על ידי רחלי.הגלילית* » 21 אוקטובר 2004, 22:11
נאוה,
כשאני חושבת על עמותה, בוודאי שכוונתי לקדם את כל סוגיית החינוך הביתי כאשר אחד הנושאים, יהיה מטבע הדברים אמהות חד הוריות וחינוך ביתי, ואני חושבת, שבדיוק כמו בכל תחומי החיים לחד הוריות יש קשיים וצרכים השונים בחלקם משל משפחות דו הוריות, ובדיוק כפי שהמוסדות כן מעניקים הטבות כאלו ואחרות לנו, ואני מתעלמת כרגע מהגזרות של נתניהו למשל, אז עקרונית, אם מקדמים את כל נושא החינוך הביתי, תהא התייחסות ספציפית ומוגדרת לחד הוריות בחינוך ביתי.
ואם ניקח לדוגמא קשיים כלכליים הניצבים בפני אם חד הורית המחנכת בבית, כי זוהי תפישת עולמה בכל מה שמשתמע מ טובת הילד, הרי שמדובר כמעט במשימה בלתי אפשרית בעליל. ואני לא מוכנה לקבל מצב נתון בו לא אהיה מסוגלת לתת לבני חינוך ביתי בגלל שאני אם חד הורית ואין לי משאבים כלכליים. כי את צודקת שמרבית החד הוריות נאלצות לעבוד מחוץ לבית כי אין ברירה.
בכל אופן, לשאלתך בדבר מיקום הדיון, אני מתחילה להרגיש קצת נוח כאן, ולכן ההצעה שלי שאולי כדאי להמשיך כאן את הדיון ואם וכאשר נגיע לעמדות פרקטיות ואולי אפילו לאיזו תכנית פעולה מגובשת, כדאי יהיה להעביר הדיון לכללי, מהי דעתך?
בעניין המתנגדים שיביעו דעתם, זה בסדר, אבל על מנת שלא ניגרר אולי שוב לדיונים אין סופיים שיעסקו בבעד ונגד, לכן אני מציעה להישאר כאן כרגע, למרות שכל דעה וכל דיון מבורך והרי כל אחד מגיב או לא למי שהוא רוצה, מתי ואם בכלל,
לגבי שיחות בכלי תקשורת אחר בינינו זה בהחלט מקובל עלי, אבל עוד מעט אולי, כשאני ארגיש יותר יותר יותר נוח.
יונת,
לגבי ההשפעה במקומות הנכונים ואיך זה ישפיע על חיי ועל חייך:
זה מאוד פשוט.ואני אתן דוגמא או שתיים. השפעה בנושא ספציפי יכולה להיות בעניין האישור המחודש מידי שנה. אני לא ממש מכירה את הנהלים אבל הבנתי שמידי שנה יש לרשום את הילדים ואז לבקש אישור לחינוך ביתי, ואם אני לא ממש מדייקת כאן זה לא ממש משנה כרגע לצורך הדוגמא.תארי לך שנצליח לשנות את הנוהלים, כמובן על ידי הוכחות וחומר ענייני וכו... ואישור ניצטרך לבקש פעם ראשונה בגיל 5 או 6 לילד ופעם נוספת בגיל חטיבת הביניים ופעם נוספת בגיל כניסה לתיכון. נדמה לי שזה יקל מאוד עלינו. דוגמא נוספת: לשנות את הנוהל בעניין המבחנים כלומר, להעביר את ההחלטה לידי ההורים אם הם מעוניינים במבחנים או לא ולא מצב שבו אנחנו נצטרך להסביר מדוע אנחנו בתפישת עולמנו מתנגדים למבחנים.
דוגמא נוספת: תקציב. למרות שעל פניו זה נראה בלתי הגיוני שמשרד החינוך יקצה תקציב למשפחות המחנכות בבית, שכן זה הרי ההפך הגמור ממה שהמדינה מאמינה בו - חינוך במוסדות הקיימים - אבל כאן, דווקא לגבי חד הוריות אולי אפשר למצוא דרך, מבלי לפרט כרגע, שמי שעומדת בקריטריונים כלכליים, כמו למשל סיוע ממשרד השיכון לחד הוריות, תוכל לקבל תקציב מסויים לחינוך ביתי.
האם הצלחות מסוג זה לא יכולות להשפיע על חייך? על חיי כן!
כתבת:
"אני בכלל לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה כל מיני הורים שהתלבטו בנושא, ואני לא חושבת שאצל מישהו מהם הנושא של קיום או אי-קיום עמותה השפיע על ההחלטה. בדרך כלל הגורמים המשפיעים הם אישיים".
כנראה לא הובנתי נכון. אני בכלל לא התכוונתי לטעון שעצם הקמת העמותה היא זו שתגרום למשפחות מתלבטות להתחיל בחינוך ביתי, והדגש הוא על "עצם הקמת העמותה". כוונתי היא, שהפעילות עצמה של העמותה, שתיצור מודעות ציבורית, שתגיע לכל בית, שידברו על זה, שסוגיית הלהיות חריג בחברה או איך להתמודד עם מה שיגידו בני המשפחה, חברים וכו' כבר לא יהוו בעיה, הפעילות עצמה היא היא אשר תגרום לכך.
מי שמכיר את עולם התקשורת והשפעות התקשורת על דעת קהל, שינוי עדיפויות של צופי טלוויזיה, ובכלל השפעת התקשורת על חיינו, יודע כי בתחומים רבים יש לתקשורת השפעה גדולה.
ראי לדוגמא מה קרה לנושא החד הוריות מאז החלה ויקי כנפו לצעוד, אז נכון שלא צלח המאבק הזה כי לדעתי לא פעלו ולא נאבקו נכון אבל תסכימי איתי, שכל בית בישראל דיבר על החד הוריות אם צריכות לצאת לעבוד או לא צריכות כי לא יכולות וכו' וזו דוגמא קלאסית לדעתי להעלאת נושא לסדר היום הציבורי.
ברור שפעילות תקשורתית חייבת להיות מתוכננת ובחוכמה ולא כפי שארע בדוגמא שהבאתי למעלה אבל יש השפעה עצומה. ואני טוענת, שכאשר מעלים נושא לסדר היום הציבורי ובמקביל, והמילה הזו היא מילת מפתח בדברי, במקביל פועלים במישורים נוספים, אז מניבים תוצאות.
ולגבי דרכי הפעולה, האם קודם עמותה או קודם התחלת פעילות, אז אני כרגע מתלבטת מה נכון יותר. בכל אופן, גם לצורך הקמת עמותה חייבת להיות פעילות מקדימה - איסוף נתונים, מחקרים, פס"ד, שיחות עם אנשים, הכרת הנהלים היטב, הכרת כל השתלשות האירועים , הכרת כל הנושאים שאנשי החינוך הביתי רוצים לשנות, הגדרת מטרות רחבות וספציפיות, דרכי פעולה, בדיקת מימון לעמותה, בדיקת הנהלים לגבי הקמת עמותה בכלל ועוד ועוד נושאים, שצריך לאגד אותם, להעלות אותם על הכתב, ולא חשוב כרגע מי, וליצור בעצם תיק פעולה המאגד את כל החומר הרלוונטי על מנת להקים עמותה ולהתחיל לפעול עם הגדרת הפעולות הראשונות ומטרתן וכו''.
אני חושבת, שלפני שמקימים עמותה חייבים לארגן את כל החומר הזה ועוד, ואז לשבת ולחשוב: אוקיי, עכשיו, האם יש פעולות שאפשר לעשות לפני הקמת עמותה או שאנחנו מוכנות לעמותה. ולהחליט יחד תוך הצגת יתרונות וחסרונות וכו'.
בואי לא נשכח, שברגע שיש מודעות ציבורית באמצעות התקשורת, הדבר מגיע גם אל מקבלי ההחלטות בכל הרמות. וכאשר באים אל ועדת החינוך למשל אחרי שבמשך חצי שנה או שנה סוגיית החינוך הביתי מדוברת בכל הפאנלים האפשריים כחלק מדיון ענייני, בעיתונים בכל דרך וכו' אז כאשר יושבים מול ועדת החינוך זה אחרת וההשפעה אחרת.
השבוע ראיתי את בולדוזר, זו תכנית טלוויזיה של אדם אחד שלקח נושא ונלחם בו עד הסוף והצליח להשיג דברים . את חושבת שמישהו היה מסתכל עליו אם זה לא היה במסגרת תכנית טלוויזיה? אולי כן אבל מה לעשות כאשר יש מצלמות זה אחרת. זו סתם דוגמא להשפעת התקשורת.
הצעתי היא בשלב הזה:
להמשיך את הדיון כאן
להעלות את כל הפעולות שיש לעשות וזו עבודה לא קטנה, ובוודאי יש לחלק אותה בין המעוניינים.
ואז להחליט מי עושה מה
ורק אז נהיה מוכנות להריץ הקמת עמותה לדעתי
ועכשיו למשהו אחר. אני רוצה שתעזרו לי להגיע או לקבל יותר פרטים על רחלי מנדלסון, השם הזה מוכר לי מלפני שנים רבות בלי קשר לחינוך הביתי, והכרתי פעם רחלי מנדלסון אחת שהתגוררה בקנדה ואני מדברת על לפני 15 שנה אולי. אם מישהי יכולה קצת לתת לי פרטים עליה ואיך אפשר להגיע אליה אפילו כאן, אשמח.
ועוד דבר בעניין העמותה. לא צריך לפחד ממהלך כזה, מלבד חששות לגיטימיים הקיימים לקראת כל פרוייקט או כל משימה שדורשת ארגון רב וכו'. ותמיד תמיד, אם יש נושאים שנויים במחלוקת אפשר להתמודד איתם בצורה עניינית וגם אם רואים שזה לא עובד והעמותה לא מצליחה להשיג דבר תמיד אפשר להניח לזה. אבל אם לא ננסה לא נדע. יש לנו אפשרות להיות המקימות, מי שתרצה, ויש לנו אפשרות בעוד 10 שנים להיות חברות בעמותה שמישהו אחר יקים.
נאוה,
כשאני חושבת על עמותה, בוודאי שכוונתי לקדם את כל סוגיית החינוך הביתי כאשר אחד הנושאים, יהיה מטבע הדברים אמהות חד הוריות וחינוך ביתי, ואני חושבת, שבדיוק כמו בכל תחומי החיים לחד הוריות יש קשיים וצרכים השונים בחלקם משל משפחות דו הוריות, ובדיוק כפי שהמוסדות כן מעניקים הטבות כאלו ואחרות לנו, ואני מתעלמת כרגע מהגזרות של נתניהו למשל, אז עקרונית, אם מקדמים את כל נושא החינוך הביתי, תהא התייחסות ספציפית ומוגדרת לחד הוריות בחינוך ביתי.
ואם ניקח לדוגמא קשיים כלכליים הניצבים בפני אם חד הורית המחנכת בבית, כי זוהי תפישת עולמה בכל מה שמשתמע מ טובת הילד, הרי שמדובר כמעט במשימה בלתי אפשרית בעליל. ואני לא מוכנה לקבל מצב נתון בו לא אהיה מסוגלת לתת לבני חינוך ביתי בגלל שאני אם חד הורית ואין לי משאבים כלכליים. כי את צודקת שמרבית החד הוריות נאלצות לעבוד מחוץ לבית כי אין ברירה.
בכל אופן, לשאלתך בדבר מיקום הדיון, אני מתחילה להרגיש קצת נוח כאן, ולכן ההצעה שלי שאולי כדאי להמשיך כאן את הדיון ואם וכאשר נגיע לעמדות פרקטיות ואולי אפילו לאיזו תכנית פעולה מגובשת, כדאי יהיה להעביר הדיון לכללי, מהי דעתך?
בעניין המתנגדים שיביעו דעתם, זה בסדר, אבל על מנת שלא ניגרר אולי שוב לדיונים אין סופיים שיעסקו בבעד ונגד, לכן אני מציעה להישאר כאן כרגע, למרות שכל דעה וכל דיון מבורך והרי כל אחד מגיב או לא למי שהוא רוצה, מתי ואם בכלל,
לגבי שיחות בכלי תקשורת אחר בינינו זה בהחלט מקובל עלי, אבל עוד מעט אולי, כשאני ארגיש יותר יותר יותר נוח.
יונת,
לגבי ההשפעה במקומות הנכונים ואיך זה ישפיע על חיי ועל חייך:
זה מאוד פשוט.ואני אתן דוגמא או שתיים. השפעה בנושא ספציפי יכולה להיות בעניין האישור המחודש מידי שנה. אני לא ממש מכירה את הנהלים אבל הבנתי שמידי שנה יש לרשום את הילדים ואז לבקש אישור לחינוך ביתי, ואם אני לא ממש מדייקת כאן זה לא ממש משנה כרגע לצורך הדוגמא.תארי לך שנצליח לשנות את הנוהלים, כמובן על ידי הוכחות וחומר ענייני וכו... ואישור ניצטרך לבקש פעם ראשונה בגיל 5 או 6 לילד ופעם נוספת בגיל חטיבת הביניים ופעם נוספת בגיל כניסה לתיכון. נדמה לי שזה יקל מאוד עלינו. דוגמא נוספת: לשנות את הנוהל בעניין המבחנים כלומר, להעביר את ההחלטה לידי ההורים אם הם מעוניינים במבחנים או לא ולא מצב שבו אנחנו נצטרך להסביר מדוע אנחנו בתפישת עולמנו מתנגדים למבחנים.
דוגמא נוספת: תקציב. למרות שעל פניו זה נראה בלתי הגיוני שמשרד החינוך יקצה תקציב למשפחות המחנכות בבית, שכן זה הרי ההפך הגמור ממה שהמדינה מאמינה בו - חינוך במוסדות הקיימים - אבל כאן, דווקא לגבי חד הוריות אולי אפשר למצוא דרך, מבלי לפרט כרגע, שמי שעומדת בקריטריונים כלכליים, כמו למשל סיוע ממשרד השיכון לחד הוריות, תוכל לקבל תקציב מסויים לחינוך ביתי.
האם הצלחות מסוג זה לא יכולות להשפיע על חייך? על חיי כן!
כתבת:
"אני בכלל לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה כל מיני הורים שהתלבטו בנושא, ואני לא חושבת שאצל מישהו מהם הנושא של קיום או אי-קיום עמותה השפיע על ההחלטה. בדרך כלל הגורמים המשפיעים הם אישיים".
כנראה לא הובנתי נכון. אני בכלל לא התכוונתי לטעון שעצם הקמת העמותה היא זו שתגרום למשפחות מתלבטות להתחיל בחינוך ביתי, והדגש הוא על "עצם הקמת העמותה". כוונתי היא, שהפעילות עצמה של העמותה, שתיצור מודעות ציבורית, שתגיע לכל בית, שידברו על זה, שסוגיית הלהיות חריג בחברה או איך להתמודד עם מה שיגידו בני המשפחה, חברים וכו' כבר לא יהוו בעיה, הפעילות עצמה היא היא אשר תגרום לכך.
מי שמכיר את עולם התקשורת והשפעות התקשורת על דעת קהל, שינוי עדיפויות של צופי טלוויזיה, ובכלל השפעת התקשורת על חיינו, יודע כי בתחומים רבים יש לתקשורת השפעה גדולה.
ראי לדוגמא מה קרה לנושא החד הוריות מאז החלה ויקי כנפו לצעוד, אז נכון שלא צלח המאבק הזה כי לדעתי לא פעלו ולא נאבקו נכון אבל תסכימי איתי, שכל בית בישראל דיבר על החד הוריות אם צריכות לצאת לעבוד או לא צריכות כי לא יכולות וכו' וזו דוגמא קלאסית לדעתי להעלאת נושא לסדר היום הציבורי.
ברור שפעילות תקשורתית חייבת להיות מתוכננת ובחוכמה ולא כפי שארע בדוגמא שהבאתי למעלה אבל יש השפעה עצומה. ואני טוענת, שכאשר מעלים נושא לסדר היום הציבורי ובמקביל, והמילה הזו היא מילת מפתח בדברי, במקביל פועלים במישורים נוספים, אז מניבים תוצאות.
ולגבי דרכי הפעולה, האם קודם עמותה או קודם התחלת פעילות, אז אני כרגע מתלבטת מה נכון יותר. בכל אופן, גם לצורך הקמת עמותה חייבת להיות פעילות מקדימה - איסוף נתונים, מחקרים, פס"ד, שיחות עם אנשים, הכרת הנהלים היטב, הכרת כל השתלשות האירועים , הכרת כל הנושאים שאנשי החינוך הביתי רוצים לשנות, הגדרת מטרות רחבות וספציפיות, דרכי פעולה, בדיקת מימון לעמותה, בדיקת הנהלים לגבי הקמת עמותה בכלל ועוד ועוד נושאים, שצריך לאגד אותם, להעלות אותם על הכתב, ולא חשוב כרגע מי, וליצור בעצם תיק פעולה המאגד את כל החומר הרלוונטי על מנת להקים עמותה ולהתחיל לפעול עם הגדרת הפעולות הראשונות ומטרתן וכו''.
אני חושבת, שלפני שמקימים עמותה חייבים לארגן את כל החומר הזה ועוד, ואז לשבת ולחשוב: אוקיי, עכשיו, האם יש פעולות שאפשר לעשות לפני הקמת עמותה או שאנחנו מוכנות לעמותה. ולהחליט יחד תוך הצגת יתרונות וחסרונות וכו'.
בואי לא נשכח, שברגע שיש מודעות ציבורית באמצעות התקשורת, הדבר מגיע גם אל מקבלי ההחלטות בכל הרמות. וכאשר באים אל ועדת החינוך למשל אחרי שבמשך חצי שנה או שנה סוגיית החינוך הביתי מדוברת בכל הפאנלים האפשריים כחלק מדיון ענייני, בעיתונים בכל דרך וכו' אז כאשר יושבים מול ועדת החינוך זה אחרת וההשפעה אחרת.
השבוע ראיתי את בולדוזר, זו תכנית טלוויזיה של אדם אחד שלקח נושא ונלחם בו עד הסוף והצליח להשיג דברים . את חושבת שמישהו היה מסתכל עליו אם זה לא היה במסגרת תכנית טלוויזיה? אולי כן אבל מה לעשות כאשר יש מצלמות זה אחרת. זו סתם דוגמא להשפעת התקשורת.
הצעתי היא בשלב הזה:
להמשיך את הדיון כאן
להעלות את כל הפעולות שיש לעשות וזו עבודה לא קטנה, ובוודאי יש לחלק אותה בין המעוניינים.
ואז להחליט מי עושה מה
ורק אז נהיה מוכנות להריץ הקמת עמותה לדעתי
ועכשיו למשהו אחר. אני רוצה שתעזרו לי להגיע או לקבל יותר פרטים על רחלי מנדלסון, השם הזה מוכר לי מלפני שנים רבות בלי קשר לחינוך הביתי, והכרתי פעם רחלי מנדלסון אחת שהתגוררה בקנדה ואני מדברת על לפני 15 שנה אולי. אם מישהי יכולה קצת לתת לי פרטים עליה ואיך אפשר להגיע אליה אפילו כאן, אשמח.
ועוד דבר בעניין העמותה. לא צריך לפחד ממהלך כזה, מלבד חששות לגיטימיים הקיימים לקראת כל פרוייקט או כל משימה שדורשת ארגון רב וכו'. ותמיד תמיד, אם יש נושאים שנויים במחלוקת אפשר להתמודד איתם בצורה עניינית וגם אם רואים שזה לא עובד והעמותה לא מצליחה להשיג דבר תמיד אפשר להניח לזה. אבל אם לא ננסה לא נדע. יש לנו אפשרות להיות המקימות, מי שתרצה, ויש לנו אפשרות בעוד 10 שנים להיות חברות בעמותה שמישהו אחר יקים.