[u]תמיד הייתי "פריקית" "פורקת עול" ו"אחרת" ואני תוהה[/u]
איזה דף מעניין.
לי ממש אין תשובה. מה שכן: מעולם לא הייתי פריקית. מעולם לא "פרקתי עול" (ממש להיפך).

אולי מה שמוביל אותי הוא הספקנות. סימן השאלה. החיפוש אחרי האמת. החשיפה של השקרי, של דיעות קדומות, של מצוות אנשים מלומדה, של חוקים שרירותיים.

[u]מזל שנגמר הסוכר, ככה השכןעוד יודע שאני חי[/u]
:-D
זה מאד תלאביבי לא?
בשבילנו כדי ללכת להביא סוכר מהשכן כבר עדיף ליסוע לקנות ;-)

לי פשוט נשבר מהעולם הסינטטי, החיוכים הסינטטיים, הקניון הסינטטי. אתה פוגש משהו ובחצי עיין הוא עושה שלום ובשני מדבר בפלפון: -מה נשמע. -מצויי.. (דרינג דרינג) הלו כן (ניפנופים היסטריים שמסמלים "אתה פחות חשוב מהשיחה אבל אל תלך כי עוד לא גמרתי אתך")

תחביבים: טלויזיה, עיתונים ודעות זרות אחרות. עציצי פלסטיק בכל מקום. ציפורים עם כנפיים שבורות שיוכלו להאכיל אותם בייד. להמשיך...

מזל שנגמר הסוכר, ככה השכןעוד יודע שאני חי :-0

[u]אני מרדתי בזה שלא נסעתי להודו, שהלכתי ללמוד באוניברסיטה ושיש לי כרטיס אשראי וקומקום חשמלי מפלסטיק[/u]
מלבד האוניברסיטה, הכל אצלי אותו דבר. ההורים שלי עדיין מסתכלים בחשדנות על המיקרוגל הענתיקה שיש לי בבית...

[u]אני ממש רואה איך המון בחירות שעשיתי התחילו מתוך "מרד" ורצון לשלול את מה שהכרתי מהבית,[/u]

אני מרדתי בזה שלא נסעתי להודו, שהלכתי ללמוד באוניברסיטה ושיש לי כרטיס אשראי וקומקום חשמלי מפלסטיק :-D

טרה, זה כייף גדול.
איך את מרגישה שזה השפיע על הבחירות שלך בחיים?
אני ממש רואה איך המון בחירות שעשיתי התחילו מתוך "מרד" ורצון לשלול את מה שהכרתי מהבית, כי זה לא היה לי מספיק טוב והייתה לי ביקורת על כך.
אבל שוב, זה מהסתכלות לאחור, כי כשהייתי שם לא ראיתי את זה כך. ראיתי רק שזה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות...

אני באתי מבית מאוד טבעי, צמחוני, אורגני, לא מחסנים, חיים ב-[po]פשטות מרצון[/po] וכדומה.

ההורים שלי למשל, נורא מעריכים את הדרך שלנו ואפילו אומרים שאם אפשר היה לסובב את הגלגל אחורה הם היו מגדלים אותנו באותה הדרך של לסמוך יותר על כוחו של הטבע. היום הם אומרים שהם לא מסוגלים לעשות את השינוי. הם כל כך מקובעים וממשיכים עם התזונה הזוועתית והתרופות הקונבנציונאליות.

גם אני מרגישה שהדרך שלי קשורה איכשהו לבית שממנו באתי. מרחק שנות אור מאיך שאנחנו חיים היום.
אבל דווקא מאוד נח לי עם ההורים שלי, ברוב התחומים. הם כמעט לא מבקרים אותי בכלום, מתעניינים בדיוק במידה שהייתי רוצה ולא מביעים את דעתם בנושאים שהם לא מבינים בהם. זה לא אומר שהם לא חושבים שאני מטורפתP-:
ואני מרגישה שאני רק בהתחלה....

אוי, מור אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת. לגבי זה שהדרך בחרה בי וכו'.
כשאני מסתכלת על הבית שבאתי ממנו, אני ממש לא מבינה איך הגעתי לאן שהגעתי.
אז ברור לי במיינד שזה גם בעזרת הבית שבאתי ממנו ולמרותו ועל אפו ובכ"ז זה מרחק ממש עצום...
אולי בגלל זה יש כ"כ הרבה רעיונות שממש קשה לי להסביר להורים שלי ואני מוצאת עצמי מצמצמת ביותר במידע שאני חולקת איתם. לא כי נראה לי שהם לא יבינו, אלא כי אני אצטרך (לפחות בחשיבה שלי כרגע) לתת כ"כ הרבה רקע וממש אין לי כוח לזה...
איך תסבירו דרך למישהו שלא בעניין? איך תסבירו שלבים בדרך? תובנות שנופלות? מעגלים שנסגרים ונפתחים?

[u]שאם לא היה אצלנו איזשהו ניצוץ פנימי כנקודת מוצא, רעיונות אלו היו פשוט יוצאים מהאוזן השנייה.[/u]
לפחות אצלי זה הטריגר להכל.... כשקראתי את עקרון הרצף לראשונה אפילו לא הבנתי את כולו אבל היה לי ברור שמשהו פה נכון מאד... יכולתי לשמוע את האסימונים נופלים... זה כאילו משיהו תיאר במילים משהו שתמיד נמצא אצלי ואפילו לא ידעתי... זה הניצוץ הזה שדיברת עליו...

[u]אני לא באמת מבינה מה גרם לי לבחור בדרך בה אני חיה. איכשהו זו נראית לי דרך החיים ההגיונית היחידה בשבילי[/u]
מזדהה עם כל מילה....מצד אחד לא מבינה מה גרם לי לבחור וכו' מצד שני ברור לי שאין דרך אחרת עבורי... ובנק' הזו, איך להסביר, דווקא לא מרגישה שהיתה הרבה בחירה מודעת, זה כאילו [b]הדרך[/b] בחרה אותי.... כאילו, לא יכולתי לעשות את זה אחרת....
וגם כשאני עייפה לפעמים מ"הדרך" והטוטליות וכל מה שכרוך בזה, עדיין אני ממשיכה לבחור באותו קו...

כל דבר טבעי, או לא טבעי, שאנחנו עושים זה בגלל שהשתכנענו שזה הדבר הנכון. אנחנו לא מחסנים (לפחות לא כרגע) כי השתכנענו שהחיסון מזיק יותר מאשר הוא עוזר, אם נשתכנע אחרת נחסן. כך גם מה שאנו אוכלים, וכרגע (למרות שיש עוד זמן) אנו חושבים (על פי מה שקראנו ומהנסיון שלנו) שהחינוך הביתי יותר מתאים.
זה לא שיש לנו איזו שהיא משיכה, בכל מקרה לגופו השתכנענו שזה מה שטוב לעשות.
למשל [po]סיג סיג[/po] ילדה בבית החולים אבל בחדר לידה טבעי. בבית חולים שמא ח"ו יהיה סיבוך, בחדר לידה טבעי כי זה יותר נחמד, ואנחנו חושבים (מתוך מה ששמענו וקראנו) שעדיף בלי אפידורל, ועדיף לא ללדת בשכיבה. הכל צריך להשתקלל כמובן גם עם נוחות, עלות, סבל וכו'

רגע, רגע חבר'ה עם כל הכבוד לבאופן יש הרבה אנשים שלא קשורים לבאופן בארץ ובעולם וגם הם עוברים כל מיני תהליכים שכאלה...

ומה עם [po]מה היינו לפני באופן[/po] ? שייך ?

וראו גם [po]איך הכל התחיל[/po], [po]איך שמעתי על באופן[/po].

בדיוק הייתה לדודו ולי שיחה קודם על כך ש"הנה אנחנו מקיימים את המיתוסים שחשבנו שלא יגעו בנו" כמו זה שהיה לי פתאום craving לעוף (אולי אני בהריון? לא צריך למהר, לפחות פעם ביום יש משהו שגורם לי להעלות את ה"תירוץ" הזה ;-) ), או שאנחנו מבינים שאנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו בארץ ולא בטיולים בחו"ל כמו שחשבנו פעם, כי 'זה המקום שלנו' וכו'...
בהקשר הזה דיברנו על כך שמיתוסים זה דבר אחד, אבל להעביר אותם דרך הפילטר של החיים שלנו זה משהו אחר ואם אנחנו מבצעים את הבחירה במודע זה אחרת מסתם לקבל את הדברים כפי שהם, כי ככה זה צריך להיות.
>ורד תמיד חושבת איך היא אי פעם תצליח לומר לאבא שלה שהיא לא רוצה לעשות [po]ברית מילה[/po] אם יהיה לה מתישהו בן<

[po]עודד המחפש[/po] כתב יפה בעיני:
[u]הבנתי מזמן שמשהו לא נכון באורח החיים הסטנרדטי והתחלתי לשאול שאלות ולחפש. יש הרבה כיוונים, אבל איכשהו הכיוון הטבעי הרבה יותר הגיוני - אפשר להחליף כיסוי בכיסוי, רמאות ברמאות, הסחה בהסחה, אבל אי אפשר להחליף את הבסיס=הטבע=האמת באף אחד מאלה.[/u]
כנראה שזה המשותף לאלו שבחרו בכיוון בטעי אבל עדיין לדעתי כמו שכתב עודד צריך להמשיך לבדוק ולשאול היום קראתי בהקדמה (זה מה שהספקתי לקרא בו) לספר "מסרים מעבר לזמן" זה שמקבל הכול בלי לחשוב, להגות ולהרהר בדברים נוהג בטפשות בדיוק כמו זה שדוחה את הכל באותו האופן.
אז גם בחיים באופן טבעי ששווים לאמת יש מקום לספקות, שאלות, שינויים.

[u]אבל זה ככה אצל הגרמנים[/u]
היא התכוונה שסבתא שלה גרמניה ולא ד"ר ספוק.

אני חושבת שהטבעי הוא דרך שרוב העולם מתרחק ממנו בצעדי ענק עם הקידמה. להרבה אנשים נח עם פתרונות הבזק שיש לטכנולוגיה ולרפואה כיום, ולא רק שהם לא מחפשים לחזור לטבע אלא אף סוגדים להם.
בשבילי הטבעי הוא דרך לשימור והצלה של הכדור משואה.

[u]אבל למה להתייחס לעובדות אם אפשר להתעלם מהן[/u]
ולמה לתקן עובדות בענייניות אם אפשר בציניות ועלבון?

אצלי ההתקרבות לטבע באה מהחיפוש (נו, אני [po]עודד המחפש[/po], לא?). החיפוש עדיין בעיצומו וכנראה גם ימשיך תמיד. הבנתי מזמן שמשהו לא נכון באורח החיים הסטנרדטי והתחלתי לשאול שאלות ולחפש. יש הרבה כיוונים, אבל איכשהו הכיוון הטבעי הרבה יותר הגיוני - אפשר להחליף כיסוי בכיסוי, רמאות ברמאות, הסחה בהסחה, אבל אי אפשר להחליף את הבסיס=הטבע=האמת באף אחד מאלה. אפשר רק לנסות לכסות אותו ולהתעלם. וברגע שהתחלתי לחפש ולשאול שאלות - כבר אי אפשר להתעלם.

[u]אצל סבתא שלי זה לא בדיוק היה כך - היא פעלה לפי ד"ר ספוק, נתנה לאמא שלי לבכות עד שיעברו 4 השעות שלה לציצי - השעון היה האלוהים. אבל זה ככה אצל הגרמנים.[/u]
מעניין, דר' ספוק היה דווקא אמריקאי, ודווקא התנגד להקפדה על רווח של ארבע שעות. אבל למה להתייחס לעובדות אם אפשר להתעלם מהן.

הגיגים- המשך
האם אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, כי הפחד מניע אותנו? מדברים הרבה על הזכרונות הלא טובים שיש לנו מילדותנו, בית הספר, המסגרת וכו'.
אישית, לא יכולה לומר שיש לי זכרונות לא טובים. היה לי טוב בביה"ס, היו לי תמיד חברים, המסגרת לא הייתה קשוחה מדיי, הייתי מרדנית ודיי עשיתי מה שבא לי (ביחד עם חבורת הבנות שלנו) ועם זאת מורים אהבו אותי, היו לי ציונים טובים. נו, כל המדדים הללו שבהם מודדים בי"ס בהסתכלות לאחור.
לא יכולה לומר שמה שלמדתי שם עזר לי בחיים, הרוב נשכח...
לא יכולה לחשוב על חווייה מסויימת שהציתה אצלי את הדחף לגעגוע לפשוט, כמו שכתבה אש"[po]י ר[/po] (מעניין מה עומד מאחורי הכינוי המסובך הזה... :-) רצה לבדוק). משהו יותר כמו רצף שכזה שהתגלה והתעצב עם הזמן.
זה לא מישהו ספציפי שפגשתי, או משהו מיוחד שקראתי.
ואני תוהה אם זה שאני יודעת שקיימת קהילה כזו, או שישנם אנשים ש"עושים את זה" שגרמה לי להיות יותר פתוחה לרעיונות הללו. בעצם מה זה משנה אם אחרים גם עושים את זה? זה מה שיגרום לי לעשות או לא לעשות?
אולי כל זה עולה לי בהשפעת ספרי חולית שאני קוראת כרגע, ספציפי הג'יהאד הבוטלריאני בו מנסה רובוט עצמאי לערוך ניסוי ולברר אם אפשר להניע את בני האדם (שהם הגזע הנשלט ע"י מכונות חשיבה כרגע) הנאמנים למכונות לפנות כנגדן ברגע שעולה האפשרות שיש אחרים שעושים את זה. מעין משהו שלא חשבתי עליו וקורה, אולי כדאי שאחשוב עליו ואצטרף...

מה שמאחד את כל האנשים "הטבעיים" הוא החיבור שלהם אל האינטואיציות שלהם ואל מה שנכון עבורם. ככה נראה לי, לפחות. יש הרבה אנשים שהם "טבעיים" מתוך טרנד(לא לחסן, לאכול טבעי וכ'ו) ולא מתוך דרך פנימית עמוקה. בדרך כלל זה מתגלה ברגע שלילד שלהם יש חום גבוה, למשל. או לחלופין, כשיש מגיפת שעלת...

נראה לי שהמאחד הבסיסי של רוב האנשים פה הוא פשוט הגעגוע לפשטות, לרוגע, לקרבה לטבע, לאדמה או במילים אחרות לטבעיות...
ועוד דבר אחד משמעותי זה פשוט הקדשת זמן לחשיבה - למה אני חי כך או אחרת.
המודעות שלי הייתה שם מאז ומתמיד, בגיל 12 כבר הכרזתי שאני אלד במים (בסוף זה היה קיסרי :-(), בגיל 14 קראתי את "האדם מחפש משמעות" ומאז אני מוצאת את עצמי שואלת שוב ושוב מה המשמעות? למה כך ולא אחרת ובכלל כמו שהמשפחה שלי הייתה אומרת מנסה לעשות לעצמי את החיים יותר מסובכים (או במילותי יותר פשוטים...)

אצלי זה שילוב של הרבה קריאה עם מרדנות טבעית.
אמא שלי מודה שהיא גידלה אותנו פרא והקשיבה בעיקר לעצמה - אולי זה גן שעובר?
אצל סבתא שלי זה לא בדיוק היה כך - היא פעלה לפי ד"ר ספוק, נתנה לאמא שלי לבכות עד שיעברו 4 השעות שלה לציצי - השעון היה האלוהים. אבל זה ככה אצל הגרמנים.
המודעות שלי התחילה בגיל העשרה עם הספרים שאחותי הביאה הביתה 'לידה טבעית' ו-'סאמרהיל', שנות השישים כזה. אנחנו כנראה תוצרי תרבות.
אולי בגלל ילדות עשוקה יש לי מודעות ורגישות גבוהה לניואנסים של ילדים.
היום יש לי אמונה גדולה שהטבע הרבה יותר חכם מהאדם וצריך רק להקשיב לו - כלומר להניח בצד את רצונותי ותוכניותי ולתת לדברים לזרום באופן הכי טבעי שלהם.

[u]מדוע ללכת לכיוון של [po]לידה טבעית[/po][/u]
אני ילדתי לידה טבעית, פשוט מתוך האמונה, שכך ברא אותי הטבע. ככה תיכנן אלוהים שנלד, וכך הכי נכון (כמובן הכי נכון בשבילי).

לגבי היתר, קשה לי לענות. בדיוק עכשיו סיימתי שיחה עם אחותי על "למה יונתן לא הולך לגן". האם זה באמת מתוך אמונה, שכך נכון יותר או מתוך זכרונות ילדות לא נעימים שלי מתקופת גן ובי"ס. האם אין כאן ניסיון לחיות את ילדותי השניה דרכו?
אין לי עוד תובנות.

מעניין אותי מה מניע אותנו לבחור בהריון מופחת בדיקות- אפילו שזו כאילו הנורמה. מדוע ללכת לכיוון של [po]לידה טבעית[/po] או [po]לידת בית[/po] ? למה [po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po] ? מאיפה אנחנו מגיעים בכלל ל [po]חינוך ביתי[/po] ושואפים לחיים מאוזנים יותר?
והרי אלו הרעיונות שבבסיס של הקהילה השוקקת הזו...
ודאי שכולנו נחשפים לחומר כתוב, לכל מיני אנשים שעשו כך או אחרת. אך אני מאמינה שאם לא היה אצלנו איזשהו ניצוץ פנימי כנקודת מוצא, רעיונות אלו היו פשוט יוצאים מהאוזן השנייה.
אולי מה שמעניין אותי הוא למה אצל האחד זה נקלט ונוצר גירוי ללמוד ואצל האחד לא...
[hr]
אתחיל מעצמי, כמובן...
אני לא באמת מבינה מה גרם לי לבחור בדרך בה אני חיה. איכשהו זו נראית לי דרך החיים ההגיונית היחידה [b]בשבילי[/b] (לא להילחץ, אין כאן שיפוטיות, רק sharing).
מאז שנותיי הבוגרות, המודעות יותר (או אלו שהתחילו תהליכי מודעות כלשהם) תמיד הייתי "פריקית" "פורקת עול" ו"אחרת" ואני תוהה ככה בכתב, האם זה בגלל משהו גנטי? אנרגטי? בחירה מודעת? תוכנית של הנשמה?
זה מאד מעניין אותי, במיוחד עכשיו כאשר עניין [u]אופן חינוכה[/u] של אומני מתחיל להיות יותר על הפרק. זה זמן בו כל מי שלא שלח לגן מתחיל לעשות את זה (סביב גיל שנתיים). משערת שבעוד שנה, הרבה אחרים יעשו זאת גם, אם לא עשו זאת כבר. ובכ"ז מאד ברור לי שזה עוד לא הזמן בשבילה, בשבילנו...
למה זה ברור לי כ"כ? רק מעצם הקשב אליה? מדוע בחרתי בדרך זו של קשב? כאשר את רוב האנשים זה לא מעסיק באותה הרמה?
איך אנשים מרקעים שונים מגיעים למסקנות דומות? אנשים שגדלו במסגרות חינוכיות חופשיות יותר, נוקשות יותר, קיבוציות, דתיות, בארצות אחרות ובדורות שונים.... בעיניי זה מרתק לדבר על זה, מקווה שגם בשבילכם ;-)