על ידי דודה_מישהי* » 17 מאי 2004, 05:55
טוב, התפתחויות.
דיברתי עם גיסתי. הדיבור, במקרה הזה, כך מתברר, איננו דבר חד פעמי. מדובר בתהליך. הילדה בינתיים בת שנתיים. חמודה מאד, כמעט לא מדברת. מילה פה מילה שם. עדיין לא סובלת שישבו אתה לקרוא סיפור. אוהבת וידאו וצופה, לצערי, כל שעות אחר הצהריים בוידאו. שרה נחמד מאד. יש לה יכולת מוטורית לא רעה בכלל. נדמה לי, שלא מדובר בהפרעת תקשורת אלא במה שנקרא קושי בהבנת שפה. האם מישהו טיפל בבעיה הזאת?
אני הגעתי למסקנה שזה קושי בהבנת שפה, באופן לגמרי לא מקצועי כאמור לעיל, בגלל כמה סיבות: דבר ראשון, הילדה כן יוצרת קשר. כשאני באה, למשל, היא רצה אלי לא פעם לחבק אותי, או לפחות מרימה אלי מבט ומחייכת אלי. היא מוכנה לשבת עלי ושאני אחבק ואנשק אותה. היא מסוגלת לשחק עם הבן שלי (גדול ממנה בשנה וקצת), אמנם תוך מריבות אבל בכל זאת ביחד. כשאני אומרת לה, נניח, "תני לי את זה", יכול מאד להיות שהיה תתלה בי מבט נבוך, אבל אם אני עושה תנועה ביד של "תני לי" היא נותנת. חוץ מזה, אוצר המילים המצומצם שכן יש לה דומה לאוצר המילים של ילד שמתחיל לדבר (היא אומרת בדרכה אמא אבא, עוד פעם, די, מוצץ, ובטח עוד מילים שאני לא זוכרת כרגע). מכל הסיבות האלה ועוד נדמה לי, על פי המעט שקראתי, שזה בכיוון של קושי בהבנת שפה ולא הפרעת תקשורת. צריך גם לציין שזאת ילדה שגדלה עם שתי שפות במקביל.
בינתיים לא פשוט להם עם הילדה. (איך יהיה פשוט?) הילדה מתעצבנת הרבה, בוכה הרבה, הם מתוסכלים מזה, קשה להם להכיל אותה לא מרוצה, אז מיד משתיקים, מרגיעים, אפילו מתעצבנים: "מה את רוצה?" (כמובן שהילדה לא מסוגלת לענות על השאלה הזאת) ולפעמים אפילו את השאלה שלי אישית ממש קשה לסבול: "למה?" (למה שפכת את המרק, למה פיזרת את הצעצועים). עובדים אתה על דברים לא רלוונטיים לדעתי, למשל, שתגיד "תודה". (ראבאק, הילדה עוד לא מדברת, עזבו עכשיו את ה"תגידי תודה").
והילדה הזאת, מתוקה בת שנתיים. הייתי מאד רוצה לעזור.
טוב, התפתחויות.
דיברתי עם גיסתי. הדיבור, במקרה הזה, כך מתברר, איננו דבר חד פעמי. מדובר בתהליך. הילדה בינתיים בת שנתיים. חמודה מאד, כמעט לא מדברת. מילה פה מילה שם. עדיין לא סובלת שישבו אתה לקרוא סיפור. אוהבת וידאו וצופה, לצערי, כל שעות אחר הצהריים בוידאו. שרה נחמד מאד. יש לה יכולת מוטורית לא רעה בכלל. נדמה לי, שלא מדובר בהפרעת תקשורת אלא במה שנקרא קושי בהבנת שפה. האם מישהו טיפל בבעיה הזאת?
אני הגעתי למסקנה שזה קושי בהבנת שפה, באופן לגמרי לא מקצועי כאמור לעיל, בגלל כמה סיבות: דבר ראשון, הילדה כן יוצרת קשר. כשאני באה, למשל, היא רצה אלי לא פעם לחבק אותי, או לפחות מרימה אלי מבט ומחייכת אלי. היא מוכנה לשבת עלי ושאני אחבק ואנשק אותה. היא מסוגלת לשחק עם הבן שלי (גדול ממנה בשנה וקצת), אמנם תוך מריבות אבל בכל זאת ביחד. כשאני אומרת לה, נניח, "תני לי את זה", יכול מאד להיות שהיה תתלה בי מבט נבוך, אבל אם אני עושה תנועה ביד של "תני לי" היא נותנת. חוץ מזה, אוצר המילים המצומצם שכן יש לה דומה לאוצר המילים של ילד שמתחיל לדבר (היא אומרת בדרכה אמא אבא, עוד פעם, די, מוצץ, ובטח עוד מילים שאני לא זוכרת כרגע). מכל הסיבות האלה ועוד נדמה לי, על פי המעט שקראתי, שזה בכיוון של קושי בהבנת שפה ולא הפרעת תקשורת. צריך גם לציין שזאת ילדה שגדלה עם שתי שפות במקביל.
בינתיים לא פשוט להם עם הילדה. (איך יהיה פשוט?) הילדה מתעצבנת הרבה, בוכה הרבה, הם מתוסכלים מזה, קשה להם להכיל אותה לא מרוצה, אז מיד משתיקים, מרגיעים, אפילו מתעצבנים: "מה את רוצה?" (כמובן שהילדה לא מסוגלת לענות על השאלה הזאת) ולפעמים אפילו את השאלה שלי אישית ממש קשה לסבול: "למה?" (למה שפכת את המרק, למה פיזרת את הצעצועים). עובדים אתה על דברים לא רלוונטיים לדעתי, למשל, שתגיד "תודה". (ראבאק, הילדה עוד לא מדברת, עזבו עכשיו את ה"תגידי תודה").
והילדה הזאת, מתוקה בת שנתיים. הייתי מאד רוצה לעזור.