את הרצון העמוק לחדול. לא להיות.
רוצה לשכב, מוטלת, כבדה כבדה, ולא לזוז. כל נשימה היא מאמץ עצום, כל תנועה, כל מילה.
אני מתפרצת בזעם נוראי, ואז נתקפת בייאוש עמוק. מרגישה משוגעת, חסרת אונים, אבודה.
כשאני במצב הזה, אני צריכה המון המון עזרה. אבל לרוב כשאני בתוך הגל, אני לא מסוגלת לבקש אותה. אני מרגישה מפונקת, עצלנית, לא מתפקדת.
הערב היינו כולנו במיטה המשפחתית בזמן שלפני השינה. הבנות השתוללו וקפצו על האיש שחצי ניקר כי היא עבד עד מאוחר בלילה אמש, ואני שכבתי לידם, נפרדת, ובכיתי. במבט מהצד, יכולתי לראות שהמחשבה שאני מסוגלת להיות מופקדת על טיפול באחרים בימים האלה היא מופרכת לחלוטין. הכי הרבה שאני יכולה לעשות זה לשרוד, וגם זה לפעמים ממש קשה. אבל בזמן אמת אני רק מנסה למשוך ועוד ועוד, למרות שברור שזה לא משרת אף אחד. עצוב.
אני תוהה אם יש אצלי מחסור בויטמין כזה או אחר (D ? B12 ?) שמחריף את התופעות כל כך.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

כשאני במצב הזה, אני צריכה המון המון עזרה. אבל לרוב כשאני בתוך הגל, אני לא מסוגלת לבקש אותה. אני מרגישה מפונקת, עצלנית, לא מתפקדת.
((-))
מזדהה ואומרת לך את מה שאת כבר יודעת: שהגל יעבור, והכל ייראה אחרת. ואולי אז תצליחי לחשוב על איך מתארגנים לקראת הגל הבא, כדי שלא תמצאי את עצמך באותו מקום.
אגב, גם אני תמיד תוהה במצבים כאלה אם יש לי איזה מחסור פיזי (ויטמינים וכו'). לא יודעת אם לצערי או לשמחתי, תמיד מסתבר שלא. אז מצד אחד יופי להיות בריאה כשור, ומצד שני זה רק מחזק את התחושה שאני בסך הכל מפונקת....
שוב שולחת חיבוקים ומציינת את המרגיעון (יש שם איזה טריק, אני בטוחה): בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

הבוקר עלה החום, תודה לאל. היה ביוץ.
כשאני בפנים אני תמיד בחרדה שגל ההורמונים הנוכחי לא יהיה זה שיביא את הביוץ עצמו, ושמי יודע עוד כמה כאלה צפויים לי עד שזה יהיה מאחורי (עד הסיבוב הבא). הבוקר קמתי עם תחושת התחדשות, ובו זמנית עם הרגשה פיסית ונפשית שעברתי מלחמה.
היה לילה נוראי, מאיה התעוררה עצבנית והדבר היחיד שהרגיע אותה היה לינוק בלי סוף עד שכמעט נשרו לי הפטמות ורציתי למות, אבל היא לא נרדמה בחזרה. רק אחרי שקמנו להסתובב בבית למרות המחאות הרמות, הבנתי לאט לאט שהיה לה פיפי (עשתה בחיתול תוך כדי שטיילתי איתה על הידיים), ושמגרדות לה נורא העקיצות (אז מרחנו משחה). ואחרי שני אלה היא סוף סוף חזרה לישון והמשך הלילה היה סביר יותר.

וקצת דברים משמחים שקורים -
מאיה חזרה לתקשר בענייני פיפיקקי :-) לבקשתה קנינו ישבנון אחרי שהיא נתקלה באחד כזה אצל אחותי, והיא ממש מתלהבת להשתמש בו. מתפשטת כולה, מטפסת לבד, עושה, ואחר כך גם מתעקשת לנגב לבד ולהתלבש לבד. נדמה לי שהחום המפתיע וההזוי של הימים האחרונים מאד תורם לזה.

אתמול באתי לאסוף את שירה מהגן, וראיתי אותה יושבת בנינוחות באמצע ה"סצנה" של ארגז החול, מדברת ומשחקת בחופשיות עם ילדים שהם לא מהחברים הקבועים שלה, מרגישה כל כך במקום... קלטתי, שלפני כמה חודשים לא הייתי יכולה להאמין שאראה אותה ככה, מרוב שהמציאות היתה שונה. הילדונת הביישנית שלנו, שתמיד היתה רק מתבוננת ולא משתתפת בכלל, שלא פנתה לאף אדם אחר שלא בתיווך שלנו.... ובערב האיש הזכיר לי שזה היה הדבר שהכי היינו מוטרדים ממנו לקראת המעבר לארץ, שהכי חששנו ממנו וקיווינו שיסתדר. וזה מסתדר יותר טוב ממה שיכולנו לחלום או לדמיין.
כמה קל לשכוח להסתכל על מה שהולך טוב, לשכוח להודות על כל הברכות, להיות עיוורים לחסד. אז הנה, אני אומרת תודה גדולה ומלאת התכוונות {@

לילה טוב.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

מרגישה משוגעת, חסרת אונים, אבודה.

שהמחשבה שאני מסוגלת להיות מופקדת על טיפול באחרים בימים האלה היא מופרכת לחלוטין

אני בדיוק בימים האלו...
אז זה
הבוקר קמתי עם תחושת התחדשות מעודד. טוב להיזכר שזה זמני :-)
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אני בדיוק בימים האלו...
(()) אויש מותק. זה פשוט נורא.

אני מצאתי הרבה נחמה בדברים של עוברת אורח -
ואולי אז תצליחי לחשוב על איך מתארגנים לקראת הגל הבא, כדי שלא תמצאי את עצמך באותו מקום.

ואני מעתיקה אותם גם כדי ליצור לעצמי mental note שזה אכן יכול להיות אחרת. שבפעם הבאה שאני מרגישה ככה, אני מרימה דגל של "אני לא מתפקדת נא לתפוס פיקוד" ונכנסת למיטה לרחם על עצמי בשקט.

דרך אגב - גיליתי שגם כשאין בכלל כאבים פיסיים באזור, כרית חמה על הבטן התחתונה ולפעמים גם ממש בין הרגליים יכולה מאד להקל על מכלול התחושות, בעיקר במהלך הלילה. ואולי גם רסקיו (איך שהוא אני תמיד נזכרת בזה רק בסוף. חוסר האונים מתבטא גם בקושי לטפל בעצמי ולהבין מה יכול לעזור לי....).
מי_מה*
הודעות: 2708
הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
דף אישי: הדף האישי של מי_מה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי מי_מה* »

זה יעזור אם אני אגיד שבייצנו ביחד? אולי לא, אבל זה חמוד :-)
אצלי, אם יש לי , סלחי לי, סקס זמין, בזמן הביוץ, זה מפחית מאוד את ההשלכות ההורמונאליות. נראה לי שככה גם הטבע התכוון... אז זה עוד משהו לקחת בחשבון לקראת הסיבוב הבא. לפני זה עוד יש לנו את כל התופעות הקדם ויסתיות והוסת שתצא קצת אחרי פורים (הנה הלך עוד חג), אבל חפיף.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

ואולי אז תצליחי לחשוב על איך מתארגנים לקראת הגל הבא, כדי שלא תמצאי את עצמך באותו מקום.
אבל איך, איך מתארגנים? (אני סקפטית לגבי כל פתרון שלא כולל השגת בייבי סיטר ועזיבת הבית למשך הימים המדוברים).
וכן, סקס זמין בהחלט עוזר מאוד. :-)
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

מימה, גם בעיני זה מאד חמוד :-)

אני סקפטית לגבי כל פתרון שלא כולל השגת בייבי סיטר ועזיבת הבית למשך הימים המדוברים
אז אפשר לכלול בייביסיטר. חמותי עוזרת לנו המון המון. אם הייתי יודעת להגיד בימים האלה- אני צריכה עזרה, תקחו בבקשה את הבנות / תבואו להיות איתן, זה כבר היה משנה את התמונה משמעותית. במקרה שלנו גם העבודה של האיש מאד גמישה לרוב (השבוע ספציפית לא כי יש דדליינים אבל בשגרה הוא לגמרי אדון לשעות שלו), אבל שוב - אם אני לא יודעת להגיד זה לא יכול לקרות. ואם יש איזו שהיא בייביסיטר בתמונה אז זה בדיוק הזמן להיעזר בה יותר.... נראה לי שאם משנים את הלך הרוח אז הפתרונות הפרקטיים מגיעים, וגם אם זה לא מושלם זה עדיין יכול להיות הרבה הרבה יותר קל.
(למשל - לתת לו להיות אחראי על ארוחות ולשחרר את זה שיומיים יאכלו רק חביתות. למשל - לציין במפורש לעצמי ולאחרים שבימים האלה אני לא נוגעת בכלל במטלות הבית וגם לא מרגישה רע בקשר לזה כי אני עסוקה בלשרוד. ואני בטוחה שיש עוד דרכים. אבל חייבת להיות מודעות וזה הקטע הקשה).

סקס זמין באמת עוזר, אם כי חרדת ההתעברות הגדולה של הימים האלה והקונדומים הדרושים בהתאם קצת מעכירים.....
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

ולשחרר את זה
זה בכלל עקרון חשוב בימים כאלה. כיוון שיש סיכוי גדול שלא תזכרי אותו בדיוק כשהוא הכי נחוץ, כתבי אותו על פתק דביק צהוב כזה, ותלי על המראה באמבטיה, זו שאת מביטה בה כשאת מצחצחת שיניים.
זה גם יצחיק אותך (שזה כבר משהו) וגם יזכיר לך. חביתות, מקלחות, כביסה, סירוק, שפות זרות, לוח הכפל. שחררי. יהיה זמן להשלים הכל.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

חביתות, מקלחות, כביסה, סירוק, שפות זרות, לוח הכפל. שחררי. יהיה זמן להשלים הכל.
:-D

הצחקתותי מאד. אם זה לא היה הבלוג שלי הייתי מגריינת :-P

חוץ מזה, זה באופן פה, נראה לך שאני מצחצחת שיניים?
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

זה באופן פה, נראה לך שאני מצחצחת שיניים?
מצחצחת שיניים, מסדרת גבות, מורחת מייקאפ, שמה בושם, לוקחת אדוויל ויוצאת לעוד יום במשרד.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

ויוצאת לעוד יום במשרד.
לא שוכחת בדרך לפזר את הילדים במסגרות, להשאיר כסף לעוזרת ולתאם מי אוסף אותם מהגן היום כי יש לי שיחת ועידה סופר חשובה עם החוף המערבי בשבע בערב.

<מילא שאני ערה בשעה כזאת. אבל לכתוב כאלה שטויות?>
סאלוש*
הודעות: 464
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 12:14

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי סאלוש* »

מצחצחת שיניים, מסדרת גבות, מורחת מייקאפ, שמה בושם, לוקחת אדוויל ויוצאת לעוד יום במשרד.

אהבתי בעיקר את ה"לוקחת אדויל". ענק.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

לציין במפורש לעצמי ולאחרים שבימים האלה אני לא נוגעת בכלל במטלות הבית וגם לא מרגישה רע בקשר לזה כי אני עסוקה בלשרוד. ואני בטוחה שיש עוד דרכים. אבל חייבת להיות מודעות וזה הקטע הקשה).
נכון. אחת הבעיות הוא גם זה שבימים האלו יש חזרה של הכוחות ומין רצון לצאת, לעשות, אחרי ההתכנסות של הוסת. ואז יוצא שאני לוקחת על עצמי פרוייקטים (כמו למשל נסיעה לים)- זה בסך הכל כיף אבל מעמת אותי עם הרבה הזדמנויות להתרגז.

אם כי חרדת ההתעברות הגדולה של הימים האלה והקונדומים הדרושים בהתאם קצת מעכירים

קונדומים?! הייתכן? למה לא קאפ?
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

למה לא קאפ?
האמת, אין לי תשובה טובה... בזמנו החלטנו על דיאפרגמה ובין שתי הלידות זה עבד סבבה, אבל מאז הלידה של מאיה זה בלתי נסבל. אני לא יכולה לישון כשזה בתוך הגוף שלי. אולי באמת הקאפ זה אמצעי משלים לא רע, שווה בדיקה בהחלט. אם כי זה יקר, לא?
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אפרופו וסת, היא התחילה היום :-O.
5 ימים בלבד אחרי עלית החום של הביוץ. אלוהים יודעת מה קורה שם, בגוף שלי, אבל אני בינתיים זורמת איתה...
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

אם כי זה יקר, לא?
לא עד כדי כך, נראה לי, בהתחשב בכך שזו הוצאה חד פעמית.
נראה לי בסביבות 1000 ש"ח, כולל פגישת ההתאמה.
את הקאפ עצמו נאמר לי שכדאי להחליף אחרי חמש שנים, והוא עולה בסביבות חמש מאות שקל (סביר שהמחיר עלה, אני קניתי לפני כארבע שנים, אבל בטח לא בהמון).
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

רגעים קטנים של חסד.
מאיה יושבת בתוך סל כביסה, שירה יושבת לידה על כסא ומקריאה/מזמרת לה סיפור.
כותבת את זה כאן כדי לזכור בכל הרגעים של המכות הצרחות והריבים שגם זה קיים.

פורים שמח {@
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

שירה: אמא עכשיו אל תדברי כי אני מרדימה את מאיה.
מאיה: שירה (ת)ניקי אותי.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

@}

כותבת את זה כאן כדי לזכור בכל הרגעים של המכות הצרחות והריבים שגם זה קיים.
לפעמים כשאני שוכבת בלילה במיטה, לפני השינה, עולות לי כל התמונות הקשות מכל היום ואז אני מכריחה את עצמי להיזכר ברגעים כאלו, לחפש ולדלות אותם.
תמיד בהתחלה נדמה לי שאין סיכוי שאמצא ואז אני נזכרת באחד, ואז עוד אחד, לפעמים זה פותח שטף (קטן) של רגעים כאלו ולפעמים אני נגררת שוב אל רגעי הקושי אבל בדרך כלל זה משפר את ההרגשה.
אום_שלום*
הודעות: 1134
הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אום_שלום* »

מה שלומך? ראתי אותך כותבת בדפים אחרים ופתאום שמתי לב שדי הרבה זמן לא כתבת. @}
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

חזרנו מליל הסדר, ומשום מה אני לא רוצה ללכת לישון. לא מתאים לי.
היינו אצל ההורים שלי השנה. בפעם הראשונה בחיי הפריע לי שלא קוראים את ההגדה כמו שצריך. רציתי להתחבר לטקסט, למשמעות של החג, לטקס. בדרך הביתה הצלחתי לדמיין אותנו, יום אחד, מארחים סדר אצלנו (בשנתיים האחרונות בארה"ב הסדר היה אצלנו, והיה לי די קשה. עכשיו בהסתכלות אחורה אני רואה שם גם דברים שלא ראיתי תוך כדי). וראיתי איך כשיגיע היום הזה, אנחנו נמצא את האיזון שמתאים לנו, הדרך שבה אנחנו נרצה לקיים את החג ואת הסדר.

קורים המון המון דברים. בחיים שלנו, וגם בעבודה הפנימית שאני עושה. לימודי האייפק שלי התחילו. אני מתחילה לחשוב על גן בשביל מאיה, ועל התפתחות לקראת העבודה הטיפולית שאני מתכננת לעסוק בה.

הגמילה מהנקה, לעומת זאת, נמצאת בדיוק במקום שבו היא היתה בפעם האחרונה שכתבתי :-) נגמרו הנקות היום, נותרו אינספור הנקות הלילה. לעת עתה זה נשאר ככה, כמו שחברה אמרה לי - אין פרטנר. והיא צודקת. מאיה ממש לא בכיוון של להפסיק את זה כרגע, ואני לא רוצה להפוך את זה למאבק. קראתי את הספר של לה לצ'ה - How weaning happens, ולהפתעתי הוא ממש עזר לי וחיזק אותי. לא חשבתי שספר יוכל לתרום לי משהו בשלב שבו אני נמצאת בהקשר הזה, אז זאת היתה הפתעה נעימה. הוא נוגע בצורה מאד יפה במערכת היחסים המורכבת שנוצרת סביב הנקת פעוטות, ומציע הרבה רעיונות יצירתיים שיש בהם הרבה כבוד גם לאמא וגם ליונק/ת. נורא בא לי לתרגם אותו לעברית כדי שעוד נשים תוכלנה ליהנות ממנו, אבל אין לי מושג איך מגיעים לדבר כזה ואם בכלל יש בארץ שוק שמצדיק תרגום של כזה ספר. מישהי יודעת?

ימי הביוץ היו קלים להפליא במחזור האחרון. בזכות הדיון שהיה פה בפעם הקודמת, כשהרגשתי שהירידה מתחילה הודעתי לאיש שהגיע יום "כזה" וביקשתי ממנו להיות בבית. איפשרתי לעצמי לנוח, באמת באמת. שכבתי הרבה במיטה, בהיתי במחשב, הייתי בחוסר תפקוד מוחלט. ולמרות שהיום הזה היה שבוע לפני הביוץ בערך, כשהגיע הביוץ עצמו התופעות היו הרבה יותר קלות מבדרך כלל. לדעתי זה קשור באופן ישיר לכך שאיפשרתי לעצמי את המנוחה שהייתי זקוקה לה, ולא נלחמתי בכלל. והייתי מוכנה נפשית לכך שאם יהיו עוד ימים כאלה, אני אבקש עזרה ואנוח גם בהם, כמה שצריך. בלי להתחשבן, בלי לספור לעצמי כמה ימים בחודש מותר שיהיה לי קשה, בלי להלקות את עצמי על החולשה שלי (בלי כל ה"מתנות" שהייתי נותנת לעצמי בימים האלה בעבר).
אני בטוחה שזה קשור גם לדברים נוספים - נמנעתי מקמח ומחיטה כמעט חודש, ובזמן הביוץ זה היה כבר שבועיים או שלושה לתוך ההימנעות. נראה לי שזה הקל משמעותית את התופעות. מאז שוב חזרתי לאכול אותם, ועכשיו אני במיני-סחרור של קמח והרבה תהיות בנוגע לעניין. אני בחקירה של זה, עוד לא ברור לי אם הכיוון הוא הימנעות מוחלטת, האם קיים איזה שהוא איזון ביניים או שזה רק להחזיק התמכרות על אש קטנה, יש לי הרבה שאלות.....
כשהתחלתי את ההתנקות הרגשתי שעבר הרבה זמן עד שחלפו הקריזים הקטנים, ואז היו כמה ימים (אולי שבוע בערך? כבר לא זוכרת) שהרגשתי ממש נקייה ומשוחררת, ולא נפוחה. ואז בישלתי פסטה מאורז, שחשבתי שתהיה לי בסדר אבל ראיתי שאני לא מפסיקה לאכול אותה, ויום למחרת כבר אכלתי מפסטה רגילה (שזאת צורת הקמח שאני הכי הכי מכורה אליה, ללא ספק), ואז שוב נמנעתי לכמה ימים, ושוב חזרתי, ועכשיו המצב לא ברור. אני מרגישה שאם הכיוון הוא הימנעות, אז ככל שאני אעצור יותר מוקדם ככה יהיה לי יותר קל, כי כל מנה נוספת של קמח שאני אוכלת רק הופכת את זה לקשה יותר להגיד לא בפעם הבאה. אבל מצד שני בזמנים של קושי רגשי והתמודדות עם שדים כל כך קשה להישאר נחושה וברורה גם במישור הזה, ואז דבר מוביל לדבר...
ודברים מקמח פשוט נמצאים בכל מקום, זה דורש הרבה התארגנות מראש אם רוצים לא לאכול את זה. אני צריכה לדאוג שיהיו לי בבית מספיק אלטרנטיבות טעימות ומשביעות, וגם לדאוג לקחת איתי אוכל כשאני הולכת למקומות אחרים, ולא להגיע למצב שאני רעבה מידי. זה דורש הרבה אנרגיות שלא תמיד יש לי. ובהחלט יש תחושה של מדרון חלקלק.

אני מזכירה לעצמי, שגם כאן אני לא רוצה להיות במאבק. אני מתבוננת על הדפוסים שלי, לומדת אותם, מנסה למצוא את האיזון שנכון עבור הגוף שלי. כמו התהליך שעברתי עם הסוכר עד שהגעתי לאיזון הטוב והיציב (!) שאני נמצאת בו היום, גם כאן זה יגיע. אבל צריך זמן וסבלנות וחמלה.....

חג שמח {@
אום_שלום*
הודעות: 1134
הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אום_שלום* »

אני מזכירה לעצמי, שגם כאן אני לא רוצה להיות במאבק. אני מתבוננת על הדפוסים שלי, לומדת אותם, מנסה למצוא את האיזון שנכון עבור הגוף שלי. כמו התהליך שעברתי עם הסוכר עד שהגעתי לאיזון הטוב והיציב (!) שאני נמצאת בו היום, גם כאן זה יגיע. אבל צריך זמן וסבלנות וחמלה.....
מזדהה, לא שהצלחתי להגיע לאיזון עם קמח וסוכר אבל בהחלט לאיזון עם קפה ולגמילה מוחלטת מסיגריות ללא שום מאבק והתחושה מאוד יציבה, זה לא מטריד אותי בשום שלב, אפילו לא טיפה וזאת הרגשה מאוד משחררת לא להלחם.
מי_מה*
הודעות: 2708
הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
דף אישי: הדף האישי של מי_מה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי מי_מה* »

זה הזכיר לי סרט שראיתי פעם באנגליה, על איך סידהרטא הפך לבודהה. בהתחלה הוא עבר מחיי תפנוקים של נסיך לסגפנות מאוד קיצונית ואז יום אחד ראה בשוק לולין הולך על חבל והבין שהסוד הוא למצוא איזון. ששיווי המשקל, האמצע, הוא הוא המקום לשאוף אליו.
בהצלחה.
וחג שמייח @}
אום_אל_קיצקיצ*
הודעות: 1231
הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אום_אל_קיצקיצ* »

הי ללי,
פעם ראשונה שלי בבלוג שלך. מרגישה קצת כאילו אנחנו מכירות כבר (אני אחות של נטע, חברתך מאמריקה...). קראתי די הרבה מההתחלה ולא סיימתי לקרוא. חייבת לציין שכל מה שכתבת ביעס אותי לגמרי כי אנחנו גם במחשבות על פוסטדוק עכשו וכשקראתי אותך חשבתי לי, וואלה זה באמת מבעס כמו שאני מדמיינת שזה: בודד, קר, עבודה מפרכת עם הילדות. עוד לא הגעתי בסיפורך לקטע של הסוף הטוב: החזרה המיוחלת לארץ אז אמשיך לקרוא בהזדמנות. מאוד נהנית מיכולת ההבעה שלך.
חג שמח!
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

נורא בא לי לתרגם אותו לעברית כדי שעוד נשים תוכלנה ליהנות ממנו, אבל אין לי מושג איך מגיעים לדבר כזה ואם בכלל יש בארץ שוק שמצדיק תרגום של כזה ספר. מישהי יודעת?
אני לא יודעת, אבל אני חושבת שספר שכותרתו "גמילה מהנקה" יהיה, למרבית הצער, רב מכר בשוק הספרים לאמהות (גם לקטנים יותר)... ומתוך שלא לשמה בא לשמה :-) כי אם כבר מבקשים לגמול וקונים ספר על זה, עדיף שזה יהיה בגישה שאת מתארת.
הגבירה_בחום*
הודעות: 2781
הצטרפות: 30 יוני 2007, 17:29
דף אישי: הדף האישי של הגבירה_בחום*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי הגבירה_בחום* »

(())
את יודעת משו... בימים אלה, אני מתחילה להבין שהציפיה הבלתי פוסקת להיות מאוזנת, היא כשלעצמה ציפיה לא ריאלית.
אי אפשר להיות מאוזנים באמת כל הזמן... אולי רק מתישהו מטר או שניים (לא יודעת מה הנוהל (-:) מתחת לאדמה.
ובינתיים, אנחנו יוצאים מאיזון, ביי דפינישן והיכולת לראות את זה, לעשות מה שאפשר בשביל זה ויותר מהכל לקבל את זה, נראית לי הדרך הטובה ביותר לתרום לאיזון
פחח.. טוב, זאת לא ממש תובנה חדשה, אבל איכשהו בימים אלה אני כנראה מבינה אותה מחדש ברמה קיומית חדשה והתחבר לי בדיוק לדברים שלך

נשיקות בינתיים מותק
ותודה על הסימנים שאת משאירה לי @}
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אום אל קיצקיצ, אהלן {@ גם אני מרגישה שאנחנו כבר מכירות... אז כמו שאת בטח יודעת מנטע, לא כולן חוות את זה כמוני, וזה תלוי בהרבה הרבה דברים. אני חושבת שבחוף המערבי קל יותר כמעט בהגדרה, אני חושבת שהגילאים של הילדות נורא נורא משפיעים, ההימצאות בקירבה לאנשים אחרים שמגדלים ילדים בבית או בסגנון דומה, גם אם הם לא ישראלים.... בקיצור אם תרצי לדבר אפשר בכיף.


כי אם כבר מבקשים לגמול וקונים ספר על זה, עדיף שזה יהיה בגישה שאת מתארת.
רק מדמיינת את חלחלתה המרובה של אמא שרוצה לגמול בן 4 חודשים ומגלה שקנתה בטעות ספר שעוסק בהנקה עד גיל 5 :-P
יש לך מושג איך אפשר לברר על האפשרות לתרגם משהו כזה?


את יודעת משו... בימים אלה, אני מתחילה להבין שהציפיה הבלתי פוסקת להיות מאוזנת, היא כשלעצמה ציפיה לא ריאלית.
לגמרי. ועוד משהו שאני מבינה ביחד עם זה, הוא שאני כל הזמן אני. כלומר, יש משהו מאד מפתה בקו המחשבה לפיו כשאני לא באיזון אני לא "עצמי", אני לא במקום הנכון, לא איפה שאני אמורה להיות. אבל זאת האשליה. כי אני לא "אמורה" להיות בשום מקום שהוא לא הרגע הזה ממש, בכל צורה שבה הוא מוצא אותי. גם אם אני הפוכה, או מבולבלת, או מרגישה רחוקה מעצמי, או לא בשליטה - זה הכל חלקים ממני, מהמציאות, מהאיזון. ובאמת אם אני מצליחה להתבונן על זה בחמלה, בלי שיפוט, בלי לתייג את זה כטוב או רע - התמונה הפנימית ביחס לזה משתנה.
בדיוק אתמול היה רגע שבו שמתי לב לזה שאני עצובה, ולשנייה אחת זה נשאר ככה. רגע אחד של השהייה לפני האכזבה מזה שאני עצובה, והתחושה שאם אני עצובה זה לא טוב כי אני אמורה להיות שמחה, וכל הרצף הרגיל. רגע אחד שבו שמתי לב באופן נקי. זה היה מאד מרענן.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

יש לך מושג איך אפשר לברר על האפשרות לתרגם משהו כזה?
לא בטוחה. לדעתי אפשר לפנות להוצאות ספרים שהוציאו בעבר ספרים על תינוקות (מהלוחשת ועד לישון בלי לבכות) ולשאול מראש אם יהיו מעוניינים בתרגום. בד"כ הם יבקשו דוגמת תרגום שלך כדי להתרשם מרמת העבודה (הם בעצם צריכים להסכים גם להוציא את הספר וגם לקבל אותך כמתרגמת). אבל אולי יש דרך פשוטה יותר. עדי יותם אולי תדע (גם יועצת הנקה וגם מתרגמת :-) ).
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

כן, חשבתי עליה באמת. אני אנסה לשאול אותה. תודה {@
אמא_של_דגיגונת*
הודעות: 374
הצטרפות: 23 ספטמבר 2007, 11:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_דגיגונת*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_של_דגיגונת* »

ועוד משהו שאני מבינה ביחד עם זה, הוא שאני כל הזמן אני. כלומר, יש משהו מאד מפתה בקו המחשבה לפיו כשאני לא באיזון אני לא "עצמי", אני לא במקום הנכון, לא איפה שאני אמורה להיות. אבל זאת האשליה.

וואו, זה בדיוק מה שמעסיק אותי לאחרונה. תודה על זה.
ובכלל, מאוד נהנית מיכולת ההבעה שלך.
@}
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

גם כן הפסח הזה, העיף אותנו לגמרי מהשגרה.
כבר שבועיים שהילדות נרדמות סביב חצות כל יום, מה שמעורר בי רצון עז לברוח מהבית (או למות). בכל ערב מגיע שלב שבו העייפות וחוסר הסבלנות שלי עוברים איזה סף, ואני פשוט הופכת למפלצת. אני צועקת עליהן ומתחרפנת לגמרי ומרגישה זוועה עם עצמי אבל גם לא מסוגלת לשנות את זה. ואז אחרי שהן סוף סוף נרדמות אני מושכת ערה עד שעות מטורפות כמו עכשיו, פשוט כי אני חייבת קצת זמן שקט בסוף היום למען השפיות שלי.
בתוך כל הטירוף הזה, לפני כמה ימים הורדנו את הנקת ההירדמות של מאיה. זה התחיל מערב אחד שבו חזרנו מארוחת ערב (אחת מאינסוף), והרגשתי זוועה. הייתי חלשה ועם כאב בטן ופשוט לא הייתי מסוגלת להניק אותה. ובתוך הערב ההזוי ההוא הבנתי שזה זמן נכון לעשות את הצעד הזה, גם אם זה יהיה כרוך במעבר לא קל. הרגשתי שאני עומדת מול שתי אפשרויות - האחת היא להרפות מהעניין לגמרי, ולחכות עד שהיא בעצמה תפחית הנקות, גם אם זה ייקח עוד כמה חודשים. והשנייה היא ליזום בעצמי עוד צעד מתוך ידיעה שיהיה לה קשה לוותר.
עם אף אחת מהן לא היה לי קל, אבל כשהסתכלתי על זה ככה נהיה לי מאד ברור שאני לא מסוגלת למשוך את זה עוד הרבה זמן. אני מותשת מההנקה הזאת, אני מרגישה שהיא לוקחת ממני המון כוחות ושבמאזן הכללי זה לא נכון לה ולי וגם לא לכולנו כמשפחה. ולמרות העומס וחוסר השגרה, דווקא החופש היה זמן טוב להתחיל כי אפשר לישון עד מאוחר בבוקר, יש פחות אילוצים ויש המון פעילויות מסעירות שמסיחות את הדעת מזה שהציצי סגור....

אז היום אנחנו כמה ערבים אחרי. בכולם חוץ מאתמול לא היה המון בכי. היא כן כעסה ובכתה, אבל כל פעם נרגעה וניגשה לשחק או לעשות דברים אחרים עד שהיתה ממש ממש עייפה ויכלה להירדם ברגע. היא מחפשת לעצמה דרכים להירדם ועוד לא ממש מצליחה - מחליפה תנוחות, שוכבת עליי, מתכרבלת אצלי, מחבקת בובה. בינתיים כל ערב היא נרדמה קצת אחרת, ואתמול היא מאד בכתה ופשוט הנקתי אותה ודי. הערב היא נרדמה ברוגע עם האיש בלי בכי בכלל, בזמן שאני הייתי עם שירה בחדר אחר. אני מקווה שזה יילך ויהיה קל יותר ובעיקר שנחזור בקרוב לשעות שינה נורמליות כי אני על סף טירוף.
במהלך הלילה היא עדיין יונקת כמה פעמים, נדמה לי שפחות מקודם. אני מקווה שככל שהיכולת שלה להירדם בלי ציצי תגדל, כך היא גם פחות תצטרך את ההנקות של אמצע הלילה. אבל בינתיים אני מתמקדת בשלב הנוכחי, כשנגיע לצעד הבא אני אנסה להבין איך נכון להמשיך.

מוזר, בכל פעם שאני כותבת על הגמילה שלנו אני מדמיינת שיש כאלה שקוראות את זה וחושבות שאני אמא נוראית ושאני פוגעת בה בכך שאני גומלת אותה. מעניין אם אלה השלכות שלי או שזה באמת נכון.... בכל מקרה, אני כן מרגישה שחשוב לי לכתוב על זה כי אני מגלה הפעם שגמילה היא עניין כל כך מורכב ועדין, ואני מרגישה שזה נושא שחשוב לדבר עליו... לפעמים זה כל כך קשה שאני מוצאת את עצמי לרגעים מצטערת שהמשכתי להניק עד עכשיו. ומצד שני אני יודעת שהמחשבה הזאת היא אשלייה. מסובך. נדמה לי שחלק מהמורכבות קשורה גם להשפעה של החזרה לארץ על היחסים שלי ושל מאיה.... אבל זה כבר לפעם אחרת אולי.
עכשיו גם אני הולכת לישון.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

(())


כבר שבועיים שהילדות נרדמות סביב חצות כל יום, מה שמעורר בי רצון עז לברוח מהבית (או למות).

מבינה אותך מאוד.

בקשר לגמילה- את עושה מה שאת יכולה, וזה הכי טוב לשתיכן. אני באמת מאמינה בזה. הכל בסדר. (נראה לי שגם את יודעת את זה אבל בכל זאת מרגישה צורך לכתוב).
מי_מה*
הודעות: 2708
הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
דף אישי: הדף האישי של מי_מה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי מי_מה* »

ואני דוקא חשבתי איזו אמא סבלנית את שאת גומלת אותה כל כך בהדרגה ובהקשבה....
מאחלת שגרה מבורכת ומרגיעה והמשך טוב בדרך.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

מחקתי איזו הערה שלי מכאן שנראתה לי מיותרת, השארתי את העיקר...
(()) לילה טוב.
אמא_של_דגיגונת*
הודעות: 374
הצטרפות: 23 ספטמבר 2007, 11:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_דגיגונת*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_של_דגיגונת* »

_ואני דוקא חשבתי איזו אמא סבלנית את שאת גומלת אותה כל כך בהדרגה ובהקשבה....
מאחלת שגרה מבורכת ומרגיעה והמשך טוב בדרך._
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

חמודות אתן. תודה על החיזוקים (())

שוב הלכו לישון בחצות אתמול. אתמול דווקא אני הייתי סבלנית והאיש התחרפן, התחלפנו :-P ועכשיו אני כבר צריכה להעיר את שירה כדי שנגיע לגן בזמן אבל אני קצת חסה עליה ובעיקר נהנית מהש-ק-ט שיש פה. הוא הפך למצרך כל כך נדיר. מה שכן, מאיה נרדמה אתמול בלי לבקש ציצי בכלל וגם בלי בכי. עדיין נורא נורא מאוחר, אבל לפחות בנחת.

רציתי לכתוב משהו על הריון.
זאת התקופה הראשונה בחיים שלי שאני בכלל לא רוצה להיות בהריון, וזאת חוויה מרעננת :-) לפני שירה היו כמה שנים של ציפייה. למרות שהיה ברור שזה לא הזמן המתאים, הרבה זמן הייתי בהתכוונות פנימית לקראת האמהות, ובידיעה שזה הדבר הכי משמעותי שצפוי בעתיד שלי.
ומהרגע ששירה נולדה, ההריון הבא כבר היה נוכח בתוכי. גם הוא היה מתוכנן לגמרי, וכן חיכינו לזמן שהרגיש מתאים, אבל בכל זאת כל הזמן הייתי עסוקה בו. זה היה הרבה יותר חזק ממני.

ועכשיו, זה משהו אחר לגמרי. הבנות גדלות, ואני מרגישה שלאט לאט חוזרים אליי חלקים שלי שנעלמו לכמה שנים. התחלתי ללמוד בקורס של האייפק, והמחשבות על קליניקה משלי הופכות בהדרגה מחלום לתכנית. אנחנו עושים פה ושם דברים רק שנינו, וכבר אפשר הרבה יותר בקלות לנסוע עם שתיהן לטיולים וביקורים... פתאום יש תחושה של יותר אוויר, יותר אפשרויות, ומאד ברור לי שאני רוצה לספוג את זה וליהנות מזה לפני שאני נכנסת לעוד סיבוב של הריון-לידה-הנקה-ערבוב מחדש של הפאזל המשפחתי. ואו, רק לכתוב את זה עייף אותי.
הרבה זמן הייתי מאד מוטרדת מ "המרווח". מה יהיה המרווח בין מאיה לילד/ה הבא? אני לא רוצה צפוף מידי, אבל גם "אי אפשר" רווח גדול מידי כי זה "לא טוב". אז אני יכולה "להרשות לעצמי" נניח מרווח של 3.5 שנים, אבל לא יותר מזה. ומשם הייתי מתחילה לחשב מה השלב הכי מאוחר שאני יכולה להיכנס להריון ועדיין שהמרווח יהיה "בסדר". הכי חשוב להיות בסדר , זה היה מה שמניע את העולם.
לאט לאט אני מתחילה לראות איך דפוס החשיבה הזה כולא אותי, ומכניס למשוואה שיקולים מדומים. במקום לחשב ולתכנן שנה קדימה, אני מנסה לנשום עמוק. ליהנות מהדברים הטובים שהשלב הזה מביא איתו ומההקלה בעומס, ובעיקר לסמוך. הרי זה לא שאפשר להתבלבל עם העניין הזה, כשהשעון הביולוגי יתחיל שוב לתקתק אין חשש שאני לא אשמע אותו, התקתוק שלו הוא רם ומהדהד. ובמלים אחרות, כשיגיע הזמן אני אדע, אני לא אפספס פה שום דבר.

שירה מתעוררת וקוראת לי, חייבת ללכת.
אום_אל_קיצקיצ*
הודעות: 1231
הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אום_אל_קיצקיצ* »

בכל פעם שאני כותבת על הגמילה שלנו אני מדמיינת שיש כאלה שקוראות את זה וחושבות שאני אמא נוראית ושאני פוגעת בה בכך שאני גומלת אותה
אוי אני כל כך מכירה את ההרגשה הזו. גם אני הלכיתי את עצמי בלי סוף, למרות שהנקתי יותר מכל מי שאני מכירה. אבל יש כאן מרגיעון אחד שאומר, "כשאת לא יכולה יותר, אל תכילי" וכל פעם שהוא חזר לי ראיתי כמה שזה נכון וכמה שזה לגיטימי ובריא לא להכיל יותר כשלא יכולים. כמובן כדאי לעבוד על "לא יכולים" כדי להגדיל את יכולת ההכלה, ועדיין מגיע הרגע שבו לא יכולים יותר וזה בסדר להגיד לעצמי - עד כאן, הגעתי לסף היכולת שלי. הגמילה היתה הדבר הכי קשה שעשיתי בהורות עד כה ועדין, ואולי בגלל זה, מאוד מלמד ונותן כלי להורות: איך לסרב לתת משהו אבל ברוך, באמפטיה. דבר לא קל. כשאני רואה מסביב אנשים אומרים לא לילד, אני רואה איך כל הגוף שלהם מתכווץ והלא נאמר במין תקיפות מגננתית כזאת, כאילו ההורה הוא הילד הנגזל. מסכן הילד, גם אמרו לו לא וגם ההורה פתאום נגדו. אז במהלך הגמילה הארוכה שלנו למדתי איך עושים את זה: איך מסרבים בלי לברוח מהילד. בלי להשאיר אותו לבד עם התחושות שעולות. נראה לי שבהנקות הראשונות שהורדתי אטמתי את עצמי למצב הרגשי שלה כי לא יכולתי לשאת את רגשי האשמה, ולאט לאט למדתי...
חוחית*
הודעות: 470
הצטרפות: 24 ינואר 2008, 14:06

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי חוחית* »

במקום לחשב ולתכנן שנה קדימה, אני מנסה לנשום עמוק. ליהנות מהדברים הטובים שהשלב הזה מביא איתו ומההקלה בעומס, ובעיקר לסמוך. הרי זה לא שאפשר להתבלבל עם העניין הזה, כשהשעון הביולוגי יתחיל שוב לתקתק אין חשש שאני לא אשמע אותו, התקתוק שלו הוא רם ומהדהד. ובמלים אחרות, כשיגיע הזמן אני אדע, אני לא אפספס פה שום דבר. יופי של מחשבות @}

אום אל קיצקיצ
כשאני רואה מסביב אנשים אומרים לא לילד, אני רואה איך כל הגוף שלהם מתכווץ והלא נאמר במין תקיפות מגננתית כזאת, כאילו ההורה הוא הילד הנגזל. מסכן הילד, גם אמרו לו לא וגם ההורה פתאום נגדו. אז במהלך הגמילה הארוכה שלנו למדתי איך עושים את זה: איך מסרבים בלי לברוח מהילד.
אלה מחשבות מעוררות השראה וחשיבה.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

אז במהלך הגמילה הארוכה שלנו למדתי איך עושים את זה: איך מסרבים בלי לברוח מהילד. בלי להשאיר אותו לבד עם התחושות שעולות.
מרגש מאד. אני ממש מזדהה עם מה שכתבת.
מי_מה*
הודעות: 2708
הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
דף אישי: הדף האישי של מי_מה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי מי_מה* »

אני קוראת פה ורואה כמה כבר הספקתי לשכוח... ולמה זה כזה שוס שאני חייבת לשתף בו? כי הגמילה, עם כל כמה שהיא צעד ענקי, היא רק צעד אחד בתוך דרך שלא נגמרת לעולם. זה כמו עם הלידה. לפני שאת יולדת נראה לך שזה ה-דבר, על פיו יקבע כל העתיד ואז את מבינה שזו רק אבן דרך אחת בדרך מאוד ארוכה של הורות ושבה את תחוללי ניסים ותגרמי עוולות ובחשבון הסופי ממילא יהיו גם אלו וגם אלו ובכל רגע את יכולה לתת רק את מה שיש לך ואת תעשי הכי טוב שאת יכולה תמיד. אבל את מבינה גם שחשוב שתשמרי על עצמך. שבסופו של יום חשוב שיהיו לך כוחות ושהבחירה שלך תכבד את מה שיש לך לתת באותו רגע. או כמו שאחותי אמרה לי ממש עכשיו בסיני 'לך צריך להיות המזרון הכי טוב'.
שמרי על עצמך יקירה והכל יהיה בסדר בסוף.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

'לך צריך להיות המזרון הכי טוב'.

|Y|



_הכי חשוב להיות בסדר , זה היה מה שמניע את העולם.
לאט לאט אני מתחילה לראות איך דפוס החשיבה הזה כולא אותי, ומכניס למשוואה שיקולים מדומים. במקום לחשב ולתכנן שנה קדימה, אני מנסה לנשום עמוק. ליהנות מהדברים הטובים שהשלב הזה מביא איתו ומההקלה בעומס, ובעיקר לסמוך._

לוקחת את המילים האלו אתי.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

שבסופו של יום חשוב שיהיו לך כוחות ושהבחירה שלך תכבד את מה שיש לך לתת באותו רגע.
מקסים {@

עשר וחצי בלילה, הבית שוקק חיים. מעבר לזה שזה מבעס שהן לא הולכות לישון ונותנות קצת שקט, אני באמת באמת לא מבינה את זה. חצי יום הן מנקרות, הלילה הקודם היה ממש על הפנים ושירה לא הלכה היום לגן כי היא היתה שפוכה מידי, והנה מגיעה השעה שמונה בערב והכל מתעורר לחיים. למה???

מפה לשם כבר חצות, שתיהן ישנות סופסוף. אין לי מושג איך שירה תקום לגן מחר בבוקר, או איך אני אמורה לתפקד מחר. נשבר לי מזה.
תמי_אמא_לשתיים*
הודעות: 262
הצטרפות: 22 פברואר 2009, 14:46
דף אישי: הדף האישי של תמי_אמא_לשתיים*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי תמי_אמא_לשתיים* »

רק לספר לך שאצלנו בדיוק ככה. או לפחות די דומה. יש ילדים כאלה כנראה. לפעמים אנחנו נכנסים איתן למיטה בתשע ואז אם הן ממש עייפות הן תרדמנה בעשר וחצי. לא מצאנו דרכים טובות יותר לסיום הערב לפני חצות.
מזדהה.
וחוץ מזה קוראת אותך בענין. {@
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

וחוץ מזה קוראת אותך בענין.
תודה :-)

עכשיו שתיהן פה לידי, משחקות בשקט ובריכוז במה במשבצת. לפעמים דווקא בשעות של הערב, כשאני כל כך רוצה שהן תרדמנה כבר, פתאום יש משחק נעים והרמוני שבמשך היום הוא נדיר מאד... בילינו היום הרבה מאד בחוץ, עם הרבה פעילות פיסית. אני מנסה לשמור על אופטימיות ועם זאת לא לפתח ציפיות גבוהות מידי כדי לא להתאכזב אם עוד יום ייגמר בלי שהיתה לי דקה של שקט.
מי_מה*
הודעות: 2708
הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
דף אישי: הדף האישי של מי_מה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי מי_מה* »

קצת קשה להעריך על פי נתונים חלקיים באינטרנט, אבל הרשי לי להציע ניחוש פרוע. יתכן שהן 'עוברות את השעה שלהן' הן צעירות מאוד בסך הכל ויכול להיות ששעת השינה שלהן היא מתי שהו בסביבות שמונה, אולי זה הזמן שהן 'מנקרות '? בכל אופן, כמו שקורה גם לגדולים, ברגע שהן לא הלכו לישון בשעה שבה הגוף כבר היה מוכן, אז הוא (הגוף) עובר לבטריה הרזרווית וגל חדש של חיים מתחיל. נסי פעם לגמור עם כל הסידורים (אוכל , רחצה וכו) ממש מוקדם ואז כשמתחילים הניקורים להיכנס למיטה עם סיפור או שירים או מה שזה לא יהיה אצלכם. אולי זה יעזור.
כך או כך בהצלחה
חיבוק
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

נסי פעם לגמור עם כל הסידורים (אוכל , רחצה וכו) ממש מוקדם ואז כשמתחילים הניקורים להיכנס למיטה עם סיפור או שירים או מה שזה לא יהיה אצלכם.
מנסים כל ערב :-P אתמול והיום היינו אחרי הכל כבר לפני שבע וחצי, באמת היה קצת זמן שקט במיטה אבל זה לא מצליח להוביל לשינה. נראה לי שיש פה גם התארגנות מחדש של הערב של כולנו סביב זה שמאיה עכשיו צריכה ללמוד איך להירדם בדרכים אחרות.... עד לא מזמן היא היתה נרדמת מאד מוקדם בדרך כלל - מבקשת ללכת לישון, יונקת ונרדמת. ואז גם אם שירה רצתה קצת זמן שקט איתנו אחרי זה, זה עדיין היה נגמר בשעה סבירה יחסית. עכשיו הן כל הזמן איך שהוא מעירות אחת את השנייה.
הערב שירה ואני התפנקנו במיטה ביחד, סיפרנו סיפורים וכו', אבל אז היא נורא רצתה ללכת להיות עם מאיה והאיש בחדר השני ולא הסכימה לוותר. ומאיה לא מוכנה לשכב במיטה בשקט כי זה מזכיר לה שהיא רוצה ציצי ולא מקבלת.... שמח. בכל אופן, הערב בעשר וחצי כולם כבר ישנו (כולל האיש :-) ) אז אני יחסית במצב שפוי....

סה"כ אם אני לוקחת צעד אחד אחורה, זה מתקדם טוב. היא כבר מבקשת לינוק הרבה פחות, וגם כשהיא מבקשת היא לא באמת מצפה לקבל. הערב היא נרדמה אצלי יחסית בקלות ובלי בכי אחרי שלושה סיבובים של "החתלתולה והרופא".
מה שכן, בכל פעם שנושא הגמילה שלה עולה בשיחה שלי עם מישהו אחר, היא מייד קולטת במה מדובר ותורמת את חלקה. הבוקר נפגשנו עם חברות (אמא של דגיגונת וביתה המתוקה להפליא), ובפעם הראשונה שסיפרתי על זה משהו מאיה אמרה: "כל היום רק ציצי ציצי ציצי". אחרי זה כשהנושא עלה שוב, היא חקרה את האם: "יש לך ציצי? והבת שלך יונקת? בלילה? אני לא יונקת. אני גדולה. יונקת רק בלילה." ואז המשכנו למשחק האהוב עלינו בימים אלה - אני אומרת ציצי סגור, והיא עונה לי ציצי פתוח... אי אפשר להגיד שאנחנו לא בדיאלוג :-D
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אי אפשר להגיד שאנחנו לא בדיאלוג
זה היה מקסים, הדיאלוג ביניכן מעורר השראה. היא מעורבת בתהליך, שואלת ומביעה את דעתה. זה לא איזו כניעה לצו שמגיע מלמעלה.

לגבי שנת הלילה, זה מזכיר לי תקופה שגם אנחנו עברנו, היא לא הסכימה בכלל להתקרב למיטה ונלחמה בעייפות עד השעות הקטנות של הלילה. לקח לי מלא זמן לקלוט שלא חייבים לישון דוקא במיטה... נרדמנו כמה שבועות בסלון (בקלי קלות..)
אמא_של_דגיגונת*
הודעות: 374
הצטרפות: 23 ספטמבר 2007, 11:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_דגיגונת*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_של_דגיגונת* »

משום מה נשלח לי בלי שסיימתי לכתוב (זו אני הפלונית מלמעלה)
אני אמשיך את המשפט-
נרדמנו כמה שבועות בסלון (בקלי קלות..) ואח"כ היא הסכימה שוב לישון במיטה. מה שניסיתי להגיד (אוף יצא לי מבולבל..) זה שאפשר אולי לנסות לשנות קצת מיקום או דפוסים עד שמוצאים משהו שמתקבל בשמחה, ואחרי כן לחזור לשגרה שעבדה קודם.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

זה שאפשר אולי לנסות לשנות קצת מיקום או דפוסים עד שמוצאים משהו שמתקבל בשמחה, ואחרי כן לחזור לשגרה שעבדה קודם.
בהחלט. בהתחלה שום דבר לא התקבל בשמחה כי עצם ההירדמות בלי לינוק היתה נורא קשה. אבל זה תמיד בסלון ואנחנו מנסים כל מיני דברים.... בימים האחרונים אנחנו מתרכבלות ביחד על הספה בסלון, מספרות כמה סיפורים, ואז היא מפשילה לי את החולצה, שמה ראש על הבטן שלי ונרדמת. ומיום ליום זה הולך ונהיה יותר קל.
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

שרדתי את השפל |יש|
אתמול כבר התחילה ירידת הכוחות של הימים הקשים (הבוץ שלפני הביוץ :-)), אבל איך שהוא לא התאפשר לי לנוח. בעיקר כי לא הייתי מספיק נחושה שזה יקרה. הגעתי לערב גמורה לגמרי, עם עצבנות שממש מרגישים אותה מטיילת על העור, והתחושות המוכרות של ייאוש וחוסר סבלנות. כבר אתמול אחרי הצהריים הודעתי לאיש שהיום יהיה יום קשה, והוא ביטל את התכניות שהיו לו.
והיום, נשארתי בפיג'מה כל היום (תכף אכנס למקלחת של הבוקר :-)), ושכבתי במיטה ונחתי ה-מ-ו-ן, ממש הרבה שעות. התבוננתי בעצמי נלחמת - כמה קשה לוותר על העשייה ועל תחושת השליטה המדומה שמתלווה אליה. כל היום רצו לי בראש דברים שאני צריכה לעשות ולארגן, והגופנפש בשלו - חוסר כוחות מוחלט ולא מוכן לזוז מהמיטה. וניסיתי להגיד לעצמי פעם אחרי פעם, לא יקרה שום דבר אם יום אחד אני לא אתפקד בכלל. העולם לא יפסיק להסתובב, הילדות שלי לא תשארנה רעבות, שום דבר לא יתמוטט. אני לא פורשת לנצח, אני בהפסקה זמנית שמאפשרת לי מנוחה שאני צריכה. זה היה כל כך קשה. אבל למרות שהראש הסתובב במעגלים, הצורך במנוחה "ניצח" וזה מה שחשוב.
אחרי הצהריים חמותי לקחה את הבנות לכמה שעות וזה היה נפלא. ואחרי כל המנוחה הזאת הרגשתי הרבה יותר טוב. קמתי ובישלתי הרבה ירקות מכל מיני סוגים, ואפילו הבנות נרדמו הערב שתיהן בשעה סבירה.

ככל שאני לומדת להתמסר לתופעות האלה ולכבד את מה שהן מבקשות ממני, ככה ההתמודדות נהיית יותר אפשרית. זה ממש שיעור חשוב בשבילי.

עוד משהו שיכולתי לראות יותר בבהירות הפעם (שגם כתבו עליו קצת בדף של מצבי רוח במחזור חודשי), הוא שבאמת הימים האלה מציפים את הקשיים שגם ככה קיימים אצלי, בעוצמה מאד מוגברת. אם ביום יום יש לי נטייה להרגיש שאני לא בסדר או ש"משהו מקולקל", בימים הקשים אני חווה את זה במימדי אסון - אני איומה ונוראה, לא עושה שום דבר כמו שצריך, הכל דפוק לגמרי, שום דבר לא עובד כמו שהוא אמור לעבוד, אני לעולם לא ארגיש יותר טוב, וכאלה. מישהו אמר דרמה? :-) אבל דווקא כשאני במנוחה מוחלטת ולא מנסה להילחם, אני יכולה לראות אותן בצורה יותר צלולה - מחשבות שווא שאין שום קשר בינן לבין המציאות. כי כשאני מנסה לפעול (כדי להיות בסדר), אבל לא מצליחה (כי אין לי כוחות), זה רק מחזק ומצדיק את הקול הזה שאומר לי שאני לא מצליחה לעשות שום דבר... אבל איך אפשר להצליח לעשות משהו ככה? זה פשוט לא מצב מתאים לעשייה.

טוב, אולי יצא קצת מבולבל... אני שולחת ככה. הולכת להתקלח ולראות עם אהובי את הפרק החדש של "אבודים"
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

טוב, אולי יצא קצת מבולבל
לא, דווקא הסברת את זה מצויין.

אז איך את יודעת מתי צריך לנוח?
כשמתחיל להיות קשה? או שיש לך סימן אחר?
ועל כמה ימים מדובר :-) ? (אני רוצה לנסות גם כן, אבל חושבת- מה, שלושה ימים אני אשכב במיטה כל היום בלי שאני חולה?!)

שבת שלום @}
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

מה, שלושה ימים אני אשכב במיטה כל היום בלי שאני חולה?!
אבל זה בדיוק העניין, שכל כך קשה לנו להגיד - עכשיו אני חלשה. ואנחנו חייבות את הסימנים ה"רשמיים" של מחלה בשביל לאפשר לעצמנו את זה.....

_אז איך את יודעת מתי צריך לנוח?
כשמתחיל להיות קשה? או שיש לך סימן אחר?_
תראי, מהפעמים האחרונות, מה שאני יכולה להגיד זה שככל המנוחה היא יותר מוקדמת, ככה היא יותר אפקטיבית. למשל, כשאני מגיעה לשלב שבו אני מרגישה אלימה מאד גם על דברים קטנים, זה
כבר מאוחר. כשמתחילים הסימנים זה זמן טוב להוריד הילוך ולהתחיל להיעזר.

ועל כמה ימים מדובר
הפעם למשל, זה היה יום אחד שבו הייתי פחות פעילה מבדרך כלל (הלכתי עם הבנות אחה"צ לחמותי כדי לא להיות איתן לבד ולא להכין ארוחת ערב בעצמי, וגם נשארתי עם מאיה בבית בבוקר במקום להסתובב במפגשים סידורים וכו'), ויום אחד שבו הייתי מנוטרלת לגמרי וממש שכבתי במיטה כל היום.
אבל הפעם שני הימים האלה לא היו רצופים, וביום שביניהם ממש לא נחתי מספיק והקושי מאד הצטבר. אני חושבת שאם הייתי אומרת ביום רביעי (במקום בחמישי) שאני חלשה וצריכה עזרה, הנפילה לא היתה עד כדי כך קשה. פשוט הגעתי ליום חמישי באפיסת כוחות מוחלטת.

****************************

היינו בשישבת בחוף הבונים! היה כל כך כיף.
לפני שלוש שנים היינו שם ביום שישי אחה"צ, וראיתי את כל האנשים שמקימים אוהלים על החוף. הרגשתי אז קנאה כל כך עמוקה, אבל גם פחד. זה משהו ש אהבת עולם כתבה עליו הרבה בבלוג המסע שלה ואני מאד מזדהה איתו, הכמיהה העמוקה להיות בטבע ולישון בחוץ שמלווה בפחד שאני לא מסוגלת לעשות את זה, שיהיה לי קשה מידי.
לאט לאט הפחד פוחת והכמיהה גוברת, וזה מתחיל להפוך מחלום למציאות. היינו עם אחותי ומשפחתה, הקמנו אוהלים על החוף, הדלקנו מדורה, היה מדהים. כמובן שלא ישנתי מי יודע מה, אבל גם לא נלחצתי מזה. היה לי ברור מראש שאני לא אשן טוב, ונכנסתי ללילה בגישה של "כל שינה היא בונוס". ונשארתי כל כך רגועה כל הלילה! בכל פעם שהתעוררתי הקשבתי לגלים ונהניתי מהרחש שלהם, היתה לי הרבה סבלנות למאיה שינקה חצי לילה, ולשירה שהתעוררה בבכי מעקיצה מגרדת, הרגשתי כזאת שלווה וסיפוק...
מאז שחזרנו לארץ ישנו כבר פעמיים באוהל, ובשתיהן הרגשתי שאנחנו עדיין צריכים לצאת עם עוד מישהו (משפחה נוספת, חברים) כי אנחנו עוד לא בשלים לעשות את זה בעצמנו. ובכן, הבשלנו! :-) וזה מאד מרגש, כי עכשיו אנחנו לא תלויים באחרים.
הודעתי לאיש שאני רוצה לנצל את התקופה הזאת כדי לעשות את זה הרבה. הבנות בגילאים שהן ממש נהנות מזה וכבר פחות קשה להתנהל ולהתארגן איתן, וכל עוד אני לא בהריון שוב, זה הזמן!
זו תחושה מופלאה, לאט לאט נפתחת בפניי אפשרות שהיתה סגורה הרבה שנים, משהו שהאמנתי שאני לא מסוגלת לעשות ועכשיו אני עושה אותו כמו גדולה.

שבוע מקסים {@
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

אבל זה בדיוק העניין, שכל כך קשה לנו להגיד - עכשיו אני חלשה. ואנחנו חייבות את הסימנים ה"רשמיים" של מחלה בשביל לאפשר לעצמנו את זה.....

עכשיו אני קולטת פתאום שבחודשיים האחרונים הייתי חולה שלוש פעמים- פעמיים לפני הביוץ ופעם אחת (היום) לפני הוסת.
וואלה...


_תראי, מהפעמים האחרונות, מה שאני יכולה להגיד זה שככל המנוחה היא יותר מוקדמת, ככה היא יותר אפקטיבית. למשל, כשאני מגיעה לשלב שבו אני מרגישה אלימה מאד גם על דברים קטנים, זה
כבר מאוחר. כשמתחילים הסימנים זה זמן טוב להוריד הילוך ולהתחיל להיעזר._

כשמתחילים הסימנים - אז על אלו סימנים מדובר? כלומר, חשבתי שאלו הסימנים- אני מרגישה אלימה מאד גם על דברים קטנים .

בכל אופן, אנסה להיות קשובה.
תודה על התשובות. אני לומדת מהן.

מאוד מרגש מה שסיפרת על הלינה בחוץ!



זו תחושה מופלאה, לאט לאט נפתחת בפניי אפשרות שהיתה סגורה הרבה שנים, משהו שהאמנתי שאני לא מסוגלת לעשות ועכשיו אני עושה אותו כמו גדולה.

איזה יופי כשזה קורה!
אמא_ללי*
הודעות: 1668
הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי אמא_ללי* »

בדיוק חשבתי עלייך, אני צריכה לשלוח לך מייל :-)


כשמתחילים הסימנים - אז על אלו סימנים מדובר? כלומר, חשבתי שאלו הסימנים- אני מרגישה אלימה מאד גם על דברים קטנים .
זה מזכיר לי שתמיד אומרים על תינוקות קטנים שבכי הוא סימן מאוחר מאד לרעב :-D אז גם תחושות אלימות הן סימן מאוחר לחולשה.... בדרך כלל הרבה לפני האלימות אני כבר מרגישה חלשה, נטולת כוחות, חסרת סבלנות יותר מאשר בדרך כלל, הרבה יותר כבדה פיסית.... אלו הסימנים.

היום למשל אני ביום-יומיים שלפני הביוץ (או יותר נכון לפני ההפרשה הייחודית שמקדימה את הביוץ), ואני מרגישה את ההשפעות בעיקר ברמה הרגשית ופחות בפיסית. אני מאד אפופה, ויש איזה חוסר שקט שכל הזמן נמצא מתחת להכל, ובכל פעם שאני רגע עוצרת - אני חווה אותו ממלא אותי. בעבר הייתי מאד מנסה לברוח ממנו ולמלא את הימים האלה בהרבה עשייה שרק היתה מתישה אותי עוד יותר. היום השתדלתי להישאר עם פעילות מועטה, ובכל פעם שאני מרגישה את חוסר השקט חוזר אני מנסה לנשום לתוכו ולאפשר לו להיות, בלי להילחם בו.

*************
ההנקה שלנו בימיה האחרונים. לפני שני לילות התחלתי את השלב האחרון שנשאר - גמילה מהנקת לילה. היה לי חשוב לחכות עד שארגיש מוכנה לגמרי לגמרי כדי שאוכל להיות מאד שלמה ורגועה וככה לעזור למאיה לעבור את זה יותר בקלות.... בלילה הראשון היא בכתה לא מעט, אבל לא בכי של מצוקה (מאד קיוויתי שהיא לא תחוש מצוקה עמוקה), אלא בכי של כעס ושל עייפות. היא פשוט לא מצאה את הדרך להירדם. אז נדדנו כל הלילה בין הסלון למיטה, ושיחזרנו כמה פעמים את שגרת ההשכבה החדשה שלנו - היא שוכבת עליי ואני מספרת לה סיפור, ואחר כך היא שמה ראש על הבטן שלי ונרדמת. בחלק מהפעמים היא נרדמה כבר בעמוד הראשון של הסיפור, אבל עצם הטקס איפשר לה להירגע ולחזור לישון. הלילה היתה פעם אחת בסלון ועוד פעם אחת שהיא הצליחה לחזור לישון בלי שקמנו מהמיטה. בשני הלילות הסכמתי להניק אותה בשש בבוקר כשכבר היה אור בחוץ כדי להימנע מגודש, אני מניחה שעוד יום או יומיים גם ההנקה האחרונה הזו תסתיים.
אני שלמה מאד עם הגמילה, וכמובן שביחד עם זה גם עצובה על תקופה שמתחלפת ועל סיומו של פרק מופלא בחיים שלה ובמערכת היחסים שלנו... זו תקופה של כל כך הרבה צמיחה ושינוי בשביל כולנו.
חוחית*
הודעות: 470
הצטרפות: 24 ינואר 2008, 14:06

ממשיכה בדרך בלוג

שליחה על ידי חוחית* »

ובכל פעם שאני מרגישה את חוסר השקט חוזר אני מנסה לנשום לתוכו ולאפשר לו להיות, בלי להילחם בו. נשמע רעיון טוב.

זו תקופה של כל כך הרבה צמיחה ושינוי בשביל כולנו. איזה קסם זה תקופות של שינוי @}
שליחת תגובה

חזור אל “פליי ליידי”