חגית ו

אמא ליובל בן שנתיים וקצת.

ברוכה הבאה!

תודה רבה!

היי חגית, ברוכים הבאים!!
מאיפה אתם בארץ?

תודה!
אנחנו מרמת גן...

בשמחה.(פתאם תהיתי,דרכך בבית או בגן? ואיך אתם מתמודדים עם הבעיות האלה?)

ברוכה המצטרפת.
גם אני נכנסתי כדי לראות אם דרככם בבית או בגן.

חגית - שאלה: בנזוגך גדל בחיפה? כיתה י"ב4?

שליחה על ידי יעל* » 17 יוני 2002, 22:52

חגיתה- טוב שיש מישהו אחראי כמוך, לא הייתי נזכרת בעצמי (אבל אל תגלי...)
אם כבר גילית אחראיות ותושייה, אז אני סומכת עלייך שתמשיכי כך.
אני מקווה שלא יראה בענייך כחוצפה אם אחזיר אלייך את הבקשה... הנה הטלפון של רונית:
תודיעי לה??
דרך אגב, תחזרי לדף שלי ותגלי שכתבת לי תחת שם אחר.
ביי מחר.

תודה חגית, מקווה להפגש בקרוב.

אנונימי

הי חגית,

אולי אני טועה, אבל נשאר לי קצת רושם שלא אהבת את השאלה שלי, ואולי אפילו נפגעת.
אז אם אכן זה המצב, מצטערת ומתנצלת. לא התכוונתי להטריד, להעיק או לחדור לפרטיות. פשוט חשבתי על ידידות אחרות שלי, שמאד שותפות להמון דברים בדרך שלי, אך קשה לי להאמין שילדיהן יחונכו בבית.
ואם זה ממשהו אחר שאמרתי / עשיתי - שוב מתנצלת.
ואם לא - אז תתעלמי מכל הנ"ל...
ולהתראות בקרוב

הי חגית
אני מכירה משהי נפלאה ומרפאה מעולה.
תכתבי אלי למייל, ואמסור לך פרטים

יעל_*

אהלן חגית. רציתי לומר שמאוד נהנינו, היה נעים וטעים ו- מזל טוב!!

בשביל מה זה טוב? אה, ותהיו בריאים! רונית אמרה לי שיובל חולה. ביי

קראתי עכשיו את למה לא גן ולמקרא השיחה עם חמותך אני לא מ תאפקת יותר ואומר לך מה שכבר מזמן אני אומרת עלייך מאחורי גבך: את נשמה זכה וטהורה, אדם מלא תום ואור ואני עוד אברר איך בדיוק בן אדם שורד ככה ולא נהיה [קצת] ציני [קצת] מריר [קצת] מרושע כמו רובנו.
אולי זה הסוכר בקציצות?

חגית, לא ייתכן. הברזותיך אין סוף להן. מקווה שהכל בסדר. שובו אלינו.

אנונימי

הי בחזרה

קיבלת את התמונות?
מקוה שתהנו מחר. אנחנו כנראה לא נגיע.
מתכוונים להגיע ביום ד' בבוקר. את חושבת שהפארק יהיה עמוס, בגלל החופש? אם את חושבת שכן, אולי כדאי כבר שתחשבו על אלטרנטיבה... אפשר אצלנו - בבית ובפארק שמתחת לביתנו.
תחשבו על זה...

להתראות, וד"ש ליובל

אנונימי

הי חגית,
מקווה שיובל מרגיש יותר טוב.
לי היה את הוירוס הזה במהלך סוף שבוע שעבר, ואחרי יומיים כבר הייתי בסדר.
הדר מאידך, חטף את זה ביום ראשון בערב, והוא עדיין לא בריא. בנוסף לוירוס, הוא גם מצונן מאד.

טיפ שקיבלתי בהקשר של וירוסים: מאד להקפיד על מגבות נפרדות, וגם כלי אוכל נפרדים.
לא יודעת כמה זה עוזר, אבל שתדעי.

תהיו בריאים, וב"ה נתראה בקרוב

חגית, חסרתם לנו.
מקווה ששלומכם טוב ושאתם בדרך להחלמה.

אנונימי

שמחה לשמוע שאתם מחלימים.
בעצם, שמעתי שאת גםבחולים...
בכל מקרה - איחולי בריאות, ומקווה שנתראה בקרוב

אנונימי

שלחתי לך אימייל...

חגית, מה שלומך?
תודה ששלחת לי את הספר. (השתמשתי בו ו וציינתי בפני כולם שזה הספר של יובל וכו', הוא נראה היה לי מבסוט וגאה מהקרדיט!)
ואגב כך: איך היה לבעלך בחצר? היו הערות? הארות? קיטורים? ביקורות? שבחים? משהו?
אשמח לשמוע...

הי חגית. נכון שאותך ראיתי בזמנו ברמת חן? בכל מקרה רציתי לשאול אותך האם יש שם עכשיו עוד ילדים בני שנה-שנתיים? כי אני רוצה להצטרף למשהו מסודר (למרות שלדעתי לפני מאי לא ייצא לי, אז אני סתם מרחרחת עכשיו) אבל לא רוצה לפחד מהגדולים שבטעות ידרכו עליהם/ירביצו וכו' (מגוננת? אני? מי אמר?)

את גדולה.
כל דבר יוכל לעזור. תוכלי להביא את זה איתך למפגש?

הי חגית,
לקח לי זמן לראות...
הטלפון הוא 09-9514952.
אפשר לפרסם. אהיה בקשר בדיוק למה. תודה.

לא נכון!!!!!!!!!!
את הסיפור המלא בבקשה.

היי חגית,
אפשר בבקשה לקבל את הדואל שלך?
hagit perry@hotmail.com

אהלן חגית
סתם ראיתי שאת גולשת עכשיו, כמוני.
שיהיה לך לילה טוב, ותודה.
ראית מה שכתבתי ב אמהות עובדות מן הבית ?

רוצים תמונות של בילבי...תשלחי לנו? תודה
וחג שמח!

חגית, תודה על ההתעניינות.
ובכן - קיבלתי הרבה מחמאות...

. הרבה אנשים עברו ולקחו את הכרטיס שלי, אבל זה לא התרגם לקנייה רבה בשטח. (דרך אגב לא רק אני. המכירות היו חלשות ביותר לכולן) כנראה שדיזנגוף סנטר ביום ו' זה לא הכתובת לדוכני אומנות. אנשים מגיעים לשם בעיקר ליריד האוכל ומי שרוצה אומנות - נוסע לנחלת בניימין הקרוב. אבל לא מתייאשים אחרי נסיון אחד!

חגית,
כן, אני זוכרת שפסח מתקרב.
יש לי רעיונות, חומרים וכמעט כל מה שצריך
אבל... יצאה לי לגמרי הרוח מהמפרשים.

חגית -
ממש לא את.
הכל בסדר. בואי נדבר מחר.

ידעתי! ידעתי שזה ה-מקום בשבילך!

תודה, אחפש אותו בהזדמנות.

תגידי, חגית, מה קנית?

ובכמה?

קנית את "איך ילדים נכשלים" בעברית?

סדרת ה-מרים, וואו איזו נוסטלגיה. כשהייתי קטנה התחפשתי למר אפצ'י!
שמתי לב שלא ענית על הבכמה, אבל שטויות - מי סופר!!

חגית, מה שלומך? ראיתי את השם שלך, ובאמת תהיתי היכן אתם? מזמן לא התראנו, הכל בסדר?

את עדיין ערה אה?, אני הולכת לישון. אין לי מושג באיזה שעה היום הולדת, אבל זה יהיה מתחת לביתה במעוז אביב, אני אדבר איתה מחר ויעדכן אותה. לילה טוב.

היכן ישנם חנויות של ספרים משומשים באזורנו?
אורלי התקשרה אליך? כי היא ביקשה את המספר שלך הבוקר. בכל אופן בשעה 11:00 בני אפרים 219 מעוז אביב.

אנונימי

אכן כן, שבנו.
נתראה מחר?

חגית,
הכי קרוב לבית-ספר דמוקרטי שהוא דתי (??):
בית-הספר קשת - זכרון יעקב
ו- מצפה רמון – ישיבה תיכונית – 6588882 - 08 – 6588882 - 08

ראי רשימת בתי-ספר דמוקרטיים בדף בתי ספר דמוקרטיים 2 .
או:
בתי ספר דמוקרטיים בישראל

חגית, כתבת ב-משהו נחמד על המבצע בבוקנט. איך ידעת לכתוב את ההערה? אין שום רמז באתר, את בטוחה שיתחשבו בהערה?

תודה. ואת ממליצה על כל הסדרה של דובי דוב, או שכדאי ספרים מסויימים מהסדרה? אני נדהמת כל פעם מחדש מהציורים של מוריס סנדק, כך שאני קונה את ההמלצה שלך על עיוור.

את אהרון יש לנו והוא אהוב ביותר. את הימים הצבעוניים שלי אני אדחה קצת כי יש לנו הרבה ספרים של ד"ר סוס ואני מנסה להכיר סופרים חדשים.
בתמורה אני אמליץ לך על גורילה של אנתוני בראון. גם אצלו הציורים מקסימים, למרות שהסיפור די עגום - על אבא שלא מוצא זמן לילדה שלו ואיך היא מתמודדת עם זה (יפה). נראה לי שאני אקנה גם את אבא שלי - לא יכול להיות רע.

נו, אז מה. התאפקתי? ברור שלא. קניתי גם את זה וגם את זה וגם את זה. ספרים זה מחלה. זה שיש לגיטימציה לקנות גם ספרי ילדים גרם אצלי להתפרצות קשה של המחלה.

קניתי הכל: חבילת ספרים אחת עם שלושה ספרי דובי דוב, חבילה שניה עם הספר הרביעי של דובי דוב+אבא שלי+הימים הצבעוניים שלי. השתגעתי - מה, אין ספריה בעולם?

יש פה גם אלמנט של פיצוי כי בקניה הקודמת שעשיתי היה אמנם ספר אחד מקסים (גלגלים של מיריק שניר), אבל אחד שעוד לא ממש לגילו (אמורי אשיג אטוסה של נורית זרחי) ואחד שהסתבר שהוא לא ממש ספר ילדים (החטא ועונשוקו של זזי קרינר ש-תבשיל קדרה ספרה עליו).

היי חגית, רק נכנסתי לספר לך (בהמשך למה שכתבת ב מעצבן לראות מסביב ) שאנחנו עברנו דירה כדי להפסיק עם הנסיעות ולהמשיך עם החינוך הביתי. בן זוגי רצה לעשות את זה שנתיים קודם ואני נבהלתי, מה פתאם לעבור בגלל קצת נסיעה. לא מבינה מה חיכיתי כל כך הרבה.
(ואני שמחה שדובי דוב נמצא ביותר בתים עכשיו בזכותך! )

לא צריך להחליף, זה ספר נחמד ולא מפריע לי שיהיה בספריה שלנו. כל המילים מתחילות ב-ש' וזה בטח יעניין אותו מתישהוא, לפחות כגימיק.
בכל אופן, אני מזמינה לרב בבוקמי, אבל משווה מחירים גם עם בקבוק ובוקנט. לרב אני גם מריצה בשביל הפרוטוקול השוואה בזאפ או בסטארט. בפעם הקודמת עליתי ככה על קניה מזדמנת ומשתלמת בדיבוק.

יש קישור לבוקמי? או כתובת? תודה.

(אהלן חגית)}

חגית, שיחקת אותה. כבר קיבלתי את המשלוח וההתפעלות שלי לא יודעת גבולות. גם מהימים הצבעוניים, גם מאבא שלי, אבל דבי דב - יש לי מן תחושה קסומה של הרוח בערבי הנחל לגיל הרך. איזה כיף!
ובוקמי

חגית שיהיה מעבר קל ונעים, ותציצי בדף פנג שואי במה שכתבה אלונה.

אנונימי

קודם כל, שיתופון: איך אני מרגישה לא בנוח כשאני מספרת אודות משהו, ועונים לי כאילו זו דעתי, גישתי...
ולגבי תשובתך - אחלה, אחלה, אחלה. כמו שכתבה אורנה שפרון - לא אידיאולוגיה_ , כן _דיאלוג .
תמיד הכי טוב להקשיב לעצמך ולילדך, ומתוך כך לפעול.
כיף לי שחברותי הן כפי שהן

תודה לך וליובל! מאוד שמחתי.

הפסדת. לצערי הרב.

ב"התערבות" שלנו...

כן )-:

אנונימי

תודה

אמסור.
לא ידעתי שהוא מספר הכל. כנראה שצריך להתחיל להיזהר...

מגיע לך וואו משלך על בעלה של חגית ו ...

חגית, תודה

חגית יקרה, תודה על התעניינות, אני לא מבינה מה פתאום דלקת בשד עכשיו. כנראה אני צריכה לנסוע להורי לאיזה יום פינוק. הבית מבולגן ומלוכלך, הילדות מגדלות את עצמן, והבעל בעבודה. אבל זה יעבור.
מצפה לראות את יובל ואותך בקרוב.

הי חגית. אני כותבת בפעם הראשונה כאן ויש תחושה שיש פה אחוות כותבים שקשה לחדור אותה. מין פאמיליאריות של משפחה. מה שרציתי לומר זה שתגובתך החמימה למה שכתבתי בעמוד על דמעות של גן מאוד נעמה לי. תודה.

טלי,
אם תאריכי את השם שלך, תוכלי לפתוח לך דף בית אישי.
וממש לא קשה לחדור לכאן. שמחה מאד שהגעת (-:

אימצתי את הרעיון ומעכשיו יש לי דף בית אישי וגם כינוי חדש (רעיון של רשף). יש כנראה בעיה בלינק לדף של הקבוצה התל-אביבית כי לא הצלחתי להיכנס אליו ואני מאוד סקרנית לקרוא את התוכן.

חגית,
קראתי את מחשבותייך על הגן של יובל ומאד הזדהתי. לא יכולתי לנסח את זה כל כך מדוייק. אני גם מאמינה שהשאלה אם לשלוח לגן בכלל ומתי תלויה באופי של הילד ולא בעיקרון כללי שנכון לכולם. אגם למשל יכול להישאר בבית בלי סוף - לא מעניין אותו טיולים וגינה וגם לא גן ילדים - תני לו לבנות בלגו שעות או לדפדף בספרים על החלל ודינוזאורים והוא מרוצה. תמוז לעומתו משוועת ל"אקשן" ואני לא תמיד מצליחה לספק את הדרישות שלה בעניין זה. לכן נראה לי שגן יכול להיות לה טוב ונחמד (5 שעות כמובן ולא יותר). כמובן שאחרי כל זה - אני מתה מפחד מיום ראשון ושני והימים שיבואו אחריו. גם שלא יהיה לה טוב וגם שהיא תשתלב ואני אאלץ לעכל את העובדה שהיא כבר לא איתי כל הזמן וכן האיזון המשפחתי שלנו ישתנה.

אני שמחה שיש מישהי שאוכל לחלוק איתה את חוויות תחילת הגן.}

עניתי לך בדף הבית שלי. מה מקובל? בעניין מפגש פסגה - רעיון מצוין. אני יודעת שאגם מאד ישמח לפגוש את יובל. גילו לו עין עצלה ופזילה והוא מרכיב משקפיים וגם כיסוי עין (שש שעות ביום). הוא דווקא קיבל את כל העניין מאד יפה והוא לא מתלונן.

היי,
שוב תודה על ההזמנה ליומולדת.
היה כיף.
מזל טוב!!

בוקר טוב,
גם אני דיברתי עם טל בנושא הקושי בגן והבנתי ממנה שאנחנו חושבות דומה. הבעיה שלי היא איך להבחין בין המצבים. אני לא בטוחה שתמוז תהיה מספיק כנה עם עצמה כדי להגיד לי שקשה לה אבל היא נהנית.

בעניין המשקפיים:
היינו מטופלים אצל ד"ר דורון נוימן (כפ"ס) אבל זה היה רק בדיקות שגרתיות ונאמר לנו שהכל בסדר. אחרי שהבחנו בפזילה פנינו לרופאה אחרת - ד"ר תמרה ויגננסקי והיא איבחנה את הבעיה ומאז אנחנו איתה. את המשקפיים עשינו לו באופטיקיד. חודשיים אחרי תחילת הטיפול יש כבר שיפור משמעותי ואנחנו מקווים לטוב.

שאלת מה יהיה קשה לתמוז - היא אומרת שהגן נחמד והגננת חביבה והיא תשמח לפגוש עוד ילדים ושהבעיה היחידה שלה זה שאני לא אהיה איתה. חוץ מזה יש פה מצב מיוחד שבו כל המשפחה נשארת בבית - אבא, אמא וכל האחים - ורק היא הולכת בבוקר לגן. אי אפשר אפילו להציג לה מודל של אבא הולך לעבודה ואת הולכת לגן. כיף לה בבית והיא מתקשה להשלים עם זה שכולם נשארים לעשות כיף - יצירה, טיולים, השתוללות במיטה, תחפושות וכו' - והיא עושה משהו אחר.זו למעשה נקודת התורפה של כל העניין מבחינתה.

הרטיות של אגם הם של אופטיקלוד. לא קניתי אותם בסופרפארם אלא בבית מרקחת אחר כך שאני לא יודעת מהן הרטיות של סופרפארם אבל בסוף החבילה הזו אני אחפש את אלו שהמלצת עליהן. לא ידעתי שגם יובל עם רטיה. כמה שעות ביום ולכמה זמן?

מזל טוב ליובל

ולך חגית

.
שיהיה בשעה טובה

חגית נו ברור שאת מכירה את אנהאטה א, זקוקה לרמז?
היא הגיעה עם החבורה המקסימה שלה לחצר של טל. האסימון ירד?

רשף לקח את תמוז לגן והילדים האחרים ינים כך שיש לי חלון הזדמנויות צר -
נתחיל מההתחלה - אני חולה! לא שפעת או אנגינה אלא חולת-תמוז-הולכת-לגן. יש לי חור בבטן, אני לא מרוכזת, אין לי סבלנות ואני בוכה מכל דבר. לפי מה שהבנתי ממך את יכולה להבין את התחושות. תמוז ביקרה בגן מספר פעמים בשנה שעברה כיוון שרצינו שהיא תתרגל למקום ותכיר אותו טוב בנוכחותנו כך שכשהיא תגיע השנה הוא לא יראה זר. כמובן שהתוכניות שלנו לחוד והמציאות לחוד כיוון שהיא לא מאושרת כרגע ללכת כל בוקר.
החלטנו שרשף יקח אותה כיוון שהפרידה ממנו יותר קלה לה בשילוב זה שהוא יותר מצחיק ממני וההומור שלו עובד עליה מצוין. הוא עשה לילדים הצגה בגן, נפל על התחת והצחיק אותה ואותם כך שכולם מרוצים מהסידור.
ביום הראשון היא נשארה בגן בלי בעיות בתנאי שאנחנו נימצא במרחק קרוב אליה - כלומר לא נלך הביתה אלא נשב על ספסל בשדרה ליד הגן. זה עבד מצוין והיא נשארה מספר שעות כך. ביום השני ניסינו לצמצם את שעות הישיבה על הספסל (רשף כבר סיים את הספר שלו) והיא לא קיבלה את זה בהבנה. בשום שלב היא לא נתנה לנו "אישור" ללכת ואני יודעת שקשה לה. למרות כל זאת - כשהיא חוזרת הביתה היא במצב רוח מעולה - שמחה וצוחקת, ולא מדברת בשלילה על הגן (לא כל כך מדברת עליו בכלל) אבל היא שיחקה עם האחים שלה בגן והיתה הגננת. אני מעודדת מכך שהיא שמחה וגאה בהישג שלה (להיות בגן בלעדינו ולהתמודד) אבל כל הזדמן מהדהד לי בראש "למה בעצם היינו צריכים את זה? היה כל כך טוב בבית. מה פתאום נכנס לנו הדבר הזה והופך את החיים. בשביל מה?" ואז אני נזכרת שזו התחלה ושלאחר ההתמודדות הראשונית היא תתחבר עם ילדים אחרים ותפיק הרבה מהאינטראקציה עם חברים בני גילה וכו' וכו' וכו'. אני מקווה שאני לא משדרת לה את האמביוולנטיות שלי ומאוד משתדלת להיות בוטחת בדרכינו החדשה. אין מה לומר - זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי.

מחשבות נוספות -
רשף חושב שאת הילדים האחרים לא נשלח לגן בכלל ושגם עם תמוז זו היתה טעות אבל לא כדאי להפסיק אחרי כל ההכנות שעשינו לה ומבלי שהיא באמת ניסתה (לאורך זמן סביר). אולי זה בגלל שהגן הראשון שהיא הולכת אליו הוא גם עירוני על מעל 30 ילדים שזה לא המקום האידיאלי להתחיל. אני דווקא מקווה שכל העניין יצליח והיא תהיה שמחה מהשינוי כי אני לא מצליחה לארגן לילדים מסגרת חברתית חלופית (מלבד הם עצמם - שזה די הרבה).
יש לנו רכב אחד וקשה לי להתחייב להגיע באופן קבוע למפגשים עם ילדים אחרים - מה גם שזה מסובך לתאם בין שעות השינה של הקטנה והיציאה החוצה. עד שאני מתארגנת לצאת בבוקר (כל אחד מתעורר ואכל ארוחת בוקר בשעה אחרת) כבר צריך לארגן צהריים וזה מסבך את כל העניין. כאן המקום לציין שמאוד רציתי שתהיה לה אפשרות לבלות עם ילדים אחרים שלא הולכים לגן (במיוחד לאור זאת שגיליתי חבורה מקסימה של ילדים ואמהות) אבל הקושי הכריע אותי.
מה רציתי לומר הוא שתמוז לא באמת התחברה על ילדות אחרות בגילה ואני יודעת שזה חסר לה וכל הנושא של הגן למעשה מגיע מהמקום הזה שבו אני רוצה שהיא תחווה חברות. אני צודקת, לא?

אגם נורא מתגעגע אליה וגם הוא עובר תקופה קשה עכשיו. מצד אחד היא מקבלת המון תשומת לב סביב הנושא של הגן ומצד שני הוא מתגעגע אליה ומרגשי קצת בודד. הוא קם בבוקר ורוצה להתחיל ישר לשחק איתה והיא איננה. אני מנסה להיות איתו כמה שאפשר אבל כמו שאמרתי הראש שלי הוא בעניין של הגן והוא מרגיש את זה. החלטתי לרשום אותו לחוג כדי שיהיה לו גם "עניין משלו" ומצאתי חוג שנקרא "אשנב למדע" (הוא"חוקר" בנפשו ומאוד מתעניין במדע). זה חוג של פעם בשבוע לילדי טרום חובה עם ההורים והוא מתרגש ללכת. מלבד זאת אני מנסה לחזק בו את התחושה שעכשיו הוא הגדול בבית בבוקר ושזה "קידום" בשבילו ומשהו חדש שהוא חווה וזה טוב.

אוי חגית. אני אצל אמא של אבי. אבי והילדים הלכו לבריכה ובמקום לישון אני בולעת את הבלוג שלך לאורך ולרוחב. וחיבוקים ואהבה לך וליובל.

רק רציתי לשלוח לך חיזוק. לא ממש יודעת איך אבל לבי איתך. כמו שכתבתי בדף שלכן, לא הבנתי למה בסוף אין קבוצה. נדמה שיש יחסים חמים והצורך של כולן משותף. אולי זו דריכה על יבלות ואולי את בכלל לא מעוניינת לשוחח דווקא על קבוצה עכשיו לצד ההתמודדות החדשה. אז אם לא בא לך לדבר על זה אז זה סתם ד"ש (-:

חגית, אני עברתי את החויה של "ילדה שלי הולכת לגן" לפני כ3 שנים. ליבי איתך. הכאב שעברתי אז ... הרגשתי
שאין טעם לחיות, אם החיים הם כ"כ כואבים. כך הזמנתי לעצמי תאונת דרכים. אחרי זה בעלי אמר שלא איכפת לו מכסף (היה מדובר במשכורת של 8000 בחודש נטו בלי בונוסים) אני חוזרת הביתה .יצאתי לעבודה ,כי היו חובות ,היו
גם בעיות אחרות, אבל הכל הסתדר בסוף.
אני מיחלת לך שהכל יסתדר גם לך ותהי מאושרת עם הבחירות שלך.
< אני לא חושבת שהבחירות שלי הן נכונות לכולם >

חגית, מה נשמע? מזמן לא עדכנת, מקווה שהכל בסדר.

תודה לכל המאחלות שנה טובה.
אני מקווה שבאמת תהיה כזו.
כרגע היא מתחילה ממש לא משהו:
יובל מאושפז בבית חולים עם דלקת ריאות ואנחנו "נבלה" שם בחג. )-:

חגית,

לא הספקתי להתקשר, אבל אני חושבת עליכם הרבה. אז באמת שנה טובה, ותבריאו, ותרגישו טוב, מכל הבחינות, ונדבר.
אדוה מוסרת ליובל שיחלים ויחזור מהר הביתה.

חגית, רק היום הבנתי שיובל חולה ומאושפז, אז החלמה מהירה, שיתחזק ויהיה בריא, שובו הביתה מהר.

חגית, גם אני לא נכנסתי כמה ימים לאתר. מה שלומכם?

מצטרפת לאיחולי ההחלמה המהירה.

תודה לילה, מאיה ומיכל,

אנחנו בבית. עדיין עם דלקת. אבל יובל לוקח אנטי' דרך הפה.
הוא לא מדבק אבל הרופא המליץ על עוד כמה ימי בית...

טוב לשמוע שאתם בבית! רפואה שלמה!

אנונימי

אני מקווה שאם מתחילים שנה חדשה ככה, זה אומר שזהו - עד שנה הבאה אין יותר מהג'יפה. יש איזו משהו בסידור על זה?
בכל מקרה - מקווה שכל זה יישאר מאחוריכם כמה שיותר מהר, וברגע שזה נגמר, תתחילו שנה חדשה כיפית ומוצלחת!
אולי תכריזו על מועד פתיחת שנה אחר? למשל, אחרי המעבר דירה?

היי חגית
מה שלומכם?
איך יובל מרגיש? ואיך את?
בטח היו ימים לא קלים...
אני שמחה לשמוע שיובל בכיוון החלמה.
הצלחת "להבין" את המחלה שלו? למה זה קרה? למה דלקת ריאות?
את, יודעת ענייני פשט ודרש למניהם...
העיקר שתרגישו טוב!

אני שמחה לראות שחזרתם הביתה, אתם בטח זקוקים להתאוששות מחווית בית החולים.
אני ארים אליך טלפון.

אנונימי

חגית,
אחרי שדיברנו פתאום חשבתי שאולי בנוסף לכל הדברים הרגילים שרב הילדים סובלים מהם כשהם נכנסים לגן ושמחלישים להם את המערכת החיסונית, אולי ליובל יש על הראש גם את הלחץ של המעבר דירה. אולי שווה לנסות א' לדבר איתו ולשאול אותו על זה וב' לשתף אותו יותר בעשייה. דוקא נראה לי שהוא בהחלט יכול יחד איתך למיין דברים. למשל צעצועים ומשחקים שהוא כבר לא משתמש בהם ושאפשר לארוז לילד הבא, או כאלה שעדיף לזרוק. גם בגדים. אפילו לשתף אותו במיון של בגדים שלך - לשאול לדעתו על בגד זה או אחר, לתת לו למדוד דברים שבלאו הכי הולכים לשמד וכו'.
סתם - מחשבה. את מוזמנת לקבל או לזרוק.

ושוב - שנה טובה וגמר חתימה טובה