באופן:יונת שרון

דואל: [email protected]
בין שאר ירקות, כתבתי יחד עם רועי שרון את צ'יק צ'ק - התוכנה שמניעה את האתר הזה. אז אם יש תקלות, תאשימו אותי.
אני אחראית בעיקר לצד של השרת, ורועי בעיקר לצד של הלקוח. (בתוכנה, לא בחיים…)
דף בית אישי

אתרים אחרים שלי:
האתר האישי שלי (באנגלית, בעיקר על תכנות)
כבד את ילדיך (בעברית, רשימות על חינוך)
בלי גבולות (בעברית, בלוג ישֵן על הורות למתכנתים ולהפך)
אוסף ציטטות (בעיקר באנגלית)
סיכומי מאמרים (באנגלית)

דפים חשובים לי שערכתי במיוחד:
כריסטופר אלכסנדר
בניה אקלימית
במקום דשא
חימום הבית
חינוך בלי גבולות
עידוד הנקה
להיות אמא זה לסבול
איפה הגבול
מדור חינוך ביתי
מדור עקרון הרצף
מדור בלי חיתולים
מדור לימודים
מדור תינוקות ופעוטות
מדור מיטה משפחתית

דפים על חינוך והורות שכתבתי בהם הרבה:
חינוך בלי גבולות
בטיחות בלי גבולות
תקפות עקרון הרצף
עקרון הרצף בחברה מודרנית
בלמידה מתמדת
שיטת מונטסורי
מדעי הרוח בחינוך הביתי
מקצוענים בלי תעודות
חברים בחינוך ביתי
חינוך ביתי חופשי
תימות בחינוך ביתי
מפקחי חינוך ביתי
הצד האפל של מפגשי חינוך ביתי
אלימות בין ילדים

דפים אחרים שכתבתי בהם הרבה:
הרצאות מומלצות
שינוי חברתי באופן טבעי
ארץ ים
יציבה טבעית
תזונת פליאו
האשם תמיד
סדרת ישמעאל
משבר הנפט ואנחנו
משבר המזון בעולם
המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו
הכנה למשבר העולמי
הסרט אמת מטרידה

דפים למעקב ב-מה חדש:
דף פתיחה
גריינים בצ'יק צ'ק
יונת שרון
עמית אלתם
גינה לי חביבה
הורות בקן המתרוקן
פלוני אלמונית
לאכול בכיף
ילד שני שונה
הצקות מטריפות בחינוך ביתי חייבת עזרה
חינוך ביתי חופשי או
מחפשת סיבות לעשות ילדים
גידול תרנגולות
באופן טבעי
טור צד
הצעות לשיפור בצ'יק צ'ק
הצעות לשיפור מה חדש
זמן לילדים בחינוך הביתי
אמא שאוהבת יותר
להימנע משאיפות עבור ילדינו
בלוג מיילדת מתחילה
בשמת א
דג חתול
שינויים בצ'יק צ'ק

יונת, בהקשר לתפיסת הגוף, האמת היא שזה יותר תפיסת מרחב גרועה. חוש התמצאות קטסטרופלי (אם כי בשיפור ניכר מאד מהילדות) והמכות זה כשאני רוצה, למשל, להושיט יד לנקודה מסוימת ולא "רואה" שיש משהו בדרך...
עם הילדים, בעיקר כשהיו פצפונים, היו לי כמה תאונות קטנות של מכות ממשקופים (אני עברתי, אבל הם לא נלקחו בחשבון) או הנחות חזקות מדי על משטח (ללא מרכיב פרוידיאני) בגלל הערכת מרחק גרועה. הרגשתי ממש רע, אבל אז הסתבר לי שגם לבעלי, בעל חוש ההתמצאות המדהים (שבזכותו אני מצליחה בסוף להגיע למקומות שאני רוצה - הוא מסביר לי בצורה שאפילו אני מסתדרת, מקסימום אחרי כמה פספוסים (-; ) זה קורה לפעמים. ובסך הכל, זה אמנם נורא כואב, וחששתי גם מהעלבון (אמא מכאיבה) אבל עם חיבוק ענק, והבהרה שזה לא בכוונה (מינקות) זה עובר... אני חושבת (מקווה...) שהם מרגישים את ההבדל בין מכה מכוונת לתאונה.
אף פעם לא התייחסתי לזה כאל בעיה, למרות שסבלתי מזה (יש לי עד היום סיוטים ממשחקי כדור שאמורים-להיות-מהנים בשיעורי התעמלות - לא הצלחתי לתפוס כדורים ולא רציתי לגרום לקבוצה שלי להפסיד, אז ניסיתי למצוא את המקום הכי שטיחי שאפשר). מתישהו עברתי מבחנים פסיכולוגיים (למטרה אקדמית) וכשהפסיכולוג הגדיר את זה כקושי התמצאות במרחב, זה פשוט הפיל לי אסימון ענק, וחיבר לי המון דברים. למזלי, עם הגיל, היה שיפור משמעותי (היום אני כבר מסוגלת לתפוס כדורים ולנווט עם מפה) אבל עדיין - בשביל הסברים איך להגיע, אפילו אם זה פשוט, אני משתמשת ב"כח העזר כנגדי"...

גם אני מהמגושמים וחסרי יכולת הניווט! הטיפול היחידי שאני עושה זה להתחבק הרבה, אבל בינתיים לא נראה שזה משפיע...

אבל לפחות זה מהנה (-: (חיבוק וירטואלי גם יעיל (-; ? )

נפל לי פתאום האסימון. "מטריקס" הוא הסיפור שאינו נגמר העתידני. כמעט אחד לאחד.

מעניין! אם כי נראה לי שהם בדיוק הפוכים: במטריקס הכרת המציאות מאפשרת לשחרר את המחשבה/נפש/דמיון, ואילו בסיפור שאינו נגמר החופש בעולם הדמיון מאפשר להתמודד עם המציאות. פרטי, צטטי והביאי דוגמאות?

לא שכחתי את מטריקס ו הסיפור שאינו נגמר , ברגע שיהיה לי טיפה'לה זמן, תקבלי טבלה מאורגנת של הדברים הדומים והשונים ביניהם

הבנתי שאת הבן הבכור לא ילדת/גידלת בדיוק לפי "באופן טבעי", או שאולי זה רק הרושם שלי? בכל אופן, זה המצב אצלינו, הבכור קיבל גם לידה איומה עם כל סוג של התערבות כמעט, גם הנקה סיוטית שנמשכה 3 חוד' "בשיניים", וגם זוג הורים שלא היו מוכנים ללכת אחרי ליבם ולמשל לא לקחו אותו למיטה כי "אסור"
והיום? הוא בן כמעט 6, מדהים, בריא ואינטליגנטי. אני מתה עליו. אבל- מרגישה אליו משהו שונה מאשר אל הקטנים שינקו/ישנו איתנו/היו על ידיים בלי סוף...איך משלימים את הפער? האם ניתן בכלל?
נ.ב. הקטע של הלידה באתר שלך- מ מ ש ב כ י ת י... מדהים!!!

את שני הילדים אני לא מגדלת בדיוק "באופן טבעי" או "לפי עקרון הרצף". אני בכלל לא כל כך טובה בהצמדות לעקרונות. מה שכן, אם את מדברת על דברים כמו מיטה משפחתית, שימוש במנשא תינוקות, הנקה, ובכלל חיים יחד - אז כן, הבן הקטן זכה ליותר מכל הדברים האלה מאשר הגדול, אם כי גם הגדול קיבל לא מעט ביחס לנורמה החברתית אצלנו (אבל אני בטוחה שגם הקטן לא היה עובר סוללת מבחני "טבעיות" אם היו כאלה).

לגבי ה"תוצאות" - נורא קשה לדעת ממה נובעים ההבדלים בינהם. חלק בטוח מולד; חלק בטוח נובע מהבדלים בדרך שבה גדלו. אבל הרוב, פשוט אי-אפשר לדעת, והאמת שזה גם לא משנה: הם מי שהם עכשיו. אני לא מנסה "להשלים פער" (למרות שפעם כן חשבתי במונחים האלה) אלא פשוט לעשות כאן ועכשיו את מה שנראה לי הכי טוב לנו. כי בעצם, זה הדבר היחיד שאפשר לעשות -- ממילא לא ניתן לחזור לעבר.

הי יונת!
מעניין אותי לשמוע עוד על בית הספר היסודי שלמדת בו.

למדתי בבי"ס של הקיבוצים באזור. היום אני יודעת עד כמה חלק גדול ממה שהיה שם נחשב ל"אלטרנטיבי": בלי ציונים, כמעט בלי שיעורי בית (בכיתות הנמוכות בכלל בלי), עד כתה ג' כמעט בלי הוראה פרונטלית, עבודה בקבוצות, נושאים מרכזים, למידה חוויתית, הוראה באשכולות, שיעורי מלאכה, דרמה וטבע באופן קבוע, שני חוגי בחירה יצירתיים שאפשר להחליף (או להמשיך) כל שנה, טיולים, כיתות קטנות (20-25 תלמידים). אה, ואיך שכחתי - למורות קראנו כמובן בשמן הפרטי.

קל לי מאוד לדבר על חינוך עם המורה הראשונה של הקיבוץ ועם הגננת הראשונה של הקיבוץ - הגישות שלנו מאוד דומות. הסיפורים שלהן רלוונטיים לי, ומזכירים דברים שאני מנסה לעשות. בכלל, האידיאולוגיה החינוכית של מקימי הקיבוץ היית קרובה מאוד ל-unschooling בדברים רבים. היה כמובן הבדל רציני אחד: מקומה ומשמעותה של המשפחה...

יונת הי
כאן אלונה חמל אני מאוד רוצה להתיעץ איתך , ואמת שאני אפילו לא יודעת ממה להתחיל מרותקת לאתר הוא נפלא
עדין לא הספקתי לקרוא הכל כי את יודעת אמא של 3 שרוצה לתת להם רק טוב אבל בכל דקה פנויה שיש לי אני נכנסת לתאר מרתק אותי ומחזק אותי יש לי כמה דילמות שאולי כתבת עליהם אבל לא מצאתי ומאוד רוצה לשאול דוקא אותך .
האם יש לך התפרצויות זעם כעס על ילדיך לפעמים ?? לי יש וזה בדרך כלל קרוב למחזור או לביוץ ואז אני מתיסרת על זה ומחפשת פצוי ולחפר על האבל שגרמתי לילדי .יונת לא קורה לך שאת רוצה רגע רק לעצמך וזהו ...אפולו רק להתרחץ מתחת לזרם מים חם ונעים לבד בלי שמשהו יפריע לך באמצע ??
אפילוו שאני נחה בצהרים לפעמים , יש לי רגשי אשם על כך . אני כל הזמן עסוקה ב ... שיהיה כיף לילדי להיות כמה שיותר פנויה אליהם ואז אני נשארת ב אפיסת כוחות ואז כמובן גם מגיעות ההתפרצויות אני בטוחה שמקורן בתסכול האישי שלי בעיפות שלי תדרישה ובציפיה של הסביבה שלי .
אני כותבת לך אולי קצת בבגלן כי לא ידעתי ממה להתחיל אני מרגישה שכול פעם שאני נכנסת לאתר אני מקבלת חיזוקים ואני מחפשת חיזוק או עזרה לתסכול האישי שלי , כתבתי גם התלבטות שלי בקשר לרם בדף של מתי לשלוח ילדים לגן אשמח אם תעני לי שם .
יונת אלף תודות על ההתיחסות

אלונה, הי! נחמד "להפגש" כאן!
לשאלתך: כן, גם אני אנושית. רק שהדרישות שלי מעצמי הרבה יותר נמוכות משלך -- אני ישנה בצהרים עם הקטן בזמן שהגדולים רואים טלביזיה, אני לוקחת לי זמן למקלחות מספקות אפילו אם זה דורש שמרטף, אני לא מנסה להיות פנויה כל הזמן לילדים אלא רק לזמנים מוגבלים, ובהחלט כדאי להתרחק ממני כשאני במחזור.
ההצעה הכי מעשית שאני יכולה לחשוב עליה היא לזהות איזה דברים "ממלאים" אותך, ללמוד לזהות מתי את עומדת "להתרוקן", ואז לעצור ולעשות משהו ממלא, אפילו אם זה אומר להזניח קצת את הילדים. הרי עדיף שהם יהיו טיפה זנוחים עם ביסלי או מול הטלביזיה מאשר מטופלים בצעקות וכעס, לא? כתבתי על כמה דברים כאלה שעבדו אצלי ברשימה כשאין לי כוח -- אולי יעניין אותך לקרוא.

שלום לך,
כבר התכתבנו בעבר , ולא עובר יום שבו אני מרגישה וחושבת על יישום המעבר לחינוך ביתי.
קראתי את הספר " בלמידה מתמדת" והתרשמתי , והתפעלתי ובעיקר התחזקתי בצדקת דרכי. צריך להאמין ( ולהרגיש צודקת..) כדי לעשות את השינוי ???? אני מחפשת תשובות לשאלות שמטרידות (שחלק אני שואלת כאן...), האם אני חייבת למצוא תשובות לפני שאנחנו עוברים לחינוך ביתי?או שהתשובות יגיעו בדרכן שלהן?

ילדיי כרגע במסגרות פורמליות , אני מוצאת את עצמי נהנית מזמן פנוי אך בבמקביל אני תוהה ,כיצד הייתי נחה או אוכלת בנחת , אם הייתי עכשיו בחינוך ביתי . אם סוג כזה של מחשבות עולות לי , האם זה מצביע על כך שאיני בשלה לחיים 24 שעות ביחד עם ילדיי?

האם אני אוכל לשלב בבית גם תהליך טבעי של למידה וגם למידה על פי נושאים שנראים לי חשובים ( מתמטיקה , מדעים ....) להשכלתם של ילדיי, ? אני חשה שאין לי אומץ לנטוש את המסגרות הפורמליות לגמרי , ואני רוצה שילדיי יקבלו מידע שנרכש בבית הספר , בהתאם לגילם ויכולתם , אני מפחדת שאם אתן לילד ללמוד ולחקור את העולם בעצמו , אז הוא יהיה חכם בתחומים שרכש אך בור בתחומים שכולנו בקיאים בהם , ואז מה יהיה ?
האם מחשבה מהסוג הזה, מצביעה על כך שאיני בשלה לחינוך ביתי?

האם בחינוך ביתי כמו באהבה - אני אדע שזה מתאים לנו? או שאצטרך לצאת לדרך ואז לגלות????????????

תודה , על נתינה ועזרה.

ציפי

ציפי, נראה לי שאת מנסה לבקש ממני תשובות שתוכלי למצוא רק בעצמך. אני אנסה לענות עליהן מהחוויות שלי, אבל לפני זה חשוב לי לומר שאין שום דבר ואף אחד שיוכל לקבוע אם את מתאימה לחינוך ביתי או לא; לא תקבלי את המידע הזה בשום מקום. השאלה היותר חשובה היא אם את רוצה לחיות כך. אם לא, אז את לא צריכה שום תירוץ לשלוח את ילדיך למסגרות. ואם כן, את לא צריכה שום הוכחה שאת בסדר, וגם לא יכולה להיות שום הוכחה כזאת.

צריך להאמין ( ולהרגיש צודקת..) כדי לעשות את השינוי ????
להאמין במה? בעצמך? לפחות קצת. בילדים? כדאי, אבל אפשר גם פשוט להשהות את הספק במקום להאמין ממש. בסופו של דבר המציאות תהיה חזקה יותר מכל ספק או אמונה.

האם אני חייבת למצוא תשובות לפני שאנחנו עוברים לחינוך ביתי?
לא. זה גם בלתי אפשרי. אפילו אם תדעי לצטט את ג'ון הולט בעל פה, אלה עדיין יהיו המלים שלו ולא הידיעה שלך.
אני לא מאמינה בידיעה תיאורטית של חינוך. זה משהו שצריך לעשות בשביל לדעת.

כיצד הייתי נחה או אוכלת בנחת, אם הייתי עכשיו בחינוך ביתי.
ביס אחרי ביס
עם הזמן, מתרגלים לחיות עם הילדים והילדים מתרגלים לחיות איתנו. אין את הלחץ של המסגרות, אין את החוסר בזמן משפחה, והזמן המשותף נעשה קל יותר.

האם אני אוכל לשלב בבית גם תהליך טבעי של למידה וגם למידה על פי נושאים שנראים לי חשובים ( מתמטיקה , מדעים ....) להשכלתם של ילדיי, ?
את וילדייך אלה שיקבעו את התהליך, לא אף אחד אחר. אם זה מה שיתאים לכם, אין סיבה שלא תעשו זאת.

אני מפחדת שאם אתן לילד ללמוד ולחקור את העולם בעצמו , אז הוא יהיה חכם בתחומים שרכש אך בור בתחומים שכולנו בקיאים בהם , ואז מה יהיה ?
כולם כך, גם בוגרי בי"ס. אם את לא מאמינה, קחי בחינת בגרות בכל תחום שהוא, ותראי על כמה מהשאלות שם את מסוגלת לענות.

האם מחשבה מהסוג הזה, מצביעה על כך שאיני בשלה לחינוך ביתי?
אני מנחשת שלפחות ל-90% מההורים בחינוך ביתי יש מחשבות כאלה מדי פעם.

אני אדע שזה מתאים לנו? או שאצטרך לצאת לדרך ואז לגלות?
אי אפשר לדעת איך זה לשחות בלי לקפוץ למים...

הנה ציטוט בשבילך:
"כשהתחלנו עם חינוך ביתי, הרגשתי כאילו אני מכניסה ילד מתחת כל זרוע, וקופצת מצוק. תארו לעצמכם איך נדהמתי כשגיליתי שיש לנו כנפיים!" (מאורה סיגר)

אולי אם הגענו למצב שילדים לא מקבלים מהוריהם תמיכה כזאת, או בצק למשחק, או עזרה במצבים חברתיים ? אולי באמת צריך אנשי מקצוע ו"טיפול בבצק" וכל מיני טיפולים אחרים

טוב, כאן צריך וידוי קטן: אני במקרה הורה שאינו חובב בצק ומצבים חברתיים. הפלא ופלא, הבאתי לעולם ילד דומה. האם לתקן בו את כל מה שמקולקל גם בי, או להניח שאין מתוקן ומקולקל, ולשמוח באיך שאנחנו שנינו?

עוברת, גם אני איני חובבת בצק, ואני מאותגרת חברתית (-;
וגם אמא שלי. מובן שאנו מביאות לעולם ילדים דומים. אבל יש דברים אחרים שאנחנו עושות.
כל אחת צריכה לחיות עם ילדיה את החיים שלה . את מה שמשמח אותה, את מה שהיא טובה בו, את האינטראקציות הרגילות. ואם היא מרגישה "מאותגרת" אז יש המון ספרים שאפשר לקרוא וללמוד מהם טיפים, וגם אפשר לצפות באמהות אחרות ולאמץ מה שנראה טוב.

עוברת, האם הילד שלך אף פעם עוד לא נתקל בבצק? (או במצבים חברתיים, או כל דבר אחר שנראה לך חשוב) אם זה כך, אני מציעה לתת לו בצק, או יותר-עדיף לנסות בעצמך פעם אחת לשחק בבצק ולתת לו להצטרף. ירצה -- ישחק, לא ירצה -- לא ישחק. אם זה משהו שמדבר אליו, הוא ירצה להמשיך בזה גם אם את לא תתעסקי בזה בעצמך.
לגבי מתוקן ומקולקל: אני לא ממש מאמינה שאלה מושגים שעוזרים בהקשר של אנשים. נראה לי שיעזור יותר לראות אם הוא זקוק למשהו. (למשל יותר מפגשים חברתיים או יותר זמן לבד או יותר בצק...)

יונת, ראיתי שכתבת בדף של אליס שהגבת בקצרה בדף הקיצוניות.
באתי למחות!
מה בקצרה? למה בקצרה? אם תגיבי בקצרה איך נוכל להתווכח כמו שצריך?
חוצמזה:
יש שתי טענות שחוזרות בהקשר של עקרון הרצף ושאר הציידים-לקטים: הראשונה, שתמיד אפשר ללמוד משהו מתרבויות אחרות. עם הטענה הזו נראה לי שחייבים להסכים. השניה נוגעת למה ש"טבעי", ומהללת אותו על פני מה שאינו טבעי. כאן עולה השאלה מאיפה אנחנו יודעים מה טבעי, ומי אמר שזה יותר טוב ובנקודה הזאת אנחנו נפרדים מעובדות ועוברים להשערות.

<same here>

אם תגיבי בקצרה איך נוכל להתווכח כמו שצריך?
פשוט נעשה לו פירוק לגורמים.

השניה נוגעת למה ש"טבעי", ומהללת אותו על פני מה שאינו טבעי.
נכון שיש כאלה שמהללים את "הטבעי", אבל יש עוד משהו שאפשר לעשות כשאנחנו מגלים מה טבעי בתחום מסוים: להשוות אליו. למשל, אם אנחנו חושבים שהתזונה הטבעית לתינוק קטן היא חלב-אם, אז נשווה אליו כל מזון אחר שנרצה להשתמש בו לתינוקות. או למשל אם אנחנו חושבים שטבעי לאנשים ללכת יחפים, אז נבדוק את הנעלים מול הבסיס הזה.
קל לבלבל בין מי שמשווה לטבעי לבין מי שמהלל את הטבעי, כי שניהם מדברים הרבה על הטבעי, לשניהם חשוב להחליט מה טבעי ומה לא, ושניהם מעבירים ביקורת על דברים רבים ששונים מהטבעי. אבל הראשון משתמש בטבעי כנקודת התחלה, ואילו השני כנקודת סיום.

לגבי איך יודעים מה טבעי: אני לא מקבלת את הטענה שאי אפשר לדעת את זה בכלל. אני כן מקבלת את הטענה שהידע בנושא הוא טנטטיבי וחלקי. זה לא מפריע לי להשתמש בו כל עוד אין לי משהו טוב יותר.

זה לא מפריע לי להשתמש בו כל עוד אין לי משהו טוב יותר.
את צודקת, אלא שהשימוש צריך להיות מאד זהיר, ואכן טנטטיבי.

עשית לי את הבוקר

פתאום זה מזכיר לי גם את השיחה בדף הניוון-ממחשבים. טכנולוגיה של דפוס קשורה לקריאה ול'סיפור' ליניארי בעיצוב שלו ואילו טקסט (ברח לי השם - לא מרובה, לא שיכבתי, שכחתי) במחשב - כמו בוויקיפדיה, כמו פה, ובכלל בטכנולוגיות חיפוש וגם במשחקי מחשב - דורש ומאפשר 'סיפורים' אחרים, מורכבים ולדעתי מותאמים יותר לצורת החשיבה שלנו (על מה דיברנו? )

בדחילו, מעניין. לי זה דווקא הזכיר את חשיבות המיתוסים המכוננים (ש"ישמעאל" מדבר עליהם) והמטאפורות (לייקוף).

הי יונת-
בשבת נפגשתי עם מיכל שץ שסיפרה לי קצת עלייך. קשה לי עדיין להאמין שהצלחת לחיות בקיבוץ כ"כ הרבה זמן עם כל "השונות" הזאת... איך עוד לא סקלו אתכם או שרפו אתכם או סתם גירשו רחוק ?...
אני חיה בעין-חרוד כמעט את כל חיי ורק לפני חצי שנה בערך עברנו להיות תושבים (תחושה של יציאה מהכלא...). עכשיו אני מתחילה חינוך ביתי עם הגדולה (5).
איך שורדים את השונות הזאת?...
אשמח להחליף חוויות ולקבל קצת חיזוקים...

אני לא טיפוס רגיש. לא כל כך אכפת לי מה אחרים חושבים אלי או אם הם מהנהנים לי לשלום כשהם עוברים על פני במדרכה. חוץ מזה, בקיבוץ שלי לא נתקלתי בתגובות שליליות לגבי החינוך הביתי, רק להפך. אולי פשוט מפחדים להתווכח איתי...
אני משערת שלא ממש עוזר לך. אולי כדאי לזכור שהמעבר לחינוך ביתי לא הופך אותכם ל"שונים" יותר ממה שהייתם קודם.

שלום לך יונת,
אני אמא צעירה לשלושה ילדים: בת שהחלה כיתה ב', בן בגן טרום חובה, ובת בת שנה+ שנשארת איתי בבית.
בשבועיים האחרונים אני מתעניינת וקוראת המון על חינוך ביתי. (דרך אגב כתבתי את הפרטים שלנו ברשימה הלבנה אבל לא קבלתי תשובה, האם שלחת לי תשובה? כי משום מה חלק מהדואר לא מגיע, אז רק תודיעי לי אפילו פה, אם יש לך איזו תשובה, על הפרטים אפשר לדבר בטלפון.)
לעניינינו, אני ממש מתלבטת מה לעשות, מצד אחד זה מאוד מדבר אלי, במיוחד ששנה שעברה כשביתי היתה בכיתה א' ישבתי איתה שעתיים ושלוש אחרי ביה"ס כדי לעמוד בקצב, ובעצם לימדתי אותה כי בכיתה היא לא כל כך הצליחה ללמוד.
מצד שני אולי זה לא ילך, כי בעלי אומר שהוא לא מוכן שזה יבוא על חשבון הבריאות שלי- כי גם ככה אני לא כל כך מספיקה לישון...
וגם שזה לא יבוא על חשבון בית במצב סביר.
חוץ מזה אולי זה לא יהיה טוב לילדה ואז יהיה צורך להשלים את מה שנלמד בכיתה, (בריצת אמוק), את מכירה מקרים שאחרי שנה שנתיים חזרו למסגרת בי"ס?
איך התגברו על הפער בין ידע הילדים לחומר הנדרש בכיתה בשנה שהפסידו?
ועוד דבר, אנחנו גרים במושב בדרום, ואין עוד משפחות כאלה בסביבה, האם בכלל אפשרי לעשות זאת ללא קבוצת תמיכה?
ומה יהיה על הילדים מבחינה חברתית, הרי הילדים שאיתם במסגרות החינוך הם אותם ילדים של אחרי הצהריים, אולי הילדים שלי ירגישו מנודים?
ומה יותר גרוע, ללמוד בבית ספר או להרגיש מחוץ לחברה?
ודבר אחרון, מבחינה כלכלית- אני סיימתי בדיוק תעודת הוראה את התואר הראשון אני מקווה לקבל כבר בסוף שנת הלימודים הזאת. בינתיים אנחנו מסתדרים עם המשכורת של בעלי שהיא לא כל כך גבוהה, (לפי מספר נפשות אנחנו מתחת לממוצע). אני לא יודעת כמה שנים נצליח להסתדר עם משכורת אחת, מה עושים?
איך אני יכולה להוציא את הילדים מהמסגרות כשאולי בעוד שנתיים שלוש לא נסתדר מבחינה כלכלית, ואז לא תהייה ברירה אלא להחזיר אותם למסגרת, או שיש ברירה אחרת?
כמו שאת בוודאי יכולה לחוש מן הכתיבה האימפולסיבית שלי, אני ממש נסערת, כי אני מרגישה שזה מתאים לבת שלי, אבל זה מאוד מפחיד אותי, והמחוייבות...

תמיד אפשר לנסות לשנה אחת ולראות איך אתם מסתדרים עם זה.
בהצלחה!

וגם שזה לא יבוא על חשבון בית במצב סביר.
תממנו עוזרת בתשלומים לבי"ס + ספרי לימוד + תלבושת אחידה.

יונת שלום:
תודה על תגובתך- קראתי גם קראתי כמעט כל דף שנכתב, ואף נפגשתי עם קבוצת משפחות מחינוך ביתי, ובאמת קבלתי כמה תשובות, אבל לא פגשתי משפחה שדומה אפילו קצת למצב שלנו- גרים בישוב קטן ללא משפחות נוספות שחושבות בכיוון, או משפחות צעירות, או עם משכורת בינונית.
ושוב האם יש משפחות שעברו לחינוך ביתי ולא השתתפו במפגשים, ולא היו בקשר עם משפחות אחרות?
איך זה עובד? מה הקשיים?
אשמח לתגובות נוספות.

אני מכירה משפחות שלא מגיעות למפגישם, אבל כן בקשר עם משפחות אחרות.
לא לכל אחד מתאימים מפגשים קבוצתיים גדולים.

יהודית
אנחנו גרנו בישוב קטן, עם שלוש בנות, ובלי עוד משפחות שחושבות כמונו. היינו מגיעים למפגשי החינוך הביתי באזור, אם היה לי חשק...
הרבה שיחות טלפון ארוכות עם חברות שכן חושבות כמוני החזיקו אותי שפויה.
איך זה עובד? לכל אחד זה עובד קצת אחרת, באמת, כי כל משפחה היא אחרת. ולכן, גם את הקשיים שלך תגלי בדרך.
עם משכורת בינונית -רובנו כך

יהודית, רק אתם יכולים להחליט מה טוב עבורכם וגם
תמיד אפשר לנסות לשנה אחת ולראות איך אתם מסתדרים עם זה.
בהצלחה

לא פגשתי משפחה שדומה אפילו קצת למצב שלנו- גרים בישוב קטן ללא משפחות נוספות שחושבות בכיוון, או משפחות צעירות, או עם משכורת בינונית.
אני מכירה כמה וכמה משפחות ביישובים קטנים שאין בהם משפחות אחרות בכיוון.
לגבי משפחות צעירות -- למה הכוונה? הורים צעירים? הורים לתינוקות? כי יש גם כאלה.
לגבי משכורת: הרוב ממש לא מליונרים.

יונת- משפחות צעירות הכוונה, הורים צעירים (בסביבות ה-30) עם ילדים בגילאי בית ספר.

יהודית, בעלי ואני בני שלושים ו-, וילדינו בגילאי בית-ספר. אני מכירה עוד כאלה.

יונת שלום, אני חייבת להתייעץ- אנחנו היינו בועדה שאחראית על מתן אישור לחינוך ביתי, שם הם אמרו שאם נקבל אישור זה יקח חודש. בינתיים ביתי המשיכה ללכת לבית הספר לבקשת הקב"ס אבל לאחר הועדה החלטתי שעוד חודש זה כבר יותר מידי, והוצאתי אותה.
עכשיו קבלתי טלפון מהקב"ס שאמר שאם היא לא תחזור לביה"ס עד קבלת האישור הוא ידווח לועדה ואז הם יעצרו את כל התהליך ואז בטוח שלא נקבל אישור.
השאלה היא האם יש לועדה סמכות לעצור בגלל זה את התהליך?
וגם אם נניח שהיא תגיע לסרוגין (יום בשבוע), גם אז הם יכולים לעצור הכל?
בקיצור מה דעתך על ההתפתחויות?

יהודית,
אין לדעת איך הועדה תפעל. מבחינת תקנות, הם לא אמורים לעצור את התהליך רק בגלל שהילדה לומדת בבית. אבל מבחינה פרקטית, הם מחליטים באופן שרירותי, שתלוי בעיקר באופי האנשים שם ובמצב הרוח שלהם. חשוב לזכור שמבחינה משפטית ההורים הם אלה המוסמכים לקבוע את טובת ילדיהם, ככה שאם לדעתך טובת הילדה ללמוד עכשיו בבית, מן הראוי שהיא תלמד עכשיו בבית. זה אולי נראה לך לך טוב למסודר לחכות שגם פקידי משרד החינוך יחשבו כך, אבל אם לחכות להם זה לפעול נגד טובת הילדה, הרי שזו אחריותך לדאוג לה בלי לחכות לפקידים.
מבחינה פרקטית, אני מציעה לך לשלוח מכתב לקב"ס ובו את אומרת שהארכה שלו ושל הועדה נגמרה (הוא הרי אמר חודש) ושאת לא יכולה לעכב יותר את הלימודים שלה בבית בגלל הסחבת שלהם. את יכולה גם לשלוח לו עותק של הנהלים כדי שיראה שאין שום הוראה כזאת בנהלים. כדאי לשלוח עותק מהמכתב הזה למשרד החינוך בירושלים. (אפשר למען למנכ"לית, ומשם כבר יפנו את זה לאן שצריך. או לא -- העיקר שיהיה ברור לקב"ס שיודעים מלמעלה שהוא לא בסדר.)
בכל מקרה חשוב שתביני שהנהלים הם נהלי עבודה פנימיים של משרד החינוך, לא תקנות שמחייבות אותך. מה שמחייב אותך הם חוקי המדינה, ופסקי דין שמפרשים אותם. ואלה קובעים במפורש שאת זו שקובעת את טובת ילדיך, ושיש לך זכות מלאה לקבוע איך הם יתחנכו.

יונת,
אני לא מכירה אותך טוב, או שכן ואני רק לא מחברת שם לפנים,
חשוב לי לשתף אותך בקושי שנוצר אצלי והוא קשור מאוד בך ובדרכך
שוחחתי עם מכרה שהפניתי לעלון ואתר באופן לפני הרבה זמן, במידה מסוימת הייתי "סוכנת" של באופן הרבה שנים, בהיענות לבקשות הפרסום של כשר ולפניהם שפרון.
דיברנו על קבוצת הסריגה בה היא משתתפת, ואז מישהו שאל על האתר,
המלצתי לו ולפני שהספקתי לסיים היא פרצה בשטף
"זה אתר של אנטי דתיים ואנטי חילוניים..."
הבחורה ימנית חילונית - כך שהתקפות הדתיים לא היו אישיות כלפיה,
התפלאתי לקביעתה - (אני לא גולשת קבוע באתר, רק לפעמים, והיא הפנתה אותי לדיון הערוך בידיך על בריתות

לפני 9 שנים הייתי אם דומעת לתינוק בכור שנולד בשיטת לבואייה בבית חולים משגב לדך,נלחמתי במערכת ושוב נלחמתי, ושוב
בבעל -מה אכפת לך להשאיר אותו בחדר תינוקות זה רק לילה אחד
באחיות וברופאים - גברת את מרעיבה את התינוק שלך אין לך חלב
בעצמי - אני אמא נוראית
באמא שלי, בחברות, בעובדת סוציאלית של בית החולים
ובתוך כל המהומה היתה הברית
אחרי לימודי ביואנרגיה היה לי בלתי אפשרי להחליט לתת את התינוק לברית
כל כך הפוך ללידת לבואייה
במסדרונות בית החולים הכרתי את שושנה גולדבאום שהייתה מיגדלור בעיני בתחום המיילדות בפתיחות שלה לרפואות אלטרנטיביות, היא דתיה ו6 מילדיה נולדו בבית בלידת לבואייה, היא המליצה לי על מוהל שכבר מל ילדים שנולדו "לבואייה"
התקשרתי אליו ובכיתי בטלפון כשסרב, אתה חייב לעזור לי אמרתי
אני אמות אם איזה מוהל קשוח יטלטל את התינוק אחרי הברית

ואז התקשרו ברט והניקה מהולנד לומר מזל טוב
שיתפתי אותם במצוקת ההחלטה שלי - כן או לא ברית
ברט אמר באנגלית- " אל תדאגי, זה לא כואב"
"איך אתה יודע" עם דגש על "אתה" שאלתי
עברתי ניתוח כזה כשהייתי בן 5 הוא ענה לי, סיבות רפואיות, ואני עוד זוכר כמה כאב לי עד הניתוח. הייתי בשוק מהוידוי שלו, בחור נוצרי, בן 40

בחרתי בברית והיה לי קשה מאוד, אבל בקושי ההחלטה, הרגיע אותי לדעת שהמוהל אינו קר ואכזר אלא מאמין באמת שברית היא חלק ממה שתינוק רוצה, בבחירה כנשמה לעבור ויש למעט בסבלו ככל האפשר, הוא הקשיב לי וטיפל בתינוק לא פחות במסירות ממני
עד היום אני מתמלאת תודה כשאני חושבת על מאמציו
אני כותבת לך כי ההפרדות שיצרו אנשים מסויימים "כאילו" אנשי באופן אולטימטיבית הם חילוניים אנטי ברית זהו עיוות אמת
רבים מאיתנו שותקים בכאב, ומרגישים בעיטה החוצה מהאתר הזה שיכול להיות בית
מירבי

שלום מירבי,
אני לא מצליחה להבין מה מטרת ההודעה שלך אלי. האם את מנסה לשכנע אותי אישית שברית זה דבר טוב? למה? מה זה משנה מה אני חושבת על ברית? אולי את רוצה שאני אגיד לאנשים אחרים לא לתקוף את מי שעושה ברית? (ואולי בהזדמנות זאת גם להגיד להם שיפסיקו לתקוף את מי שלא מניקה ואת מי שאוכל בשר ואת המתנחלים ואת הרופאים ואת מי ששולח ילדים לגן ואת כל שאר אלה שמרגישים מותקפים...)

צר לי, אבל אני לא מתכוונת לעצור ביקורת על נושאים. כל עוד זה ברמה של נושא ולא מתקפה אישית, זה דיון ראוי ולגיטימי בעיני. למשל, לגיטימי בעיני להגיד שאכילת בשר היא רצח. זה אולי לא נחמד, אבל לגיטימי. אם את אוכלת בשר ונפגעת מהאמירה הזאת עד כדי כך שאת מרגישה שאת לא יכולה להיות פה, אז אולי כדאי לקחת פסק זמן מהדפים על צמחונות.

כנ"ל לגבי ברית או כל נושא אחר: אם זה פוגע בך עד כדי כך, חבל -- אל תעשי לעצמך את זה.
מצד שני, גם אל תצפי שכולם יחשבו כמוך. זה פשוט לא עובד.

ואי יונת,
תראי מה ראיתי פה: _דף סיפור לידה .
תסתכלי על השורה של סיפור הלידה של קומ"ג.
(טוב, ברור שזה לא דחוף, רק רציתי שיהיה רשום "אצלך", ולא ישכח אצלי)

תגידי, יונת...
את כל אלה שכותבים על הבן שלהם שלא מלו, את מפנה לאתר נוצרי? כי הם לא עושים ברית מילה...
ואת כל אלה שמאמינים בצמחונות כדרך חיים בריאה ונכונה את מפנה לדף הינדו/בודהיזם? כי הם בכלל חושבים שגם אסור לאכול בצל ושום (משהו עם המיתולגי'ה מרובת האלים שלהם.) בנוסף להתנזרות מבשר.

למה לדפים האלה יש מקום בבאופן ולדפים של טלי אין?
נכון, זה אכן שאלה של אמונה ... אבל את לא תראי אותי באה ומתווכחת עם אנשים שחושבים שהגירוש (התנתקות במילים אחרות) הי'ה הכרחי, או שזה נזק בל יתואר לעשות ברית לתינוק חף-מפשע.
>פפרי רוצה להדגיש כי הכתוב אינו כתוב בנימה מתנצחת וכועסת.<
@} @} @}

פפריקה, בודהיסטים לא מאמינים בצמחונות כדרך בריאה אלא כדרך מוסרית, ייתכן שאת מתבלבלת עם מקרוביוטיקה או תיאוריות תזונתיות אחרות שאינן קשורות לדת כזו או אחרת. ואנשים שלא מלים את בניהם אינם נוצרים דווקא אלא בעלי אמונות שונות ומגוונות. בכל מקרה גם תזונה וגם בריאות (או חינוך) הן מהנושאים המרכזיים באתר. לעומתן דת (יהודית, מוסלמית, בודהיסטית, בהאית) שאינה כזו. זה לא אומר שלא נסבול מלה או שתיים בנושא, או אפילו דף או שניים, אבל בבקשה לא למלא את האתר בדיונים בנושאים כמו דת, פוליטיקה, מרוצי מכוניות, או המלצות קוסמים למסיבות.

איך זה שאת שוב מבריזה מהיומעיון?!(עושה חסדים בסתר..אי אי אי)
ראיתי את העטיפה של הספר. למזלך היא יפיפיה. אחרת הייתי נעלבת. טוב שיש מיכלשץ בעולם.

• ובנושא אחר : התחלתי לקרא קצת את הדפים על חינוך ביתי רק עכשיו שהערס הקטן בן שנתיים וחצי זה מתחיל ליהיות רלוונטי..ראיתי שאת כותבת שם די הרבה..ולכן רציתי לשאול אותך (כי לא מצאתי שם בדף)איך איך אפשר לעמוד בגיל המעבר של שנתיים , לעשות את הדברים שאת אוהבת, לספק את הצרכים של הגיל הזה ושכולם יהיו מבסוטים!!!???

הגיל הזה נראה לי כתקופת מעבר כי זה באמצע מרוץ משוגע של גדילה והתפתחות ..מצוציק עם אוסף של מילים הפך ליהיות צוציק עם אוסף של משפטים! איך אפשר לעשות אנסקולינג בלי רגשות אשמה שאולי הוא משתעמם שם למוות בשעה שאני כותבת כאן במשב למשל!!!?
כל זאת ועוד בפעם הבאה (ככה היו אומרים בקישקשתא לא?)

הי ערסית, תודה!
קודם כל שתדעי שעשיתי סקר מדגמי על כ-10 תמונות לכריכה כדי לבדוק איזה הכי מעלות את הדופק של הרוכשות הפונטנציאליות (זה אחרי שסקר לא מדגמי גילה שכל אחד מעדיף תמונות עם ילדים דומים לשלו, באופן נורא מפתיע) ושתי התמונות שהתבלטו מההמון היו זאת שעל הכריכה וזאת שלך. אז רק באשמת מיכל שהצליחה לעשות משהו כל כך יפה עם התמונה הראשונה יצא שהתמונה שלך לא על הכריכה. בכל אופן המון תודה על הצילומים וסליחה על ההלחצה ועוד סליחה על זה שבסוף זה לא יצא. (זה במקום הושטת זרת)

ועכשיו לשאלתך -- תרשי לי לעשות פאראפראזה (באמת צריך כל כך הרבה אל"פים?) על פתגם ידוע של מתכנתים:

• לספק את הצרכים של גיל שנתיים
• לעשות את מה שאת אוהבת
• שכולם יהיו מבסוטים

תבחרי כל שניים מביניהם.
(באנגלית זה נשמע יותר טוב...)
ההנחה שלי היא שהסיבולת והקיבולת שלי יותר גדולות משל הילדים, לכן לרוב הם מקבלים עדיפות אבל ברגע שאני מרגישה שמתחיל להגמר לי אז אני חייבת תדלוק אחרת לא יהיה לי מה לתת להם. והחוכמה הגדולה היא לגלות מה מתדלק אותך הכי ביעילות. ועוד חוכמה זה ללכת לתדלק לפני שהדלק ממש נגמר -- לשים לב מתי נדלקות אצלי נוריות אזהרה.

חוץ מזה אני מיד שולחת אותך לקרוא את מותה של האמא המושלמת

ערסית, הטעות שלך היא שלא הלכת ליומיון לפני 4-5 שנים, כשהילדים שלי היו בגיל הזה.
ולא - לא בגלל שהיית רואה באיזו אדישות אני יושבת במעגל של יונת כשהילדים שלי הולכים להטביע את עצמם בירקון,
אלא כי מה שיונת אמרה שם היה בערך ככה -
היא למדה לחלק את העבודה שלה למנות קטנות, ככה שבכל רגע אפשר להפיל את העפרון (בלי לגרום נזק), וכשיש עוד הזדמנות לעבוד, אפשר בשניות לחזור לאיפה שהיינו קודם.
כשהייתי קטנה, אבא שלי לא הבין למה כל 10 דקות אני קמה מהשולחן. הוא אמר "אי אפשר להספיק ככה כלום! רבע שעה לקח להכנס לעבודה, עד שמתחילים לעשות משהו!". אולי הוא צודק לגבי עצמו. אולי אפילו לגבי מרבית האנשים בעולם, אבל אני - חסרת השקט - נולדתי בלי זה, ויונת מצאה איך לשנות את זה.

הומממ..תודה....תשובות מרגיעות ....אבל לא נתקלתן במושג "רגשות אשמה " בדרך?

ערסית, לגבי רגשות אשמה: תראי, מה שאת מסוגלת לעשות זה מה שאת מסוגלת. זה היה מאוד עצוב אם היית עושה מה שמישהו אחר מסוגל. מחזירה אותך למאמר של אורנה. זה אולי לא יפטור אותך מרגשות אשמה, אבל אולי יעזור לך להתיידד איתם.

שלום
אני "מבלה" הרבה בימים אלו בדפים שך התמודדות עם אלימות פה באתר ואני מחזיקה מאוד מתשובותיך ולכן מבקשת את עזרתך אם את מעדיפה לעשות זאת בדף אחר אני רק תגידי.

אליה (בן 3) הוא ילד מאוד רגיש ולאחרונה התחיל להיות אלים הוא לא יודע איך ליצור קשרים עם אנשים די באשמתי כי אנחנו לא מספיק נפגשים...
יוצא שאני לפעמים ממש מפחדת מה יקרה אם נלך למקום כלשהוא והוא יתחיל לירוק להרביץ לזרוק לנשוך להגיד אתה מגעיל וכו...
בשבוע שעבר היה מפגש משפחתי בו כל הדודים אמרו ש"לאליה יש בעיה של אלימות ואני מה זה התבאסתי...

פתחתי את דברי בזה שהוא רגיש משום שהוא פשוט עושה את זה בתגובה לאיך שמתנהגים אליו התנהגות שנראית למבוגרים לגיטימית אבל ביננו ממש פוגעת וזה נהיה כבר מעגל שלא נגמר הוא לא יודע איך להתמודד עם אנשים אז מראש נגיד מישהו קורא לו או מגיע לידנו בשולחן והוא מתחיל להגיד לך מפה אתה מגעיל יורק ועוד ועוד אני ממש אובדת עצות ויודעת שזה ממש תלוי בתגובות שלי איך שהוא מתנהג, כי לפני שבועיים בערך היו לנו כמה ימים מצויינים בהם "הצלחתי" להוציא ממנו את המיטב וממש נהניתי ממנו אבל אז זה עבר אני הפסקתי להיות קשובה ומאז זה חזר, ונהיה גרוע יותר אני לא יודעת מה לעשות וזקוקה להכוונה אני אהיה תלמידה טובה מאוד ואקשיב למה שתאמרי לי! מבטיחה!
לפעמים נדמה לי שיש לו בעיה בהבנה של מה שקורה מסביבו ולפעמים נדמה שהוא מבין יותר מדי טוב מה קורה מסביבו.
אני אוסיף גם שיכולת הדיבור שלו לא מדהימה (אם כי משתפרת מיום ליום) אבל יחסית "לבני גילו" הוא די איט בעניין זה. כמובן שאמרו לי שאילו היה הולך לפעוטון הוא היה מדבר הרבה יותר טוב... אבל זה לא פתרון בעיני...

סליחה שיצא קצת ארוך... ותודה מראש!

שלום הילה,
בדרך כלל שלאחד הילדים שלי יש בעיה, אני מנסה להיות יחד איתו במצבים הבעייתיים. זה לא אומר דווקא לעשות משהו, וגם אם כן אז לא תמיד אני עושה אותו הדבר, אבל עצם הנוכחות ותשומת הלב בדרך כלל מספיקות בשביל לפתור את הבעיה או להראות לי מה לעשות.
אם זה קורה במצבים שבהם קשה לי לתת תשומת לב, אני מנסה לתת תשומת לב בזמנים אחרים. כשמשהו מעיק על ילד, סביר שזה יעלה במוקדם או במאוחר אם מבלים איתו מספיק.
ספציפית לגבי הבעיה שכתבת, יכול להיות שאפשר "לתווך" אותו לאחרים. למשל, אם הוא אומר למישהו "לך מפה אתה מגעיל" אז אפשר להגיד בחיוך מתנצל "אליה בדיוק השתמש במקום הזה, אתה מוכן בבקשה לעבור לכסא השני?" (או משהו אחר מתאים). לאנשים יש נטיה להתייחס יותר בכבוד לבקשות ממבוגרים...

במחיקת הערה שיש בתוכה סוגריים מסולסלים בקינון תקין, כל מה שמתחילת הסוגריים נשאר ונהיה חלק מההודעה הבאה.
זה באג או פיצ'ר?

ניצן, זה באג, תודה על הדיווח.

יונת,
בעבר, כשפניתי אליך בקשר למחיקות שעשו בכתיבה שלי ענית משהו בסגנון:
"באתר הזה מחקו, מוחקים וימחקו. אוי ואבוי אם לא ימחקו"

קיבלתי.

אלא שכמו שהבנתי, התנהל כאן באחרונה מסע מחיקות מרושע של דברים שכתבתי. לצערי, וכמו שנמסר לי, במקום שתעמידי את הפאשיסטים על חומרת מעשיהם וחוסר התוחלת במעשיהם, רק התנצלת שאינך יכולה לנקוט כנגדי בצעדי מחיקה יותר חריפים, כמו לדוגמה כששלחת דפים שכתבתי לעיר מקלט .

בעקבות דו-הפרצופיות שלך, אין אני מאמין בעמדה האובייקטיבית לה את מתחזה ובאמת אינני מצפה ממך לכלום, כדי לסייע לאתר הזה לחזור לשפיות, לחופש דיעות, להכלה של דעות שונות ואינדיבידואליסטיות וכד' - האתר הזה, בניהולך, הוא בפירוש לא כזה כשמדובר בעמדות שאינן (כנראה) גם שלך.

אני רק רוצה להזהיר שמחיקת הדפים השיטתית שנעשתה בדפים שלי לאחרונה (ושוב אתמול ע"י אחד בכינוי י.ט. ) כמו הדפים מחנה פייגלין בעד חינוך ביתי או האם מוסרי ליהודים להנות מהחמצן שבאויר ועוד, תהיה הרסנית מבחינה תודעתית למשתתפים באתר. אני כבר רואה שכמה מתוך חברי באופן, ימנים או שמאלנים, הפנימו כבר שכל הדיבורים של השמאל הקיצוני והמטורף כאן ובהולנד, על פתיחות לדעות של אחרים, הקשבה לאחר וכל שאר השקר הרגיל שמעולם לא קנינו אותו - כולם שקר אחד גדול. מה שאופייני, אגב, גם לאתר, תודות לניהולך.

הי יונת!
זוכרת שלפני ארבע שנים סיפרתי לך בהתלהבות איך הבן שלי מתכנת ב-Gamemaker בזכותך וכמה הוא נהנה מזה?
אז חשבתי שתשמחי לשמוע שעכשיו (כשהוא כבר בן עשר וחצי) הוא החליט ללמד את אחיו הצעיר (בן שש וחצי) לעשות את זה, וכך הם יושבים שעות, באמת שעות, ועוברים מפונג לפקמן לחייזרים, לא מתעייפים ולא משתעממים ולא מבקשים שום עזרה, ובאופן כללי מאושרים עד הגג.
אותי זה מרגש במיוחד, כי הבכור שלי תמיד היה מן מחונן-על שברור שמסוגל לעשות דברים אולטרא מסובכים, אבל האמצעי הוא ממש לא כזה, ובכל פעם שהוא אומר משהו כמו "אה, מה הבעיה, צריך ליצור פעולת התנגשות על האובייקט" אני נמסה מהתפעלות.
בקיצור - שיחקת אותה! אין עלייך!

עוברת, איזה נחת יש לי מהילדים שלך!

הי יונת
אני מחפש משהו שכתבת פעם (ואהבתי) על נקודות חיוביות של גבולות לא ברורים
היה בזה קישור לנוי
את זוכרת איפה זה היה?

הנה, הד: פירות ההזנחה

אולי גם אלה:
מקום לגבולות
כשלא מציבים גבולות

הי יונת,
מספרת לך שמאד הופתעתי ושמחתי, כשאמרו לי שהמאמר כאן בעלון (על השמיעה), שימש כפתיח בסדנה בכנס העשור של מיח"א!
אין לי מושג איך הגיע לשם, אולי דרך חברות שהן לקויות שמיעה.

רצינו להגיד לך תודה. לא יודעת איפה בדיוק קראתי אותך (נראה לי באחד מעלוני באופן הישנים במאמר תגובה למשהו שאורנה כתבה...) כתבת על זה שכשאומרים לילד (ובכלל) "לא לשפוך" אז הוא קולט רק את ה"לשפוך" וממשיך בפעולה שאותה רצינו שהוא יפסיק לעשות והמלצת לדבר חיובי - התחלנו ליישם עם שני האינדיאנים האחרונים וזה מ-ד-ה-י-ם ! גם מולם אבל גם בזכות מה שזה מחולל בתוכנו. תודה

כיף לשמוע!
(זה מתוך הרשימה על פילים לבנים ותרבות הצריכה אבל למדתי את זה מעקרון הרצף ומוויקי המקורי.)

oa]סרטון על המצאת הספר hiLXLbTc[/po]
מוקדש לך באהבה

היי יונת. ראיתי שערכת דפים שמעשן כפייתי "ביקר" בהם. איך זיהית מה הוא שינה? ניסיתי בבוקר לראות אבל לא מצאתי את ההבדלים. בדקתי מול העריכה שלפני העדכנית ביותר- ולא זיהיתי.
יש איזה פטנט לעניין?

ראיתי שהוא הכניס קישורים בחלק העליון של הדף, אז פשוט שחזרתי לגירסת הגיבוי האחרונה. ספאם אני שונאת.

ראיתי שהוא הכניס קישורים בחלק העליון של הדף
אבל איך זיהית את זה? היית צריכה לקרוא ולהשוות מול הגירסה הקודמת, לא? או שזה פשוט קפץ לך לעין?
כי בעריכה אפשר גם לשתול משפטים/קישורים בתוך התגובות של אנשים אחרים שכתבו.
אני שואלת אם יש איזה פטנט מהיר, בשבילי, לזהות מה האדם ערך עכשיו לעומת הגירסה הקודמת.

אה, זה קפץ לי לעין. הייתי אמנם צריכה לגלול מסך או שניים למטה, אבל זה משהו שאני עושה באופן רגיל כי זה סוג ספאם נפוץ בוויקי-ים.

באמת התחלתי פעם-פעם לכתוב מנגנון שיראה את ההבדלים בין הגירסאות, אבל זה נשאר בערימת הפרוייקטים המותחלים.

תודה. אז אני צריכה להשתמש בכישורי תשומת הלב המתפתחים שלי וגם זו לטובה.

והבן הגדול בצבא
בוקר טוב יונת, אם אפשר לשאול - האם היו קשיים בצו ראשון / גיוס / שיבוץ בגלל החינוך הביתי?
ומצד שני - האם באופן תאורטי נפתחה לו האופציה לא לשרת אלא להתנדב?
האם לפי מה שידוע לך זה משנה אם מדובר בבן או בבת?
תודה

סלעית, לגבי גיוס ושיבוץ:
כשהגיע הצו הראשון, התייעצנו עם מרכז ועדת הבטחון של התנועה הקיבוצית, והוא המליץ לגשת לבגרות כדי לקבל קב״א גבוה. הצבא ביקש העתקים של הציונים ושל הרישומים לבחינות, וגם אישור מ״מנהל המוסד החינוכי״ שהנער אכן ניגש לבגרות מלאה (מנהלת הקהילה חתמה לנו על האישור הזה). ככה שבסופו של דבר הקב״א נקבע לפי הבגרות, כמו למתגייסים רגילים.
שחרור מהצבא לא מקבלים בגלל חינוך ביתי. לא בנים ולא בנות.

יונת יש לי הרגשה שהכותבת על החיסונים היא סוכנת - סוג של מה שקרוי "טוקבקיסטית בתשלום".

אם עונים ברצינות ולעניין -- זה יכול להפוך לקללת בלעם.

שלום יונת, התחדשתי לי בטבלט אני רק לא מבינה, איך אני מגיעה לסוף הדף? דלית ב

גם נתקלתי בבעיה הזאת כשקיבלתי איי-דברים.
במקום למצוא פתרון נקי ויפה, הכנסתי קישור נסתר בין שם הדף לחץ שאחריו -- נגיעה שם תביא אותך לסוף הדף. (למשל, בדף הנוכחי -- תגעי ברווח שאחרי ה{{יונת שרון}} בכותרת.)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יונת יקרה, מישהי מבקשת עצות בעניין פעוט חובב שקעים, והייתי רוצה להפנות לגישתך, אלא שלא מוצאת את הרשומה שלך שקראתי לפני כך וכך שנים... תושיטי יד? תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סליחה, הילדים הסתובבו לידי כשכתבתי קודם, ואני לא בטוחה שיצאתי ברורה. אני מחפשת טקסט שפרסמת לא בבאופן אלא באיזו שהיא במה אחרת, שאני לא זוכרת מה היא הייתה, והתייחס לדרכים שאפשר לתת לפעוטות לפגוש סכנות - בין השאר שקעים חשמליים. פתאום אני תוהה - אולי בכלל קראתי את זה בספר "תינוקות באופן טבעי", וזה לא נגיש ברשת? כי גיגלתי כמה מילים ולא מצאתי... היש לאל ידך להושיע?

בטיחות בלי גבולות, שהתפרסם (ערוך) ב-ספר תינוקות באופן טבעי.

העקרון פשוט: כל פעם שהילד עושה משהו מסוכן -- לעזור לו לעשות את זה יותר, בצורה בטוחה.
לגבי שקעים, אפשר לתת לו תקע ומפצל שיוכל להתאמן בחיבור. אפשר גם לעזור לו בכל פעם שהוא ניגש לשקע בקיר: לתת לו תקע, לוודא שהוא נועל סנדלים ושהוא מחזיק את התקע רק בפלסטיק, ואז לחבר איתו.

קוקייה יקרה, העברתי את הדיון בינינו לדף ילד לא יודע לספור, מקווה שזה בסדר מצדך.

בטח.

הי יונת, אני זקוקה לעזרתך בדבר מה. ביום עיון האחרון שהיה העברת מעגל שבסופו נשארנו מספר נשים ושוחחנו בין היתר על שיטת טיפול בילדים עם קשיים בהתמצאות במרחב/ויסות חושי. אחת הדוגמאות שניתנה הייתה טפיחות על המצח לילדים שנוטים ליפול. ניסיתי בכל כוחי להיזכר בשם המטפלות שהוזכרו ובשיטת הטיפול המדוברת ללא הצלחה. האם את זוכרת במה מדובר?

יעל אופיר, כמובן!
מידע על יעל אופיר

יונת בוקר טוב!

אחרי שמצאתי את בלוגיי ברשימת הדפים הארוכים ביותר, העתקתי לי אותם ותייגתי את אלה שכבר אינם פעילים כדף למחיקה.
ואז באו חברות ואמרו שחבל.
מה את אומרת?

לא יודעת...
מה דעתך, מישהו יבוא ויקרא הכל? מה היית רוצה שיקראו? איך אפשר להקל על אנשים להגיע לקטעים האלה?

אוי, גם אני לא יודעת...
לא מדובר בהפניה לקטעים מסוימים. אלה פשוט הבלוגים במלואם.
קרה לי שנפלתי על בלוגים (חמומה ואחרים) שלא בזמן היכתבם ונהניתי לקרוא, אבל אני לא יודעת עד כמה השיגעון הזה נפוץ ואם יש עניין לציבור במה שנכתב שם.
מצד שני, אלה לא רק הגיגיי. יש שם שיח.

כמה זה ארוך?
תראי, דף של ספר זה בערך 1000 תווים. אז כמה עבה הספר הזה? מה הסיכוי שמישהו יקרא אותו מכריכה אל כריכה? ואם לא יקראו את כולו ממילא (וסביר שלא יקראו כך אף אחד מ-הדפים הארוכים ביותר) אז אין הבדל בין למחוק לבין להשאיר -- ממילא זה לא ייקרא.

לכן אני מציעה שתבחרי את הקטעים שכן חשוב לך שיקראו, קטעים שכרגע מוחבאים בתוך כמויות המלל ולכן אנשים לא מגיעים אליהם, ותשאירי רק אותם.

יונת,
אני ממש לא מסכימה עם ה"מימלא זה לא יקרה". אני קוראת דפי בלוג כאלו, ואהבת קוראת אותם. אנחנו שתי נשים מבאופן שידוע עליהן בוודאות שהן קוראות ונהנות מבלוגים ישנים. להפך - באינטרנט דברים נשארים לנצח, כך שהסיכוי שמישהי תקרא את הדף שוב לדעתי קרוב למאה אחוזים.

השאלה היא האם הגדלת כמות הדפים בבאופן שווה את הסיכוי שיקראו את הבלוג שוב, לדעתי. אני קראתי שוב את כל דפי החיוניות, וזה הרבה הרבה הרבה יותר ארוך מהבלוג של תפילה, ואותם אף אחת לא רוצה למחוק, וטוב שכך.

בכל מקרה להשאיר קטעים זה חסר משמעות לדעתי - כל היופי בבלוג זו הקהילתיות שבו, השיחה שנאבדת לחלוטין. כמו שקרה עם "המיטב" של דפי החיוניות כשגוגוס אספה קטעים כאלו.

לכן אני מציעה שתבחרי את הקטעים שכן חשוב לך שיקראו
אין קטעים שחשוב לי שייקראו.
מסכימה עם אישה ש{{}}להשאיר קטעים זה חסר משמעות_ , כי _יש שם שיח.
וגם חושבת ש{{}}אם לא יקראו את כולו_ - לא בהכרח מוביל ל- _ממילא זה לא ייקרא. כי אולי (בעקבות גריין או בדרך אחרת) ייכנסו ויקראו חלקים. זה קורה לי בבלוגים של אחרות.
בקיצור, חושבת שלא הסנטימנטים שלי צריכים לקבוע את גורל הבלוגים.

[וגם: איך כתבת קו מפריד? (–)]

מסכימה עם כל מילה של אישה במסע. גם אני קוראת בלוגים ישנים ארוכים.

גם אני. יש ספרים ארוכים לא פחות שכתובים טוב הרבה פחות וגם פחות מעניינים.
מציעה ניסוי - מה דעתך תפילה להשאיר הודעה בסוף הבלוגים שמבקשת ממי שקרא את הבלוג לראשונה אחרי שהסתיים להשאיר סימן? אפשר לבדוק מה קורה בעוד כמה שבועות / חודשים.

מציעה ניסוי -
אפשר לנסות, ולדעתי כדאי להכליל בבקשה התייחסות למי שכבר קראה או השתתפה בבלוג או בחלקיו וחזרה אליו.
רק תוהה: הרי התברר שיש קוראות שקראו בזמן אמת ולא השאירו סימן. האם הן תרצינה להשאיר כזה עכשיו?

<יונת, מקווה שההשתלטות הקלה הזאת על דפך מקובלת עלייך.>

תפילה יקרה,
תקני אותי אם אני טועה - אבל לא נראה שבכלל בא לך למחוק אותם. את כאילו נדחקת לזה בגלל איזה "לא נעים לי" שלא ברור לי מול מי הוא מתרחש.
האתר מלא בדפים ארוכים וקצרים, חלק עצום מהם חסר כל ערך באמת.
אז הדפים שלך הם הבעיה?
לדעתי - לשחרר את הדיון והניסויים. אלו גם מזמן כבר לא דפים "שלך". כמו החיוניות באמת (שאני, אגב, הייתי מוחקת בלי למצמץ בכלל, אבל לי יש נטייה של אנטי אגירה).
אם את היית רוצה למחוק או שהם היו מכבידים עליך או משהו בסגנון - ניחא.
אבל יש מצב שאת לא רוצה למחוק (כך אני מרגישה), לפחות כרגע, ויש פה קוראות שיש להן עניין בזה, אז על מה אנחנו מדברים פה?
אם יש עוד חמש קוראות אז זה יישאר ואם יש רק שתיים אז לא? נו, באמת...
שחררי, יקרה. בעיקר את תחושת החוסר נעימות.
הרמת שם דיונים יפים, מרובי קוראות, לאורך שנים ארוכות. תהיי גאה במקום להיות בחוסר נעימות.
וכאשר יימאס לך מהנוכחות האינטרנטית הזו, אם בכלל, תמחקי בעצמך כי בא לך.

את כאילו נדחקת לזה בגלל איזה "לא נעים לי"
זה נכון.
ולי די ברור מול מי הוא מתרחש: מול יונת כמייצגת את מי שמתאמץ שיהיה פה מסודר, שלא יהיה עמוס מדי וכו'.
האתר מלא בדפים ארוכים וקצרים, חלק עצום מהם חסר כל ערך באמת.
נכון, אבל כשהם בין הארוכים ביותר, הם גם תופסים יותר מקום. (או שאני מוכיחה עד כמה אני לא מבינה במחשבים?)