מה פתאום אסור לומר? מותר להגיד הכל, לא? זו הרי חברה חופשית.

פול גראהם חושב אחרת הוא טוען שבכל חברה יש אופנות מוסריות. ושבכל חברה מי שלא עוקב אחר צווי האופנות האלה נחשב ל"לא מוסרי" בדיוק כמו שמי שלא עוקב אחרי צווי אופנות הלבוש נחשב לא-אופנתי. ומה שהכי רע זה שהאנשים בחברה אינם רואים את הצווים הללו כאופנות חולפות, אלא כדברים ברורים מאליהם או אסורים מאליהם. למעשה, כולם מחשיבים את עצמם כאנשים עם ראש פתוח (הכרתם פעם מישהו שלא החשיב את עצמו כזה?) -- עד הקווים האדומים שהם מציירים, כמובן. עד שמתקילים אותם בדברים שאסור לומר.

בהסתכלות אחורה מאד קל לגלות דברים שאסור היה לומר. לדוגמא, בתקופתו של גלילאו אסור היה לומר שכדור הארץ מסתובב מסביב לשמש. בימי הביניים אסור היה לכפור באלוהים. לפני ארבעים שנה אסור היה לדבר על קומוניזם בארצות הברית, ועד מלחמת לבנון אסור היה לדבר על סרבנות בצה"ל. אבל מה אסור לומר בתקופתנו אנו, בחברה בה אנו חיים? פול גראהם מציע כמה דרכים לגלות את הדברים הללו.

ב-באופן טבעי (העלון, והקהילה) אנחנו רגילים לדבר על דברים שאסור לומר במיינסטרים. לפעמים הקול של באופן טבעי מחלחל לשיח הכללי -- ואז אנחנו מַפְרים את השיח הזה ותורמים לו. בו בזמן כל אחד מאתנו הוא גם חלק מהמיינסטרים -- החברה הישראלית שמגדירה חלקים ניכרים מאישיותנו. אילו אופנות מוסריות הן חלק מהמסגרות הללו? אילו צווים אנחנו מקיימים בלי להבחין שהם חלק מאופנה חולפת? מה אסור לנו לומר?

יש כאן באתר מספר דפים שעוסקים בנושאים כאלה, בלי להגיד את זה במפורש. זה עולה בדיונים, כשיקולים שלא נאמרים, כסיבה לשלילת המתנגדים, וכזעקות השבר של אורחים לרגע שלא מכירים על בוריין את האופנות המוסריות שלנו. ואלה הם הדפים (הרגישו חופשיים להוסיף):

• אמא שאוהבת יותר -- יש אמהות שלא אוהבות את הילדים שלהן.
• בטיחות בלי גבולות -- שמירה על ילדים עלולה להזיק לבטיחותם.
• מילת תינוקות -- ברית מילה היא הטלת מום פולחנית ומיותרת.
• חיסונים מבחירה (אבל הלגיטימיות של זה הולכת ועולה) -- זה לא אחראי לחסן רק בגלל שהממסד הרפואי אומר.
• להיות אמא זה לסבול (מרוב סבל שינינו לו את השם ל-להיות אמא זה גם לסבול)
• נסיעה בטוחה עם ילדים -- בטיחות הילדים היא לא מעל לכל.
• תסמונת הכשל החינוכי הנרכש -- מרבית ההתעללות הרגשית מתרחשת בתחום הנחשב כנורמטיבי ומקובל, דהיינו חינוך ילדים, בכל משפחה רגילה.

אסוציאציה חופשית לנושא שהועלה (אם כי הכוונה אולי היתה הפוכה?...)
הבת שלי ישנה עד לא מזמן, באופן מאד לא טבעי, במיטת תינוק רגילה, עם סורגים. כל הסיפור שהיא לא ישנה איתנו היה לי די אמביוולנטי, מסיבותי שלי, ומיטת התינוק התקבעה במוחי כמשהו שהוא רע הכרחי, אך מתאים לתנאי החיים שלנו, כלומר לכך שהיא ישנה בחדר משלה. גדלה הילדה, והחלטתי להעביר אותה למיטה גדולה, כזו שתאפשר לה את העצמאות לרדת ולבוא אלינו, או לכל מקום אחר שתבחר.
עשיתי את זה מתוך תחושה שאני עושה לה טובה ענקית.
ומה קרה? היא כל כך הצטערה על הסתלקות מיטת התינוק שלה, שאותה, מסתבר, היא מאד אהבה וחשה בה מאד בטוחה. ועברה תהליך לא קל של התרגלות למיטה החדשה, כולל גם הנאה מהאפשרויות שלה, אבל - ממש תהליך. אני הייתי כל כך מרוכזת בכל קונספט ה"כלוב", ששכחתי לבדוק מה החוויה שלה מן המיטה אותה היא מכירה רוב חייה.

רוב הדברים שאסור לומר הם מסוג "לא יעלה על הדעת". כלומר: אסור אפילו לחשוב אותם, או שאפילו בלתי-אפשרי לחשוב אותם (או אמור להיות כך). בנושא הזה סדרת ישמעאל פקחה לי את העיניים מאוד -- גם באופן עקרוני לכך שיש דברים כאלה, וגם לכמה דברים ספציפיים (למשל, שאנחנו חיים לפי מיתוסים, ומהם חלק מהמיתוסים האלה).

"לא יעלה על הדעת" מתקשר אצלי ל אלוף משנה שיושב ליד גרף אימונים ומכניס לתוכו כל מיני דברים שהעבירו לו בטירונות.
"לא יעלה על הדעת" שחייל חי"ר לא ידע לפרק מא"ג.
ואלופי משנה קיימים בכל מקום בחיים:
"לא יעלה על הדעת" שתלמיד לא ידע משוואה ריבועית וכן הלאה.

מחשבות על מוות.
מילדותי - "ששש!!! אסור להגיד על מישהו "מת"!" (היינו אומרים זה לזה).
היום, כשאני מדמינת מוות של אדם קרוב, אני לומדת (מתאמנת) לא לחוש אשמה על כך, אבל גם לא משתפת יותר מדי במחשבות כאלה.

אל תשכחו ש-אסור לומר "איכס על אוכל"
ובמקום אסור לומר, אז אסור להצביע על אנשים, כי זה לא מנומס.

תגובה של חברה לעבודה בעבר בתקופת ההתלבטות שלי לחינוך ביתי:" מה זאת אומרת לא ללכת לבי"ס? לילדים שלי אין בכלל אפשרות כזאת, היא לא קיימת בדיוק כמו שמחרבנים בשרותים ולא במכנסיים."

אני חושב שדווקא שמותר להגיד הכל היום. רק צריך להיות מאוד פוליטיקלי קורקט על מנת שחלילה הצד השני לא יפגע או יזדעזע או יחוש מותקף וכך כל עוקץ או אפשרות לטלטלה ושינוי מתבטלת.

---

בגלל אופיי המתלהם משהו, נשכתי את שפתיי כשבועיים בדף על הסמים הקלים, כדי לא לפגוע חלילה במישהו.
אני חושב שסמים קלים יכולים להחזיר את ההתבוננות וע"י כך לעצור במעט את המהירות של החיים המודרנים, לעודד חשיבה עצמאית, להחזיר משהו חשוב שאבד בחיים, להוביל למסקנות ברוח עקרון הרצף.
אבל נדמה לי שאסור לומר.

ישנה השפעה חזקה של מילים על הלך המחשבה. למשל אדם שדבר ראשון יגיד בבוקר "אני שונא את אשתי" בסוף אכן ישנא אותה. לכן לא כל דבר מותר לומר.

באופן אישי, בתקופות של משבר בנישואין, הטלתי וטו על אמירת מילים הקשורות באיזה אופן לגירושין. ובאופן חד משמעי הדבר עזר. בגלל שהמילים לא נאמרו, והובן שראוי שהם גם לא יעלו במחשבה, והאפשרות כלל לא עלתה כאופציה. וגם בזכות זה התגברנו על הזמנים הקשים.

כלומר צריך לבחון את ההשפעה של האמירה וכיוון המחשבה שהיא יוצרת כדי לדעת אם מותר לאומרה.

אני חושבת שאיסור על אמירה/מחשבה מנימוק של "מילים יוצרות מציאות" צריך לבוא עם חלופה. בדוגמא שלך, אם בכל בוקר מתקרבת המחשבה "אני שונא את אישתי", יש לומר "אני אוהב את אשתי", או "אני אוהב באשתי ...", אחרת זה כמו "אל תחשוב על פיל לבן".

נדמה לי שנכון לומר לומר.




^{(בתגובה לאבישלום ששאל לומר <> לאמר || לומר נפוץ פי 10 באינטרנט --אבישלום)}

לגילה ודאי, אבל הנושא הוא מה אסור לאמר ולא מה צריך :-s

ואולי אינך אוהב את אישתך? מה יעזור לא לומר? אין טעם בהונאה עצמית (ולא שאני חף מזה) בתור עיקרון.
עדיף להסתכל כמה שאפשר למציאות בעיניים ולהתמודד איתה.

אם אמתח את דברייך לקיצוניות, אפשר יהיה לצמצם או לבטל מילים שהמשמעות שלהן היא 'לא חיובית' או מעוררת 'מחשבות לא חיוביות' ואולי ככה הם לא יתקיימו.

לא מדובר על עבודה בעיניים אלא על יצירת רצון. ניתן לעצב את הרצון. לגבי ההערה על ביטול מילים, יספרו לך בוגרי רוסיה הסובייטית ששם מחקו מילים מסויימות מהמילון.

כמו כן ניתן לאפיין תרבויות לפי הלקסיקון שלהן. שפה המשתמשת בשבע מילים שונות לתאר שבעה סוגי שמחה, כמובן מאפיינת תרבות יותר שמחה וגם נעשית יותר מודעת לשמחה. דבר שאינו אפשרי, אלא אם היא שמחה.
(האם אנו יודעים מה ההבדל בין גילה, רינה, דיצה וחדווה ... נקודה למחשבה: פעם ידענו!)

ניתן לראות את הדבר לגבי ילדים: ככל שילמדו אותם יותר מילים בנושא מסויים, הנושא יהיה יותר חי אצלם.

לענייננו, אם תהיה כן, תוכל לעשות את הניסוי על עצמך, קח דבר שיש לך יחס נייטרלי לגביו, ותאמר לעצמך פעמיים ביום מדוע הוא טוב וחיובי. אם תהיה כן, היחס שלך אליו בהכרח ישתנה.

קישור למשהו שהראו לי לפני זמן רב...

לא הצעתי כלל וכלל למחוק מילים מהשפה, אני בהחלט מסכים איתך - כמה שהשפה יותר עשירה היא מאפשרת יותר פורקן ויותר הבנה בין בני אדם. קרא שוב את דברייך ואת דברי.
חוץ מזה, אין הרצון מעוצב כרצונו?

פול גראהם מדבר על סוג אחר של דברים שאסור לומר (ממש כדאי לקרוא את המאמר שלו על אף שהוא די ארוך -- אבל עם אנגלית קלה יחסית). הוא מדבר על דברים שאסור לומר מסיבות של אופנתיות מוסרית.

• "לא יעלה על הדעת" שתלמיד לא ידע משוואה ריבועית. -- זה לא עניין מוסרי אם התלמיד ידע או לא משוואה ריבועית. לעומת זאת אסור לומר בישראל של היום שאין שום סיבה שילדים ילמדו תנ"ך.
• אסור להצביע על אנשים, כי זה לא מנומס. -- גם כאן העניין המוסרי קלוש ביותר. לעומת זאת אסור לומר שיש הורים שלא אוהבים את הילדים שלהם.
• צריך להיות מאוד פוליטיקלי קורקט. -- זה נושא שגראהם מזכיר באופן ספציפי במאמר שלו. הוא טוען שהמושג "פוליטיקלי קורקט" נוצר כתשובת נגד לדברים שהיה אסור לומר בגלל שהיו לא פוליטיקלי קורקט. הוא מזכיר דוגמא שבקמברידג' ב-1992 יצאה הנחיה באחת האוניברסיטאות ש-אסור לומר לאדם אחר מחמאה על לבושו. עצם המצאת המונח P.C. מאפשרת לאנשים להתייחס לנושא של הנחיות בלתי הגיוניות כאלה, ללא להקלע לצורך של העלאת דוגמאות קונקרטיות, שהיו מסיטות את הדיון מהדבר שבסופו של דבר חשוב יותר.
• נשכתי את שפתיי כשבועיים בדף על הסמים הקלים. -- זה נושא טוב מאד, כי אכן אסור לומר "יש סמים קלים", ועוד יותר מזה אסור לומר ש"למריחואנה יש יתרונות".
• בתקופות של משבר בנישואין, הטלתי וטו על אמירת מילים הקשורות באיזה אופן לגירושין. -- שוב, העניין המוסרי כאן קלוש. אבל לא הצלחתי למצוא משהו ש-אסור לומר על נישואים.

למען הבהירות: אני לא בהכרח מאמין בכל הדברים שכתבתי לעיל. אילו רק דוגמאות שמקיימות את הכלל הבסיסי של גראהם: אסור לומר מה שמרגיז אנשים, כי הם חושדים שהוא נכון, או כי הם חוששים שאחרים עלולים לחשוב כך.

סדרת ישמעאל פקחה לי את העיניים מאוד.
גם לי (למרות שבינתיים קראתי רק את הראשון ואני מחפש את ההמשך באנגלית).
ובהקשר של ישמעאל: אסור לומר שאולי יש משהו בעקרון הבסיסי שעומד מאחורי התנועה להיכחדות מרצון של האנושות.
(למרות שראיתי, יונת, שכתבת שם: מישהו שם צריך לקרוא את סדרת ישמעאל, ויפה שעה אחת קודם. נכון, לפי ישמעאל איזון האוכלוסיה הוא תהליך טבעי, אבל מצד שני הוא אומר שאנו לא פועלים לפי התהליכים הטבעיים, וזה גם מה שהתנועה הזו אומרת בעצם. את יכולה אולי לפרט?)

אני הולכת לענות בדף על התנועה להיכחדות מרצון של האנושות.

שמעתי פעם סוציולוג מספר שישראל מתחלקת לארבע חברות עיקריות (היום חמש): יהודים-צברים-ציונים, עולים מברית המועצות, חרדים, ערבים והיום גם עובדים זרים.
הטאבו העיקרי בחברה היהודית-צברית-הציונית הוא חללי צהל. לדוגמא, אסור להגיד שחלל צהל היה בחייו אדם רשע, סוחר סמים או בוגד באשתו.
בפרט, זה עולה בקנה אחד עם המוסכמה "אחרי מות - קדושים אמור".

וכמו דברי רבים אחרים אשר אסור לומר, גם את זה אמר ישעיהו לייבוביץ. והרי מבחר מדבריו אשר אסור לומר:

• חיילי צהל שמתו בלבנון - מתו מות כלבים.
• יהודו-נאצים.
• גולדה מאיר, המנהיגה הגדולה של תנועת העבודה, בהכריזה כי "אין עם פלסטיני" העמידה את עצמה באותה מדרגה עם מאיר כהנא.

---

religion]אני תמיד עומד נדהם מן המידה... עד כמה אוסרים חילונים על עצמם חילונים את אמירת המלים המפורשות שדת היא הבל merchants[/po]/diloogim2.html (פרופסור רון אהרוני).

---

יש דברים שלאדם מן הישוב אסור לומר, אבל כאשר עובדיה יוסף אומר אותם אז כולנו עוברים לסדר היום.

שכחת את הדיסכותל!

יש אמהות שלא אוהבות את הילדים שלהן זה פאסה. כיום אסור לומר שיש אמהות שאוהבות את הילדים שלהן על אף שהן מאכילות אותם תמ"ל, מחתלות אותם בחיתולים חד-פעמיים, משכיבות אותם במיטת תינוק, מובילות אותם בעגלה, מאכילות אותם במבה ושולחות אותם לגן.

אני לא אומרת את זה כפרובוקציה, רק כדי להזכיר את האופנות המוסריות שלנו

ובהקשר לגמרי אחר: אסור לומר השואה ואנחנו מול הפלשתינאים

למה?
ודאי שמותר לאמר השואה ואנחנו מול הפלשתינאים.
הרי בשואה הרגו אותנו כי אנו יהודים, וגם הפלסטינאים הורגים בנו כי אנו יהודים.

כמובן לא לשכוח את השורש ש אסור לאמר
ב-ג-ד, גם אם לפעמים זו ההגדרה המדוייקת

איש ימני, מה שאתה אומר זה מותר לומר
מה ש עודד לבנה מצביע עליו שלומר יודו-נאצים אסור לומר , אסור לחשוב, בין אם זה נכון )מאוד( או לא. בהפוכה אפשר לומר שעצם זה שאמירה כזאת מוציאה אנשים מדעתם מצביעה על אמת שהם אינם מסוגלים להתמודד איתה. ראה "לא יעלה על הדעת"

לפעמים ישנם שקרים חזקים, הנראים בעין רדודה כאמת. ולכן אסור לאמר אותם, כי אז אנשים שלא יעמיקו לגלות את השקר שבהם יאמצו אותם כסיסמה.
למשל השואה ואנחנו מול הפלשתינאים טומן בתוכו שקר נוראי, כאילו ניתן כלל להשוות בין הדברים.
ולכן אסור לאומרם.

כי אז אנשים שלא יעמיקו לגלות את השקר שבהם יאמצו אותם כסיסמה.

האם אתה דבק בבורות?
ואולי בכלל אתה חי בשקר ומאמץ אותו כססמה..

אבל אם אין פחד ממחשבות ומאמירות אין בעיה לומר יודו נאצים וכולי'. אם אין זה נכון, אפשר לדון בהנחות הללו, להתווכח. אבל להוציא אמירות שכאלו מחוץ לתחום של דברים שמותר לומר. הרי זה, איך אומר, נאציות?

אסור לנו לדבר על (או לראות את) הפרשות הגוף שלנו. קוראים לזה קקי (ולא צואה) - עושים את זה לבד, בחדר נפרד. וכמו שאמא שלי אומרת, "זה לא דיון לשולחן האוכל" (It's not a subject for the dinner table). אבל יותר מזה, פרשות גוף האישה, שתן, דם של המחזור, שפיך - לא מדברים עליהם אבל כאילו שלא כולנו מחרבנים ומשתינים כול יום.

בדיוק להפך, אני נגד בורות, אני נגד חזרה על מנטרות שקריות וגרירת הציבור לאמץ אותם כאילו יש בהם שמץ של אמת, כאשר מספיק בירור שיטחי לחשוף את שיקריותם. אני נגד יצירת נורמה שבה כל דמגוג יפזר סיסמאות שנונות ופוגעות שאין בהם אמת ורק מחלישות את הציבור. מכיוון שהבימה הציבורית מאפשרת רק שלושים שניות להבעת דעה, קשה להראות לציבור את השקריות בסיסמאות שכאלה.
פינת המחמאה וזו הסיבה בה אני כותב באתר זה, בניגוד לאחרים. כי זו הפעם הראשונה שבה אני רואה שהדיונים אכן מתקדמים ומתמקדים (בדרך כלל)

נמשיך בדוגמה הקודמת, סיסמה כמו השואה ואנחנו מול הפלשתינאים שברור לכול שאין בה דבר מלבד שקר גס, שנאמרה על ידי קומץ קיצוני מהשמאל ונהפכה לסיסמה חצי ליגיטימית בקרבנו ולאמת מוחלטת בקרב אויבנו. או הציתות האינפנטילי של האהרוני הנ"ל, שמלבד זה שאין בו כל אמת, הוא מטיל דופי ברובו של העולם ובכול ההסטוריה האנושית. אני לא מכיר הרבה דוגמאות לכמות כזו של יוהרה... וזו גם הסיבה שבשלה אני... (לעוקבים)

דוגמה נוספת, הנראית לא קשורה, אך באה מאותו השורש: הושבת אימו של קצין שנהרג בלחימה לייד אימו של מחבל שהתפוצץ במקום ציבורי. מבלי שנאמר דבר. דבר זה יגרום למתבונן להשוות (לעשותם שווים) בין שני האמהות ובין ילדהם, כאשר ברור שאין אפשרות להשוות בין לחימת חייל בהגנה על עמו מידי תוקף, לבין מעשהו הנתעב של חלאת אדם הרוצה לזרוע מהומה בקרב אזרחים.

חשבתי על נושא יותר חשוב - לא מדברים על הפלות. יש ספר באנגלית, שלא קראתי אבל אני רוצה, שמדברת על זה שהטיעון החזק של תנועה ה-Pro-choice שבתחילת הריון העובר לא נחשב כאדם חי (אחרת זה רצח כי לקחת חיים זה לרצוח). בגלל שאנחנו רואים הפלות לא כרצח, אז אין לאישה (או לגבר) זכות לתאבל על המוות. זו אותו סיבה שלא מספרים על הריון עד מאוחר כי אם משהו קורה, לא יכולים לדבר על הנושא. אולי גם חלק מזה זה בגלל היהודות - שאין הלוויה ....

אל דנטה, האם לא אמרת את המילה היחידה האסורה באתר?

המקום היחידי, אבל היחידי, ואתם יכולים לבדוק, שבו מותר לשאול כל, אבל כל, שאלה, ואכן בו כל שאלה נשאלה, הוא בית המדרש היהודי. התנאי היחידי הוא שהדבר נאמר באמת לצורך בירור ולא סתם להשמצה. אולי דורשים ניסוח מכובד, אבל גם זה לא תמיד הכרחי.

בדיחה: למה לא מלמדים את הסכם אוסלו באוניברסיטה? כי זה לא הומאני ולא ראלי

ל- גלינה המכשפה הצפונית ביהדות כבר דברו על זה.
לפי היהדות החל מיום הארבעים להפריה אסור להפיל את העובר. יותר מכך, אם אישה מפילה היא צריכה לשמור נקיות כאילו ילדה ילד חי.
כך שברור לכל בר דעת שלא ניתן להאשים את היהדות כמעודדת הפלות, עין ערך אגודת אפרת.

קראתי באיזה שהוא מקום, שגם לפי גדרים רפואיים ביום הארבעים משתנה משהו, אבל אני ממש לא זוכר על מה מדובר. אולי תחילת הדופק? לרופאים שבינינו.

בדיחה: למה לא מלמדים את הסכם אוסלו באוניברסיטה? כי זה לא הומאני ולא ראלי
זו בדיחה שמקורה בימי מלחמת לבנון, ובמקור השאלה היתה "למה אריק שרון למד במגמה ביולוגית?"
"כי הוא..."

הממ, כנראה שהייתי ממש לא ברורה.
אלף, אני לא מעלה את השאלה האם הפלות זה דבר טוב או רע - אלה למה אנחנו לא מדברים/ מספרים עליהם.

כך שברור לכל בר דעת שלא ניתן להאשים את היהדות כמעודדת הפלות, עין ערך אגודת אפרת.
אני לא מדברת כלל על האשמה או עידוד. אני מדברת על איך שאסור לדבר על הפלות. לעומת הקתולים אשר קוברים עם טקס עובר לאחר מתן שם, ביהדות אין לוויה.

אם נשמעה ביקורת אישית, אני מתנצל.
אולי הסיבה שאין דיון ציבורי היא שבעין יהודית הדבר כל כך ברור.

ברור למי?
באתר הזה דווקא דובר רבות
האם אסור לומר ?
הפלה באופן טבעי
הפלה בכל אופן
הריונות נפל

שוב הדיון לא על הפלות אלא איך שאנחנו נרתעים לדבר עליהם.

בהמשך הנושא, אנחנו לא מדברים על עקרות (infertility). אנשים שעוברים טיפולים לא מספרים, מתביישים מזה. אנחנו לא שואלים אותם שאלות או מעלים את הנושא אפילו כשיודעים על המצב.

אסור לומר שבירה זה פיך, וכנ"ל קפה וסיגריה

OK סיגריה כבר מותר, אבל כל אותם הדברים שלעולם אינם טעימים בפעם הראשונה ואח"כ מתרגלים ומשכנעים את עצמינו שהם טעימים.

ג'ו-לי אני חושבת שאת צודקת. בגלל זה ציינתי את הדפים שמדברים על מה ש אסור לומר.

אסור לומר שאוהבים לנהוג מהר ושזה לא מסוכן, לא באמת, בעיקר אם הנהג מיומן, מודע ליכולתו ונוסע על כביש סביר.

מיכל,
מותר לומר את זה, אלא שזה לא נכון.
אני נסעתי בכביש החוף - כביש סביר לכל הדעות.
זה היה לאחר מספיק שנים על הכביש, ואפשר היה לכנות אותי נהג מיומן.
נהגתי באופן סביר, מודע ליכולתי.
באיזשהו רגע, סמיטריילר מהמסלול הנגדי קרע את גדר ההפרדה שבין שני המסלולים, נסע לתוך המסלול שלי ופגע בשלוש מכוניות שונות, אחת בכל מסלול. לא היה מפלט לשום מקום. גם אי אפשר היה לבלום.
יצאתי חי.
נהג אחר נהרג.
אם הייתי נוסע מהר יותר - אולי לא הייתי יוצא חי.
בכל תאונה, גם אם המהירות אינה הגורם - המהירות היא פקטור מגביר: היא מקטינה את הזמן לתגובה ולמניעה, מאריכה את זמן הבלימה, ומגבירה את המכה.

בהחלט מותר לך לומר, אבל עדיין מתים מזה.

בירה זה פיחסה?!?!?
תשמע, מילא תבוא עלי עם פוליטיקה ותעצבן אותי- זכותך. אבל לבוא ולטעון שבירה זה פיחסה?!? באמת!! אכן, טעמה הוא נרכש, אבל גם אהבה זה דבר שגודל )ונרכש(, גם תקליטים טובים שבשמיעה ראשונה לא ברור מה רצו ממך ופתאום יום אחד האסימון נופל ומגלים ששווה היה להמתין ולהשקיע. כמו בירה טובה.
על קפה אין מה לומר, אכן רוב הקפאים מגעילים וצריך להקפיד להגיש למשתמש הבתול קפה מאיכות יוצאת דופן על מנת שיבין את הקסם ולא יהפוך לבבון חברתי השותה רק בגלל שכולם שותים. על טבק אני בעצמי עוד לא סגור.

<והנה עכשיו כולם יודעים את הקווים האדומים של אל דנטה>

אורי, צר לי אם פגעתי באינסטינקיטם הגבריים הבסיסיים ביותר, אבל בירה אני לא שותה, בניגוד לקפה. מהאופציה השלישית, עדיין לצערי בכל פעם שמשהו מוציא קופסה אני נושך את השפה, לבלוע את הרצון הישן לנשום אויר.

<כן גם אני הייתי פעם מהמסוממים ההם>

דברים שאסור לומר לגברים' לגעת בנקודה שבה הם נמשכים ארוטית לגברים אחרים. הרי מה זו חברות טובה של גברים אם אין בה משהו הומוארוטי. מה זה כל הגברים המיוזעים הקופצים בפאגניות אחד על השני לאחר הבקעה. מה זה כל הקטע עם ברית מילה. מקלחות בצבא. דיבורים על כיבושים, ביצורים, ארבע על ארבע ועוד'.

הס. אסור לומר

אסור לאמר שמותר לעבור על החוק (אני לא מתכוונת לחוקי התנועה או למס הכנסה......)
אסור לדבר על מיניות של תינוקות וילדים קטנים

לא כל האופנות המוסריות חולפות. פדופיליה וגילוי עריות הן איסורים מוסריים די יציבים.

איש ימני. אינני משפיל את הדיון. אני באמת חושב ככה. הנושא רשום בשם הדף - אסור לומר.
לא כתבתי מעולם שום דבר לגבי דרך ארץ בצ'יק צ'אק. היה זה עודד לבנה כמדומני.

עודד, אפרופו דרך ארץ, בגרמניה אין הגבלת מהירות והעסק עובד לא רע.

עוברת אורח. דווקא גילי עריוצת זה דבר משתנה וגם פדופליה. בעבר נערות בנות 12 היו נישאות כדרך שיגרה(עד היום נערות בנות 14 מגרוזיה נישאות בכפרים....) . למשה שרה אימנו היתה בין היתר אחותו של אברהם אבינו.......

מונו נוקי, אני לא יודעת אם זה לא היה בבדיחות מה שכתבת...
שרה אימנו לא היתה אחותו. הוא הכריז שהיא אחותו כדי שלא יהרגו אותו ויקחו אותה, למיטב ידיעתי.

מונו נוקי - פדופיליה היא משיכה לילדים שטרם התחילו את גיל ההתבגרות. זה לא משיכה לבחורות צעירות (גם אם הן בנות 14) ולא קשור לנישואים (שיכולים להיות גם בין שני ילדים בני 3 מסיבות כלכליות של שתי המשפחות, אבל ללא כל מימוש בפועל).
אני לא טוענת שזה לא התקיים בעבר (אם זה לא היה קיים לא היה צורך באיסור מוסרי), רק שזה תמיד נחשב בעייתי. ראי בתנ"ך, ראי בטרגדיות היווניות.

למשה שרה אימנו היתה בין היתר אחותו של אברהם אבינו.......
היא היתה אחיינית שלו, לא אחותו
לתרח 3 ילדים: אברם, נחור והרן. לנחור היתה בת שרי והיא נישאה לאברם

בעבר נערות בנות 12 היו נישאות כדרך שיגרה
ומה הייתם אומרים על הנשים שבשבטים מסויימים שמתחתנות עם כמה בעלים בבת אחת ומהם ילדים בני שנתיים?

יש המון דברים שאסור לומר באופן טבעי
למשל כל הנושאים שנמצאים ב-דף וכחני
והוויכוח המפורסם בדף הפלת עובר פגוע
מתייחסים לדעות נגד הפלה כטאבו

צורות מסויימות של פדופיליה מקובלות בתרבויות מסויימות. ועל זה אני כבר לא רוצה לפרט, כי זה יותר מדי אסור לומר בשבילי. אבל אני בטוחה שחיפוש בגוגל (או במדפי האנתרופולוגיה בספריה אוניברסיטאית) יתן תוצאות מעניינות.

לגבי הפלות: זה לא רק הפלות -- בכלל מוות. המוות אצלנו הוא לא רק משהו מפחיד, אלא כמעט לא מוסרי ואפילו מזוהם (או טמא). ושוב, יש הרבה תרבויות שבהן היחס למוות הוא שונה לחלוטין -- המוות הוא חלק מהחיים אצלם. (נדמה לי שאורית הזכירה את זה ב-מעבר לאפריקה)

וגם אסור לדבר על גילגול קודם
s]ילד בן 6 שזכר את הגילגול הקודם 189477[/po].html

אסור לדבר על אנדרוגינוס

אורי,

בגרמניה אין הגבלת מהירות והעסק עובד לא רע.

לא דיברתי על הגבלה חוקית של המהירות, אלא על מהירות מופרזת.
מהירות מופרזת תלויה בנסיבות יותר מאשר בחוק.
עניין נוסף, בגרמניה יש פקטורים אחרים המפצים על פקטור המהירות, כמו איכות תשתית הכבישים והטמפרמנט ורמת האחריות של הנהג הגרמני.

---

שרה, התצורה הגנטית של 48XXXY אינה דבר ש אסור לדבר עליו, היא פשוט נדירה מאד (אני יודע ש- 48XXYY הוא פחות ממקרה אחד לעשרת אלפים, והתצורות המשולשות, 47XXX, 47XXY ו- 47XYY הן כאחד לאלף. כך שאני מנחש שגם 48XXXY מתרחש בפחות מלידה אחת אחת לעשרת אלפים).

שרה, התצורה הגנטית של 48XXXY אינה דבר ש אסור לדבר? עליו, היא פשוט נדירה מאד (אני יודע ש- 48XXYY הוא פחות ממקרה אחד לעשרת אלפים, והתצורות המשולשות, 47XXX, 47XXY ו- 47XYY הן כאחד לאלף. כך שאני מנחש שגם 48XXXY מתרחש בפחות מלידה אחת אחת לעשרת אלפים).
בשפה פשוטה התוצאה היא מישהו שהוא אי שם באמצע לא בן ולא בת. זה בעצם מישהו שהיה צריך להיות תאומים של בן ובת אבל אי שם באמצע משהו השתבש והתאומים התאחדו לבנאדם אחד. יש לו את כל האברי המין הגבריים, עם האברי המין הנשיים.... (ויש גם אנשים רגילים שהם בעצם תאומים אבל לא מרגישים כי הוא גבר לגמרי או אישה לגמרי והדרך היחידה לגלות את זה, שמגלים בדי-אי-איי שיש לו גנים של XXXX או XYXY. זה קרה לעיתים יותר קרובות ממה שכולם חושבים. זה יכול להיות אפילו אני או אתה ואף אחד לא יודע. אבל אדם שהוא תאומים בן ובת שזה הפך אותו לאנדרוגינוס זה יותר נדיר. אז בואו נדבר חופשי על זה: הם יכולים ללדת, וגם יכולים להכניס להיריון. יש לי המון סקרנות ושאלות על הנושא למשל: האם הו'היא (הוא-היא) יכול להכניס את עצמו להיריון? אבל ..עצימת עיניים מזועזעת שששששששש אסור לומר כלומר אסור לדבר על 'זה'
אני לא מבינה למה זה צריך להיות כזה טאבו, בייחוד בימינו כאשר המקורות המזון והמים והאוויר שלנו עמוסים בכל כך הרבה מזהמים שגורמים להתרבות המקרים האלו.

אבל למה אסור לדבר על זה?
למה כשאני רואה ציפור מתה בפארק אני מעדיפה לא לדבר על זה עם הילדה? האם אין כאן הדחקה או הכחשה של האמת? ומה הפיתרון? ממשיכים להתעלם מהצד המוצל של הירח?

אסור לומר שסרבנים הם הם הקול השפוי והמוסרי שלנו.

סמיטריילר מהמסלול הנגדי קרע את גדר ההפרדה שבין שני המסלולים,
זהו, שהמהירות לא הייתה פקטור בתאונה הזאת, בוודאי לא המהירות שלך. מעל 60 קמ"ש רק מתים יותר קשה, גם אם היית נוסע 90 סביר להניח שלא היית מצליח להתחמק מהמשאית. אבי חקר המון ת"ד, והוא מעולם לא אמר לנו (ויש לו 5 נהגים בבית) שאם נהג מסויים היה נוסע יותר לאט הוא היה נשאר בחיים, אלא אם מדובר בתאונה במהירות נמוכה (בתוך העיר). הרבה יותר סביר שהנהג שנהרג לא היה חגור, או שהיתה תקלה באחד ממנגנוני הבטיחות ברכב. והנה עלינו על עוד דבר ש אסור לומר - יש תאונות דרכים ש אי אפשר לצאת מהן בחיים, אולי רק בנס. מן הסתם זהו אחד מהקוים האדומים שלך, ואני בהחלט מבינה ומקבלת מאחר ונפגעת בתאונה. אבל אני עדיין טוענת שהרשויות שוטפות לאזרחים את המוח בנושא הזה, וזה פשוט לא נכון (יש להם את הסיבות שלהם אבל זה לא לעכשיו)
ורמת האחריות של הנהג הגרמני כשאמרתי נהג מיומן, התכוונתי לזה. הכוונה גם לנהג שמודע ליכולתו, מסוגל להחליט מהי המהירות המתאימה לתנאי הכביש וכו', ועדיין המהירות כשלעצמה אינה מסוכנת, ואת זה עדיין אסור לומר.

---

אסור לומר שיש לקדישמן תמונות ממש מכוערות.
אסור לומר לי שקפה זה לא טעים, אין דבר כזה (לדעתי), יש קפה מוצלח יותר או פחות, כמו כל דבר בחיים, אבל כמו סקס, גם כשזה רע זה טוב.

---

אני מסכימה אם אל דנטה בעניין ההומוארוטיקה של גברים סטרייטים, וזה אכן אחד הטבואים (כך כותבים?) הגדולים בתרבותינו, יש אפילו שם למחלה הזאת, קוראים לה הומופוביה, יש אנשים שאפילו אסור לומר להם שהם הומופובים. אני מסייגת ומסכימה שהומופוביה מופיעה בצורות רבות ויש לה סימפוטמים רבים, שזהו רק אחד מהם (ר' התגובה של איש ימיני).

אבל כמו סקס, גם כשזה רע זה טוב.
כנראה שעוד לא היה לך סקס רע.

כל אותם הדברים שלעולם אינם טעימים בפעם הראשונה ואח"כ מתרגלים ומשכנעים את עצמינו שהם טעימים -- קוראים לזה טעם נרכש וזה כולל גם יין שולחני (כלומר, לא מתוק), טעמים חריפים, אוכל שמורכב ממספר מרכיבים, סוגים רבים של ספורט, ועוד מגוון גדול של דברים שאנחנו לא נולדים עימם אלא רוכשים מכל מיני סיבות במהלך השנים. בהחלט מותר לדבר על זה, וגם עושים את זה לא מעט.

אסור לדבר על מיניות של תינוקות וילדים קטנים. -- נכון! אני מקווה שיום אחד ייפתח על זה דף כאן באתר, וכמה מאלה שיש להן מה להגיד בנושא ידברו על זה.

הילד כבר בן שנה.
כבר שנה שהוא ישן אתנו במיטה. מעולם לא לקח בקבוק או מוצץ. כבר שנה שאני המוצץ שלו. כבר שנה שאני כבולה אליו לחלוטין בלילה. כבר שנה שבכל פעם שאני עושה את הרחש הכי קטן, או חלילה קמה לשירותים, הוא בוכה בקולי קולות עד שאני חוזרת. כבר שנה שלא הייתי לבד עם בן זוגי. כבר שנה שאני ישנה מקופלת וצפופה, כי לא משנה גודל המיטה, התינוק תמיד צמוד. לא מתלוננת, מתארת מצב. בעצם, שנה וחודשיים.

כמה דברים שאסור לומר:
בחוץ - אסור לומר כמה זה קשה, כי דה!
בפנים - מותר לומר כמה זה קשה, אבל אסור לומר דברים כמו הילד מפונק, איזה כיף להורים אחרים שמתעוררים רעננים בבוקר, ושהילדה הזו של השכנים, זו שישנה בכלוב עם סורגים, בעצם לא נראית מסכנה ועלובה כל כך.

בננה,

לא קראתי את עקרון הרצף, ואני לא מומחית גדולה, אבל מה שאת מתארת נראה לי קצת....לא בדיוק
למה שמתכוונים ברעיון השינה עם הילדים.
מקווה שמומחים גדולים ממני כאן ייכנסו לכאן. <אולי בדפים מתאימים יותר>

<ושלא תחשבי שהורים שישנים לרוב לבד במיטה שלהם מתעוררים כל כך רעננים....>

מיכל שץ, אני די חולק על ה אמת שלך. מותר וצריך לדבר על בעיות הומוסקסואליות וצריך גם למצוא להן פיתרון. אני יודע שזה לא נשמע "מודרני" ו"נאור" אבל אני עומד מאחורי הדברים.
לגופו של עמוד, כן צריך לדבר על כך, במסגרות המתאימות.

כנראה שעוד לא היה לך סקס רע.
תודה לאל.
בעצם זו מין גרסה של בדיחה של ג'י לנו על פיצה, וכמו שניהם עדיף שזה יהיה גרוע מאשר לא יהיה בכלל. (דעה אישית, כמובן)

אסור לומר נאמנות ערביי ארץ ישראל או במילים אחרות הבעיה הדמוגרפית

איש ימיני יקר,
כתבת
מותר וצריך לדבר על בעיות הומוסקסואליות וצריך גם למצוא להן פיתרון.
הומוסקסואליות זו לא בעיה!! ואת זה כנראה (עדיין) אסור לומר, לפחות בחלקים (נרחבים) של החברה הישראלית.

<למרות שאורי ס' דיבר על משהו טיפה שונה, ואני הסכמתי איתו>

אסור לדבר על מיניות של תינוקות וילדים קטנים – נכון! אני מקווה שיום אחד ייפתח על זה דף כאן באתר, וכמה מאלה שיש להן מה להגיד בנושא ידברו על זה.
הנה נפתח לו הדף: גבולות האינטימיות בין ילדים

שרה,

זה בעצם מישהו שהיה צריך להיות תאומים של בן ובת אבל אי שם באמצע משהו השתבש והתאומים התאחדו לבנאדם אחד.

זה חדש לי. מה שקראתי הוא שלא יודעים מה גורם למקרים האלה (גם לא יודעים מה גורם למקרים של שלושה כרומוזומי מין).
יש לך מקור אמין שאומר שזו הסיבה?
חוץ מזה, זה לא מסביר את הקיום של הווריאציה 49XXXXY

---

מיכל

זהו, שהמהירות לא הייתה פקטור בתאונה הזאת, בוודאי לא המהירות שלך. מעל 60 קמ"ש רק מתים יותר קשה, גם אם היית נוסע 90 סביר להניח שלא היית מצליח להתחמק מהמשאית.

היתה גם היתה. אני הייתי חגור, והמהירות שלי היתה מהירות הכביש של כביש החוף - משהו בסגנון 90 קמ"ש. הכרית וחגורת הבטיחות הצילו אותי. יכול להיות שבלמתי - אני לא זוכר (איבדתי את ההכרה), אבל, שוב - אם הייתי נוסע מהר יותר, אז הבלימה היתה מסתיימת במהירות גבוהה יותר.
וזה שאבא שלך לא סיפר לך, זה בגלל שהמהירות היא מטבעה גורם מצטרף: היא מחמירה תאונות או מונעת את האפשרות להימנע מהן. היא לא גורם יחיד.
רק במובן הזה מהירות אינה מסוכנת, אך כיוון שבמקרים רבים היא מצטרפת לגורמים שאינם בשליטת הנהג - שמן על הכביש, נהג אחר שנרדם, ילד שמתפרץ לכביש - אז היא גורם מצטרף אשר מחמיר כל אחת מהבעיות.

בשורה התחתונה - לא מדובר כאן על דבר שאסור לומר, אלא על חילוקי דעות לגיטימיים.
בדבר אחד אני כן מסכים: המידה שבה אוכפים את עבירות המהירות אינה פרופורציונית לנזק היחסי שלהן, אלא לקלות אכיפתן.

אנחנו לא מדברים על עקרות (infertility). אנשים שעוברים טיפולים לא מספרים
ראו בעיות פוריות. זה דווקא הפך לנושא מאוד "איני" היום כולם מדברים על בעיות הפוריות שלהם (כולל אני).

מה עם נושא ילדים בעייתים? היום אסור לומר ילד מופרע - אומרים היפראקטיבי. היום אסור לומר ילד עבריין אומרים בעיות התנהגותיות. אם ילד בדיכאון ויש לו משבר אומרים שיש לו אישיות גבולית.

ויש חברות היום במדינת ישראל שאסור לומר בהילדה הותקפה מינית (או רחמנא ליצלן נאנסה) ומעדיפים לכסות את זה גם בכל מיני איצטלות, ואלו אותן חברות שבהן 49XXXY ודומיהם גם כן לא מוזכרים...

אני חושבת שחלק ניכר מהכותבים בדף מתבלבלים בין נושאים שנויים במחלוקת (סרבנות, הומוסקסואליות והציורים של קדישמן) לבין נושאים שיש קונצנזוס (או כמעט קונצנזוס) לגבי העובדה ש אסור לומר אותם.

אני לא יודעת מה המקום של מוות בדיון הזה, כי מצד אחד אין משמעויות מוסריות לדיבור עליו, ומצד שני באמת יש תחושה של אסור לומר לגביו.

אסור לומר לאישה ששמנה :"מה את בהריון?" מניסיון

אסור לומר לאישה ששמנה :"מה את בהריון?

ג'ינ ג'ית, את מה זה צודקת. בתור אחת ששאלו אותם פעם אם היא בהריון.
<אבל לפחות היה לי אז השכל להגיד: לא, אני סתם שמנה.>

עוברת, אני מסכים.

אסור לומר לאישה ששמנה :"מה את בהריון?"
לא אסור.
פשוט פדיחה כשהתשובה היא לא.
(גם אותי שאלו פעם... הסיטואציה היתה מבדרת)

זה כמו שאסור לקרוא למלווים של הילד "סבא" או "סבתא", כי בסוף מסתבר שהם ההורים בעצם.
לכן אני תמיד אומרת "אמא" או "אבא" ומקסימום מתקנים אותי שאלה הסבים, וגם יצא שנתתי מחמאה.

אסור לומר לאישה ששמנה :"מה את בהריון?"

אולי "לא אסור" - אבל זה חוסר טקט. כמו שאני לא שואלת אנשים "יש לכם ילדים?" -
לפעמים זו שאלה מאוד מכאיבה.

לפעמים זו שאלה מאוד מכאיבה.
השאלה הכי מכאיבה בעולם.
כשניסיתי לפני הילד הראשון, היה איזה בחור שעבד איתי ששאל אותי אם יש לי ילדים, וכשעניתי שלא הוא אמר "אז למה את מחכה???" הסתכלתי עליו במבט שיכול להרוג ועיניתי לו שלפעמים כדי לחשוב לפני שמדברים, כי אתה אף פעם לא יודע על אאיזה יבלות אתה דורך. עד היום הוא משפיל מבט כשהוא פוגש אותי.

אסור לומר לא מנותק מ'למי אסור לומר'. למשל, להורים הרבה פעמים מותר לומר דברים לילד שלזרים אסור. אמא שלי היתה פולטת לפעמים: La puta madre que tepario, מותר לה, זה אפילו הצחיק.
אבל גם באתר חופשי לא כדאי להתבטא על כל נושא אם אתה 'כל אחד'. למשל, אם את אמא מקרבת וברור לכל שאת מכילה את ילדיך וקשובה אליהם, תוכלי לומר ש'להיות אמא זה לסבול' ולהיות מובנת בצורה מסוימת, שמזמינה תגובות מסוימות ועוד ועוד.

אני חושבת שחלק ניכר מהכותבים בדף מתבלבלים בין נושאים שנויים במחלוקת
לבין נושאים שיש קונצנזוס לגבי העובדה ש אסור לומר אותם.
בעקרון אני מסכימה אבל לדעתי גם רוב הנושאים שרועי ציין בתחילת העמוד הם נושאים שנויים במחלוקת ולא כאלה שאסור לומר אותם. הסיבה שהם צוינו לדעתי היא שכשאנחנו אומרים אותם (כמו רוב הדברים בדף הזה), לרוב אנחנו מקבלים תגובות שגורמות לנו להרגיש שהצד השני לא רצה שנעלה את הנושא, שאנחנו לא מוסריים וכולי.

אחד המקרים שבהם נתקלתי בתגובה של "אל תגידי דברים כאלה" היה כשטענתי שחולים סופניים (סרטן לצורך העניין) אינם זקוקים לרחמים, והם לא מסכנים, הם ראויים לחמלה ועזרה, אבל רחמים זה רגש פטרוניסטי ומתנשא שאינו מועיל לאיש. בדר"כ התגובה היתה "איך את אומרת דבר כזה? הוא נורא מסכן!!!"
אבל יש תרבויות שזו ההסתכלות המקובלת, על האחריות של אדם על חייו ועל גורלו.
אסור לומר זה גם עניין של גאוגרפיה.

אסור לומר זה גם עניין של גאוגרפיה.
וגם של הסטוריה (כלומר של תקופה).
וזה מה שפול גרהם בעצם אומר.

לפי הניתוח של פול גראהם דברים שאסור לומר הם דברים שהתמיכה בהם פחות או יותר משתווה להתנגדות אליהם, וכאשר בדרך כלל קיימת איזושהי קבוצת לחץ שמעוניינת בתמיכה או בהתנגדות (בדרך כלל התנגדות) אליהם. אז לקבוצה הזו יש אינטרס שהנושא יהיה טאבו, ולכן היא משתדלת שזה יהפוך ל-אסור לומר.

אם אני מבינה נכון אז כל דבר יכול להפוך לטאבו אם יש לובי מספיק חזק וההיפך??

_זה חדש לי. מה שקראתי הוא שלא יודעים מה גורם למקרים האלה (גם לא יודעים מה גורם למקרים של שלושה כרומוזומי מין).
יש לך מקור אמין שאומר שזו הסיבה?
חוץ מזה, זה לא מסביר את הקיום של הווריאציה 49XXXXY_
לא זוכרת איפה קראתי את זה, אבל היה כתוב שם שזה קורה יותר בגלל כל ההורמונים שמכניסים בפרות ובעופות. למשל הורמונים שמזריקים לפרה כדי שתתעבר בהרבה עוברים ואז מעבירים את זה לכמה פרות פונדקאיות כדי ליצור כמה שיותר הריונות
אז כאשר אנו אוכלים פרות שנוצרו מכל הג'יפה הזאת, מי יודע מה זה עושה לנו?

מותר וצריך לדבר על בעיות הומוסקסואליות וצריך גם למצוא להן פיתרון.
נולדים הרבה יותר אנשים עם נטיות הומוסקסואליות בגלל המגיפת הזירוזים שבלידות המודרניות. וגם החלב פרה העתיר הורמונים bovine לייצור מוגבר של חלב. ההורמון הזה גורם להעדפה מינית בכיוון הנשים, וכך נולדות בנות עם ההעדפה מינית לנשים. זה גרם לשינוי משמעותי במוח. בני אדם נועדו להיות טרקסקסואלים. אם יש כל כך הרבה הומואים, יש משהו לא טבעי שגורם לנטיה הזאת. מפני שאם זה היה טבעי, האחוז ההומוסקסואלים היה צריך להשאר אותו הדבר במשך כל ההסטוריה, אבל עכשיו זה נהיה ממש בממדים של מגיפה. איך זה קורה שילד מגיל אפס מרגיש העדפות מיניות שונות מהביולוגיה שלו, אפילו שהוא לא נחשף לטלוויזיה וגדל אצל הורים פוריטניים?

נולדים הרבה יותר אנשים עם נטיות הומוסקסואליות בגלל המגיפת הזירוזים שבלידות המודרניות. וגם החלב פרה העתיר הורמונים bovine לייצור מוגבר של חלב. ההורמון הזה גורם להעדפה מינית בכיוון הנשים
שרה, הטענות האלה מעניינות מאוד. יש לך הפניות למחקרים שבדקו את זה? איך זירוז קשור להומוסקסואליות?
(ותוהה, בשעשוע מסוים, אם הזירוזים לא היו אמורים לנטרל את השפעת ה-bovine (-: )

שרה, בגלל שכמה שאסור לדבר על הומוסקסואליות כיום זה כלום לעומת פעם. עדיין יש מקומות בעולם ש'פשע' שכזה יכול לגרור מאסר ומקומות אחרים אפילו הוצאה להורג. המשהו הלא טבעי הוא האדם הממשיך לעוות עיוותים והראשון במעלה - את מוחו (דרך חינוך פוריטני המתקבל דרך חלב אם).
היציאה מהארון התרבותית ב 20 שנה האחרונות במערב היא כאין וכאפס לעומת הממדים האמיתיים של "המגפה".
האם ברומי העתיקה היו הורמונים וזירוזים?

הפתרון ל'בעיה' הזו הוא קודם כל שאנשים יסתכלו בראי המיניות של עצמם ויראו שיש שם אינדיווידואל קטן מסתתר עם רצונות שאולי לא מסתדרים עם מה שמוחו או תרבותו או חינוכו קיבעו.

אברהם אכן העמיד פנים ששרה היא אחותו אבל לפי פרשנים מסויימים הוא לא שיקר כי היתה אחותו מצד האם.
http://moreshet.msn.co.il/shut/shut2.asp?id=31074
אם כי יש דעות רבות בנושא
עוברת אורח- בנוגע לפדופיליה, כוונתי היתה שזה עניין של גאוגרפיה . זתומרת אולי מישהי בגיל 14 נחשבת נערה אבל במקום אחר היא יכולה כבר להוליד ילדים. בהתאם גם בגילאים צעירים יותר. נכון שהרבה חיי נישואין שנקבעו בגיל צעיר לא באו על מימושם אבל חלק בהחלט כן.
יתר על כן, ההחלטה מהו גילוי עריות?זו אופנה משתנה. למשל בתקופה הרומית בזמן הקיסרים הגדולים, נישואין בתוך המשפחה (המלכותית) היו עניין מקובל. היום בארץ זה פחות מקובל.......

מפני שאם זה היה טבעי, האחוז ההומוסקסואלים היה צריך להשאר אותו הדבר במשך כל ההסטוריה.
פעם היו הרבה יותר הומואים. זאת אומרת, ביוון העתיקה -- שם כל הגברים היו למעשה בי-סקסואליים. והם לא הזריקו הורמונים לפרות שלהם.
יש עוד הרבה תרבויות שבהן יחסי מין בין בני אותו מין אינם נחשבים לדבר לא-טבעי או לא מקובל. עד כדי כך שהם בכלל לא מרגישים צורך לתת כינוי מיוחד למי שעושה את זה.

ואם נחזור לנושא הדף:
לקרוא אנשים שכותבים דברים ש-אסור לומר זה קשה אבל מרתק. אני מצאתי הרבה דברים כאלה בכתביו של איוואן איליץ (זה שכתב כבר ב-1970 על ביטול בית הספר). מומלץ למי שרוצה לנער דוגמות.

זה שוב עניין של אופה להיות בי סקסואל. ברומא העתיקה זה היה מקובל, אבל באותה תקופה ממש, בשבטים הגרמאנים זה היה אסור. (נדמה לי עד כדי עונש מוות)
באופן דומה זנות.ללכת לזונה, להיות זונה כמקצוע זה משהו שלא מדברים עליו בשיחת הא ודא.אם כי קצת בשלב אחר.
אפשר להגיד שדברים שאסורים לומר הם טאבו, בהמשך הם מין בדיחה גסה ובסוף מיין סטרים. מאד ממליצה לקרוא את הספר הנפלא "המשכוכית"

המוות אצלנו הוא לא רק משהו מפחיד, אלא כמעט לא מוסרי ואפילו מזוהם (או טמא). ושוב, יש הרבה תרבויות שבהן היחס למוות הוא שונה לחלוטין – המוות הוא חלק מהחיים אצלם.

בדיוק בימים אלה אני חושב על אלימות.
אסור לומר שאלימות היא חלק טבעי מעולמנו.
לא רק שיש תרבויות שבהן היחס למוות הוא כאל חלק לגיטימי מהחיים: יש תרבויות שמזמינות את המוות.
למשל האצטקים והיפאנים. האלימות בשתי התרבויות היתה חלק מרכזי ביותר, והן שגשגו הרבה יותר מהתרבויות האירופאיות בנות זמנם.

אחרי חמש מאות שנה:
חזר הקץ אל קואטל.

מונו מי המחבר של הספר?

"המשכוכית" מאת קוני ויליס הנפלאה!
מומלץ! מומלץ! מומלץ!