ניחוח אדמה אחרי הגשם

[רסיסים_של_אור*]

טוב לשמוע !!

[יער_ה*]

שאם לא הייתי חושבת ככה, לא הייתי מספרת לו את כל זה @}

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה @} @}

אני ממש רוצה לנסוע לבקר בעבודה הקודמת (האחרת) שלי...
וזה דורש נסיעה באוטובוס. אין לי מושג איך לעשות את זה עם העגלה, העגלה שלי כבדה וגם לא מתקפלת.
איך מעלים לאוטובוס את העגלה עם הקטנצ'יק בפנים, זו מדרגה גדולה...
לעלות מאחורה או מקדימה? איך ללכת לשלם?
ראיתי שלפעמים "חוגרים" את העגלה במקום הזה שמיועד לנכים ואין לי מושג איך לעשות את זה ואם צריך.
ואם יהיה צפוף והעגלה שלי תפריע למישהו ?
אוף למה אני תמיד כל כך חוששת חס וחלילה לא להיות למטרד או לטרחה...

האוטובוס לשם הוא די מלא, אם אני אסע אני אשתדל לבחור זמן ריק יותר אבל בכל זאת.

פעם קודמת נסעתי כשהקטן היה בערך בן 3 חודשים והייתי רק עם מנשא. וזה היה קשה להיות שם איתו כל היום בלי שום מקום להניח אותו.
עכשיו הוא כבר זוחל אז יהיה אפשרי לשים אותו הרבה על הרצפה אבל בכל זאת.
ואם הוא יירדם הוא יצטרך להיות עליי כל הזמן.

יש לי אפשרות לנסוע חלק מהדרך ברכבת הקלה < שיותר נוח לעלות אליה עם עגלה וכבר עשיתי את זה בהצלחה> ומשם אוטובוס של עוד 10 דקות אבל לא בטוחה כמה זה יקל עליי...
חשבתי אולי להיות עם מנשא מקדימה רק בשביל הנסיעה (כבד ממש מקדימה, לא לקחתי אותו מקדימה כבר יותר מחודשיים) ושהעגלה תהיה ריקה כשאני עולה לאוטובוס.

אני יודעת שזה נשמע ממש להתעסק בפרטים קטנים, אבל שוב, איך כולן עושות את זה?
אני רואה בעיקר נשים דתיות מסתדרות עם עגלה עם תינוק קטן ועוד כמה פעוטות, וואו ! זה ממש מיומנות וג'אגלינג... ויש כאלו עם עגלות תאומים... ועגלות רכבת...
ואני עם תינוק אחד.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אז אחד ההיפוכים זה "אני צריכה לסדר אחריי עצמי" - והוא נכון... כל כך נכון שזה מביך כמה שאני יוצרת יותר בלאגן ממנו
שוב אני גולשת ל נושאים אחרים...
לדעתי אם את מוותרת על ה"צריכה" לגבי בן הזוג כדאי לך לוותר עיו לגבי עצמך. אם הוא לא צריך לסדר אחריו, גם את לא צריכה לסדר אחרייך, ואני מנחשת שהתגובה שלך למחשבה שאת צריכה לסדר לא יותר חיובית מלמחשבה שהוא צריך לסדר. באופן כללי, הלך המחשבה של מישהו צריך משהו הוא הלך מחשבה כללי, מעיין גישה לחיים. וויתור על "צריך" אחד מחליש גם את שאר ה"צריכים"._
מהדף האם כעס רלוונטי בגידול ילדים
אני עונה לך כאן, אישה במסע

ההיפוכים מטרתם לא בהכרח ליצור כללים חדשים או shaming לעצמי על זה שאני לא מסדרת
רק לראות עוד אספקטים של המציאות. זה לא אומר שמעכשיו אני מאמינה שבוודאות אני זו שצריכה לסדר וזהו.
רק להשתעשע, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בזה שאפשר לחשוב על סיטואציה מכיוונים הפוכים לגמרי והכל יהיה נכון במידה זו או אחרת.
מה שיוצא בפועל מההיפוך הזה הוא לא שאני כועסת על עצמי שאני לא מסדרת אלא שכשאני מתחילה לכעוס על הבלאגן ולהאשים את בן הזוג, אני מזכירה לעצמי שכולנו אנושיים,
כמו שאני לא מסדרת אחריי גם הוא לא מסדר אחריו וזה בסדר. לכולנו יש עצלנות בתוכנו וימים פחות טובים ויותר טובים.
ההיפוך עוזר לי לראות שאני שיפוטית וגם שאני אנושית וגם שבן הזוג אנושי.
נשמע מובן מאליו אבל כשכועסים אז זה לא מובן מאליו בכלל.

[אישה_במסע*]

ברור לי שזו המטרה של ההיפוך, אבל זה שזו המטרה לא אומר שלטרמינולוגיה הזו אין השפעות אחרות. למשל, קיבוע הרעיון של "צריך". יש מילים (צריך היא לא אחת מהן) שנראות לי שגויות ברוב מוחלט של המקרים. כמו המילה "כל", "תמיד", "אף פעם". כשאני קוראת אותן אני מרגישה את הצרימה, את השאלה העולה מאליה - באמת בכל המקרים? ממש ממש כולם? בלי יוצאי דופן?
אולי יבוא יום בו המילה "צריך" תעורר אותה תגובה - הרגשת צרימה. חוסר דיוק. אי נכונות. וחלק מיצירת הרגישות הזו היא פשוט לא להשתמש במילה. כנחשפים למשהו (לאו דווקא למילה) אז מתרגלים אליו והרגישות מתקהה.

מה גם שאת רושמת שההיפוך נכון, ובכך מחזקת גם את הצריך שבו.

אני לא חושבת שאפשר להיפטר רק מחלק מה"צריכים". הם קשורים זה לזה, ומאוד קשה להיפטר לחלוטין מאחד מהם, לדעתי כבר קל יותר להיפטר מכל הצריכים ביחד.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

שיניתי טיפה את ההודעה הקודמת שלי.
מעניין מה שאת אומרת.
בעבודה של ביירון קייטי ההתחלה היא בדרך כלל מביקורת או כעס או רגש שיפוטי כלשהו כלפי אחרים. ככה מוצאים מה "לחקור".
אז יש לי בראש איזשהו צריך שאני מצפה מבן זוגי.
"הוא צריך... להתנהג/לא להתנהג/לדבר/לעשות" וכו'.
ואז ההיפוך אל עצמי מחזיר אותי אל ה"צריך" הזה.
אגב ההיפוך הראשון הוא ההיפוך של השלילה - הוא לא צריך לסדר.
ואני יכולה את אותו ההיפוך להפנות אל עצמי - אני לא צריכה לסדר אחריו/אחריי. ולראות למה זה נכון.
ואפשר להמציא עוד היפוכים - במקום צריכה - אני רוצה.

[אישה_במסע*]

ואפשר להמציא עוד היפוכים - במקום צריכה - אני רוצה.
רעיון טוב. אחד מהדברים שמצביעים מבחינתי על היפוך טוב זה היפוך שמעצבן אותי. וההיפוך "אני רוצה לסדר אחרי בן זוגי" הוא לחלוטין כזה.
אגב, ההיפוך "אני צריכה לסדר אחרי עצמי" הוא לא היפוך אסור מבחינתי, אבל אני רוצה שהתגובה האוטומטית שלי כלפיו תהיה "ברור שלא", ואז זה יסייע בידיי לבטל את ה"צריך" הראשון. אם ההיפוך הזה מעודד להפנות את השיפוטיות כלפיי במקום להעלים אותה, אז הוא מפספס את מטרתו, לדעתי.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

האמת שמבחינתי כשאני מסתכלת על ההיפוך - אני צריכה לסדר אחרי עצמי
אני לא מרגישה שיפוטיות ונזיפה בכלל,
יותר משהו טבעי ופשוט - זה גורם לי להבין שאם כרגע חשוב לי הסדר בבית ואני רוצה סדר אז הדרך להגיע אליו הוא... פשוט לסדר אחריי.
אולי בשבילי המילה "צריכה" היא במשמעות פחות נוקשה. יותר מעשית.

וזה נכון שאם ההיפוך נשמע מאוד מעצבן אז יש שם הרבה עבודה לעשות.
בדרך כלל אחרי השלב הראשון של השאלות יש תחושה יותר מקבלת ורגועה ואז ההיפוכים, גם הכי "רחוקים" מהמחשבה ההתחלתית, פחות מעצבנים.

[אישה_במסע*]

המילה "צריך" היא מילה שמבחינתי היא באמצע כזה. לפעמים היא נושאת בתוכה משמעות של חובה וחוסר ברירה, ולפעמים יש בה ענייניות של סיבה ותוצאה. אני רוצה שחפץ יורם על השולחן? מישהו צריך להרים אותו. ככה זה, יש כוח משיכה ביקום שלנו, ודברים לא מרימים את עצמם.

אני חושבת שאי אפשר להיפטר לחלוטין מהחלק החובתי ונטול הבחירה שבמילה הזו, אבל לא תמיד אני מוצאת מילה מתאימה שהמשמעות שלה היא החלק הענייני במילה.
חוץ מזה, המילה "צריך" מסתירה את החלק של אם אני רוצה, אז אני צריכה. ואז לפעמים החלק של הרוצה נשכח, ונשאר רק ה"צריכה". גם אם אני כבר לא רוצה. פשוט כי צריך.

מה שמוזר הוא שאני בכלל לא מסדרת אחרי בן זוגי. ועדיין, ההיפוך מעצבן אותי. כנראה מטעמים פמיניסטיים.

[גוונים*]

אבל שוב, איך כולן עושות את זה?
אהמ... נראה לי שכבר כתבתי לך, שאני לא עשיתי את זה עד כה מעולם, לא עם עגלה.
פעמים ספורות נסעתי באוטובוס כשהיא במנשא (קדמי, מעולם לא עברנו למנשא גב, היא היתה מקדימה עד גיל שנה בערך ואז התחילה לסרב למנשא ואני נכנסתי להריון ונגמר לי הכוח אז זנחנו את הקונספט) ומעולם לא לבד עם עגלה.
היינו עם עגלה בחו"ל, אבל אז לא הייתי לבד אלא עם האיש וגם אז כשעלינו לרכבת אני לקחתי אותה על הידיים והאיש העלה את העגלה.
אני אישית מעריצה את כל הסופרוומניות שמסתובבות בנונשלנט עם תינוק בעגלה בכל מקום ולפעמים אפילו עם עגלה + פעוט, עולות יורדות נכנסות יוצאות, באמת מעריצה, נראה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי.
האופן היחיד שבו נראה לי שאצא מהבית לבד כשתהיה עוד תינוקת זה כשהיא במנשא והקטנטונת הולכת לידי עם יד או יושבת בטיולון (קל וקטן בהרבה מהעגלות הגדולות של ההתחלה) אבל אני ממש לא מצליחה לדמיין את עצמי הולכת באופן הזה לאנשהו שהוא לא סתם טיול בחוץ. ובאופן כללי זה אחד מהדברים שהכי מלחיצים אותי (איך להסתדר בחוץ עם שתיהן, לבד) כי הרי יהיו פעמים שאהיה חייבת לעשות את זה...
כך שאת ממש לא לבד עם התהיות האלה ואני מאוד מבינה את הירידה לפרטים והחששות מכל התסריטים האפשריים. מאוד מעריכה אותך על זה שאת מתמודדת ובסוף כן עושה ולא נמנעת (שזו הדרך שבה אני הרבה פעמים בוחרת)

[גוונים*]

ממש נכנסתי פה באמצע איזה דיון אחר שלא ברור לי למה הוא קשור, מקווה שזה בסדר...

[אישה_במסע*]

אבל שוב, איך כולן עושות את זה?
כולן שאת רואה עם עגלה באוטובוס הן בהכרח אלו שעושות את זה. ואלו שלא עושות את זה ונשארות בבית - את לא רואה אותן, ולכן נוצר הרושם שכולן עושות את זה. אולי פחות מאחוז עושה את זה בכלל? ואלו ממש לא כולן?

<הדיון האחר קשור למה שהתחיל בדף על רלוונטיות כעס בגידול ילדים, אבל לגמרי לא קשור לשם, אז ניחוח העבירה את זה לפה>

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

גוונים כן אני ממש שמחה שכתבת
הדיון שהוספתי הוא באמת לא קשור למה שכתבתי קודם
אני זוכרת שאמרת לי שאת לא עושה את זה בכלל וזה עזר לי להרגיש נורמלית !
אגב למה לא הסתדר לך מנשא גב? אולי זה יקל עלייך עם התינוקת החדשה. אם תרצי יש לי קצת טיפים.

חשבת אולי על עגלת צמד לתקופה הראשונה ? אם את מסתדרת טוב עם עגלה זה יכול לעבוד.

זה באמת נשמע מסובך להסתדר עם 2 קטנטנים בחוץ אבל אני רואה שנשים מסתדרות ובטוחה בטוחה שגם את.

בדיוק חשבתי בעקבות מה שכתבתן (גם אולי פחות מאחוז עושה את זה בכלל? ואלו ממש לא כולן? )
שמי שעושה את זה, פשוט צריכה לעשות את זה ואין לה ברירה ואז היא מסתדרת וזהו.
ואני כן נמנעת... אני מדווחת פה בגאווה על הצלחות בודדות אבל אני רוצה לנסוע באוטובוס לעבודה הקודמת ולעוד מקום אחד ופשוט לא עושה את זה.
והאמת שאני חושבת שאני גם יכולה להצליח לנסוע באוטובוס והכל, אני מסוגלת לזה טכנית, פיזית ונפשית.
אז למה אני לא נוסעת?
כי אני נמנעת מהקושי שבזה. בכלל אני כזו שנמנעת מקשיים כמה שאפשר ולפעמים זה ממש מקשה עליי

כמובן שלפעמים אנחנו מסוגלות לעשות דברים קשים וזה מעצים, מצד שני לפעמים אנחנו עושות דברים קשים מדי ואז יש לזה מחיר ולא רק (או בכלל לא) העצמה.

[גנום*]

בתור מי שנאלצה לנסוע באוטובוס מספר פעמים עם עגלת תינוק, כמה טיפים:

1. עולים רק מאחורה. ברוב האוטובוסים המעבר הקדמי, ליד הנהג, צר ולא יאפשר לך לעבור עם עגלה.
2. אני הייתי פונה מיד למקום השמור לעגלות\כיסאות גלגלים וחוגרת את העגלה. זה לא מסובך-את מעמידה את העגלה, נועלת את הגלגלים ומקיפה את העגלה ברצועה-וחוגרת. זה ממש חשוב כי זה מונע את הסכנה שהעגלה תברח, תחליק וכו'.
3. אם מישהו עומד\יושב במקום הזה, לא להתבייש ולבקש ממנו לעבור מקום (כמובן לא אם מדובר בנכה...)
4. להכין מראש בכיס כסף מדויק לנסיעה\רבקו שיהיו לך בשלוף ולא תצטרכי להתחיל לחפש בתיק.
5. אם האוטובוס עמוס לא צריך להידחף קדימה ול"נטוש" את העגלה, אפשר לבקש מנוסעים שיעבירו קדימה את הכסף לנהג. בגלל זה גם עדיף שיהיה לך סכום מדויק.
6. עדיף לצאת אחרי הנקה\האכלה, כדי שלא תיאלצי להאכיל באוטובוס.
7. תחנה אחת לפני התחנה בה את צריכה לרדת, כדאי להתחיל להתכונן לירידה, לשחרר את העגלה, לסדר את התיק, לוודא שלא עמוס ביציאה ויש לך מקום לעבור-ואם אין, לפלס לעצמך דרך בנימוס...

שיהיה בהצלחה. זה פחות מסובך ממה שזה נראה (:

[פלוני_אלמונית*]

זה משח רא לנסוע עם תינוק באטובוס. גם עם כלב. והנהגים לא תמיד נחמדים.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

גנום זה מעולה, תודה רבה על הטיפים המפורטים !
היום נסעתי לבד באוטובוס, התינוק היה בבית עם בן הזוג, ובכוונה הלכתי להסתכל על החגורה הזו של העגלות לראות איך היא פועלת

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

משהו משונה קורה לי
אתמול פתאום חשבתי לעצמי
"מה היה כל כך קשה אחרי הלידה? סה"כ היה די נחמד, הייתי כל היום בכורסא והנקתי...זה בכלל לא כזה נורא"
אני ! שאמרתי כבר לכל מי שרצה לשמוע שזו הייתה אחת התקופות הכי קשות בחיי

[גוונים*]

לעניות דעתי זה אומר שבלי לשים לב נהיה לך יותר קל

[גוונים*]

בקצב הזה עוד תתחילי לחשוב על עוד ילד בקרוב...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

בקצב הזה עוד תתחילי לחשוב על עוד ילד בקרוב... blink
אולי...

===
יש לי חדשות ! אנחנו עוברים דירה ! מצאנו
אני עוד לא מאמינה...
===
אין לי מושג איך נעשה את זה.
====
וגם יש לי איזה שפעת ולא הייתי חולה כבר מלאאא זמן וממש קשה להיות חולה עם תינוק.
אני לא סובלת את האמרה שאמהות זו עבודה בלי חופשות מחלה אבל במקרה הזה אני קצת מרגישה שאני חייבת חופשת מחלה ואין
טוב שהיום שבת ובן הזוג עם התינוקי אבל... קשה !

ההורים שלי הציעו שבימים של המעבר אני אסע עם התינוק אליהם והם יבואו לירושלים, יארזו ביחד עם בן הזוג כדי שהתינוק לא יהיה בתוך הבלאגן
אבל...
אני לא רוצה. זה יכול להיות נוח אבל ממש לא בא לי שהם יעברו על כל הדברים בבית, ימצאו את כל הפינות המאובקות והמטונפות... יקבלו החלטות במקומי.
לא יודעת, זה מביך...
יש לי טראומה ממש מזה שבימים שאחרי הלידה בזמן שהייתי בבית חולים, הם סידרו וארגנו את כל הבית מחדש (לא תכננתי את זה, קבענו במקור שהם יקנו סל קל ויביאו עריסה מהחנות)
והיה בזה צורך כי הבית לא היה מוכן בכלל אבל...
זה היה לי מאוד קשה, הרגשתי שאין לי שליטה, הם גם העירו על הלכלוך שהיה... בקיצור, אני עוד צריכה לכתוב על הטראומה הזו ולעבד אותה

אבל לא יודעת איך נסתדר באמת... אין איפה לשים ארגזים וגם ככה כל היום הקטנצ'יק נכנס לכל מיני פינות לא בטיחותיות
ואין לי כח. טוב עכשיו אני חולה אז כמובן שאין לי כח אבל... זה כל כך הרבה עבודה

חשבתי שאני אעדכן פה בשמחה שמצאנו דירה אבל יצא עגמומי משהו.

[עדי_אמשליער_וכליל*]

עברתי דירה עם בת 3 חודשים, ירושלים, פברואר. עושים לאט. אורזים ארגז מתי שאפשר. מסתבר שיש מעט דברים הכרחיים לשוטף.
משאירים מעט בגדים סכום וכלים הכרחיים. שההורים יעזרו עם התינוק. אפשר גם לשלם לעוד זוג ידיים, או לארגן חברה זהב לימי המעבר.

כדאי: להכין תיק עם בגדים לשלושה ימים-שבוע לכולם, עם מצעים נקיים ומגבות, כדי שלא תהיי בלחץ לפרוק.
מכינים קובץ במחשב עם מספרי ארגזים (כל ארגז מקבל מספר) וציון תכולה מפורט, ושולחים לעצמך במייל.
מתפשרים על טייק אווי לכמה ימים...

[גוונים*]

אנחנו עוברים דירה
וואו! איזה יופי!
לאן? (אם את לא רוצה לכתוב ממש פרטים, תכתבי לנו לפחות קצת באיזה אזור, כמה מרוחק מהמרכז וכאלה דברים שקשורים להתלבטויות שהיו לך...)

אין לי מושג איך נעשה את זה
גם אנחנו עברנו, כשהקטנטונת היתה בת ארבעה חודשים. וגם לי לא היה מושג איך אני הולכת לעשות את זה.
אני בדיוק ההפך מטיפוסים תקתקנים וקלילים שהכל קטן עליהם והיה ברור שאני אורזת הכל לבד כי האיש היה בתקופה סופר עמוסה בעבודה והוא מתעב לארוז וממש נאלם דום כשהוא צריך לעשות משימות כאלה ואני דוקא די אוהבת לארוז.
אז... להגיד שהיה קל? לא... היו איזה שבועיים שלושה קשים, מעט שעות שינה (בעיקר מהלחץ, הייתי שוכבת במיטה גמורה מעייפות ולא מצליחה להירדם בגלל עומס מטורף, המוח לא מפסיק לרוץ מה עוד נשאר לעשות...)
אבל, זה קרה, ועבר ואני מאושרת שעשינו את זה ולא נתקענו בדירה הקודמת רק בגלל החשש מהמעבר עצמו ושלא נעמוד בזה (היה שלב שזה באמת עמד על הפרק).

ההורים שלי הציעו שבימים של המעבר אני אסע עם התינוק אליהם והם יבואו לירושלים, יארזו ביחד עם בן הזוג כדי שהתינוק לא יהיה בתוך הבלאגן
אההממ... אני אישית לא הייתי מסוגלת בחיים לדבר כזה... ועם כל הרצון הטוב אני חושבת שבהחלט לגיטימי שתבקשי מהם עזרה יותר מדויקת עבורך. נגיד שהם יבואו להיות עם התינוק בזמן שאת אורזת וכד'.

איך עשיתי את זה?
התחלתי די הרבה זמן מראש לארוז דברים שלא בשימוש יומיומי (היה חדר שלם ומבולגן, 'מחסן' כזה, לקח הכי הרבה זמן). הייתי מחכה שהיא תירדם והולכת לארוז ארגז. אם האיש היה בבית הייתי לפעמים מספיקה יותר (לא הרבה יותר כי כאמור הוא היה בתקופה עמוסה והיה חייב לעבוד). אותו דבר עם אמא שלי, נניח היתה באה לשלוש שעות. שעה וחצי ארזתי, חצי שעה הנקתי, שעה נחתי משהו כזה.
לקראת המעבר בשבוע עצמו. אחותי הגיעה לארוז לי ומאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד עזרה. פשוט הספקנו יחד המון (עם התינוקת) כי אנחנו הכי מכירות אחת את השניה, הכי טובות בלעבוד אחת עם השניה, הכי זורמות, אין לי בעיה להגיד לה מה אני צריכה בדיוק, אין לה בעיה לעבוד קשה מישהי כזאת את צריכה למצוא והכל ייראה טוב יותר.
ביום המעבר עצמו אמא שלי באה והיתה עם התינוקת.
וככה זה קרה איכשהו.

להכין תיק עם בגדים לשלושה ימים-שבוע לכולם, עם מצעים נקיים ומגבות, כדי שלא תהיי בלחץ לפרוק.
כן.
הכנתי מזוודה לתינוקת ומזוודה לנו ממש כאילו אנחנו נוסעים לקמפינג לשבוע (בגדים, מצעים, תיק כלי רחצה, תרופות הכל) וזה היה פשוט מעולה כי לקח לי לא מעט זמן לפרוק הכל וככה היה לי הכל ולא הייתי בלחץ לפתוח ארגזים.

מכינים קובץ במחשב עם מספרי ארגזים (כל ארגז מקבל מספר) וציון תכולה מפורט, ושולחים לעצמך במייל.
וואו, אני לא הגעתי לרמה כזאת של תחכום. אני קניתי מדבקות צבעוניות והדבקתי לפי חדרים (כחול-סלון, אדום- חדר שינה וכד') והמובילים כבר מפזרים בחדרים. על כל ארגז כתבתי מה תכולתו, לפעמים ממש בפירוט כדי ששום דבר לא יעלם.
זה עבד מעולה.

מתפשרים על טייק אווי לכמה ימים...
בהחלט. אני גם שילמתי למנקה שתנקה את הדירה שעזבנו והצטערתי אח"כ שלא עשיתי את זה גם עם הניקיון בדירה שאליה עברנו וסתם נקרעתי יום לפני המעבר בניקיון של הדירה.

יהיה טוב! אחרי שתתאוששי ותבריאי, ותתרגלי לרעיון זה ייראה קל יותר.
תתרכזי לחשוב ביתרונות של הדירה החדשה:-)

(סליחה על הניסוחים העילגים, גמורה מעייפות)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה רבה, אתן מעודדות אותי ממש שזה אפשרי... ובכלל כיף ומרגש לראות שאכפת לכן @}

ותודה על הטיפים המעשיים
אני באמת מתכוונת להכין תיק "קמפינג" ואני כותבת מה יש בכל ארגז בצורה מסודרת
התכוונתי ללכת לקנות מדבקות אבל בינתיים לא הספקתי אז נתתי מספר לכל חדר. קצת פחות נוח אבל גם משהו
ארזתי כבר 5 ארגזים !
התחלתי לארוז ברוגע ובתחושה של מסוגלות ואז משהו קרה (בתוכי, לא יודעת מה) ופתאום איבדתי כוחות...

הדירה בגבעה הצרפתית. אולי אמחוק את זה אח"כ
האמת שבמקור לא חיפשנו שם כי לא רציתי אבל אז איכשהו החלטתי לתת לזה צ'אנס והייתה שם דירה במחיר טוב !
וגם היא נקייה וכמעט אין צורך לנקות אותה מעבר לשטיפת רצפה וקצת אבק
זו דירה נעימה עם 3 חדרים ומטבח די גדול (עם ארוניות ! לנו יש מחסור חמור בארוניות מטבח פה...). והיא ריקה מרהיטים וזה טוב, נוכל לסדר מהתחלה כזה.
אה ו... זו קומה 3 בלי מעלית ! אז זה די (ממש) מדאיג אותנו איך נסתדר... בדיוק למעלה אוליב כתבה על ההתלבטות הזו... של עגלה ומדרגות.

אני לא חושבת שאני אלך על ההצעה של ההורים שלי, אני באמת אבקש שיגיעו ביום של המעבר ואולי ישנו אצלנו
(בדירה החדשה יהיה להם חדר והם לא יצטרכו לישון באמצע הסלון! ויש מזרן מתנפח)
ואז יהיו עם הקטנצ'יק בזמן שנסדר כמה שנספיק

אני מנסה לנשום עמוק ולהרגע... אני באמת באטרף של מחשבות ורשימות בראש ...

[פלוני_אלמונית*]

יו
איזה יופי שמצאתם דירה!!
נכנסתי לפה להציץ אחרי זמן שלא הסתכלתי והנה אני רואה
מה לגבי שההורים יעזרו לך לארוז אבל יחד איתך ועם התינוק? לא יודעת, בעיניי לא כל כך נורא שהוא שם בתוך כל זה, מה הבעיה? זה חלק מהחיים, זה יכול להיות מעניין לו גם. ואם יש כמה ידים עובדות וגם מי שיכול להחזיק אותו קצת ולצאת איתו קצת, זה מצויין אפילו שהוא שם.
אני גם עברתי אי אז פעם עם תינוק בן ארבע חודשים, ואבא שלי בא לעזור עם האריזות כי הוא מאוד יעיל וזריז. נתתי לו לעשות את מה שלא אכפת לי. הוא ארז את הכלים. הראתי לו הכל, והוא ארז יפה יפה שלא ישבר. זו היתה עזרה ענקית. על הדרך הוא ארז גם מגבות כדי לשמור על כל הכלים שלא ישברו. (היו מגבות שלא מצאתי תקופה ארוכה ולא הבנתי שהם פשוט בתוך כלי הפסח הארוזים:-))
אפשר לארוז את מה שמאוד אישי לך בארגזים ולהכין תיק (ממש תיק לכמה ימים בשבילך ובשביל הקטן כאילו את נוסעת לכמה ימים, וליד זה ארגז של הדברים האחרים שאת צריכה נגישים מיידית ולסמן אותו ככזה)
ולתת להורים לעזור עם הדברים של הבית הפחות אישיים. כלים, כלי אמבטיה, מגבות, מצעים, בגדי תינוק.
אבל באמת יכול להיות שיהיה לך קל יותר שיעזרו לך בטיפול בו יותר מאשר באריזה? יש סיכוי כזה?

מעבר דיה זה אכן קצת מלחיץ ומאוד עמוס. בעיקר עם תינוק. ולמרות שעברתי מספיק דירות בחיי עדיין לא מתחשק לי לעשות את זה שוב (אם כי, אחרי הניסיון שיש לי אני יותר סומכת על עצמי עם זה)

שמחתי לקרוא שהיית בעבודה והיה בסדר, מה קורה עם זה באמת? היית שוב? מה החלטת על ההמשך?

בהצלחה
ותעדכני
אורי

[גנום*]

קיימת גם אפשרות לשכור שירות אריזה לבית-יש חברות הובלות שמציעות את השירות הזה.
אישית לא ניסיתי אבל ממכרים שהשתמשו בזה, הלך ממש טוב וחסך הרבה עבודה וכאב ראש (גם שם דובר על משפחה עם ילדים קטנים). כרוך כמובן בתשלום, אבל למיטב זיכרוני לא תשלום אסטרונומי (לא בטוחה, נדמה לי שכמה מאות שקלים).

[עדי_אמשליער_וכליל*]

מעולה את!!!

רק אל תארזי ארגזים שכל תכולתם ספרים.

אגב, מנטלית זה קשה לארוז את החיים ולהביט על ההיבט הפיזי הזה, של החפצים שלך. @}

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה על העידוד... אני צריכה את זה
פתאום שוב נהיה ממש קשה הכל...
הולכת לכתוב פוסט של קיטורים... זהירות

אולי כי הייתי חולה, אולי כי אני אוכלת פחות טוב מהרגיל
פשוט אין לי כח ואני בקושי זזה וקשה לי ממש לתת את התשומת לב הדרושה לתינוק !
בבוקר חיתלתי אותו בכלל בלי לדבר איתו (טוב זה היה אחרי לילה קשה אבל זה ממש היה רובוטי ומבאס)
הוא מתעורר מלאאא בלילה... אתמול ניסינו לראות פרק בסדרה ועצרנו 3 פעמים כי הוא התעורר ורצה לינוק.
והרגשתי ממש מסכנה ומקופחת ושזה לא הוגן שאין לי אפילו 40 דקות לשבת בשקט
ובכלל בימים האחרונים אני מסתובבת בתחושה של "לא הוגן" והכל מגעיל.

אתמול דיברתי עם 2 חברות הובלה בטלפון
ואני גאה בעצמי כי זה לא פשוט לי לעשות טלפונים.
וארזנו סה"כ ארגז אחד אתמול
גנום עבדתי פעם בחברה כזו שאורזת ומסדרת אז אני מכירה את האופציה
אבל למען האמת נראה לי שמצבנו יחסית טוב בזכות המינימליסטיות (עד כמה שאפשר) ששמרתי עליה... אין המון חפצים ואני מקווה שבכמה ימים ניתן פוש ונסיים...
כשעבדתי שם נתקלתי במקרים ממש קשים של אגרנות אז לפחות זה לא המצב פה ...

והראנו את הדירה לכמה אנשים. זה גרם לנו לסדר קצת אבל היום היא שוב כל כך מבולגנת !

חשבתי שהורדתי סטנדרטים של ניקיון ושאני בסדר עם זה, אבל מסתבר שיש עוד לאן לרדת יותר נמוך.
ואני לא אוהבת את הלכלוך הזה. זה ממש מעצבן אותי וגורם לי לתחושה רעה נפשית.
בנוסף לתחושה הפנימית שלי יש גם את הקולות החיצוניים של "שופטים אותי לפי הניקיון בבית שלי". ואני מנסה לא ללכת לפי זה, אבל עדיין מסדרת במיוחד כל שבוע לפני שחמותי מגיעה
והנה השבוע גם את זה זנחתי ויש ערמה של כלים בכיור וכל הבית מלא בלאגן אבל זה לא גרם לי להקלה.

בסוף קבענו עם ההורים שהם יבואו ביום לפני המעבר ויעזרו באריזות או עם התינוק, נראה לפי המצב רוח ומזג האוויר,
אולי אני אשלח אותם לטייל עם התינוק לפחות חלק מהזמן.
מתלבטת אם להגיד להם משהו כמו "אם אתם רואים שמלוכלך אל תגידו לי על זה כלום כי זה מעליב אותי" או פשוט עצם העובדה שאני "מוכנה" להערות האלו מספיקה.
(לעומת אחרי הלידה שממש לא הייתי מוכנה לא לזה שהם ינקו לי את הבית ולא לזה שהם יגידו 10 פעמים באגביות כמה מלוכלך היה )

אורי תודה על התעניינות... את מתוקה !

אני ממשיכה בעבודה שם, אבל קשה לי ממש. טוב היום הכל מרגיש לי כל כך קשה...
ממש באים לקראתי ועדיין קשה לי ואני מרגישה שאני הכי פחות תורמת שם והכי פחות טובה, ששאר המדריכות יותר טובות ממני בהכל
אני יודעת שיש לי את האיכויות שלי אבל עדיין מסתכלת איזה חינניות ומוצלחות האחרות וחושבת שאני סתם חסרת ערך.

והלוגיסטיקה והשאיבות (לא שהוא שותה את החלב הזה אחר כך... מסרב בכל דרך אפשרית)
והכל מרגיש לי מעייף ומתיש
סהכ בפעמיים שהייתי היה נחמד ומוצלח (אני יודעת שזה לא נשמע ככה מהתיאור שלי ;-[ )
האמת שבשבועיים האחרונים כל פעם ביום שאחרי העבודה היה לי די נחמד להיות בבית עם הקטן, פתאום הרגשתי איזה נעים זה להיות בבית.
(הניגוד הזה בין עבודה לבית עושה קצת פרופורציות)

אבל משום מה יש לי תחושה של עול כבד ושאין לי אנרגיות כמעט בשביל העבודה הזו. או בכלל לכל ה to do list שהוא החיים שלי

תזכירו לי מתי נהיה לכאורה קל יותר ??

[פלוני_אלמונית*]

אבל משום מה יש לי תחושה של עול כבד ושאין לי אנרגיות כמעט בשביל העבודה הזו. או בכלל לכל ה to do list שהוא החיים שלי
לא יודעת מה לומר על זה. שאלת השאלות בעיניי. מאיפה מוצאים כוחות לכל הדברים ש'צריך' בחיים.
אז רק הזדהות שלוחה לך
ורפואה שלימה, זה כל כך מובן ומוכר גם שלפעמים מתנהלים קצת רובוטית בטיפול בילד, מבעס,אבל קורה וניתן להתגבר על זה כי בימים אחרים את תחזרי לעצמך ותחזרי לחייך ולנשק ולהפגין את אהבתך.

(אגב, כשמרגישים לא טוב ומראש את באנרגיה ירודה+ידיעה שיש מלא עבודה וצריך לעבור דירה, ברור שמיד אין לך כח לכל ה to do list של החיים שלך . בשגרה זה לפעמים הולך יותר טוב)
מה שנותן דחיפה של מצב רוח טוב כשעומדים מול כל הדברים שצריך לעשות, זה לפעמים לעשות רשימה בסוף היום של כל מה שעשית, כולל כל הדברים הכי קטנים (להחליף טיטול) ואז את רואה שעשית מליון דברים ופתאום זה נותן לך איזו הערכה לעצמך ואנרגיה קצת. נשמע קצת מאולץ אבל כן עובד קצת, במיוחד אחרי כמה ימים כאלו.

אורי

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

האמת שאני אעשה את זה, מזמן לא עשיתי רשימה של מה כן עשיתי... רק רשימות של מה עוד צריך.
זה דווקא מאוד עוזר.
הייתה תקופה שעבדתי בעבודה מאתגרת עם ילדים והרגשתי שאני לא כזאת טובה ואז מישהי שהייתי בטיפול אצלה אמרה לי לעשות כל יום רשימה של 10 דברים טובים שהצלחתי בעבודה
וזה ממש ממש עזר לי. כל יום הייתי חוזרת מהעבודה, מתיישבת עם כוס תה ודף ועט ורושמת. וממש ראיתי איך לאורך התקופה שעבדתי שם הדברים שרשמתי נהיו יותר ויותר משמעותיים וזה עזר לי לשים לב שלפעמים מילה קטנה או מחווה קטנה זה משמעותי וגדול בדיוק כמו משהו יותר בולט ו"פלפלי".
נראה לי אני צריכה לחזור לזה במקום להשוות את עצמי לבנות המקסימות שעובדות איתי.

תודה אורי

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

באתי לעדכן קצת...
האריזות מתקדמות, במקום הארון בגדים כבר יש קיר של ארגזים, הבית סה"כ נראה בסדר, לא מרגישים יותר מדי בלאגן ונשאר סה"כ היום ומחר
מקווה שיהיה בסדר עם ההורים שלי, הם ממש להוטים לעזור ולפעמים זה גורם להם להשתלט יותר מדי...
לא יודעת איך להעזר בהם מצד אחד ולתת להם לעזור ומצד שני לא להגיע למצב של "מאבק כוחות" מי מחליט מה קורה בחיים שלנו
הם מביאים המון הצעות שיפור בנושא של הבית שרובן חכמות ונכונות אבל אין לי כח לשפר את הכל בבת אחת

אני יודעת שבבית החדש יהיה ריק בהתחלה, ואני מנסה לחשוב איך להתארגן עם רהיטים.
אין לנו רכב ואין לנו חברים עם רכב זמין ו/או גדול. אז כל קנייה של רהיט הכי קטן (כמו למשל כוורת) זה אומר עוד הובלה.
חשבתי לקנות ביד2 את רוב הרהיטים אבל אז זה מלא תיאומים, לקנות ספה אצל מישהו + הובלה, וארון קטן אצל מישהו אחר + הובלה
וזה ייקח חודשים נראה לי
עשיתי תעדוף רהיטים אבל עכשיו אני חושבת לשנות אותו. אולי ספות בסלון זה לא דחוף אבל כוורת זה יותר דחוף כדי שיהיה מקום לאחסון כל מה שהיה פה על מדפים
ומנסה לחשוב על אלטרנטיבות. תמיד רציתי ארון נעליים בכניסה אבל עכשיו אני חושבת אולי לשים שם משהו מפלסטיק של כתר (אוף אבל מכוער)
ובכלל נראה לי שהכל יהיה כזה אקלקטי ומכוער (כמו עכשיו תכלס אבל בגלל שזה הבית שלנו אז התרגלנו וזה חמוד וביתי)
ותמיד רציתי סלון אמיתי עם ספות ושטיח ופוף וכדור פיזיו אבל לקנות את כל זה זה בלאגן.
אז אולי נתחיל משטיח שיחסית קל להביא ופוף וכדור פיזיו ואולי מזרון על הרצפה
אבל גם אותם צריך להביא איכשהו...
הסתכלתי ביד2 על תכולות דירה והיתרון הוא שאפשר אצל אותו אדם לקנות הרבה רהיטים בבת אחת (מצד שני לפעמים הם מוכרים את הכל ביחד ואני לא צריכה את כל מה שהם מוכרים)

[עדי_אמשליער_וכליל*]

עניינית:

הזמנתי אחרי הלידה פופים ממושב...ישרש נדמה לי. הגיעו בעצמם אלי.

תעשי סקר על רהיטים זולים ברשת, הרבה פעמים זה כולל משלוח חוצמזה, לאט זה טוב. יהיה לך ככה זמן להבין בדיוק מה מתאים, ולזמן אותו אלייך

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

וואי עדי יש שם דברים יפים ממש
קצת יקר אבל אולי זה שווה...
http://www.chill-shop.co.il/product-p-2 ... D7%94.html

נושמת עמוק וחושבת על
לאט זה טוב. יהיה לך ככה זמן להבין בדיוק מה מתאים, ולזמן אותו אלייך

כן... לאט זה טוב ! לא רק מבאס. נכון. שכחתי מזה
@}

[אישה_במסע*]

גם לדעתי לאט זה טוב. זה גם יאפשר לכם לבדוק אם הרהיטים באמת נחוצים, ואם אפשר אולי לוותר על חלק מהם. לדעתי זה מוצלח מאוד, כי כסאות, נניח, זה דבר מנוון.

חוץ מזה, נראה לי עדיף משמעותית לעשות דברים בהדרגה, ואז אפשר להספיק להתרגל לכל שינוי ולהבין טוב יותר מה אני רוצה.

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאט זה טוב
וגם מעט זה טוב
אני עם אישה במסע
אולי עדיף לחשוב איך לתת לבית חיים ולאו דוקא איך למלא אותו ברהיטים
למשל:שטיח, וילונות, ציורים או מדבקות על הקירות, תמונות, אפילו לצבוע קיר בצבע אחר
מרחבים זה טוב, ולילד שהולך וגדל וזוחל ואחר כך ילך וירוץ כדאי שיהיה הרבה איפה לשחק (אפילו לנסוע בבימבה בתוך הבית, אם אין חצר או מרפסת מספיק נגישים)

שמחה לקרוא שהעניינים מתקדמים
לגבי ההורים שלך,אולי תעשי רשימה של כל הדברים שהם יכולים לעשות בלי שזה יהיה התערבות יתר ולנסות לנתב אותם לשם. אפילו בישול או אפיה או לעשות קניות לקראת הכניסה.
אגב, להם אין אוטו? אי אפשר להעזר בהם בשביל זה?
(אישית,אני הייתי ממש ממש רוצה שישמרו לי על הילדים כדי שאוכל לעבוד בשקט או פשוט לנוח. אבל זאת אני)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

זה גם יאפשר לכם לבדוק אם הרהיטים באמת נחוצים, ואם אפשר אולי לוותר על חלק מהם
כן במקור רציתי מעט רהיטים אבל פתאום בא לי רהיטים "אמיתיים" ונוחים...
אולי נתחיל באמת משטיח, שזה משהו שאני רוצה כבר המון המון זמן. וזה מיד נותן תחושה והגדרה של סלון

להורים שלי יש אוטו אבל הם גרים ממש רחוק מירושלים, הם באים במיוחד ליומיים לעזור ...
אורי תודה על הרעיון לנסוע בבימבה בבית, באמת אין חצר נגישה ... מצד שני יש סיכוי שהרעש של הבימבה ישגע אותי (ואת השכנים. זו קומה אחרונה)

נושמת עמוק...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אני פה בבית החדש !
יש שטיח בסלון והתינוקי ישן
בן הזוג מטפל במכונת כביסה שקצת עושה בעיות
ההורים שלי כבר נסעו... הם עזרו מאוד מאוד מאוד, הספקנו המון, אמא שלי סידרה את כל המטבח, שטפה רצפה, שמרה על קטנצ'יק
אבא שלי עשה המון המון תיקונים והרכבות ודברים של הנדימן.
אז אמרתי לעצמי שלמרות החשש היה טוב איתם, הייתה עבודת צוות ויחס מכבד מצידם
אמא שלי אפילו ניקתה את המטבח עם סבון כלים אקולוגי ולא התעקשה להביא חומרי ניקוי חזקים קצת יותר שהיא רגילה אליהם
ואז... היה איזה תאקל מבאס ממש והרגשתי שזה עשה אווירה כל כך לא טובה והרס הכל

בכל מקרה הדירה כייפית ומרווחת וגם מוארת (לא הייתי בטוחה שהיא מוארת כי ראינו אותה בערב אבל הייתה לי הרגשה שכן)

[אישה_במסע*]

ואז... היה איזה תאקל מבאס ממש והרגשתי שזה עשה אווירה כל כך לא טובה והרס הכל
מוכר כל כך. למדתי להימנע מפרקי זמן ארוכים מידי ביחד. בסוף כמעט תמיד יש תאקל כזה שהורס את כל מצב הרוח והאווירה החיובית, ומשאיר טעם רע בפה.

[תפילה_לאם*]

יישוב טוב!
יופי שעבר בשלום (רוב הזמן...). שימשיך וישתפר!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

יישוב טוב!
תודה רבה ! איזו ברכה יפה, בזכותך הכרתי אותה, רק עכשיו

אישה במסע תודה על ההזדהות ! אני גם תמיד מנסה להמנע מפרקי זמן ארוכים אבל לא תמיד זה אפשרי ולפעמים הפיצוץ מגיע במפתיע כזה...

אוף אני כל כך עייפה... לא מספיקה כלום בצורה קיצונית.
שלושה ימים הספה בסלון הייתה מלאה בכל מיני בגדים ושמיכות ולא הגעתי לזה !
בדירה הקודמת יותר הצלחתי לשמור על סדר...

[רק_מה*]

עצרי! שיפוטיות לפניך! (צריך אייקון כזה)

מה קרה? מה זה "בדירה הקודמת יותר הצלחתי..". רגע רגע, החזיקי בסוסים שלך

מצטרפת לתפילהלה
שימשיך וישתפר

[תפילה_לאם*]

תפילהלה? (-:

את הדירה הקודמת הכרת יותר, ניחוח. יש משמעות רבה לשגרת הרגלים ולוקח זמן לפתח אותה!
(גם אני לא הכרתי את הברכה עד שנכנסנו לביתנו הנוכחי!)

[אישה_במסע*]

בדירה הקודמת יותר הצלחתי לשמור על סדר...
בדירה הקודמת היה לך סדר. בזו עדיין אין.
סדר זה לא רק לשים כל דבר במקומו. זה קודם כל שלכל דבר יהיה מקום, והמקום יתאים לתפקיד החפץ ודרכי השימוש בו, ולהרגלים של בני הבית. לוקח זמן ליצור סדר שכזה בדירה חדשה. בדירה הישנה היה סדר קודם, שנור עם הזמן והניסיון, ואת שמרת עליו. בדירה הנוכחית עליכם לייצר סדר חדש, יש מאין. אתם יכולים להתבסס חלקית עלה סדר בדירה הקודמת, אבל חלקית מאוד.

חכי לפחות שלושה חודשים לפני שתדברי על לשמור על סדר. הזמן הזה מוקדש ליצירתו. למען האמת, נכון יותר לחכות שלושה חודשים מהזמן שבו הסדר החדש נוצר. מהרגע הזה אפשר ליצור הרגלים של שמירת סדר, ורק אחרי זה אפשר לדבר על שמירה על הסדר. ואם תכניסו רהיטים חדשים בהדרגה, אז יקח יותר זמן להגיע לסדר הסופי. ואם הטלטלות ישפיעו על המצב הנפשי שלכם ויקח לכם זמן להתרגל, אז אולי לא תהיה פניות נפשית ליצור סדר חדש.

אז כמו שאמרתי, חכי לפחות שלושה חודשים לפני שתחשבי על שמירה על סדר. לפחות!

והברכה הזו באמת מגניבה. לא הכרתי אותה (מה שלא מפתיע, כי הדירה השכורה הנוכחית היא הדירה שבה גרה משפחתי יותר מחמש עשרה שנים, כך שלא היה שום יישוב של דירה שהתרחש בזמן שזכרתי משהו)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אתן חמודות תודה על העידוד ! והתזכורות להיות בסבלנות כלפי התהליך וכלפי עצמי...

אני משתדלת לא להיות שיפוטית כלפי עצמי. מזכירה לעצמי שאני בהסתגלות.
באמת הכל בדירה הקודמת היה קטן יותר אבל כבר למדנו להסתדר איתו ולכל דבר היה מקום.
פה אין עדיין לאן לפרוק את חלק מהארגזים אפילו.
ואין לי פה שגרת הרגלים ואפילו את השירותים עוד לא ניקיתי !!
בימים הראשונים ממש ישבתי כל היום בסלון על השטיח עם התינוק (או ליד המחשב בסלון) ולא ידעתי ממה להתחיל ואיך... הרגשתי ממש משותקת. וגם הדירה קרה.
בסוף הבנתי שאני צריכה לשים מפזר חום במטבח וזה עזר ונהיה לי יותר נעים להיות שם ולעשות קצת משימות כמו לשטוף כלים.

אמא שלי סידרה את המטבח לפי תרשים שהכנתי מראש, בערך -
מספרתי כל ארון וכתבתי מה הקטגוריה שאני רוצה שם.
נגיד ארונית מזווה, ארונית כלי זכוכית (גבוה למעלה), ארונית כלי פלסטיק (למטה, שהקטן יוכל לשחק בזה)
אבל עדיין זה לא נוח ולא מסודר בצורה הגיונית.

הנה עכשיו מצאתי אתר נחמד עם עצות די מועילות לסידור המטבח לפי אזורים - אזור בישול, אזור ניקיון, אזור אחסון אוכל, אזור אחסון כלים.
http://www.thekitchn.com/5-things-we-ca ... ons-216828
יש שם תרשים נחמד (של מטבח ממש גדול אבל זה לא משנה, זו רק דוגמא)

וגם מצאתי עוד אתר שנתן לי את הרעיון של לחשוב על המטבח כאזור שהוא לא רק של בישול ואוכל -
http://www.home-storage-solutions-101.c ... ation.html
באמת המטבח הוא מרכז הבית ויש לו עוד תפקידים
אזור מחזור ואשפה וגם אזור של שולחן כתיבה וגם יש אנשים שבמטבח יש להם מרכז ניהול בית וציוד משרדי, שמאחסנים במטבח ספרי בישול ועוד תפקידים.
אז צריך לחשוב אם אכן המטבח משמש לזה ואם כן לסדר ולארגן בשביל זה משהו נוח ואם לא אז למצוא לזה מקום אחר.
בקיצור יש עבודת חשיבה ועבודה מעשית לעשות...

אבל ליצור סדר בסבלנות במשך כשלושה חודשים ? איך? בא לי שהכל כבר יהיה מסודר ונוח...
ויש עוד מלא תיקונים וכל מיני תקלות שצריך לטפל בהן.

טוב שלא רצנו מהר לקנות מלא רהיטים (וכל הזמן הזכרתי לעצמי שלאט זה טוב)
כי אני מתחילה לחשוב שאני רוצה שהסלון יהיה ריק כמה שיותר מרהיטים.
כרגע יש רק ספה אחת, קצת לא נוחה. ושטיח. ופינת מחשב.
ולול שההורים שלי הביאו וכרגע בעיקר משמש כhot spot
התינוקי די מחבב לשחק בו לעתים אז זה נוח לשים אותו שם מדי פעם.
דווקא לא מרגיש לי רע. אפילו שיש סורגים, זה לא בהכרח כלא. כשנמאס לו אני מוציאה אותו.
בכל מקרה הלול בטח עוד כמה חודשים לא יהיה שימושי בכלל.

הספה זו ספת עץ שמצאתי ברחוב מזמן, היא כמו מיטת יחיד עם משענת. ויש עליה 2 מזרוני יחיד פשוטים וישנים עם "גומות תחת" מכל הישיבה עליהם.
אז חשבתי רק להחליף את המזרונים האלו במזרון אחד עבה מספיק ולהחליף את הכריות של הגב (שהן מספפה שהייתה שלי ואחר כך של אחי).
וחשבתי להוסיף כורסא נעימה
ויש כבר כדור פיזיו שרציתי כל הזמן ולא היה מקום בכלל (השטיח והכדור זו הגשמת חלום קטן בשבילי !)
ואולי במקום פוף חשבתי על בולסטר של יוגה שגם ישמש כתמיכה למי שיושב על השטיח.
ונראה לי זה מספיק. לא צריך מערכת ישיבה 1+2+3

[אישה_במסע*]

אבל ליצור סדר בסבלנות במשך כשלושה חודשים ? איך? בא לי שהכל כבר יהיה מסודר ונוח...
תסדרי את מה שאת משתמשת בו. את הכלים שמשתמשים בהם עכשיו, את הבגדים שלובים עכשיו, את הנעליים שנועלים עכשיו, את המצעים שמשתמשים בהם עכשיו. את המצעים להחלפה תשאירי בצד עד שתצטרכי אותם. הבגדים לקיץ יחכו לקיץ.
ללסדר את מה ששימושי, שזו השיטה האהובה עליי, יש יתרון משמעותי - הדברים שאת משתמשת בהם לעיתים קרובות מסודרים, את יכולה להגיע אליהם בקלות. חוץ מזה, זו שיטה הדרגתית שמאפשרת לך לחלק את העבודה לחלקים קטנים. היא גם יעילה, כי בזמן שאת משתמשת במשהו, רק אז את באמת יודעת מה המקום המתאים לו. כך שאת יכולה לעשות אופטימיזציה בזמן השמוש.

<למה השירותים הם אפילו? בהנחה שאין למישהו מכם שלשול, זה ממש לא הדבר הראשון שאני נוטה לנקות...>

כדור פיזיו נשמע ממש כייפי! גם אני רוצה, ואין לי מקום...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

למה השירותים הם אפילו? בהנחה שאין למישהו מכם שלשול, זה ממש לא הדבר הראשון שאני נוטה לנקות
העלת חיוך על פניי תודה ! אני שואפת לניקוי יומיומי (זה לא קורה אבל עצם השאיפה מגבירה את תדירות הניקוי. אם הייתי מחליטה על ניקוי שבועי אז זה היה קורה פעם בשלושה שבועות. ככה אני מנקה פעם בכמה ימים)

תודה על עצות הסידור ! זה די קורה באופן טבעי כי מה שהספקנו לפרוק היו אכן הדברים הכי שימושיים וכל פעם מוציאים מהארגזים עוד כמה דברים שימושיים.

===
היום נסעתי סוף סוף באוטובוס ! עם העגלה והמנשא גב ! הצלחתי, גם ביקשתי עזרה כמה פעמים
(למשל כשהקטן היה על הגב שלי הרגשתי שהכובע מכסה לו את העיניים ולא יכלתי להגיע אז ביקשתי מאישה נחמדה שתסדר לו, וביקשתי מאיזה בחור שיעביר את הכרטיס רב-קו לנהג).
ואפילו בחזור כבר לא השתמשתי במנשא אלא עליתי עם הקטן בתוך העגלה.
גאה בעצמי ממש ממש ! והביקור במקום העבודה שלי היה ממש שווה את הנסיעה.

חוץ מזה קשה לי נורא עם ההורים שלי שוב.
ידעתי שהעזרה שלהם במעבר היא פתח להשתלטות וקיוויתי שאצליח לשמור על האיזון העדין בין להעזר ולתת להם לעזור לבין לתת להם להשתלט.
והתאקל שכתבתי עליו היה כשהאיזון הזה נפרץ והערתי לאמא שלי על משהו שהיא עשתה שהיה ממש השתלטות.
ההורים אמרו שצריך לקנות מתקן ייבוש כלים חדש למטבח (שכבר יש לנו ישן ועובד טוב) ואמרתי להם וגם בן הזוג אמר שלא צריך.
הורדנו אותו מהקיר בדירה הישנה והעברנו לפה.
גם היא וגם אבא שלי אוהבים שהכל בבית חדש ויפה ונוח ומושלם כזה, אבל אמרנו להם שאין צורך בחדש ושרק צריך לקנות מגש שיתפוס את הטיפות
במקביל הם הציעו ללכת לקניות של עוד כמה דברים קטנים שצריך לבית, עשינו ביחד רשימה מסודרת
(ההורים שלי ממש אוהבים לעשות קניות לבית אז חשבתי לתומי שזה יהיה טוב לשני הצדדים, הם עם אוטו והרבה יותר קל שהם יקנו)
ואז הם חזרו... עם מתקן ייבוש חדש.
עכשיו, היו עוד כמה דברים שהם קנו שלא רציתי אבל הבלגתי על זה ואפילו אמרתי תודה...
ופה כבר הרגשתי שזה ממש מוגזם. ושאני לא מוכנה לעבור על זה בשתיקה גם אם זה יעכיר את האווירה.
אז אמרתי לאמא שלי שזה לא בסדר שהיא קנתה כי הרי דיברנו על זה. בטון די רגוע. לא התפרצות.
ואז היא אמרה בזלזול שזה היה ישן . אז אמרתי שבכל זאת ביקשנו וזה לא לענייין. אז היא אמרה שאני אגיד תודה וזהו.
ואמרתי לה למרות שרתחתי, עדיין בטון רגוע יחסית שאני לא יכולה להגיד תודה כשהם עושים משהו שביקשתי במפורש לא לעשות.
ואז בן הזוג נכנס לחדר אז היא אמרה שאני אפסיק לדבר על זה. אז הפסקתי. (רק בדיעבד הבנתי שהיא לא רצתה לדבר על זה מולו... שזה גם מעצבן אבל זה סיפור אחר..)

עכשיו... זו רק דוגמא קטנה לשתלטנות. זה בהכל ! הם רוצים לעשות לנו בית מושלם כאילו בכח... לעשות אותנו מאושרים ושהכל יהיה טוב ויפה כמו שהם אוהבים.
ואני לא מבינה... זה מחיר העזרה? שתלטנות מוגזמת? איך מפסיקים את זה בלי להתרחק ממש ?
אני יכולה להסתדר בלי העזרה הזו אבל אז זה אומר ניתוק ממש.

יש כזה חוסר נפרדות ! הם מרגישים שזה המשך של הבית שלהם. ושההעדפות שלהם זו האמת המוחלטת.

עכשיו כל יום שאמא שלי מתקשרת היא שואלת אם כבר תיקנו את א' ב' ג' ולמה עוד לא דיברנו עם הבעלת בית ואם קנינו כבר (והכל בתחושה של "זה לא בסדר שעוד לא עשיתם את זה")
אז אני מנסה לנפנף את השאלות ולעבור נושא אבל אני מבינה שזו לא אסטרטגיה טובה. כי זה עוד יותר מעצבן אותם עמימות והם רוצים לדעת הכל.
ולא בא לי לתת להם דו"ח. זה הבית שלנו. אני לא רוצה יותר התערבות.
אני לא רוצה שהם יקבעו מה רמת החפצים שצריכה להיות בבית שלי. אם אני רוצה להשתמש במשהו ישן אז זה ענייני.

ועוד נושא - התזונה של הקטן. אמא שלי בלחץ שהוא עוד לא אוכל וכל יום שואלת אותי בטון חוקר "מה נתת לו היום?".
לקח לי זמן להבין שזה טון חוקר. ושאני מקבלת ציון על התשובה. ואם אני אומרת לה "היום הוא טעם חסה בפעם הראשונה" אז היא אומרת שזה לא בסדר ולא מספיק.

בע.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

אני מבינה אותך מאוד לגבי תחושת השתלטנות. גם אותי זה מרגיז. מאוד. פעם אחת כי אני מרגישה שלא סומכים עלי שאעשה את הבחירות הנכונות, פעם שניה כי נותנים לי להרגיש שהדעות שלי פחות לגיטימיות משלהם ומבטלים אותם, ופעם שלישית כי לא מכבדים את המרחב שלי.
חמותי הגיעה לביקור וראתה שאין מיקרוגל. שאלה למה אין - סיפרתי שהישן נשרף ובינתיים טוב לי בלי. נחמד לי לראות איך אני מסתדרת בלי פריטים שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף שלי -אבל את זה לא אמרתי לה, היא לא בענייני "מודעות" למינהם. מה זה, אתם צריכים מיקרוגל, היא החליטה. למה צריכים שאלתי. אנחנו מסתדרים מצויין גם בלעדיו. לא, זה לא נוח לחמם ככה. אתם צריכים. הלכה וקנתה מיקרוגל. מרגיז? מרגיז. ניחא זה (למרות שזה לא ממש ניחא). אבל כשאני או הבנזוג הולכים לחדר עם הקטן כי הוא צריך הפסקה כדי להרגע, וחמותי מנסה לפתוח את הדלת כדי להכנס ו"לעזור", ועוד נעלבת כשהדלת נשארת סגורה (או כשאני מבקשת ממנה כמה דקות, ושנצא כשנרגע, אם הדלת בכל זאת היתה פתוחה) - זה מרגיז.
לגבי הדירה החדשה - ממעברי הדירה שאני הייתי מעורבת בהם, שמתי לב שאיך שמסדרים את הדברים (נניח בארונות המטבח) ככה הם נשארים. אלא אם כן זה אולטרא לא נוח. כלומר, אצלי לא עובד "בואו נסדר מהר איכשהו כדי לפנות את הארגזים, מקסימום נשנה אחר כך". וזה דווקא די נחמד בעיניי, תקופת בלאגן כזו. אפשר לשבת ולדמיין איך לעצב את הקן החדש (אמרה ההולכת, אשר אצלה בסלון עדיין יש נורות חשופות 4 שנים אחרי הכניסה לדירה, בגלל שהיא מתעקשת ליצור את גוף התאורה לבד).
יש גם בלוג נחמד שגיליתי עח מישהי שכותבת על עיצוב דירות קטנות ושכורות במינימום תקציב על גבול הבחינם. אזכר איך קוראים לו ואצרף לכאן...
הפנטזיה שלי היא שיהיה לי מספיק זמן\אומץ\כלים לזרוק את כל הרהיטים ולבנות הכל מחדש... ממשטחי עץ תעשייתיים וחומרים ממוחזרים שמצאתי ברחוב

[אוליב*]

לא הייתי כאן הרבה זמן והנה את בדיקה חדשה! ברוכה הנכנסת ומזל טוב, שתחוו בדירה הזו הרבה טוב ושמחה.
ו... גם אנחנו עוברים, בשבוע הבא. ואני שמחה אבל גם מודאגת כי הדירה ריקה לגמרי ואנחנו צריכים לקנות דברים וכי המטבח קטן יותר ואיך הכול ייכנס וכי צריך כבר לחשוב על התינוק ומקום לדברים שלו וכי שנינו חולים וצריך לתקן ולסדר שם דברים ולארוז אצלנו.
ובדיוק כמוך, ההורים שלי הציעו עזרה (הציעו זו מילה עדינה, הם קבעו שהם באים) והתחושות שלי מנוגדות. הם באמת יכולים לעזור, במיוחד שאני (בתחילת שביעי וחולה) די מוגבלת ואנחנו צריכים עזרה, אבל לא בא לי לשמוע הערות וביקורת ושיחליטו בשבילי. לבקש ולקבל עזרה זה לתת פתח להתערבויות שאני לא מעוניינת בו.
וכשאני חושבת על זה, אמנם כתבתי על שניהם באופן גורף אבל זה בעיקר בעיקר אמא שלי.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

הולכת היי ! @}
אוי הסיפור עם המיקרוגל, איזה מעצבן !
וגם ההתערבות בהרגעה של הקטן... צריך המון סבלנות ואורך רוח... איזה קשה !

לגבי סדר בדירה - אני מתייחסת לזמן של עכשיו כחלון הזדמנויות, תקופת שינויים
(כמו באוניברסיטה שבתחילת הסמסטר יש שבועיים בהם אפשר עדיין לעשות שינויים בקורסים שבחרת) שבאמת אחר כך הכל הרבה יותר מקובע
לכן אני מקווה בשבת הזו לעשות סדר מחדש במטבח ביחד עם בן הזוג או בזמן שהוא ישמור על התינוק, כי אני מבינה שאחר כך כבר לא נגיע לזה...
ואולי עדיף שבינתיים דברים ישארו בארגזים עד שיהיו רהיטים מתאימים

אני גם ממש אוהבת כל מיני רהיטים ממשטחי עץ ! זה חומר גלם כזה כייפי...

אוליב אז בסוף בחרתם לעבור, יופי !
זוכרת שהתלבטת וזו בטח הייתה החלטה לא פשוטה. טוב שאם כבר עוברים אז לפני הלידה ויהיה לך מספיק זמן להרגיש בבית.
מבינה לגמרי את החששות בקשר לאמא שלך...
למרות הקושי הרגשי עם ההורים שלי הם עזרו ממש ואני מקווה שגם לך יעזרו ואולי לא יתערבו יותר מדי, בכל מקרה תזכרי שההתערבות היא זמנית, אחר כך אתם תישארו בבית שלכם

בהצלחה במעבר, תרגישו טוב כולכם ומקווה שיעבור בקלות המקסימלית
(תנוחי המון המון תוך כדי, ממש תקחי הפסקות ללכת לשכב במיטה...מניסיון... לי הייתה לגיטימציה של ללכת להניק ולהרדים במיטה וזה הציל אותי)

[אוליב*]

השלמתי עכשיו את הקריאה של מה שפספסתי כשלא נכנסתי לכאן (הרגשתי שאני באובר התעסקות בכל מה שקשור להיריון ולידה וקריאה על זה באינטרנט והכרזתי לעצמי על תקופת צינון שבה אני לא נכנסת לאתרים ולקבוצות שקשורים לזה ומנסה לנצל את הזמן לדברים אחרים, כמו קריאת ספרים וסיפורים קצרים באינטרנט ולחזור ללמוד קצת מילים ברוסית ודברים כאלה).
נורא קיוויתי שאתם עוברים לשכונה שלנו אבל לא... חבל.
עזר לי לקרוא את מה שכתבו לך על האריזה והמעבר. האריזה פחות מלחיצה אותי, למרות שאני בקושי יכולה להתכופף, מתעייפת מהר וכואב לי הגב, אלא יותר הפירוק בבית החדש ומציאת מקום לכל דבר. אני לא ברמת אגרנות פסיכית אבל בהחלט לא מינימליסטית, יש לי הרבה ספרים וכלי מטבח וכל מיני שטויות. היום ארזתי את המחברות שלי וגיליתי/נזכרתי שיש לי המון, שני ארגזים שלמים, של דברים שכתבתי בחמש עשרה שנים האחרונות לעצמי ואני לא רוצה לזרוק. הבנזוג ממש נחרד כשהוא ראה את זה ע"י הוא לא היה מודע לכמות הזו...

[אישה_במסע*]

הולכת

איך מפסיקים את זה בלי להתרחק ממש ?
בעקביות, עקשנות והרבה סבלנות.
את המייבש? מחזירים לחנות. אם אי אפשר - אז להורים הנדחפים. לא משאירים אותו אצלכם!
אני חושדת שזו מהות העניין. ברגע שברור לך שדברים מסויימים לא קורים, הם לא קורים, ואחרי כמה זמן ההורים מפסיקים לנסות לבדוק גבולות.

אז אני מנסה לנפנף את השאלות ולעבור נושא
תגידי להם מפורשות שאת מרגישה בחקירה, שאלו החיים שלך והבית שלך, ושזה לא עניינם. במידת הנימוס האפשרית, אבל בתקיפות. ולסרב לדבר על זה! <לבשמת יש כל מיני אסטרטגיות עקיפות לרב לדבר על משהו. אני לא מוצלחת בדברים כאלו, ולא ממש רוצה ללמוד>
גם בנוגע לטעימות וכו' - אלו החיים שלך, היא לא קובעת, ולכן מעתה והלאה את לא מוכנה לזה. מכאן - גישת בשמת. להפסיק כל שיחה שהופכת לחקירה שיפוטית.

אוליב
אבל לא בא לי לשמוע הערות וביקורת ושיחליטו בשבילי
זה לא אותו הדבר. אני לא חושבת שאפשר להימנע לחלוטין מהערות, אבל להחליט במקומך לא יכולים.

<הערת עריכה: תיקנתי שגיאות כתיבה בהודעה שלי>

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אוליב מזדהה איתך ממש ! גם לי יש נטייה לקרוא יותר מדי ולהתעסק יותר מדי בנושאים, בהריון זה לגמרי היה ככה. טוב שאת עושה הפסקה !
לי יש נושאים נחמדים ואתרים שטותיים ומרגיעים שאני קוראת בהם כדי להתרחק מהאובססיה

חבל שלא נהיה שכנות ! לא יודעת לאן אתם עוברים אבל מוזמנת לבקר אצלי בגבעה

מעניין, אותי ממש האריזה הלחיצה יותר בעיקר כי יש לחץ של זמן - יש דד ליין, יש תאריך ושעת הובלה... למרות שבסוף זה לא היה כזה נורא ומה שלא הספקנו זרקנו לארגזים ושקיות זבל גדולות בזמן שהמובילים הוציאו את הרהיטים
ויום אחר כך בן זוגי הגיע באוטו ואסף עוד ארגז קטן של פיצ'יפקעס אחרונים.
אולי תזמיני חברות שיעזרו לך בפריקה ? על כוס קפה ונשנוש.
תמיד עם חברה המשימות נהיות קלות יותר. ותקבלי עזרה בהחלטות של איפה לשים כל דבר.
ותזכרי שבסוף זה מסתדר והדירה תהפוך לנוחה ומסודרת, פשוט לוקח זמן.

שני ארגזים של מחברות לא נשמע לי כל כך הרבה לתקופה של 15 שנה.
כתבתי או קראתי אולי פה איפשהו, שהדברים היחידים שממש התחרטתי שזרקתי היו כל מיני מחברות ופתקים ומכתבים
אז דווקא בתור אחת ששואפת למינימליזם מסויים וזורקת המון, זה משהו שאני בעד לשמור ולהקצות לו מקום.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אישה במסע
כתבנו ביחד
לגבי המייבש כלים מה שקרה שהייתי כל כך מבולבלת ומבואסת ולא ידעתי מה לעשות..
אז התלבטתי אם לבקש מהם חשבונית ולהחזיר לחנות והרגשתי שזה יעלה שוב את הריב ולא היה לי כח לזה
אז חשבתי אם אולי לזרוק את הישן או את החדש. או לתרום את אחד מהם לאגורה.
ובסוף פשוט הייתי פסיבית מרוב באסה וחוסר חשק לעסוק בזה וההורים זרקו את הישן...
אני יודעת שזה מנציח את הבעיה - שהם מביאים לי דברים שלא רציתי ואז הם כבר שם והם טובים אני משתמשת בהם,לפעמים כי הם נוחים ולפעמים מתוך חוסר רצון להעליב את ההורים (או את החפץ עצמו!!)
אה והכי אירוני שהמייבש החדש קצת פחות נוח במבנה שלו וגילינו את זה רק כשהתחלנו להשתמש בו.

[אוליב*]

אנחנו כבר כמה ימים בבית החדש ומאוד לא קל לי. אני מניחה שזה שילוב של קושי פיזי, בהתחלה צינון ובימים האחרונים כאבי בטן משתקים וקושי רגשי. אני בוכה המון ומרגישה שאני לא בבית. בגלל המחלה לא הלכתי לעבודה ואני צריכה להיות כאן כל היום לבד ופשוט מרגישה שאני מתגעגעת לבית שלי ושאני במקום זר ועוין. לא הרגשתי ככה אף פעם, אני לרוב אוהבת מעברים ומסתגלת מהר. כאן אני מתמקדת רק החסרונות ובמה שלא בסדר וסובלת. וגם ריב נוראי עם הבנזוג על רקע הקשיים האלה וחשש מהדינמיקה שלנו והיכולת שלנו להתמודד עם קושי וההשלכה של זה לפחד של מה יהיה בלידה.
אוף, אני כותבת לך ובוכה. כנראה זמן טוב לפתוח את הספר של ביירון קיטי שמצאתי באריזות ולאתגר קצת את כל המחשבות השליליות האלה...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אוי אוליב חיבוק גדול ממני אלייך
חבל שרק עכשיו ראיתי ולא כתבתי לך קודם...
מקווה שמאז שכתבת את מרגישה יותר טוב

נשמע כמו באמת שילוב של הכל ביחד וההורמונים של ההריון והפחדים מהלידה
את יכולה להזמין אלייך חברה שתבקר ? מישהו מהמשפחה ? באמת לא קל פתאום להיות לבד בדירה החדשה שהיא עוד לא בית.

ובקשר לריב עם בן הזוג, לא יודעת כמה זמן אתם ביחד אבל אני אומרת לך מניסיון שגם לנו היו ריבים על רקע של קשיים שונים ומשונים ודווקא אחרי הלידה היינו מאוד מאוחדים.


אם אני יכולה לעזור במשהו אז אני אשמח, את יכולה להשאיר לי מייל אם בא לך !

[אוליב*]

מרגישה יותר טוב, הכאבים כמעט נעלמו וחזרתי לתפקד. הבית עדיין לא מרגיש על כך בית, בין השאר כי בגלל שהייתי חולה לא הלכנו לקנות דברים שאנחנו צריכים ובן הזוג בעומס עבודה השבוע אז הכול נדחה.
אנחנו שנתיים וחצי בערך ביחד, לא רבים הרבה וכשכן זה מרגיש נורא. עכשיו אנחנו קצת בפוסט טראומה מזה... הוא בן זוג מאוד תומך ועושה בשבילי המון, אבל קשה לו מאוד כשאני סובלת והוא לא יכול לעזור. גם גופנית, אבל בעיקר כשהסבל הוא נפשי ולא מוצדק מבחינתו, כלומר לא רציונלי או נראה לו לא נכון או לא מתאים. דיברנו אחרי והוא כעס בכלל על עצם ההשוואה ללידה וטען שזה לא קשור בכלל ושזו סיטואציה אחרת. אבל אני כן חוששת שלא אקבל את התמיכה שאני צריכה ושארגיש לבד בסיטואציה הלא פשוטה הזו.

[אוליב*]

ותודה גדולה, על התמיכה ועל החיבוק ועל עצם האפשרות לכתוב כאן ולחלוק.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

שמחה לשמוע שאת יותר טוב, חיכיתי לתשובה שלך
בן זוגך נשמע נורא חמוד ואכפתי, נראה לי שזו תכונה גברית טיפוסית (בהכללה כמובן, אבל את יודעת, גברים ממאדים נשים מנוגה כזה)
של להתעצבן ולהכנס למגננה/האשמה עצמית או כל מיני כאלה כשהוא לא יכול לעזור ולא מבין מה בדיוק הבעיה ...
בלידה הוא יוכל לעזור מאוד (כלומר עד גבול מסויים כמובן אבל זה מאוד משמעותי) גם פיזית במסאג'ים וגם בתמיכה נפשית, עידוד, להזכיר לך את הלך הרוח שרצית להיות בו בלידה...
אתם הולכים לקורס הכנה ללידה? לנו זה מאוד עזר.

מבינה לגבי זה שהבית לא מרגיש בית.
בדיוק אתמול תלינו כמה תמונות שהיו בבית הקודם גם וזה מיד שיפר את ההרגשה והגדיל את התחושה שזה "שלנו" במינימום מאמץ של דפיקת כמה מסמרים.
תחשבי אולי על דברים קטנים שאפילו את יכולה לעשות לבד ללא מאמץ גדול, אולי יש לך ארגז של פיצ'יפקעס חמודים שאת יכולה לפתוח ולהניח בכל מיני מקומות בבית...
או לפזר ריח טוב בבית ממבער או בושם שלך שאת אוהבת...

מוזמנת לכתוב פה בפירוט אני אשמח לשמוע

===
היה לי יום נורא נורא מבאס בעבודה...
ובכלל אני נורא עייפה ומרגישה שאני לא מספיקה כלום כלום כלום וכל הזמן יש לי תחושה של תסכול ולרדוף אחרי הזנב של עצמי ולנסות להספיק והבית מבולגן ויש מיליון משימות
היום לא הדלקתי את המחשב כל היום עד שיצאתי לעבודה ובאמת הבית נראה קצת יותר טוב.

[אוליב*]

נשמע לי נורא קשה לחזור לעבוד, אפילו חלקית, אחרי שמתרגלים להיות בבית. ברשימת האין-טעם-לדאוג-מעכשיו-אבל-למה-שזה-ימנע-בעדי מופיעה גם החזרה לעבודה אחרי חופשת הלידה (וגם דאגה כלכלית מלא לחזור, וגם דאגה שחופשת הלידה תהיה סיוט וארצה לחזור, וגם דאגה מלמסור תינוק קטנטן למיקור חוץ, ומה לא).
בינתיים לא מצליחה לעשות כלום בבית... בן הזוג עובד על השבוע בערבים ואני די מצטנפת מול המחשב ומחכה שהערב יעבור. לא כיף. מקווה שבתחילת השבוע הבא יהיה יותר זמן ונהפוך את הבית ליותר ביתי.
לאיזה קורס הכנה ללידה הלכתם? כשהצעתי לו ללכת התגובה שלו נורא הרגיזה אותי, משהו בסגנון של למה צריך את זה ונשים יולדות שנים בלי ושאני מגזימה בהתעסקות שלי בלידה וזה משהו שפשוט יקרה וצריך לעבור אותו ולא לעשות ממנו עניין גדול וכדומה. אז החלטתי שאני אלך לבד לקורס שמיועד לנשים (חשבתי על פרפרים בבטן) וזהו. מאז הוא מתעקש שהוא כן רוצה ללכת כי הבין שלי זה חשוב ואני מתעקשת שלא רוצה שיבוא רק כדי לרצות אותי (וחוששת שיהיה ביקורתי וציני ויזלזל בזה). נראה. באיזה שבוע הלכתם?

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי אוליב,
היינו בפרפרים בבטן וזה היה מיועד לזוגות זה היה מצויין בעיני. היו שם מלא זוגות נורמטיביים לא מהסוג השאנטי (לפחות לא כלפי חוץ...)
ונראה לי שההשפעה ההדדית של הגברים זה על זה - כלומר כל גבר רואה שיש שם גברים רגילים כמוהו ושהם כן באים ולומדים ועושים את התרגילים, זה חשוב.
גם אם הוא יבוא בהתחלה רק "בשבילך" יכול להיות שהאווירה של הקורס תשפיע עליו לטובה.
אם תרצי אספר לך עוד על הקורס... יושבים כזה על הרצפה ויש מרכיב של הכנה נפשית ורוחנית אבל במקביל גם דגש על הצד הפרקטי והטכני (כולל על אפידורל והתערבויות בלידה)
והתרגילים לפעמים מביכים (לבן זוגי היה מביך אבל גם מצחיק וסה"כ כולם עושים אז התמודדנו עם זה טוב ובסוף גם השתמשנו בדברים שלמדנו בקורס בזמן הלידה)

אני לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק התחלנו אבל נראה לי שהקורס נגמר משהו כמו 3 שבועות לפני הלידה... התחלנו אולי בשבוע 33-34 ? לא זוכרת...

גם אני יושבת מלא מול המחשב במקום לעשות דברים וזה מבאס... לאט לאט לאט תהיה התקדמות
אנחנו גרנו בדירה הקודמת יותר מ-6 שנים וגם היה שם מבולגן בהתחלה ולא היה ארון וספה בכלל אז אי אפשר לצפות שפה מיד יהיה נוח כמו שם אחרי 6 שנים של הסתגלות..
ובטח גם לכם זה ככה

את צודקת שאין טעם לדאוג לחופשת לידה ואחריה מעכשיו, אבל זה לא רציונלי אז לא נורא...
את מארגנת לעצמך תמיכה טכנית ונפשית בתקופה שאחרי הלידה ? זה משהו מעשי שכן חשוב לארגן

[גוונים*]

אוליב, התגובה של בעלך מאוד דומה לתגובה של האיש שלי בהריון הקודם. הוא, במילים פשוטות, לא רצה ללכת לקורס הכנה ללידה.
אני, באמת שלא כהרגלי, פשוט קבעתי לו עובדה בשטח. זה היה נראה לי מספיק חשוב.
וגם אני חששתי שהוא יהיה ביקורתי ויזלזל ובכל זאת אמרתי לעצמי שזה מספיק חשוב וגם אם יהיה ביקורתי ומזלזל מצד אחד, מצד שני, הוא כן יקבל מזה משהו (ומהרגע שהגענו לשם, הוא היה ממש ההפך מזה).
אני באמת חושבת שבמקרה הזה כדאי לשים את ההתעקשויות בצד, ובהחלט שתלכו שניכם לקורס, גם אם בהתחלה זה בשביל לרצות אותך, זה נורא נורא חשוב!
נשמע לי שהקורס יהיה בעצם יותר בשבילו מאשר בשבילך. את בתוך זה, קוראת, מתעניינת, לומדת מה שאת צריכה (וזה עוד יילך ויתגבר לקראת הלידה לדעתי). הוא מחוץ לזה, מהתגובה שלו, אפשר להבין כמה הוא מחוץ לזה (בדיוק כמו שהאיש שלי היה).
הקורס היה פשוט מעולה בשבילנו! אין לתאר כמה זה חיבר אותו! (בדרכו, הוא מעולם לא היה ולא יהיה מאלה שיקראו מיוזמתם על תנוחות בלידה ועל נשימות...)
מעבר למידע הבסיסי ההכי פשוט, שאולי לנו הנשים ברור מאליו (למרות שזה בהחלט עושה סדר בתהליך הלידה) ולרוב הגברים בכלל לא נהיר, זה פשוט מקרב ומחבר לנושא.
אני התלבטתי הרבה בין הקורס של 'פרפרים בבטן' לבין הקורס בבית חולים (הדסה עין כרם). בסוף הלכתי על הקורס בבית חולים (אפילו שהוא ארוך וזו בהחלט מחויבות והאיש עשה בהתחלה פרצופים) בדיוק בגלל שהאיש היה כל כך רחוק ולא מעוניין בהתחלה, 'פרפרים בבטן' נשמע לי יותר למיטיבי לכת:-) אבל לנו (לאיש) הקורס בהדסה היה מצוין. מאוד אינפורמטיבי, אבל כן מדגיש מאוד את החשיבות בנשימות, תרגילים וכו'. המדריכה פנתה הרבה לבני זוג וממש אמרה להם מה תפקידם בכל התהליך ואצלנו זה היה נורא חשוב. בהרגשה שלי אני יכולתי להגיד לו מאתיים פעם את הדברים האלה אבל ברגע שזה מוגש לו באופן מסודר על ידי מישהי מקצועית זה נשמע אחרת. לנו זו היתה חוויה מאוד חיובית וממש קפיצת מדרגה בכל היחס של האיש ללידה.
ממש שקלתי למצוא איזה משהו כזה גם הפעם כי שוב האיש נראה לא בעניין בכלל (נסיבות אחרות אבל עדיין, לא קל...)
ואני יכולה לפרט לך עוד הרבה על מה היה בקורס ולמה זה היה לנו טוב אבל אולי נעבור לדף שלי (או שאולי תייסדי לעצמך כבר דף??) במקום להשתלט כאן על הדף של ניחוח.
אני חושבת שמומלץ ללכת בסביבות שבוע 30, תלוי גם מה האורך, שלנו היה פגישה שבועית במשך שישה שבועות, ורצוי לסיים בסביבות שבוע 35 (כדי לא ללדת לפני סוף הקורס, קרה לזוג אחד בקורס שלנו).
אני יכולה לכתוב לך גם הרבה על דולה, כי ראיתי שאת מחפשת. גם עם זה עברתי פעם קודמת תהליך עם תובנות. תכתבי לי אם את מעוניינת ונעבור לדף שלי.

לגבי הלסדר את הדירה, יקירותיי, אני אחרי שנה וחצי בדירה ועדיין לא הכל מסודר... כך שאתן ממש בסדר:-);-)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי גוונים
מסכימה עם כל מילה שלך ממש (כולל שאולי עדיף במקרה של אוליב את הקורס הבית חולימי אבל לא יכלתי להמליץ עליו כי אין לי מושג איך הוא )
בהרגשה שלי אני יכולתי להגיד לו מאתיים פעם את הדברים האלה אבל ברגע שזה מוגש לו באופן מסודר על ידי מישהי מקצועית זה נשמע אחרת
בדיוק !

או שאולי תייסדי לעצמך כבר דף??
כן וזה גם יהיה נחמד אם יהיה לך דף


לגבי הלסדר את הדירה, יקירותיי, אני אחרי שנה וחצי בדירה ועדיין לא הכל מסודר... כך שאתן ממש בסדרhappyblink
אבל אני רוצההההה כבר שיהיה מסודר !
נראה לי אני עסוקה יותר מדי בלקרוא ולהסתכל על רעיונות מגניבים של סידור הבית במקום לחשוב בעצמי... זו בעיה שיש לי מאז האינטרנט ואולי אפילו עוד קודם, אני קוראת וחוקרת כל כך ששוכחת שגם אני מאוד יצירתית ויכולה להמציא לבד דברים מגניבים !
אבל נורא מפתה אותי לבדוק ולחקור ולקרוא מה אנשים כבר עשו...
לא יודעת אם אני מצליחה להסביר

[אישה_במסע*]

אבל אני רוצההההה כבר שיהיה מסודר !
לדעתי יש שתי רמות של סדר (יותר, אבל זו החלוקה הפשוטה ביותר).
יש סדר שמאפשר לתפקד בנוחות, ומותיר את הבאלגן לכל מיני דברים שמשתמשים בהם פעם בשנה, ולא נורא שהם מבולגנים. ויש סדר עמוק, שבו הכל מסודר.
הסדר הראשון, היומיומי, דורש רק חמישית מהכוחות, ונותן את רוב התועלת. הסדר השני או נוצר מעצמו לאנשים מסודרים, או נובע משאיפות פרפקציוניסטיות.

לדעתי זה מאוד כייף לחקור ולקרוא (אני, למשל, עושה את זה במקום להוכיח איזומורפיזם על חבורת הקווטרניונים...). הרבה יותר מלעשות בעצמך.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אישה במסע זה בדיוק מה שמתסכל שעדיין אין סדר שמאפשר לתפקד לגמרי בנוחות
העמדה של המחשב לא נוחה מספיק, אין איפה להניח כל מיני חפצים כשנכנסים הבייתה והכל זרוק על השולחן אוכל והמחשב..
דברים כאלה... הפתרון הוא לתלות כמה מדפים ולקנות איזו שידה לכניסה אבל אין לנו רכב אז כל קניה ביד2 היא פרוייקט...
ודי הרבה חפצים שימושיים לא יוצאים מהארגזים כי אין לאיפה..

דעתי זה מאוד כייף לחקור ולקרוא (אני, למשל, עושה את זה במקום להוכיח איזומורפיזם על חבורת הקווטרניונים...). הרבה יותר מלעשות בעצמך.
כן אני נהנית מזה אבל אני גם רוצה לעשות, שזה לא יישאר רק וירטואלי ורעיוני...
בסוף אני הרבה פעמים מיישמת מה שאני קוראת אבל לפעמים הקריאה וההתעסקות באה על חשבון עשייה חשובה

[פרח_בית*]

קראתי עכשיו את הדף. התחברתי להרבה דברים, והיה לי נעים לקרוא

גם אנחנו בנחלאות, ובהתלבטויות לגבי דירה... עוד בלי תינוק אבל מקווים שבדרך לשם, חושבים הרבה על איך להישאר בעיר במחיר שפוי, בדירה נורמלית ובמיקום לא מרוחק מדי (אין לי מושג איך נסתדר בלי השוק, בעיקר בעלי שמסתובב שם 3 פעמים בשבוע ונהיה חבר של כולם...)

_העמדה של המחשב לא נוחה מספיק, אין איפה להניח כל מיני חפצים כשנכנסים הבייתה והכל זרוק על השולחן אוכל והמחשב..
דברים כאלה... הפתרון הוא לתלות כמה מדפים ולקנות איזו שידה לכניסה אבל אין לנו רכב אז כל קניה ביד2 היא פרוייקט..._

לא יודעת אם הקונספט מתאים לך, אבל כשעברנו לדירה הנוכחית פתחתי עיניים כשעברתי ליד כל מיני ערימות ברחוב, ומצאתי ככה כמה קרשים שהשתמשנו בהם כמדפים. למשל מצאתי קרש צר וארוך, ותלינו אותו ליד הדלת וזה המקום למפתחות/פלאפון כשנכנסים הביתה. אני ממש אוהבת אותו ונראה לי שהוא ימשיך ויעבור איתנו גם לדירה הבאה (למרות שהוא סתם קרש מאיזו ערימת שיפוצים..אפילו לא שייפתי/צבעתי אותו)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי פרח בית ברוכה הבאה
איזה קטע שהיינו שכנות קודם...
גם אני מתגעגעת לשוק ממש וגם לי יש את המוכרים הקבועים והבסטות הקבועות...
אולי תחפשו בבית הכרם, זה נוח להגיע לשוק ברכבת... רק שקצת יקר שם.

אני תמיד מוצאת כל מיני דברים ליד פחים ואני מתה על זה בינתיים לא מצאנו מדפים טובים ... בדירה הקודמת באמת היו לנו די הרבה מדפים שהגיעו מהרחוב. וגם הספה שלנו...
כרגע חושבים להזמין כמה מדפים אצל נגר וזהו.

הבנתי שכדאי שאני אשלים עם זה שככה הבית כרגע, לא נוח , ואני יכולה להנות ממנו גם ככה, למרות החסרונות.
כי אם אחכה להנות ולהיות שמחה בבית רק כשהכל יהיה מסודר ונוח אז ... זה לא יהיה טוב, אני אהיה כל הזמן במצב המתנה למצב המושלם הזה וזה אף פעם לא יכול לקרות...
לא רק כי לוקח לנו הרבה זמן אלא בכלל, אף פעם אי אפשר באמת שהכל הכל יהיה נוח וטוב.. בכלל בחיים אבל ספציפית בתחום של הבית

[יער_ה*]

תובנה יפה ונכונה..
@} @}

[אוליב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה ניחוח וגם גוונים על הדברים היפים והמחכימים שכתבתן לי.
מאוד בא לי אבל אני גם קצת חוששת לפתוח דף משלי, מרגישה שזה עשוי לגרום לי לא לכתוב בכלל באיזשהו אופן מוזר. נעים ונוח לי לכתוב מדי פעם כאן ובדפים אחרים וגם (זה מצחיק אבל) אין לי שם מוצלח בשבילו
גוונים, אכתוב בהמשך אצלך בנושא ההכנה לידה והדולה. מאוד אשמח לשמוע את התובנות שלך.

לגבי הדירה...
קשה לי מאוד. רציונאלית אני יודעת שזו דירה טובה, שלוקח זמן להסתגל ולהתארגן, שהמעבר הזה שונה מהקודמים שהיו לי (חלק מהקושי שלי הוא שבעבר התארגנתי והתאקלמתי בדירות חדשות מאוד מאוד מהר, לקח לי מעט זמן להרגיש בבית וכל מעבר דירה הביא איתו גם פרץ כזה של אנרגיה ותחושה טובה של התחדשות ושל שמחה ובאופן די טבעי ציפיתי לזה גם כאן, אפילו שידעתי שאולי ייקח טיפה יותר זמן לא חשבתי ששבועיים אחרי המעבר עוד נהיה במצב כזה ובטח לא חשבתי שארגיש ככה). אבל רגשית וגם מעשית, אני לא מרגישה ומתנהגת ככה. אני מרגישה כאילו אני במקום זר ולא טוב, רואה כל הזמן חסרונות ופגמים וקשיים, המון דברים מפריעים לי נורא, יש כל הזמן בעיות ועיכובים וקשיים צפויים ובלתי צפויים, אני מרגישה שאנחנו מוציאים יותר מדי כסף או מתבאסת מדברים שאני רוצה והם יקרים מדי (ראיתי שטיח שאהבתי אתמול אבל הוא עלה המון), גם התזמון בעייתי כי הוא עמוס בעבודה ויש את כל הקשיים של ההיריון ובעיקר כאבים מאוד מעיקים (יש לי סימפיוזיליזיס) שמקשים גם על התפקוד וגם על ההרכשה. אנחנו גם רבים הרבה מאז שעברנו ולשנינו קשה, אז אני מייד משליכה על זה כל מיני דברים לגבי העתיד שלנו בבית ומה שהוא עושה ליחסים שלנו וזה גורם לי להרגיש נורא.
אני לא מצליחה להפנים את הקול היותר רציונלי, זה שמבין שזו תקופה קצת קשה ושלהיפך, אנחנו צריכים לשתף פעולה ולהיות יחד ואני צריכה להיות אקטיבית ולנסות לראות את הצדדים החיוביים בבית, כי הרי לא סתם עברנו אליו, ולנסות לסדר את כל מה שאפשר ולהתרגל למה שאי אפשר לסדר. אבל אני לא ממש מצליחה להחזיק את המוד הזה ליותר מכמה דקות. ומרגישה גם תקועה בדברים אחרים שקיוויתי שהמעבר יעזור לי להניע.
החלק הכי קשה בזה זה מה שזה עושה לו, התחושה שלו שהוא עושה מאמצים אדירים כדי שיהיה לי טוב וכדי שיהיה לנו בית ואני כל הזמן לא מרוצה ומאוכזבת ולא עושה מאמץ דומה מצידי. רק ברגעים בהם הוא כמעט נשבר אני מצליחה איכשהו לחלץ מעצמי צד יותר אופטימי וחומל ולהבטיח שבכל זאת יהיה בסדר ונתגבר על זה. אבל המעבר הזה כבר הפך לסיוט ואני רק רוצה שהבית יראה כמו בית כבר...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי אוליב,
את כנראה ממש מתחברת בקלות לבתים ומעברים בדרך כלל קלים לך
שבועיים נשמע לי אישית ממש ממש מעט כדי להרגיש בבית, במיוחד כשיש דברים שמציקים לך ולא מסודרים...
אתם באותה השכונה שהייתם ?
נראה לי שזה ממש מובן ובסדר שאת לא מצליחה להיות רציונלית... זה מאוד רגשי כל הדבר הזה של בית וזוגיות ואת גם בהריון...
אני מאמינה שהמצב ישתפר !
אגב מתי צפויה הלידה ?
אוף זה קשה עם בן הזוג... אני חושבת שאת מאד עושה מאמץ להיות שמחה אבל זהלא פשוט ולא תמיד אפשר להתגבר על מצבי רוח וקשיים רגשיים
לי עוזר להגיד לבן הזוג כמה אני מעריכה דברים ספציפיים שהוא עושה... גם לו ממש טוב לשמוע וגם לי זה מזכיר כמה טוב יש ...
וגם אם את מצליחה להיות במוד חיובי כמה דקות זה גם משהו ! זה לא מובן מאליו...

ואת מוזמנת להמשיך לכתוב בדף שלי ממש בכיף

אגב לא יודעת אם את מתחברת לדברים כאלו אבל אני עשיתי מין טקס התחברות ובעלות לבית וביקשתי כל מיני דברים ... נגיד מהסלון ביקשתי שיהיה נעים לאירוח ושתהיה בו שמחה

[פרח_בית*]

כי אם אחכה להנות ולהיות שמחה בבית רק כשהכל יהיה מסודר ונוח אז ... זה לא יהיה טוב, אני אהיה כל הזמן במצב המתנה למצב המושלם הזה וזה אף פעם לא יכול לקרות...

גם אני מרגישה שאני כל הזמן בתחושה של הולד לגבי הבית. כי זה לא בית שנשאר בו המון זמן (חשבנו שיהיה שנתיים, בינתיים כבר 3..מעניין אם הקיץ נעבור), אז יש מלא דברים שאנחנו אומרים "בבית הבא יהיה ככה", ובינתיים מתבאסים שבבית הזה זה לא... ולא מחליפים כל מיני דברים שמפריעים לנו כי כבר נעשה את זה בבית הבא..
יש תקופות שאני באמת מצליחה להשלים עם זה, להיות מרוצה מהמצב, אבל בחורף זה יותר קשה לי כי בגלל שהדירה ישנה כל חורף צצות בעיות חדשות שגורמות לי לרצות לעזוב הכל ולברוח...
אבל רוב הסיכויים שבגלל התקציב המוגבל מאוד והרצון לצמצם את ההוצאה על שכ"ד עוד יותר, הדירה הבאה לא באמת תהיה במצב יותר טוב.. אז כנראה שעדיף באמת לנסות לעבוד על עצמי פשוט לחיות עם מה שיש...

בכלל הבעיה שלנו עם מעבר דירה זה שהתפיסות שלנו הפוכות, אני הבנתי את זה לפני כמה חודשים ובעלי קלט את זה רק השבוע... אני מחכה להיכנס להריון, ואז נחפש דירה אחרת (אני לא כל כך רוצה לגדל תינוק בדירה הזאת מכל מיני סיבות), ובעלי מאמין שמיצינו את הדירה הזאת, והיא חלק ממה שחוסם אותנו מלהיכנס להריון, וברגע שנעבור דירה נצליח...

ואני כל הזמן לא מרוצה ומאוכזבת ולא עושה מאמץ דומה מצידי. רק ברגעים בהם הוא כמעט נשבר אני מצליחה איכשהו לחלץ מעצמי צד יותר אופטימי וחומל
מאוד מתחברת לזה, גם אצלי הרבה פעמים כשאני בלי מצב רוח, זה משפיע על בעלי, וברגע שאני רואה שהוא נופל לזה אני מצליחה להרים את עצמי כדי לעודד אותו. זה לרוב דווקא יותר מעצבן אותו כי הוא לא מבין למה אני צריכה שהוא יסבול גם בשביל שאני ארגיש יותר טוב...

[אורי*]

_הבנתי שכדאי שאני אשלים עם זה שככה הבית כרגע, לא נוח , ואני יכולה להנות ממנו גם ככה, למרות החסרונות.
כי אם אחכה להנות ולהיות שמחה בבית רק כשהכל יהיה מסודר ונוח אז ... זה לא יהיה טוב, אני אהיה כל הזמן במצב המתנה למצב המושלם הזה וזה אף פעם לא יכול לקרות...
לא רק כי לוקח לנו הרבה זמן אלא בכלל, אף פעם אי אפשר באמת שהכל הכל יהיה נוח וטוב.. בכלל בחיים אבל ספציפית בתחום של הבית_

ראיתי שהקטע הזה גוריין. כי אם לא,אז כנראה אני עצמי הייתי מגריינת.
איזו מסקנה נהדרת
אני כל כך מבינה את ההרגשה שלך וזוכרת אותה מהתקופה שעברנו דירה. וחייבת לומר שגם אני לפעמים יש לי פתרונות שטכנית לא מסתדר לי לבצע (כמו לקנות מדפים וזה) , ולפעמים הזמן שעובר עוזר לי, כי לפעמים יש פתרון אחר שעולה לי. בגלל שאת קצת כמוני בהלך הרוח,אני מרשה לעצמי לומר שבטח זה קורה גם לך. שדברים מתבשלים להם לאיטם, ולאחר תקופה מגיע פתרון, שהוא יותר מתאים ממה שהיה יכול להיות אם הייתי ישר על ההתחלה מיד קונה,מוצאת, מסדרת.
ולפעמים אני לא מסדרת מיד לא בגלל עניינים טכניים אלא בגללי, בגלל שאני מתבשלת לאט. אבל לאחר תקופה, כל פעם משהו קטן נעשה, כל פעם עולה פתרון אחר לייעול הבית. וכאל מגיע המסר המעודד-היום אני מרגישה די בנוח בבית שלי. הוא אמנם פצפון וזה מה שקשה לי איתו, אבל הזמן שחלף והתתנסות והשהות בבית הבשילו אצלי כל מיני פתרונות יעילים. והיום יש לנו יותר מקום בבית ממה שהיה כשנכנסנו לכאן.
מה עם באמת לקבל את זה שפתרון אמיתי לוקח לכם זמן לבצע ולמצוא פתרון זמני לייעל את העניין? כמו כסא נוסף? או אפילו, שומו שמיים, ארגז (אפשר לעטוף בנייר עטיפה או לצייר עליו אם המראה מטריד אותך. לי יש ארגז כזה, שאני מתכננת שיום אחד יעוף ויפנה את מקומו לפתרון יותר טוב ממנו).
יש גם כונניות מפלסיק או במבוק שיותר קל לשנע ממקום למקום גם באוטובוס, וזה גם יותר זול.
ואולי בכלל להזמין דרך האינטרנט משהו שמגיע עם משלוח?

אגב לא יודעת אם את מתחברת לדברים כאלו אבל אני עשיתי מין טקס התחברות ובעלות לבית וביקשתי כל מיני דברים ... נגיד מהסלון ביקשתי שיהיה נעים לאירוח ושתהיה בו שמחה
את מקסימה
אולי גם אני אעשה משהו כזה?

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אורי , תעשי טקס כזה - אף פעם לא מאוחר להתחבר מחדש לבית, גם אם גרת בו שנים.
כדאי לעשות את זה כשהבית נקי [במידת האפשר] ונעים והעיקר כשאת במין מצב רוח שכזה

יא גריינו משהו שכתבתי ? איזה קטע . אני מוחמאת ומופתעת כי אחר כך קראתי וזה נשמע לי כזה נדוש וברור מאליו
אני נוטה לרצות הכל ומיד ובאמת קשה לי לחכות אבל זה ממש נכון שלפעמים אחרי שמחכים מגיע פתרון ממש טוב. זה קרה גם בדירה הקודמת
הזמנו ספפה חדשה לחדר אורחים שאכן הגיעה עם משלוח (יקר...) וזה באמת היה נוח שהמשלוח כלול ולא צריך לארגן את זה
פתרונות זמניים נוטים להישאר אצלנו לנצח...
סה"כ הכל בסדר , הסלון והמטבח די נוחים והבגדים בארון מסודרים והאמבטיה והכל גם נוחה
זה יותר הדברים הקטנים, התכשיטים שלי למשל עוד בארגז...
אין איפה להניח כוס תה ליד המחשב. כלומר יש אבל צפוף ואז לא נוח להזיז את העכבר (צרות פעוטות שכאלו)

יש לי בחדר שינה ארונית כזו עם שולחן כתיבה קטן שמשמשת לתכשיטים ולאביזרים שלי וכל מיני מחברות של דברים שאני כותבת לעצמי וגם לבלאגן... בעיקר בלאגן כרגע
אתמול בן הזוג הציע בתמימות - אה אבל יש שם עכשיו בלאגן... למה את בכלל צריכה אותה ? אולי נשתמש בה בשביל הבגדים של הקטן (שכרגע מסודרים בחדר אורחים)
ואני מיד ממש הזדעקתי:
לא ! זו הפינה שלי ! אני חייבת את הפינה שלי ואת המקום שלי. לא ולא ולא
וחשבתי על הספר "חדר משלך" של וירג'יניה וולף שהאמת לא קראתי אבל כן, אני צריכה את המקום שלי ולא מתכוונת לוותר עליו.
בכל מקרה הוא גם לא התעקש, סתם הציע
ואחרי כמה זמן חשבתי לעצמי... בעצם... גם לו אין מקום משלו. פעם היה לו שולחן כתיבה-עבודה כזה שהפך לשולחן החתלה ובלאגן. ועכשיו גם את זה אין לו
ואז באתי אליו ואמרתי לו, אולי גם אתה בכלל רוצה פינה משלך? אולי נחשוב על משהו?
והוא אמר - כל הבית שלי, אני לא צריך

מעניין

[אוליב*]

כתבתי כאן על הקשה והרע במעבר הדירה, אז אני רוצה גם לאזן קצת ולכתוב על הימים האחרונים שהיו הרבה יותר טובים.
בחמישי ושישי קנינו עוד דברים שהיו חסרים וארגנו דברים בדירה. בשבת הייתי כל היום לבד בבית והיה לי יום טוב, שקט ורגוע. ניקיתי וסידרתי קצת, עשיתי כביסה, הכנתי אוכל, טיפלתי קצת בגוף שלי ועשיתי כל מיני דברים של בית שרציתי לעשות הרבה זמן. והיום היה נעים ונינוח וכנראה הייתי צריכה זמן לבד ושקט. קראתי בשמש במרפסת (אחרי שהתבאסתי שלמרות שיש שתי מרפסות בדירה, יש מעט מאוד זמן של שמש ממש ורק במרפסת הקטנה יותר, אבל הצלחתי לנצל את הזמן הזה וזה היה נעים). כתבתי קצת ובעיקר נרגעתי. זה היה חשוב.
ביום ראשון היו לי אורחים, משהו שתוכנן המון זמן מראש (עוד כשלא תכננו לעבור דירה בכלל). הייתי נורא לחוצה מזה, אבל זה יצא טוב כי זה דרבן אותנו להיפטר מהארגזים האחרונים ולהפוך את הסלון שבו רוכז כל הבלגן (בין השאר כי היה זירת הבנייה של כל הריהוט מאיקאה) למקום נעים. וגם פרסנו סוף סוף את השטיח החדש והוא הופך את הבית לביתי ונעים. גם בזכות האורחים סידרנו עוד קצת ובישלתי ואפיתי לראשונה בתנור החדש. וזה היה מעולה. הם התלהבו מהבית ומהתמונות ומהקיר הכחול והיה מאוד חמים ונעים (כי יש בבית הזה הסקה, בניגוד לקודם) וכל זה עשה לי הרגשה מאוד טובה. ואתמול כשחזרנו הביתה בערב הוא כבר היה יפה בעיני וביתי ונעים ואני מתחילה להתרגל וליהנות ממנו (למרות שהחסרונות שלו עדיין בולטים לי). וגם בינינו נהיה הרבה יותר קל ונעים וקרוב ביומיים האחרונים.
רק הכאבים הפיזיים לא מפסיקים להציק לי... ואני גם מרגישה שאני רוצה להתכונן יותר או בצורה אחרת ללידה ההולכת ומתקרבת. אבל עכשיו גם מרגישה שאני מתחילה להיות יותר פנויה לחשוב על זה, כשסוף סוף התחלתי להרגיש יותר בבית

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי אוליב איזה כיף לשמוע,
ממש נשמע נהדר ! קפיצה כזו בהרגשה הביתית ואיזה כיף שחמים ויש הסקה ושטיח...
אנחנו מבלים מלא על השטיח בסלון וזו ממש ההרגשה הכי ביתית בעולם בשבילי.
אולי הזמן לבד בבית עשה לך את החיבור שהיית זקוקה לו. וגם כל הסדר והאירוח.

תרגישי טוב ותנוחי ! אחרי הלידה הכאבים של ההריון נשכחים לחלוטין... אני זוכרת כמה הצרבת הציקה לי בהריון (נשמע לי שלך יש משהו יותר רציני אבל בכל זאת...)
ואחרי הלידה, כמה שבועות אחר כך, פתאום חשבתי לעצמי "וואו נכון בהריון הייתה לי צרבת... ".

גם אני אירחתי בשישי ובשבת ואפיתי לראשונה בתנור (הישן...).
אגב לתנור עוד לא מצאנו מקום נוח במטבח ופשוט מביאים אותו מהחדר אורחים/ארגזים כל פעם שרוצים לאפות ומניחים על השיש (זה תנור קטן יחסית).
וקיבלתי קצת ביטחון אחרי שאפיתי ביחד עם החברה שהתארחה אצלנו ויום אחר כך הכנתי פיתות עם זעתר, את הבצק הכנתי לפני שבן הזוג חזר מהעבודה בזמן שהקטנצ'יק שיחק !

יש הרבה אנשים שממש מתלהבים מאפייה, מבחינתם זו אופרה שונה לגמרי מבישול... אני עוד לא הבנתי את הקטע של אפייה כל כך, הבצק הרבה פעמים יוצא לי דביק מדי ואז אני מוסיפה עוד ועוד ועוד קמח
ובסוף יוצא קצת יבש. אבל הפעם יצא טוב.
וגם סוף סוף ריעננתי את מחמצת השאור שיש לי (וואו ... קיבלתי אותה מידיד מהעבודה והוא קיבל אותה גם ממישהו שמגדל הרבה זמן והיא פשוט חזקה ! פתחתי את הצנצנת אחרי חודשים של הזנחה והיה ריח ממש טוב של מחמצת, ריח בירה כזה... ממממ)

מתחשק לי לכתוב פה קצת מסקנות מהלידה (יותר נכון מאחרי הלידה) למקרה ש... אי פעם... יהיה עוד תינוק וגם אם לא... נראה לי שכדאי לכתוב על זה קצת
אז בקרוב...
אם זה מעניין מישהי אז זה יעודד אותי לכתוב

[אישה_במסע*]

זה מעניין אותי

[גוונים*]

זה מעניין גם אותי.
מאוד!

(אוליב, מה שכתבת נשמע מעולה! ומקווה מאוד להצליח להגיע לכתוב על הגולה בקרוב)

[גוונים*]

דולה כמובן.
(כותבת מהטלפון.
כמה אני שונאת לכתוב מהטלפון!)

[תפילה_לאם*]

רק רציתי לכתוב לך, שחשבתי עלייך אמש כשלראשונה בחיי אכלתי עם בעלי במסעדה אתיופית.
@}

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה אישה במסע וגוונים אתן אכן מעודדות אותי מאוד לכתוב בקרוב !

יאאאא תפילה איזה כיף איך היה ? מקווה שנהניתם

[תפילה_לאם*]

איך היה ?
היה מיוחד וכיפי! אבל כן צריך להתרגל לטעמים.
ובסוף הרגשתי קצת מסטולית ולא ידעתי אם זה מהעייפות, מאכילת הקמח (אף שאמור להיות ללא גלוטן), מהשובע, מהחמימות במסעדה או... ?

[אוליב*]

ניחוח, אני ממש אשמח לקרוא מסקנות מהלידה!

ואני כל כך אוהבת אוכל אתיופי... כבר הרבה זמן לא אכלתי וממש בא לי.

[תפילה_לאם*]

אוכל אתיופי...
רוצה להבהיר שבתחושה ה{{}}קצת מסטולית היה משהו נעים ומנומנם (אף כי לא תפקודי במיוחד).

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

איזה כיף שיש פה עוד חובבות אוכל אתיופי

תפילה, קראתי פעם שכשאוכלים אוכל חריף (ואני מניחה שהיה לפחות קצת חריף, אם לא הרבה...)
משתחררים אנדורפינים כדי להקל על החריפות ולכן אוכל חריף זה קצת ממכר (יכולה לגמרי להעיד על עצמי שאני מכורה)
אז אולי זה גם קצת ממסטל ?

וכן זה קצת טעם נרכש למרות שמניסיוני עם חברים וחברות שלי, שבאו איתי למסעדה אתיופית לנסות,
יש כאלה שירכשו את הטעם כמעט מיד ויש כאלו שלעולם לא

[תפילה_לאם*]

אני מניחה שהיה לפחות קצת חריף, אם לא הרבה...
בהחלט. אנחנו לא מורגלים בחריף. מה שמעניין הוא שכל מיני תבשילי קטניות לא נטעמו לי חריפים, אבל אחרי הבליעה פתאום הרגשתי מסוגלת לירוק אש כמו דרקון.
אז אולי זה גם קצת ממסטל ?
מעניין. אולי.


וכן זה קצת טעם נרכש
הקטע אצלי שאני מוצאת מגניבוּת בכל הקונספט, וזה מגביר את ההנאה שלי מהאוכל מעבר לטעם שלו. <אפילו שאולי מי שמכיר אוכל אתיופי היה אומר שהמאכלים ממוסחרים(?).>

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

טוב לא יודעת מאיפה להתחיל את מסקנות הלידה...
אז אכתוב קודם כל מסקנות של מה כן היה טוב ומשם כבר נראה

אז מה היה טוב...
בהריון ובלידה :

• עבדתי ממש עד הלידה. וזה העסיק אותי ויצאתי מהבית ופגשתי אנשים וזה הקל על החששות והחרדות שלפני הלידה. בעצם ביום של הלידה הייתי אמורה לעבוד עדיין (3 ימים לפני התאריך המשוער)

(בעבודה מאוד התחשבו בי אז עבדתי ממש "קל" ועבדתי סה"כ 4 פעמים בשבוע בשתי העבודות שלי)

• לקחתי אומגה 3. קראתי באתר (כבר אחרי הלידה) שמישהי, נדמה לי יעלי לה , כתבה שזה ממש עזר למצב הנפשי וגם אני חושבת שזה שמר על שפיותי במהלך ההיריון (היו דאגות אמיתיות)
• להתחתן בזמן ההריון - גם נתן משהו נחמד להתעסק בו שהוא לא ההריון עצמו וגם החתונה הייתה בדיוק בדיוק כמו שרציתי. חוץ מזה שהיא הייתה בחורף והייתי עם בגדים טרמיים מתחת לשמלה. אולי אני אכתוב על החתונה בנפרד מתישהו מצד שני זה הוסיף מלא עיסוקים בירוקרטיים וקצת לחץ ...
• סרטים קלילים מאוד. אני בחורה של סרטים זרים, סקנדינביים, פולנים, סרטי אינדי הודים, קוריאנים, יפנים, בעיקר סרטי feel good או דרמות יחסית קלילות. אבל בהריון ממש הייתי בחרדות והייתי צריכה משהו עוד יותר קליל ופה בא לעזרתי ערוץ הולמרק עם הסרטים הקיטשיים להפליא שלו. פשוט הורדתי מלא קומדיות רומנטיות צפויות כל כך בהפקת הולמרק

שבן זוגי שהגיע לפעמים הבייתה באמצע הסרט מיד ניחש "נכון זאתי רעה? ובין שניהם יש משהו? וזאת האקסית שלו"
אבל זה עזר... זה היה צפוי וידוע וסוף טוב, בדיוק כמו שרציתי שיקרה לי בלידה.

• 3 ימים לפני הלידה כתבתי "סיכום הריון".

פשוט כתבתי הכל הכל הכל לפי הסדר, איך גיליתי על ההריון, איך הרגשתי, מה היה, מה עשיתי, מה אכלתי, איך סיפרנו להורים ולסביבה, מה היה בבדיקות, אצל הרופאים, כל הסיבוכים והקשיים שהיו, מה הרגשתי וכו' וכו' וכו'.
ואז גם מין סיכום קצר יותר בצורה של שאלות ותשובות:
מה למדתי מההריון? מה היה הכי כיף? הכי קשה? הכי מוזר? איזה תופעות של הריון היו לי? על מה אני מודה בהריון הזה? סיכום מספרי - כמה ק"ג עליתי, ועוד כמה מספרים ועובדות, לא זוכרת מה
אני חושבת שהסיכום הזה עזר לי להפרד ולסיים את ההריון. היה חשש שהרופאה תשלח אותי לזירוז והיה לי מאוד חשוב שזה לא יקרה.

אוקיי ובלידה עצמה:

• לחכות בבית כמה שיותר מתחילת הצירים. בעצם כל הזמן חששתי שאני בכלל לא מתקדמת ושאני אגיע לבית חולים ויגידו לי שיש לי עוד מלאאא זמן.

ואז הגעתי לקטע שהתחלתי לחשוב ולהגיד שאני לא יכולה יותר. ואמרתי לעצמי שאין מצב שזה שלב המעבר. אבל זה דווקא כן היה.

• שתיתי תירוש אורגני בזמן הצירים וזה שמר על הכוחות שלי ועל הנוזלים בגוף
• המסאז'ים והקולות שלמדנו בקורס הכנה ללידה.הייתי בטוחה שאני לא אשתמש בקולות כי זה ממש מביך וזה לא אני וזה מוזר ו....

אבל ברגע שהצירים התחילו לכאוב החלטתי לנסות וזה ממש עזר ! גם המסאז'ים (בן זוגי היה ממש תפוס יום למחרת!)
אז מסתבר שמה שעוזר לא מביך.

• העזרה של הדולה - אמנם קראנו לה להגיע ממש מאוחר מדי

(בעצם סביבות 10 בערב אמרנו לה שאולי משהו מתחיל ודיברנו איתה כמה פעמים כשהצירים רק התחילו ואמרתי לה שנראה לי שזה בטח צירי הכנה ואין מצב שזה כבר "זה"
והיא אמרה שהיא תהיה זמינה ושנודיע לה אם וכאשר הצירים יהיו סדירים יותר. ואז הם לא נהיו סדירים. אבל התחזקו בטירוף. ובן הזוג כל הזמן אמר שעוד מעט נדבר איתה ונחכה עוד קצת. לא יודעת למה הוא לא חשב שזה כבר "זה". עד שירדו המים והוא נלחץ... ואז כשהוא התקשר אליה (ב-6 בבוקר אחרי לילה של צירים צירים מתחזקים ממש ! והיא שמעה אותי ברקע היא אמרה לנו שמיד כבר נצא לבית חולים!)
ואז כבר פגשנו אותה בבית חולים. אבל העזרה שלה בזמן הלידה הייתה קריטית והיא ממש יצרה מפנה לטובה
(תרתי משמע... היא עזרה לתינוק להתהפך ממצג פנים ממש תוך כדי הלידה בשיטה מסורתית של מיילדות... הן שמו עליי מין צעיף ארוך, ריבוזו, על הבטן שלי וכל אחת תפסה קצה והם טלטלו אותי במרץ (דווקא זה היה כיף) מצד לצד, נראה לי שהייתי בעמידת 6 או משהו תוך כדי ואז ממש הרגשתי תזוזה והוא הסתובב!)
וגם נתנה לי הומאופתיה בדיוק למצב הזה שמסתבר שהיא קנתה אותה מההומאופתית שהיא עובדת איתהבדיוק שבוע לפני הלידה והיא אף פעם לא השתמשה בה לפני כן)
היא גם הייתה איתי עוד שעה שעתיים אחרי הלידה עד שהתארגנתי במחלקה, בזמן שבן הזוג הלך עם התינוק לשקילות ובדיקות.

• הומאופתיה - ממש עזר לי, וגם להיות בקשר עם ההומאופתית וכל הזמן לעדכן אותה מה איתי, זה בפני עצמו גם עזר והקל
• טוב שהכנתי טלפונים של יועצות הנקה ושמתי בתיק לידה.
• פיזרתי את השיער ופתחתי את כל הדלתות (כולל ארוניות וארונות) והחלונות בבית בזמן הצירים - קראתי על הטריק הזה בפורומים ברוסית,

זה איזה משהו של רוסים ולדעתי זה בא מאמונות פאגאניות סלאביות כלשהן וזה כאילו עוזר לפתוח את הגוף שהכל יהיה פתוח. כי הבית הוא המשך של הגוף הפיזי.
יש לי הרגשה שזה עזר כי הלידה התקדמה ממש מדהים.
אחר כך היו לי קשרים מזעזעים בשיער אבל !

מה לא היה טוב -

• לנסוע במונית בפתיחה מלאה כשאני כבר מרגישה את הראש ולא ממש "נוח" לי לשבת ועם ירידת מים על כל המושב של המונית.

המונית הייתה כל כך מסריחה מסיגריות ומגעילה שחשבתי לעצמי שהמים שלי זה בטח יותר נקי מהמונית אז לא נורא שהכל שם נרטב.

• לא חשבתי בכלל שאני בלידה אז בסוף נשארתי פשוט בטרנינג פיג'מה (אחרי כל ההתלבטויות של מה ללבוש בלידה) וגרביים פלאפיות שונות ! המיילדת צחקה על זה

האמת שזה לא "לא טוב" ואין לי מסקנות מזה. היה קצת לא נוח ללדת עם הסוודר ששמתי מעל הפיג'מה גם...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

יש לי עוד, בעצם לא הגעתי לעיקר של ההנקה והביקורים ! והימים של אחרי הלידה... אמונות תפלות שלי שבגללן שום דבר אבל שום דבר לא היה מוכן לתינוק.

אוקיי...
אז שום דבר לא היה מוכן. בן הזוג התעקש ממש להביא לפחות משהו, בחודש תשיעי הוא הביא מאחיו קצת ציוד (שרובו היה בכלל לא להתחלה, כמו כסא אוכל... עגלת טיולון. סיר ורוד! ועוד כעסתי עליו קצת ולא הייתי מוכנה בכלל להסתכל על הציוד... הרגשתי כל כך מוזר, לא הצלחתי להאמין שבאמת באמת יהיה פה תינוק).
לא הייתי מוכנה להסתכל בבגדים ששמרו לנו במשפחה, פשוט ביקשתי שכשיגיעו אחרי הלידה יביאו את הבגדים המכובסים וזהו.
לא קניתי שום בגד להתחלה, כלום. הדבר הכי מוחשי שהכנתי לאחרי הלידה היה משחת לנולין.
ידעתי שבבית חולים יהיו איזה בגדים פשוטים וסמכתי על זה שההורים שלי ושל בן הזוג יביאו לנו את הבגדים וזהו.
מבחינת ציוד להחתלה חשבתי שבטח בן הזוג יקפוץ לסופרפארם ויביא חיתולים ומשחה וזהו. אבל... זה באמת לא פשוט אחרי הלידה, רציתי שהוא יהיה איתי כל הזמן...

אז מה שקרה זה שההורים שלי הגיעו מיד אחרי הלידה לירושלים, נסעו לדירה שלנו, ניקו וסידרו אותה, עשו ממש סדר מחודש ככה שיתפנה מקום לבגדים ולציוד של התינוק, ארגנו שולחן החתלה בסלון (כמו שתכננו)
אבל היה לי ממש ממש קשה עם זה שהם ניקו וסידרו את כל החפצים... בלי ידיעתי. הרגשתי שלגמרי לגמרי איבדתי שליטה בהכל.
גם בלידה עצמה הגוף לא בשליטה פתאום וגם כל החיים התהפכו וגם הבית פתאום לא בית... חזרתי הבייתה ולא זיהיתי אותו.
בעצם החלק הכי קשה התחיל כשחזרנו הבייתה.

רציתי לכתוב כמה דברים טובים על הדסה עין כרם והביות
אמשיך אחר כך !

[אישה_במסע*]

_פיזרתי את השיער ופתחתי את כל הדלתות (כולל ארוניות וארונות) והחלונות בבית בזמן הצירים - קראתי על הטריק הזה בפורומים ברוסית,

זה איזה משהו של רוסים ולדעתי זה בא מאמונות פאגאניות סלאביות כלשהן וזה כאילו עוזר לפתוח את הגוף שהכל יהיה פתוח. כי הבית הוא המשך של הגוף הפיזי.
יש לי הרגשה שזה עזר כי הלידה התקדמה ממש מדהים._

אני לא זוכרת לגבי פיזור שיער, אבל כשקראתי את על הדלתות באתי להגיד שזה ממש מגניב, ושזו אמונה פאגאנית סלאבית. כך שאת יכולה להוריד את ה"לדעתי" מהמשפט, אני אפילו יכולה לרשום באיזה ספר קראתי על האמונה הזו (ועל כל מיני אמונות אחרות, חלקן כמעט ונשכחו, חלקן נותרו עד ימינו).

וההורים שלך נשמעים מעצבנים!

[גוונים*]

וואו ניחוח! נשמעת לידה מהחלומות! לא כתבת מסודר את הרצף אבל מהחלקים שכן כתבת נשמע מצוין.
אז בעצם העברת את כל הצירים בבית עד פתיחה מלאה?? (ככה אני רוצה!)
ובאיזה תנוחה ילדת בסוף?
ילדת בחדר לידה רגיל או החדר הטבעי?
יש לי מלא שאלות פתאום...

הזדהיתי איתך בקטע של הסרטים, גם לי היתה תקופה כזו בהריון, בהתחלה, כשהייתי ממש בחרדות (שמשהו יקרה להריון) ורציתי פשוט לא לחשוב. הייתי נתקעת על סרטים ולא הייתי מסוגלת שום דבר עם עומק או קושי או עצב, רק סרטים רומנטיים עם סוף טוב והאמת שגם התמכרתי לכמה סדרות טיפשיות להחריד.

ואיזה אומץ לא להכין כלום לפני הלידה, אני יודעת שזה היה ממניעים אחרים אצלך אבל לי זה נראה בעיקר אומץ לא להכין כלום ופשוט לסמוך (גם אם לא במודע, בפועל זה מה שהיה) על מה שיהיה ושיהיה בסדר.

רציתי לכתוב כמה דברים טובים על הדסה עין כרם והביות
אשמח מאוד לשמוע

[אוליב*]

תודה ניחוח, ממש מעניין לי לקרוא!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

טוב, אני ממשיכה
תודה על ההתעניינות !

גוונים, לשאלותייך -
כן, הלידה התחילה באותו יום בבוקר בצירי הכנה שלא היו בכלל כל ההריון ואז חשבתי לעצמי שסוף סוף משהו קורה ובטח עוד שבוע-שבועיים יגיעו אולי הצירים האמיתיים.
אבל הם הגיעו כבר באותו ערב.
בעצם, אמרתי לבן הזוג שנראה לי שמשהו קורה ב-8 בערב, ב-10 בערב התקשרנו לדולה בפעם הראשונה ואז דיברנו איתה שוב בסביבות 11 והיא אמרה לשתות כוס יין ולראות אם הצירים ממשיכים (אגב לא היה לנו שום יין בבית ואז בן הזוג רצה לקפוץ לפיצוציה אבל הבנו שכבר אחרי 11 בלילה ולא מוכרים אלכוהול... בסוף מצאנו איזה ליקר ומהלנו אותו בקצת מים...)
בכל אופן הצירים התחזקו והתחזקו עד לירידת מים בסביבות 6 בבוקר ואז הזמנו מונית והגענו לבית חולים.
(חדר לידה רגיל, לא תכננתי על טבעי)
ההתערבות הרפואית היחידה שם הייתה בדיקת פתיחה (הפתעה - פתיחה מלאה) ופתיחת ווריד.
ממש פחדתי מהחלק הזה (יש לי חרדה מבדיקות דם ואני מהמתעלפות, תמיד באה עם בן הזוג, עושה את הבדיקה בשכיבה וכו')
אבל ברגע האמת כבר בשיא הלידה לא היה לי אכפת והדולה הרגיעה אותי עם משפטים מחזקים שדיברנו עליהם מראש
(תמיד מוצאים את הוריד שלי בקלות אבל דווקא בלידה זה הסתבך, מזל שלא הסתכלתי! ובקושי שמתי לב...)
אחרי שעה וחצי של צירי לחץ בכל מיני תנוחות (על ארבע, על הברכיים בהישענות על המשענת של המיטה, בכלל לא שכבתי על הגב)
ראו שזה לא מתקדם בגלל המצג פנים ואז הדולה הציעה למיילדת לעשות את הטריק עם הריבוזו ונתנה לי הומאופתיה והוא אכן הסתובב,
ואז ירדתי למין שרפרף כזה שתומך בכריעה
ובמקביל נכנס רופא לחדר ואמר משהו על זה ש"אם זה לא יתקדם אז..." (לא זוכרת מה אבל משהו מלחיץ... ואקום? קיסרי?) אבל בקושי שמתי לב לזה למזלי
ואחר כך המיילדת אמרה בדיעבד שטוב שזה היה רופא צעיר שהסכים שננסה בתנוחה האחרונה הזו על השרפרף
וב8:35 בבוקר הוא היה בחוץ !ממש הופתעתי כשהמיילדת החזיקה אותו מולי פתאום... לשניה הייתי כזה
"מה זה? אההה זה התינוק ויש לו את האוזניים של בן זוגי"
סה"כ 12 שעות מהרגע שהתחיל. נולד עם אפגר 9 וורוד וכמעט לא מכווצ'ץ' ומיד השמיע קול.
קצת הראש היה מעוך ואפילו לא שמתי לב לזה עד שהמיילדת אמרה שעוד כמה שעות זה יסתדר.
מתישהו השיליה יצאה, לא זוכרת בדיוק, יכול להיות שהמיילדת קצת לחצה על הבטן, בדקה אותה ואמרה שהכל בסדר
קצת חששתי בהריון שהשיליה לא תצא והרגשתי ממש הקלה שהחלק הזה עבר בשלום.
החזקתי את הקטן (עזרו לי לחזור למיטה ולשים אותו עליי ולהוריד סוף סוף את הסוודר)
ולא האמנתי שהוא כבר בחוץ ושהכל נגמר.
אחר כך ההתערבות הרפואית האחרונה הייתה התפירה כי היה לי קרע וזה היה החלק הכי מבאס... לא בא לי לכתוב על זה אפילו
[בינתיים הדולה עמדה לידי והרגיעה אותי ובן הזוג ישב והחזיק את הקטנצ'יק עטוף בשמיכה.זה לקח איזה 40 דקות... קרע רציני]

מתישהו המיילדת (או אחות?) ניגשה אליי והתחילה לעבור איתי על מה אני רוצה מבחינת הטיפול בתינוק - מקלחת? ויטמין K? טיפות עיניים? חיסון צהבת?
ולא זוכרת מה עוד, אבל זה היה מעולה כי לא הספקתי להכין תכנית לידה. הדברים שסירבתי היא פשוט סימנה לא בלי לשאול שאלות.
אני בקושי זוכרת איך נראתה המיילדת כי ממש מיד נכנסתי לחדר לידה והייתי די עם הגב אליה כל הזמן. אולי גם הייתה עוד מיילדת בחדר? אני זוכרת שהן כל הזמן אמרו לי כמה אני נהדרת ואיך אני מדהימה אני מגיבה ממש טוב לפרגון וזה היה נהדר...
אחר כך גיליתי שהמיילדת שהייתה לי היא אחת המיילדות הטבעיות הכי טובות שם.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אחרי שהתפירה הסתיימה סוף סוף ניסיתי להניק, הדולה והמיילדת עזרו לי "לחבר אותו" אבל זה פשוט לא הלך
ונראה לי שכבר אז נהיה לי פצע בפטמה ומשם זה רק נהיה יותר ויותר כואב בימים הבאים.
הטכניקה הקלאסית הזו של לתפוס את העורף של התינוק ולהלביש בתנועה בטוחה על הפטמה לדעתי ממש עצבנה אותו
ובעצם אני חושבת שזה מה שהוביל להתנגדות שלו לינוק בשבועות הראשונים
הוא ממש שנא את זה ולא ידעתי מה עוד לעשות
קראתי את כל הדף של הנקה אינסטינקטיבית לפני הלידה אבל לא העזתי לנסות כי פחדתי שיכאב לי יותר...
היועצת הנקה שבאה הבייתה מיד אחרי שחזרנו מהבית חולים ניסתה ללמד אותי להניק בשכיבה כמו שרציתי (גם כאב לי לשבת עם התפרים) אבל בגלל שכבר היו פצעים הכל כאב מדי ונשארתי עם התנוחת מעבר, כרית הנקה והקפדה על מילימטר עם התנוחה שלו.
והוא ממש סירב לניוק, סירב להתקרב לציצי... שנא שתפסתי לו את העורף ואני גם סבלתי מכאבים וההנקה הייתה סיוט.
בגיל חודש וחצי בערך כשהפצעים החלימו התחלתי עם הנקה אינסטינקטיבית והנקה בשכיבה על הצד...
אולי זה באמת לא היה אפשרי בהתחלה כשלא היה לי מושג איך הנקה מוצלחת אמורה להרגיש...

בקיצור המסקנה שלי מזה - לנסות בפעם הבאה (?)בהנקה הראשונה להישען אחורה ולהניח אותו עליי עם הראש על הציצי ולתת לו לתפוס לבד את הפטמה