על ידי צפריר_שפרון* » 19 יולי 2010, 18:37
מוזמנים להגיב...
בשמחה, פסקה אחר פסקה:
הורות - התקוה הגדולה של האנושות
קביעה זו מעוררת תמיהה.
שכן, התקווה הגדולה של האנושות על שום מה ולמה?
כלומר, מדוע לה לאנושות לקוות למשהו?
מה נמצא כל כך חסר עכשיו שיש להתבונן ולהסתכל לעתיד בתקווה?
אותה תמיהה עולה גם בהקשר של המשיח.
למה בדיוק מקווים עם המשיח?
לכל ילד יש זכות מולדת שכל צרכיו ימולאו ע"י אנשים שאכפת להם ממנו, הפנויים ומסוגלים לראות ולהיענות לצרכיו.
לכל ילד יש זכות מולדת לגדול ולצמוח אצל הוריו. זה חוק היסוד.
במקרים מסוימים כאשר הוריו אינם מסוגלים - וגם חוסר רצון הוא חוסר מסוגלות, הי שזכויותיו של הילד נוסחו באופן מדויק על ידי יאנוש קורצ'אק: הזכות לחיות בהווה; הזכות להיות מי שהוא; הזכות למות. אלה זכויותיו הבסיסיות.
לעומת זאת,
לעומת מה?
המודעות של המבוגר למגוון הצרכים של הילד הרך, המיומנות כיצד להיענות לצרכי הילד והיכולת להיות שם עבורו אינן מולדות אצל מבוגרים.
בזאת פסלת את האינסטינקט האימהי, האינסטינקט האנושי המכוון בדיוק לכך.
בפועל, הכל קיים בתוכנו, נשכח אולי – אבל קיים.
המבוגר המודע בהחלט יכול ויודע איך להיענות לצרכיו של הילד, המבוגר המודע לא צריך להיות בעבור הילד, אלא פשוט להיות נוכח.
יכולות אלה צריכות להירכש תוך כדי למידה ונסיון, ומשתבחות עם תירגול והעמקת המודעות העצמית.
יכולות אלה אם כך טבועות בכל האדם וכל מה שנדרש זה התבוננות והסכמה להקשיב לצו הלב.
כפי שכבר מצא יאנוש קורצ'אק: כמה אנחנו המבוגרים צריכים לחנך את עצמנו כדי להבין את הילדים.
וזה פשוט למדי, למשל בדרך החינוך הביתי, הילדים מחנכים את הוריהם להיות הורים.
כדי שזכותו המולדת של הילד תוכל להתממש, על כל מי שמגדל, מטפל ומחנך ילדים לקבל יעוץ, הדרכה ותמיכה בעבודתו ובלמידתו.
למעט ההורים.
כלומר, אם ההורים מודעים לתפקידם, אפשר שימצאו צורך להתייעץ עם הורים אחרים או עם תפישות אחרות.
אבל הורים לא נדרשים לייעוץ אלא להתבוננות, אכפתיות , שכל ישר ולב פתוח.
ילדים שבילדותם מסופקים כל ההיבטים של צרכיהם, מתנהגים אחרת וגדלים להיות בוגרים בשלים שמבטאים יותר את עצמיותם, ואת אחריותם לעצמם ולסביבתם. לאט ובהדרגה גוברת ההכרה בעולם בכך שעבודת ההורים בגיל הרך משפיעה עמוקות על כל המשך חיי הילדים לתוך בגרותם, ובכך על האיכות והעיצוב של החברה כולה.
הנה סיכמת את יתרונות החינוך הביתי. אגב, ילדים שמסופקים כל צרכיהם טוב אם בתוך צרכיהם יהיו גם תסכול גם קושי וגם אתגר, לשם צמיחתם.
יאנוש קורצ'ק: עתיד טוב יותר לאנושות טמון לא במשטר חברתי זה או אחר, אלא באדם טוב יותר.
הזהר באידיאות למען האדם הטוב יותר.
האדם הוא אדם, טוב ופחות טוב ויותר טוב.
אמונתך הלוהטת ביכולת לגדל אדם טוב יותר לא ריאלית, כבר ראינו את התנועה למען האדם הטוב יותר, הקומוניסט, הקפיטליסט, הקיבוצניק.
על פני אדם טוב יותר, אדם שלם.
וכדי שיגדל אדם טוב יותר עלינו להזין אותו בילדותו מבחינה פיסית, נפשית ורוחנית. כאשר רואים אנו את עבודת ההורים עם ילדיהם כעבודת קודש, אזי נוכל לקרוא ללימוד העבודה הזו לימודי-קודש.
אז יגדל אדם טוב יותר ממה? מזה שלא הוזן, מזה שהוריו לא הגדירו את הורותם כקודש?
_החוויה ההורית המודרנית
החיים עם ילדים מביאים אלינו אתגרים, קשיים, סימני שאלה ותהיות._
גם בלי ילדים. שאל כל רווק/ה מזדמנ/ת.
אלו חלק מתופעה חדשה בהתפתחות האנושית, ומבטאת חירות ואינדיבידואליות שלא היה כדוגמתם קודם.
אלו היו מאז ומעולם ואינם קשורים לתקופה. זה חלק מהמבנה של החיים על פני הפלנטה.
בימים עברו, בכל חברה התקיימה הסכמה מובנת מאליה לגבי סדרים חברתיים בסיסיים, דבר שהשרה יציבות ובטחון לגבי ההכנה שעל הנוער לעבור על-מנת להשתלב בסדר הקיים.
לא תמיד. לא תמיד השרה בטחון, לעתים קרובות דווקא הנוער הוא זה שחולל מהפכות בסדר החברתי הקיים. לא מזמן למשל, בשנות השישים של המאה העשרים.
באותם ימים התקיימה העברה מדור לדור של האופן בו יש להתיחס ולטפל בילדים, מה ומתי לדרוש מהם, מהי התכלית שאליה יש לכוון את הנוער.
שוב, הנך מתרפק על אמונות, לאו דווקא על עובדות, ואין הדברים כך בהכרח.
אנו נוכחים שכל זה התפורר בדורות האחרונים. כבר אין תוקף למסורת מחייבת, כל משפחה קובעת לעצמה מוסכמות של ראוי ולא ראוי, מתיחסת לילד בדרכה, ובוררת את אמצעי הטיפול והחינוך.
על פני התפורר, השתנה, קיבל קנה מידה אחר. וטוב שכך.
יתרה מזאת, לעיתים ההורים עוברים שינויים וצמיחה כאלו שהחינוך שמקבל ילד צעיר יותר כבר שונה מן החינוך של הבוגר. כלומר תהליך ההיפרדות והאינדיבידואציה, איננו רק בין דורות שונים, איננו רק בין משפחות שונות, אלא אפילו בין ילדים באותה משפחה.
גם אם הדיסציפלינה החינוכית היתה זהה אי פעם - ומעולם זה לא כך, באף משפחה, הרי שבכל מקרה כל ילד גדל במשפחה שונה לחלוטין מאחיו ואחיותיו. זה טבע הדברים, וטוב שכך, ובחינוך הביתי - מצוין שכך.
הורינו והורי הורינו לא התעסקו בשאלות ותהיות המעסיקות אותנו.
זה, פשוט לא נכון. הורים באשר הם עסוקים בשאלות דומות, בכל התקופות ובכל המקומות.
קח אם מלפני שלושת אלפים שנה, והפגש אותה עם אם של היום, ותיווכח שלא השתנה הרבה.
פתאום אלו אנחנו, ההורים, שצריכים להפתח, לברר, להתלבט, ולהחליט בעצמינו בהמון תחומים. החל מאיזו לידה אנו רוצים, דרך מתי ילדים ילכו לישון, מה וכמה יאכלו, איזו רפואה תטפל בהם, לאיזה גן או בית-ספר הם ילכו, ועוד ועוד, עד שבהתבגרותם אנו מגלים שהם שותפים פעילים להחלטות, ולפעמים שותפים יחידים.
זה לא "פתאום", ועל פני "צריכים" - רוצים. יש הבדל.
מצד אחד יש כאן תהליך נהדר שבו כל הורה נקרא לבטא את האינדיבידואליות שלו/ה, את האמונות והמוסכמות כפי שחיות בתוכו, את הדעות והידיעות שלו. מצד שני, המצב בו כמעט כל מה שהילד יקבל תלוי באינדיבידואליות של ההורה הוא מצב חדש עבורנו, מעורר ספקות, דורש המון כוחות, ואפילו יכול להפחיד.
זה, מאוד אישי, ובדרך החינוך הביתי, הלמידה היומיומית, עם הילדים בהחלט עונה על רוב הסוגיות האלה.
הורים רבים הולכים לאיבוד בתוך החופש הזה. ילדים רבים הולכים לאיבוד בתוך החופש הזה. בכל שנה יוצאים לאור עוד מדריכים להורים, המכוונים לפגוש צורך אמיתי, עיסוק כנה ומצוקה אנושית - מה ואיך לעשות עם ילדינו? אנו וילדינו מוצפים בידיעות ובדעות. יותר מכך אנו מוצפים בפרסומות, מופגזים ברשמים אלקטרוניים, במסרים של אמצעי התקשורת ומוסכמות חברתיות המסיטות אותנו מן האינדיבידואליות שלנו, שרוצות להרויח מאיתנו משהוא. האתגר ההורי המודרני הוא מאד מורכב. מה ניתן לעשות?
לצאת מהלחץ, להתבונן, להעמיד את המשפחה באמת בראש סדר העדיפויות, וללמוד מהחיים עצמם, מהאינטראקציה של החיים בבית. כל מה שצריך זה קצת שכל ישר.
_התחנכות הורית
מה שנחוץ הוא לבנות בתוכנו מרכז כובד חזק שיוכל להדריך אותנו._
על פני לבנות - לגלות. המרכז הזה קיים בכל אדם. מובנה.
מרכז פנימי של אור ועוצמה שיוכל לכוון אותנו למיומנויות החינוכיות והחברתיות אותן נרצה לרכוש. קל להצביע על הכוון הכללי אליו יש ללכת, הקשיים מתעוררים כאשר אנו ניגשים לעבודה ומתחילים ללכת.
מרכז פנימי של שלמות. כאשר הנך שלם עם עצמך, הרי שהדרכתך הפנימית באה לידי ביטוי.
רודולף שטיינר: קבלו את הילד ביראה, חנכו אותו באהבה, ושחררו אותו בחירות.
קבלו את הילד כפי שהוא, חנכו אותו דרך דוגמא אישית, ושחררו אותו מראש.
הגישה האנתרופוסופית מושתתת על בחינה מקיפה ומעמיקה של הילד, הבנה של הכוחות והחוקיות לפיהם הילד מתפתח, ומה שהיא מגלה משמש מעין תכנית המכוונת אותנו המבוגרים. אנו מזהים באדם שלוש כוחות נפשיים בסיסיים: חשיבה, רגש ורצון. הלמידה בגיל הרך מתבטאת יותר מכל בתחום הרצון והעשיה. על-כן מעשינו מכוונים לחזק את כוחות הרצון ולתת כוון לעשיה משמעותית, וללמד דרך עשיה. אנו מזהים עוד כי הילד לומד בשלב זה בעיקר דרך חיקוי של סביבתו המידית. החינוך בגיל זה מפנה לפיכך תשומת-לב רבה לאיכות הרשמים בסביבתו של הילד בגלל יכולת החיקוי המופלאה שלו.
זו עוד תורה שמתאימה לחלק ולא לכולם. זו תורה שמושתתת על הרעיון שההורים אינם "יודעים" את הורותם.
כמי שמתחנך בבית עם ילדיו מזה חמש עשרה שנה, הנני להעיד שכל זה מתרחש כמובן מאליו, בדרך החינוך הביתי, אם יש התבוננות אישית, על הילד הפרטי, המיוחד, עם הניואנסים שלו, ללא התאמתו להתבוננות או התייחסות או שיטה חיצונית.
גישתו של שטיינר עוזרת לנו להבין את ילדינו, להבין את עצמינו, ולעשות צעדים פנימיים משמעותיים. חנוך ולדורף מציע כלים מעשיים ליצירת סביבה התומכת באופן טבעי והוליסטי בהתפתחות תקינה של הילד.
שוב, לחלק. בהחלט.
_לב הענין במפגשים המכוונים להתחנכות הורית אינדיבידואלית הוא להביא לכך שהמשתתפים לא יהיו פאסיבים בשמיעת רעיונות, כמו בהרבה הרצאות. כדי לתמוך בכוח העשיה של ילדים, הורים צריכים להיות בעצמם יותר פעילים ברצון. לכן גם במפגשי הורים בהם יש תכנית שמישהי מכינה או מנחה, (להבדיל מ"פגישה על כוס קפה", בזרימה עם מה שעולה) מועיל שהורים יתרגלו ויחזקו את הרצון ואת ההתכוונות שלהם. זו הפעילות הפנימית הנדרשת מהמשתתפים שהופכת קורס תאורטי לסדנה חויתית ומעשית.
חשוב שבמפגש יפתח גם מרחב נפשי בטוח בין המשתתפים, הורים גם מספרים על קשייהם, ונפתחים לדיאלוג עם מה שיש לולדורף להציע. אנו מגלים את האנושיות שלנו, מתחברים לעצמה וליכולת שלנו להביא לשינוי בתוכנו ועם ילדינו. זה כל פעם מדהים לראות, איך תוך 2-3 פגישות הורים מחוללים שינוי אצלם בבית, ההתנהלות נעשית יותר ריתמית ויותר שלוה. חנוך ולדוף מציע התיחסות והתבוננות עמוקה בילד, פעילויות לבית, יצירת אוירה והתנהלות שישרתו את הילד ובמקביל יקלו על ההורים ועל מתחים במשפחה._
כאן, ברשותך, הנך חורג מכללי האתר, כל ההרצאה המלומדה שלמעלה נועדה על מנת לפרסם את המפגשים האלה.
זה לא מתאים לאתר הזה, ובמקום למחוק את החלק הפרסומי, שמוגש כביכול באופן הגון, העדפתי להגיב לדבריך, בכל הרצינות הראויה, כמי שנוקט בדרך החינוך הביתי, וטוען שכל ניסיון לשכנע הורים לצעוד בדרך מסוימת, זהה לכפיית החינוך והלימוד במתכונות משרד החינוך גם אם מתהדר במילות אכפתיות והבנת הילד.
בכבוד.
תודות.
[u]מוזמנים להגיב...[/u]
בשמחה, פסקה אחר פסקה:
[u]הורות - התקוה הגדולה של האנושות[/u]
קביעה זו מעוררת תמיהה.
שכן, התקווה הגדולה של האנושות על שום מה ולמה?
כלומר, מדוע לה לאנושות לקוות למשהו?
מה נמצא כל כך חסר עכשיו שיש להתבונן ולהסתכל לעתיד בתקווה?
אותה תמיהה עולה גם בהקשר של המשיח.
למה בדיוק מקווים עם המשיח?
[u]לכל ילד יש זכות מולדת שכל צרכיו ימולאו ע"י אנשים שאכפת להם ממנו, הפנויים ומסוגלים לראות ולהיענות לצרכיו.[/u]
לכל ילד יש זכות מולדת לגדול ולצמוח אצל הוריו. זה חוק היסוד.
במקרים מסוימים כאשר הוריו אינם מסוגלים - וגם חוסר רצון הוא חוסר מסוגלות, הי שזכויותיו של הילד נוסחו באופן מדויק על ידי יאנוש קורצ'אק: הזכות לחיות בהווה; הזכות להיות מי שהוא; הזכות למות. אלה זכויותיו הבסיסיות.
[u]לעומת זאת,[/u]
לעומת מה?
[u]המודעות של המבוגר למגוון הצרכים של הילד הרך, המיומנות כיצד להיענות לצרכי הילד והיכולת להיות שם עבורו אינן מולדות אצל מבוגרים.[/u]
בזאת פסלת את האינסטינקט האימהי, האינסטינקט האנושי המכוון בדיוק לכך.
בפועל, הכל קיים בתוכנו, נשכח אולי – אבל קיים.
המבוגר המודע בהחלט יכול ויודע איך להיענות לצרכיו של הילד, המבוגר המודע לא צריך להיות בעבור הילד, אלא פשוט להיות נוכח.
[u]יכולות אלה צריכות להירכש תוך כדי למידה ונסיון, ומשתבחות עם תירגול והעמקת המודעות העצמית.[/u]
יכולות אלה אם כך טבועות בכל האדם וכל מה שנדרש זה התבוננות והסכמה להקשיב לצו הלב.
[u]כפי שכבר מצא יאנוש קורצ'אק: כמה אנחנו המבוגרים צריכים לחנך את עצמנו כדי להבין את הילדים.[/u]
וזה פשוט למדי, למשל בדרך החינוך הביתי, הילדים מחנכים את הוריהם להיות הורים.
[u]כדי שזכותו המולדת של הילד תוכל להתממש, על כל מי שמגדל, מטפל ומחנך ילדים לקבל יעוץ, הדרכה ותמיכה בעבודתו ובלמידתו.[/u]
למעט ההורים.
כלומר, אם ההורים מודעים לתפקידם, אפשר שימצאו צורך להתייעץ עם הורים אחרים או עם תפישות אחרות.
אבל הורים לא נדרשים לייעוץ אלא להתבוננות, אכפתיות , שכל ישר ולב פתוח.
[u]ילדים שבילדותם מסופקים כל ההיבטים של צרכיהם, מתנהגים אחרת וגדלים להיות בוגרים בשלים שמבטאים יותר את עצמיותם, ואת אחריותם לעצמם ולסביבתם. לאט ובהדרגה גוברת ההכרה בעולם בכך שעבודת ההורים בגיל הרך משפיעה עמוקות על כל המשך חיי הילדים לתוך בגרותם, ובכך על האיכות והעיצוב של החברה כולה.[/u]
הנה סיכמת את יתרונות החינוך הביתי. אגב, ילדים שמסופקים כל צרכיהם טוב אם בתוך צרכיהם יהיו גם תסכול גם קושי וגם אתגר, לשם צמיחתם.
[u]יאנוש קורצ'ק: עתיד טוב יותר לאנושות טמון לא במשטר חברתי זה או אחר, אלא באדם טוב יותר.[/u]
הזהר באידיאות למען האדם הטוב יותר.
האדם הוא אדם, טוב ופחות טוב ויותר טוב.
אמונתך הלוהטת ביכולת לגדל אדם טוב יותר לא ריאלית, כבר ראינו את התנועה למען האדם הטוב יותר, הקומוניסט, הקפיטליסט, הקיבוצניק.
על פני אדם טוב יותר, אדם שלם.
[u]וכדי שיגדל אדם טוב יותר עלינו להזין אותו בילדותו מבחינה פיסית, נפשית ורוחנית. כאשר רואים אנו את עבודת ההורים עם ילדיהם כעבודת קודש, אזי נוכל לקרוא ללימוד העבודה הזו לימודי-קודש.[/u]
אז יגדל אדם טוב יותר ממה? מזה שלא הוזן, מזה שהוריו לא הגדירו את הורותם כקודש?
_החוויה ההורית המודרנית
החיים עם ילדים מביאים אלינו אתגרים, קשיים, סימני שאלה ותהיות._
גם בלי ילדים. שאל כל רווק/ה מזדמנ/ת.
[u]אלו חלק מתופעה חדשה בהתפתחות האנושית, ומבטאת חירות ואינדיבידואליות שלא היה כדוגמתם קודם.[/u]
אלו היו מאז ומעולם ואינם קשורים לתקופה. זה חלק מהמבנה של החיים על פני הפלנטה.
[u]בימים עברו, בכל חברה התקיימה הסכמה מובנת מאליה לגבי סדרים חברתיים בסיסיים, דבר שהשרה יציבות ובטחון לגבי ההכנה שעל הנוער לעבור על-מנת להשתלב בסדר הקיים.[/u]
לא תמיד. לא תמיד השרה בטחון, לעתים קרובות דווקא הנוער הוא זה שחולל מהפכות בסדר החברתי הקיים. לא מזמן למשל, בשנות השישים של המאה העשרים.
[u]באותם ימים התקיימה העברה מדור לדור של האופן בו יש להתיחס ולטפל בילדים, מה ומתי לדרוש מהם, מהי התכלית שאליה יש לכוון את הנוער.[/u]
שוב, הנך מתרפק על אמונות, לאו דווקא על עובדות, ואין הדברים כך בהכרח.
[u]אנו נוכחים שכל זה התפורר בדורות האחרונים. כבר אין תוקף למסורת מחייבת, כל משפחה קובעת לעצמה מוסכמות של ראוי ולא ראוי, מתיחסת לילד בדרכה, ובוררת את אמצעי הטיפול והחינוך.[/u]
על פני התפורר, השתנה, קיבל קנה מידה אחר. וטוב שכך.
[u]יתרה מזאת, לעיתים ההורים עוברים שינויים וצמיחה כאלו שהחינוך שמקבל ילד צעיר יותר כבר שונה מן החינוך של הבוגר. כלומר תהליך ההיפרדות והאינדיבידואציה, איננו רק בין דורות שונים, איננו רק בין משפחות שונות, אלא אפילו בין ילדים באותה משפחה.[/u]
גם אם הדיסציפלינה החינוכית היתה זהה אי פעם - ומעולם זה לא כך, באף משפחה, הרי שבכל מקרה כל ילד גדל במשפחה שונה לחלוטין מאחיו ואחיותיו. זה טבע הדברים, וטוב שכך, ובחינוך הביתי - מצוין שכך.
[u]הורינו והורי הורינו לא התעסקו בשאלות ותהיות המעסיקות אותנו.[/u]
זה, פשוט לא נכון. הורים באשר הם עסוקים בשאלות דומות, בכל התקופות ובכל המקומות.
קח אם מלפני שלושת אלפים שנה, והפגש אותה עם אם של היום, ותיווכח שלא השתנה הרבה.
[u]פתאום אלו אנחנו, ההורים, שצריכים להפתח, לברר, להתלבט, ולהחליט בעצמינו בהמון תחומים. החל מאיזו לידה אנו רוצים, דרך מתי ילדים ילכו לישון, מה וכמה יאכלו, איזו רפואה תטפל בהם, לאיזה גן או בית-ספר הם ילכו, ועוד ועוד, עד שבהתבגרותם אנו מגלים שהם שותפים פעילים להחלטות, ולפעמים שותפים יחידים.[/u]
זה לא "פתאום", ועל פני "צריכים" - רוצים. יש הבדל.
[u]מצד אחד יש כאן תהליך נהדר שבו כל הורה נקרא לבטא את האינדיבידואליות שלו/ה, את האמונות והמוסכמות כפי שחיות בתוכו, את הדעות והידיעות שלו. מצד שני, המצב בו כמעט כל מה שהילד יקבל תלוי באינדיבידואליות של ההורה הוא מצב חדש עבורנו, מעורר ספקות, דורש המון כוחות, ואפילו יכול להפחיד.[/u]
זה, מאוד אישי, ובדרך החינוך הביתי, הלמידה היומיומית, עם הילדים בהחלט עונה על רוב הסוגיות האלה.
[u]הורים רבים הולכים לאיבוד בתוך החופש הזה. ילדים רבים הולכים לאיבוד בתוך החופש הזה. בכל שנה יוצאים לאור עוד מדריכים להורים, המכוונים לפגוש צורך אמיתי, עיסוק כנה ומצוקה אנושית - מה ואיך לעשות עם ילדינו? אנו וילדינו מוצפים בידיעות ובדעות. יותר מכך אנו מוצפים בפרסומות, מופגזים ברשמים אלקטרוניים, במסרים של אמצעי התקשורת ומוסכמות חברתיות המסיטות אותנו מן האינדיבידואליות שלנו, שרוצות להרויח מאיתנו משהוא. האתגר ההורי המודרני הוא מאד מורכב. מה ניתן לעשות?[/u]
לצאת מהלחץ, להתבונן, להעמיד את המשפחה באמת בראש סדר העדיפויות, וללמוד מהחיים עצמם, מהאינטראקציה של החיים בבית. כל מה שצריך זה קצת שכל ישר.
_התחנכות הורית
מה שנחוץ הוא לבנות בתוכנו מרכז כובד חזק שיוכל להדריך אותנו._
על פני לבנות - לגלות. המרכז הזה קיים בכל אדם. מובנה.
[u]מרכז פנימי של אור ועוצמה שיוכל לכוון אותנו למיומנויות החינוכיות והחברתיות אותן נרצה לרכוש. קל להצביע על הכוון הכללי אליו יש ללכת, הקשיים מתעוררים כאשר אנו ניגשים לעבודה ומתחילים ללכת.[/u]
מרכז פנימי של שלמות. כאשר הנך שלם עם עצמך, הרי שהדרכתך הפנימית באה לידי ביטוי.
[u]רודולף שטיינר: קבלו את הילד ביראה, חנכו אותו באהבה, ושחררו אותו בחירות.[/u]
קבלו את הילד כפי שהוא, חנכו אותו דרך דוגמא אישית, ושחררו אותו מראש.
[u]הגישה האנתרופוסופית מושתתת על בחינה מקיפה ומעמיקה של הילד, הבנה של הכוחות והחוקיות לפיהם הילד מתפתח, ומה שהיא מגלה משמש מעין תכנית המכוונת אותנו המבוגרים. אנו מזהים באדם שלוש כוחות נפשיים בסיסיים: חשיבה, רגש ורצון. הלמידה בגיל הרך מתבטאת יותר מכל בתחום הרצון והעשיה. על-כן מעשינו מכוונים לחזק את כוחות הרצון ולתת כוון לעשיה משמעותית, וללמד דרך עשיה. אנו מזהים עוד כי הילד לומד בשלב זה בעיקר דרך חיקוי של סביבתו המידית. החינוך בגיל זה מפנה לפיכך תשומת-לב רבה לאיכות הרשמים בסביבתו של הילד בגלל יכולת החיקוי המופלאה שלו.[/u]
זו עוד תורה שמתאימה לחלק ולא לכולם. זו תורה שמושתתת על הרעיון שההורים אינם "יודעים" את הורותם.
כמי שמתחנך בבית עם ילדיו מזה חמש עשרה שנה, הנני להעיד שכל זה מתרחש כמובן מאליו, בדרך החינוך הביתי, אם יש התבוננות אישית, על הילד הפרטי, המיוחד, עם הניואנסים שלו, ללא התאמתו להתבוננות או התייחסות או שיטה חיצונית.
[u]גישתו של שטיינר עוזרת לנו להבין את ילדינו, להבין את עצמינו, ולעשות צעדים פנימיים משמעותיים. חנוך ולדורף מציע כלים מעשיים ליצירת סביבה התומכת באופן טבעי והוליסטי בהתפתחות תקינה של הילד.[/u]
שוב, לחלק. בהחלט.
_לב הענין במפגשים המכוונים להתחנכות הורית אינדיבידואלית הוא להביא לכך שהמשתתפים לא יהיו פאסיבים בשמיעת רעיונות, כמו בהרבה הרצאות. כדי לתמוך בכוח העשיה של ילדים, הורים צריכים להיות בעצמם יותר פעילים ברצון. לכן גם במפגשי הורים בהם יש תכנית שמישהי מכינה או מנחה, (להבדיל מ"פגישה על כוס קפה", בזרימה עם מה שעולה) מועיל שהורים יתרגלו ויחזקו את הרצון ואת ההתכוונות שלהם. זו הפעילות הפנימית הנדרשת מהמשתתפים שהופכת קורס תאורטי לסדנה חויתית ומעשית.
חשוב שבמפגש יפתח גם מרחב נפשי בטוח בין המשתתפים, הורים גם מספרים על קשייהם, ונפתחים לדיאלוג עם מה שיש לולדורף להציע. אנו מגלים את האנושיות שלנו, מתחברים לעצמה וליכולת שלנו להביא לשינוי בתוכנו ועם ילדינו. זה כל פעם מדהים לראות, איך תוך 2-3 פגישות הורים מחוללים שינוי אצלם בבית, ההתנהלות נעשית יותר ריתמית ויותר שלוה. חנוך ולדוף מציע התיחסות והתבוננות עמוקה בילד, פעילויות לבית, יצירת אוירה והתנהלות שישרתו את הילד ובמקביל יקלו על ההורים ועל מתחים במשפחה._
כאן, ברשותך, הנך חורג מכללי האתר, כל ההרצאה המלומדה שלמעלה נועדה על מנת לפרסם את המפגשים האלה.
זה לא מתאים לאתר הזה, ובמקום למחוק את החלק הפרסומי, שמוגש כביכול באופן הגון, העדפתי להגיב לדבריך, בכל הרצינות הראויה, כמי שנוקט בדרך החינוך הביתי, וטוען שכל ניסיון לשכנע הורים לצעוד בדרך מסוימת, זהה לכפיית החינוך והלימוד במתכונות משרד החינוך גם אם מתהדר במילות אכפתיות והבנת הילד.
בכבוד.
תודות.