התנגדות מבית לחינוך ביתי

אנחנו עומדים בפני נקיטת הצעד הגדול, והמרגש, והמפחיד, של מעבר לחינוך ביתי!!!
קודם קצת הקדמה, לפני הקישור לכותרת....
ב"ה 5 ילדים.
רוצים להוציא אותם אחד אחד, כדי לתת גם לעצמנו זמן להתאקלם, וגם לתת להם זמן בעצמם לבסס עצמם במבנה החדש, ללא התלות באח/ אחות ובמה שהם עושים.
הגדולה בחטיבת ביניים, היא עצמה לא בטוחה שהיא רוצה את זה, לכן היא תצפה קודם איך זה מתנהל עם אחיה הקטנים יותר ותלמד ותפנים לאט את העסק.
השני, בכתה ה', בסטרס במוסד הלימודי בו הוא נמצא, ולכן החלטנו שהוא יהיה הראשון שיצא לחינוך ביתי. הוא קיבל את זה באחריות ומתוך שיקול דעת, ולא מתוך התלהבות רגשנית ילדותית נטו. שמחנו שכך, כי ראינו שגם הוא מוכן לעבור איתנו את התהליך, ולקחת אחריות על החינוך של עצמו.
השלישי, בכתה ד', לא נהנה במיוחד מבי"ס, אבל גם לא סובל מאד, לצערינו, הוא בעיקר מקנא באחיו הגדול שיתחיל לפניו. ניסיתי להסביר לו, שאם הוא רוצה להיות בדיוק כמו אחיו, עליו לחכות עד אמצע כתה ה'!! כמו אחיו... ניסיתי להראות לו, שאילו הוא היה בן יחיד, והיינו מודיעים לו שבעוד כחודש וחצי/ חדשיים הוא יצא לחינוך ביתי, הוא היה שמח, ועל כן, שפשוט יהיה שמח, בלי ההשוואה לאח שלו. הוא חייך בהבנה, אך עדין, קצת קשה לו.
הרביעי, בגן חובה, גן מדהים, עם גננת שעובדת ממש בשיטת unschooling, הוא יסיים את הגן עד סוף השנה, ואח"כ ישאר בבית ולא ימשיך לבי"ס. למרות שכבר יצא עם הגן שלו למפגש הכנה בביה"ס, וחזר לגמרי משולהב: "היום היה היום הכי כיף שלי בחיים..." (בביקור בביה"ס), הוא קיבל את ההחלטה על חינוך ביתי, ושלא ילך לכתה א', בשמחה והתרגשות גדולה, וממש קשה לו לא לדבר על זה (עדין) עם החברים והגננות. הוא ממש רוצה לחלוק איתם את הידיעה המרגשת.
החמישי, החל מהחודש, כבר לא במעון, נותרו לי רק עוד ימי עבודה ספורים החודש עד ללידה הקרבה, והכי טוב לו להיות איתי בבית, להיות רק עוד קצת "הכי קטן".
אז איפה ההתנגדות מבית?
לאימי, עוד לא סיפרתי על כל זה!!
היא חזרה הביתה(לארץ) רק בשבוע שעבר, משנה וחצי מחו"ל, היא עדין מעכלת ומודאגת, בשקט ובהכנעה, את כוונותי ללדת את השישי בבית, ואני יודעת, שברגע שהמילים "חינוך ביתי" יופיעו על דל שפתי, אני אחטוף כזו שטיפה מחלישה ומדכאת, שתצרוך ממני המון כוחות להתאושש, ולהחזיר לעצמי את האמונה בדרכי.
אני מאד זקוקה עכשיו לחיזוק האמונה בעצמי, להרגיש שאני לא לבד כאן, ושהיה טוב! ולתשובות טובות לאמי, לא תשובות מתנצלות או מתרפסות, או מתרצות. אני רוצה תשובות כאלה שישאירו אותה פעורת פה מבלי לדעת איך לענות לי הלאה. משהו שיתן לה כיוון מחשבה שהיא לא חשבה עליו קודם. משהו שהיא לא תוכל להתווכח איתי עליו. אני צריכה אילן גבוהה שאוכל להתלות בו. אדם שאוכל לשפוך לפניו את מר ליבי ושיש לו נסיון וסמכותיות בנושא.
אם מישהו קורא בכלל את הדף הזה, אשמח לכל מילת עידוד ועצה טובה.
תודה רבה

ערב (לילה? בוקר?) טוב

שתי הסתייגויות:

1 - לא כל כך הבנתי למה בהדרגה.
הרי בסופו של דבר, יידרש איזון משפחתי. באופן כזה של יציאה מבית ספר ילד-ילד, תצטרכו בכל שינוי כזה למצוא מחדש את האיזון המשפחתי. יותר טלטלות יעברו ככה על כל אחד מכם.
לגבי הגדולה - ברור למה היא רוצה להתחיל אחרי כולם. היא באמת כבר גדולה מספיק כדי להחליט ולקחת אחריות.
לגבי השלישי - אני חושבת שההתעקשות שלכם להפריד בינו ובין השני לא תצדיק את עצמה.

2 - לגבי אמך.
מדוע את קוראת לזה "התנגדות מבית"?
ב"ה את עזבת את בית הוריך, והבית שלך עכשיו (כבר המון שנים!) הוא זה שהקמת עם בן זוגך.
אני חושבת שברגע שתביני (ותרגישי עד הסוף בכל גופך) שההתנגדות של אימך היא רק שלה, ואינה מתוך הבית שלך, יהיה לך קל יותר להתיחס אליה באמפתיה בלי שהיא תערער אותך.
התשובה הבסיסית שלך לאמא שלך תהיה "בעלי ואני חשבנו, שקלנו, והחלטנו". על זה אפשר להוסיף הסברים, או לומר לה דברים כמו "כן, גם על זה [כל דאגה שהיא תעלה] נתנו את הדעת".

בהצלחה!
יצרת קשר עם משפחות חנ"ב בשכנותך? זה גם פרקטי, וגם יתמוך בכם ובילדים.

מצטרפת למה שתבשיל קדרה אמרה (איזה קל שמישהי אחרת מנסחת....),
שאלה - האם את היית/עדיין שותפה בפרנסה? (לדעתי גם עקרת בית שמנהלת נכון את ההוצאות שותפה בפרנסה), הכוונה שלי היא האם יש שתי משכורות, מפני שמעבר לחינוך ביתי כרוך גם בשינויים כלכליים.

אין אילנות גבוהים ואין פה אף אחד עם סמכות.
אם קראת את מדור חינוך ביתי היטב ,שמת לב שתגיע אילך הקבסית-היא היחידה עם הסמכות.
כל השאר יושבות להן במחשב בזמן שנוח להן ומקשקשות באופן אישי לחלוטין.

חינוך ביתי מתחיל בכל משפחה באופן מיוחד לה.ומתפתח באופן המיוחד של אותה משפחה.
אני יכולה להגיד לך שרוב האנשים שאני מכירה בחינוך ביתי לא משאירים אף אחד עם פה פעור וכ',זאת לא המטרה שלי,בכל אופן.את האנרגיה אני מפנה כלפי פנים ובכלל לא מענין אותי מה אחרים שבכלל לא קשורים למעגל הזה יחשבו,אני שוחה עם הזרם של החיים ,
כולם קראו את אורנה שיפרון,דני לסרי,גוהן הולט וכ' וכולם התחברו לקו מנחה זה או אחר .התחברו ,משהו נגע להם במיתר של הלב וזה הידהד בהרמוניה .
גם בתקופת בית ספר היו צלילים, אבל זה הרגיש לי צורם .(אני מדברת על ימי בית הספר שלי , הילדים שלי לא היו בבית ספר אף פעם,)

גם אני לא מבינה למה אתם בהדרגתיות עם העסק.
יותר קל להתנהל עם המשפחה כגוש אחד ,בלי לחכות כי יש את ההוא שצריך לחזור מביה"ס וערב הורים וכ'ו...

אני דווקא יכולה להבין את ההדרגתיות, כי גם אנחנו נהגנו כך. יש אנשים שנכון להם להתחיל כולם יחד, ולאחרים נוחה ונינוחה יותר ההדרגתיות. ייתכן אגב גם שלאחר שילד אחד יתחיל, פתאום כל הארבעה הנותרים ירגישו מיד שהם בשלים, וגם ההורים ירגישו בשלים, ואולי כולם יחד יצטרפו לאחר נניח חודש. סך הכל מדובר כאן בחמישה ילדים בבת אחת, ונראה לי דווקא נכון וחכם העניין של ההדרגתיות, כי זה באמת הרבה אנשים ועלול להיות OVERWHELMING.

אין לי מה לומר כל כך זה לא הגילאים של הילדים שלי, אבל נראה לי שיהיה מעניין לשמוע ממך איך הולך ומה מי מו. שולחת לך ברכת הדרך!
לגבי אמא שלך- כבר יש לך 5 וחצי ילדים, נראה לי שהתפקיד שלה בחייך לא צריך להיות כל כך מרכזי.
ורק שאלה- למה בן ה5 צריך לשמור את זה בסוד? את חושבת שהוא מבין למה? שהוא מסוגל?

תודה למגיבות.
ביתית, תודה על ההבנה. הסברת נכון לגבי ההדרגתיות. מלכתחילה לא חשבנו להתחיל מייד, אלא בעוד כמה זמן, נגיד כחודש אחרי הלידה בערך (תחילת מרץ), כי אנחנו עצמנו עוד לא מרגישים מספיק בטוחים בעצמנו, אם כי בדרך הנכונה לשם. לפני שנהיה נסוגלים לתת תשובות טובות, שבאות ממקום בטוח וחזק לאחרים, אנחנו צריכים שהתשובות האלה תהיינה מוטמעות בתוכנו. החלטנו בכל זאת להתחיל כבר עם השני, כי המצב שלו בביה"ס מצריך את זה, ובמקום להפגש עם המורה והיועצת ולדון ב"מה יהיה? איך נפתור את "הבעיה" וכו'.." אנחנו רוצים להפגש איתם, ועוד לפני שהם יציגו את נק' מבטם, כבר להסביר שהחלטנו מה שהחלטנו, ושבקרוב כל המשפחה וכו...
הקושי היחיד הוא באמת עם השלישי, וההתלבטות שלי היא, שהוא מאד תלותי בכל מה שהוא עושה, באחיו הגדול ממנו, בסה"כ שנה וארבעה חודשים, ומתוך האינטראקציות הנוכחיות בניהם, נראה לי שהם עלולים להפריע אחד לשני למצא את מקומו הבטוח.
אני מאמינה שעם הזמן והמרחב שחינוך בבית יאפשר להם, כל אחד ימצא את מקומו.
חשבתי, שעם הפרדה בניהם (גם עכשיו הם בבתי ספר שונים, פשוט זה התאים לכל אחד בזמנו, ויצא מזה רק טוב) ע"י דירוג זמני התחלת החינוך בבית, זה יתן זמן לשני למקם את עצמו ולהרגיש בנוח, ולא להוות איום על השלישי כשהוא יתחיל (בעוד כחודש, משהו כזה, גג עד חופשת פסח, ואם נרגיש שמתאים לנו לפני, אז לפני), אז אני אהיה יותר פנויה להתמקד בשלישי ולעזור לו לעבור תהליך אישי, שוב, בלי שהשני יהווה איום על עצמאותו, ויהיה רגוע בפינה שלו.
שביל בצד, לגבי שאלתך, בקשנו מבן החמש לשמור את העניין לעת עתה בסוד, כי חשוב לנו שהידיעה על הוצאת ילדינו מביה"ס למורים, תגיע מאיתנו בצורה מכובדת וע"י שיחה, ולא מפה לאוזן ע"י רכילות של האח הקטן שאומר לחברים, והם להורים שלהם או לאחים שלהם, שנמצאים באותה כיתה עם ילדינו הגדולים יותר וכו'... והרכילות עלולה לחגוג עוד לפני שבכלל עשינו משהו. חשוב לנו להיות מובילי המהלך, ולא להיות מובלים ע"י הצורך להגיב או לכבות שריפות, בקצב ובזמן שיראה לנו. (אנחנו חיים בישוב עם קהילה די צפופה ודי קונפורמיסטית).
תבשיל קדירה, שאלת שאלה שבאמת נתנה לי לחשוב.
_מדוע את קוראת לזה "התנגדות מבית"?
ב"ה את עזבת את בית הוריך, והבית שלך עכשיו (כבר המון שנים!) הוא זה שהקמת עם בן זוגך._
שתי סיבות עולות בדעתי כעת:

אני ממש חדשה באתר הזה, והכותרת הזו הייתה קיימת פה לפני בלי שום תגובה, והרגשתי שמתאים לי להכניס לפה את הגיגי.
אצלנו, בית הורי ואחיותי, הוא חלק מאד דומיננטי בחיים. בד"כ מאד לטובה! יש לנו הרמוניה ויחסים מצויינים! האחיות שלי הן השבט התומך שלי, ועם אחת מהן אני בהתייעצות מתמדת לגבי החינוך הביתי, והיא גם תהייה הדולה שלי בלידת הבית, בע"ה! ולכן, אולי באמת לא צריך לקרא לזה התנגדות מבית, אבל כן, זו התנגדות או דאגה/חרדה מצד אמא,שלצערי, יש לדעתה, עדין, המון השפעה על חיי, זה משהו שקשה ביותר להשתחרר ממנו, אם כי אני עובדת על זה כל הזמן. בד"כ, היא לא תצליח להניא אותי מלעשות דבר שניראה לי באמת חשוב לחיי, אבל היא בהחלט יכולה להשאיר אותי עם תחושות מאד קשות ולערער לי מאד את הביטחון לזמן מה. קשה לה להיות אמפטית לדברים שהיא לא מבינה, או לדרכים שהיא לא מסכימה איתן, והיא נוטה להיות מאד מאד ביקורתית, בעיקר כלפי הילדים שלה שלא נוטים להיכנס איתה לריבים או וויכוחים. ואני אחת מהם.

ויש גם שתי אחיות נוספות ואהובות מאד, שבודאי אצטרך להיכנס איתן לדיונים לא קלים כדי להסביר את המהלך שלנו.
דוקא לאנשים אחרים, שאינם קשורים ישירות לחיינו, כמו למשל חברות מהעבודה, ממש קל לי לספר על זה, ואני גם זוכה לתגובות מאד מעריכות ומתפעלות.
אילן בשדה הדגן, אולי תסביר/י לי יותר טוב, כי לא ממש נתקלתי, עדין, בעניין הקב"סית. מה הסמכות שלה? הרי לפי חוק חינוך וחוזר מנכ"ל 2006 מותר לי לחנך את ילדי בבית, וגם אנו לא הוכחנו כהורים שאינם עומדים בדרישות חוק האפוטרופסות. איזו סמכות יש לפקידה ציבורית להחליט על חיי משפחתי? היא פתאום תופיע יום אחד בדלת? או שיתאמו איתנו פגישה? מה היא תרצה לבדוק, לשאול, לחקור? באיזו אווירה בד"כ מתנהלת פגישה כזו? חשדנית, חטטנית או נינוחה ופשוטה?
לגבי מפגשים עם קבוצות חינוך ביתי, התחלנו קצת להפגש, קודם בעצמנו, כדי ללמוד, ובקרוב ילדינו יצטרפו.
חשוב לנו להכיר גם משפחות דתיות, מה שנקרא, תורניות, כדי ללמוד מהם על חינוך ללימוד תורה באהבה בבית.
אם אתם מכירים משפחות כאלה (אנחנו באיזור השומרון/שרון), נשמח ליצירת קשר 050-9050097.
לגבי הפרנסה, למי ששאלה, אני עובדת ממש מעט, לא עם משכורת קבועה, פרי-לאנס, ולמען החינוך של ילדנו, שהוא בראש סולם העדיפויות שלנו, אעשה מה שצריך, ולשאר הקב"ה ידאג. סה"כ, חינוך הילדים באיכות גבוהה, זה גם האינטרס שלו (של ה'), ולכן אנו מאד מאמינים שהוא לא יכשיל אותנו, וידאג שהפרנסה תבוא בדרך זו או אחרת. צריך כמובן להתפלל על זה הרבה, ולשמור על ענווה. נסיונות בודאי יהיו. גם הלבטים שלנו עכשיו הם נסיונות. אבל האמונה באבאל'ה שבשמים, ושהוא הטוב המוחלט, וכל מה שעושה הוא רק לטובה, מאד עוזרת להתמודד עם הקשיים, שעל פניו עלולים להראות בלתי אפשריים, ופה בדיוק נכנסת הענווה והביטחון.
כולי תפילה, שהמהלך שאנו עושים, יהיה קורת רוח לרבונו של עולם, ושהוא יתן לנו את הכוחות הנכונים לחנך את ילדינו ליראתו ולאהבתו, ושלא יצא מכשול מתחת ידינו.

תודה לקוראות ולמגיבות

בעניין הקב"סית. מה הסמכות שלה?
על פי חוזר מנכ"ל על ההורים להגיש בקשה לפטור מחוק חינוך חובה ובסמכות מנהלת המחוז לאשר את הפטור. בדרך לאישור הפטור שהוא בעצם אישור לחינוך הביתי, מגיעה הביתה הקבסית ואחר כך בדרך כלל גם המפקחת על בתי הספר או המפקחת על הגנים או שתיהן או שלושתן - כדי להכיר את המשפחה, לבדוק שאין מצב של הזנחה, להבין מה עומד מאחורי הבקשה שלכם, אילו מניעים וכיו"ב.
כיוון שעדיין אין לכם אישור כי לא התחלתם במהלך, וכיוון שאת מוציאה את ילדייך מבתי הספר והגנים, הרי שבמוקדם או במאוחר תבוא הקבסית לבדוק היכן הילדים ומדוע הם הפסיקו להופיע בבתי הספר....כלומר היא תגיע גם אם לא תגישי בקשה.
אם את מתכוונת לנהוג לפי הנהלים, כדאי לך לשקול להגיש את הבקשה בצורה מסודרת לפני שאת מוציאה את הילדים מהמסגרות.
קשה לי להגיד לך למי לפנות כי זה משתנה מאזור לאזור.....כשגרנו במחוז דרום יצרתי קשר עם מנהלת המחוז ישירות והיא הפנתה אותי למפקחת שמרכזת את הטיפול בחינוך הביתי במחוז כולו. עכשיו אנחנו גרים באזור אחר וכאן הדברים עוברים דרך הקבסית שמעבירה תא החומר למשרד החינוך. בכל מקום זה קצת אחרת.... כדאי לך לברר עם משפחות אחרות באזורכם, לדעת איך עובדים הדברים שם, מי נגד מי, מי בעד ומי פחות...

מכירה את הרשימה הצהובה ואת הרשימה הלבנה ? תוכלי למצוא שם פרטים של משפחות נוספות בחינוך ביתי, אולי יש מישהו באזור שלך שכבר עשה את הדרך לפנייך..

בהצלחה ובהנאה. הדרך לא קלה אבל מרגשת עד מאוד!

עדיין לא במקום שלכם (אצלנו הילדים עוד קטנים) אבל לומדת את הנושא...

בין הדברים שהכי דיברו אלי היו דברים של רני כשר אני חושבת באחד הגליונות האחרונים של באופן
הם באו לנסות לשחרר את המקום של האנטי למערכת
ולתת מקום למה אנחנו כן רוצים.
לנסיון, ללמידה, לתהליך של עצמנו...
אנחנו לא צריכים לבוא מוכנים עם כל התשובות. (מי שרוצה לקחת לי את הילדים ולקבל את האחריות לחינוכם - הוא כן צריך לתת לי תשובות!)

לפעמים אפשר לבטל הרבה מההתנגדות בהקשבה.
משהי כתבה כאן באתר לא זוכרת איפה שהיא מסווגת את המבקרים והשואלים
לאלו שרוצים להרצות את משנתם ולאלו שבאמת מתעניינים.
לראשונים היא מקשיבה בהתאם לסבלנות שלה עונה בקצרה וזהו.
לשניים פותחת דלת לעולם הלבטים...
ולגבי אמא שלך מעבר למה שכתבו לך כאן
מציעה לך לשקול אם מתאים לך כיוון של פתיחת הלב
תאמרי לה דברים ברוח שכתבת כאן
במיוחד בזמן זה של ההריון ושל השינויים הגדולים בחייכם
שהיא מוזמנת לשאול אם היא מוכנה להקשיב
ולהציג את עמדתה אך לקבל שאת חייה את חייך
ושאת מקווה שהיא גם סומכת עלייך, שאת צריכה חיזוקים
ושבסך הכל תמיד אפשר לחזור למערכת זה רק נסיון...

חוצמזה מקווה שתצליחי לארגן לעצמך כמה שיותר תמיכה בתקופה זו -
כאן, אצל בנזוגך, עם חברות, בטיפולים אלטרנטיביים, בזמן לעצמך או בכל דרך שמתאימה לך.
אחד הדברים שלי הכי חשובים בבית הם להתלבש בבוקר
כולל תסרוקת ונעליים - כמו שמשהי פעם אמרה לי להרגיש טוב אם איש מכירות ידפוק בדלת.
בקיצור תפגשי אותה ממקום שאת חזקה ונינוחה ולא ממקום של פיג'מה ועייפות
גם אם הבית לא מצוחצח תדאגי לצאת כל יום לשאוף אוויר ולומר לעצמך מילות עידוד.

המרגיעון שלי: המחנך מהווה מופת אפילו אם אינו "מתנהג למופת"

מקווה שתהנו מהדרך שתדעו להפוך את הקשיים לאתגרים מעצימים
תגלו חופש אהבה אור ושמחה
ותצליחו לחיות את חייכם ולא את דפוסי החברה

גם אני אשמח אם תשתפי בדרך...

הי קרנלהאור
אפשר שתרשמי לעצמך את הסיבה/סיבות שלך לשינוי.
אני כתבתי מכתב לכל המשפחה מכלהצדדים כי אני לא בארץ אבל כמו שאני מכירה את עצמי, הייתי כותבת בכל מקרה.
עבדתי עליו הרבה והשתדלתי לדבר בעיקר על מה שאנחנו רוצים כמשפחה. השתדלתי לא לבקר איש, מוסד או מושג והזמנתי לשאול שאלות ולקבל הבהרות.
לא ציפיתי לזכות במחיאות כפיים ולא קיבלתי. אבל גם לא ההיפך (גם בגלל שאצלנו באמת עדינים למדי אחד כלפי השני במשפחה המורחבת).
הכתיבה אירגנה לנו דברים גם כלפי עצמנו.

עניתי טכנית למרות שאני חושבת שיש כאן עניין שמעבר לחינוך הביתי. עניין נפוץ וידוע עם
התנגדות או דאגה/חרדה מצד אמא
אולי תוסיפי לתפילתך
כולי תפילה, שהמהלך שאנו עושים, יהיה קורת רוח לרבונו של עולם, ושהוא יתן לנו את הכוחות הנכונים להדבר עם אמא והאחיות ברוח טובה ואוהבת.

אני איתך!
אני שמחה מאד שאת ההצהרה על חינוך ביתי נתתי כשאני באנגליה ורחוקה מכולם.
לא שלא קיבלתי טלפונים מכל האחים (הגדולים שלי, שנותנים לפעמים ביקורת הרבה יותר מההורים) ואימייל ארוך ומפורט מהחמות שלי בצירוף מספר טלפונים "מודאגים מאד מעתיד הילדה".

שלא תביני לא נכון, לא ממש מענין אותי מה דעתם על חינוך ביתי ואין לי שום כונה לחנך את ילדי בדרכים של אחרים.
המשפחה שלי מקסימה והמשפחה של בעלי נהדרת. אני ביחסים מצוינים עם כולם ואשתדל לשמור על יחסים כאלה בעתיד.
אני בטוחה בדרך שלי ויודעת שזה הדבר הנכון לעשות ועדין, עם הכל, זה לא נעים שמנסים לגרור אותי לויכוחים וזה לא נעים לקבל על הראש כל הזמן גם כשאני לא חושבת כמוהם.
אז אני מבינה אותך מאד ומחזקת את ידיך. הלואי שתהיי חזקה לעבור את זה בקלות.

אני יכולה רק לספר לך שאחרי השלב של ההלם וההתקפות הנסערות של "איך אתם עושים ניסויים חינוכיים בנכדים שלי" וכדומה מגיעים עוד שלבים א"כ של בחינה מדוקדקת איך את מתפקדת כאמא, האם הילדים "מחונכים" מספיק, האם הם יודעים משהו וכל זה מלווה בהערות וביקורות פה ושם.
זה לא נגמר.

אלה ההורים, חלקם לא יכולים לשחרר ולתת לילדים שלהם את החופש לחיות בדרכם שלהם.
מה עושים? חיים עם זה.
אל תצפי למשפט מחץ שישאיר אותם עם פה פעור, מה לא בסדר תמיד אפשר למצוא.
אל תצפי שיקבלו את הדרך שלך. אני לא מצפה מאף הורה שלי ושל בעלי שיקבל.
מה כן? אני מבקשת מהם שנסכים שאנחנו לא מסכימים. שנסכים שלכל אחד יש דעה שונה בנושא ונכבד אחד את השני. זהו.

זה עובד? ככה ככה. אבל זה שיעור נהדר בשבילי לחזק בי את הבטחון. שיעור נהדר שמלמד אותי עצמאות, שיעור נהדר איך גם כשקשה לא להיגרר לויכוח סוער.
הם צועקים, אני מקשיבה ואומרת בסוף- "זה מאד מענין מה שאתם אומרים אבל אנחנו לא חושבים ככה" .
אני לא מתחננת שיקבלו את זה, מזכירה לעצמי שזכותי לחשוב ככה. אני רק מבקשת שנמשיך לשמור על יחסים טובים ביננו ונכבד אחד את השני.

עכשיו גורם מאד מאד מאד חשוב נוסף- יש לי בעל נפלא שעומד לצידי.
שנינו מסכימים על הדרך שלנו וכגרעין כזה קל לנו הרבה יותר להתמודד עם כל הביקורת המשפחתית.

מה עוד? לא יהיה קל אבל מהקושי צומחים ולומדים, על עצמנו ועל העולם.
מאחלת לך שיעבור בקלות.

תודה לעונות האחרונות. דברים מעודדים באמת!
רוצה לענות יותר לעומק, אבל עוד 10 דק' שבת.
אז נשיקות, ושבת שלום,
אשתדל לחזור במוצ"ש או ראשון

ראשית , גם אני מבינה את הצורך בהדרגתיות , על אחת כמה וכמה שאתם צריכים כהורים את ההסתגלות והביטחון בדרככם שיתלווה להתנסות .
כך שחיזקו ואימצו !
שנית , תגידי לאמא שלך שאת לא יכולה כרגע להסביר לה, כי את כרגע רק מרגישה ומגבשת דיעות שתוכלי בהמשך להסביר , וכרגע את לומדת את הנושא ומתנסה , ומתוך מה שהתרשמת עד עכשיו חשוב לך לנסות את דרך החיים הזו .
אולם להסביר ולנמק ולשכנע - כרגע זה קטן עליך , לכן את מבקשת לדחות את השיחות להמשך .
אולם , למרות שאת יודעת שדעתה שונה , את מבקשת כרגע לא לשוחח על הנושא , ולדחות את השיחה עד שיהיו לך יותר מלים בנושא . ושהיא מוזמנת להיכנס לאינטרנט או לשוחח עם משפחות בחינוך בייתי , יש גם תורניות , כפי שאת יודעת .
ושאת זקוקה כרגע ממנה או לתמוך בכם מתוך אימון שיש לה בת בוגרת ונבונה , שעד כה עשתה מספיק דברים טובים בחייה מתוך שיקול דעת , או לפחות לא להפריע , רק להסתכל מהצד ולהתרשם .
ותיעזרי כמה שתוכלי ותרגישי צורך במשפחות מנוסות יותר בחינוך בייתי .

בלה שנדמה לה , ממש תודה. עזרת לי, וראיתי שגם דאגת לי אצל טליה אלנתן.ההבהרות שלך לגבי משרד החינוך עזרו לי קצת, ואני היום קצת פחות מרגישה במחתרת, אלא כאדם חופשי שמעוניין לדאוג לרווחת משפחתו, ומאמין שבידיו כלים טובים לעשות זאת.

דגנית ב , התפילה שהוספת לי ממש קולעת! תודה גם על כל הטיפים האחרים. לוקחת לעצמי את ההרעיונות... נראה איך נשתמש בהם...

יוטי לונדון , בתחילה כשקראתי את דבריך, חשבתי לי, שאצלי התגובות לא כ"כ חריפות, אבל בקריאה שניה/שלישית, ניסיתי לדמיין את המשפטים יוצאים מפיה של אימי, ולא היה קשה לדמיין וריאציה זו או אחרת של אותם משפטים. אולי קצת פחות "פולני" כמו
"מודאגים מאד מעתיד הילדה".ו

"איך אתם עושים ניסויים חינוכיים בנכדים שלי"
אבל דברים בהחלט חודרניים ומדכדכים. אז לקחתי יותר ברצינות את ההמלצות שלך לאיך להסתכל ולמ לצפות/לא לצפות, ואני מקווה שזה יעזור לי להתמודד. הבוקר, למשל, התעוררתי ממש עם מועקה גדולה, ותחושה של "פחד" שהרגשתי שצף בי מימי ילדותי, מפני ביקורת מאמא, והרצון להיות "ילדה טובה" (למרות שמושג כזה מעולם לא היה אצלנו), ולרצות, לא לגרום לבעיות, לעשות מה שצריך, כמו שצריך. דיברתי על זה עם בעלי, (בדיוק גם הוא התעורר) והוא הקשיב לי בכזו אמפטיה מתוקה, ואמר לי דברים כ"כ מחזקים וטובים. אז הרגשתי שחרור מעולה ממועקה כבדה שליוותה אותי זמן רב.

מאמינה בשפע, אהבתי מאד את הגישה שאת מציעה. זה באמת הכי פשוט ואמיתי. אני לא מנסה להיות סופר וומן, רק מחפשת את הדרך האמיתית ביותר לחינוך ילדי, אחרי שברור לי, שהדרך בה אנו הולכים היום, חסרה הרבה מאד, ופוגעת. לכן, ברור לי שלא יכול להיות יותר גרוע. ואני באמת בגישושים ולמידה, ביחד עם ילדי, איני מתיימרת לדעת הכל, אבל סומכת על האינטואיציה חזקה שלי, על ריבונו של עולם שינחה אותנו לדרך נכונה, ומבקשת שלא יטשטשו לי אותה.

חוזרת על הבקשה:
אם יש לכם/ן שמות וטלפונים של דתיים מהשומרון, או קבוצה מגובשת, נא כתבו לי.
תודה.

נדמה לי (לא מניסיון אישי אלא מקריאה פה באתר) שאם יש לילד בעיות בבית הספר לא כדאי להציג את העניין כאילו אתם רוצים לפתור את הבעיות על ידי מעבר הביתה כי זה עלול להרגיז מאד את הקבסית וכד' ואתם עלולים די להסתבך.
אולי כדאי להגיש קודם בקשה מסודרת, לקבל את האישור וממש לא לדבר על כך שהסיבה האמיתית היא חוסר ההשתלבות של הילד בבית הספר.

בהצלחה...

בתחילה כשקראתי את דבריך, חשבתי לי, שאצלי התגובות לא כ"כ חריפות
זה חריף זה?

.

__"איך אתם עושים ניסויים חינוכיים בנכדים שלי"
אבל דברים בהחלט חודרניים ומדכדכים_
תלוי איך את מסתכלת על זה.

זה נאמר מתוך מצוקה של סבתא שמעולם לא שמעה על חינוך ביתי ואת הילדים שלה גידלה עם משמעת ברזל כי האמינה שזה טוב. המצוקה שלה כרגע באה מכך שאין לה שליטה על חינוך הנכדה שלה.

אנחנו ענינו לה בטון עניני ונחמד שלא אנחנו המצאנו את החינוך הביתי, יש הרבה משפחות שעושות את זה בארה"ב, באנגליה ועכשיו גם בישראל. בנוסף יש מחקרים שמראים כמה זה טוב אולי אפילו טוב יותר מבי"ס.
ישר ולעניין. לא נפגענו מההתקפה, הבנו שזה בא מדאגה שלה לנכדה, מהבורות שלה בנושא חינוך ביתי ובסופו של דבר גם שלחנו לה מחקרים שתראה שאנחנו לא מדברים באויר.
היא לא קראה אותם והמשיכה לנסות טענות נוספות אבל בסוף (נראה לי) הרגישה שהיא קצת חוזרת על עצמה וזה לא כזה מעניין אף אחד לשמוע את אותו הדבר שוב ושוב והפסיקה.

הם (החמים שלי, ההורים שלי פחות קרציות

) ביקרו אותנו לא מזמן ולא הפסיקו לטרטר לי במוח כמה קשה אני עובדת ושאני לא יכולה לגדל את שניהם ככה כל היום בעצמי.
זה ממש עלה לי על העצבים. ממש.
אחרי שהם הלכו הכרזתי שהם לא מגיעים יותר לביקור אם הם ממשיכים ככה.
(טוב, נרגעתי מאז

אבל בזמנו זה ממש הרגיז).

אני מאד רגישה לביקורת וזה משהו שאני עובדת עליו.
כשאני בטוחה במה שאני עושה, ביקורת מפריעה לי פחות.
כשהחמים שלי באים אליי הביתה ונותנים עלי המון ביקורת אני מיד רואה מה מפריע לי בעצמי.
אני לא מסודרת למשל, זה מפריע לי והמשפחה של בעלי פדנטים חבל על הזמן. אז הם בבית שלי, מעירים על הסדר בתירוץ של "אין לך זמן לטפל בבית כי את עם שניהם כל הזמן", משווים אותנו לאח של בעלי ואשתו שהבית שלהם מצוחצח ועוד ועוד.... אלו הנקודות הרגישות שלי אבל זה לא הם זו אני. זו אני שיש לה בעיה עם עצמה. עלי לאהוב את עצמי גם כשאני לא הבן אדם הכי מסודר בעולם וזה בכלל לא קשור אליהם.
הבנת?

כשאת נפגעת מהביקורת של אמא שלך זה לא קשור לחינוך הביתי זה קשור אליך, לאהבה העצמית שלך, לביטחון שלך בעצמך, לקבלה העצמית שלך יחד עם הטעויות והצדדים השליליים.
כשזה יתחזק ותרגישי טוב עם עצמך ובטוחה בדרכך יהיה לך קל הרבה יותר לקבל ביקורת, במיוחד מההורים.
אולי צדקה מישהי כמה הודעות מעלי שאמרה לדחות קצת את הדיון הזה עם אמך לזמן שתרגישי נוח יותר. חזקה יותר.

חוץ מזה, יש לי בעל שגם הקשיב לי בכזו אמפטיה מתוקה, ואמר לי דברים כ"כ מחזקים וטובים וזה עוזר המון.
התברכת בשותף לחיים שעומד לצידך. אין נפלא מזה.

שתמשיכי לצמוח ולהתחזק.

השלב של ההלם וההתקפות הנסערות של "איך אתם עושים ניסויים חינוכיים בנכדים שלי" ומגיעים עוד שלבים של בחינה מדוקדקת איך את מתפקדת כאמא, האם הילדים "מחונכים" מספיק, האם הם יודעים משהו וכל זה מלווה בהערות וביקורות פה ושם.

רק לתמוך במהלך ולשתף משלנו - הכרובית רק בת שנתיים וחצי (או אולי, כבר בת שנתיים וחצי!

) ואנחנו זוכות להערות מהסוג של 'איך היא תדע משהו על חגי ישראל אם היא לא הולכת לגן' ועוד . יש לציין שבכל פעם שהיינו בחוץ בשבוע של ט"ו בשבט היא עברה מעץ לעץ וקראה בהתרגשות "הנה עץ, יש לו יומהולדת! הנה עוד עץ, גם לו יש יומהולדת! וגם לעץ הזה!" וגו'. (ולרגל החג הכנו בבית תפוחים מיובשים).
בהצלחה ובאמונה

אנו בתחילת דרכינו בחינוך ביתי. הגשתי בקשה לחינוך ביתי ואני בקשר עם משרד החינוך. חוץ מקצת מסמכים שחסרים שבימים הקרובים יגידו לי מה חסר, הכול בתהליך.... אני עדיין מגששת ולומדת. אני נתקלת בהמון התנגדויות בצורה חריגה . ייתכן שזה בגלל שמשפחתי חרדית, או בגלל שאני גרה בעיר חרדית ששם לא היה מצב של חינוך ביתי. ואשתף או\תכם במה שקורה. אני מאד רגישה לביקורת ולפעמים זה מערער את הביטחון העצמי שלי. כאשר נודע למשפחה שאני בחינוך ביתי חטפתי 'שטיפה' מהדודה שלי. והיא כתבה לי כך: "אני עצובה למען הילדים שלך. את מתעצלת לקום בבוקר כדי שלא תצטרכי לשלוח אותם לבית הספר כדי שתוכלי לישון מאוחר. אני חושבת שאת מתנהגת באנוכיות. אם את לא שולחת אותם לבית הספר זה ממש יותר קל ויותר זול להשאיר אותם בבית ככה. ואז אינך צריכה להתמודד עם מורים ותשלומים נוספים . אבל אינך חושבת על הילדים שלך שהם יסבלו מזה וכל זה יחזור אליך כשהם יהיו גדולים יותר.

אני מכירה אותך כל החיים, ואני מכירה את האישיות שלך. רק אל תבואי אלי לבכות שחס וחלילה מישהו ירצה לקחת את הילדים שלך בגלל שאינך מטפלת בהם כמו שצריך לטפל בילדים. הילדים שלך צריכים להיות עם ילדים אחרים ולא להיות בבית כל היום. ילדים צריכים השכלה. את לא יכולה להיות המורה שלהם. אין לך את הכישורים. אז אם את רוצה חינוך ביתי, אל תחכי לדברים לקרות. תשכרי מורה פרטית. תדאגי להם לסדר יום כל יום, ולדאוג שהם ילמדו ושילמדו לקרוא ולכתוב עברית וחשבון וגם לדאוג שיתחברו. הם לא יכולים להיות בבית כל היום ולא לעשות כלום.

אני יודעת שמה שאני כותבת לך מרגיז אותך, אבל אני אומרת את כל זה לטובתך ובמיוחד לטובת הילדים שלך לעתיד. הם צריכים להיות הדבר החשוב ביותר בשבילך לטפל בהם. יש להם רק אותך בעולם וצריך לעזור להם אפילו אם זה יקריב את האידיולוגיות שלך לגבי מה שאת חושבת שצריך לעשות מה שאת לא יכולה לעשות את זה נכון כמו חינוך ביתי"

וגם כן קיבלתי מכתב מהפקחית מהעירייה : שלום שרה יקרה,

מה שלומך? מה שלום הילדים?

מה אתם עושים בימים אלו?

הייתי אצלכם פעמיים בבית אך לא הייתם.

ביררתי במשרד החינוך, כדי להגיש בקשה לחינוך ביתי עלייך להוציא טופס מהאתר של משרד החינוך. הטופס שהגשת לא קביל ולכן הבקשה שלך לא מטופלת.

מכיוון שאין אישור ממשרד החינוך, קיבלתי הנחייה מהפיקוח במשרד החינוך לפנות במקרה שלך לבית משפט.

חשוב לי ליידע אותך כי בימים הקרובים תקבלי מכתבים הביתה המבקשים ממך לשלוח את הילדים לבית הספר, במידה וציפי ושמואל לא יגיעו לבית הספר, המקרה יופנה לבית משפט על ידי עורך דין העירייה.

אשמח לשיתוף פעולה מצידך, ולעמוד לרשותך בכל עניין,

בברכה,

דקלה

קשה לי מאד בימים האלו... עם כל ההתנגדויות שאני נתקלת בהם.. ומרגישה מתוסכלת ועצבנית וגם קשה לי לישון בלילות מרוב דאגות איך להתנהל ...

וואווו!
איזו חוצפה! איזו חטטנות! אני מבינה אותך לגמרי.
תנסי להירגע, הדודה לא חשובה כעט, לדעתי עדיף לפתור את העניין הבירוקרטי קודם...
איזה טופס הגשת? למה הוא לא קביל? או שהעניין כבר הסתדר?
יש הרבה ביקורת כלפי כל דבר חדש ושונה, נסי להיות יותר בקשר עם אנשים שמבינים אותך.
חפשי מפגשי חינוך ביתי באיזורך.
ואל תבזבזי אנרגיות על הץנגדות.

כמה שזה עצוב אבל נראה שהדודה כלל לא מעריכה אותך ולא מאמינה ביכולות שלך.
חינוך ביתי מקובל בכל העולם! ויש לו תוצאות טובות גם כן. היא יכולה לחקור את העניין בעצמה. זה עדיין פלח קטן מהאוכלוסיה, כי זו השקעה אדירה! זה וויתור גדול על חלק מחייך למען ילדייך. לא משנה אם זה קשה או קל בשבילך.
לכן אל תתני לגישה של הדודה לחלחל לתודעתך - את עושה מעשה של הקרבה ובראש ובראשונה למען ילדייך ולטובתם.
מי ששולך ילדים לבי"ס הוא העצלן, חסר הסובלנות, חסר האחריות, והאנוכי, ולא מי שלוקח את האחריות של החינוך על כתפיו!

יש גישות שונות של חינוך, את לא חייבת מורים פרטיים וסדר יום, תראי מה מתאים לכם כמשפחה ואל תתני לגורמים זרים להטיף ולהכתיב לך מה לעשות.

שרה,
אמרי תודה גדולה לדודה.
היא אומרת לך את כל מה שהיא מאמינה בו בלב שלם.
היא לא יכולה לדעת שזה הכל הפוך.
היא לא מבינה שום דבר בעניין הזה.

בדור שלה באמת ובתמים האמינו שהשכלה מוסדית זה העניין.
היא לא יכולה להבין שילד יכול ללמוד לקרוא ולכתוב לבדו. פעם הסביבה האנושית לא היתה מלאה בקריאה, בכתיבה.
פעם לא יכלו לכתוב במחשב, היה צורך לכתוב ביד.
פעם לא האמינו שאפשר ללמוד לקרוא כמו שלומדים לשמוע ולכתוב כמו שלומדים לדבר.

לכן, במקום לכעוס עליה ולהיעלב או לקבל את דבריה כאילו יש בהם שמץ של אמת מבחינתך, קבלי את כוונתה הטובה.
קבלי את זה שאת מזעזעת את עולמה הרבה יותר ממה שהיא מזעזעת את עולמך.
זה הכל חסד.. וככל שההתנגדות חזקה יותר, כך את מתחזקת בדרכך.

שאם היו לך חששות בכוונים האלה - ברור לך שעכשיו יש לך פחות.

כתבי לה או אמרי לה תודה. תודה על האמון שהיא נותנת בך בכך שהיא מרשה לעצמה לומר לה את אשר על לבה.
ואז אמרי לה שעל כך את מודה לה, על אהבתה ודאגתה האמיתית.
ואז אמרי לה שטענותיה נשמעו ונלקחו בחשבון.

לגבי עוה"ד של העירייה.
אל לך לפחד מהשופט או מבית המשפט - במידה ואת ואישך שלמים עם ההחלטה לחלוטין.
זה העניין המרכזי. שלמות מוחלטת של שניכם.
חזקי ואמצי.
תודות.

שרה , לדעתי כדאי לך להוכיח שהילדים מטופלים ומטופחים ומקבלים חינוך טוב, להראות את הספרים שאתם קוראים, את התהליכים החינוכיים, , איך את תומכת בלמידה ובהתפתחות .
האם אפשר לעזור לך איכשהו עם חומרי למידה ?

צפריר שפרון - רוב תודות על העידוד. ולאחת מה כוונתך לעזור לי איכשהו עם חומרי למידה? האם יש לכם ספרים באנגלית? כל ספר מעניין באנגלית יתקבל בברכה! הילדים שלי עדיין לא יודעים מספיק עברית כך שחומר למידה בעברית לא יביא להם תועלת. במילא בבית יש לנו ספרי קריאה מגוונים באנגלית וגם בעברית לזמן שהם יידעו יותר טוב עברית בעזרת השם.

נראה לי שכדאי להוכיח שאתם חושפים את הילדים לשפה העברית ועוזרים להם לרכוש מיומנויות שפה.

דבר אחד בטוח: בכל השכונה כולם מדברים עברית . בבית הספר הם היו עסוקים בלהסתגר ולא למדו עברית בבית הספר אלא מה שלמדו אחרי הצהריים מלשמוע את השכנים

תפילה_לאם

שרה, קראתי כבר קודם, אבל לא ידעתי מה לכתוב, ובכל זאת אני רוצה לכתוב, שלאורך השנים שנתקלתי בך ובכתיבתך נוצר בי הרושם, שאת אדם מיוחד ומלא כוחות.
מאחלת לכם הרבה הצלחה וכמה שפחות מאבקים.

תודה לך.. ואמן!

וקיבלתי בדואר מכתב איום מהעורך דין: https://fbcdn-sphotos-a-a.akamaihd.net/ ... po]1425694 10151989708539626 1183839637 n[/po].jpg

בעצם שתיים בשביל שני הילדים הגדולים

באופן טבעי

באופן טבעי