רוב האנשים בחינוך הביתי הם זוג שמתחלקים בזמן עם הילדים, כמו גם בעומסים אחרים: פרנסה, טיפול בבית. האם יש עוד חד הוריות/יים שבחרו בדרך החינוך הביתי ושנושאים לבדם בנטל?
איך מתמודד אדם אחד עם הכל כשאין גן או בי"ס שנותנים קצת זמן פנוי ומכתיבים שעת שינה ושעת קימה?
כמובן שהבעיה היא כשהילדים קטנים, ילד בוגר יכול להיות לבד בבית גם כמה שעות רצופות ואפילו להגיש לעצמו ארוחה חמה. הוא יכול גם להקל ולקחת אחריות על עשייה בבית (הדחת כלים, למשל).
אני מקווה שאני לא לבד ושאזכה לקצת תגובות.
נאוה

היי נאווה
גם אני כמוך, החלטתי ועושה זאת לבד.
ההתלבטויות רבות ומגוונות את חלקן הזכרת פה, יש עוד רבות.
חינוך מהבית לדעתי הוא דרך חיים שמעבר להשארות הילד בבית אני מרגישה שבכל יום שעובר משתנה השקפת עולמי לכיוונים שונים ממה שהיו עד היום ואני רק בהתחלה.
זהו תהליך שבו אני בונה מערכת חדשה של סדרי עדיפויות, סדרי חיים ויחסים חדשים עם בני ועם הסביבה שלי, שלא בדיוק מבינה אותי וחושבת שדי "התחרפנתי".
אני שמחה לדעת שאני לא לבד.
אני שלמה עם ההחלטה הזו עם, ולמרות הקשיים הנלווים להחלטה כזו.
האמת שאני די עסוקה בלהתרגל למצב החדש, להתמודד עם כך שרועי רוצה ללכת לביה"ס.
ולכן נתתי לעצמי פסק זמן בלתי מוגבל שבו אני רוצה לחיות כך, בלי לעבוד ולהנות מבני, לחיות, לטייל, להיפגש בלי שום דבר מתוכנן יתר על המידה, וכך טוב לי עם זה כרגע.
אני משערת שיגיע הרגע בו אחפש לעצמי עיסוקים נוספים, פרנסה אולי, כרגע עבורי לזרום עם החיים לקבל את מה שבא באהבה ושמחה מהווה אתגר לא קטן ואני שמחה בו.
החיים התחילו!
הדואל שלי [email protected]

היי איילת,
כבר אני מרגישה טוב יותר.
ההורים שלי דואגים ולא שקטים עם ההחלטה.
כל מי שאני מדברת איתם מתנגדים נמרצות מ"סיבות טובות" שאני משוכנעת שכולם שמעו.
אני שמחה בשבילך שיש לך אפשרות לא לעבוד תקופה.
אני חייבת לא רק לעבוד, אלא לעבוד הרבה כדי להצליח לפרנס את הבית בגובה הצרכים שלנו (גבוה, גבוה).

מהיכן את? ובן כמה בנך?
הוספתי את הדואל שלך לספר הטלפונים שלי

היי איילת, היי רינת,
אספר לכן סיפור
יהונתן חיפש אבא בקדחתנות סביב גיל 4. הוא פשוט פנה לכל זכר בגיל חוקי והציע לו את התפקיד. אני לא צריכה לספר לכן כמה זה מביך בחורים צעירים וכשהם ערביים - פי כמה.
ערב שישי אחד, עשר בלילה, אנחנו במקדונלדס בצומת גולני ויהונתן מקשקש עם זוג צעירים ערבי (בחור ובחורה)
הוא סיפר להם את סיפור חייו (שנאלצתי מדי פעם להסביר במילה או שתיים).
ואז... ברגע מסוים הוא הבין שאבא לא ייצא לו מהם
ואמר: וגם אין לי אח ואחות

זה היה הארוע ששבר אותי וגרם לי להתערב וקצת לצנן את החיפוש.
בדרך הביתה העליתי את נושא האבא וגם האחים והסברתי לו שיש יתרונות וחסרונות בכל דבר, ושכשיש אחים זה לא תמיד רק כייף כי הם יכולים לקחת לו את הצעצועים שלו ולקשקש לו על הספרים והחוברות. הוא ניסה לומר שהוא לא ירשה להם אבל הזכרתי לו שגם אני לא מרשה והאם זה אומר שהוא לא לוקח לי דברים ולא מקשקש לי על הניירות?
זה גמר את הנושא הזה.
עברנו לאבא.
אמרתי לו: אתה יודע שאם יהיה לנו אבא, אז הוא יישן עם אימא ואתה תישן בחדר שלך.
יהונתן: אימא, איזה טמבלולה, אני אישן באמצע.
אני: זו מיטה לשניים, לא לשלושה.
יהונתן: אז נפתח לו את המיטה לידי והוא יישן בה.
אני: אבא ישן עם אימא
יהונתן: אז ניתן לו חדר שלו (גרנו אז בבית ענק של 10 חדרים).
אני: אי אפשר.
יהונתן: יש בתים שאבא ישן בחדר אחר.
אני: אימא לא רוצה בית כזה. אבא ישן עם אימא.
כאן יהונתן הבין שצריך לוותר על משהו כדי לקבל אבא ובכה בכי מר, עצוב.

הרגעתי אותו: בוא נעשה עסק: בוא נישאר משפחה קטנה עוד קצת זמן ואם נמצא מישהו שגם אתה וגם אני נרצה שיהיה אבא, אם זה יתאים לשנינו, רק אז נגדיל את המשפחה.
וזה נרגע משמעותית - לא נעלם לגמרי, וזה טוב כי זה לא נכון שלא יעסוק בזה בכלל, לא נכון לו שידחיק. זה רק נעשה פחות אובססיבי.

לדעתי, המוכנות לבן זוג היא שלנו יותר מאשר של ילדינו וכשזה נכון, הכל מסתדר מעצמו.
לאורך השנים אנשים שואלים: תגידי, לא יותר קשה למצוא בן זוג כשיש לך ילד?
אני עונה: אם יש לו בעיה, הוא ממילא לא התאים לי מלכתחילה.

לפי הבנתי, ילד עונה על צורך אחד: אימהות, נתינה.
בן זוג עונה על צרכים אחרים: שיתוף, חברות, מיניות.
שניהם נותנים ומקבלים אהבה (ביחסים בריאים, כמובן), אבל זו אהבה מסוג אחר.
ואהבה לא אתרגם למילים.

מאד נוגע לליבי הדברים שכתבת.
ההמשך הועבר ל-הוריות ביחיד ובזוג המשותף והנבדל

נאווה,
דמות גברית בחייו של ילד - לא חייבת להיות בן זוג!
זה יכול להיות סבא, ידיד קרוב, או סתם שכן שבנך אוהב ויכול להזדהות איתו.

ואני חייבת להודות שהיה לי קצת קשה לקרוא את השיחה שניהלת עם בנך לגבי ההשלכות של המצאות
אחים ובן זוג במשפחה. ההצגה של הדברים היתה מאוד חד צדדית ומאוד צרה, ובגלל שמדובר בילד
בן 4 (שהרבה פעמים העולם שלהם נחלק לשחור או לבן), לא בטוח שאני באופן אישי, הייתי בוחרת בהסבר
שמציג כולו את המערכת המשפחתית באור לא חיובי.
אבל אני זו לא את... .

היי נועה,
לגבי השיחה הקשה עם יהונתן:
בני רואה אבות ואחים אצל חבריו, שומע המון חוויות שלהם ונראה לו (כבר אז) שאחים ואבא זה רק טוב. מטרת השיחה הייתה להראות לו שלמרות הרווח, הוא עלול גם להפסיד משהו שלא בטוח שהוא מוכן לוותר עליו, ולהראות לו גם, שיש דברים שלמרות בדידותו, הם טובים.
כשמשהו הולך לכיוון אחד בצורה מאוד קיצונית, חשוב לתת לו איזון מסוים.
יהונתן רוצה אבא ואחים גם היום, אבל זה כבר לא שולט בו באותה מידה.
אני לא מוכנה לחיות ברגשות אשמה, צער, חרטה וכאלו, או לחילופין להתחתן, רק כי לבן שלי תמונה ורודה של משפחה גדולה. אם זה פוגע ביכולתו ליהנות מחייו כפי שהם - אין לי בעיה להכתים מעט את תמונתו. המציאות מלמדת שמאז הוא מסתדר טוב יותר עם חייו.

הוא גם מקנא בחבריו שיש להם בייבי סיטר ולו כמעט ולא.

שלום נאוה. גם אני אמא רווקה ליותם , כמעט בן שלוש. עד שיותם הגיע לגיל שנה, לא עבדתי בכלל ואז התחלתי לעבוד כמה שעות בשבוע. נקרעתי כלכלית ובשנה הבאה אני הולכת לעבוד המון. מתוך כל מיני צרכים אני גם מעורבת בהפעלה של גן- בית ספר שמופעל ע"י עמותה של הורים: הרגשתי שיש בדידות בלהיות כל הזמן לבד עם הילד שלי בבית, ומאד רציתי להמשיך לעסוק בדברים שעסקתי בהם לפני הלידה. היום יותם כבר דיי גדול ואני יכולה לעשות אותם גם בבית, יחד איתו, אבל כשהוא היה קטן - הרגשתי שחסר לי מפגש עם מבוגרים, זמן שקט לבד, שבו עולות מחשבות לראש, והרגשה של חופש מרומם...
לך יש בן או בת? בן/ בת כמה?
אני מקווה שכשאקים משפחה עם בן זוג ואחים ליותמי, נוכל להיות הרבה יותר בבית.

היי ליאת
יש לי בן בן 6 שאמור היה ללכת השנה לכיתה א'. בגלל צרכים שונים, אני משאירה אותו בבית ונכנסת להרפתקה מופלאה של חינוך ביתי. זה כמובן קשה כשאין מישהו שיכול לעזור עם פרנסה או התעסקות עם הילד אבל... זה מבטיח הרבה יותר יצירתיות ומחשבה על איך ולמה לעשות דברים.


לגבי הקמת משפחה, חשבתי שיש לך
את מתכוונת ש תרחיבי את המשפחה לבן זוג ואחים ליותמי?
אני מבינה שזה חסר לך ולכן, רוצה את זה בשבילך. יותם התחיל כבר לשאול שאלות על אבא?

היי נאוה.
קשה לי עם זה שיותם גדל בלי אבא. נכון שזו סוג של משפחה, אבל עדיין, בעיני משפחה היא אבא, אמא וילדים. אני יודעת שילד יכול לגדול בריא, עצמאי ושמח גם אם גדל עם אמא (ובעצם גם אני כזאת כי למרות שיש לי אבא, הוא לא ממש היה מעורב בגידול שלי, ואמא שלי המדהימה היא זאת שיצרה לי עולם כזה מדהים). אבל בלב שלי הרגשות הם אחרים. כאב גדול על שגזלתי מיותם את האפשרות לבחור לגדול עם אבא שלו, להתעורר אליו, להרדם איתו, להתקלח עם אבא שלו. אבא, פשוט אבא. אין כמו אמא ואין כמו אבא. אני חושבת שאין ויכוח לגבי המשפט אין כמו אמא, ודי ברור לנו שילד בלי אמא גדל בלי הדבר הכי חשוב להתפתחות הבריאה שלו. אני מרגישה אותו דבר לגבי אבא. כשאנחנו אצל חברים ואבא שלהם פתאום נכנס, יותם מיד שואל "מתי הוא נוסע?" .כאן אבא לא נוסע, במשפחה הזאת אבא גר יחד עם אמא והילדים. קשה לי המעבר המודרני הזה לחיים במשפחות חד הוריות. אנחנו כ"כ מחפשים קהילה וחברה, שלווה שקט...שבט...ולא מצליחים ליצור את זה בתוך התא המשפחתי הקטן שלנו?!
אני גדלתי בבית עם אחים, והיום האחים שלי והמשפחה שלי יוצרים מחדש כל פעם יש מאין, מעניקים לי כוחות של אהבה שבלעדיהם לא הייתי מצליחה לגדל את יותמי כמו שאני רוצה. הם השבט הכי חזק בעולם, שיקבל אותי בכל מצב, עם כל טעות וכל שטות, יסעו למעני קילומטרים ובעיקר- מעניקים משפחה ליותם, ללא תנאים, בצורה הכי פשוטה וישירה שאפשר. (אני כותבת את זה ובוכה..). אני רוצה שגם ליותם יהיו אחים, בדיוק כמו שלי. שיריבו איתו עכשיו, שישחקו איתו כמו שילדים משחקים (ולא כמו שאמא), שירדמו לידו בחדר, שיצאו איתו לטיולים...הכל. שיהיו סביבו ילדים שלו. אלה הם בעיקר הצרכים שלי.
אז השבט המלאכותי של ילדים והורים בשבילי הוא 'צליל': גם מקום שבו אני מתפרנסת וגם מקום בו אנחנו יכולים להיות יחד, לא במסגרת לוחצת של לימודים וציפיות, אלא בתוך קהילה נבנית, עם הורים וילדים, בגלאים שונים.
מקום שנותן ליותם אחים ליום יום ולי איזושהיא שותפות הורית .
חינוך ביתי והמפגשים אצל חדווה בבית נתנו גם ל'צליל' הרבה מתנות גדולות- אנחנו רוצים לראות את צליל כהמשך ישיר של הבית ומה שקורה בו, לא רק לילדים, אלא גם להורים. אני מתה על הבית שלי והייתי שמחה לא לצאת ממנו בכלל...}

אנחנו עושים בחיינו המון החלטות, ליאת
רובן החלטות רגשיות שמתבססות על איך שהבנו את העולם בין ההתעברות (קרי: תחילת חיינו ברחם) לבין גיל 5 בערך, יש אומרים 7.
אפילו ההחלטה לקבל קביעה חברתית זו או אחרת כנכונה ומתבקשת נובעת מהצורך שלנו להשתייך לגוש הגדול הזה שנקרא חברה
מהם לדעתך 5 הדברים החשובים ביותר שבנך צריך לקבל במסגרת המשפחתית?
הכי חשובים, בלי קשר לאבא או אימא?

גם אנחנו!! גם אנחנו!!! .
יהונתן אימץ את החינוך הביתי כבחירה שלו
הוא מתעניין בכתיבה, מצייר ויוצר בכלל
אני יוצאת לעבודה והוא בבית, מעסיק את עצמו. הוא בקשר טלפוני איתי כך שאני יודעת מה קורה. לפעמים הוא יכול להצטרף אלי לפעילות אבל נראה שהוא מעדיף את הבית
אחה"צ הוא מבלה עם חברים
גם רגשית הדברים מתחילים להירגע ולהתמקד, כך שבקרוב מאוד, עם טיפול ממוקד בדרוש, נראה לי שגם זה יתאזן
מחשב חדש גם בדרך, כך שיהונתן יוכל ליהנות ממגוון רחב מאוד של לומדות ומשחקים
בקיצור, הכל נראה הרבה יותר קל ממה שחשבתי שלקחתי על עצמי
ואם, כמו שהעיד צפריר, זה נעשה קל יותר ככל שהזמן עובר,
יש לי את כל הסיבות להיות אופטימית

פורמלית, הגשתי בקשה ואני מתפללת חזק, אנא עזרת כל המתפללים בכיפור
מתברר, שכמו שאנחנו יודעות לעשות הורות ב"חד", אנחנו מצליחות לעשות גם חינוך ביתי
איך אומרים? - "קטן עלינו"

ולכל מי שתמכו בהתחלה ולאורך הדרך, ברכות ותודות מכל הלב

עברה שנה וחצי.
אנחנו עדיין בחינוך ביתי
רבות מהחברות פרשו מסיבות שונות והכניסו את הילדים למסגרת זו או אחרת.
יש כאן עוד אמיצות ונועזות שלא ויתרו?
יהיה נחמד לדבר לפעמים עם מי שמתמודדים עם בעיות דומות

לנאוה פרנס. אני חד הורית, כמעט שנה משוטטת באתר אבל לא כתבתי. החלטתי לכתוב מהרבה סיבות אך הראשונה היא, שאני מסתכלת על התאריך האחרון המופיע כאן, בו את כתבת וקצת מוזר לי שחלפה שוב שנה וחצי ואין כאן שיחות. אז אולי כל אלו שפרשו נישאו שוב ולכן הן כבר לא כותבות במדור חד הוריות....אבל אולי סיבה אחרת.אולי כל כך קשה לנו כלכלית שאפילו אנחנו לא מרשות לעצמנו את העלות של זמן אינטרנט...אולי רובן נאלצות לעבוד עוד ועוד ואין זמן לאינטרנט...ואולי סיבות אחרות. בכל אופן חבל שזה לא חוזר למסלול יותר אינטנסיבי ואולי כדאי לחשוב על משהו כדי לחזור לאינטנסיביות.אני אמא לילד בן שנתיים וחצי, מהצפון, משתתפת במפגשים לעתים, מקווה שעכשיו אגיע יותר,אבל אין לי היכרות אישית עם אמהות חד הוריות שמגדלות את ילדיהן בבית מתוך בחירה.מעניין אותי גם כמה אימהות חד הוריות יש בארץ שבחרו בחינוך הביתי אם ידוע, ובעניין הקודם, איך אפשר לחזור לשיחות כאן באופן יותר אינטנסיבי ופעיל מצד החד הוריות. כמובן שיש לי מלא שאלות ונושאים לדיון בעניין החד הוריות והחינוך הביתי, מה שעולה לי עוד כרגע ולא ידוע לי עדיין כי לא שאלתי עדיין, זה עניין התקציב והאם המחנכים בבית כמונו או חד הוריות בפרט מקבלים איזה תקציב מהמדינה לעניין. אשמח לתשובה ולשיחות המשך.

רחלי,
אין לי תשובות סטאטיסטיות.
אני חד הורית, מגדלת בבית ילדה בת שנתיים.
תחומי הענין שלי גולשים מעבר להורות יחידנית ולכן רב הנושאים באתר מעניינים אותי.
אם חשוב לך להעלות נושא כלשהוא - קדימה!
מבטיחה לקרוא, אשתדל להשתתף.

שלום רחלי!
אם את מהגליל העליון, את מוזמנת ל-מפגשים על שפת הנחל ו-מפגשים בבית כשר. שם תוכלי לפגוש גם אמהות רווקות אחרות בחינוך ביתי (שלא כותבות כאן). אם לא, אולי תוכלי למצוא קבוצה אחרת באזורך ב-מדור קבוצות חינוך ביתי.

היי רחלי,

הדף נפתח בזמנו כדי לשרת אוכלוסיה קטנה מאוד.
היינו אז שתיים: איילת השחר ואנוכי.
איילת הפסיקה את החינוך הביתי לאחר שנה ואינה גולשת כאן כבר זמן רב.

החד הוריות האחרות, רובן לתינוקות ופעוטות וגם זה לא ממש חינוך ביתי, למרות שהן בבית עם ילדיהן.
האמירה באה מתוך המציאות של צרכים שונים של הילדים, קשיים שונים של ההורים,
וגם העמידה מול הסביבה ומול השאלה החוקית וההתמודדות עם הממסד - שונים בתכלית.
אפילו רמת ההוצאות משתנה.

חד הוריות רבות שמחזיקות עד גיל שנתיים - שלוש, דיי נשברות בשלב המאוחר יותר,
כשעולות שאלות על חיי חברה (במיוחד עם ילד יחיד), כשהדרישות הכספיות מתחילות להכביד,
ולפעמים כשהילד מפסיק לשתף פעולה ומתחיל במרידה של גיל 3 והלאה

בכל מקרה, אשמח לשתף פעולה עם התעוררות הדף למרות שאני מאמינה שזה עניין של זרימה.
דיון מאולץ בדף כזה או אחר, הוא בעייתי בעיני.

כתבת:
...והאם המחנכים בבית כמונו או חד הוריות בפרט...
מה זה "כמונו"? את לא חד הורית?
אז מה הקשר שלך לדף? - סתם סקרנות

לגבי התקציב - זה עניין של חוק.
כתוב שמי שפטור מביקור סדיר (זה הסעיף שעל פיו ניתן לנו האישור לחינוך ביתי),
משרד החינוך והמדינה פטורים מלממן את לימודיו.

וזה הנוסח המדוייק:
מי שניתנה עליו הוראת פטור לפי סעיף זה, לא יחולו לגביו הוראות סעיפים 7,6 ו-10 אלא בכפוף לתנאים ולסייגים שבהוראת הפטור, ובלבד שתישמר החובה לספק לילד או לנער לימודים במסגרת שקבע השר בכל מקרה שהילד או הנער מסוגל לכך.

ואלו הסעיפים שלא חלים:

6. זכות לימוד חינם

• 7. אחריות למתן חינוך חובה חינם.

(א) המדינה אחראית למתן חינוך חובה חינם לפי חוק זה.*

1. זכות הורים לבחור בזרם מוכר.

אם יש לך נושאים שאת רוצה לדון בהם,
אם יש לך שאלות נוספות,

לכי על זה!!
שאלי - ואשתדל לתת מענה לכולן

החד הוריות האחרות, רובן לתינוקות ופעוטות
אבל בהחלט לא כולן. הן פשוט לא כותבות כאן באתר.

יונת, כמובן שדובר על מי שכותב כאן...

תודה למשיבות. לנאוה, בוודאי שאני אם חד הורית ובשאלתי בעניין התקציב התכוונתי לשאול האם כל מי שמחנך בבית מקבל תקציב והאם לחד הוריות יש התייחסות מיוחדת בעניין זה מהמדינה.בעניין הכתיבה במדור חד הוריות, ברור שכל המדורים או לפחות מרביתם נוגעים לנו ומעניינים גם אותנו ולכן אנחנו גם שם.אנחנו יודעות הרי, שישנם קשיים, לבטים, התמודדיות שהם ייחודיים לנו כחד הוריות, לטוב או לפחות טוב ויש הרבה כאלה, לכן נראה לי טבעי שהמדור הזה יהיה פעיל מאוד מאוד ולכן כך תהיתי מדוע אין פעילות בו כל כך הרבה זמן.רבות נכתב על ענייני הבירוקרטיה באתר כולו והתייחסות המדינה ומוסדותיה אל המחנכים בבית, אך מכיוון שאני די חדשה מעניין אותי אם נעשו נסיונות מצד המחנכים בבית לשינויים בחוק, האם יש איזו שדולה בכנסת או איזו קבוצה אחרת של מחכנים בבית הפועלת כך או אחרת ברמת הכנסת לשינויים בחוק בכלל ובעניין תקציב בפרט. ואם בעניין חד הוריות עסקינן, אני משתפת אתכן באיזו מחשבה, שאולי אפשר ויש מקום להתארגן באיזו דרך על מנת להשפיע שם במוסדות בעניין התקציב למשל. אלא אם כן תאמרו לי שנעשו נסיונות רבים שלא העלו דבר.

איו שדולה ואין כל התארגנות אחרת.
אני רציתי הרבה זמן להרים עמותה אבל אנשים מפחדים.
ואלו שמוכנים לתרום, עדיין משאירים לי את העבודה.
העומס עלי גדול מאוד, ואין לי אפשרות להתעסק לבד עם העמותה
וגם משאבים כספיים להקמת עמותה אין לי.

אז אני נוטה לפעול על דעת עצמי.
אני לוחצת מדי פעם במשרד המנכ"לית,
בתקשורת שוטפת (צפופה יותר או פחות) עם המשרד הארצי של הביקור הסדיר,
ומאז שנה שעברה אני בקשר גם עם אילנה זיילר, מי שעומדת בראש הועדה שמנסחת את הנהלים של הביקור הסדיר,

מה אני עושה?
מעוררת שאלות,
אומרת שאני רוצה הליך פשוט שמאפשר לי לרשום את הילד לחינוך ביתי,
מאפשרת גישה לילד אבל מגבילה את האינטראקציות האפשריות,
מתעקשת על ביטוח לילד,
מצטטת בכל הזדמנות חוקים ופסיקות שתומכים בזכות שלנו לעשות חינוך ביתי,
חוזרת שוב ושוב על הצורך שמשרד החינוך יוותר על המבחנים (מיצ."ב)
ומעמידה באור מגוחך (מקצינה) את יחס משרד החינוך למשפחות, וגם חלק מהנהלים.
מדגישה שוב ושוב את האבסורדיות של מצב בו אנחנו מבקשים אישור לחינוך ביתי, אבל נעבור על החוק אם לא נקבל אותו.
כלומר: אם משרד החינוך לא יתן לי אישור, הוא למעשה, יהפוך אזרח שומר חוק לעבריין - בלי סיבה.

מפתיע ככל שזה יישמע,
אנשים במשרד החינוך מתאמצים מאוד לתת עזרה.
אני מקבלת את העזרה כאדם פרטי ובאופן חריג, בלי קשר לחינוך הביתי.

רציתי לעשות פעילות שתאפשר את זה גם לאחרים,
אבל כעסו עלי ואמרו שעדיף שכל אחד יילחם למען עצמו.
אז אני מקדמת את העניינים בשני מישורים:

1. הפרטי - רץ מהר וקל יותר למימוש
2. הכללי - הולך הרבה יותר לאט כי זוהי פרוצדורה מסורבלת יותר.

למשל:
לוקח לועדה שנתיים בערך מרגע ההתכנסות הראשונה, ועד שחוזר מנכ"ל מפרסם את הנהלים.
הם ישבו לפני שנתיים וחצי והוציאו את הנהלים הקיימים.
השנה הם החלו לשבת שוב. ידוע לי שהם מתכננים שינוי בכיוון הרצוי לנו (שחרור לחץ) - השאלה היא: עד כמה?
המנכ"לית לעומת זאת, הידקה את החגורה מבחינת הניסוח של האישור (לא שזה משנה....)

מה יהיה בסוף?
עם נהלים / בלי נהלים, עם אישור / בלי אישור - הילד יגיע לגיל 18 בחינוך ביתי

אם יש לך זמן וכוחות להקים עמותה, אני מוכנה לתמוך ולעזור, ולהשתמש בקשרים שלי.
אם את מחפשת איך להקל על עצמך - שוב, אני מוכנה לעזור לך ברמה האישית,
בהבנה שלי,
משרד החינוך לא מחפש סעיפים נוספים לתקציב שלו.
לדעתי, כל זמן שאין שינוי בחוק (באמצעות ועדת החינוך בכנסת),
כל זמן שאנחנו מקבלים אישור על בסיס סעיף 5 ב',
החוק אומר: לא מגיע לנו תקציב.

כמובן שאפשר לפעול בועדה אבל...
לדעתי זה יעבוד טוב יותר בהתארגנות,
לדעתי נחוצה כאן עבודה פוליטית (יצירת לובי בכנסת)

אגב, יצרתי גם קשר עם התנועה לאיכות השלטון אבל... קשה להוכיח דברים שקורים בעיקר בטלפון.
בכתב - הם יכולים לזכות בפרס נובל להתנערות ולבריחה מאחריות.
והצורך לשקר בצורה בוטה לא עוצר אותם.

הצלחתי לענות?

איך היחסים שלך עם הרשות המקומית שלך?

נאוה, היי. בוודאי שהצלחת לענות.
אז קודם כל בעניין הרשות המקומית אצלנו, יש קשרים אישיים, זה מקום קטן, ואם זה רלוונטי באיזו דרך לפעולה ארצית מצידנו, אז יש לי קשרים ואפילו אנשים שמכירים אישית את אסכולת החינוך הביתי ואף בעלי היכרות אישית עם מחנכים בבית. נכון שבמישור של פעילות פרטית מול המוסדות כשתגיע השעה במקרה שלי, אני מניחה שלא יהיו קשיים ברשות המקומית.
דבר שני, גם אני בדעה כמוך שפעילות ברמה הפוליטית היא זו שתניב פירות, כי את לבטח יודעת טוב ממני שכל האחרים הם ברמת פקידים שעושים עבודתם ובטח אין להם כוח ורצון וזמן להילחם עבור אחרים, גם אם נדמה לעיתים שהיחסים טובים בינינו לבין איש מוסדי כזה או אחר.
דבר נוסף, גם לי ברור שכל פעילות ברמה הארצית שתחל עתה יכולה להניב פירותיה בעוד מספר שנים אבל זה גם טוב.
ועוד עניין שעולה לי, שיכול להיות, שבמקביל להתחלתה של איזו פעילות ברמה הארצית מצידנו, יש להתחיל במסע של יחסי ציבור ואולי המונח הזה יש לו קונוטציה קצת לא טובה, אבל כמי שעסקה בתחום העיתונות שנים רבות ואף ביחסי ציבור, אין מה לעשות זה משפיע ועובד. ואני אסביר כוונתי. אולי צריך יותר לפרסם את סוגיית החינוך הביתי בכל מיני דרכים, כפי שבעבר גם קראתי בעיתון באופן טבעי שהתקשורת לפעמים כן מחפשת לראיין מחנכים בבית ומדי פעם יש איזו כתבה באיזה עיתון או כתבה בטלוויזיה, ובשנה האחרונה היו כאלה, אבל צריך לדעתי פשוט להעלות את הנושא לסדר היום הציבור פשוטו כמשמעו - יותר ראיונות ויותדר דיונים ציבוריים לא רק באתר שלנו או בעיתון באופן טבעי, אלא במקומות שיכולים ליצור השפעה. ואז, לצד הטיפול התקשורתי בשאלות שאת ואני וכולם כאן שואלים נבצע טיפול ברמה הממסדית הבכירה ביותר - הכנסת. אפשר להשתמש בתקשורת כמי שתגרום להעלת הנושא לסדר היום - איך, מתי, איפה וכל אלו, זה כבר בתיכנון שיעשה בבוא העת. וקשרים - בוודאי שקשרים אישיים יכולים לעזור ולזרז. לי יש כאלו בתקשורת הארצית ברמות בכירות וזה יכול לעזור אבל רק אם באים מוכנים כמובן ובאופן רציני, ואחרי עבודת הכנה מצידנו.

נכון, אין זמן לכלום בעיקר לחד הוריות בחינוך הביתי, ואין צורך לפרט אני מניחה. רגע, בעצם מדוע שאלת בעניין הקשרים שלי ברשות המקומית, איך זה רלוונטי?

בעניין עמותה, האם זוהי הדרך האפקטיבית ביותר לדעתך לקדם עניינים? מוזר, כי אני חשבתי שבטח יש כבר איזו עמותה לחינוך ביתי ולכן אפילו זה לא עלה בדעתי שיש מקום להקים כזו. אם את שואלת, אין לי בכלל ספק שיש מקום לעמותה כזו. בעבר רציתי להקים עמותה לחד הוריות ואז הסתבר לי שיש כל מיני כבר אז ירדתי מזה. ועכשיו את מעלה את העניין הזה כאן, ואני לא מבטיחה שאפסיק לחשוב על זה. אולי עוד כמה שיחות כאן בינינו ואחרים שיצטרפו לשיח, יניב איזה רעיון לפעילות.

_אני רציתי הרבה זמן להרים עמותה אבל אנשים מפחדים.
ואלו שמוכנים לתרום, עדיין משאירים לי את העבודה._
נאוה, די, זה לא נעים. אנשים לא מסכימים בצורך או בתועלת שבהתארגנות דרך עמותה במקום בדרכים שיש היום. זה חילוקי דעות, לא פחד.
וכשאת אומרת ש"משאירים לך את העבודה" את מוחקת במחי יד את כל מה שעושים אחרים.

רחלי,
יש כיום כמה עשרות משפחות בחינוך ביתי. אולי מעל מאה, בטח פחות מ-300. זה לא ממש כוח אלקטורלי. רעש בתקשורת אפשר לעשות, אבל לא ברור לי למה זה יעזור. בינתיים כל פעם שפונים אלינו עיתונאים, אנחנו משתדלים לתת להם חומר, קשרים, ראיונות. לא מסתתרים אבל גם לא מנסים לרדוף אחרי הפרסום.
לגבי תקציב ועזרה מהמערכת, כדאי לדבר עם המועצה ועם בי"ס. יש כאלה שקיבלו תקציב, ויש כאלה שקיבלו דברים אחרים (השתתפות בפעילויות, שימוש במתקנים).

רגע, בעצם מדוע שאלת בעניין הקשרים שלי ברשות המקומית, איך זה רלוונטי?
רלבנטי מאוד!!
הם כתובת מתאימה לקבלת סיוע.
למשל:
אם יש המלצה לתת חונך/ת, הם יכולים להפריש תקציב (אפילו אם זה במסגרת הרווחה)
לפעמים הם יכולים לפנות למחוז ולבקש גם דרכם תקציבים בכל מיני וריאציות.

יש עוד...

נאוה, די, זה לא נעים. אנשים לא מסכימים בצורך או בתועלת שבהתארגנות דרך עמותה במקום בדרכים שיש היום. זה חילוקי דעות, לא פחד.

אנחנו חלוקות בהערכת הכוח המניע - הדברים נאמרו לא פעם בצורה ברורה.
אולי לא על ידך, אבל ע"י אחרים.
זה שאת לא מפחדת לא אומר שאחרים לא מפחדים מעמותה והתארגנות.


וכשאת אומרת ש"משאירים לך את העבודה" את מוחקת במחי יד את כל מה שעושים אחרים.

לא מבטלת אף אחד,
את מדברת על עשייה שאינה קשורה לעמותה.
במשפט אליו את מתייחסת (ואלו שמוכנים לתרום, עדיין משאירים לי את העבודה),
אני מדברת על האנשים שתמכו בעמותה כשזו כמעט הוקמה בשנה שעברה,
דיברתי על העשייה בתוך העמותה - וכיון שלא היית חלק מהעניין (מלבד שיחותינו הפרטיות על סוגיות שונות)
אין לך מידע להתייחס לאמירה הזאת.
אז אפרט כדי שלא יהיו אי הבנות:
כשגובשה קבוצה ראשונית להקמת עמותה, היה ברור מאוד שאנשים תומכים אבל...
משאירים לי לעשות את העבודה - מדובר באנשים שתמכו ורצו להצטרף כחברי העמותה.


יונת,

נושא העמותה עם ותיקי "באופן טבעי" מוצה לדעתי עד תום.

נשאלתי שאלות ישירות ועניתי עליהן, כמיטב יכולתי - נתתי תאור שמשקף את המצב כפי שאני רואה אותו.

תגובתי היתה: מה שאני יודעת, מה שאני עשיתי, מה שאני מאמינה, ומה שאני חושבת שחשוב.
זה היה תאור כל כך אגוצנטרי, שאין לי מושג על מה הרגשת מותקפת.
את רואה אחרת? - תני לרחלי תאור אחר.

זה שמצאת לנכון להרגיש מותקפת בשם "כולם"- זה שלך!!

אני רק מקווה שאת לא אומרת לי שאני מוגבלת במה שמותר לי לומר / לחשוב / להרגיש.



לגבי העניין עצמו,
העמותה לא קמה מסיבה אחת:
זה היה עומס שבריאותי ומצבי הכלכלי לא איפשרו לי להרים.

היו מספיק אנשים מעוניינים, היה ויש צורך (לדעתי ולדעת אחרים) בעמותה.

רחלי הגלילית מבטאת את דעתה בעניין בצורה ברורה לחלוטין.

אם רחלי הגלילית תבחר לקחת על עצמה את המשימה - אהיה מאחוריה לחלוטין,
ואעזור לה להצעיד בגדול את מה שאני עושה בקטן.
מן הסתם, אקדם את האינטרסים הפרטיים של כל מי שייקח חלק בעמותה שכזאת.

אמרתי את זה בעבר, ואני עומדת מאחורי כל מילה גם בהווה.

נאוה, מה שהפריע לי היה הצגה של הדברים כאילו עשייה=עמותה, ושמשתמע ממנה שעד שאין עמותה לא נעשה כלום. בפועל, אנשים שונים מוצאים את הדרכים שלהם לעשות לאו דווקא במסגרת של עמותה.

יונת, אולי זה מפריע לך,
אבל רחלי שאלה על עמותה...

לפחות זה מה שהבנתי שהיא שאלה

יונת,נאוה.

לגבי הנתונים שהבאת בעניין מספר המשפחות, אז הניחוש שלי לעצמי היה דומה, למרות שקיוויתי שמדובר בהרבה יותר. אכן זהו לא כוח אלקטורלי, אבל זה לא העיקר לדעתי ולא צריך להוות מכשול. עיון מהיר בספר העמותו מגלה עמותות בתחומים מאוד מוזרים ולמה ללכת רחוק, ראי לדוגמא עמותת תנו לחיות לחיות או עמותה למען חתולים וכדומה, סוגיית הכוח האלקטורלי בכלל לא רלוונטית באלו אבל מה שהם הצליחו לעשות ובחוכמה רבה זה ליצור מודעות ציבורית גדולה תוך שימוש רציף באמצעי התקשורת לקידום הנושא והצליחו בגדול. כל ילד בארץ מכיר את עמותת תנו לחיות לחיות ויודע שזה משהו טוב ואם דופקים אצלנו בדלת לתרומה ייתכן שרבים תורמים ומלווים זאת בהסבר לילד שזו עמותה חשובה...שלשמור על חיות זה חשוב... שיש חתולים וכלבים שאין להם בית חם וצריך לעזור להם....ומלא כאלה, ואני לא אומרת זאת בציניות בכלל. הדוגמא הזאת של עמותה כזאת היא דוגמא נהדרת לאיך מצליחים להיכנס למודעות החברתית בצורה חיובית, וצריך לזכור גם, שאם רק בכך נצליח, יש לזה חשיבות בכל הנוגע להתמודדות שלנו עם החברה ואין צורך לפרט כרגע כי הנושא מוכר לכלום ולכן אף יותר ממני.

שימוש מושכל, רצוף, מתוכנן מראש בתקשורת יכול לתרום למחנכים בבית בדרכים רבות, ולדעתי יכול לעזור בקידום עניינים שיהו לטובת כל המחנכים בבית באופן אוטומטי ולא רק לאלו שיהיו פעילים. מההתרשמות שלי עד עתה, ברור היה לי שהייתה עשיה רבה שאולי אף הניבה פירות, והמקום ממנו אני מדברת הוא מקום של לעשות בגדול ולהצליח להשפיע במקומות הנכונים - וברור שהדבר ישפיע על חיי שלי.

בכל תחום יכולה להיות עשייה רבה, עם הצלחות יותר או פחות, אבל עמותה פירושה לדעתי אותה עשייה אך מאורגנת יותר, מתוכננת, עם קווי פעולה ברורים, פשוט כמו להרים איזה פרוייקט ענק וללכת איתו עד הסוף. ואם אין לנו זמן ומשאבים אז אולי דברים יתרחשו יותר לאט אבל בסוף תהיינה תוצאות אין לי בכך ספק.

כל כך הרבה מחקרים, כל כך הרבה נסיון על חינוך ביתי ועל היתרונות וכו...דברים שקראתם לפני ואף חוויתן יותר ממני, ועדיין מלא דברים תקועים שם למעלה במוסדות?? אני תוהה יחד איתכן הרי.

והמידע מיונת ונאוה בעניין הרשות המקומית מאוד עזר לי.

אתן מבינות את האבסורד, יש עמותת תנו לחיות לחיות ואין עמותה לחינוך ביתי, ואגב, אין לי ספק, שיווצר מצב שמשפחות רבות שמאמינות בחינוך ביתי אך לא מממשות זאת מכל מיני שיקולים שאין צורך לפרט כי הם מוכרים, יעברו לחינוך ביתי, וזו יכולה להיות עוד תוצאה של פעילות העמותה.

אגב, לא חייבים מיד להקים עמותה ואז להתחיל לפעול, אפשר ההפך, להתחיל לפעול, בלי לפרט כרגע, ואז להקים עמותה. ועוד בעניין, פעילות העמותה לא חייבת להיות כמו שכתוב בספרים, גם טלפון ופקס ואינטרנט יכולים להיות בסיס מספיק לפעילות העמותה, לפחות בהתחלה.

אני מוצאת עצמי מרחיבה בעניין העמותה, לא נורא.

בנתיים הגעתי במקרה לדיון סוער אפשר לומר שהיה לפני שנתיים בערך באתר הכללי לגבי הקמת ארגון, צפריר, נאוה ואחרים שהשתתפו, נאוה בטח את זוכרת היטב את הדיון הזה. היו שם דעות נגד ובעד הקמת ארגון, הרבה הרבה נגד...והרבה הרבה מילים שנכתבו ואולי כל אחד צודק מבחינתו.

ולגבי עמדתי האישית, לאחר שקראתי את כל מה שנאמר שם בזמנו, אז יש יתרונות ויש חסרונות לכל סיטואציה, כלומר, אם אין עמותה או ארגון, יש בזה יתרונות מסויימים אולי ואם יש עמותה אז כנ"ל. מסקנותי בשלב זה: לא השתכנעתי שהקמת עמותה יכולה לפגוע בחינוך הביתי. היום, בעוד שנה או בעוד 10 שנים, תקום עמותה כזו על ידי מישהו. אני רואה שישי יותר יתרונות מחסרונות בהקמת עמותה ובעצם לא השתכנעתי מהטיעון שארגון או עמותה מנוגדים לתפישת עולמנו. לא השתכנעתי שפעילות פרטנית יכולה להניב פירות יותר מאשר עמותה.

אולי יש אדם שיכול להשיג ולהתמודד עם כל הבירוקרטיה לבד ולהצליח נפלא, ואגב גם לי אין בעיה כזאת ואני שייכת אולי לאנשים שיכולים לפעול מול המוסדות על הצד הענייני ביותר ולהשיג כל מה שאני חושבת שצודק ושאני מאמינה בו, אך יחד עם זאת, עמותה או ארגון או איך שיקראו לזה, יכול להשיג מטרות רבות החל ממטרות ספציפיות כמו אישור כל שנה כן או לא, תקציב, מבחנים וכו... ועד מטרות רחבות יותר כמו שכר ציינתי - מודעות ציבורית, השפעה חברתית, עידוד החוששים מחינוך ביתי, ועוד ועוד...

המילה פחד הופיעה בדיון שם כל כך הרבה וממש לא הבנתי את העניין ומה רלוונטי פחד בכלל. אולי הפחד שפעילות מאורגנת מול הממסד יכולה לפגוע במצב הקיים. ואם לזאת התכוונו, אני חושבת ההפך. בכל אופן לדעתי אין למילה פחד בכלל רלוונטיות.

אז בעצם אני מעוררת מחלוקת מן העבר ואולי לחלק לא היה נעים כך להתווכח, למרות שאני בעד וויכוח בתנאי שהוא ענייני לחלוטין ויכול לתרום, כי המוטו שלי בחיים זה העברת דעות.
ואני שואלת את עצמי האם זה רלוונטי שאני מעלה שוב את הנושא, ובאינטואיציה שלי החזקה אני אומרת - צריך עמותה.
אם תגידו לי, רחלי עיזבי, כי כמו שראית זה דובר ולא יצא מזה כלום ואנחנו לא רוצים לדון בזה, אז בסדר, למרות שאולי אמשיך לחפש מי שכן רוצה לעשות משהו ואגב, עמותות וארגונים רבים ענקיים וחשובים החלו דרכם ברעיון של אדם אחד שעם עוד שני חברים התחיל לפעול,

ובשורה התחתונה, אם יש מכן הרוצות להתחיל כך או אחרת להריץ את הנושא, בואו נהיה תכליתיות, ואם שוב תרצו לעורר את הבעד ונגד אז גם זה בסדר.

ורוצה גם לשאול, האם אתן חושבות שכדאי להשאיר את הדיון הזה כאן או להעביר למקום אחר באתר?

רחלי,
קלטת את רוח הדברים כאן באתר.
הגישה לא השתנתה - אנשים כאן מעדיפים להיות פרשים בודדים.
לדעתי זהו בזבוז אנרגיה לעורר את הויכוח מחדש.
הרבה יותר חשוב להמשיך לצעוד קדימה, להעמיד יעדים ולמצוא דרך להגשימם.

האם את מעוניינת לקדם את עניין החינוך הביתי בכלל?
אם כן, כדאי להעביר את הדיון לדפים אחרים (אלו הקיימים כבר...)

או שאולי מה שמעניין אותך זה רק עניין החד הוריות?
יש חד הוריות שרוצות חינוך ביתי ולא מיישמות בגלל שהן יוצאות לעבודה.
אם כך הוא, דף זה הוא מקום טוב להמשך הדיון.

אני איתך!
אנחנו יכולות לדון גם באמצעות מדיה אחרת (כמו טלפון למשל),
ולעדכן בהתפתחויות בדפים הרלוונטיים.
את יכולה לסמוך על המתנגדים שישמיעו את קולם

רחלי, כתבת לגבי רעש תקשורתי:
לעשות בגדול ולהצליח להשפיע במקומות הנכונים - וברור שהדבר ישפיע על חיי שלי.
איך? לי לא ברור איזה השפעות חיוביות יהיו לזה על חיי.

אין לי ספק, שיווצר מצב שמשפחות רבות שמאמינות בחינוך ביתי אך לא מממשות זאת מכל מיני שיקולים שאין צורך לפרט כי הם מוכרים, יעברו לחינוך ביתי, וזו יכולה להיות עוד תוצאה של פעילות העמותה.
אני בכלל לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה כל מיני הורים שהתלבטו בנושא, ואני לא חושבת שאצל מישהו מהם הנושא של קיום או אי-קיום עמותה השפיע על ההחלטה. בדרך כלל הגורמים המשפיעים הם אישיים.

לא חייבים מיד להקים עמותה ואז להתחיל לפעול, אפשר ההפך, להתחיל לפעול, בלי לפרט כרגע, ואז להקים עמותה.
רעיון מצוין! אולי כדאי שתכתבי איזה דברים לדעתך כדאי לעשות, ואז יהיה אפשר לחשוב איך לעשות אותם ואולי יהיה גם מי שיתנדב לעשות.

נאוה,
כשאני חושבת על עמותה, בוודאי שכוונתי לקדם את כל סוגיית החינוך הביתי כאשר אחד הנושאים, יהיה מטבע הדברים אמהות חד הוריות וחינוך ביתי, ואני חושבת, שבדיוק כמו בכל תחומי החיים לחד הוריות יש קשיים וצרכים השונים בחלקם משל משפחות דו הוריות, ובדיוק כפי שהמוסדות כן מעניקים הטבות כאלו ואחרות לנו, ואני מתעלמת כרגע מהגזרות של נתניהו למשל, אז עקרונית, אם מקדמים את כל נושא החינוך הביתי, תהא התייחסות ספציפית ומוגדרת לחד הוריות בחינוך ביתי.

ואם ניקח לדוגמא קשיים כלכליים הניצבים בפני אם חד הורית המחנכת בבית, כי זוהי תפישת עולמה בכל מה שמשתמע מ טובת הילד, הרי שמדובר כמעט במשימה בלתי אפשרית בעליל. ואני לא מוכנה לקבל מצב נתון בו לא אהיה מסוגלת לתת לבני חינוך ביתי בגלל שאני אם חד הורית ואין לי משאבים כלכליים. כי את צודקת שמרבית החד הוריות נאלצות לעבוד מחוץ לבית כי אין ברירה.

בכל אופן, לשאלתך בדבר מיקום הדיון, אני מתחילה להרגיש קצת נוח כאן, ולכן ההצעה שלי שאולי כדאי להמשיך כאן את הדיון ואם וכאשר נגיע לעמדות פרקטיות ואולי אפילו לאיזו תכנית פעולה מגובשת, כדאי יהיה להעביר הדיון לכללי, מהי דעתך?

בעניין המתנגדים שיביעו דעתם, זה בסדר, אבל על מנת שלא ניגרר אולי שוב לדיונים אין סופיים שיעסקו בבעד ונגד, לכן אני מציעה להישאר כאן כרגע, למרות שכל דעה וכל דיון מבורך והרי כל אחד מגיב או לא למי שהוא רוצה, מתי ואם בכלל,

לגבי שיחות בכלי תקשורת אחר בינינו זה בהחלט מקובל עלי, אבל עוד מעט אולי, כשאני ארגיש יותר יותר יותר נוח.

יונת,
לגבי ההשפעה במקומות הנכונים ואיך זה ישפיע על חיי ועל חייך:
זה מאוד פשוט.ואני אתן דוגמא או שתיים. השפעה בנושא ספציפי יכולה להיות בעניין האישור המחודש מידי שנה. אני לא ממש מכירה את הנהלים אבל הבנתי שמידי שנה יש לרשום את הילדים ואז לבקש אישור לחינוך ביתי, ואם אני לא ממש מדייקת כאן זה לא ממש משנה כרגע לצורך הדוגמא.תארי לך שנצליח לשנות את הנוהלים, כמובן על ידי הוכחות וחומר ענייני וכו... ואישור ניצטרך לבקש פעם ראשונה בגיל 5 או 6 לילד ופעם נוספת בגיל חטיבת הביניים ופעם נוספת בגיל כניסה לתיכון. נדמה לי שזה יקל מאוד עלינו. דוגמא נוספת: לשנות את הנוהל בעניין המבחנים כלומר, להעביר את ההחלטה לידי ההורים אם הם מעוניינים במבחנים או לא ולא מצב שבו אנחנו נצטרך להסביר מדוע אנחנו בתפישת עולמנו מתנגדים למבחנים.
דוגמא נוספת: תקציב. למרות שעל פניו זה נראה בלתי הגיוני שמשרד החינוך יקצה תקציב למשפחות המחנכות בבית, שכן זה הרי ההפך הגמור ממה שהמדינה מאמינה בו - חינוך במוסדות הקיימים - אבל כאן, דווקא לגבי חד הוריות אולי אפשר למצוא דרך, מבלי לפרט כרגע, שמי שעומדת בקריטריונים כלכליים, כמו למשל סיוע ממשרד השיכון לחד הוריות, תוכל לקבל תקציב מסויים לחינוך ביתי.

האם הצלחות מסוג זה לא יכולות להשפיע על חייך? על חיי כן!
כתבת:
"אני בכלל לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה כל מיני הורים שהתלבטו בנושא, ואני לא חושבת שאצל מישהו מהם הנושא של קיום או אי-קיום עמותה השפיע על ההחלטה. בדרך כלל הגורמים המשפיעים הם אישיים".

כנראה לא הובנתי נכון. אני בכלל לא התכוונתי לטעון שעצם הקמת העמותה היא זו שתגרום למשפחות מתלבטות להתחיל בחינוך ביתי, והדגש הוא על "עצם הקמת העמותה". כוונתי היא, שהפעילות עצמה של העמותה, שתיצור מודעות ציבורית, שתגיע לכל בית, שידברו על זה, שסוגיית הלהיות חריג בחברה או איך להתמודד עם מה שיגידו בני המשפחה, חברים וכו' כבר לא יהוו בעיה, הפעילות עצמה היא היא אשר תגרום לכך.

מי שמכיר את עולם התקשורת והשפעות התקשורת על דעת קהל, שינוי עדיפויות של צופי טלוויזיה, ובכלל השפעת התקשורת על חיינו, יודע כי בתחומים רבים יש לתקשורת השפעה גדולה.
ראי לדוגמא מה קרה לנושא החד הוריות מאז החלה ויקי כנפו לצעוד, אז נכון שלא צלח המאבק הזה כי לדעתי לא פעלו ולא נאבקו נכון אבל תסכימי איתי, שכל בית בישראל דיבר על החד הוריות אם צריכות לצאת לעבוד או לא צריכות כי לא יכולות וכו' וזו דוגמא קלאסית לדעתי להעלאת נושא לסדר היום הציבורי.

ברור שפעילות תקשורתית חייבת להיות מתוכננת ובחוכמה ולא כפי שארע בדוגמא שהבאתי למעלה אבל יש השפעה עצומה. ואני טוענת, שכאשר מעלים נושא לסדר היום הציבורי ובמקביל, והמילה הזו היא מילת מפתח בדברי, במקביל פועלים במישורים נוספים, אז מניבים תוצאות.

ולגבי דרכי הפעולה, האם קודם עמותה או קודם התחלת פעילות, אז אני כרגע מתלבטת מה נכון יותר. בכל אופן, גם לצורך הקמת עמותה חייבת להיות פעילות מקדימה - איסוף נתונים, מחקרים, פס"ד, שיחות עם אנשים, הכרת הנהלים היטב, הכרת כל השתלשות האירועים , הכרת כל הנושאים שאנשי החינוך הביתי רוצים לשנות, הגדרת מטרות רחבות וספציפיות, דרכי פעולה, בדיקת מימון לעמותה, בדיקת הנהלים לגבי הקמת עמותה בכלל ועוד ועוד נושאים, שצריך לאגד אותם, להעלות אותם על הכתב, ולא חשוב כרגע מי, וליצור בעצם תיק פעולה המאגד את כל החומר הרלוונטי על מנת להקים עמותה ולהתחיל לפעול עם הגדרת הפעולות הראשונות ומטרתן וכו''.

אני חושבת, שלפני שמקימים עמותה חייבים לארגן את כל החומר הזה ועוד, ואז לשבת ולחשוב: אוקיי, עכשיו, האם יש פעולות שאפשר לעשות לפני הקמת עמותה או שאנחנו מוכנות לעמותה. ולהחליט יחד תוך הצגת יתרונות וחסרונות וכו'.

בואי לא נשכח, שברגע שיש מודעות ציבורית באמצעות התקשורת, הדבר מגיע גם אל מקבלי ההחלטות בכל הרמות. וכאשר באים אל ועדת החינוך למשל אחרי שבמשך חצי שנה או שנה סוגיית החינוך הביתי מדוברת בכל הפאנלים האפשריים כחלק מדיון ענייני, בעיתונים בכל דרך וכו' אז כאשר יושבים מול ועדת החינוך זה אחרת וההשפעה אחרת.

השבוע ראיתי את בולדוזר, זו תכנית טלוויזיה של אדם אחד שלקח נושא ונלחם בו עד הסוף והצליח להשיג דברים . את חושבת שמישהו היה מסתכל עליו אם זה לא היה במסגרת תכנית טלוויזיה? אולי כן אבל מה לעשות כאשר יש מצלמות זה אחרת. זו סתם דוגמא להשפעת התקשורת.

הצעתי היא בשלב הזה:
להמשיך את הדיון כאן
להעלות את כל הפעולות שיש לעשות וזו עבודה לא קטנה, ובוודאי יש לחלק אותה בין המעוניינים.
ואז להחליט מי עושה מה
ורק אז נהיה מוכנות להריץ הקמת עמותה לדעתי


ועכשיו למשהו אחר. אני רוצה שתעזרו לי להגיע או לקבל יותר פרטים על רחלי מנדלסון, השם הזה מוכר לי מלפני שנים רבות בלי קשר לחינוך הביתי, והכרתי פעם רחלי מנדלסון אחת שהתגוררה בקנדה ואני מדברת על לפני 15 שנה אולי. אם מישהי יכולה קצת לתת לי פרטים עליה ואיך אפשר להגיע אליה אפילו כאן, אשמח.

ועוד דבר בעניין העמותה. לא צריך לפחד ממהלך כזה, מלבד חששות לגיטימיים הקיימים לקראת כל פרוייקט או כל משימה שדורשת ארגון רב וכו'. ותמיד תמיד, אם יש נושאים שנויים במחלוקת אפשר להתמודד איתם בצורה עניינית וגם אם רואים שזה לא עובד והעמותה לא מצליחה להשיג דבר תמיד אפשר להניח לזה. אבל אם לא ננסה לא נדע. יש לנו אפשרות להיות המקימות, מי שתרצה, ויש לנו אפשרות בעוד 10 שנים להיות חברות בעמותה שמישהו אחר יקים.

רחלי, אני איתך!
איפה שנוח לך - תובילי ואתרום את שלי.

רחלי, מהסוף להתחלה:

רחלי מ מסתובבת כאן. היא ממייסדי באופן טבעי.

אשמח לעזור לך בדברים הבאים שרשמת: איסוף נתונים, מחקרים, פס"ד, שיחות עם אנשים,
מחקרים על חינוך ביתי אספתי באתר שלי, ויש עוד שניים-שלושה חדשים שעוד לא הוספתי לשם.
נתונים נוספים -- תגידי מה מעניין אותך ואנסה לעזור.
פסיקות בנושא חינוך ביתי אספנו כאן באתר, ויש עוד כמה שיכולות להיות רלוונטיות. יש לך גישה לפדאור/תקדין? וגם כדאי להכיר את חוק חינוך חובה.
בשביל לדבר עם אנשים כדאי להצטרף למפגשים של קבוצות חינוך ביתי, או ליצור קשרים ישירים באמצעות הרשימה הלבנה ו/או הרשימה הצהובה.

נושאים נוספים שהזכרת:
לגבי הכרת הנהלים היטב -- אני מציעה שתתחילי בקריאת חינוך ביתי נהלים של משרד החינוך. אחרי זה תקראי קצת על המשפחות שקיבלו אישור לחינוך ביתי כדי לראות מה קורה בשטח.
יותר עבודה זה לעקוב אחרי כל השתלשות האירועים, כי יש הרבה משפחות ולכל אחת מהן סיפור משלה. אם את מוכנה לרכז את החומר על זה, אשמח לקשר אותך עם המשפחות.
לגבי הנושאים שאנשי החינוך הביתי רוצים לשנות -- כל אחד יגיד לך משהו אחר. הדברים שמעניינים אותך לאו דווקא חשובים לי, ולהפך. בדף על הנהלים כתובים חלק מהדברים שחשובים לחלק מהאנשים, ואם תגיעי לשלב של דיונים רציניים מול מקבלי החלטות, אשמח לתרום לך עוד דברים שנראים לי רלוונטיים.

תודה יונת,

מבחינתי, אני אתחיל בקריאת חומר אכן כפי שהצעת וראיתי זאת כפעולה ראשונה מצידי בכל אופן. בנתיים, אני חושבת שכל אחת מאיתנו, מי שמעוניינת, תכין לעצמה רשימה של מטרות ספציפיות, דברים שדורשים לדעתה שינוי ובכלל איזה דף עמדה כזה לפעילות משותפת.

אני יכולה לשתף אותך ולומר, שהתלבטתי לגבי האם זה נכון, נכון מבחינ העניינית, שאני אוביל את המהלך הזה, ושאלתי עצמי זאת מהסיבה שאני דיי חדשה, לא מכירה את כולם, עדידין לא חוויתי את החינוך הביתי מול המוסדות וכו', ואולי כך תהיתי, דווקא מישהו שכבר שנים בתוך זה ראוי יותר להוביל מהלך כזה.

ואז עניתי לעצמי, שהלבטים שלי נכונים אבל אני יכולה לתרום בהובלת המהלך מהסיבות הבאות:
ארגון החומר שיאסף על ידי כולם, ובחלקו גם על ידי, ארגון והפקה אם אפשר לקרוא לזה כך של פעולות משותפות שלנו בלי לפרט כרגע, ובעיקר בכל הקשור למגעים העתידיים מול התקשורת, שכן זהו התחום ממנו אני באה. כלומר, מן תפקיד הפקתי כזה אם הסברתי נכון.

דבר נוסף שאעשה, כפי כציינת, במפגשים שאני משתתפת בהם, לדבר עם הנוכחים ולבדוק נכונותם לעניין. אגב, זה לגיטימי בהחלט מה שאמרת בעניין שאת כל אחד מעניין יהיה להשפיע ולשנות דבר אחר ובדיוק מהסיבה הזו חשוב כן לדבר עם המשפחות כדי לאגד יחד את כל הנושאים, שכן אם פועלים אז זה למען כולם ולא רק למען נושא ספציפי שחשוב לי או לך או לאחר. זה עומד בבסיס הרעיון של לפעול יחד כדי לקדם אינטרסים של כולם עד כמה שניתן.

ואם יש עוד המעוניינים ליטול חלק במשימה, ולקחת על עצמם טיפול מקדמי באחד הנושאים, ולא רק חד הוריות, נשמח לשמוע אותם כאן.

התלבטתי לגבי האם זה נכון, נכון מבחינ העניינית, שאני אוביל את המהלך הזה, ושאלתי עצמי זאת מהסיבה שאני דיי חדשה
אני אגלה שגם כשאני הייתי חדשה בחינוך ביתי מייד חשבתי על עמותות וארגונים וכל מיני פעילויות. למזלי, לא היה לי זמן לזה באותה תקופה. מאז, למדתי יותר איזה פעילויות באמת עוזרות, והבנתי שעבור רובן אין כל צורך בעמותות -- אפשר פשוט לעשות.

הדיון בדף הזה גלש לשיחה על עמותה והתארגנויות, וחבל. הייתי שמחה לקרוא עוד בנושא מניסיונן של בעלות הדבר.

אני מתלבטת לגבי השנה הבאה עם הינוקא. הוא יהיה בן שנתיים וחצי בערך. כרגע סבתא עוזרת מאוד, ממש על תקן מטפלת, 4-5 פעמים בשבוע, אבל סיכמנו שבשנה הבאה העזרה שלה תרד ליומיים בשבוע בערך. לעוד יומיים או שלושה, יש מקום ידידותי ופתוח שאליו יוכל ללכת ל-4 שעות (גמיש מאוד, כלומר בנוי באופן מוצהר עם אפשרויות לשינויים ולשהות מרובה של האמהות שם וכולי וכולי). הסידור השבועי הזה ישאיר לי ממש זמן מינימלי לעצמי ולעבודה.

ההתלבטות שלי היא בעצם עד כמה הוא "ירשה לי" לעבוד בבית על המחשב, אפילו שעה-שעתיים, כשהוא לידי, או עד כמה אוכל להתארגן לשהות של ימים רצופים איתו בלי עזרה (עם מפגשי חינוך ביתי מדי פעם). מצד אחד לא נראה לי בכלל לשלוח אותו למקום כלשהו בלעדיי. מצד שני אני די מודאגת לגבי הורדת מכסת העבודה. וקשה לי לדמיין מה יהיו הצרכים המדויקים שלו בגיל הזה, ומה יהיו היכולות.

בלתי אפשרי לדמיין מה יהיו הצרכים שלו.. זה מאוד אינדיבידואלי וגם משתנה בתקופות ואפילו בימים.
הייתי מנסה לבדוק כך: כמה שעות את חייבת לעבודה שלך, ואת השעות האלו מנסה לכסות עם סבתא או בתשלום ( איפה שתרגישי הכי נכון - בית או בחוץ ) מקסימום משאירה לעצמך עוד שעה-שעתיים לאפשרות שתצליחי פה ושם לעבוד כשהוא עסוק לידך, אבל זה כדאי להשאיר רק כבונוס או לקחת בחשבון שמקסימום תעבדי חצי לילה...

עד כמה אוכל להתארגן לשהות של ימים רצופים איתו בלי עזרה (עם מפגשי חינוך ביתי מדי פעם). מצד אחד לא נראה לי בכלל לשלוח אותו למקום כלשהו בלעדיי. מצד שני אני די מודאגת לגבי הורדת מכסת העבודה
ימים רצופים בלי עזרה הם לא קלים, בעיקר אם את לא רגילה לזה.. צריך לזה הרבה רצון, ושקט מסויים. אם יושב לך כל הזמן על הראש הצורך לעבוד או להיות במקום אחר - לבד, או לעשות את עבודות הבית..אז את נקרעת.
את מתכוונת להוריד את מכסת העבודה? להיות פנויה ליותר שעות זה בכלל אפשרי לך?
לדעתי, חשוב שתחליטי איך את מחלקת את הזמן שלך בין העבודה והילד.
את בטח מכירה את השאיפה שלי לחבר בין מפגשי החינוך הביתי לבין העבודה כידוע לא לגמרי זנחתי אותה..
לא כל עבודה אפשרית לצד הילד, וזה תלוי הרבה גם בילד ובאמהות אחרות בקבוצה שנרתמות לעזור ולפנות אותך.
דבר ראשון את צריכה להגדיר טוב את השעות שאת זקוקה להן, אח"כ הפתרונות כבר "יתלבשו".
ועוד דבר, אולי הכי חשוב - השאלה: "למה את מסוגלת?" אם את לא יכולה לראות את עצמך שולחת אותו למקום כלשהו בלעדייך - אז התשובות יבואו משם, ויתנו מענה לצורך הזה.
אם את חייבת לעבוד מספר שעות כזה וכזה וצריכה עוד זמן לעצמך ואת לא יכולה למלא את הזמן הזה בעזרה ראויה... גם מהמקום הזה יבואו לך התשובות..

מקוה שמשהו מזה מדבר אלייך.

קרוטונית - אני יכולה לשתף אותך בנסיון שלי, אבל הוא רק הנסיון שלי.
כשהבת היתה בת שנתיים וחצי עבדתי בשני שליש משרה (קצת לפני כן עבדתי בשליש).
העבודה התחלקה בין מחשב לפגישות לעבודה בחוץ.
בחוץ לא היתה שום בעיה, מחשב היה יחסית קל ופגישות היו החלק הקשה.
היה תהליך של הסתגלות למצב שבו אני עובדת על המחשב והיא לידי או אפילו עלי, אבל בעיסוקיה. אני מודה מאוד על האילוץ הספציפי הזה שלימד אותי לא להיות ממוקדת בה כל הזמן ובכל זאת להיות איתה ובשבילה.
למדתי לעבוד מקוטע - לא שעתיים ברצף, אלא רבע שעה, הפסקה, חצי שעה, הפסקה, עשרים דק', הפסקה, חמש דקות, הפסקה וכך הלאה.
אל תשכחי שזה גיל שעוד ישנים בצהריים בדרך כלל - משמע שעה וחצי-שעתיים של עבודה ברצף. אפשר גם לקום בבוקר לפניו או לעבוד בלילה אחריו, בהתאם לשעות שאת עירנית יותר.

ועוד אפשרות - למצוא בחורה נחמדה/חברה וכד' שתהיה איתך ואיתו בבית ותיענה לצרכיו, בעוד את פנויה לעבודתך, אבל, שוב, עדיין שם בשבילו כשהוא צריך.

תודה על העצות.

למצוא בחורה נחמדה/חברה וכד' שתהיה איתך ואיתו בבית ותיענה לצרכיו, בעוד את פנויה לעבודתך
זה מזמן כבר לא הולך איתו. אם צדג' לוקח אותו לגינה למשל הכל בסדר, אבל כשאני בסביבה אין צ'אנס שהוא ישכח ממני ליותר מדקה ורבע.

למדתי לעבוד מקוטע - לא שעתיים ברצף, אלא רבע שעה, הפסקה, חצי שעה, הפסקה, עשרים דק', הפסקה, חמש דקות, הפסקה וכך הלאה
זה רעיון מצוין.

את בטח מכירה את השאיפה שלי לחבר בין מפגשי החינוך הביתי לבין העבודה כידוע לא לגמרי זנחתי אותה
בהחלט לא הצלחנו להגיע לבדיקת הבית אתמול, אבל אני עוקבת מרחוק ואולי נצטרף בהמשך.
מצד שני - זה יהיה פתרון לבילוי זמן איתו, ופחות לעבודה שלי.
לא כל עבודה אפשרית לצד הילד, וזה תלוי הרבה גם בילד ובאמהות אחרות בקבוצה שנרתמות לעזור ולפנות אותך
זהו, אפילו עם אמהות אחרות זה לא כ"כ קל. תלוי במצב רוח שלו כמובן, אבל בד"כ גם במפגשים (קטנים, עם ילדים ואמהות שהוא מכיר המון זמן ואוהב אותם) אני לא יכולה לצאת משדה ראייתו ליותר מדי זמן.

חלק מזה הוא העניין שמדובר בעבודה על המחשב, וכידוע זו עבודה שלא נוח לעשות עם ילדים.
מצד שני, קורה לפעמים שהוא מתעורר בלילה ואני אומרת לו "עברת את השעה שלך, אמא צריכה לעבוד, תשחק לידי ואל תפריע" זה כן עובד, ואני מצליחה לעבוד. אז אולי כן אפשר להגיע למין הסכמים כאלה איתו , כשעולה הצורך.
שיחות טלפון נקודתיות, לא ארוכות מדי, הוא כן "מרשה לי" בתקופה הזו (פעם היה סיוט מבחינה זו. עכשיו הוא מתעניין למי אני מתקשרת, מקשיב לשיחה בחצי אוזן וכולי).

ימים רצופים בלי עזרה הם לא קלים, בעיקר אם את לא רגילה לזה.. צריך לזה הרבה רצון, ושקט מסויים. אם יושב לך כל הזמן על הראש הצורך לעבוד או להיות במקום אחר - לבד, או לעשות את עבודות הבית..אז את נקרעת
בהחלט. אנחנו עוברים בהצלחה ימים כאלה כשיוצאים הרבה מהבית, בהנחה שהמשימות שיש לי לבצע קטנות ומדרגת חשיבות בינונית בלבד (או סידורי יומיום כמו קניות וכולי).

<ממשיכה להתבשל>

קרוטונית, תודה על החייאת הדף, זה נושא שאני מתלבטת לגביו כל הזמן, למרות שבינתיים (כבר שנתיים...) אני לא עובדת.
האמת היא שאני קוראת באתר שוב ושוב ועדיין לא מצליחה לראות את עצמי עובדת כשהבן שלי בבית.
אבל כאמור אני עדיין לא שם, אני אפילו לא יודעת איזו עבודה זאת תהיה.
לפי קצב הדברים אצלנו, אתם עוד תקראו את איתי מתלונן ש"היה תהליך של הסתגלות למצב שבו אני עובד על המחשב והיא לידי אבל בעיסוקיה"...

ועוד דבר, אולי הכי חשוב - השאלה: "למה את מסוגלת?"
לא לכ"כ הרבה, מסתבר. אתמול ושלשום היו ימים קשים, יום אחד הוא לא הצליח לישון צהריים, אני התפרצתי עליו כי זה חיסל לי את הציפיות לשקט בצהריים. אח"כ הרגשתי נורא כמובן. אחה"צ הוא היה בלתי נסבל, ובסוף נרדם בעגלה בשעה חמש וחצי, ומשם עבר ישירות למיטה.
ביום השני הכנו סלט יחד במטבח, היה נחמד, אבל היו לי המון טלפונים קצרים ומעצבנים של עבודה, המון קצוות קטנים לסגור, אי אפשר לדחות אותם כשזה ביום חמישי אחה"צ. אז באחת הפעמים שדיברתי הוא ישב על הסיר - ניצל רגע שיצאתי מהחדר ושפך את הכל לאמבטיה (ידע בדיוק מה הוא עושה. הצביע ואמר לי "לא-לא קקי"). אכן דרך מקורית להביע מחאה על העיסוקים של אמא.

אם את לא יכולה לראות את עצמך שולחת אותו למקום כלשהו בלעדייך - אז התשובות יבואו משם, ויתנו מענה לצורך הזה.
כרגע לא נראה לי בכלל לשלוח אותו, נהיה לי לא נוח עם הדיבורים של האמהות בגינה - איזה גן יותר נקי ואיפה יש סדר יום מוקפד ואיפה יש הנחה בויצ"ו וכולי וכולי. מצד שני לא מרגישה שאני מסוגלת להתמודד לבד. יש לי הרגשה שאני מנסה לתפוש את כל העולמות יחד, ובסוף יוצאת קטסטרופה.
אצטרך עזרה, זה ברור. לא ברור לי איזו עזרה וכמה.

(זה לא נהיה משעמם בגיל רבע לשלוש ללכת לגינה עם מטפלת? בשעות הבוקר, שבהן יש רק תינוקות בגינה?).

טוב, הרבה ממה שכתבתי זה סתם קיטורים. אבל אני מביאה את זה כאן, כי בדיוק בימים האלה שתיארתי אני מתנהלת וחושבת איך זה יהיה למשל יומיים רצוף איתו בלי עזרה. אולי דווקא בגלל זה יצא קטסטרופה.

אם היו לי שאיפות אי פעם להיות מסוגלת לאיזו עבודה מהבית כשהיא בסביבה הן התפוגגו.
לשטוף כלים יותר מדקה היא לא נותנת לי לבד בשקט, שלא לדבר על דברים יותר מורכבים. כשהיא ישנה אני צריכה לבשל וכאלה, כי אחרת לא יהיה אוכל בבית, או שלחילופין תמיד נהיה בבית בלי לצאת החוצה.
הפיתרון אצלנו הוא משפחתון רק בימים שאני עובדת מחוץ לבית (יומיים) ועוד פה ושם שעות אבא/סבתא וסבא, שעות שבקושי מאפשרות לי להמשיך התנהל בצורה נורמלית, שלא לדבר על לקדם משהו.
זה מאד פשוט: אם אני פותחת את הדלת כדי לתלות כביסה בחוץ, או כדי לקטוף פטרוזיליה או לזרוק זבל, היא כבר בחוץ נעלמת ואני צריכה לרדוף אחריה. אם אני יושבת ליד המחשב היא מיד רוצה לראות תמונות, אם אני לוקחת עט ליד היא חייבת את העט לי גם ואם ני אקח עט אחר אז הראשון לא מעניין, אם אני מנסה לסרוג אז חוט לא מספיק לה היא חייבת את המסרגה שאצלי ביד וכו' וכו'. כשהיא לא מסכימה ללכת לשירותים אני מודיעה לה שאני הולכת לעשות פיפי ואז היא מיד מבקשת גם. זה יעיל לפעמים, אבל ברוב הזמן בעיקר לא מאפשר הרבה פתח להתנהלות.
לא להתרכז בה?
אין לי מושג איך עושים את זה, אני מנסה לפעמים, אבל בדרך כלל לא ממש מצליחה. ועוד משהו, לא נעים לי להגיד את זה דווקא בדף הזה, אבל בפעמים שכן מתאפשר לי לא להתרכז בה, שהיא כן משחקת טיפה לבד ועוסקת בענייניה, אני מרגישה שזה רק בזכות המשפחתון, שזו יכולת שהיא מביאה משם, בטח לא מסבתא וסבא (בעיקר סבא) שמגיבים על כל פיפס שלה.

זה לא נהיה משעמם בגיל רבע לשלוש ללכת לגינה עם מטפלת? בשעות הבוקר, שבהן יש רק תינוקות בגינה?).
מנסיוני, אם יש מספיק חברה וילדים אחה"צ, אין בעיה שהבקרים הם נטולי ילדים בגיל הזה. אבל בלי קשר, המטפלת לא חייבת לקחת אותו לגינה, היא יכולה לקחת אותו גם למפגשי חינוך ביתי.
נראה לי, שגם אם תגיעי למצב שבו תוכלי לעבוד כשהוא לידך, זה יהיה רק אחרי כמה שבועות של התרגלות הדדית (אולי רצופת משברים), ושתמיד יהיו עליות ומורדות.

רוקדת, אני לא זוכרת בת כמה בדיוק בתך, אבל נדמה לי שהיא קצת יותר קטנה, ויש תקופה כזאת של הידבקות קשה לאמא בגיל הזה, אם אני זוכרת נכון. קשה לדמיין איך זה עובר, אבל זה עובר. כמובן, שזה קשור גם לאופי, ואולי זה גם קצת סינדרום ילד ראשון, בכורי יהיה בן 4 בעוד חודש, והוא בד"כ הרבה יותר זקוק לי ונצמד אליי מאחיו בן השנתיים. אף פעם לא נדע כמה מתוך זה נובע מהאופי שלו, וכמה מהמרכוז שהוא נהנה ממנו בתור ילד ראשון.

מה שתיארתי לא היה תוצאה של יום-יומיים נסיון. זה בהחלט דרש הסתגלות של מספר שבועות.
מבחינתי לא היתה הרבה ברירה -

• הייתי חייבת לעבוד (לצערי לא נראה שהחובה הזאת תתפוגג בעתיד הנראה לעין )
• לא הייתי מוכנה לשלוח אותה לגן. וזה אחרי שהלכתי לשני משפחתונים לבדוק. וטו מוחלט. הוא נמשך עד היום לגבי גני ילדים והוסר לגבי משפחתון אחד, בו היא מבלה חצי יום בשבוע.

מכאן לא היה לנו אלא למצוא דרך להסתדר.
אני כותבת "לנו", כיוון שהסברתי לה בצורה פשוטה וברורה מה הסיבה לכך שאני עובדת.
לא. היא לא הבינה מייד והסכימה איתי בהיגיון שעליה ללמוד להעסיק את עצמה.
היו לנו שני יתרונות:

1. שכבר קודם התאמנתי בלא להתערב במשחקים שלה ובעיסוקים שלה, אלא כשהיא מבקשת.
2. שכושר הריכוז שלי מתאים בדיוק לדינמיקה של עבודה מקוטעת - ממילא אני לא מחזיקה מעמד על הכסא יותר מעשרים דקות-חצי שעה.

תמיד זה זמן טוב להתחיל להתאמן. ככל שמקדימים, כך קל יותר.
כשזה אילוץ, אז מתאמנים אינטנסיבית והתוצאות מקדימות לבוא, אני מאמינה.

רוקדת, האם בחברת עוד אמא וילד את כן מצליחה לעשות דברים?

אתמול ושלשום היו ימים קשים,
יש בהחלט ימים כאלו, גם אצלנו
דרך מקורית להביע מחאה על העיסוקים של אמא.
יש להם יופי של דרכים, ובאמת התימרונים שאנחנו נדרשות ללמוד הם מעל ומעבר לדמיון, והם תמיד יהיו יותר מקוריים ויצירתיים ויצליחו להפתיע אותנו.
אני מוצאת את עצמי לעיתים מעלימה עין על דברים שאני "לא אוהבת" וקוראת לזה "מחיר השקט".
גם טלביזיה או קלטת נכנסים לאותה קטגוריה, אצל אחרים זה יכול להיות מחשב...

כרגע לא נראה לי בכלל לשלוח אותו, נהיה לי לא נוח עם הדיבורים של האמהות בגינה - איזה גן יותר נקי ואיפה יש סדר יום מוקפד ואיפה יש הנחה בויצ"ו וכולי וכולי. מצד שני לא מרגישה שאני מסוגלת להתמודד לבד. יש לי הרגשה שאני מנסה לתפוש את כל העולמות יחד, ובסוף יוצאת קטסטרופה.
הקטסטרופה היא באמת עניין של מצב רוח, ואני ממש מכירה אותה מקרוב. יש רגעים כאלו ולעיתים ימים, אבל סה"כ חשוב שתהיי שלמה עם האמת שמדברת מתוכך. ואותה את אומרת כאן - את לא רוצה גן, ואת תצטרכי עזרה. כן, לבד זה לא אנושי.
עזרה יכולה להיות גן ויכולה להיות בייביסיטר או סבתא. כל עזרה. העיקר שהיא תהיה טובה מספיק כי אין שום טעם לחפש אחר המושלם אותו לעולם לא נמצא, גם אנחנו לא מושלמות
הקטסטרופות יבואו וילכו ואת "תתגלחי" עליהן וזה יהיה בדיוק אותו דבר אם הילד יהיה בבית או בגן, כי אי אפשר להימנע מזה... אבל בין קטסטרופה אחת לשניה את תוכלי להרגיש טוב עם מה שאת בחרת לכם, וזה מה שחשוב, לדעתי. כי הבחירה, לעכשיו או לזמן הקרוב, יש בה אמת שלא כל רוח מזעזעת אותה. הענין הוא באמת הפרופורציות של הרוח.
ועוד לא דיברנו על קבוצת אימהות תומכת!!! ועוד נדבר...

(זה לא נהיה משעמם בגיל רבע לשלוש ללכת לגינה עם מטפלת? בשעות הבוקר, שבהן יש רק תינוקות בגינה?).
ילד שאוהב להיות בחוץ, אין לו שום בעיה עם זה. משעמם זה כשהרסנו לילד את הסקרנות ולא נראה לי שיש הרבה ילדים כאלו. אם הוא לא ירצה את הנדנדה אז הוא יעדיף לטפס למעלה על הסולמות, שוב ושוב, כן ! שוב ושוב... הילדים כך לומדים המון מיומנויות ומשתכללים, כל הזמן, עד כדי כך שילדים אחרים יכולים אפילו להפריע להם לפעמים. להיות בחברה זה עסק רציני מאוד שדורש הרבה מאוד אנרגיות מילדים ומבוגרים.
תינוקות בכלל לא מפריעים, להיפך, זה עוד עניין ואקשן שקורה סביב, ואז בא הכלב.. והנמלה... בקיצור, אין שום בעיה גם להיות לבד!
וגם לא חייבים כל יום ללכת לגינה, אלא אם הילד דורש זאת ( ויש שדורשים... ) אפשר יום אחד לג'ימבורי ויום שני לחנות המכולת...

אז כשאני רוצה לנסח קורות חיים או לעשות שיחת טלפון חשובה אני דואגת שהיא לא תהיה בסביבה או שיהיה בסביבה מבוגר נוסף. לא נעים, אבל זו המציאות. לא ככה דמיינתי לי.
למה לא נעים ? לי זה נראה נורמלי לגמרי שיש דברים שדוחים אותם לזמן שהילד ישן או עסוק או עם מישהו אחר..
לדעתי זה בכלל מאוד בריא לילד לא להיות רק עם אימא אלא עם עוד דמויות קבועות ואהובות.
אני לפעמים מחכה ימים לנסח משהו משמעותי.

קרוטונית, איזה עבודה מול מחשב? אם זה כתיבה ועריכה, אני ממליצה לנסות מחשב כף-יד ולעבוד בגן משחקים או מקומות אחרים. אני סוחבת איתי iPAQ 4155 לכל מקום ומצליחה לכתוב, לקרוא (הכי קל), לערוך, ולצייר דברים קטנים (מסך של 320x240...). הקצב אמנם איטי יותר מאשר במחשב שולחני, אבל מצד שני למחשב השולחני קשה לי להגיע. מציעה לחפש משומש -- הרבה אנשים קנו את זה בתור גאדג'ט מגניב אבל אז גילו שבעצם אין להם מה לעשות עם יומן כל כך יקר..
http://www.mobilebulgaria.com/uploads/p ... 01/[po]pic 2 10[/po].jpg

יונת, איך כותבים בזה? מציירים את האותיות על מסך המגע? אפשר לחבר מקלדת מיני?

הממ. זה לא קצת קטן?
אני עובדת בבית על לאפ טופ, וכבר היו מקרים שלקחתי אותו וישבתי בחוץ עם תינוק ישן בעגלה. אבל האמת היא שרוב הזמן אני צריכה חיבור אינטרנט - לשלוח קבצים, לקבל הודעות, לאמת מידע בחיפוש גוגל וכולי.

יונת,
אפשר להתחבר עם דבר כזה לאינטרנט?

מהתגובה של קרוטונית אני מבינה שלא...

אגב, הדיון הזה לא נוגע רק לחד הוריות. כל אשה שבעלה עובד משרה מלאה מחוץ לבית היא חד הורית לצורך הדיון הזה... צריך להעביר לדף כללי יותר.

אגב, הדיון הזה לא נוגע רק לחד הוריות. כל אשה שבעלה עובד משרה מלאה מחוץ לבית היא חד הורית לצורך הדיון הזה... צריך להעביר לדף כללי יותר.
לאישה שבעלה עובד במשרה מלאה יש מישהו שמביא משכורת הביתה. לנו לא. במקרה שלי יש אבא שעוזר בבייביסיטר פעם בשבוע, אין מזונות ואין עזרה כלכלית, מקסימום בגדים יד שניה לילדה מאחיות שלו. זה בדיוק הדיון. לא מתאים לדף כללי יותר כי לחד הוריות יש אילוצים שלאחרות אין. מי שלא נמצאת שם לא תבין (מאמי, תעבור בסופר ותביא קצת תפוחים, טוב?)

מה שרוקדת אמרה.

הדיון הזה לא נוגע רק לחד הוריות.
הוא עוזר מאוד ל כל אשה שבעלה עובד משרה מלאה מחוץ לבית ורוצה לעבוד לצד גידול הילדים.
מי שחייבת לעבוד במשרה מלאה = 8 שעות ביום, סביר שלא תמצא עצמה בדף הזה, נכון ?

הדיון הזה לא נוגע רק לחד הוריות
הדיון הזה נוגע לכל מי שמתעניין בו, כמובן. אבל זה ממש לא אומר ש צריך להעביר לדף כללי יותר.

לו הייתי פותחת דיון בשאלת תפקידי הסבא והסבתא במשפחות חד הוריות, גם אז היו אומרים ש הדיון הזה לא נוגע רק לחד הוריות ? גם במשפחות נורמטיביות יש סבא וסבתא, אבל אצל חד הוריות יש להם משקל גדול הרבה יותר.
על זה הדיון, וזה הפוקוס, ויש מספיק משתתפות כדי להצדיק אותו.

ויש מספיק משתתפות כדי להצדיק אותו.
גם אם לא היתה השתתפות גדולה, עדיין יש לו מקום ! מוצדק לגמרי לטעמי.

רגע רגע...
לא התכוונתי לומר שנשים לבעלים עובדים מתמודדות עם אותן בעיות כמו חד הוריות, או להקל ראש באתגרים של חד הוריות.
בסך הכל רציתי לומר שהדיון הספציפי על איך עובדים מהבית בנוכחות ילד ובלי מישהו נוסף שמשגיח עליו רלבנטי גם ללא חד הוריות (כמוני למשל). נכון שיש אמהות עם בן זוג שיכולות להרשות לעצמן לא לעבוד בכלל, או לעבוד כשהילד עם האבא, אבל יש כאלה שכן נאלצות או אפילו בוחרות לעבוד כשהאבא לא בסביבה, והדיון הזה יכול להיות שימושי גם עבורן (והן עלולות לפספס אותו בגלל שהוא בדף הזה).
לדיון הזה יש ויש מקום, אבל לדעתי הוא שייך יותר ל חינוך ביתי ועבודה מהבית.

רציתי לומר שהדיון הספציפי על איך עובדים מהבית בנוכחות ילד ובלי מישהו נוסף שמשגיח עליו רלבנטי גם ללא חד הוריות (כמוני למשל).
הוא רלוונטי רק חלקית. זה לא אותו הדבר. כי גם מבחינת פרקטית וגם מבחינה נפשית, הלחץ אחר לגמרי כאשר:
א. את המפרנס היחיד.
ב. את יודעת שאין מי שיגיע הביתה בערב ויחפה על יום שבו לא עבדת או "הזנחת" קצת את הילד. אין מי שייתן לך אפילו חמש דקות להישאר עוד במיטה בבוקר, אם תעבדי חצי לילה. די בידיעה הזאת, באחורי הראש, כדי להוסיף ללחץ שלך ולהשפיע על הדינמיקה מול הילד.

דף תמיכה

רוקדת,
אני מנסה להיזכר איך התנהל התהליך אז וכבר לא ממש זוכרת את הפרטים.
אני יודעת שלא היו לי פתרונות ממש קלים כמו טלויזיה, אבל בהחלט השתדלתי לספק אטרקציות בימים שהייתי חייבת זמן עבודה מרוכז - גיגית/אמבטיה (לא נעים להודות אבל זה לא ממש עניין יומיומי אצלנו), צבעי גואש/מים, בצק וכד'. בדרך כלל בסוף יום כזה הבית נראה כמו אחרי פצצת אטום. אבל שתינו היינו עם חיוך גדול.
עוד משהו - אם הרגשתי שהיא ביום נצמד ובכל הייתי חייבת לעבוד, השתדלתי קודם להקדיש שעה-שעתיים לפעילות משותפת ורק אחר כך לקחת זמן לעבודה.
שטיפת כלים היא דוגמא למשהו שארך שעתיים כשהיא היתה שותפה. זה משתלם - היום היא עוזרת וממש מזרזת את התהליך.

תראי, כל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה ואת ההעדפות של הילד/ה שלה.
מחשב - אפשר להניח שתי מקלדות ולתת לה להקליד לידך.
אפשר להכין כוס מלאה בעטים זהים ולהפוך את החלפות העטים למשחק.
לאט, בסבלנות, זה מגיע.
תקני לה זוג מסרגות וכדור צמר והיא תסרוג גם (אני התמודדתי עם ילדה שרצתה לסרוג וחתולה שרצתה לפרום...)
תתני זמן לחיפוש, כי הלחץ הכלכלי הוא אבי חוסר הסבלנות לתהליך ולילד/ה.
אנחנו רוצות להאיץ תהליכים כדי שנוכל כבר לעבוד ושיגמר כבר המינוס המזדחל ושלא יגידו עלינו שאנחנו לא מצליחות לפרנס כי אנחנו חד הוריות. ומעוד סיבות.

וכאן המקום להגיד שכדאי גם לחשוב על פתרונות יצירתיים למצוקות הכספיות. לא רק בעוד פרנסה.

לדיון הזה יש ויש מקום, אבל לדעתי הוא שייך יותר ל חינוך ביתי ועבודה מהבית.
הדיון הזה התחיל כאן ואני מקווה שישאר כאן. אפשר שם לשים קישור לפה.

רוקדת
התיאור שלך לגבי הכלים והכביסה היה לקוח ממש מהבית שלי. בדיוק כל מה שתארת.
זה היה נורא קשה, אפילו שאני לא חד הורית..
אבל היום (שנתיים וארבע) זה עולם אחר.
היא פשוט משחקת המון לבד, למעשה זו הפעילות המועדפת עליה (והיא לא בגן). לפעמים צריכה אותי באזור, לפעמים רוצה שאשתתף קצת. זה הרבה יותר קל לתת את זה כשזה לא מתנגש עם כל התוכניות שלי. עדיין היא לא ממש אוהבת שאני תולה כביסה/רוחצת כלים. אבל אם אני מפסיקה ונותנת לה מה שהיא צריכה (סיפור, משחק, ריקוד) אח"כ היא מסכימה שאני אעשה אותם.
מה שאני רוצה להגיד זה שזה באמת עובר.

מה שאני רוצה להגיד זה שזה באמת עובר.
זה מאד מעודד. באמת.
בכלל הדף הזה מאד מעודד אותי.
האמת, כשאני מסתכלת אחורה, אז אני יכולה לראות כמה התקדמנו וכמה דברים השתנו. אם בעבר היה קשה להשאיר אותה עם סבא/סבתא היום היא הולכת איתם/אליהם בשמחה, גם קודם היה בשמחה אבל כל עוד זה לא כלל פרידה ממני. אם בעבר היה בכי היסטרי כשהייתי משאירה אותה עם דודאבא או כשהיה מוציא אותה לטיול של שעה, היום היא מאד שמחה אליו והולכת איתו בקלות בדרך כלל ונפרדת ממני יפה לשעתיים-שלוש. זה הכל שינויים של פחות מחודשיים ולכן רק עכשיו התחלתי להתרגל ולהבין שאני יכולה לחשוב על פרנסה נוספת, זה בנוסף למציאות שהתחילה להתדפק על הדלת.
ליאת, אין לך מושג כמה המילים שלך מעודדות אותי. גם אצלי אין טלויזיה ככה שהפיתרונות הקלים לא קיימים. אני מבינה שאני רוצה להאיץ אותה אבל היא בקצב שלה והקצב הזה לא תמיד נוח לי. נמצא דרך. מקסימום בשעות כאלה כמו עכשיו (ככה כל ערב בזמן האחרון, אני נרדמת איתה ואז מתעוררת בשעות כאלה, זה מצויין לנצל את הזמן הזה).

לחיים יש דרך להסתדר בעצמם כשאת מתמקדת במה שחשוב.
אין תשובה חד משמעית כי כל ילד הוא עולם ומלואו, ולכל אימא האופי וה"סיפור" שלה.
אצלנו, יהונתן תמיד היה תובעני מאוד.
עם זאת, אילוצי החיים לימדו אותו להעסיק את עצמו.
בתקופות שבהן אני שקועה יותר בעצמי או בעבודה, הוא נעשה תובעני יותר.
כשאני מצליחה להתפנות אליו יותר, ולעמוד טוב יותר במשימות היומיומיות, אני כמעט ולא רואה אותו.

אני כמובן מדברת על ילד גדול יותר משלכן, אבל אני מקווה שהמידע עוזר לך.

לגבי מחשב כף-יד:

• אפשר לכתוב בכתב יד, אבל נוח ומהיר יותר להקליד. יש מחשבים שמגיעים עם מקלדת קטנה, ובאחרים (כמו שלי) פשוט מופיע ציור של מקלדת על המסך-מגע.

• אפשר להתחבר לאינטרנט ב-WiFi (ואני בטוחה שבגושדן יש הרבה גני משחקים בטווח של hot spots), או דרך טלפון סלולרי (שאפשר להתחבר אליו ב-bluetooth). רק שאז אני ממליצה להצטייד בסוללה נוספת כי כל הקרינות האלה צורכות יותר חשמל מאשר עבודה נטולת תקשורת.

• זה אכן קטן, אבל זה לא בא במקום מחשב שולחני אלא למצבים ומקומות שבכלל לא תוכלי להביא מחשב שולחני או לעבוד עליו. אפילו על מחשב המחברת הכי קטן קשה לעבוד בעמידה, ולא תמיד מתאים לסחוב אותו לחברים או טיול או מפגש. ככה אפשר לנצל פיסות זמן פנוי בלתי צפויות.

קרוטונית, בטח יש לך חברים שקנו כזה פעם ולא משתמשים. תשאלי אנשים ותראי. את יכולה לבקש מהם בהשאלה לתקופת נסיון, וככה תוכלי לבדוק אם שווה לך להשקיע בזה ואם כן אז מה בדיוק לקנות.

משחק למחשב שבדרך כלל משביע את הסקרנות של הבת שלי והיא הולכת לשחק עם צעצועיה:
מקלידים בגוגל תמונות "אריה" יוצאים כל מיני אריות.
אפשר גם חיפושית, גמל ואפילו מרבה רגליים...

זה באמת עובר. הבת שלי היום בת קרוב לשלוש,( אני חד הורית מפרנסת יחידה) וכיום היא מעסיקה את עצמה כך שאני יכולה לעבוד מהמחשב וגם לעשות את עבודות הבית לא רק כשהיא ישנה.

אני התחלתי עם בלי מעונות וכו'.
מהר מאד הבנתי שביכולות שלי ובמצבי,
עדיף ילדה במעון ואמא יציבה ועם יכולת הכלה בריאה מאשר ילדה איתי בבית ואמא עם כוחות מוגבלים.

אני מאמינה שיש לה מה ללמוד גם במסגרת לא ביתית, ושהיא מספיק חזקה ובריאה בנפשה שהמסגרת לא רק לא גורמת לה נזק אלא אף משמשת לה מקום להתנסות חשובה.

עם כל הכבוד שלי לביתיות ולהשארת הילד קרוב אלי, ברגע שהתחלתי באמת להקשיב לי ולצרכים שלי, ראיתי שהמשוואה לא עובדת.
אם אין לי זמן לעצמי. פנאי אמיתי, אני פשוט נשחקת ואז הבית הוא לא ממש מקום נעים להיות בו.

עדיין יש לי יסורי מצפון , מה גם שלפני שילדתי קראתי את כל מה שנכתב כאן באתר אבל המציאות ולדעתי בעיקר הכנות שלי עם עצמי, קבעה, שבסופו של דבר, לא ניתן, במסגרת ביתית וללא בן זוג כליל, באמת למלא מצברים, ולהתחשב בכל הרבדים שלי כאישה כאמא וכאדם. ואם אני לא נותנת מקום ומרחב לכל הצרכים ולכל הרבדים שלי (נפשיים, רוחניים, רגשיים, פיסיים)
אני לא צומחת, קשה לי להתמודד עם לחץ, קשה לי עם החרדות שלי כמפרנסת ומגדלת יחידה.

טוב רציתי לתת טיפ ויצא התוודות. מקווה שמאפשר קצת ראייה אחרת.

אני באמת תוהה לא פעם בענין הזה.
בתחושה שלי יש משהו בזה שילדים של חד הוריות נוטים להיות צמודי אמא יותר ושדווקא לכן אולי זקוקים יותר ליציאה מחוץ לבית. כמובן שכל אחת והסיפור שלה אבל למרות שאני מאד בעד חינוך ביתי במקרים מסויימים, אני לא פעם תוהה אם הוא נכון לילדים של חד הוריות. ברור לי שהמערכת הזו צריכה הרבה אויר. ברור שילד ואמא זה מאד צפוף ואפילו זוגי. אני לא בהכרח מדברת על הצורך שלי, גם, אלא דווקא על הצורך של הילד ולא בגיל שנתיים אלא מאוחר יותר.
אין לי כמובן תשובות ברורות.

ברור לי שהמערכת הזו צריכה הרבה אויר.
אכן כן.

מצד שני, אני לא משוכנת שהאויר הנכון הוא מערכת החינוך.
אם יש סבא סבתא ובמקרה שלנו גם אבא שמוכן פעם בשבוע להיות איתה כמה שעות במקומי, אני תוה לפעמים אם זה לא בדיוק האויר שהמערכת צריכה.
כי זה שהיחסים שלי ושלה יצטרכו אויר לפעמים, לא בטוח שזו סיבה מספיק טבה כדי להעיר אותה כל בוקר עם שעון בשעה לא מתאימה, להכריח אותה להזדרז לאוטו או להסעה, ובכלל לתת לדברים חיצוניים שלא מתאימים לאישיות שלה ולקצב האישי שלה ושלי לנהל לנו את החיים.
כרגע היא במשפחתון מעשר בבוקר, כי ככה מתאים לי ולה ורק יומיים, שוב כי ככה מתאים לי. האם לאורך השנים נוכל להתנהל בצורה שמתאימה לנו או שנצטרך להתכופף והחוץ ינהל לנו לגמרי את הבית ואת היחסים?
זו גם שאלה שאני מרבה לשאול את עצמי. אין לי תשובות.
בנתיים היא נמצאת במקום שמבחינה רגשית מאד מאד טוב לה בו. עדיין, אם חשבתי שהיא מאד רוצה להיות שם ימים נוספים הסתבר לי במקרה שלא, שהיא מעדיפה לפגוש חברים כשהיא איתי. איך שלא יהיה, מערכת החינוך חמישה או שישה ימים בשבוע זה כבר לא לאוורר את המערכת, זה כבר מצב בו הבית הופך להיות שולי. זה אולי מתאים בגיל 15, אבל בטח שלא בגיל 5 או 7.

אחד הדברים שקשים לי כרגע מאד הוא שאנחנו פשוט מבודדות כאן חברתית.

לאחרונה גיליתי את הפטנט הלא יאומן של ללכת אחר הצהריים למשפחות עם ילדים שחוזרים מהגן/בית ספר וגיליתי בישוב שלי אמא שהחזירה הביתה את הילד מהמעון. היא מאמינה בחינוך ביתי אבל הילדים במסגרות. הקטן נכנס למעון כשמצאה עבודה זמנית, עכשיו העבודה נגמרה והוא בן שנה וחודשיים והיא שלפה אותו משם עד שתהיה לה עבודה אחרת, ככה שאפשר לנסות לתקשר איתה בבקרים. בניגוד להרבה אנשים בישוב זו מישהי שיש לי שפה משותפת איתה פחות או יותר.
הבעיה עם הפטנט הזה היא שהוא מאלץ אותנו כל הזמן ללכת לבתים של אחרים. זה בפני עצמו מאד קשה לי רגשית בכל פעם מחדש ובכל זאת אני דואגת שזה יקרה. אני צריכה לוודא שזה בטווחי זמן מסויימים וקרוב הביתה, שלא ניפול על שעות של ארוחות כי זה מכניס אותי ללחץ וגם ככה זה תמיד מהווה בעיה כי תמיד יש אי נעימויות סביב אוכל.

מצד אחד ככל שאני חושבת על זה יותר ברור לי שיהיה יותר קל לה ולי אם היא תהיה בהמשך, בשנה הבאה עוד ימים במשפחתון ומצד שני אני תוהה איך זה שהגעתי לחשוב ככה. מצד שלישי בגלל שיש לה צרכים מיוחדים לא כל גן יהיה מוכן לקחת אותה או להתמודד עם הסיטואציה הקיימת יותר מחלק מהשבוע. אני כמובן, נשענת על התירוץ של צרכים מיוחדים כדי להסביר לעצמי למה היא חייבת להיות עוד קצת בבית במקום להחליט מתוך מקום נקי ואמיתי מה אני רוצה עבורה, עבור שתינו.
הבוקר היא בילתה בוקר עם סבתא. בתקופות שסבתא פנויה זה תענוג, בתקופות אחרות קצת פחות. לבנות על הפניות של אמא שלי זה בעייתי.

מצד שלישי בגלל שיש לה צרכים מיוחדים לא כל גן יהיה מוכן לקחת אותה או להתמודד עם הסיטואציה

תגדירי צרכים מיוחדים?

ומצד שני אני תוהה איך זה שהגעתי לחשוב ככה.

יש אידיאולוגיות - למשל בנושא חינוך, או עצמאות כלכלית ועוד
ואז יש את החיים...
החיים הם לא מין ואקום שבתוכו אנחנו יוצרים את חיינו.
בחיים יש המון "אילוצים" שמכתיבים אחרת.
המקום שבו התלחלת לחשוב ככה הוא המקום בו האידיאולוגיה לא הצליחה לחיות בתוך החיים.

אם תפרטי אולי ניתן יהיה לסייע במציאת תשובות.
ואולי התשובות כבר שם אבל את מתקשה לקבל אותן ובטח מתקשה לאהוב אותן...

תגדירי צרכים מיוחדים?
דף שלם ומעייף, ארוך, אבל אם תרפרפי בו תמצאי תשובות, אמא אוכל .

העברתי את הדיון לשם

לא הצלחתי להגיע ליום עיון, אשמח לשמוע רשמים מהמעגל שהתקיים בנושא ואם ישנן שאלות שנשארו פתוחות לדיון, אשמח להיות שותפה להן

אשמח לשמוע את קולן של הנשים החד הוריות בנוגע להתפתחויות בנושא מנהיגות נשית
כוונתי לחברה שבה הנשים מגדלות את הילדים בשבט והן המובילות את החברה האנושית ומקבלות את ההחלטות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הגעתי מגוגל לדף הזה ואני מאוד רוצה להגיד תודה למי שכתבו בו כי הוא עוזר לי להסתכל קצת קדימה.
אני עם פיצקה קטנה בת שנה, אני עובדת מהבית (עוד מלפני שנולדה) ומאז שחזרתי מחופשת לידה אני משתמשת בשירותי בייביסיטריות נחמדות ל-5 שעות ביום, וביתר היום אני מאלתרת. קמה מוקדם, הולכת לישון מאוחר יותר, למרות שקשה קצת, כי היא מתעוררת די מהר בלילות ורוצה אותי קרוב אליה.
בינתיים קשה לי מאוד לראות אפשרות לשלוח אותה למשפחתון או לגן ואני רוצה לחשוב על חינוך ביתי, ומצד שני אני מאוד מתלבטת איך זה יתאפשר לי בעתיד (5 שעות ביום לא מספיקות לי, במיוחד כשאני מקימה גם עסק במקביל). בקיצור, אני אשמח להמשיך את הדיון הזה ואשמח אם יש כאן עוד אימהות כמוני, חד-הוריות עם קטנטנים וחושבות על חינוך-ביתי, או שכבר נמצאות בתוך זה.

לא יודעת אם הדוגמא שלי רלוונטית לך, אבל מתפקדת: חדורית לילדה בת 6 בחנ"ב מאז ומעולם (למרות שהיתה רשומה בגיל שנה לנעמ"ת- ולא שלחתי, וראיתי הרבה גנים פרטיים בגיל שנתיים- ונחרדתי, וגן חובה אחד בגיל 5- וישבתי לכתוב בקשה לפטור מחוק חינוך חובה, שגם קיבלתי). לא יודעת עד מתי נמשיך בזה, לא רק משיקולים כלכליים.
לנו יש מזונות, ואני מבינה שזה לא כך אצלך. אני עובדת מעט מהבית ומצליחה להכניס קרוב ל-4 שעות בשבוע מחוץ לבית. זה לא הרבה. לנו זה מספיק לעת עתה.
כשהקטנה שלך תגדל, אולי תחברו לקבוצת ילדים בחנ"ב, אם תרצו בחברה. לפעמים נוצרים קשרים טובים ואז היא תוכל להיות במפגש עם אחד מההורים האחרים או בביקור אצל חבר ואת תוכלי לעבוד.
יש אמהות שכבר בגיל הינקות מצליחות לעשות סידור כזה עם אם (או אב ) אחרת: כמה ימים בשבוע את עם שניים וכמה ימים (או שעות) ההורה השני עם בתך וילדו.
תוכלי לראות גם כאן אם משהו יכול לסייע לך: מענקים והטבות לגרושות וחד הוריות .
התייחסתי רק לניסיונות הפרנסה, אבל את מוזמנת לכתוב אם דברים נוספים מטרידים אותך (או נחמדים לך ).
תהני!

הי לך מקשיבה,
לי יש בת 3 שעדיין איתי בבית. הלוואי והייתי יכולה להמשיך בזה גם בעתיד, אבל אני לא יכולה (ולאו דווקא בכלל החדוריות והפרנסה). אני מאמינה שהדבר הזה אפשרי לגמרי, אך הוא תלוי בכמה דברים: האחד, קרבה של קבוצת חינוך ביתי ויחסים טובים (-: השני, יכולים השתכרות גבוהה פר שעה (כלומר שבמינימום שעות עבודה תרוויחי מספיק כסף כדי להתקיים). אני מגלה, שהרבה דברים לא מתקדמים כשעיקר העבודה שלי מתרכזת בשעות העבודה הלא קונבנציונאליות (הלילה ולפנות בוקר). אם לך משתלם לעבוד ולשלם לבייביסיטר, אז אפשר להניח שאכן כך זה? וחוץ מזה, לקצץ כמה שאפשר בהוצאות בסיסיות. מניחה שאני, אם הייתה לי האפשרות, הייתי מעבירה את עצמי לפריפריה.
מאמינה שלכל דבר יש פתרון, ומקווה שתמשיכי להקשיב לעצמך ...
וכמו מיכל מזמינה אותך להמשיך לכתוב! ינעם לי אם יתחדש פה הדיון על חד הוריות וחינוך ביתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה שעניתן, עוזר לי מאוד לקבל פרספקטיבה של עוד אמהות ואשמח להמשיך עם הדיבור. שתיכן כתבתן שאתן לא בטוחות שתמשיכו עם זה "לא רק בגלל שיקולים כלכליים" / "לאו דוקא בגלל החדוריות והפרנסה" אני מאוד אשמח להבין למה.
וגם - קבוצת חינוך ביתי זה לא כמו גן / בי"ס כזה שבאים אמהות ביחד עם הילדים? איך זה בעצם מאפשר להמשיך עם החינוך הביתי לאורך זמן? (יכול להיות שזאת שאלה די טריוויאלית למי שבתוך זה אבל לי אין ממש מושג בקשר לזה)
לגביי - יש ימים שזה נראה לי ממש אפשרי לעשות את זה, ויש כאלו ימים שאני ממש מתעייפת מתאומים של שמרטפיות ונחרדת מכמות הכסף שהולך לי על זה. או שהזמן נוזל לי מבין האצבעות ולא מספיקה כלום.
מצד שני אני לא מצליחה להחליט לשלוח אותה למשפחתון. הלב שלי אומר לי שוב ושוב - "לא! זה לא מה שאת רוצה בשבילה, זאת לא דרך החינוך שאת מבקשת לתת לה".
מה שאני מנסה כנראה, זה להבין איך החיים שלי ייראו? אני כרגע שכירה בתפקיד בכיר, אבל כנראה שבתוך 3 חודשים אני פורשת להקמת עסק עצמאי (תנאים בעבודה שמאוד השתנו ואני כבר לא מרגישה שרוצה ויכולה להישאר) ובלי הרבה רזרבות כלכליות.
אז לגמרי צריכה לקחת בחשבון גם את יכולת ההשתכרות שלי, רק שכרגע אני בחוסר וודאות בנושא הזה.
אני כרגע בשלב שכל מידע ושיתוף הוא חשוב לי ואני אשמח לכל תובנה / מחשבה / שיתוף מניסיון.
אה, כן. ועוד דבר, אני חד-הורית מתוך בחירה ולכן אין מזונות וגם לא עזרה כלכלית מההורים או ממישהו אחר.

רק באתי לחזק את ידייך ולהגיד לך, שהשנים הראשונות הן קריטיות ואין להן תחליף. נכון את עושה שאת מגדלת את בתך בלי לשלוח אותה לכל מיני מעונות. כסף בא וכסף הולך. אפשר אפילו לקחת הלוואה מהבנק לכמה שנים ולהתחיל להחזיר אותה כשתגדל, אם יהיה צורך. אבל הילדות לא חוזרת לעולם, ואמא בתקופת הילדות המוקדמת אין לה תחליף לעולם.

לגבי מפגשי חינוך ביתי: זה נותן לבתך - וגם לך - חברה וקהילה.
עוד דבר שלפעמים צומח מתוך המפגשים, אם יש קשר טוב וכימיה טובה ומוצאים חברים כלבבך: יכול לצמוח קשר עם עוד משפחה שיאפשר לך להיעזר בהם, כשאת חייבת לעבוד בתך יכולה להיות אצלם ולשחק עם ילדם/ילדיהם שהם חבריה. אני מכירה אמא חד הורית ששרדה בשנים הראשונות בין היתר הודות לקבוצת חינוך ביתי מקסימה ותומכת, שאירחה את הילד שלה לכמה שעות כל פעם, מה שאיפשר לה לעבוד, ולילד להיות עם חבריו.
והעזרה במקרה כזה היא הדדית, כי גם לאמא שהיא לא חד הורית ושמארחת ילד חבר בביתה, זה מאוד עוזר שלילד שלה יש חבר אהוב בגילו.

כל מה שבשמת אמרה - מדויק! (מחרפן אותי כמה שהתרגלתי ללייק בפייסבוק).
אצלי הסיבה לאי חינוך ביתי היא התנגדות של הצד השני במשוואה (אני לא במצבך החד הוריתי מבחירה). קבוצת חינוך ביתי מספקת חברה לילדים בגיל שהם כבר זקוקים לה, וגם לך- אם את זקוקה לזה. (לא כולן מרגישות צורך אני חושבת).
ההצעה הכי מעשית שלי בשבילך היא לא להסתכל קדימה מדי. אם עכשיו את בוחרת לא להכניס אותה למשפחתון כי זה לא נראה לך נכון- תבררי איך השנה הקרובה תראה לך. ושנה שאחר כך- הכל פתוח, תוכלי לבחור בזה מחדש- וגם לבחור שלא. הצרכים שלה ושלך עוד ישתנו הרבה במהלך השנים. אני לא יודעת באיזה תחום את עובדת, אבל המעבר לעבודה עצמאית- בדרך כלל הולך טוב עם חינוך מהבית.

תודה רבה מאוד, ממש עזר לי לשמוע מכן.
האם יש קבוצות חינוך ביתי באזור השרון? איפה מוצאים כאלו קבוצות? האם זה רלוונטי בכלל לפצפונת בת שנה?
איך תיראה השנה הקרובה? שאלה גדולה. אין לי מושג. איך מתחילים לתכנן כזה דבר?
בחודש הבא אחת המטפלות שלי עוזבת (פעמיים-שלוש בשבוע), משערת שאחשוב על מטפלת חלופית, למרות שזה מאוד קשה למצוא ביישוב שלי.
מנסה גם בכיוון של משפחתון לכמה שעות ביום, אבל בינתיים לא מוצאת משהו שנראה לי שארצה לשלוח אותה.
והפתיע אותי לשמוע שהמעבר לעבודה עצמאית הולך טוב עם חינוך מהבית - ???? אני חשבתי שבשביל להקים עסק דווקא צריך להתכונן להרבה שעות עבודה וזאת אחת ההתלבטויות.

הגעתי מגוגל לדף הזה
אז קודם כל ברוכה הבאה!
הוו, זה מעלה נשכחות. גם כשהבת שלי היתה בערך בת שנה נחשפתי לראשונה לאתר הזה. ובהתחלה חשבתי לעצמי- איזה מוזרים, על-א-בח'תי! ועכשיו- אני לא רואה איך אפשר אחרת.
אני לא חשבתי על חנ"ב. לא היו לי אי אז מזונות, יש לי מקצוע מתחתית סולם השכר, לא העלתי בדעתי שלא לחזור לעבודה. אבל אז היא היתה בת 3 חודשים, וחצי שנה וכשהיא היתה בת שנה הבנתי שאין סיכוי שאני מפקידה אותה בנעמ"ת. מה שאני רוצה לספר כאן- שזה פשוט התגלגל לו ככה. ואז אחות שלי הביאה אותי לאתר ודרכו פגשתי משפחות בחנ"ב באזור, והיתר, כמו שאומרים: היסטוריה
אז אני עם אמל ית : כל פעם אמרתי: השנה בחנ"ב, אח"כ נראה. אני חושבת אפילו שבתחילת הדרך זה היה לתקופות קצרות יותר.
לכן גם כתבתי שאני לא יודעת לגבי ההמשך. יכול להיות שלי זה לא יתאים יותר, יכול להיות שיראה לי שלילדה זה לא מתאים יותר (כי חסרה חברה, למשל), יכול להיות שהצרכים הכלכליים יגברו.
בדיעבד, אני לא מצטערת בכלל. לי מתאים לחיות כך. אני אוהבת לחיות כך. ואם זה ישתנה- אז אצטרך (וזה לא יהיה קל) לשנות את צורת החיים.

קבוצת חינוך ביתי זה לא כמו גן / בי"ס כזה שבאים אמהות ביחד עם הילדים
אני מניחה שזה תלוי בקבוצה, אבל לדעתי זה שונה מאוד מגן/בי"ס ולו רק בגלל שההורים שם: לתמוך, לתת מענה, להכיל, להגיב ו---להיות. זה הבדל מהותי מגן.
בנוסף, לפחות במפגשים שלנו, לא "מלמדים" את הילדים (אבל אלה, שדים כאלה, לא מפסיקים ללמוד ). הילדים בוחרים מה לעשות וכיצד. כמובן, ההורים שם- אם צריך, אבל ההורים לא אחראים על הבידור.
האמת שהיום זה נורא ברור לי, אבל את חדשה כאן, ואני לא יודעת איך הגעת בכלל למחשבה על חנ"ב. אני לא בטוחה שאני מסבירה נכון, ולא שולטת בדפי האתר. אם תרצי לקרוא קצת, נסי אולי כאן:
מדור חינוך ביתי

האם יש קבוצות חינוך ביתי באזור השרון? איפה מוצאים כאלו קבוצות? האם זה רלוונטי בכלל לפצפונת בת שנה?
אני לא מהשרון, אבל אולי כאן יהיה מידע על מפגשים עדכניים: מפגשי חינוך ביתי באזור השרון
אם זה לא בדיוק האזור, נסי לחפש כאן: מדור קבוצות חינוך ביתי
היכן שמופיע שם או כינוי ללא סימן שאלה בסופו, את יכולה ללחוץ עליו וכך תגיעי לדף בית של אותו אדם ותוכלי ליצור קשר. אל תתביישי. כשאני התחלתי לחפש התאריך האחרון התייחס לכמעט שנתיים קודם, אבל היה איזה אימייל שכתבתי אליו ונענתי.
אני התחלתי לחוש צורך במפגשים כשהילדה התקרבה לגיל שנתיים, אבל הקבוצה שחברתי אליה נפגשה לדעתי זמן רב קודם. כלומר- זה לשיקולך אם היא צעירה מדי, ובכל מקרה, כפי שנאמר, זה גם בשבילך.

מקשיבה, ראי גם פתרון ביניים לחינוך ביתי