על ידי קרנלהאור* » 13 פברואר 2009, 08:21
תודה למגיבות.
ביתית, תודה על ההבנה. הסברת נכון לגבי ההדרגתיות. מלכתחילה לא חשבנו להתחיל מייד, אלא בעוד כמה זמן, נגיד כחודש אחרי הלידה בערך (תחילת מרץ), כי אנחנו עצמנו עוד לא מרגישים מספיק בטוחים בעצמנו, אם כי בדרך הנכונה לשם. לפני שנהיה נסוגלים לתת תשובות טובות, שבאות ממקום בטוח וחזק לאחרים, אנחנו צריכים שהתשובות האלה תהיינה מוטמעות בתוכנו. החלטנו בכל זאת להתחיל כבר עם השני, כי המצב שלו בביה"ס מצריך את זה, ובמקום להפגש עם המורה והיועצת ולדון ב"מה יהיה? איך נפתור את "הבעיה" וכו'.." אנחנו רוצים להפגש איתם, ועוד לפני שהם יציגו את נק' מבטם, כבר להסביר שהחלטנו מה שהחלטנו, ושבקרוב כל המשפחה וכו...
הקושי היחיד הוא באמת עם השלישי, וההתלבטות שלי היא, שהוא מאד תלותי בכל מה שהוא עושה, באחיו הגדול ממנו, בסה"כ שנה וארבעה חודשים, ומתוך האינטראקציות הנוכחיות בניהם, נראה לי שהם עלולים להפריע אחד לשני למצא את מקומו הבטוח.
אני מאמינה שעם הזמן והמרחב שחינוך בבית יאפשר להם, כל אחד ימצא את מקומו.
חשבתי, שעם הפרדה בניהם (גם עכשיו הם בבתי ספר שונים, פשוט זה התאים לכל אחד בזמנו, ויצא מזה רק טוב) ע"י דירוג זמני התחלת החינוך בבית, זה יתן זמן לשני למקם את עצמו ולהרגיש בנוח, ולא להוות איום על השלישי כשהוא יתחיל (בעוד כחודש, משהו כזה, גג עד חופשת פסח, ואם נרגיש שמתאים לנו לפני, אז לפני), אז אני אהיה יותר פנויה להתמקד בשלישי ולעזור לו לעבור תהליך אישי, שוב, בלי שהשני יהווה איום על עצמאותו, ויהיה רגוע בפינה שלו.
שביל בצד, לגבי שאלתך, בקשנו מבן החמש לשמור את העניין לעת עתה בסוד, כי חשוב לנו שהידיעה על הוצאת ילדינו מביה"ס למורים, תגיע מאיתנו בצורה מכובדת וע"י שיחה, ולא מפה לאוזן ע"י רכילות של האח הקטן שאומר לחברים, והם להורים שלהם או לאחים שלהם, שנמצאים באותה כיתה עם ילדינו הגדולים יותר וכו'... והרכילות עלולה לחגוג עוד לפני שבכלל עשינו משהו. חשוב לנו להיות מובילי המהלך, ולא להיות מובלים ע"י הצורך להגיב או לכבות שריפות, בקצב ובזמן שיראה לנו. (אנחנו חיים בישוב עם קהילה די צפופה ודי קונפורמיסטית).
תבשיל קדירה, שאלת שאלה שבאמת נתנה לי לחשוב.
_מדוע את קוראת לזה "התנגדות מבית"?
ב"ה את עזבת את בית הוריך, והבית שלך עכשיו (כבר המון שנים!) הוא זה שהקמת עם בן זוגך._
שתי סיבות עולות בדעתי כעת:
- אני ממש חדשה באתר הזה, והכותרת הזו הייתה קיימת פה לפני בלי שום תגובה, והרגשתי שמתאים לי להכניס לפה את הגיגי.
- אצלנו, בית הורי ואחיותי, הוא חלק מאד דומיננטי בחיים. בד"כ מאד לטובה! יש לנו הרמוניה ויחסים מצויינים! האחיות שלי הן השבט התומך שלי, ועם אחת מהן אני בהתייעצות מתמדת לגבי החינוך הביתי, והיא גם תהייה הדולה שלי בלידת הבית, בע"ה! ולכן, אולי באמת לא צריך לקרא לזה התנגדות מבית, אבל כן, זו התנגדות או דאגה/חרדה מצד אמא,שלצערי, יש לדעתה, עדין, המון השפעה על חיי, זה משהו שקשה ביותר להשתחרר ממנו, אם כי אני עובדת על זה כל הזמן. בד"כ, היא לא תצליח להניא אותי מלעשות דבר שניראה לי באמת חשוב לחיי, אבל היא בהחלט יכולה להשאיר אותי עם תחושות מאד קשות ולערער לי מאד את הביטחון לזמן מה. קשה לה להיות אמפטית לדברים שהיא לא מבינה, או לדרכים שהיא לא מסכימה איתן, והיא נוטה להיות מאד מאד ביקורתית, בעיקר כלפי הילדים שלה שלא נוטים להיכנס איתה לריבים או וויכוחים. ואני אחת מהם.
ויש גם שתי אחיות נוספות ואהובות מאד, שבודאי אצטרך להיכנס איתן לדיונים לא קלים כדי להסביר את המהלך שלנו.
דוקא לאנשים אחרים, שאינם קשורים ישירות לחיינו, כמו למשל חברות מהעבודה, ממש קל לי לספר על זה, ואני גם זוכה לתגובות מאד מעריכות ומתפעלות.
אילן בשדה הדגן, אולי תסביר/י לי יותר טוב, כי לא ממש נתקלתי, עדין, בעניין הקב"סית. מה הסמכות שלה? הרי לפי חוק חינוך וחוזר מנכ"ל 2006 מותר לי לחנך את ילדי בבית, וגם אנו לא הוכחנו כהורים שאינם עומדים בדרישות חוק האפוטרופסות. איזו סמכות יש לפקידה ציבורית להחליט על חיי משפחתי? היא פתאום תופיע יום אחד בדלת? או שיתאמו איתנו פגישה? מה היא תרצה לבדוק, לשאול, לחקור? באיזו אווירה בד"כ מתנהלת פגישה כזו? חשדנית, חטטנית או נינוחה ופשוטה?
לגבי מפגשים עם קבוצות חינוך ביתי, התחלנו קצת להפגש, קודם בעצמנו, כדי ללמוד, ובקרוב ילדינו יצטרפו.
חשוב לנו להכיר גם משפחות דתיות, מה שנקרא, תורניות, כדי ללמוד מהם על חינוך ללימוד תורה באהבה בבית.
אם אתם מכירים משפחות כאלה (אנחנו באיזור השומרון/שרון), נשמח ליצירת קשר 050-9050097.
לגבי הפרנסה, למי ששאלה, אני עובדת ממש מעט, לא עם משכורת קבועה, פרי-לאנס, ולמען החינוך של ילדנו, שהוא בראש סולם העדיפויות שלנו, אעשה מה שצריך, ולשאר הקב"ה ידאג. סה"כ, חינוך הילדים באיכות גבוהה, זה גם האינטרס שלו (של ה'), ולכן אנו מאד מאמינים שהוא לא יכשיל אותנו, וידאג שהפרנסה תבוא בדרך זו או אחרת. צריך כמובן להתפלל על זה הרבה, ולשמור על ענווה. נסיונות בודאי יהיו. גם הלבטים שלנו עכשיו הם נסיונות. אבל האמונה באבאל'ה שבשמים, ושהוא הטוב המוחלט, וכל מה שעושה הוא רק לטובה, מאד עוזרת להתמודד עם הקשיים, שעל פניו עלולים להראות בלתי אפשריים, ופה בדיוק נכנסת הענווה והביטחון.
כולי תפילה, שהמהלך שאנו עושים, יהיה קורת רוח לרבונו של עולם, ושהוא יתן לנו את הכוחות הנכונים לחנך את ילדינו ליראתו ולאהבתו, ושלא יצא מכשול מתחת ידינו.
תודה לקוראות ולמגיבות
תודה למגיבות.
ביתית, תודה על ההבנה. הסברת נכון לגבי ההדרגתיות. מלכתחילה לא חשבנו להתחיל מייד, אלא בעוד כמה זמן, נגיד כחודש אחרי הלידה בערך (תחילת מרץ), כי אנחנו עצמנו עוד לא מרגישים מספיק בטוחים בעצמנו, אם כי בדרך הנכונה לשם. לפני שנהיה נסוגלים לתת תשובות טובות, שבאות ממקום בטוח וחזק לאחרים, אנחנו צריכים שהתשובות האלה תהיינה מוטמעות בתוכנו. החלטנו בכל זאת להתחיל כבר עם השני, כי המצב שלו בביה"ס מצריך את זה, ובמקום להפגש עם המורה והיועצת ולדון ב"מה יהיה? איך נפתור את "הבעיה" וכו'.." אנחנו רוצים להפגש איתם, ועוד לפני שהם יציגו את נק' מבטם, כבר להסביר שהחלטנו מה שהחלטנו, ושבקרוב כל המשפחה וכו...
הקושי היחיד הוא באמת עם השלישי, וההתלבטות שלי היא, שהוא מאד תלותי בכל מה שהוא עושה, באחיו הגדול ממנו, בסה"כ שנה וארבעה חודשים, ומתוך האינטראקציות הנוכחיות בניהם, נראה לי שהם עלולים להפריע אחד לשני למצא את מקומו הבטוח.
אני מאמינה שעם הזמן והמרחב שחינוך בבית יאפשר להם, כל אחד ימצא את מקומו.
חשבתי, שעם הפרדה בניהם (גם עכשיו הם בבתי ספר שונים, פשוט זה התאים לכל אחד בזמנו, ויצא מזה רק טוב) ע"י דירוג זמני התחלת החינוך בבית, זה יתן זמן לשני למקם את עצמו ולהרגיש בנוח, ולא להוות איום על השלישי כשהוא יתחיל (בעוד כחודש, משהו כזה, גג עד חופשת פסח, ואם נרגיש שמתאים לנו לפני, אז לפני), אז אני אהיה יותר פנויה להתמקד בשלישי ולעזור לו לעבור תהליך אישי, שוב, בלי שהשני יהווה איום על עצמאותו, ויהיה רגוע בפינה שלו.
[po]שביל בצד[/po], לגבי שאלתך, בקשנו מבן החמש לשמור את העניין לעת עתה בסוד, כי חשוב לנו שהידיעה על הוצאת ילדינו מביה"ס למורים, תגיע מאיתנו בצורה מכובדת וע"י שיחה, ולא מפה לאוזן ע"י רכילות של האח הקטן שאומר לחברים, והם להורים שלהם או לאחים שלהם, שנמצאים באותה כיתה עם ילדינו הגדולים יותר וכו'... והרכילות עלולה לחגוג עוד לפני שבכלל עשינו משהו. חשוב לנו להיות מובילי המהלך, ולא להיות מובלים ע"י הצורך להגיב או לכבות שריפות, בקצב ובזמן שיראה לנו. (אנחנו חיים בישוב עם קהילה די צפופה ודי קונפורמיסטית).
[po]תבשיל קדירה[/po], שאלת שאלה שבאמת נתנה לי לחשוב.
_מדוע את קוראת לזה "התנגדות מבית"?
ב"ה את עזבת את בית הוריך, והבית שלך עכשיו (כבר המון שנים!) הוא זה שהקמת עם בן זוגך._
שתי סיבות עולות בדעתי כעת:
[list=1]
[*] אני ממש חדשה באתר הזה, והכותרת הזו הייתה קיימת פה לפני בלי שום תגובה, והרגשתי שמתאים לי להכניס לפה את הגיגי.
[*] אצלנו, בית הורי ואחיותי, הוא חלק מאד דומיננטי בחיים. בד"כ מאד לטובה! יש לנו הרמוניה ויחסים מצויינים! האחיות שלי הן השבט התומך שלי, ועם אחת מהן אני בהתייעצות מתמדת לגבי החינוך הביתי, והיא גם תהייה הדולה שלי בלידת הבית, בע"ה! ולכן, אולי באמת לא צריך לקרא לזה התנגדות מבית, אבל כן, זו התנגדות או דאגה/חרדה מצד אמא,שלצערי, יש לדעתה, עדין, המון השפעה על חיי, זה משהו שקשה ביותר להשתחרר ממנו, אם כי אני עובדת על זה כל הזמן. בד"כ, היא לא תצליח להניא אותי מלעשות דבר שניראה לי באמת חשוב לחיי, אבל היא בהחלט יכולה להשאיר אותי עם תחושות מאד קשות ולערער לי מאד את הביטחון לזמן מה. קשה לה להיות אמפטית לדברים שהיא לא מבינה, או לדרכים שהיא לא מסכימה איתן, והיא נוטה להיות מאד מאד ביקורתית, בעיקר כלפי הילדים שלה שלא נוטים להיכנס איתה לריבים או וויכוחים. ואני אחת מהם.
[/list]
ויש גם שתי אחיות נוספות ואהובות מאד, שבודאי אצטרך להיכנס איתן לדיונים לא קלים כדי להסביר את המהלך שלנו.
דוקא לאנשים אחרים, שאינם קשורים ישירות לחיינו, כמו למשל חברות מהעבודה, ממש קל לי לספר על זה, ואני גם זוכה לתגובות מאד מעריכות ומתפעלות.
[po]אילן בשדה הדגן[/po], אולי תסביר/י לי יותר טוב, כי לא ממש נתקלתי, עדין, בעניין הקב"סית. מה הסמכות שלה? הרי לפי חוק חינוך וחוזר מנכ"ל 2006 מותר לי לחנך את ילדי בבית, וגם אנו לא הוכחנו כהורים שאינם עומדים בדרישות חוק האפוטרופסות. איזו סמכות יש לפקידה ציבורית להחליט על חיי משפחתי? היא פתאום תופיע יום אחד בדלת? או שיתאמו איתנו פגישה? מה היא תרצה לבדוק, לשאול, לחקור? באיזו אווירה בד"כ מתנהלת פגישה כזו? חשדנית, חטטנית או נינוחה ופשוטה?
לגבי מפגשים עם קבוצות חינוך ביתי, התחלנו קצת להפגש, קודם בעצמנו, כדי ללמוד, ובקרוב ילדינו יצטרפו.
חשוב לנו להכיר גם משפחות דתיות, מה שנקרא, תורניות, כדי ללמוד מהם על חינוך ללימוד תורה באהבה בבית.
אם אתם מכירים משפחות כאלה (אנחנו באיזור השומרון/שרון), נשמח ליצירת קשר 050-9050097.
לגבי הפרנסה, למי ששאלה, אני עובדת ממש מעט, לא עם משכורת קבועה, פרי-לאנס, ולמען החינוך של ילדנו, שהוא בראש סולם העדיפויות שלנו, אעשה מה שצריך, ולשאר הקב"ה ידאג. סה"כ, חינוך הילדים באיכות גבוהה, זה גם האינטרס שלו (של ה'), ולכן אנו מאד מאמינים שהוא לא יכשיל אותנו, וידאג שהפרנסה תבוא בדרך זו או אחרת. צריך כמובן להתפלל על זה הרבה, ולשמור על ענווה. נסיונות בודאי יהיו. גם הלבטים שלנו עכשיו הם נסיונות. אבל האמונה באבאל'ה שבשמים, ושהוא הטוב המוחלט, וכל מה שעושה הוא רק לטובה, מאד עוזרת להתמודד עם הקשיים, שעל פניו עלולים להראות בלתי אפשריים, ופה בדיוק נכנסת הענווה והביטחון.
כולי תפילה, שהמהלך שאנו עושים, יהיה קורת רוח לרבונו של עולם, ושהוא יתן לנו את הכוחות הנכונים לחנך את ילדינו ליראתו ולאהבתו, ושלא יצא מכשול מתחת ידינו.
תודה לקוראות ולמגיבות