האכלה מבקבוק

אנונימי

ואותי מסקרן משהו אחר. אנו גרים בסביבה שבה אנחנו די קיצוניים בדרך חיינו. ההתחשבות בסביבה, הנקה, לידה, אהבת חיות, תזונה. סביבי הרבה נשים שבוחרות לא להניק את תינוקן, ולעתים אף החליטו לא להניק עוד לפני שתינוקן נולד. אני רוצה להבין איך התחושה שנולד התינוק ובעודו בזרועות אימו היא לא מחברת אותו לשד. זה נראה לי כל כך לא טבעי, אני מעוניינת לקבל תגובות מנשים שמכירות נשים שלא הניקו, מה התחושה, מעניין אותי מאוד. }

שגית, נתקלתי בתופעה. אני לא יודעת אם יש שם תחושה בכלל. יש שם איזו שהיא החלטה של ראש שמנתקת מהתחושה הטבעית. }

ליופי ושגית.
יופי, בתגובה לדברייך "אני לא יודעת אם יש שם תחושה בכלל". ובכן-אני שמעתי מאמא אחת שהחליטה לא להניק, את התיאורים הבאים:
"הרגשתי שהחיים אוזלים מתוכי עם כל מציצה. הכאב בפטמה היה נורא אבל יחד איתו התחושה שאני נשאבת מתוכי החוצה על ידי כוח שאין לי שליטה עליו ושמאיים עלי. כל הנקה היתה מלווה בתחושת התרוקנות פיזית מפחידה." שמעתי את הדברים מחברה שהיא אגב אמא טובה ואוהבת, שהניקה מעט מאד את בנה הראשון, ובבן השני אפילו לא ניסתה.}

הי ענת, הבהרה קטנה:- אם תשימי לב הדברים שכתבתי למעלה כתגובה לדיברי שגית באו כתגובה על אמהות אשר החליטו לא להניק עוד טרם לידת התינוק/ת ולא דובר על אימהות שניסו ולא הצליחו או התקשו וכיוצא באלה. אני מאמינה (למרות שאינני יכולה להזדהות) שיש נשים שמתקשות בהנקה, שנתקלות בקשיים, מתיאשות אני גם לא חושבת שהנקה היא הדבר הכי חשוב בגידול ילדים עבורי היא "אקסטרה". אני עצמי עודדתי אישה להפסיק להניק ילדה בת-5 ימים!!! כיוון שזה היה נכון לה ולילדתה הגדולה.
אבל, אכן ישנם נשים שמחליטות מכול מיני שיקולים זרים עוד טרם לידת התינוק/ת על אי הנקה כמובן שההחלטה הזו היא החלטה של ראש ולכן אחרי הלידה הם אינן מרגישות צורך להניק, אין שם את התחושה הטבעית להניק.
אגב, פגשתי הרבה נשים שלא הצליחו להניק את ילדם הראשון ואת השני הם כלל לא ניסו. (פגשתי גם הפוך)
אבל... עד היום ממה שאני הבחנתי בין אם מניקה וילדה ישנו משהו אחר בקשר ביניהם מאשר ילד שלא ינק. בלי לפגוע כמובן, פשוט משהו אחר וזה טיבעי שיהיה הבדל. וענת, אני בכלל לא חושבת שאמא מניקה היא ערבות לאם מוצלחת (לא כדאי להכליל).

שגית כתבה (בהתחלת הדף): אני רוצה להבין איך התחושה שנולד התינוק ובעודו בזרועות אימו היא לא מחברת אותו לשד.

מנסיוני - תחושה טכנית. אני גם הנקתי וגם השתמשתי בבקבוק, והתחושה מאוד שונה. בהנקה יש מין התחברות, מרגישים מין סוטול ("עייפות") וגם התינוק בדרך כלל עוצם עיניים ומתמכר. הרבה פעמים נרדמנו יחד. לעומת זאת בהאכלה מבקבוק הייתי עסוקה יותר בהחזקה (שיכנס לפה, שלא ינזל), במעקב (שלא בלע יותר מדי בועות, כמה הוא כבר שתה), ובתקשורת (ללבוש פרצוף מרגיע מול העיניים הגדולות שהוא פותח עלי). סוטול לא היה שם.

אני לא חושבת שזה אסון להאכיל מבקבוק. אבל זה נראה לי בהחלט פספוס להפסיד את ההנקה.

מישהי יודעת כמה זמן ניתן לשאוב חלב מבלי שהתינוק יונק?
האם צריך את הגירוי של פעולת היניקה עצמה, כדי שייוצר מספיק חלב, שגם יספיק לשאיבה?
מה עם תינוק שאוכל תמ"ל וגם חלב שאוב? אימו תוכל להמשיך לייצר חלב לאורך זמן?

אני לא יודעת אם זה הדף המתאים (אם לא אשמח אם תעבירו למקום המתאים).
בהמשך לחוייות היריד בנמרוד (יצר לשימור עצמי). ההורים של בן זוגי, אחותו והילדים שלה באו אלינו ליריד. לשם שינוי נריה הסכים לשבת על סבא שלו ולא לבכות. מה שעשה סבא מאושר מאוד עם נכד בן שנה על ברך אחת ונכד בן חצי שנה (נריה) על השניה. נריה הסקרן מנסה,כמובן, לקחת הכל ולהכניס לפה. הוא לקח לנכד השני את בקבוק המים, בהתחלה רק נשך את הפטמה אבל אח"כ התלהב לשתות מים. אני לא הפסקתי את זה כי אני לא רוצה למנוע ממנו חויות. סבא וסבתא של נריה מאוד התלהבו ואמרו, כמעט בשמחה לאיד, שעכשיו הוא כבר לא ירצה ציצי . הרגשתי כאילו השמחה שלהם הייתה כי סוף סוף זה תינוק נורמלי שעושה דברים נורמלים לתינוקות (טוב, ציצי לתינוק זה באמת מאוד לא נורמלי....) - מזה אני לא מודאגת.
טוב עכשיו לעניין. אני עומדת להתחיל לתת אוכל מוצק ומים. אני חשבתי "לדלג" על הבקבוק ולתת לו בכוס לתינוקות, אבל אבא של נריה מאוד התלהב מלתת לו בקבוק וגם נריה נראה נלהב אז..... למשהו יש תובנות בנושא? בקבוק גורם עששת? ואולי הוא כייף ופינוק לילד?

בקבוק גורם עששת?
בקבוק בפני עצמו לא גורם לעששת, אלא בקבוק מלא במשהו שאינו מים שניתן לתינוק בלילה.

אז נריה נראה נלהב. נו?
בכל זאת אני לא יודעת אם כדאי להתחיל עם בקבוק. לדעתי עדיף לך לדלג ולעבור לכוס.
את שוכחת דבר מאוד חשוב:
בשבילנו הבקבוק הוא משהו "טעון", ויש לו קונוטציות של פורמולה ועוד ועוד. עובדה שהסבא והסבתא הגיבו כמו שתיארת (מאוד לא נעים, ואפילו מרושע כלפייך וכלפיו)..
בשביל נריה, לעומת זאת, זה היה צעצוע חדש! זה הכל, פשוט צעצוע חדש ומעניין, שעוד יוצאים ממנו מים! איזה כיף! כמו ברווז באמבטיה, או משהו משפריץ, ועוד כל מיני צעצועים מעניינים.
אפשר בקבוק, אבל אז הייתי ממליצה על סתם בקבוק מים מינרליים קטן רגיל. תמיד טוב להתרגל לשתות מים (ולא משהו אחר...).
ואגב, לפי משרד הבריאות יש להרתיח את המים לתינוקות עד גיל שנה.

מה רע אם הוא ישתה מים מבקבוק תנוקות ? באמת לא מבינה מה מקור ההתנגדות .

ואצלי היתה ההערה הבאה בפנים זורחות:
הו, עכשיו שיוצאות לה שיניים היא תנשך אותך ותפסיקי להניק!
(ציטוט מבנזוגה של חמותי)

(א. למה, זה מפריע לך?
ב. למה בדיוק שהיא תנשך אותי?)

א - חמותך. זה התפקיד שלה..
ב - כי כשיוצאות השיניים, נושכים הכל, ואם יש בפה ציצי אחרי הארוחה, הוא עלול להיות קורבן זמין.
ג - (לא שאלת, אבל אני עונה) זה לא קשור לגמילה.

אני יודעת שזה לא קשור לגמילה, ושהיא עלולה לנשוך
זו סתם היתה דוגמה לאושר שמציף אנשים מסוימים כשהם מדמיינים את הגמילה, כמו:
כמעט בשמחה לאיד, שעכשיו הוא כבר לא ירצה ציצי

בהערה הבאה את יכולה להגיד:

איזו קנאה אני מרגישה פה! אם אתה לא יכול לינוק, אז שגם לתינוקת לא יהיה?

תגובה צינית אחרת - אה, לא ידעת שבגלל זה קוראים להן שיני חלב?
בקבוק - לא טוב להתפתחות החיך, השיניים והדיבור, וממכר, בפרט לילדים שצורך המציצה שלהם לא בא על סיפוקו בהנקה. לכן עדיף להרגיל לכוס תינוק יונק.

תגובה צינית אחרת - אה, לא ידעת שבגלל זה קוראים להן שיני חלב?
לא צינית.
זה בדיוק זה - לא?

לגבי בריאותית או פיסית או לא יודעת איך לכנות את זה, ברור לי שעדיף כוס, אבל יש את האבא שגם הוא התלהב מהבקבוק ונראה לי שהוא מרגיש שזה יוצר בינהם קירבה (למרות שהם חברים טובים בכל מקרה נריה מתעורר בבוקר ומיד זוחל לאבא לשחק איתו ) בכל אופן איתו עוד לא יצא לי למצוא רגע לדבר איתו, אולי מחר יהיה "זמן נשימה". חוץ מזה מאחר ונריה לא לוקח מוצץ אולי בקבוק יתן לו נחמה כשאני לא יכולה להניק למשל בנסיעה או כשהוא נשאר עם אבא. האם גם בקבוק מים מינרלים יכול לספק את זה? האם בכלל כדי לספק לו נחמה כזו?
לגבי המים - הם היו מינרלים. האם צריך להרתיח גם אותם?

משרד הבריאות ממליץ להרתיח גם מים מינרליים.

מנסיוננו עם התלהבות בקבוק שכזו, זה דיי נגמר בזה.
גם אומני מאד התלהבה מבקבוקים של ילדים אחרים (חטפה ובכל), אז קניתי לה בקבוק, הכי פשוט שיש. בהתחלה היא התלהבה להכניס לפה, לנשוך את הפטמה ולשתות מעט ואז.....היא גילתה שאם הופכים אותו יוצאים מים

איזה שמחה וששון. מאז זה היה הבקבוק בשבילה. נדיר שהיא ממש שותה מהם. אם כבר אז באמת מבקבוק של מים מינרליים עם פקק ספורט, כמו שבשמת כתבה. והוא עדיים נמצא דרך קבע בארגז צעצועי החוץ שלה, חוץ מהפעמים שהעוזרת חושבת שצריך לשטוף אותו, כי הוא מתגלגל בבית. וכל פעם אני שוכחת לומר לה שזה רק צעצוע ולא בשימוש

שליחה על ידי יושי* » 15 מרץ 2004, 10:25

אז חזרתי, ילדתי לפני שלושה וחצי חודשים. בהזדמנות אספר על הלידה המזעזעת שעברתי, שעדיין סיוטים ממנה פוקדים אותי בלילות. נאלצתי לחזור לעבודה, והקטנטנה בתינוקיה בקיבוץ. היתי איתה שבוע ונראה היה שהיא מסתגלת היטב. ביום חמישי היא היתה שם לבד והיה מצויין. אתמול והיום היא בוכה ולא מוכנה לאכול מבקבוק. החלב הוא שאוב והיא עוד קודם שתתה מבקבוק בהנאה רבה. מה עושים? לדעתי "השביתה" היא בגלל קשיי הסתגלות.. וזה עצוב לי מאוד.. מה עושים?

גם לי היה מקרה דומה. בהתחלה היה בסדר מבקבוק ואז היא כבר לא רצתה (גם חלב שאוב) ולגיסתי היה אותו מקרה. לשתינו נפתרה הבעיה כשהחלפנו פטמה. לפטמה של NUK יש גם סיליקון וגם גומי - הצורה של הפטמה שונה או שהמרקם שונה. בכל אופן אולי זה יפתור את הבעיה. בהצלחה.

בשמת כתבת בדף שאיבת חלב ש
הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לאמא הוא - שאמא רק תניק. בקבוקים וכאלה - רק מאחרים.
למה? האם מתן חלב שאוב ע"י אמא יוביל להפסקת הנקה? (סקרנית - אני מתקמצנת על שאוב ואין סיכוי שאתן בבקבוק כשאני נמצאת)

האם מתן חלב שאוב ע"י אמא יוביל להפסקת הנקה?
כן.
או, בניסוח יותר מעודן, מדויק וארוך: כאשר התינוק מגלה שאפשר לקבל בקבוק גם מאמא, לפעמים קורית תופעה של "העדפת הבקבוק" ולפעמים גם " שביתת יניקה " וזה ממש מבאס. למה להיכנס למלכודות כשאפשר להימנע מהן מראש... אם מלמדים את התינוק שאמא

רק הנקה, ואם יש בקבוקים אז הם

"אמא איננה" הסכנה של העדפת הבקבוק יורדת.
הדרך לגמילה (אצל מי שרוצה לגמול) בדיוק עוברת דרך זה שאמא בעצמה נותנת בקבוקים, והתינוק מתרגל (לפעמים מהר מאוד - זה יכול לקרות תוך יום) לבקבוק וזהו.

שלום, אני ננה ובשבוע האחרון גיליתי אתכם והתמכרתי.אני מתגברת על חששות הפעם הראשונה ושואלת שאלה,אשמח לקבל עצות או סיפורים דומים ולחילופין להבין שהכול נורמאלי. אז ככה: הנקתי את בני (היום שנה וחצי) במשך שמונה חודשים.(הפסקתי כי התחלתי לעבוד והוד רוממותו לא הסכים לעובדה שהוא צריך לאכול כ"כ הרבה פעמים שאוב ורק קצת ציצי אז הוא החליט שעדיף רק בקבוק ,ההנקה נעלמה לחלוטין וגם השאיבה באיזה שהוא שלב והוא התחיל לאכול סימילאק. ולעיניננו: הילד אוכל היום הכול והרבה אבל לא מוכן לוותר על שני הבקבוקים הלילים שלו אחד כשהוא הולך לישון אחרי שהוא אכל ארוחת ערב מלאה ואחד יותר מאוחר הבנו גם שזה לא בריא לשיניים... בקיצור אשמח על כול תגובה ושוב תודה רבה!

אני אולי צריכה להחליט מה יותר חשוב/מפריע לי הבריאות או עצם האכילה בלילה ותוצאותיה המיידיות- חוסר שינה רציפה שלו ו..שלנו.

רציתי להתייעץ וגם לקבל תמיכה לגבי האכלה מבקבוק, או נניח האכלה חלופית להנקה.

אני קצת מכה על חטא ומסתכלת אחורה במקום קדימה, כי סיפור ההנקה שלנו היה קצת מסובך בהתחלה ובחרתי להאכיל ממזרק חלב שאוב (למרות שאפשר היה מבקבוק, נראה היה לי שעם המזרק נגיע מהר יותר להנקה) ודי מהר היא למדה לינוק, בערך תוך שבועיים כבר כמעט לא נזקקתי לשאיבות, רק אחת ליומיים-שלושה. בכל אופן בהתחלה היא ידעה לאכול מבקבוק, ניסיתי כמה פעמים. הפעם האחרונה שאכלה מבקבוק היתה בערך בגיל חמישה או שישה שבועות ואחר כך לא שמרנו על הרצף הזה.

עכשיו היא אוטוטו ארבעה חודשים. אני אמורה לצאת לעבוד פעמיים בשבוע בעוד כשבועיים וחצי. כבר כמה שבועות עושים ניסיונות עם בקבוק שאוב.
הבעיה היא לא רק הסירוב, כי לזה מצאתי פיתרון והצלחתי יחסית לידד אותה עם הבקבוק. היא פשוט לא יודעת מה לעשות עם הפה והשפתיים ולא ממש בולעת והכל נוזל לה. באחד הניסיונות גם עשיתי ניסיון עם כפית, גם לא משהו, ניסיתי אפילו עם המזרק ממנו אכלה בשבועות הראשונים, ולא הלך. לא נראה לי להשאיר אותה ככה כשהיא לא יודעת לאכול ואני מאד לא רגועה.

זה מכניס אותי ללחץ היסטרי שאני אפשרות ההזנה היחידה שלה, למרות שזה מה שרציתי וברגע שהסתיימו הבעיות עם ההנקה אז לא נתתי בשום דרך אחרת כי נהניתי ואני מקוה להמשיך עוד הרבה זמן. אני מרגישה אשמה שלא המשכתי לתת בקבוק מדי פעם ומתחילה לחשוב על פתרונות דרסטיים כמו למצוא מי תניק אותה או איך לגרור אותה איתי לעבודה (שזה סיפור מסובך מכל מיני סיבות).

בקשר לבקבוק- בהתחלה היו צרחות היסטריות, אבל התחלתי ליידד אותה איתו, שמתי אותו בין הצעצועים ומדי פעם אני נותנת לה להרגיש אותו בפה כשהוא ריק וכאלה, צעצוע חדש. אני לא מנסה בכוח ורק עד התחלה של עצבים או קיטורים, אבל היא לא עושה תנועה של שאיבה ובליעה בכלל.
בתור מניקה מלא יש לי אוסף מרשים של בקבוקים בבית ונראה לי שנתביית על הפשוטים ביותר כי הפטמה שלהם מאד קטנה.

כמה דברים מתוך הניסיון האישי שלי:

א. אין טעם לנסות לתת לה בקבוק בעצמך, וגם לא כשהיא רואה אותך, שומעת אותך או מודעת בדרך אחרת לכך שאת נמצאת בסביבה. הציצי הוא תמיד האופציה המועדפת.

ב. הבקבוקים הפשוטים ביותר כי הפטמה שלהם מאד קטנה לא מתאימים לתינוקת יונקת. נסי את פטמות הסיליקון הרחבות (של avent למשל). הטכניקה היא להכניס לה את הפיטמה כולה לתוך הפה, כשהשפתיים שלה נשענות על בסיס הפיטמה. בדרך זו, כאשר התינוקת עושה תנועות לשון של יניקה הפיטמה נסחטת ויוצא חלב.

ג. כאשר היא "יונקת" עם הלשון, הפטמה נדחפת לה אל מחוץ לפה, והמבקבק\ת צריך להפעיל כח נגדי כדי שהפיטמה תישאר יציבה. לי זה נתן הרגשה לא נעימה כאילו אני כופה על הילד את הבקבוק, אבל זה עבד. אם היא תרצה להוציא את הפטמה מהפה, היא תסובב את הפנים שלה הצידה כמו בהנקה.

ד. את הילד הראשון ניסינו להאכיל מבקבוק לראשונה בגיל 3.5 חודשים. ניסינו את כל הטכניקות האפשריות, אך שום דבר לא עבד. מכמה מקורות יודעי דבר נמסר לנו שלפעמים גם גיל חודש הוא כבר מאוחר מדי, ואין מה לעשות. פתרנו את זה בכך, שכשאישתי יצאה ללימודים אני והבן באנו איתה (אני חושב שיש אמהות שעושות אותו דבר עם בייבי-סיטר).

ה. אנחנו פנינו בסוגיה הזו ליועצת הנקה מוסמכת, וקיבלנו ממנה הרבה עצות טובות, בתוספת תמיכה ועידוד. למעשה, קרוב לוודאי שבלעדיה הביקבוק לא היה מצליח.

בהצלחה @}

<בר עדש ממחשב אחר>

פתרנו את זה בכך, שכשאישתי יצאה ללימודים אני והבן באנו איתה
זו בעיה שהיא תבוא לשם, אין שם כל כך איפה להיות, חוץ מבחוץ וחם מאד או קר מאד. אבל אם לא ילך אני אבדוק אפשרויות.

את השיטה שאחרים יתנו לה אמרו לי כל הזמן. רק שמצאתי אמא שכן לימדה את הבת שלה לאט ובסבלנות. בכלל יהיה לה מספיק להתמודד עם זה שתישאר בלעדי, היא לא צריכה גם את ההתמודדות עם הבקבוק. גם ככה כל מי שניסה לתת לה בקבוק קיבל צרחות אימים, כולל אותי. עכשיו אני מנסה בסבלנות כמו שרק אמא יכולה (ואבא בפעם בשבוע שהוא כאן מנסה לעזור ועושה זאת לא רע בכלל) ואתמול הצלחנו קצת ממש שהיא תשתה.

הפיטמה שאני משתמשת בה היא של נוק, מגומי. הלכתי וחיפשתי פטמות גומי כי את המוצצים מגומי היא העיפה הכי פחות רחוק. אתה יכול לתאר לך שניסינו את של אוונט. מאחר ובהתחלה היא לא ידעה לינוק, בגיל יומיים בהמלצת יועצת כמובן קנינו בקבוק של אוונט. הוא עיצבן אותה מאד ולא היה סיכוי לנסות איתו.

מכמה מקורות יודעי דבר נמסר לנו שלפעמים גם גיל חודש הוא כבר מאוחר מדי
אז זה בדיוק מה שמעצבן, שכל הזמן אומרים לא לתת לפני שישה שבועות כשבעצם כשנתתי לה בערך בגיל חמישה שבועות שוב, אחרי שלא ראתה בקבוק מגיל כמה ימים (כאמור אכלה ממזרק בערך עד גיל שלושה שבועות, בהתחלה יותר מזרק ובסוף הרבה ציצי ומעט מזרק כששכחה את העבודה) והיא זכרה אבל כבר היה קצת קשה אבל אמרו לי אל תתני ואני מדברת גם על היועצת, שכמובן היתה לטובתי והצילה לי את ההנקה מבחינות רבות, ובכלל היתה נפלאה, אבל העצה הספציפית הזו היתה עצה רעה.

אם היא תרצה להוציא את הפטמה מהפה, היא תסובב את הפנים שלה הצידה כמו בהנקה.
אצלי היא לא מסובבת את הפנים לשומקום. כשהיא רוצה להפסיק לינוק היא פותחת את הפה ומתרחקת. עם הבקבוק קשה לדעת אם היא פותחת כי היא לא רוצה אותו בפה או כי היא לא יודעת מה לעשות איתו. אתמול בערב היתה מגמת התקדמות קלה שהחזירה לי את האופטימיות.
בסוף אני אבקש מאבא שלה שיעבור לגור כאן... באמת אין שום סיכוי שמישהו אחר חוץ משנינו יצליח, בטח לא אמא שלי שבניסיון הראשון מצליחה להוציא ממנה צרחות קורעות לב.

רק מעדכנת:
השבוע שוב התייעצתי עם היועצת שליותה אותנו בתחילת הדרך.
בסך הכל היא עודדה אותי ואמרה שאני עושה נכון.
בנוסף אמרה שזו הבחירה של התינוקת ושיש לכבד זאת ואולי כשלא אהיה בבית להרבה שעות וזה יחזור על עצמו היא תבחר אחרת ובכל מקרה הציעה דרכים להתמודד איך הקטנה לא תתייבש וכו'.
בינתיים, אתמול כבר היתה נכונות גדולה יותר לאכילה מבקבוק. בערב באמבטיה בשעה שהיא די רעבה היא ממש גמעה בשקיקה את המעט שחיממתי לה ומיד בלעה עוד תוספת קטנה. אתמול בבוקר המטפלת היתה לראשונה כמה שעות, נראה שיש ביניהן כימיה וחיבה וגם היא הצליחה להשקות אותה כמה טיפות בשירים ודרכי נועם, ככה שנראה לי שיהיה ממש בסדר.

רוקדת,
אני חוזרת על העצות: שאמא לא תיתן בקבוק.
את מתכננת לגמול בקרוב? אם לא, אז ממש לא מומלץ שהבקבוק יבוא ממך.
חבל להכות על חטא "למה לא הרגלתי אותה לבקבוק מגיל אפס". זה לא נכון. בהרבה מקרים זה לא עובד. חבל על הזמן. תינוק בן שבועיים או חמישה הוא לא כמו תינוק בן חמישה חודשים.
הכי חשוב שתרגעי, ותסמכי על המטפלת. תסמכי עליה! היא תצליח להאכיל את הילדה שלך מבקבוק, וחבל על כל הדאגות והמאמצים שלך.
וכשאת איתה, מומלץ שאת רק תניקי, כי תינוקת שמתרגלת לקבל בקבוק מאמא עלולה גם לעשות לאמא שביתת יניקה וזה כבר ממש באסה.
שיהיה בהצלחה!

בכלל יהיה לה מספיק להתמודד עם זה שתישאר בלעדי, היא לא צריכה גם את ההתמודדות עם הבקבוק
זה אותו דבר. ההתמודדות הקשה היא עם הפרידה ממך. הבקבוק הוא עניין טכני לגמרי, שהיא תצליח להסתדר איתו בלי בעיה, בעזרת מטפלת אוהבת ומנוסה.

בעזרת מטפלת אוהבת ומנוסה.

זהו בדיוק. המטפלת לא מנוסה, יש לה יתרונות אחרים.
מצד שני, את אמא שלי שכן מנוסה, היא הביסה בצרחות שלה.
אני מכירה לפחות מישהי אחת שהצליחה ככה ללמד את התינוקת שלה לאט לאט וזה היה בסדר.
כמו שכתבתי אני מתייעצת עם יועצת, מי שעזרה לי להניק בהתחלה, והיא עודדה אותי בדרכי.

אני מתכוונת רק להניק, אבל זה יהיה מעוד כמה ימים, כשאני אוודא שלקחה בקבוק מהמטפלת, ואסביר לאמא שלי בדיוק מה עובד ומה לא. קל להגיד לסמוך עליהם אבל זה לא עבד ומה שעובד אצלנו זה משהו אחר.

מאד לא אהבתי את ההפחדות שלך משביתת יניקה.
כל תינוק הוא משהו אחר ואני חייבת לדאוג שכשלא אהיה כאן לבת שלי יהיו כלים כדי לאכול. ואת יודעת מה? התמודדתי עם תינוקת שלא ינקה בכלל בהתחלה רק ליקקה את הפיטמה (אבל אף פעם לא קיבלה תמ"ל, רק חלב שלי), התמודדתי עם כאבי תופת בשלב מסויים, התמודדתי עם סרבנות בקבוק. אם אגיע לגשר, אתמודד גם איתו ואני מקווה שהבעיה הזו לא תצוץ בכלל אבל בעיני היא בעיה פחות קשה מסרבנות בקבוק, עם כל ההתנגדות שלי לתמ"ל.

אני מאד מאד מסכימה עם בשמת. אני מעבירה סדנאות לחזרה לעבודה - ועד לא נתקלתי בתינוק שלא אכל. אני בכלל לא ממליצה להרגיל לבקבוק זמן רב לפני שהוא באמת נדרש כי אמא איננה. בודאי לא ממליצה לתת בקבוק פעם ביום, או משהו כזה, מגיל צעיר. מאד עצוב כאשר אמא שרוצה להמשיך להניק, עושה את כל המאמצים בעולם כדי לשאוב, לשמור על ייצור חלב, והתינוק פשוט לא מוכן להמשיך לינוק, כמו שבשמת תארה. בודאי שזה לא קורה תמיד, כי הרי אלה שאין להן בעיות לא מגיעות אלי, אבל יש רבות מאד שמגיעות אלי עם תינוקות בשביתת יניקה לאחר שהחלו עם בקבוק פעם ביום. לעיתים תחילה זה בסדר, אבל לעיתים קרובת לאחר זמן, כמה ימים, כמה שבועות, התינוק פתאום לא יונק. או שמסרב לחלולטין להכניס את הפטמה של אמא לפה, או שמתחיל, ומיד עוזב וצורח. וזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ובסוף לאחר כמה שעות שהתינוק לא אכל, אמא מחליטה להציע בקבוק שאוב, רק שירגע ולא יתיבש, והנה הוא שותה בשקיקה. ואז לאחר יום, או כמה שעות, זה חוזר על עצמו, ופתאום תוך כמה ימים אמא מוצאת את עצמה עם תינוק שפשוט לא מוכן לינוק מהשד. זה כאב לב עצום, ולעיתים קשה מאד להפוך את זה.

מאד לא אהבתי את ההפחדות שלך משביתת יניקה. אני לא רואה בזה הפחדה, אלא הסבר על סיבוך אפשרי על מה שעלול לקרות. כמובן שאם לא קורה כלום, אין בעיה, אבל אמהות רבות שזה כן קרה להן אמרו לי שאם היו מודעות לכך שזה יתכן היו נוהגות לגמרי אחרת.
כאשר קורית שביתת יניקה זה מאד מאד לא נעים. אלי מגיעות אמהות במצב כזה, ולמעשה אין לי כמעט מה להציע, חוץ מסבלנות. כי בניגוד לבקבוק שאפשר לתת לתינוק לשחק איתו, מטפטף מתוכו חלב, ולבסוף התינוק לומד איך להוציא מתוכו חלב, הרי שקשה מאד להתמודד עם תינוק שצורח כל פעם שמקרבים אותו לשד.
אני תמיד ממליצה לאמהות להתנהג "כאילו לא המציאו את הבקבוק". כלומר - כשהן בבית, שלא יהיה בכלל בקבוק בסביבה. שיהיה ברור לגמרי שכשאמא כאן, החלב יוצא רק מאמא. בודאי שיש מצבים שאמא יכולה להאכיל גם מבקבוק בלי כל בעיה, ויש מצבים שאפילו אין ברירה, אבל זה עצוב מאד כאשר אמא נותנת בקבוק רק כדי "להרגיל" ופתאום אחרי שבועיים התינוק מסרב לינוק.

מנסיוני כל התינוקות אוכלים כשאמא איננה. יתכן ובימים הראשונים הם ימשכו שעות רבות בלי לאכול, ולא קורה כלום - הרי יש תינוקות שישנים 6-8-10 שעות בלילה. אפשר לתת מעט חלב בכפית, ותינוקות לא מתיבשים כל כך מהר. ברורה לי לחלוטין ההרגשה הלא נעימה לצאת מהבית כשלא בטוחים שהתינוק ידע לאכול מבקבוק, ואני עצמי עברתי את זה 5 פעמים. ולעיתים זה בהחלט לוקח כמה ימים. אבל לבסוף זה תמיד נפתר.

דווקא ראיתי לעיתים קרובות שתינוקות שמאד מתקשים להתרגל לבקבוק יהיו אלה שאחר כך יסרבו לינוק מהשד - כאילו שמה שקשה להם זה המעבר הלוך ושוב בין שד לבקבוק, ומאחר ובקבוק אפשר להכניס להם לפה, ושד לא, הם מעדיפים אחר כך את הבקבוק. דווקא אלה שאין להם כל בעיה לעבור הלוך ושוב נראה לי שפחות מעדיפים אחר כך את הבקבוק. אבל לא חקרתי את זה לעומק.

לגבי מתן בקבוק פעם ביום מגיל צעיר - ראיתי תינוקות שקיבלו כל יום בקבוק, ופתאום פשוט סרבו לקחת אותו, בגיל כמה חודשים. מבחינת מי שרוצה להמשיך להניק זה מצוין, אבל גם מראה שגם זאת לא בהכרח שיטה יעילה. וראיתי גם לא מעט כאלה שלאחר כמה חודשים התינוק מתחיל לסרב לשד. אני רואה הרבה אמהות שמספרות שבגיל 3-4-5-6 חודשם התינוק "כבר לא רצה לינוק יותר", ותמיד אלו תינוקות שקיבלו לעיתים בקבוק כשאמא בסביבה. זה לא קורה לתינוק שמעולם לא קיבל בקבוק.

מצטערת שזה יצא כל כך ארוך, אבל מבחינתי זה נושא כאוב. מאד עצוב לי כאשר הנקה שהלכה מצוין, לעיתים לאחר מאמצים קשים, נפגעת מתוך רצון טוב להרגיל את התינוק לבקבוק, כאשר אני יודעת שזה לא חייב היה להיות כך. לא כתבתי כאן שום עצות להרגלה לבקבוק, כי הנושאים האלה דוינו רבות במקומות אחרים. אני בהחלט עוזרת ומייעצת לאמהות איך להרגיל לבקבוק, אך ממליצה מאד שזה לא תהיה אמא עצמה שתתן את הבקבוק, ושאמא לא תהיה בסביבה.

אבל זה לא עבד ומה שעובד אצלנו זה משהו אחר.
אני מכירה לפחות מישהי אחת שהצליחה ככה ללמד את התינוקת שלה לאט לאט וזה היה בסדר.

אני כמובן מסכימה. בסופו של דבר כל אמא צריכה למצוא את הדרך הנכונה לה ולתינוקה, והיא מכירה הכי טוב את התינוק. אני רק רציתי להביא את נקודת ההסתכלות שלי, שנפגשת עם מאות אמהות ותינוקות יונקים בשנה.

עכשיו, אחרי שקראתי מה כתבתן, אני מתחילה לדאוג למה בעצם שהתינוקת היונקת מצויין שלי לא תתקל באותו קושי? הרי היא אוכלת פעמיים בשבוע בקבוק (מאבא) במשך כמה שעות. חזרתי לעבודה לפני חודש ובשלושה שבועות האחרונים הללו עבדתי 4 פעמים בשבוע (ערבים) ואבא האכיל אותה מבקבוק.
והנה זה מתיישב עם העובדה שבשבועיים - שלושה האחרונים היא נתלת על הציצי יותר זמן, והרבה פעמים היא "זורקת את הפיטמה" (יונקת במין הפסקות מעצבנות כאלו) ובוכה הרבה יותר ממקודם (וגם לא עולה במשקל אבל זה סיפור אחר).
ושאיבת הבוקר מניבה במאמץ גדול 70-100 CC ולא יותר (כל הזמן אני אומרת שהיא ממשיכה לפלוט = סימן שהיא יונקת ואני מייצרת חלב)

בקיצור מה שאני שואלת זה למה רק אמא מאכילה זה בעיה למה שלא תהיה אותה בעיה אם אחרים מאכילים מבקבוק ?

למה רק אמא מאכילה זה בעיה למה שלא תהיה אותה בעיה אם אחרים מאכילים מבקבוק
אמנם נכון שבכלל בקבוק עלול להקשות על ההנקה, וזאת הסיבה לא להתחיל עם זה מוקדם, לפני שתינוק למד לינוק היטב, אבל מנסיון שלי עם אמהות רבות מאד - כאשר יש הפרדה שאמא לא נותנת בקבוק, די מהר תינוקות מצליחים להסתגל לזה שמאמא החלב מגיע רק מהציצי. כמובן שכמו שיש תינוקות שאין להם בעיה לעבור מאמא לבקבוק וחזרה, יש גם תינוקות שיתקשו לינוק גם אם מישהו אחר נותן בקבוק. אבל אני הרבה פחות נתקלת בבעיות אם אין בכלל בקבוקים כשאמא בסביבה.

שבשבועיים - שלושה האחרונים היא נתלת על הציצי יותר זמן, והרבה פעמים היא "זורקת את הפיטמה" (יונקת במין הפסקות מעצבנות כאלו) ובוכה הרבה יותר ממקודם
זה יכול להיות מהמון סיבות אחרות, אולי בגלל הפרידה, ולרוב זה יסתדר אם אמא ממשיכה להניק מלא כשהיא בבית. אם זה מתמשך כדאי לשקול פגישה עם יועצת הנקה.

אם זה מתמשך
אם ימשיך )-: כנראה שניפגש שוב (-:
ליהיא

רק כדי להבהיר:
אחרי שוידאתי שהיא אכן אוכלת מבקבוק, היום ושילשום, לא אתן לה יותר, אדאג שאחרים יתנו לה.

אבל קראתי מספיק וידעתי שממליצים שמישהו אחר יתן וככה עשיתי וזה היה נורא.
מה שקרה הוא שהילדה, רגועה בדרך כלל, למדה לצרוח גם כשניסו לתת לה בקבוק וגם בכלל. היא צרחה בכל פעם שמישהו אחר בכלל התקרב אליה וגם אצלי פתאום למדה לצרוח.
זה לא נראה לי והייתי חייבת להרגיע את העניינים ליום יומיים ואחר כך לבדוק בעצמי מה הדרך המתאימה לתת לה כדי לדעת להנחות אחרים.
אולי זה חבל, אבל האדם היחיד שיש לו את הסבלנות המתאימה ואת היצירתיות שנדרשה זו אני. כמו שהנחיתי אחרים איך להרדים אותה (ואין לי בעיה שינסו שיטות אחרות אם מצליחים, אבל לא מצליחים, רק בשיטות שהסברתי) ככה הייתי צריכה לדעת בדיוק מה להנחות אחרים ועכשיו אני יכולה להיות רגועה ולחזור לציצי בלבד. בסך הכל היא אכלה ממש פעמיים בקבוק ממני, אם לא נחשיב את הפעמים שהואילה לטעום 10 מ"ל שחציים נשפכו. זה לא נראה לי נורא.
ועוד משהו- לא ויתרתי לה על הנקה ואני לא אוותר לה בהמשך.
התחלתי להרגיל אותה עכשיו כי בעוד שבוע אני חוזרת לעבוד והיה לי חשוב לוודא מראש שהכל בסדר, מעבר לזה שראיתי שאי אפשר להיעזר באחרים כשצריך אם היא לא יודעת לקחת בקבוק. זה התגלה כבעיה כשהיה לי וירוס עם חום ורוב הזמן הנקתי כרגיל, אבל רציתי גם מעט להיעזר באמא שלי שתיקח אותה אליה כי הייתי גמורה וחלשה אבל אי אפשר היה.

אמא ל 5
אני יודעת שאת רואה המון נשים ותינוקות ושיש לך המון ניסיון ואין לי כוונה לזלזל או לערער על דעתך אבל כשאת מדברת על תינוקות עם או בלי בעיה לעבור מבקבוק ליניקה ולהיפך ויש לי השגות על כך.
לפי דעתי אחד הדברים שיוצר את הבעיה לעבור מאחד לשני מלכתחילה הוא ההנחיה לתת בקבוק רק בגיל של שישה שבועות לפחות. יכול מאד להיות שאני טועה ואין לי הרבה מקרים מול העיניים, רק מי שאני מכירה מקרוב, אבל זה הרושם שלי, שתינוק שרגיל לשניהם מגיל ממש צעיר של שבוע-שבועיים אמנם יהיו לו העדפות (וצריך להקפיד שאמא לא תיתן בקבוק) אבל יהיה דווקא קל יותר, למרות שזה יוצר בעיות בתפיסה וכאבים, אבל לא סרבנות לאחד מהשניים.

מנסיוני כל התינוקות אוכלים כשאמא איננה.
אנחנו שמענו לפחות על מיקרה אחד בו זה לא עבד. האמא נסעה ל-24 שעות והשאירה מלאי חלב שאוב, אבל התינוק (בן כמה חודשים) לא הסכים לקבל בקבוק, ופשוט חכה בשקט ובסבלנות עד שובה של האם. (את הילד הבא היא לימדה לשתות מבקבוק כבר בגיל שבועיים.) אבל זה רק מקרה אחד, ואולי הוא יוצא דופן.

מצד שני, בהחלט סביר שהילד יעדיף לחכות להנקה מאשר לשתות מבקבוק. הבן שלי לוקח בקבוק רק אחרי זמן ממושך של רטינות ומחאות בצפייה להנקה, וגם אז הוא שותה רק את המנימום כדי להשקיט את הרעב שלו, ומשלים את החסר כשאישתי חוזרת.

אין כאן בכלל ויכוח - אני יכולה לתת המלצות כלליות לפי מה שמתאים לרוב התינוקות. אבל כל תינוק הוא שונה, ודורש כמובן התיחסות אישית שנכונה לו. אני למשל ממליצה לא להחליף חיתול לפני ההנקה אלא באמצע או אחרי (כדי שהתינוק לא יגיע עצבני ובוכה להנקה, וכדי להעיר אותו להמשך ההנקה). ורוב התינוקות מסתדרים עם זה מצוין. כמובן אם יש תינוק שזה גורם לו לפלוט - אשנה את ההמלצה.
את הילד הבא היא לימדה לשתות מבקבוק כבר בגיל שבועיים ואני פגשתי אמא לתינוק שינק היטב שבגיל שבועיים נסעה למיון עקב בעיה רפואית שלה (זיהום אחרי הלידה), השאירה בקבוק עם חלב שאוב, התינוק ינק מצוין מהבקבוק, פעם או פעמיים, וכשהאמא חזרה - לא הצליח בשום אופן לחזור לינוק, ומשך שבועות האמא שאבה, ניסתה, עד שלבסוף התיאשה. ולא חזרה להניק. זה כמובן יוצא דופן, אך גם זה קיים. רוב התינוקות גמישים, ואפשר לנסות איתם דברים שונים, אך עד שלא מנסים, לא יודעים מיהו אותו תינוק שהבקבוק באמת מאד יקשה עליו את ההנקה. אני אישית - לא הייתי מעיזה לתת בקבוק לתינוק קטן אם אפשר להמנע מכך.

שתינוק שרגיל לשניהם מגיל ממש צעיר של שבוע-שבועיים אמנם יהיו לו העדפות (וצריך להקפיד שאמא לא תיתן בקבוק) אבל יהיה דווקא קל יותר, למרות שזה יוצר בעיות בתפיסה וכאבים, אבל לא סרבנות לאחד מהשניים. לצערי דווקא את הדברים האלה אני רואה לעיתים קרובות (בדיוק בישביל זה באים אלי למרפאה) - מתן בקבוק בגיל צעיר שגורם לקושי גדול מאד לינוק, עד כדי הפסקת הנקה. ואני בכוונה לא אומרת "סרבנות", כי לדעתי התינוק לא מסרב, אלא פשוט לא מצליח. יניקה ושתית חלב בבקבוק זה שתי פעולות מאד שונות, ויש תינוקות שפשוט לא מצליחים לעשות את שניהם לסרוגין, בעיקר בגיל צעיר. וכאמור - יש כאלה שאין להם כל בעיה עם זה.

אני אומרת את הדברים כי אצל רוב האנשים מתן בקבוק נראית פעולה של מה שכך, מה כבר יכול להיות. ולדעתי מתן בקבוק היא התערבות רפואית משמעותית, וצריך להיות מודעים לתופעות הלואי הפאשריות. כמו מתן אנטיביוטיקה או כל תרופה או טיפול רפואי - אין ספק שלעיתים הם נחוצים וחשובים, אך תמיד צריך לקחת בחשבון את הרווח הצפוי והנזק האפשרי. וכל אחד יחליט לפי מיטב הבנתו, הכרותו את התינוק שלו וסדר העדיפויות שלו.

כי לדעתי התינוק לא מסרב, אלא פשוט לא מצליח
הנקה היא עניין קשה ומסובך לתינוקות רבים, בזה אין לי בכלל ספק- בעיקר לאור ההתחלה שלנו שהיתה לא פשוטה.

ומה עם תינוק בן כמה חודשים שמסרב לבקבוק?
גם כאן היתה לי הרגשה שמדובר ב"לא מצליחה", אבל עכשיו אני מרגישה שהיא כבר יודעת ופשוט מסרבת כי ככה מתאים לה. אבל עכשיו, כשאני יודעת שהיא יודעת ופשוט לא רוצה כרגע לקחת מאחרים, אני יותר רגועה ללכת לעבודה או לתת לאחרים להאכיל אותה. קודם לא הייתי. הרגשתי שאני צריכה ללמד אותה, לתת לה את הכלי הזה.

אני דיי חדשה כאן, ומקווה שהגעתי לדף הנכון.
ילדתי פגית במשקל 1.650. כמובן שניסיתי להניק אך היא לא רצתה ולכן שאבתי לה כמה שיותר וכמה שאפשר.
היא עלתה בקצב יפה והגיעה למשקל 4 קילו ( בת שלושה חודשים עוד מעט).
הצרה היא שמזה כמה שבועות נגמר לי החלב ועברנו לתחליפים. היא התחילה להקיא,( או לעשות תנועות וקולות של הקאה) לאכול פחות, ( בפגייה אכלה הרבה יותר ובמרץ). הרופא החליט שאולי מדובר בריפלוקס ( איך זה שלא היה לה בפגייה שלושה שבועות?) והיא מטופלת בזנטג ובתמל מיחוד לפליטות.
זה מדהים, בכל פעם שעוברים לתחליף אחר- הכל נראה טוב, ולאחר כמה ימים המצב חוזר לקדמותו. בשבוע האחרון כבר עלתה הרבה פחות. הרופא לא מתרגש, - "היא בתחום התחתון של הנורמה"..( אני אמורה לשמוח מזה?).
כמו כן היציאות שלה כואבות ואני מוסיפה לה סוכר ענבים בהמלצת הרופא.
כמובן שיש לי רגשות אשם- גם תמ"ל, גם סוכר ענבים, גם לא אוכלת מספיק ( 40 cc בערך כל שלוש שעות)
למישהו היה מקרה דומה?

אמא טרייה, זה לא פורום לייעוץ רפואי.
זה דף באתר של באופן טבעי.

מה שאת מתארת נשמע לי די חמור, ודורש ייעוץ רפואי טוב ומתאים.
נשמע כאילו יש לה רגישות לאבקות התעשייתיות.

מהידע שיש לי בהנקה, אני מנחשת שהחלב שלך לא "נגמר" אלא היתה תקלה כלשהי בניהול ההנקה - אולי היתה קפיצת גדילה, אולי המשאבה שלך לא היתה טובה, אולי השד חזר למצבו הנורמלי (בערך חודשיים אחרי הלידה נגמרת ה"מלאות" המוגזמת שקורית בתקופה שאחרי הלידה) ולך היה נדמה שהוא ריק ושאין בו חלב (טעות אופטית), או כל גורם אחר. החלב לעולם לא "נגמר" פתאום אצל אמא שמייצרת חלב (חוץ מאשר במקרים נדירים של טראומה פתאומית קשה).

אם את רוצה, אז בסיוע יועצת הנקה יש אפשרות להחזיר את החלב שלך, ואולי עם החלב שלך היא כן תעלה במשקל. גם בשילוב עם תמ"ל.
לשם כך אני ממליצה לפנות ליועצת הנקה מוסמכת, ראי בדף יועצות הנקה (ממליצה על ד"ר ליבוביץ שהיא גם רופאה, למצב המורכב שאת מתארת. המומחיות שלה תאפשר לה לאבחן מה קורה לבתך, ואם צריך ייעוץ רפואי נוסף - לאן לפנות).
בשביל זה תקבלי למשל הדרכה טובה לשאיבה נכונה, ויש גם דברים שאפשר לקחת כדי להגביר את כמות החלב (למשל, כמוסות חילבה, שהוכחו כמועילות במחקר מדעי, ויש גם תרופות שניתנות במרשם רופא).
יש גם מקרים שבהם הצליחו ללמד תינוקות לינוק מהשד, אבל זה לא תמיד מצליח.
בכל אופן, אפשר גם על זה לשאול את יועצת ההנקה.

אם את חוששת שהיא באמת רגישה לכל התמ"לים, אבל בכל זאת אין שום אפשרות לתת לה חלב אם, אז אולי את מתחברת לדברים כמו שיטת אייפק, שמרפאה אלרגיות. אם באמת יש לבתך אלרגיה, השיטה יכולה לנקות את האלרגיה וזה יאפשר לה לגדול גם עם תמ"ל.

טרייה, הטלפון של מרכז ההנקה של ד"ר לייבוביץ: 09-8858256. תתקשרי, את צריכה ייעוץ מקצועי.

שליחה על ידי חגית* » 15 מרץ 2006, 08:17

אולי משהי יכולה לעזור ולומר לי מה קורה אם שאבתי חלב בשעה 8 בערב ובדרך כלל אני משאירה את החלב בחוץ עד לארוחה הקרובה ענין של 3-4 שעות ובמקרה הקטן של החליט לשון טוב ולהתעורר למחרת ב-8:30 בבוקר והחלב עדיין בחוץ בטמפ' של 22 מעלות צלסיוס ,אני יכולה לתת לו לאכול? טעמתי וזה לא מר אלא מתוק ובכלל כואב לי לזרוק כמות כזו של חלב 200cc?

אחרי חודשים של קריאה אני מכניסה הנה שאלה משלי.
האם אתן מכירות ילדים שלא מוכנים לקחת שום בקבוק בשום אופן? בני בן התשעה חודשים מוכן בשמחה לשתות מים מבקבוק, אבל שום חלב שאוב, תמ"ל או כל קומבינה אחרת (חלב אורז, שקדייה, חלב פרה, ביחד או לחוד) - כבר חודשים רבים. הוא רק מריח את זה ומיד יורק ודוחף את זה בשאט נפש. אני נהנית מאוד מההנקה אבל לא מההרגשה שהוא כל כך תלוי בי, וגם לא חשבתי להניק אחרי גיל שנה-שנה וחצי. כעת אני מוכרחה גם לעבוד קצת וכשהוא לא איתי הוא אוכל אוכל אמיתי (כשהוא רק איתי הוא כמעט לא אוכל כלום), אבל אף פעם לא השארתי אותו ליותר מארבע-חמש שעות. ומה עושים בהמשך? בספטמבר הוא יהיה בן שנה ויילך למעין משפחתון - מה עושים אז? מה הוא יעשה כל היום בלי בקבוק של נוזל לבן ומזין שינחם אותו? האם אפשר להרגיל אותו בהדרגה לתמ"ל? ואם כן - האם יש לכן המלצה על סוג אהוב במיוחד? בקיצור - כל עזרה תתקבל בתודה - אני מרגישה שכבר ניסיתי הכל ואני אובדת עצות.

בגיל שנה, אם את עדיין מיניקה, אני לא חושבת שיש עדיין טעם להתעקש על בקבוק. מן הסתם יסתדר עם מוצקים, וישלים הנקה בשעות שלו איתך.
מה גם שלא נראה לי שהבקבוק הוא הבעיה, אלא תוכנו.
תחליף "מנחם" יכול להיות דייסה (בקערית וכפית!) של קוואקר מבושל על בסיס מים, עם כפית שקדייה/טחינה גולמית וקצת סילאן להמתקה.

בד"כ רק קוראת באתר, אבל הדף הזה הפחיד אותי מאוד, ואני מבולבלת.
תינוקי בן חצי שנה, רק יונק. הוא הסכים למצוץ תפוח, נגעל מדלורית מרוסקת, ולא מוכן לקבל חלב שאוב בבקבוק.
אני הולכת להיעדר משבוע הבא ליום וחצי (8 שעות ו-5 שעות) מהבית והפעוט מסרב להתרגל לבקבוק.
אני כל הזמן חששתי שהבקבוק זו הבעיה, עכשיו אני קוראת שההנקה בסכנה אם הוא כן יסכים לבקבוק וזה ממש מפחיד אותי, כי ממש לא בא לי להפסיק להניק!!
מה הדרך לעשות את זה בלי לסכן את ההנקה אבל כן שיסכים לבקבוק כשאני לא נמצאת (אבא שלו יהיה איתו)
אבא שלו מרגיש שצריך לתת לו בקבוק כל יום, כדי שיתרגל. אני לא מבינה למה אם אני בסביבה צריך בקבוק, אבל חווית התינוק הצורח ולא מוכן לאכול היא של האבא, ולא שלי.
יש עיצות?

הי,
האם את רוצה להרגיל אותו לחלב שאוב מפני שתאלצי לצאת באופן קבוע או שמדובר במשהו חד פעמי?
בנתיים הוא יונק בלבד כבר חצי שנה, ההנקה מבוססת, לא יקרה כלום אם יקבל פה ושם או אפילו פעם ביום חלב שאוב, זה לא אמור לפגוע בהנקה, יש תינוקות שכל היום מקבלים שאוב ובערב ובלילה ציצי[תנוקות לאמהות עובדות או לומדות].
אבל את אומרת שבנתיים מסרב לגמרי לבקבוק, אז מה תעשי שבוע הבא כשתעדרי מהבית לזמן כל כך ארוך איך הוא יאכל?
לא יודעת, לא נראה לי שעזרתי במשהו, לפחות מקפיצה את זה למעלה ואולי מישהי אחרת תוכל לעזור.

מבקשת את עזרתכם
התינוקת הקטנה שלי בת כשלושה חודשים, עד עכשיו ינקה באופן מלא ובכיף גדול, אך בתחילת החודש הבא אני חוזרת ללמוד, והיא תצטרך לאכול חלב שאוב מבקבוק.
ניסיתי להרגיל אותה לאכול מבקבוק (זה היה לפני שקראתי את הדף הזה) והיא מסרבת בתוקף! הכי קרוב לאכילה שהגענו היה משחק עם הבקבוק בתוך הפה ובליעה של הטיפות שטפטפו באופן אקראי. אבל לאכול ממש, עם תנועות יניקה והכל - ממש לא ! וגם כשסבתא או אבא ניסו להאכיל זה נגמר בבכי קורע לב.
בכלל יש לי תינוקת שיודעת טוב מאד מה היא רוצה ומה לא.
ועכשיו אחרי שקראתי את הדף הזה אני עוד יותר מבולבלת.
אני ממש לא שקטה להשאיר אותה כמה שעות בלעדי מבלי שהיא מעולם לא אכלה מבקבוק.
מצד שני ממש לא רוצה לקלקל את ההנקה.
אז מה אני מבקשת מכם?
עצות איך בכל זאת גורמים לתינוק לאכול מבקבוק מבלי שצרחות ובכי יהיו מעורבים בתהליך
אולי עצות לגבי פטמות בקבוק שעובדות טוב יותר
ועצות איך עושים את כל זה בלי להרוס את ההנקה
עדי <המודאגת>

בקשר לסרבנות בקבוק - גיליתי את שיטת הקסם! נא שננו והפיצו! זה עובד!!!
לוקחים את הבקבוק, וחיתול טטרה. אז עוטפים את הבקבוק בחיתול הטטרה, או לפחות רק את הפיטמה של הבקבוק. הרעיון הוא שהפיטמה תהיה עטופה בבד החיתול טטרה, כשהיא בפה של התינוק.
מסתבר שהתינוקות ה"סרבנים" פשוט לא מבינים מה מכניסים להם לפה. כשהפיטמה עטופה בחיתול בד, המגע שלה דומה לשל השד, ואז הם מבינים שזה אוכל.
נסו ולא תאמינו! שיטת הקסם!

שיטת הקסם!
השיטה הזאת לא הצליחה לבלבל את הבכורה שלי. שגם אחרי שהתחילה לאכול מוצקים, הסכימה לשתות רק מים בבקבוק ולא חלב אם. בשבילה - רק המקור.
אחיותיה כבר היו פחות בררניות.

אני רואה שהבת שלי היא לא היחידה שמסרבת בתוקף לקחת בקבוק... זקוקה לעזרה דחופה.
היא בת חמישה חודשים, עד עכשיו ינקה באופן בלעדי. אני חוזרת מחר לעבודה (כולל הנסיעה אעדר לחמש שעות פעם אחת בשבוע והיא נשארת עם אבא). התחלנו לפני כחודש לנסות ל"הרגיל" (שונאת את המילה הזו) לבקבוק וההצלחה חלקית ביותר. אבא או סבתא מנסים פעם ביום, היו פעמים ספורות שבהן היא גמעה עד 30 מיליליטר וזהו אך רוב הזמן נגמר ככתוב לעיל בבכי קורע לב.
ניסינו פיטמה שונה (של MAM), אבא ניסה תוך כדי הליכה, תמיד כשאני לא בסביבה. מה שלא עשינו זה לא עובד בינתיים. עשיתי פיילוט אחד של העדרות לכמעט ארבע שעות והיה בסדר גמור אבל אני לא שקטה עם העדרות של חמש שעות. היא רגילה לינוק במשך היום כל שעתיים בערך (בלילה יכולה "למשוך" שבע שעות של שינה רצופה בלי בעיה).
אני מנסה להרגיע את עצמי שהיא לא תרעב ואם אני לא אהיה בכלל היא כבר הראתה שהיא מסוגלת לשתות מבקבוק אם אין ברירה, אבל קשה לי רגשית לשים אותה במצב של אין ברירה. גם העובדה שהיא נשארת עם אבא שמאוד מעורב ונוכח ביום יום שלה מרגיעה אותי. ובכל זאת.... זה בכל זאת קשה לי מאוד לעזוב אותה כשאני לא יודעת במאה אחוז שיש מענה במקרה שתהיה רעבה.
חשבתי כבר לדחות את החזרה לעבודה אבל זו לא ממש אופציה ומקום העבודה שלי גם כך הולך מאוד לקראתי עם חזרה מאוד מינורית והדרגתית. בנזוגי הציע שנתחיל מוצקים אבל עד כמה שאני יודעת ייקח זמן עד שזה יוכל להוות תחליף לארוחה וחוצמזה אני מרגישה שזה מוקדם מידי והייתי רוצה שתמשיך לקבל רק חלב אם בינתיים. חשבתי אולי לנסות עם כוס.
בקיצור, אשמח לעצות, תובנות ועידוד. אני די בלחץ.

מצטרפת לבקשה לעזרה...
שלי בת 8.5 חודשים... ניסינו עכשיו לוותר על בקבוק ולעבור למן "כוס פלא" כזאת, אבל הטריק לא עבד...
אולי באמת כוס רגילה תעבוד, זה הגיוני לתת ארוחת חלב שאוב בכוס? מרגיש לי קצת מוזר...
מה דעתכן?

דוקא עם כוס זה עובד יותר טוב בד"כ. או עם כפית.

מרגיש לי קצת מוזר..
מה מוזר בזה? למה בקבוק נראה לנו כל כך הגיוני וכוס לא?
יש כוס, כפית, כוס פלא, כוס עם חורים (לא פלא), בקבוק מים מינרלים עם פקק ספורט, בקיצור- מליון דרכים להעביר חלב לתינוק. מה שנכון הוא שזה הרבה יותר סיזיפי ובדרך כלל גם נשפך יותר מאשר בקבוק. מה לעשות.
עוד דבר שחשוב לדעת הוא מה הכמות ההגיונית לתינוק לאכול, כי אפשר להיבהל מזה שתינוק בן 8 חדשים יאכל רק 60 מ"ל (נגיד) בארוחה, בעוד שזו כמות הגיונית בהחלט לתינוק יונק שהארוחות שלו לא זהות בגדלן.

יש למדלה כוסות מיוחדות שאפשר בקלות להשקות איתן תינוק אפילו פצפון
אבל גם כוס רגילה יכולה לעבוד
בגיל שמונה חודשים וחצי בוודאי שלא הייתי טורחת להרגיל לבקבוק אלא עוברת ישר לכוס רגילה וכן יהיו שפיכות וזה בסדר
או אם זה לא בסדר אצלכם אז לבקבוק ספורט כזה עם פיה

אין לי בעיה עם שפיכות של מים וכד', פשוט חלב שאוב הוא קצת יקר.... אם אתן מבינות...
בכל מקרה אני מנסה ללמד אותה לשתות מים מכוס, והיא לא כל כך בקטע...
מה שהתכוונתי במוזר, זה שמבקבוק לוקח זמן לאכול, וזה מרגיש כמו ארוחה, מכוס מרגיש לי מהיר מדי, שזה רק שתיה וזה לא ישביע אותה...
כנראה שזה עניין מנטלי שלי.
בטח גם בקבוק ספורט היא לא תאהב... ילדה של ציצי

מקפיצה למה חדש בתקווה שאקבל איזשהם עצות או מילות הרגעה. לילה טוב.

באתי להרגיע ולעודד (-:

דבר ראשון, מהניסיון שלי אין טעם לעשות חזרות "על ריק" לפני.
זה סתם מתכון לתסכול. כשיגיע רגע האמת, הקטנה והאבא שלה ידעו להתמודד יופי, את תראי.

דבר שני, תמיד תניקי לפני, תמיד תשאירי חלב שאוב, ותמיד תצאי מנקודת הנחה שהיא יכולה לצום מרצון עד שתחזרי.
וזה יהיה בסדר. היא עם אבא, היא מוגנת, היא אהובה. הכל בסדר. באמת.

דבר שלישי, לדעתי אפשר בהחלט להתחיל לנסות מוצקים, אם נראה לך שהיא בעניין.
(אם את ממש מרגישה שזה מוקדם מידי אז לא)

נכון, זה בינתיים לא תחליף מבחינת הכמות, אבל במקרה שהיא מסרבת בכל תוקף לשתות שלא מהציצי,
יכול מאוד להיות שטעימות פה ושם, שילכו ויגדלו עם הזמן, יעזרו לה לסחוב את הזמן הזה יותר בכיף.

דבר רביעי, כולכם תתרגלו, ומהר משנדמה לך, והיא כל הזמן גדלה.
בעוד חודש-חודשיים זה כבר יראה לך אחרת לגמרי.

את תראי, בסוף היא תוכל לבלות יום שלם בלעדייך, ויום אחד אפילו תיסע לסבתא לישון!

בהצלחה @}

דרך אגב, אצלנו בקבוקים נחלו כישלון חרוץ.
כשהיה צורך דוחק, הסתדרו איתם איכשהו, אבל בסוף גדלו טיפה והעדיפו לסחוב את הזמן בעזרת מוצקים.

דניאלה- כל מילה.

דניאלה, תודה תודה על מילות העידוד. עזרת לי לצאת בבוקר מהבית.. בסוף היה סביר, לי היה קשה בחמש שעות שנעדרתי (הזמן הכי ארוך שהיינו בנפרד מאז שנולדה) למרות שהיה גם נחמד להתאוורר קצת. היא, כנראה די נהנתה עם אבא וסבתא. נרשם רגע משבר אחד של בכי שאחריו נרדמה והתעוררה ולקחה 30 מיליליטר חלב שאוב שלי בבקבוק. אימנשאללה ישתפר בהדרגה.

אימנשאללה ישתפר בהדרגה
מצטרפת...

שליחה על ידי ש_י_ר* » 06 מרץ 2011, 11:38

אם הפיצית, בת 5 חודשים, לא מוכנה לשתות מבקבוק, ואם יש בו חלב זה בכלל מתסכל אותה, האם הגיוני בגיל הזה להאכיל אותה אולי דייסה (קוואקר טחון היטב, שקדיה..) בכפית?

אנחנו דילגנו לגמרי על כל מה שקשור לבקבוק.
הילדים לא התלהבו ואני ממש לא ראיתי צורך לקבע עוד הרגל/התמכרות שיהיה צורך להיגמל ממנה אחר כך.
זה לחלוטין מיותר בעיניי, אם אפשר בלי.
אנחנו התחלנו לתת מוצקים סביב גיל חצי שנה, אם כי בהתחלה בעיקר פירות וירקות.
דייסה נתנו בשלב טיפה יותר מאוחר (אם אני לא טועה),
אבל מאוד יכול להיות שאפשר כבר עכשיו - בדקי את ההמלצות הרשמיות ובעיקר בעיקר תראי מה המוכנות של הילדה,
מבחינה פיזית ומבחינת העניין שהיא מפגינה במזון מוצק

עוד דבר - לגבי כפית.
דייסה הייתה פחות או יותר הדבר היחיד שהאכלנו בכפית.
מגיל קטן בעיקר אוכלים עם הידיים וקצת אחר כך, כשכבר יכולים להחזיק סכו"ם לבד, אוכלים בכפית או מזלג בכוחות עצמם.

שליחה על ידי ש_י_ר* » 06 מרץ 2011, 19:35

מצויין. תודה.
ללא ספק, ידיים תמיד יותר טוב. ברגע שתוכל.

שליחה על ידי מנטרה* » 09 מרץ 2011, 12:55

אהלן
ביתי בת 10 חודשים, לא הייתה מוכנה מעולם לאכול מבקבוק.
תכנס ככל הנראה לגן בגיל 1.4. כבר שותה מים בכוס (בעזרתי כמובן).
שאלתי היא האם אתם חושבים\ות שכדאי להמשיך לנסות ללמד אותה? חשבתי כבר לדלג על שלב זה, אבל אני חוששת שמתישהו אני אצטער על כך, סתם לדוגמא, אולי בגמילה מהנקת לילה, חברותיי נהגו להגש לתינוק מים מבקבוק כדי שיחזור לישון... עםכוס אני לא בטוחה שיש את אותו האפקט...
מה דעתכם\ן?
תודה.
מנטרה

לדעתי כדאי לוותר. אין שום תועלת בבקבוקים, רק נזקים פוטנציאליים, כמו הצטברות נוזלים באזניים ושינויים במבנה החך העליון.

שליחה על ידי מנטרה* » 09 מרץ 2011, 15:35

תודה...
לקחתי!!

להגש לתינוק מים מבקבוק כדי שיחזור לישון...
אצלנו שותים מבקבוק מי עדן, כזה עם פיית קטנה, שנפתח בסיבוב (בקבוק ספורט?)
ככה קל לקטנים לשתות מצד אחד, מצד שני אין אינטרס להחזיק אותו בפה "סתם" כמו בקבוק של תינוקות עם הפייה הרכה

שליחה על ידי מנטרה* » 10 מרץ 2011, 23:16

רעיון מדליק...

גם בני בן 7 חודשים מסרב לשתות חלב שאוב מבקבוק כשהוא אצל המטפלת, אוכל פירות וחטיפי אורז ומחכה שאחזור מהעבודה...