תודה שהמלצת על הספר "קטנטנה בגינה"!
בטח ידעת שחברת הקהילה (אני) כתבה אותו [-:.

כן, אנחנו נפגשות בפארק (-:

יש עדיין מפגשים אצלך?

הי חגית,

ביום ג' הקרוב ניפגש בפארק שטרן בקרית אונו החל מעשר וחצי.
פרטים נוספים ב מפגשים בקרית אונו.
מוזמנת להגיע @}

הי, רק עכשיו ראיתי שהגבת אצלי... תודה רבה על השיתוף !!

הי חגית,

מאיפה את? איזה סוג של מפגש את מחפשת? לאיזה גילאים?

עתיד המפגשים כרגע אינו ברור.
בקרית אונו צפויים להיות מפגשים, יתכן וימשיכו ביום ג', אני לא בטוחה שאנחנו נגיע. כדאי לך לשאול את מיכל מוטאי, האם הרוחנית והמעשית ויוזמת המפגש ו/או את אמא של אורי שעל פי הבנתי מתכוונת להמשיך ולהגיע אליהם.
אנחנו בימים אלו עוברים לפתח תקווה. המפגשים אצלנו כרגע בהקפאה ויחודשו בהתאם לצורך ולמצב הרוח שלנו ושל הלקוחות הפוטנציאלים
נשמח לארח אצלנו ללא קשר למפגשים.
חג שמח @}

סליחה, שנתיים וחצי.. אני קצת בפיגור.. ונפעמתי מרשימת הדברים (אצל רסיסים) שהצלחת לעמוד בהם ונדמה לי שאני עד היום לא מצליחה..

מרתק לקרוא !!
אני חושבת שההתפשרות הגדולה שלי היא דווקא על עזרה שהיא סוג של חרב פיפיות... כיוון שאני סופר רגישה עכשיו לביקורת ומרגישה שצריכה הרבה תמיכה ומילים טובות סביבי וכיוון שזה מצרך שלא ממש קיים במשפחה הקרובה אז נעזרים בעיקר בבן הזוג ותודה לאל שזה מתאפשר.
מתפשרת או יות נכון מדייקת בהכנות ובבישולים (נראה לי שמאמא עוף וטבעות די מרוצים מהמצב אצלנו...). וכן, גם מתפשרת הרבה על צרכים שלי ועל יציאות מהבית כי יותר חשוב לי להיות מסוגלת להניק אותם ומזכירה לעצמי שזה האוכל שלהם זה לא סתם איזה שגעון או קוריוז שלי כמו שקצת אוהבים לתת לנו להרגיש...
האמת, שהרביעית קצת הכינה אותי לתאומים במובן הזה של להתבסס בבית ותודה לאל על ההכנה הזו כי עכשיו לגדולים יש חברה זמינה ולמרות שלא עשינו שום דבר מיוחד כל הקיץ (גם לבריכה הלכו עם אבא בערך פעמיים) היה להם חופש ממש טוב וממלא.

אני עושה עבודה גדולה עם המושג של "אני לא יכולה" כדי שאוכל לדבק במה שחשוב לי והרבה עבודה סביב סדרי עדיפויות...
עם המוצצים מנהלת קשר אמביוולנטי למרות שבסך הכל נעזרת בהם ומשתדלת לא להיות עסוקה עכשו במה שיהיה אחר כך בהקשר הזה (את השניים הראשונים שלי הנקתי רק 8 חודשים ואת השלישי והרביעית עד שנה ותשע ושנה וחצי והאמנתי איכשהו שבזכות זה שלא נתתי להם מוצץ עברנו בשלום את שלב הנשיכות כשיוצאות שיניים וכו'... מקווה שלמרות שהתאומים נהנים מהמוצץ אצליח בכל זאת להגיע איתם להנקה ממושכת...).

מנשאים לאט לאט יוצאים משימוש כיוון שהגוף שלי לאחרונה מגיב מאד מאד קשה ואני נשארת מנוטרלת לגמרי... (הם כבר שוקלים לא מעט ברוך ה').
והלילות... האמת, כנראה שאני לא זוכרת איך זה עם תינוק יחיד שיונק אבל החסרון המשמעותי עכשיו זה שאני לא מניקה בשכיבה וכל פעם מתיישבת, מסתדרת עם הכרית הנקה ולוקחת אליי את שניהם כל פעם, אבל גם לקימות המרובות האלה מסתגלים. הליליה גם החכמתי והשארתי את השעון על המדף וככה, למרות שקמתי לדעתי אותה כמות פעמים, פסיכולוגית הייתי הרבה פחות מוטרדת ממספר הקימות... חוצמזה, מזכירה לעצמי שבהתחלה זה ממש לא היה מובן מאליו שבלילה יונקים וחוזרים לישון !! אז יש על מה להגיד תודה...

הם מתוקים מתוקים ואני בטוחה שהכיף והשמחה ילכו ויתרבו.

ואו ! אני אשמח מאד לשמוע מניסיונך ומהחוויות שלכם !!!

ניסיתי לעיין כאן כדי להבין בנות כמה התאומות שלך ??? את מאד מאד מוזמנת לחלוק ולשתף משלך בדף שלי על התאומים !!!

וואו! מזל טוב! תאומות!!

הי חגית יש מפגש מאוד פעיל בקריית אונו בימי ג. את מוזמנת בשמחה!!

מגבעת שמואל. בבית עם בת 11 + חו'.
אם מתאים לך... אנחנו נשמח

הי חגית,
את מוזמנת בימי ג' ל מפגשים בקרית אונו ובימי א' אלינו, למפגשים בכפר סירקין @}

היי חגית, רשמתי לך למייל לגבי מפגשי בוקר עם הזאטוטים....

צרי קשר, יעל

אני עדיין כאן, מדי פעם...

חגית, אהלן, שיפצתי קצת את הדף הוותיק "גן והקבוצה התל אביבית" (שהפך ל תלאות בגיבוש קבוצת חינוך ביתי ), וחלקים ממנו שנגעו לשיחה על הגן של יובל החזרתי לדף שלך כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל @} לטובת העקביות בקריאה. מקווה שזה בסדר.

חגית, את עוד כאן?

הי, ממש התכוונתי להתקשר (יהודית שפמן אימצה לי את הילדות לכמה שעות של חסד..) ואז אני מגלה שמישהו תלש את האות ח' מספר הטלפונים שלי.. (ררררר...).
ובכן - זה הטלפון ואת מוזמנת להתקשר רק תמחקי אחר כך - .
להתראות, לילך

הי, אני...בבית, את יודעת. שבוע 39, בלי אוטו, עם הרבה ציפייה, מתח ואנרגיות מוטרפות של הצאצאיות, מחכה.
נחמד שלפחות וירטואלית פתאום חוזרות להן כל החברות ומקיפות אותי כמו לתת כוח לקראת. תודה על זה.
נדבר. לילך

הי,
אלה לא קיבלה בקבוק עם מים אף פעם. בגיל די צעיר נתתי לה בקבוקי מים מינרליים קטנטנים כאלה שהיו פעם, אם פייה קטנה. או מכוס.
ובכסא היא לא ישבה כי לא היה לנו אוטו, ובמוניות ואוטובוסים וטרמפים הייתי בד"כ יושבת איתה במנשא בעוונותיי. או שהכיסא היה לידי והייתי מיניקה תוך כדי נסיעה או משהו. היום, אגב, אין בעיות. יושבת בכיסא, נרדמת בכיסא, מבסוטה לאללה. ניסית קלטות? עם אדוה זה עבד מצוין.
ואחלה רביעי חמישי. תודיעי לי. ביי, לילך.

הי, מקווה שלא הרמת ידיים ויש לך תאריך יעד חדש בקרוב.. ותעדכני גם את רונית. אני מאוד אשמח. יאללה ביי.

חגית, מה שלום נעמה?
אני מקווה שזה לא רציני. היא קיבלה חיסון של צהבת?
גם אני מרגישה כך לגבי יואב אם לוקחים אותו , הוא לא ממש מחובר ולפעמים גם בהיפר מעצבן כזה.
תרגישו טוב.

_אני מקווה שאני באמת מזהה את ניק
התקשרתי לסטודיו כדי לעדכן את עידית והיא לא חזרה אלי.
תוכלי לברר בשבילי מה מספר הטלפון שלה?
ומה איתך? איך מתקדם?_

אני לא יודעת על מה את כותבת.

מה עשית עם הפטרייה? זה עובר לבד או מחמיר? מרחתי לה כמה פעמים דקטרין אורל ג'ל וזה עדיין נראה אותו הדבר. בקשר לילדים , בהתחלה הכל היה ממש נהדר והם נורא התרגשו ועדיין מקבלים את הילה מאוד יפה מחבקים ומנשקים וכו' ,אני חטפתי קצת מכות מהדר הקטנה ויואב עבר כמה ימים סוערים ואני מקווה שזה עכשיו נרגע. העדפתי שישאר בבית מאשר ההתמודדות הזו בגן, זה היה נראה לי יותר מידי בשבילו ובטח שבישבילי-"מה קרה ליואב" מאחת האמהות.
מדהים איך אנחנו שוכחות את ההתחלה עם תינוק חדש, איך להניק וכו'.
כשתירצי לצאת קצת את מוזמנת יש לנו כאן גינות יפות עם הרבה מתקנים לילדים ומרחב לרוץ ןלהשתולל.

הי חגית, אתמול התפניתי קצת אז יבתי לכתוב, אפילו לא קראתי את מה שכתבתי אז אני מקווה שאין שגיאות. ההתחלה דיי קשה לנו , להילה יש פטרייה על הלשון הדר הייתה חולה וגם קצת תולעים בתוסיק ויואב היה השבוע ברגשי רציני - פתאום כועס נורא ובוכה ו....מרביץ בגן. לא שלחתי אותו לכמה ימים ועכשיו הוא חזר לגן רגוע . בתקווה.
אם בא לך כבר לצאת את מוזמנת לפגישת מחזור.

שם נהדר.
נשמע שאתם נורמלים למדי. אולי זה אומר שאתם באמת נורמלים?
שמת לב שאתם ממש משפחה עכשיו?

חגית,
איך הולך?
יש לפיצית שם?

איזה יופי. מאד משמח לשמוע
התקשרת כל כך בדיוק בזמן טוב. עיתוי טוב - הכל טוב...
ואח"כ עוד דיברתי עם אורנה, והסתבר שיכולתי להגיד לך דברים יותר מדוייקים, אבל לא ידעתי אם תרצי שאתקשר, אם אםריע לך, ובחרתי לוותר ולתת לך את הזמן והשקט, להסתדר איתה בעצמך.
והסתדרתן - איזה כיף!!!

וזה נתן לי דירבון נוסף, ללמוד להסביר היצמדות תינוק-ציצי דרך הטלפון, ואפילו באופן כללי, ללמוד את זה יותר לעומק. לא יאומן עד כמה הנושא הזה תופס חלק מרכזי בשאלות שאני נשאלת.
אז תודה לך, על שהתקשרת, על שעדכנת, על שחידדת.
מזל טוב אור ואושר

^{למסור ד"ש ליובל? אם הוא זוכר, אז תמסרי. נראה לי שמים רבים עברו בנהר חייו, ואנחנו נשארנו חלק מהעבר הרחוק רחוק...}

בטח שמזל טוב. (-:
נעמה נולדה ב7/3. קצת אחרי חצות, בלידה מדהימה.
מחכה לטלפון מכל פלונית שהיא (-: (-:

מזל טוב? מזל טוב! טוב, אתקשר מחר.

מה זה אמור להביע? אתן לך לערוך ולמחוק.
הרבה מזל טוב וגם אני מחכה לשמוע על הלידה שלך ואיך יובל מקבל את התינוק\ת. בהצלחה!

יחלחח

היי חגית, זהו אני אחרי. קיוויתי לפגוש אותך בתל השומר... יש לי הרגשה שאת שם עכשיו ...אני רוצה לאחל לך שיהיה לך הכי קל שבעולם ורק טוב. אני מאוד נהנתי מהמרכז וגם יהודית המיילדת הייתה מקסימה וגם טיה הגיעה לאחר הלידה וגם קיבלה אותי במרכז והייתה נהדרת. נתנו הרגשת בית פינקו ואהבו , ילדי הגיעו לחדר הלידה וזה מאוד ריגש את כולנו.

(-: (-: (-:

תודה.

וגם חיוך מאוחר של חבל הטבור.

וגם כל השאר נשמע ממש טוב.
בהצלחה!

קצת על מרכז הלידה החדש בשיבא:

היינו שם 4 פעמים.
פגישה ראשונה עם איריס האחראית ועוד כמה הריוניות. איריס הסבירה על המרכז.
פגישה שניה היתה שוב עם איריס אבל הפעם פגישה אישית שלנו איתה. סיפרנו על הלידה של יובל
ושאלנו שאלות שהיו ספצפיות לנו.
הפגישה היתה מאד נעימה. והיה נעים להכיר את המיילדת עצמה. ובכלל להרגשי קצת "בבית" במרכז.
הפגישה השלישית היתה עם טיה. כנ"ל עברנו על הסיפור של יובל. הנתונים שלי הוזנו למחשב כבר בפגישה הקודמת.
ודברנו המון על הציפיות שלנו וסתם קצת סמול טוק. (באופן, חיונך ביתי וכאלה (-: )
הבעל די הסתבך כשהודע שהעיקר לא ללדת בבית... (-: (טיה מאד בעד...)

בפגישה הרביעית נכחו 8 מתוך 10 המיילדות. כדי להכיר לפחות את הפנים שמאחורי השמות.

מי שרוצה לידת בית - אז זה לא זה. בכל זאת צריך לעבור קבלה בבית חולים עצמו. צריך לעבור מוניטור.
את לא יודעת מי בדיוק תהיה המיילדת והן עובדות לפי משמרות.
ובכלל - זה לא הבית שלך.

עבורי - שהשלימה עם העובדה שהיא תלד בבית חולים זו האופציה הכי טובה.
אני יודעת שזו תהיה מיילדת שרוצה לילד באופן טבעי. והן כולן מאד מאד מוכוונת ללידה טבעית. מאד מאמינות בה.
במשך כל הלידה לא נהכנס רופא ולא אף אחד אחר שאני לא רוצה בו. אני יכולה להביא כמה מלוים שאני רוצה.
באופן אישי אני מעדיפה רק את הבעל נוכח ומקווה שיובל יגיע כמה שיותר קרוב ללידה עצמה.

החדר עצמו מאובזר ללידה טבעית עם מיטה זוגית, כדור, חבל, ג'קוזי.
תנוחות לצירים ולידה לבחירת ההיולדת כמובן.
הנקה היא ברורה מאליה וככה גם בקשות לא לחסן וגם חיוך מאוחר של חבל הטבור.
בקיצור -כל הדברים שאני עלולה להתקל בהתנגדות במקום אחר - כאן לא. נהפוך הוא הם יציעו לי.

אחרי הלידה -יגיעו רופאים לבקורת. (אא"כ יש בעיה)

אני בשאיפה מהמרכז לעלות ישר למלונית ושם יש ביות מלא וחדר פרטי שמאפשר את זה בצורה נוחה.
גם הבעל ויובל יוכלו לשהות שם איתי. אני לא יודעת מה ארצה. נראה לי שאדיף שאני אנוח עם הבייבי ואתן לנו זמן להתחבר.

אאוץ'
האם אני בדרך לשם? (-:

היי חגית, גיליתי את הבלוג שלך הבוקר... בחמש בבוקר.... כל כך הזדהיתי עם מה שאת כותבת. יואב אמנם נכנס בגיל צעיר יותר לגן עירייה- שלוש ועדיין אני מאוד מעורבת ומפתיעה (בביקורים בגן) . חשוב להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק ולהתערב גם בפעילויות וסתם בימים של שיגרה.
לפני שבועיים לקחתי את הגן שלו לטיול בדיונות שליד הבית - הם למדו על פרחי בר ואני משתדלת תמיד לעזור לצוות(זה טוב להם ובמיוחד לי) בפעילויות בגן או לבוא לבקר כשהם בחצר, כך שאני לא ממש מנותקת.

הי חגית,
זה גם מה שאני תיכננתי לעשות - להמרח בבית....רק שיואב חולה כבר מיום ראשון בערב עם חום ואין לי מנקה (תהיה בתחילת מרץ) וכך יוצא שאני דיי עסוקה. נודע לי שלשום ועברו עלי כמה ימים של עצבנות, שאין לי עגלה. השאלתי עגלה למישהי והיא לא שמרה עליה כמו שצריך והעגלה נגנבה. אז זהו שאני צריכה עכשיו גם לקנות עגלה חדשה .

תודה חגית על ההמלצה לספר @}

בוקר טוב, לא... בשני ההריונות הקודמים סחבתי יפה עד הסוף ויותר מזה אז יש לי לפחות עוד שבוע. יש התרגשות סביבי , הילדים כבר רוצים שתצא התינוקת , מרכיבים את המיטה , עגלה וכיבסתי את כל מה שצריך, זה גם עוזר להם ולי להתכונן נפשית.
יש מידי פעם צירים , במיוחד בערב כשאני כבר עייפה.
מה איתך?

הי חגית, האם זו את שאני פוגשת בתל השומר?

חגית - הכי פשוט להרים טלפונים ולקבוע. אני פנויה בימי שני וחמישי. כדאי גם לבדוק לגבי מזג אוויר - ואני אשמח מאוד להתייצב. להתראות!

אה, לגבי הספר של אילנה - אפשר להזמין ב: 1800335555 או www.sipur.net

טוב אם את לא חוצה את גבולות גוש דן, נתארגן על מפגש נוסטלגי באחד הפארקים או בסוזן דלל (או שסוזן דלל זה מחוץ לגבולות גוש דן שלך ), את מתכוונת בבוקר, או אחה"צ? השבוע יש לנו אורחים, עד יום ה', אז אפשר שבוע הבא, נחכה ליום שמשי יפה. אז נדבר על זה כבר.

אלי עוד לא סיים את ההשתלמות, מרגישה את העומס כבד עלי. נעבור גם את זה.
יאללה ביי בינתיים.

עכשיו שזה רשמי, (הכוונה להריון) אני רוצה לאמר לך שמאוד שמחתי לשמוע, מרגש לאללה.
איזה שבוע? אה, בגלל זה את כל כך עיפה?
יאללה תתקשרי, נתעדכן קצת.

נו, התאוששת?
גם אלי נוסע בעוד יומיים לשבועיים, בזמן ממש גרוע מבחנתי. נעבור גם את זה....
בואו אלינו. קחי מ לילה טוב את מס' הטלפון, ונערוך מפגש מחודש ביחד איתם אצלי.
נורא פשוט להגיע, אני מבטיחה.

תודה חמודות.
אני כ"כ עייפה שאני לא מצליחה לחבר משפט הגיוני...
בעלה של חגית ו שב הלילה מחו"ל, אחרי שהיה של 10 ימים. ואני סחוטה.
מסתבר שגם כשהם לא "עוזרים" הרבה הם בעצם עוזרים המון....

מבטיחה לכתוב בקרוב על קורותינו.
מתגעגעת נורא.
כל כך חסר לי באמהות הגן את אותו קו מחשבה בסיסי של כבוד לילד וחופש.
אותו משהו שהיה משותף לכולנו ועליו לא היו סימני שאלה בכלל.
מסתבר, שלא לכולם זה ברור )-:

איפה אתם בחנוכה?
ראיתי שיש תערוכה מעניינת בגן המדע..

אני נרדמת....

לילה טוב...

גם אני אשמח למוצא פיך...

למה נרתעת???
תשתפכי חופשי.
מה שלומכם? איך יובל?

הלו, יש כאן משהו?

השנה היו 26 ילדים, לא יודעת כמה יהיו בשנה הבאה, אפשר עד 30 ילד, יש גננת וסייעת, התרשמתי לטובה מהגננת שוחחנו ארוכות והיתה אווריה טובה במקום, נראה שהיא "חיה" את המקצוע, זה בית ספר מגיל 5 עד כיתה ו', החצר משותפת, היא סיפרה שיש אינטראקציות נהדרות בין הגדולים לקטנים בעיקר של בנות גדולות שנכנסות הרבה לגן (את יודעת היצר האימהי) הקטנים יכולים להכנס לשיעורים של הגדולים, הגדולים יכולים לבוא לשחק בקוביות.
אני אדווח לך כשנתחיל, אין לי הרבה חשק לדבר על זה עכשיו, סליחה.

חגית הגן פתוח כלומר אין סדר יום מובנה (מלבד מפגש בוקר) ואין כפיה וחובה לעשות שום דבר שמנוגד לרצון, כמו הדמוקרטי אבל בלי הball shit שלו, (כלומר אין וועדות מטופשות) מכיתה ב או ג' נדמה לי יש בחירת סדנאות אבל גם על זה אף אחד לא מצפה שהילד יתחיב על כך. בקיצור העקרונות נראים מקסימים נראה איך זה בפועל.
לגבי מה שכתבת שבהתחלה יובל הגיע מוקדם, כבר שמעתי על זה באמת נשמע הגיוני, גם לנו המבוגרים קשה להגיע למשל למפגש שכבר נוצרו בו דינמיקות של שיחות.
בכל אופן תודה.

הי,
'הם' זה מי שחושב את עצמו ל'הם'. נראה לי שאת דוקא כן 'הם', ולעניות דעתי את כן 'חינוך ביתי' במובן הזה. לא במובן המקובל בקהילה. ברור שמי שילדו הולך לגן הוא לא בחינוך ביתי, אבל במובן אליו כיוונתי את דברי, ועודי עומדת מאחוריו, את כן.
ראי גם תשובתי ללילך בדף שלה.

להתראות וחופש נעים

מה שלומכם? אנחנו לקראת תחילת הגן של אגם ואני שוב בחששות. תמוז בדרך לכיתה א' וגם בחזית הזו נרשמות רעידות לב וכאבי בטן. אולי אפילו נוכל לארגן מפגש מיוחל?

חגית, אנחנו משנות את היום של הים וגם את השעות (לאחה"צ), ממש בקרוב יוחלט היום ונדווח לך, ואם יש יום בשבוע שלא נוח לך אחה"צ אז תגידי.

יו, איזה סיפור בדף על המכות והקללות, הראש שלנו לא עובד בהגיון הפשוט שלהם לפעמים, אה?
תגידי תגיעו ביום ה' הקרוב לים? נשמח מאוד עם כן.

בנוגע לעיסוי ילדך- את מוזמנת להתקשר אלי, ואח"כ למחוק את ההודעה:
055-326652
יערה.

אבל אנחנו יכולים לבוא גם. יש(!) לי אוטו!

איך הולך עם הבלי חיתולים של אלולה?
אלולה כבר חצי שנה גמולה (מגיל שנה וחצי). זאת אומרת מבקשת בעצמה ועושה את צרכיה בשירותים/סיר/טבע (אפילו כורעת בעצמה). היו תקופות של רגרסיה קלה, בעיקר אחרי המעבר. אבל היום ממש כמו עם ילד גדול.
היינו בלי חיתולים בערך חצי שנה-8 חודשים קודם (מגיל 10 או 11 חודש), בעיקר בבית ופחות בחוץ, וגם חודשיים בין 4 ל-6 חודשים.
נראה לי שסביב גיל שנה וחצי נפתח חלון הזדמנויות להרבה ילדים להיגמל, גם כאלה שהיו עם חיתולים, אם ההורים מזהים אותו ומנצלים אותו.

ואתם מאוד מוזמנים לבקר! נדבר.

חגית שלום!
באתי לבקש טיפים ומתכוננים לתזונת הרעבה של קנדידה!
האם יש לך מתכונים לקטניות מבושלות וטעימות? לחומוס טחון ביתי? אולי עוד רעיונות שישביעו אותי?
תודה רבה
עינבל

חגית היקרה לי מאוד.
החיים, הנסיבות והעצלות קטעו את הקשר בינינו. אני בעיצומה של עשיה חדשה ויוצא לי לחשוב עליך הרבה. אשמח אם תצרי עימי קשר טלפוני 055-900038
או במייל
[email protected]
יש לי בשורות לספר לך, וגם להביא משב אופטימי משהו. בבקשה צרי קשר. אני יודעת שאנחנו לפני פסח ומן הסתם את עסוקה מאוד, אבל נסי למצא דקה או שתיים...
חיבוק שירלי

הי! איזו הפתעה נעימה בתא הדואר! מזכרת נוסטלגית מפורים שעבר.. היא נראית כזו קטנה..
אבל הטלפון החדש צלצל ללא מענה, אז אני לא בטוחה אם הוא נכון - אז תתקשרי!
להשתמע ואולי אולי מתישהו להתראות? חופשת פורים, משהו?
@}

חגית, הוספתי לאחרונה שירים לדף שלי. את מוזמנת לבקר.

חגית,
אכן, אני כתבתי את ההצגה "תווים שובבים".
זאת הצגה על מוסיקה עם שירים וספורים ונגינה חיה בכלים שונים.
בכתיבה השתתפה גם המורה למוסיקה שבי אבל לא מרגישים. אפשר להגדיר אותה כהעשרה מוסיקלית.
זאת לא הצגה של להיטים מוכרים ומרבית השירים נכתבו במיוחד להצגה. שיר הסייום הוא מהמוכרים - "יש לנו תזמורת".
מתאימה לילדים מגיל ארבע ומעלה.

חגית יקרה, ריגשת אותי מאד. תודה!
אולי יעניין אותך לדעת שקיים לקט של שירים רבים שלי מפרפר נחמד בשני תקליטורים באריזה אחת בהפקת אן.אם.סי
באתר שלי תוכלי למצוא רשימות של ספרים תקליטים וקלטות וידאו.
http://datia.co.il/machsan.asp?right=[po]rightmenu datia1[/po].swf&name=tmuna text.swf

דרישת שלום ליובל

דתיה

היי חגית, תודה על התשובה בקשר למברשת השיניים, לקח לי זמן לחזור לשם. מה שלומכם?

תודה על העצה

בקשר לחיפוש תמונות שהזכרת בדף קריאה וכתיבה, אפשר לחפש דרך [url=http://www.google.com,]גוגל[/url] תחת "images"
כותבים כל מילה\מילים שרוצים ומקבלים אלפי תמונות.
אם יובל יכול להקליד, הוא יכול לחפש בעצמו ב- גוגל בעברית תחת "תמונות"
זה מאוד נחמד גם בלי קשר לקריאה וכתיבה

איזה כיף שהתקשרת! אולי תבואו היום? אנחנו מתגעגעים..

הי,
איפה את? מה קורה? אנסה להתקשר. אני עסוקה בענייני דירות למיניהם וגם כשאני מרימה טלפון מיד עושים לי את המוות..
מקווה שאתם בסדר.
@}

תודה לך @}

חגית,
אחרי שדיברנו פתאום חשבתי שאולי בנוסף לכל הדברים הרגילים שרב הילדים סובלים מהם כשהם נכנסים לגן ושמחלישים להם את המערכת החיסונית, אולי ליובל יש על הראש גם את הלחץ של המעבר דירה. אולי שווה לנסות א' לדבר איתו ולשאול אותו על זה וב' לשתף אותו יותר בעשייה. דוקא נראה לי שהוא בהחלט יכול יחד איתך למיין דברים. למשל צעצועים ומשחקים שהוא כבר לא משתמש בהם ושאפשר לארוז לילד הבא, או כאלה שעדיף לזרוק. גם בגדים. אפילו לשתף אותו במיון של בגדים שלך - לשאול לדעתו על בגד זה או אחר, לתת לו למדוד דברים שבלאו הכי הולכים לשמד וכו'.
סתם - מחשבה. את מוזמנת לקבל או לזרוק.

ושוב - שנה טובה וגמר חתימה טובה

אני שמחה לראות שחזרתם הביתה, אתם בטח זקוקים להתאוששות מחווית בית החולים.
אני ארים אליך טלפון.

היי חגית
מה שלומכם?
איך יובל מרגיש? ואיך את?
בטח היו ימים לא קלים...
אני שמחה לשמוע שיובל בכיוון החלמה.
הצלחת "להבין" את המחלה שלו? למה זה קרה? למה דלקת ריאות?
את, יודעת ענייני פשט ודרש למניהם...
העיקר שתרגישו טוב!

אני מקווה שאם מתחילים שנה חדשה ככה, זה אומר שזהו - עד שנה הבאה אין יותר מהג'יפה. יש איזו משהו בסידור על זה?
בכל מקרה - מקווה שכל זה יישאר מאחוריכם כמה שיותר מהר, וברגע שזה נגמר, תתחילו שנה חדשה כיפית ומוצלחת!
אולי תכריזו על מועד פתיחת שנה אחר? למשל, אחרי המעבר דירה?

טוב לשמוע שאתם בבית! רפואה שלמה!

תודה לילה, מאיה ומיכל,

אנחנו בבית. עדיין עם דלקת. אבל יובל לוקח אנטי' דרך הפה.
הוא לא מדבק אבל הרופא המליץ על עוד כמה ימי בית...

חגית, גם אני לא נכנסתי כמה ימים לאתר. מה שלומכם? מצטרפת לאיחולי ההחלמה המהירה.

חגית, רק היום הבנתי שיובל חולה ומאושפז, אז החלמה מהירה, שיתחזק ויהיה בריא, שובו הביתה מהר.

חגית,
לא הספקתי להתקשר, אבל אני חושבת עליכם הרבה. אז באמת שנה טובה, ותבריאו, ותרגישו טוב, מכל הבחינות, ונדבר.
אדוה מוסרת ליובל שיחלים ויחזור מהר הביתה.

תודה לכל המאחלות שנה טובה.
אני מקווה שבאמת תהיה כזו.
כרגע היא מתחילה ממש לא משהו:
יובל מאושפז בבית חולים עם דלקת ריאות ואנחנו "נבלה" שם בחג. )-:

חגית, מה נשמע? מזמן לא עדכנת, מקווה שהכל בסדר.

חגית, אני עברתי את החויה של "ילדה שלי הולכת לגן" לפני כ3 שנים. ליבי איתך. הכאב שעברתי אז ... הרגשתי
שאין טעם לחיות, אם החיים הם כ"כ כואבים. כך הזמנתי לעצמי תאונת דרכים. אחרי זה בעלי אמר שלא איכפת לו מכסף (היה מדובר במשכורת של 8000 בחודש נטו בלי בונוסים) אני חוזרת הביתה .יצאתי לעבודה ,כי היו חובות ,היו
גם בעיות אחרות, אבל הכל הסתדר בסוף.
אני מיחלת לך שהכל יסתדר גם לך ותהי מאושרת עם הבחירות שלך.
< אני לא חושבת שהבחירות שלי הן נכונות לכולם >

רק רציתי לשלוח לך חיזוק. לא ממש יודעת איך אבל לבי איתך. כמו שכתבתי בדף שלכן, לא הבנתי למה בסוף אין קבוצה. נדמה שיש יחסים חמים והצורך של כולן משותף. אולי זו דריכה על יבלות ואולי את בכלל לא מעוניינת לשוחח דווקא על קבוצה עכשיו לצד ההתמודדות החדשה. אז אם לא בא לך לדבר על זה אז זה סתם ד"ש (-:

אוי חגית. אני אצל אמא של אבי. אבי והילדים הלכו לבריכה ובמקום לישון אני בולעת את הבלוג שלך לאורך ולרוחב. וחיבוקים ואהבה לך וליובל.

מחשבות נוספות -
רשף חושב שאת הילדים האחרים לא נשלח לגן בכלל ושגם עם תמוז זו היתה טעות אבל לא כדאי להפסיק אחרי כל ההכנות שעשינו לה ומבלי שהיא באמת ניסתה (לאורך זמן סביר). אולי זה בגלל שהגן הראשון שהיא הולכת אליו הוא גם עירוני על מעל 30 ילדים שזה לא המקום האידיאלי להתחיל. אני דווקא מקווה שכל העניין יצליח והיא תהיה שמחה מהשינוי כי אני לא מצליחה לארגן לילדים מסגרת חברתית חלופית (מלבד הם עצמם - שזה די הרבה).
יש לנו רכב אחד וקשה לי להתחייב להגיע באופן קבוע למפגשים עם ילדים אחרים - מה גם שזה מסובך לתאם בין שעות השינה של הקטנה והיציאה החוצה. עד שאני מתארגנת לצאת בבוקר (כל אחד מתעורר ואכל ארוחת בוקר בשעה אחרת) כבר צריך לארגן צהריים וזה מסבך את כל העניין. כאן המקום לציין שמאוד רציתי שתהיה לה אפשרות לבלות עם ילדים אחרים שלא הולכים לגן (במיוחד לאור זאת שגיליתי חבורה מקסימה של ילדים ואמהות) אבל הקושי הכריע אותי.
מה רציתי לומר הוא שתמוז לא באמת התחברה על ילדות אחרות בגילה ואני יודעת שזה חסר לה וכל הנושא של הגן למעשה מגיע מהמקום הזה שבו אני רוצה שהיא תחווה חברות. אני צודקת, לא?

אגם נורא מתגעגע אליה וגם הוא עובר תקופה קשה עכשיו. מצד אחד היא מקבלת המון תשומת לב סביב הנושא של הגן ומצד שני הוא מתגעגע אליה ומרגשי קצת בודד. הוא קם בבוקר ורוצה להתחיל ישר לשחק איתה והיא איננה. אני מנסה להיות איתו כמה שאפשר אבל כמו שאמרתי הראש שלי הוא בעניין של הגן והוא מרגיש את זה. החלטתי לרשום אותו לחוג כדי שיהיה לו גם "עניין משלו" ומצאתי חוג שנקרא "אשנב למדע" (הוא"חוקר" בנפשו ומאוד מתעניין במדע). זה חוג של פעם בשבוע לילדי טרום חובה עם ההורים והוא מתרגש ללכת. מלבד זאת אני מנסה לחזק בו את התחושה שעכשיו הוא הגדול בבית בבוקר ושזה "קידום" בשבילו ומשהו חדש שהוא חווה וזה טוב.

רשף לקח את תמוז לגן והילדים האחרים ינים כך שיש לי חלון הזדמנויות צר -
נתחיל מההתחלה - אני חולה! לא שפעת או אנגינה אלא חולת-תמוז-הולכת-לגן. יש לי חור בבטן, אני לא מרוכזת, אין לי סבלנות ואני בוכה מכל דבר. לפי מה שהבנתי ממך את יכולה להבין את התחושות. תמוז ביקרה בגן מספר פעמים בשנה שעברה כיוון שרצינו שהיא תתרגל למקום ותכיר אותו טוב בנוכחותנו כך שכשהיא תגיע השנה הוא לא יראה זר. כמובן שהתוכניות שלנו לחוד והמציאות לחוד כיוון שהיא לא מאושרת כרגע ללכת כל בוקר.
החלטנו שרשף יקח אותה כיוון שהפרידה ממנו יותר קלה לה בשילוב זה שהוא יותר מצחיק ממני וההומור שלו עובד עליה מצוין. הוא עשה לילדים הצגה בגן, נפל על התחת והצחיק אותה ואותם כך שכולם מרוצים מהסידור.
ביום הראשון היא נשארה בגן בלי בעיות בתנאי שאנחנו נימצא במרחק קרוב אליה - כלומר לא נלך הביתה אלא נשב על ספסל בשדרה ליד הגן. זה עבד מצוין והיא נשארה מספר שעות כך. ביום השני ניסינו לצמצם את שעות הישיבה על הספסל (רשף כבר סיים את הספר שלו) והיא לא קיבלה את זה בהבנה. בשום שלב היא לא נתנה לנו "אישור" ללכת ואני יודעת שקשה לה. למרות כל זאת - כשהיא חוזרת הביתה היא במצב רוח מעולה - שמחה וצוחקת, ולא מדברת בשלילה על הגן (לא כל כך מדברת עליו בכלל) אבל היא שיחקה עם האחים שלה בגן והיתה הגננת. אני מעודדת מכך שהיא שמחה וגאה בהישג שלה (להיות בגן בלעדינו ולהתמודד) אבל כל הזדמן מהדהד לי בראש "למה בעצם היינו צריכים את זה? היה כל כך טוב בבית. מה פתאום נכנס לנו הדבר הזה והופך את החיים. בשביל מה?" ואז אני נזכרת שזו התחלה ושלאחר ההתמודדות הראשונית היא תתחבר עם ילדים אחרים ותפיק הרבה מהאינטראקציה עם חברים בני גילה וכו' וכו' וכו'. אני מקווה שאני לא משדרת לה את האמביוולנטיות שלי ומאוד משתדלת להיות בוטחת בדרכינו החדשה. אין מה לומר - זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי.