[u]אם קראת הרבה על הנקה[/u]
המידע שקראתי (לפני תקופת האינטרנט) על הנקה, היה מספרים סטנדרטים של הריון ולידה - מידע שלדעתי לא היה מספק. למדתי בעיקר בעצמי על עצמי - והיו גם קשיים (הקריאה בגיליונות "באופן" עזרה לי מאוד).
בזמננו, באמצעות האינטרנט, יש נגישות למידע רחב יותר. מידע מקצועי ומידע על חוויות אישיות של אנשים שיש אפשרות גם ליצור עימם קשר.

[u]לכן, מבחינתי "לא עוזר" הוא לא בהכרח "מזיק" - הוא לעיתים יכול לבלבל ואני מודעת לכך שהוא גם עלול להזיק[/u]
אבל זה באמת נכון - מזיק להקשיב לעצות גרועות של מי שלא מבינים בתחום. וזה מפני שאין אפשרות לפשר או לגשר בין שתי עצות מנוגדות בתחום הזה. אם קראת הרבה על הנקה תוכלי לסנן עצות שבבירור עוינות הנקה, אבל לא את ה"אפורות". ולעתים ליועצת הנקה יהיו עצות שלכאורה "הורסות הנקה" כמו לתת מוצץ (בגלל עודף חלב) או להשתמש בפטמת סיליקון כשיש כאבים. אבל רק מפי יועצת הנקה הייתי לוקחת עצות כאלה.

[u]לא עוזר=מזיק[/u]
הגישה שלי היא כזאת - אני מראש לא סומכת ולא מצפה - אני קוראת המון המון, בודקת, מבררת, שואלת, "מנסה על בשרי"....האחריות היא בעיקר [b]שלי[/b].
לכן, מבחינתי "לא עוזר" הוא לא בהכרח "מזיק" - הוא לעיתים יכול לבלבל ואני מודעת לכך שהוא גם עלול להזיק.

[u]בעיקר כשזה נעשה ללא ידע מקצועי בהנקה[/u]
יש הרי גם מצב כזה - בנות משפחה, חברות, אחיות ורופאות שתורמות מנסיון חייהן כאמהות וכתומכות בנשים אחרות ובאותה הזדמנות גם נותנות יחס אמפתי ואילו יש יועצות הנקה מתנשאות וקרות שגם עלולות לגרום נזק......

[u]לא הייתי סומכת על אף אחד שלא עבר הכשרה מקצועית אמינה וספציפית להנקה.[/u]
במקרים של בעיות או סיבוכים בהחלט הייתי מתייעצת עם מומחים אבל לפני זה אני אישית מעדיפה תמיכה מאמהות מנוסות (כמה שיותר).

[u]כדאי לנסות - עוזר, טוב. לא עוזר, ממשיכים הלאה....[/u]
בעקרון -- נכון, אבל כפי שאפשר לראות בהרבה סיפורים פה, לעתים קרובות בתחום הזה לא עוזר=מזיק. בעיקר כשזה נעשה ללא ידע מקצועי [b]בהנקה[/b]. לרוב הרופאות (והרופאים) והאחיות אין ידע כזה. גם לא לאלה שבטיפת חלב (בטיפת החלב שלי היה שלט עם שמותיהן וטלפוניהן של יועצות IBCLC באיזור. גם לדעת שלא יודעים זה משהו...).
לא הייתי סומכת על אף אחד שלא עבר הכשרה מקצועית אמינה וספציפית להנקה.

[po]מיילדת נולדת יולדת[/po]
דנה כתבה הלילה על התינוקיה.
ממליצה לך לקרוא.
[u]שתהיה לך לידה קלה ותינוק בריא ונפלא.[/u]{@

קראתי בדף [po]מדריכת הנקה עם בעיות בהנקה[/po]

אני לא מחדשת שום דבר - צריך מזל בחיים...
מאחלת לך הרבה מזל ושתפגשי אנשים טובים ומקצועיים.

_לדעתי גם בטיפת חלב אחות או רופאת ילדים יכולה להנחות אותך.
לא כדאי לסמוך על זה._

כדאי לנסות - עוזר, טוב. לא עוזר, ממשיכים הלאה....

[u]לדעתי גם בטיפת חלב אחות או רופאת ילדים יכולה להנחות אותך.[/u]
לא כדאי לסמוך על זה.

לגבי בדיקת הדם - אפשר לבקש מהאחות או הרופא/ה שיעשו את הבדיקה בגב היד (ואם האחות לא מנוסה לבקש מהרופא/ה - לקבוע תור).
לדעת [b]ל ב ק ש[/b] - לא הכרחי בדיקה בעקב!

בסיסי ביותר.
אני שמחה וגאה על זה שלא עלה על דעתי בכלל, לפני הלידה שיקחו ממני את בתי או למסור אותה לתינוקייה אפילו לדקה. ביות מלא. וזה-עוד לפני שהכרתי את "באופן".
כמה חבל שזה לא הסתדר בסוף.(כתבתי כאן למעלה את הסיבה...)

אני ילדתי בבוקר מוקדם ועד הצהריים כבר הייתי בבית, והבית היה לא קרוב במיוחד.
את בדיקת הדם עשינו כשבועיים אחרי הלידה בטיפת חלב, כי ילדתי לפני חג והכל היה סגור וכי ההנקה היתה לי יותר דחופה (והשאיבות כל 3 שעות) אז טיפלתי בזה קודם.
אפילו לא ראיתי איך המחלקה נראית, הלכתי ישר מחדר התאוששות, חוץ מלשקול ולהלביש, לא נתתי שיזיזו ממני את הילדה (ואחותי שהיתה בלידה הלבישה). מה פתאום שאנשים זרים יקחו ממני את התינוקת? לא הייתי מעלה על דעתי להשאיר אותה לבד במקום כזה וכולי תיקווה שאם אי פעם אני ארגיש רע אחרי לידה, רע מכדי להחזיק על הידיים בעצמי, יהיה מישהו קרוב שיחזיק ויחבק. בסיסי.

רוצה לשמוח יקרה,
מחזקת אותך בכל החלטה שתבחרי.
מוסיפה את שני הסנט הפולניים שלי - גם אם את מחליטה להשתחרר מיד מבית היולדות, כדאי לשקול גיבוי של סיוע במחלקה עצמה, למקרה שהשחרור ייאלץ להידחות קצת.
לידה טובה, ממני.

לגבי הבדיקת דם שלוקחים מהעקב-
אני השתחררתי מביה"ח לאחר חצי יום אשפוז. עשו לבתי את הבדיקה-דקירה בעקב בבי"ח אבל ביקשו לעשות שוב יומיים אחרי הלידה אז עשינו בטיפת חלב והיה זוועה- האחות לא הצליחה כמה פעמים והבת שלי צרחה.. )-: בטח תלוי על איזו אחות נופלים ובתינוק. פשוט לא יצא מספיק דם ודקרו אותה שוב ושוב...(דווקא זו הייתה האחות האחראית על התחנה, מבוגרת ועם ניסיון רב.)
מקווה שיהיה בסדר אצלך.
לידה קלה ותינוק בריא ורגוע...

מדקר במרכז: [url=http://www.d.co.il/25827400/40030001/]רני אייל[/url]
מומלץ בחום עם ובלי הריון. אם תגגלי קצת יותר לעומק בטח תמצאי גם את האתר שלו.

אילה בשדה הדגן: אשמח לקבל עצות בנוגע לדימום...וגם על הדיקור.
ובלי קשר- לפני הלידה הקודמת עברתי דיקור בשבועות שלפני הלידה שהמטרה שלו לשפר את יעילות הצירים. זה היה בדרום ואני מחפשת מישהו שמכיר את הטכניקה הזו במרכז- הבנתי שזה לא כל אחד. מכירה אולי?
ובכלל גם ל-פה ושם-תודה על ההסברים המפורטים. באמת נכנסתי לקרוא על בדיקת רופא יילודים. אני מתחילה לחשוב על זה יותר ויותר- בתקווה (ואמונה...) שהכל יעבור חלק. בלידה הקודמת אחרי שעתיים קמתי להתקלח לבד...אני מקווה לחזור על החוויה.
אולי כדי להיות רגועה עם זה אני אדבר עם טיפת חלב שלי לשאול אם קרה להם פעם ואם ידעו להתמודד.

משהו שקראתי בסיפור לידה של [po]תמר מתחילה[/po]:
_אני יושבת בתינוקיה ארבע (!) שעות ומחכה להתייחסות. לא מומלץ לזקנים, חולי לב ולנשים בהריון ואחרי לידה. חוויה מחרידה .
התינוקיה מזעזעת. יש שם בערך 60 תינוקות, חצי מהם בוכים (החצי השני פשוט התיאש כבר), הצוות אפילו לא שומע אותם. בשני מקרים כמעט הלכתי בעצמי למחלקה לקרוא לאמהות, אבל בסוף אחרי מספר פעמים שהפניתי את תשומת ליבן של האחיות, איזו מתנדבת הואילה לעשות את זה.
כמעט נתפס לי הצוואר מרוב נדנודי ראש המומים. אני מתקשה להאמין שההורים שמשאירים את התינוקות שלהם יודעים מה הולך שם.
רופא הילדים שמסתובב שם הוא טיפוס דוחה שפשוט מפנה את הגב ומתרחק ממני באמצע משפט (הוא עושה את זה גם לאחיות)._

[u]השאלה אם כל טיפת חלב או רופא יידעו מה צריך ואיך לקחת את הבדיקות, או שצריך למשל להגיע למישהו ספציפי ושמכיר את הנושא (ומי זה?)[/u]
ראי את הדף הערוך יפה כל כך ;-) [po]בדיקת רופא ילדים אחרי לידת בית[/po]

בארץ אפשר להשתחרר לאחר 12 שעות + צריך לחתום על טופס שחרור מוקדם. שמעתי שאפשר, באסרטיביות, להשתחרר גם קודם, אבל זה לא פשוט כי יש רופאים שממש מתנגדים לכך ומשכנעים להישאר.
פעמיים ביקשתי להשתחרר מוקדם יותר. מאחר וילדתי, בשתי הפעמים, לפנות בוקר, נשארתי יותר מ -12 שעות (נשארתי לילה אחד) כי הייתי צריכה לקבל אישור מרופא וגם כי בן זוגי ואני חשבנו שליתר ביטחון כדאי להישאר ללילה (טעות - לא התאפשר לי לאכול בנחת, לנוח, לישון).
אם תחליטי להשתחרר מוקדם יותר, מנסיון שלי, חשוב שתבקשי באופן נחוש ולא מהוסס, תאמרי שידוע לך שזה אפשרי ושעלייך לחתום + תצייני שאת הבדיקות תעשו בטיפת חלב.

[u]השאלה אם כל טיפת חלב או רופא יידעו מה צריך ואיך לקחת את הבדיקות, או שצריך למשל להגיע למישהו ספציפי ושמכיר את הנושא (ומי זה?)[/u]
אצלנו הרופאה בטיפת חלב עשתה את הבדיקה.

[u]דוקרים את עקבו הזעיר של התינוק הגרגיר (חרוז חמוד),[/u]
הבנו שבעקב הבדיקה הרבה יותר מציקה וכואבת, לכן הרופאה דקרה ב [b]גב היד[/b] עם צינורית קטנה. אפשר למרוח משחה לאילחוש ("אמלה" - 15-30 דקות לפני הבדיקה למרוח על גב היד ולעטוף בניילון נצמד מסביב לכף היד לספיגה טובה יותר. מאחר ולא יודעים מראש איזה יד תיבחר, כדאי למרוח משחה בשתי הידיים).

לגבי יועצת הנקה - הבנתי שמדובר בעלות גבוהה, לכן אני מצטרפת לדבריה של אילה -
[u]או שתחליטי לבקר אותה את בבית החולים שבו ילדת(אחרי שביליתם קצת בבית ואת יודעת שיש דברים שאת רוצה להתיעץ לגביהם) . או לפני שאת הולכת משם .השירות הזה אמור להנתן ליולדת.[/u]
לדעתי גם בטיפת חלב אחות או רופאת ילדים יכולה להנחות אותך. בכל אופן כאן באתר תוכלי לקרוא על הנקה ולקבל תמיכה מאמהות מנוסות.

ממליצה לך מאוד על שימוש ב [b]מנשא[/b] (יש כל מיני סוגים, לי היה נוח מנשא מבד דק, רך ונמתח) -
[list]
[*] אני הצלחתי לישון עם מנשא בעזרת כמה כריות מאחורי הראש/גב בתנוחה של בערך חצי שכיבה.
[*] רוב התינוקות אוהבים שמרימים אותם, אוהבים להיות עטופים (במיוחד תינוקות בשבועות הראשונים), אוהבים להיות בתנועה.
[*] שמתי לב שהמנשא מרפה את הגוף של התינוק, מרגיע ולעיתים זה עוזר לשחרר קקי יותר בקלות.
[*] כשהתינוקות גדלים קצת ומחזיקים את הראש טוב ,הם מאוד נהנים להיות עם הפנים כלפי אנשים /הסביבה, וכל כך נעים לטייל/ לערוך קניות עם המנשא.
[*] [u]איך מסתדרים עם שניים[/u] - גם בעניין זה המנשא ממש מומלץ (לדעתי הכרחי, אבל זה עניין אישי).
[*] גם הבן זוג, סבא, סבתא, דודים, חברות יכולים להשתמש במנשא - והגב שלך יכול לנוח.
[*] <מנשא - מתנה שכיף לקבל (אם אפשרות להחליף, כי יש כל מיני סוגים ויש כאלה שלא יהיו לך נוחים).>
[/list]

ב ה צ ל ח ה @}

אני יכולה להגיד לך בביטחון שאם תגשי לטיפת חלב אחרי 48 שעות מהלידה (לא חייב להיות בול על הדקה , תקבעי איתם שעה שנוחה להם וכמובן לעצמך , )יקחו את הבדיקת דם.אני עשיתי את זה עם ביתי . האחות בטיפת חלב התרגשה מזה מעט , כי בכל זאת היא פחות רגילה לזה מאשר לחיסונים . היא עשתה את זה בהצלחה רבה.גם אם משהו עשה את הבדיקה בבית חולים והמעבדה מדווחים שהבדיקה לא אפשרית , אז האחות בטיפת חלב היא הכתובת.
איך עושים את הבדיקה ?
דוקרים את עקבו הזעיר של התינוק הגרגיר (חרוז חמוד),
מעט דם זולג ואז מספיגים אותו על נייר סופג שמצוירים עליו עיגולים .זה מין טופס מיוחד .
רושמים את כל הפרטים של התינוק , את פרטי ההורים , וכ' , יצינו בוודאי שהיתה בעיה עם האחות ,
את הנייר שולחים למעבדה בתל השומר בדואר , אחרי שהדם נקרש .
במעבדה הזו בודקים את ה'ניירות ' המוספגים בדם של כל הילודים בארץ.
אם יש בעיה ויש לבדיקות תוצאות לא טובות אז מתקשרים להורים.אם הכל בסדר , לא שומעים מהם.

נכון שבודקים PKU והורמוני בלוטת התריס ואלה שתי בדיקות חשובות ,לא הייתי ממליצה לאף אחד לותר עליהן .
אני אחות ועבדתי במחלקת יונקים , כמה פעמים אמרתי את המשפטים האלה , אין ספור..

אם יש לך צורך להתיעץ עם עוד משהו לגבי התינוק , אחרי שיולד בעזרת השם , תוכלי לקחת אותו בדיקה אצל רופא ילדים , אם יהיה משהו יותר בעיתי אז גם הפניה לאנדוקרינולוג ,לבדיקות מטבוליות ,אבל זה הכל [b]אחר כך[/b], אחרי שהוא יהיה פה , אחרי שתכירו , אני מאחלת לך ולו הרבה בריאות .


******************************************************

אני עזבתי את בית החולים אחרי תוצאות בדיקת הדם לספירת דם דחופה של התינוקת(היתה סיבה לעשות לה בדיקת דם כזו , כמובן שלא בכל לידה עושים ) .רציתי אני בעצמי להרגיש שאני בסדר , שאני מרגישה טוב וחזקה .
יולדת שזקוקה למנוחה מידית אחרי הלידה , זה עינין אחר ,
אבל אם תוכלי לקום וללכת קצת בלי להרגיש שאת נופלת (ירידת לחץ דם /תשישות), אפשר לשקול לחזור הביתה . הנוהל בכמה מדינות הוא לחזור הביתה אחרי שעתים עד ארבע אחרי הלידה.
**********************
אני חושבת שעזר לי מאוד הקריאה בדפים פה האתר [po]להסתדר עם שני ילדים[/po] ודפים נוספים.
לגבי הגיפה : למה את מתכוונת לדימום ?
(אם כן , יש לי רעין שממש אשמח לתת )
לגבי כאב , אני חושבת שכדאי לברר על מישהי שעושה דיקור סיני ושיכולה לעשות לך ביקור בית . זה יעלה כסף , אבל יש טכניקת דיקור שמקלה על אזור הרחם ועוזרת לשחרר אותו וזה נפלא .
בשבוע שעבר עברתי דיקור והוסת עבר באופן הרבה יותר טוב מאי פעם , היה פשוט טוב.
תשאלי לגביי זה ותתעניני.
לגבי הנקה , תזמיני ותשריני לך ביקור של יועצת הנקה.או שתחליטי לבקר אותה את בבית החולים שבו ילדת(אחרי שביליתם קצת בבית ואת יודעת שיש דברים שאת רוצה להתיעץ לגביהם) . או לפני שאת הולכת משם .השירות הזה אמור להנתן ליולדת.
לפי דעתי , את האוכל והסדינים של הבית חולים רוב היולדות לא צריכות , שירות שמטרתו לאפשר לתינוקות שלנו לקבל את המזון האולטימטיבי בשבילם =יעוץ הנקה , זה משהו ששווה את המימון מביטוח לאומי .

אם אנשים רוצים לתת לך מתנות להולדת הבן , אולי ,תציני שהיית שמחה לקבל טיפולים כאלה וכמובן מרק , בישולים וסלטים.

טוב, באמת יש לי הרבה על מה לחשוב עד הלידה... נראה לי שמעורבים כאן עוד גורמים וחששות (בין השאר-איך מסתדרים עם שניים, פחד מהכאב והג'יפה שאחרי הלידה, להתחיל שוב להניק (ההנקה היתה כיפית- אחרי שעבר השבוע הראשון...) ואיך מתמודדים עם האדם הקטן הזה...) אבל הרעיון לשבור את המסגרת ושאם הכל בסדר לא חייבים להשאר בביה"ח קוסם לי....
תודה....
ובקשר לבדיקה- מסתבר שלא בודקים רק PKU- אלא למשל תפקודי תריס. אבל אני מאמינה שאם הולכים לבדיקות פשוט ללא האשפוז- כבר עושים הכל. השאלה אם כל טיפת חלב או רופא יידעו מה צריך ואיך לקחת את הבדיקות, או שצריך למשל להגיע למישהו ספציפי ושמכיר את הנושא (ומי זה?)

יש דפים בנושא (הדפים ארוכים, ממליצה לקרוא לאט לא הכל בבת אחת)
[po]תינוקות בתינוקיה[/po]
[po]חוויות מהתינוקיה[/po]
בהצלחה

אה, שכחתי, שתהיה לך לידה קלה ותינוק בריא ונפלא.

יקירתי,
אני ממש לא רוצה להקשות עליך או לבאס אותך אבל אני לא הייתי נשארת במקומך בבית החולים אלא חוזרת הביתה ונחה כמו שצריך.
בית יולדות בישראל זה לא מקום לנוח בו. אני עברתי את הסיוט הזה עם הילדה הראשונה שלי ואחרי הלידה השניה, פה בלונדון, שוחררתי הביתה אחרי 7 שעות ונחתי כמו שצריך, בלי משפחה קרובה ליד (כולם בישראל כך שלא היתה לי עזרה), רק בעל וילדה שהיו איתי.
ישנתי במיטה נורמלית ונוחה, אכלתי אוכל מזין וטעים, העברתי את הזמן בשקט ושלוה עם האנשים שהכי נעים היה לי להיות איתם.
אם אלד שוב בארץ אשחרר את עצמי תוך כמה שעות ואשלם למחרת לרופא פרטי שיבדוק אותנו. זה לא זול אבל שווה את הבריאות הנפשית שלי ובטוח יוסיף לי כמה שנים בריאות בחיי (לא להיות במחלקת יולדות).

[u]לבקש שיקראו לך על כל בכי[/u]
לא יקראו לך. אין סיכוי
לבן שלי שהיה בביות מלא היה תחביב בימים הראשונים לחייו לינוק בכל שעות הלילה, ישבתי איתו בחדר שליד התינוקיה (צינוקיה כבר אמרנו?) והאזנתי לצרחות של תינוקות רבים במשך שעות רבות.
האחיות ישבו פתרו תשבצים, גלשו באינטרנט וחיפשו נופשונים זולים, אה כן, מידי פעם ניגשו לאחת העריסות התבוננו מגבוה בילד (ילד, תינוק קטן הכי קטן שאפשר להיות) ואמרו דברים כמו "אוי אתה ממש חזיר קטן, אי אפשר לתת לך עוד אוכל, טוב לא נורא, מחר אתה הולך הביתה ושם תאכל כמה שתרצה"
כל החודש הראשון לחייו של בני זכור לי כסיוט של חוסר שינה ודיכאון אבל כל פעם שאני נזכרת בתינוקיה אני יודעת שאהיה מוכנה לעבור גם מיליון שנה של חוסר שינה ובחיים לא אשאיר תינוק שרק נולד בחדר הזה, המואר, הקר, הרועש וחסר האהבה.

[u]רק המחשבה על זה שהיא לבד במקום להיות מוגנת קצת קשה לי.[/u]
אז שלא תהיה לבד, אם לא משפחה, מה לגבי ביביסיטר?

מי שיעזור בשמחה ובגישה שאת אוהבת, ולא רק בבי"ח, גם בבית אחר כך, מי שיעזור למצוא מרווח נשימה...

[u]יולדת אחרי לידה צריכה עזרה, יקירתי. זה לא מותרות אלא צורך חיוני.[/u]
מסכימה מאד!!
אני חושבת שהתינוק צריך אותך מאד וגם את צריכה אותו. נכון זה קשה וכיף לישון בשקט... בלי לדאוג ולהתעורר, אבל עזרה אחרי הלידה זה באמת צורך חיוני ביותר.
אני ילדתי במלחמה האחרונה לפני שנה וחצי.
לפני הלידה היה ברור לי שאני לא נפרדת ממנה ויהיה ביות מלא. אמרו לי מראש שבבי"ח הזה אין שום בעיה לביות מלא והיא תהיה איתי.
ילדתי אחרי ימים מתישים של צירים ופתאום-אחרי הלידה אומרים לי שבגלל המלחמה התינוקות-רק בתינוקיה ולא יוצאים ממנה בכלל. רק הביתה... (התינוקיה היא במרחב מוגן) ואני-בכלל לא חשבתי על זה שאני יכולה ללכת הביתה מתי שארצה (מי בכלל יכל לחשוב?? הייתי כזאת מרחפת ומותשת) ככה שבלית ברירה ועם הרגשה...אני אפילו לא יודעת איך לתאר כמה זה היה קשה..השארתי אותה שם היא צרחה בתינוקיה (אח"כ נרדמה ונרגעה אבל-למה לא עליי??) ואותי הובילו למחלקת יולדות.
השעה הייתה כמעט אחת בלילה אני חושבת,בקושי הצלחתי להירדם למרות שהייתי מותשת. קמתי להניק אותה בלילה מתי שהיו "שעות הנקה". (טוב, ברור שאני צריכה לכתוב את סיפור הלידה, יש לי הרבה מה לזכור ובפעם הבאה-בע"ה - אני משתחררת מיד!)
[b]אני חושבת שההתאוששות אחרי הלידה תהיה לך דווקא יותר קלה אם התינוק יהיה איתך[/b]. הוא צריך אותך כמו שאת צריכה אותו. קראתי פעם שההפרדה בין האמא לתינוק אחרי הלידה גורמת לאמא הרגשה כמו של אבל: היא ילדה, הגוף מוצף בהורמונים (פרולקטין אולי?) שגורמים לה לתחושות האימהות וההענקה לתינוק וההיקשרות אליו ו-פתאום אין תינוק. הוא לא איתה. כאילו חס וחלילה מת. וככה היא מרגישה. ככה אני הרגשתי ולא הבנתי את זה גם הרבה זמן אחרי הלידה. (לא הבנתי למה הרגשתי כ"כ רע באותו זמן).
[b]ואם-תקבלי הרבה עזרה. ותרשי לעצמך לקבל הרבה עזרה.[/b] באמת פעם, עם השבט והחמולות...היה יותר קל. היום אנחנו הרבה לבד וגם לא נעים לנו לפעמים לבקש עזרה וחבל.
וגם-לזכור שתמיד אפשר ללכת הביתה מוקדם מהמקובל. זו זכותך.
לידה קלה, נעימה ורק בריאות!

אני ממליצה למצוא חברה שתהיה איתך בלילה.
מישהי שאני מכירה הביאה את אמא שלה ללילה הראשון ואפאחד לא אמר לה כלום.
אפילו נתנו לסבתא להיכנס עם התינוק לתינוקיה מדי כמה שעות בשביל בדיקות שהיה צריך לעבור.
התינוק היה איתה, אמא שלה היתה איתה, היא ישנה, אמא שלה לא. עבר יופי.

[u]רק המחשבה על זה שהיא לבד במקום להיות מוגנת קצת קשה לי.[/u]
בדיוק. תינוקיה זה לא מקום סימפטי. אם אפשר לא להיות שם - עדיף.

סתם מנסיוני האישי-
ילדתי בערב ובבוקר הלכתי הביתה ע"מ להעזר באמי ובעלי.לולי היה לילה הייתי הולכת מיד .לגבי בדיקת ה pku שהזכרת -צריך פשוט לגשת לטיפת חלב או לבי"ח משהו כמו 36 שעות אחרי הלידה(לא זוכרת בדיוק אז תבררי.בכל אופן יש טווח זמן כך שאם זה יוצא לילה או שבת אפשר לחרוג וזה בסדר)זה קצת טרטור אבל שווה.תינוקיה היא לא מקום נעים.
שיהיה במזל טוב ובשמחה!

קודם כל תודה על כל התגובות... לא הייתי פה יומיים ולא חשבתי שיהיו כ"כ הרבה...
לא חשבתי על האפשרות שמישהו יישן איתי- איפה זה אפשרי? האמת שקשה לי לראות איך לארגן כזה דבר (המשפחה רחוקה-בדרום ואני במרכז, ובעלי יהיה עם הגדולה) אולי אם יצא לי להיות בשבת בבי"ח...
בקשר לשחרור מהיר- גם רעיון, מעניין אם זה כזה פשוט וגם- לגדולה שלי גילו בבדיקות שעושים בבי"ח תת פעילות של בלוטת התריס והצילו אותה ואותנו מחיים עם ילדה עם פיגור- אז חשוב לי כל הבדיקות האלו, וזאת שאלה איך עושים את זה אם משתחררים מהר.
קשה לי המחשבה על להשאיר תינוק קטן לבד, בוכה וכו', ועדיין- נורא מפחדת לקחת את כל האחריות לבדי ובמצב של אחרי לידה. אולי כמו שהיו שהציעו להצהיר על ביות ולראות איך אני מרגישה עם זה.-קשה לי להאמין שילד שני זה כל כך שונה מבחינת הביטחון בטיפול...-
אני חייבת להגיד שבלידה הקודמת לא הצטערתי שהיא היתה בלילות בסוף בתינוקיה, לא הרגשתי השפעה על ההנקה מ-10 CC תמ"ל, רק המחשבה על זה שהיא לבד במקום להיות מוגנת קצת קשה לי.

אה, ואני לא בטוחה ששם הדף הולם לגמרי את תוכנו. הרי לו באמת לא היית רוצה ביות, לא היית פותחת את הדף הזה, ובטח לא כאן באתר. מהדברים שאת מעלה, [po]חוששת מביות[/po] נראה לי שם נכון יותר. מה דעתך?
>מחקי אם לא רלוונטי<

[u]אני חושבת שהשהות עם התינוק אחרי הלידה חשובה הרבה יותר מלידה מוצלחת או טבעית[/u]
משפט מפתח בעיני.
(אולי מפני שזו היתה האמונה התת מודעת שלי, הלידה שלי היתה לא משהו, והביות וההנקה היו נהדרים)
קצת קשה לי עם השימוש במונחים "אסון" או "טראומה", מפני שמה שיקבע בסופו של דבר את הדברים האלה זו הגישה שלך, הטמפרמנט שלך ושל התינוק/ת וההתאמה ביניהם. זה לא חייב להיות טראומטי או אסון, אבל בהחלט יכול להיות כך.
אה, וגם ביות מלא יכול להיות כך -- את הרי יודעת זאת מנסיונך. לכן פתחת את הדף הזה...

מה שאני כן יכולה לומר באופן פחות-או-יותר אובייקטיבי, זה שהיו לי אינדיקציות לכך ששהייה בתינוקיה, ככלל, אינה מצב נעים עבור התינוק, וודאי לא מיטבי. ראיתי זאת בסיורים לפני הלידה, וקיבלתי המחשה ברורה לכך כשהנחתי את המבוית הצעיר והמנומנם שלי בתינוקייה לעשר דקות פיפי ומקלחת, וכשחזרתי מצאתי אותו ישן בשלווה בינות לחמישה עשר תינוקות בוכים [b]ביחד[/b]. השוני בינו לבינם היה מהמם בבולטותו. לקחתי אותו ועפתי לי מתחומי התינוקייה. מהר.

אבל, בחיים כמו בחיים, יש מצבים מורכבים יותר, ובהחלט ייתכן שמה שלא אופטימלי לתינוק הבודד יהיה כן אופטימלי למערכת בכללותה (קחי למשל מקרה של אם חד הורית שחייבת לצאת לפרנס, גם אם לדעתה שהייה במסגרת בגיל ינקות לא טובה לילד. אבל גם לגדול בלי אוכל זה לא משהו. מה שהיא יכולה לעשות זה למצוא את הפתרון הטוב ביותר [b]בנתונים הקיימים,[/b] גם אם הוא לא אופטימלי עבור הילד).

ואת המערכת שלך רק את מכירה. ולכן רק את תוכלי להחליט מה אופטימלי בתנאים שלך. מה שרוב המגיבות כאן עושות, זה לחדד לך את ההבנה ששהייה בתינוקייה אינה טובה לתינוק. זה משהו שחשוב שייכנס למסגרת שיקולייך ויקבל משקל נכבד מאד. נכבד -- אך לא בלעדי.
מצטרפת בחום להמלצה להשיג עזרה ולא לסמוך על בית החולים בעניין (שיכולות להיות לו הכוונות הכי טובות בעולם, אבל זה לא אומר שהוא תמיד מצוייד בכלים לקיימן).

לידה ופוסט-פרטום מקסימים לך!

בלידה הראשונה לא ידעתי כלום מהחיים שלי, היתה לידה מזעזעת, לא היתה אופציה לביות בלילה, לא חשבתי, עבר , נגמר.

לידה שניה (לא מזמן) בירור מקיף על בתי חולים בירושלים עם ביות. הולכים על עין כרם, לידה מצוינת, ביות מלא היה אחלה!
כשרציתי להתקלח ביקשתי משותפתי לחדר שתשים עין (הוא ישן בטטה) וההיפך. כשלא היתה לי שותפה הבאתי לאחיות- בביות אין תינוקיה!!!!!!
הן שמו אותו בפינה אצלן (ישן) כשחזרתי הוא היה בידיים כי בכה וזהו. כול חוית בי"ח היתה טובה.
עין כרם מאוד מומלץ לטעמי למחפשות ביות, החדרים בנויים לכך, כול הבדיקות לידך,נותנים טופס בו אפשר להקיף חיסונים שלא מעוניינים בהם,יועצת הנקה באה אליך וכפי שכתבתי אם יש בעיה התינוק נמצא אצל האחיות. לא מעבירים לתינוקיה של מחלקה אחרת!

אני לא חולקת על כך שלתינוק זה עדיף, אני חושבת שגם פותחת הדף יודעת את זה,
אני רק חושבת שהטווח בין "עדיף" לבין " סוף העולם" הוא גדול

ממליצה לפותחת הדף לדחות את ייסורי המצפון האפשריים והדאגות, לשחרר ביטויים כמו "סוף העולם" ומחשבות על כך שעלולה לגרום טראומה נוראית לתינוק, עוד בטרם נולד....
ללדת,
לראות איך מרגישה,
ואז, בהתאם להרגשתה, לנסיבות, לתנאים להחליט,
מהנסיון שלי, מה שתקף ללידה אחת לא בהכרח חוזר גם בשנייה,
בכול מקרה, שיהיה בהצלחה (()),

[u]היא צריכה לקבל החלטה שתשקול את צרכיה ואת צרכי התינוק.[/u]
הבעיה היא שהטיפול בתינוקייה, האופציה היחידה כמעט בבי"ח, רחוק מלהיות מיטבי עבור התינוק.
יש אמהות ללא עזרה, שמגיעות הביתה מבי"ח ושוכרות אחות לילה. לתינוק זה ודאי עדיף.

_איך באמת זה לשים תינוק בן יומו בתינוקיה? סוף העולם? טראומה? או סיוע נצרך ליולדת מותשת?

ד. כול התשובות נכונות P-:.
הכול תלוי בנסיבותיה האישיות של היולדת.

בלידה הראשונה, רציתי ביות מלא אבל הילדה נלקחה לניטור חמצן או משהו בסגנון של 24 שעות בגלל מום התפתחותי שהתגלה בהריון. היא הובאה אלי בכול פעם שהייתה רעבה והנקתי אותה. למחרת כבר הייתה איתי.

אולי בגלל שלא הייתה ברירה או בגלל שחוויתי את זה כרצוי והכרחי - לא זכורות לי טראומות מיוחדות. הייתי גם מאוד חלשה בקושי הצלחתי לרדת מהמיטה ובדיעבד, אם לא היה כך, אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לטפל בה כראוי. מאוד שמחתי שבהמשך היא הייתה איתי. ביום הראשון לא הספקתי לקלוט ולהתעמק בתינוקיה, הייתי כאובה, בהלם הלידה ובהתרגשות ולכן אולי לא היו לי יסורי מצפון, גם הייתה לי סיבה מוצדקת... (אלק) ולא נדפק שום דבר, היילדה הייתה בסדר גמור, עד היום, טפו טפו טפו.

אני חושבת שבאמת עדיף להיות עם האמא אבל זה לא סוף העולם, ואם האמא מרגישה חלשה, שאין לה כוח, אם אין מי שישאר איתה, כל אלו הם גם סיבות מוצדקות, ובפני מי בכלל צריך להצטדק...עדיפה בעיני אמא שתרגיש טוב עם עצמה, גם אחרי ליילה ללא ביות, עם כוחות לטפל ולדאוג לתינוק מאשר אמא שמרגישה רעה מן ההתחלה, חלשה, חסרת אונים ועוד

לא חייבים להחליט מראש, אפשר לבקש ביות מלא ואז להתחרט, זה גמיש, אני לקחתי את הבת שלי גם באמצע הליילה, שתהיה ליידי, כי לא רציתי שתהייה בתינוקייה וכי רציתי שתהייה ליידי - זה שיפר את הרגשתי - אם זה לא משפר את הרגשתה של האם הטרייה אלא להיפך, היא צריכה לקבל החלטה שתשקול את צרכיה ואת צרכי התינוק.

אני ילדתי בליס את שני ילדי.
השני היה ממש לא מזמן והייתי באותה התלבטות ממש. מה שעשיתי בסופו של דבר זה שהוא היה איתי רוב הזמן, אבל כשנרדם ואני רציתי להתקלח / לישון הבאתי אותו לתינוקיה עם פתק גדול וברור שברגע שמתעורר שיקראו לי (+ מס' חדר ומס' פלאפון). למרות הלחץ שלהם שם זה עבד.
וראוי לציין שלא היתה לי כל בעיה להוציא אותו משם מתי שרציתי - בכלל לא שאלו שאלות. רק ביקשו לחזור עד לבדיקות וכו' ואז הייתי איתו.
אני חושבת שכשהם ישנים את יכולה לתת למישהו אחר להשגיח בלי להיות 1 על 1, ובגיל הזה הם ישנים הרבה שעות.
רוב הפרידות שלנו היו לשלוש שעות בערך - הבכור גם די קטן ואני לא ישנה רצוף הרבה שעות כבר כמעט שנתיים, אז גם בלילה הרדמתי אותו בעצמי והבאתי אותו ל-3 שעות ואז החזרתי אותו אלי להמשך שינה אחד ליד השני. ההתעוררויות אחרי 3 שעות טבועות בי כבר אז לא ישנתי רצוף הרבה שעות ויכולתי לסמוך על זה שאתעורר לקחת אותו בלי שיעבור לילה שלם ולא יקראו לי.
הייתי צריכה "חופש מאחריות" לכמה שעות אבל אחרי כ-2-3 שעות העדפתי שישן לידי. ושנינו ישנו יחד.
נראה לי עדיף ככה מאשר לתת להם לתת סימילאק - הם עושות את זה מאוד לא בנימה אישית (לא באה בטענות אליהן, זאת אחת העבודות שהכי ברור לי בעולם שלא ארצה ואוכל לעשות אף פעם!)
וגם אם צריך סימילאק כי לא יודעים להניק נראה לי שעדיף שהאמא תתן.
ואפשר כמובן להעזר באחרים בזמן הזה, לתאם עם אחות / בעל / אמא שיקחו אותו לשבת בלובי ואת תשני קצת או תתקלחי.
אם לילה אחד שלם עוזר לך להיות בנאדם ולא מספיק לך כמה שעות כמו שכתבתי - לדעתי כדאי לארגן שמישהו ישן איתך או אפילו יבוא רק לחצי לילה. לי הסכימו בליס שאחותי תהיה איתי כל הזמן כי אמרתי להם שהיא עוזרת לי בהנקה. בסוף לא נשארה כל הלילה אבל לא היתה בעיה שתשאר אם היינו רוצות.
אבל - בעיני זה לא סוף העולם! אמא בנאדם יכולה להחזיר את כל תשומת הלב שצריך, הרבה יותר טוב מאמא תשושה וכעוסה. כשאת ערה שימי אותו עלייך והוא יקבל חזרה את מה שצריך.
וכמובן שיש ילד/ה גדול/ה שצריך להיות שם בשבילם כשהם באים כי זה בטח פעם ראשונה שהם בלי אמא...
בהצלחה ושיהיה במזל טוב!
:-)

_אפשר כן להצהיר על ביות מלא ואם את חייבת בייביסיטר פשוט לגלגל את העולל לתינוקיה .
מניסיון - מקבלים בלי בעיה._
אצלי- בלידה הראשונה חמותי נשארה איתי בלילה, ובבוקר כשקמתי היא השגיחה עליו (הוא ישן) ואני התקלחתי והסתדרתי. בלילה השני בעלי נשאר איתי (היינו בחדר לבד כי הייתי היחידה (! P-:) בבית מלא במחלקה... ולא רצו להפריע ליולדות האחרות...)
אבל היה זמן במשך היום בין הזמן שחמותי עזבה והזמן שהגיע הבעל שרציתי... לא זוכרת מה :-) אז שמתי אותו לכמה דקות בלי בעיה...
בלידה השניה- בבית, אז הדאגה היחידה שלי הייתה שיתנו גם לי להחזיק אותו קצת ;-)

הי,
אני מאד מבינה את החשש שלך מתשישות אחרי הלידה, ומתוך כך את הרצון להיעזר בתינוקיה.
מהניסיון שלי:
לידה ראשונה (טבעית, רגילה, לא ארוכה או מתישה במיוחד) - במילא לא ישנתי אח"כ מרוב התרגשות, בדיעבד אם התינוק היה אתי הוא לא היה מפריע ליץ אבל [b]פחדתי[/b] שהוא יקש עלי, שאני לא אדע מה לעשות, והיה לילה, וחושך ומעט אחיות ושכנעו אותי ש"רק לילה אחד, כדי שאח"כ יהיה לך כוח". אז הוא היה רק לילה אחד, וההנקה נדפקה לנו לחמישה חודשים (של תפיסה לא נכונה ודלקות בשד). אני לא מצטערת כל-כך על הזמן שלא היינו יחד (כי אני יודעת שהוא בכה ולא צרח - בעלי צפה על התינוקיה מבחוץ), אני כן חושבת שזה היה מיותר ומזיק.

לידה שניה (כנ"ל, רק קצרה יותר) - בבי"ח בחו"ל. אין שאלה של ביות כן/לא , ברור לכולם (אמא ואחיות) שהתינוק עם אמא (שימי לב מה הציפיה החברתית והשדר הרפואי עושים), התינוקיה ריקה, למעט תינוקות שאמא שלהם ביקשה עזרה במפורש. חדר פרטי עם מקלחת ושירותים פרטיים (אהה! ) . התינוק אתי כל הזמן, יש לי כבר ניסיון של ילד שני (זה צף ועולה, גם אם חושבות ששכחת). נעזרת באחות או באבא כשרוצה להתקלח, כדי שישמרו על התינוק. מתפללת שגם בארץ נגיע לתנאים כאלה (למי שרוצה בי"ח).

מסקנות:
[list=1]
[*] תהיי שלמה עם מה שאת עושה, תמדדי נזקים מול תועלת. אולי עדיף להשקיע במציאת עזרה (בייביסיטר, אמא, אחות, בת דודה, דולה פוסטפרטום) על פני לצעוק כדי לקבל את התינוק בחזרה... או להתאבל אח"כ על שעות אבודות. אני נחתי הרבה בבי"ח (אם לא נמצאים במסדרון), אפשר לסרב לפגישות עם רופא/בדיקות דם, להתעלם מהעולם ולישון. דוקא לא הייתי משתחררת מוקדם. מצד שני, אם את תשושה אחרי הלידה ואין לך שום עזרה...את צריכה לעשות את מה שיתן לך הכי הרבה כוחות כדי לטפל בעצמך ובתינוק שלך.
[/list]

[list=1]
[*] עם ילד שני זה שונה.
[/list]

[list=1]
[*] רק אחרי הלידה את תראי ותדעי מה הכי מתאים לך. לא צריכה להחליט עכשיו. לחשוב - כן, אבל לא להילחץ מזה.
[/list]

מאחלת לך הרבה שמחה, לידה קלה, וחיבור מופלא עם התינוק/ת.

נמרה.

שאלה שהטרידה אותי:
[u]לא ידעתי להניק והביאו לי אותה בחצות להנקה[/u] - אם הבנתי נכון אז בעצם היא היתה בתינוקייה בלילה? ז"א זה לא היה ביות [b]מלא[/b] בכל מקרה?

[u]אפשר לא להצהיר על ביות מלא, אבל בפועל להשאיר את התינוק לידך כל הזמן. ואם את מרגישה שאת לא יכולה לשאת, להחזיר לתינוקיה.[/u]

אפשר כן להצהיר על ביות מלא ואם את חייבת בייביסיטר פשוט לגלגל את העולל לתינוקיה .
מניסיון - מקבלים בלי בעיה.
יותר בעיה לקבל בחזרה...
לא משהו שכמה צעקות לא יפתרו D-:

אפשר לא להצהיר על ביות מלא, אבל בפועל להשאיר את התינוק לידך כל הזמן. ואם את מרגישה שאת לא יכולה לשאת, להחזיר לתינוקיה. לבקש שיקראו לך על כל בכי. כמובן, שאם תשיגי עזרה שתאפשר לך מנוחה ושהתינוק יהיה איתך בחדר - הכי טוב.
התשישות הנוראית בימים האלו היא בעיקר בגלל סדר היום בבית החולים. מעירים אותך ב6:00 בבוקר לבדיקות דם/ החלפת סדינים, שטיפת רצפה. וכל היום אוכל/ ביקור רופאים/ שעת ביקור לאורחים/ סתם רעש מסביב. בקיצור אין 10 דק' רצוף שאת יכולה באמת לנוח. אם היית יכולה לנוח באמצע היום, היה לך פחות קשה להתעורר ב12 בלילה להניק את התינוקת.

בהצלחה!

אין לי מה לחדש, אבל רוצה להצטרף לקודמותי. גם אני עד היום, יותר משנה אחרי, מבכה על השעתיים שבילינו בנפרד כשלא שחררו אותה מהתינוקיה, אבל כמו שאמרו לפני: יש אלטרנטיבות: מלונית, שחרור מוקדם. אני חושבת שהשהות עם התינוק אחרי הלידה חשובה הרבה יותר מלידה מוצלחת או טבעית. זו קבלת הפנים שלו לעולם והרושם הראשון שנחרט לו לגבי המקום בו הוא הולך לעבור את גלגולו הנוכחי. אני גם בטוחה שהיות וזו לא תהיה לך הפעם הראשונה לטפל בתינוק תהיי פחות חסרת אונים.

מסכימה עם הכותבות לפני. להשיג עזרה ולא לשים בתינוקייה. אני עוד מתאבלת על השלוש שעות הראשונות אחרי הלידה של הבכורה שעברו עליה שם. ואכן, אני זוכרת היטב את תחושת חוסר האונים כשכל הלילה היא רצתה רק להיות עלי ואיך בבוקר כשרציתי להתרחץ פחדתי להשאיר אותה לבד. ומעל הכול, תחושת הבדידות בבית החולים מול הצוות והיולדות האחרות שחושבות שאת מוזרה אם התינוקת שלך לידך אחרי הלידה ולא יודעות לעזור לך בכלום. בטח לא בהנקה. ואולי לכן הלידה השנייה שלי היתה בבית.
אבל כמובן, זו רק דעתי ואלה הרגשות שלי. את תעשי מה שנראה לך נכון לעצמך ולתינוקת שלך... לידה טובה ומבורכת!

[u]לי זה כן נראה סוף העולם[/u]

אני לא הייתי שורדת 0-:


[u]ממליצה כמו קרוטונית להשיג עזרה[/u]

|Y|

לי זה כן נראה סוף העולם
לתינוק בן יומו להיות רחוק מאמא שלו.
את כל עולמו.
ממליצה כמו קרוטונית להשיג עזרה...
בהצלחה@}

[u]איך באמת זה לשים תינוק בן יומו בתינוקיה? סוף העולם? טראומה? או סיוע נצרך ליולדת מותשת?[/u]
רוצה לשתף בניסיוני האישי - חשבתי שיהיה ביות מלא, ואז, כמוך, הרגשתי [u]שאני רק רוצה לישון כמה שעות[/u]
והילדה נמסרה לתינוקיה ללילה.
התחרטתי על זה מאד. עם כל יום שעובר אני מתחרטת על זה יותר ויודעת שזו הייתה טעות מבחינתי.
(הניסיון שלי לא מחייב אף אחד אחר כן?)
מסקנותיי:
בלידה הבאה או שהבנזוג יהיה איתי בלילה, או חברה טובה (אולי אמא) וחשוב למצוא בי"ח שמאפשר את זה
(אני יודעת שבלניאדו אפשר אבל לא עשיתי בירור בעניין).
או - וזה עדיף בעיני והבנתי שאפשרי אם אין סיבוכים - שחרור מוקדם, אחרי 12 שעות.
מה שבטוח - התינוק הבא שלי לא יהיה בתינוקיה.
אגב, אין לי שום דבר נגד הצוות, פשוט הרעיון כולו הזוי בעיני.
מה, זה לא ברור שמישהו צריך להישאר איתי ועם התינוק בלילה, במקום להזדכות עליו כאילו היה קיטבג??
(סליחה, עדיין מעבדת את מה שהיה, לא התכוונתי להתפרץ לך פה בדף. אם לא מתאים תמחקי)

אני לא יודעת אם זה סוף העולם אבל טראומתי לדעתי בהחלט כן. אם היולדת יודעת מראש שתזדקק לעזרה, אולי כדאי שתנסה למצוא אותה אצל משפחתה וחבריה ולא לסמוך על אחיות התינוקיה (שייתכן והן מקסימות, אימהיות וחמות) שמוטל עליהן לטפל בעוד הרבה מאוד תינוקות שרק נולדו והוריהם השאירו אותם בתינוקיה.
התינוק צריך את אמא שלו. או לפחות מישהו אחר שיחזיק אותו, ילטף אותו, יודה לו ויברך אותו על בואו לעולם. הוא צריך לחוש אהוב ורצוי, מוזן ומוגן.
[u]ולא ידעתי מה לעשות איתה או עם עצמי[/u]
התחושה מוכרת לי מהפוסט של הלידה הראשונה. אבל אם זה ילד שני, אני מניחה שאת כבר יודעת מה לעשות איתו. אולי תשקלי לחזור הביתה כמה שיותר מוקדם לאחר הלידה וכך תוכלי להיעזר בקרובייך?
בכל מקרה, לדעתי, התינוקיה זה סתם אשלייה. הרי הקושי האמיתי יחכה לך ממש מעבר לפינה כשתחזרי הביתה. למה לא להתחיל להתאמן מיד? (-:
וגם..חישבי על התינוק שלך. רק יצא מבטנך, מקום כל כך חם ומוגן ומוכר. המקום האחרון בשבילו הוא תחת אורות בוהקים, בתוך עריסת בית חולים קרה, כשאין מי שדואג רק לו, רק לו.
קבלי את הקושי והתשישות באהבה והבנה. קיראי לאמא, חברה טובה, אחות, בן זוג ובקשי מהם שמיד אחרי ההנקה יקחו את התינוק ולכי לישון אם לזה את זקוקה.
ברכות ללידה טובה והסתגלות נעימה.

יולדת אחרי לידה צריכה עזרה, יקירתי. זה לא מותרות אלא צורך חיוני.

אלא מה - העזרה אינה להפריד בינה ובין התינוק לשעות ארוכות, אלא שהגורם העוזר ישהה עם היולדת באופן רציף ויהיה קשוב לצרכים שלה. להביא לה מים, אוכל, שמיכה כשצריך, להחזיק רגע את התינוק כשהיא מתקלחת, לענות לטלפונים מטרידים, ללכת לחפש יועצת אם יש בעיות בהנקה.
האם יש אפשרות שבת משפחה או חברה יישארו איתך רוב שעות היום בבית החולים?
האם יש לך אפשרות להגיע מייד אחרי הלידה למלונית היולדות של בית החולים? (זה יקר, עולה כמו נופש. אבל לשם אפשר להביא את כל המשפחה לישון איתך, כולל הבת הגדולה, וזה בטח שווה זהב).

אני מתקרבת לסוף הריון, ונזכרת בחוסר האונים שהרגשתי אחרי הלידה הראשונה- כמובן שהצהרנו שאני רוצה ביות מלא, אבל ברגע שהקטנה היתה איתי- לא יכולתי לעשות כלום- להתקלח, ללכת לשירותים, לנוח כמה דקות, ולא ידעתי מה לעשות איתה או עם עצמי. לא ידעתי להניק והביאו לי אותה בחצות להנקה- ובכיתי שאני רק רוצה לישון כמה שעות. הרגשתי אמא רעה. בסוף בלילה השני ביקשתי שיתנו לה מטרנה, ולמחרת הייתי בן אדם.
ומה עכשיו?
איך באמת זה לשים תינוק בן יומו בתינוקיה? סוף העולם? טראומה? או סיוע נצרך ליולדת מותשת?
תובנות- יתקבלו בשמחה...