על ידי ג'ינ_ג'ית* » 06 אפריל 2009, 01:02
לפעמים אני חושבת שדווקא אלו שמתעסקות בפועל עם מראן החיצוני (תספורות, צבע, בגדים אופנתיים, ציפרניים), איך שהוא מרגישות טוב יותר איתו. כאילו, בעצם ההתעסקות עם זה הן שולטות במראה החיצוני שלהן. מין שהיה נעימה כזו בגן עדן של שוטים
אני לא מסכימה עם המשפט הזה, למרות שכל מה שכתבת קודם לו - קולע לדעתי מאוד
אני חושבת שגם "לנשים שמתעסקות יותר עם מראן החיצוני" יש הרבה גוונים.
יש שאוהבות וחונכו לטיפוח בריא, יש שלוקות באובססיה, יש שמוצאות מפלט, יש שנהנות מאסתטיקה בכלל בחיים אחת כמה וכמה אצלן, יש שחסרות בטחון, ויש גם וגם ועוד.
אני אישית חושבת שאלו שמשקיעות בעצמן דווקא אמיצות יותר בגדול, בכללי, מאלו שלא.
האחרות, אלו שאומרות "לי הכי טוב טבעי ובלי מספרה ובלי תשומת בל רבה לבגדים וכו'"- בעצם מורידות את עצמן "מהמרוץ" מהתרוממות הרוח שביופי, ובעיקר בעיקר מהכאב, של להביט במראה ולראות את הדעיכה האיטית, או לראות את הפגמים, שהרי אם משהו חשוב בהתעסקות היומיומית אז גם החסרון שלו או הפגמים שבו הופכים חשובים יותר, ואם משהו לא חשוב, דהיינו מזניחים ומטשטשטים התעסקות אז גם לא צריכים להתמודד עם החסרים.
דוגמא אישית ממני וממה שלמדתי... לפחות שתיים מחברותיי הטובות לא נפרדות מפאנים. תמיד צחקתי עליהן, לגלגלתי, עקצתי, שהרי כמה אפשר לעצב שיער ולמה בכלל? הוא יפה גם כך לרוב. ראיתי את עצמי בעיני רוחי כבעלת שיער טבעי יפה יותר ונח לעיצוב יותר- אבל לא התעסקתי ועדיין לא מתעסקת מי יודע כמה.
אממה, אני מסתכלת על תמונות פתאום בשנים האחרונות, על שפת הגוף שלהן, ובעיקרה על התמונה שעולה לי לראש כשאני חושבת על כל אחת ואני רואה לנגד עיניי שתי נשים נעימות למראה עם שיער שעושה חשק לגעת, שמאוד מחמיא להן, דווקא בגלל הפאן ולא בהכרח פאן כבד, משהו קליל של אחרי מקלחת שנותן צורה יפה לפנים בשלוב תספורת אחת לקתופה סבירה (ולא כמוני פעם בשנה, בבית מול המראה) ואילו אני, עם שיער הפרא, שגם אותו לא צריך להכניע, אבל קרם לחות עדין או פאן קליל לאחר מקלחת - היו משדרגים פלאים- אני קולטת שלמרותש הנתונים הראשוניים שלי טובים יותר לענייני שיער, דווקא אצלי זה שהוא מתנפח או משתולל פרא, מעניק מראה מרושל ולא בצורה יפה, אפילו לא מחמיאה בעליל (או כמו שאני תמיד אומרת, ישנן מעט בחורות שיכולות לשים טרנינג, חולצה זרוקה ולא להסתרק בבוקר ולהראות כאילו יצאו מפרסומת של דאב... רובינו גוצות, שמנמנות או כחושות מדי, חסרות פרופורצייה, עור לא מי יודע כמה ועוד ועוד ועם שיער שעושה מה בראש שלו). והרי שמעט קרם לחות אחרי מקלחת, תספורת קצת מושקעת ולעיתים פאן קליל - יכולים לחולל הבדל דרמטי, אז מה קרה פה?
קרה שנאלצתי בקולות של שטיח... להודות שפאן עושה לי טוב, גם למראה וגם לתחושה וההבדל היחידי ביני לבינן מסתכם בכך שאני עצלנית ומסרבת בתוקף להתחייב לעוד "מטלות" ביום יום מלבד אלו שכבר יש לי. זה הכל. ודווקא הן שבעבר נתפסו בעיניי כמגזימניות ואפילו שטחיות ביחס המוקפד לשיער- מתחייבות ומשקיעות ומטפחות מתמודדות עם העניין הזה בעיניי בצורה הרבה יותר יעילה ומרשימה. בדיוק כמוש אני מעדיפה לרבוץ מול המחשב עוד קצת במקום לנקות את הבית, או ללמוד. עניין של השקעה ותועלת.
הנקודה היא שהרבה כאלה שמתחמקים מעניין ההשקעה תולים את זה בזה שזה לא אכפת להם, כשלרוב, להוציא מקרים חריגים, דווקא בגלל שזה כל כך חשוב או בגלל מאה סיבות מעכבות אחרות כמו, אם זה לא הכל- כלומר אין שם יופי מרהיב אז מוטב כלום, או מטעמי ביישנות (לא כולן אוהבות לבלוט ולעיתים מעט טיפוח עושה את ההבדל בין יופי סביר ליופי שמושך תשומת לב מוגברת) או מטעמי זלזול בהתעסקות בעניינים "שכאלה" ועוד סיבות כאלה ואחרות שלרוב, כמו בכל עניין דומה מסתירות סיבות עמוקות יותר מזו.
אגב זה נכון גםלגבי השמנה. נשים מלאות בודקות הרבה בגדים ברמת המרזה או לא מרזה, רזות- גם אבל פחות, ושמנות- לרוב יוצאות מהמרוץ, פשוט זורקות על עצמן משהו (לרוב! יש שאינן כאלה) וקונות בגדים "ליום שתרזנה" כאילו שהן יצאו מהמרוץ, כי אם זה לא הכל, אז כלום או שוב מבושה, מחוסר רצוןלבלוט וכו'.
לכן בהתייחס ל"גן העדן של שוטים" שציינת, לדעתי יש הרבה יותר שוטות ושוטים בצד שמנגד, של אלו שלא "באמת אכפת להם" לכאורה, אבל תראי איך שפת הגוף, ההילוך, שביעות הרצון משתנה כשהן עולות על עקב קטן, שמלה מחמיאה, אפילו סתם חולצה חדשה ובצבע מחמיא יותר מהסמרטוטים כל דבר אחר שנותן להן הרגשה של שדרוג חיצוני- והמסקנות תקבלנה ביטוי פיזי תרתי משמע.
[u]לפעמים אני חושבת שדווקא אלו שמתעסקות בפועל עם מראן החיצוני (תספורות, צבע, בגדים אופנתיים, ציפרניים), איך שהוא מרגישות טוב יותר איתו. כאילו, בעצם ההתעסקות עם זה הן שולטות במראה החיצוני שלהן. מין שהיה נעימה כזו בגן עדן של שוטים[/u]
אני לא מסכימה עם המשפט הזה, למרות שכל מה שכתבת קודם לו - קולע לדעתי מאוד :)
אני חושבת שגם "לנשים שמתעסקות יותר עם מראן החיצוני" יש הרבה גוונים.
יש שאוהבות וחונכו לטיפוח בריא, יש שלוקות באובססיה, יש שמוצאות מפלט, יש שנהנות מאסתטיקה בכלל בחיים אחת כמה וכמה אצלן, יש שחסרות בטחון, ויש גם וגם ועוד.
אני אישית חושבת שאלו שמשקיעות בעצמן דווקא אמיצות יותר בגדול, בכללי, מאלו שלא.
האחרות, אלו שאומרות "לי הכי טוב טבעי ובלי מספרה ובלי תשומת בל רבה לבגדים וכו'"- בעצם מורידות את עצמן "מהמרוץ" מהתרוממות הרוח שביופי, ובעיקר בעיקר מהכאב, של להביט במראה ולראות את הדעיכה האיטית, או לראות את הפגמים, שהרי אם משהו חשוב בהתעסקות היומיומית אז גם החסרון שלו או הפגמים שבו הופכים חשובים יותר, ואם משהו לא חשוב, דהיינו מזניחים ומטשטשטים התעסקות אז גם לא צריכים להתמודד עם החסרים.
דוגמא אישית ממני וממה שלמדתי... לפחות שתיים מחברותיי הטובות לא נפרדות מפאנים. תמיד צחקתי עליהן, לגלגלתי, עקצתי, שהרי כמה אפשר לעצב שיער ולמה בכלל? הוא יפה גם כך לרוב. ראיתי את עצמי בעיני רוחי כבעלת שיער טבעי יפה יותר ונח לעיצוב יותר- אבל לא התעסקתי ועדיין לא מתעסקת מי יודע כמה.
אממה, אני מסתכלת על תמונות פתאום בשנים האחרונות, על שפת הגוף שלהן, ובעיקרה על התמונה שעולה לי לראש כשאני חושבת על כל אחת ואני רואה לנגד עיניי שתי נשים נעימות למראה עם שיער שעושה חשק לגעת, שמאוד מחמיא להן, דווקא בגלל הפאן ולא בהכרח פאן כבד, משהו קליל של אחרי מקלחת שנותן צורה יפה לפנים בשלוב תספורת אחת לקתופה סבירה (ולא כמוני פעם בשנה, בבית מול המראה) ואילו אני, עם שיער הפרא, שגם אותו לא צריך להכניע, אבל קרם לחות עדין או פאן קליל לאחר מקלחת - היו משדרגים פלאים- אני קולטת שלמרותש הנתונים הראשוניים שלי טובים יותר לענייני שיער, דווקא אצלי זה שהוא מתנפח או משתולל פרא, מעניק מראה מרושל ולא בצורה יפה, אפילו לא מחמיאה בעליל (או כמו שאני תמיד אומרת, ישנן מעט בחורות שיכולות לשים טרנינג, חולצה זרוקה ולא להסתרק בבוקר ולהראות כאילו יצאו מפרסומת של דאב... רובינו גוצות, שמנמנות או כחושות מדי, חסרות פרופורצייה, עור לא מי יודע כמה ועוד ועוד ועם שיער שעושה מה בראש שלו). והרי שמעט קרם לחות אחרי מקלחת, תספורת קצת מושקעת ולעיתים פאן קליל - יכולים לחולל הבדל דרמטי, אז מה קרה פה?
קרה שנאלצתי בקולות של שטיח... להודות שפאן עושה לי טוב, גם למראה וגם לתחושה וההבדל היחידי ביני לבינן מסתכם בכך שאני עצלנית ומסרבת בתוקף להתחייב לעוד "מטלות" ביום יום מלבד אלו שכבר יש לי. זה הכל. ודווקא הן שבעבר נתפסו בעיניי כמגזימניות ואפילו שטחיות ביחס המוקפד לשיער- מתחייבות ומשקיעות ומטפחות מתמודדות עם העניין הזה בעיניי בצורה הרבה יותר יעילה ומרשימה. בדיוק כמוש אני מעדיפה לרבוץ מול המחשב עוד קצת במקום לנקות את הבית, או ללמוד. עניין של השקעה ותועלת.
הנקודה היא שהרבה כאלה שמתחמקים מעניין ההשקעה תולים את זה בזה שזה לא אכפת להם, כשלרוב, להוציא מקרים חריגים, דווקא בגלל שזה כל כך חשוב או בגלל מאה סיבות מעכבות אחרות כמו, אם זה לא הכל- כלומר אין שם יופי מרהיב אז מוטב כלום, או מטעמי ביישנות (לא כולן אוהבות לבלוט ולעיתים מעט טיפוח עושה את ההבדל בין יופי סביר ליופי שמושך תשומת לב מוגברת) או מטעמי זלזול בהתעסקות בעניינים "שכאלה" ועוד סיבות כאלה ואחרות שלרוב, כמו בכל עניין דומה מסתירות סיבות עמוקות יותר מזו.
אגב זה נכון גםלגבי השמנה. נשים מלאות בודקות הרבה בגדים ברמת המרזה או לא מרזה, רזות- גם אבל פחות, ושמנות- לרוב יוצאות מהמרוץ, פשוט זורקות על עצמן משהו (לרוב! יש שאינן כאלה) וקונות בגדים "ליום שתרזנה" כאילו שהן יצאו מהמרוץ, כי אם זה לא הכל, אז כלום או שוב מבושה, מחוסר רצוןלבלוט וכו'.
לכן בהתייחס ל"גן העדן של שוטים" שציינת, לדעתי יש הרבה יותר שוטות ושוטים בצד שמנגד, של אלו שלא "באמת אכפת להם" לכאורה, אבל תראי איך שפת הגוף, ההילוך, שביעות הרצון משתנה כשהן עולות על עקב קטן, שמלה מחמיאה, אפילו סתם חולצה חדשה ובצבע מחמיא יותר מהסמרטוטים כל דבר אחר שנותן להן הרגשה של שדרוג חיצוני- והמסקנות תקבלנה ביטוי פיזי תרתי משמע.