על ידי מישל* » 28 ספטמבר 2005, 20:57
אני ממשיכה.
התקשרתי גם לדולה לעדכן אותה בהתרחשויות. היא היתה בעבודה, אמרה שתבוא לקראת 4:30 כשתסיים לעבוד.
המשכתי להסתובב בבית קצת בהלם, זה הולך לקרות בקרוב , הצירים, הכאב, כל הסיפור. צירים ממשיים עוד אין.
ב-3:00 בערך דיברתי שוב עם מיכל אמרתי שאין התפתחות ממשית. סיפרה שהיא בלידה, שתהיה בקשר עם המגבה, שתבוא עוד כשעה.
איזה באסה, מיכל לא תהיה, כן תהיה, עם המגבה בכלל לא דיברתי אף פעם, ומה יהיה ולמה לא מתחילים צירים?
שששששש... להירגע, את הרי יודעת שיקרה מה שצריך לקרות והכל יהיה בסדר גם עם מיכל לא תהיה איתך.
והצירונים מתחילים טיפונת להיות מורגשים יותר.
לקראת 4:30 מיכל הגיעה, ומיד החלו להתחזק הצירים. ממש עם כניסתה בדלת. ישבנו, שוחחנו על כל שקרה מהלילה, הסבירה לי את המצב עם הלידה הנוספת,הכח הרבה תגיע המגבה ואני אחליף אותה בהמשך, אחרי הלידה הראשונה... היא לא תיארה לעצמה... וגם אני לא.
היא לא עשתה בדיקה פנימית בגלל ירידת המים. בזמן שישבנו פה הרגשתי בום חזק ומפתיע, משהו התיישב היטב נמוך למטה. בדיעבד הראש של סעיד, או, עדיף שנקרא לבחורציק בשמו הלא עוברי- יהלי. לא סיפרתי על זה, לא יודעת למה, ובדיעבד טעות חמורה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הרי דברים קורים איך שהיקום מכוון אותם לקרות. הדולה הגיעה, חברה טובה שלי ושל בעלי.
מיכל הלכה ללידה הראשונה, נשארנו שלושתנו וסיכמנו עם מיכל שנעשה בינתיים עד הערב הכל כדי לזרז את הלידה. אם עד הערב לא יתחזקו הצירים, לעזוב וללכת לנוח.הכל משמע תנועתיות ורפלקסולוגיה.
הדולה החלה למרוח עלי שמן על הרגליים, ומיד הרגשתי שכשמגיע ציר אני לא יכולה לשבת. הייתי צריכה להתרומם, משהו לעשות, אבל בשום אופן לא לשבת ישיבה זקופה.
אחזור מיד.
אני ממשיכה.
התקשרתי גם לדולה לעדכן אותה בהתרחשויות. היא היתה בעבודה, אמרה שתבוא לקראת 4:30 כשתסיים לעבוד.
המשכתי להסתובב בבית קצת בהלם, זה הולך לקרות בקרוב , הצירים, הכאב, כל הסיפור. צירים ממשיים עוד אין.
ב-3:00 בערך דיברתי שוב עם מיכל אמרתי שאין התפתחות ממשית. סיפרה שהיא בלידה, שתהיה בקשר עם המגבה, שתבוא עוד כשעה.
איזה באסה, מיכל לא תהיה, כן תהיה, עם המגבה בכלל לא דיברתי אף פעם, ומה יהיה ולמה לא מתחילים צירים?
שששששש... להירגע, את הרי יודעת שיקרה מה שצריך לקרות והכל יהיה בסדר גם עם מיכל לא תהיה איתך.
והצירונים מתחילים טיפונת להיות מורגשים יותר.
לקראת 4:30 מיכל הגיעה, ומיד החלו להתחזק הצירים. ממש עם כניסתה בדלת. ישבנו, שוחחנו על כל שקרה מהלילה, הסבירה לי את המצב עם הלידה הנוספת,הכח הרבה תגיע המגבה ואני אחליף אותה בהמשך, אחרי הלידה הראשונה... היא לא תיארה לעצמה... וגם אני לא.
היא לא עשתה בדיקה פנימית בגלל ירידת המים. בזמן שישבנו פה הרגשתי בום חזק ומפתיע, משהו התיישב היטב נמוך למטה. בדיעבד הראש של סעיד, או, עדיף שנקרא לבחורציק בשמו הלא עוברי- יהלי. לא סיפרתי על זה, לא יודעת למה, ובדיעבד טעות חמורה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הרי דברים קורים איך שהיקום מכוון אותם לקרות. הדולה הגיעה, חברה טובה שלי ושל בעלי.
מיכל הלכה ללידה הראשונה, נשארנו שלושתנו וסיכמנו עם מיכל שנעשה בינתיים עד הערב הכל כדי לזרז את הלידה. אם עד הערב לא יתחזקו הצירים, לעזוב וללכת לנוח.הכל משמע תנועתיות ורפלקסולוגיה.
הדולה החלה למרוח עלי שמן על הרגליים, ומיד הרגשתי שכשמגיע ציר אני לא יכולה לשבת. הייתי צריכה להתרומם, משהו לעשות, אבל בשום אופן לא לשבת ישיבה זקופה.
אחזור מיד.