על ידי אמא_ל_5* » 20 אוגוסט 2005, 07:47
אני מאד מאד מסכימה עם בשמת. אני מעבירה סדנאות לחזרה לעבודה - ועד לא נתקלתי בתינוק שלא אכל. אני בכלל לא ממליצה להרגיל לבקבוק זמן רב לפני שהוא באמת נדרש כי אמא איננה. בודאי לא ממליצה לתת בקבוק פעם ביום, או משהו כזה, מגיל צעיר. מאד עצוב כאשר אמא שרוצה להמשיך להניק, עושה את כל המאמצים בעולם כדי לשאוב, לשמור על ייצור חלב, והתינוק פשוט לא מוכן להמשיך לינוק, כמו שבשמת תארה. בודאי שזה לא קורה תמיד, כי הרי אלה שאין להן בעיות לא מגיעות אלי, אבל יש רבות מאד שמגיעות אלי עם תינוקות בשביתת יניקה לאחר שהחלו עם בקבוק פעם ביום. לעיתים תחילה זה בסדר, אבל לעיתים קרובת לאחר זמן, כמה ימים, כמה שבועות, התינוק פתאום לא יונק. או שמסרב לחלולטין להכניס את הפטמה של אמא לפה, או שמתחיל, ומיד עוזב וצורח. וזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ובסוף לאחר כמה שעות שהתינוק לא אכל, אמא מחליטה להציע בקבוק שאוב, רק שירגע ולא יתיבש, והנה הוא שותה בשקיקה. ואז לאחר יום, או כמה שעות, זה חוזר על עצמו, ופתאום תוך כמה ימים אמא מוצאת את עצמה עם תינוק שפשוט לא מוכן לינוק מהשד. זה כאב לב עצום, ולעיתים קשה מאד להפוך את זה.
מאד לא אהבתי את ההפחדות שלך משביתת יניקה. אני לא רואה בזה הפחדה, אלא הסבר על סיבוך אפשרי על מה שעלול לקרות. כמובן שאם לא קורה כלום, אין בעיה, אבל אמהות רבות שזה כן קרה להן אמרו לי שאם היו מודעות לכך שזה יתכן היו נוהגות לגמרי אחרת.
כאשר קורית שביתת יניקה זה מאד מאד לא נעים. אלי מגיעות אמהות במצב כזה, ולמעשה אין לי כמעט מה להציע, חוץ מסבלנות. כי בניגוד לבקבוק שאפשר לתת לתינוק לשחק איתו, מטפטף מתוכו חלב, ולבסוף התינוק לומד איך להוציא מתוכו חלב, הרי שקשה מאד להתמודד עם תינוק שצורח כל פעם שמקרבים אותו לשד.
אני תמיד ממליצה לאמהות להתנהג "כאילו לא המציאו את הבקבוק". כלומר - כשהן בבית, שלא יהיה בכלל בקבוק בסביבה. שיהיה ברור לגמרי שכשאמא כאן, החלב יוצא רק מאמא. בודאי שיש מצבים שאמא יכולה להאכיל גם מבקבוק בלי כל בעיה, ויש מצבים שאפילו אין ברירה, אבל זה עצוב מאד כאשר אמא נותנת בקבוק רק כדי "להרגיל" ופתאום אחרי שבועיים התינוק מסרב לינוק.
מנסיוני כל התינוקות אוכלים כשאמא איננה. יתכן ובימים הראשונים הם ימשכו שעות רבות בלי לאכול, ולא קורה כלום - הרי יש תינוקות שישנים 6-8-10 שעות בלילה. אפשר לתת מעט חלב בכפית, ותינוקות לא מתיבשים כל כך מהר. ברורה לי לחלוטין ההרגשה הלא נעימה לצאת מהבית כשלא בטוחים שהתינוק ידע לאכול מבקבוק, ואני עצמי עברתי את זה 5 פעמים. ולעיתים זה בהחלט לוקח כמה ימים. אבל לבסוף זה תמיד נפתר.
דווקא ראיתי לעיתים קרובות שתינוקות שמאד מתקשים להתרגל לבקבוק יהיו אלה שאחר כך יסרבו לינוק מהשד - כאילו שמה שקשה להם זה המעבר הלוך ושוב בין שד לבקבוק, ומאחר ובקבוק אפשר להכניס להם לפה, ושד לא, הם מעדיפים אחר כך את הבקבוק. דווקא אלה שאין להם כל בעיה לעבור הלוך ושוב נראה לי שפחות מעדיפים אחר כך את הבקבוק. אבל לא חקרתי את זה לעומק.
לגבי מתן בקבוק פעם ביום מגיל צעיר - ראיתי תינוקות שקיבלו כל יום בקבוק, ופתאום פשוט סרבו לקחת אותו, בגיל כמה חודשים. מבחינת מי שרוצה להמשיך להניק זה מצוין, אבל גם מראה שגם זאת לא בהכרח שיטה יעילה. וראיתי גם לא מעט כאלה שלאחר כמה חודשים התינוק מתחיל לסרב לשד. אני רואה הרבה אמהות שמספרות שבגיל 3-4-5-6 חודשם התינוק "כבר לא רצה לינוק יותר", ותמיד אלו תינוקות שקיבלו לעיתים בקבוק כשאמא בסביבה. זה לא קורה לתינוק שמעולם לא קיבל בקבוק.
מצטערת שזה יצא כל כך ארוך, אבל מבחינתי זה נושא כאוב. מאד עצוב לי כאשר הנקה שהלכה מצוין, לעיתים לאחר מאמצים קשים, נפגעת מתוך רצון טוב להרגיל את התינוק לבקבוק, כאשר אני יודעת שזה לא חייב היה להיות כך. לא כתבתי כאן שום עצות להרגלה לבקבוק, כי הנושאים האלה דוינו רבות במקומות אחרים. אני בהחלט עוזרת ומייעצת לאמהות איך להרגיל לבקבוק, אך ממליצה מאד שזה לא תהיה אמא עצמה שתתן את הבקבוק, ושאמא לא תהיה בסביבה.
אבל זה לא עבד ומה שעובד אצלנו זה משהו אחר.
אני מכירה לפחות מישהי אחת שהצליחה ככה ללמד את התינוקת שלה לאט לאט וזה היה בסדר.
אני כמובן מסכימה. בסופו של דבר כל אמא צריכה למצוא את הדרך הנכונה לה ולתינוקה, והיא מכירה הכי טוב את התינוק. אני רק רציתי להביא את נקודת ההסתכלות שלי, שנפגשת עם מאות אמהות ותינוקות יונקים בשנה.
אני מאד מאד מסכימה עם בשמת. אני מעבירה סדנאות לחזרה לעבודה - ועד לא נתקלתי בתינוק שלא אכל. אני בכלל לא ממליצה להרגיל לבקבוק זמן רב לפני שהוא באמת נדרש כי אמא איננה. בודאי לא ממליצה לתת בקבוק פעם ביום, או משהו כזה, מגיל צעיר. מאד עצוב כאשר אמא שרוצה להמשיך להניק, עושה את כל המאמצים בעולם כדי לשאוב, לשמור על ייצור חלב, והתינוק פשוט לא מוכן להמשיך לינוק, כמו שבשמת תארה. בודאי שזה לא קורה תמיד, כי הרי אלה שאין להן בעיות לא מגיעות אלי, אבל יש רבות מאד שמגיעות אלי עם תינוקות בשביתת יניקה לאחר שהחלו עם בקבוק פעם ביום. לעיתים תחילה זה בסדר, אבל לעיתים קרובת לאחר זמן, כמה ימים, כמה שבועות, התינוק פתאום לא יונק. או שמסרב לחלולטין להכניס את הפטמה של אמא לפה, או שמתחיל, ומיד עוזב וצורח. וזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ובסוף לאחר כמה שעות שהתינוק לא אכל, אמא מחליטה להציע בקבוק שאוב, רק שירגע ולא יתיבש, והנה הוא שותה בשקיקה. ואז לאחר יום, או כמה שעות, זה חוזר על עצמו, ופתאום תוך כמה ימים אמא מוצאת את עצמה עם תינוק שפשוט לא מוכן לינוק מהשד. זה כאב לב עצום, ולעיתים קשה מאד להפוך את זה.
[u]מאד לא אהבתי את ההפחדות שלך משביתת יניקה.[/u] אני לא רואה בזה הפחדה, אלא הסבר על סיבוך אפשרי על מה שעלול לקרות. כמובן שאם לא קורה כלום, אין בעיה, אבל אמהות רבות שזה כן קרה להן אמרו לי שאם היו מודעות לכך שזה יתכן היו נוהגות לגמרי אחרת.
כאשר קורית שביתת יניקה זה מאד מאד לא נעים. אלי מגיעות אמהות במצב כזה, ולמעשה אין לי כמעט מה להציע, חוץ מסבלנות. כי בניגוד לבקבוק שאפשר לתת לתינוק לשחק איתו, מטפטף מתוכו חלב, ולבסוף התינוק לומד איך להוציא מתוכו חלב, הרי שקשה מאד להתמודד עם תינוק שצורח כל פעם שמקרבים אותו לשד.
אני תמיד ממליצה לאמהות להתנהג "כאילו לא המציאו את הבקבוק". כלומר - כשהן בבית, שלא יהיה בכלל בקבוק בסביבה. שיהיה ברור לגמרי שכשאמא כאן, החלב יוצא רק מאמא. בודאי שיש מצבים שאמא יכולה להאכיל גם מבקבוק בלי כל בעיה, ויש מצבים שאפילו אין ברירה, אבל זה עצוב מאד כאשר אמא נותנת בקבוק רק כדי "להרגיל" ופתאום אחרי שבועיים התינוק מסרב לינוק.
מנסיוני כל התינוקות אוכלים כשאמא איננה. יתכן ובימים הראשונים הם ימשכו שעות רבות בלי לאכול, ולא קורה כלום - הרי יש תינוקות שישנים 6-8-10 שעות בלילה. אפשר לתת מעט חלב בכפית, ותינוקות לא מתיבשים כל כך מהר. ברורה לי לחלוטין ההרגשה הלא נעימה לצאת מהבית כשלא בטוחים שהתינוק ידע לאכול מבקבוק, ואני עצמי עברתי את זה 5 פעמים. ולעיתים זה בהחלט לוקח כמה ימים. אבל לבסוף זה תמיד נפתר.
דווקא ראיתי לעיתים קרובות שתינוקות שמאד מתקשים להתרגל לבקבוק יהיו אלה שאחר כך יסרבו לינוק מהשד - כאילו שמה שקשה להם זה המעבר הלוך ושוב בין שד לבקבוק, ומאחר ובקבוק אפשר להכניס להם לפה, ושד לא, הם מעדיפים אחר כך את הבקבוק. דווקא אלה שאין להם כל בעיה לעבור הלוך ושוב נראה לי שפחות מעדיפים אחר כך את הבקבוק. אבל לא חקרתי את זה לעומק.
לגבי מתן בקבוק פעם ביום מגיל צעיר - ראיתי תינוקות שקיבלו כל יום בקבוק, ופתאום פשוט סרבו לקחת אותו, בגיל כמה חודשים. מבחינת מי שרוצה להמשיך להניק זה מצוין, אבל גם מראה שגם זאת לא בהכרח שיטה יעילה. וראיתי גם לא מעט כאלה שלאחר כמה חודשים התינוק מתחיל לסרב לשד. אני רואה הרבה אמהות שמספרות שבגיל 3-4-5-6 חודשם התינוק "כבר לא רצה לינוק יותר", ותמיד אלו תינוקות שקיבלו לעיתים בקבוק כשאמא בסביבה. זה לא קורה לתינוק שמעולם לא קיבל בקבוק.
מצטערת שזה יצא כל כך ארוך, אבל מבחינתי זה נושא כאוב. מאד עצוב לי כאשר הנקה שהלכה מצוין, לעיתים לאחר מאמצים קשים, נפגעת מתוך רצון טוב להרגיל את התינוק לבקבוק, כאשר אני יודעת שזה לא חייב היה להיות כך. לא כתבתי כאן שום עצות להרגלה לבקבוק, כי הנושאים האלה דוינו רבות במקומות אחרים. אני בהחלט עוזרת ומייעצת לאמהות איך להרגיל לבקבוק, אך ממליצה מאד שזה לא תהיה אמא עצמה שתתן את הבקבוק, ושאמא לא תהיה בסביבה.
[u]אבל זה לא עבד ומה שעובד אצלנו זה משהו אחר.[/u]
[u]אני מכירה לפחות מישהי אחת שהצליחה ככה ללמד את התינוקת שלה לאט לאט וזה היה בסדר.[/u]
אני כמובן מסכימה. בסופו של דבר כל אמא צריכה למצוא את הדרך הנכונה לה ולתינוקה, והיא מכירה הכי טוב את התינוק. אני רק רציתי להביא את נקודת ההסתכלות שלי, שנפגשת עם מאות אמהות ותינוקות יונקים בשנה.