על ידי אפרת_שרון* » 25 מרץ 2004, 18:17
רציתי לשאול: אני חצי שנה אחרי הלידה, ולא התאוששתי פיזית ונפשית, וזאת למרות שהיתה לי לידה קלה. (לא אוהבת את המונח הזה, כי לא היה לי קל, זה כאב נורא ובצירי הלחץ אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ללדת יותר בחיים..)
קשה לי לשתף ולדבר על כך עם אחרות, כי עם כל האידילה- ללדת בבית, במים, לאור נרות... ובזמן כה קצר- 5 שעות, כאילו אין לי לגיטימציה לחוות קושי.
האם גם לך היה קשה? למרות הבחירה ללדת לבד, בבית, ולמרות שעשית מה שרצית? האם למישהי עוד קשה כמוני?
אני חייבת לפרט: קשה כמוני, זה קצת בעייתי.. איך משווים?!..
את חלק מהקושי אני מבינה אך לא את כולו.
היו לי בעיות קשות עם ההנקה, זה לא זרם בכלל, ונלחמתי עם זה עד לפני כחודש. ה"מלחמה" וגם ההנקה הפכו אותי ל"מכונת אכילה" , כל הזמן רעבה וכל הזמן אוכלת... עליתי המון במשקל אחרי הלידה דווקא, ואני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דיאטה..
מתחילה ושוברת כמעט כל יום..
ואני מרגישה "חרא" לגבי הגוף שלי!!!
הבטן נפולה ושמנה כמו בהריון, אני עדיין קונה בגדים בחנויות להריון וזה כל כך מבאס!!!
הגב והזרועות כואבים לי כל הזמן מהנשיאה של שחף המלאך, ואני לא מספיקה לעשות כלום מלבד המינימום- שטיפת כלים, בקבוקים, כביסות, בישולים וטיפול בקטנטן... אני מותשת.. .. וגם עולים לי כל מיני רגעי עצבות לא ברורים... אני מטורפת על שחף והוא מדהים ומצחיק ומהפנט ומשוש חיי!!!
איך יתכן שבצד הכייף המדהים הזה, אני גם כל כך סובלת? לפעמים אני בקושי מזהה את עצמי, מי אני עכשיו???
והכי קשה זו הבדידות.. התחושה שאף אחד לא יכול להבין אותי, והאמת היא שלא מתאים לי להתבכיין ככה לפני אנשים.. רק באינטרנט אני מרשה לעצמי..
מה קורה לי??? והכי חשוב- מה עושים???
רציתי לשאול: אני חצי שנה אחרי הלידה, ולא התאוששתי פיזית ונפשית, וזאת למרות שהיתה לי לידה קלה. (לא אוהבת את המונח הזה, כי לא היה לי קל, זה כאב נורא ובצירי הלחץ אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ללדת יותר בחיים..)
קשה לי לשתף ולדבר על כך עם אחרות, כי עם כל האידילה- ללדת בבית, במים, לאור נרות... ובזמן כה קצר- 5 שעות, כאילו אין לי לגיטימציה לחוות קושי.
האם גם לך היה קשה? למרות הבחירה ללדת לבד, בבית, ולמרות שעשית מה שרצית? האם למישהי עוד קשה כמוני?
אני חייבת לפרט: קשה כמוני, זה קצת בעייתי.. איך משווים?!..
את חלק מהקושי אני מבינה אך לא את כולו.
היו לי בעיות קשות עם ההנקה, זה לא זרם בכלל, ונלחמתי עם זה עד לפני כחודש. ה"מלחמה" וגם ההנקה הפכו אותי ל"מכונת אכילה" , כל הזמן רעבה וכל הזמן אוכלת... עליתי המון במשקל אחרי הלידה דווקא, ואני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דיאטה..
מתחילה ושוברת כמעט כל יום..
ואני מרגישה "חרא" לגבי הגוף שלי!!!
הבטן נפולה ושמנה כמו בהריון, אני עדיין קונה בגדים בחנויות להריון וזה כל כך מבאס!!!
הגב והזרועות כואבים לי כל הזמן מהנשיאה של שחף המלאך, ואני לא מספיקה לעשות כלום מלבד המינימום- שטיפת כלים, בקבוקים, כביסות, בישולים וטיפול בקטנטן... אני מותשת.. .. וגם עולים לי כל מיני רגעי עצבות לא ברורים... אני מטורפת על שחף והוא מדהים ומצחיק ומהפנט ומשוש חיי!!!
איך יתכן שבצד הכייף המדהים הזה, אני גם כל כך סובלת? לפעמים אני בקושי מזהה את עצמי, מי אני עכשיו???
והכי קשה זו הבדידות.. התחושה שאף אחד לא יכול להבין אותי, והאמת היא שלא מתאים לי להתבכיין ככה לפני אנשים.. רק באינטרנט אני מרשה לעצמי..
מה קורה לי??? והכי חשוב- מה עושים???